לקט יושר, חלק א (אורח חיים) ס״בLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 62

א׳פ"א בא חיל גדול לפני עירו [בניאושטט] בשבת, והיו שורפים העיר החיצונה כמעט כלה, והיה מתיר לעשות כל המלאכות בשבת כדי להציל מן האויבים, כמו שיצום הערונים [והשר]. והקפיד על אותם שעשו מלאכה שלא לצורך, כגון לעשות אומנות בקשת שלו או בעקש¹ טעם אחר ליישבו. כ"ה בנדפס. בל"א, אבל לא רצה להתיר להבריח ממון מחוץ לעירוב. וכן מצאתי בא"ח בסי' של"ד וז"ל: ואין מצילין אלא לחצר המעורבת וכו', ע"ש. העתקתי ממה"ר יודא אוברניק יצ"ו שהעתיק ממה² בפוכ"ש. שגנבו מן הגאון זצ"ל מהר"ש פסק דגוים שבאו האידנא אפילו על עסקי ממון שמחללין עליהם השבת. דידוע שאם לא יניחנו ליקח הממון יהרגנו, והוה סכנת נפשות ומטעם זה היתר גמור בדליקה שנפלה בשבת אפילו בבית גוי לילך הישראלי לשם ולכבות. דהאידנא יש לחוש אפילו בדליקה [אצל] הגוים, שח"ו הורגים ליהודים אם אינם מכבים כמותם, וזה דרש מהר"א הי"ד בפני קהל ועדה, והודיע שמותר לישראל לכבות הדליקה אפילו בשבת. דלא אתי לאמנועי והוי ח"ו סכנות נפשות, ואמר דאדרבה מצוה היא בסכנת³ פסקים וכתבים סי' קנ"ו ועי' ג"כ בתה"ד סי' נ"ח. נפשות, והנשאל ה"ז מגונה, כלומר שלא הודיע כבר. ואף כי יש מגמגמים ועוררים לומר דוקא אם נפלה הדליקה בביתו של ישראל תחלה, דאז איכא סכנת נפשות דדרכם להשליך היוד' תוך הדליקה, במי שיצתה מביתו, אבל בנפל בבית הגוי לא מחללין, וראיה מכמה עירות שהדלקו, ולא נשמע שם שום סכנה ש"ל. מ"מ אשכחן טובא עירות שיש שם סכנה ופשיטא דמחללים, אמנם הכל לפי ראות העינים והזמן, ולפי מה שיתקרב לביתו של ישראל ותלו"ע⁴ בהצלת. עכ"ל.

ב׳[תשובה]¹ נ"ב אצל ותלו"ע: ותן לחכם ויחכם עוד. מותר לטלטולי מעות בשבת במתג של מטרון שקו' בל"א קאפן ציפל לכתחלה אם שכח בו המעות מע"ש. וזכורני שהביא ראיה מפרק כירה² עי' תה"ד סי' ס"ט, ובשו"ת מהר"י מברונא סי' מ"א בשם ספר האגודה. מהמוכני דאין גוררין אותה בשבת כשיש עליה מעות. והעתקתי ממהר"י אוברניק יצ"ו שהעתיק ממה שגנבו מהגאון זצ"ל, ומפרש ר"י בתוס' הנמ"ל³ ד' מ"ד ע"ב. כשהיא נשמטת, דאז הוי כלי ב"עצ. אבל כשאינה נשמטת מותר לגוררה אעפ"י שיש עליה מעות, כיון שאינם ע"ג שידה שהיא עיקר הכלי. ה"נ כיון שאינם במטרון גופה דהוי עיקר דהא הרבה מטרונא תמצא בלא כנף, א"כ מותר לטלטל, [וכן מצאתי בא"ח בסי' של"ד וז"ל: ומצילין תיק הספר אפילו אם יש בו מעות ע"ש].

ג׳כל הפסד ממון הבא פתאום בשבת התיר לומר כל העושה זה אינו מפסיד. ועיין בסמ"ק במצוה שלא לעשות מלאכה בשבת גבי המכבה והמבעיר, גבי אמר ר' אמי¹ הנזכר מעבר לדף שם ד"ה אין גוררין. בדליקה התירו, ופ' המדיר² שבת קכ"א ע"א. וכן מצאתי בא"ח בסי' של"ד וז"ל: ויכול לומר בפני הגוי כל המכבה אינו מפסיד, ע"ש. ואין שייך לבון ביין. וכן מצאתי בא"ח בסי' של"ד וז"ל: כגון יין שאינו דרך כיבוס. כתב מהר"ר אברהם יצ"ו ממדינת פולנא, אדוני שאל את אביך אמ"ץ הגאון יצ"ו, על אדות דליקה שנפלה בעירנו ביום השבת ומחמת פחד ורעד שמנו במרתף כל אשר היה לנו. ופתחו של מרתף היה למעלה כמו חור מרובע, והדלת היתה למטה יותר מאמה עמוק, והצרכנו למלאות עפר עד שיהא שוה לארץ, שלא יזיק הדליקה להדלת של עץ. וחפרנו עפר מקרקעית החצר וגם אבנים כדי לסתום החלון, ודרסו ברגלים על העפר כדי שיהא קשה. וחפרנו גומא וגם השוינו גומות, אבל משום הבהלות שכחנו שאסור לעשות ככה ביום השבת, כי סברנו שדחוייה שבת אצל הדליקה אפילו להציל ממון. גם הוצאנו מבית לבית דרך ר"ה בלא ערוב, והדליקה היתה בבית גוי. אבל דליקה גדולה היתה אשר כמעט נשרף ב' שליש העיר, ולולי רחמי השי"ת שהפך רוח הדליקה, לא ישאר משונאי ישראל פליט. ועתה תלמדנו רבנו אם נקרא מזיד או שוגג, או י"ל קצת סכנה ח"ו שבאו השונאים לחטוף ומצאו הכל מונח בגלוי יש לחוש שמא הרגוהו³ ד' ע' ע"ב. לכן יורנו מה התשובה. יש מהמורים להתענות מי יום רצופים, ויש מורים אפילו בלא רצופים, ויש מדמים לשוגג. וגבי בעילת נדה בשוגג פי' מהר"ם במרדכי לתן סך מעות, כדאיתא התם, לכן תודיענו מה לעשות. ואם אפשר לפדות התעניות במעות, באיזה סך יש לפדות כל תענית ותענית, או לקבוע ללמוד יותר שעה ג' או כה"ג בעד התענית. ואי אפשר עלי להתענות בחום מפני היזק ראייה, אם אוכל להמתין לימי החרף, אם אי אפשר לפדותם במעות. וכן הנשים ושאר המחללים אם רשאים לדחות התעניות לימי החרף, נאמר כל זה⁴ הרגונו. לנו איך לעשות.