לקט יושר, חלק א (אורח חיים) פ״זLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 87

א׳וכתוב בחרוזה יקד"ש בכו"ס ולא קאמר על הכוס ר"ל יתן עיניו בכוס. ישועו"ת, רמז לכוס ישועות אשא דמינה ילפינן בתלמוד¹ שם ד' נ"א ע"ב ומשגרו לאנשי ביתו במתנה כי היכי דתתברך דביתהו. דצריך להגביהו טפח, וסתם הגבהה בימין הוא. ושמח"ה נוטריקון הוא, וכתבו התוס'² שם. שאם הכוס נקי שאין צריך שטיפה והדחה. ויראה דבקידוש לילי פסח משום חבוב הנס דעליו תקנו ד' כוסות יש להתנהג בפרישות ולעשות שטיפה והדחה לכוס. דה"נ נהגינן במים אחרונים בלילי פסח מה"ט כדבעי' למימר לקמן. [אין ראיה ממים אחרונים כולי האי, דהתם בימי חכמי התלמוד מיהא היו צריכים, אבל הדחה ושטיפה בכוס נקי לפי פי' התוס' אפילו בזמן חכמי התלמוד לא היו צריכים]. ומפרש בתלמודא שטיפה מבחוץ והדחה מבפנים. ויראה דבלשון הדחה יש נקיון טפי מבשטיפה, דלשון הדחה אשכחן דתנא תנא במקום הגעלה, כדאיתא בסמ"ג. ולשון שטיפה אשכחן גבי מריקה ושטיפה אליבא דר'³ שם ד' נ"א ע"א ד"ה שטיפה מבחוץ. דתרווייהו בצונן הוא דאינו ע"כ אלא בשיכשוך בעלמא. מלא פי' א"ח⁴ זבחים ד' צ"ו ע"ב. שיהא מלא על כל גדותיו. חי רבו בו פתרונים, וכל הפירושים שפרשוהו בענייני מזיגת הכוס לא אאריך בהן, משום דהגאונים כתבו דיינות שלנו לא צריכים מזיגה. ואפילו אי איכא מ"ד דמזיג ליה יראה דאף אם צריך למוזגו לא נהיגי ביה תורת מזיגה. אמנם התוס'⁵ בסי' קפ"ג. פירשו בל"א דחי קאי אכלי שיהא שלם ולא שבור, וזה חיותו כדאמ' בעלמא כלי שבירתה זו היא מיתתה. ורש"י פי' בלשון אחר⁶ ברכות ד' נ' ע"ב ד"ה מודים חכמים ופסחים ד' ק"ח ע"ב ד"ה שתאן. דזהו חיותו שימשכנו מן החביות לשם ברכה. ובפירוש אלהי הרוחות⁷ שם ד' נ"א ע"א ד"ה חי. פירש דזהו חיותו שלא יהא פגום, ונכון לצאת ידי כל אלו פירושים. ובפגימה נחלקו הגאונים⁸ הוא פי' על פיוט לשה"ג המתחיל אלהי הרוחות ובסוף ה' פסחים לבעל או"ז הביא פי' ה"ר שמואל מפלייש על פיוט הנ"ל. גאוני אשכנז מתירין לתקן פגימתו אפילו ע"י מים שמוסיפין בו. וגאוני צרפת כל כוס ששתו ממנו מחזיקים אותו כפגום, עד שיערנו וימזוג יין אחר לבהמ"ז ולקידוש. ויראה דה"ה לכל ד' כוסות דכולן כוסות דחובה אינון, ונקט כוסות דבהמ"ז וקידוש משום דשכיחו. אמנם לא נהג עלמא הכי ואפשר משום דסבירי להו כגאוני אשכנז ומתקנים הפגימה ע"י יין שאינו פגום, והמחמיר תע"ב.

ב׳לסד"ר זמנ"י ששו"ן ומועד"י שמח"ה, וא"ם ב"א יב"א במוצא"י מנוח"ה נ"ר והבדל"ה לפנ"י זמ"ן להפציח"ה. גם הקדמונים רמזו סדר יקנה"ז בסידורים, ויראה הטעם דאע"ג דנהיגי נמי בכל המועדים איצטריך הכא למימר, דכיון דאיכא כוסות טובא ה"א דשפיר טפי לסדר מקצת הברכות על שאר הכוסות משום חשש חבילות חבילות קמ"ל¹ עי' במרדכי פ' שלשה שאכלו סי' קפ"ג ובאו"ח סי' קפ"ב. דמסדרין כלהו אכסא קמא.

ג׳והשתי"ה כד"ת כדר"ך חרו"ת והנח"ה, כלומר בהסיבה כדרך בני חורין שיש להן הנחה מכל שיעבוד. והשתיה כדת ר"ל כדת תורה כדמפרש בתלמוד¹ עי' פסחים ד' ק"ב ע"ב. כמלא לוגמיו ופי' הגאונים דהיינו רוב רביעית. אע"ג דבעינן שיהא רוב רביעי שלם, מ"מ סגי בשתית רובו, והתוס' פרק ערבי פסחים כתבו² שם ק"ז ע"א. דהיינו דיעבד, אבל לכתחלה ישתה רביעית. ולאו דוקא כוס זה אלא כל הכוסות צריכים הסיבה, דהכי מסיק תלמודא³ שם ק"ח ע"ב ד"ה רובא. השתא דאיתמר הכי ואיתמר הכי כלהו צריכים הסיבה, וה"ה לעניין מלא לוגמיו דאכלהו קאי תלמודא, השקה⁴ שם ע"א. מהם לבניו יצא, והוא דשתי רובא דכסא. ואם שתה כוס אחד בלא הסיבה כתבו אשירי⁵ שם ע"ב. ומרדכי דצריך לחזור ולשתות בהסיבה לא מיבעי כוס א' או ב' דבלאו הכי מצי למשתי בינהו, אלא אפילו כוס ג' וד' כתב אשירי דצריך לחזור ולשתות בהסיבה. וכתב עוד ואם שתה כוס ד' בלא הסיבה צריך לחזור ולברך בפה"ג, דכבר אסח דעתיה מלשתות עוד. ושמעתי בשם גדול דהוה בעי למידחי ההיא דאשירי ומרדכי, מהא דכתבו הגאונים שאם שכח לאכול אפיקומן עד לאחר ברהמ"ז דיכול לסמוך על אכילת שאר המצות שאכל בסוף הסעודה, דכלהו בשימור נעשו. ואע"ג דמסתמא אכלינהו בלא הסיבה א"ה נפיק בהו בדיעבד. ויראה דאין לדחות מהא דברי הגאונים דמצאתי בפרישת אלהי הרוחות דמוכח מהכא דצריכים ליזהר ולאכול כל מצות בהסיבה. שאם ישכח אפיקומן שיצא י"ח בראשונות, וכן כתב רמב"ם דהאוכל שאר הסעודה בהסיבה ה"ז משובח. א"כ ליכא למימר דמסתמא לא אכלינהו בהסיבה, ואפשר ר"ל דבדיעבד סמכינן כה"ג ארבינו אבי"ה דכתב האידנא לא צריכים הסיבה כלל משום דאין זה דרך חירות בזמנינו כלל, מ"מ לכתחלה לא סמכינן עליה כלל דיחיד הוא בדבר.