לשון חכמים, חלק ראשוןLeshon Chakhamim, Part I

א׳הקדמה לסדר למוד השייך לסעודה

ב׳יתחכמו החכמים ויתבוננו הנבונים. הלא זאת מודעת היא ששלימות נפש האדם בעוה״ז היא תלויה במלאכה גדולה של בירור ניצוצי הקדושה שהם חלקים הנפשיים של בית ישראל: ולצורך זה יש לאדם שני מיני עמל. הא׳ עמל לימוד התורה הק׳ שעל ידי עסק התורה מתבררים ניצוצי הקדושה. והב׳ עמל אכילה ושתיה. שיש ניצוצי קדושה נבררים ע״י עסק התו׳ בלבד. ויש נבררים ע״י אכילה ושתיה. שיש כמה וכמה חלקי נפשות מעורבים בצומח ובע״ח וכמ״ש רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף פירוש מה שברא הקדוש ברוך הוא את בני האדם שיהיו רעבים גם צמאים שצריך להם אכילה ושתיה מפני כי נפשם של בני אדם בהם ר״ל במיני האכילה ושתיה תתעטף. כלומר מגולגלים וטמונים בתוכם. וע״י אכילה ושתיה של בני אדם שאוכלים כל מיני הצמחים ירקות ופרי האדמה ופרי העץ. וגם אוכלים כל בשר בע״ח. וגם שותים מים וכל מיני משקים. אז מבררים חלקי הנפשות ההם ומעלים אותם להשלים נפשם בהם:

ג׳ושני מיני עמל אלו הם בפה, כי הפה משמש שני מלאכות אחת של הכנסה שהוא אכילה ושתיה, ואחת של יציאה שהוא לימוד התורה הקדושה שמוציאה בפיו, כמ״ש כי חיים הם למוצאהם ודרשו רז״ל למוציאהם בפה, ולא יש מקום בגוף האדם שמשמש שתי מלאכות הפכיות שהם כניסה ויציאה אלא רק הפה בלבד, ולז״א (בקהלת ו׳:ז׳) כׇּל־עֲמַ֥ל הָאָדָ֖ם לְפִ֑יהוּ וְגַם־הַנֶּ֖פֶשׁ לֹ֥א תִמָּלֵֽא׃ כלומר כל עמל אדם בעוה״ז, כל דייקא: הן עמל תורה, הן עמל אכילה ושתיה הוא לפיהו, כי זה המקום הוא מכניס ומוציא כאשר אמרנו, ועכ״ז גם הנפש שהיא רוחנית ונזונת מן עמלים אלו שבפה, שהם א׳ בכניסה וא׳ ביציאה, לא תמלא חלקים השייכים לה מן הבירורים המעשים בפה, כי אין אדם מתמלא חסרונו בפעם ראשונה שבא לעוה״ז, אלא צריך להזור בגלגול כדי להשלים חלקים השייכים לנפשות הן מצד עמל תורה הן מצד עמל אכילה ושתיה ששניהם בפה המה עומדים:

ד׳והנה עמל תורה שהוא רוחני וקדוש מוכח מתוכו שמלאכתו היא מלאכת הקודש יען כי הוא נגדיי לחומר הגוף אבל עמל אכילה ושתיה מאחר שהוא עונג לחומר הגוף אינו מוכח ומבורר שמלאכתו היא בכלל מלאכת הקודש אלא הרואה אומר לעונג הגוף הוא בא ונעשה, על כן עסק זה אינו מתקדש להיות קודש ולהכלל בקדושה אלא ע״י הכונה והמחשבה שמכוין וחושב בסוד האכילה והשתיה ורמזיה ושורשה, ובאמת עין רואה דלאו כ״ע גמירי לכוין בסוד ה׳ וגם המבינים טרדת הזמן ובלבול הדעת מונעתם מן הכונה הראויה להיות בסוד ה׳. ורק הלשון הוא יכול להשלים ככתוב (במשלי ט״ו:ב׳) לְשׁ֣וֹן חֲ֭כָמִים תֵּיטִ֣יב דָּ֑עַת שהאדם מסדר בפיו ולשונו מה שצריך לכוין ולחשוב בלבו ומוחו, ועל כן לשון חכמים הסדור בדרך תפלה ובקשה על כל מצוה ומצוה תטיב דעת לאדם, הן במעשה המצוה שעושה הן באכילה ושתיה שאוכל ושותה שעי״ז ישלים האדם מלאכת הקודש של הבירורים:

ה׳ובראשית מאמר אגישה לפני הקוראים הנאמנים ענין הנוגע לאכילה שהוא מלאכה גדולה במלאכת הקודש של הבירור, והוא כי הכונות של האכילה הם חמשה כונות עמוקות שהם הא׳ מ״ו והב׳ נ״ח והג׳ לח״ם והד׳ ד״ק והה׳ פ״ד ומפורשים היטב בשער טעמי המצות לרבינו האר״י זלה״ה בפרשת עקב, ומפורש שם דמ״ש רז״ל בברכות דף ס״א מנוח עם הארץ היה הוא מפני כי מנוח לא היה מכוין בכל החמשה כונות הנז״ל אלא היה מכוין בשתים מהם בלבד שהם מ״ו נ״ח, ולהיותו מכוין ועושה בירור באכילתו בשתי כונות אלו דוקא שהם כונת מ״ו וכונת נ״ח על כן נקרא מנוח שהוא צירוף מ״ו נ״ח, ולהיות כי הכונה הזאת של מ״ו נ״ח הרמוזה בשם מנוח בלתי עליונה מאד. לכן ארז״ל מנוח עם הארץ היה, כי החכם יש לו כונה גדולה מכל זה, ולכן א״ל המלאך אם תעצרני לא אוכל בלחמך לפי שאין כונתך זו כ״כ גדולה עכ״ד ע״ש, נמצא אע״פ שהוא היה מכוין שני כונות אלו של מ״ו נ״ח כראוי, כיון דאינו מכוין בכל החמשה כונות שהם מ״ו נ״ה לח״ם ד״ק פ״ד קראו אותו עם הארץ, וכ״ש מי שאינו מכוין כלל אפילו באחת שראוי לקרותו עם הארץ, על כן אמרתי להביא כאן סדר בקשה קודם אכילה אשר כל אדם יכול לאומרה ובאלה הדברים יצא האדם ידי חובתו ותהיה נעשית מלאכת הבירור בידו כראויה והשי״ת ברחמיו לֹא יִמְנַע טוֹב לַהֹלְכִים בְּתָמִים:

ו׳יאמר קודם נטילת ידים

ז׳יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שתתן כח ובריאות ואומץ וחוזק באכילתי לעשות בירור ובמאכל אשר אני אוכל, לברר הטוב שבו מן הסיגים המעורבים בו, ויהיה נברר עַל־יְדֵי השינים הטוחנין ומבררין המאכל שהם כנגד ל״ב נתיבות חכמה המבררין הכל, וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת בשתי הלחיים הלועסין את המאכל שהם סוד אבא ואימא שבהם ענין האכילה, וְכַכָּתוּב אִכְל֣וּ רֵעִ֔ים, שבלחי העליון יש א׳ עילאה שצורתה יו״י כמנין אותיות השם (יהו״ה) ברוך הוא והוא רומז באבא, ובלחי התחתון יש א׳ תתאה שצורתה יו״ד והיא רומזת באימא ושניהם עולים מספר מ״ו שהוא מלוי השם במלוי יודין (יו״ד ה״י ד״ו ה״י):

ח׳וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בכונה של נ״ח בשורש מציאות האוכל שהוא מספר א״ל יהו״ה שעולה עם הכולל מספר נ״ח:

ט׳וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן במספר לח״ם שהוא מספר שלשה שמות יהו״ה יהו״ה יהו״ה:

י׳וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן במספר ד״ק שהוא מספר חיבור מ״ו ונ״ח ביחד בטחינת המאכל עַל־יְדֵי השינים, להדק אותו ולכתוש אותו ולעשותו ד״ק:

י״אוְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בבליעת המאכל אחר שנטחן, שאז יהיה באצטומכא גמר הבירור שמתעכל המאכל, והטוב שבו מתהפך לדם, והמזון הולך אל הכבד ומתפשט בכל העורקים והאיברים, והרע שבו יורד דרך בני מעים ויוצא לחוץ. וכאלו עשיתי הכונה של מספר פ״ד שהוא מספר נ״ח עם ציור א׳ עילאה שמספרה כ״ו שהם עולים מספר פ״ד שהוא אחה״ע שבגרון בבית הבליעה שהחיך שהוא סוד חכמה דוחה המאכל בגרון שהוא סוד אימא, וכאלו כונתי עוד במספר פ״ד שהוא מספר חנו״ך אשר בעולם היצירה, ובמספר האוכל שהוא מספר א״ל יהו״ה שביצירה:

י״בוְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בחיבור כל הכונות של מ״ו ונ״ח ולח״ם וד״ק ופ״ד אשר כולם עולים מספר ש״ע נהורין שהם מספר שני שמות אל״ף למ״ד אל״ף למ״ד:

י״גוְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בהאכילה אשר אני אוכל להמשיך שפע ומזון מחיצוניות חכמה ובינה לתפארת ומלכות, ולהמשיך שפע ומזון מיצירה לעשיה, ולברר הטוב שבמאכל, ולברר ניצוצי הקדושה המעורבים בו עַל־יְדֵי חטא אדם הראשון, וגם לתקן כל נשמה המתגלגלת בו, ויתוקנו ויתבררו הכל עַל־יְדֵי מחשבה דאבא:

י״דוִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שבכח סגולת מ״ו נ״ה לח״ם ד״ק פ״ד העולים כמספר ש״ע נהורין שהם שני שמות א״ל מלאים אל״ף למ״ד אל״ף למ״ד שתפעול אכילתי פעולת הקרבן שמקרב הכחות העליונים ממטה למעלה כי כן האכילה תמציתה הולך לכבד ומהכבד ללב ומהלב למוח ממטה למעלה, כן עַל־יְדֵי אכילתי יתקרבו הכחות העליונים ממטה למעלה מעשיה ליצירה, ומיצירה לבריאה, ומבריאה לאצילות מדרגה למעלה ממדרגה עד אין סוף ברוך הוא, ומשם ישתלשל ויורד שפע גדול לכל העולמות עד הגיעו עלי וכל אבר ואבר מאיברי יחזיק אבר שכנגדו בעליון:

ט״ווִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שכל ניצוצי הקדושה שבמאכל הזה וכל רוחות המגולגלים שבו יתבררו ויתוקנו כראוי, ומה שלא יתברר ויתוקן, אתה האל עושה חסד לאלפים ברחמך הרבים תשלים לבררם ולתקנם, ועשה למען שמך הגדול (יו״ד ה״י וי״ו ה״י) שלא יחטיאוני ולא יזיקוני, ותשמרני ותצילני מאכילת איסור ולא תבא תקלה עַל־יְדֵי ותחבר כל ניצוצי הקדושה שנתפזרו עַל־יְדֵי בקליפה, ותחזירם אל הקדושה מנוקות מכל רע ואת נפשינו תטהר. וְהָיָ֧ה יְהֹוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֧ה יְהֹוָ֛ה אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד׃ וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:

ט״זאח״כ קודם נטילת ידים יאמר בקשה זו

י״זלְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים, בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל, הֲרֵֽינִי בָּא לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה דְּרַבָּנָן לִטּוֹל יָדַי וּלְשַׁפְשְׁפָם הֵיטֵב קֹֽדֶם סְעוּדָה, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַֽחַת רֽוּחַ לְיֽוֹצְרִֽי וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּֽוֹרְאִֽי, לְתַקֵּן שֹֽׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן. וְתִּהְיֶה חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּֽלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶֽיךָ מִצְוָה זוֹ שֶׁל נְטִילַת יָדַֽיִם וְהַשִּׁפְשׁוּף קֹֽדֶם סְעוּדָה, כְּאִלּוּ כִּוַּֽנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בְּמִצְוָה זוֹ:

י״חוִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁבִּזְכוּת מִצְוַת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר נְבָרֵךְ עַל נְטִילַת יָדַֽיִם קֹֽדֶם סְעוּדָה, יִהְיֶה עַתָּה עֵת רָצוֹן לְפָנֶֽיךָ, וְיִמָּשֵׁךְ מִן אוֹר אֵין סוֹף שֶֽׁפַע מוֹחִין וְאוֹרוֹת גְּדוֹלִים לִשְׁנֵים עָשָׂר פַּרְצוּפִים הָרְמוּזִים בְּעֶֽשֶׂר סְפִירוֹת הַכּֽוֹלְלִֽים, שֶׁהֵם רְמוּזִים בְּעֶֽשֶׂר אֶצְבְּעוֹת הַיָּדַֽיִם, וּמִשָּׁם נְקַבֵּל שֶֽׁפַע עֶֽשֶׂר הַבְּרָכוֹת, כַּכָּתוּב. וְיִֽתֶּן־לְךָ֙ הָאֱלֹהִ֔ים [יכוין להמשיך מן א״ס מוחין ושפע] מִטַּל֙ הַשָּׁמַ֔יִם [חכמה] וּמִשְׁמַנֵּ֖י הָאָ֑רֶץ [בינה] וְרֹ֥ב דָּגָ֖ן [דעת] וְתִירֹֽשׁ [חסד]׃ יַֽעַבְד֣וּךָ עַמִּ֗ים [גבורה] וְיִֽשְׁתַּחֲו֤וּ לְךָ֙ לְאֻמִּ֔ים [תפארת] הֱוֵ֤ה גְבִיר֙ [נצח] לְאַחֶ֔יךָ [הוד] וְיִשְׁתַּחֲו֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֣י אִמֶּ֑ךָ [יסוד] אֹרְרֶ֣יךָ אָר֔וּר וּֽמְבָרְכֶ֖יךָ בָּרֽוּךְ [מלכות]׃

י״טאח״כ יטול ידיו ג׳ פעמים רצופים בימין ושלשה פעמים רצופים בשמאל, וגם יעשה שלשה פעמים שפשוף בימין ושלשה פעמים שפשוף בשמאל וכמ״ש הרש״ש ז״ל, ואח״כ יגביה ידיו עד כנגד ראשו להעלות ולרומם לתפארת ומלכות שהם ו״ה להלביש לחכמה ובינה שהם י״ה, ולהגביה ולרומם לחכמה ובינה עם התפארת ומלכות לכתר שהוא קוץ היו״ד דשמא קדישא וליחדם יחוד שלם ולהמשיך שפע לגופו ולנשמתו ולקשרם, ואז תיכף יברך על נטילת ידים כדי שלא תהיה הגבהת ידיו לבטלה, שאסור להגביה ידיו בריקניא, ואחר ברכת ענט״י בעוד ידיו זקופים יפשוט ידיו לקבל שפע וברכה מעשר מיני שפע הנמשך מן אין סוף לשנים עשר פרצופים הכוללים בעשר ספירות הרמוזים בעשר אצבעות ידיו והם עשר מיני ברכות הנזכרים בפסוק ויתן לך האלהים וכו׳ ככתוב לעיל.

כ׳אח״ז ישב במקומו על השלחן ויניח שתי ידיו על הפת, ויברך ברכת המוציא בכונה ויכוין להשפיע מכל העשר ספירות של המלכות הנקראת לחם וידגיש אות ה׳ של המוציא כאלו יוצא עמה אות ה׳ אחרת ובמלת המוציא יגביה שתי ידיו והלחם יהיה בין שתי ידיו, ודע כי בשבת אע״פ שאוכל מותרות הרבה אינו הולך לחיצונים אלא הכל נבלע באיברים.

כ״אלימודים לסעודה שלכל יום

כ״ביעסוק בתורה על השלחן וע״י הלימוד שבתוך הסעודה יכוין לברר נר״ן המגולגלים וחלק הנשמות שבניצוצות המאכל שנבררו על ידי כוונת האכילה, וסדר הלמוד אשר ראוי ללמוד על השולחן הוא זה ותחילה וראש יאמר פסוקים אלו הכתובים בסידור רבינו הרש״ש ז״ל.

כ״גלְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּֽחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהַדֵּר וּלְנַצֵּֽחַ, עַל כָּל־דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבְּחוֹת דָּוִד בֶּן־יִשַׁי עַבְדְּךָ מְשִׁיחֶֽךָ: בַּעֲצָתְךָ֥ תַנְחֵ֑נִי וְ֝אַחַ֗ר כָּב֥וֹד תִּקָּחֵֽנִי׃ וְה֤וּא רַח֨וּם ׀ יְכַפֵּ֥ר עָוֺן֮ וְֽלֹא־יַֽ֫שְׁחִ֥ית וְ֭הִרְבָּה לְהָשִׁ֣יב אַפּ֑וֹ וְלֹא־יָ֝עִ֗יר כׇּל־חֲמָתֽוֹ׃ אַשְׁרֵ֤י ׀ הַגֶּ֣בֶר אֲשֶׁר־תְּיַסְּרֶ֣נּוּ יָּ֑הּ וּֽמִתּוֹרָתְךָ֥ תְלַמְּדֶֽנּוּ׃ וַאֲנִ֤י ׀ בְּחַסְדְּךָ֣ בָטַחְתִּי֮ יָ֤גֵ֥ל לִבִּ֗י בִּֽישׁוּעָ֫תֶ֥ךָ אָשִׁ֥ירָה לַֽיהֹוָ֑ה כִּ֖י גָמַ֣ל עָלָֽי׃ שׂ֧וֹשׂ אָשִׂ֣ישׂ בַּֽיהֹוָ֗ה תָּגֵ֤ל נַפְשִׁי֙ בֵּֽאלֹהַ֔י כִּ֤י הִלְבִּישַׁ֙נִי֙ בִּגְדֵי־יֶ֔שַׁע מְעִ֥יל צְדָקָ֖ה יְעָטָ֑נִי כֶּֽחָתָן֙ יְכַהֵ֣ן פְּאֵ֔ר וְכַכַּלָּ֖ה תַּעְדֶּ֥ה כֵלֶֽיהָ׃ וְיִבְטְח֣וּ בְ֭ךָ יוֹדְעֵ֣י שְׁמֶ֑ךָ כִּ֤י לֹֽא־עָזַ֖בְתָּ דֹרְשֶׁ֣יךָ יְהֹוָֽה׃ שִׂמְח֬וּ בַיהֹוָ֣ה וְ֭גִילוּ צַדִּיקִ֑ים וְ֝הַרְנִ֗ינוּ כׇּל־יִשְׁרֵי־לֵֽב׃ נֵר־לְרַגְלִ֥י דְבָרֶ֑ךָ וְ֝א֗וֹר לִנְתִיבָתִֽי׃ א֭וֹדְךָ כִּ֣י עֲנִיתָ֑נִי וַתְּהִי־לִ֗֝י לִישׁוּעָֽה׃

כ״דאח״כ יאמר היום יום אחד בשב״ק השיר שהיו הלוים אומרים על הדוכן וכו׳ וכן בכל יום ויום יאמר שיר של אותו יום

כ״ההוֹשִׁיעֵ֨נוּ ׀ יְהֹ֘וָ֤ה אֱלֹהֵ֗ינוּ וְקַבְּצֵנוּ֮ מִֽן־הַגּ֫וֹיִ֥ם לְ֭הֹדוֹת לְשֵׁ֣ם קׇדְשֶׁ֑ךָ לְ֝הִשְׁתַּבֵּ֗חַ בִּתְהִלָּתֶֽךָ: בָּ֤רֽוּךְ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֵ֪י יִשְׂרָאֵ֡ל מִן־הָ֤עוֹלָ֨ם ׀ וְעַ֬ד הָעוֹלָ֗ם וְאָמַ֖ר כׇּל־הָעָ֥ם אָמֵ֗ן הַֽלְלוּיָֽהּ: בָּ֘ר֤וּךְ יְהֹוָ֨ה ׀ מִצִּיּ֗וֹן שֹׁ֘כֵ֤ן יְֽרוּשָׁלִָ֗ם הַֽלְלוּיָֽהּ: בָּר֤וּךְ ׀ יְהֹוָ֣ה אֱ֭לֹהִים אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עֹשֵׂ֖ה נִפְלָא֣וֹת לְבַדּֽוֹ׃ וּבָר֤וּךְ ׀ שֵׁ֥ם כְּבוֹד֗וֹ לְע֫וֹלָ֥ם וְיִמָּלֵ֣א כְ֭בוֹדוֹ אֶת־כֹּ֥ל הָאָ֗רֶץ אָ֘מֵ֥ן ׀ וְאָמֵֽן:

כ״וויאמר פטום הקטורת כולה ופרק איזהו מקומן כולו, ואין כאלהינו וכו׳ עד כי בא מועד:

כ״זודע כי כל הבקשות הנז״ל המיוסדים על כונות האכילה יש לאומרם גם בשבתות וימים טובים, וכן מפורש בספר זמרת הארץ להרב החסיד אביגדור עזריאל ז״ל שהוכיח כן מדברי רבינו האר״י ז״ל בכ״מ לכוין כונת האכילה של חול גם בשבתות ויו״ט, והעיד שכן היה עושה רבינו הרש״ש ז״ל וכל החברים של חסידי בית אל יכב״ץ, ואע״ג דאין בירור בשבת ויו״ט היינו מבי״ע התחתון שיש בהם תערובת טו״ר. אבל בשבתות ויו״ט אנחנו מבררים בעולם האצילות עצמו כי שם עלו בירורי המלכים שבררנו בחול ובירור זה נקרא אוכל מתוך אוכל דשרי ע״ש.

כ״חאח״כ יאמר לשונות אלו מלוקטים מזוה״ק מכמה מקומות והם דברים נפלאים ונוראים ועושים רושם בעת ובעונה הזאת דבר בעתו מה טוב.

כ״טכְּתִיב וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ, פקודא דא לברכא ליה לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא על כל מה דאכיל ושתי ואתהני בהאי עלמא בגין דברכאן דבריך בר נש לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הוא אתי לאמשכא היין ממקורא דחיי לשמיה דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, ולארקא עליה מההוא משחא עלאה ואתי לאמשכא מתמן לכל עלמא, וְעַל דָּא כְּתִיב וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ, אינון ברכאן אריק בר נש באינון מילין מההוא מקורא עלאה, ואתברכאן כל אינון דרגין ומקורין ואתמליין לארקא כל עלמין, ואתברכאן כולהו כחדא, ועל דא אצטריך בר נש לשוואה רעותיה ברזא דברכאן, בגין דיתברכון אבהן ובנין כולא כחדא, ומאן דבריך לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אתברך ונטיל חולקיה מאינון ברכאן בקדמיתא, כיון דשמא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מתברך מתמן נחית ושרא על רישיה חולקא קדמאה, הָדָא הוּא דִכְתִיב בְּכׇל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אַזְכִּ֣יר אֶת־שְׁמִ֔י אָב֥וֹא אֵלֶ֖יךָ וּבֵרַכְתִּֽיךָ, כיון דההיא ברכתא אתיא ושריא על רישיה. מתמן אתפשט בכל עלמא, והא כְּתִיב בְּ֭רָכוֹת לְרֹ֣אשׁ צַדִּ֑יק כיון דהאי דרגא דצדיק אתמלייא, אריק להאי כלה חקל תפוחין קדישין, ומתמן נגדין ואתמשכאן לתתא:

ל׳ברכאן דלאו אינון בצלותא סלקין מתתא לעילא, עד דמטו גו נהורא דלא נהיר, ומתערי בתוקפא לההוא נהורא דלא נהיר בההיא ברכה, וסלקא אתערו לעילא עד דמטו לכורסייא עלאה מקורא דכל חיין, וכדין נפקי מההוא מקורא עלאה ברכאן אחרנין ואערעו אלין באלין, ונשקו אלין לאלין, ואתאן ושריין לריש צדיק לארקא לתתא, וכדנחתין אתברכן אבהן ובנין וכל שרגין דילהון, ורזא דאלין ברכאן לאתערא מעילא לתתא ברזא דא:

ל״אברוך דא רזא דמקורא עלאה מכלא, לארקא ולאמשכא ולאנהרא כל בוצינין, ואיהו ברוך תדיר דלא פסקין מימוי, ומתמן שירותא דאקרי עלמא דאתי, וברוך דא אקרי הכא ברזא דחכמתא עלאה, דאמלי לההוא אתר בחד שביל דקיק דאעיל ביה:

ל״באתה לבתר שארי לאתגלייא דהא האי ברוך סתים איהו, ובגין כך אקרי בארח סתים ברוך, מקורא דלא אתגלייא, אתה שירותא לאתגלייא לבד, ובגין כך אקרי אתה, ומאן איהו דא רזא דימינא ואקרי כהן לגבי ההוא אתר, ורזא דא אתה כהן לעולם, מאן כהן לההוא עולם אתה, ודא איהו ימינא עלאה דהא אשתכח לאתגלייא:

ל״גיהוה דא רזא דאמצעיתא, רזא דמהימנותא בכל סטרין:

ל״דאלהינו דא סטרא דשמאלא דכליל בימינא וימינא ביה, ואתכלילו דא בדא למהוי חד, ועד הכא אתקשרו ברכאן דכיון דאלין אתברכן כולהו דלתתא אתברכאן, לבתר דאינון אתברכאן ונטלי ברכאן לגרמייהו אתהדרו כלילן כחד לההוא מקורא, דאינון לא יכלין לאתהדרא לגבי ההוא אתר עד דאתברכאן, כיון דאתברכאן בקדמיתא אתהדרו ועלין לגבי ההוא אתר, לנטלא ברכאן יתירין אהרנין לארקא לתתא ועד דאינון אתברכאן לא עאלין ולא תאבין לגביה, וכד תאבין לגבי ההוא אתר ועאלין תמן, כדין אקרי ההוא אתר מלך, [וכנז׳ כל זה בפרשת עקב]:

ל״הכְּתִיב זֶ֚ה הַשֻּׁלְחָ֔ן אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה. שלחן דמילי דאורייתא אתאמרו עליה, קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נטיל ההוא שלחן ושוי ליה לחולקיה, ולא עוד אלא (סורי״ה) רב ממנא נטיל כל אינון מילין ושוי דיוקנא דההוא שלחן קמי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וכל אינון מילי דאורייתא דאתאמרו עליה סלקין על ההוא פתורא ואתעטר קמי מלכא קדישא כְּדִכְתִיב זֶ֚ה הַשֻּׁלְחָ֔ן אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה דאתעטר קמי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, והא אורייתא אתיהיבת מימינא ושלחן איהו בצפון ועל דא אצטריך למהוי על פתורא דברי תורה, לחברא ימינא דאיהו רחמי בשמאלא דאיהו דינא. דאורייתא איהי (יהו״ה) מימינא ופתורא (אדנ״י) משמאלא וצריך לחברא לון. והאי שלחן דבר נש זכי ליה לעלמא דאתי וזכי למזונא דהאי עלמא וזכי ליה לאשתמודעא לטב קמי עתיק יומין, וזכי ליה לאתוספא חילא ורבו באתר דאצטריך:

ל״והאי שלחן קיימא לדכאה ליה לבר נש מכל חובוי, כד סלקין ההוא פתורא מקמי דבר נש, תרין מלאכין קדישין אזדמן תמן חד מימינא וחד משמאלא, חד אמר דא איהו שלחן דמלכא קדישא, מסדר יהא תדיר פתורא דא בברכאן עלאין ומשחא ורבו עלאה קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ישרי עלוי, וחד אמר דא איהו שלחן דמלכא קדישא דא פתורא די עלאי ותתאי יברכון ליה, מסדר יהא האי פתורא קמי עתיק יומין בהאי עלמא ובעלמא דאתי:

ל״זכְּתִיב וּבֵֽרַכְתָּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ עַל־הָאָ֥רֶץ הַטֹּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ, דאע״ג דהשתא יִשְׂרָאֵל לבר מארעא קדישא, עם כל דא מחילא וזכותא דארעא קדישא אשתכח מזונא וסיפוקא לכל עלמא, וְעַל דָּא כְּתִיב עַל־הָאָ֥רֶץ הַטֹּבָ֖ה ודאי׳ והא בגינה מזונא וסיפוקא אשתכח בעלמא, ומאן דאתעדן על פתוריה ומתענג באינון מיכלין, אית ליה לאדכרא ולדאגה על קדושה דארעא קדישא ועל היכלא דמלכא דאתחריב, ובגין ההוא עציבו דאיהו קא מתעצב על פתוריה בההוא חדוה ומשתייא דתמן קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חשיב עליה כאלו בנח ביתיה ובנה כל אינון חרבי דבי מקדשא:

ל״חלבתר דאכיל בר נש ואתענג, אצטריך למיהב חולקא דתמצית לההיא סטרא, ומאן איהו מים אחרונים, ההוא זוהמא דידין דאצטריך למיהב לסטרא אחרא חולקא דאצטריך ליה, ועל דא אינון חובה, חובה אינון ובאתר דחובה שריין, ואיהו חיובא על בר נש למיהב לההוא סטרא חולקא דא, ועל דא לא אצטריך לברכא כלל, דהא ברכה לאו איהי בההוא סטרא:

ל״טכְּתִיב וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ, מאן דמברך לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מגו שבעא בעי לכוונה לביה ולשוואה רעותיה בחדוה ולא ישתכח עציב אלא יברך בהדוה ברזא דא, וישוי לביה ורעותיה למיהב ברכה ברזא דאצטריך, ארבע רתיכין שלטין בארבע סטרין ומשריין אתזנו מההיא ברכתא דשבעא, ובאילן מילין דברוך אתה אתהני ואתרבי ואתעטר ביה, ומאן דמברך אצטריך רעותא בחדוה ובעינא טבא, וְעַל דָּא כְּתִיב טֽוֹב־עַ֭יִן ה֣וּא יְבֹרָ֑ךְ, אל תקרי יבורך אלא יברך הוא יברך בעינא טבא בחדוה, דהא מההיא ברכתא ומההוא חידו נתן מלחמו לדל, אתר דלית ליה מגרמיה כלום, אתר דאתהני מכל סטרין ואתכליל מכל סטרין:

מ׳כְּתִיב כּוֹס־יְשׁוּע֥וֹת אֶשָּׂ֑א דא כוס של ברכה, דאצטריך למהוי על חמש אצבען ולא יתיר כגוונא דשושנה דיתבא על חמש עלין תקיפין דוגמא דחמש אצבען, שושנה דא כוס של ברכה והא חמש עלין תקיפין סחרין לשושנה, ואינון חמש אקרון ישועות, ואינון חמש תרעין וְעַל דָּא כְּתִיב כּוֹס־יְשׁוּע֥וֹת אֶשָּׂ֑א דא כוס של ברכה:

מ״אכוס של ברכה לא הוי אלא בתלתא, בגין דהא מרזא דתלת אבהן קא מתברכא, ועל דא לא אצטריך כוס אלא בתלתא:

מ״בכוס של ברכה אצטריך למיהב ליה בימינא ובשמאלא ולקבלא ליה בין תרווייהו, בגין דיתיהיב בין ימינא ושמאלא לבתר ישתביק ליה בימינא דהא מתמן אתברכא:

מ״גכוס של ברכה אצטריך לאשגחא ביה בעינא בגין דִכְתִיב עֵינֵ֨י יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔הּ ולא אצטריך לאתנשי מעינא אלא לאשגחא ביה:

מ״דכוס של ברכה אתברך בההיא ברכתא דקא מברך בר נש עליה לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בגין דאיהי רזא דמהימנותא, ואצטריך לנטרא ליה בנטירו עלאה כמאן דאיהו חשיבותא דמלכא, דהא בגיניה אתברך פתוריה בשעתא דברכת מזונא דההוא בר נש מברך ברכה על הארץ אצטריך למרמי מיא בחמרא בגין דלית לברכא רחם ה׳ על יִשְׂרָאֵל עמך בר במיא בגו חמרא וכגוונא דא עבד יעקב אבונא דמשיך ההוא יין מרחיק וסחיט ליה מענבים דההוא גפן, כְּדִכְתִיב וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ הא הכא אתכליל עילא ותתא, ועל דא ארחיק מלה ומשיך לו במשיכו דתרי תנועי והיינו לו ליה לתתא ליה לעילא, ואמר ויבא לו יין דארמי ליה מיא בההוא יין ואי לאו דאתרמי ביה מים לא יכיל למסבל, ובגין כך אמשיך לו בתרי טעמי דהא בתרין סטרין אחיד, וההוא יין אזיל מדרגא לדרגא וכולהו טעמין ביה עד דיוסף צדיקא טעים ליה, דאיהו דוד נאמן הָדָא הוּא דִכְתִיב כְּיֵ֥ין הַטּ֛וֹב הוֹלֵ֥ךְ לְדוֹדִ֖י לְמֵישָׁרִ֑ים, מהו כְּיֵין הַטּוֹב דאתא יעקב וארמי ביה מיא דא הוא יין הטוב, והא כְּתִיב וּבַגֶּ֖פֶן שְׁלֹשָׁ֣ה שָׂרִיגִ֑ם דא איהי גפן דאשתמודעא בקדושה, וְעַל דָּא כְּתִיב ובגפן ההיא דאשתמודעא, ההיא דכל קדישין טעמו חמרא עתיקא, חמרא טבא חמרא דיעקב יהיב ביה מיא, עד דכל אינון דידעין לטעמא חמרא טעמו ליה והוא טב להכא וההיא גפן כד מטא לגבה אושיטת תלתא שרגין ואינון תלת דיוקנין דאבהן דאתקדשת בהו, ולית קדושה אלא ביין ולית ברכתא אלא ביין באתר דחדוה שרי, והיא כפורחת כבלה דאתקשטת ועאלת ברחימו בחדוה דההוא יין דאתערב במיא׳ כדין עלתה ניצה סליקת רחימו דילה לגבי דודה ושריאת לנגנא ולאעלא ברחימו, ובדין אתמליין ואתבשלן אינון ענבים רכיכן ומליין מההוא חמרא טבא עתיקא חמרא דיעקב ארמי ביה מיא:

מ״הכְּתִיב וְשָׂמַחְתָּ֞ לִפְנֵ֣י ׀ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ דא איהו בכוס של ברכה, דכד בריך בר נש בכוס של ברכה אצטריך למחדי ולאחזאה חדוה ולא עציבו כלל, דכיון דנטיל בר נש כוס של ברכה קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קאים על גביה, ואצטריך בר נש למעבד הזמנה בפומא בקדמיתא דכד אזמין בר נש לברכא לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, שכינתא אתתקנת לגבי עילא לקבלא ברכאן, וסטרא אחרא אתכפייא ובגין כך בעי הזמנה דפומא:

מ״וואצטריך לברכא על הכוס במותב תלתא נְבָרֵךְ שֶׁאָכַֽלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִֽינוּ, דא אצטריך רעותא לעילא לגבי עתיקא דעתיקין ועל דא איהו בארה סתים, וכיון דאמר ובטובו חיינו הדר ואמר הַזָּן אֶת־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֶֽסֶד כְּדִכְתִיב נֹתֵ֣ן לֶ֭חֶם לְכׇל־בָּשָׂ֑ר כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ ועל דא הזן את הכל דהא חסד נחית ואתפשט לתתא וזן כלא כחדא, ודא אקרי ברכת ימין אבל שמאל לאו איהו בברכת מזונא ובגין כך שמאלא לא תסייע לימינא ולית לון לאתערא שמאלא כלל, דהא לית הכא שמאלא בגין דלית חולקא לסטרא אחרא במזונא דישראל, דהא סטרא אחרא זבין בכורתיה וחולקיה ליעקב אבונא והא אנן יהיבנן ליה חולקיה בזוהמא דמיין בתראין ועל דא לית ליה חולקא בהדן דלית ליה לעילא כלום ועל דא לא יתקרב שמאלא כלל בברכת מזונא:

מ״זוכיון דבריך בר נש ברכת ימין, אצטריך לדבקא ארץ החיים בימין לאתזנא מתמן ולפרנסא ולמיהב מזונא לכלא, ועל דא ברכה תניינא איהי ברכת הארץ ואצטריך לאדכרא בה ברית ותורה דאיהו תיקונא דהאי טוב, עַל הָאָֽרֶץ דא איהי ארץ החיים, וְעַל הַמָּזוֹן דא איהו חסד הא כלילו דא בדא בדביקותא חדא, אתפשטותא דטוב איהי הודאה דאקרי חסד ודא פשיטו דטוב דאתפשט בארץ החיים:

מ״חכיון דמתברכא האי ארץ החיים מסטרא דימינא ומקבל מזונא, כדין בעינן רחמים על כלא, רַחֵם יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ עָלֵֽינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ, וְעַל יְרוּשָׁלַֽיִם עִירָךְ, וְעַל הַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ, דהא מההוא מזונא וסיפוקא דארץ החיים נזכי אנן ובי מקדשא, דיתבני בית מקדשא לתתא באינון רחמים, ובשבת דלא אשתכח דינא למהוי נצח והוד כלל חסדים, אומר רְצֵה וְהַחֲלִיצֵֽנוּ למהוי תרווייהו חסדי דוד הנאמנים, ועל דא אַל־תְּהִי צָרָה וְיָגוֹן בְּיוֹם מְנוּחָתֵֽנוּ. דהא רצה ומודים אינון חסדי דוד, וְשִׂים שָׁלוֹם דקאמרן בצלותא בברכת עֹשֶׂה שָׁלוֹם הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ, הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב דכלא אתי מסטרא דימינא ולאו מסטר שמאלא כלום, מאן דנטל כוס של ברכה וקא מברך עליה כְּתִיב כּוֹס־יְשׁוּע֥וֹת אֶשָּׂ֑א, מאן ישועות דא ימינא דאיהו מושיע מכל מקטרגין דעלמא דִכְתִיב ותושע לו ימינו וּכְתִיב הוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ וַעֲנֵֽנִי:

מ״טא״ה עיין בזוהר פ׳ עקב רע״א ורע״ג, ופרשת תרומה קנ״ד וקנ״ז, פרשת ויקהל רי״ח, פ׳ בראשית א׳, פרשת תרומה קנ״ז, ס׳ בלק ק״ז, פרשת תרומה קס״ח, ועוד שאר מקומות.

נ׳אח״כ יאמר משנה זו

נ״אמִי שֶׁזָּכָה בַקְּטֹרֶת, הָיָה נוֹטֵל אֶת הַבָּזָךְ מִתּוֹךְ הַכַּף וְנוֹתְנוֹ לְאוֹהֲבוֹ אוֹ לִקְרוֹבוֹ. נִתְפַּזֵּר מִמֶּנּוּ לְתוֹכוֹ, נוֹתְנוֹ לוֹ בְחָפְנָיו. וּמְלַמְּדִים אוֹתוֹ, הֱוֵי זָהִיר שֶׁמָּא תַתְחִיל לְפָנֶיךָ, שֶׁלֹּא תִכָּוֶה. הִתְחִיל מְרַדֵּד וְיוֹצֵא. לֹא הָיָה הַמַּקְטִיר מַקְטִיר עַד שֶׁהַמְמֻנֶּה אוֹמֵר לוֹ, הַקְטֵר. אִם הָיָה כֹהֵן גָּדוֹל, הַמְמֻנֶּה אוֹמֵר, אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, הַקְטֵר. פָּרְשׁוּ הָעָם, וְהִקְטִיר וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא:

נ״בקטורת קשיר קשירו, נהיר נהירו. ואעבר זוהמא. ד׳ אתעביד ה׳. ה׳ אתחבר בוא״ו. וא״ו סליק ואתעטר בה״א. ה׳ אתנהיר ביו״ד וכולא סליק רעותא לאין סוף. והוי כולא קשירו חד. ואתעביד חד קשירו ברזא חדא דאיהו קשרא עלאה דכלא. מכאן ולהלאה כיון דכלא אתקשרא בהאי קשרא. אתעטר כלא ברזא דאין סוף. ורזא דשמא קדישא אתנהיר ואתעטר בכל סטרין ועלמין כלהו בחדוה. ואתנהירו בוצינין ומזונין וברכן אשתכחו בכל עלמין וכלא ברזא דקטורת:

נ״גאחד סממני הקטורת אשר המה הצרי והצפורן והחלבנה והלבונה מור וקציעה ושבולת נרד וכרכום הקשט קלופה קנמון. הנה הנם אותיות חננו ה׳ מלכנו השלום העושר ברכה טובה ורצה צורי קולנו והקם נפלנו וקרב קץ הפדות:

נ״דאֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, מֶלֶךְ רַחֲמָן רַחֵם עָלֵינוּ, טוֹב וּמֵטִיב הִדָּרֶשׁ לָנוּ, שׁוּבָה עָלֵינוּ בַּהֲמוֹן רַחֲמֶיךָ, בִּגְלַל אָבוֹת שֶׁעָשׂוּ רְצוֹנֶךָ, בְּנֵה בֵיתְךָ כְּבַתְּחִלָּה, כּוֹנֵן בֵּית מִקְדָּשְׁךָ עַל מְכוֹנוֹ, הַרְאֵנוּ בְּבִנְיָנוֹ, שַׂמְּחֵנוּ בְּתִקּוּנוֹ, וְהָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְתוֹכוֹ, וְהָשֵׁב כֹּהֲנִים לַעֲבוֹדָתָם, וּלְוִיִּים לְדוּכָנָם, לְשִׁירָם וּלְזִמְרָם, וְהָשֵׁב יִשְׂרָאֵל לִנְוֵיהֶם. וְשָׁם נַעֲלֶה וְנֵרָאֶה וְנִשְׁתַּחֲוֶה לְפָנֶיךָ בְּשָׁלֹשׁ פַּעֲמֵי רְגָלֵינוּ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה שָׁל֣וֹשׁ פְּעָמִ֣ים ׀ בַּשָּׁנָ֡ה יֵרָאֶ֨ה כׇל־זְכוּרְךָ֜ אֶת־פְּנֵ֣י ׀ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֔ר בְּחַ֧ג הַמַּצּ֛וֹת וּבְחַ֥ג הַשָּׁבֻע֖וֹת וּבְחַ֣ג הַסֻּכּ֑וֹת וְלֹ֧א יֵרָאֶ֛ה אֶת־פְּנֵ֥י יְהֹוָ֖ה רֵיקָֽם׃ אִ֖ישׁ כְּמַתְּנַ֣ת יָד֑וֹ כְּבִרְכַּ֛ת יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ׃

נ״הוְתִמְלֹךְ אַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מְהֵרָה עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ, בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ, וּבִירוּשָׁלַיִם עִיר מִקְדָּשֶׁךָ, כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: יִמְלֹ֤ךְ יְהֹוָ֨ה ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלְלוּיָֽהּ׃ וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁתִּשְׁכּוֹן בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַֽיִם עִֽירְךָ וּבְנֵה אוֹתָהּ בִּנְיַן עוֹלָם בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ. וְקַיֵּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב וַאֲנִ֤י אֶֽהְיֶה־לָּהּ֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה ח֥וֹמַת אֵ֖שׁ סָבִ֑יב וּלְכָב֖וֹד אֶֽהְיֶ֥ה בְתוֹכָֽהּ׃

נ״וואחר גמר הסעודה קודם שיטול מים אחרונים יאמר בלחש בקשה זו.

נ״זיְהִי רָצוֹן שתתגרש הסטרא אחרא בכח שם (אהי״ה) דמלוי יודי״ן (אל״ף ה״י יו״ד ה״י) ושם (הי״ה) דמלוי (אלפי״ו) (אל״ף ה״א יו״ד ה״א) שעולה מספרם עם שמונה אותיות שורשיהם ושני כוללים כמספר שם (שד״י) ובכה זה תשרה שכינה על השלחן:

נ״חוִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שתקיים בי ברכת עבדך יעקב אבינו שבירך את עבדך יוסף הצדיק. מֵאֵ֨ל אָבִ֜יךָ וְיַעְזְרֶ֗ךָּ וְאֵ֤ת שַׁדַּי֙ וִיבָ֣רְכֶ֔ךָּ. וּתְקַיֵּם בי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב וְהָיָ֣ה שַׁדַּ֣י בְּצָרֶ֑יךָ וְכֶ֖סֶף תּוֹעָפ֣וֹת לָֽךְ׃ כִּי־אָ֭ז עַל־שַׁדַּ֣י תִּתְעַנָּ֑ג וְתִשָּׂ֖א אֶל־אֱל֣וֹהַּ פָּנֶֽיךָ׃ תַּעְתִּ֣יר אֵ֭לָיו וְיִשְׁמָעֶ֑ךָּ וּנְדָרֶ֥יךָ תְשַׁלֵּֽם׃ וְֽתִגְזַר־אֹ֭מֶר וְיָ֣קׇם לָ֑ךְ וְעַל־דְּ֝רָכֶ֗יךָ נָ֣גַהּ אֽוֹר׃

נ״טאח״כ יאמר לשם יחוד על מצות בהמ״ז

ס׳לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָּאִים לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה דאורייתא לברך ברכת המזון כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה. וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ. לְתַקֵּן שׁוֹרֶשׁ מִצְוָה זוֹ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתִּהְיֶה חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶֽיךָ ברכה ראשונה וברכה שניה וברכה שלישית אשר נברך עתה על המזון. ותתן לנו כח ויכולת ועזר וסיוע להעלות מ״ן ולהמשיך ארבע המוחין לישראל ורחל [הגדולה] וגם תהיה חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶֽיךָ ברכה רביעית אשר נברך עתה. ותתן לנו כח ויכולת ועזר וסיוע להעלות מ״ן ולהמשיך ארבעה מוחין ליעקב ורחל. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּֽנְנוּ בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בארבעה ברכות אלו של המזון. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:

ס״אאח״כ יטול מים אחרונים, וכשיטול יכוין להרחיק מעליו קטרוג (אסמו״ן ולילי״ת) על ידי מימי החסד. גם כשיטול מים אחרונים יכוין ר״ת מים אחרונים מ״א וגם בר״ת וס״ת דתיבת אחרונים שהם ג״כ מ״א (והם אותיות הפשוט. ומלא. ומלא דמלא. דב׳ אהי״ה דיודי״ן ודאלפי״ן הנז״ל) וכשיטול יאמר בפיו שלשה מלות אלו מים אחרונים חובה. וכן היה מנהגו של עט״ר הרה״ג מור זקיני זלה״ה. ויש סוד בדבר.

ס״באחר שיטול מים אחרונים ינגב אצבעותיו ויאמר

ס״גלַמְנַצֵּ֥חַ בִּנְגִינֹ֗ת מִזְמ֥וֹר שִֽׁיר׃ אֱֽלֹהִ֗ים יְחׇנֵּ֥נוּ וִיבָרְכֵ֑נוּ יָ֤אֵֽר פָּנָ֖יו אִתָּ֣נוּ סֶֽלָה׃ לָדַ֣עַת בָּאָ֣רֶץ דַּרְכֶּ֑ךָ בְּכׇל־גּ֝וֹיִ֗ם יְשׁוּעָתֶֽךָ׃ יוֹד֖וּךָ עַמִּ֥ים ׀ אֱלֹהִ֑ים י֝וֹד֗וּךָ עַמִּ֥ים כֻּלָּֽם׃ יִ֥שְׂמְח֥וּ וִירַנְּנ֗וּ לְאֻ֫מִּ֥ים כִּֽי־תִשְׁפֹּ֣ט עַמִּ֣ים מִישֹׁ֑ר וּלְאֻמִּ֓ים ׀ בָּאָ֖רֶץ תַּנְחֵ֣ם סֶֽלָה׃ יוֹד֖וּךָ עַמִּ֥ים ׀ אֱלֹהִ֑ים י֝וֹד֗וּךָ עַמִּ֥ים כֻּלָּֽם׃ אֶ֭רֶץ נָתְנָ֣ה יְבוּלָ֑הּ יְ֝בָרְכֵ֗נוּ אֱלֹהִ֥ים אֱלֹהֵֽינוּ׃ יְבָרְכֵ֥נוּ אֱלֹהִ֑ים וְיִֽירְא֥וּ א֝וֹת֗וֹ כׇּל־אַפְסֵי־אָֽרֶץ׃

ס״דאֲבָרְכָ֣ה אֶת־יְהֹוָ֣ה בְּכׇל־עֵ֑ת תָּ֝מִ֗יד תְּֽהִלָּת֥וֹ בְּפִֽי׃ ס֥וֹף דָּבָ֖ר הַכֹּ֣ל נִשְׁמָ֑ע אֶת־הָאֱלֹהִ֤ים יְרָא֙ וְאֶת־מִצְוֺתָ֣יו שְׁמ֔וֹר כִּי־זֶ֖ה כׇּל־הָאָדָֽם: תְּהִלַּ֥ת יְהֹוָ֗ה יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י וִיבָרֵ֣ךְ כׇּל־בָּ֭שָׂר שֵׁ֥ם קׇדְשׁ֗וֹ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד: וַאֲנַ֤חְנוּ ׀ נְבָ֘רֵ֤ךְ יָ֗הּ מֵעַתָּ֥ה וְעַד־עוֹלָ֗ם הַֽלְלוּיָֽהּ: וַיְדַבֵּ֣ר אֵלַ֔י זֶ֚ה הַשֻּׁלְחָ֔ן אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה:

ס״הואם יש לו כוס ברכה יטול את הכוס קודם וידבר אלי זה השלחן וכו׳ ואז יאמר וידבר אלי וכו׳.

ס״וזה הוא סדר סעודה ליראי ה׳ ולחושבי שמו ואשרי הזהיר בו ואל יקוץ האדם ברבוי הלימוד. כי לימוד זה קב ונקי. ויחשוב האדם כמה הוא מאריך על שלחנו באכילתו שהוא עונג הגוף החמרי. וסדר לימוד זה מתחלה ועד סוף אם הוא בסעודה של חול שהאדם מקצר הזמן על השלחן, לא יגיע שיעור זמן הלימוד הזה כולו לשליש ולרביע משיעור זמן אכילתו. ואם הוא בשבת ויו״ט שהאדם מאריך הרבה על שלחנו. אפשר שלא יגיע לשיעור מעשר. וכלל זה אחוז בידיך הרגל על כל דבר נעשה טבע.

ס״זסדר הלימוד לסעודת א׳ ליל שבת קודש

ס״חבליל שב״ק כשיבא האדם לביתו יעשה הסדר של הקידוש והלימוד המתוקן על פי רבינו האר״י זלה״ה כאשר כתבתי בסה״ק בן איש חי פרשת בראשית בהל׳ שנה שניה תקחנו משם ויאירו עיניך, וכאן אוסיף להביא לשון זוה״ק המלוקט מכמה מקומות הראוי לאומרו בקידוש ליל שבת דבר בעתו מה טוב. ותאמר אותו אחר שתאמר לשון זוהר פרשת ויקהל המתחיל יומא דא מתעטרא וכו׳ וזה תוארו:

ס״טאתתקנו רתיכין קדישין, אתתקנו משריין לקדמות מאריכון יתער ויפוק לבושא דיקר דשבתא מסטרא דדרום ויתפרש על כל חילין ומשריין דלסטר ימינא ויתלבשן ביה. הא מטא עידנא דסלקא נקודה קדישא ונהורא נהיר ואתעטרא איהי באבהן, ואתחברת ואתאחדת בהו למהוי חד, ואקרי כלא שבת דאיהו רזא דתלת אבחן, דמתאחדן בבת יחידא ואיהי מתעטרא בהו ואינון בעלמא דאתי וכלא איהו חד, ודא איהו שבת ש׳ בת למהוי כלא חד, הא עידנא דנקודא קדישא סלקא ואתחזיאת ואתקשטת וכל חדוה אשתכח לעילא ותתא ועלמין כולהו בחדוה, ובהאי ליליא האי נקודה קדישא מתפשט נהורהא ופריש גדפוי על עלמא, וכל שולטנין אחרנין מתעברן ונטירו אשתכח על עלמא, ואתוסף רוח נשמתא בישראל על כל חד וחד ואתסחי ההוא בבוסמין דגנתא דעדן ונחית ושרא על עמא קדישא, וכד נחית ההוא רוחא קדישא נחתין עמיה לגו גנתא דעדן שתין רתיכין מתעטרן לשית סטרין, וכל רוחין ונשמתין דגנתא דעדן כולהו מתערי לההוא רוחא קדישא.

ע׳האי רוחא אתהני בהאי יומא קדישא מהנאותן דישראל ומענוגא דילהון ואצטריך למיהב ליה ענוגא במיכלא ובמשתייא תלת זמנין בתלת סעודתין דתלת דרגי מהימנותא והאי רוחא נטיל חדוה וענוגא באינון סעודתי דישראל.

