לקט יושר, חלק א (אורח חיים) ל״דLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 34

א׳וכשאחד חותך מן הלחם לעשות המוציא צריך לחתוך אם נוטל הקטן שהגדול עולה עם הקטן. ופלוגתא דר"מ ור"י לענין טומאה¹ כחגורה. [וכמדומה לי פלוגתא דר"מ ור"י בפ' העור והרוטב]² טבול יום פ"ג משנה א'. והג"ה במיימוני ע"ש. וכן מצאתי בא"ח בסי' קע"א וז"ל: וצריך לחתוך מעט שאם יאחוז בפרוסה שיעלה שאר הככר עמו. כללא דמילתא כשיש שם לחם שלם אפילו של גוי אפילו פת קיבר מברכי' על השלם ולא על החתיכות לבן וכשר ואין מסלקין החתיכות מן השלחן. אבל כשיש שם לחם שלם שחור כשר ויש שם לחם שלם לבן של גוי מסלקין את של גוי מן השלחן ומברכין על הכשר. חתיכות של חטין עדיף מלחם שעורים שלם ודגן נמי אקרי שעורין³ חולין קכ"ז ע"ב.

ב׳¹ השוה לזה מ"ש בתה"ד סי' ל"ב. [כתב הר"ר בנימין כ"ץ יצ"ו מרעגנשפורק, שאילת ח'] לחם שלם ובו דבוק חתיכת פרוסה איך לעשות לברכת המוציא? אם טוב להניח בו מחובר שיהא הפת גדול, או טוב יותר לפרוך הפרוסה מן השלם כדי שיהיה הככר שלם לברכת המוציא? לא בארת יפה דעתך אם הוא בענין זה בשני גלוסקאות הדבוקים יחד שנאפות ונדבקו בתנור כך, ונחתך מן האחת והשנית נשארה שלמה, כה"ג ודאי טוב יותר להפריד החתיכה מן השלמה כדי שתהא נראה שלמה, ממה שיניחנה דבוק בה כדי שתהא נראת גדולה. דקי"ל שלמה קטנה עדיפא לענין ברכה מפתיתין גדולים. לעשות המוציא לחם אפילו על פחות מכזית כשרוצה לאכול פחות מכזית מלחם גמור. וכן מצאתי בא"ח בסי' קס"ח וז"ל: ופת גמור אפילו פחות מכזית מברכין עליו המוציא, אבל לאחריו אין מברכין ג' ברכות אלא על כזית, וכן נמצא בברכות מהר"ם.

ג׳ונוהג להטיל מלח כשרוצה לברך המוציא על כל לחם לבן וכשר. ואמר מה שהביא מלח על השלחן כדי שלא יקטרג השטן מה שממתין בין נטילה לברכת המוציא. וכן כתבו התוס' בפ' שלשה שאכלו¹ פסקים וכתבים סי' ק"ו. ומשום הסברה דלעיל נוהג להטיל מלח כשרוצה לברך המוציא על כל לחם² צ"ל כיצד מברכין ד' מ' ע"א בתוס' ד"ה הבא מלח. לבן וכשר. אבל אם אין שם מלח אינו ממתין בברכת המוציא בשביל המלח. וכן מצאתי בא"ח בס' קס"ז וז"ל או מליח במלח כעין שלנו אינו צריך ע"ש.

ד׳ואמר שצריך לברך ברכת המוציא על פשטידא. וכן מצאתי בא"ח בסי' קס"ח וז"ל: וכל דבר שבלילתו עבה אפילו אם בשלו במים או טגנו בשמן לחם גמור הוא כו' ע"ש. וזכורני כשהלך בליל פורים לקרובץ שלא רצה לאכול גם קרעפליך, וכן מצאתי בברכות מהר"ם וז"ל ואותו פרטרש ורומזליש חייבים בחלה וכו'. וזכורני פעם אחת אכל רמון שקורין מילגרם והושיט לי חתיכה מן הרמון לאכול, ואני מתירא לאכול מן הרמון כי אינו מצוי בניאושטט ולכן היה הדבר חשוב. ואמר לי קח ואכול כי כן נמצא כתוב כל הרואה שאכל דבר שיש בו קיהוי שקורין זערלכט ואינו אוכל קשה לשניים. כשאמר לי כן ואקח ואוכל. מצאתי בא"ח בס' קס"ט וז"ל, ואסקנא כללא דמילתא כל דאית ביה ריחא ואית ביה קיוהא צריך ליתן לו מיד כו'.