לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) נ״גLeket Yosher, Volume II (Yoreh De'ah) 53
א׳ושמעתי מהח"ר שמעון פולר יצ"ו כשהיה הגאון בעל ברית אינו שותה מכוס של ברכה אע"ג שהיא רפואה לתינוק, משום שהוא מסופק אם חצי שעור צריכ' ברכה מעין ג'1 ועי' בטו"ז סי' רס"ה סק"י וברא"ש ברכות פ"ז סי' כ"ד ובאו"ח סי' ר"י. ושיעור שלם אינו יכול לשתות בשחר. וכן אני ראיתי שלא שותה.
1
ב׳לעיל בהלכות תפילין כתבתי שצריך לומר לקדושת ס"ת וכן מצאתי בי"ד בסי' רע"א, וכת' א"א הרא"ש הלכך טוב שיוציא בשפתיו ויאמר וכו'. ולא רצה להתיר לכתוב לכתחלה מזוזה על קלף שאינו כשר, אע"פ שכת' המיימוני1 פ"א מה' תפילין הי"א ובשו"ת הרמב"ם סי' כ"ה. היתר, כי הסמ"ג2 עשין כ"ה. והאש'3 ה' מזוזה סי' ו'. כתבו איסור. ואמר שהוא התיר דוקא עד שיוכל למצוא קלף כשר.4 ועי' בב"ח סי' רפ"ח ובש"ך שם סק"ד. [כתב שאי' מה"ר אייזק לוי זצ"ל], ועל דיו של ס"ת אם יש ביד מר שום היתר לתת בתוכה אותה אדמה שלועזין ויטריאו"ל, וכמדומני בלשון אשכנז קופ"ר ווש"ר דהיינו קנקנתום לפי' התוס'5 עירובין י"ג ע"א, מגילה י"ח ע"ב. גם הא"ז פוסל אותה במרדכי בגיטין6 פ"ב סי' של"ט, ועי' באו"ז ה' תפילין סי' תקמ"ב וה' גיטין סי' תשי"ד. משום דאינה אלא צבע והסופרים אומרים, טעמא מאי דפסול הוא משום דאינו נמחק כפי' התו', יודעים אנו לצמצם במידתו אשר יפה הוא נמחק, ותולים עצמם בהתרת הרבנים ז"ל. ועדיין יש מי שאומר שהמנהג הוא כן. גם אומרים שאי אפשר בע"א ביען כי הוא נמחה ואינו נדבק. וזכורני כשהיה מר מתעסק בס"ת שלו היו מביאים לו מיני קוצים, גם ראיתי שמאד קשה היה ביד הסופר לגרר. לכן יבאר לי מר דעתו ומנהגו ואם יש למחות ביד הסופרים כל דבר בביאור. ואשר שאלתני על הקרקע ירוקה שקו' ויטריאל בלע"ז ובלשון מדינתינו קורין גליצנשטיין, והיא קנקנתום לפי' התו' אם מותר לתת לתוך הדיו שכות' בו ס"ת תפילין ומזוזות. וכת' דיש מן הסופרים אומרים שהוא מנהג להתיר. מנהג זה לא שמיע לי ולא ס"ל. אדרבה ידענא בודאי שהיו סופרים באושטריך נזהרים אפילו באדרמינטא. אע"פ שהוכיח ר"ת שאינו קנקנתום ותו' והחבורים הביאו דבריו, משמע לכאורה לפסק הלכה אפ"ה חשו לפרש"י דסבר קנקנתום הוא אדרמינטא.7 ועי' רש"י סוטה י"ז ע"ב קנקנתום. וויטריאול"ו או אורדימנ"ט קורין אותו. ועל אשר אומרים שיודעים לצמצם במדידה שיהא נמחק לא משגיחינן בהו. דמלשון התלמוד דקא'8 עירובין י"ג ע"א. דבר אחד יש לי וקנקנתום שמו שאני מטיל לתוך הדיו משמע אפי' דבר מועט גורם שאינו נמחק. מן הא"ז אין ראייה כ"כ, דלפי הנראה איירי בדיו שעושין מן ויטריאול לחוד, דכה"ג אינו אלא צבע, אבל בתערובת עפצים שפיר דמי, ותדע דאינו פוסלו אלא משום שהוא כמו צבע. וכן הוא האמת שבלא עפצים אינו משחיר אלא כהה כמו צבע הוא אבל מטעם שאינו נמחק לא כת', לפי שלא היה פסול בדיעבד כדכת' הרמב"ם9 פ"א מה' תפילין ה"ד. להדיא. ולרעה' כנ' וכנ' עמי' הקטן והצעיר שבישראל. וז"ל שאי' הגאון מהרי"ל זצ"ל100 סי' קכ"ז עיי"ש. וכן דיו דידן פלוגתא דרבוותא שפוסלין עפצים ויש אדרמינט ויש גליצשטיין דהיינו וידריאולום. ע"כ ירא שמים יצא את כולם לעשות דיו כשר או דר"ת או דמיימו', ושלו' מאת הק' יעקב הלוי, מצאתי.
2