לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) ה׳Leket Yosher, Volume II (Yoreh De'ah) 5
א׳ולא אכל פת שנאפה בתנור עם פשטידא לדגים1 עי' מש"כ מהרא"י בהגהת שערי דורא סי' ל"ה ובטו"ז סי' קט"ז סק"ב. כגון חלות דקות שעושין לשבת שקו' קוכן ונראה לי שדעתו חמירא סכנתא מאיסורא וד"ל.
1
ב׳[תשובה] ואמ'1 עי' תה"ד סי' ע"ט. גוי המסיח לפי תומו נאמן על איסור דרבנן כדאמרי' באשי' בהגוזל בתרא2 סי' ט"ז. ובריש מסכת ביצה במרדכי3 סי' תרמ"א ועי' בב"י או"ח סי' תקי"ג. אבל על איסור דאורייתא אינו נאמן אע"ג דאמרי'4 חולין צ"ז ע"א. טועם קפילה ארמאי אפי' איסור דאורייתא וסמכינן עליו. וי"ל משום דכת' האשי'5 עי' בטיו"ד סי' צ"ח. משום דאינו מרעא אומנתו.
2
ג׳וכתב באו"ה שלו1 עי' תה"ד סי' נ"ד. הכי נהגי' כמו שכת' הרא"ש2 פ"ק דביצה סי' ב' ועי' בטיו"ד סי' צ"ט. דלא מבטלינן איסור דרבנן לכתחילה אלא היכא דמקלי קלי איסורא כגון עצים שנשרו לתוך התנור.
3
ד׳[כתב בספרו]1 תה"ד סוף סימן ק"ע. ומבטלינן חתיכה הראוייה להתכבד היכא שעיקר איסור אינו בה מדידה כגון דם שנפל על חתיכה אבל טיפת חלב שנפלה על בשר היינו איסורא או נבילה לא מבטלינן אבל חתיכת היתר שקיבל טעמו מן האיסור אף לדברי המפרשים דחתיכה נעשית נבילה א"ה בטלה בס'.
4
ה׳פ"א היה הריאה ולב וכבד גבי (הדודי) הדדי והיה טריפה ונתערבה בט' ריאות כשירות ואמר להשליך אחד מהם והשאר היו כשר משום דבני מעיים לא חשיבי ראויים להתכבד1 ודלא כפרמ"ג שכתב בש"ד סי' ק"י ס"ק י"ג וה"ה לריאה אפשר דראויה להתכבד כדאמרי' למה נקראת שמה ריאה וכו' ומיהו הכל לפי הזמן. וזכורני אחד מן התלמידים שאל למה צריך להשליך אחד, ואמר משום שלא תהא תימה בעיני הבעה"ב וכן מצאתי בטור יו"ד בסי' קי הר' יודא הורה על קרקבן וכו'.
5
ו׳הג' באשירי בפ' גיד הנשה1 סי' כ"ח. הילכך אפי' חצי זית חלב או נבילה או פחות בעינ' ס' ולא מזלזלינן בשיעורין דרבנן. ודוקא דומיא דחלב ונבילה אבל כל דבר שעיקר איסורא דידיה דרבנן ולית ביה איסורא דאורייתא אפי' כזית וטפי מכזית בטל ברוב בעלמא (דלכתחלה) [ולכתחלה] נמי מבטלינן ליה כדפרי' בפ' בתרא דע"ז. מא"ז. עכ"ל. ולא קי"ל הכי דלכתחלה מבטלינן בס' או בדיעבד ברוב.
6
ז׳עכבר שנפל לשמן צונן ואין בו ס' אסור1 עי' בב"י סי' ק"ד בשם שו"ת הרא"ש. משום כבוש וכבוש שלנו מעת לעת. מעשה שנמצא חצי שרץ במאכל ואמר שצריך לחפש אחר אידך חציו ואם אינו נמצא מותר.
7
ח׳[כתב הר"ר יהושע דורק זצ"ל]1 עי' פסקים וכתבים סוף סי' מ"ז. אשר כתב' אי סמכינין אספ"ספ אפי' היכא דאפשר לברר ע"י בדיקה נראה דודאי סמכינן כדמוכח בהא דהתיר ר"ת2 תוס' סנהדרין פ' ע"א ד"ה בשור, זבחים ע' ע', ד"ה אפילו וחולין צ"ה ע"א ד"ה הכא, ועי' שע"ד סי' מ"ה. בזאב שנכנס לעדר מכח ס"ס. ור"י3 ביצה ג' ע"ב תוס' ד"ה ואחרות ובהגהת אשירי פ"ז דחולין סי' ל"ג. נמי היה מתיר מכח ס"ס אלא דסבר כיון דספק הראשון הוא דאורייתא וגם הוא דבר שבמניין לא [בטל] (יהא) הא לאו הכי משום [הא] דאפשר לבדוק לא הוי אוסר. והתוס'4 חולין נ"ג ע"ב ד"ה דרוסה. פסקו דאפי' ודאי דרוסה יש לה בדיקה.
8