לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) ע״וLeket Yosher, Volume II (Yoreh De'ah) 76
א׳מי שמקבץ אינו צריך לפרוע חובו מן הקיבוץ וכן כת' אז"ג1 שם ה' צדקה סי' י"א, בהגמיי"מ פ"ב מה' מלוה ולוה אות א', ועי' במרדכי בהגהות לפ"ק דב"ב סי' תרנ"ט. אבל מי שלוה על הקיבוץ או בשעת הקיבוץ צריך לפרוע חובו. מצאתי בטור (חושן) בהלכות תרומות ומעשרות2 סי' של"א ועי' סי' רנ"ג סעיף י"ב ובהגהות יד שאול שם. וז"ל: מעשר [עני] אין פורעין בו מלוה ולא משלמין בו את התגמולין ע"ש אם יש ראייה לכאן. לעיל בהלכות כבוד אב דף ס"ט3 עמודה שלושים ושבע שאלה שתים. כתבתי אם יכול לפרנס אביו ממעשרו. מותר ללמוד בנו ממעשרו תלמוד, כי אדם חייב ללמוד מקרא ולא תלמוד4 עי' סי' רמ"ה סעיף ו'. כן כת' בגמ' בקידושין.5 דף כ"ט ע"ב. ואמר שאין מנהג באושטריך ליתן מעשר מן הרבית או מן שאר דברים רק אנשים מיוחדים שהם חסידים יתנו מעשר מיד כשקבלו ריוח מכל דבר.6 עי' שו"ת מהרי"ל סי' נ"ד ובפתחי תשובה סי' של"א ס"ק י"א. מצאתי בתו' במסכת תענית בפ"ק7 דף ט' ע"א. בדבור עשר תעשר, הכי איתא בספרי עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה, אין לי אלא תבואת זרעך שחייב במעשר, רבית ופרקמטיא מניין ת"ל את כל דהוי מצי למימר את תבואת8 כצ"ל ולא כמו שכ' בתוס' שלפנינו תבואתך, ועי' בהגהות רש"ש בש"ס דפוס ווילנא דזרעך איצטריך למעוטי לוקח. מאי כל? לרבות רבית ופרקמטיא וכל דבר שמרויח בו. וכן מצאתי בחיי עולם9 הובא בס' יוסף אומץ דף קע"ו. ובתשב"ץ בסי' רנ"ט100 ובנדפס סי' תצ"ז. וז"ל: במדרש יש עשר תעשר לרבות מעשר כספים. ואין צריך ליתן מעשר מכל מין ומין, כגון אם קנה נרד וכרכום או זהובים ופשי' ובחד יש לו ריוח ובחד יש111 אולי צ"ל אין לו, ועי' בפ"ת סי' רמ"ט סק"א. לו ריוח יתן מעשר מן הריוח בין הכל. ובתחילה כשהתחיל ליתן מעשר צריך להתנות שיתן המעשר לכל דבר מצוה122 עי' שו"ת מהרי"ל סי' נ"ו וחות יאיר סי' רכ"ד ושער אפרים סי' פ"ד ופנ"י סי' ב'. אבל מ"מ אינו רשאי לקנות ממנו לא טלית ולא תפילין ולא אתרוג, אע"פ דאם ירצה הוא יוצא באתרוג של קהל. משום שהם דברים של ירושה, אבל יכול לקנות ממנו הידור אתרוג ונרות לביהכ"נ אפי' נר של יוה"כ133 ובמהרי"ל ה' ר"ה כ' והנותנין מעשר שלהן לעשות נרות להדליקם בשעת התפלה שלא כדין עושין, כי המעשר שייך לעניים. ועי' שו"ת מהר"ם ב"ב סי' תרצ"ב.
1
ב׳אחי ורבותי יושבי על מדין בעלי קרנים אשר מקל ורצועה בידם. בשלומכם אנכי שואל באשר יבא אליכם דבר המשפט ועניין הריב אשר בין הח"ר אשר מטערויז ובין הח"ר ברוך פייש"ל דור"ף. נזקקתי ליכנס בעובי הקורה באותו עניין למען הצדק והמשפט כאשר תראו באשר יושם לפניכם, והגיעו הדברי' עד שפסקתי ביניהם פסק מבואר כאשר תראו. והנה ר' ברוך הנ"ל נותן כתף סוררת לבלתי קיים דברי הפסק ונתן טעם לפגם לדבריו. מי יתן והיה לבבכם לשלוח בו יד לכל תוקף להכריחו לקיים כל דברי הפסק עד גמירא, לא משום ליקרא דידי אך בשביל כבוד שמים. וכדי שידעו הכל שיש שופטים בישראל ולא ימלט רשע את בעליו. ואני לא יתכן לי כלל לשלוח ידי בו לקיים את דברי, כאשר קבלתי משם הגדולים הראשונים, שלא אבו כלל לגזור ולהכריח לקיים דבריהם והפסקים שיצאו מת"י1 עי' פסקים וכתבים סוף סי' ס"ד. נאום הקטן והצעיר שבישראל. כשכתב סרבנות על אחד אינו כת' עליו חרם2 עי' שו"ת מהרי"ו סי' קכ"ט. כי כן מקובל.
2