לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) מ״חLeket Yosher, Volume II (Yoreh De'ah) 48

א׳וזכורני שהיה דורש דוקא אדם גדול נאה לו לכוף אחרים לעשות צדקה ולא כל אדם. וזכורני שאמר דרך שמועה בשעת הגדה או על הישיבה, מה שנותנין כאן מן הצדקה כמה צרכי ציבור וראיה מעגל דשמעון התימני בפ' ב' דביצה¹ דף כ"א ע"א. אמר רב יוסף עגל של צדקה² וכ"ה בכת"י מינכען, עי' בדקדוקי סופרים שם, ולפנינו ליתא. היה. מצאתי מזה בי"ד בסי' רנ"ו ור"ת פי' וכו'. מאתים זוז [שיעורם] כמעט כף זהובים רינוס. וזכורני שאמר שטוב יותר כשרוצה ליתן צדקה זהוב שיתן בכמה פעמים משיתן בפ"א זהב. וזהו ש"ח ז"ל לקנות דבר ממה שהביא אשתו וכן ראיתי במיישטרי החתן שהוא עשיר קנה מפה לס"ת או כה"ג. [כתב שלי] אתה שלום וכל אשר לך שלום אהו' ועמי' הח"ר יוזלן יצ"ו, אשר שאלת אם עניי העיר קודמים לקרובך שבא"י, הנה אכתוב דעתי כפי מיעוט שכלי אגב ריהטא ולא לפסק הלכה כי ת"ל ישנם בעירך לומדי תורה יודעי דת ודין. והנני מעתי' לך תשובת ריב"א אשר ממנה יש להשיב תשו' לדבריך. וז"ל: השיב ריצב"א נרא' בעיני המפריש ממונו לצדקה ויש לו קרוב בעיר אינו רשאי ליתנו לקרובו לבדו, אלא לגבאי העיר יתננה והם יחלקוה כראוי לכל אחד ואחד. דאפי' בני העיר שהלכו לעיר אחרת ופסקו עליהם צדקה אין מביאים אותו עמהם אם יש שם חבר עיר, אלא תנתן לחבר עיר כדא' פ' בני העיר³ מגילה כ"ז ע"א. וכ"ש זה שאינו רשאי לפרד מעיקר העיר ופרנסיה. ואמ' נמי בתוס' דמגילה הפוסק צדקה עד שלא זכו בה פרנסים אין רשאי לשנותו לד"א אלא מדעתן. משמע דלדעת פרנסים צריך לחלק, וכ"ש אם קרובו חוץ לעיר שאין רשאי ליתנה לו כדא' התם, יחיד שפסק צדקה לעיר אחרת נותנה לעניי עירו, והיינו שפסק עם בני העיר שאין יכול לשנות' מדעת בני העיר, אבל יחיד שהתנדב צדקה לעצמו יש בידו ליתנה לכל מי שיחפוץ ריב"א. מדקאמר לכל מי שיחפוץ ולא קאמר למי שיחפוץ, משמע אפי' חוץ לעירו ולא אמרי' עניי עירך קודמין כיון שהתנדב צדקה לעצמו. ועוד מדקא' בסיפא דרישא וכ"ש אם קרובו חוץ לעיר כו', ומה צריך לזה פשיטא כיון דא' ברישא ויש לו קרוב בעיר כו' מה חשש יותר כיון דפשט דאינו רשאי ליתן לו ממילא חוץ לעיר. אלא ודאי דנקט הכא הכ"ש משום סיפא, דסיפא דאם התנדב צדקה לעצמו דיכול לתנ' אפי' חוץ לעיר. וכן סברא לומר דסומך הכ"ש לסיפא כדי לאשמועינן דאם התנדב אפי' חוץ לעיר מותר, דאל"כ ה"ל למימר הכ"ש ברישא דמילתא, והכי ה"ל למימר ברישא: ויש לו קרוב בעיר אינו רשאי לתנו לקרובו לבדו וכ"ש אם קרובו חוץ לעיר, והיה מקצר. אלא ודאי נקיט ליה בסיפא ולא ברישא לאשמועי' דיחיד שהתנדב צדקה לעצמו יש בידו לתנו אפי' חוץ לעיר, וכ"ש מעניי ח"ל לקרובים שבא"י. דתניא בספרי⁴ דברים ט"ו, ז'. אחיך זה אחיך מאביך כו' עד בארצך יושבי א"י קודמין ליושבי ח"ל, יושבי ח"ל מניין דכתיב אשר ד' אלהיך נותן לך לרבות כל מקום. אלמא אי לאו הרבוי ה"א דאין ליתן לגמרי לעניי ח"ל. וא"כ כשריבתה התורה די לנו לרבות עניי ח"ל, אבל לעולם עניי א"י קודמים, וכה"ג מדקדק ר"ת ברישא אילו עוברים⁵ פסחים מ"ב ע"א ד"ה ואלו. דומה לדבר אמר בריש כל שעה⁶ שם כ"א ע"ב ד"ה בשלמא. סבר' הוא להקדים נתינה להגר למכירה דגוי והדר בא"י כאלו יש לו אלוה⁷ כתובות ק"י ע"ב. ואין לומר דברייתא דספרי מדברת בנותני הצדקה דה"א יושבי א"י חייבים ליתן ולא יושבי ח"ל. חדא דכשתעיין באותה ברייתא כמו שהיא שנוייה אינה משמעות כן כלל. ועוד וכי חובת קרקע היא שיתחייב בה הדר בא"י ולא הדר בח"ל? אבל כשמדברת ומשמעי' דין שאלו המקבלים קודמים לאלו ה"א לעניי ח"ל אין נותנין וק"ל. וכ"ת הא דאמ' בספרי דעניי א"י קודמין לעניי ח"ל, היינו כשהנותן דר בא"י, זה אי' ס"ל דכה"ג שמעי' מעניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת. ועוד דה"ל לאשמועי' דהדר בח"ל עניי ח"ל קודמין לעניי א"י, וכ"ש דהדר בא"י עניי א"י קודמין לעניי ח"ל. אלא מיירי דאפי' כשהנותן דר בח"ל עניי א"י קודמין, ולית דין צריך בשש, וזה הנ"ל בדבר הזה. ומ"מ אתה אהובי ת"ח שבעירך קודמין במעלה לפשוט השאלה ודרוש מהם וקבל שכר, ושא ברכה ושלום כח' וכת' אוה' ועמית' יודא מינץ.