לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) ע״חLeket Yosher, Volume II (Yoreh De'ah) 78
א׳מרן1 פסקים וכתבים סי' רנ"ב, עי' בשו"ת מהר"ם מינץ סי' ס"ג. ובין תבין מש"כ בפסקים וכתבים סי' ס"ג. דבשמיא יפיש חייכון ויסגא יומיכון ויאריך שלותכם אהו' היקרים קהילות הקדש וחבורות הקדושי' שבמדינות קלוני' געלרן וגייולך ובראשיכם האלוף מהר"ר ויפש והחונים עליו הגביר הר"ר ליפמאן והיקר הר"ר קושמן יצ"ו. צירכם הגיע הנה ניאושטט ביום ראשון דר"ה כי נתאחר יומין סגיאין בריגנשפורק כאשר יגיד לכם. והנה קבלתי מכתב' וראיתים בדקדוק לפי הצורך ואם באתי לכתוב על פרטי הדברים אפי' בדרך קצרה, תרבה עלי המלאכה ותעלה ליגיעה גדולה וטורח זה למה כי אין צריך. אמנם את אשר נר' הדברים2 מן צירכם וכו' עד כאן חסר בנדפס. אבאר. תורף ועיקר דבריכם הלא הוא אשר לא תתרצו כל עיקר לקבל עליכם התקנות והגזירות שתקנו וגזרו עתה מקרוב מהר"ר זעליקמן ומהר"ר מן ומסכימיהם שנאספו אליהם בבינגא. ותתנו טעמים ונמוקים לדבריכם בעבור כי שלא מדעתכם נתקן ונעשה, וגם כי מקצת דברים אשר בתקנות אין רוב צבוריכם יכולים לעמוד בהם. ופרטתם אחת מהן אשר נתקן ונגזר שאם תוולד ספיקא בלשון כת' התקנות בשאר מדינות דהיינו בכלל זה געלרן וגייולך יפרש להם מהר"ז בינגא. ותקנה זו היא לשיכים ולצנינים לבני שתי המדינות האלו מתרי טעמי, חדא מפני ריחוק וסכנות הדרכים, ואידך שיסתלקו מבית דינם מהר"ו אשר להם למנהיג ודבר בכל צרכיהם. גם מהר"ו הנ' כתב איך הודיע כבר למהר"ז ומהר"ם שרצונו וחפצו לידע בתחילה בביאור ולא ברמיזה בפרטות ולא בכללות: מה ירצו לתקן ועל איזה עניין ובדק המה יוצאים ובאים ובעניין אחר לא יתרצה. עוד הודיע להם דחיות ותנאים אשר מובן מלשונו שאין בדעתו ליכנס אא"כ יראה תחלה מהות ואיכות התקנות. ומהר"ז לא רצה להודיע בבאור ובבארכת'3 וצ"ל ובבירור וכתב. לו כי עוד לעצמו לא נודע מה יהיה ומה יעשה. ומהר"ם השיב לו בלשון המספיק ודי למבין שגם לבו אין שיהא ממש ביום הועד ההוא לגמור התקנות. וגם שאין בדעתו למהר לחתום אף אם יוסכם על איזה דבר אלא לאחר התמהמהות המלכה. ואשר שלח מהר"ו את בנו שמה ליום הועד ע"ז כתב שלא עשה רק לכבודו של מהר"ז למלאות בקשתו. גם צוה לו בביאור לבלתי יחתום ומה שחתם בכח אביו כותב שמחמת יראתו ואיום וגזום דמהר"ז נזקק לכך. והר"ר ליפמן הנ"ל כותב איך הודיע כבר למהר"ם4 ובנדפס למהר"ם רבו. גם להר"ר (זונוויל) [זעליקמן] שאין רצונו כלל ועיקר לקבל עליו שום תקנות בגזירת עונשים וחרמות זולתי בקנסות. ונתן טעמים נכונים לדבריו מיראתו סכנה לו בדבר, וגם הסביר להם דלא בדיח דעתיה כלל בתקנות הללו. גם מקצתם אשר הם מתלמידי מהר"ז יראים פן יאמר להכריחם בגזירתו לקבל עליהם בעל כורחם. ומכל הני טעמא הסכמתם כלכם לעמוד על משמר' הזאת בכל כחכם לבלתי ליכנס בתקנות וגזירות הללו כהוויית' לקבלם עליכם כלל ועיקר. ובקשתם מאתי ומחבריי שא' מהרר"ם ועמי' מהרר"י ברונא יצ"ו להסכים עמכם ולהורות לכם את אשר תצאו בו ידי חובתכם. והנני משיב על ראשון [ראשון] כאשר הורוני מן השמים. ונראה דכלכם ג' המדינות הנ' אשר על החתום והנלוים אליכם אין עליכם חיוב והכרח כלום ליכנס בתקנות וגזירות הללו ולקבלם עליכם. ואין זה צריך ראיה כ"כ כי איך יתכן להסיע על קיצת' שלא מדעתכם, וכ"ש כאשר כת' שאין רובי ציבוריכם יכולים לעמוד בים התקנות. וכן כתבתי כבר למהר"ר זעליקמן י"ץ הנז' שאין נר' כלל שיש לו יד וכח להכריח אפי' הסמוכים אליו בגליל דברינוס, הואיל ומה"ר נתן ומה"ר משה מינץ וית' לומדים ובעלי בתים ממאנים לקבל עליהם התקנות ואשר נעשו שלא מדעת'. כתב' לו ראיות מספיקות לדעתי סבור הייתי שהיית' ידו