לקט יושר, חלק א (אורח חיים) נ״אLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 51
א׳מי1 רצה. שטעה ועשה קידוש או הבדלה על מים וסבור שהוא יין, צריך לעשות פעם אחרת קידוש על היין. ואמר כשעשה קידוש לאשה אם אינו עשה קידוש לעצמו אז אין לו רשות לשתות. וכן מצאתי בא"ח בס' רע"ג וז"ל: וצריך לזהר שלא יטעם עמהן כו' עכ"ל. אבל אם עשה קידוש לעצמו יש לו רשות לשתות, אבל אם רצה האשה לעשות קידוש לעצמה, אפילו להוציא אשה אחרת הרשות בידה, וכן הדין לענין הבדלה. והיה מתיר לבחור אחד שיעשה קידוש לאשתו [בביתה], ויאכל שם כזית, ולא יברך ברהמ"ז. וילך לבית הבחורים ויאכל עם הבחורים הסעודה בלא ברכת ענט"י ובלא ברכת המוציא, וברך עם הבחורים ברכת המזון. וכן עשו בניו לפעמים ששומעים ממנו קידוש וברכת המוציא בבית החורף, והלכו אח"כ לפני בית החורף ואכלו עם הבחורים. [וכן מצאתי בא"ח בסי' רע"ג וז"ל: הא דאמ' אין קידוש אלא במקום סעודה אין צריך שיגמור שם וכו' ע"ש].
1
ב׳מי שיש לפניו קדוש היום והבדלה, כגון יו"ט שחל בב' בשבת, ולא עשה הבדלה אחר שבת. יעשה קדוש היום קודם ושותה, ואח"כ יעשה ברכת המוציא, ואח"כ יטול כוס של יין ויעשה הבדלה לחוד בלא בפה"ג. כשהיה אורח לגיסו של טעביל1 פסקים וכתבים סי' קט"ו. ז"ל הוא היה מקדש ומבדיל, ואינו עושה עיטור לכוס כמו שפי' למעלה. וגיסו עושה המוציא, וכן מצאתי בא"ח בסי' קס"ז וז"ל: בעל הבית בוצע אפילו אם האורח גדול ממנו עכ"ל. אבל גבי גיסו ר' ארון עושה עיטור לכוס. וזכורני שלעולם שפך בתחלה יין לכוס ואח"כ מים, לפעמים הרבה [מים] לפעמים מעט. [וכן מצאתי בא"ח בס' קפ"ג וז"ל ורש"י פי' שנותנו לכוס של ברכה חי ואח"כ מוזגו בו וכו' ע"ש].
2
ג׳[שאילת י"ו, כתב הר"ר בנימן כ"ץ יצ"ו מרעגנשפורק]1 רעביל. קידש על (המים) מים וסבר שהוא יין. אם יקדש על היין שני', או די לו [בברכת] בפ"ה אחרי שקידוש על היין הוי דוקא דרבנן. כבר נעשה מעשה כה"ג ונשאלתי על ככה, ואמרתי בפשיטות דיחזור ויקדש שני' על היין. דמה בכך אם קידוש על היין מדרבנן הוא? כמה מצות מדרבנן אנו מברכי' עליה' ומחייבינן בהו מלאו דלא תסור כו'. ואטו אם תקע בר"ה בטעות גמור בתקיעות שמעומד שאין צריך לחזור ולתקוע כדין, הואיל וכבר יצא י"ח מן התורה בתקיעות שמיושב, והני אינן [אלא] מדרבנן, הא ודאי ליכא מאן דקא' הכי.
3
ד׳העתקתי מלקוטי מהר"י אוברניק ז"ל שכתב מדרשות מהרי"ל זצ"ל, מי שלא קדש בלילה מקדש והולך כל השבת כולו. ואינו אומר ויכלו ביום אלא הפסוק ושמרו בני ישראל קודם קדוש במקום ויכולו. בב' סעודות של שבת אינו חותך בלחם קודם שעשה ברכת המוציא, אבל לסעודה שלישית חותך מעט בלחם קודם ברכת המוציא. וכן כת' התוספות בפ' שלשה שאכלו1 פסקים וכתבים סי' קט"ו. ועוד יש דעות דאמרי לעשות סעודה שלישית בפירות, ולכן אין נפקותא בלחם שלם.
4