לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) ס״וLeket Yosher, Volume II (Yoreh De'ah) 66

א׳אלף¹ שו"ת מהרי"ל סי' ר"ד והובא בפסקים וכתבים סי' קס"ו. שלומ' לאהו' הנעי' גברא רבה הר"ר חיים שי', איני כדי ששלחת לי וגם קשה עלי להשיב על ענין זה, כי כבר כתבו רבותי' חיים ומתי' ז"ל דעת' על נדון (זה) כזה באודות מחלוקת הבכור אשר דנו עליו, וכמה דיואות משתפכות וקולמוסים משתברים והקיפוה הלכות כתנור של עכנאי. גם אני זנב שועלים כתב' אז ענייותי על אותו בכור. ועוד חששני שלא יתקיימו דברי כי כן נעשה לי בשכבר ג"כ בעניין בכור אחד במדינה ההיא שכתבתי לאחד מן המורים מה יעשו וא"ה לא נעשו דאתרוות' דע"ה וקלי הדעת נינהו כמו שכתבת בעצמך ולאהבתך לא אשיב צירך ריקם אך בקוצר. עגל הראשון אינו פוטר אף כי כרוך אחריה, דכל הני כרוך דפ"ג דבכורות פרש"י מניקתו² דף כ"ד ע"א ד"ה שכרוך אחריה. וקי"ל דחלב אינו פוטר כר"ת לחומרא אף כי יש חולקים עליו וע"כ עגל השני [הוי] ספק בכור הואיל ומניקתו והא ודאי ישראל [שישראל] יכול לקיים ספק בכור לעצמו דקי"ל תקפו כהן מוציאים מידו כדמסקינא בריש ב"מ³ דף ו' ע"ב. גבי מסותא. אכן הכהן כששולחים לו הבכור אינו רשאי להחזירו. דנראה כמבזה מתנות כהונה, כן כת' הרא"ש⁴ סוף בכורות ה' פדיון בכור סי' ב' ועי' בטור סי' ש"ו. ואפי' בספק בכור החמיר מהר"ם על הכהן בזה שרוצה לזלזל, וא"ז כת' [דכת']⁵ ח"א סי' תצ"ז. דלא כפינ' ליה אפשר דלא פליג עלייהו [אלא] סבר דלא כפינ' לקבלו מיהו איסורא עביד, ואת"ל פליג, הני בתראי נינהו. ומה שכת' א"ז במסכת י"ט⁶ סוף סי' שנ"ה ובהגהת אשירי פ"ג דביצה סי' ו', ועי' בשו"ת מהר"י מברונא סי' קס"ב. דשמעי' מפרש"י דכפי', ישבתי' כבר דלא קשיא דידיה אדידיה דההיא דביצה איירי כשרוצה לקבלו לאחר זמן כדמוכח לשונו, וכי היכי דהקפיד מהר"ם על כהן שאינו מקבלו ה"נ הקפיד טוב' על המכוין להקניט ולקנאות הכהן ושולחו לו כדי לנקום ממנו וכת' דכמה עבירות עושה כמבואר בתשובתו להר' מאיר כהן⁷ סי' ע"ח. ונדון דידן בספק בכור הוי כדלעיל, והגוי אינו נאמן במסיח לפי תומו שכבר ילדה, ואסימנא דקרנים לא סמכינ'. אע"ג דמהר"ם החמיר שלא לזלזל בו הכהן מ"מ הואיל [וכתבת וז"ל] וגם הבעל הבית אלו ידע שיכול לעכבו לעצמו לא שלחו לשום כהן [עכ"ל] א"כ בטעות שלחו, כיון דלא ידע דמדינא לא ישלח, דקי"ל תקפו כהן מוציאים מידו כדלעיל, וכה"ג בנדרים⁸ כתובות ע"ט ע"א, נדרים פ"ז ע"א, ועי' בטור סי' רל"ד. לא חשיב קיום ביום שומעו, כי לא ידע הבעל שיכול להפר, וגם הכהן לא קבלו עד יחקור כמו שכת'. נראה לע"ד כל היכא דאיתא בי גזא דישראל בעל הפרה קאי, וכן פסק מהר"ם⁹ סי' שכ"ו. על השולח מעות לחבירו ליתנם לגוי ושכח' הגוי דהדרי זוזי למרייהו דאדעתא דהכי לא שלח. וראייתו מרב ספרא אדעתא דארי' אפקריה פ' הגוזל בתרא¹⁰0 ב"ק קט"ז ע"א, ובשו"ת מהרי"ל וכן בפסקים וכתבים נדפס בטעות אדעתא דמרא. ומייתי לה במרדכי פ' אלמנה נזונית¹¹1 סי' רנ"ח. וכן כל קניין בטעות ומחילה בטעות חוזר ה"נ ל"ש. כ"ש להני רבוותא דפסקי' דחלב פוטר קמאי ובתראי, אע"ג דלענין איסור מחמירי' כר"ת אבל כה"ג כדאי הם לסמוך עלייהו וישאר בחזק' בעלים הראשונים.¹²2 מכאן ועד סוף התשובה חסר בפסקים וכתבים סי' קס"ו. ומה שתמהת'¹³3 בספק בכור. מ"ט לא יחזור הכהן וימכרנו לישראל בדבר מועט א"נ יחזור ויתננו לישראל [במתנה מידי דהוי אפדיון הבן]? לא כי בפדיון הבן נמי אסור. אע"ג דקי"ל¹⁴4 עי' יו"ד סי' ש"ה סעיף ח'. מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה ובנו פדוי מ"מ אסור לכהן לקבלו ע"מ להחזיר דהוי ככהן המסייע בבית הגרנות כדאיתא בפ' עד כמה¹⁵5 בכורות כ"ו ע"ב. וכדפי' שם ר"י ובפ"ק דתמורה¹⁶6 דף ח' ע"ב. אסור לכהן להחזיר הבכור ואסור לישראל לקבלו ע"ש באגודה¹⁷7 פ"ג דבכורות סי' י"ב. ולא מטעם אשר כתבת' דאין רואים כו'¹⁸8 בכורות ל"ו ע"ב. דהא כהן עמו. וצ"י יפרוס שלום עליכם כנ' משר' הקטן הלוי.