לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) צ״וLeket Yosher, Volume II (Yoreh De'ah) 96
א׳העתקתי ממהר"י אוברניק ז"ל שהעתיק ממה"ר פנחס יצ"ו ששמע מן הגאון זצ"ל. לפי הא"ז1 ח"ב סי' תי"ח אות י"ב. דאמר שצריך לקרוע על אביו ואמו בשמוע' רחוקה היינו משום כבוד אביו, א"כ לפ"ז א"צ לקרוע אלא בגד עליון. אבל לפי האשי'2 פ"ג דמ"ק סי' נ"ו. דכת' חובה צריך לקרוע כל הבגדים, ופוק חזי מע"ד. מליקוטי מהר"י אוברניק זצ"ל אמר מו' הוא הגאון זצ"ל על אביו ואמו הורה לעשות קריעה אפי' אחר ל'. אם יש ערב יוהכ"פ יום ראשון לאבילות נוהג מקצת היום, ואח"כ הולך לבית המרחץ כן מקובל ממה"ר שלום זצ"ל.
1
ב׳ואמר שאין לטלטל המת ולא עצם מן המת בשבת לא מפני כבוד החיים ולא מפני טומאת כהנים.1 וכ"כ בהגמיי"מ פרק כ"ו מה' שבת אות כ' בשם מהר"ם, ועי' שו"ת מהרי"ל סי' ס"ט ובאו"ח סי' שי"א וביו"ד סי' שע"א סעיף ד' בהגה. [מעט בלא סדר] וזכורני שאמר להם כשתראו שאחד גוסס בשבת תניחו אצלו ככר לחם קודם שמת כדי להתפשט בו אבריו. מי שמת לו מת בשבת או קודם שבת ואין נקבר קודם שבת מלביש בגדיו של שבת ויושב בב"ה במקומו. וזכורני כשמת אחד מבניו היה מכה כף אל כף קודם סתי' הגולל וגם מכה הכף אל הירך.2 עי' מ"ק כ"ז ע"ב וביצה ל"ו ע"ב. מליקוטי מהר"י אוברניק ז"ל, אמר מורי יצ"ו דנפל היינו שמת תוך ל' יום אין מחללים עליו יו"ט, אפי' אשתהי, ואפי' יו"ט שני, ואפי' ע"י עממים, דלא אמרי' כחול שויוה (רחמנא) [רבנן] אלא בבן קיימא, וכן אית' בהג' במיימוני בשם מהר"ם בהלכות מילה3 פ"א אות י', ועי' או"ח סוף סי' תקכ"ו. בעה"ב אחד שהיה קצת עשיר ושאל להגאון ז"ל אם יכול למכור טליתו למת, ואמר למה לא. כשיש מת סמוך לבית אין צריך לשפוך המים שרוצים לכבס בהם בגדים.4 ודלא כשו"ת אדני פז סי' כ"ו ועי' בפתחי תשובה סי' של"ט סק"ג. פ"א היה מת בשבת ואמר שאין לשפוך המים כדרך שעושין בחול5 עי' בספר תוס' שבת סי' רצ"א סק"ח בשם שו"ת שמש צדקה חיו"ד סי' ל"ו ובברכי יוסף סי' של"ט אות ט'. אלא יאמר הביאו לי מים אחרים שהם קרים או חמים מאלו. פ"א בהילוך6 בשעת הדבר עי' מהרי"ו סי' קפ"ג. ב"מ עשה לויה לאיש שמת, ואחר לויה הלך מיד לב"ה להתפלל מנחה וערבית. ואח"כ לובש טלית קטן שלו בברכה כי עדיין יום. והתחילו לתפור התכריכים ולקבור הקבר ואמרי' לו שאינם יכולים לגמור ביום. ואמר קוברים אותו בלילה בנרות, כי כן ראה מעשה לקבור המת בשעת ההילוך בנרות.7 עי' שבות יעקב ח"ב סי' כ"ו דבמקום צורך מותר לקבור בלילה וראיה