ע״אהאי רוחא אתהנייא כל שיתא יומין מרוחא עלאה דעתיקא דכל עתיקים וביומא דשבתא כיון דנחית ואתסחי בגנתא דעדן מליליא אתענג מענוגא דגופא בסעודתי דמהימנותא. ואתענג האי רוחא מעילא ותתא ואתרוי בכל סטרין בעטרא וענוגא דלעילא ותתא. וְעַל דָּא כְּתִיב וְשָׁמְר֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־הַשַּׁבָּ֑ת שבת דא הוא ההיא נקודה תתאה. אֶת הַשַּׁבָּת דא הוא האי רוחא.

ע״בכד אתוסף קדושן וברכן מלעילא על ההיא נקודא. אתנהיר כולא ואתעביד רוחא נהורא בכל סטרין אתפלג לעילא ונהיר. ואתפלג לתתא ונהיר. ודא הוא דִכְתִיב בֵּינִ֗י וּבֵין֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל. חולק אחסנא אית לן כחדא. חולקא דלעילא אתעטר מענוגא דלתתא דאתהני בהני סעודתי. ועל דא אצטריך לענגא ליה במיכלא ובמשתייא בלבושי יקר ובחדות דכלא. וכך מתעטרא האי חולקא לתתא ואתנטיר כמה דאצטריך סלקא לעילא ואתחברת בההוא חולקא אחרא. והאי נקודה נטיל כולא מעילא ותתא ואתכלילת מכל סטרין.

ע״גשבת שלום אתה שלום וכל אשר לך שלום. בזכותך ה׳ יברך את עמו בשלום. להם ברית שלום ויתענגו על רוב שלום שבת שלום. אתה שלום וכל אשר לך שלום.

ע״דיהיה זריז ונשכר לומר נוסח ליקבה״ו קודם הקידוש

ע״הלְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים, בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל, הִנֵּה אֲנַֽחְנוּ בָּאִים לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה דְאוֹרַיְתָא לְקַדֵּשׁ אֶת־הַשַּׁבָּת, וּלְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה דְרַבָּנָן לְקַדֵּשׁ עַל־הַיָּֽיִן, כְּמוֹ שֶׁפֵּֽרְשֽׁוּ רַבּוֹתֵֽינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה פָּסוּק זָכ֛וֹר אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת לְקַדְּשֽׁוֹ׃ זָכְרֵֽהוּ בִּדְבָרִים הַנֶּאֱמָרִים עַל־הַיָּֽיִן. לְתַקֵּן שֹֽׁרֶשׁ מִצְוֹת אֵֽלּוּ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן. וַהֲרֵי אֲנַֽחְנוּ מוּכָנִים לְהַמְשִׁיךְ אוֹרוֹת עֶלְיוֹנִים לַחֲקַל תַּפּוּחִין קַדִּישִׁין עַל־יְדֵי הֲכָנָה בְּסוֹד הַמַּעֲשֶׂה וַהֲכָנָה בְּסוֹד הַדִּבּוּר. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיַּעֲלֶה לְפָנֶֽיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּֽנְנוּ בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בְּסוֹד הַמַּעֲשֶׂה וּבְסוֹד הַדִּבּוּר אֲשֶׁר יִסְּדוּ לָֽנוּ עֲבָדֶֽיךָ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּסֵֽדֶר הַקִּדּוּשׁ שֶׁל שַׁבָּת, וְיַעֲלֶה לְפָנֶֽיךָ קִדּוּשׁ זֶה עִם קִדּוּשֵׁי בָנֶֽיךָ הַיּֽוֹדְעִֽים וּמְכַוְּנִים כָּהֹֽגֶן. וְיִמָּשֵׁךְ שֶֽׁפַע וּבְרָכָה רַבָּה בְּכָל־הָעוֹלָמוֹת הַקְּדוֹשִׁים, וּמִשָּׁם יִמָּשֵׁךְ שֶֽׁפַע רַב לְנַפְשֵֽׁנוּ רוּחֵֽנוּ וְנִשְׁמָתֵֽנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל־שַׁבְּתוֹת קָדְשֶֽׁךָ, כָּל־יְמֵי חַיֵּֽינוּ, בְּמַחֲשָׁבָה וְדִבּוּר וּמַעֲשֶׂה, בְּיִרְאָה וְאַהֲבָה וְשִׂמְחָה רַבָּה. וַהֲרֵי אֲנַֽחְנוּ מוּכָנִים לְקַבֵּל עָלֵֽינוּ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל הַתְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְשַׁבְתָּ֙ עַד־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְשָׁמַעְתָּ֖ בְּקֹלֽוֹ. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:

ע״ווִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיְּהֵא עַתָּה עֵת רָצוֹן לְפָנֶֽיךָ, וְיִמָּשֵׁךְ לָֽנוּ וְלִנְשׁוֹתֵֽינוּ וּלְבָנֵֽינוּ וּבְנוֹתֵֽינוּ וּלְכָל־יִשְׂרָאֵל שֶֽׁפַע שָׁלוֹם, טוֹבָה וּבְרָכָה, חַיִּים חֵן וָחֶֽסֶד, וְרַחֲמִים, עַל־יְדֵי כ״ב צִנּוֹרוֹת עֶלְיוֹנִים אֲשֶׁר הֵם פְּתוּחִים וּמְרִיקִים שֶֽׁפַע וּבְרָכָה מִבְּרֵיכָה הָעֶלְיוֹנָה מֵרֹאשׁ כָּל־הַכְּתָרִים. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁבִּזְכוּת מִצְוַת מְזִיגַת כּוֹס הַיַּֽיִן שֶׁל הַקִּדּוּשׁ בְּמַֽיִם, מַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ, מֵעֹֽשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶֽיךָ, וּבִזְכוּת יַעֲקֹב תְּמִימֶֽךָ, אֲשֶׁר מִתֵּק הַגְּבוּרוֹת בַּחֲסָדִים, כַּכָּתוּב וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ דְּאַרְמֵי לֵיהּ מַיָּא בְּיֵינָא, כֵּן בְּרַחֲמֶֽיךָ וַחֲסָדֶֽיךָ יִתְמַתְּקוּ כָּל־הַגְּבוּרוֹת וְהַדִּינִין וְגָמְלֵֽנוּ חֲסָדִים טוֹבִים:

ע״זוִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁבִּזְכוּת מִצְוַת הַבְּרָכָה שֶׁל קִדּוּשׁ שַׁבָּת עַל כּוֹס יַֽיִן מָלֵא, יִתְמַלְּאוּ אוֹתִיּוֹת כּוֹס שֶׁהֵם כָּ״ף וָא״ו סָֽמֶ״ךְ, שֶׁעוֹלִים מִסְפָּר הַבְּרָכָה, וְיִהְיוּ צִנּוֹרוֹת לְקַבֵּל לָֽנוּ שֶֽׁפַע הַבְּרָכָה מִן הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה מִמְּקוֹר הַבְּרָכוֹת. וְיִתְקַיֵּם בָּֽנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב יְצַ֨ו יְהֹוָ֤ה אִתְּךָ֙ אֶת־הַבְּרָכָ֔ה בַּאֲסָמֶ֕יךָ וּבְכֹ֖ל מִשְׁלַ֣ח יָדֶ֑ךָ. וְעַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהִים הוֹאֵל וּבָרֵךְ אֶת־בֵּית עַבְדְּךָ וּמִבִּרְכָֽתְךָֽ יְבֹרַךְ בֵּית עַבְדְּךָ לְעוֹלָם. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ ואח״כ יקדש

ע״חבתוך סעודה של ליל שבת יאמר פזמון זה בקול נעים עם פזמונים של שבת הנהוגים וידועים

ע״טעלי באר עלי באר פלגי מים פלגי מים

פ׳אגם מים מלא מים. פלגי מים פלגי מים. עלי באר וכו׳

פ״אאוצר מים מלא מים. פלגי מים פלגי מים. עלי באר וכו׳

פ״בבאר מים מלא מים. פלגי מים פלגי מים. עלי באר וכו׳

פ״גחבית מים מלא מים. פלגי מים פלגי מים. עלי באר וכו׳

פ״דיאור מים מלא מים. פלגי מים פלגי מים. עלי באר וכו׳

פ״הכלי מים מלא מים. פלגי מים פלגי מים. עלי באר וכו׳

פ״וכוס המים מלא מים. פלגי מים פלגי מים. עלי באר וכו׳

פ״זמקור מים מלא מים, פלגי מים פלגי מים. עלי באר וכו׳

פ״חמעין מים מלא מים. פלגי מים פלגי מים. עלי באר וכו׳

פ״טמקוה מים מלא מים. פלגי מים פלגי מים. עלי באר וכו׳

צ׳מוצא מים מלא מים. פלגי מים פלגי מים. עלי באר וכו׳

צ״אנהר מים מלא מים. פלגי מים פלגי מים. עלי באר וכו׳

צ״בצנור מים מלא מים. פלגי מים פלגי מים. עלי באר וכו׳

צ״גשביל מים מלא מים. פלגי מים פלגי מים. עלי באר וכו׳

צ״דתהום מים מלא מים. פלגי מים פלגי מים. עלי באר וכו׳

צ״העלי באר עלי באר. פלגי מים פלגי מים.

צ״וסדר הלמוד לסעודה ב׳ של שבת קודש

צ״זבשחרית קודם הקידוש יאמר לשון זה מלוקט מזוה״ק דברים כהויתן ואנכי לא חידשתי והוספתי דבור אחד משלי אלא כל הדברים האלה לקוחים כמו שהן מזוה״ק אך הם מפוזרים בכמה מקומות ואנכי סדרתים וחברתים יחד בעזרתי כיאות להם וזה תוארו:

צ״חשבת שבת יומא שביעאה קדישא, כמה חביב ויקיר אנת לעילא ותתא. אנת הוא טב לעלמא דין וטב לעלמא דאתי. אנת הוא דניח ליה לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בך יתיר מכולא. והא כל ברכאן דלעילא ותתא בך תליין. ומנך מתברכן כל שתא יומין בך מלייא רישיה דז״א מטלא דנחית מעתיקא קדישא סתימא דכולא. ואטיל לחקלא דתפוחין קדישין תלת זמני בגין דיתברכון כולהו כחדא.

צ״טשבת שבת בך תליא מהימנותא דלעילא בעתיקא קדישא ובז״א ובחקלא דתפוחין קדישין. עלך אתמר בִּרְכַּ֣ת יְ֭הֹוָה הִ֣יא תַעֲשִׁ֑יר וְלֹֽא־יוֹסִ֖ף עֶ֣צֶב עִמָּֽהּ׃ לית חולקא לעוצב בתוספת קדושתך.

ק׳שבת שבת הא אתייקרת מכל שאר זמנין וחגין משום דכולא בך אשתכח ולא אשתכח הכי בכולהו זמני וחגי ועל דא אדכרת תלת זמנין כְּדִכְתִיב וַיְכַ֤ל אֱלֹהִים֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י, וַיִּשְׁבֹּת֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י, וַיְבָ֤רֶךְ אֱלֹהִים֙ אֶת־י֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י.

100

ק״אשבת שבת אנת הוא חדוותא דמלכא קדישא. דהא אית בך תלת סעודתי דמהימנותא עילאה הא אינון סעודתי דאברהם יצחק ויעקב כלילן בהו וכולהו חידו על חידו, מהימנותא שלימותא מכל סטרי, וישראל עמא קדישא ירתין סעודתין דילך, ובסעודתין אלין דילך אשתמודעון יִשְׂרָאֵל דאינון בני מלכא. דאינון מהיכלא דמלכא דאינון בני מהימנותא.

101

ק״בשבת שבת כמה וכמה חביב אנת ויקיר, בך מתעטרין אבהן וכל בנין ינקין. בך חייביא דגיהנם נייחין. בך אתכפיין כל דינין ולא מתערין בעלמא. בך אורייתא מתעטרא בעטרין שלימין. בך חדוותא ותפנוקא אשתמע במאתן וחמשין עלמין. בך אורייתא מתעטרא בכולא בכל אינון פקודין בכל אינון גזרין ועונשין.

102

ק״גבך אורייתא מתעטרא בשבעין ענפין דנהורא דזהרין מכל סטרא וסטרא. בך כל נשמתין דצדיקייא מתעדנין בתפנוקי עתיקא קדישא סתימא דכל סתימין. בך זווגא דמטרוניתא קדישא לאפקא נשמתין קדישין לעלמא. בך זמין רוחא חדא מענוגא דההוא עתיקא מתפשטא בכלהו עלמין. וסלקא ונחתא ומתפשטא לכלהו בני קדישין. לכלהו נטורי אורייתא. ונייחין בנייחא שלים. בך נקודה תתאה נהרא לסלקא לעילא בשפירו דעטרין שבעין חולקין יתיר. וסבא דכל סבין אתער. בך אסתלקו כל רוחין בישין וכל מקטרגין בישין מעלמא. בך סוכת שלום פריסת גדפהא על יִשְׂרָאֵל ובגין דא אינון נטורין מכולא. בך מקדמי עמא קדישא לבי כנישתא בלבוש יקר בחדוה. מתעטרין בעיטרא קדישא דלעילא בההוא רוחא דקיימא עלייהו לתתא. בך משבחן עמא קדישא בשירין ותושבחן. וסלקין תושבחן לעילא ועלאין ותתאין כולהו בחדווה ומתעטרין כולהו כחדא. בך משבחין יִשְׂרָאֵל תושבחתא דאיהי ברזא דעשרין ותרין אתוון עלאין קדישין דמתעטרן באבהן וברתיכא עלאה קדישא.

103

ק״דבך איהו חדוה דאורייתא דלעילא תורה שבכתב דחדי באוריי׳ דלתתא תורה שבע״פ ואתחברו דא בדא. בך אתברכת ואתעטרת כורסייא מרזא דתורה שבכתב וכולא אתקדש בקדושה עלאה כדקא חזי. בך סלקין שבעה גוברין לס״ת לקבל שבעה קלין דאינון רזא דאורייתא, בך אשתכח רעוא דרעוין כד מטא עידן דצלותא דמנחה ועתיקא קדישא גליא רצון דיליה וכל דינין מתכפיין ומשתכח רעותא וחידו בכולא:

104

ק״השבת שבת. אנת איהו חדוא לכולא. אנת איהו יומא דנשמתין דאתעטרא ההוא צרורא דנשמתין בתושבחן דמאריהון. בך קיימין עלאין ותתאין כולהו בזווגא חדא בעטרא דרוחא יתירא עלאה קדישא בָּךְ כְּתִיב וַיְכַ֤ל אֱלֹהִים֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י, וַיִּשְׁבֹּת֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י, וַיְבָ֤רֶךְ אֱלֹהִים֙ אֶת־י֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י. ויברך אותו מסטרא דברכה. ויקדש אותו מסטרא דקדושא. וישבות בו מסטרא דיחוד. ודא איהו ויכולו דאתכלילו ביה תלת אבהן דאינון ברזא דשמא דע״ב. בך טעמין יִשְׂרָאֵל מכל מאכלין טבין בגין לקשרא ולארקא ברכאן לגבי שכינתא מכל ספירן ולמחוי אשתקייא מכלהו. שבת שבת. כמה זכאה אנת. שבת אתקרית שמא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. שמא דאיהו שלים מכל סטרוי, ואנת שקיל לקבל אורייתא: וכל דנטיר יתך כאילו נטיר אורייתא כולא הָדָא הוּא דִכְתִיב אַשְׁרֵ֤י אֱנוֹשׁ֙ יַֽעֲשֶׂה־זֹּ֔את וּבֶן־אָדָ֖ם יַחֲזִ֣יק בָּ֑הּ שֹׁמֵ֤ר שַׁבָּת֙ מֵֽחַלְּל֔וֹ וְשֹׁמֵ֥ר יָד֖וֹ מֵעֲשׂ֥וֹת כׇּל־רָֽע׃

105

ק״ושבת שבת. אנת איהו יומא שביעאה קדישא מתעטרא בשבעין עטרין. ושמא עלאה קדישא אשתלים בכל סטרין ואתנהירו כלהו דרגין, וכולא בחדוא דברכאן ובקדושה על קדושה ותוספת קדושה:

106

ק״זשבת שבת אנת הוא יומא שביעאה קדישא דאתקרית קודש. חדוותא ונטירותא דידך על כולא איהו. אנת הוא יומא דאתעטרת באבא ואימא ואתוסף קדושה על קדושתך מה דלא אשתכח הכי בשאר יומי, בגין דאנת הוא קודש ואתעטרת בקודש, הא אתוספת קדושה על קדושתך אנת הוא יומא דחדוותא דעלאי ותתאי כולהו חדאן בך. אנת הוא מלא ברכאן בכלהו עלמין וכלהו מנך אתזנו אנת הוא נייחא דעלאי ותתאי. אנת הוא יומא דחדוותא דמלכא. בך הלולא דמלכא במטרוניתא. בך אתעטר מלכא בההוא עטרא דעונג דִכְתִיב וְקָרָ֨אתָ לַשַּׁבָּ֜ת עֹ֗נֶג, בך אתברך חקל תפוחין קדישין ומתברכין עלאין ותתאין. בך אתחזי חדוה בתלת מאח ותשעין רקיעין.

107

ק״חבך אתער אילנא דחיי ואקיש באינון טרפין דיליה רוח נשיבו חד מגו עלמא דאתי. ואינון ענפין דאילנא מתנענעין וסלקין ריחין דעלמא דאתי וההוא אילנא דחיי אתער ואפיק נשמתין קדישין ופריש על עלמא. בך כולהו יִשְׂרָאֵל מתעטרין בעטרין דאינון נשמתין קדישין. וכולהו בחדוה בנייחא. בך כולהו צדיקייא די בגינתא דעדן סלקין ומתענגים בענוגא עלאה דעלמא דאתי. בך נשמתין נחתין לשרייא על עמא קדישא. נשמתין דצדיקייא סלקין לעילא ואילנא דחיי בחדוה.

108

ק״טא״ה ראיתי להביא כאן פזמון לכבוד שבת סימן אברהם על שם אברהם אבא קדישא לאומרו בתוך סעודתיה בשחרית וזה תוארו.

109

ק״יאז תתענג על ה׳. ביום שבת מאור עיני. בו ישמחו עם אמוני. בשיר ושבח וזמרה.

110

קי״אברוך יום זה מפי עליון. בו ינוחו דל ואביון. קדוש בכל ניב והגיון. בי בו שבת אל צור נורא.

111

קי״ברחק בו כל קנייניך. אל תצא חוץ מחניך. בבד אותו מהונך טוב סחרו מכל סחורה.

112

קי״גהזמן בו אהוב וריע. והמוסיף אין גורע. לוה על אל ופורע מנה יפה גם יקרה.

113

קי״דמיום ראשון תצפהו. כל יום ויום תזכרהו. חמדת ימים תקראהו. בנועם ושפה ברורה.

114

קי״החזקו אמצו ידידים. כי יום זה כולו מחמדים. שמחו באהבת דודים. ערוכה בכל ושמורה.

115

קי״ובקשה להוצאת ספר תורה במנחה

116

קי״זבתפלת המנחה בשעת הוצאת ס״ת תאמר בריך שמיה דמארי עלמא וכו׳. וגם תאמר פסוקים אלו ובקשה זו.

117

קי״חוְהָיָ֤ה עַל־מִצְחוֹ֙ תָּמִ֔יד לְרָצ֥וֹן לָהֶ֖ם לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃ כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה בְּעֵ֤ת רָצוֹן֙ עֲנִיתִ֔יךָ וּבְי֥וֹם יְשׁוּעָ֖ה עֲזַרְתִּ֑יךָ וְאֶצׇּרְךָ֗ וְאֶתֶּנְךָ֙ לִבְרִ֣ית עָ֔ם לְהָקִ֣ים אֶ֔רֶץ לְהַנְחִ֖יל נְחָל֥וֹת שֹׁמֵמֽוֹת׃ הֵיטִ֣יבָה בִ֭רְצוֹנְךָ אֶת־צִיּ֑וֹן תִּ֝בְנֶ֗ה חוֹמ֥וֹת יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ כִּי־תִפְאֶ֣רֶת עֻזָּ֣מוֹ אָ֑תָּה וּ֝בִרְצוֹנְךָ֗ תרים [תָּר֥וּם] קַרְנֵֽינוּ׃ כִּֽי־אַתָּה֮ תְּבָרֵ֢ךְ צַ֫דִּ֥יק יְהֹוָ֑ה כַּ֝צִּנָּ֗ה רָצ֥וֹן תַּעְטְרֶֽנּוּ׃ פּוֹתֵ֥חַ אֶת־יָדֶ֑ךָ וּמַשְׂבִּ֖יעַ לְכׇל־חַ֣י רָצֽוֹן׃

118

קי״טוַאֲנִ֤י תְפִלָּֽתִי־לְךָ֨ ׀ יְהֹוָ֡ה עֵ֤ת רָצ֗וֹן אֱלֹהִ֥ים בְּרׇב־חַסְדֶּ֑ךָ עֲ֝נֵ֗נִי בֶּאֱמֶ֥ת יִשְׁעֶֽךָ׃ ב״פ

119

ק״כיְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שתעשה למען שמך הגדול ולמען רצון העליון המתגלה במצח עליון ותרחמנו ותחיינו חיים ארוכים טובים ומתוקנים. אָבִינוּ, אָב הָרַחֲמָן הַמְרַחֵם, רַחֵם נָא עָלֵינוּ, וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִינָה לְהָבִין, לְהַשְׂכִּיל, לִשְׁמֹעַ, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת־כָּל־דִּבְרֵי תַּלְמוּד תוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה. וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְמִצְוֹתֶיךָ, וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת־שְׁמֶךָ. וְיַעֲלֶה וְיָבֹא, וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה, וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע, וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר, זִכְרוֹנֵֽנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַֽיִם עִירָךְ, וְזִכְרוֹן מָשִֽׁיחַ בֶּן־דָּוִד עַבְדָּךְ, וְזִכְרוֹן כָּל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶֽיךָ, לִפְלֵיטָה, לְטוֹבָה, לְחֵן, לְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, חוּס וְחָנֵּֽנוּ, וַחֲמוֹל וְרַחֵם עָלֵֽינוּ, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ כִּי אֵלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ, וְאַֽהֲבָֽתְךָ וחמלתך לֹא תָסוּר מִמֶּֽנּוּ לְעֽוֹלָמִים וְגָמְלֵנוּ חֲסָדִים טוֹבִים. הַטּוֹב כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ, הַמְּרַחֵם כִּי לֹא תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

120

קכ״אסדר הלמוד לסעודת ג׳ של שבת קודש

121

קכ״בקודם סעודה שלישית אחר מנחה יאמר לשון זוה״ק הזה.

122

קכ״גאלין ארבע ממנן משגחן בכל אינון דמענגי שבתא והאי חיוותא קיימא עלייהו ונטלי בגינה תחותה. בכל יומא ויומא נגיד ההוא נהר דינור ואוקיד לכמה רוחין ולכמה שליטין וכד עייל שבתא כרוזא נפקא ושכיך ההוא נהר דינור וזעפין וזיקין ושביבין אשתככו. והאי חיוותא אזלא וסלקא על ארבע אלין שרפים דקאמרן. ועאל גו אמצעיתא דהיכלא דא בההוא אתר דאקרי עונג. בגין דבהאי אתר כד עייל שבתא מסתדראן תמן כל פתורי דבני עלמא דאקרון בני היכלא דמלכא. ואלף אלפין ורבוא רבוון ממנן קיימי על אינון פתורי. והאי חיוותא עלאה על אלין ארבע שרפים. עאל בההוא אתר וחמא כל אינון פתורי. ואשגח בכל פתורא ופתורא והיך מענגי ליה לכל פתורא ופתורא. וקיימא ובריך ליה לההוא פתורא. וכל אינון אלף אלפין ורבוא רבוון כולהו פתחי ואמרי אמן. ומה ברכה היא דבריך על האי פתורא דמסתדר ואתענגא כדקא יאות. אָ֗ז תִּתְעַנַּג֙ עַל־יְהֹוָ֔ה וְהִרְכַּבְתִּ֖יךָ עַל־בׇּ֣מֳותֵי אָ֑רֶץ וְהַאֲכַלְתִּ֗יךָ נַחֲלַת֙ יַֽעֲקֹ֣ב אָבִ֔יךָ כִּ֛י פִּ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ וכולהו אמרי. אָ֤ז תִּקְרָא֙ וַיהֹוָ֣ה יַעֲנֶ֔ה תְּשַׁוַּ֖ע וְיֹאמַ֣ר הִנֵּ֑נִי.

123

קכ״דרוחא עלאה דאקרי (זכות אל א״ה שם זה לא יוציאנו בפיו) כד ההוא פתורא אתענג בכולהו סעודתי בסעודה בתראה תליתאה מסיים ואמר על כל אינון קדמאי אָ֣ז יִבָּקַ֤ע כַּשַּׁ֙חַר֙ אוֹרֶ֔ךָ וַאֲרֻֽכָתְךָ֖ מְהֵרָ֣ה תִצְמָ֑ח וְהָלַ֤ךְ לְפָנֶ֙יךָ֙ צִדְקֶ֔ךָ כְּב֥וֹד יְהֹוָ֖ה יַֽאַסְפֶֽךָ׃ כל אינון שבעין נהורין אחרינין בכל סטרין פתחי ואמרי הִנֵּ֣ה כִי־כֵ֭ן יְבֹ֥רַךְ גָּ֗בֶר יְרֵ֣א יְהֹוָֽה׃

124

קכ״המצחא דאתגלי בעתיקא קדישא רצון אקרי. דהא רישא עלאה דא סתים לעילא דלא אתיידע פשיט חד טורנא בסימא יאה ואתכליל במצחא ובגין דאיהו רעוא דבל רעוין אתתקן במצחא ואתגלייא בבוסיטא. האי מצחא אקרי רצון וכד רצון דא אתגלייא רעוא דרעוין אשתכח בכלהו עלמין. וכל צלותין דלתתא מתקבלין. ומתנהרין אנפוי דז״א וכלא ברחמי אשתכח. וכל דינין אתטמרן ואתכפיין בשבתא בשעתא דצלותא דמנהה דהוא עידן דכל דינין מתערין. אתגלייא האי מצחא ואתכפיין כל דינין ואשתכחו רחמין בכלהו עלמין ובגין כך אשתכח שבת בלא דינא לא לעילא ולא לתתא ואפי׳ אשא דגיהנם אשתקע באתריה ונייחין חייביא. ועל דא אתוסף נשמתא דחידו בשבתא. ובעי בר נש למחדי בתלת סעודתי בשבתא. דהא כל מהימנותא וכל כללא דמהימנותא ביה אשתכח ובעי בר נש לסדרא פתורא ולמיכל תלת סעודתי דמהימנותא ולמחדי בהו.

125

קכ״וא״ר שמעון אסהדנא עלי לכל אינון דהכא דהא מן יומאי לא בטילנא אלין תלת סעודתי ובגיניהון לא אצטריכנא לתעניתא בשבתא ואפילו ביומי אחריני לא אצטריכנא. כ״ש בשבתא, דמאן דזכי בהו זכי למהימנותא שלימתא. חד סעודתא דמטרוניתא. וחד סעודתא דמלכא קדישא. וחד סעודתא דעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין ובההוא עלמא יזכי בהו לאלין.

126

קכ״זהאי רצון כד אתגלייא כל דינין אתכפיין משולשולהון. תיקונא דעתיקא קדישא אתתקן בתקונא הד כללא דכל תיקונין. והיא חכמה סתימאה כללא דכל שאר. והאי אקרי עדן עלאה סתימא והוא מוחא דעתיקא קדישא. והאי מוחא אתפשט לכל עיבר מניה אתפשט עדן אחרא. ומהאי עדן אתגלף וההוא רישא סתימא דברישא דעתיקא דלא אתידע כד פשיט חד טורנא דהוה מתקן ואתנהרא. בטש בהאי מצחא ואתגלף ואתנהיר בכמה נהורין ואפיק וארשים בבוסיטא דא בהאי מצחא דאתרשים ביה חד נהורא דאקרי רצון. והאי רצון אתפשט לתתא בדיקנא עד ההוא אתר דמתיישבא בדיקנא ואקרי חסד עלאה ודא איהו נוצר חסד.

127

קכ״חאַתְקִֽינוּ סְעוּדָתָא דִּמְהֵימְנוּתָא. דָּא הִיא סְעוּדָתָא דְמַלְכָּא קַדִּישָׁא זְהֵיר־אַנְפִּין.

128

קכ״טבתוך סעודה שלישית יאמר על השולחן פזמון זה שהוא מיוסד בלשון המקרא סימן תחכ״ה מ״ו

129

ק״לתתן אמת ליעקב. ותחי רוח יעקב. דרך כוכב מיעקב צוה ישועות יעקב.

130

קל״אחון יוצאי ירך יעקב. בנה משכנות יעקב. ואת כל נאות יעקב. תתן אותה ליעקב.

131

קל״בכה תאמר לבית יעקב. הבאים ישרש יעקב. לא עתה יבוש יעקב. יכופר עון יעקב.

132

קל״גהשב את גאון יעקב. הקם עדות ביעקב. עת יאמר ליעקב. אל תירא עבדי יעקב.

133

קל״דמי מנה עפר יעקב. כי לא נחש ביעקב. ואלה תולדות יעקב. בטח בדד עין יעקב.

134

קל״הויהיו בני יעקב. שבי פשע ביעקב. השב שבות יעקב. וחון שארית יעקב.

135

קל״ועוד פזמון על שם יוסף הע״ה מיוסד בלשון המקרא סימן אהו״ב ח״ה.

136

קל״זאל חי נוהג בצאן יוסף. חון תחון שארית יוסף. ואז תכבד יד בית יוסף. בית הסוחר ביד יוסף.

137

קל״חהשב נא עדות ביהוסף. ותן אותה על יד יוסף. ברבת ויברך את יוסף. תהיינה לראש יוסף.

138

קל״טויהי ה׳ את יוסף. והבכורה ליוסף. יִשְׂרָאֵל אהב את יוסף. בל אשר לו ביד יוסף.

139

ק״מבני יעקב ויוסף. הם הבאים לשבור אל יוסף. כי הובאו ביתה יוסף. ויעמדו לפני יוסף.

140

קמ״אחיש ויעלו בית יוסף. את כל מקניהם אל יוסף. ויבא אליהם יוסף. וילקט ויצבור יוסף.

141

קמ״בהאנשים ביתה יוסף. יולדו על ברכי יוסף. יאמר נא רב עוד יוסף. בן פורת בן פורת יוסף

142

קמ״גועוד יאמר פזמון זה על שם מרע״ה.

143

קמ״דצוה ה׳ את משה. כַּכָּתוּב בתורת משה. אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד מֹשֶׁה. תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה.

144

קמ״הזכרו ימי עולם משה. אל עוז מוליך לימין משה. גם ראו את פני משה כי קרן עור פני משה.

145

קמ״ותזכור אשר בירך משה. ושמע תפלה למשה. וחיש נלכה לקראת משה. שיר חדש אז ישיר משה.

146

קמ״זסדר תענית חלום בשבת קודש

147

קמ״חהרואה חלום מאותם חלומות שמתענין עליהם אפילו בשבת יתענה. ואל יתעצב מפני שאירע לו חלום זה בשבת כי אדרבה מה שאירע לו חלום זה בשבת הוא טוב לו יותר מאם אירע בחול יען כי המתענה תענית חלום בשבת קורעין לו גז״ד של שבעים שנה ופירשו בזוה״ק מ״ש רז״ל של שבעים שנה הכונה ר״ל אפילו אם הסכימו עליו כל שבעין כתרי מלכא כולא אתקרע ולא שארי עליה דינא. והטעם בשביל שכל העולם אוכלים ושותים ומתענגים וזה יושב בתענית. הכל שואלין עליו מאי שנא אדם זה. ועל כן ינצל בגלוי אור עתיקא קדישא. וכתוב בזה״ק משל נאה על זה בפרשת אמור דף ק״ה ע״ש:

148

קמ״טמיהו א״א שהאדם יבא מאליו ומעצמו להתענות בשבת. אלא רק אותו אדם שהראו לו מן השמים חלום שראוי להתענות עליו. דכיון שהראו לו חלום זה נראה שיש רצון מאת ה׳ שזה האדם יתענה בשבת וינצל מגזרות קשות ורעות. ועכ״פ צריך להתענות עוד ביום ראשון למחרת השבת כדי לכפר על תענית זה אשר ביטל בו עונג שבת. ויזהר כל יום השבת ההוא מן שיחה בטלה ויקדש עצמו בעסק התורה. וטוב ללמוד אדרא רבא כולה. ואם אפשר לו לטבול. יטבול בו ביום. וכל שעה מן שבע שעות היום יאמר בקשת יהא רעוא וכו׳ בכונה.

149

ק״נכשיגיע זמן מנחה קטנה יאמר מעומד תפלה זו.

150

קנ״ארִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ החלום אשר חלמתי על כן התענתי יום זה. כי כן הורו לנו עבדיך חכמי יִשְׂרָאֵל שמתענין תענית חלום אפילו בשבת. וברוח קדשך אשר השפעת להם המה אמרו שבתענית נקרע כל גזר דין ואפילו של שבעים שנה. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שיהיה חשוב ומקובל ומרוצה תענית זה אשר אנכי מתענה היום הזה לפניך לקרוע רוע גזר דינינו ותבטל מעלי ומעל בני ביתי ומעל כל יִשְׂרָאֵל כל גזרות קשות ורעות. ולא יהיו שונאים לנו ולא יהיו משטינים אותנו לא למעלה ולא למטה. אלא יהיו הכל אוהבים אותנו וימליצו טוב עלינו.

151

קנ״ברבון עלמא גלי קודמך דהאי יומא איהו יומא דחדוותא לעילא ותתא. חדוותא דכל חדוון. הדותא דכל מהימנותא ביה אשתכח ואפילו רשעים דגהינם נייחין בהאי יומא. יהא רעוא דלהוי לי אסוותא שלימתא ולהוי נפיק רצון מעתיקא קדישא למנטר יתי וית כל דילי ולמיהב לי חיין טבין אריכין ומזוני טבי ורויחי ובנין צדיקין וחכימין.

152

קנ״גרבון עלמא גלי קודמך כל מידי דאנא צריך בדיל גרמי ונפשי ורוחי ונשמתי דִכְתִיב אֲֽדֹנָי נֶגְדְּךָ֥ כׇל־תַּאֲוָתִ֑י וְ֝אַנְחָתִ֗י מִמְּךָ֥ לֹֽא־נִסְתָּֽרָה׃ יהא רעוא דתחשוב עלי טבוון. וטבוון סגיאן אייתי עלן. ויתגלגלון. רחמך עלן. ותעביד עמנא אתא לטב וצלותנא קבל ברעווא אמן.

153

קנ״דאנא ה׳ למען שמך הגדול ולמען רצון העליון המתגלה במצח העליון, תרחמנו ותחיינו חיים ארוכים טובים ומתוקנים. אָבִינוּ, אָב הָרַחֲמָן הַמְרַחֵם, רַחֵם נָא עָלֵינוּ, וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִינָה לְהָבִין, לְהַשְׂכִּיל, לִשְׁמֹעַ, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת־כָּל־דִּבְרֵי תַּלְמוּד תוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה. וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְמִצְוֹתֶיךָ, וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת־שְׁמֶךָ. וְיַעֲלֶה וְיָבֹא, וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה, וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע, וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר, זִכְרוֹנֵֽנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַֽיִם עִירָךְ, וְזִכְרוֹן מָשִֽׁיחַ בֶּן־דָּוִד עַבְדָּךְ, וְזִכְרוֹן כָּל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶֽיךָ, לִפְלֵיטָה, לְטוֹבָה, לְחֵן, לְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם. חוּס וְחָנֵּֽנוּ, וַחֲמוֹל וְרַחֵם עָלֵֽינוּ, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ כִּי אֵלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ, וְאַֽהֲבָֽתְךָ וחמלתך לֹא תָסוּר מִמֶּֽנּוּ לְעֽוֹלָמִים. וְגָמְלֵנוּ חֲסָדִים טוֹבִים. הַטּוֹב כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ, הַמְּרַחֵם כִּי לֹא תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ. שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, חַיִּים חֵן וָחֶֽסֶד וְרַֽחֲמִים, עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ. וּבָֽרְכֵֽנוּ אָבִֽינוּ כֻּלָּֽנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶֽיךָ. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

154

קנ״הבעת הוצאת ס״ת יאמר הפסוקים והבקשה כאשר הבאתי לעיל דף כ״ג ויאמר בריך שמיה דמארי עלמא וכו׳.

155

קנ״ואחר תפלת המנחה של שבת קודם שיעקור רגליו יאמר קבלת תענית של יום מהר.

156

קנ״זרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ החלום אשר חלמתי בלילה על כן התעניתי יום זה. כי כן הורו לנו עבדיך חכמי יִשְׂרָאֵל להתענות תענית חלום אפילו בשבת והורו לנו שצריך להתענות עוד יום אחד לכפר על ביטול עונג שבת. לכן הֲרֵֽינִי מְקַבֵּל עָלַי להתענות למחר מעלות השחר עד צאת הכוכבים כדי לכפר על אשר בטלתי היום הזה עונג שבת. וברוב רחמיך וחסדיך תעזרני ותסייעני להתענות כראוי. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בקבלת תענית זה. ותרצני ברחמיך וחסדיך. וַאֲנִ֤י תְפִלָּֽתִי־לְךָ֨ ׀ יְהֹוָ֡ה עֵ֤ת רָצ֗וֹן אֱלֹהִ֥ים בְּרׇב־חַסְדֶּ֑ךָ עֲ֝נֵ֗נִי בֶּאֱמֶ֥ת יִשְׁעֶֽךָ׃ ג״פ

157

קנ״חואם למחרת השבת חל יו״ט או ר״ח שא״א להתענות בו יאמר בקבלת תענית הנז״ל מְקַבֵּל עָלַי להתענות ביום פ׳ שבשבוע הבא עלינו לחיים ולשלום מעלות השחר וכו׳.

158

קנ״טלמוצאי שבת קודש וסעודה רביעית

159

ק״סבמוצאי שבת כשיבא לביתו אחר ההבדלה יאמר פסוקים ויתן לך וכו׳ עד ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום. ויכפול ספוק זה שבעה פעמים. ואח״כ יאמר ק״ל פעמים אליהו הנביא זכור לטוב. ויכוין עולה מכפר ת׳ להתגבר בזכותו על ת׳ כחות דסט״א בסוד הכתוב והנה עשו בא וארבע מאות איש עמו שהם כמנין ר״ע עי״ן. ופרטות תיבות אלו. אליהו מספר שם הוי״ה דב״ן שהיא (יו״ד ה״ה ו״ו ה׳ ונביא מספר הוי״ה דיו״ד ה״י וא״ו ה״י) זכור מספר הוי״ה דע״ב (יו״ד ד״י וי״ו ה״י) ומספר אהי״ה דיודי״ן (אל״ף ה״י יו״ד ה״י) שהוא קס״א. לטוב מספר שלוב הוי״ה אהי״ה באותיות הפשוט בלבד. ואח״כ יאמר פתיחת אליהו זכור לטוב רבון עלמין אנת הוא חד ולא בחושבן וכו׳ עד קום ר״ש ויתחדשון מלין אלין על ידך וכו׳.

160

קס״אקודם שיטול ידיו לסעודה רביעית יאמר אתקינו סעודתא דמהימנותא דא היא סעודתא דדוד מלכא משיחא. ויטול ידיו ויברך המוציא, ויסדר שלחן של שבת ובתוך סעודה רביעית יאמר לשון זה הנזכר בתיקונים דף קל״ד.

161

קס״בפָּתַח אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לְטוֹב וְאָמַר: רִבּוֹן עלמא יהא רעוא דילך דאימא מלין באורח מישור כדקא יאות. כולהו במדה במשקל בשיעור קומה דשכינתך.

162

קס״גפָּתַח וְאָמַר זֹ֤את קֽוֹמָתֵךְ֙ דָּֽמְתָ֣ה לְתָמָ֔ר וְשָׁדַ֖יִךְ לְאַשְׁכֹּלֽוֹת׃ מאי לתמר אלא לההוא דְּאִתְמַר בֵּיהּ צַ֭דִּיק כַּתָּמָ֣ר יִפְרָ֑ח כפות תמרים. קומתך ודאי דמייא ללולב דלית ביה קיצוץ ופירוד. ולא למגנא אוקמוה מארי מתניתין נפרצו עליו פסול. לולב איהו דומה לשדרה דגופא דאיהו ו׳ קומה דכולא ואיחו שית בחושבן. וחמש ענפין מתפשטין מניה ואיהו גופא דאילנא באמצעיתא. וחמש ענפין אינון תרי מהאי סטרא ותלת מהאי סטרא. ועלייהו אתמר וַעֲנַ֥ף עֵץ־עָבֹ֖ת וְעַרְבֵי־נָ֑חַל. ענף לשמאלא עבות לימינא. עץ באמצעיתא ערבי נחל תרין. עבות תלת וכולהו חמש. ואינון לקבל תרין שוקין וברית ותרין דרועין. אתרוג לב באמצעיתא עיקרא דאילנא וענפוי. ואיהו איבא דאילנא וביה איהו עץ פרי עושה פרי למינו ע״כ.

163

קס״דואחר כך יאמר לשון זה הנזכר בזה״ק במ״א

164

קס״הקום אליהו דאנת דליג עלמא בארבע טסין לאשתכחא בכל חד וחד מישראל דמקיימין אות ברית מילה. קום בחילה דשמא דהוי״ה וכל הויין וכנויין דיליה. לא תתעלם לנטלא רשו מקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. לנחתא לנטרא עאנא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. ותתעטר בכל שמהן דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לאגנא בהון עלייהו. אליהו אליהו אנת דסליקת לעילא לעלת העילות והוא טעין לך מכל טוב חות לגבה דמטרוניתא קדישא, ותהוי כרוב תחותה לנחתא בך מלאה מכל טוב.

165

קס״ועוד יאמר פזמון זה סימן אליה״ו חז״ק על שם אליהו זכור לטוב.

166

קס״זעל בית זה ויושבהו. תהיה ברכת אליהו.

167

קס״חאליהו בעל האות. מלאך ה׳ צבאות. זכה ועשה נפלאות. אשרי העין ראתהו. על בית וכו׳

168

קס״טלבש קנאה בתוך עמו. והיה ה׳ עמו. זכה ולקח לעצמו. נפש נדב ואביהוא. על בית וכו׳

169

ק״עידיו רב לו בקנאתו. נתן לו האל בריתו. החיים ושלום אתו. רוח ה׳ תנחהו. על בית וכו׳

170

קע״אהוא בארבע עפיפתו. ובשמי מרומים ביתו. אשרי איש יזכה לראותו. וילמוד תורה מפיהו. על בית וכו׳

171

קע״בואשרי נותן לו שלום. והוא מחזיר לו שלום. הלואי נראהו בחלום. ונשבע מאור פניהו. על בית וכו׳

172

קע״גחי וקיים בעוז ואל. ימליץ טוב בעד בישראל. וחיש יבא עם הגואל. נאוו על הרים רגלהו. על בית וכו׳

173

קע״דזכותו יגן עלינו. הוא יכתוב זכיותנו. במוצאי שבתינו. בעץ החיים יושב הוא. על בית וכו׳

174

קע״הקול אליהו ישמיע. שלום וישועה יזריע. כי עת הזמיר הגיע. נחח רוח אליהו. על בית וכו׳

175

קע״ועל בית זה ויושבהו. תהיה ברכת אליהו.

176

קע״זעוד פזמון אחר על שם אברהם אע״ה איש החסד השולט ביום אחד בשבת קודש סימן אברהם חזק

177

קע״חאליהו אליהו. אשרי עין תשורהו.

178

קע״טאל חי זוכרנו לטובה. חננו חסד וחיבה. ושערי האהבה. תפתח בזכות אליהו.

179

ק״פבנועם עליון נשמחה חושה. תן לנו רוחה. ושערי הצלחה תפתח בזכות אליהו.

180

קפ״ארחום תן לנו סמיכה. העל מרפה וארוכה. ושערי הברכה. תפתח בזכות אליהו.

181

קפ״בהיושב בשמי מרומים. ברכנו כל הימים. ושערי הרחמים. תפתח בזכות אליהו.

182

קפ״גמלך יושב הכרובים. חננו חסדים רבים. ושערי חיים טובים. תפתח בזכות אליהו.

183

קפ״דחזק ברך מעשינו. ובדרך הטוב הורינו. ומאוצרך חננו. בזכות עבדך אליהו.

184

קפ״האליהו אליהו אשרי עין תשורהו.

185

קפ״ועוד יאמר פיוט זה לכבוד דוד הע״ה מסודר בלשונא דקראי סימן ז׳ אברהם ני״ו.

186

קפ״זזכור ה׳ לדוד. אשר נשבעת לדוד. והקם את סוכת דוד. אשר עשית לדוד.

187

קפ״חאתה ידעת את דוד. שמע נא תפלת דוד ויפקד מקום. דוד. השב נא קדשי דוד.

188

קפ״טבנה קרית חנה דוד. אשר התהלך שם דוד. גדל תפארת בית דוד. ותכרית ותכרית את אויבי דוד.

189

ק״צרבים הם עוטרים אל דוד. וחרב אין ביד דוד. אך כי ה׳ עם דוד. לכן ויתחזק דוד.

190

קצ״אהנה מבקשים את דוד. גבורים אשר לדוד. והמה עזרו עם דוד. ויהיו אחרי דוד.

191

קצ״במי הוא זה חפץ בדוד. ואשר נעצב אל דוד יבא נא לראות את דוד. לדבר באזני דוד.

192

קצ״גנשבע ה׳ לדוד. את המלוכה לדוד. ותהי מואב לדוד. ולירא מפני דוד.

193

קצ״דה׳ אמר לדוד. אצמיח קרן לדוד. להקים את כסא דוד. חסד למשיחו לדוד.

194

קצ״הותהי ארם לדוד. אדום עבדים לדוד. ויאמרו זה שלל דוד. מקור נפתח לבית דוד. זכור ה׳ לדוד וכו׳

195

קצ״וסדר הלמוד לכל ליל ראש חודש

196

קצ״זבליל ראש חודש יאמר לסימנא טבא

197

קצ״חלִישׁוּעָֽתְךָ֖ קִוִּ֥יתִי יְהֹוָֽה׃ לִישׁוּעָֽתְךָ֖ קִוִּ֥יתִי יְהֹוָֽה׃ לְפוּרְקָנָךְ סַבָּרִית יְהֹוָה: לְפוּרְקָנָךְ סַבָּרִית יְהֹוָה: אָנָּא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃ יִשָּׂ֣א בְ֭רָכָה מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֑ה וּ֝צְדָקָ֗ה מֵאֱלֹהֵ֥י יִשְׁעֽוֹ׃ וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת֢וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י־מָ֥יִם אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ ׀ יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃ לֵ֣ב טָ֭הוֹר בְּרָא־לִ֣י אֱלֹהִ֑ים וְר֥וּחַ נָ֝כ֗וֹן חַדֵּ֥שׁ בְּקִרְבִּֽי׃ ב״פ לֹֽא־יָמ֡וּשׁ סֵ֩פֶר֩ הַתּוֹרָ֨ה הַזֶּ֜ה מִפִּ֗יךָ וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה לְמַ֙עַן֙ תִּשְׁמֹ֣ר לַעֲשׂ֔וֹת כְּכׇל־הַכָּת֖וּב בּ֑וֹ כִּי־אָ֛ז תַּצְלִ֥יחַ אֶת־דְּרָכֶ֖ךָ וְאָ֥ז תַּשְׂכִּֽיל׃ אֲמַרְתֶּ֥ם כֹּ֖ה לֶחָ֑י וְאַתָּ֤ה שָׁלוֹם֙ וּבֵיתְךָ֣ שָׁל֔וֹם וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃ ג״פ וְהָיָ֗ה מִֽדֵּי־חֹ֙דֶשׁ֙ בְּחׇדְשׁ֔וֹ וּמִדֵּ֥י שַׁבָּ֖ת בְּשַׁבַּתּ֑וֹ יָב֧וֹא כׇל־בָּשָׂ֛ר לְהִשְׁתַּחֲוֺ֥ת לְפָנַ֖י אָמַ֥ר יְהֹוָֽה׃ וְעַל־הַנַּ֣חַל יַעֲלֶ֣ה עַל־שְׂפָת֣וֹ מִזֶּ֣ה ׀ וּמִזֶּ֣ה ׀ כׇּל־עֵֽץ־מַ֠אֲכָ֠ל לֹא־יִבּ֨וֹל עָלֵ֜הוּ וְלֹֽא־יִתֹּ֣ם פִּרְי֗וֹ לׇחֳדָשָׁיו֙ יְבַכֵּ֔ר כִּ֣י מֵימָ֔יו מִן־הַמִּקְדָּ֖שׁ הֵ֣מָּה יוֹצְאִ֑ים והיו וְהָיָ֤ה פִרְיוֹ֙ לְמַאֲכָ֔ל וְעָלֵ֖הוּ לִתְרוּפָֽה׃ וַתַּעְדִּ֞י זָהָ֣ב וָכֶ֗סֶף וּמַלְבּוּשֵׁךְ֙ ששי [שֵׁ֤שׁ] וָמֶ֙שִׁי֙ וְרִקְמָ֔ה סֹ֧לֶת וּדְבַ֛שׁ וָשֶׁ֖מֶן אכלתי [אָכָ֑לְתְּ] וַתִּ֙יפִי֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וַֽתִּצְלְחִ֖י לִמְלוּכָֽה׃

198

קצ״טאֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, חַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה (חודש פ׳) לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, ויהיו כל ימי החדש הזה (הוא חודש פ׳) ברוכים טובים ומתקנים. ותבשרנו בהם בשורות טובות. ותשמיענו בהם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה התחננו בהם חָכְמָה בִּינָה וָדָֽעַת מֵאִתְּךָ. ונהיה מדובקים בתלמוד תורה. וְתִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה וְהַרְוָחָה בְּכָל־מַעֲשֵׂינוּ. ותפתח לָֽנוּ וּלְכָל־יִשְׂרָאֵל אחינו שַׁעֲרֵי אוֹרָה. שַׁעֲרֵי אהבה ואחוה. שַׁעֲרֵי אריכות ימים ושנים. שַׁעֲרֵי אריכות אפים. שַׁעֲרֵי ברכה. שַׁעֲרֵי בינה. שַׁעֲרֵי בית מקדשו. שַׁעֲרֵי בריאות שערי גדולה. שַׁעֲרֵי גבורה. שַׁעֲרֵי גילה. שַׁעֲרֵי גאולה. שַׁעֲרֵי דעה והשכל. שַׁעֲרֵי דיצה. שַׁעֲרֵי דבקות באל. שַׁעֲרֵי הוֹד וְהָדָר. שַׁעֲרֵי הצלחה והרוחה. שַׁעֲרֵי השקט והצלה. שַׁעֲרֵי ועד טוב. שַׁעֲרֵי ותיקות. שַׁעֲרֵי ותרנות. שַׁעֲרֵי זמרה. שַׁעֲרֵי זכיות. שַׁעֲרֵי זריזות. שַׁעֲרֵי זכירה. שַׁעֲרֵי זיו. שַׁעֲרֵי זוהר תורה. שַׁעֲרֵי זוהר יראה שערו זוהר חכמה. שַׁעֲרֵי זוהר בינה. שַׁעֲרֵי זוהר דעת. שַׁעֲרֵי זר״ק של״ק לעיתש״ל. שַׁעֲרֵי חדוה. שַׁעֲרֵי חכמה שערי חן וחסד. שַׁעֲרֵי חמלה. שַׁעֲרֵי חיים טובים וארוכים. שַׁעֲרֵי טובה. שַׁעֲרֵי טהרה. שַׁעֲרֵי טל ומטר לברכה בעתו בארץ. שַׁעֲרֵי ישועה. שַׁעֲרֵי יושר. שַׁעֲרֵי ישוב טוב באר״י וישוב הדעת. שַׁעֲרֵי כפרה. שַׁעֲרֵי כלכלה. שַׁעֲרֵי כבוד. שַׁעֲרֵי למוד תורה לשמה. שַׁעֲרֵי לויה. שַׁעֲרֵי לב טוב. שַׁעֲרֵי מזון. שַׁעֲרֵי מחילה. שַׁעֲרֵי מנוחה. שַׁעֲרֵי מדע. שַׁעֲרֵי נדיבות. שַׁעֲרֵי נעימות. שַׁעֲרֵי נחמה. שַׁעֲרֵי נקיות. שַׁעֲרֵי סליחה. שַׁעֲרֵי סודות תורתו. שַׁעֲרֵי סייעתא דשמייא. שַׁעֲרֵי סמיכה. שַׁעֲרֵי עזרה. שַׁעֲרֵי עושר. שַׁעֲרֵי עיטור. שַׁעֲרֵי פידות. שַׁעֲרֵי פו״ר בתורה ובבנים. שַׁעֲרֵי פרנסה טובה. שַׁעֲרֵי צדקה. שַׁעֲרֵי צהלה. שַׁעֲרֵי צמח. שַׁעֲרֵי קדושה. שַׁעֲרֵי קבול תפילות. שַׁעֲרֵי קבוץ גליות. שַׁעֲרֵי קרון פנים. שַׁעֲרֵי קוממיות. שַׁעֲרֵי רפואה שלימה. שַׁעֲרֵי רצון. שַׁעֲרֵי רחמים. שַׁעֲרֵי שלום. שַׁעֲרֵי שלוה. שַׁעֲרֵי שלימות. שַׁעֲרֵי שפע. שַׁעֲרֵי ששון ושמחה. שַׁעֲרֵי שמועות ובשורות טובות, שערי שכל טוב. שַׁעֲרֵי תְשׁוּבָה. שַׁעֲרֵי תוֹרָה. שַׁעֲרֵי תְפִלָּה. שַׁעֲרֵי תְשׁוּעָה. תּֽוֹדִיעֵנוּ אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

199

ר׳אח״כ יאמר לשון הזוה״ק הזה המדבר בכבוד היום ומעלותיו. והוא מפוזר בזוה״ק אנה ואנה והוא לשון הזוהר ממש. ורק אנכי הברתי וסידרתי הדברים אחד אל אחד בעזה״י.

