לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) מ״גLeket Yosher, Volume II (Yoreh De'ah) 43
א׳מה שכתב ורוצה להוכיח דאמרי' יד ב"ה ע"ה, אפי' היכא דמשמעות השטר נוטה לבעל השטר. והביא ראייה מפ' גט פשוט1 ב"ב קס"ו ע"א. דפריך התם ואימא דהכי פרי' בתרי דנרי זהב אמר אביי יד ב"ה ע"ה. וקשה ליה על המקשן דלא ידע דיד ב"ה ע"ה, אמאי לא פריך אמתני'2 שם קס"ה ע"ב. מנה (דהימן) [דאינון] עשרים סלעים אמאי אמרי' התם יד ב"ה ע"ה? אלא ע"כ התם פשיטא ליה דיד ב"ה ע"ה משום דלית ביה משמעות לבעל השטר. אבל הכא איכא משמעות דדינרי זהב קא', הואיל דכתב זהב בדינרי מסתמא תרוויהו דזהב קאמר, ודקדק מפרשב"ם דהכי ס"ד דמק' מדפר' ותרווייהו של זהב, אלא שזה מטבע משמע לי דדעת רשב"ם דניחא טפי לומר דתרוייהו של זהב קאמר ממה שנא' דזהב שוה שני דנרים דכסף, ואפ"ה מסיק אביי דיד ב"ה ע"ה ע"כ דבריו. וקשה לו עלה אמאי ק' ליה דליפרוך אמתני' דאיכא לשנויי כדשני'. תק' ליה אמאי לא פריך ארישא דכסף (בתרי) [בדנרי] דאמרי' שתי דינרי זהב קא', ואמאי הא איכא משמעות דתרווייהו כסף קאמר כמו בההיא דזהב, א"ה ידו ע"ה. ואע"ג דבת' הכי פריך ליה מ"מ הא קאמר אי הכי ומאי אי הכי, אפי' לא תירץ אביי יד ב"ה על העליונה! הא ידענא ליה ממתני' לכל הפחות היכא דליכא משמעות לא להכא ולא להכא, כ"ש היכא דאיכא משמעות נגד ב"ה. אלא ע"כ צריכא למימר דהאי לאו משמעות הוא משום דתרווייהו של זהב. ולשון א"ה מתישב כמו שמצאתי בתו' שם3 דף קס"ו ע"א ד"ה אי הכי. דמשום דסתמא דינרים של זהב הן, ולהכי פריך הכא ואי' דהבא פריכא בתרי דינרים של זהב דהא סתם דינרים דזהב הן. ומשני דא"ה יד ב"ה ע"ה, ומעתה פריך א"ה ברישא נמי דיד ב"ה ע"ה נגד הסתם. והא דפרב"ם [דפרשב"ם] דתרווייהו של זהב הן אלא שזה מטבע ע"כ הכי ר"ל. וק"ל האיך נוכל לומר דבשני דנרים זהב קאמר וכי אורחא דמילתא הוא ליתלות מין במינו? ולכך פי' דתרווייהו של זהב כלומר אע"פ ששניהם מין אחד שייך לתלות זה בזה משום דזה מטבע וזה אינו מטבע. ולשון הגמ' משמע נמי הכי מדפריך ואימא דהבי פריכ' בתרי דינרים דזהב, מה לו להזכיר דהבא פריכא? אנן נמי ידעינן דזהב סתם לאו מטביע הוא כדמוכח מדלעיל מיניה התם. אלא ע"כ גם הגמ' רוצה ליישב האיך שייך לתלות מין במינו. וקאמר דשייך שפיר לתלות דהבא פריכא בדהבא מטבע. וא"ת אכתי אית ליה ראייה דאמרי' יד ב"ה ע"ה אע"ג דמסייע ליה סתמא דמילתא כי הכא, דסתם דינרים של זהב הן. להאי מילתא אין לו ראייה אחריתי מפורשת להדיא, דנראין הדברים דהאי סתמא דינרים של זהב לא עדיף ממה שאם היו רובא דעלמא קורין לדינרים של זהב דינרים סתם, דאין נראה לחלק בין כתיבה לאמירה. ובריש המניח4 ב"ק כ"ז ע"א. איתא להדיא דהיכא דרוב קרו לחביתא חביתא ולכדא כדא ולא חביתא ומיעוט קרו לכדא נמי חביתא, יכול המוחזק נמי לומר מן המעוט אני. ואפי' לרב דסבר הולכין בממון אחר הרוב מודה הכא כדאיתא התם בתוס'5 שם ד"ה המניח. אבל לעולם אימא לך דהיכא דאיכא משמעות בלשון השטר דמסייע לב"ה בנדון דידן מדכ' במצות הצדקה ולא כתב בסתם הצדקה כדפרי' לעיל, לא אמרי' יד ב"ה ע"ה כה"ג.
1