לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) ע״דLeket Yosher, Volume II (Yoreh De'ah) 74

א׳ואע"ג שכתבתי כבר דיני בכור בהמה מתשובת הגאון זצ"ל, מ"מ אכתוב בע"ה מה ששמעתי ממנו פה אל פה. כי אמר לי מה ששמעת ממני כתוב הכל, אפי' אם אני אומר היום כזה המ"ד ולמחר כאידך מ"ד. ונ"ל מסתמא סבר בדעתו המשכיל יבין למה עשה כן. נאום יוזלן. שלום רב לאהו' עמי' ר' יוסמן כ"ץ, אשר דרשתני על פרה חולבת שילדה ברשותו של ישראל ואין ידוע לו אם כבר בכרה. הגידו לך משמי שהתרתי (הדבר) [העובר] ההוא שילדה לשוחטו בתורת חולין. דע כי לא סיימוהו קמך התרתי. והנה אבאר לך דעתי: אמת כי ר"ת וא"ז פסקו דחלב אינו פוטר, אפס סת' תו' פרק בתרא דיבמות מסקי דאזלי' בתר רובא דאין חולבות אא"כ ילדה והולד אינו קדוש. וכן אשי' במסכת בכורות ובפ' בתרא דיבמות, וכן הרמב"ם וסמ"ג משמו, כלהו ס"ל דאזלי' בתר רובא בהך מילתא ע"ש. אמנם לא מלאני לבי לסמוך על דברי המתירים במילתא דאורייתא וגם כי נראה שהמנהג הוא לאסור. אמנם היכא דהוי הוכחה שילדה כבר כגון ע"פ הגוי וניכר מדבריו שהאמת אתו דלא כיון להשביח מקחו וכה"ג, דהא דכת' אשירי פ"ג דבכורות דגוי מסיח לפי תומו אינו נאמן שביכרה, היינו משום דתלינן דלהשביח מקחו מכוין אבל אי הוה לן הוכחה אע"פ שאינו ברורה, דדברי הגוי כנים, כה"ג התרתי וסמכתי על דברי המתירים. ותו העיקר משום דדרשתי ושאלתי בכמה וכמה אנשים ונשים הבקיאים בדבר וגם הנחתי לשאול לכמה ארמאיות ואמרו כלם, שמעולם לא ראו או שמעו שום פרה שחלבה חלב הרבה כמו בעד ב' או ג' פשיטים בפעם אחת אא"כ ילדה. רק סמוך ללידתה רגילות לחלוב מעט או לפעמים הרבה אבל זמן ארוך קודם כלל וכלל לא. אמרתי דהא דא' תלמודא בבכורות דמיעוט חולבות קודם שיולדות, היינו הבהמות שהיו בימיהם דבהמות שלנו חלוקות משלהם. וכה"ג איתא בתו' ובאשי' פ' אלו טריפות דבהמות שלנו חלוקות משלהם, דבהמות שלהם פרה בת שלש ודאי לכהן והני דידן יולדת בשנה שנייה ע"ש. ואפי' אם תמצא אחד מאלף בדידן הוי מיעוטא דמיעוטא, ואפי' לר"מ לא חיישי' לזה כדאי' באשיר' פ"ב דיבמות אהא סמכתי כדהוה לי צד הוכחה שביכרה כבר אע"ג דההיא צד לחוד לא היה מספיק לגמרי. נאום הקטן והצעיר שבישראל. [מליקוטי מהר"י אוברניק זצ"ל]. וצריך להקנות לגוי¹ עי' סי' ש"ך. הדיר והבהמה והולד היכא דחיישי' אפי' לספק בכור. כי משיכה אינו מועיל ברשות מוכר ופלוגתא דרש"י ור"ת אם צריך משיכה או קניין בכסף. ובכור שנשחט על מומו אם הוה הבכור טריפה צריך לקבור אותו ואת דמו² עי' שו"ת מהרי"ל סי' מ"ב וק"ח. ואם הוא כשר אינו צריך לקבור דמו. וצריך הכהן לאכול כל הבשר שיכול לאכול, וגם הישראל מותר לאכול ממנו, ואמר הגידין ושמנו של גידין³ עי' שו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' שכ"ג. ממ"נ אם קובר אותם וחלבו מותר למכור.