200

ר״אשלם טב לריש ירחא. שלם טב ליומא דסיהרא קדישא. שלם טב ליומא דמלכותא. שלם טב ליומא דמטרוניתא. שלם טב ליומא דעיקרא דביתא. שלם טב ליומא דעלמא דאתגלייא.

201

ר״ברישא דירחא. כמה וכמה חביב אנת ויקיר. בך הדרא מלכותא קדישא בעידן אצילותא. בך שני מלכים משתמשין בכתרא חדא. ואקרון שני מאורות הגדולים. בך אתוסף רבו יתיר למטרוניתא קדישא לקבלא ברכאן דילה על ידהא. בך שכינתא היא העולה דְּאִתְמַר עלה אֶ֭בֶן מָאֲס֣וּ הַבּוֹנִ֑ים הָ֝יְתָ֗ה לְרֹ֣אשׁ פִּנָּֽה׃ בך חדוותא יתירה לנשין דעמא קדישא. בך אכלין יִשְׂרָאֵל סעודתא לארקא ברכאן לגבי שכינתא.

202

ר״גבך הראן עמא קדישא. ואשתארת שפחה בישא בחשוכא. בך אשתכיך אשא דגיהנם ולא שליט. בך חדאן יִשְׂרָאֵל דהא יִשְׂרָאֵל אהידי בסיהרא ואשתלשלו בשמשא עילאה ואתאהדו באתר דנהירא משמשא עילאה ומתדבקן ביה דִכְתִיב וְאַתֶּם֙ הַדְּבֵקִ֔ים בַּיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם חַיִּ֥ים כֻּלְּכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃

203

ר״דבך אתדכיאת סיהרא לאתקרבא בשמשא. בך חדתותי סיהרא דנהיר לה שמשא בחדוותא דנהירו דעתיקא לעילא. בָּךְ כְּתִיב וְהָיָ֗ה מִֽדֵּי־חֹ֙דֶשׁ֙ בְּחׇדְשׁ֔וֹ וּמִדֵּ֥י שַׁבָּ֖ת בְּשַׁבַּתּ֑וֹ שקיל דא כדא. דכולא בחד דרגא סליקו. דא אזדווג בדא בחדוותא דדא בדא.

204

ר״הבך הוי שמושא דקדושה בקדושה. ואתנהיר סיהרא לאתחברא בשמשא. וְעַל דָּא כְּתִיב כֹּה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ שַׁ֜עַר הֶחָצֵ֤ר הַפְּנִימִית֙ הַפֹּנֶ֣ה קָדִ֔ים יִהְיֶ֣ה סָג֔וּר שֵׁ֖שֶׁת יְמֵ֣י הַֽמַּעֲשֶׂ֑ה וּבְי֤וֹם הַשַּׁבָּת֙ יִפָּתֵ֔חַ וּבְי֥וֹם הַחֹ֖דֶשׁ יִפָּתֵֽחַ׃ אתפתח ביומא דשבתא. ביומא דחדשא. לאתזנא עלמא מקודשי בך אתפתחת שושנה עלאה לקבלא ריחין ובוסמין ולירתא נפשין וענוגין לבנין קדשין.

205

ר״ובך אתקשר נפשא דצדיקייא בקשורא דרוחא די בין ריחי בוסמין דבגנתא דעדן דארעא ומתמן אזיל ושאט ואתקשר עם רוחא בנשמתא דצרירא בצרורא דחיי. ומתרויא ומתזנת מאינון זינין יקירין דהאי סטרא ודהאי סטרא. דִכְתִיב וְנָחֲךָ֣ יְהֹוָה֮ תָּמִיד֒. וְעַל דָּא כְּתִיב וְהִשְׂבִּ֤יעַ בְּצַחְצָחוֹת֙ נַפְשֶׁ֔ךָ. צחותא חד כד אתקשר ברוחא דבגינתא דלתתא. צחותא דלגו מן צחותא כד מתקשרן בנשמתא דלעילא בצרורא דחיי.

206

ר״זבך חדאן עמא קדישא וקורין את ההלל, בך קורין בספר תורה ומוספין חד על תלתא. בגין דאתוסף נהורא על סיהרא. בך מוסיפין עמא קדישא להתפלל תפלת מוסף. בך אתי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לאשגחא עלייה דישראל. לאסתכלא בההוא משכונא דאית ליה גבייהו דאיהו כסופא דיליה וישראל עמא קדישא חדאן בך ואמרי זֶה־הַ֭יּוֹם עָשָׂ֣ה יְהֹוָ֑ה נָגִ֖ילָה וְנִשְׂמְחָ֣ה בֽוֹ׃

207

ר״חאח״כ יאמר שבח זה שהוא ע״ס אל״ף בי״ת ויכוין ר״ת ראש חודש לישראל רחל בסוד כונת ראשי חדשים לעמך נתת שהיא ר״ת רחל.

208

ר״טראש חודש לישראל אדיר ומבורך.

209

ר״יראש חודש לישראל אמיץ ומבורך.

210

רי״אראש חודש לישראל אהוב ומבורך.

211

רי״בראש חודש לישראל ברוך ומבורך.

212

רי״גראש חודש לישראל בהיר ומבורך.

213

רי״דראש חודש לישראל גדול ומבורך.

214

רי״הראש חודש לישראל דגול ומבורך.

215

רי״וראש חודש לישראל הדור ומבורך.

216

רי״זראש חודש לישראל ותיק ומבורך.

217

רי״חראש חודש לישראל זכאי ומבורך.

218

רי״טראש חודש לישראל חביב ומבורך.

219

ר״כראש חודש לישראל טוב ומבורך.

220

רכ״אראש חודש לישראל טהור ומבורך.

221

רכ״בראש חודש לישראל יפה ומבורך.

222

רכ״גראש חודש לישראל כליל ומבורך.

223

רכ״דראש חודש לישראל לבוב ומבורך.

224

רכ״הראש חודש לישראל מגן ומבורך.

225

רכ״וראש חודש לישראל נעים ומבורך.

226

רכ״זראש חודש לישראל סמוך ומבורך.

227

רכ״חראש חודש לישראל עליון ומבורך.

228

רכ״טראש חודש לישראל פתוח ומבורך.

229

ר״לראש חודש לישראל צהוב ומבורך.

230

רל״אראש חודש לישראל צדיק ומבורך.

231

רל״בראש חודש לישראל קדוש ומבורך.

232

רל״גראש חודש לישראל רב ומבורך.

233

רל״דראש חודש לישראל שמור ומבורך.

234

רל״הראש חודש לישראל שגיב ומבורך.

235

רל״וראש חודש לישראל שלם ומבורך.

236

רל״זראש חודש לישראל תמים ומבורך.

237

רל״חדע כי נכון להזהר לקבל תוספת מחול על הקודש קודם תפלת ערבית של ליל א׳ ר״ה בעוד שיש שהות ביום וזה הוא נוסח הקבלה שיקבל בפיו.

238

רל״טלְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי מְקַבֵּל עָלַי מעתה ומעכשיו קדושת יום הזכרון הזה הבא עלינו לחיים טובים ולשלום כדי להוסיף מחול על הקודש וַהֲרֵֽינִי מוכן לקיים מעתה מצות עשה לשבות ממלאכה ביום הזכרון ושלא לעשות מלאכה בו. כְּמוֹ שֶׁצִּוָּֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וּבַחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כׇּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ י֥וֹם תְּרוּעָ֖ה יִהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאֵנוּ. וכדי לְתַקֵּן שׁוֹרֶשׁ מִצְוָה זוֹ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶֽיהָ לחיים טובים ולשלום. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

239

ר״מסדר הלמוד לליל ראש השנה

240

רמ״אבליל ראש השנה יכנס לביתו בשמחה ובטוב לבב וימצא שלחנו ערוך ויעשה הסדר כאשר כתבתי בסה״ק בין איש חי הלכות שנה ראשונה (פרשת נצבים אות ז׳ וז״ל) קודם הקידוש ישב במושבו על מטה מוצעת ושולחן ערוך ויאמר פתיחת אליהו זכור לטוב עד קום ר׳ שמעון ויתחדשון וכו׳ ואחר כך יאמר פסוקים אלו

241

רמ״בוְנֹ֕חַ מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה׃ י״ב פעמים

242

רמ״גוַיִּזְרַ֤ע יִצְחָק֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיִּמְצָ֛א בַּשָּׁנָ֥ה הַהִ֖וא מֵאָ֣ה שְׁעָרִ֑ים וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ יְהֹוָֽה׃ י״ב פעמים

243

רמ״דכִּֽי־עִ֭מְּךָ מְק֣וֹר חַיִּ֑ים בְּ֝אוֹרְךָ֗ נִרְאֶה־אֽוֹר׃ עשר פעמים

244

רמ״הא֭וֹר זָרֻ֣עַ לַצַּדִּ֑יק וּֽלְיִשְׁרֵי־לֵ֥ב שִׂמְחָֽה׃ י״ז פעמים

245

רמ״ווַאֲמַרְתֶּ֥ם כֹּ֖ה לֶחָ֑י וְאַתָּ֤ה שָׁלוֹם֙ וּבֵיתְךָ֣ שָׁל֔וֹם וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃ עשר פעמים

246

רמ״זתָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶֽיהָ:

247

רמ״חוכאן אוסיף לבאר את מנהגינו בביתנו לומר קודם פסוק ואמרתם כה לחי וגו׳ פסוקים של ויתן לך האלהים מטל השמים כמ״ש במוצש״ק ונסיים בפסוק ואמרתם כה לחי וגו׳ ונכפול אותו י״ב פעמים ואם השנה מעוברת נאמר אותו י״ג פעמים וגם מנהגי לומר אחר כל האמור (בקשה זו).

248

רמ״טאָֽנָּֽא יְהֹוָֽה הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא.

249

ר״נתִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי אוֹרָה, בִּזְכוּת הַצַּדִּיק הַסּוֹפֵר עֶזְרָא.

250

רנ״אתִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי אַהֲבָה, בִּזְכוּת אַבַּיֵּֽי וְרָבָא.

251

רנ״בתִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי בְרָכָה, בִּזְכוּת אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה.

252

רנ״גתִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי בִינָה, בִּזְכוּת רִבִּי נְחוּנְיָא בֶּן־הַקָּנָה.

253

רנ״דתִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי גְדֻלָּה, בִּזְכוּת הָאֲמוֹרָא עוּלָֽא.

254

רנ״התִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי דַּֽעַת הַבָּהִיר, בִּזְכוּת מָרְדְּכַי בֶּן־יָאִיר.

255

רנ״ותִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי הַצְלָחָה, בִּזְכוּת רִבִּי יְהוֹשֻֽׁעַ בֶּן־קָרְחָה.

256

רנ״זתִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי וַֽעַד טוֹב, בִּזְכוּת מֹשֶׁה הַנִּקְרָא טוֹב.

257

רנ״חתִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי זִמְרָה, בִּזְכוּת רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן־בְּתֵירָא.

258

רנ״טתִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי חֲנִינָה, בִּזְכוּת הַנְּבִיאָה חַנָּה.

259

ר״סתִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי חָכְמָה, בִּזְכוּת רִבִּי יְהוּדָה בֶּן־תֵּימָֽא.

260

רס״אתִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי טָהֳרָה, בִּזְכוּת הַנְּבִיאָה דְבוֹרָה.

261

רס״בתִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי טוֹבָה, בִּזְכוּת רִבִּי עֲקִיבָֽא.

262

רס״גתִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי יֶֽשַׁע, בִּזְכוּת הַנָּבִיא אֱלִישָׁע.

263

רס״דתִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי יֹֽשֶׁר, בִּזְכוּת הַצַּדִיק אָשֵׁר.

264

רס״התִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי כַלְכָּלָה, בִּזְכוּת מִיכָֽיְהוּ בֶּן־יִמְלָא.

265

רס״ותִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי לְוָיָה, בִּזְכוּת נְחֶמְיָה בֶּן־חֲכַלְיָה.

266

רס״זתִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי מַדָּע, בִּזְכוּת בְּנָיָהוּ בֶּן־יְהוֹיָדָע.

267

רס״חתִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי נְדָבָה, בִּזְכוּת רִבִּי יְהוּדָה בֶּן־בָּבָא.

268

רס״טתִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי סְמִיכָה, בִּזְכוּת הַנָּבִיא מִיכָה.

269

ר״עתִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי עֲלִיָּה, בִּזְכוּת רִבִּי יְהוֹשֻֽׁע בֶּן־פְּרַחְיָה.

270

רע״אתִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי עֶזְרָה, בִּזְכוּת רִבִּי יְהוּדָה בֶּן־בְּתֵירָה.

271

רע״בתִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי פַרְנָסָה, בִּזְכוּת רִבִּי חֲנִינָא בֶּן־דּוֹסָא.

272

רע״גתִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי פְדִיָּה, בִּזְכוּת רִבִּי יְהוֹשֻֽׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָה.

273

רע״דתִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי פִרְיָה וְרִבְיָה, בִּזְכוּת חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה.

274

רע״התִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי צְדָקָה, בִּזְכוּת שָֹרָה וְרִבְקָה.

275

רע״ותִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי צַדִּיק חַי, בִּזְכוּת רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַֽאי.

276

רע״זתִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי קֵץ הַיָּמִין, בִּזְכוּת הַצַּדִּיק בִּנְיָמִין.

277

רע״חתִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי קַבָּלַת תַּחֲנוּן, בִּזְכוּת יְהוֹשֻֽׁעַ בִּן־נוּן.

278

רע״טתִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי רוֹמְמוֹת אֵל, בִּזְכוּת דָּוִד מֶֽלֶךְ יִשְֹרָאֵל.

279

ר״פתִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי שֹֽוֹבַע, בִּזְכוּת הַצַּדֶּֽקֶת אֱלִישֶֽׁבַע.

280

רפ״אתִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי תְעוּדָה, בִּזְכוּת חִזְקִיָּֽהוּ מֶֽלֶךְ יְהוּדָה.

281

רפ״בתִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי תְבוּנָה, בִּזְכוּת הַנָּבִיא יוֹנָה.

282

רפ״גתּֽוֹדִיעֵנִי֮ אֹ֤רַח חַ֫יִּ֥ים שֹׂ֣בַע שְׂ֭מָחוֹת אֶת־פָּנֶ֑יךָ נְעִמ֖וֹת בִּימִינְךָ֣ נֶֽצַח׃ אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א אָֽנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃ יִשָּׂ֣א בְ֭רָכָה מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֑ה וּ֝צְדָקָ֗ה מֵאֱלֹהֵ֥י יִשְׁעֽוֹ׃ וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת֪וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ׀ יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃

283

רפ״דאָֽנָּֽא יְהֹוָֽה הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא.

284

רפ״השָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת אוֹרָה, וְנִהְיֶה חֲכָמִים וּנְבוֹנִים בַּתּוֹרָה.

285

רפ״ושָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת בְּרָכָה, וְהָיְתָ֥ה לַֽיהֹוָ֖ה הַמְּלוּכָֽה.

286

רפ״זשָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת גִּילָה, סֹ֣לּוּ סֹ֤לּוּ הַֽמְסִלָּה֙.

287

רפ״חשָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת דִּיצָה, יְהֹוָֽה מָשְׁכֵ֖נִי אַחֲרֶ֣יךָ נָּר֑וּצָה.

288

רפ״טשָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת הַצְלָחָה, וְנָ֖סוּ יָג֥וֹן וַאֲנָחָֽה.

289

ר״צשָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת וַֽעַד טוֹב, כִּי יְ֭הֹוָה יִתֵּ֣ן הַטּ֑וֹב.

290

רצ״אשָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת זִמְרָה, וְ֭לַיְלָה כַּיּ֣וֹם יָאִ֑יר כַּ֝חֲשֵׁיכָ֗ה כָּאוֹרָֽה.

291

רצ״בשָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת חֲנִינָה, וּפְדוּיֵ֨י יְהֹוָ֜ה יְשׁוּב֗וּן וּבָ֤אוּ צִיּוֹן֙ בְּרִנָּ֔ה.

292

רצ״גשָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת טוֹבָה, אִמְרוּ֙ לְבַת־צִיּ֔וֹן הִנֵּ֥ה יִשְׁעֵ֖ךְ בָּ֑א.

293

רצ״דשָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת יֹֽשֶׁר, מַה־נָּאו֨וּ עַל־הֶהָרִ֜ים רַגְלֵ֣י מְבַשֵּׂ֗ר.

294

רצ״השָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת כַּלְכָּלה, אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה יַצְמִ֤יחַ צְדָקָה֙ וּתְהִלָּ֔ה.

295

רצ״ושָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת לְוָיָה, דִּשַּׁ֖נְתָּ בַשֶּׁ֥מֶן רֹ֝אשִׁ֗י כּוֹסִ֥י רְוָיָֽה.

296

רצ״זשָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת מַעֲלָה. תְּשֻׁא֕וֹת חֵ֥ן חֵ֖ן לָֽהּ.

297

רצ״חשָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת נְדָבָה, וְעַ֥ל כָּל־פְּ֝שָׁעִ֗ים תְּכַסֶּ֥ה אַהֲבָֽה.

298

רצ״טשָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת סְמִיכָה, צִוָּ֣ה יְ֭הֹוָה אֶת־הַבְּרָכָ֑ה.

299

ש׳שָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת עֶזְרָה, שָׂשׂ֤וֹן וְשִׂמְחָה֙ יִמָּ֣צֵא בָ֔הּ תּוֹדָ֖ה וְק֥וֹל זִמְרָֽה.

300

ש״אשָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת פַּרְנָסָה טוֹבָה, וּמָלְא֥וּ פְנֵי־תֵבֵ֖ל תְּנוּבָֽה.

301

ש״בשָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת צָהֳלָה, חֵן וָחֶֽסֶד וְרַחֲמִים, רֶֽוַח וְהַצָּלָה.

302

ש״גשָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת קִרוּן פָּנִים, עֲטֶֽרֶת זְקֵנִים וְתִפְאֶֽרֶת בָּנִים.

303

ש״דשָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת רַחֲמִים, יְהֹוָ֑ה לֹ֥א יִמְנַע־ט֝֗וֹב לַֽהֹלְכִ֥ים בְּתָמִֽים.

304

ש״השָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת רָצוֹן, וְהִנֵּה֙ רָחֵ֣ל בָּאָ֖ה עִם־הַצֹּֽאן.

305

ש״ושָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת שָׁלוֹם, יְהֹוָ֓ה ׀ יְבָרֵ֖ךְ אֶת־עַמּ֣וֹ בַשָּׁלֽוֹם.

306

ש״זשָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת תְּשׁוּעָה, וְהָיָ֤ה הֶֽעָקֹב֙ לְמִישׁ֔וֹר וְהָרְכָסִ֖ים לְבִקְעָֽה.

307

ש״חוּמִטּוּב בֵּית יְהֹוָֽה נִשְׂבְּעָה, וְכַכָּתוּב וּשְׁאַבְתֶּם־מַ֖יִם בְּשָׂשׂ֑וֹן מִמַּעַיְנֵ֖י הַיְשׁוּעָֽה׃ לִֽישׁוּעָתְךָ֖ קִוִּ֥יתִי יְהֹוָֽה׃ לִֽישׁוּעָתְךָ֖ קִוִּ֥יתִי יְהֹוָֽה׃ לְפֻרְקָנָךְ סַבָּרִית יְהֹוָֽה. אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָֽנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃ אָֽנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

308

ש״טבשני לילות של ראש השנה יזהר ללמוד משנה דמסכת ראש השנה בנעימה על השלחן אחר הברכות ואחר המוציא ואכילה קודם בהמ״ז, גם יאמר לשון זוה״ק בפרשת אמור כנדפס במחזורים, ואחר כך יאמר לשון זה מלוקט מזוה״ק דברים כהוייתן מפוזרים הנה והנה

309

ש״ישלם טב לרישא דשתא. שלם טב ליומא דיבבא. שלם טב ליומא טבא קדישא. אנת הוא מקרא קודש. הא יִשְׂרָאֵל דאתקרון קודש מקבלי לך באנפין נהירין. מזמנין לך מתקנין לך סעודתא יקירא. מסדרין פתורי מתקני גרמייהו במאני יקר. מצלין ומשבחין וממליכין עלייהו לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

310

שי״אשלמא רבא לרישא דשתא. שלמא טבא לרישא דשתא. חנא וחסדא ורחמי לרישא דשתא. תתברך ותתנהיר מנהירו דעתיקא קדישא.

311

שי״ברישא דשתא רחמנא לשוייך לטב טבא וטבא תהוי. רחמנא ינהיר לך נהורין בברכאן וקדושין. רחמנא יברכינך בברכאן סגיאין. מבורך תהוי עלנא וְעַל כָּל־יִשְׂרָאֵל לחיין טבין ולשלמא רבא.

312

שי״גרישא דשתא. בך מתערי יִשְׂרָאֵל לתתא בשופר. וההוא קלא דנפיק משופר. בטש באוירא ובקע רקיעין עד דסליק לגבי ההוא טנרא תקיפא דחפי לסיהרא. והשתא אשגח ואשכח אתערותא דרחמי. וכדין ההוא מקטרגא לעילא אתערבב. כדין ההוא קלא קיימא ואעבר ההוא דינא. וכיון דלתתא אתערו רחמי, הכי נמי לעילא אתער שופרא אחרא עלאה. ואפיק קלא דאיהו רחמי. ואתערעו קלא בקלא רחמי ברחמי. ובאתערותא דלתתא אתער הכי נמי לעילא. וכיון דמטא האי קול מתתא. קול דיעקב אתתקן לעילא. וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אתער רחמי. דהא כגוונא דישראל מתערי לתתא קול חד דאיהו כליל באשא ורוחא ומייא דנפקי כחדא מגו שופר. הכי נמי אתער לעילא שופר. וההוא קול דכליל באשא ומייא ורוחא אתתקן ונפיק דא מתתא ודא מעילא ואתתקן עלמא דהא כדין ההיא אבן טבא דאיהי עלמא תתאה. אצטבע באינון גוונין דהאי קלא. וכדין כמה דאתחזיאת הכי משיך מלעילא. וכיון דאתתקנת בהאי קלא. רחמי נפקי מלעילא ושריין עלה. ואתכלילת ברחמי מלתתא ומלעילא. וכדין אתערבב סטרא אהרא ואתחלש תוקפיה ולא יכיל לקטרגא.

313

שי״דירחא שביעאה. כמה חביב אנת ויקיר הא כל רזין וכל קדושין יקירין תליין בשביעאה. וההוא שביעאה עלאה דאקרי עלמא דאתי מניה נהרין כל בוצינין וכל קדושין וכל ברכאן.

314

שי״הירחא שביעאה. אנת הוא חולקיה דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אנת הוא ירחא מעלמא עלאה. ובגין דא אנת בכסה ולא באתגלייא בגין דעלמא עלאה בכסה איהו וכל מילוי באיתכסייא. וכיון דמטא יומא דחמיסר כדין גילוייא איהו בחדתותא דסיהרא וסיהרא אשתלימת ואתנהירת מאימא עלאה. וקיימת לאנהרא לתתא מגו נהורא דלעילא.

315

שי״וירחא שביעאה. בך יִשְׂרָאֵל חייבין מחטאיהם ומסלקין כורסיא דדינא. ומתקנין כורסיא דרחמי בקלא דשופר דהא נגיד קול שופר מתתא. וההוא קלא סליק לעילא. וכדין אתער שופרא אחרא עלאה. ואתער רחמי ואסתלק דינא דכד מפקין בהאי שופר דלתתא אינון קלי כדין אינון קלין דלעילא דכלילן כולהו בההוא שופר עלאה יתערון לנפקא. וכדין יהבין יִשְׂרָאֵל חילא לעילא. וחידו אשתכח בכולא. וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מרחם על עלמא. וכדין סיהרא אתנהרת. וְעַל דָּא כְּתִיב אַשְׁרֵ֣י הָ֭עָם יֹדְעֵ֣י תְרוּעָ֑ה יְ֝הֹוָ֗ה בְּֽאוֹר־פָּנֶ֥יךָ יְהַלֵּכֽוּן׃

316

שי״זירחא שביעאה. בך אתער יעקב באינון מטעמים דיליה. מתלבש בצלותין ובעותין. והקול קול יעקב בההוא שופר דקא סליק. ואתער יעקב לגבי יצחק ואתקריב בהדיה. ויגש לו ויאכל ואחיד ואתכליל דא בדא. וכיון דאתכליל בהדיה. ויבא לו יין דא יין דמנטרא. יין דהוא חידו דלבא. רזא דעלמא דאתי. וכדין וירח את ריח בגדיו צלותין ובעותין דסלקין ויברכהו. נח רוגזא וחדי לבא וכלא איהו רחמי. וכיון דיצחק אתכליל ביעקב, כל אינון חיילין ותוקפין ורוגזין דהוו זמינין אתבדרו ולא אשתכחו תמן וישראל נפקין מן דינא בחדוה ובברכאן.

317

שי״חגם יאמר על השלחן שיר זה המדבר בחסדי השי״ת שעשה ליוסף הע״ה שיצא מבית האסורין בראש השנה ומלך, וזה תוארו, ולחן שלו הוא לחן של שיר אתה גאלת את אבותינו ממצרים שאומרים בליל פסח.

318

שי״טיתברך שם האל החובש לנשברים. העונה ליוסף בבית האסורים.

319

ש״כהוא בטח לבו באל שדי. על כן אמר לצרותיו די.

320

שכ״אויהי עד עת בא דברו. אלהי יעקב היה בעזרו.

321

שכ״בוהנה שלח מלך ויתירהו. מושל עמים ויפתחהו.

322

שכ״גויהי ה׳ את יוסף ויביאהו עד הלום. ויגדלהו וינשאהו ע״י חלום.

323

שכ״דויהי מקץ שנתים ימים. והנה פרעה חולם חלומים.

324

שכ״השבע פרות ושבעה שבלים. שבעה מעולים ושבעה דלים

325

שכ״וויהי בבוקר ותפעם רוחו. זכר החלום והפתרון שכחו.

326

שכ״זויספר לחרטומים גם לחכמים. ואין פותר באמת ובתמים.

327

שכ״חויקרא את יוסף ויריצוהו מן הבור. ויגלח ויחלף שמלותיו שש כגבור.

328

שכ״טאמר פרעה ליוסף חלום חלמתי. ופותר לחלומי לא מצאתי.

329

ש״לויספר לו חלומו ויפתור אותו. ויגד פתרון אמת לאמיתו.

330

של״אויטב הדבר בעיני פרעה. ובעיני כל עבדיו אשר שמעו שמעו.

331

של״בויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה. רוח אלהים בו נביא וחוזה.

332

של״גויאמר לו אחרי אשר ידעת. ואת כל זאת אתה גלית.

333

של״דהנה אתה תהיה על ביתי. ועל פיך ישק עם נחלתי.

334

של״הרק הכסא אגדל ממך. כי אין נבון וחכם כמוך.

335

של״והנה טבעתי נתתי על ידך. לא ירים איש את ידו בלעדיך.

336

של״זוישם רביד הזהב על צוארו. וילבישהו בגדי שש לפארו.

337

של״חוירכב אותו במרכבת המשנה. ואברך לפניו קורא ועונה.

338

של״טצפנת פעניח קרא שמו. וימשילהו על ארצו ועמו.

339

ש״מויקבוץ כל אוכל שבע שנים לכלכל ברעב המונים המונים.

340

שמ״אויצבור יוסף בר כחול ימים. ומלא אוצרות רבים עצומים.

341

שמ״בוליוסף יולד בארץ מצרים הבכור מנשה והשני אפרים.

342

שמ״גויהי רעב בארצות רבים. וישבור יוסף בר לרעבים.

343

שמ״דויוסף הוא השליט על הארץ. הוא המשביר לכל עם הארץ.

344

שמ״הוכל הארץ באו לשבור אל יוסף. ואת כל הכסף היה מאסף.

345

שמ״ואשרי האיש שיצא מבית אסורים. ומשל ומלך על גוים אדירים.

346

שמ״זה׳ בחסדו ישועתו הופיע. כי אין מעצור לה׳ להושיע.

347

שמ״חותשועת ה׳ כהרף עין. בן פורת יוסף בן פורת עלי עין.

348

שמ״טאח״ז יאמר פזמון זה לחן פיוט ידי רשים וכו׳ ופיוט יה שמך וכו׳ שאומרים בתפלת שחרית ככתוב במחזורים כדי לעורר את הלב ליראת שמים.

349

ש״נאלי אתה לך יאתה. המלוכה לבדד אדון הכל מושל בכל. גדול שמך וכבודך. אין דומה לך ואין ערוך לך, מעשיך יעידוך. כי הגדלת והרבית רחמיך וחסדיך.

350

שנ״אאתה אדוני ובטוב רצוני. אעבוד אותך אשמור משמרתך. גופי ונפשי לא יצאו חפשי. מכל חוקות עבודתך. קבלתי ורציתי בעול מצותך ותורתך. אני עבדך אודה לך. כי אין זולתך ואין בלתך.

351

שנ״בחשקתי בך וברוב טובך. אמצני חזקני. צור ישועתי שעה שועתי. שגבני וענני. אם המעשים דלים ורשים תחנני ותרציני למען חסדך ושם כבודך. צדקני וזכני.

352

שנ״געתה אפרש בקצור נמרץ ראשי דברים בענין קדושת תיקון יום זה של ראש השנה שנתן לנו השי״ת באהבה וברצון שבו תלויים כל התיקונים של כל ימות השנה כולה. וצריך האדם לקיים בעצמו בימים אלו מש״ה וגילו ברעדה. ורבו ועמקו מאד עניינים וסודות מצות תקיעת שופר שנתנה בו.

353

שנ״דוהנה דע בכל ראש השנה חוזר האצילות העליון של מחצב הנשמות לכמות שהיה בתחילת בריאת העולם. ובחינת תפארת ומלכות אשר במחצב הנשמות הם עומדות ודבקין זה בזה ביום ראש השנה כאשר היו יוצאין ודבקין בתחלת בריאת העולם. ואנחנו בית יִשְׂרָאֵל אשר נשמותינו הם ממחצב הנשמות. זיכנו השי״ת בדבר זה בכל שנה ושנה בתחלת השנה לנסור אותם ולתקנם. והתחלת התיקון הזה יהיה ע״י מצות תקיעת שופר אשר עצמו ורבו סודותיה.

354

שנ״הוביאר רבינו האר״י ז״ל בשער הכונות כי בחינת השופר הוא בחינת אור המקיף של שבעה ספירות תחתונות דבינה הנקראת אימא עלאה. ולכן נקרא שופר לשון שפופרת של ביצה ושפופרת של קנה שהוא חלול מתוכו. וכן השופר הוא חלול מתוכו להלביש בתוכו את אור הפנימי. ועוד נקרא שופר לטעם האדמת פני התוקע ביופי ושפרירות מלשון שופריה דאדם וכיוצא כי עַל־יְדֵי השופר מתעורר יופי עליון של אור תרין תפוחין קדישין דעתיקא קדישא ומתגלית הארתם למטה בעת תקיעת שופר כאשר מתאדמים פני התוקע. כי קול הוא בחינת אור ההבל היוצא מן הוי״ה דמלוי ס״ג וכו׳.

355

שנ״ווהנה שם ביאר רבינו האר״י זלה״ה מי הוא התוקע ומי הוא הפה ומה הם הקולות היוצאים מתוך השופר ופירוש הדברים בהרחבה. גם ביאר סוד היד של האדם התחתון האוחזת בשופר וסוד חמשה אצבעות שבו. גם פירש שיש דינין דכורין ויש דינין נוקבין והם שכ״ה ניצוצין דבוצינא דקרדנותא ופ״ר גבורות דמנצפ״ך. וידוע הוא דאור המקיף הוא בחינת דינין וגבורות. ולכן שופר אשר הוא בחינת אור מקיף הוא כולל שתי בחינות אלו של הדינין ועוד שם ביאר הטעם שצריך לתקוע מאה קולות. והנה תשר״ת תש״ת תר״ת נתבאר כונתם בספר הזוהר (פרשת אמור דף צ״ט) וז״ל סידרא קדמאה וכו׳ סידרא תניינא וכו׳ אך הזוהר כתב בזה דברים קצרים בסוד כמוס. ורבינו האר״י זלה״ה ביאר דברי הזוהר בקיצור נמרץ וגילה עוד כמה כונות פרטיות במנין התקיעות עצמן. ואין אתנו עתה מי שיוכל לירד לעומקן של דברים ולעמוד על בוריין כטיפה מן הים. על כן טוב ללמוד לשון זוה״ק דפרשת אמור הנז׳ קודם תקיעת שופר אם יהיה לו פנאי לזה או בעת שהשליח צבור דורש בד״ת. (וכבר הוא מודפס בכל המחזורים של ר״ה).

356

שנ״זבשני ימים של ראש השנה קודם תקיעת שופר

357

שנ״חיאמר בקשה זו

358

שנ״טלְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל, וּבְשֵׁם כָּל־הַנְּפָשׁוֹת. וְהָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת הַמִּתְיַחֲסִים אֶל שָׁרְשֵׁי נַפְשֵֽׁנוּ רוּחֵֽנוּ וְנִשְׁמָתֵֽנוּ וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם וְהַקְּרוֹבִים לָהֶם. שֶׁמִּכְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. וּמִכָּל־פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. דְּכָל־פַּרְצוּף וּסְפִירָה דְּפִרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. הִנֵּה אֲנַֽחְנוּ בָּאִים לְקַיֵּם מִצְוַת עשה שהיא מצות תקיעת שופר לְתַקֵּן אֶת שָׁרְשָׁהּ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן בשיעור קומה לעשות כונת יוצרנו שציונו לעשות מצוה זו להשלים אילן העליון ולהשלים אדם העליון ולהקים סוכת דוד להחזיר העטרה ליושנה לברר ולתקן ולהעלות כל הנפשות והרוחות והנשמות ונצוצי הקדושה שנפלו בקליפה ע״י אדם הראשון ועל ידינו בגלגולים אלו ובגלגולים אחרים ושארית הרפ״ח ניצוצין ולהשלים שלימות תיקון נר״ן שלנו. שֶׁמִּכְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. דְּכָל־פַּרְצוּף וּסְפִירָה דְּפִרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה המתיחסים אל תיקון מצוה זו. וגם להשלים שלימות תיקון איברי נפשות רוחות ונשמות דכל יִשְׂרָאֵל החיים והמתים החסרים מתיקון מצוה זו.

359

ש״סוִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיְּהֵא עַתָּה עֵת רָצוֹן לְפָנֶֽיךָ, להיות עולה מצוה זו לתקן את כל פגמינו ופגמי אדה״ר אשר פגמנו בכללות אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. ובכל־פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. דְּכָל־פַּרְצוּף וּסְפִירָה דְּפִרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. ולצרף ולברר ולהסיר הסיגים מצלמי לבושי נפשות רוחות ונשמות חיות יחידות דכללות ופרטות דאֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. ולברר חלקי הנפש שנפגמו ונפלו בנוגה דאֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. ונוגה כאור תהיה אל מקום הקודש.

360

שס״אאנא ה׳ הפרד נא מעלינו צד הרע שביצר הרע ותזככנו ותלבננו בכח היצר הטוב.

361

שס״בועל ידי מעשה המצוה הזאת יתוקנו כל בחינת שש קצוות וכל צלמי לבושי ה׳ אחרונה דהוי״ה נפש של כללות אבי״ע ושל כל פרטי אבי״ע דכל פרצוף וספירה דפרטי אצילות בי״ע.

362

שס״גועל ידי הדיבור של המצוה הזאת יום תרועה יהיה לכם יתוקנו כל בחינת דעת וכל צלמי לבושי ו׳ דהוי״ה רוח של כְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. ושל פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. דְּכָל־פַּרְצוּף וּסְפִירָה דְּפִרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה.

363

שס״דועל ידי הכונה של המצוה הזאת יתוקנו כל בחינת בינה וכל צלמי לבושי ה׳ ראשונה דהוי״ה נשמה של כל כְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. כָּל־פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה.

364

שס״הועל ידי המחשבה יתוקנו בל בחינת חכמה וכל צלמי לבושי יו״ד דהוי״ה חיה של כְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. ושל כָּל־פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. דכל פרצוף וספירה דפרטי אצילות בריאה יצירה עשיה. דְּכָל־פַּרְצוּף וּסְפִירָה דְּפִרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה.

365

שס״וועל ידי רעותא דלבא יתוקן כל בחינת כתר וכל צלמי לבושי קוץ היו״ד דהוי״ה יחידה של כל כְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. ושל כָּל־פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. ביחודא שלים ויהיו כסא שלם אשר בהם יתפשט שפע אור אין סוף ב״ה ויתיחדו חכמה ובינה שהם אבא ואימא ביחודא שלים י״א ה״ה ו״י ה״ה ויזדווגו תפארת ומלכות זווגא שלים י״א ה״ד ו״נ ה״י ומשם ימשך שפע רב וברכה בכל העולמות לזכך נפשנו רוחנו ונשמתנו ושהיו ראויים לעורר מ״ן ולהמשיך מ״ד ואל יעכב שום חטא ועון והרהור רע את המצוה הזאת ותעלה לרצון לריח ניחוח לפניך. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:

366

שס״זוִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁתְּהֵא שעה זו עת רצון לפניך ויהיה יום זה יום רצון לפניך ותהיה עולה מצות התקיעות אשר אנחנו באים לקיים לפניך למתק את הדינים הקשים והרפים הרמוזים באותיות שופר. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּֽנְנוּ בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הרמוזים באותיות שופ״ר ובכל הכונות הרמוזים בארבעה עשר פרקי היד האוחזים בו, ובכל הכונות חרמוזים בחמשה אצבעות האוחזים בשופר. ובכל הכוונות הרמוזים בתמונת השופר ותמונת שני צדדיו אשר צד העליון שבו הוא צר והצד התחתון שבו הוא רחב. ובכל הכונות הרמוזים בקול היוצא בשופר מן הפה ועובר הקול דרך החיך ודרך הגרון ודרך שני החניכיים אשר שם השיניים ודרך המפתים ויוצא החוצה.

367

שס״חוְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּֽנְנוּ בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן במצוה זו של קול השופר אשר נקיים בעזרתך בכל המאה קולות שבו בכללות ובפרטות. ובהאדים פני התוקע בתקיעות האלה יתעוררו המקורות ושרשי הקולות העליונים ויצאו ויתגלו ויאירו אור גדול בפנים העליונים דעתיק בשבעה שמות שהם שבעה שמות הוי״ה במלוי ס״ג אשר בתרין תפוחין דעתיקא קדישא וימשכו ש״ע נהורין ממנו אל״ף למ״ד אל״ף למ״ד אר״ך אורות לאריך אנפין וק״ן אורות לתפארת יִשְׂרָאֵל וממנו למלכות. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

368

שס״טרבון עלמא טיבו סגי עבדת עם עמך יִשְׂרָאֵל דאתרעית בהו בלחודייהו ועבדת לון עמא יחידאה בעלמא. וקרית לון גוי אחד ויהבת לון אורייתא דקשוט ופקדת לון בכמה פקודין לאתעטרא בהו. ויהבת לון חילא למעבד רעותך. ובאתערותא דילהון לתתא במילין ובעובדא. יתער חילא לעילא יהא רעוא דלהוי רעותך עם עמך יִשְׂרָאֵל לעלם ולאמטויי לנא מטוב נהורך ולקבלא צלותנא ועובדנא ברחמי.

369

ש״עויהא רעוא באתערותא דישראל לנגדא קול שופר מתתא. להוי סליק ההוא קלא לעילא ויתער שופר אחרא. ויתערו רחמי ויסתלק דינא. וכד מפקין בהדי שופר לתתא אינון קלין דלעילא דכלילן בשופר עלאה קדישא. וכדין כלהו דינין אתכפיין. ורחמין יתערו וכדין חידו אשתכח בכולא.

370

שע״אויהא רעוא דיתגליין תרין תפוחין דתקרבותא דבוסמא טבא דנהרין וחוורין תדירא אינון תפוחין קדישין שפירין חוורין דמפקין חיין לעלמא. דעלייהו כְּתִיב בְּאוֹר־פְּנֵי־מֶ֥לֶךְ חַיִּ֑ים.

371

שע״ברבון עלמא אנן בעינן לאשתדלא ביקרך. יהא רעוא קמך למיהב לן חילא לאתערא ביקרך ולמעבד רעותך ולסדרא כולא בדקא יאות. ואף על גב דלית אנן ידעי לשוואה רעותא ולבא לתקנא כולא. יהא רעוא קמך דתתרעי בעובדא דילן ותתקין תקונא דלעילא כדקא יאות. ותחשוב לן כאלו אשתדלנא ביקרך ברעותך לסדרא כולא כדקא יאות. ועל דא צלי קמך דוד מלכא משיחא ואמר. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: דהא לית כל בר נש חכים לשוואה רעותא ולבא לתקנא כולא ויעביד עובדא דמצוה על דא צלי צלותא דא. ומעשה ידינו כוננה עלינו. כוננה ואתקין תקונך לעילא כדקא יאות, עלינו אף על גב דלית אנן ידעי לשוואה רעותא אלא עובדא בלחודוי. מעשה ידינו כוננהו, למאן לההוא דרגא דאצטריך לאתתקנא, כוננהו בחיבורא חדא באבהן למהוי מתתקנא בהון בהאי עובדא כדקא יאות. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:

372

שע״גבִּרְשׁוּת מוֹרַי וְרַבּוֹתַי.

373

שע״דבָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה יאהדונהי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לשמוע קול שופר.

374

שע״ה(ביום ב׳ לא יברך שהחינו אלא אם חל יום א׳ בשבת)

375

שע״ובָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה יאהדונהי, אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָֽנוּ וְקִיְּמָֽנוּ וְהִגִּיעָֽנוּ לַזְּמַן הַזֶּה:

376

שע״זתשר״ת תשר״ת תשר״ת תש״ת תש״ת תש״ת תר״ת תר״ת תר״ת

377

שע״חדע כי ידוע הוא דאין אומרים ודוי בראש השנה כי יום טוב הוא אך רבינו האר״י ז״ל היה נוהג להתוודות בלחש שלא ישמעו הדברים לאזניו בעת תקיעת שופר דמיושב בין סדר לסדר שאז התוקע שותק ואינו תוקע וזה דוקא בתקיעות דמיושב בלבד לפי שאז מתערבב השטן ואינו משגיח לקטרג ואז דברי הודוי עולים למעלה בהתחברות קול השופר, ובסידור רבינו הרש״ש ז״ל כתב טוב שיתודה בתקיעות דמיושב בין תשר״ת לתש״ת בפרטי העונות שהם קרובים לע״ז אך יתוודה בלחש שלא ישמעו הדברים לאזניו.

378

שע״טעברנו ע״ז בשוגג. כעסנו בחול ובשבת וטרפנו נפשנו באפנו עד בוא חליפתנו באל זר. דברנו בבית הכנסת בשעת התפלה. השתחוינו והיו נגדינו איזה צלמים. העלמנו עין וקפצנו יד מן הצדקה. נהנינו מן עוה״ז בלא ברכה וגם בעת שברכנו ברכנו ברכה חטופה בלי הזכרת שם ומלכות ובחסרון תיבות ואותיות ובלי כונה. גאינו במחשבה ודבור ומעשה בכל מיני גאוה וזדון ונשתרשנו בכך הרבה. החלפנו דבורנו. תרנו אחר עינינו והסתכלנו בעריות ובצלמי ע״ז ופנינו אל מדעתנו. התפללנו בהיותנו שיכורים ובהיותנו נצרכים לנקבינו. הסתכלנו בפני הכועס ובפני אדם רשע. העמדנו דיין שאינו הגון. עברנו על חלול השם ופגמנו בעולם האצילות ובחכמות שבכללות ופרטות דפרצופי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. ועוד פגמנו ועשינו ירידה בעולמות העליונים וגרמנו פירוד בארבע אותיות הוי״ה השם הגדול ברוך הוא.

379

ש״פבין תשר״ת לתר״ת יתודה כך

380

שפ״אעברנו על שלש מאות וששים וחמש מצות לא תעשה דאורייתא וענפיהם ומצות דברי קבלה ודברי סופרים וענפיהם בהרהור במחשבה בראיה ובשמיעה בקלא ובריחא בדיבור ובמעשה בגלגולים אלו ובגלגולים אחרים, חמדנו נשי חברינו ובתיהם וממונם. ניאפנו בכל מיני ניאוף ושיחתנו זרע קודש ואת זכר משכבי אשה שכבנו ונשכבנו. הרהרנו הרהורים רעים ביום ובאנו לידי טומאת קרי בלילה. הקשינו עצמיו לדעת. דברנו לשון הרע ואבק לשון הרע ושקר וליצנות וחנופה ודברים בטלים. דברנו כל דבר האסור לדבר. פגמנו בכ״ב אותיות התורה וחמשה אותיות מנצ״פך. בטלנו ולא קיימנו מאתים וארבעים ושמונה מצות עשה דאורייתא וענפיהם ומצות עשה דדברי קבלה ודברי סופרים.

381

שפ״בגם יתוודה בהרהור דוקא ולא בפה אחר תש״ת דחזרת מוסף כך.

382

שפ״געברנו על שלש מאות וששים וחמש מצות לא תעשה דאורייתא וענפיהם. ועל מצות לא תעשה מדברי קבלה ודברי סופרים וענפיהם ופגמנו בשלשה פרצופי כח״ב דאו״א וזו״ן דכל פרצוף וספירה דפרטי אבי״ע.

383

שפ״דוכן יתודה בהרהור הלב אחר תר״ת דחזרת מוסף כך.

384

שפ״הבטלנו ולא קיימנו מאתים וארבעים ושמונה מצות עשה מדאוריתא וענפיהם, וגם מדברי קבלה ומדברי סופרים ופגמנו בשני פרצופי חג״ת ונה״י דאו״א וזו״ן דכל פרצוף וספירה דפרטי אבי״ע.

385

שפ״ואחר כל המאה קולות יאמר

386

שפ״זרבונו של עולם עשינו מה שצויתנו במצות תקיעת שופר היום הזה. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שיהיו חשובים ומרוצים לפניך המאה קולות של השופר לשדד כחות הדין דשם אלהים בכח שם שד״י מלא (שי״ן דל״ת יו״ד) הֲשִׁיבֵֽנוּ אָבִֽינוּ לְתֽוֹרָתֶֽךָ, וְקָֽרְבֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַֽעֲבֽוֹדָתֶֽךָ, וְהַֽחֲזִירֵֽנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶֽיךָ כי אתה ה׳ הרוצה בתשובה וימינך פשוטה לקבל שבים. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

387

שפ״חלימוד לראש השנה שחל בשבת

388

שפ״טראש השנה שהל להיות בשבת יאמרו קודם תפלת מוסף פסוקים אלו בפרשת בראשית ויאמר ה׳ אלהים לא טוב היות אדם לבדו וכו׳ עד ודבק באשתו והיו לבשר אחד. ואח״כ יאמרו בפרשת פנחס ובחודש השביעי באחד לחודש מקרא קודש יהיה לכם וכו׳ עד לריח נחוח אשי לה׳ ואח״כ או״א זכרנו בזכרון טוב מלפניך ופקדנו בפקודת ישועה ורחמים וכו׳. ופרשת העקדה כולה. ופסוק ושחט אותו וכו׳ עד והארץ אזכור. ואח״כ פסוקים עלה אלהים בתרועה וכו׳ הנדפסים במחזור ר״ה. ואח״כ יאמרו מזמור מ״ז למנצח לבני קרח מזמור כל העמים תקעו כף וכו׳ כולו. ואם אפשר להם יאמרו מזמור זה ז״פ. ואם לאו די בפעם אחת. ואח״כ ילמוד זוהר (פרשת אמור דף צ״ה ע״ב) המדבר בענין התקיעות ויתחיל מן רבי אבא הוה יתיב קמיה דר״ש א״ל הא זמנין סגיאין שאילנא על האי שופר וכו׳ עד א״ר אבא ודאי דא איהו ברירא דמלה בריך רחמנא דשאילנא וארוחנא בהני מלי וכו׳. ואח״כ יחשוב ויצייר בדעתו בסדר תשר״ת תש״ת תר״ת אחת לאחת עשרה פעמים (ויאמר בקשה זו)

389

ש״ציְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, בזכות פסוקי תורה ובזכות המזמור אשר קרינו ובזכות תיבותיהם ואותיותיהם ונקודותיהם וטעמיהם וכל שמותיך הקדושים היוצאים מהם וסודות הרמוזים בהם ובזכות סתרי תורה של תקיעת שופר אשר קרינו שיעלה הכל לבער ולבטל ולהכרית כל המקטרגים והמשטינים ולקרוע כל המסכים המבדילים בינך ובין עמך יִשְׂרָאֵל ולהמתיק כל הדינים הקשים והרפים. וכמו כן יתמתקו כל הדינים אשר הגברנו במעלינו. ועתה הִנֵּה אֲנַֽחְנוּ שבים אליך ומתחרטים על כל מה שפעלנו ועשינו און ומרמה בין בגלגול זה בין בגלגולים אחרים. וַהֲרֵי אֲנַֽחְנוּ מְקַבְּלִים עָלֵֽינוּ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל הַתְּשׁוּבָה כַּכָּתוּב וְשַׁבְתָּ֞ עַד־יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ. ומקבלים עלינו לשוב אליך בלב שלם ובנפש חפיצה עד מקום שידינו מגעת בעזרתך. אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ הֲשִׁיבֵֽנוּ אָבִֽינוּ לְתֽוֹרָתֶֽךָ, וְקָֽרְבֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַֽעֲבֽוֹדָתֶֽךָ, וְהַֽחֲזִירֵֽנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶֽיךָ, כי אתה ה׳ הרוצה בתשובה וימינך יהוה פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים.

390

שצ״אאנא יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ המלך הקדוש החפץ בתשובת השבים והמצרף מחשבה טובה למעשה והבוחר בקריאת התורה והגיוני סודותיה כָּאָמוּר קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ דְּבָרִ֔ים וְשׁ֖וּבוּ אֶל־יְהֹוָ֑ה אִמְר֣וּ אֵלָ֗יו כׇּל־תִּשָּׂ֤א עָוֺן֙ וְקַח־ט֔וֹב וּֽנְשַׁלְּמָ֥ה פָרִ֖ים שְׂפָתֵֽינוּ׃ לכן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתְּהֵא חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶֽיךָ קריאתנו ומחשבתנו כאלו תקענו כל המאה קולות הראויות להיות היום הזה במצות תקיעת שופר וּכְאִלּוּ כִּוַּֽנְנוּ בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בהם היום הזה וכאלו עשינו כל מה שמוטל עלינו במעשה ודבור וכונה ומחשבה ורעותא דלבא. וְיִתְיַחֲדוּ אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת הֲוָיָ״ה. שֶׁהֵם נֶֽפֶשׁ רֽוּחַ נְשָׁמָה חַיָּה יְחִידָה דִּכְלָלוּת וּפְרָטוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. בְּיִחוּדָא שְׁלִים. ויהיו כסא שלם אשר בהם יתפשט שפע אור אין סוף וְיִתְיַחֲדוּ חכמה ובינה בְּיִחוּדָא שְׁלִים (י״א ה״ה ו״י ה״ה) וימשכו אורות מוחין פנימיים מתוקים ויחזרו להתפשט בישראל אבינו אורות המוחין חדשים גם ישנים.