מרבקה שהוציאו מטתה בלילה כדאיתא במדרש. מעשה באחד שנקבר מתו לאחר שמתפללים הקהל ערבית ועדיין היום גדול. א"ה אינו עולה לו אותו היום, כיון שהקהל מתפללים כבר ערבית ועיין בשמחות מהר"ם.8 הביאו בתה"ד סי' רמ"ח ויליף מינה לענין נדה, ועי' במרדכי סוף מ"ק סי' תתקכ"ג ובסי' ת"ב סעיף י"א ובדג"מ סוף סי' שע"ה. פ"ב דסנהדרין9 דף י"ט ע"א. אבל משיח שעבר לא קאתי100 עי' בדקדוקי סופרים שכ"ה בכת"י קארלסרוהע. ופרש"י חלשא דעתיה דכ"ג חדי לי111 עי' בדקדוקי סופרים שכ"ה בכת"י קאלסרוהע. שמח באבלי ע"כ. ואמר הגאון משמע קצת מכאן מה שנוהגי'122 אולי צ"ל שנזהרים. הבע"ב מלילך לקבורת המת שהוא אינו אוהב לו.133 עי' ס' חסידים סי' תקל"ז ובב"ח סוף סי' שע"ה, ובדבר בק"ח דשונא עי' שו"ת מהרי"ל סי' רכ"ד. ואמר המנהג לעמוד כל שבעה לילות לאחר שהלכו בני הבית לישון נר קוצר של שעוה ומים ומלח [בכלי קטן] במקום שהניח ראשו של מת בשעת יציאת נפשו, ובליל שבת עושין כן קודם שהולך לב"ה. וזכורני כשקראתי זה המנהג לפניו היה מנענע הכתף144 ועי' בלהפ"נ סי' שע"ו בשם בעל מענה לשון שקורא תגר על זה. אבל מ"מ לא אמר לי למחוק אותו. והיה יושב בסרבל שקו' בל"א מנטי"ל ובמתרון שקו' בל"א קפ"א כל שבע' ימי אבלו, ובשבת חולץ הסרבל וישב במתרון. ובשאר ימות השנה יושב תמיד בבית במצנפת, רק כשהלך חוץ לבית או לישיבה אפי' בבית החורף שלו לובש הסרבל והמתרון. וזכורני ששכיבא ליה ברתא קטנה שמה מושקט ז"ל לעת זקנתו ואין לו עוד בת, ואין אנו יכולים לאמר לו דברי תנחומים. והיה מנחם את עצמו, כמו שארז"ל בפ' שור שנגח ארבעה וחמשה155 ב"ק ל"ח ע"ב. בתו של ר' אם כשירה היא ופרש"י שם בתו של ר' אם ראויה לזרע כשר, על אחת כמה וכמה שתחי' ע"ש. וזכורני כשמתפללים באושטריך אצל האבלים מתפללים שלם בלא דילוג, והאבל המתין עם תפלתו עד שיצא העם מביהכ"נ. העתקתי מלקוטי מהר"י אוברניק ז"ל, ואשר כתבת האיך המנהג שמי שיש לו יום שמת בו הוריו כמה קדיש יטול מיד היתום תוך שנתו. דע כי המקומות מאד חלוקות במנהג זה. אמנם ברוב מדינות אושטריך היו נוהגין שבתוך ז' של היתום לא יטול כלום מידו, ותוך ל' היה מטיל גורלות עם היתום עבור קדיש אחד כמדומה לי ולא עבור שנים. ותוך השנה היה נוטל ב' קדיש ערבית ושחרית בלתי גורל, וכפי דעתי מנהג יפה הוא כך.166 עי' מהרי"ל סוף ה' תפלה ושו"ת מהר"ם מינץ סי' פ' [ואותה תשובה נדפסה ג"כ בקיצור בסוף ס' מנהגי ר"א טירנא] ובס' בל"י ושער אפרים סי' שע"ו ובס' להפ"נ שם. נאום הקטן והצעיר שבישראל.
2
