לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) ד׳Leket Yosher, Volume II (Yoreh De'ah) 4

א׳[כתב מהר' יודא מורקלין ז"ל]. ועל קלח של צנון שנחתך בסכין של גוים שכת' הר"ח וז"ל בחתיכת ירק מן הצנון אין הצנון נאסר. לשון ירק כולל עליו וקלחיו כדמוכח במתני' פ' כ"ש אלו ירקות כו' עד יוצאין בעלין ובקלחין¹ אין זה לשון המשנה אלא מדיוקא מוכח הכי שם בגמ' ע"ב והא מדקתני סיפא בקלח שלהן מכלל דרישא עלין, א"כ חזינן דלשון ירק כולל שניהם. ותו למה נחמיר כ"כ אפי' גובהה שעל ראש צנון דמהר"ם חולק על ספר התרומה וכת' דלא אמרי' חורפא משוי לשבח אלא בחילתית שהוא חריף ביותר והוא בלזור ולא שום דבר אחר כדאיתא פ' אין עומדין² צ"ל אין מעמידין. בע"ז באשי'³ סי' ל"ח. ע"ש נאום הקטן והצעיר שבישראל.

ב׳[כתב מה"ר פנחס יצ"ו], עוד ילמדנו מורי איך שייך ג"כ גבי דם ריחא מילתא, ונ"מ אם לצלות לכתחילה כבד גבי תבשיל בתנור אחד, כי ר"ת¹ ע"ז ס"ו ע"ב ד"ה רבא אמר,. כת' היתר על ריח פת של איסור מטעם דכמה ריחו' מצינו אבל ריח פת לא מצינו. א"כ בנדון זה נמי ריח דם לא מצינו, כי ר"ת הביא כמה ריחו' במרדכי² פסחים פ"ב סי' תק"ע וז"ל: וכן השיב ר"ת לבני מינטפש על חמץ ומצה שנאפו יחד בתנור אחד והשיב כמה ריחות מצינו בתלמוד ריח נבילה ריח כמון של תרומה וריח יין בפת אבל ריח פת איסור בפת היתר לא מצינו. ובהגה' במיימוני³ פט"ו מה' מאכלות אסורות סי' ע' ושם בתשובות דשייכי לה' חמץ סי' ו'. וריח דם לא הביא כלל. וגם כן יש להוכיח קצת דריח דם לאו ריחא הוא מכבדא תותא בישרא⁴ חולין קי"א ע"א. דמותר לכתחילה אע"ג דריח הדם יוצא מן הכבד ועולה למעלה בבשר וההיא דכבדא תותי בשרא איירי בתנור וראייה דבמרדכי ובהגה' במיימוני⁵ פ"ו מה' מאכלות אסורות סי' ד'. פסק דשפודים דידן לעולם אסור. דדוקא לדידהו שהיו צולין בתנור כו' א"כ ש"מ אע"ג שהיו צולין בתנור לא הוו חשו אריח דם ואפי' אי שייך לומר אריחא כבולע כך פולט מ"מ מסתמא לא היו מתירים לכתחלה. ול"ל דדוקא בתנור שלהם לא הוי ריחא דלא נפיש פיטומא אחרי שהיו פתוחים למעלה דהא ר"ת כתב במרדכי ובהג' במיימוני דתנור שלהם נפיש פיטומא טפי מתנורים שלנו אחרי שהיו קטנים ואפ"ה לא הוו חשו מריח דם. א"כ מכ"ש תנורים שלנו לא הוי ריח דם כלו'. מ"ת הא כחל תותי בישרא שרי ג"כ לכתחילה וגבי חלב שייך ודאי ריחא כדא' גבי פלדאן כו'. י"ל דחלב שחוטה דרבנן והוה קיל טפי. וע"כ צ"ל דזהו הוה חילוק דחלב כחל הוא קיל טפי מדם הכבד. וראיי' דבמרדכי⁶ חולין פ' כל הבשר סי' תש"א. פי' הטעם דכחל עלוי בישרא דיעבד מותר מכח דחלב שחוטה דרבנן, וגבי כבד פי' טעם אחר מכח מישרק שריק, לכן הוריני מר דרך ישרה.

ג׳ואשר שאלת¹ פסקים וכתבים סי' ע"ו, הובא בב"י סוף סי' צ"ז ובד"מ סי' ק"ח סק"ג ועי' בב"ח שם. אי שרי לכתחלה לצלות כבד עם התבשיל² ואפי' כשהוא שמן כמו שכ' בב"י שם ועי' בכנה"ג בהג' ב"י ס"ק ל"א. בתנור למאן דאמר דריחא מילתא היא נר' דאין כאן בית מיחוש דכל דם כחוש הוא כדמוכח בההיא דבי דוגי דאין שמנונית בהם³ צ"ל בדם, ובנדפס: דבי דוגי שמטגנין בדם שצף למעלה ואומר כל דבר וכו'. שצף למעלה, וא"כ כל דבר כחוש [לאו] מילתא בריח' דיליה. כדאיתא בהדיא פ' כיצד צולין⁴ פסחים ע"ו ע"ב. דאפי' לוי⁵ צ"ל רב, דאיהו הוא דסבר ריחא מילתא ובהיתר שמן ואיסור כחוש אפי' בדיעבד אסור. דאוסר בשר כשירה שמינה עם בשר נבילה כחושה היינו משום דאזיל האי ומפטם האי והדר אתי האי ומפטם לאידך. והאי חששא ליתא גבי דם הנבלע בכבד⁶ עי' בשו"ת מהר"י מינץ סי' ט"ו. והוא דבר קלוש לא שייך לומר בו שהתבשיל יפטם אותו. ותו דהצלייה דרכה להוציא הדם ולירד למטה מיד ואיך יתכן דניחוש לריח' בשעה שנוטף על הגחלים והריח העולה [מן הגחלים] עשן מקרי ולא ריח ובעוד שנבלע אינו מוציא ריח, אין להאריך יותר דיפה הבאת ראייה מכבד' תותי בשרא.