391

שצ״באנא ה׳ מלך עוזר וסומך קַבֵּל בְּרַֽחֲמִים וּבְרָצוֹן קריאתנו ותפלתנו לעורר רחמיך ותעמוד מכסא דין ותשב על כסא רחמים, ויגולו רחמיך העליונים על מדותיך ותעלה למעלה ראש עטרת זְכוּת אבותינו בעלי בריתך להקנות להם כח יפה במעמד שלשתן לחלות פני חניך. ויהיו היום חקוקים בכסאך אַבְרָהָם בראש. יעקב כנגד. יצחק בנתים. ויתבסמו ויתמתקו כל הדינין וְיִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת־כַּעַסֶֽךָ, וְיִּגֹּלוּ רַחֲמֶיךָ עַל־מִדּוֹתֶיךָ וְתִתְנַהֵג עִמָּנוּ בְּמִדַּת הַחֶסֶד וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים וְתִכָּנֵס לָנוּ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, וּבְטוּבְךָ הַגָּדוֹל יָשׁוּב חֲרוֹן אַפָּךְ, מֵעַמָּךְ וּמֵעִירָךְ וּמֵאַרְצָךְ וּמִנַּחֲלָתָךְ. וְקַיֵּם לָנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ אֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר הִבְטַחְתָּנוּ עַל־יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ כָּאָמוּר וְזָכַרְתִּ֖י אֶת־בְּרִיתִ֣י יַעֲק֑וֹב וְאַף֩ אֶת־בְּרִיתִ֨י יִצְחָ֜ק וְאַ֨ף אֶת־בְּרִיתִ֧י אַבְרָהָ֛ם אֶזְכֹּ֖ר וְהָאָ֥רֶץ אֶזְכֹּֽר׃ וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

392

שצ״גבקשה קודם תהלים

393

שצ״דמנהג יפה ומתוקן נתשפט בכל תפוצות ישראל לקרות חמשה ספרי תהלים בשני ימים של ר״ה וקודם לימוד התהלים יאמרו בקשה זו, וכן נכון לומר בקשה זו בליל הו״ר וביום חג השבועות אשר לומדים בהם גם כן חמשה ספרי תהלים.

394

שצ״היְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, הַבּוֹחֵר בְּדָוִד בֶּן יִשַׁי עַבְדְּךָ מְשִׁיחֶֽךָ, וּבְשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת שֶׁאָמַר לְפָנֶֽיךָ, שֶׁתְּרַחֵם עָלֵֽינוּ, וּתְהֵא חֲשׁוּבָה לְפָנֶֽיךָ קְרִיאַת מִזְמוֹרֵי תְהִלִּים שֶׁנִּקְרָא, כְּאִלּוּ כִּוַּֽנְנוּ בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן. וּבְכֹחַ מִזְמוֹרֵי תְהִלִּים, וּפְסוּקֵיהֶם וְתֵיבוֹתֵיהֶם וְאוֹתִיּוֹתֵיהֶם וּנְקֻדּוֹתֵיהֶם וְטַעֲמֵיהֶם, וּלְמַֽעַן שְׁמוֹתֶֽיךָ הַקְּדוֹשִׁים הַכְּתוּבִים בָּהֶם וְהָרְמוּזִים בָּהֶם, וּלְמַֽעַן זְכוּת דָּוִד בֶּן יִשַׁי עַבְדְּךָ מְשִׁיחֶֽךָ, יֶֽהֱמוּ נָא רַחֲמֶֽיךָ עָלֵֽינוּ, וְתָאִיר לָֽנוּ בְּפָנִים מְאִירוֹת בְּאוֹר פְּנֵי מֶֽלֶךְ חַיִּים. וּתְקַיֵּם בָּֽנוּ הַבְּרָכוֹת אֲשֶׁר צִוִּֽיתָ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לְבָרֵךְ אֶת־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּאַֽהֲבָה, כַּכָּתוּב: יְבָרֶכְךָ֥ יְהֹוָ֖ה וְיִשְׁמְרֶֽךָ׃ יָאֵ֨ר יְהֹוָ֧ה ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ׃ יִשָּׂ֨א יְהֹוָ֤ה ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃

395

שצ״ווְאַתָּ֥ה קָד֑וֹשׁ י֝וֹשֵׁ֗ב תְּהִלּ֥וֹת יִשְׂרָאֵֽל׃ אֲשֶׁר בָּחַֽרְתָּ בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת שֶׁאָמַר לְפָנֶֽיךָ דָּוִד בֶּן־יִשַׁי מְשִֽׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ שֶׁתִּהְיֶה קְרִיאַת מִזְמוֹרֵי תְהִלִּים שֶׁנִּקְרָא, חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּֽלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶֽיךָ. וּכְשֵׁם שֶׁפָּעַל וְתִקֵּן וְהוֹעִיל וְעָשָׂה וְהִצְלִֽיחַ דָּוִד עַבְדֶּֽךָ בְּאָמְרוֹ מִזְמוֹרִים אֵֽלּוּ לְפָנֶֽיךָ, כֵּן בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים וַחֲסָדֶֽיךָ הַגְּדוֹלִים, תַּעְזְרֵֽנוּ וּתְסַיְּעֵֽנוּ וּתְחַזְּקֵֽנוּ וּתְאַמְּצֵֽנוּ לְתַקֵּן וּלְהוֹעִיל בִּקְרִיאָתֵֽנוּ מִזְמוֹרֵי תְהִלִּים אֵֽלּוּ לְפָנֶֽיךָ. וְתִתֵּן כֹּֽחַ וְחֽוֹזֶק וְאֽוֹמֶץ בִּקְרִיאָתֵֽנוּ, לְזַמֵּר עָרִיצִים וּלְהַכְרִית כָּל־הַחוֹחִים וְהַקּוֹצִים הַסּוֹבְבִים הַשּׁוֹשַׁנָּה הָעֶלְיוֹנָה, וּלְחַבֵּר הַמַּלְכוּת עֲקֶֽרֶת הַבַּיִת עִם דּוֹדָהּ, בְּאַהֲבָה וְאַחְוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת. וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן, לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא, וּלְעֽוֹלְמֵי עַד תִּמְלוֹךְ בְּכָבוֹד, וְתִמְשׁוֹךְ וְתָשִׂים עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ, שֶֽׁפַע שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, וְחַיִּים אֲרֻכִּים טוֹבִים וּמְתֻקָּנִים וְחֵן וְחֶֽסֶד וְרַחֲמִים. וְתַרְחִיקֵֽנוּ מִן יֵּֽצֶר הָרָע, וְתַדְבִּיקֵֽנוּ בְּיֵֽצֶר הַטּוֹב. הֲשִׁיבֵֽנוּ אָבִֽינוּ לְתוֹרָתֶֽךָ, וְקָֽרְבֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַעֲבוֹדָתֶֽךָ, וְהַחֲזִירֵֽנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶֽיךָ:

396

שצ״זוּכְשֵׁם שֶׁהִתְפַּלֵּל דָּוִד עַבְדְּךָ לְפָנֶֽיךָ וּבִקֵּשׁ: הרבה [הֶ֭רֶב] כַּבְּסֵ֣נִי מֵעֲוֺנִ֑י וּֽמֵחַטָּאתִ֥י טַהֲרֵֽנִי׃ תְּחַטְּאֵ֣נִי בְאֵז֣וֹב וְאֶטְהָ֑ר תְּ֝כַבְּסֵ֗נִי וּמִשֶּׁ֥לֶג אַלְבִּֽין׃ לֵ֣ב טָ֭הוֹר בְּרָא־לִ֣י אֱלֹהִ֑ים וְר֥וּחַ נָ֝כ֗וֹן חַדֵּ֥שׁ בְּקִרְבִּֽי׃ כֵּן תַּעֲשֶׂה עִמָּֽנוּ צְדָקָה וָחֶֽסֶד לְתַקֵּן אֶת כָּל־הַפְּגַם אֲשֶׁר פָּגַֽמְנוּ בִּקְדֻשָׁה לְמַעְלָה. וּלְטַהֵר וּלְזַכֵּךְ נַפְשֵֽׁנוּ רוּחֵֽנוּ וְנִשְׁמָתֵֽנוּ. וְיַעֲלֶה וְיָבֹא, וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה, וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע, וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר, זִכְרוֹנֵֽנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ, וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַֽיִם עִירָךְ, וְזִכְרוֹן מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ, וְזִכְרוֹן כָּל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶֽיךָ, לִפְלֵיטָה, לְטוֹבָה, לְחֵן לְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים. זָכְרֵֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ לְטוֹבָה, וּפָקְדֵֽנוּ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ לְחַיִּים טוֹבִים. וּכְשֵׁם שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹמְרִים שִׁירָה לְפָנֶֽיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כַּךְ תְּזַכֵּֽנוּ לוֹמַר לְפָנֶֽיךָ שִׁיר וּשְׁבָחָה לְעוֹלָם הַבָּא. וְנֽוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָשׁ עַל גְּאֻלָּתֵֽנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵֽׁנוּ. וְעַל־יְדֵי אֲמִירַת מִזְמוֹרֵי תְהִלִּים, תִּתְעוֹרֵר חֲבַצֶּֽלֶת הַשָּׁרוֹן לָשִׁיר בְּקוֹל נָעִים, גִּילָה וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן יֻתַּן לָהּ, הוֹד וְהָדָר בְּבֵית אֱלֹהֵֽינוּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ אָמֵן: וְהָיָ֧ה יְהֹוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֧ה יְהֹוָ֛ה אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד׃ וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

397

שצ״חבקשה אחר אמירת תהלים

398

שצ״טיְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שתרחם עלינו ויהא חשוב לפניך קריאת חמשה ספרים שבתהלים שהם כנגד חמשה חומשי תורה (ואם לא קראו כולו אלא מקצת ממנו יאמר קריאת מזמורי תהלים ואם ספר אחד שלם יאמר ספר ראשון שבתהלים שהוא מכוון כנגד ספר בראשית שבחמשה חומשי תורה וכעזה״ד) כְּאִלּוּ כִּוַּֽנְנוּ בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן ובכח המזמורים והפסקים ותיבותיהם ואותיותיהם ונקודותיהם וטעמיהם ולמען שמותיך הקדושים הכתובים בהם ולמען כל שמות הקודש היוצאים מהם מראשי תיבות וסופי תיבות וחלופי תיבות ולמען סודותיהם יִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת־כַּעַסֶֽךָ וְיִּגֹּלוּ רַחֲמֶיךָ עַל־מִדּוֹתֶיךָ ויתמתקו הדינין ותבטל מעלינו ומעל כל יִשְׂרָאֵל כָּל־גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת ותקרע רוֹעַ גְּזַר דִּינֵנוּ (בשם קר״ע שט״ן) ותגזור עלינו גזרות טובות ותפר עצת אויבינו ותקלקל מחשבותם תפול עליהם אמתה ופחד (תעא״ו) בגדול זרועך ידמו כאבן ותשלח רפואה שלימה לכל חולי עמך יִשְׂרָאֵל ותקרא לִשְׁבוּיִם֙ דְּר֔וֹר וְלַאֲסוּרִ֖ים פְּקַח־קֽוֹחַ. (ואם אין אביו ואמו בחיים יאמר) ותחון ותרחם על נֶֽפֶשׁ רֽוּחַ נְשָׁמָה של עבדך אבי (פב״פ) ואמתך אמי (פב״פ) בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ תָּמִיד גָּמְלֵם (בט״ר צת״ג) ותושיבם בסתר עליון ובצל שדי יתלוננו ולקץ הימין תעמידם ומנחל עדניך תשקם ובצרור החיים תצרור את נפשם ותשים כבוד מנוחתם ותלוה אליהם השלום אמן.

399

ת׳אנא ה׳ למען חמשה ספרי תהלים שהם. כנגד חמשה חסדים דרועא ימינא דמלכות קדישא תאיר ותזהיר ותטהר ותזכך ותשמור ותנצור ותעזור ותסמוך לחמשה חלקים נפשנו רוחנו ונשמתנו חייתינו ויחידתנו. ויהיו נשפעים מן הברכה של פסוק יָאֵ֨ר יְהֹוָ֧ה ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ׃ אשר הם חמשה תיבות ונזכה לחמשה קולות שהם ק֣וֹל שָׂשׂ֞וֹן וְק֣וֹל שִׂמְחָ֗ה ק֣וֹל חָתָן֮ וְק֣וֹל כַּלָּה֒ ק֣וֹל אֹמְרִ֡ים הוֹדוּ֩ אֶת־יְהֹוָ֨ה צְבָא֜וֹת כִּי־ט֤וֹב יְהֹוָה֙ כִּֽי־לְעוֹלָ֣ם חַסְדּ֔וֹ.

400

ת״אאנא ה׳ למען מזמורי תהלים שהם מאה וחמשים כמנין פדיון תפתח לנו שערי פדות ותפדנו מיד כל אויבינו ותפדנו מכל צרה וצוקה ומכל דבר רע. קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך וְנֶֽאֱמַר פְּדֵ֣ה אֱ֭לֹהִים אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל צָרוֹתָֽיו׃ וְנֶֽאֱמַר פְּד֤וּת ׀ שָׁ֘לַ֤ח לְעַמּ֗וֹ צִוָּֽה־לְעוֹלָ֥ם בְּרִית֑וֹ קָד֖וֹשׁ וְנוֹרָ֣א שְׁמֽוֹ׃ וְנֶֽאֱמַר כִּֽי־עִם־יְהֹוָ֥ה הַחֶ֑סֶד וְהַרְבֵּ֖ה עִמּ֣וֹ פְדֽוּת׃ וְ֭הוּא יִפְדֶּ֣ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל עֲוֺנֹתָֽיו׃

401

ת״באנא ה׳ למען מזמורי תהלים שהם מאה וחמשים כמנין מזל החיים תשפיע לנו ממזל החיים חיים ארוכים טובים ומתוקנים ותרחמנו ותחיינו חיים ארוכים ומתוקנים. וְחַיִּים שֶׁל שָׁלוֹם, חַיִּים שֶׁל טוֹבָה, חַיִּים שֶׁל בְּרָכָה, חַיִּים שֶׁל פַּרְנָסָה טוֹבָה, חַיִּים שֶׁל חִלּוּץ עֲצָמוֹת, חַיִּים שֶׁיֵשׁ בָּהֶם יִרְאַת חֵטְא, חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם בּוּשָׁה וּכְלִמָּה, חַיִּים שֶׁל עֹֽשֶׁר וְכָבוֹד, חַיִּים שֶׁתְּהֵא בָֽנוּ אַהֲבַת תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַֽיִם, חַיִּים שֶׁתְּמַּלֵא כָל־מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּֽנוּ לְטוֹבָה לַעֲבוֹדָתֶךָ. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

402

ת״גבקשה לעילוי נשמות

403

ת״דבחודש תשרי מיום ראש השנה עד יום שמיני עצרת. וכן בחדש ניסן מן ראש חדש עד אחד ועשרים לחודש יאמרו בקשה זו המתוקנת לעילוי הנשמות, ועיין זוהר הקדוש בפרשת בלק דף קצ״ו ע״ב ותבין הענין

404

ת״הרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, קַבֵּל בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן קוֹל רוּחוֹת הַצַּדִּיקִים הַנִּרְאִין עַל־גַּבֵּי שָׁלֹשׁ חוֹמוֹת שֶׁל גַּן־עֵֽדֶן, הַמְצַפְצְפִים בְּקּוֹלָם כְצִפֳּרִים בְּכָל־בֹּֽקֶר וָבֹֽקֶר, וּמְשַׁבְּחִים וּמְפָאֲרִים אֶת־שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ וּמַעֲתִירִים עָלֵֽינוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל. כְּדִכְתִיב גַּם־צִפּ֨וֹר מָ֪צְאָה בַ֡יִת. אָֽנָּֽא יְהֹוָה, עֲנֵה עֲתִירָתָם, וְתִהְיֶֽינָה אָזְנֶֽיךָ קַשּׁוּבוֹת אֲלֵיהֶם, וּתְפִלָּתָם שְׁעֵה בְרַחֲמִים, וְתִפְרוֹשׂ עָלֵֽינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶֽךָ, וְתַקְּנֵֽנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶֽיךָ. וּתְרַחֲמֵֽנוּ וּתְחַיֵּֽנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים טוֹבִים וּמְתֻקָּנִים, חַיִּים שֶׁל שָׁלוֹם, חַיִּים שֶׁל בְּרָכָה, חַיִּים שֶׁל טוֹבָה, חַיִּים שֶׁל פַּרְנָסָה טוֹבָה, חַיִּים שֶׁל חִלּוּץ עֲצָמוֹת, חַיִּים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יִרְאַת חֵטְא, חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם בּוּשָׁה וּכְלִמָּה, חַיִּים שֶׁל עֹֽשֶׁר וְכָבוֹד, חַיִּים שֶׁתְּהֵא בָֽנוּ אַהֲבַת תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַֽיִם, חַיִּים שֶׁתְּמַּלֵא כָּל־מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּֽנוּ לְטוֹבָה לַעֲבוֹדָתֶֽךָ:

405

ת״ואֵל מָלֵא רַחֲמִים, הַגְדֵּל חַסְדְּךָ עַל נְפָשׁוֹת וְרוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת שֶׁל הַצַּדִּיקִים. וְיַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנָם לְפָנֶֽיךָ, לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה לְחֵן לְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְשָׁלוֹם. וּבְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תַּגְדִּיל חַסְדְּךָ עֲלֵיהֶם, וְתַמְתִּיק גְּבוּרָֽתְךָֽ עֲלֵיהֶם, וּתְפָאֵר תִפְאַרְתְּךָ עֲלֵיהֶם, וְתַנְעִים נִצְחֲךָ עֲלֵיהֶם, וְתִפְרוֹס הֽוֹדְךָֽ וַהֲדָֽרְךָֽ עֲלֵיהֶם, וְתָאִיר בְּרִית שְׁלֽוֹמְךָֽ עֲלֵיהֶם, וּתְגַלֵּה מַלְכֽוּתְךָֽ עֲלֵיהֶם, וְתוֹשִׁיבֵם בְּסֵֽתֶר עֶלְיוֹן וּבְצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָֽנוּ, וּלְקֵץ הַיָּמִין תַּעֲמִידֵם, וּמִנַּֽחַל עֲדָנֶֽיךָ תַּשְׁקֵם. וּבִצְרוֹר הַחַיִּים תִּצְרוֹר נִשְׁמָתָם, וְתָשִׂים כָּבוֹד מְנוּחָתָם, וּתְלַוֵּה אֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם. וְתִפְתַּח לָהֶם שַׁעֲרֵי אוֹר שִׁבְעַת הַיָמִים, שַׁעֲרֵי בְּאֵר מַֽיִם חַיִּים, שַׁעֲרֵי גְּמִילוּת חֲסָדִים טוֹבִים, שַׁעֲרֵי דְּרוֹר, שַׁעֲרֵי הֵיכָלוֹת עֶלְיוֹנִים, שַׁעֲרֵי וַעַד טוֹב, שַׁעֲרֵי זֹֽהַר הָרָקִיעַ, שַׁעֲרֵי חֲדָרִים מְלֵאִים כָּל־הוֹן יָקָר וְנָעִים, שַׁעֲרֵי טוֹבָה, שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַֽיִם הָעֶלְיוֹנָה, שַׁעֲרֵי כָּבוֹד וִיקָר, שַׁעֲרֵי לֶֽקַח טוֹב, שַׁעֲרֵי מֵֽצַח הָרָצוֹן, שַׁעֲרֵי נֹֽעַם הָעֶלְיוֹן, שַׁעֲרֵי סוֹדוֹת הָאֲצִילוּת, שַׁעֲרֵי עֵץ חַיִּים, שַׁעֲרֵי פָּנִים מְאִירוֹת, שַׁעֲרֵי צְרוֹר הַחַיִּים, שַׁעֲרֵי קִרוּן פָּנִים, שַׁעֲרֵי רָצוֹן, שַׁעֲרֵי שְׁבִיל הָעֶלְיוֹן, שַׁעֲרֵי תִּקְוָה טוֹבָה:

406

ת״זאָֽנָּֽא יְהֹוָה, חוּס וַחֲמוֹל וְרַחֵם בְּרַחֲמֶֽיךָ וַחֲסָדֶֽיךָ עַל־כָּל־נְפָשׁוֹת וְרוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּפְטְרוּ מֵעוֹלָם הַזֶּה, בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ תָּמִיד גָּמְלֵם (יכוין ר״ת בט״ר צת״ג). וְתִהְיֶה מְנוּחָתָם כָּבוֹד, מְנוּחַת שָׁלוֹם הַשְׁקֵט וָבֶֽטַח. וּתְקַיֵּם בָּהֶם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב וְנָחֲךָ֣ יְהֹוָה֮ תָּמִיד֒ וְהִשְׂבִּ֤יעַ בְּצַחְצָחוֹת֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְעַצְמֹתֶ֖יךָ יַחֲלִ֑יץ וְהָיִ֙יתָ֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וּכְמוֹצָ֣א מַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְכַזְּב֖וּ מֵימָֽיו׃

407

ת״חאָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּוֹרָֽתְךָֽ הַקְּדוֹשָׁה. וּלְמַֽעַן שְׁמוֹתֶֽיךָ הַקְּדוֹשִׁים הַכְּתוּבִים בָּהּ וְהָרְמוּזִים בָּהּ. וּלְמַֽעַן זְכוּת אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיַעֲקֹב, וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְיוֹסֵף וְדָוִד, וְתָחוּס וְתַחְמוֹל וּתְרַחֵם בְּרוֹב רַחֲמֶֽיךָ וַחֲסָדֶֽיךָ עַל־כָּל־הַנְפָשׁוֹת וְרוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת שֶׁלֹא עָצְרוּ כֹּחַ לָבֹא אֶל מְנוּחָתָם. וְעַל־כָּל־נְפָשׁוֹת וְרוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת הַמְּגוּלְגָלִים בְּדוֹמֵם וּבְצוֹמֵֽחַ וּבְבַֽעַל חַי בִּלְתִּי מְדַבֵּר וּבַֽעַל חַי מְדַבֵּר. וְאַתָּה הָאֵל הַנּוֹצֵר חֶֽסֶד לָאֲלָפִים בְּטֽוּבְךָֽ הַגָּדוֹל תַּשְׁפִּֽיעַ שֶֽׁפַע רַב לָהֶם לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים, וְתִתֵּן לָהֶם כֹּֽחַ וְעֵֽזֶר וְאֹֽמֶץ שֶׁיִּתְבָּֽרְרֽוּ וִיתֻקְּנוּ כָּרָאוּי, וּבְאוֹר פָּנֶֽיךָ תַּשְׁלִים בֵּרוּרָם וְתִקּוּנָם בִּמְהֵרָה, וְתַצִּילֵם מִכָּל־צַר וְאוֹיֵב וּמְקַטְרֵג, וְיַעַמְדוּ מְלִֽיצֵי יֽוֹשֶׁר לְהַמְלִיץ טוֹב עֲלֵיהֶם. וְתַעֲשֶׂה עִמָּהֵם חֶֽסֶד כִּי כֵן דַּרְכְּךָ לַעֲשׂוֹת חֶֽסֶד חִנָּם בְּכָל־דּוֹר וָדוֹר:

408

ת״טאָֽנָּֽא בְּכֹֽחַ. גְּדוּלַת יְמִינֶֽךָ. תַּתִּיר צְרוּרָה: (אב״ג ית״ץ)

409

ת״יקַבֵּל רִנַּת. עַמֶּֽךָ שַׂגְּבֵֽנוּ. טַהֲרֵֽנוּ נוֹרָא: (קר״ע שט״ן)

410

תי״אנָא גִבּוֹר. דּֽוֹרְשֵֽׁי יִחוּדֶֽךָ. כְּבָבַת שָׁמְרֵם: (נג״ד יכ״ש)

411

תי״בבָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם. רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ. תָּמִיד גָּמְלֵם: (בט״ר צת״ג)

412

תי״גחֲסִין קָדוֹשׁ. בְּרֹב טֽוּבְךָֽ. נַהֵל עֲדָתֶֽךָ: (חק״ב טנ״ע)

413

תי״דיָחִיד גֵּאֶה. לְעַמְּךָ פְנֵה. זֽוֹכְרֵֽי קְדֻשָּׁתֶֽךָ: (יג״ל פז״ק)

414

תי״השַׁוְעָתֵֽנוּ קַבֵּל. וּשְׁמַע צַעֲקָתֵֽנוּ. יוֹדֵֽעַ תַּעֲלוּמוֹת: (שק״ו צי״ת)

415

תי״ובָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

416

תי״זאָֽנָּֽא בַּחֲסָדִים גְּדוֹלִים, יָאִיר תִּפְאֶֽרֶת צַדִּיק: (אב״ג ית״ץ)

417

תי״חקִוִּֽינוּ רָצוֹן עֶלְיוֹן, שֶׁל טְעָמִים נְקֻדּוֹת: (קר״ע שט״ן)

418

תי״טנְקַוֶּה גַּדְלוּת דּוֹדִים, יוּשְׁלַם כֶּֽתֶר שֶׁלָּהֶם: (נג״ד יכ״ש)

419

ת״כבְּאוֹר טִפַּת רֶֽחֶם צַדִּיק תָמִּים גַּדְּלֶֽנּוּ: (בט״ר צת״ג)

420

תכ״אחִלִּֽינוּ קִוִּֽינוּ בִּרְכַת טוּב נֹֽעַם עֶלְיוֹן: (חק״ב טנ״ע)

421

תכ״ביִתְמַתְּקוּ גְּבוּרוֹת לְעוֹרֵר פְּעוּלַּת זִוּוּג קָדוֹשׁ: (יג״ל פז״ק)

422

תכ״גשְׁבִיל קֹֽדֶשׁ וִיסוֹד צַדִּיק יִהְיוּ תְמִימִים: (שק״ו צי״ת)

423

תכ״דבָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

424

תכ״הבקשה למוצאי ראש השנה

425

תכ״ובמוצאי ראש השנה אחר ערבית כשיבא לביתו יאמר סדר זה לסימנא טבא. כי זה היום של ג׳ תשרי הוא התחלת ימי המעשה של כל השנה כולה.

426

תכ״זוַיִּזְרַ֤ע יִצְחָק֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיִּמְצָ֛א בַּשָּׁנָ֥ה הַהִ֖וא מֵאָ֣ה שְׁעָרִ֑ים וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ יְהֹוָֽה׃ י״ב פעמים
כִּֽי־עִ֭מְּךָ מְק֣וֹר חַיִּ֑ים בְּ֝אוֹרְךָ֗ נִרְאֶה־אֽוֹר׃ י׳ פעמים
וְיִֽתֶּן־לְךָ֙ הָאֱלֹהִ֔ים מִטַּל֙ הַשָּׁמַ֔יִם וּמִשְׁמַנֵּ֖י הָאָ֑רֶץ וְרֹ֥ב דָּגָ֖ן וְתִירֹֽשׁ׃ יַֽעַבְד֣וּךָ עַמִּ֗ים וישתחו [וְיִֽשְׁתַּחֲו֤וּ] לְךָ֙ לְאֻמִּ֔ים הֱוֵ֤ה גְבִיר֙ לְאַחֶ֔יךָ וְיִשְׁתַּחֲו֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֣י אִמֶּ֑ךָ אֹרְרֶ֣יךָ אָר֔וּר וּֽמְבָרְכֶ֖יךָ בָּרֽוּךְ׃ וְאֵ֤ל שַׁדַּי֙ יְבָרֵ֣ךְ אֹֽתְךָ֔ וְיַפְרְךָ֖ וְיַרְבֶּ֑ךָ וְהָיִ֖יתָ לִקְהַ֥ל עַמִּֽים׃ וְיִֽתֶּן־לְךָ֙ אֶת־בִּרְכַּ֣ת אַבְרָהָ֔ם לְךָ֖ וּלְזַרְעֲךָ֣ אִתָּ֑ךְ לְרִשְׁתְּךָ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֔יךָ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן אֱלֹהִ֖ים לְאַבְרָהָֽם׃ מֵאֵ֨ל אָבִ֜יךָ וְיַעְזְרֶ֗ךָּ וְאֵ֤ת שַׁדַּי֙ וִיבָ֣רְכֶ֔ךָּ בִּרְכֹ֤ת שָׁמַ֙יִם֙ מֵעָ֔ל בִּרְכֹ֥ת תְּה֖וֹם רֹבֶ֣צֶת תָּ֑חַת בִּרְכֹ֥ת שָׁדַ֖יִם וָרָֽחַם׃ בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ גָּֽבְרוּ֙ עַל־בִּרְכֹ֣ת הוֹרַ֔י עַֽד־תַּאֲוַ֖ת גִּבְעֹ֣ת עוֹלָ֑ם תִּֽהְיֶ֙יןָ֙ לְרֹ֣אשׁ יוֹסֵ֔ף וּלְקׇדְקֹ֖ד נְזִ֥יר אֶחָֽיו׃ וַאֲהֵ֣בְךָ֔ וּבֵרַכְךָ֖ וְהִרְבֶּ֑ךָ וּבֵרַ֣ךְ פְּרִֽי־בִטְנְךָ֣ וּפְרִֽי־אַ֠דְמָתֶ֠ךָ דְּגָ֨נְךָ֜ וְתִֽירֹשְׁךָ֣ וְיִצְהָרֶ֗ךָ שְׁגַר־אֲלָפֶ֙יךָ֙ וְעַשְׁתְּרֹ֣ת צֹאנֶ֔ךָ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע לַאֲבֹתֶ֖יךָ לָ֥תֶת לָֽךְ׃ בָּר֥וּךְ תִּֽהְיֶ֖ה מִכׇּל־הָעַמִּ֑ים לֹא־יִהְיֶ֥ה בְךָ֛ עָקָ֥ר וַֽעֲקָרָ֖ה וּבִבְהֶמְתֶּֽךָ׃ וְהֵסִ֧יר יְהֹוָ֛ה מִמְּךָ֖ כׇּל־חֹ֑לִי וְכׇל־מַדְוֵי֩ מִצְרַ֨יִם הָרָעִ֜ים אֲשֶׁ֣ר יָדַ֗עְתָּ לֹ֤א יְשִׂימָם֙ בָּ֔ךְ וּנְתָנָ֖ם בְּכׇל־שֹׂנְאֶֽיךָ׃ בָּר֥וּךְ אַתָּ֖ה בָּעִ֑יר וּבָר֥וּךְ אַתָּ֖ה בַּשָּׂדֶֽה׃ בָּר֧וּךְ פְּרִֽי־בִטְנְךָ֛ וּפְרִ֥י אַדְמָתְךָ֖ וּפְרִ֣י בְהֶמְתֶּ֑ךָ שְׁגַ֥ר אֲלָפֶ֖יךָ וְעַשְׁתְּר֥וֹת צֹאנֶֽךָ׃ בָּר֥וּךְ טַנְאֲךָ֖ וּמִשְׁאַרְתֶּֽךָ׃ בָּר֥וּךְ אַתָּ֖ה בְּבֹאֶ֑ךָ וּבָר֥וּךְ אַתָּ֖ה בְּצֵאתֶֽךָ׃ יִתֵּ֨ן יְהֹוָ֤ה אֶת־אֹיְבֶ֙יךָ֙ הַקָּמִ֣ים עָלֶ֔יךָ נִגָּפִ֖ים לְפָנֶ֑יךָ בְּדֶ֤רֶךְ אֶחָד֙ יֵצְא֣וּ אֵלֶ֔יךָ וּבְשִׁבְעָ֥ה דְרָכִ֖ים יָנ֥וּסוּ לְפָנֶֽיךָ׃ יְצַ֨ו יְהֹוָ֤ה אִתְּךָ֙ אֶת־הַבְּרָכָ֔ה בַּאֲסָמֶ֕יךָ וּבְכֹ֖ל מִשְׁלַ֣ח יָדֶ֑ךָ וּבֵ֣רַכְךָ֔ בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃ יִפְתַּ֣ח יְהֹוָ֣ה ׀ לְ֠ךָ֠ אֶת־אוֹצָר֨וֹ הַטּ֜וֹב אֶת־הַשָּׁמַ֗יִם לָתֵ֤ת מְטַֽר־אַרְצְךָ֙ בְּעִתּ֔וֹ וּלְבָרֵ֕ךְ אֵ֖ת כׇּל־מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֑ךָ וְהִלְוִ֙יתָ֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים וְאַתָּ֖ה לֹ֥א תִלְוֶֽה׃ אַשְׁרֶ֨יךָ‏ יִשְׂרָאֵ֜ל מִ֣י כָמ֗וֹךָ עַ֚ם נוֹשַׁ֣ע בַּיהֹוָ֔ה מָגֵ֣ן עֶזְרֶ֔ךָ וַאֲשֶׁר־חֶ֖רֶב גַּאֲוָתֶ֑ךָ וְיִכָּחֲשׁ֤וּ אֹיְבֶ֙יךָ֙ לָ֔ךְ וְאַתָּ֖ה עַל־בָּמוֹתֵ֥ימוֹ תִדְרֹֽךְ׃

427

תכ״חיִשְׂרָאֵל֙ נוֹשַׁ֣ע בַּֽיהֹוָ֔ה תְּשׁוּעַ֖ת עוֹלָמִ֑ים לֹֽא־תֵבֹ֥שׁוּ וְלֹא־תִכָּלְמ֖וּ עַד־ע֥וֹלְמֵי עַֽד׃ וַאֲכַלְתֶּ֤ם אָכוֹל֙ וְשָׂב֔וֹעַ וְהִלַּלְתֶּ֗ם אֶת־שֵׁ֤ם יְהֹוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה עִמָּכֶ֖ם לְהַפְלִ֑יא וְלֹא־יֵבֹ֥שׁוּ עַמִּ֖י לְעוֹלָֽם׃ וִידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י בְקֶ֤רֶב יִשְׂרָאֵל֙ אָ֔נִי וַאֲנִ֛י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם וְאֵ֣ין ע֑וֹד וְלֹֽא־יֵבֹ֥שׁוּ עַמִּ֖י לְעוֹלָֽם׃ וּפְדוּיֵ֨י יְהֹוָ֜ה יְשֻׁב֗וּן וּבָ֤אוּ צִיּוֹן֙ בְּרִנָּ֔ה וְשִׂמְחַ֥ת עוֹלָ֖ם עַל־רֹאשָׁ֑ם שָׂשׂ֤וֹן וְשִׂמְחָה֙ יַשִּׂ֔יגוּ וְנָ֖סוּ יָג֥וֹן וַאֲנָחָֽה׃ כִּֽי־בְשִׂמְחָ֣ה תֵצֵ֔אוּ וּבְשָׁל֖וֹם תּוּבָל֑וּן הֶהָרִ֣ים וְהַגְּבָע֗וֹת יִפְצְח֤וּ לִפְנֵיכֶם֙ רִנָּ֔ה וְכׇל־עֲצֵ֥י הַשָּׂדֶ֖ה יִמְחֲאוּ־כָֽף׃ הִנֵּ֨ה אֵ֧ל יְשׁוּעָתִ֛י אֶבְטַ֖ח וְלֹ֣א אֶפְחָ֑ד כִּֽי־עׇזִּ֤י וְזִמְרָת֙ יָ֣הּ יְהֹוָ֔ה וַֽיְהִי־לִ֖י לִֽישׁוּעָֽה׃ וּשְׁאַבְתֶּם־מַ֖יִם בְּשָׂשׂ֑וֹן מִמַּעַיְנֵ֖י הַיְשׁוּעָֽה׃ וַאֲמַרְתֶּ֞ם בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא הוֹד֤וּ לַֽיהֹוָה֙ קִרְא֣וּ בִשְׁמ֔וֹ הוֹדִ֥יעוּ בָעַמִּ֖ים עֲלִילֹתָ֑יו הַזְכִּ֕ירוּ כִּ֥י נִשְׂגָּ֖ב שְׁמֽוֹ׃ זַמְּר֣וּ יְהֹוָ֔ה כִּ֥י גֵא֖וּת עָשָׂ֑ה מידעת [מוּדַ֥עַת] זֹ֖את בְּכׇל־הָאָֽרֶץ׃ צַהֲלִ֥י וָרֹ֖נִּי יוֹשֶׁ֣בֶת צִיּ֑וֹן כִּי־גָד֥וֹל בְּקִרְבֵּ֖ךְ קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃ וְאָמַר֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא הִנֵּ֨ה אֱלֹהֵ֥ינוּ זֶ֛ה קִוִּ֥ינוּ ל֖וֹ וְיוֹשִׁיעֵ֑נוּ זֶ֤ה יְהֹוָה֙ קִוִּ֣ינוּ ל֔וֹ נָגִ֥ילָה וְנִשְׂמְחָ֖ה בִּישׁוּעָתֽוֹ׃ בּוֹרֵ֖א נוב [נִ֣יב] שְׂפָתָ֑יִם שָׁל֨וֹם ׀ שָׁל֜וֹם לָרָח֧וֹק וְלַקָּר֛וֹב אָמַ֥ר יְהֹוָ֖ה וּרְפָאתִֽיו׃ וְר֣וּחַ לָֽבְשָׁ֗ה אֶת־עֲמָשַׂי֮ רֹ֣אשׁ השלושים [הַשָּׁלִישִׁים֒] לְךָ֤ דָוִיד֙ וְעִמְּךָ֣ בֶן־יִשַׁ֔י שָׁל֨וֹם ׀ שָׁל֜וֹם לְךָ֗ וְשָׁלוֹם֙ לְעֹ֣זְרֶ֔ךָ כִּ֥י עֲזָֽרְךָ֖ אֱלֹהֶ֑יךָ וַיְקַבְּלֵ֣ם דָּוִ֔יד וַֽיִּתְּנֵ֖ם בְּרָאשֵׁ֥י הַגְּדֽוּד׃

428

תכ״טוַאֲמַרְתֶּ֥ם כֹּ֖ה לֶחָ֑י וְאַתָּ֤ה שָׁלוֹם֙ וּבֵיתְךָ֣ שָׁל֔וֹם וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃ י׳ פעמים

429

ת״לאח״כ יאמר

430

תל״אאֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, בְּסִימָן טוֹב וּבְמַזָּל טוֹב הָחֵל עָלֵֽינוּ אֶת יְמֵי השנה הזאת הַבָּאִים לִקְרָאתֵֽנוּ לחטו״ל כולם ברוכים טובים ומתוקנים ומנוקים מכל הטא ועון ופשע ונהיה מדובקים בלימוד תורה לשמה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְתַשְׁמִיעֵֽנוּ בָהֶם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, ונתבשר בשורות טובות וְלֹא תַעֲלֶה קִנְאָתֵֽנוּ עַל לֵב אָדָם, וְלֹא קִנְאַת אָדָם תַּעֲלֶה עַל לִבֵּֽנוּ. מַלְכֵּֽנוּ וֵאלֹהֵֽינוּ, שִׂים בְּרָכָה רְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכָל־מַעֲשֵׂה יָדֵֽינוּ. וְכָל־הַיּוֹעֵץ עָלֵֽינוּ וְעַל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל עֵצָה טוֹבָה, וּמַחֲשָׁבָה טוֹבָה, אַמְּצוֹ, בָּֽרְכֽוֹ, גַּדְּלוֹ, קַיְּמוֹ, קַיֵּם עֲצָתוֹ, כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר יִֽתֶּן־לְךָ֥ כִלְבָבֶ֑ךָ וְֽכָל־עֲצָתְךָ֥ יְמַלֵּֽא׃ וְנֶאֱמַר וְֽתִגְזַר־א֭וֹמֶר וְיָ֣קָם לָ֑ךְ וְעַל־דְּ֝רָכֶ֗יךָ נָ֣גַֽהּ אֽוֹר: וְכָל־הַיּוֹעֵץ עָלֵֽינוּ וְעַל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל עֵצָה שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה וּמַחֲשָׁבָה שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה, (אַבְּדוֹ, בַּטְּלוֹ, גַּדְּעוֹ, הָפֵרוֹ,) הָפֵר עֲצָתוֹ, כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר יְֽהֹוָ֗ה הֵפִ֥יר עֲצַת־גּוֹיִ֑ם הֵ֝נִ֗יא מַחְשְׁב֥וֹת עַמִּֽים: וְנֶאֱמַר עֻ֥צוּ עֵצָ֖ה וְתֻפָ֑ר דַּבְּר֤וּ דָבָר֙ וְלֹ֣א יָק֔וּם כִּ֥י עִמָּ֖נוּ אֵֽל:

431

תל״בויפתח יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ לָֽנוּ בָּזֶה הַחֹדֶשׁ וּבְכָל־חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ. וּבְכָל־שָׁבוּעַ וּבְכָל־יוֹם וּבְכָל־שָׁעָה וּבְכָל־הַשָּׁנָה הַזֹּאת כֻּלָּהּ. שַׁעֲרֵי אוֹרָה, שַׁעֲרֵי בְרָכָה, שַׁעֲרֵי גִילָה, שַׁעֲרֵי דִיצָה, שַׁעֲרֵי דֵעָה, שַׁעֲרֵי הוֹד וְהָדָר, שַׁעֲרֵי וַעַד טוֹב, שַׁעֲרֵי זִמְרָה, שַׁעֲרֵי חֶדְוָה, שַׁעֲרֵי חֶמְלָה, שַׁעֲרֵי חֵן וָחֶֽסֶד, שַׁעֲרֵי חַיִּים טוֹבִים, שַׁעֲרֵי טוֹבָה, שַׁעֲרֵי יְשׁוּעָה, שַׁעֲרֵי כַפָּרָה, שַׁעֲרֵי כַלְכָּלָה, שַׁעֲרֵי לִמּוּד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ, שַׁעֲרֵי מָזוֹן, שַׁעֲרֵי מְחִילָה, שַׁעֲרֵי נֶחָמָה, שַׁעֲרֵי סְלִיחָה, שַׁעֲרֵי עֶזְרָה, שַׁעֲרֵי פְדוּת, שַׁעֲרֵי פַרְנָסָה טוֹבָה, שַׁעֲרֵי צְדָקָה, שַׁעֲרֵי צָהֳלָה, שַׁעֲרֵי קוֹמְמִיּוּת, שַׁעֲרֵי רְפוּאָה שְׁלֵימָה, שַׁעֲרֵי שָׁלוֹם, שַׁעֲרֵי שַׁלְוָה, שַׁעֲרֵי תוֹרָה, שַׁעֲרֵי תְפִלָּה, שַׁעֲרֵי תְשׁוּבָה, שַׁעֲרֵי תְשׁוּעָה: וְנֶֽאֱמַר וְיִֽהְי֨וּ דְבָרַ֜י אֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֤ר הִתְחַנַּ֙נְתִּי֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה קְרֹבִ֛ים אֶל־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יוֹמָ֣ם וָלָ֑יְלָה לַעֲשׂ֣וֹת ׀ מִשְׁפַּ֣ט עַבְדּ֗וֹ וּמִשְׁפַּ֛ט עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵ֖ל דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ׃ לְמַ֗עַן דַּ֚עַת כׇּל־עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ כִּ֥י יְהֹוָ֖ה ה֣וּא הָאֱלֹהִ֑ים אֵ֖ין עֽוֹד׃

432

תל״גבקשה לתענית עשרת ימי תשובה

433

תל״דבתוך עשרת ימי תשובה שהאדם דרכו להתענות בהם יאמר נוסח קבלת תענית זה אחר מנחה חוץ מן צום גדליה אין צריך לקבלו בפה כי הוא תענית חובה וזו תוארה.

434

תל״הרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵֽינִי לפניך בתענית יחיד נדבה למהר שהוא יום [פ׳] מעשרת ימי תשובה מעלות השחר עד צאת ג׳ כוכבים גדולים. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שתתן לי כה ועזר וחוזק להתענות לפניך כראוי. ותשמרני מכל כעם ועצבון ומכל חטא ועון. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בקבלת תענית זה ויהיה חשוב ומקובל ומרוצה לפניך חלבי ודמי שמתמעט בתעניתי למחר כאלו הקרבתיו על גבי מזבחך הקדוש. ותרצני למחול ולסלוח ולכפר את כל החטאים ועונות ופשעים שחטאתי ועויתי ופשעתי לפניך. כי אתה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ נתת לנו ברחמיך הרבים ובחסדיך הגדולים עשרת ימי תשובה בכל שנה ושנה לקבלנו בהם בתשובה ולמחול ולסלוח ולכפר בהם כל חטאינו ועונותינו ופשענו. וְכַכָּתוּב עַל־יְדֵי נְבִיאֶךָ: דִּרְשׁ֥וּ יְהֹוָ֖ה בְּהִמָּֽצְא֑וֹ קְרָאֻ֖הוּ בִּֽהְיוֹת֥וֹ קָרֽוֹב׃ וְנֶֽאֱמַר אִם־עֲוֺנ֥וֹת תִּשְׁמׇר־יָ֑הּ אֲ֝דֹנָ֗י מִ֣י יַעֲמֹֽד׃ כִּֽי־עִמְּךָ֥ הַסְּלִיחָ֑ה לְ֝מַ֗עַן תִּוָּרֵֽא׃ וְנֶֽאֱמַר קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ דְּבָרִ֔ים וְשׁ֖וּבוּ אֶל־יְהֹוָ֑ה אִמְר֣וּ אֵלָ֗יו כׇּל־תִּשָּׂ֤א עָוֺן֙ וְקַח־ט֔וֹב וּֽנְשַׁלְּמָ֥ה פָרִ֖ים שְׂפָתֵֽינוּ׃

435

תל״וואתה ה׳ הרוצה בתשובה וימינך יהוה פשוטה לקבל שבים תקבלנו בתשובה הֲשִׁיבֵֽנוּ אָבִֽינוּ לְתֽוֹרָתֶֽךָ, וְקָֽרְבֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַֽעֲבֽוֹדָתֶֽךָ, וְהַֽחֲזִירֵֽנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶֽיךָ. סְלַח לָֽנוּ אָבִֽינוּ כִּי חָטָֽאנוּ, מְחוֹל לָֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ כִּי פָשָֽׁעְנוּ, כִּי אֵל טוֹב וְסַלָּח אָֽתָּה. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, אָבִינוּ אָתָּה. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רַחֵם עָלֵינוּ. עׇזְרֵ֤נוּ ׀ אֱלֹ֘הֵ֤י יִשְׁעֵ֗נוּ עַֽל־דְּבַ֥ר כְּבֽוֹד־שְׁמֶ֑ךָ וְהַצִּילֵ֥נוּ וְכַפֵּ֥ר עַל־חַ֝טֹּאתֵ֗ינוּ שְׁמֶֽךָ׃ יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

436

תל״זבקשה לסוף התענית

437

תל״חבתענית של עשרת ימי תשובה יאמר בסוף היום אחר תפלת המנחה יאמר בקשה זו.

438

תל״טרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, ברחמיך הרבים ובחסדיך הגדולים נתת לעמך יִשְׂרָאֵל עשרת ימי תשובה בכל שנה ושנה שבהם תקבל תשובת השבים לפניך כי ימינך פשוטה לקבל שבים. והורו לנו עבדיך חכמי יִשְׂרָאֵל שגם תפלה ותענית ותשובה של אדם יחידי מעמך יִשְׂרָאֵל תקבלם ברחמים וברצון בימים אלו. וְכַכָּתוּב עַל־יְדֵי נְבִיאֶךָ: דִּרְשׁ֥וּ יְהֹוָ֖ה בְּהִמָּֽצְא֑וֹ קְרָאֻ֖הוּ בִּֽהְיוֹת֥וֹ קָרֽוֹב׃ וְגָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שהקרבתי היום הזה לפניך חלבי ודמי בתענית. והרתחתי אותם בחמימות חולשת גופי.

439

ת״מיְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שיהיה חשוב ומקובל ומרוצה לפניך חלבי ודמי שנתמעט היום בתענית כאלו הקרבתיו על גבי מזבחך הקדוש. ויהיה חשוב ומקובל ומרוצה תעניתי ביום זה שהוא יום (פ) בשבת קודש שתמחול ותסלח ותכפר לי על כל החטאים והעונות והפשעים שחטאתי ועויתי ופשעתי בכל יום (פ) שבכל שבוע ושבוע בימים שעברו בכל שנותי וימי.

440

תמ״אאנא ענני ה׳ ענני למען רחמיך וחסדיך ולמען שלושה עשר תיקונים דיקנא קדישא עלאה המתגלים ומאירים בעולם האצילות בחודש השביעי הזה ועל ידי כן נפתחים שלשה עשר שערי רחמים כדי לקבל השבים בתשובה. אנא ה׳ ענני למען האם העליונה שבשמך הגדול אשר רצון היו״ד לא נפסק ממנה לעולם וניתן בה ברשותה כל חירות העבדים וגם כל חירות בעלי תשובה חשבים בתשובה ומתחרטים על עונותיהם וְנֶֽאֱמַר אִם־עֲוֺנ֥וֹת תִּשְׁמׇר־יָ֑הּ אֲ֝דֹנָ֗י מִ֣י יַעֲמֹֽד, מי יעמוד ודאי וְכַכָּתוּב מִ֥י יִרְפָּא־לָֽךְ.

441

תמ״בוִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שיהיה הריח העולה מפי בשעה זו כריח העולה מהקרבן באש המזבח ותרצני. ובכן יתמתקו מספר אותיות של מילוי הרבוע שם אלהים דההי״ן שחשבונם ת״ת ועם מספר ק״ל אותיות של עשרה שמות אלהים במלוי ההי״ן עולים מספר תענית ויעלה. לפניך מדרגה אחר מדרגה מעשיה ליצירה ומיצירה לבריאה. ומבריאה לאצילות. עד מוחא סתימאה מחשבה העליונה דבריר אוכל וזריק פסולת. ומכחה ישתלשל וירד שפע גדול ורב על כל העולמות מדרגה אחר מדרגה. מאצי״לות לברי״אה. ומברי״אה ליצי״רה. ומיצי״רה לעשי״ה. ומשם יגיע ויחול עלי אני. (פב״ב) לטהר לבי לעבדך באמת ליראה ולאהבה את שמך. ולתת כח במחשבתי ומוחי לברר ולעלות כל נצוצי הקדושה והנפשות והרוחות והנפשות הקדושה להגביר חלק הטוב שיש בי ובהעלות ריח הַבָל פי יתוקנו ויעלו ארבעה יודין של מלוי שם הוי״ה במלוי ע״ב [יו״ד ה״י וי״ו ה״י] אל מקומם העליון. ויעלו כל חלקי הנפשות והרוחות שהיו בדומם וצומח וחי באכלי אותם ויחזרו אל הקדושה מנוקות מכל רע ואת נפשנו תטהר עננו אבינו עננו. והיה נא קרוב לשועתינו. עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמָךְ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְמִינָךְ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּֽוֹרָתָךְ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתָךְ. לְ֭מַעַן יֵחָלְצ֣וּן יְדִידֶ֑יךָ הוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ וַעֲנֵֽנִי. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

442

תמ״גגילוי דעת לעשרת ימי תשובה וכל יום

443

תמ״דבכל יום מעשרת ימי תשובה ובפרט ביום התענית שהאדם עלול יותר לכעס וכיוצא. יזהר לומר בבקר השכם קודם עלות השחר. גלוי דעת זה וטוב לאומרו בכל ימות השנה

444

תמ״ההריני מגלה דעתי ורצוני לפני הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בלב שלם ובנפש חפצה וַהֲרֵֽינִי מבטל בכל לבי ובכל נפשי מעתה ועד עולם כל מיני גאוה וכל מיני כעס וחימה והקפדה וקנאה ושנאה ונקימה ונטירה וכל מיני ראיה ושמיעה של איסור וכל מיני דבור אסור וכל מיני הרהורים רעים ופגומים אם אכשל בהם ח״ו. בין באונס בין ברצון בין בשוגג בין במזיד ומעתה ומעכשיו הֲרֵֽינִי מתחרט עליהם ומתנה עליהם שיהיו כולם בטלין ומבוטלין מעיקרן לא שרירין ולא קיימין. ובכולהון אתחרטנא בהון מעתה ועד עולם.

