לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) פ״וLeket Yosher, Volume II (Yoreh De'ah) 86

א׳וזכורני שאמר לי אונן פטור מכל מצות. וכן מצאתי בי"ד בסי' שמ"א. ואונן צריך להבדיל ביום א' אחר קבורת המת כמהר"ם ולא כאשי'¹ פ"ג דברכות סי' ב'. כן ראה בתשו' דמהר"י מולן זצ"ל. וזכורני שאחד היה נסמך ונהרג בע"ה הי"ד ב' פרסאות או ג' לעיר ניאושטט והיו מתאוננים עליו עד שבא לקבורה. וכן מצאתי בי"ד בסי' שמ"ח² ג"ז שם בסי' שמ"א. וז"ל: אלא ודאי לא פלוג רבנן אלא כל המתאבלים מתאוננים וכל הקרובים מוטלין עליו לקוברו, ואפי' בעיר אחרת דלא בעי' מוטל לפניו ע"ש. והא דלעיל כן הורה הגאון זצ"ל כמדומה לי. ואח"כ כשבאתי לעיר מיישטרי והיה אחד ששטפו נהר ולא נתיאשו מלקוברו. והורה מה"ר יעקב יצ"ו שאין על הקרובים דין אנינות, וכן מצאתי בי"ד בסי' דלעיל. [כתב מהר"ר אהרן פפנהיים יצ"ו]³ פסקים וכתבים סי' כ"ה ועי' בב"י סוף סי' שמ"ג ובדרישה שם. אשר כתב' משאילת שלום בביה"ק, בספר חסידים⁴ סי' תשמ"א. נמצא דאין שואלים בשלום כשיש מת בעיר עד לאחר קבורה. ובתו' דאלפס פ' אלו מגלחין קרוב לסופו כת' דאין שואלין בשלום בביה"ק כשיש מת, וכשאין מת שואלין ברחוק ד"א מן הקברות. ולא ידעתי מה רצונך לומר בהא דנדון זה בכפר קטן מה עניין כפר קטן לכאן. מצאתי בי"ד בסי' שמ"א [ובסי' שמ"ג] וז"ל: ובשאלת שלום שאף אחרים אסורין כשהמת בעיר, מצאתי בתשב"ץ⁵ סי' תל"ט. משום לועג לרש. ואונן אפי' אם יש לו אחר שמוכר יינו במידות קודם אנינותו אין האחר רשאי למכור יינו של אונן בשעת אנינותו או בשעת אבילתו. אבל אם אשתו אבילה הוא מוכר יין שלו, וכן מצאתי בי"ד בסי' שמ"א וז"ל: במלאכת עצמן אף אחרים אסורים. ואבלים כשהם עדיין אוננים על מתם ורוצים לבכות עליו מנהג לישב על הארץ לגבי המת אפי' בביתם כשהם אצל המת בחדר. אבל אינם חולצים מנעליהם עד שיסתם הגולל. והוא אינו הולך מן הקבר עד שיסתם הגולל, ויושב חוץ לקברים על הקרקע עד שיקבור מתו. ואין הולכים מן הקברות בלא מנעליהם רק על אביו ואמו⁶ עי' מהרי"ל ה' שמחות כשנפטרה אשת מהר"י סג"ל. אבל במקצת ארצות הולכים במנעליהם מן הקברות אפי' על אביו ואמו.

ב׳כת' בסימני א"ז¹ ח"ב סי' תכ"ח, ועי' בשו"ת מהר"ח או"ז סי' י"ד ובד"מ סי' ש"מ סק"ב. ישראל שמימיר ונהרג מתוך רשעו בדיני גוים יש לו כפרה. וכן מצאתי במסכת סנהדרין בסוף נגמר הדין² דף מ"ז ע"א. וז"ל: א"ל אביי מי קמדמית הרוגי מלכות להרוגי ב"ד, הרוגי מלכות כיון דשלא כדין מיקטלי הויא להו כפרה. [כת' הר"ר בנימין יצ"ו מרגנשפורק]³ פסקים וכתבים סי' קכ"ב, ועי' בטור סי' שע"ה ובשו"ת מהרי"ו סי' קי"ד [שנדפסה ככתבה וכלשונה בשו"ת מהר"ם מינץ סי' ק"ו] ובד"מ סי' שמ"ה סק"ג ובב"ח שם. באלפס סוף הלכות שמחות⁴ סוף מס' מועד קטן. הרוגי מלכות אין מונעים מהם כל דבר. מאימתי מתחיל להן למנות משנתייאשו לשאול, אבל לא מגנב שכל הגונב כאלו שופך [דמים] ועובד ע"ז ומגלה עריות, וכן הוא במרדכי⁵ שם סי' תתק"י. איך הפשט? נראה לפרש מלבי דהכי פירושו, מאימתי מונין להם שבע ושלשים? משנתייאשו מלשאול כלומר לאחר שנתייאשו מלבקש (למנות) [למלכות] שיתנוהו לקבורה מונין. אבל לא מלגנוב, כך כת' הלשון באשי' גדול ובאשי' קטן מלגנוב⁶ וכ"ה ברי"ף שלפנינו ע"פ הלשון שבמס' שמחות פ"ב הי"א. ולא כת' מגנב. ור"ל שאם נתייאשו מלשאול אבל רצונם עדיין לחזר ולצדד אם יוכלו לגנוב אותו ולקוברו אין ממתינין למנות ע"ז⁷ וכן פירש הנמ"י שם. כדמסיים באלפס⁸ כ"ה במרדכי שם שהביא אף סוף הברייתא, אמנם ברי"ף שלפנינו ליתא. כל הגונב כאלו שופך דמים ר"ל שהרי גנב הבא במחתרת חשבה ליה תורה כאלו שופך דמים⁹ סנהדרין דף ע"ב ע"א. ובע"ז כתיב¹⁰0 דברים כ"ז, ט"ו. ארור האיש אשר יעשה פסל כו' ושם בסתר שגונב ומחביא פעלו. וג"ע הכל דרך גניבה הוא ובמסתרים וכדכתיב¹¹1 משלי ט', י"ז. מים גנובים ימתקו ודרשי' ליה אא"כ¹²2 צ"ל אאשת איש, עי' סוף נדרים. פירוש' דאין מונעין מהן ומאימתי מונין להן תמצא בפי' באלפסי, קצת סותרים שם הדברים זה את זה. מנהג בניאושטט כשלוקחים בגד לתכריכין למת ומה שמשייר מאותו בגד נותנים בתיבה שבבית הכנסת,¹³3 עי' מהרי"ל סי' נ"ה. וזכורני שלא היה באושטריך תכריכין מזומנים למת.¹⁴4 ועי' של"ה דף קמ"ה ע"א בהגה. פ"א מת' אשה חשובה ואח"כ אמרי' מקצת בני ביתה ששומעים קולה בחדר שלה. ואמרי' שמא מחמת זה שצותה לקבור עמה שער שלה שגנזה כל ימיה מה שבאה מגופה. וא' הגאון ז"ל קברו שער שלה שגנזה בתוך קבר שלה למטה מן הקרקע טפח¹⁵5 עי' בעקרי הד"ט חיו"ד סי' ל"ה סק"ה. וזה המעשה היה לאחר ל' יום לקבורתה.