לקט יושר, חלק א (אורח חיים) ס״דLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 64

א׳[מכאן הלכות שבת בלא סדר, כי לא מצאתי מהם בא"ח].

ב׳[כתב הר"ר אליעזר ז"ל הי"ד], ועל הצלאנט¹ נראה לא"א אם היה סכ"נ בדבר אינם צריכין שום כפרה אבל אם אין סכ"נ כלל אז יצטרכו לעשות ג"כ כמו שכתבתי לעיל על הדליקה כי כן כתב רא"ם על אשה שיצאה חוץ לתחום וז"ל. ע"כ נשמט פה ויש להשלים ע"פ הנדפס. שכ' שנוהגים בעירך להושיב בתנור שאינו שרוק רק סגור בדלת של ברזל. קצת חוששני לאסור דהש"ר ז"ל [הוא מהר"ר שלום זצ"ל, מ"ו דו' הקד' הוא מהר"ר אהרן פלומיל זצ"ל הי"ד], וכן מו' דו' הקדוש ז"ל החמירו להושיב חמין לצורך המנחה דמשחרית ואילך התנור אינו שרוק, וחיישינן שמא יחתה. ואע"ג שאני נוהג היתר בדבר, טעמא משום דבתחלת ההטמנה היה בהיתר, ואח"כ כשנפתח' השריקה לא מחויב להוציא החמין מה שאין כן בנדון דידן. וטוב לעשות קצת מסגרת ודלת כדי שלא יהא החתוי מזומן להדיא, דהיינו נמי טעמא דשריקה כדפירש"י פ"ק דשבת² עי' אלי"ם צד ס' וכ"ה בכת"י,. ויפה אסרת להם להושיב בתנור קדרות שרוצים לאכול בלילה, ופותחים ונועלים לצורך האכילה, דכולא האי ודאי לא שרינן.

ג׳זה העתקתי מכ"י שמצאתי בתוך הכתבים שלו. ועל דבר החמין בשבת, אם יש להתיר לומר לגוי להביא דרך מבואות שאינן מעורבות. דע לך כי מ"ו דודי הקדוש מהר"ר אהרן ז"ל התירו לתפושים בכה"ג. וטעם ידעתי, ואיננה ראיה מספקא כ"כ, ואפשר שלא בשעת הדחק כגון לתפושים, לא היה מתיר. ואף כי מהר"ר יעקל ז"ל מאגרא נחלק עליו בוינא ואסרו אף לתפוסים. ואם נהגתם היתר בשכר ולחם, כה"ג בשאר מדינות לא נהגו היתר, והבו דלא לוסיף עליה, כל דיש לחלק בכ"ש דהכא נראה יותר דלצורך ישראל הוא.¹ ד' י"ח ע"ב ד"ה שריק. מותר² נ"ב: תשובה חלום לי וד"ל, א' כסלו אחר פטירתו רכ"א לפ"ק. לסגור בשבת החלון, או פי התנור של בית החורף, אפילו שהגחלים לוחשות בו, מפני הרוח שמכבה הנר, או שמקרר התנור, כי לא פסיק רישי' הוא. והיה מתיר ליקח בשבת תבשיל חמין מן האור, כגון היכא שנפל האש בתבשיל שלא בכונה, מ"מ טוב הוא לומר לקטן שיקח התבשיל. והוא מוחה לשום החמין על תנור של בית החורף, אא"כ מניח דף על התנור או להושיב על הדף לפני התנור כשמביאים החמין מן ההטמנה. וזה לשון תשובת שא' מהרי"ל זצ"ל³ תה"ד סי' נ"ט. ולחזור ולסותמו אם יש בו גחלים לוחשות, שמא הוה פסיק רישיה, אבל ע"י גוי מנהג פשוט להתיר. וע"י ישראל נמי אם אינו סותמו לגמרי דילמא לא הוה פסיק רישיה. מצאתי.

ד׳[כתב] שלומך יסגא ויפש אה' הר"ר אברהם מהר"י. אשר שאלתני אי שרי להפוך השעות בשבת¹ סי' ס"ב. כבר שמעתי כמה פעמים מהנדון בדבר, ושמעתי טעם לאסור משום גזירה שמא ירשום כמה שעות הפך. איסור ברור אין עמדי אלא שהעולם רגילים למנוע מזה, ואיתא בירושלמי דאין להתיר דבר התמוה לרבים. להוליך² השוה לזה שו"ת מהרי"ל סי' רכ"ח ושו"ת מהרי"ו סי' ק"ל. אצבעו באויר כמין כתיבת אותיות, יש להביא ראיה בפשיטות מא"ז דשרי אפילו לכתחלה. דכתב וז"ל: צריך להזהר שלא יכתוב אדם במשקין ע"ג השלחן, ולא יסרוט אדם באצבעו כמו אותיות בשבת באפר נגוב. הא קמן דדוקא כשמסרט באפר נגוב שעושה דבר שרישומו ניכר לפי שעה, כה"ג יש איסורא לכתחלה, אבל באויר שאין רישומו כלל לא, דאל"כ למה נקט אפר? ואסור לטלטל כתב של גוים שיש בו חותמות של שעוה. [זאת התשובה מצאתי כתוב בשם הגאון זצ"ל].