לקט יושר, חלק א (אורח חיים) ק״טLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 109

א׳מלקוטי מהר"י אוברניק יצ"ו, בניאושטט נוהגים שלא ללבוש בגדי שבת בשבת ראשון, כשנדחה ט"ב עד יום א'. ואמר מ"ו יצ"ו דנר' לו ה"ה לענין חפיפות הראש בקרין דמסתמא הא בהא תליא. ואפילו תינוק באמצע השבוע אסור לחוף אם לא לכבוד השבת, אבל אם יש לו חטטים מותר. וזכורני בשבת של חזון ישעיהו שהקהל אינם הולכים אל הגאון בשבת זו שחרית לומר לו שבת טבא למורינו, כמו שדרכם לילך בכל שבת. וזכורני שא' מי שדרכו¹ מ' ע"ב סד"ה אבל עושהו ועי' תה"ד סי' י"ט. לרחוץ ראשו בכל ע"ש יכול לרחוץ ראשו גם בע"ש של חזון במים שקו' לוג שהם בדוחק פשורין. לפ' אלה הדברים רוצה הקורא להניח פ' הראשונה כככבי השמים לרוב, ואמר הוי מסיים כאשר דבר לכם. ואמר בנו איך שייך להתחיל בפורעניות כגון איכה? ואמר כן שמע מרבו מוהר"ר אהרן זקצ"ל, כדי להקדים איכה של משה קודם איכה של ירמיה.

ב׳והיה מתיר לרחוץ בערב ט"ב למי שיש לו חולי ל"ע שקורין בל"א זנד, ואמר אפשר בשבת היה מותר לרחוץ כה"ג. מלקוטי מהר"י אוברניק יצ"ו, אמר מ"ו מה"ר שלום ז"ל נוהג לשתות יין עד יום ח' באב, ושמעתי שמה"ר שלום ז"ל לעולם היה קצת חלש ל"ע. וכשחל ט"ב ביום ה' בעט"ב הולך ללמוד בישיבה, [אבל לא אמר ההלכה]. וזכורני שאמר ההלכה אח"כ ביום ו'. [ב'] וכשאכל סעודת מפסקת לא היה חולץ מנעליו. וקודם שאכל סעודת מפסקת עשה ד' כנפות שלו תחת בגדו, ואוכל ביחידי בסרבלו ובמתרון בל"א קפא כדרך האבלים.

ג׳[ב'] וזה העתקתי ממהר"י אוברניק יצ"ו שהעתיק מהגניבה (שגנבה) [שגנבו] מן הגאון זצ"ל [במנהגי מה"ר מענדלין¹ עי' בשו"ת מהרי"ל סי' ט"ו. קלוזנר]² מענדליין. מהרא"ק³ עי' תה"ד סי' קנ"א. כתב דסעודה המפסקת יושב על הארץ וחולץ מנעליו, ונתן טעם לדבר שלא מצינו ישיבת קרקע במנעלים, ומיהו שאר גדולים לא נהגו כן. ומ"ו הסכים עמהם דהא יושבים ע"ג קרקע לאו משום אבילות דאכתי לא חל ט"ב אלא משום הזכרת צער בעלמא היא, ולא שייך חליצת מנעל. ודמי לאונן דאסור בכל [דיני] אבילות ומותר בנעילת סנדל. אע"ג דהתם טעמא כדי שיתעסק בצרכי המת, מ"מ י"ל דזה הטעם אינו צורך רק מ"ש נעילת סנדל משאר דיני אבילות, אבל הכא בישיבת קרקע דמי להא כו', מצאתי בקו' ועוד (המדקדקים) המדקדק בדברי המחברים שכתבו סדר היום [בתשעה באב] משמע דלא הוזכרה חליצת מנעל אלא קודם תפילת ערבית אבל לא קודם. [ב'] והסעודה קודם סעודת המפסקת לא אכל רק תבשיל אחד. וזכורני שבני ביתו אכלו תבשיל אחד ודגים או פלדן אבל לא ג' תבשילין.

ד׳פ"א בערט"ב קנה אתרוג, אבל לא רצה לעשות עמו גמר המקח, עד אחר ת"ב. מהגניבה דלעיל. הרמב"ם כתב שמימיו לא אכל בעט"ב אפילו תבשיל אחד, ודרכו של ר' יודא בר' אילעאי¹ מהרמ"ק. לאכול ג"כ פת חריבה. אמר מ"ו דלדידן כשר הדבר לאכול בסעודה המפסקת תבשיל גמור ולא פת חריבה. דלשון הספרים כך, סעודת המפסקת היינו שאינו רוצה לאכול אחריו אכילת קבע, משמע אי אכיל אחריו סעודת ארעי, אז הוה הראשונה סעודה המפסקת, א"כ עביד איסורא, שהרי אכל כמה מינים. ור"י בר' אילעי והרמב"ם שמא מנהגם שלא אכלו כלום אחר חצות היום, ולכך לא אכלו תבשיל. בכל עט"ב אכל סעודה אחת קודם מנחה וסעודה המפסקת אחר מנחה. אבל כשנפל ט"ב יום א', אכל סעודה שלישית אחר מנחה בשבת, ולא אכל סעודה המפסקת אע"פ שאוכלים בניאושטט בשאר שבתות [סעודה שלישית] קודם מנחה.