לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) מ״בLeket Yosher, Volume II (Yoreh De'ah) 42

א׳שלומך יסגא לחדא אהו' היקר מהר' יודא מינץ יצ"ו, השאלה והנדון מכלוני' וכל אשר כתבו והשיבו עלה האלוף המופלג מה"ר יוסף קולון¹ עי' שו"ת מהרי"ק שרש ז' ותבין את כל אשר לפניך. והיקר הה"ר שמואל מודון יצ"ו. גם את אשר הוספת על דבריהם הכל מחובר בקונטרס בא לידי. קריתי ושניתי ושלשתי בהם בדקדוק יפה וכאשר הפצרתני להאריך בראיות והוכחות על כל דברי', אע"פ שאינני רגיל בכך, ונתת טעם לדבריך הנני מתרצה לך. אכן לא מטעמך אלא משום דפטיטי' דאורייתא טביין² ירושלמי ברכות פ"ט סוף ה"ה. והנה לפי הדקדוק מקצת דבריכם נכוחים, אמנם ברוב הדברים חזינן בהן פירכות ופגימות קצתן אוגרות קצתן מסוכסכות. ואחר ראשון ראשון אני בא כאשר הן מסודרות לפני בקונטרוס. ראשית דברי הר"ר שמואל אשר כת' וז"ל: דניזל בהאי נדון אחר לשון בני אדם משום דצדקה תורת נדר יש בה³ ערכין ו' ע"א. נראה דשגגה היא זאת. דנדון דהאי מילתא⁴ דצדקה לית ביה תורת נדר כלל דאין אנן דנין בהאי מילתא. אלא בין הדיוט להדיוט דהצדקה ודאי תינתן ותעשה מידי כולם ומביניהם גם אינ' חלוקים בזה. ומה שיחסר באחד מן הדין חבירו חייב למלאות. אלא שההדיוטים חלוקים זה עם זה מי ירבה או מי ימעיט, כה"ג ודאי אין כאן תורת נדר ולא תורת איסור לשמים כלל. וכה"ג אמרינן פ' מרובה⁵ ב"ק ע"ו ע"א. ר"ש אמילתא אחריתי קאי הגונב מבית ההקדש אינו משלם כפל ר"ש אמר קדשים שחייב באחריותן משלם כו'. אלמא אע"ג דהגניבה הקדש היא הואיל וההדיוט חייב לשלם תורת הדיוט (אין) [אית] בה. וה"נ א"ר יוחנן פרק הזהב⁶ ב"מ נ"ח ע"א. הא מני ר"ש היא לעניין שבועה בבני העיר ששלחו שיקליהם. ואפי' לרבנן דפליגי עליה היינו משום דע"כ הקדיש גנב ועל הקדיש נשבע, ולא ס"ל דבר הגורם לממון כממון דמי,⁷ ב"ק דף ע"א ע"ב. וה"ט ליתא בנדון דידן. והא דכת' ומייתי ראייה מפ' גט פשוט⁸ ב"ב קס"ו ע"א וקס"ז ע"א דאמר אביי יד בעל השטר על התחתונה. דהולכים בשטרות אחר לשון הנהוג, טפי ה"ל לאתויי ראייה בשטרות הולכים אחר לשון בני אדם כמו בנדרים. כדמוכח פ' קונם⁹ נדרים ס"ג ע"א. בעניין אדר הראשון דמייתי בשטרות אנדרי', לא ידענא מאי מייתי ראייה מרב יוסף¹⁰0 ב"ב ח' ע"א יתיב רב יוסף וקא מעיין בה. דלא חלקינהו (לעניינן) לעניין. א"ה כדפרש"י¹¹1 שם י"א ע"א ד"ה דלא סיימוה קמיה,. משום דאסור לגנוב דעת הגוי, ודקדק משם דמעות פדיון שבוים אין לחלקם לעניים לא ידענא כלל מהיכא משמע ליה? הא פרש"י להדיא דמשום גניבת דעת [לא] בעי למיעבד! ואין ר"ל דאי שרי לן לשנות מפדיון שבוים לצדקה, א"כ לא הוי גניבת דעת, האי בדותא היא, דהא ע"כ לדידן מטעם דרשאי לשנות' שרי, וא"כ פשיטא דחשיב גניבת דעת לגוי וק"ל. ותו פשיטא דאין צדקה בכלל פ"ש אבל פ"ש בכלל צדקה, מכ"ש שהפרט נתפרט בלשון הכלל, אבל אין הכלל נתפשט בלשון הפרט. מאי דמייתי ראייה מההוא ארנקי דפדיון שבוים דפ' הגוזל בתרא¹²2 ב"ק קי"ז ע"ב. וההיא ארנקי דצדקה פ' החובל,¹³3 שם צ"ג ע"א. יפה השבת לו. דההיא דפ' החובל ע"י פשיעת הנפקד אתי גנובי וגנבוה. והכי איתא התם להדיא פשע (בהם) [בה] ואת' גנובי גנבוה ולא הציל את עצמו בה במידי, דאפשר לא הוי התם כלל בההיא שעתא ולכך חייב לשלם. אבל ההיא דפרק הגוזל בתרא ע"י אונס ומפחד מיתה הוצרך לתת להם, דהא אמרה תורה דכל בא במחתרת רודף הוא. והכי מוכח לישנא דתלמודא התם סלקו גנבי עלויה משמע שחתרו לתוך ביתו. וכל בא במחתרת מתחייב בנפשו כדמוכח פ' אלו נערות¹⁴4 כתובות ל"ד ע"ב. מהא דהיה גדי גנוב וטבחו במחתרת, ולכך פטרו משום דאין לך פדיון שבוים כו' ואי הוה מעות צדקה כ"ש דהוה פטור. הא דמייתי ראייה מהא דכת' ש"מ אזלינן לעניין אסורו ה"ה לענין ממונא. אלא ע"כ אית לן למימר דהכי הוה דעת ר' ינאי¹⁵5 ערכין ו' ע"ב. דאי הוה חזי ר' ינאי דאיכא תקלה בהתמהמ' הוה פרע את נשיו מיד.