לקט יושר, חלק א (אורח חיים) צ״הLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 95

א׳[הל"ל הגדו"ל ונשמ"ת כ"ל ח"י כל"ו], הכי נהגי' כרש"י¹ עי' ברא"ש פסחים פ"י סוף סי' ל"ב ובטור סי' ת"פ, ועי' תוס' פסחים קי"ח ע"א ד"ה ר"י. דאמרי' תרווייהו הלל הגדול ונשמת כל חי. ואמוראי פליגי² כרשב"ם. בלשון המשנה דשנה בה ואומר עליו ברכת השיר ועבדי' כתרווייהו. ויש כתבו דלימרו נשמת קודם הלל הגדול ואנו כרש"י נהגינן. [וחות"ם בשב"ח ז"ה והמצר"י בכלל"ו] כלומר חותם בישתבח וכללו בו חתימת יהללוך שהוא חתימת הלל המצרי כדפי'.

ב׳[מוסי"ף בשבחו"ת הא"ל כרו"ב גדל"ו, להזכי"ר¹ פסחים קי"ח ע"א. רו"ב ניסי"ו וגבור"ת חיל"ו, כ"י ל"ו נא"ה במלוכ"ה לעל"ו]. כלומר מוסיף על דברי התלמודא שלא זכר באגדת לילי פסח רק עד גמר ברכת שיר. והאחרונים הוסיפו אז רוב נסים ואומץ גבורותיך וכי לו נאה ואדיר במלוכה. וכתב ראבי"ה² ומעתה גם שמו של המחבר י'ש'ר'א'ל שלם החתום בראשי החרוזים בד"ה יקדש עמודה שמונים ושש שאלה ארבע; שני, עמודה תשעים שאלה אחת; רחיצת, עמודה תשעים ואחד שאלה שלש; אל, עמודה תשעים וארבע שאלה שש להזכיר האמור כאן וראה מה שכתב הח' בערלינער במאמרו דברים עתיקים במכה"ע כבוד הלבנון שנה ט' סי' א' ושם בסוף סי' ז'. דיש לומר אז רוב ניסים בליל ראשון ואומץ גבורותיך בליל שני, וקצת משמע הכי מן הפייט³ וכ"ה במטה משה סי' תרנ"ט. ובארצינו נוהגים לומר תרווייהו שני הלילות⁴ דקאמר נשמדה מדין בצליל שעורי עומר בפסח ופירש"י בשופטים ז' י"ג בזכות עומר הקרב בפסח וזהו בליל ב' דפסח. ועוד קאמר התם ראש מבית רשע מחצת בעץ חמשים בפסח ועי' ברש"י מגילה ט"ו ע"א ד"ה יו"ט ראשון דהמן נתלה בערב שאחר יום שני של פסח.

ג׳[יבר"ך ע"ל הכו"ס ברכ"ה הראוי"ה ל"ו] כלומר ברכת בפה"ג יברך גם בכוס זה הרביעי, דאותה ברכה ראויה לכל כוס של יין. גם בכוס זה לא רמזתי בו שטיפה והדחה, דיראה דאינה צריכה ג"כ, משום דאין אוכלין גם לא שותין כלום בינו לכוס ג' שלפניו. וכבר כתבתי דנוהגין לברך בפה"ג על כל הכוסות.

ד׳[דברכ"ה מעי"ן של"ש מכו"ס ד' ז"ה מהחדיל"ו] כלומר ברכה אחרונה שמברכין על היין אין למנוע מכוס זה אבל מכוסות האחרים מונעין. הכי סברי שרירא גאון ורב האי גאון ור"ת ור"י וכמה גאונים, וכן ראוי לנהוג דכדאי הם למעט בברכות על פיהם¹ עי' חק יעקב סי' ת"פ סק"ה.

ה׳[מהר"ה יופי"ע צו"ר ישרא"ל וגואל"ו], כלומר רגילין לומר בחסלת הסדר לשנה הבאה בירושלם! וגם אח"כ אומר אדיר הוא יבנה ביתו בקרוב במהרה בימינו אמן אמן סלה.

ו׳זה אמרי' באושטריך: חסל סידור פסח כהלכתו, ככל משפטו וחקתו, כאשר זכינו לסדר אותו כן נזכה לעשותו. זך שוכן מעונה, קומם קהל מי מנה, מהר לציון נטעי כנה ופדוים לציון ברנה.

