לקט יושר, חלק א (אורח חיים) ק״וLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 106
א׳ויום ח' של פסח עולה למנין ז', אם נקבר או שמע שמועה קרובה במועד. וכן מצאתי בא"ח בסי' תקמ"ח וז"ל: יום האחרון עולה לו ע"ש. [וכן מצאתי בתשובת הש"ר זצ"ל], ועל אבלות יו"ט האחרון שכתב' לי דע שמנהגינו שעולה למניין ז', כמו שכת' בהג' במיימוני בהלכות אבלות. ור"ה ויוהכ"פ דינם כרגלים לעניין אבלות1 שם בתה"ד סי' פ"ה. וכן מצאתי בתשובת הש"ר זצ"ל. וגם ז"ל מיימ': ר"ה ויהכ"פ כרגלים להפסיק ז' וכן מצאתי בא"ח בסי' תקמ"ח שמע שמועה קרובה בשבת עולה ליום אחד כו', סמ"ק וכן מצאתי בא"ח בסי' תקמ"ח.
1
ב׳ואין אמרי' במה מדליקין בשבת בח"ה באושטריך, אבל בניאושטט אמרינן. ואינו קופל טליתו בחוה"מ משום דהוה תיקון כלי, אבל רצועות של תפילין היה קופל כמו בשאר ימי החול דאינו שייך כלי על תפילין. ולא רצה שיאפו בביתו מצות יתירות בחוה"מ של פסח [כדי לשומרם לאחר הפסח]. פ"א [הייתי חזן] ושכחתי בחוה"מ יעלה ויבא, וסיימתי הברכה מרצה, וקודם שהתחלתי מודים גער בי ואמרתי יעלה ויבא, וחזרתי מיד לתחזינה, ואיני צורך לחזור לרצה. כן פסק רבינו אלחנן במרדכי פ"ק דברכות, ואמר שכתוב, אבל לא ידע היכא, שיעלה ויבא ורצה חד ברכה היא וחד עניין היא.
2
ג׳והיה מתיר לעשות פתילות לשמן בחוה"מ, אע"ג שכתבו פי' התוספות איסור במס' מ"ק1 עי' בפסקים וכתבים סי' ב'. לעשות פתילות לנרות של שעוה. ושאלתי לו אם אני יכול לטול שכר מאחר בח"ה כדי למכור יין במדות. ואמר עשה לו בלא שכר, אולי יתן לך שכר אחר המועד.
3
ד׳ולא אמר זמירות1 בפסקי תוס' שם סי' פ"ט כתוב לאמר: אין לגדל פתילה במועד וכו' ואף לפתילות ביהכ"נ דלאו מצוה יתירה כציצית. מי"ז בתמוז2 ואליהו. עד אחר ט' באב. מר"ח אב עד אחר ט' באב כל ימי החול אינו אכל גלוסקאות שקו' זעמל, משום דכתיב גבי דניאל לחם חמודות. לשנה אחרת אכל גלוסקאות, משום דאינו יכול לאכול לחם אחר בשיניו. ונהגו [ונהגות] הנשים מאושטריך שלא לעשות מלאכה מר"ח אב עד אחר ט' באב, אפילו נשים עניות משום שיש להן שמחה כשעושין מלאכה. [העתקתי מלקוטי מהר"י אוברניק יצ"ו, ממעטין מלבנות ולנטוע, לשון א"ח3 ועי' לעיל צד צ"ז שורה ו'. בירושלמי4 סי' תקנ"א. מוקי לה דוקא בבנין של שמחה, כגון בית חתנות לבנו, ונטיע' זה הנוטע אבוורני [אבוורנקי] של מלכים. י"א מדליתא בתלמוד דידן סבר דאיירי בכל עניין ע"כ. אך התוס' בפ' החולץ5 תענית פ"א ה"ח ופ"ד ה"ו. קאמרי בפ"ב דמגילה6 יבמות מ"ג ע"א ד"ה מלישא. מוקי לה בבנין של שמחה, ומשמע בגמרא דידן, ומ"ו שי' חוזר על כל הפרק ולא מצא כדבריהם7 בתוס' שלפנינו איתא בפ' בתרא דתענית [בירושלמי]. אך בפ"ק דתענית8 וכן ליתא בכל הכ"י אשר היו למראה עיני בעל דקדוקי סופרים. אמנם בגמ' דידן איתא במגילה ד' ה' ע"ב, כמש"כ לקמן בשם מהר"י אוברניק. על עברו ולא נענו כו' איתא בגמרא דידן תו' זה הבונה בית חתנות לבנו. ודרש שי' דטוב להחמיר שאל ישכור פועלים לבנות שום דבר בניין, ואם יש לו פועלים מקודם יעשה דרך [פשרה], אם יכול לסלקם בהפסד מועט, ובהפסד מרובה יש להקל. ושאר מלאכות כגון מלאכות הכרמים נר' לו מותר [דמותר], לבד מהברכה שקו' בל"א גרובן]. וכתב מהר"י אוברניק יצ"ו פ"ק דמגילה (דף ה' ע"ב) איתא בגמרא דידן, גבי ר' שנטע נטיעות בפורים מתרץ הגמרא ר' נטיע של שמחה היה. כדתנן עברו כו', ותנא בונין בניין של שמחה ונוטעים נטיעה של כו', ופי' רש"י שם9 י"ד ע"ב. ולא גרסי' בונין ונוטעין, ובפ"ק דתענית לא פי' כלום10 לפנינו ליתא. ודו"ק.
4