לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) נ״דLeket Yosher, Volume II (Yoreh De'ah) 54
א׳[כתב] וכן הורני מ"ץ1 ככתבו וכלשונו בשו"ת מהר"ם מינץ סי' י"ב סק"ה. על מגילה שמקצת פרשיותיה פתוחות, ואיתא במיימוני בהלכות מגילה בתשו' מהר"ם2 סי' שנ"א והובאה בהגמיי"מ פ"ב סי' נ'. דכל פרשיותיה סתומות [עכ"ל], אם יש לפוסלה בשביל כך? והדין נותן דפסול, כי דבר זה פסול בס"ת אם יעשה סתומה פתוחה או איפכא, ומגילה אית לה כל דין ס"ת רק בדבר אחד דנקראת איגרת שלא צריך לתפור הכל בגידים, אכן שמא מה שכתב שפרשיותיה סתומות שמא דעת מהר"ם דלכתחילה טוב לעשות סתומות אבל אין פסול בשביל זה. כי הטעם נ"ל דצריך לעשות סתומות משום דדמי' לאגרת, וא"כ אפשר דפירושו לכתחילה כי גם בהרבה איגרות איכא הפסק גדול דדמיא לפתוחה, לכך סבר' דפי' לכתחילה. וגם הורני מר אשר בא לפני ס"ת שהיו [בה] הרבה יריעות שאין בה כ"א עמוד אחד ביריעה אחת, אבל העמודים היו רחבים כתקונם כשאר העמודים. ודקדקתי בכמה פסקים וכלם כתבו לשון הברייתא3 מנחות ל' ע"א. שלא יעשה יריעה פחות משלש דפין ולא יותר על שמונה, ולא מבואר בשום מקום אם כשר בדיעבד אם לאו. והנה נ"ל דכשר בדיעבד כי המיימוני פ"י4 מה' ס"ת. מונה עשרים דברים שאחד מהן פוסל וזה אינו מן המניין, וכת' אח"כ ושאר כל הדברים למצוה ולא לעכב. ועוד יש להוכיח מן ההוא ברייתא דקתני בד"א בתחלת הספר אבל בסוף הספר אפי' פסוק אחד בדף אחד, ומסתמא האי בד"א קאי אסיפא דעלה קאי נזדמנה לו יריעה בת ט' דפין כו', לא יחלק ג' לכאן כו' ועל זה קאי בד"א כו'. לאורויי לן דבסוף הספר יכול לעשות יריעה אחת מדף אחד והאי פי' לכתחלה, ומעתה אין סברא דבסוף הספר כשר לכתחלה ובתחילת או באמצעית הספר פסול גם בדיעבד. וליכא למימר דהאי בד"א וכו' קאי אמיצעתא דקתני לא ירבה בדפין מפני שנראה כאגרת כו', ועל זה קאי בד"א כו' לאורויי לן דיכול לקצר השיטין לעשות פסוק אחד בדף אחד. ולשון דף דקתני בברייתא פי' עמוד ללמדך דיכול לעשות העמוד קצר כאיגרת. ומ"מ צריך להיות בכל יריעה ג' עמודים אפי' בסוף הספר, הא ליתא דמוכח מן המיימוני דקאי על הסיפא דקתני נזדמנה לו יריעה בת ט' דפין כו'. דבפ"ט דהלכות ס"ת5 הלכה י"ב. הביא וסידר הדין של הברייתא הרישא והסיפא ועלה סידר האי בד"א כו'. ודילג שם הדין ולא ירבה בדפין כו' דהוא אמיצעת' של ברייתא, ואותו דין סידר בפ"ז6 ה"ד. דלא ירבה בדפין כו' אלא ג' למשפחותיכם. ש"מ דסבר המיימוני דהאי בד"א כו' לא קאי אמיצעתא. וגם לשון המיימוני משמע מיניה וביה דדף פי' יריעה ומותר בסוף הספר בדף אחד ביריעה אחת. דקא' וז"ל: ועושין אותו דף לבדו