445

תמ״וועתה אני מבאר ומפרש באר היטב, ואני מגלה דעתי ורצוני בכל לבי ונפשי לפני הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כי רצוני ומאויי וכונתי ומחשבתי לעבוד את בוראנו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אלהי אַבְרָהָם אלהי יצחק וישראל עבודה שלימה. עבודה תמה במחשבה ודבור ומעשה ביראה ואהבה ושמחה. וכל מחשבה ודבור ומעשה שהם נגד רצון הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יהיו בטלים ומבוטלים ביטול גמור כחרס הנשבר.

446

תמ״זוִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שתשבור ותשבית עול יצה״ר מלבינו שכך בראתנו לעשות רצונך. אתה חפץ ואנחנו חפצים ומי מעכב שאור שבעיסה. גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שאין בנו כח לעמוד בו על כן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שתשביתהו מעלינו ונעשה רצונך בלבב שלם (א״ה זו היא תפלת רבי תנחום).

447

תמ״חבקשה לסעודת ערב יום הכפורים בבקר

448

תמ״טבתשעה לחודש תשרי שהוא ערב יוה״כ יזהר לומר קודם הסעודה של הבוקר ושל סעודת המפסקת כל הבקשות השייכים לסעודה אשר הבאתים לעיל בתחלת הספר הזה ואחריהם יוסיף לומר בקשה זו.

449

ת״נלְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרינִי מוּכָן לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת בַּיּוֹם הַזֶּה שֶׁהוּא יוֹם תְּשִׁיעִי לְחֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי, וַהֲרֵינִי מוּכָן לְהַרְבּוֹת בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה בְּיוֹם זֶה כְּדֵי לְתַקֵּן אֶת רָחֵל אִמֵּנוּ עֲקֶרֶת הַבַּיִת גַּם בִּיסוֹד וּמַלְכוּת שֶׁבָּהּ הַשַּׁיָּכִים לְיוֹם מָחָר שֶׁהוּא יוֹם עֲשִׂירִי לַחֹדֶשׁ הַזֶּה. עַל־יְדֵי הַבְּרָכוֹת וְהַמִּצְוֹת שֶׁנַּעֲשָׂה בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה הַגּוּפָנִית. וְעַל יְדֵי כֵן תַּעֲלֶה בַּעֲשָׂרָה בְּתִשְׁרֵי שֶׁהוּא יוֹם הַכִּפּוּרִים לִזּוֹן מֵחֲמִשָּׁה קוֹלוֹת הַפְּנִימִיִּים שֶׁהֵם קוֹלוֹת מַיִם רַבִּים מִנְּהַר פְּרָת בִּינָה הָעֶלְיוֹנָה הַנִּמְשָׁכִים מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ וְעֶלְיוֹן. וְגַם אֲנַחְנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּנֶיהָ שֶׁל רָחֵל אִמֵּנוּ נִתְעַנֶּה בְּעֶזְרַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בַּחֲמִשָּׁה עִנּוּיִים. וְנִתְפַּלֵּל חֲמִשָּׁה תְּפִלּוֹת וּנְקַבֵּל הֶאָרָה וְשֶׁפַע מִן מָזוֹן שֶׁלָּהּ הַפְּנִימִי. וְכַכָּתוּב כִּ֠י לֹ֣א עַל־הַלֶּ֤חֶם לְבַדּוֹ֙ יִחְיֶ֣ה האָדָ֔ם כִּ֛י עַל־כׇּל־מוֹצָ֥א פִי־יְהֹוָ֖ה יאהדונהי יִחְיֶ֥ה הָאָדָם. וְנֶאֱמַר שַׁבַּ֨ת שַׁבָּת֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם בְּתִשְׁעָ֤ה לַחֹ֙דֶשׁ֙ בָּעֶ֔רֶב מֵעֶ֣רֶב עַד־עֶ֔רֶב תִּשְׁבְּת֖וּ שַׁבַּתְּכם׃

450

תנ״אוִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה יאהדונהי אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתִּתֵּן לָנוּ כֹּחַ וִיכֹלֶת וְעֵזֶר וְסִיּוּעַ וַהֲכָנָה לַעֲשׂוֹת כָּל־הַתִּקּוּן הָרָאוּי לַעֲשׂוֹתוֹ לְצֹרֶךְ הַיּוֹם שֶׁהוּא תְּשִׁיעִי וּלְצֹרֶךְ מָחָר שֶׁהוּא יוֹם עֲשִׂירִי וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְנוּ בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁנֹּאכַל וְנִשְׁתֶּה בַּיּוֹם הַזֶּה וּבְכָל־הַבְּרָכוֹת וְהַמִּצְוֹת שֶׁבָּהֶם. עׇזְרֵ֤נוּ ׀ אֱלֹ֘הֵ֤י יִשְׁעֵ֗נוּ עַל־דְּבַ֥ר כְּבֽוֹד־שְׁמֶ֑ךָ. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

451

תנ״ברבון עַלְמָא אֲנַן בָּעֵינָן לְאִשְׁתַּדְּלָא בִּיקָרָךְ. יְהֵא רַעֲוָא קַמָּךְ לְמֵיהַב לָן חֵילָא לְאִתְעֲרָא בִּיקָרָךְ וּלְמֶעְבַּד רְעוּתָךְ וּלְסַדְּרָא כֹּלָּא כִּדְקָא יָאוּת. וְאַף עַל גַּב דְּלֵית אֲנַן יָדְעֵי לְשַׁוָּאָה רְעוּתָא וְלִבָּא לְתַּקָנָא כֹּלָּא יְהֵא רַעֲוָא קָמָּךְ דְּתִתְרָעֵי בְּעוֹבָדָא דִּילָן וְתַתְקִין תִּקונָא דִּלְעֵילָּא כִּדְקָא יָאוּת. וּתְחַשֵּׁב לָן כְּאִלּוּ אִשְׁתַּדַּלְנָא בִּיקָרָךְ כִּרְעוּתָךְ לְסַדְּרָא כֹּלָּא כִּדְקָא יָאוּת. וְעַל דָּא צַלֵּי דָּוִד עַבְדָּךְ וְאָמַר. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ ומַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנהוּ: יִ֥הְוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה יאהדונהי צוּרִ֥י וְגֹאֲלי׃

452

תנ״גבקשה לאחר סעודת המפסקת

453

תנ״דבערב כפור לעת ערב אחר סעודת המפסקת כשילך לבית הכנסת מבעוד יום יחלוץ מנעליו קודם הליכתו בעודו בביתו ויאמר בקשה זו.

454

תנ״הלְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יאהדונהי), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי מְקַבֵּל עָלַי מֵעַתָּה וּמֵעַכְשָׁו קְדֻשַּׁת יוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה הַבָּא עָלֵינוּ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם כְּדֵי לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ. וַהֲרינִי מְקַבֵּל עָלַי מֵעַתָּה חֲמִשָּׁה עִנּוּיִים שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְסִכָּה וּנְעִילַת הַסַּנְדָּל וְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. וַהֲרֵֽינִי מוּכָן לְקַיֵּם מֵעַתָּה מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל עִנּוּי וְלִשְׁבּוֹת מִמְּלָאכָה וְשֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה. כְּמוֹ שֶׁצִּוָּֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה עַל יְדֵי מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים כָּאָמוּר אַ֡ךְ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹ֩דֶשׁ֩ הַשְּׁבִיעִ֨י הַזֶּ֜ה י֧וֹם הַכִּפֻּרִ֣ים ה֗וּא מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם וְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֖ה לַיהֹוָֽה׃ וְכׇל־מְלָאכָה֙ לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֣י י֤וֹם כִּפֻּרִים֙ ה֔וּא לְכַפֵּ֣ר עֲלֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ וְנֶֽאֱמַר שַׁבַּ֨ת שַׁבָּת֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם בְּתִשְׁעָ֤ה לַחֹ֙דֶשׁ֙ בָּעֶ֔רֶב מֵעֶ֣רֶב עַד־עֶ֔רֶב תִּשְׁבְּת֖וּ שַׁבַּתְּכֶֽם׃ וְנֶֽאֱמַר וּבֶעָשׂוֹר֩ לַחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י הַזֶּ֗ה מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם כׇּל־מְלָאכָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃ וַהֲרינִי מְכַוֵּן בְּכָל הַמַּצּוֹת הָאֵלֶּה לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרִי וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאִי כְּדֵי לְתַקֵּן אֶת שָׁרְשָׁם בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן.

455

תנ״ווִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתַּעֲשֶׂה לְמַעַן רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ וְתִתֵּן לָנוּ כֹּחַ וִיכֹלֶת וְעֵזֶר וְסִיּוּעַ וַהֲכָנָה לִשְׁמֹר קְדֻשַּׁת יוֹם הַכִּפּוּרִים כִּרְצוֹנְךָ בְּמַעֲשֶׂה וְדִבּוּר וְכַוָּנָה וּמַחֲשָׁבָה ורְעוּתָא דְּלִבָּא וְלֹא נִכָּשֵׁל בְּשׁוּם אִסּוּר לֹא בְּמֵזִיד וְלֹא בְּשׁוֹגֵג לֹא בְּמַעֲשֶׂה וְלֹא בְּדִבּוּר וְלֹא בְּהִרְהוּר וְלֹא תָּבֹא תַּקָּלָה עַל יָדֵינוּ כְּלָל וְעִקָּר וּתְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעׇבְדְּךָ בֶּאֱמֶת בְּיִרְאָה וְאַהֲבָה וְשִׂמְחָה רַבָּה וּתְזַכֵּנוּ לְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ כָּרָאוּי בְּכַוָּנַת הַלֵּב וְיִהְיוּ כָּל מָאתַיִם וּשְׁמוֹנֶה וְאַרְבָּעִים אֵבָרִים וּשְׁלשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁשִּׁים גִּידִין שֶׁבְּגוּפֵנוּ וְנַפְשֵׁנוּ וְרוּחֵנוּ וְנִשְׁמָתֵנוּ מְשֻׁעְבָּדִים לָךְ וְיִתְקַדְּשׁוּ מִקְּדֻשָּׁתָךְ וְיִתְיַחֲדוּ אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל (יאהדונהי) בִּיְחֻדָא שְׁלִים (יאהדונהי) וְיִהְיוּ כִּסֵּא שָׁלֵם אֲשֶׁר בָּהֶם יִתְפַּשֵּׁט שֶׁפַע אוֹר אֵין סוֹף וּמִשָּׁם יִמָּשֵׁךְ שֶׁפַע רַב וּבְרָכָה רַבָּה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת לְזַכֵּךְ נַפְשֵׁנוּ רוּחֵנוּ וְנִשְׁמָתֵנוּ שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לְעוֹרֵר מַיִּין נוּקְבִין וּתְטַהֲרֶנּוּ מֵחֲטָאֵינוּ וּמֵעֲוֹנֹתֵינוּ וּפְשָׁעֵינוּ כַּכָּתוּב וְזָרַקְתִּ֧י עֲלֵיכֶ֛ם מַ֥יִם טְהוֹרִ֖ים וּטְהַרְתֶּ֑ם. וְאוֹמֵר מִקְוֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ יְהֹוָ֔ה. מָה מִקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים, גַּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל. וּבְתוֹרָתְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ כָּתוּב לֵּאמֹר. כִּֽי־בַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה יְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶ֖ם לְטַהֵ֣ר אֶתְכֶ֑ם מִכֹּל֙ חַטֹּ֣אתֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה תִּטְהָֽרוּ׃ וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

456

תנ״זסדר לימוד ליל כפור

457

תנ״חבליל כפור יזהר ללמד משנה יומא כולה בנעימה ואחר לימוד המשנה יאמר לשון זה המדבר בקדושת היום ומעלותיו מלוקט מזוה״ק ור״מ מכמה מקומות אשר מפוזרים שם דברים כהוייתן ממש. ורק הם מסודרים פה בסדר יפה ומתוקן וזה תוארו.

458

תנ״טכְּתִיב וּבֶעָשׂוֹר֩ לַחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י הַזֶּ֗ה מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם דא יום הכפורים עשירי יו״ד כליל מעשרת ימי תשובה. ותקינו ביה המשה צלותין לחברא עם ה״א מקרא קודש לאפרשא ליה משאר יומין דאית בהו פולחנא דחול, ובגין דא כל מלאכת עבודה לא תעשו. דבהאי יומא דאיהו יוה״כ דאתקרי קודש שלטא אילנא דחיי. דלא אשתתף עמיה שטן ופגע רע ומסטריה לא יגורך רע. ובגין דא ביה נייחין עבדין באילנא דחיי וביה נפקין משלשוליהון אינון דאית עלייהו גזר דין בנדר ושבועה. ובנין דא תקינו למימר ביה כל נדרי ואיסרי בשבועי ונדויי וחרמי כולהון יהון שביתין ושביקין לא שרירין ולא קיימין. ובגין דא נדר דהוי״ה דאיהו תפארת. ושבועה דאדנ״י דאיהו מלכות בחכמה ובינה יהון שביתין ושביקין. לא שרירין ולא קיימין. ונסלח לכל עדת ישראל.

459

ת״סבהאי יומא תקינו חמשה ענויים. בגין דתתלבן ה״א זעירא בה״א עלאה. דאיהי חמש צלותין. לקיים בישראל אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. דתשובה דאיהי בינה מלבנת לון.

460

תס״אבהאי יומא תקינו לתקוע בשופר. לסלקא קול דאיהו וא״ו לחירות דְּאִתְמַר בה: בְּֽכׇל־צָרָתָ֣ם ׀ לא [ל֣וֹ] צָ֗ר בהאי יומא אשתכח נהירו מאימא עלאה. איהו דאתייהיב ברשותה כל חירו דעבדין. כל חירו דכלא. כל חירו דהייבייא לדכאה לכלא. כְּדִכְתִיב כִּֽי־בַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה יְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶ֖ם. וּכְתִיב וְקִדַּשְׁתֶּ֗ם אֵ֣ת שְׁנַ֤ת הַחֲמִשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה, יוֹבֵ֥ל הִוא֙.

461

תס״בבהאי יומא כְּתִיב תְּעַנּ֣וּ אֶת־נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֗ם. נַפְשֹׁתֵיכֶם קאמר בגין דישראל משתכחין קמי מלכא קדישא זכאין. ויהא רעותא דילהון לגבי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ולאתדבקא ביה. בגין דיתכפר להו חובייהו. ועל דא מאן דאכל ושתי בתשיעאה. ומענגא נפשיה במיכלא ומשתייא אשתכח בעשיראה. ענוייא דנפשא בתרין חולקין. ואשתכח כאלו אתעני תשיעאה ועשיראה את נפשותיכם לאכללה כלא גופא ונפשא ולאתכנעא בהאי יומא לאתכפרא על חוביהון. בהאי יומא כל חירו וכל נהירו וכל ותרנותא דעלמין כולהון תליין באימא עלאה. דכל מבועין נגדין ונפקין מנה. וכדין נהרין כל אינון בוצינין. ונהרין בנחירו בחדוותא עד דמתבסם כלא. וכדין כל אינון דינין אשתכחו בנהירו ודינא לא אתעביד. ועל דא תענו את נפשותיכם.

462

תס״גבהאי יומא לא כְּתִיב אכפר עֲלֵיכֶם. אלא כְּתִיב יְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶ֖ם. לאכללא יובלא דנגיד מבועי לאשקאה בהאי יומא לכל עיבר. לארוואה כולא ולאשקאה כלא. ודא יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם. כלומר בגינכון לדכאה לכון בהאי יומא. דִכְתִיב לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה תִּטְהָֽרוּ.

463

תס״דבהאי יומא אתנהיר ההוא אבן טבא דאיהי עלמא תתאה מנהירו דלעילא. מגו נהירו דעלמא דאתי. בהאי יומא אימא עלאה עלמא דאתי. אתי למשרי בגו היכלא דעלמא תתאה לאשתכחא נהירו דאנפין וכדין עלמין כלהו מתברכין, וכל חירו וכל נהירו דאנפין אשתכחו תמן הָדָא הוּא דִכְתִיב לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה תִּטְהָֽרוּ.

464

תס״הבהאי יומא מטרוניתא איהי סלקת לקמי מלכא עלאה ותבעת על בנהא. וכדין נהירו וכל חירו אשתכח. וישראל נפקי לחירו בהאי יומא וכדין מהאי יומא ולהלאה חירו וחדוה באתגלייא. האי יומא כפור אתקרי. בגין. דנקי כל מסאבו ואעבר ליה מקמיה בהאי יומא. ועל דא יו״כ אקרי יומא דנקיותא. והכי קרינן ליה. הא כְּתִיב כִּֽי־בַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה יְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶ֖ם לְטַהֵ֣ר אֶתְכֶ֑ם יכפר וינקי בקדמיתא ביום הזה בגין דיתדכי ולבתר עליכם. תו יכפר ביום הזה וינקי ליה בקדמיתא. וכל דא עליכם בגיניכון אצטריך לנקאה ליה ולדכאה ליה בקדמיתא. יכפר מאן יכפר אלא דא הוא עלמא עלאה דנהיר ונקי לכולא. ועל דא כלהו סטרין בישין דאקרון מצולות ים אתעברו.

465

תס״ובהאי יומא דאיהו יומא דכפורי. דאיהו קנוחא דכל חובין ונקיו דילהון. בעאן יִשְׂרָאֵל לנקאה גרמיהו. ולמיהך מיחפי רגלין כמלאכין עלאין חמש ענויין אינון. בגין לאסתייעא מחמש סטרין עלאין. דיומא דכפורי אפיק לון ואינון תרעין דיליה.

466

תס״זבהאי יומא כְּתִיב וּבֶעָשׂוֹר֩ לַחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י הַזֶּ֗ה. וּכְתִיב אַ֡ךְ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹ֩דֶשׁ֩ מאי בעשור. אלא בגין דהשתא ביומא דא. כל דרגין עלאין אתיין אלין על אלין. למשרי על סיהרא ולאנהרא לה. וכלהו ברזא דעשר עד דסלקא למאה וכד קיימא ברזא דמאה כדין כלא חד. ואקרי יום הכפורים. ועל דא בעשור כמה דאת אמר זכור שמור. דכלהו אתיין בגין לעשרא ולאנהרא ברזא דעשר.

467

תס״חבהאי יומא לא שכיח דלטורא למללא בהו בישראל. וההוא גרדינא אהדר ואמר תושבחתא דישראל. קטיגורא אתעביד סניגורא. וכל חובייהו דישראל וכל מה דִכְתִיב בפתקין דלעילא לאדכרא חובייהו. נטיל לון קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ורמי לון לאתר דאתקרי מצולות ים. כְּדִכְתִיב וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כׇּל־חַטֹּאותָֽם. ומתבסמין כלא. ואשתארו יִשְׂרָאֵל זכאין קמי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מכל חובין דעבדו וחבו קמיה. הָדָא הוּא דִכְתִיב כִּֽי־בַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה יְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶ֖ם לְטַהֵ֣ר אֶתְכֶ֑ם מִכֹּל֙ חַטֹּ֣אתֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה תִּטְהָֽרוּ׃

468

תס״טבהאי יומא כמא פתחין פתוחן לקבליהון דישראל לקבל צלותיהון. בהאי יומא אתעטר כהנא רבא בכמה עטרין. בהאי יומא כהנא רבה איהו יתיר ורב מכל פולחנין. ולכלא יהב חולקא באינון קורבנין דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. בהאי יומא אתער חסד בעלמא על ידא דכהנא דמקריב קורבנין על חוביהון דעמא.

469

ת״עבהאי יומא כְּתִיב לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה תִּטְהָֽרוּ. דהא מרישא דירחא ספרין פתיחין ודייני דיינין. בכל יומא ויומא דינין אתמסרו. לאתפתחא בדינא עד ההוא יומא דאקרי תשעה לירחא דבההוא יומא סלקין דינין כולהו למארי דדינא. ומתקני כורסייא עלאה דרחמי למלכא קדישא. ובההוא יומא דאיהו תשעה לירהא בעאן יִשְׂרָאֵל לתתא למחדי בחדוותא לקדמות מאריהון, דזמין ליומא דאיהו בעשור לחודש למיתב עלייהו בכורסיא קדישא דרחמי. בכורסיא דותרנותא וכל ספרין דפתיחין קמיה וכתיבין קמיה כל אינון חובין. מזכי לון ומדכי לון מכלהו. הָדָא הוּא דִכְתִיב כִּֽי־בַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה יְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶ֖ם לְטַהֵ֣ר אֶתְכֶ֑ם מִכֹּל֙ חַטֹּ֣אתֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה תִּטְהָֽרוּ׃ לפני ה׳ ממש. בהאי יומא כְּתִיב כִּֽי־בַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה יְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶ֖ם ביום הזה דייקא דביה אתגלי עתיקא קדישא לכפרא על חוביהון דכלא.

470

תע״אבהאי יומא יִשְׂרָאֵל חייבין בתיובתא שלימתא. ואימא עלאה תאבת ונהרת לה לסיהרא. והאי יומא נהירו דאימא עלאה אשתכח חידו בכלא. וְעַל דָּא כְּתִיב י֧וֹם הַכִּפֻּרִ֣ים ה֗וּא. בגין דתרין נהורין נהרין כחד. בוצינא עלאה נהיר לבוצינא תתאה. ובהאי יומא מנהורא עלאה נהיר ולא מנהורא דשמשא.

471

תע״בבהאי יומא מתעטר כהנא בעטרין עלאין. והוא קאים בין עלאי ותתאי. ומכפר עליה ועל ביתיה ועל כהני ועל מקדשא ועל יִשְׂרָאֵל כלהו. ובשעתא דעאל בדמא דפר. מְכַוֵּן ברישא דמהימנותא ואדי באצבעיה. כמה דִכְתִיב וְהִזָּ֥ה אֹת֛וֹ עַל־הַכַּפֹּ֖רֶת וְלִפְנֵ֥י הַכַּפֹּֽרֶת ואתכוון ושארי לממני אחת אחת ואחת. אחת בלחודהא. אחת דכליל כלא אחת שבחא דכלא אחת דכולא אהדרן לקבלא. אחת רישא דכלא לבתר אחת ואחת דאינון שריין כחדא ברעותא באחוותא. ולא מתפרשין לעלמין. בתר דמטא להאי ואחת דהיא אימא דכלא. מכאן שארי לממני בזווגה. ומני ואמר אחת ושתים. אחת ושלוש. אחת וארבע. אחת וחמש. אחת ושש. אחת ושבע בגין לאמשכה ולנהרא להאי אחת דהיא אימא עלאה בדרגין ידיען. לנהרא לאימא תתאה. ולאמשכא נהרין עמיקין מאתרייהו לכנסת ישראל. ועל דא האי יומא תרין נהורין נהרן כחדא. אימא עלאה נהרא לאימא תתאה. וְעַל דָּא כְּתִיב י֧וֹם הַכִּפֻּרִ֣ים.

472

תע״גהאי יומא איהו חד בשתא. וכד אזדמן האי יומא כדין אימא עלאה דכל חירו בידהא אזדמן לקבליה. לאסתכלא בישראל וישראל אזדרזו בהאי יומא בכמה פולחנין בכמה צלותין בכמה ענויין, כלהו בזכותא. כדין אזדמן להו חירו מאתר דכל חירו. ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן. ימלוך ה׳ לעולם אמן ואמן.

473

תע״דביום הכפורים טוב ללמוד בספר יחזקאל הע״ה הנבואה שגילה לו השי״ת ביוה״כ על בנין בית שלישי שיבנה בב״א ככתוב בעשור לחודש וילמוד מתחלת סי׳ מ׳ עד סוף סי׳ מ״ג וקודם הלימוד יאמר בקשה זו.

474

תע״הלְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי לומד וקורא בצורת בית המקדש ותכונתו ומוצאיו אשר גילה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא במראה הנבואה ליחזקאל הנביא עליו השלום. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שיהא חשוב ומקובל ומרוצה למוד זה לפניך כאילו אנחנו עוסקים בבניינו כאשר הבטחת לעבדיך יחזקאל נביאך ואמרת לו הגד את בית יִשְׂרָאֵל את הבית ויהיו קורים בצורת הבית ואני מעלה עליהם כאלו בבניינו הם עוסקים. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בלימוד זה. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:

475

תע״ו(מ) בְּעֶשְׂרִ֣ים וְחָמֵ֣שׁ שָׁנָ֣ה לְ֠גָלוּתֵ֠נוּ בְּרֹ֨אשׁ הַשָּׁנָ֜ה בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹ֗דֶשׁ בְּאַרְבַּ֤ע עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה אַחַ֕ר אֲשֶׁ֥ר הֻכְּתָ֖ה הָעִ֑יר בְּעֶ֣צֶם ׀ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה הָיְתָ֤ה עָלַי֙ יַד־יְהֹוָ֔ה וַיָּבֵ֥א אֹתִ֖י שָֽׁמָּה׃ בְּמַרְא֣וֹת אֱלֹהִ֔ים הֱבִיאַ֖נִי אֶל־אֶ֣רֶץ יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְנִיחֵ֗נִי אֶל־הַ֤ר גָּבֹ֙הַּ֙ מְאֹ֔ד וְעָלָ֥יו כְּמִבְנֵה־עִ֖יר מִנֶּֽגֶב׃ וַיָּבֵ֨יא אוֹתִ֜י שָׁ֗מָּה וְהִנֵּה־אִישׁ֙ מַרְאֵ֙הוּ֙ כְּמַרְאֵ֣ה נְחֹ֔שֶׁת וּפְתִיל־פִּשְׁתִּ֥ים בְּיָד֖וֹ וּקְנֵ֣ה הַמִּדָּ֑ה וְה֥וּא עֹמֵ֖ד בַּשָּֽׁעַר׃ וַיְדַבֵּ֨ר אֵלַ֜י הָאִ֗ישׁ בֶּן־אָדָ֡ם רְאֵ֣ה בְעֵינֶ֩יךָ֩ וּבְאׇזְנֶ֨יךָ שְּׁמָ֜ע וְשִׂ֣ים לִבְּךָ֗ לְכֹ֤ל אֲשֶׁר־אֲנִי֙ מַרְאֶ֣ה אוֹתָ֔ךְ כִּ֛י לְמַ֥עַן הַרְאוֹתְכָ֖ה הֻבָ֣אתָה הֵ֑נָּה הַגֵּ֛ד אֶת־כׇּל־אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לְבֵ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ וְהִנֵּ֥ה חוֹמָ֛ה מִח֥וּץ לַבַּ֖יִת סָבִ֣יב ׀ סָבִ֑יב וּבְיַ֨ד הָאִ֜ישׁ קְנֵ֣ה הַמִּדָּ֗ה שֵׁשׁ־אַמּ֤וֹת בָּֽאַמָּה֙ וָטֹ֔פַח וַיָּ֜מׇד אֶת־רֹ֤חַב הַבִּנְיָן֙ קָנֶ֣ה אֶחָ֔ד וְקוֹמָ֖ה קָנֶ֥ה אֶחָֽד׃ וַיָּב֗וֹא אֶל־שַׁ֙עַר֙ אֲשֶׁ֤ר פָּנָיו֙ דֶּ֣רֶךְ הַקָּדִ֔ימָה וַיַּ֖עַל בְּמַעֲלוֹתָ֑ו וַיָּ֣מׇד ׀ אֶת־סַ֣ף הַשַּׁ֗עַר קָנֶ֤ה אֶחָד֙ רֹ֔חַב וְאֵת֙ סַ֣ף אֶחָ֔ד קָנֶ֥ה אֶחָ֖ד רֹֽחַב׃ וְהַתָּ֗א קָנֶ֨ה אֶחָ֥ד אֹ֙רֶךְ֙ וְקָנֶ֤ה אֶחָד֙ רֹ֔חַב וּבֵ֥ין הַתָּאִ֖ים חָמֵ֣שׁ אַמּ֑וֹת וְסַ֣ף הַ֠שַּׁ֠עַר מֵאֵ֨צֶל אֻלָ֥ם הַשַּׁ֛עַר מֵהַבַּ֖יִת קָנֶ֥ה אֶחָֽד׃ וַיָּ֜מׇד אֶת־אֻלָ֥ם הַשַּׁ֛עַר מֵהַבַּ֖יִת קָנֶ֥ה אֶחָֽד׃ וַיָּ֜מׇד אֶת־אֻלָ֤ם הַשַּׁ֙עַר֙ שְׁמֹנֶ֣ה אַמּ֔וֹת וְאֵילָ֖ו שְׁתַּ֣יִם אַמּ֑וֹת וְאֻלָ֥ם הַשַּׁ֖עַר מֵהַבָּֽיִת׃ וְתָאֵ֨י הַשַּׁ֜עַר דֶּ֣רֶךְ הַקָּדִ֗ים שְׁלֹשָׁ֤ה מִפֹּה֙ וּשְׁלֹשָׁ֣ה מִפֹּ֔ה מִדָּ֥ה אַחַ֖ת לִשְׁלׇשְׁתָּ֑ם וּמִדָּ֥ה אַחַ֛ת לָאֵילִ֖ם מִפֹּ֥ה וּמִפּֽוֹ׃ וַיָּ֛מׇד אֶת־רֹ֥חַב פֶּתַח־הַשַּׁ֖עַר עֶ֣שֶׂר אַמּ֑וֹת אֹ֣רֶךְ הַשַּׁ֔עַר שְׁל֥וֹשׁ עֶשְׂרֵ֖ה אַמּֽוֹת׃ וּגְב֞וּל לִפְנֵ֤י הַתָּאוֹת֙ אַמָּ֣ה אֶחָ֔ת וְאַמָּֽה־אַחַ֥ת גְּב֖וּל מִפֹּ֑ה וְהַתָּ֕א שֵׁשׁ־אַמּ֣וֹת מִפּ֔וֹ וְשֵׁ֥שׁ אַמּ֖וֹת מִפּֽוֹ׃ וַיָּ֣מׇד אֶת־הַשַּׁ֗עַר מִגַּ֤ג הַתָּא֙ לְגַגּ֔וֹ רֹ֕חַב עֶשְׂרִ֥ים וְחָמֵ֖שׁ אַמּ֑וֹת פֶּ֖תַח נֶ֥גֶד פָּֽתַח׃ וַיַּ֥עַשׂ אֶת־אֵילִ֖ים שִׁשִּׁ֣ים אַמָּ֑ה וְאֶל־אֵיל֙ הֶחָצֵ֔ר הַשַּׁ֖עַר סָבִ֥יב ׀ סָבִֽיב׃ וְעַ֗ל פְּנֵי֙ הַשַּׁ֣עַר היאתון [הָאִית֔וֹן] עַל־לִפְנֵ֕י אֻלָ֥ם הַשַּׁ֖עַר הַפְּנִימִ֑י חֲמִשִּׁ֖ים אַמָּֽה׃ וְחַלּוֹנ֣וֹת אֲטֻמ֣וֹת אֶֽל־הַתָּאִ֡ים וְאֶל֩ אֵלֵיהֵ֨מָה לִפְנִ֤ימָה לַשַּׁ֙עַר֙ סָבִ֣יב ׀ סָבִ֔יב וְכֵ֖ן לָאֵֽלַמּ֑וֹת וְחַלּוֹנ֞וֹת סָבִ֤יב ׀ סָבִיב֙ לִפְנִ֔ימָה וְאֶל־אַ֖יִל תִּמֹרִֽים׃ וַיְבִיאֵ֗נִי אֶל־הֶחָצֵר֙ הַחִ֣יצוֹנָ֔ה וְהִנֵּ֤ה לְשָׁכוֹת֙ וְרִֽצְפָ֔ה עָשׂ֥וּי לֶחָצֵ֖ר סָבִ֣יב ׀ סָבִ֑יב שְׁלֹשִׁ֥ים לְשָׁכ֖וֹת אֶל־הָרִֽצְפָֽה׃ וְהָרִֽצְפָה֙ אֶל־כֶּ֣תֶף הַשְּׁעָרִ֔ים לְעֻמַּ֖ת אֹ֣רֶךְ הַשְּׁעָרִ֑ים הָרִֽצְפָ֖ה הַתַּחְתּוֹנָֽה׃ וַיָּ֣מׇד רֹ֡חַב מִלִּפְנֵי֩ הַשַּׁ֨עַר הַתַּחְתּ֜וֹנָה לִפְנֵ֨י הֶחָצֵ֧ר הַפְּנִימִ֛י מִח֖וּץ מֵאָ֣ה אַמָּ֑ה הַקָּדִ֖ים וְהַצָּפֽוֹן׃ וְהַשַּׁ֗עַר אֲשֶׁ֤ר פָּנָיו֙ דֶּ֣רֶךְ הַצָּפ֔וֹן לֶחָצֵ֖ר הַחִיצוֹנָ֑ה מָדַ֥ד אׇרְכּ֖וֹ וְרׇחְבּֽוֹ׃ וְתָאָ֗ו שְׁלוֹשָׁ֤ה מִפּוֹ֙ וּשְׁלֹשָׁ֣ה מִפּ֔וֹ וְאֵילָ֤ו וְאֵֽלַמָּו֙ הָיָ֔ה כְּמִדַּ֖ת הַשַּׁ֣עַר הָרִאשׁ֑וֹן חֲמִשִּׁ֤ים אַמָּה֙ אׇרְכּ֔וֹ וְרֹ֕חַב חָמֵ֥שׁ וְעֶשְׂרִ֖ים בָּאַמָּֽה׃ וְחַלּוֹנָ֤ו וְאֵֽילַמָּו֙ וְתִ֣ימֹרָ֔ו כְּמִדַּ֣ת הַשַּׁ֔עַר אֲשֶׁ֥ר פָּנָ֖יו דֶּ֣רֶךְ הַקָּדִ֑ים וּבְמַעֲל֥וֹת שֶׁ֙בַע֙ יַעֲלוּ־ב֔וֹ וְאֵילַמָּ֖ו לִפְנֵיהֶֽם׃ וְשַׁ֙עַר֙ לֶחָצֵ֣ר הַפְּנִימִ֔י נֶ֣גֶד הַשַּׁ֔עַר לַצָּפ֖וֹן וְלַקָּדִ֑ים וַיָּ֧מׇד מִשַּׁ֛עַר אֶל־שַׁ֖עַר מֵאָ֥ה אַמָּֽה׃ וַיּוֹלִכֵ֙נִי֙ דֶּ֣רֶךְ הַדָּר֔וֹם וְהִנֵּה־שַׁ֖עַר דֶּ֣רֶךְ הַדָּר֑וֹם וּמָדַ֤ד אֵילָו֙ וְאֵ֣ילַמָּ֔ו כַּמִּדּ֖וֹת הָאֵֽלֶּה׃ וְחַלּוֹנִ֨ים ל֤וֹ וּלְאֵֽילַמָּו֙ סָבִ֣יב ׀ סָבִ֔יב כְּהַחַלֹּנ֖וֹת הָאֵ֑לֶּה חֲמִשִּׁ֤ים אַמָּה֙ אֹ֔רֶךְ וְרֹ֕חַב חָמֵ֥שׁ וְעֶשְׂרִ֖ים אַמָּֽה׃ וּמַעֲל֤וֹת שִׁבְעָה֙ עֹֽלוֹתָ֔ו וְאֵלַמָּ֖ו לִפְנֵיהֶ֑ם וְתִמֹרִ֣ים ל֗וֹ אֶחָ֥ד מִפּ֛וֹ וְאֶחָ֥ד מִפּ֖וֹ אֶל־אֵילָֽו׃ וְשַׁ֛עַר לֶחָצֵ֥ר הַפְּנִימִ֖י דֶּ֣רֶךְ הַדָּר֑וֹם וַיָּ֨מׇד מִשַּׁ֧עַר אֶל־הַשַּׁ֛עַר דֶּ֥רֶךְ הַדָּר֖וֹם מֵאָ֥ה אַמּֽוֹת׃ וַיְבִיאֵ֛נִי אֶל־חָצֵ֥ר הַפְּנִימִ֖י בְּשַׁ֣עַר הַדָּר֑וֹם וַיָּ֙מׇד֙ אֶת־הַשַּׁ֣עַר הַדָּר֔וֹם כַּמִּדּ֖וֹת הָאֵֽלֶּה׃ וְתָאָ֞ו וְאֵילָ֤ו וְאֵֽלַמָּו֙ כַּמִּדּ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה וְחַלּוֹנ֥וֹת ל֛וֹ וּלְאֵלַמָּ֖ו סָבִ֣יב ׀ סָבִ֑יב חֲמִשִּׁ֤ים אַמָּה֙ אֹ֔רֶךְ וְרֹ֕חַב עֶשְׂרִ֥ים וְחָמֵ֖שׁ אַמּֽוֹת׃ וְאֵלַמּ֖וֹת סָבִ֣יב ׀ סָבִ֑יב אֹ֗רֶךְ חָמֵ֤שׁ וְעֶשְׂרִים֙ אַמָּ֔ה וְרֹ֖חַב חָמֵ֥שׁ אַמּֽוֹת׃ וְאֵלַמָּ֗ו אֶל־חָצֵר֙ הַחִ֣צוֹנָ֔ה וְתִמֹרִ֖ים אֶל־אֵילָ֑ו וּמַעֲל֥וֹת שְׁמוֹנֶ֖ה מַעֲלָֽו׃ וַיְבִיאֵ֛נִי אֶל־הֶחָצֵ֥ר הַפְּנִימִ֖י דֶּ֣רֶךְ הַקָּדִ֑ים וַיָּ֣מׇד אֶת־הַשַּׁ֔עַר כַּמִּדּ֖וֹת הָאֵֽלֶּה׃ וְתָאָ֞ו וְאֵלָ֤ו וְאֵֽלַמָּו֙ כַּמִּדּ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה וְחַלּוֹנ֥וֹת ל֛וֹ וּלְאֵלַמָּ֖ו סָבִ֣יב ׀ סָבִ֑יב אֹ֚רֶךְ חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּ֔ה וְרֹ֕חַב חָמֵ֥שׁ וְעֶשְׂרִ֖ים אַמָּֽה׃ וְאֵלַמָּ֗ו לֶחָצֵר֙ הַחִ֣יצוֹנָ֔ה וְתִמֹרִ֥ים אֶל־אֵלָ֖ו מִפּ֣וֹ וּמִפּ֑וֹ וּשְׁמֹנֶ֥ה מַעֲל֖וֹת מַעֲלָֽו׃ וַיְבִיאֵ֖נִי אֶל־שַׁ֣עַר הַצָּפ֑וֹן וּמָדַ֖ד כַּמִּדּ֥וֹת הָאֵֽלֶּה׃ תָּאָו֙ אֵלָ֣ו וְאֵלַמָּ֔ו וְחַלּוֹנ֥וֹת ל֖וֹ סָבִ֣יב ׀ סָבִ֑יב אֹ֚רֶךְ חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּ֔ה וְרֹ֕חַב חָמֵ֥שׁ וְעֶשְׂרִ֖ים אַמָּֽה׃ וְאֵילָ֗ו לֶחָצֵר֙ הַחִ֣יצוֹנָ֔ה וְתִמֹרִ֥ים אֶל־אֵילָ֖ו מִפּ֣וֹ וּמִפּ֑וֹ וּשְׁמֹנֶ֥ה מַעֲל֖וֹת מַעֲלָֽו׃ וְלִשְׁכָּ֣ה וּפִתְחָ֔הּ בְּאֵילִ֖ים הַשְּׁעָרִ֑ים שָׁ֖ם יָדִ֥יחוּ אֶת־הָעֹלָֽה׃ וּבְאֻלָ֣ם הַשַּׁ֗עַר שְׁנַ֤יִם שֻׁלְחָנוֹת֙ מִפּ֔וֹ וּשְׁנַ֥יִם שֻׁלְחָנ֖וֹת מִפֹּ֑ה לִשְׁח֤וֹט אֲלֵיהֶם֙ הָעוֹלָ֔ה וְהַחַטָּ֖את וְהָאָשָֽׁם׃ וְאֶל־הַכָּתֵ֣ף מִח֗וּצָה לָֽעוֹלֶה֙ לְפֶ֙תַח֙ הַשַּׁ֣עַר הַצָּפ֔וֹנָה שְׁנַ֖יִם שֻׁלְחָנ֑וֹת וְאֶל־הַכָּתֵ֣ף הָאַחֶ֗רֶת אֲשֶׁר֙ לְאֻלָ֣ם הַשַּׁ֔עַר שְׁנַ֖יִם שֻׁלְחָנֽוֹת׃ אַרְבָּעָ֨ה שֻׁלְחָנ֜וֹת מִפֹּ֗ה וְאַרְבָּעָ֧ה שֻׁלְחָנ֛וֹת מִפֹּ֖ה לְכֶ֣תֶף הַשָּׁ֑עַר שְׁמוֹנָ֥ה שֻׁלְחָנ֖וֹת אֲלֵיהֶ֥ם יִשְׁחָֽטוּ׃ וְאַרְבָּעָה֩ שֻׁלְחָנ֨וֹת לָעוֹלָ֜ה אַבְנֵ֣י גָזִ֗ית אֹ֩רֶךְ֩ אַמָּ֨ה אַחַ֤ת וָחֵ֙צִי֙ וְרֹ֨חַב אַמָּ֤ה אַחַת֙ וָחֵ֔צִי וְגֹ֖בַהּ אַמָּ֣ה אֶחָ֑ת אֲלֵיהֶ֗ם וְיַנִּ֤יחוּ אֶת־הַכֵּלִים֙ אֲשֶׁ֨ר יִשְׁחֲט֧וּ אֶת־הָעוֹלָ֛ה בָּ֖ם וְהַזָּֽבַח׃ וְהַֽשְׁפַתַּ֗יִם טֹ֧פַח אֶחָ֛ד מוּכָנִ֥ים בַּבַּ֖יִת סָבִ֣יב ׀ סָבִ֑יב וְאֶל־הַשֻּׁלְחָנ֖וֹת בְּשַׂ֥ר הַקׇּרְבָֽן׃ וּמִח֩וּצָה֩ לַשַּׁ֨עַר הַפְּנִימִ֜י לִֽשְׁכ֣וֹת שָׁרִ֗ים בֶּחָצֵ֤ר הַפְּנִימִי֙ אֲשֶׁ֗ר אֶל־כֶּ֙תֶף֙ שַׁ֣עַר הַצָּפ֔וֹן וּפְנֵיהֶ֖ם דֶּ֣רֶךְ הַדָּר֑וֹם אֶחָ֗ד אֶל־כֶּ֙תֶף֙ שַׁ֣עַר הַקָּדִ֔ים פְּנֵ֖י דֶּ֥רֶךְ הַצָּפֹֽן׃ וַיְדַבֵּ֖ר אֵלָ֑י זֹ֣ה הַלִּשְׁכָּ֗ה אֲשֶׁ֤ר פָּנֶ֙יהָ֙ דֶּ֣רֶךְ הַדָּר֔וֹם לַכֹּ֣הֲנִ֔ים שֹׁמְרֵ֖י מִשְׁמֶ֥רֶת הַבָּֽיִת׃ וְהַלִּשְׁכָּ֗ה אֲשֶׁ֤ר פָּנֶ֙יהָ֙ דֶּ֣רֶךְ הַצָּפ֔וֹן לַכֹּ֣הֲנִ֔ים שֹׁמְרֵ֖י מִשְׁמֶ֣רֶת הַמִּזְבֵּ֑חַ הֵ֣מָּה בְנֵֽי־צָד֗וֹק הַקְּרֵבִ֧ים מִבְּנֵֽי־לֵוִ֛י אֶל־יְהֹוָ֖ה לְשָׁרְתֽוֹ׃ וַיָּ֨מׇד אֶת־הֶחָצֵ֜ר אֹ֣רֶךְ ׀ מֵאָ֣ה אַמָּ֗ה וְרֹ֛חַב מֵאָ֥ה אַמָּ֖ה מְרֻבָּ֑עַת וְהַמִּזְבֵּ֖חַ לִפְנֵ֥י הַבָּֽיִת׃ וַיְבִאֵ֘נִי֮ אֶל־אֻלָ֣ם הַבַּ֒יִת֒ וַיָּ֙מָד֙ אֵ֣ל אֻלָ֔ם חָמֵ֤שׁ אַמּוֹת֙ מִפֹּ֔ה וְחָמֵ֥שׁ אַמּ֖וֹת מִפֹּ֑ה וְרֹ֣חַב הַשַּׁ֔עַר שָׁלֹ֤שׁ אַמּוֹת֙ מִפּ֔וֹ וְשָׁלֹ֥שׁ אַמּ֖וֹת מִפּֽוֹ׃ אֹ֣רֶךְ הָאֻלָ֞ם עֶשְׂרִ֣ים אַמָּ֗ה וְרֹ֙חַב֙ עַשְׁתֵּ֣י עֶשְׂרֵ֣ה אַמָּ֔ה וּבַֽמַּעֲל֔וֹת אֲשֶׁ֥ר יַעֲל֖וּ אֵלָ֑יו וְעַמֻּדִים֙ אֶל־הָ֣אֵילִ֔ים אֶחָ֥ד מִפֹּ֖ה וְאֶחָ֥ד מִפֹּֽה׃

476

תע״ז(מא) וַיְבִיאֵ֖נִי אֶל־הַהֵיכָ֑ל וַיָּ֣מׇד אֶת־הָאֵילִ֗ים שֵׁשׁ־אַמּ֨וֹת רֹ֧חַב מִפּ֛וֹ וְשֵׁשׁ־אַמּֽוֹת־רֹ֥חַב מִפּ֖וֹ רֹ֥חַב הָאֹֽהֶל׃ וְרֹ֣חַב הַפֶּ֘תַח֮ עֶ֣שֶׂר אַמּוֹת֒ וְכִתְפ֣וֹת הַפֶּ֔תַח חָמֵ֤שׁ אַמּוֹת֙ מִפּ֔וֹ וְחָמֵ֥שׁ אַמּ֖וֹת מִפּ֑וֹ וַיָּ֤מׇד אׇרְכּוֹ֙ אַרְבָּעִ֣ים אַמָּ֔ה וְרֹ֖חַב עֶשְׂרִ֥ים אַמָּֽה׃ וּבָ֣א לִפְנִ֔ימָה וַיָּ֥מׇד אֵֽיל־הַפֶּ֖תַח שְׁתַּ֣יִם אַמּ֑וֹת וְהַפֶּ֙תַח֙ שֵׁ֣שׁ אַמּ֔וֹת וְרֹ֥חַב הַפֶּ֖תַח שֶׁ֥בַע אַמּֽוֹת׃ וַיָּ֨מׇד אֶת־אׇרְכּ֜וֹ עֶשְׂרִ֣ים אַמָּ֗ה וְרֹ֛חַב עֶשְׂרִ֥ים אַמָּ֖ה אֶל־פְּנֵ֣י הַהֵיכָ֑ל וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י זֶ֖ה קֹ֥דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים׃ וַיָּ֥מׇד קִֽיר־הַבַּ֖יִת שֵׁ֣שׁ אַמּ֑וֹת וְרֹ֣חַב הַצֵּלָע֩ אַרְבַּ֨ע אַמּ֜וֹת סָבִ֧יב ׀ סָבִ֛יב לַבַּ֖יִת סָבִֽיב׃ וְהַצְּלָעוֹת֩ צֵלָ֨ע אֶל־צֵלָ֜ע שָׁל֧וֹשׁ וּשְׁלֹשִׁ֣ים פְּעָמִ֗ים וּ֠בָא֠וֹת בַּקִּ֨יר אֲשֶׁר־לַבַּ֧יִת לַצְּלָע֛וֹת סָבִ֥יב ׀ סָבִ֖יב לִהְי֣וֹת אֲחוּזִ֑ים וְלֹֽא־יִהְי֥וּ אֲחוּזִ֖ים בְּקִ֥יר הַבָּֽיִת׃ וְֽרָחֲבָ֡ה וְֽנָסְבָה֩ לְמַ֨עְלָה לְמַ֜עְלָה לַצְּלָע֗וֹת כִּ֣י מֽוּסַב־הַ֠בַּ֠יִת לְמַ֨עְלָה לְמַ֜עְלָה סָבִ֤יב ׀ סָבִיב֙ לַבַּ֔יִת עַל־כֵּ֥ן רֹחַב־לַבַּ֖יִת לְמָ֑עְלָה וְכֵ֧ן הַתַּחְתּוֹנָ֛ה יַעֲלֶ֥ה עַל־הָעֶלְיוֹנָ֖ה לַתִּיכוֹנָֽה׃ וְרָאִ֧יתִי לַבַּ֛יִת גֹּ֖בַהּ סָבִ֣יב ׀ סָבִ֑יב מיסדות [מוּסְד֤וֹת] הַצְּלָעוֹת֙ מְל֣וֹ הַקָּנֶ֔ה שֵׁ֥שׁ אַמּ֖וֹת אַצִּֽילָה׃ רֹ֣חַב הַקִּ֧יר אֲֽשֶׁר־לַצֵּלָ֛ע אֶל־הַח֖וּץ חָמֵ֣שׁ אַמּ֑וֹת וַאֲשֶׁ֣ר מֻנָּ֔ח בֵּ֥ית צְלָע֖וֹת אֲשֶׁ֥ר לַבָּֽיִת׃ וּבֵ֨ין הַלְּשָׁכ֜וֹת רֹ֣חַב עֶשְׂרִ֥ים אַמָּ֛ה סָבִ֥יב לַבַּ֖יִת סָבִ֥יב ׀ סָבִֽיב׃ וּפֶ֤תַח הַצֵּלָע֙ לַמֻּנָּ֔ח פֶּ֤תַח אֶחָד֙ דֶּ֣רֶךְ הַצָּפ֔וֹן וּפֶ֥תַח אֶחָ֖ד לַדָּר֑וֹם וְרֹ֙חַב֙ מְק֣וֹם הַמֻּנָּ֔ח חָמֵ֥שׁ אַמּ֖וֹת סָבִ֥יב ׀ סָבִֽיב׃ וְהַבִּנְיָ֡ן אֲשֶׁר֩ אֶל־פְּנֵ֨י הַגִּזְרָ֜ה פְּאַ֣ת דֶּֽרֶךְ־הַיָּ֗ם רֹ֚חַב שִׁבְעִ֣ים אַמָּ֔ה וְקִ֧יר הַבִּנְיָ֛ן חָמֵשׁ־אַמּ֥וֹת רֹ֖חַב סָבִ֣יב ׀ סָבִ֑יב וְאׇרְכּ֖וֹ תִּשְׁעִ֥ים אַמָּֽה׃ וּמָדַ֣ד אֶת־הַבַּ֔יִת אֹ֖רֶךְ מֵאָ֣ה אַמָּ֑ה וְהַגִּזְרָ֤ה וְהַבִּנְיָה֙ וְקִ֣ירוֹתֶ֔יהָ אֹ֖רֶךְ מֵאָ֥ה אַמָּֽה׃ וְרֹ֩חַב֩ פְּנֵ֨י הַבַּ֧יִת וְהַגִּזְרָ֛ה לַקָּדִ֖ים מֵאָ֥ה אַמָּֽה׃ וּמָדַ֣ד אֹֽרֶךְ־הַ֠בִּנְיָ֠ן אֶל־פְּנֵ֨י הַגִּזְרָ֜ה אֲשֶׁ֨ר עַל־אַחֲרֶ֧יהָ ואתוקיהא [וְאַתִּיקֶ֛יהָא] מִפּ֥וֹ וּמִפּ֖וֹ מֵאָ֣ה אַמָּ֑ה וְהַהֵיכָל֙ הַפְּנִימִ֔י וְאֻלַמֵּ֖י הֶחָצֵֽר׃ הַסִּפִּ֡ים וְהַחַלּוֹנִ֣ים הָ֠אֲטֻמ֠וֹת וְהָֽאַתִּיקִ֤ים ׀ סָבִיב֙ לִשְׁלׇשְׁתָּ֔ם נֶ֧גֶד הַסַּ֛ף שְׂחִ֥יף עֵ֖ץ סָבִ֣יב ׀ סָבִ֑יב וְהָאָ֙רֶץ֙ עַד־הַֽחַלּוֹנ֔וֹת וְהַחַלֹּנ֖וֹת מְכֻסּֽוֹת׃ עַל־מֵעַ֣ל הַפֶּ֡תַח וְעַד־הַבַּ֩יִת֩ הַפְּנִימִ֨י וְלַח֜וּץ וְאֶל־כׇּל־הַקִּ֨יר סָבִ֧יב ׀ סָבִ֛יב בַּפְּנִימִ֥י וּבַחִיצ֖וֹן מִדּֽוֹת׃ וְעָשׂ֥וּי כְּרוּבִ֖ים וְתִמֹרִ֑ים וְתִֽמֹרָה֙ בֵּין־כְּר֣וּב לִכְר֔וּב וּשְׁנַ֥יִם פָּנִ֖ים לַכְּרֽוּב׃ וּפְנֵ֨י אָדָ֤ם אֶל־הַתִּֽמֹרָה֙ מִפּ֔וֹ וּפְנֵי־כְפִ֥יר אֶל־הַתִּמֹרָ֖ה מִפּ֑וֹ עָשׂ֥וּי אֶל־כׇּל־הַבַּ֖יִת סָבִ֥יב ׀ סָבִֽיב׃ מֵהָאָ֙רֶץ֙ עַד־מֵעַ֣ל הַפֶּ֔תַח הַכְּרוּבִ֥ים וְהַתִּמֹרִ֖ים עֲשׂוּיִ֑ם וְקִ֖יר הַׄהֵׄיׄכָֽׄלׄ׃ הַהֵיכָ֖ל מְזוּזַ֣ת רְבֻעָ֑ה וּפְנֵ֣י הַקֹּ֔דֶשׁ הַמַּרְאֶ֖ה כַּמַּרְאֶֽה׃ הַמִּזְבֵּ֡חַ עֵ֣ץ שָׁלוֹשׁ֩ אַמּ֨וֹת גָּבֹ֜הַּ וְאׇרְכּ֣וֹ שְׁתַּֽיִם־אַמּ֗וֹת וּמִקְצֹֽעוֹתָיו֙ ל֔וֹ וְאׇרְכּ֥וֹ וְקִירֹתָ֖יו עֵ֑ץ וַיְדַבֵּ֣ר אֵלַ֔י זֶ֚ה הַשֻּׁלְחָ֔ן אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃ וּשְׁתַּ֧יִם דְּלָת֛וֹת לַהֵיכָ֖ל וְלַקֹּֽדֶשׁ׃ וּשְׁתַּ֥יִם דְּלָת֖וֹת לַדְּלָת֑וֹת שְׁ֚תַּיִם מֽוּסַבּ֣וֹת דְּלָת֔וֹת שְׁ֚תַּיִם לְדֶ֣לֶת אֶחָ֔ת וּשְׁתֵּ֥י דְלָת֖וֹת לָאַחֶֽרֶת׃ וַעֲשׂוּיָ֨ה אֲלֵיהֶ֜ן אֶל־דַּלְת֤וֹת הַהֵיכָל֙ כְּרוּבִ֣ים וְתִמֹרִ֔ים כַּאֲשֶׁ֥ר עֲשׂוּיִ֖ם לַקִּיר֑וֹת וְעָ֥ב עֵ֛ץ אֶל־פְּנֵ֥י הָאוּלָ֖ם מֵהַחֽוּץ׃ וְחַלּוֹנִ֨ים אֲטֻמ֤וֹת וְתִֽמֹרִים֙ מִפּ֣וֹ וּמִפּ֔וֹ אֶל־כִּתְפ֖וֹת הָאוּלָ֑ם וְצַלְע֥וֹת הַבַּ֖יִת וְהָעֻבִּֽים׃

