לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) צ״אLeket Yosher, Volume II (Yoreh De'ah) 91
א׳שני אחים1 עי' בדרישה סי' שע"ד סק"ד ובש"ך סק"ו ובאר הגולה אות י"ד ובס' לחם הפנים סי' שע"ד. נקראו ראשונים ושני בני אחים נקראים שניים, ראשון ושלישי מתאבלים זה על זה אבל נשותיהם מפני כבוד בעליהם אינם מתאבלין וכן להיפך. אבל שני עם שלישי אין מתאבלין זה על זה כן נוהגין בניאושטט. ואחד מתאבל על כלתו2 עי' כרם שלמה חיו"ד סי' שע"ד שהביא בשם באה"ט ד"א דכשמת בעל בתו א"צ להראות אבלות. או על אשת אחיו ולא נשותיהם או להיפך. זה הכלל שני אנשים הפסולים לעדות מתאבלין זה על זה ואשתו עמו. וה"ה אם שתי נשים קרובות זו לזו כמו שני אנשים הפסולים לעדות האיש מתאבל עם אשתו. מעשה באחד שהיה נסמך ונהרג בע"ה [הי"ד] סמוך לגבול ניאושטט וכשהביאו לשם מניחו בקבר כמו שמצאו עם בגדיו, ולא היו מטהרין אותו3 עי' שו"ת מהרי"ל סוף סי' ס"ט. ובנו הקטן אמר עליו צידוק הדין. ואח"כ עשה קריעה בסרבל לחוד, וכשעמד ההרוג על הקבר לקח אחד סכין וחתך מנעליו מרגליו ומניח על הארון ולא הלבישו לו שום תכריכין כי אם סדין אחד שקו' בל"א סוב"ן או בולד"ר4 עי' אלי"ם צד קל"ב. וטליתו. והגאון אינו אומר זמירות באותו שבת, והיה מזכיר בעצמו נשמתו כל ל' יום בשבת5 עי' שו"ת מהר"ח או"ז סי' י"ד ושו"ת מהרי"ל סי' ק"ד.. מעשה שבא' אבילה מפרעספורק לניאושטט שהוא רחוק י' פרסאות בתוך ז', ואמר אפי' אם באה ביום ז' מונה עמהם ודוקא כשמצאם אבלים. וכן מצאתי ביו"ד בסי' שע"ה [מהרר"י מינץ יצ"ו אמר אבל שבא צ' מיל בתוך ג' לגדולים שבבית ימנה לעצמו]. האבל צריך להתחיל לדבר עם המנחמים ואח"כ אינו מדבר עד שיתן רשות למנחמים, וכן מצאתי בי"ד בסי' שע"ו. והיה מדקדק מתוך הספר אם המנחמים רוצים לישב ישבו על הקרקע6 שם פ"ב אות ב' ובמרדכי פ"ג דמ"ק סי' תתפ"ז. עם האבל. אבל אם רוצים לעמוד יעמדו אע"פ שהאבל יושב. וכן הוא עמד לעולם גבי האבל כשהיה בא לנחם. ובכל פעם היה עומד כשבאו מנחמים אצלו, אע"פ שישב כבר עד שאמר לכו לשלום, אע"פ שכת' מהר"ם שאבל שמחל על כבודו כבודו מחול. וכן מצאתי בי"ד בסי' שע"ד וכת' א"א הרא"ש ז"ל והאידנא נהגו להקל באבילות וכו', מעתה היה מותר למנחמים לישב על גבי ספסלים, מ"מ היה עומד עם המנחמים כי כן ראה מרבו זקצ"ל, וכן עשה מהר"ש זצ"ל. לסוף הוי חוזר והוי יושב כשבאו מנחמים אצלו כמו שהיה מדקדק מתוך הספר והמנחמים עמדו אצלו. פ"א מת' אשה זקנה בל"ג בעומר, ושאלו העם אם צריך לאמר צידוק הדין. ואמר הן ולאו ורפיא בידיה, ואמר כיון שאשה חשובה היא ל"ל אמ' [בהילוך] צידוק הדין ואמר העם יודעים מה לעשות. והעם לא רצו לאמר צידוק הדין כיון שאין אומרים בניאושטט תחינה אפי' בלילה7 עי' בסוף ס' מנהגי מהר"א טירנא ודלא כמהרי"ל. וכן באסרו חג אין אומרים צידוק הדין בניאושטט. פ"א הוי אשה חשובה שהניחה חיים לכל ישראל בט"ו באדר הראשון ולא אמר לה צידוק הדין. מ"מ העם יושבים ג' ישיבות אצל בית החיים וג' ישיבות בחצר ביהכנ"ס ואחת בביהכנ"ס החיצונה. וזכורני שאמר אחד מן הגדולים הוי מסופק אם צריך לישב בחוה"מ. ואמר אותו גדול נחזי האיך נהוג הנשים והנשים ישבו ואח"כ ישבו אנשים. ואמר סמך מן הגמ' שיש לסמוך על הנשים בכה"ג. כמדומה לי אם אינן נביאים מ"מ בני נביאים8 פסחים ס"ו ע"א. מצאתי בסמ"ק9 סי' צ"ז ריש דין שלשים. במצוה להתאבל על הקרובים אם ההלכה רופפת בידך הלוך אחר המנהג.100 עי' שו"ת הרא"ש כלל נ"ה סי' י' ובשל"ה דף תט"ו ע"א. בלע המות לנצח ומחה אדני י"י דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי ה' דבר, זה הפסוק דלעיל כתוב בישעיה111 כ"ה, ח', ועי' תשב"ץ סי' תמ"ז. ואמר אותו כשעוקרים עשב אחר שנקבר המת.
1
