לקט יושר, חלק א (אורח חיים) ק״דLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 104

א׳העתקתי ממהר"י אוברניק יצ"ו שהעתיק ממה שגנבו מן הגאון ז"ל.¹ האיך מצינו. משום דכל דבר שתשמישו ביום נולד ביום, והתרנגול אינו משמש בלילה. אע"ג דאיכא לספוקי בספנא מארעא² ביצה ד' ז' ע"א. מ"מ הואיל ומעוט הוא לא חיישינן, וראיה דכל הפוסקים מתירים ביצים מן הגוים בליל שני של גליות. לפ"א אמר היכן מצינו מלאכה שעושה ביו"ט חייב מלקות עליה, ובשבת אותה מלאכה מותרת לעשותה לכתחלה? וזהו פתרונו, כגון שהיה לו חולי ל"ע שצריך רימון ויש רימון בר"ה ויש רימון בביתו אבל הוא מחובר. בשבת נוטל איזה רימון שירצה, אבל ביו"ט אם נוטל הרימון שהוא מחובר היה מלקין אותו, כיון שיכול להביא רמון מר"ה, וכשחל שבת ביהכ"פ נוטל איזו שירצה. ולא רצה להתיר ביו"ט להביא יין להבדלה אפילו אחר מנחה, אפילו בתוך הערוב וכ"ש בשבת. כתב האשירי³ והיא יולדת אף בלילה כדפירש"י שם. בריש ביצה וז"ל אלא מטעם קדושה אחת אסר לי'. דמסיק עלה בירושלמי רב הונא כו', ותימא לשא' מהר"ר אייזק ס"ל, איך שייך טעם דקדושה אחת לכאן. וכן הקשה ה"ה מוהר"י מולין זצ"ל.

ב׳[העתקתי ממהר"י אוברניק ז"ל, שהעתיק ממהר"ף יצ"ו ששמע מן הגאון זצק"ל¹ סוף סימן א'. המתענה ביו"ט ראשון משום חלום, יתענה ג"כ ביו"ט שני מספק' רב שרירא גאון]. מותר² עי' תה"ד סי' רע"ח ותמה עליו בב"י סי' תקס"ח ועי' בספר חסידים סי' רכ"ט ובמג"א סי' רפ"ח סק"ד. בחה"מ לכבס סדינים לתינוק יונקי שדים כדי צורכיו למטה אחת בפ"א. [כתב בספרו] מותר לאשה לכבס כתם שלה בח"ה. ויכול להסיר בח"ה האשפה מן הסוסים לצד אחד ברפת ולא לחצר. ואמר שמותר לכתוב בחוה"מ דבר אבוד כגון קושי' ותירוצים, אפילו בלא שנוי, ואגרת שלומים בגודל ובקמיצה, וצריך להודיעו למי שכתב שנכתב בגודל או בקמיצה.

ג׳אם חכם לבך ישמח לבי גם אני בני קעחל שי'. אשר שאלת על מי שמכר יינו בחה"מ עבור חטין במקח טוב, שיש לחוש שלא ימצא מקח כזה לאחר המועד. וצדדת להתיר אההיא דירושלמי¹ עי' תה"ד סי' פ"ח. דפרקמטיא אבו' שריא, כגון הנהו שיירות. וכת' דמשמע באשירי דפליגי ירושלמי דידיה אדידיה, מדקאמר משמע מהך ירושלמי, אין נראה כלל דפליגי. ואין לדקדק הכי כלל, דשפיר קאמר משמע מהך ירושלמי, משום דירושלמי קמא כתב בסתם לאיסור, כל זמן שאינו נפסד מן הקרן, ובהך ירושלמי חלק להתיר. ומ"מ נראה דאפילו לפי' הירושלמי בתרא אין ראייה לנדון דידן, דלא התיר אלא כשבאו שיירות, דבר שאינו מצוי, דלית לן למימר דילמא לאחר המועד אתי נמי כה"ג. אבל בנדון דידך דאית לך למימר לישהי עד לבתר מועד ודילמא אתי ליה נמי זבינא בהדא, דזימנא טובא בשתא אתו לפרקים זבינא (טובא) [טבא] לא שרינא. ולהדיא דקדק אשי' לפרש בתחלה וסוף דדבר שאינו מצוי הוא דשרינא. אמנם יפה כתב' בזה דחשבינן לקרן כמו שהעדים הכל שעור היין כמה יצא² פ"ב דמ"ק ה"ג וכפי' הרא"ש פ"א דמ"ק סי' כ"ג ועי' מהרי"ק שרש ק"ח. ולא כמו שלקח מן הכפרי דאותו ריוח בכלל ריבית שעבר הוא דהיינו קרן. ומה שכת' להתיר מההוא דראבי"ה דשרי להלוות במועד, מטעם דילמא לא מוכח הכי לאחר המועד וחיישינן לפסידא מועט, יפה כתב' דודאי ראבי"ה לא שרי מטעמא דר"ת כדמוכח מדבריו כאשר כתב. אמנם דוחק גדול הוא דראבי"ה יתיר כל פרקמטיא משום דילמא לא יזדמן ליה זבינא בהדה לבתר מועדא, ואמאי נקט הלואה לימא לן כל ממכר? וכל רבו' ר"ת וריב"א כדאיתא במרדכי, ור"י וכל האחרונים שוים בדבר לאסור כשיום השוק במועד. ועיין במרדכי דכתב שם בפשיטות דאין להתיר פרקמטיא כה"ג כלל. ונראה דטעמא דראבי"ה בהלואה היינו נמי משום דחשיבי לה כדבר שאינו מצוי, [דלהלות בנשך ותרבית לגוי קש' הוא להם, וכדבר שאינו מצוי] הוא, וגם כי עיקר מחיתנו הוא בריבית. ואשר כתב' להתיר מההיא דשתי³ אולי צ"ל שהעריכו הם לשער היין וכו'. את קונדיט' במועד כו', וכתב' דכשיהיה לו לחם בבית, עינו יפה לאכול יותר מדאי, אם היה המקח דבר מועט הכלה מדר⁴ שם בירושלמי הביאו הרא"ש שם. כמו אזוקי או תרנגל. התרתי כבר מהאי טעמא דכשיהיו בריוח בביתו יאכל בעין יפה מאותו שפי' כבר, אע"פ שאין דעתו לאכול מאותו שקונה עתה. אבל כרי של חטין כה"ג אין נראה להתיר מה"ט, דאל"כ, מה הוצרכו הגאונים⁵ מהר. להתיר לבצור במועד, ולקנות יין לכל השנה במועד מטעם דבר האבוד? תיפוק ליה משום דשותה בעין יפה יותר כשימלא את מרתפו גרבי יין? מ"מ מכל הלין אפין אי עביד חד מקח וממכר בנידון דידך אין מזניחין אותו כ"כ, אך יש להשתיק מפני המקילין.