לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) ס״בLeket Yosher, Volume II (Yoreh De'ah) 62
א׳אינו מוחה לאותן שאינם מדקדקים במעשיהם מלעשות בגדים של צמר בצד אחד ובצד השני פשתן, כשמפסיק ביניהם עור כאצבע רוחב והבגד של צמר תפור בצד אחד מן העור, והבגד של פשתן תפור בצד שני מן העור. אבל לבני ביתו וכל השייכים לו מוחה לעשות הכי, וכן מצאתי בי"ד בסי' ש', והיה חוכך להחמיר בדבר. והיה מחמיר על עצמו שלא להלביש בגד של צמר שהיה תחתיו בגד של עור שקו' רוא"ך בוט"ר1 עי' בראב"ן סי' קט"ז תשב"ץ סי' שע"ב ותה"ד סי' רצ"ז ושו"ת מהר"ם מינץ סי' קי"ח. משום שהבגד של עור היה תפור בחוטין של פשתן, אבל בניו אינם חשו על זה. מצאתי דין זה בסמ"ק במצוה שלא ללבוש כלאים וכן מצאתי בי"ד בסי' ש'. במסכת' תמיד בפ"ק2 דף כ"ז ע"ב ד"ה שמא תיכרך. גבי אבנט של כהן, פי' רשב"ם בגד שארוג בו כלאים מצד שני אפי' מצד האחר אסור ליהנות ממנו, וכן כת' באיסור והיתר שלו וכן מצאתי בי"ד בסי' ש"א וז"ל: בגד גדול ובו כלאים וכו'. פ"א מצאתי בבית יודי קיבורא דחוטין שקו' בל"א קנול"ן באד"ן שצבוע תכלת, ולא ידעתי אם הוא של פשתן או של קנבוס שקו' הנפי"ן, והתיר לי לתפור בו בגד של צמר. וזכורני כשעשה לג' בניו בגדים שהלכו בהם לחופה עשו בביתו, ולא רצה ליתן לגוי לתפור בביתו, אבל שאר בגדים נתן לבית הגוי לעשות. בתחלה היה קבלה באושטריך בגד שקו' בל"א בורשט היה נוצה של עזים, ואח"כ שמע מאנשים הבאים מגליל העליון שהיה מעורב בצמר אבל פשתן לית בו. וזכורני כמדומה לי שא' הגאון זצ"ל בימי הקדמונים היה שיעור פדיון הבן ה' מנקו' וי' פשיטים, משום שהיו המטבעות כסף טובו' ורובן מכסף ומעט תערובות נחוש'. אבל עתה המטביעות רובה דרובה נחושת הן ומעט כסף בהן, ולכן כת' בכתבו דלעיל3 עי' לקמן מש"כ לאודנפורק. ויתנם עם הכלי אל הכהן משום אם אין שיעור במעות שיהא עם הכלי שיעור. אבל לא שמעתי שלקח הכהן הכלי כי אם המעות. [כת' הר"ר יהושע י"ץ]4 פסקים וכתבים סי' מ"ח. ושיעור פדיון הבן שמעתי שמהר"י מולין ז"ל שיער בערך ב' זהובי' ריינש, נאום הקטן והצעיר שבישראל. ה' סלעים [בניאושטט] שהם5 עי' מהרי"ל ה' פדיון הבן שכ' דסלע הוא ארבע גדולים ממטבע ורנקבורט וכו' ועולין עשרין מהן לב' זהובים רינוס, ובשו"ת מהרי"ו סי' קפ"ט כתב, ה' סלעים הוא ה' ליטרות והוא נגד ב' אונקיא וחצי כסף צרוף מעט פחות, ובשו"ת מהר"י מברונא סי' קכ"א הביא בשם הר"ר חיים מרזבורק דה' סלעים הוא חמש לו"ט כסף ולו"ט כסף ז' גדולים נמצא ה' לו"ט ל"ה גדולים עיי"ש. מ' גדולים שהם כמעט ב' זהובים ריינש, כן שמע משמי' שא' מהר"י מולין זצ"ל וזהו שיעור פדיון הבן.