סולדת בפושרין, כי כת' לו בדרך נועם ומכוסה קצת וגליתי לו ברמיזה מוכח' ודיוקים גמורים, שאם יעמדו כנגדו לומר אדרבה על גזירותיו ועונשיו, שלהם יועיל ויאסור ושלו יותר ויבטל. ועתה על דילכון הנני מבאר דעתי ואומר אני, שאם כדבריכם אשר כתבת' אלי כן הוא, לא חלו מעולם התקנות והגזירות עליכם בכלום. ואם ח"ו יבא מהרר"ז ומהרר"ם ומסכימיהם כלם או מקצתם להחזיקם עוד עליכם ולהטיל עליכם עונשים וחרמות בשביל ככה על כלכם או על מקצתכם גם על אחד מכם, יש כח ואומץ בידכם לעמוד כנגדם ולומר אדרבה בפה מלא. ויחול ויתקיים את שלכם ואת שלהם הרוס ובטל גם כח זה יהיה גם ליחיד מכם. ועל חתימת בנו של מהר"ו הנני דן, שאם יתבררו הדברים כאשר הזכרתי לעיל, שמהרר"ז היה מאיים ומגזם על בנו דמהר"ו הנ"ל עד שחתם, או' אני דבכה"ג לא חיילא קבלתו דחשיבא קבלה באונס. ואע"ג דאין האונס מזומן לפניו אלא יראת דבר ודאגתו חשוב אונס. וכה"ג איתא במרדכי פ"ג דשבועות5 סי' תשנ"ז. בשם ר"י דהשבועות והברית שקבלו אבותינו בערבות מואב היה להן מודעא רבה עלה כעל ההיא דהר סיני שכפה עליהם ההר כגיגית. משום דבערבות מואב נמי היו יראים פן יניעם במדבר עוד ולא יכניסם לארץ, ויליף מינה התם מהר"ם דכ"ש יראת ואיום בשר ודם. ואפי' אם ברצון גמור חתם בנו דמהר"ו, מ"מ הואיל ומהר"ו כותב שמיחה בו וציוהו שלא לחתום כלום במקומו, אא"כ ידוע לו כבר מה טיבו של התקנות6 מן ומהר"ו ע"כ חסר בנדפס. וכדמוכח הכי בקצת מתוך הכתבי' ששלח מהר"ו כבר למהר"ז ולמהר"ם, ובכת' שהשיב לו מהר"ם דלא אסיק מהר"ו אדעתיה שיחתום כ"כ מהר. לפי זה נר' דלא מהימן בנו כנגדו לומר מדעתו וברצונו ובשליחותו חתמתי7 אפילו אם יאמר בנו שאביו צוהו לחתום, כ"ה בנדפס. אא"כ היה בידו כת' ממנו שיהא פיהו כפיו וידו כידו בעניין אלו התקנות. ולא אמרי' מסתמא לא חציף אינש למיחתם מכח אבוה אא"כ צוהו, כדא' פרק המגרש8 גיטין פ"ז ע"ב. ופ' גט פשוט9 ב"ב קס"א ע"ב. דלא חציף אינש לשוייה שמא דאבוה סימנא בחתימתו, דאדרבה יש לחלק דודאי מצוי שאדם עובר [על] מצות אביו אבל אינו רגיל שהוא מקיל ומזלזל באביו. דוגמא לדבר רוב העולם עוברים על מצות המקום ב"ה אבינו שבשמים בכל יום, אבל אין הווה ורגיל שמקילים ומזלזלים כלפי מעלה. וכיון דאיהו לא חתם אלא מכח אביו ולא מכח עצמו, ולגבי דאביו בטיל חתימתו בטלה נמי אפי' לגביה דידיה וק"ל. ועל התלמידים אני דן דכיון דכתבו דהני תקנות וגזירות אינם יכולים לעמוד בהו, בכה"ג אין מחוייב' לקבל גזירות הרב. והכי מוכח מההיא דכת' הר"ר ליפמן דגזרו הראשונים ולא קבלו מינייהו וכו' אלא שלא ביאר כל הצורך ואני אבאר. בפ"ק דשבת100 דף י"ד ע"ב. אמרי' שמאי והלל גזרו ולא קבלו מינייהו ואתו תלמידייהו וגזרו וקבלו מינייהו. ואין ר"ל דהא דלא קבלו מינייהו דשמאי והלל, דשלא כדין עשו שלא קבלו, דהא כה"ג אמרי' בפ"ק דחולין111 דף ו' ע"א. דר"מ ור"ג וב"ד גזרו על הכותים ולא קבלו מינייהו, ור' אמי ור' אסי גזרו וקבלו מינייהו. ופרש"י התם דלא מפני שהיו ר' אמי ור' אסי גדולים מר"מ ור"ג וב"ד, אלא שבימי הראשונים לא היו יכולים לפרוש מן הכותים, לכך לא קבלו מפני שלא היו יכולים לעמוד בה, ובימי האחרונים היו יכולים לעמוד בה. ובכה"ג איירי ההיא דשמאי והלל ותלמידיהם. והשתא הלל הוה נשיא ושמאי אב"ד כדאיתא בחגיגה122 דף ט"ז ע"ב. ואפ"ה לא קבלו מינייהו משום דלא הוו יכולים לעמוד בה בימיהם. כ"ש גזירת הרב לתלמיד בכה"ג דאין צריך לקבל, דעדיף ואלים כח הנשיא על כל ישראל ליזהר בכבודו ומוראו מכח הרב על התלמיד. כדמוכח בחלוקי מצות דקימה והדור133 עי' קידושין ל"ג ע"ב ובטיו"ד סי' רמ"ד. מכל הני נראה כמו שבארתי למעלה ותו לא מידי. נאום הקטן והצעיר שבישראל.
1