לקט יושר, חלק א (אורח חיים) ל״בLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 32
א׳[וזכורני שאמר השעה שאני לומד בכל יום ביומי דשבעה לבר הלכה דיומא אני מחשיב אותה במקום תמיד. ולא ראיתי שהיה מביט לאותה שעה, אפילו כשהיה בדרך לקח נר של שעוה שדולק כשעור שעה ולומד אצל הנר בין בלילה בין ביום בסמ"ק שלו או בספר קטן כגון או"ה, ואפילו בימי חוליו ל"ע שאינו יכול לקרות בספר קריתי אני לו או אחר בספר והוא שמע. ומה שלומד על השאילות ששאלו רבני הדור, גם הוא לומד וכותב להם באותה שעה או מה שכתב על הטענות שנשלח לו או שלומד עליהם, לומד באותה שעה. ובחוה"מ של סוכות לומד קהלת או לומד בספרו או בספר אחר]1 צוויריל. וזכורני שלא הלך לשוק אלא ביום ו' לקנות דגים לכבוד שבת. לסוף לא הלך לגמרי לשוק ושלח אחר לקנות לו דגים. וזכורני כשראה בעל בית אחד שיש לו קצת מחיה והיה רודף יומם ולילה אחרי הממון ותמיד היה [היתה] מחשבתו אל העושר ומשאו ומתנו אינו באמונה. ואמר הגאון זצ"ל אינך מצליח בדרכיך, בל"א אמר וויל טו מיט גוואלט רייך ווערדן דש אישט איין וואנדר, יש אפילו חכמים שאינם ראויים לעושר כי מתנה היא מאת השם ית' כמו שנאמר העושר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל.
1
ב׳[ז"ך] וזכרוני פ"א לקח הגאון זצ"ל עגלה מן הגוי בחוב שלו. ומכרתי אותו לגוי אחר שנתן להגאון זצ"ל עצים בהעגלה כמו שווי'. וראה הגוי שאני הולך באמונה עמו ופעם אחרת כשהביא לי עצים א"ל שיש לו שונא שהוא כפרי עשיר ואיני אוכל לו אלא אם אתה תרצה לסייעני ואמרתי הן. ואמר הגוי לך עמי אל השופט, והוא רוצה לומר אל השופט שאני הלוה לו סך מעות ושיכתוב בספר שלו, כי כן המנהג בניאושטט. ורוצה לומר אל השופט ששמו כשם הכפרי העשיר, ואמר שהוא יודע שהשופט אינו מכיר אותו וגם הכפרי העשיר. ומעתה הוה נכתב לך הכפרי העשיר בספר, וכל זה רוצה לעשות בשביל שהוא שונא לו, אבל מ"מ אתה צריך לתן לי דבר מועט מעות מזומנים וספרתי הדברים לעי' אל הגאון. ואמר לי אל תעשה אין לך ריוח בזה, ותאמ' לכפרי שאין אתה עוסק (בזה) [באלה] הענינים. [וזכורני פעם אחת אמר על הישיבה שהיה שטר שכתוב על הנייר. ובא השטר לפני דיניהם והגוי' היו מוכיחים שהיה השטר מזויף, משום שהיה בנייר צורה אחת כמו שהדרך בכל נייר יש צורה לסימן שמכיר בו איזה אומן שעשאו. ואותה צורה שהיה [שהיתה] בנייר של שטר אינה זקנ' כזמן השטר, כי האומן מן הצורה אינו זקן כמו זמן השטר]. פעם אחת לא רציתי לטול מכלי שיש בו ברזא שקורין בל"א הענאליין, כשהפך לכאן היו יוצאים המים מן הכלי וכשהפך לצד השני היה סותם הכלי, משום דהברזא לעולם היה יורד' טפה אחת והפסיק' מעט, ואח"כ יורד' טפה אחרת. וגער בי1 על מן וזכורני עד כה נטה קו בכתב יד. זצ"ל למה (לא) [אינך] נוטל ידך מכלי שאני נוטל, וכי חסיד אתה מכל הבחורים? ואמר הגאון זצ"ל כתבו הפוסקים באלו טרפות אפילו היכא שנהגו איסור במקומו בעוף ובא למקום אחר שנהגו היתר באותו עוף יכול לאכול עמהם, אע"פ שדעתו לחזור. ומכ"ש שאתה צריך לטול מזה הכלי, ואמרתי לו זה הכלי ניקב בכונס משקה. וא"ל מנא ידעת? ואמרתי לו שנתתי זה הכלי בתוך כלי אחר (מלאה) מלא מים וכנסו המים. ואמר לי מנ"מ2 הגאון. במסכת נדה בפ' בא סימן (דף מ"ט ע"ב) ר' יודא אומר כופף אזני הקדירה לתוך הכלי ומציף עליה מים כו' ע"ש, והולכים אחר המיקל גבי נט"י. ועוד מה שיורד הברזא טיפין טיפין זה אינו נקרא שבר כלי ואינו נראה השבר. ואמרתי לו לא ידעתי (זה) [אלה] הטעמים, וגם אפילו לומדים אחרים לא ידעו3 כתב. וזכורני שתשובתי מספק [מספקת] לו, כמדומה לי, מ"מ היה מתקן הכלי לאחר זמן.
2