לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) ט׳Leket Yosher, Volume II (Yoreh De'ah) 9
א׳סכין של שחיטה אין צריך טבילה כן כת' המרדכי פ"ק דע"ז1 במרדכי שלפנינו ליתא שם ואולי צ"ל דחולין ועיי"ש בסי' תקע"ז והביאו בב"י סי' ק"ך, ובד"מ סק"ד הביא דמהר"ש נהג לטבול וכ"ה בתשב"ץ וטוב לאכול בו מתחילה.
1
ב׳וישראל שעשה כלי חדש לעצמו או לישראל אחר אין צריך טבילה.
2
ג׳מעט דין הגעלה בהלכות פסח כתבתי.
3
ד׳פ"א לקחתי קנקן ישן של בדיל מן הגוי, וצוה לי למלאות מים בקנקן ג' ימים רצופים מעת לעת. וכל מע"ל מכוון1 כמו שכתב הב"י בסי' קל"ה בשם תשובת הרא"ש. שפך המים הראשונים ואח"כ טבל אותו, וכן מצאתי סמך בא"ח בסי' תנ"א וז"ל: ועירוי ג' ימים הוי כמו הגעלה. מצאתי במסכת תענית בפ"ק2 דף י"א ע"ב. בפרש"י וז"ל קנקנים של חרס אסורין כו' לאחר י"ב חדש הלך טעם הנסך ומותרין בלא עירוי מים אבל תוך י"ב חדש צריך [עירוי] ג' ימים מע"ל, וכן מצאתי ביו"ד בסי' קל"ז.
4
ה׳ואין להכשיר לכתחילה כלים של חלב ושל בשר ביחד בכלי אחד אע"פ שהאחד אינו בני יומו וכן מצאתי בסמ"ק בלהגעיל כלים1 סי' קצ"ח בהגה סק"ג ועי' בב"ח סי' קכ"א. וז"ל: אך לכתחילה אסור להגעיל שום כלי בן יומו אפי' מבשר לחלב וכו'.
5
ו׳[כת' מוהר"ר יצחק ביהם זצ"ל], שלומך יגדל ויפשה, תגדל ותקדש בדת משה, אהו' היקר הר"ר יצחק. אשר שאלתני על הכשר סכינ' הנקחים מן הגוים, מדבריך מוכח דבסכינים קטנים שאלת', ובהא פליגא ריב"ם ור"ת אחיו בתוס' פ"ק דחולין1 דף ח' ע"א ד"ה שלבנה. דריב"ם מצריך להו ליבון, ור"ת סבר דסגי להו בהגעלה. ולא חייש' דילמא נשתמש בו בפי הנר של חלב, כיון דאין דרכו בכך, וכת' שם בהג' באשי'2 סי' ט' ועי' ברא"ש סוף ע"ז סי' ל"ך. דאין נראה לר"י דברי ר"ת הללו. וכן היא לפי מסקנת הי"ד3 בטור סוף סי' קכ"א ועי' בב"י שם. בשם הרא"ש, דבסכי' קטנים יש לחוש להא ואינו ר"ל לאפוקי [סכינים גדולים מאד שצולין בהן בשר, דהנהו כ"ש אסירי דהוו כמו שפודין, אלא ר"ל לאפוקי] סכינים בינונים שחותכים בהם לחם ובשר לבני הסעודה, ואין רגילין להשתמש בהן על השולחן לתקן בהן הנר. ובמרד' פ"ק4 פ' בתרא, עיי"ש סי' תת"ס. דע"ז5 גם זה ליתא במרדכי שלפנינו. ובפ"ק דחולין סי' תקפ"ג איתא כתב המיימ' בפ"ב [וצ"ל: בפי"ז, ה"ה] בה' מאכלות אסורות: הלוקח כלי תשמיש מן העכו"ם מלבנה באש או משחיזה בריחים שלה. וכן בהג' במיימ'6 שם בפי"ז מהמ"א ס"ט בשם הריצב"א ולא הזכיר כלום שצריך עוד הגעלה אח"כ, אמנם בשלטי הגבורים הנדפס בשולי היריעה למרדכי סוף מס' ע"ז ס"ק צ' כ': ומ"מ הסכינים דבעו ליבון סגי להו בהשחזת הריחים אם אין בו גומות דליבון משיר קליפתו כדאמרי' במס' ע"ז והשחזת הריחים משיר ג"כ קליפתו, ומ"מ בעי הגעלה דהליבון משיר הקליפה ומה שנבלע בפנים, והשחזה אינה מסירה אלא הקליפה ולהכי בעי הגעלה. כתבו בשם ריב"א דהשחזת הרחים והגעלה אח"כ הוי כמו לבון, וכן כת' בסמ"ג, ואין להסתפק אלא מחמת הרושם דשמא חשיב כמו גומא, אין לבי נוטה דלעניין זה חשיב כמו גומא דאי אפשר לנקות, דעינינו רואות דמתנקה יפה. אלא דבנידון דידן יש להסתפק לפי שאבן הרחים אינו נוגע בתוך הרושם להעביר שם הקליפה, אנן העברת הקליפה בעינן, כדאי' בדברי הגאונים דלעיל בשם ריב"א מ"מ נוכל לומר דרוב כח בדחיפת גלגול האבן שולט אפי' בתוך הרושם אם אינו עמוק כ"כ.
6