1
ב׳מלקוטי מהר"י אוברניק ז"ל. נסתפק מהר"י ווייל ז"ל הא דכת' מהר"ם שפרוטה היא משקל חצי שעורה כסף נקי1 עי' ברע"ב פ"א דקידושין מ"א ובתיו"ט פ"ו דפאה מ"ו ובאהע"ז סוף סי' כ"ז, ובש"ך יו"ד סי' רצ"ד ס"ק ט"ו וט"ז וריש סי' ש"ה. אם פי' בקליפתה או בלא קליפה? וכעין זה בעי הספר בג' דיומא2 דף ע"ט ע"א. ואמר מורי יצ"ו [הוא הגאון זצ"ל] דיש לעמוד על הבירור מהא דאמר רבא בהשוכר האומנים3 ב"מ פ' ע"א. תקלא כתקלא כו', ומפרש בגמ' דמשקל לתך חיטין עולה לשש עשרה שעורים. נמצא דמשקל י"ו גרעיני שעורים עולה לט"ו גרעיני חטין. ומעתה יש לברר אם הקליפה בכלל או לאו. כך הוא הסדר מפדיון הבן. ביום ל"א מיום שנולד הילד ומיד שישבו לאכול ויברכו ברכת המוציא, יביא אבי הבן את הילד לכהן על השלחן ויאמר לו זה בני בכור פטר רחם ויתן הילד אל ידי הכהן. ואז יאמר הכהן לאבי הבן מה אתה חפץ יותר בנך בכורך או חמש סלעים שאתה חייב בפדיונו. ויאמר אב בבני בכורי אני חפץ והילך חמש סלעים לפדיונו, ויתן לו המעות עם הכלי, ובשעה שהוא נותן לו המעות יברך אבי הבן בא"י אמ"ה אקבו"צ על פדיון בן בכור4 עי' שו"ת מהר"י מברונא סי' קכ"א. ואח"כ יברך שהחיינו, וימזגו כוס ויברך הכהן בורא פ"ה, המעות יהיו ה' מנקו' וי' פשיטים, ויניחם בכלי כסף ויתנם עם הכלי אל הכהן. ע"כ כת' הגאון ז"ל לאודנפורק [הקרובה לניאושטט], ואמר שראה פדיון הבן אצל שתייה לבד בלא אכילה. וגם ראה שאבי הבן פדה את בנו ואע"פ שאין הילד בעיר5 ובמהרי"ל ה' פדיון הבן הביא מעשה במגנצ"א בבית מהרי"ל שהיה שם בחור מעיר ארפור"ט שהמליטה לו אשתו בכור במדינתו והיה פודה את בנו שם במגנצ"א בפני הרב כו'. מנהג ברינוס לברך שהשמחה במעונו על סעודת פדיון הבן, אבל באושטריך אין המנהג כן6 עי' תה"ד סי' רס"ח. מעשה בבכור שהיה נינו של מה"ר טעביל ז"ל, וחל ל"א ביום ראשון של פסח7 עי' בס' פרח מטה אהרן ח"ב סי' פ"א ודלא כשו"ת הב"ח סי' קכ"ב. ואמר שאין לפדותו עד חוה"מ8 ודלא כשיטת הסמ"ק מצור"ך הביאו בשו"ת מהרי"ו סי' קפ"ט ועי' בד"מ סי' ש"ה סק"י. אפי' ליתן משכון לכהן אינו מועיל. וכן נמצא בתשו' המרדכי הארוך בסי' תקמ"ז9 הובא ג"כ בשו"ת מהר"י מברונא שם סי' קכ"א. שאין לפדותו בשבת, וכת' בספרו100 תה"ד סי' רס"ח ורס"ט. מספר פרנס שנוהגים לעשות סעודה לפרסומי מצוה, וכן מוכח מן התלמוד לעשות סעודה לפדיון הבן בפ' מרובה111 ב"ק פ' ע"א. גבי שבוע הבן ע"ש בפרש"י ובתו'.
2