477

תע״ח(מב) וַיּוֹצִאֵ֗נִי אֶל־הֶחָצֵר֙ הַחִ֣יצוֹנָ֔ה הַדֶּ֖רֶךְ דֶּ֣רֶךְ הַצָּפ֑וֹן וַיְבִאֵ֣נִי אֶל־הַלִּשְׁכָּ֗ה אֲשֶׁ֨ר נֶ֧גֶד הַגִּזְרָ֛ה וַאֲשֶֽׁר־נֶ֥גֶד הַבִּנְיָ֖ן אֶל־הַצָּפֽוֹן׃ אֶל־פְּנֵי־אֹ֙רֶךְ֙ אַמּ֣וֹת הַמֵּאָ֔ה פֶּ֖תַח הַצָּפ֑וֹן וְהָרֹ֖חַב חֲמִשִּׁ֥ים אַמּֽוֹת׃ נֶ֣גֶד הָעֶשְׂרִ֗ים אֲשֶׁר֙ לֶחָצֵ֣ר הַפְּנִימִ֔י וְנֶ֣גֶד רִֽצְפָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לֶחָצֵ֣ר הַחִיצוֹנָ֑ה אַתִּ֥יק אֶל־פְּנֵֽי־אַתִּ֖יק בַּשְּׁלִשִֽׁים׃ וְלִפְנֵ֨י הַלְּשָׁכ֜וֹת מַהֲלַךְ֩ עֶ֨שֶׂר אַמּ֥וֹת רֹ֙חַב֙ אֶל־הַפְּנִימִ֔ית דֶּ֖רֶךְ אַמָּ֣ה אֶחָ֑ת וּפִתְחֵיהֶ֖ם לַצָּפֽוֹן׃ וְהַלְּשָׁכ֥וֹת הָעֶלְיוֹנֹ֖ת קְצֻר֑וֹת כִּֽי־יוֹכְל֨וּ אַתִּיקִ֜ים מֵהֵ֗נָּה מֵהַתַּחְתֹּנ֛וֹת וּמֵהַתִּכוֹנ֖וֹת בִּנְיָֽן׃ כִּ֤י מְשֻׁלָּשׁוֹת֙ הֵ֔נָּה וְאֵ֤ין לָהֶן֙ עַמּוּדִ֔ים כְּעַמּוּדֵ֖י הַחֲצֵר֑וֹת עַל־כֵּ֣ן נֶאֱצַ֗ל מֵהַתַּחְתּוֹנ֛וֹת וּמֵהַתִּיכֹנ֖וֹת מֵהָאָֽרֶץ׃ וְגָדֵ֤ר אֲשֶׁר־לַחוּץ֙ לְעֻמַּ֣ת הַלְּשָׁכ֔וֹת דֶּ֛רֶךְ הֶחָצֵ֥ר הַחִצוֹנָ֖ה אֶל־פְּנֵ֣י הַלְּשָׁכ֑וֹת אׇרְכּ֖וֹ חֲמִשִּׁ֥ים אַמָּֽה׃ כִּֽי־אֹ֣רֶךְ הַלְּשָׁכ֗וֹת אֲשֶׁ֛ר לֶחָצֵ֥ר הַחִצוֹנָ֖ה חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּ֑ה וְהִנֵּ֛ה עַל־פְּנֵ֥י הַהֵיכָ֖ל מֵאָ֥ה אַמָּֽה׃ ומתחתה לשכות [וּמִתַּ֖חַת הַלְּשָׁכ֣וֹת] הָאֵ֑לֶּה המבוא [הַמֵּבִיא֙] מֵֽהַקָּדִ֔ים בְּבֹא֣וֹ לָהֵ֔נָּה מֵהֶחָצֵ֖ר הַחִצֹנָֽה׃ בְּרֹ֣חַב ׀ גֶּ֣דֶר הֶחָצֵ֗ר דֶּ֧רֶךְ הַקָּדִ֛ים אֶל־פְּנֵ֧י הַגִּזְרָ֛ה וְאֶל־פְּנֵ֥י הַבִּנְיָ֖ן לְשָׁכֽוֹת׃ וְדֶ֙רֶךְ֙ לִפְנֵיהֶ֔ם כְּמַרְאֵ֣ה הַלְּשָׁכ֗וֹת אֲשֶׁר֙ דֶּ֣רֶךְ הַצָּפ֔וֹן כְּאׇרְכָּ֖ן כֵּ֣ן רׇחְבָּ֑ן וְכֹל֙ מוֹצָ֣אֵיהֶ֔ן וּכְמִשְׁפְּטֵיהֶ֖ן וּכְפִתְחֵיהֶֽן׃ וּכְפִתְחֵ֣י הַלְּשָׁכ֗וֹת אֲשֶׁר֙ דֶּ֣רֶךְ הַדָּר֔וֹם פֶּ֖תַח בְּרֹ֣אשׁ דָּ֑רֶךְ דֶּ֗רֶךְ בִּפְנֵי֙ הַגְּדֶ֣רֶת הֲגִינָ֔ה דֶּ֥רֶךְ הַקָּדִ֖ים בְּבוֹאָֽן׃ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י לִֽשְׁכ֨וֹת הַצָּפ֜וֹן לִֽשְׁכ֣וֹת הַדָּרוֹם֮ אֲשֶׁ֣ר אֶל־פְּנֵ֣י הַגִּזְרָה֒ הֵ֣נָּה ׀ לִֽשְׁכ֣וֹת הַקֹּ֗דֶשׁ אֲשֶׁ֨ר יֹאכְלוּ־שָׁ֧ם הַכֹּהֲנִ֛ים אֲשֶׁר־קְרוֹבִ֥ים לַיהֹוָ֖ה קׇדְשֵׁ֣י הַקֳּדָשִׁ֑ים שָׁ֞ם יַנִּ֣יחוּ ׀ קׇדְשֵׁ֣י הַקֳּדָשִׁ֗ים וְהַמִּנְחָה֙ וְהַחַטָּ֣את וְהָאָשָׁ֔ם כִּ֥י הַמָּק֖וֹם קָדֹֽשׁ׃ בְּבֹאָ֣ם הַכֹּהֲנִ֗ים וְלֹֽא־יֵצְא֤וּ מֵהַקֹּ֙דֶשׁ֙ אֶל־הֶחָצֵ֣ר הַחִיצוֹנָ֔ה וְשָׁ֞ם יַנִּ֧יחוּ בִגְדֵיהֶ֛ם אֲשֶׁר־יְשָׁרְת֥וּ בָהֶ֖ן כִּֽי־קֹ֣דֶשׁ הֵ֑נָּה ילבשו וְלָֽבְשׁוּ֙ בְּגָדִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְקָרְב֖וּ אֶל־אֲשֶׁ֥ר לָעָֽם׃ וְכִלָּ֗ה אֶת־מִדּוֹת֙ הַבַּ֣יִת הַפְּנִימִ֔י וְהוֹצִיאַ֙נִי֙ דֶּ֣רֶךְ הַשַּׁ֔עַר אֲשֶׁ֥ר פָּנָ֖יו דֶּ֣רֶךְ הַקָּדִ֑ים וּמְדָד֖וֹ סָבִ֥יב ׀ סָבִֽיב׃ מָדַ֛ד ר֥וּחַ הַקָּדִ֖ים בִּקְנֵ֣ה הַמִּדָּ֑ה חֲמֵשׁ־מֵא֥וֹת אמות קָנִ֛ים בִּקְנֵ֥ה הַמִּדָּ֖ה סָבִֽיב׃ מָדַ֖ד ר֣וּחַ הַצָּפ֑וֹן חֲמֵשׁ־מֵא֥וֹת קָנִ֛ים בִּקְנֵ֥ה הַמִּדָּ֖ה סָבִֽיב׃ אֵ֛ת ר֥וּחַ הַדָּר֖וֹם מָדָ֑ד חֲמֵשׁ־מֵא֥וֹת קָנִ֖ים בִּקְנֵ֥ה הַמִּדָּֽה׃ סָבַ֖ב אֶל־ר֣וּחַ הַיָּ֑ם מָדַ֛ד חֲמֵשׁ־מֵא֥וֹת קָנִ֖ים בִּקְנֵ֥ה הַמִּדָּֽה׃ לְאַרְבַּ֨ע רוּח֜וֹת מְדָד֗וֹ ח֤וֹמָה לוֹ֙ סָבִ֣יב ׀ סָבִ֔יב אֹ֚רֶךְ חֲמֵ֣שׁ מֵא֔וֹת וְרֹ֖חַב חֲמֵ֣שׁ מֵא֑וֹת לְהַבְדִּ֕יל בֵּ֥ין הַקֹּ֖דֶשׁ לְחֹֽל׃

478

תע״ט(מג) וַיּוֹלִכֵ֖נִי אֶל־הַשָּׁ֑עַר שַׁ֕עַר אֲשֶׁ֥ר פֹּנֶ֖ה דֶּ֥רֶךְ הַקָּדִֽים׃ וְהִנֵּ֗ה כְּבוֹד֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בָּ֖א מִדֶּ֣רֶךְ הַקָּדִ֑ים וְקוֹל֗וֹ כְּקוֹל֙ מַ֣יִם רַבִּ֔ים וְהָאָ֖רֶץ הֵאִ֥ירָה מִכְּבֹדֽוֹ׃ וּכְמַרְאֵ֨ה הַמַּרְאֶ֜ה אֲשֶׁ֣ר רָאִ֗יתִי כַּמַּרְאֶ֤ה אֲשֶׁר־רָאִ֙יתִי֙ בְּבֹאִי֙ לְשַׁחֵ֣ת אֶת־הָעִ֔יר וּמַרְא֕וֹת כַּמַּרְאֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר רָאִ֖יתִי אֶל־נְהַר־כְּבָ֑ר וָאֶפֹּ֖ל אֶל־פָּנָֽי׃ וּכְב֥וֹד יְהֹוָ֖ה בָּ֣א אֶל־הַבָּ֑יִת דֶּ֣רֶךְ שַׁ֔עַר אֲשֶׁ֥ר פָּנָ֖יו דֶּ֥רֶךְ הַקָּדִֽים׃ וַתִּשָּׂאֵ֣נִי ר֔וּחַ וַתְּבִאֵ֕נִי אֶל־הֶחָצֵ֖ר הַפְּנִימִ֑י וְהִנֵּ֛ה מָלֵ֥א כְבוֹד־יְהֹוָ֖ה הַבָּֽיִת׃ וָאֶשְׁמַ֛ע מִדַּבֵּ֥ר אֵלַ֖י מֵהַבָּ֑יִת וְאִ֕ישׁ הָיָ֥ה עֹמֵ֖ד אֶצְלִֽי׃ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י בֶּן־אָדָם֙ אֶת־מְק֣וֹם כִּסְאִ֗י וְאֶת־מְקוֹם֙ כַּפּ֣וֹת רַגְלַ֔י אֲשֶׁ֧ר אֶשְׁכׇּן־שָׁ֛ם בְּת֥וֹךְ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לְעוֹלָ֑ם וְלֹ֣א יְטַמְּא֣וּ ע֣וֹד בֵּֽית־יִ֠שְׂרָאֵ֠ל שֵׁ֣ם קׇדְשִׁ֞י הֵ֤מָּה וּמַלְכֵיהֶם֙ בִּזְנוּתָ֔ם וּבְפִגְרֵ֥י מַלְכֵיהֶ֖ם בָּמוֹתָֽם׃ בְּתִתָּ֨ם סִפָּ֜ם אֶת־סִפִּ֗י וּמְזֽוּזָתָם֙ אֵ֣צֶל מְזוּזָתִ֔י וְהַקִּ֖יר בֵּינִ֣י וּבֵינֵיהֶ֑ם וְטִמְּא֣וּ ׀ אֶת־שֵׁ֣ם קׇדְשִׁ֗י בְּתֽוֹעֲבוֹתָם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֔וּ וָאֲכַ֥ל אֹתָ֖ם בְּאַפִּֽי׃ עַתָּ֞ה יְרַחֲק֧וּ אֶת־זְנוּתָ֛ם וּפִגְרֵ֥י מַלְכֵיהֶ֖ם מִמֶּ֑נִּי וְשָׁכַנְתִּ֥י בְתוֹכָ֖ם לְעוֹלָֽם׃ אַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם הַגֵּ֤ד אֶת־בֵּֽית־יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־הַבַּ֔יִת וְיִכָּלְמ֖וּ מֵעֲוֺנֽוֹתֵיהֶ֑ם וּמָדְד֖וּ אֶת־תׇּכְנִֽית׃ וְאִֽם־נִכְלְמ֞וּ מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־עָשׂ֗וּ צוּרַ֣ת הַבַּ֡יִת וּתְכוּנָת֡וֹ וּמוֹצָאָ֡יו וּמוֹבָאָ֣יו וְֽכׇל־צוּרֹתָ֡ו וְאֵ֣ת כׇּל־חֻקֹּתָיו֩ וְכׇל־צ֨וּרֹתָ֤ו וְכׇל־תּֽוֹרֹתָו֙ הוֹדַ֣ע אוֹתָ֔ם וּכְתֹ֖ב לְעֵינֵיהֶ֑ם וְיִשְׁמְר֞וּ אֶת־כׇּל־צוּרָת֛וֹ וְאֶת־כׇּל־חֻקֹּתָ֖יו וְעָשׂ֥וּ אוֹתָֽם׃ זֹ֖את תּוֹרַ֣ת הַבָּ֑יִת עַל־רֹ֣אשׁ הָ֠הָ֠ר כׇּל־גְּבֻל֞וֹ סָבִ֤יב ׀ סָבִיב֙ קֹ֣דֶשׁ קׇדָשִׁ֔ים הִנֵּה־זֹ֖את תּוֹרַ֥ת הַבָּֽיִת׃ וְאֵ֨לֶּה מִדּ֤וֹת הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ בָּאַמּ֔וֹת אַמָּ֥ה אַמָּ֖ה וָטֹ֑פַח וְחֵ֨יק הָאַמָּ֜ה וְאַמָּה־רֹ֗חַב וּגְבוּלָ֨הּ אֶל־שְׂפָתָ֤הּ סָבִיב֙ זֶ֣רֶת הָאֶחָ֔ד וְזֶ֖ה גַּ֥ב הַמִּזְבֵּֽחַ׃ וּמֵחֵ֨יק הָאָ֜רֶץ עַד־הָעֲזָרָ֤ה הַתַּחְתּוֹנָה֙ שְׁתַּ֣יִם אַמּ֔וֹת וְרֹ֖חַב אַמָּ֣ה אֶחָ֑ת וּמֵהָעֲזָרָ֨ה הַקְּטַנָּ֜ה עַד־הָעֲזָרָ֤ה הַגְּדוֹלָה֙ אַרְבַּ֣ע אַמּ֔וֹת וְרֹ֖חַב הָאַמָּֽה׃ וְהַהַרְאֵ֖ל אַרְבַּ֣ע אַמּ֑וֹת ומהאראיל [וּמֵהָאֲרִיאֵ֣ל] וּלְמַ֔עְלָה הַקְּרָנ֖וֹת אַרְבַּֽע׃ והאראיל [וְהָאֲרִיאֵ֗ל] שְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ אֹ֔רֶךְ בִּשְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה רֹ֑חַב רָב֕וּעַ אֶ֖ל אַרְבַּ֥עַת רְבָעָֽיו׃ וְהָעֲזָרָ֞ה אַרְבַּ֧ע עֶשְׂרֵ֣ה אֹ֗רֶךְ בְּאַרְבַּ֤ע עֶשְׂרֵה֙ רֹ֔חַב אֶ֖ל אַרְבַּ֣עַת רְבָעֶ֑יהָ וְהַגְּבוּל֩ סָבִ֨יב אוֹתָ֜הּ חֲצִ֣י הָאַמָּ֗ה וְהַחֵֽיק־לָ֤הּ אַמָּה֙ סָבִ֔יב וּמַעֲלֹתֵ֖הוּ פְּנ֥וֹת קָדִֽים׃ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י בֶּן־אָדָם֙ כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה אֵ֚לֶּה חֻקּ֣וֹת הַמִּזְבֵּ֔חַ בְּי֖וֹם הֵעָשׂוֹת֑וֹ לְהַעֲל֤וֹת עָלָיו֙ עוֹלָ֔ה וְלִזְרֹ֥ק עָלָ֖יו דָּֽם׃ וְנָתַתָּ֣ה אֶל־הַכֹּהֲנִ֣ים הַלְוִיִּ֡ם אֲשֶׁ֣ר הֵם֩ מִזֶּ֨רַע צָד֜וֹק הַקְּרֹבִ֣ים אֵלַ֗י נְאֻ֛ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֖ה לְשָׁרְתֵ֑נִי פַּ֥ר בֶּן־בָּקָ֖ר לְחַטָּֽאת׃ וְלָקַחְתָּ֣ מִדָּמ֗וֹ וְנָ֨תַתָּ֜ה עַל־אַרְבַּ֤ע קַרְנֹתָיו֙ וְאֶל־אַרְבַּע֙ פִּנּ֣וֹת הָעֲזָרָ֔ה וְאֶֽל־הַגְּב֖וּל סָבִ֑יב וְחִטֵּאתָ֥ אוֹת֖וֹ וְכִפַּרְתָּֽהוּ׃ וְלָ֣קַחְתָּ֔ אֵ֖ת הַפָּ֣ר הַחַטָּ֑את וּשְׂרָפוֹ֙ בְּמִפְקַ֣ד הַבַּ֔יִת מִח֖וּץ לַמִּקְדָּֽשׁ׃ וּבַיּוֹם֙ הַשֵּׁנִ֔י תַּקְרִ֛יב שְׂעִיר־עִזִּ֥ים תָּמִ֖ים לְחַטָּ֑את וְחִטְּאוּ֙ אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ כַּאֲשֶׁ֥ר חִטְּא֖וּ בַּפָּֽר׃ בְּכַלּוֹתְךָ֖ מֵחַטֵּ֑א תַּקְרִיב֙ פַּ֣ר בֶּן־בָּקָ֣ר תָּמִ֔ים וְאַ֥יִל מִן־הַצֹּ֖אן תָּמִֽים׃ וְהִקְרַבְתָּ֖ם לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְהִשְׁלִ֨יכוּ הַכֹּהֲנִ֤ים עֲלֵיהֶם֙ מֶ֔לַח וְהֶעֱל֥וּ אוֹתָ֛ם עֹלָ֖ה לַיהֹוָֽה׃ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים תַּעֲשֶׂ֥ה שְׂעִיר־חַטָּ֖את לַיּ֑וֹם וּפַ֧ר בֶּן־בָּקָ֛ר וְאַ֥יִל מִן־הַצֹּ֖אן תְּמִימִ֥ים יַֽעֲשֽׂוּ׃ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים יְכַפְּרוּ֙ אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ וְטִהֲר֖וּ אֹת֑וֹ וּמִלְא֖וּ יָדָֽו׃ וִֽיכַלּ֖וּ אֶת־הַיָּמִ֑ים וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁמִינִ֜י וָהָ֗לְאָה יַעֲשׂ֨וּ הַכֹּהֲנִ֤ים עַל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ אֶת־עוֹלֽוֹתֵיכֶם֙ וְאֶת־שַׁלְמֵיכֶ֔ם וְרָצִ֣אתִי אֶתְכֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה׃

479

ת״פאחר הלמוד הנז׳ יאמר

480

תפ״אאֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, מֶלֶךְ רַחֲמָן רַחֵם עָלֵינוּ, טוֹב וּמֵטִיב הִדָּרֶשׁ לָנוּ, שׁוּבָה עָלֵינוּ בַּהֲמוֹן רַחֲמֶיךָ, בִּגְלַל אָבוֹת שֶׁעָשׂוּ רְצוֹנֶךָ, בְּנֵה בֵיתְךָ כְּבַתְּחִלָּה, כּוֹנֵן בֵּית מִקְדָּשְׁךָ עַל מְכוֹנוֹ, הַרְאֵנוּ בְּבִנְיָנוֹ, שַׂמְּחֵנוּ בְּתִקּוּנוֹ, וְהָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְתוֹכוֹ, וְהָשֵׁב כֹּהֲנִים לַעֲבוֹדָתָם, וּלְוִיִּים לְדוּכָנָם, לְשִׁירָם וּלְזִמְרָם, וְהָשֵׁב יִשְׂרָאֵל לִנְוֵיהֶם. וְשָׁם נַעֲלֶה וְנֵרָאֶה וְנִשְׁתַּחֲוֶה לְפָנֶיךָ. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתַּעֲלֵנוּ בְשִׂמְחָה לְאַרְצֵנוּ וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלֵנוּ, וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ, תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם.

481

תפ״בשִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֗וֹת לְדָ֫וִ֥ד שָׂ֭מַחְתִּי בְּאֹמְרִ֣ים לִ֑י בֵּ֖ית יְהֹוָ֣ה נֵלֵֽךְ׃ עֹ֭מְדוֹת הָי֣וּ רַגְלֵ֑ינוּ בִּ֝שְׁעָרַ֗יִךְ יְרוּשָׁלָֽ‍ִם׃ יְרוּשָׁלַ֥‍ִם הַבְּנוּיָ֑ה כְּ֝עִ֗יר שֶׁחֻבְּרָה־לָּ֥הּ יַחְדָּֽו׃ שֶׁשָּׁ֨ם עָל֪וּ שְׁבָטִ֡ים שִׁבְטֵי־יָ֭הּ עֵד֣וּת לְיִשְׂרָאֵ֑ל לְ֝הֹד֗וֹת לְשֵׁ֣ם יְהֹוָֽה׃ כִּ֤י שָׁ֨מָּה ׀ יָשְׁב֣וּ כִסְא֣וֹת לְמִשְׁפָּ֑ט כִּ֝סְא֗וֹת לְבֵ֣ית דָּוִֽד׃ שַׁ֭אֲלוּ שְׁל֣וֹם יְרוּשָׁלָ֑‍ִם יִ֝שְׁלָ֗יוּ אֹהֲבָֽיִךְ׃ יְהִי־שָׁל֥וֹם בְּחֵילֵ֑ךְ שַׁ֝לְוָ֗ה בְּאַרְמְנוֹתָֽיִךְ׃ לְ֭מַעַן אַחַ֣י וְרֵעָ֑י אֲדַבְּרָה־נָּ֖א שָׁל֣וֹם בָּֽךְ׃ לְ֭מַעַן בֵּית־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ אֲבַקְשָׁ֖ה ט֣וֹב לָֽךְ׃

482

תפ״גאח״כ יעמוד ויאמר דברים אלו מקירות הלב

483

תפ״דשלום עליך אדוננו וחמדת לבנו יחזקאל הנביא. שלום לך ושלום על משכבך. שלום על נפשך הקדושה והטהורה צרורה בצרור החיים והשלום את ה׳ אלהיך. אשריך בעוה״ז וטוב לך לעוה״ב. אשריך שזכית ללכת בדרך יוצריך ולעבדו בלבב שלם ובנפש חפיצה, ואתה משתעשע בעוה״ב עם בני עליה. אשריך איש האלהים אשר זכית והצדקת את הרבים והורית את יִשְׂרָאֵל חוקים ומשפטים. אשריך איש האלהים אשר עליך נאמר הָיֹ֣ה הָיָ֣ה דְבַר־יְ֠הֹוָ֠ה אֶל־יְחֶזְקֵ֨אל בֶּן־בּוּזִ֧י הַכֹּהֵ֛ן בְּאֶ֥רֶץ כַּשְׂדִּ֖ים עַל־נְהַר־כְּבָ֑ר וַתְּהִ֥י עָלָ֛יו שָׁ֖ם יַד־יְהֹוָֽה׃ אשריך איש האלהים אשר נפתחו השמים לנגד עיניך כַּכָּתוּב נִפְתְּחוּ֙ הַשָּׁמַ֔יִם וָאֶרְאֶ֖ה מַרְא֥וֹת אֱלֹהִֽים. אשריך אדוננו יחזקאל הנביא הנאמן שזכית לגלות חדרי המרכבה בנבואתך. אשריך אדוננו יחזקאל הנביא הצדיק שאמר לך הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֶּן־אָדָם֙ עֲמֹ֣ד עַל־רַגְלֶ֔יךָ וַאֲדַבֵּ֖ר אֹתָֽךְ. אשריך אדוננו יחזקאל הנביא הצדיק שסבלת צער ויסורין בעד בית יִשְׂרָאֵל ובית יהודה ששכבת על צדך השמאלי שלש מאות ותשעים יום ונשאת עון בית ישראל. ושכבת שנית על צדיך הימנית ארבעים יום ונשאת את עון בית יהודה. אשריך אדוננו יחזקאל הנביא הנאמן אשר התנבאת על העצמות היבשות ויקרבו העצמות עצם אל עצמו. והיה עליהם גידים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה. והתנבאת אל הרוח ותבא בהם הרוח ויחיו. ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאד מאד. אשריך שהקיש הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא על קנקנך ומצאך טוב שֶׁנֶּאֱמַר בֶּן־אָדָ֕ם הֲתִֽחְיֶ֖ינָה הָעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֑לֶּה וָאֹמַ֕ר אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֖ה אַתָּ֥ה יָדָֽעְתָּ. אשריך אדוננו יחזקאל הנביא הנאמן אשר התנבאת על תחיית המתים ואמרת כֹּה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ הִנֵּה֩ אֲנִ֨י פֹתֵ֜חַ אֶת־קִבְרֽוֹתֵיכֶ֗ם וְהַעֲלֵיתִ֥י אֶתְכֶ֛ם מִקִּבְרוֹתֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל׃ וִידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֑ה בְּפִתְחִ֣י אֶת־קִבְרֽוֹתֵיכֶ֗ם וּבְהַעֲלוֹתִ֥י אֶתְכֶ֛ם מִקִּבְרוֹתֵיכֶ֖ם עַמִּֽי׃ וְנָתַתִּ֨י רוּחִ֤י בָכֶם֙ וִחְיִיתֶ֔ם וְהִנַּחְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם עַל־אַדְמַתְכֶ֑ם וִידַעְתֶּ֞ם כִּֽי־אֲנִ֧י יְהֹוָ֛ה דִּבַּ֥רְתִּי וְעָשִׂ֖יתִי נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ אשריך אדוננו יחזקאל הנביא הצדיק הנאמן אשר התנבאת על בנין וצורת בית המקדש השלישי הקיים לעולמים. שגילה לך הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא את צורת הבית ותכונתו ומוצאיו. אשריך איש האלהים אשר התנבאת בעבודה שתהיה בבית המקדש לעתיד. אשריך שעתיד להיות חנוך בית המקדש על ידך ואתה עתיד להקריב בחנוך בית המקדש.

484

תפ״ההרחמן יחיש תחייתך וימהר עמידתך ויזכנו לראות פניך המאירים ומזהירים כזוהר הרקיע מה צפון לך מה טמון לך אין העין יכולה לראות ולא האוזן יכולה לשמוע כַּכָּתוּב עַ֣יִן לֹֽא־רָאָ֗תָה אֱלֹהִים֙ זוּלָ֣תְךָ֔ יַעֲשֶׂ֖ה לִמְחַכֵּה־לֽוֹ. מָ֤ה רַֽב־טוּבְךָ֮ אֲשֶׁר־צָפַ֢נְתָּ לִּירֵ֫אֶ֥יךָ פָּ֭עַלְתָּ לַחֹסִ֣ים בָּ֑ךְ נֶ֗֝גֶד בְּנֵ֣י אָדָֽם׃ וְא֭וֹר זָרֻ֣עַ לַצַּדִּ֑יק וּֽלְיִשְׁרֵי־לֵ֥ב שִׂמְחָֽה׃

485

תפ״וקום אדוננו מורנו יחזקאל הנביא הכהן הצדיק המליץ טוב לגלגל הרחמים הגדולים רחמים דעתיק יומין עלינו וְעַל כָּל־יִשְׂרָאֵל התחזק והתאמץ בתפלה וקרא אל ה׳ שומע תפלה כי חנון ורחום הוא רב חסד ומרבה להטיב. ככתוב טוֹב־יְהֹוָ֥ה לַכֹּ֑ל וְ֝רַחֲמָ֗יו עַל־כׇּל־מַעֲשָֽׂיו׃ התחזק בתפלה למען יונקי שדים וגמולי חלב. ותנוקות של בית רבן שלא חטאו. קרא אל ה׳ בחזקה בזכות מעשיך הטובים כי בן דרכך תמיד להתפלל בעד ישראל. ואתה כיפרת בעד בית יִשְׂרָאֵל ובית יהודה ביסורין אשר סבלת. קום וחלה נא פני אל ויחננו הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, הוּא העושה צדקות עם כל בשר ורוח ולא כרעתם להם גומל. הוא העושה חסד חנם. תמיד ומרבה להטיב. הוא ברחמיו ימלא כל מחסורינו מאוצרו הטוב. מידו הרחבה והמלאה העשירה והפתוחה, כי לפניו גלוי וידוע כל מחסורנו וכל צרכנו. ובטובו הגדול ימלא ידינו מברכותיו ומעושר מתנות ידיו, כי ממנו הכל והוא מושל בכל ובידו כח וגבורה ובידו לגדל ולחזק לכל. ושלחנו ערוך לכל וזן ומפרנס הכל ברוב רחמיו וברוב חסדיו:

486

תפ״זלימוד ליום כפור

487

תפ״חעוד נכון ללמוד בליל או ביום כפור כאשר יזדמן ענין פטירת התנא הקדוש רבי עקיבה שנהרג ביוה״כ ויצאה נשמתו באחד ובקשת רחמים בזכותו ותחלה תלמוד מדרש רז״ל במ׳ משלי פ״ט.

488

תפ״טהיה רבי שמעון הגרסי משמש את רבי עקיבה בבית האסורין בכל יום והיה מכניס לו מים במדה. יום אחד מצאו שומר בית האסורים א״ל היום מימיך מרובין שמא לחתור בית האסורין אתה מבקש. שפוך חציין ותן לו חציין. כיון שבא אצל רבי עקיבה אמר לו תן לי מים ליטול ידי. אמר לו רבי כדי שתיה אין מספיקין וליטול ידיך מספיקין. אמר לו ומה אעשה שהרי אמרו חכמים כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם. מוטב שאמות מיתת עצמי ולא אמות שתי מיתות:

489

ת״צכשהגיע יום הכפורים היה רבי יהושע הגרסי נפטר מרבי עקיבה והלך לביתו אותו היום. והיה רבי עקיבה מיתידין קמי טורניסרופוס ואתת עונתא דקריאת שמע והוו מסרקין לבשריה במסרקות ברזל וקרי קריאת שמע וגחין. אמר לו טורנוסרופוס הרשע סבא סבא או חרש (פירוש מכשף) אתה או מבעט ביסורין אתה. אמר לו תפח רוהיה דההוא גברא. לא חרש אני ולא מבעט ביסורין אני אלא כל ימי הייתי קורא את הפסוק הזה ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. רחמתיה בבל לבי רחמתיה בכל ממוני. ובכל נפשי לא הוה בדיקה לי. וכיון דמטית לי בכל נפשי ועתה עונתה דק״ש לא אפלגית עליה בגין כך אנא קרי שמע וגחין. ואף תלמידיו (קודם אותו היום) אמרו לו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה ובכל נפשך דאפילו הוא נוטל נפשך ואמרתי אימתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו (אותו היום) יצתה נשמתו באחד. לאחר שנח נפשיה לא הניחוהו לקברו והחזירוהו לבית האסורין ושכב שם שר בית הסהר לאומרו. בא אליהו זכור לטוב ועמד על פתח רבי יהושע הגרסי. א״ל שלום עליך רבי. אמר לו שלום עליך רבי ומורי. אמר לו ר״י מי אתה. כלום אתה צריך. אמר לו כהן אני ובאתי להגיד לך שרבי עקיבה נפטר בבית האסורין. מיד הלכו שניהם לבית האסורין מצאו דלת שער בית האסורין פתוח ושר בית הסהר היה ישן וכל מי שהיו בבית הסהר היו ישנים והושיב רבי יהושע את רבי עקיבה על המטה והוציאו. מיד נטפל לו אליהו זכור לטוב ונטלו על כתפו. וכשראה רבי יהושע כך אמר לאליהו זכור לטוב רבי והלא אמרת לי כהן אתה. והלא כהן אסור לטמא למת. אמר לו חייך רבי יהושע בני ח״ו שאין טומאה בצדיקים אף לא בתלמדים. והיו מולכין אותו כל הלילה עד שהגיע אצל אנטיפטרס של קוצרים. כיון שהגיעו לשם עלו שש מעלות וירדו שלש מעלות ונפתחה המערה לפניהם וראו שם במערה כסא וספסל ושלחן ומטה ומנורה השכיבו לרבי עקיבה על המטה ויצאו. וכיון שיצאו נסתמה המערה ודלקה הנר על המטה. וכשראה אליהו זכור לטוב כן פתח ואמר אשריכם הצדיקים. אשריכם עמלי תורה. אשריכם יראי שמים שגנוז לכם וטמון לכם ומשומר לכם מקום בגן עדן לעת״ל. אשריך רבי עקיבה שנמצא לך מלון טוב בשעת פטירתך. ובעליך נאמר חכמות נשים בנתה ביתה הצבה עמודיה שבעה. וישבה לפתח ביתה על כסא מרמי קרת. טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שלחנה על ענין השלחן המטה ומנורה הערוכים שם בתוך המערה ע״כ:

490

תצ״אכתב רבינו חיים ויטאל ז״ל בשער הכונות שקבל מפי רבינו האר״י ז״ל בכונת אל נקמות ה׳ אל נקמות הופיע שצריך לומר כל יום אחר פסוקים של הודו לפי שבעולם העשיה הקליפות עצומות וחזקות. אין כח להוציא ניצוצות הקדושה משם אלא בכח עשרה הרוגי מלוכה שהם המלקטים את הניצוצות דנשמות שבעשיה כי מזמן שאחר חרבן בית שני שנתרבו המינין והקליפות. אי אפשר ללקטן בשום אופן זולתי על ידי הנשמות של עשרה הרוגי מלוכה. וכל זה הוא בעשיה משא״כ בשאר עולמות. וזהו הטעם שהוצרכו ליהרג עשרה אבירי ישראל. כדי שהוכלו ללקט אותם הניצוצות שבעשיה מיום שנהרגו עד ביאת המשיח. וזהו מה שאנחנו רומזים ואומרים בכל יום. אל נקמות ה׳ אל נקמות הופיע שינקום נקמת אותם עשרה הרוגי מלוכה. ועל ידי הזכירה הזאת הם מתגברים ולוקטים הנצוצות של הנשמות הנתונות תוך הקליפות דעשיה ע״כ.

491

תצ״באָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל. לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין, וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם. אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר וְזָרַקְתִּ֧י עֲלֵיכֶ֛ם מַ֥יִם טְהוֹרִ֖ים וּטְהַרְתֶּ֑ם. וְאוֹמֵר מִקְוֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ יְהֹוָ֔ה. מָה מִקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים, גַּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל.

492

תצ״גבקשה לרבי עקיבה ליום הכפורים

493

תצ״דאח״כ יאמר בקשות אלו מעומקא דלבא שאוג ישאג בלב נשבר ונדכא. והגם כי אנחנו רחוקים מן המערה שלו. אנחנו בטוחים כי קריאתנו תעלה ברצון ותגיע אל מקום קדושתו לעורר נשמתו הקדושה לעמוד להתפלל לפני הקדוש ברוך הוא בעדנו ובעד כל ישראל ויה״ר זכותו וזכו׳ תורתו יגן בעדינו תמיד אכי״ר.

494

תצ״הקום סבא חסידא התנא הקדוש רבי עקיבה אתה מליץ טוב קום והמליץ טוב לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא על בית ישראל. אשר בגלותם ודלותם ושפלותם ולחצם ודוחקם זה כמה מאות שנים קוראים בשם ה׳ ומאמינים בו ובתורתו. וכמה אלפים מסרו עצמם להריגה ולשריפה על קדושת שמו יתברך. וכמה עניים ואביונים יש בישראל שעוסקין בתורה ובמצות בכל יום תמיד. וכמה נערים וקטנים יש בישראל שהם עוסקים בתורה בהבל שאין בו חטא. יהושע בן גמלא תיקן שיכניס אדם את בנו לתלמוד תורה כבן שש כבן שבע. ועתה יש כמה זריזין בישראל שמכניסין את בינהם לתלמוד תורה קודם זמן זה. וכמה זקנים וזקנות יש בישראל שמשכימין ומעריבים בבתי כנסיות וחומדין ומתאוין ומצפין לישועת ה׳ בכל יום וכמה פסחים וסומין יש בישראל שבאים לבית הכנסת להתפלל ולשמוע דברי תורה. וכמה אנשים יש בישראל שעושין מצות ומעשים טובים בסתר. וכמה יש בישראל שלומדים תורה בהצנע. וכמה יש בישראל מתענים בהצנע. וכמה עניים יש בישראל שעושין כדברי המחמיר בהלכות ואף על פי שיש להם הפסד ממון בדבר. בנות יִשְׂרָאֵל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליו שבעה נקיים. ועוד כמה חומרות קבלו עליהם בהלכות נדה. וכמה עניים יש בישראל שהם מכבדין השבתות וימים טובים ואף על פי שהם בדוחק ובצער. וכמה אוהבי שלום ורודפים אחר מצות יש בישראל וכמה וכמה יש שישראל ששמחים במצות המילה שמלין את בניהם לשמונת ימים ומכניסים אותם בבריתו של אַבְרָהָם אבינו ע״ה בשמחה ובחיבה.

495

תצ״וקום חסידא קדישא קודש קודשים רבי עקיבה בן יוסף אתה אשר עלית לפרד״ס ונכנסת בשלום ויצאת בשלום. ועליך נאמר משכני אחריך נרוצה. ועליך נאמר א֭וֹר זָרֻ֣עַ לַצַּדִּ֑יק וּֽלְיִשְׁרֵי־לֵ֥ב שִׂמְחָֽה׃ ועליך נאמר כל יקר ראתה עינו. ועליך נאמר ולי מה יקרו רעיך אל. ועליך נאמר ממתים ידך יהוה ממתים מחלד חלקם בחיים. אתה הצדיק אשר מסרת נפשך על קידוש השם ברצון טוב ויצאה נשמתך באחד ועלית במחשבה. קום לעורר הרחמים והתפלל לפני אָבִינוּ אָב הרחמים עלינו ועל וכל יִשְׂרָאֵל אחינו. קום להתפלל על ילדי בית יִשְׂרָאֵל יונקי שדים וגמולי חלב ותינוקות של בית רבן. קום והמליץ טוב לגלגל הרחמים הגדולים רחמים דעתיק יומין עלינו ועל כל ישראל. התחזק והתאמץ בתפלה ובתחנונים וקרא אל ה׳ שומע תפלה כי חנון ורחום הוא רב חסד ומרבה להטיב כַּכָּתוּב טוֹב־יְהֹוָ֥ה לַכֹּ֑ל וְ֝רַחֲמָ֗יו עַל־כׇּל־מַעֲשָֽׂיו׃ התחזק התאמץ בתפלה למען יונקי שדים וגמולי חלב ותנוקות של בית רבן שלא חטאה. והם גלוים בנו ואנחנו תלויים במי שאמר והיה עולם קרא אל ה׳ בחזקה בזכות מעשיך הטובים ובזכות התורה אשר למדת ולימדת ובזכות מסירת נפשך אשר מסרת על קדוש השם ביום הכפורים (כיום הזה). ובזכות יסורין הקשים אשר סבלת ברצון יסורין הקשים אשר סבלת ברצון טוב. וקבלת דין שמים באהבה.

496

תצ״זאשריך סבא חסידא רבי עקיבה אשר יצאה נשמתך באחד ועלית במחשבה. ושלום לך שלום על משכביך. שלום על נפשיך הקדושה והטהורה בצרור החיים צרורה. אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. אשריך שזכית ללכת בדרך תמים ואתה תשתעשע בעולם הבא. אשריך אשר זכית והצדקת את הרבים והורית את יִשְׂרָאֵל חוקים ומשפטים. אשריך אשר הרבצת תורה בישראל ולימדת תורה ברבים. אשריך שהעמדת תלמדים הרבה. אשריך שנמצא לך מלון טוב בשעת פטירתך מן העולם כסא וספסל ושלחן ומטה ומנורה שהיו ערוכים לך בתוך המערה. הרחמן ימהר עמידתך ויזכנו לראות פניך המאירים ומזהרים כזוהר הרקיע.

497

תצ״חסבא חסידא אדונני התנא הקדוש רבי עקיבה קום חלה נא פני אל ויחננו כי בצרה גדולה אנחנו ודלונו מאד. הנה הקדוש ברוך הוא אמר לאברהם אבינו לא אשחית בעבור העשרה. קום אתה וחביריך אתם עשרה הרוגי מלכות. אשר נהרגתם כולכם על קדוש השם יתברך ביסורין קשים. ועליכם נאמר אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח. קדמו וסדרו דברים לפני הקדוש ברוך הוא בתפלה ובתחנונים בעדנו ובעד כל בית ישראל. קומו ולכו אצל אבותינו הק׳ אַבְרָהָם יצחק ויעקב ואצל משה רועה נאמן ואהרן הכהן הגדול ופינחס ויוסף הצדיק ודוד מלך יִשְׂרָאֵל והכנסו בפתח הידוע לכם. ועמדו בתפלה בעבור כבוד השכינה אשר קינה (ל׳ קן לה) ירושלים חרבה ובית המקדש חרב וישראל בגלות תחת יד אדונים קשים. קומו לעורר רחמים הרבים לנו ולהמשיך חסדים גדולים לנו ולכל יִשְׂרָאֵל אחינו בכל מקום שהם ותחון זְכוּת אבות וזכות כל הצדיקים והחסידים. וזכות כל הישרים בלבותם אשר מסרו עצמן להריגה ולשריפה על קדושת הי״ת תמימותם וקדושתם ולימודם בתורה הקדושה וסודותיה וכל התיקונים והיחודים אשר יחדו למעלה. יגינו עלינו ועל כל ישראל. כי כולנו כאחד אנחנו וה׳ יתן אומר המבשרות צבא רב. קול מבשר מבשר ואומר. עַל הַר גָּבֹהַ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן. מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִך. זכר מורינו ורבינו התנא החסיד רבי עקיבה לברכה וטובה ולתחיה ולששון ולשמחה ולשלום ונפשו צרורה בצרור החיים והשלום יַעְלְז֣וּ חֲסִידִ֣ים בְּכָב֑וֹד יְ֝רַנְּנ֗וּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָֽם׃ שִׂמְח֬וּ בַיהֹוָ֣ה וְ֭גִילוּ צַדִּיקִ֑ים וְ֝הַרְנִ֗ינוּ כׇּל־יִשְׁרֵי־לֵֽב׃ רַנְּנ֣וּ צַ֭דִּיקִים בַּֽיהֹוָ֑ה לַ֝יְשָׁרִ֗ים נָאוָ֥ה תְהִלָּֽה׃ א֭וֹר זָרֻ֣עַ לַצַּדִּ֑יק וּֽלְיִשְׁרֵי־לֵ֥ב שִׂמְחָֽה׃ א֭וֹר זָרֻ֣עַ לַצַּדִּ֑יק וּֽלְיִשְׁרֵי־לֵ֥ב שִׂמְחָֽה׃

498

תצ״טיְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שתעשה למען רחמיך וחסידך ולמען קדושת שמך. ולמען זְכוּת עבדך התנא החסיד רבי עקיבה אשר מסר עצמו ונפשו על קדושת שמך ביום הכפורים וסבל יסורין קשים ויצאה נשמתו באחד. ועלה במחשבה חלקו בחיים. ותחוס ותחמול ותרחם עלינו ועל כל עמך בית ישראל. וְיַעֲלֶה וְיָבֹא, וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה, וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע, וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר, זִכְרוֹנֵֽנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַֽיִם עִירָךְ, וְזִכְרוֹן מָשִֽׁיחַ בֶּן־דָּוִד עַבְדָּךְ, וְזִכְרוֹן כָּל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶֽיךָ, לִפְלֵיטָה, לְטוֹבָה, לְחֵן, לְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, בְּיוֹם הכפורים הַזֶּה וביום סליחת העון הַזֶּה. זָכְרֵֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָקְדֵֽנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים, בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. זָכְרֵנוּ לְחַיִּים, מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים, כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים, לְמַעַנָךְ אֱלֹהִים חַיִּים. ותמחול ותסלח ותכפר לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאנו עוינו ופשענו לפניך ותשליך במצולות ים כל חטאתינו. ואתה בטובך תעורר רחמיך ונהיה נקיים מכל טומאה וזוהמא כמו שאמר עבדך התנא הקדוש החסיד רַבִּי עֲקִיבָא: אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל. לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין, וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם. אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר וְזָרַקְתִּ֧י עֲלֵיכֶ֛ם מַ֥יִם טְהוֹרִ֖ים וּטְהַרְתֶּ֑ם. וְאוֹמֵר מִקְוֵה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מוֹשִׁיע֖וֹ בְּעֵ֣ת צָרָ֑ה. מָה מִקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים, גַּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל. וְנֶֽאֱמַר כִּֽי־בַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה יְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶ֖ם לְטַהֵ֣ר אֶתְכֶ֑ם מִכֹּל֙ חַטֹּ֣אתֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה תִּטְהָֽרוּ׃ וְנֶֽאֱמַר: מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לֹֽא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא: יָשׁ֣וּב יְרַחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כׇּל־חַטֹּאותָֽם: תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם:

499

500בקשה זו תאמר אותה לאחר תפלת נעילה

500

501רבון העולמים אלהי האלהים ואדוני האדונים המאציל הבורא היוצר והעושה אשר אצלת בראת ויצרת ועשית את האדם להטיב עמו ברוב חסדיך ולא תחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה. וימינך פשוטה לקבל שבים.

