לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) נ״הLeket Yosher, Volume II (Yoreh De'ah) 55

א׳¹ עי' פסקים וכתבים סי' כ"ג. ואשר כתבת ממגילה שיש בה פרשיות פתוחות אם כשירה היא לדעת מהר"ם בשם ר"ת דכת' דיש למגילה כל דין ס"ת ובס"ת פסול אם עשה הסתומות פתוחות. ורצית לחלק דשמא מהר"ם ור"ת לא רצו לומר רק דלכתחילה יעשה כל פרשיות סתומות משום דנקראת אגרת. תמיהני עליך מניין לך לבדות טעמי הלכות מלבך? ולפרש דברי הגאונים [חוץ] ממשמעות דאינהו כיילי שיש לה כל דין ס"ת חוץ מדבר אחד וכיילי נמי הך דפרשיותיה סתומות בהדייהו? משמע בפשיטות דבהך מילתא נמי אית לה דין ס"ת [אפילו בדיעבד]. ואתה תפרש דלאו דוקא הוא ולא קאמר אלא לכתחילה משום דנקראת אגרת. והך סברא לא מתרצתא היא כלל, דסתומה נמי פרש' נקראת בכולי תלמודא ולטעמיך היה לעשות המגילה לכתחילה בלי שום פרשה והפסק כדי שתהא כמו אגרת, והכי איתא בהג' במיימו'² פ"ב מה' מגילה סי' א'. דיש נוהגי' שלא להפסיק בקריאתה בין פסוק לפסוק משום דנקראת איגרת. ותו דאיך תיסוק אדעתין שאם יש קבלה שפרשיותיה מקצת פתוחות הם שהיה ר"ת ומהר"ם עושים מסבר' לבם לשנות הפרשיות לכתחילה? אמנם אם ראית דלא זהירי עלמא בכך³ ותו דאיך תיסוק אדעתין שאם יש קבלה שפרשיותיה מקצת פתוחות הם שהיה ר"ת ומהר"ם עושים מסברת לבם לשנות הפרשיות לכתחילה ואמנם אם ראית דלא זהירי עלמא בכך י"ל כ"ז ליתא בנדפס. י"ל דסמכי אמאי דכת' במיימו' בהג'⁴ שם סי' ט'. שהוכיח מההיא דאותיות מטושטשות ומקורעות דאין כל דין ס"ת למגילה ע"ש. אכן נראה הנזהרים והמדקדקים במצות צריכים לקיים דברי ר"ת ומהר"ם. ואשר שאלת⁵ מכאן עד סוף התשובה ליתא בנדפס. על ס"ת שיש בה יריעות שאין בהן רק דף אחד אם יש לפוסלה בדיעבד. יפה הבאת ראייה מן המיימוני שכת' דדוקא כ' דברים פוסלים בדיעבד והך מילתא לאו מכ' דברים היא. אמנם מה שפלפלת מתוך הברייתא נלאיתי להשיב דאין צורך. דודאי כך הוא פי' הברייתא, דדף ודפין דנקט ר"ל עמוד ולא יריעה ובזה אין ספק, ובד"א דברייתא ודאי קאי אמיצעתא כדפרש"י להדיא בד"א דלא ירבה ולא ימעט בדפין. וכן מוכח מדקאמר אפי' פסוק אחד בדף אחד ולא קא' נמי אפי' דף אחד ביריעה אחת. ותלמודא נמי דפריך פסוק אחד ס"ד, ופרש"י⁶ בדפוסים שלפנינו ליתא ובשיטה מקובצת השלים החסר. דאיך יוכל למלאות פסוק אחד כל היריעה שהרי צריך לגמור בסוף הדף? ומשני פסוק אחד [בדף אחד], פי' שיש ביריעה שאר דפין אבל בדף האחרון יכול לכתוב אפי' פסוק אחד והכי פרש"י. הא קמן דלאו איריעה קאי רק אדף, ואפי' אי הוה קאי איריעה ושרי בסוף הספר לכתחילה דף אחד ביריעה אחת כדמשמע לשון הרמב"ם, מ"מ שגגה היא לך לעשות שקול מזה מדשרי בסוף הספר לכתחילה מסתמא באמצע הספר כשר בדיעבד. בכמה וכמה דוכתי אשכחן בתלמודא דבמצוה אחת במקום אחד כשר לכתחילה ובמקום שני פסול אפי' בדיעבד, אין צורך להאריך בזה, נאום הקטן והצעיר שבישראל.