לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) ע׳Leket Yosher, Volume II (Yoreh De'ah) 70

א׳אמנם ר"י אור זרוע¹ פסקי ב"מ פ"ד סי' קמ"ו וקמ"ז. כת' כל היכא דלית ליה למשוך מודה ר"י דמעות קונות. והילכך ישראל שיש לו בהמה מבכרת מותר לו לישראל (לקנות) [לקבל] המעות מן הגוי ולמכור לו העובר וכו', וחוזר וקונה מן הגוי לאחר שיולד. ואפי' לר"ת דפסק דמשיכה בגוי קונה ולא מעות, דאין כאן מה למשוך דמשיכת האם אינו מועלת לעובר, דהא ר"ת גופיה פסק דעובר לאו ירך אמו הוא, וכמו דפסיק ומונח בדיקולא דמיא. וכן אית' בתשובה במיימוני בסימן ה' מהלכות זכייה, וזה נמי ראייה למנהג' שמקנה לגוי בכסף בלא משיכה. ואם ספק אם בא לכתחילה לשאול בפנינו האיך יקנה לגוי היינו מורים כמהר"ם² במרדכי ב"מ פ"ד סי' ש"ב. שהיה מחמיר ומצריך מעות ומשיכה לאפוקי נפשיה מפלוגתא. אבל היכא דאי עבד כרש"י וכרשב"ם לא מחמירים עלי' הואיל וסוגייא דעלמא כוותייהו. וכן משמע מלשון מהר"ם היה מחמיר ומצריך מעות ומשיכה כו', דמשמע חומרא בעלמא הוא והיינו לכתחילה, ודכוות' איתא ביו"ד³ סי' ש"כ. והמחוור שבכולן שיקבל מן הגוי פרוטה כו' ויקנה לו אוזן האם דאז נקנה אוזן האם עם המקום. דנכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף וכו'. וכל זה אין אנו רגילים, אע"ג דר"ת גופיה פירש שצריך להקנות אזן האם שהיא בעולם כדפי' לעיל מהא דרב מרי בר רחל שנענש ע"ז. ועוד יש ליתן טעם לזה למנהג שמקנה לגוי בכסף בלא משיכה, משום דמשיכה אינו קונה אלא עד שימשך הגוי לרשותו או לסימטא, ועוד⁴ קידושין כ"ה ע"ב ועיי"ש בתוס' ד"ה בהמה גסה. דבהמה גסה נקנית במסירה ובהמה דקה במשיכה, ואיכא פלוגתא דרשב"ם ור"ת. דלרשב"ם⁵ ב"ב ע"ו ע"ב. משיכה עדיף (ממכירה) [ממסירה], והא דבהמה גסה נקני' במסירה אף במסירה קאמר וכ"ש במשיכה. אבל ר"ת פי' (דמכירה) [דמסירה] חשובה ממשיכה ובהמה דווק' במסירה קאמר. ואפי' משיכה נמי איכא פלוגתא⁶ שם דף ע"ה ע"ב וקידושין כ"ב ע"ב. אם צריך לעקור יד ורגל או סגי בעקירת יד לחודיה. ופעמים שבהמה עומדת ביד גוי ולא עקר יד ורגל למשוך, וגם באותו קניינים צריך למימר⁷ ב"ב ע"ו ע"ב. לך וחזק וקני! וכ"ע אין בקיאין בדבר זה ויוכל לבא לידי תקלה. והיינו טעמא דרב מרי בר רחל שהיה נותנה לכהן והיה אסור בגיזה ועבודה, משום דכ"ע לא ידעו לאקנויי כמו רב מרי. וכן תצטרך לומר לחד תי' מן הגמ' דנענש משום שהוא מפקיע מקדושתו לגמרי, אפי' מקדושת כהן שהיה מוכר האוזן לגוי כדמפרש בג' בפ"ק דבכורות⁸ דף ג' ע"ב. וא"כ אמאי אנו מפקיעין מקדושת כהן ולמכור לגוי, ולא עוד אלא בזמן הזה מצוה להפקיע הבכור מקדושתו לגמרי אפי' מקדושת כהן ולמכור לגוי במעי אמו, לפי שאין אנו בקיאין באיסור גיזה ועבודה ויכול לבא לידי תקלה כמו שכת' ביו"ד⁹ סי' ש"כ.