501

502ואתה ברחמיך הרבים בחרת בנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו וקדשתנו במצותיך וקרבתנו מלכנו לעבודתך וברוב טובך ובגודל חסדך נתת לנו את (יום השבת הזה) את יום הכפורים הזה את יום סליחת העון הזה את יום מקרא קדש הזה. יום שהוא אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובמיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. יום אדיר ונורא בימי שנה יום שתמחול בו את כל חטאתינו ותכפר לנו על כל עונותינו ותעביר על כל פשעינו כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ עַל־יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדָּךְ: כִּֽי־בַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה יְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶ֖ם לְטַהֵ֣ר אֶתְכֶ֑ם מִכֹּל֙ חַטֹּ֣אתֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה תִּטְהָֽרוּ׃ וְנֶֽאֱמַר קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ דְּבָרִ֔ים וְשׁ֖וּבוּ אֶל־יְהֹוָ֑ה אִמְר֣וּ אֵלָ֗יו כׇּל־תִּשָּׂ֤א עָוֺן֙ וְקַח־ט֔וֹב וּֽנְשַׁלְּמָ֥ה פָרִ֖ים שְׂפָתֵֽינוּ׃

502

503והנה ביום הזה תקנו עבדיך חכמי יִשְׂרָאֵל להתפלל חמש תפלות שהם תפלת ערבית ותפלת שחרית ותפלת מוסף ותפלת מנחה ותפלת הנעילה שהם כנגד חמשה קולות הפנימיים היוצאים מן הבינה למלכות רחל עקרת הבית. וְכַכָּתוּב לְמַ֣עַן הוֹדִֽיעֲךָ֗ כִּ֠י לֹ֣א עַל־הַלֶּ֤חֶם לְבַדּוֹ֙ יִחְיֶ֣ה הָֽאָדָ֔ם כִּ֛י עַל־כׇּל־מוֹצָ֥א פִֽי־יְהֹוָ֖ה יִחְיֶ֥ה הָאָדָֽם׃ וְנֶֽאֱמַר מִקֹּל֨וֹת ׀ מַ֤יִם רַבִּ֗ים אַדִּירִ֣ים מִשְׁבְּרֵי־יָ֑ם אַדִּ֖יר בַּמָּר֣וֹם יְהֹוָֽה׃ וְנֶֽאֱמַר כׇּל־הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר תִּדְרֹ֧ךְ כַּֽף־רַגְלְכֶ֛ם בּ֖וֹ לָכֶ֣ם יִהְיֶ֑ה מִן־הַמִּדְבָּ֨ר וְהַלְּבָנ֜וֹן מִן־הַנָּהָ֣ר נְהַר־פְּרָ֗ת וְעַד֙ הַיָּ֣ם הָאַֽחֲר֔וֹן יִהְיֶ֖ה גְּבֻלְכֶֽם׃

503

504ועוד תקנו עבדיך חכמי יִשְׂרָאֵל לומר ביום הזה ודויים ותחנונים על אשר חטאנו ועוינו ופשענו לפניך והנה אנחנו עבדיך יודעים ומכירים ומודים על עצמינו שלא עשינו חלק אחד מאלף אלפים מן המצות של התשובה והודוי והחרטה והדמעה והתחנה והכנעת הלב אשר אנחנו מחוייבים בהם. ואפילו זה המעט אשר עשינו היום הזה מן הצום והעינוי והתפלה והודוי והתחינה ושאר דבר שבקדושה היה בלי הכנעת הלב ובלי כונה ראויה והגונה ושלימה ובלי קדושת וטהרת המחשבה ובלי יראה ורעדה. וְגָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ כי נפשינו רצונה וחפצה לעשות רצונך ולקיים מצותיך באמת ובתמים ולעבוד אותך עבודה תמה עבודה שלימה במחשבה ודבור ומעשה בלתי שום מחסור. אך יצרינו הרע שאור שבעיסה הוא מעכב וְגָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שאין בנו כח לעמוד בו והוא המטעה אותנו ומקשה לבינו צעקנו בפינו חטאנו פתלתול ועקש לבנו. ואתה ה׳ אלהינו הַיוֹדֵעַ רָזֵי עוֹלָם, וְתַעֲלוּמוֹת סִתְרֵי כָּל־חָי, הַחוֹפֵשׂ כָּל־חַדְרֵי בָטֶן, רוֹאֶה כְלָיוֹת וְלֵב, אֵין דָּבָר נֶעְלָם מִמְּךָּ, וְאֵין נִסְתָּר מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ, הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך, כי רחמיך מעולם סליחה עמך היא׳ ואתה רב חסד מטה כלפי חסד ודרכך לעשות חסד חנם עם הכל הכתוב טוֹב־יְהֹוָ֥ה לַכֹּ֑ל וְ֝רַחֲמָ֗יו עַל־כׇּל־מַעֲשָֽׂיו׃

504

505על כן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שתרצה בתשובתנו ותקבל ברחמים וברצון תפלותנו ותחנותנו והודויים שהתוודינו על חטאינו ועונותינו ופשעינו, וְאַתָּה בְּרַֽחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים וחסדיך הגדולים תשלים ותמלא חסרון המעשה והדבור והכונה והמחשבה ורעותא דלבא הצריכים לנו במצות התשובה, כי אתה אֱלֹהֵֽינוּ ושמך נקרא עלינו, ואנחנו עמך ונחלתך וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ בני אַבְרָהָם אֹהֲבֶךָ זֶרַע יִצְחָק עֲקֵדֶךָ עֲדַת יַעֲקֹב בִּנְךָ בְכוֹרֶךָ:

505

506אנא ה׳ לֵב טָהוֹר בְּרָא־לָנוּ אֱלֹהֵֽינוּ וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבֵּנוּ, וְקַיֵּם בָּנוּ מעתה ומעכשיו את הדבר אשר הבטחתנו עַל־יְדֵי יחזקאל נביאך וְזָרַקְתִּ֧י עֲלֵיכֶ֛ם מַ֥יִם טְהוֹרִ֖ים וּטְהַרְתֶּ֑ם מִכֹּ֧ל טֻמְאוֹתֵיכֶ֛ם וּמִכׇּל־גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם אֲטַהֵ֥ר אֶתְכֶֽם׃ וְנָתַתִּ֤י לָכֶם֙ לֵ֣ב חָדָ֔שׁ וְר֥וּחַ חֲדָשָׁ֖ה אֶתֵּ֣ן בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְנָתַתִּ֥י לָכֶ֖ם לֵ֥ב בָּשָֽׂר, וְאֶת־רוּחִ֖י אֶתֵּ֣ן בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְעָשִׂ֗יתִי אֵ֤ת אֲשֶׁר־בְּחֻקַּי֙ תֵּלֵ֔כוּ וּמִשְׁפָּטַ֥י תִּשְׁמְר֖וּ וַעֲשִׂיתֶֽם אותם, וּבְתוֹרָתְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ כָּתוּב לֵּאמֹר. כִּֽי־בַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה יְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶ֖ם לְטַהֵ֣ר אֶתְכֶ֑ם מִכֹּל֙ חַטֹּ֣אתֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה תִּטְהָֽרוּ׃

506

507וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁיִּהְיֶה חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶֽיךָ חֶלְבִּי וְדָמִי שנתמעטו היום בתעניתי והרתחתי אותם בחמימות חולשת גופי כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּים על גבי מזבחך הקדוש, אנא ה׳ ענני ענני למען רחמיך וחסדיך ולמען י״ג תיקונים דיקנא קדישא עילאה המתגלים ומאירים בעולם האצילות בחודש השביעי הזה ועל ידי כן נפתחים שלשה עשר שערי רחמים כדי לקבל השבים בתשובה:

507

508אנא ענני ה׳ ענני ולמען האם העליונה הרמוזה באות ה״י העליונה שבשמך הגדול אשר רצון היו״ד לא נפסק ממנה לעולם וניתן בה ברשותה כל חירות העבדים וכל חירות בעלי תשובה השבים בתשובה ומתחרטים על עונותיהם וְנֶֽאֱמַר אִם־עֲוֺנ֥וֹת תִּשְׁמׇר־יָ֑הּ אֲ֝דֹנָ֗י מִ֣י יַעֲמֹֽד, מ״י יעמוד ודאי וְכַכָּתוּב מִ֥י יִרְפָּא־לָֽךְ:

508

509אח״כ יאמר ויהר״מ ה׳ או״א שיהיה הריח העולה מפי וכו׳ לעיל בסוף ס׳ יז עד סופה כי שייכה לכאן

509

510לאחר חזרת הנעילה

510

511אחר תפלת החזרה של הנעילה קודם תקיעת שופר יאמר ששה פסוקים בפרשת בהר סיני וספרת לך שבע שבתות שנים וכו׳ עד תשובו איש אל אחוזתו

511

512וְסָפַרְתָּ֣ לְךָ֗ שֶׁ֚בַע שַׁבְּתֹ֣ת שָׁנִ֔ים שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים וְהָי֣וּ לְךָ֗ יְמֵי֙ שֶׁ֚בַע שַׁבְּתֹ֣ת הַשָּׁנִ֔ים תֵּ֥שַׁע וְאַרְבָּעִ֖ים שָׁנָֽה׃ וְהַֽעֲבַרְתָּ֞ שׁוֹפַ֤ר תְּרוּעָה֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִעִ֔י בֶּעָשׂ֖וֹר לַחֹ֑דֶשׁ בְּיוֹם֙ הַכִּפֻּרִ֔ים תַּעֲבִ֥ירוּ שׁוֹפָ֖ר בְּכׇל־אַרְצְכֶֽם׃ וְקִדַּשְׁתֶּ֗ם אֵ֣ת שְׁנַ֤ת הַחֲמִשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּקְרָאתֶ֥ם דְּר֛וֹר בָּאָ֖רֶץ לְכׇל־יֹשְׁבֶ֑יהָ יוֹבֵ֥ל הִוא֙ תִּהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְשַׁבְתֶּ֗ם אִ֚ישׁ אֶל־אֲחֻזָּת֔וֹ וְאִ֥ישׁ אֶל־מִשְׁפַּחְתּ֖וֹ תָּשֻֽׁבוּ׃ יוֹבֵ֣ל הִ֗וא שְׁנַ֛ת הַחֲמִשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה תִּהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם לֹ֣א תִזְרָ֔עוּ וְלֹ֤א תִקְצְרוּ֙ אֶת־סְפִיחֶ֔יהָ וְלֹ֥א תִבְצְר֖וּ אֶת־נְזִרֶֽיהָ׃ כִּ֚י יוֹבֵ֣ל הִ֔וא קֹ֖דֶשׁ תִּהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם מִ֨ן־הַשָּׂדֶ֔ה תֹּאכְל֖וּ אֶת־תְּבוּאָתָֽהּ׃ בִּשְׁנַ֥ת הַיּוֹבֵ֖ל הַזֹּ֑את תָּשֻׁ֕בוּ אִ֖ישׁ אֶל־אֲחֻזָּתֽוֹ׃

512

513לסעודת מוצאי יום כפור

513

514אחר תפלת ערבית כשיבאו לבית ויאכלו וישתו על השלחן הנה בעודם על השלחן קודם שיברכו ברכה אחרונה על אכילתם ילמדו פתיחת אליהו הנביא זכור לטוב כולה ואחריה ילמדו לשון רעיא מהימנא בפ׳ אמור דף צ״ט ע״ב ביומא דר״ה נפיק יצחק וכו׳

514

515ביומא דר״ה נפיק יצחק בלחודוי וקרי לעשו לאטעמא ליה תבשילין, דכל עלמא כל חד כפום ארחוי, דהא בההיא שעתא (בראשית כ״ז:א׳) וַתִּכְהֶ֥יןָ עֵינָ֖יו מֵרְאֹ֑ת דנפק מניה מאן דאחשך אפי בריין ואתפרש ושכיב על ערסיה דדינא וקרי לעשו ואמר וצודה לי צידה ועשה לי מטעמים והביאה לי׳ ורבקה אמרה אל יעקב בנה רחימא דנפשה בנה רחימא דאתמסר לה מיומא דאתברי עלמא, ופקידת ליה לאתערא איהו באינון מטעמים דיליה, ויעקב אתער מתתא מתלבש בצלותין ובעותין, והקול קול יעקב בההוא שופר דקא סליק ואתער יעקב לגביה ואתקריב בהדיה ויגש לו ויאכל ואתכליל דא בדא, כיון דאתכליל בהדיה (בראשית קמב, ב) וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן דא יין דמנטרא יין דהוא חידו דלבא רזא דעלמא דאתי כדין וירח את ריח בגדיו צלותין דסלקין ובעותין ויברכהו, נח רוגזא וחדי לבא וכלא איהו רחמי, כיון דאיהו אתכליל ביעקב כל אינון חיילין ותוקפין ורוגזין דהוו, זמינין אתבדרו ולא אשתכחו תמן וישראל נפקין מן דינא בחדוה ובברכאן, וַיְהִ֗י אַ֣ךְ יָצֹ֤א יָצָא֙ יַעֲקֹ֔ב מֵאֵ֥ת פְּנֵ֖י יִצְחָ֣ק אָבִ֑יו ביומא דא בחדוה ובברכאן עלאין וְעֵשָׂ֣ו אָחִ֔יו בָּ֖א מִצֵּידֽוֹ טעין טועני מעובדי דעלמא, וַיַּ֤עַשׂ גַּם־הוּא֙ מַטְעַמִּ֔ים חדיד לישניה למטען טענות, אתקין סהדי וַיָּבֵ֖א לְאָבִ֑יו וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֗יו יָקֻ֤ם אָבִי֙ יתער בדינוי, וְיֹאכַל֙ כמה עובדין בישין דכל עלמא דהא אשכחנא, וַיֶּחֱרַ֨ד יִצְחָ֣ק חֲרָדָה֮ גְּדֹלָ֣ה עַד־מְאֹד֒ דקא לא יכיל לאתפרשא מכללא דיעקב דאיהו בחדוה, וַיֹּ֡אמֶר מִֽי־אֵפ֡וֹא ה֣וּא הַצָּֽד־צַ֩יִד֩ בכמה צלותין ובעותין ואוכל מכל בטרם תבא וָאֲבָרְכֵ֑הוּ גַּם־בָּר֖וּךְ יִהְיֶֽה. כִּשְׁמֹ֤עַ עֵשָׂו֙ אֶת־דִּבְרֵ֣י אָבִ֔יו וַיִּצְעַ֣ק צְעָקָ֔ה גְּדֹלָ֥ה וּמָרָ֖ה עַד־מְאֹ֑ד וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֔יו בָּרְכֵ֥נִי גַם־אָ֖נִי אָבִֽי׃ דחמי דהא צידו לא הוה כלום, עד לבתר דאמר ליה הנה מִשְׁמַנֵּ֤י הָאָ֙רֶץ֙ יִהְיֶ֣ה מֽוֹשָׁבֶ֔ךָ וּמִטַּ֥ל הַשָּׁמַ֖יִם מֵעָֽל. אלין תקיפין ואכלוסין דשאר עמין ודא קשיא ליה מכלא, וישטום עשו את יעקב למיזל אבתריה ולקטרגא ליה תדיר׳ ויעקב אזיל באינון יומין דבין ר״ה ליום הכפורים עריק לאשתזבא מניה, תב בתיובתא שוי גרמיה בתעניתא עד דאתי ר״ה ויה״כ כדין ידעי יִשְׂרָאֵל דעשו בא ועמו ארבע מאות איש כלהו מקטרגי זמינין לקטרגא לון מיד ויירא יעקב מאד ויצר לו ואסגי בצלותין ובעותין (בראשית ל״ב:י׳) וַיֹּ֘אמֶר֮ יַעֲקֹב֒ אֱלֹהֵי֙ אָבִ֣י אַבְרָהָ֔ם וֵאלֹהֵ֖י אָבִ֣י יִצְחָ֑ק יְהֹוָ֞ה הָאֹמֵ֣ר אֵלַ֗י שׁ֧וּב לְאַרְצְךָ֛ וּלְמוֹלַדְתְּךָ֖ וְאֵיטִ֥יבָה עִמָּֽךְ׃ עד דנטיל עיטא כִּֽי־אָמַ֞ר אֲכַפְּרָ֣ה פָנָ֗יו בַּמִּנְחָה֙ הַהֹלֶ֣כֶת לְפָנָ֔י. וַיִּקַּ֞ח מִן־הַבָּ֧א בְיָד֛וֹ מִנְחָ֖ה לְעֵשָׂ֥ו אָחִֽיו. עִזִּ֣ים מָאתַ֔יִם וּתְיָשִׁ֖ים עֶשְׂרִ֑ים רְחֵלִ֥ים מָאתַ֖יִם וְאֵילִ֥ים עֶשְׂרִֽים׃ גְּמַלִּ֧ים מֵינִיק֛וֹת וּבְנֵיהֶ֖ם שְׁלֹשִׁ֑ים פָּר֤וֹת אַרְבָּעִים֙ וּפָרִ֣ים עֲשָׂרָ֔ה אֲתֹנֹ֣ת עֶשְׂרִ֔ים וַעְיָרִ֖ם עֲשָׂרָֽה׃ כך הוא סטרא דיליה גמלים הוא נחש כמין גמל בשעתא דפתי (סמ״אל) לאדם ארכיב על נחש כמין גמל תנינן מאן דחמי גמל בחלמיה מיתה נקנסה עליו מלמעלה ואשתזיב מינה, וכלא חד, וכדין אהדר עשו אפטרופוסא דיעקב ויעקב לא בעא דובשיה ועוקציה, יעבור נא אדוני לפני עבדו, כדין וישב ביום ההוא עשו לדרכו אימתי בשעת נעילה דהא אתפרש מעמא קדיש וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שביק לחוביהון וכפר עלייהו, כיון דההוא מקטרגא אזיל בההוא דורונא ואתפרש מנייהו בעי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא למחדי בבנוי מה כְּתִיב וְיַעֲקֹב֙ נָסַ֣ע סֻכֹּ֔תָה וַיִּ֥בֶן ל֖וֹ בָּ֑יִת וּלְמִקְנֵ֙הוּ֙ עָשָׂ֣ה סֻכֹּ֔ת עַל־כֵּ֛ן קָרָ֥א שֵׁם־הַמָּק֖וֹם סֻכּֽוֹת׃ כיון דיתבו בסכות הא אשתזיבו מן מקטרגא וקודשא בריך הוא חדי בבנוי, זכאה חולקהון בהאי עלמא ובעלמא דאתי. בָּר֖וּךְ יְהֹוָ֥ה לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֘מֵ֥ן ׀ וְאָמֵֽן׃

515

516בקשה לעשיית הסוכה

516

517כשעושה הסוכה קודם עשיית הסכך יאמר בקשה זו.

517

518לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי מוּכָן וּמְזוּמָן לעשות הסכך על הסוכה הרומז לאימא עלאה הסוככת בסוד אור מקיף על הבנים שהם תפארת ומלכות:

518

519(אם עושה בענפי אילן יאמר וַהֲרֵֽינִי עושהו בענפי אילן שמספרו כמנין סוכה שהוא מספר שם הוי״ה ושם אדנ״י יאהדונה״י:)

519

520והריני עושה הסכך הזה על גבי שלשה דפנות כדי לישב בתוכם בכל ימי חג הסוכות בשמחה לקיים מצות הישיבה בסוכה כהלכתה. כְּמוֹ שֶׁצִּוָּֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה בַּסֻּכֹּ֥ת תֵּשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים:

520

521וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שיחול שם שמים על הסוכה הזאת אשר אני עושה לשבת בה לשם מצות סוכה ויחול וישכון וישרה אור קדושה בפנים בתוך הסוכה וגם יהיה אור קדושה מקיף עליה מבחוץ בכל סביבותיה. ותזכני לשבת בה אני ובני ביתי בשמחה ובטוב לבב ונזכה לשבת בצל אור המקיף המתפשט עליה המקיף וסובב אותה כעין סוכה וימשך עלינו הארה מן אור המקיף ההוא. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בעשייתה וּכְאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בסוד הדפנות הרמוזים לנצ״ח הו״ד יסו״ד דאימא עלאה ובסוד סכ״ך שעולה מספר מא״ה כנגד מאה אורות שהוא רומז לחצי התחתון דתפאר״ת דאימא עלאה. וּכְאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־פִּרְטֵי הכונות שצריך לכוין. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: ב״פ:

521

522ואחר כך יאמר פסוקים אלו:

522

523וּבָרָ֣א יְהֹוָ֡ה עַל֩ כׇּל־מְכ֨וֹן הַר־צִיּ֜וֹן וְעַל־מִקְרָאֶ֗הָ עָנָ֤ן ׀ יוֹמָם֙ וְעָשָׁ֔ן וְנֹ֛גַהּ אֵ֥שׁ לֶהָבָ֖ה לָ֑יְלָה כִּ֥י עַל־כׇּל־כָּב֖וֹד חֻפָּֽה׃ וְסֻכָּ֛ה תִּֽהְיֶ֥ה לְצֵל־יוֹמָ֖ם מֵחֹ֑רֶב וּלְמַחְסֶה֙ וּלְמִסְתּ֔וֹר מִזֶּ֖רֶם וּמִמָּטָֽר׃ ישעיה ד׳

523

524וַיְהִ֣י בְשָׁלֵ֣ם סוּכּ֑וֹ וּמְע֖וֹנָת֣וֹ בְצִיּֽוֹן׃ תהלים ע״ו

524

525יֹ֭שֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן בְּצֵ֥ל שַׁ֝דַּ֗י יִתְלוֹנָֽן׃ אֹמַ֗ר לַ֭יהֹוָה מַחְסִ֣י וּמְצוּדָתִ֑י אֱ֝לֹהַ֗י אֶבְטַח־בּֽוֹ׃ כִּ֤י ה֣וּא יַ֭צִּילְךָ מִפַּ֥ח יָק֗וּשׁ מִדֶּ֥בֶר הַוּֽוֹת׃ בְּאֶבְרָת֨וֹ ׀ יָ֣סֶךְ לָ֭ךְ וְתַחַת־כְּנָפָ֣יו תֶּחְסֶ֑ה צִנָּ֖ה וְסֹחֵרָ֣ה אֲמִתּֽוֹ׃ תהלים צ״א

525

526אחר כך יאמר ששה פסוקים אלו בנחמיה סי׳ ח׳

526

527וּבַיּ֣וֹם הַשֵּׁנִ֡י נֶאֶסְפוּ֩ רָאשֵׁ֨י הָאָב֜וֹת לְכׇל־הָעָ֗ם הַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַלְוִיִּ֔ם אֶל־עֶזְרָ֖א הַסֹּפֵ֑ר וּלְהַשְׂכִּ֖יל אֶל־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה׃ וַֽיִּמְצְא֖וּ כָּת֣וּב בַּתּוֹרָ֑ה אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהֹוָה֙ בְּיַד־מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר֩ יֵשְׁב֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל בַּסֻּכּ֛וֹת בֶּחָ֖ג בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי׃ וַאֲשֶׁ֣ר יַשְׁמִ֗יעוּ וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכׇל־עָרֵיהֶם֮ וּבִירוּשָׁלַ֣͏ִם לֵאמֹר֒ צְא֣וּ הָהָ֗ר וְהָבִ֙יאוּ֙ עֲלֵי־זַ֙יִת֙ וַעֲלֵי־עֵ֣ץ שֶׁ֔מֶן וַעֲלֵ֤י הֲדַס֙ וַעֲלֵ֣י תְמָרִ֔ים וַעֲלֵ֖י עֵ֣ץ עָבֹ֑ת לַעֲשֹׂ֥ת סֻכֹּ֖ת כַּכָּתֽוּב׃ וַיֵּצְא֣וּ הָעָם֮ וַיָּבִ֒יאוּ֒ וַיַּעֲשׂוּ֩ לָהֶ֨ם סֻכּ֜וֹת אִ֤ישׁ עַל־גַּגּוֹ֙ וּבְחַצְרֹ֣תֵיהֶ֔ם וּבְחַצְר֖וֹת בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֑ים וּבִרְחוֹב֙ שַׁ֣עַר הַמַּ֔יִם וּבִרְח֖וֹב שַׁ֥עַר אֶפְרָֽיִם׃ וַיַּֽעֲשׂ֣וּ כׇֽל־הַ֠קָּהָ֠ל הַשָּׁבִ֨ים מִן־הַשְּׁבִ֥י ׀ סֻכּוֹת֮ וַיֵּשְׁב֣וּ בַסֻּכּוֹת֒ כִּ֣י לֹֽא־עָשׂ֡וּ מִימֵי֩ יֵשׁ֨וּעַ בִּן־נ֥וּן כֵּן֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַה֑וּא וַתְּהִ֥י שִׂמְחָ֖ה גְּדוֹלָ֥ה מְאֹֽד׃ וַ֠יִּקְרָ֠א בְּסֵ֨פֶר תּוֹרַ֤ת הָאֱלֹהִים֙ י֣וֹם ׀ בְּי֔וֹם מִן־הַיּוֹם֙ הָֽרִאשׁ֔וֹן עַ֖ד הַיּ֣וֹם הָאַחֲר֑וֹן וַיַּֽעֲשׂוּ־חָג֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁמִינִ֛י עֲצֶ֖רֶת כַּמִּשְׁפָּֽט׃

527

528וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:

528

529ואח״כ יסכך

529

530בקשה קודם שיכנס לסוכה

530

531בכל לילה מחג הסוכות קודם שיכנס לסוכה יעמוד בפתח ויאמר בקשה זו:

531

532לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים, בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. וּבְשֵׁם כָּל־הַנְּפָשׁוֹת. וְהָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת הַמִּתְיַחֲסִים אֶל שָׁרְשֵׁי נַפְשֵֽׁנוּ רוּחֵֽנוּ וְנִשְׁמָתֵֽנוּ וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם וְהַקְּרוֹבִים לָהֶם. שֶׁמִּכְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. וּמִכָּל־פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. דְּכָל־פַּרְצוּף וּסְפִירָה דְּפִרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. הִנֵּה אֲנַֽחְנוּ בָּאִים לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה לִישֵׁב בַּסֻּכָּה. כְּמוֹ שֶׁצִּוָּֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה עַל־יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּֽינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. בַּסֻּכֹּ֥ת תֵּשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים כָּל־הָֽאֶזְרָח֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יֵשְׁב֖וּ בַּסֻּכֹּֽת׃ לְמַעַן֮ יֵדְע֣וּ דֹרֹֽתֵיכֶם֒ כִּ֣י בַסֻּכּ֗וֹת הוֹשַׁ֙בְתִּי֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּהוֹצִיאִ֥י אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם: לְתַקֵּן שׁוֹרֶשׁ מִצְוָה זוֹ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן, לַעֲשׂוֹת כַּוָּנַת יוֹצְרֵֽנוּ שֶׁצִּוָּֽנוּ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה זוֹ, לְהַשְׁלִים אִילָן הָעֶלְיוֹן וּלְהָקִים סֻכַּת דָּוִד לְהַחֲזִיר הָעֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ. וּלְהַשְׁלִים שְׁלֵימוּת תִקוּן הַנְּפָשׁוֹת וְהָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת שֶׁמִּכְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. וּמִכָּל־פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיְּהֵא עַתָּה עֵת רָצוֹן לְפָנֶֽיךָ לִהְיוֹת עוֹלָה מִצְוָה זוֹ לְפָנֶֽיךָ:

532

533ליל א׳ וּבְכֹֽחַ מִצְוָה זוֹ יִמָּשֵׁךְ הַחֶסֶד הַפְּנִימִי הָעֶלְיוֹן הַנִּקְרָא יוֹמָם, יוֹמָא דְּכָלִיל לְכֻלְּהוּ יוֹמֵי שֶׁהוּא הַחֶֽסֶד שֶׁבַּחֶֽסֶד מֵאִמָּֽא עִלָּאָה לְרָחֵל אִמֵּֽנוּ. וְגַם תְּקַבֵּל עוֹד רָחֵל אִמֵּֽנוּ הַחֶֽסֶד הָעֶלְיוֹן שֶׁבְּכָל־הַחֲסָדִים דְּאוֹר מַקִּיף מֵאִמָּֽא עִלָּאָה קַדִּישָׁא שֶׁהוּא הַחֶֽסֶד שֶׁבַּחֶֽסֶד שֶׁבָּהּ:

533

534ליל ב׳ וּבְכֹֽחַ מִצְוָה זוֹ יִמָּשֵׁךְ לְרָחֵל אִמֵּֽנוּ אוֹר הַמַקִּיף הַחֶֽסֶד שֶׁבַּגְּבוּרָה מֵאִמָּֽא עִלָּאָה קַדִּישָׁא:

534

535ליל ג׳ וּבְכֹֽחַ מִצְוָה זוֹ יִמָּשֵׁךְ לְרָחֵל אִמֵּֽנוּ אוֹר הַמַּקִּיף הַחֶֽסֶד שֶׁבַּתִּפְאֶֽרֶת מֵאִמָּֽא עִלָּאָה קַדִּישָׁא:

535

536ליל ד׳ וּבְכֹֽחַ מִצְוָה זוֹ יִמָּשֵׁךְ לְרָחֵל אִמֵּֽנוּ אוֹר הַמַקִּיף הַחֶֽסֶד שֶׁבַּנֶּֽצַח מֵאִמָּֽא עִלָּאָה קַדִּישָׁא:

536

537ליל ה׳ וּבְכֹֽחַ מִצְוָה זוֹ יִמָּשֵׁךְ לְרָחֵל אִמֵּֽנוּ אוֹר הַמַקִּיף הַחֶֽסֶד שֶׁבַּהוֹד מֵאִמָּֽא עִלָּאָה קַדִּישָׁא:

537

538ליל ו׳ וּבְכֹֽחַ מִצְוָה זוֹ יִמָּשֵׁךְ לְרָחֵל אִמֵּֽנוּ אוֹר הַמַקִּיף כְּלָלוּת הַחֲמִשָּׁה חֲסָדִים שֶׁבַּיְּסוֹד מֵאִמָּֽא עִלָּאָה קַדִּישָׁא.

538

539ליל ז׳ וּבְכֹֽחַ מִצְוָה זוֹ יִמָּשֵׁךְ לְרָחֵל אִמֵּֽנוּ אוֹר הַמַקִּיף כְּלָלוּת הַחֲמִשָּׁה חֲסָדִים שֶׁבַּמַּלְכוּת מֵאִמָּֽא עִלָּאָה קַדִּישָׁא:

539

540וְהוּכַן בַּחֶֽסֶד כִּסֵּא וְיִתְמַתְּקוּ הַגְּבוּרוֹת וְיִתְבַּסְּמוּ. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, וִימִינ֖וֹ תְּחַבְּקֵֽנִי. וְהִנֵּה אֲנַֽחְנוּ יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים בְּנֵי הַמַּלְכוּת רָחֵל עֲקֶרֶת הַבַּיִת, עָשִֽׂינוּ הַסֻּכָּה כְּמִצְוַת יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ אֲשֶׁר הִיא כְּנֶֽגֶד עַנְנֵי כָבוֹד. כַּכָּתוּב וַעֲנַ֧ן יְהֹוָ֛ה עֲלֵיהֶ֖ם יוֹמָ֑ם. וְהֵם שִׁבְעָה עֲנָנִים, וּכְנֶגְדָּם הֵם שִׁבְעַת יְמֵי הַסֻּכָּה, וְהִנֵּה אֲנַֽחְנוּ יוֹשְׁבִים בְּצֵל אוֹר הַמַקִּיף הַמִּתְפַּשֵּׁט עָלֶֽיהָ הַמַּקִּיף וְסוֹבֵב אוֹתָהּ, וּבִישִׁיבָתֵֽנוּ בָהּ יִמָּשֵׁךְ אֵלֵֽינוּ מִן־הָאוֹר הַמַקִּיף הַהוּא:

540

541אָבִינוּ אָב הָרַחְמָן פְּרוֹשׂ עָלֵֽינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶֽךָ, וְתַקְּנֵֽנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶֽיךָ, וּבְצֵל כְּנָפֶֽיךָ תַּסְתִּירֵֽנוּ, וּשְׁמוֹר צֵאתֵֽנוּ וּבוֹאֵֽנוּ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם. וְיִתְקַיֵּם בָּֽנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב עַל־יְדֵי דָּוִד מֶֽלֶךְ יִשְׂרָאֵל. יְהֹוָ֥ה שֹׁמְרֶ֑ךָ יְהֹוָ֥ה צִ֝לְּךָ֗ עַל־יַ֥ד יְמִינֶֽךָ: כִּֽי־הָיִ֣יתָ עֶזְרָ֣תָה לִּ֑י וּבְצֵ֖ל כְּנָפֶ֣יךָ אֲרַנֵּֽן: וְיִתְקַיֵּם בָּֽנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב עַל־יְדֵי הוֹשֵֽׁעַ הַנָּבִיא. יָשֻׁ֙בוּ֙ יֹשְׁבֵ֣י בְצִלּ֔וֹ יְחַיּ֥וּ דָגָ֖ן וְיִפְרְח֣וּ כַגָּ֑פֶן: וְיִתְקַיֵּם בָּֽנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב עַל־יְדֵי יְשַׁעְיָה הַנָּבִיא. וָאָשִׂ֤ים דְּבָרַי֙ בְּפִ֔יךָ וּבְצֵ֥ל יָדִ֖י כִּסִּיתִ֑יךָ לִנְטֹ֤עַ שָׁמַ֙יִם֙ וְלִיסֹ֣ד אָ֔רֶץ וְלֵאמֹ֥ר לְצִיּ֖וֹן עַמִּי־אָֽתָּה׃

541

542ר״ת הוי״ה

542

543יוֹמָ֤ם ׀ יְצַוֶּ֬ה יְהֹוָ֨ה ׀ חַסְדּ֗וֹ וּ֭בַלַּיְלָה שירה [שִׁיר֣וֹ] עִמִּ֑י תְּ֝פִלָּ֗ה לְאֵ֣ל חַיָּֽי׃

543

544הַרְאֵ֣נוּ יְהֹוָ֣ה חַסְדֶּ֑ךָ וְ֝יֶשְׁעֲךָ֗ תִּתֶּן־לָֽנוּ׃

544

545וְחֶ֤סֶד יְהֹוָ֨ה ׀ מֵעוֹלָ֣ם וְעַד־ע֭וֹלָם עַל־יְרֵאָ֑יו וְ֝צִדְקָת֗וֹ לִבְנֵ֥י בָנִֽים׃

545

546הוֹד֣וּ לַיהֹוָ֣ה כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

546

547ר״ת אהיה

547

548אֹ֭הֵב צְדָקָ֣ה וּמִשְׁפָּ֑ט חֶ֥סֶד יְ֝הֹוָ֗ה מָלְאָ֥ה הָאָֽרֶץ׃

548

549ה֭וֹדוּ לְאֵ֣ל הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

549

550יְהִי־חַסְדְּךָ֣ יְהֹוָ֣ה עָלֵ֑ינוּ כַּ֝אֲשֶׁ֗ר יִחַ֥לְנוּ לָֽךְ׃

550

551הִנֵּ֤ה עֵ֣ין יְ֭הֹוָה אֶל־יְרֵאָ֑יו לַֽמְיַחֲלִ֥ים לְחַסְדּֽוֹ׃

551

552ר״ת אדני

552

553אַתָּ֤ה יְהֹוָ֗ה לֹֽא־תִכְלָ֣א רַחֲמֶ֣יךָ מִמֶּ֑נִּי חַסְדְּךָ֥ וַ֝אֲמִתְּךָ֗ תָּמִ֥יד יִצְּרֽוּנִי׃

553

554דִּמִּ֣ינוּ אֱלֹהִ֣ים חַסְדֶּ֑ךָ בְּ֝קֶ֗רֶב הֵיכָלֶֽךָ׃

554

555נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖ עַם־ז֣וּ גָּאָ֑לְתָּ נֵהַ֥לְתָּ בְעׇזְּךָ֖ אֶל־נְוֵ֥ה קׇדְשֶֽׁךָ׃

555

556יְהֹוָה֮ יִגְמֹ֢ר בַּ֫עֲדִ֥י יְ֭הֹוָה חַסְדְּךָ֣ לְעוֹלָ֑ם מַעֲשֵׂ֖י יָדֶ֣יךָ אַל־תֶּֽרֶף׃

556

557אֵל מָלֵא רַחֲמִים, פְּרוֹשׂ עָלֵֽינוּ סֻכַּת רַחֲמִים וְשָׁלוֹם. כִּי אַתָּה יְהֹוָה הַפּוֹרֵשׂ סֻכַּת שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל וְעַל־ יְרוּשָׁלַֽיִם עִיר הַקֹּֽדֶשׁ תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ אָמֵן:

557

558לימוד לכל ליל סוכה

558

559בכל לילה משבעת ימי החג יזהר ללמוד על השלחן משניות דמסכת סוכה ואחר לימוד המשנה יזדרז לומר לשון זה מלוקט מזוה״ק אחת הנה ואחת הנה דברים כהווייתן ממש:

559

560שְׁלָמָא עֲלָךְ יוֹמָא טָבָא קַדִּישָׁא. שְׁלָמָא עֲלָךְ חַגָּא קַדִּישָׁא. שְׁלָמָא עֲלָךְ אוּשְׁפִּיזָא קַדִּישָׁא. אַנְתְּ הוּא מִקְרָא קוֹדֶשׁ. זַמִּין אַנְתְּ לְהַהוּא אֲתַר דְּאִקְרֵי קוֹדֶשׁ. לְאִתְעַטְּרָא בֵּיהּ וּלְאִשְׁתְּאֲבָא בֵּיהּ. וְתִתְקַדַּשׁ וְיִשְׁתַּכַּח בָּךְ חֶדְוָתָא. הָא אַנְתְּ שָׁאִיב מֵהַהוּא עֲמִיקָא דַעֲמִיקָתָא. דְּנַחֲלִין וּמַבּוּעִין נַפְקִין מִנֵּיהּ. הָא יִשְׂרָאֵל דְּאִתְקְרוּן קוֹדֶשׁ מְקַבְּלִין לָךְ בְּאַנְפִּין נְהִירִין. בְּחֶדְוָתָא וּבְתֻשְׁבְּחָתָּא. מְזַמְּנִין לָךְ מְתַקְּנִין לָךְ סְעוּדָתָא יַקִּירָא. מְסַדְּרִין פָּתוֹרֵי מְתַקְּנֵי גַּרְמַיְהוּ בְּמָאנֵי יְקָר. חֲדָאן וּמְשַׁבְּחִין שְׁבָחָא לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא:

560

561חַגָּא דְסֻכּוֹת כַּמָּה חָבִיב אַנְתְּ וְיַקִּיר. אַף עַל גַּב דְּיַרְחָא דָא בַּכֶּסֶה וְלָא בְאִתְגַּלְיָא. הָא בָּךְ גְּלוּיָא אִיהוּ בְּחֶדְוָתָא דְסִיהָרָא. בָּךְ אִשְׁתְּלִימַת סִיהָרָא וְאִתְנְהָרַת מֵאִמָּא עִלָּאָה. וְקַיְמַת לְאַנְהָרָא לְתַתָּאֵי מִגּוֹ נְהוֹרָא דִלְעֵלָא:

561

562בָּךְ קֻדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא פָּרִישׂ גַּדְפוֹי עַל יִשְׂרָאֵל וַחֲדִי עִמְּהוֹן. בָּךְ אִתְעַר סִטְרָא דִימִינָא לְעֵלָּא. בְּגִין דְּיִתְקַשַּׁר בֵּיהּ סִיהֲרָא וְיִתְנְהִירוּ אַנְפָּהָא כִּדְקָא חָזֵי. בָּךְ יִשְׂרָאֵל נַפְקִין בְּסִימָנִין רְשִׁימִין מִגּוֹ מַלְכָּא קַדִּישָׁא בְּגִין דְאִנּוּן נַצְחִין דִּינָא. דְּהָא בָּךְ נַפְקֵי יִשְׂרָאֵל בִּרְשִׁימוּ דְמַלְכָּא בְּתֻשְׁבַּחְתָּא דְהִלּוּלָא. עָאלִין בַּסֻּכּוֹת וְנַטְלֵי אֶתְרוֹג בִּשְׂמָאלָא. וְלוּלָב בִּימִינָא. וְהָא חָמָאן עִלָּאִין וְתַתָּאִין דְּיִשְׂרָאֵל רְשִׁימִין בִּרְשִׁימִין דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא. דְּהָא אִנּוּן נַטְלִי סִּמָנִי מְהֵימְנוּתָא חוֹתָמָא דְמַלְכָּא עִלָּאָה:

562

563בָּךְ כְּתִיב בַּסֻּכֹּ֥ת תֵּשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים. בְּגִין לְאִתְחֲזָאָה דְיִשְׂרָאֵל יַתְבֵי בְּרָזָא דִמְהֵימְנוּתָא בְּלָא דְחִילוּ כְּלָל. דְהָא מְקַטְרְגָא אִתְפְּרַשׁ מִנַּיְהוּ. וְכָל מִקַטְרְגִי עִלָּאֵי אַהְדָרַן רְחִימִין לְיִשְׂרָאֵל. בָּךְ יִנְדְעוּן עִלָּאִין וְתַתָּאִין וְאִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֵלָּא וְתַתָּא כִּדְקָא יָאוּת. וְכָל אוּכְלְסִין עִלָּאִין פָּתְחֵי וְאָמְרִי וּמִי֙ כְּעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל גּ֥וֹי אֶחָ֖ד בָּאָ֑רֶץ:

563

564בָּךְ יַתְבִין יִשְׂרָאֵל בְּצִלָּא דִמְהֵימְנוּתָא. וּבְגִין דָּא אַחְסִינוּ חֵירוּ לְהוּ וְלִבְנַיְהוּ לְעָלְמִין. וּמִתְבָּרְכִין בִּרְכָתָא עִלָּאָה. בָּךְ אֲנָן יָתְבִין בְּצִלָא דִמְהֵימְנוּתָא. וּבְגִין דָּא שְׁכִינְתָּא פָּרְסָא גַדְפָהָא עֲלָנָא מִלְעֵלָּא. בָּךְ אֲנָן מְזַמְּנִין לְאוּשְׁפִּיזִין קַדִּישִׁין דְּאִנּוּן אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיַעֲקֹב וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְיוֹסֵף וְדָוִד. וְאִלֵּין צַדִּיקַיָּא אוּשְׁפִּיזִין קַדִּישִׁין שַׁוְיָן מְדוֹרֵיהוֹן עִמָּנָא בְּגוֹ הַאי צִלָא דִמְהֵימְנוּתָא. וְאַבְרָהָם אַבָּא קַדִּישָׁא קָרֵי עֲלָן: אָ֗ז תִּתְעַנַּג֙ עַל־יְהֹוָ֔ה וְהִרְכַּבְתִּ֖יךָ עַל־במותי [בׇּ‍֣מֳתֵי] אָ֑רֶץ וְהַאֲכַלְתִּ֗יךָ נַחֲלַת֙ יַֽעֲקֹ֣ב אָבִ֔יךָ כִּ֛י פִּ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ וְיִצְחָק אַבָּא קַדִּישָׁא קָרֵי עֲלָן: גִּבּ֣וֹר בָּ֭אָרֶץ יִהְיֶ֣ה זַרְע֑וֹ דּ֖וֹר יְשָׁרִ֣ים יְבֹרָֽךְ׃ הוֹן־וָעֹ֥שֶׁר בְּבֵית֑וֹ וְ֝צִדְקָת֗וֹ עֹמֶ֥דֶת לָעַֽד׃ וְיַעֲקֹב אַבָּא קַדִּישָׁא קָרֵי עֲלָן: אָ֣ז יִבָּקַ֤ע כַּשַּׁ֙חַר֙ אוֹרֶ֔ךָ וַאֲרֻֽכָתְךָ֖ מְהֵרָ֣ה תִצְמָ֑ח: וּמֹשֶׁה רַעְיָא מְהֵימְנָא קַדִּישָׁא, וְאַהֲרֹן כַּהֲנָא רַבָּא קַדִּישָׁא, וְיוֹסֵף צַדִּיקָא קַדִּישָׁא, קָרוּ עֲלָן, וְנָחֲךָ֣ יְהֹוָה֮ תָּמִיד֒ וְהִשְׂבִּ֤יעַ בְּצַחְצָחוֹת֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְעַצְמֹתֶ֖יךָ יַחֲלִ֑יץ וְהָיִ֙יתָ֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וּכְמוֹצָ֣א מַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְכַזְּב֖וּ מֵימָֽיו׃ וּבָנ֤וּ מִמְּךָ֙ חׇרְב֣וֹת עוֹלָ֔ם מוֹסְדֵ֥י דוֹר־וָד֖וֹר תְּקוֹמֵ֑ם וְקֹרָ֤א לְךָ֙ גֹּדֵ֣ר פֶּ֔רֶץ מְשֹׁבֵ֥ב נְתִיב֖וֹת לָשָֽׁבֶת׃ וְדָוִד מַלְכָּא מְשִׁיחָא קַדִּישָׁא דְאִיהוּ אִתְפַּקָּד עַל כָּל זְיָינֵי עָלְמָא קָרֵי עֲלָן, כׇּל־כְּלִ֞י יוּצַ֤ר עָלַ֙יִךְ֙ לֹ֣א יִצְלָ֔ח וְכׇל־לָשׁ֛וֹן תָּקוּם־אִתָּ֥ךְ לַמִּשְׁפָּ֖ט תַּרְשִׁ֑יעִי זֹ֡את נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְהֹוָ֧ה וְצִדְקָתָ֛ם מֵאִתִּ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה׃

564

565חַגָּא דְסֻכּוֹת כַּמָּה וְכַמָּה חָבִיב אַנְתְּ וְיַקִּיר. הָא בָּךְ עַבְדֵינָן מִצְוַת סֻכָּה דְאִיהִי רְמִיזָא לְאִמָּא עִלָּאָה. לְסַכְּכָא עֲלָנָא כְּאִמָּא עַל בְּנִין, וּבָךְ אֲנָן מְזַמְּנִין גַּבָּן שִׁבְעָה אוּשְׁפִּיזִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין. דְּאִנּוּן לָקֳבֵל שִׁבְעָה סְפִירָאן. דְּהָא בְּגִין שִׁבְעָה סְפִירָאן אָמַר קְרָא, כִּ֣י בַסֻּכּ֗וֹת הוֹשַׁ֙בְתִּי֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּהוֹצִיאִ֥י אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם. בְּשִׁבְעֶה עֲנָנֵי כָבוֹד. סוּכָּה מְלֵאָה בְּאוֹת וָא״ו אִיהִי בְּרָזָא דִּתְרֵין שְׁמָהָן. תְּרֵין כְּרוּבִים דְּהֵם סֹכְכִ֤ים בְּכַנְפֵיהֶם֙ עַל־הַכַּפֹּ֔רֶת וּפְנֵיהֶ֖ם אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו. וְהָא כְּתִיב וְסֻכָּ֛ה תִּֽהְיֶ֥ה לְצֵל־יוֹמָ֖ם, דִּסְכָךְ בָּעֵינָן. וּסְכָךְ אִתְעֲבִיד לְצֵל דְּאִתְמַר בֵּיהּ בְּצֵ֥ל שַׁ֝דַּ֗י יִתְלוֹנָֽן, וְלָאו בְּצֵל סֻכַּת הֶדְיוֹט דַאֲגִין עַל גּוּפָא מְשִּׁמְשָׁא. אֶלָּא צֵל לַאֲגָנָא עַל נִשְׁמָתָא. כְּדִכְתִיב בְּצִלּוֹ֙ חִמַּ֣דְתִּי וְיָשַׁ֔בְתִּי:

565

566חַגָּא דְסֻכּוֹת כַּמָּה חָבִיב אַנְתְּ וְיַקִּיר. הָא בָּךְ עַבְדֵינָן מִצְוַת נְטִילַת לוּלָב דְּדָמֵי לְחוּט הַשִּׁדְרָה. דְבֵיהּ שְׁמֹנָה עָשָׂר נִעְנוּעִין דְּלוּלָב. וְאִנּוּן לָקֳבֵל שְׁמֹנָה עָשָׂר בִּרְכָאן דִּצְלוֹתָא. וְלָקֳבֵל שְׁמֹנָה עָשָׂר אַזְכָּרוֹת דְּמִזְמוֹר הָבוּ לַה׳ בְּנֵי אֵלִים. וְלָקֳבֵל שְׁמֹנָה עָשָׂר אַזְכָּרוֹת דְּקְרִיאַת שְׁמַע. וְנִעְנוּעַ לְשִׁית סִטְרִין בְּחֻשְׁבָּן ו׳ וּתְלָת נִעְנוּעִין לְכָל סִטְרָא אִנּוּן חַי. לוּלָב דָּא צַדִּיק נַטְלֵינָן בַּיָּמִין. הָא אִיהוּ כָּלִיל שִׁית מִינִין. דְּאִנּוּן תְּלָת הֲדַסִים גְּדֻלָּה גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת. דְּדַמְיָן לִתְלַת גַּוְנֵי דְעֵינָא. עוֹד תְּרֵין בַּדֵּי עֲרָבוֹת נֶצַח וְהוֹד דְּדַמְיָן לִתְרֵין שַׁפְוָן. וְלוּלָב דְּאִיהוּ יְסוֹד דּוֹמֶה לַשִּׁדְרָה דְּבֵיהּ קִיּוּם כָּל גַּרְמִין. וַעֲלֵיהּ אָמַר דָּוִד מַלְכָּא כׇּ֥ל עַצְמוֹתַ֨י ׀ תֹּאמַרְנָה֮ יְהֹוָ֗ה מִ֥י כָ֫מ֥וֹךָ. וְנַטְלֵינָן בִּשְׂמָאלָא אֶתְרוֹג מַלְכוּת דְּדָמֵי לְלִבָּא דְּבֵיהּ הִרְהוּרִין. וּבְגִין דָּא אֶתְרוֹג הַדּוֹמֶה לַלֵּב תְּקִינוּ לְמֶהֶוֵי בְּיַד שְׂמֹאל. אֲבָל לוּלָב בְּיַד יָמִין דְּאִיהוּ בְרָזָא דְחֶסֶד דְּרוֹעָא יְמִינָא:

566

567חַגָּא דְסֻכּוֹת כַּמָּה חָבִיב אַנְתְּ וְיַקִּיר. בָּךְ נַפְקֵי יִשְׂרָאֵל בְּסִימָנִין רְשִׁימִין מִבֵּי מַלְכָּא. אִלֵין אִנּוּן מִינֵי דַאֲחִידָן בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. אִלֵין אִנּוּן סִימָנִי מְהֵימְנוּתָא חוֹתָמָא דְמַלְכָּא עִלָּאָה. דְּעָלַיְיהוּ אִתְמָר כֹּ֚ל הַנִּקְרָ֣א בִשְׁמִ֔י וְלִכְבוֹדִ֖י בְּרָאתִ֑יו יְצַרְתִּ֖יו אַף־עֲשִׂיתִֽיו׃ כֹּ֚ל הַנִּקְרָ֣א בִשְׁמִ֔י הַיְינוּ דִכְתִיב פְּרִ֨י עֵ֤ץ הָדָר֙. וְלִכְבוֹדִ֖י בְּרָאתִ֑יו הַיְינוּ כַּפֹּ֣ת תְּמָרִ֔ים. יְצַרְתִּ֖יו הַיְינוּ וַעֲנַ֥ף עֵץ־עָבֹ֖ת. אַף־עֲשִׂיתִֽיו הַיְינוּ וְעַרְבֵי־נָ֑חַל:

567

568בָּךְ כְּתִיב וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן, דָּא הוּא דְנָפַק רִאשׁוֹן לְנַטְלָא בְמַבּוּעוֹי דְּמַיִּין נְבִיעִין. וַאֲנָן בָּעֵינָן לְאַמְשָׁכָא לֵיהּ. דְּהָא יוֹם הַכִּפֻרִים אַפִּיק לְכֹלָּא לְחֵירוּ. וּבְהָאי יוֹמָא מַטְרוֹנִיתָא עִלָּאָה דְּאִיהִי יוֹבְלָא דְּאַפִּיק לָן לְחֵירוּ אַעְטְרַת לְמַלְכָּא בְעִטְרוֹי, וְיַדְעֵינָן דְהָא מַיִּין נְבִיעִין עִמָּה שַׁרְיָין וְשָׁאִילְנָא לְמִשְׁתְּיָיא וְעַל דָּא קָרֵינָן לֵיהּ יוֹם רִאשׁוֹן:

568

569וְעוֹד וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן. דִּבְהָאי יוֹמָא אַבְרָהָם שֵׁירוּתָא דְכֹלָּא. אִי בַּעֲנָנִי יְקָר הוּא שֵׁירוּתָא. אִי בְּמַיָּיא הוּא שֵׁירוּתָא. דְּאַבְרָהָם שָׁרִי לְמֶחְפָּר בֵּירֵי דְמַיָּיא. פְּרִ֨י עֵ֤ץ הָדָר֙ דָּא בֵּירָא דְיִצְחָק. דְּיִצְחָק אַהְדַר לֵיהּ לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְקָרָא לֵיהּ הָדָר, פְּרִי דְּהָאי עֵץ הָדָר. כַּפֹּ֣ת תְּמָרִ֔ים דִכְתִיב צַ֭דִּיק כַּתָּמָ֣ר יִפְרָ֑ח. וְלָא אִשְׁתַּכַּח בֵּינַיְיהוּ פֵּירוּדָא. וְעַל דָא לָא כְּתִיב וְכַפֹּת אֶלָא כַּפֹּת. בְּגִין דְּלָא סָלִיק בְּלָא דָא. וּבְהָאי אִתְמַלְיָיא הָאי בְּאֵר מִבְּאֵר מַיִם עִלָּאִין נְבִיעִין. הוּא אִתְמְלֵי בְּקַדְמִיתָא וּמִנֵּיהּ אִתְמַלְיָא בֵּירָא עַד דְאִיהוּ נְבִיעוּ לְכֹלָּא. וַעֲנַ֥ף עֵץ־עָבֹ֖ת דָּא עַנְפָא דְּאִילָנָא רַבְרְבָא. דְּאַתְקִיף וְאִשְׁתָּרְשָׁא בְּשָׁרְשׁוֹי, אִתְעֲבִיד אִילָנָא עִלָּאָה עַל כֹּלָּא דְּאַחִיד בְּכָל סִטְרִין עֲנַף דְּאִיהוּ עֵץ עָבֹת. עֵץ דְּאַחִיד לְאָבוֹת. דְּהָא מֵהָאי נָטַל יְסוֹדָא דְעָלְמָא וְאִתְמַלְיָא לַאֲרָקָא בְּבֵירָא. הָאי הוּא עָלְמָא אַרְקָא דְשַׁקְיוּתָא. וְעַרְבֵי־נָ֑חַל תְּרֵי אִנּוּן. תְּרֵין נַחֲלִין דְּמַיָּא אִתְכְּנִישׁ בְּהוּ לַאֲרָקָא לְצַדִּיק:

569

570חַגָּא דְסֻכּוֹת כַּמָּה וְכַמָּה חָבִיב אַנְתְּ וְיַקִּיר. בָּךְ כְּתִיב בַּסֻּכֹּ֥ת תֵּשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים, דָּא הוּא רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא. שִׁבְעַת יָמִים מֵעָלְמָא עִלָּאָה לְתַתָּאָה. דְּכֻלְהוּ קָיְימֵי בְקִיּוּמָא לְאַנְהָרָא לְהָאי סֻכּוֹת. דְּאִיהִי סֻכַּת דָּוִד סֻכַּת שָׁלוֹם. וְעַמָּא קַדִּישָׁא יָתְבֵי תְּחוֹת צִלָּהָא בְּרָזָא דִמְהֵימְנוּתָא. וְהָא מָאן דְּיָתִיב בְּצִלָא דָא יָתִיב בְּאִנּוּן יוֹמִין עִלָּאִין. וְעַל דָא אַף עַל גַּב דִכְתִיב בַּסֻּכֹּת בַּסֻּכֹּת. אִכָּא חָד בַּסֻכּוֹת דִכְתִיב שְׁלִים. הָא חָד שְׁלִים לְאַחְזָאָה דְמַאן דְּיָתִיב בְּצִלָא דָא. יָתִיב בְּאִנּוּן יוֹמִין עִלָּאִין לְעֵלָּא. דְּקַיְימִין עַל הַאי תַּתָּאָה לְאַנְהָרָא לֵיהּ. לְחַפְיָא עֲלֵיהּ. וּלְאֲגָנָא עֲלֵיהּ בְּשַׁעְתָּא דְאִצְטְרִיךְ:

570

571בָּךְ נָטְלִי יִשְׂרָאֵל פְּרִ֨י עֵ֤ץ הָדָר֙ כַּפֹּ֣ת תְּמָרִ֔ים וַעֲנַ֥ף עֵץ־עָבֹ֖ת וְעַרְבֵי־נָ֑חַל. וּבְהַנֵּי זִינִין אִתְחֲזוּן קַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. בָּךְ מְתַקְּנֵי יִשְׂרָאֵל כוּרְסְיָא לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִתַּתָּא וּלְסַלְקָא לֵיהּ לְעֵלָּא בְּאִנּוּן זִינִין וּבְחֶדְוָה וּבְהִלּוּלָא וּבְהַקָּפָה. וּבְגִין דָּא סַלְקָא שְׁכִינְתָּא וְנַטְלָא בִרְכָאן וְחֶדְוָה בְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְאִיהִי נַקְטָא נַפְשִׁין דְּעִנּוּגִין לְעֵלָּא. וְנַקְטָא כָּל בִּרְכָאן וְכָל קִדּוּשִׁין וְכָל עִנוּגִין. בָּר֖וּךְ יְהֹוָ֥ה לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֘מֵ֥ן ׀ וְאָמֵֽן׃

571

572בשבעת ימי סוכות יאמר פיוט זה על השלחן

572

573יָהּ אֶת סֻכַּת דָּוִד תָּקִים. בִּזְכוּת שִׁבְעַת הַצַּדִּיקִים:

573

574בִּזְכוּת אַבְרָהָם אֶזְרַח תְּמִימֶֽךָ. מְשֹׁךְ חַסְדָּךְ לְעַמֶּֽךָ. וְנָא לְמַעַן שְׁמֶֽךָ. אַל נָא תָּשֵׁב אוֹתָם רֵקִים: יָהּ אֶת סֻכַּת דָּוִד תָּקִים. בִּזְכוּת שִׁבְעַת הַצַּדִּיקִים:

574

575בִּזְכוּת יִצְחָק עֲקֵדֶֽךָ. בָּרֵךְ דּוֹרְשֵׁי יְחוּדֶֽךָ. וְנָא גְבוּרוֹת יָדֶֽיךָ. בְּחַסְדָּךְ יִהְיוּ נִמְתָּקִים: יָהּ אֶת סֻכַּת דָּוִד תָּקִים. בִּזְכוּת שִׁבְעַת הַצַּדִּיקִים:

575

576בִּזְכוּת יַעֲקֹב אִישׁ תָּמִים. הוּא נֶֽגֶד קַו הָרַחֲמִים. תִּבְנֶה בֵיתְךָ בֵּית עוֹלָמִים. קַיָּם בִּשְׁמֵי שְׁחָקִים: יָהּ אֶת סֻכַּת דָּוִד תָּקִים. בִּזְכוּת שִׁבְעַת הַצַּדִּיקִים:

576

577בִּזְכוּת מֹשֶׁה רַעְיָה מְהֵימְנָא. זָכָה לְפָנִים שֶׁל בִּינָה. חֽוּשָׁה תֵּן לָֽנוּ חֲנִינָה. וּפְדֵם עַם לְךָ שׁוֹקְקִים: יָהּ אֶת סֻכַּת דָּוִד תָּקִים. בִּזְכוּת שִׁבְעַת הַצַּדִּיקִים:

577

578בִּזְכוּת הַכֹּהֵן אַהֲרֹן. בַּטֵּל כָּל־הָאַף וַחֲרוֹן. וְעַמָּךְ תָּמִיד רוֹן יָרוֹן. וּבִשְׁמָךְ יִהְיוּ דְבוּקִים: יָהּ אֶת סֻכַּת דָּוִד תָּקִים. בִּזְכוּת שִׁבְעַת הַצַּדִּיקִים:

578

579בִּזְכוּת יוֹסֵף צַדִּיקֶֽךָ. אֲשֶׁר שָׁמַר בְּרִיתֶֽךָ. גַּלֵּה כְבוֹד מַלְכוּתֶֽךָ. קַבֵּץ נִדָּחִים וּרְחוֹקִים: יָהּ אֶת סֻכַּת דָּוִד תָּקִים. בִּזְכוּת שִׁבְעַת הַצַּדִּיקִים:

579

580בִּזְכוּת דָּוִד יְדִידֶֽךָ. בְּנֵה מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶֽךָ. וְאַמֵּץ עַם נְדוּדֶֽךָ. לַמְּדֵם תּוֹרָה וְחֻקִּים: יָהּ אֶת סֻכַּת דָּוִד תָּקִים. בִּזְכוּת שִׁבְעַת הַצַּדִּיקִים:

580

581עוד יאמר פיוט זה

581

582נִזְכֶּה לְכָל הַבְּרָכוֹת, בְּשִׁבְעַת יְמֵי סֻכּוֹת.

