לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) מ״הLeket Yosher, Volume II (Yoreh De'ah) 45

א׳וצ"ע בפרשב"ם לשם מה שכת' דאפי' אם יהא משמעות השטר דפדיון שבוים נמי בכלל צדקה, אפ"ה אמרי' דיד ב"ה ע"ה? אמת כדבריו דבכמה וכמה דוכת'¹ כתובות פ"ג ע"ב, שבועות מ"ז ע"ב, ב"ב קס"ו וקס"ז ע"א, מנחות ק"ט ע"א. מצינו דיד בע"ה ע"ה. אמנם בנדון דידן אי הוה אמרי' דפ"ש בכלל, א"כ אין לומר כאן דיד ב"ה על (העליונה) [התחתונה], הואיל וקבלו עלייהו לפרוע בשוה צדקה. א"כ כל מילי דמיקרי צדקה מחייבו בהו, ולא מצו לברור ולומר דוקא הך צדקה קבלנו עלן ולא אידך. וראיי' מפ' מי שמת² ב"ב ק"ג ע"ב. אמרי' התם אמר נכסי לפלוני קנה כל מאי דמקרי נכסי. ולא אמרי' דילמא דוקא הני נכסי הוה בדעת' ולא אחרי', דהא מצינא שפיר לפלוגי נמי דדוקא מטלטלי נתן ולא מקרקעי, דאין דרך למכור קרקעות או ליתנם במתנת ש"מ. אלא ש"מ ע"כ ה"ט דכיון דלא פירש אמרי' אכלהו מילי דהלשון כולל הוה בדעתיה. וכ"ש בנדון דידן דאיכא קצת הוכחה מלשון השטר דכל מידי דאיתא בכלל עשה דצדקה קבלו עלייהו. מדכתבו [מלבד] מה שנצטרך לפרוע בעד מצות צדקה ולא כתבו שהוא לצדקה, מוכח דכל מה שהוא במצות עשה דצדקה קאמר. ופ"ש כתבו רמב"ם סמ"ג וסמ"ק שכל הלאוין ועשה דצדקה אי' בה, ועוד לאוין יתירה, ולהכי אין לומר הכא יד ב"ה ע"ה. ואפי' בלא דיוק זה לא דמי לכל הנהו דיד ב"ה על (העליונה) [התחתונה], דהתם [אין] הלשון תופס שניהם אלא או זה או זה. כה"ג אמרי' יד בע"ה ע"ה³ ועי' פסקים וכתבים סי' ר"ו ובחו"מ סי' מ"ב ובשו"ת הרא"ש כלל ס"ח סי' א' וט' ובשו"ת מהרשד"ם סי' נ"ו. וההוא דפ' הכותב⁴ כתובות פ"ג ע"ב. דין ודברים אין לי בנכס' התם נמי אין הלשון כולל סילוק כל הדברים. דנכסי' ודאי כולל כל נכסיה האיך שהן, אבל לשון דין ודברים אינו כולל דאינו שם הכלל כמו צדקה ונכסים שהם כוללים כמה גוונים. אלא דאיכא למימר משום דלא פירש איזה דין ודברים י"ל דמכולי מילי סליק נפשיה, ואהא תירץ דיד ב"ה על התחתונה הואיל ואין בלשון כולל. וק"ל מאי דכתב מההיא דתוספתא⁵ פ"ד דפאה הט"ז ושם הגירסא מעשר עני ועי' ברמב"ם פ"ו מה' מתנות עניים הי"ז ובכ"מ שם. דמ"ש אין פודין ממנו את השבוים, ור"ל משום הכי אין פודין נמי בצדקה כמו שאין פודין במע"ע⁶ בתוספתא פ"ז דשביעית ה"ו איתא: אחד שביעית ואחד מעשר שני וכו' ואין פודין בהם שבוין. וכמו שדקדק מהתם דדין צדקה ומעשר עני חדא, הא ליתא דבסמ"ג איתא נמי להאי תוספתא, וכן הרמב"ם כתב על דבריהם ומסיים בה דאין נותנין הימנו דבר לצדקה. הא קמן דין צדקה ומעשר עני תרי מילי נינהו, והטעם משום דבמעשר עני כתיב⁷ דברים כ"ו, י"ב. ואכלו בשעריך ושבעו לא ניתן אלא לשביעה, הכי מפורש בא"ז הגדול בהלכות צדקה⁸ סי' י"א. ומה שכת' הוא מן המרדכי בשם ר"י א"ז אינו שם דמדמה צדקה למעשר עני ולקט ושכחה ופאה, ואדרבה התם משמע איפכא. ובמרדכי שלנו ליתא כלל האי פיסקא בפ"ק דב"ב⁹ עיי"ש בסי' תצ"ז. אמנם מה שכתב דיש בהא פדיון תועלת וכבוד, הדין עמו ויפה דקדק בהאי מילתא לזכות הרבים. וכן הוא בודאי במדינתינו ג"כ, וליכא למימר דראובן יטעון לא קבלתי עלי אלא על דבר שכולו תועלת או כבוד, ולא שיש בו ג"כ מקצת צדקה. דאדרבה הם יטענו אנחנו לא קבלנו עלינו רק דבר שכולו מצוה ולא שיש בה ג"כ תועלת וכבוד, וכיון דאיכא למידק הכי והכי פשיטא דיד ב"ה על (העליונה) [התחתונה]. מאי דכת' דאיכא אומדנא דלא כיונו לפ"ש, דבר זה תלוי בשקול הדעת, ובמי שמכיר אות' ואת ערך ממונם ותרבותם וקמצנותם למאן דלא ידע כל הא אי' לו אומדנא דמוכח כלל.