לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) צ״הLeket Yosher, Volume II (Yoreh De'ah) 95
א׳המתפלל בבית האבל אינו מגביה קולו, כן כת' סימני א"ז.1 ח"ב ס' תכ"ט. והיה בחור אחד שקולו נעים וחל יום שמת בו אביו בשבת והיה מפציר בו קצת שיורד לפני התיבה להתפלל בשבת. אבל אחד שצריך לשנות את מקומו מחמת קרובים אין מתפלל בשבת. מותר לאבל להתפלל ערבית בר"ח משום שאין בו ניגון ולא מנחה, וגם אין להתפלל ערבית בחוה"מ משום שהוא יום שמחה.2 עי' שו"ת מהר"ם מינץ סי' מ"ג. וזכורני שאינו רוצה שמתפלל אבל ערבית אפי' בר"ח משום דאין רוצה לשמוע אבל, כי רוצה לשמוע חזן שמנגן בשמחה או חזן שמדקדק בלשונו. וחתן אינו צריך לנהוג אבילות מליל שאחר יום ה' עד יום ב' שחרית. ומותר לחתן לספר אם יהיה החתונה אחר ל' שלו כיון שהוא רגל שלו. ובנו היה אבל, ובתוך ז' הולך לב"ה שהיה בביתו ועמד בביהכנ"ס. וכן הגאון בעצמו כשהיה אבל הולך לב"ה שלו בביתו וישב בב"ה על הארץ על הכר. ואבל שמגיע ז' שלו בשבת אינו צריך לישב בשבת לפני ב"ה כמנהג האבלים בתוך ז'. ביום ז' כשעלה החמה יושב על הקרקע כנגד רביעית שעה ושלח אחר שני בחורים לנחמו. ותופר הקריעה השני ראשין והולך לב"ה של קהל ואינו מועיל מה שישן במטה ביום ז'. פ"א נודע לאחד שמועה רחוקה בלילה והיה יושב בלילה כנגד שעה ודי לו בזה ואינו קורע. וכן מצאתי בי"ד בסי' שצ"ה וז"ל: אם שמע בלילה חשוב ככל היום. מי שחל יום ל' מאבלו בשבת מותר לרחוץ בע"ש, כן כתוב המיימוני3 פ"י מה' אבל אות ו'. [אבל בליל ו' אחר יום ה'] אסור. בתוך ל' שלו לא רצה לומר בקול רם שבע ברכות בניגונם בשבת וגם לא רצה להתחיל המזמור אלהים יחננו. וזכורני שהיו שני קרובים שהיו שונאים זה עם זה והאחד מת והשני אינו רוצה להתאבל עליו. וצוה מוהר"ר יעקב וויילא זצ"ל להתאבל עליו בעל כרחו.4 עי' זבחים ק' ע"א וברמב"ם פ"ב מה' אבל ה"ו, ובס' המצות להרמב"ם עשין ל"ז. מנהג לקרוע מיד אחר מיתתו כי כן דרך כבוד שנשאו אותו בבגדים קרועים, אבל ראיתי בפאדא שהיו עושים קריעה על בית החיים. מעשה בנער שמת' אחותו מאמו והגדיל קודם שיעברו עליו ל' יום. ואינו צריך לנהוג אבילות אפי' עם שאר קרובים אפי' בגדים של שבת לובש, וכן מצאתי בי"ד בסי' שצ"ו וז"ל: וא"א הרא"ש ז"ל [כתב] כיון שהיה קטן וכו' ע"ש. ואע"פ שיש קרוב לודאי שצריך לנהוג אבילות, מ"מ אין צריך להדר ולשאול אחריו אם הוא אמת אם לאו, כי יש סכנה לאבל. וכמה דברים מיקילין באבל מחמת הסכנה, כגון לנעול הסנדל מחמת הגוים ואין בו משום לא תוכל להתעלם.5 עי' ב"מ כ"ו ע"ב.
1
ב׳העתקתי מליקוטי מהר"י אוברניק ז"ל, שאילת מהרי"ל למהר"ש, וגם כן מנהגינו מי שמת לו מת ביו"ט שני של גליות ונקבר באותו יום אע"פ שאינו נוהג אבילות באותו יום אפ"ה עולה למניין ז'. כדאי' בהג' במיימוני בהלכות אבילות1 פ"י אות ט' ועי' בדרישה סי' שצ"ט סק"ז. מכמה גדולים שנהגו כן. וכ"ש בנדון זה מי ששמע שמוע' קרובה שעולה למניין ז'. וכבר ידעת כולה ועליך ועל תור' וישיבתך ועל דילך הח"ו2 החיים והשלום. מעתה ועד עולם ולרעהו שלום אהובך. ואבילות בפורים המנהג הוא שאבילות נוהג בפורים3 עי' סי' ת"א ובאו"ח סי' תרצ"ו ובברכי יוסף שם אות י' ובקונטרס מצבת משה שבסוף ס' חכ"א סק"ב ובשו"ת מהר"ח או"ז סי' מ"ח. ובתו' דאלפס פ' אלו מגלחין נמצא כל הדברים. וכן במנהגים דמוהר"ר אברהם קלוזנער ז"ל4 דף כ"ז ע"א בהג"ה. תמצא מבואר יפה ע"כ כתב [כתב הר"ר נתן מאובן זצ"ל], [מה שאנו מתאבלים על שאר קרובים אם בא פורים בטל אבילתו].
2
