לקט יושר, חלק א (אורח חיים) ע״בLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 72

א׳[חטין שלא ירדו עליהם גשמים], אבל אם ירדו עליהם גשמים בשעת מכירה בשוק, אם יש מקום בעגלה שיוכלו המים לזוב מהם, אז הן מותרין מהן לפסח, הג' במיימוני¹ ברכות ד' י"ז ע"א שאור שבעיסה. ועיין במרדכי² פ"ה מה' חמץ ומצה סק"ו. כן דרש בשנת רי"ז. אבל בשנת רי"ח היה חוזר ואמר מה שכתב המרדכי חטין הבאין לשוק וגשמים מזלפין עליהן אין לחוש להם, היינו לרבא דאמר מצוה ללתות³ פסחים פ"ב סי' תקס"ט. אבל כיון שעכשיו נהגו העם בו איסור ללתות מעתה הוי נמי אסור לקנות חטין שיודע שהגשמים מזלפין עליהן. [ברירה והרקדה ממיני שעורין]. ונוהגין במדינה זו לרקד ולברר החטין ומנהג יפה הוא. וצריך לברר מן החטין השעורים ושבולת שועל, כי הם רכים ובאים בקל לידי חימוץ יותר מן החטין. אבל מין אחר כגון ראט"ן בל"א [שהם שחורים] אינו צריך לברור כולם, רק אם יש במקום אחד ד' או ה' צריך לברור, אבל אם יש במקום אחד א' או ב' אין צריך לברור כולם. וגם חטין שצמחו צריך לברור כלם מן החטין הראים⁴ פסחים ד' מ' ע"ב. בשעת ברירה. ואדם אחד יכול לברור מדה חטין שקו' מעצן בניאושטט בב' שעות, [כתב בספרו וב' מעצן הם משא מן האדם], ואם יש בחטין הרבה שצמחו אסור ליקח מאותן החטים לפסח.

ב׳העתקתי ממה"ר יודא אוברניק יצ"ו, שהעתיק ממה שגנבו מן הגאון ר"ג הזקן מוהר"ר איסרלן זצ"ל וז"ל¹ צ"ל הראויים ועי' בתה"ד סי' קי"ד. ברוב גבולינו לא נהגו לברר החטין בדיוק כלל רק מרקדים אותו היטב ובוררין אותו בעיוני בעלמא. נראה למורי דסמכינן אסמ"ג² פסקים וכתבים סי' קמ"ו. דכתב במצות חלב דקמח בקמח מתערב יפה ומקרי לח בלח. ומנהג פשוט להתיר לח בלח שנתבטל קודם הפסח ודלא כסמ"ק שאמר שחוזר וניעור. ואעפ"כ צריך לברור שלא ימצאו כ"כ הרבה עד שאין ס' לבטלם. גם הברירה מוכחת שאינו מכוין לבטלם, וא"כ נתבטלו בהיתר [בשעת הטחינה].

ג׳[רחים מיוחדת] ואסור לטחון ברחים חטין לפסח, אם יש גלגל ברחים שטוחן חמץ, מחמת שהרוח מעביר הקמח מזה לזה. אבל אם מחיצה מפסק [מפסקת] כגון סדין בין גלגל לגלגל דיו בשעת הדחק. והורה אם יש גלגל ברחים שלותתין בו שעורין שקו' בל"א שטמף מול אין קפידא בזה. ולא רצה שמסתפק מקמח שטחנו לפסח קודם פסח, ואמר גזירה חדשה היא ואין מגלין. לשנה אחרת אמר משום דכל מלתא דלא רמיא עליה דאיניש כו'; מצאתי במס' ע"ז בפ' אין מעמידין¹ לאוין קל"ח. דאמר עולא כי גזרו גזירתא במערבא לא מגלינן טעמא עד תריסר ירחי שתא וכו'. [להתיר תפירת השקין] מי שאין לו שק חדש שיתן בו קמח לפסח צריך להסיר הטלאים מן השק וגם האמרה והתפירה ואח"כ יתן לכובס. ואח"כ יתפור כדרכו ונותן בו הקמח, והביא ראיה מפ' דם נדה² ל"ה ע"א. סיבורא לא מתכבסא. וכן הורה השר זצ"ל³ נדה דף נ"ו ע"ב בסטרא לא מתכבס פירש"י בסטרא בצדי הבגד שיש שם קמטים ותפירות.

ד׳[ומשעת טחינה בעי שמור, ושמירת קטן] אינו מועיל ברחיים. והעתקתי משל ר' פנחס יצ"ו כמו שאינו נאמן לעניין לישה. וזכורני ולכן צריך שמירה משעת טחינה משום שקרוב הקמח למים. [ליזהר שלא ילכו ברגלים מטונפות ברחים]. וזכורני הרחים באושטריך אמנם עשויין כמו בגליל העליון, ולכך צריך ליזהר כשנושא החטין על הרחיים שטחנו שלא יפול הטיט מן המנעל אל הקמח, בל"א עז מג גר לייכט זיין דש איין בעצלן קאט האניין ביאלט. [החטין אין קפידא להוליכן בגשמים אבל לא הקמח כלל] כתב בספרו. [שלא להוליך הקמח על הסוס בלא אוכף] [או בלא בגדים כי הבהמה מחמה הקמח וגם מזיע ונתלחלח]¹ מהר"ש ועי' בתה"ד סי' קי"ו ובפסקים וכתבים סי' קמ"ז.