לקט יושר, חלק א (אורח חיים) י״אLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 11
א׳טלית שנקרע' תוך ג' אצבעות1 נ"ב: טלית שנקרע' בתוך שלש היה מתיר מהר"י מיישטריי יצ"ו לחתוך באלכסון. לכנף אינו רשאי לתופרה. אלא כיצד יעשה? יקח בגד שהוא טפח על טפח ותופר בכנף ועושה בו ציצית חדשים, [וכן מצאתי באו"ח בסי' ט"ו וז"ל אם נקרע הטלית תוך ג' וכו']; על כנפי בגדיהם מתרגמי' כסותהון2 במדבר ט"ו, ל"ח. וקרעו בגדיהם מתרגמי' לבושיהון3 שם י"ד, ו'. משמע מדמשני התרגום כל כסות חייב בציצית, כגון סדין המיוחד ליום.
1
ב׳והורה שאינו צריך לעשות לכנף לא בגד כפול ולא אמרא, אך אם ירצה מושך חוט לסימן כשיעור רוחב ואורך הכנף לציצית.
2
ג׳והורה שאין לילך לבית הקברות בטלית קטן אפי' תחת בגדו, [וכן מצאתי באו"ח בסי' כ"ג וז"ל: אבל אנו שאין אנו מכוונים בהם למלבוש אלא למצוה כו']. ואמר שאין צריך להסיר ט"ק כשהולך עם המטה של אשה1 וכן העלה הפרמ"ג או"ח סי' כ"ג א"א סק"ב דמשו"ה אף בקבר אשה ליכא משום לועג לרש, ועיין בצל"ח ברכות ד' ג' ע"ב ודף י"ח ובישועות יעקב או"ח סי' ע"א סק"ו, ועיין במהרי"ל ה' ציצית דלא נהירא בעיניו מה שיש נשים מכניסות עצמן לחיוב ציצית, ושאלו לו מפני מה אינו מוחה ביד הרבנית ברונא בעירו שהניחה בכל עת טלית קטן, והשיב שמא אינה מקשבת לו ועל כה"ג אמר מוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידין. משום דאינה חייבת בציצית, אבל במטה של איש צריך להסיר, [וכן מצאתי ביו"ד בסי' שע"ה ע"ש]2 לפנינו שס"ז.
3
ד׳[כתב מוה"ר משה מענדל מרגנשפורק יצ"ו] גם תודיעני אמ"ץ על ציצית שנחלק חוט אחד לשנים מחמת שהיה השזור למטה רפוי, ונחלק השדרה1 השזורה. למטה ולמעלה נשאר שזור כשיעור, ולמטה נחלק ונראה כמו ט' חוטין, והדבר היה בשבת, דאין לשוזרו, מה דינו? ושלום לאד' ולכל שואבי מי בארך נאם עבדך משה תתת.
4
ה׳[תשובה]2 תיבת: תשובה, ליתא בכת"י באוצר הספרים אשר במינכען הבירה. הציצית שנחלק חוט השזירה, נראה כיון דעדיין נשאר מן השזור כשיעור, אין לחוש דשמא יהא נראה כתשעה חוטין. וראיה מהא דתוך שלש לא יתפור3 מנחות ד' מ"א ע"א וז"ל רש"י שם: חוץ לשלש, למעלה משלש אצבעות משפת הכנף: יתפור, ולא חיישינן דילמא פייש מידי מן חוט התפירה ושיניחם ויוסיף עליו עד ד' חוטים לשם ציצית ואיכא תעשה ולא מן העשוי דהא חוץ לג' לא חזי לתלות ציצית כדאמרינן לקמן: בתוך שלש הראוי להניח שם ציצית: לא יתפור דהכא חיישינן להכי כדפרישנא. פירש"י4 דילמא. פריש חוט אחד מן התפירה ויוסיף עליו עוד ז' חוטין, ויהא תעשה ולא מן העשוי, אבל לא פירש דחיישינן שמא יראה כתשעה חוטין, אפי' אם יעשה ח' חוטין כהלכתן, נאם הקטן והצעיר שבישראל.
5
ו׳כל הקשרים שעשו הנשים בשעת הטוויה אינה קשר לעניין חוטי ציצית, אבל זכורני שחלק עליו תלמיד אחד בזה. [כתב מוהר"ר שמעון כ"ץ יצ"ו ממענץ], ואשר דרשתני על הטלית שתפר על גבה כלפי ראש המתעטף בה בגד קאמכט, שמצויירים בו מרוקם במשי צורת מלאכים הפרצופים בני אדם עד החזה ולא יותר, ויש להם כנפים מרוקמים בחוטי זהב, אי שרי להתעטף בה. בהך מלתא איתניהו כמה חלוקים בפ' כל הצלמים1 ע"ז ד' מ"ג ע"ב והרא"ש שם סי' ה' ובמרדכי סוף סי' תתל"ט בשם ה"ר פרץ. אשיר"י ומרדכי מסקי דכשאין הגוף שלם שרי להשהות רק שלא יעשנה. עוד כתב במרדכי דבצבעים ורקמה אין הפרצוף שלם, נראה דר"ל דכיון דאינו חקוק באבן או בעץ עבות אי אפשר להיות הפרצוף שלם. [ב'], פליטת הסנטר ושקועו למטה נגד הצואר, וכן החוטם ומושב העינים אי אפשר לעשות בשלמות כברייתו ברקמה אם לא בחקיקה, מ"מ נראה דראוי ונכון שיפחות צורתם באחד מן האברים, דאף זה דמחמיר טובא מתיר ע"י פחיתת צורה, ואין לחוש כאן מפני שנראה כמשתחוה לו שהרי על גבו ועל ראשו הוא, ואינן2 ואינך. טעמי נמי דכתב רבינו אליקים3 במרדכי שם סי' תת"ם ובהגהת אשרי. לענין תפלה לא שייכי הכי ע"ש.
6