לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) ס״טLeket Yosher, Volume II (Yoreh De'ah) 69

א׳[מה"ר קלמן קיצינגן יצ"ו] שלום רב לאהו' עמי' הרב ר' קלמן יצ"ו, על דבר ספק בכור אשר דרשתני אמת כי כבר התרתי בכה"ג מטעם דתלינן שמא הגוי החליף הולד נקיבה בזכר. ואע"ג דאין ראוי להסתפק הכי כולי האי, מ"מ סמכתי על דברי הגאונים דסברי חלב פוטר, וכ"ש בזמנינו ובארצותינו דאפי' מיעוטא דמיעוטא ליכא כמו ששמעת ממני כבר. אמנם דרשתי ג"כ נראית הפרה כזקינה קצת וכמי שילדה כמה ולדות, כי הנשים יש להן סימנים בקרניה בפגימה, ואע"ג דליכא למיסמך עלה מ"מ סעד לדבר יש. ואם בעובדא דידך איכא בכה"ג אין נראה לחלק משום דאין לגוי פרה ראוייה לילד, דאכתי איכא למימר שמא החליף עם גוי חבירו ושקיל מיניה העדפה, אך צריך לדקדק אם עדיין הולך יונק מן הפרה וא"כ איכא הוכחה דדידיה הוא כרשב"ג¹ שם ע"א. דקא' לא מרחמה אא"כ ילדה, ומסתפק תלמודא אם רוצה לומר רשב"ג דלא מרחמה אא"כ ולד דידה הוא, ומ"מ אם נראה לך לפי אומד הדעת שהפרה זקינה קצת ומסתמא ילדה כבר אין להחמיר כ"כ. בא"ז בתשובתו תמצא מוכח יפה דשרי למסור הבכור לגוי שירעה אותו ויהי' אצלו תמיד.

ב׳בכל עת בגדיך לבינים, שלחייך פרדס רמונים, מה"ר שמעון כ"ץ הכהנים, ואת חבירך היושבים בגנים, מסיבת' יקרה מפז ומפנינים, אחר השלום באשר דשאיל' קדמנא! מחמת הפרה שהיתה חולבת ומכרה שמעון לגוי' והקנה לה בכסף ולא משכה לה את הפרה. וכת' אלי שדעת' נוטה הואיל ושבדיעבד הוא שאין בו דין בכורה, הנה יפה כוונת ואנהיר לעיניך ודאי במחלוקת שנינו. ואי ניזל הכא לחומרא בדיעבד מלאה הארץ דעה כמים לים מכסים ואין לדבר סוף, ולמה זה לנו הבכורה הואיל ודשו ביה ונהגו רבים? ופוק חזי מאי עמא דבר שמקנים לגוי את העובר בכסף בלא משיכה! דסוגיא דעלמא נהגו כרש"י וכרשב"ם דפסקו הילכתא כר"ל בזה שא' משמיה דר' אושעיא,¹ בכורות י"ג ע"א. ועוד דמשמע קרא ומתני' מסייע ליה לר"ל דגוי קונה בכסף כדאיתא בפ' הזהב,² ב"מ מ"ח ע"א. וכן פי' רבינו חיי' בתו'³ שם ד"ה נתנה. דאפי' ר"י מודה דכסף קונה בגוי. וכן פרשב"ם בפ' ח"ה⁴ ב"ב נ"ד ע"ב. אהא דאמר רב יהודה נכסי הגוי הרי הן כמדבר כל הקודם בהן זוכה כו', ופרשב"ם דגוי כל קנייתו בכסף. וכן בהמוכר את הבית⁵ שם ס"ט ע"ב. גבי מנהם דחרוב ושקמה אינם בכלל שדה שנא' ויקם השדה וכל העץ וגו', וכן פירש"י. וראיי' מפ"ק דקידושין⁶ דף י"ד ע"ב. וכן פ"ק דבכורות⁷ דף ג' ע"ב. אההיא עובדא דרב מרי בר רחל דהוי' [ליה] חיותא ומקני ליה לאודנייהו לגוים, כי היכא דלא יבא לידי תקלה. ויהיב הבכור לכהן ואסור בגיזה ועבודה. וכלן⁸ צ"ל וכלאי. חיוותייהו דרב מרי בר רחל כו' עד ואי [בעית] אי' דרב מרי הוה ידע לאקנויי לגוי קניין גמור, ופרש"י ליטול מעות מן הגוי דסברי' גוי קונה נמי במשיכה. והא ליתא דמאחר דלא הקנה הגוי בדמים לא יצא מקדושתו! וראייתו מפ"ק דקידושין⁹ דף י"ד ע"ב. גבי עבד נמכר לגוי הואיל וכל קנייתו בכסף. ומאחר דאחזיקו ביה רבים למיעבד כרש"י וכרשב"ם אין מוחין בידם. ואע"ג דר"ת פי' פירש אחר על הא משום דרב מרי ידע להקנות אוזן הפרה דאיתא בעולם ומקנה ליה העובר ע"ג אמו, כמו המקנה דקל לפירות' דמהני, הואיל והדקל איתא בעולם. וטעו ביה אינשי וסברו דאזן העור¹⁰0 צ"ל העובר. מקני לגוי, וזה לא הוי (הקניין) קניין דדמי לפירות דקל דאין אדם יכול להקנות דשב"ל ואתי לידי תקלה וכו'. ור"ת הולך לפי שיטתו דמפ' בפרק הזהב¹¹1 ב"מ מ"ח ע"א תוס' ד"ה נתנה. דהלכתא כר"י לגבי ר"ל, וקאי ר"נ כוותיה בפ' הזהב דא' ד"ת מעות קונות, והביא ראייתו מדכתיב או קנה מיד עמיתיך בכסף מיד עמיתיך מכלל דגוי במשיכה כו', וכן כתב הרמב"ם בהלכות זכייה¹²2 פ"א הי"ד ועי' במגיד משנה שם.