לקט יושר, חלק א (אורח חיים) י״טLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 19
א׳וזכורני שאמר אם היתה צואה במקום גבוה עשרה טפחים או עמוקים עשרה ורואה אותה מותר להתפלל כיון שהצואה ברשות אחרת. וכן מצאתי בא"ח בס' ע"ח1 נ"ב: וז"ל הית' במקום גבוה עשרה טפחים או (עמוקים) עמוק י' או שהיתה בבית אחר וכו'.
1
ב׳מצאתי בסמ"ק אחד במיישטרי והוא של ר' גומפלין שנון1 שטן. י"ץ במצוה להיות צנוע, אבל בדקתי בארבעה סמ"ק אחרים ולא מצאתי. וז"ל וצואת קטן שאינו יכול לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרס אין צריך להרחיק מצואתו וממימי רגליו. וכמדומה ששמעתי מפי מורי הר"ר יצחק שא' לי גם במאכל שעושים לתינוק שקו' פאפא בל"ע2 בלע"ז. מ"ר עכ"ל. [וכמדומה לי ששמעתי מן הגאון ז"ל כמו הר"ר יצחק דלעיל].
2
ג׳מותר לשתות מים בשבת בשחרית בזמן שא' מזמורים בבית הכנסת. [וכן מצאתי בא"ח בס' פ"ח וז"ל וא"א היה שותה מים בשבת קודם תפלה וכו'. וכן מצאתי בא"ח בסי' רצ"ו1 לפנינו סי' רפ"ט. וז"ל שלא חל עליו עדיין חובת קידוש עד לאחר התפלה וכו']. כשהיה חתונה או מילה בביהכנ"ס שלקהל בשבת אינו אומר בביהכנ"ס שלו לא יוצר ולא זולת ולא הפטרה מן החתונה. [ועיין בזה הספר בהלכות קדושין]2 חבל על דאבדין ליקוטיו על אהע"ז וחו"מ.
3
ד׳[כתב מהר"ר פנחס יצ"ו], עוד יורני מורי בענין זה כי ראיתי הלכה למעשה ממהרי"ו, שיש נפילת אפים ביום המילה בביהכנ"ס שאין1 מלין. שם התינוק, היכא דאיכא ב' בתי כנסיות בעיר כמו גבי חתן. א"כ מבעי לי לפי זה אם חל יום המילה בשבת ואין מלין בה בביהכנ"ס, מחמת שאין עירוב שם וגם אין מתפללין אצל התינוק, אי אומרים יוצר ואופן וזולת השייכים למילה בביהכנ"ס או לא? אי דמיא לנפילת אפים או שמא אחר שייסד הפייט בשביל המילה לאומרו לא שבקינן כלל לאומרו, אחרי שאין מתפללין אצל התינוק כלל, א"כ הוא כמו שמלין אותו בביהכנ"ס. לכן יורני מורי על כל דבר באר היטב2 ואל יהא לכבוד תו' למשא. כי ללמוד תורה אני צריך והיא עלומה ממני.
4
ה׳1 פסקים וכתבים סי' פ"א. על המילה שאינה בביהכנ"ס אלא בבית אחר אי אמרי' פיוטים בביהכנ"ס. דע כי ידעתי שהזקן מוהר"ר מאיר בולדא ס"ל ז"ל כשישב בווינא אמר תחינה בב"ה שלו ביום המילה, אבל לא הלך לבית הכנסת של הקהל אל המילה. דודי מו' הקדוש ז"ל היה רגיל לילך מבית הכנסת שלו לבית הכנסת של הקהל אל המילה, ולא אמר תחינה בב"ה. מדברי שניהם נראה ללמוד דכל היכא דאין התינוק נימול באותו ביהכנס"ת לא עבדי' ולא שבקי' מידי בשביל המילה. ואין סברא לומר דתפלת הצבור תהא נגררת אחרי המילה שבבית אחר, וכ"ש פיוטים שבברכות דק"ש, שבטורח התירו הגאונים לומר בהם פיוטים להפסיק בברכות ובטעם מועט דחינא לה. [וקי"ל כירושלמי2 פ"ג דברכות סוף ה"ה. גבי רקיקה, הרוקק אל יתפלל עד שישהה ד' אמות. וה"ה נמי המתפלל אל ירוק עד שישהה כדי הילוך ד' אמות, משום דאמרינן בשבועות (דף ט"ו ע"ב) אין מזכירין (השם) [שם שמים] על הרקיקה, ועיין בא"ח בס' צ"א כתב בספרו]. ואינו מקפיד בביהכנ"ס שלו אם לא הוה חלונות למזרח. ומניח ידיו על לבו בשעה שמתפלל י"ח כמו שפי' בפ' אחרי בפשטי'3 ד"ו חש"ד ועי' רמש"ש קטלוג בודלייאנא שנדפס בשנת עט"ר ומן ונרמז עד מריה חסר בדפוס. שלו. וז"ל: וסמך אהרן את שתי ידיו ידו כתיב מכאן סמך למה שכתב הרמב"ם בהלכות תפלה4 פ"ה ה"ד. שיהא ידיו כפופות בשעת תפלה כפו הימנית על ידו השמאלית כעבדא קמיה מאריה. ונרמז כאן בוידוי שצריך ג"כ לעמוד כעבדא קמיה מאריה דכתיב ידו בלשון יחיד כלומר שתי ידיו יהיו כיד אחת. [ואי פירוש ידיו דבוקות זו בזו כמקצת בני אדם אתי נמי שפיר כדדריש מרגליהם רגל ישרה] עכ"ל. וכן כתב א"ח בסי' צ"ד בשם הרמב"ם, וכשמתפלל מניח ידיו כמדומה כנגד טיבורו או על ברכיו כמו שכתיב לעיל. וזכורני דהוה כפוף אצבעותיו השמאלית על כפו השמאלית כמו שעושין אגרוף. ועשה ראש אצבעותיו הימנית על סוף אצבעותיו השמאלית, וכפו הימנית כנגד כפו השמאלית דבוקות זו בזו. [וכן מצאתי בפ"ק דשבת (דף י' ע"א) ופכר ידיה ופירש"י חובק ידיו באצבעותיו כאדם המצטער]. וזכורני כשנשמט טליתו מעל כתף שלו על ידו בשעה שמתפלל י"ח בינו לבין עצמו, או כשמתפלל לפני התיבה, הגביה על כתיפו ואינו חש על ההפסיק. [וכן מצאתי בא"ח בס' צ"ו וז"ל: ואם נשמט טליתו ממקומו יכול למשמש בידו ולהחזירו וכו']. וזכורני כשבנו שלום ז"ל יורד לפני התיבה להתפלל כשנופל טליתו מעל ראשו לאחוריו על עורפו, ואמר לי להגביה הטלית על ראשו אע"פ דהוה מטרון5 עי' מש"כ באלי"ם ס"ו. על ראשו שקו' קפא.
5