ז׳[זה השיב לי מוהר"ר יודא מינץ יצ"ו], ועל מה שכתב הא"ח¹ עי' סי' תע"ד. גבי שאר ירקות ברכה ואח"כ טיבול ובמרור² סי' תע"ג. טיבול קודם. נראה לי גבי שאר ירקות טיבול בחומץ אין בו כ"כ שהייה בין ברכה לאכילה לכך מברך מיד, משא"כ גבי מרור. לא מבעי לר' יונה³ סי' תע"ה. דאמר דצריך לנער החרוסת מן המרור דאז היתה שהייה גדולה בין ברכה לאכילה, אלא לכ"ע לא יקח גוף מהחרוסת עם המרור דלא ליתי חרוסת שהוא דרבנן ומבטל המרור שיש לו לכל הפחות שורש דאורייתא אפי' בזמן הזה. וכיון דאין על המרור מגוף החרוסת צריך להשהות קצת יותר משום קפא שימות מן הריח⁴ שם בטור. וא"כ היתה שהייה יותר מן הנכון בין הברכה לאכילתו ולכך טובל קודם ואח"כ מברך, או שמא מברך לסוף לזכר שיהיה טעם מרור בפיו ולא יקח מן החרוסת עמו.

ח׳קנ"ך יהנ"ה ממ"ך¹ פסחים קט"ו ע"ב. ק' קידוש, נ' נטילה, ך כרפס. י' יחץ. ה' הגדה, נ' נטילה. ה' המוציא, מ' מצה, מ' מרור, כ' כריכה. זה הסדר הזקן.

ט׳זה הסדר עשה מהר"י אוברניק זצ"ל. קר"י חכמ"ה ב"ן המל"ך אמ"ן. ק' קידוש, ר' רחיצה, י' ירקות, ח' חולק, כ' כהא, מ' מוזג, ה' הגדה, ב' ברכת יין, נ' נטילה, ה' המוציא, מ' מצה, ל' לטיף² וכ"ה באבודרהם ויש להשלים כאן תיבת שמ"ה ר"ת שמורה, מזון הלל. ך כריכה, א' אפיקומן, מ' מים אח', נ' נברך.

י׳וכל מצה שהיא כפולה¹ לטיך. דבר מועט שאין האויר מן התנור יכול לילך בין הכפילה היה שורף בפסח כל המצה. אבל בע"פ שורף מקצת מן המצה שהוא כפול, וכשהמצה היתה דקה כמו קליפת אגוז או מעט יותר עב, אינו שורף אותה אפילו בפסח כשהיא כפולה.

י״א[כתב בספרו] מצאתי נוהג מהר"ש שאם הדבוק מועט כ"כ שיש ס' במצה כנגדו פורסים מקום הדבוק ומשליכו, והשאר מותר. אבל בפסח דחמץ במשהו בעי שריפה כל המצה, עכ"ל. מה שאסור² עי' תרומת הדשן סי' קכ"ז ופסקים וכתבים סי' קמ"ה. לתן קמח בעיסה כשהוא רך משום שאותו קמח אינו נגבל ונילוש יפה בעיסה, ונשאר מעט בעין ואינו נאפה אותו קמח, ואם בא אח"כ הקמח ברוטב בא לידי חימוץ. מצאתי בקונטרס ויש לתקן הדבר שאם הוסיפו לתת מים בלישה יותר מן הצורך, כיצד שיליש עיסה מועטת גיבול קשה ויבש לפי הערך, ויערבנו עם העיסה הרבה. ויקבלו לחלוחית ויבשות מזו עד שיגיעו שניהם למדה בינונית, ובתוך כך לא ישהו בלא מתעסק כלל. ופ"א נעשית המצות בכל תיקונם, ועדיין לא היה התנור חם כל צורכו. והיה דואג שמא החמיצו המצות, וצוה לעשות כל המצות עיסה אחת, כמו שהיה כבר עיסה אחת, ולהתעסק בעיסה עד שיחום התנור. נמצא באגודה וז"ל: הילכך אם רואה אדם שהנחתום משהה מצתו מלרדות בתנור, טוב לשוברה וללוש פ"א וכן מצאתי ברוקח.

י״בושמעתי ממוהר"ר [דוד שפרינץ] המכונה ר' טעבלין יצ"ו שהורה בשם הגאון מוהרר"י וויילא זצ"ל שמותר לאפות לתינוקת סולת בתנור לעשות מהם פסי"ן¹ עי' תה"ד סי' קכ"ג ושו"ת מהרי"ל סי' קל"ט. בפסח. אבל צריך שמערבין הסלת דוקא בשעת הרתחת החלב אפילו לתינוק שאינו חולי רק שאינו יכול לאכל קמח ממצה, כן התיר בבובנבערק.