ותופרים אותו עם שאר יריעות עכ"ל. ומדקאמר ותופרים כו' ש"מ דפי' הכי. ועוד קצת מוכח מן הברייתא דהאי בד"א כו' קאי על הסיפא נזדמנה לו כו' דעלה קאי בלי הפסק. דאי קאי דוקא על האמצעיתא לא ירבה בדפי' כו' אז הוי קשה למה הפסיק בברייתא, כי בהפסק זה איכא תרתי לריעותא, חדא דהוה ליה למיתני לא ירבה בדפי' כו' בסוף גבי בד"א כיון דעלה קאי. ועוד איכא עתה ריעותא דהרי [דהרישא] (וכו') והסיפא הוא חד דין, זה הופסק עתה במיצעת'. אלא ע"כ צ"ל דאי [דהאי] בד"א קאי על הסיפא נזדמנה לו כו' ועתה מתורץ הכל. דלא קשה תוקי המיצעת' בסוף אחר בד"א, די"ל דהאי בד"א כו' הוי כמו פי' דמחלק בין תחלת הספר לסופה [לכך] סברא הוא לעמוד בסוף הברייתא. וגם לא קשי' תתחיל הברייתא במיצעתא ולא ירבה בדפי' כו', דזה לא שייך כלל להתחיל כיון דעדיין לא קתני כמה דפין יהיה ליריעה. ולכך צריך להתחיל הברייתא בהא עשה היריעה בת ג' דפין כו', וכן צריך להפסיק במיצעתא ולא ירבה בדפין כו'. ולמתני בסוף נזדמנה לו יריעה בת ט' דפין משום דבד"א קאי עלה7 ובשו"ת מהר"ם מינץ שם הוסיף: או י"ל דהבד"א כו' קאי נמי אמיצעתא כאשר אבאר לקמן מרש"י, לכך לא מוקי המיצעתא אחר בד"א כו'. מ"מ מסתמא דסבר נמי האי ברייתא דצריך לקצר השיטין בסוף הספר אם נזדמנה לו פסוק אחד, דהאי ברייתא מסתמא לא פליג אאידך ברייתא. דקתני8 מנחות ל' ע"א. דלא יגמור הס"ת באמצע הדף, א"כ אם נזדמנה לו פסוק אחד בסוף צריך לקצר. וכן פרש"י בהדיא בפ' הקומץ וז"ל: מקצר השיטין והולך עד שיגמור לעיני כל ישראל בסוף הדף. ואע"ג דלשון רש"י משמע בהדיא דהאי בד"א קאי על המיצעתא וז"ל: בד"א דלא ירבה בדפין ולא ימעט בדפין בתחילת הספר. אבל בסופו [אפילו] אין לו לכתוב אלא פסוק אחד יכתבנו בכל היריעה ואפי' דף אחד יעשה מכל היריעה כו' עכ"ל. מ"מ צ"ל דסבר רש"י דקאי נמי על הסיפא. דהא פי' וז"ל: אלא פסוק אחד יכתוב בכל היריעה אפי' דף אחד יעשה מכל היריעה [עכ"ל]. מנליה לרש"י הא דיכול לעשות דף אחד מכל היריעה, תאמר לעולם צריך להיות ג' עמודים ביריעה, ולא אתי הבד"א כו' אלא ללמדך דיכול לקצר השיטין. אלא ע"כ צ"ל דסבר רש"י דקאי נמי על הסיפא דעלה קאי נזדמנה לו כו' דאל"כ למה הפסיק? ומ"מ פרש"י דקאי נמי אמיצעת' דאל"כ ה"ל לאוקמי האמציעתא אחר בד"א כו', ואפשר המיימ' מחולק בסברא זו עם רש"י וסבר דקאי הבד"א כו' דוקא אסיפא. ולכך חילק הדינים של ההוא ברייתא בתרי פרקי כדפרישית לעיל. הנה אמ"ץ הדריכני נתיב יושר והאר עיני מתורתך כי ללמוד אני צריך ואל תשיב פני ריקם כי לא באתי רק ללמוד ולא בעניין אחר כלל וכן יגדל כס ישיבת' לעד כנ' וכנ' ת'ת'ת' השפל משה לוי מינץ.
1