582

583יוֹם הָרִאשׁוֹן נִתְחַסֵּד, בַּחֶסֶד שֶׁבַּחֶסֶד, צוּרֵי בֵּיתָךְ תְּיַסֵּד, תִּבְנֶה תָּאִים וּלְשָׁכוֹת. נִזְכֶּה לְכָל בְּרָכוֹת, בְּשִׁבְעַת יְמֵי סֻכּוֹת.

583

584יוֹם הַשֵּׁנִי נָאִירָה, בַּחֶסֶד שֶׁבַּגְּבוּרָה, חַי הָשֵׁב הָעֲטָרָה, לִגְבֶרֶת מַמְלָכוֹת. נִזְכֶּה לְכָל בְּרָכוֹת, בְּשִׁבְעַת יְמֵי סֻכּוֹת.

584

585יוֹם שְׁלִישִׁי מִשְׁמֶרֶת, חֶסֶד שֶׁבַּתִּפְאֶרֶת, אֲיֻמָּה הַנֶּהֱדֶרֶת, בּוֹ פָּנֶיהָ סוֹכֵכוֹת. נִזְכֶּה לְכָל בְּרָכוֹת, בְּשִׁבְעַת יְמֵי סֻכּוֹת.

585

586יוֹם רְבִיעִי לִי אוֹר צַח, הַחֶסֶד שֶׁבַּנֶּצַח, לִרְצוֹן אוֹר הַמֵּצַח, נַפְשׁוֹתֵינוּ נִמְשָׁכוֹת. נִזְכֶּה לְכָל בְּרָכוֹת, בְּשִׁבְעַת יְמֵי סֻכּוֹת.

586

587יוֹם חֲמִישִׁי הַבָּהִיר, חֶסֶד שֶׁבַּהוֹד יַזְהִיר, צוּרִי בְּאוֹרְךָ תַּנְהִיר, אֶת כָּל עֵינוֹת חֲשׁוּכוֹת. נִזְכֶּה לְכָל בְּרָכוֹת, בְּשִׁבְעַת יְמֵי סֻכּוֹת.

587

588יוֹם הַשִּׁשִּׁי יִתְגַּלֶּה, חֶסֶד יְסוֹד הַמְּעֻלֶּה, אֶל גִּבּוֹר עוֹשֶׂה פֶלֶא, עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ מְחַכּוֹת. נִזְכֶּה לְכָל בְּרָכוֹת, בְּשִׁבְעַת יְמֵי סֻכּוֹת.

588

589יוֹם שְׁבִיעִי לָנוּ בָּא, חֶסֶד מַלְכוּת בְּחִבָּה, בִּרְצוֹנְךָ אֶל הֵיטִיבָה, לְבָבוֹת בָּךְ תְּמוּכוֹת. נִזְכֶּה לְכָל בְּרָכוֹת, בְּשִׁבְעַת יְמֵי סֻכּוֹת.

589

590יוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת, רָחֵל בּוֹ הִיא חוֹבֶרֶת, בַּעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת, יַחְדָּיו הֵמָה עֲרוּכוֹת. נִזְכֶּה לְכָל בְּרָכוֹת, בְּשִׁבְעַת יְמֵי סֻכּוֹת.

590

591יוֹם זֶה עָשָׂה ה', לְיִשְׂרָאֵל אֱמוּנַי, אֶשְׂמַח בּוֹ בְּהֶגְיוֹנַי, יוֹם זֶה הוּא רַב בְּרָכוֹת. נִזְכֶּה לְכָל הַבְּרָכוֹת, בְּשִׁבְעַת יְמֵי סֻכּוֹת.

591

592בקשה קודם ברכת לולב

592

593ביום ראשון של סוכות יזדרז לברך על הלולב ומיניו בתוך הסוכה וקודם הברכה יאמר בקשה זו:

593

594לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל, וּבְשֵׁם כָּל־הַנְּפָשׁוֹת. וְהָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת הַמִּתְיַחֲסִים אֶל שָׁרְשֵׁי נַפְשֵֽׁנוּ רוּחֵֽנוּ וְנִשְׁמָתֵֽנוּ וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם וְהַקְּרוֹבִים לָהֶם. שֶׁמִּכְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. וּמִכָּל־פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. דְּכָל־פַּרְצוּף וּסְפִירָה דְּפִרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה.

594

595ביום הראשון של חג הסוכות הִנֵּה אֲנַֽחְנוּ בָּאִים לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה דְאוֹרַיְתָא שֶׁל נְטִילַת לוּלָב, הֲדַס, וַעֲרָבָה, וְאֶתְרוֹג, בְּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת. כְּמוֹ שֶׁצִּוָּֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן פְּרִ֨י עֵ֤ץ הָדָר֙ כַּפֹּ֣ת תְּמָרִ֔ים וַעֲנַ֥ף עֵץ־עָבֹ֖ת וְעַרְבֵי־נָ֑חַל.

595

596ביו״ט שני יתחיל הִנֵּה אֲנַֽחְנוּ בָּאִים לְקַיֵּם מִצְוַת נְטִילַת לוּלָב, וַהֲדַס, וַעֲרָבָה, וְאֶתְרוֹג, בְּיּוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת שֶׁהוּא יוֹם טוֹב מִדְּרַבָּנָן.

596

597בחול המועד יאמר הִנֵּה אֲנַֽחְנוּ בָּאִים לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה דְרַבָּנָן שֶׁל נְטִילַת לוּלָב, וַהֲדַס, וַעֲרָבָה, וְאֶתְרוֹג, בְּמוֹעֵד שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת.

597

598לְתַקֵּן אֶת־שָׁרְשָׁם בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן בְּשִׁעוּר קוֹמָה, לַעֲשׂוֹת אֶת־כַּוָּנַת יוֹצְרֵֽנוּ שֶׁצִּוָּֽנוּ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה זוֹ לְהַשְׁלִים אִילָן הָעֶלְיוֹן וּלְהַשְׁלִים אָדָם הָעֶלְיוֹן, וּלְהָקִים אֶת־סֻכַּת דָּוִד לְהַחֲזִיר עֲטָרָה לְיָשְׁנָֽהּ, לְבָרֵר וּלְתַקֵּן וּלְהַעֲלוֹת כָּל־הַנְּפָשׁוֹת וְהָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת וְנִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנָּֽפְלֽוּ בַּקְּלִפָּה עַל־יְדֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן וְעַל יָדֵֽינוּ, בְּגִלְגּוּלִים אֵֽלּוּ וּבְגִלְגּוּלִים אֲחֵרִים וּשְׁאֵרִית הָרַפַ״ח נִיצוֹצִין וּלְהַשְׁלִים שְׁלֵמוּת תִּקּוּן נַפְשֵֽׁנוּ רוּחֵֽנוּ וְנִשְׁמָתֵֽנוּ שֶׁמִּכְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. וּמִכָּל־פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. דְּכָל־פַּרְצוּף וּסְפִירָה דְּפִרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. הַמִּתְיַחֲסִים אֶל תִּקּוּן מִצְוָה זוֹ, וְגַם לְהַשְׁלִים שְׁלֵמוּת תִּקּוּן אֶבְרֵי נְפָשׁוֹת רוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת שֶׁל כָל־יִשְׂרָאֵל הַחַיִּים וְהַמֵּתִים הַחֲסֵרִים מִתִּקּוּן מִצְוָה זוֹ:

598

599וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיְּהֵא עַתָּה עֵת רָצוֹן לְפָנֶֽיךָ, לִהְיוֹת עוֹלָה מִצְוָה זוֹ לְתַקֵּן אֶת־כָּל־פְּגָמֵֽינוּ וּפְגָמֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר פָּגַֽמְנוּ בִּכְלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. וּלְצָרֵף וּלְבָרֵר וּלְהָסִיר הַסִּיגִים מִצַּלְמֵי לְבוּשֵׁי נֶֽפֶשׁ רֽוּחַ נְשָׁמָה חַיָּה יְחִידָה דִּכְלָלוּת וּפְרָטוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה, וּלְבָרֵר חֶלְקֵי הַנֶּֽפֶשׁ שֶׁנִּפְגְּמוּ וְנָֽפְלֽוּ בְּנֹֽגַהּ דַאֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה, וְנֹֽגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה אֶל מְקוֹם הַקֹּֽדֶשׁ. וְהִפָּרֶד נָא מֵעָלֵֽינוּ צַד הָרַע שֶׁבַּיֵּֽצֶר הָרַע וּתְזַכְּכֵֽנוּ וּתְלַבְּנֵֽנוּ בְּכֹֽחַ הַיֵּֽצֶר הַטּוֹב:

599

600וְעַל־יְדֵי מַעֲשֵׂה הַמִּצְוָה הַזֹּאת שֶׁל נְטִילַת לוּלָב, וַהֲדַס, וַעֲרָבָה, וְאֶתְרוֹג, יְתֻקְנוּ כָּל־בְּחִינַת שֵׁשׁ קְצָווֹת וְכָל־צַלְמֵי לְבוּשֵׁי הֵ״א אַחֲרוֹנָה דְהַוָיָ״ה, נֶֽפֶשׁ שֶׁל כְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. וְשֶׁל כָּל־פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה:

600

601וְעַל־יְדֵי הַדִּבּוּר. שֶׁל הַמִּצְוָה הַזֹּאת כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן פְּרִ֨י עֵ֤ץ הָדָר֙ כַּפֹּ֣ת תְּמָרִ֔ים וַעֲנַ֥ף עֵץ־עָבֹ֖ת וְעַרְבֵי־נָ֑חַל. יְתֻקְנוּ כָּל־בְּחִינַת דַּעַת וְכָל־צַלְמֵי לְבוּשֵׁי וָי״ו דְהַוָיָ״ה, רוּחַ שֶׁל כְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. וְשֶׁל כָּל־פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה:

601

602וְעַל־יְדֵי הַכַּוָּנָה שֶׁל הַמִּצְוָה הַזֹּאת, יְתֻקְנוּ כָּל־בְּחִינַת בִּינָה, וְכָל־צַלְמֵי לְבוּשֵׁי הֵ״א דְהַוָיָ״ה, נְשָׁמָה שֶׁל כְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. וְשֶׁל כָּל־פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה:

602

603וְעַל־יְדֵי הַמַּחֲשָׁבָה, יְתֻקְנוּ כָּל־בְּחִינַת חָכְמָה, וְכָל־צַלְמֵי לְבוּשֵׁי יוֹ״ד דְהַוָיָ״ה, חַיָּה שֶׁל כְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. וְשֶׁל כָּל־פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה:

603

604וְעַל־יְדֵי רְעוּתָא דְלִבָּא, יְתֻקְנוּ כָּל־בְּחִינַת כֶּֽתֶר, וְכָל־צַלְמֵי לְבוּשֵׁי קוֹץ הַיוֹ״ד דְהַוָיָ״ה, יְחִידָה שֶׁל כָּל־כְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. וְשֶׁל כָּל־פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה:

604

605וְיִתְיַחֲדוּ אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת הֲוָיָ״ה. שֶׁהֵם נֶֽפֶשׁ רֽוּחַ וּנְשָׁמָה חַיָּה יְחִידָה דִּכְלָלוּת וּפְרָטוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהו״ה) וְיִהְיוּ כִּסֵּא שָׁלֵם אֲשֶׁר בָּהֶם יִתְפַּשֵּׁט שֶֽׁפַע אוֹר אֵין סוֹף, וְיִתְיַחֲדוּ חָכְמָה וּבִינָה בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יאההויה״ה) וְיִזְדַּוְּגוּ (זו״ן) תִּפְאֶֽרֶת וּמַלְכוּת זִוּוּגָא שְׁלִים בְּשֵׁם (יאהדונה״י) וּמִשָּׁם יִמָּשֵׁךְ שֶֽׁפַע וּבְרָכָה בְּכָל־הָעוֹלָמוֹת לְזַכֵּךְ נַפְשֵֽׁנוּ רוּחֵֽנוּ וְנִשְׁמָתֵֽנוּ שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִם לְעוֹרֵר מַיִּין נוּקְבִין וּלְהַמְשִׁיךְ מַיִּין דְּכוּרִין, וְאַל־יְעַכֵּב שׁוּם חֵטְא וְעָוֹן וְהִרְהוּר רָע אֶת־הַמִּצְוָה הַזֹּאת, וְתַעֲלֶה לְרָצוֹן לְרֵֽיחַ נִיחֽוֹחַ לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ:

605

606וַהֲרֵינִי מוּכָן לְנַעְנֵֽעַ הַלּוּלָב וְהַהֲדַס וְהָעֲרָבָה וְהָאֶתְרוֹג לְצַד דָּרוֹם שֶׁהוּא בַּחֶֽסֶד. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּהוֹלָכָה וְהוֹבָאָה אֶל הֶחָזֶה. וּלְצַד צָפוֹן שֶׁהוּא בַּגְּבוּרָה. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּהוֹלָכָה וְהוֹבָאָה אֶל הֶחָזֶה. וּלְצַד מִזְרָח שֶׁהוּא בַּתִפְאֶרֶת. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּהוֹלָכָה וְהוֹבָאָה אֶל הֶחָזֶה. וּלְצַד מַֽעְלָה שֶׁהוּא בַּנֶּֽצַח. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּהוֹלָכָה וְהוֹבָאָה אֶל הֶחָזֶה. וּלְצַד מַֽטָּה שֶׁהוּא בַּהוֹד. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּהוֹלָכָה וְהוֹבָאָה אֶל הֶחָזֶה. וּלְצַד מַעֲרָב שֶׁהוּא בַּיְסוֹד. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּהוֹלָכָה וְהוֹבָאָה אֶל הֶחָזֶה:

606

607וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתְּהֵא עַתָּה עֵת רָצוֹן לְפָנֶֽיךָ, וְתִהְיֶה עוֹלָה לְפָנֶֽיךָ מִצְוָה זוֹ שֶׁל נְטִילַת הַלּוּלָב וְהַהֲדַס וְהָעֲרָבָה וְהָאֶתְרוֹג וְסֵֽדֶר הַנִּעְנוּעִים לְהַמְשִׁיךְ הַחֲסָדִים הָרְאוּיִים לְהִמָּשֵׁךְ עַל־יָדָם בְּיוֹם זֶה. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּֽנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת שֶׁצָּרִיךְ לְכַוֵּן בְּלוּלָב וַהֲדַס וַעֲרָבָה וְאֶתְרוֹג שֶׁהֵם רוֹמְזִים אֶל אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת שֵׁם הֲוָיָ״ה בְּמִלוּי הֵהִי״ן שֶׁהֵם (יו״ד ה״ה ו״ו ה״ה) וּכְאִלּוּ כִּוַּֽנְתִּי בְּסֵֽדֶר הַנִּעְנוּעִים שֶׁלָּהֵם וְיִמְּשֹׁךְ חֶסֶד מֵחֲסָדִים בְּאוֹר פְּנִימִי כָּרָאוּי לִהְיוֹת נִמְשָׁךְ בְּיוֹם זֶה. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: ב״פ

607

608 ואח״כ יאמר לשון זה

608

609רִבּוֹן עָֽלְמָא, טִיבוּ סַגִּי עֲבַדְתְּ עִם עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל דְּאִתְרְעִית בְּהוּ בִּלְחוֹדַֽיְיהוּ, וַעֲבַדְתְּ לוֹן עַמָּא יְחִידָאָה בְעָֽלְמָא, וְקָרִית לוֹן גּוֹי אֶחָד, וִיהַבְתְּ לוֹן אוֹרַיְתָא דִקְשׁוֹט, וּפָקַדְתְּ לוֹן בְּכַמָּה פִקּוּדִין לְאִתְעַטְּרָא בְהוּ, וִיהַבְתְּ לוֹן חֵילָא לְמֶעְבַּד רְעוּתָךְ. וּבְאִתְעֲרוּתָא דִילְהוֹן לְתַֽתָּא בְּמִלִּין וּבְעוֹבָדָא, יִתְעַר חֵילָא לְעֵֽלָּא.

609

610רִבּוֹן עָֽלְמָא כמה עלאין עובדך. דהא באינון עובדי דעבדת לתתא דאינון לולב והדס וערבה ואתרוג כולהו אחידן בשמא קדישא וכד נטלין לון יִשְׂרָאֵל לתתא ועבדי בהו עובדא אתער ההוא עובדא דלעילא דקטיר בהו. ועל דא בעינן לאחדא לון ולמעבד בהו עובדא. בגין לאתערא בהו חילא דלעילא:

610

611רִבּוֹן עָֽלְמָא אֲנַן בָּעֵֽינָן לְאִשְׁתַּדְּלָא בִיקָרָךְ, יְהֵא רַעֲוָא קַמָּךְ לְמֵיהַב לָן חֵילָא לְאִתְעֲרָא בִיקָרָךְ, וּלְמֶעְבַּד רְעוּתָךְ, וּלְסַדְּרָא כֹֽלָּא כִּדְקָא יָאוּת. וְאַף עַל גַּב דְּלֵית אֲנַן יָֽדְעִֽין לְשַׁוְּאָה רְעוּתָא וְלִבָּא לְתַקְּנָא כֹֽלָּא, יְהֵא רַעֲוָא קַמָּךְ דְּתִתְרְעֵי בְמִלִּין דִּילָן, וְתַתְקִין תִּקּוּנָא דִלְעֵֽלָּא כִּדְקָא יָאוּת, וּתְחַשֵּׁב לָן כְּאִלוּ אִשְׁתַּדַּלְנָא בִיקָרָךְ כִּרְעוּתָךְ, לְסַדְּרָא כֹֽלָּא כִּדְקָא יָאוּת. ועל דא צלי קודמך דוד עבדך ואמר. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ דהא לית כל בר נש חכים לשוואה רעותא ולבא לתקנא כלא ויעביד עובדא דמצוה. על דא צלי צלותא דא ומעשה ידינו כוננת עלינו. כוננה ואתקין תיקונא לעילא כדקא יאות. עלינו אף על גב דלית אנן ידעי לשוואה רעותא אלא עובדא בלחודוי. מעשה ידינו כוננהו למאן לההוא דרגא דאצטריך לאתתקנא כוננה בחיבורא חדא באבהן למהוי מתתקנא בהון בהאי עובדא כִּדְקָא יָאוּת. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: בָּר֖וּךְ יְהֹוָ֥ה לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֘מֵ֥ן ׀ וְאָמֵֽן׃

611

612לימוד ליום טוב שחל בשבת

612

613כאשר חל יו״ט של חג הסוכות ביום שבת יאמר בתוך הסוכה ביום קודם תפלת שחרית י״ג פסוקים אלו בפ׳ אמור.

613

614וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בַּחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֜ר י֗וֹם לַחֹ֤דֶשׁ הַשְּׁבִיעִי֙ הַזֶּ֔ה חַ֧ג הַסֻּכּ֛וֹת שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים לַיהֹוָֽה׃ בַּיּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן מִקְרָא־קֹ֑דֶשׁ כׇּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים תַּקְרִ֥יבוּ אִשֶּׁ֖ה לַיהֹוָ֑ה בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֡י מִקְרָא־קֹ֩דֶשׁ֩ יִהְיֶ֨ה לָכֶ֜ם וְהִקְרַבְתֶּ֨ם אִשֶּׁ֤ה לַֽיהֹוָה֙ עֲצֶ֣רֶת הִ֔וא כׇּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃ אֵ֚לֶּה מוֹעֲדֵ֣י יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁר־תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם מִקְרָאֵ֣י קֹ֑דֶשׁ לְהַקְרִ֨יב אִשֶּׁ֜ה לַיהֹוָ֗ה עֹלָ֧ה וּמִנְחָ֛ה זֶ֥בַח וּנְסָכִ֖ים דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ׃ מִלְּבַ֖ד שַׁבְּתֹ֣ת יְהֹוָ֑ה וּמִלְּבַ֣ד מַתְּנֽוֹתֵיכֶ֗ם וּמִלְּבַ֤ד כׇּל־נִדְרֵיכֶם֙ וּמִלְּבַד֙ כׇּל־נִדְבֹ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר תִּתְּנ֖וּ לַיהֹוָֽה׃ אַ֡ךְ בַּחֲמִשָּׁה֩ עָשָׂ֨ר י֜וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֗י בְּאׇסְפְּכֶם֙ אֶת־תְּבוּאַ֣ת הָאָ֔רֶץ תָּחֹ֥גּוּ אֶת־חַג־יְהֹוָ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּיּ֤וֹם הָֽרִאשׁוֹן֙ שַׁבָּת֔וֹן וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁמִינִ֖י שַׁבָּתֽוֹן׃ וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן פְּרִ֨י עֵ֤ץ הָדָר֙ כַּפֹּ֣ת תְּמָרִ֔ים וַעֲנַ֥ף עֵץ־עָבֹ֖ת וְעַרְבֵי־נָ֑חַל וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵ֛י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙ חַ֣ג לַֽיהֹוָ֔ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֖י תָּחֹ֥גּוּ אֹתֽוֹ׃ בַּסֻּכֹּ֥ת תֵּשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים כׇּל־הָֽאֶזְרָח֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יֵשְׁב֖וּ בַּסֻּכֹּֽת׃ לְמַ֘עַן֮ יֵדְע֣וּ דֹרֹֽתֵיכֶם֒ כִּ֣י בַסֻּכּ֗וֹת הוֹשַׁ֙בְתִּי֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּהוֹצִיאִ֥י אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה אֶת־מֹעֲדֵ֖י יְהֹוָ֑ה אֶל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃

614

615יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שבזכות פסוקי תורה אלו שקרינו לפניך וּבִזְכוּת פְּסוּקָיו, וּבִזְכוּת תֵּבוֹתֵיהֶם וְאוֹתִיּוֹתֵיהֶם וּנְקֻדּוֹתֵיהֶם וּטְעָמֵיהֶם ולמען כל שמותיך הקדושים היוצאים מהם ולמען סודותיהם שיעלה הבל קריאתנו להמשיך החסד מן החסדים הראוי להמשך ביום ויהיה חשוב ומקובל ומרוצה לפניך המחשבה והדיבור של המצוה שצויתנו בתורתך וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן פְּרִ֨י עֵ֤ץ הָדָר֙ כַּפֹּ֣ת תְּמָרִ֔ים וַעֲנַ֥ף עֵץ־עָבֹ֖ת וְעַרְבֵי־נָ֑חַל. כְּאִלּוּ קיימנו היום הזה את המצוה הַזֹּאת כתקנה בְּמַעֲשֵׂה וְדִבּוּר וְכַוָּנָה וּמַחֲשָׁבָה וּרְעוּתָא דְלִבָּא. וּכְאִלּוּ עָשִֽׂינוּ סֵֽדֶר הַנִּעְנוּעִים בְּלוּלָב וַהֲדַס וַעֲרָבָה וְאֶתְרוֹג כְּהִלְכָתָן. וּכְאִלּוּ כִּוַּֽנְנוּ בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת המתייחסות אליהם. וּכְאִלּוּ עָשִֽׂינוּ כָל־מַה שמוטל עלינו. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ (ויצייר בדעתו סדר הנענועים)

615

616גם באותו היום קודם קריאת הלל יאמר

616

617לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה אָנֹכִי בָא לִקְרוֹת אֶת הַהַלֵּל בְּיוֹם זֶה כְּתַקָּנַת חֲכָמִים שֶׁתִּקְּנוּ לִגְמוֹר אֶת הַהַלֵּל בְּכָל־שִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג שֶׁל סֻכּוֹת. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתְּהֵא חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּֽלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶֽיךָ קְרִיאַת הַלֵּל שֶׁאֶקְרָא עַתָּה, כְּאִלּוּ נָטַֽלְתִּי בְּעֵת קְרִיאָתִי הַזֹּאת אֶת הַלּוּלָב וְאֶת הַהֲדַס וַעֲרָבָה וְאֶתְרוֹג כְּהִלְכָתָן. וּכְאִלּוּ עָשִֽׂיתִי סֵֽדֶר הַנִּעְנוּעִים שֶׁל הַלּוּלָב וַהֲדַס וַעֲרָבָה וְאֶתְרוֹג בִּקְרִיאַת הַהַלֵּל כְּהִלְכָתָן בִּנְטִילָה גְמוּרָה וּשְׁלֵמָה. וּכְאִלּוּ כִּוַּֽנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָֽרְאוּיֽוֹת לְכַוֵּן. וּכְאִלּוּ עָשִֽׂיתִי כָל־מַה שֶּׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת בְּמִצְוָה זוֹ שֶׁל נְטִילַת לוּלָב וַהֲדַס וַעֲרָבָה וְאֶתְרוֹג בְּיוֹם זֶה. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

617

618בקשה ללמוד ליל הושענה רבה

618

619בליל הושע״ר קודם לימוד משנה תורה יאמרו בקשה זו

619

620רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ עַל אֲשֶׁר קִדַּשְׁתָּֽנוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ, וּבָחַרְתָּ בָּֽנוּ מִכָּל־הָעַמִּים, אָהַֽבְתָּ אוֹתָֽנוּ וְרָצִֽיתָ בָּֽנוּ. וַתִּֽתֶּן לָֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, אֶת־תּוֹרָֽתְךָֽ הַקְּדוֹשָׁה, וְקֵרַבְתָּֽנוּ לַעֲבוֹדָתֶֽךָ, וַתּוֹדִיעֵֽנוּ מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶֽךָ, וַתְּלַמְּדֵֽנוּ לַעֲשׂוֹת בָּהֶם חֻקֵּי רְצוֹנֶֽךָ. וַתִּתֶּן־לָֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת, חֻקִּים וּמִצְוֹת טוֹבִים. וַתִּֽתֶּן לָֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בַּחֹֽדֶשׁ הַזֶּה, אֶת־יוֹם הַכִּפוּרִים הַבָּא עָלֵֽינוּ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה. וְכַכָּתוּב: כִּֽי־בַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה יְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶ֖ם לְטַהֵ֣ר אֶתְכֶ֑ם מִכֹּל֙ חַטֹּ֣אתֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה תִּטְהָֽרוּ׃ וּבְרַחֲמֶֽיךָ וַחֲסָדֶֽיךָ זְכַרְתָּֽנוּ בוֹ לְטוֹבָה. וַחֲתַמְתָּֽנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים וְשָׁלוֹם, בְּעֵת נְעִילַת שַׁעֲרֵי הֵיכָל. אֲשֶׁר נֶעֱשָׂה חוֹתָם הַפְּנִימִי בְּרָחֵל אִמֵּנוּ בִּיסוֹד שֶׁבָּהּ. וְכַכָּתוּב גַּ֥ל נָע֖וּל מַעְיָ֥ן חָתֽוּם׃

620

621וַתַּנְחִילֵֽנוּ זְמַנֵּי שָׂשׂוֹן, וּמֹעֲדֵי קֹֽדֶשׁ וְחַגֵּי נְדָבָה. וַתְּקַדְּשֵֽׁנוּ בְּמִצְוַת סֻכָּה אֲשֶׁר הִיא כְּנֶגֶד עֲנָנֵי כָבוֹד. (וְעַתָּה בְּרוֹב טֽוּבְךָֽ, אֲנַֽחְנוּ מְקַיְּמִים מִצְוַת יְשִׁיבָה בַּסֻּכָּה.) מָה אֲנַֽחְנוּ, מַה חַיֵּֽינוּ. אֲשֶׁר עָשִֽׂיתָ עִמָּֽנוּ חֲסָדִים גְּדוֹלִים רַבִּים וַעֲצוּמִים כָּאֵֽלֶּה. לְפִיכָךְ אֲנַֽחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת לָךְ תָּמִיד. כִּי לְךָ נָאֶה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד, שִׁיר וּשְׁבָחָה, הַלֵּל וְזִמְרָה, עֹז וּמֶמְשָׁלָה, נֶֽצַח גְּדֻלָּה גְּבוּרָה תְּהִלָּה וְתִפְאֶֽרֶת, קְדֻשָּׁה וּמַלְכוּת:

621

622וַהֲרֵי אֲנַֽחְנוּ מוּכָנִים לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל הַתְּשׁוּבָה, כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה וְשַׁבְתָּ֙ עַד־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְשָׁמַעְתָּ֖ בְּקֹלֽוֹ. וַהֲרֵי אֲנַֽחְנוּ מִתְחָֽרְטִֽים עַל כָּל־מַה שֶּׁחָטָֽאנוּ, וְעָוִֽינוּ וּפָשַֽׁעְנוּ לְפָנֶֽיךָ. וְאַתָּה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן. הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, בּוֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת, גָּלוּי וְיָדֽוּעַ לְפָנֶֽיךָ. שֶׁרְצוֹן נַפְשֵֽׁנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶֽךָ וּלְקַיֵּם כָּל־מִצְוֹתֶֽיךָ. אֶלָָּא שֶׁיִּצְרֵֽנוּ הָרַע הוּא מְעַכֵּב. וְגָלוּי וְיָדֽוּעַ לְפָנֶֽיךָ שֶׁאֵין בָּֽנוּ כֹּחַ לַעֲמוֹד בּוֹ. וּבְכֵן אֵין לָֽנוּ גּוֹאֵל וּמוֹשִֽׁיעַ בִּלְתֶּֽךָ. וְאֵין לָֽנוּ עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ אֶֽלָּא אָֽתָּה. הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ. חֽוּסָה עַל עֲמָלָךְ. וּלְמַֽעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל, וּלְמַֽעַן רַחֲמֶֽיךָ וַחֲסָדֶֽיךָ, וּלְמַֽעַן קְדֻשַּׁת חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה, וּמִצְוֹת הַנֶּעֱשִׂים בּוֹ, תִּתְמַלֵּא רַחֲמִים עָלֵֽינוּ. הֲשִׁיבֵֽנוּ אָבִֽינוּ לְתֽוֹרָתֶֽךָ, וְקָֽרְבֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַֽעֲבֽוֹדָתֶֽךָ. וְיִתְמַֽתְּקוּ הַדִּינִין, וְגָמְלֵֽנוּ חֲסָדִים טוֹבִים. וְיִתְבָּֽרְרוּ כָּל־נִצּוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה אֲשֶׁר נִתְפַּֽזְּרוּ עַל יָדֵֽינוּ, וְיִתְלַֽבְּנוּ בְּמִדַּת טוּבְךָ. וְתַשְׁבִּית הַיֵּֽצֶר הָרָע מֵעָלֵֽינוּ. וְתוֹשִׁיעֵֽנוּ וּתְאַמְּצֵֽנוּ לְהַכְנִיעוֹ תָמִיד, וְלַעֲשׂוֹת רְצֽוֹנְךָֽ בְּלֵבָב שָׁלֵם. וְתַעְזְרֵֽנוּ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה שְׁלֵֽמָה לְפָנֶֽיךָ:

622

623וְהִנֵּה אֲנַֽחְנוּ בָּאִים הַלַּֽיְלָה הַזֶֹּה לִקְרוֹא סֵֽפֶר חֲמִישִׁי מֵחֲמִשָּׁה סְפָרִים שֶׁבַּתּוֹרָה, אֲשֶׁר הוּא נִקְרָא מִשְׁנֶה תוֹרָה, לַעֲשׂוֹת הַחוֹתָם הַשֵּׁנִי הַחִיצוֹן, בְּסוֹד חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם בְּרָחֵל אִמֵּֽנוּ, בִּסְפִירַת הַמַּלְכוּת שֶׁבָּהּ, שֶׁהִיא עֲטָרָה שֶׁל הַיְּסוֹד שֶׁבָּהּ. וְכַכָּתוּב צ֖וֹר תְּעוּדָ֑ה חֲת֥וֹם תּוֹרָ֖ה בְּלִמֻּדָֽי׃ וְנֶאֱמַר גַּ֥ן ׀ נָע֖וּל אֲחֹתִ֣י כַלָּ֑ה גַּ֥ל נָע֖וּל מַעְיָ֥ן חָתֽוּם׃

623

624וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתַּעֲשֶׁה לְמַֽעַן רַחֲמֶֽיךָ וַחֲסָדֶֽיךָ. וּלְמַֽעַן הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ אֶהְיֶה, בְּמִלוּי יוֹדִי״ן (יכוין אל״ף ה״י יו״ד ה״י) וּבְמִלּוּי אַלְפִין (יכוין אל״ף ה״א יו״ד ה״א) וּבְמִלּוּי הֵהִין (יכוין אל״ף ה״ה יו״ד ה״ה) אֲשֶׁר מִסְפַּר הַמִּלּוּיִם עִם כְּלָלוּתָם עוֹלֶה מִסְפַּר מִשְׁנֶה. וּלְמַֽעַן סֵֽפֶר מִשְׁנֶה תוֹרָה אֲשֶׁר נִקְרָא לְפָנֶֽיךָ בַּלַּֽיְלָה הַזֶֹּה. תֵּטִיב לָֽנוּ הַחֲתִימָה. וְתַחְתְּמֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר חַיִּים טוֹבִים. וְתַחְתְּמֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר צַדִּיקִים וַחֲסִידִים, וְתַחְתְּמֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר יְשָׁרִים וּתְמִימִים. וְתַחְתְּמֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר מְזוֹנוֹת וּפַרְנָסָה טוֹבָה. וְתַחְתְּמֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר גְּאֻלָּה וִישׁוּעָה:

624

625אָֽנָּֽא יְהֹוָה, לְמַֽעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הַנִּכְתָּב וְאֵינוֹ נִקְרָא, תַּצִּילֵֽנוּ, לָֽנוּ וּלְבָנֵֽינוּ וְלִבְנוֹתֵֽינוּ וּלְכָל־בְּנֵי בֵיתֵֽנוּ. מִכָּל־צָרָה וְצוּקָה. וְתַצִּילֵֽנוּ מִכָּל־רָע וּמִמַּשְׁחִית וּמִמַגֵּפָה. וְתַצִּילֵֽנוּ מִכָּל־יָגוֹן וַאֲנָחָה וְעִצָּבוֹן וּדְאָגָה. וְתַצִּילֵֽנוּ מִכָּל־חֽוֹלִי וּמַחֲלָה. וּמִכָּל־בּוּשָׁה וּכְלִמָּה. וּלְמַֽעַן הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הַמִּתְפַּשֵּׁט מִמְּאוֹר הַמֶּרְכָּבָה הַתַּחְתּוֹנָה (אלד), וּכְשֶׁהוּא כָלוּל עִם מְקוֹרוֹ אֶהְיֶה, הוּא (אאהלידה) תְּבַטֵּל בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶֽיךָ הַפְּשׁוּטִים, מֵעָלֵֽינוּ וּמֵעַל כָּל־בְּנֵי בֵיתֵֽנוּ, כָּל־גְּזֵירוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת. וְיִסָּֽכְרוּ כָּל־הַמְּקַטְרְגִים וְהַמַּשְׂטִינִים עָלֵֽינוּ, אָֽנָּֽא בְּכֹֽחַ הַשֵׁם הַקָּדוֹשׁ הַמִּתְפַּשֵּׁט מִמָּאוֹר הַמֶּרְכָּבָה הָעֶלְיוֹנָה (קרע) וּכְשֶׁהוּא כָלוּל עִם מְקוֹרוֹ (יהוה) הוּא (יקהרועה) תְּבַטֵּל בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶֽיךָ הַפְּשׁוּטִים, מֵעָלֵֽינוּ וּמֵעַל כָּל־בְּנֵי בֵיתֵֽינוּ, כָּל־הַמְּקַטְרְגִים וְהַמַּשְׂטִינִים, וְכָל־גְּזֵירוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת. וּתְחַדֵּשׁ עָלֵֽינוּ שָׁנָה טוֹבָה וּמְבוֹרֶֽכֶת, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה. וְתִפְרֹשׂ עָלֵֽינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶֽךָ. וּתְמַלֵא מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּֽנוּ לְטוֹבָה לַעֲבוֹדָתֶֽךָ אָמֵן:

625

626לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵי אֲנַֽחְנוּ מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים, בְּכָל־אֵבָרִים שֶׁל עוֹר וּבָשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת וּמֹֽחַ שֶׁבַּעֲצָמוֹת, פְּנִימִיִּים וְחִיצוֹנִיִּים, וּבִרְאִיָּה וּשְׁמִיעָה וְרֵֽיחַ וְקוֹל וְדִבּוּר. וּבְכָל־הַחוּשִׁים שֶׁל גּוּפֵֽנוּ, לְקַבֵּל עָלֵֽינוּ אֱלָהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כַּאֲשֶׁר צִוָּֽנוּ בְּמַעֲמַד הַר סִינָי: אָֽנֹכִ֖י֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֔יךָ. וּמִצְוַת לְיַחֵד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהֹוָ֥ה ׀ אֶחָֽד, וּמִצְוַת וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ. וַהֲרֵי אֲנַֽחְנוּ אוֹהֲבִים אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל־לְבֵּֽנוּ וּבְכָל־נַפְשֵֽׁנוּ וּבְכָל־מְאֹדֵֽנוּ. וַהֲרֵי אֲנַֽחְנוּ יְרֵאִים מִמֶּֽנוּ, בְּגִין דְּאִֽיהוּ רַב וְשַׁלִּיט עִקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְכָל־עָלְמִין. וְכֹֽלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא. וַהֲרֵי אֲנַֽחְנוּ מַמְלִיכִים אוֹתוֹ עַל כָּל־אֵֽבֶר וְאֵֽבֶר וְגִיד וָגִיד, מִמָּאתַיִם וּשְׁמֹנָה וְאַרְבָּעִים אֵבָרִים, וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁשִּׁים גִּידִים שֶׁל גּוּפֵֽנוּ וְנַפְשֵֽׁנוּ וְרוּחֵֽנוּ וְנִשְׁמָתֵֽנוּ, מַלְכוּת גְּמוּרָה וּשְׁלֵמָה. וַהֲרֵי אֲנַֽחְנוּ מְקַבְּלִים עָלֵֽינוּ כָּל־מָאתַיִם וּשְׁמֹנָה וְאַרְבָּעִים מִצְוֹת עֲשֵׂה, וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁשִּׁים מִצְוֹת לֹא־תַעֲשֵׂה, הַכְּתוּבִים בַּתּוֹרָה וְעַנְפֵיהֶם. וְגַם כָּל־מִצְוֹת דִּבְרֵי קַבָּלָה וְדִבְרֵי סוֹפְרִים וְעַנְפֵיהֶם:

626

627וְהִנֵּה אֲנַֽחְנוּ מוּכָנִים בַּלַּֽיְלָה הַזֶֹּה. שֶׁהוּא לֵיל שְׁבִיעִי שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת הַנִּקְרֵאת לֵיל הוֹשַֽׁעְנָא רַבָּא. לִקְרוֹא בְסֵֽפֶר חֲמִישִׁי מֵחֲמִשָּׁה סְפָרִים שֶׁבַּתּוֹרָה, הַנִּקְרָא מִשְׁנֶה תוֹרָה, לַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאֵֽנוּ. לְתַקֵּן שֹֽׁרֶשׁ לִמּוּד זֶה בִמְקוֹם עֶלְיוֹן בְּשִׁעוּר קוֹמָה:

627

628וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתְּהֵא חֲשׁוּבָה וּמְרֻצָּה לְפָנֶֽיךָ קְרִיאַת סֵֽפֶר מִשְׁנֶה תוֹרָה אֲשֶׁר קְרָא בְּעֶזְרָתָךְ בַּלַּֽיְלָה הַזֶֹּה, כְּאִלּוּ כִּוַּֽנְנוּ בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן. וְעַל־יְדֵי קְרִיאָתֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר מִשְׁנֶה תוֹרָה, יִהְיֶה נִשְׁלָם הַחוֹתָם הַשֵּׁנִי הַחִיצוֹן, בְּסוֹד חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם בְּרָחֵל אִמֵּֽנוּ, בִּסְפִירַת הַמַּלְכוּת שֶׁבָּהּ. וְכַכָּתוּב גַּ֥ן ׀ נָע֖וּל אֲחֹתִ֣י כַלָּ֑ה גַּ֥ל נָע֖וּל מַעְיָ֥ן חָתֽוּם׃ וְנֶאֱמַר צ֖וֹר תְּעוּדָ֑ה חֲת֥וֹם תּוֹרָ֖ה בְּלִמֻּדָֽי׃ וְנֶאֱמַר וַאֲנִ֤י אֶֽהְיֶה־לָּהּ֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה ח֥וֹמַת אֵ֖שׁ סָבִ֑יב וּלְכָב֖וֹד אֶֽהְיֶ֥ה בְתוֹכָֽהּ׃

628

629וּבְכֵן תֵּן כָּבוֹד לְעַמֶּֽךָ, תְּהִלָּה לִירֵאֶֽיךָ, וְתִקְוָה טוֹבָה לְדוֹרְשֶֽׁיךָ, וּפִתְחוֹן פֶּה לַמְיַחֲלִים לָךְ. שִׂמְחָה לְאַרְצָךְ, שָׂשׂוֹן לְעִירָךְ, וּצְמִֽיחַת קֶֽרֶן לְדָוִד עַבְדָּךְ, וַעֲרִֽיכַת נֵר לְבֶן־יִשַׁי מְשִׁיחֶֽךָ, בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ:

629

630וּבְכֵן צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָֽחוּ, וִישָׁרִים יַעֲלֽוֹזוּ, וַחֲסִידִים בְּרִנָּה יָגִֽילוּ, וְעוֹלָתָה תִקְפֹּץ פִּֽיהָ, וְהָרִשְׁעָה כֻלָּהּ בֶּעָשָׁן תִּכְלֶה, כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶֽׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ:

630

631וְתִמְלֹךְ אַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מְהֵרָה עַל־כָּל־מַעֲשֶֽׂיךָ, בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶֽךָ, וּבִירוּשָׁלַֽיִם עִיר מִקְדָּשֶֽׁךָ, כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶֽׁךָ: יִמְלֹ֤ךְ יְהֹוָ֨ה ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלְלוּיָֽהּ׃ וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:

631

632ותומ״י יתחיל ללמוד ספר דברים

632

633אחר קריאת משנה תורה יאמרו בקשה זו

633

634יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיְּהֵא חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶֽיךָ קְרִיאַת סֵֽפֶר מִשְׁנֶה תוֹרָה אֲשֶׁר קָרִֽינוּ לְפָנֶֽיךָ, וּבִזְכוּת פָּרָשִׁיּוֹתָיו וּבִזְכוּת פְּסוּקָיו וּבִזְכוּת תֵּבוֹתָיו וְאוֹתִיּוֹתָיו, תַּחְתְּמֵֽנוּ לְחַיִּים טוֹבִים, וּבְסֵֽפֶר חַיִּים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם, וּפַרְנָסָה טוֹבָה וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה, וּגְזֵרוֹת טוֹבוֹת, נִזָּכֵר וְנֵחָתֵם אֲנַֽחְנוּ וְכָל־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם:

634

635וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיִמָּשֵׁךְ לָֽנוּ אוֹר הַחַיִּים וְטוּב הָעֶלְיוֹן, מִשֶּֽׁמֶן הָעֶלְיוֹן הַנִּמְשָׁךְ וְאֵינוֹ נִפְסָק לְעוֹלָם, וְהוּא בְּתוֹךְ חָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה, וְהוּא מַבּֽוּעַ וּמָקוֹר הַחַיִּים הָעֶלְיוֹנִים, לְהוֹצִיא חַיִּים לְאִילָן הָעֶלְיוֹן וּלְהָאִיר הַנֵּרוֹת. וְכַכָּתוּב: מִי֙ כְּעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל. וְכַכָּתוּב: כִּֽי־עִ֭מְּךָ מְק֣וֹר חַיִּ֑ים בְּ֝אוֹרְךָ֗ נִרְאֶה־אֽוֹר׃ תּֽוֹדִיעֵנִי֮ אֹ֤רַח חַ֫יִּ֥ים שֹׂ֣בַע שְׂ֭מָחוֹת אֶת־פָּנֶ֑יךָ נְעִמ֖וֹת בִּימִינְךָ֣ נֶֽצַח׃ יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

635

636לימוד ליום הושענה רבה

636

637ביום הושענא רבא יאמר פסוקי נביאים אלו וידוע מ״ש בירושלמי בהא ששנינו על יום הושענא רבא שיהיו מקיפים המזבח שבע פעמים זכר לנס הנזכר בירחו ע״ש.

637

638וִֽירִיחוֹ֙ סֹגֶ֣רֶת וּמְסֻגֶּ֔רֶת מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֥ין יוֹצֵ֖א וְאֵ֥ין בָּֽא׃ וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ רְאֵה֙ נָתַ֣תִּי בְיָֽדְךָ֔ אֶת־יְרִיח֖וֹ וְאֶת־מַלְכָּ֑הּ גִּבּוֹרֵ֖י הֶחָֽיִל׃ וְסַבֹּתֶ֣ם אֶת־הָעִ֗יר כֹּ֚ל אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֔ה הַקֵּ֥יף אֶת־הָעִ֖יר פַּ֣עַם אֶחָ֑ת כֹּ֥ה תַעֲשֶׂ֖ה שֵׁ֥שֶׁת יָמִֽים׃ וְשִׁבְעָ֣ה כֹהֲנִ֡ים יִשְׂאוּ֩ שִׁבְעָ֨ה שׁוֹפְר֤וֹת הַיּֽוֹבְלִים֙ לִפְנֵ֣י הָאָר֔וֹן וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י תָּסֹ֥בּוּ אֶת־הָעִ֖יר שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים וְהַכֹּ֣הֲנִ֔ים יִתְקְע֖וּ בַּשּׁוֹפָרֽוֹת׃ וְהָיָ֞ה בִּמְשֹׁ֣ךְ ׀ בְּקֶ֣רֶן הַיּוֹבֵ֗ל בשמעכם [כְּשׇׁמְעֲכֶם֙] אֶת־ק֣וֹל הַשּׁוֹפָ֔ר יָרִ֥יעוּ כׇל־הָעָ֖ם תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וְנָ֨פְלָ֜ה חוֹמַ֤ת הָעִיר֙ תַּחְתֶּ֔יהָ וְעָל֥וּ הָעָ֖ם אִ֥ישׁ נֶגְדּֽוֹ׃ וַיִּקְרָ֞א יְהוֹשֻׁ֤עַ בִּן־נוּן֙ אֶל־הַכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם שְׂא֖וּ אֶת־אֲר֣וֹן הַבְּרִ֑ית וְשִׁבְעָ֣ה כֹהֲנִ֗ים יִשְׂאוּ֙ שִׁבְעָ֤ה שֽׁוֹפְרוֹת֙ יֽוֹבְלִ֔ים לִפְנֵ֖י אֲר֥וֹן יְהֹוָֽה׃ ויאמרו ]וַיֹּ֙אמֶר֙[ אֶל־הָעָ֔ם עִבְר֖וּ וְסֹ֣בּוּ אֶת־הָעִ֑יר וְהֶ֣חָל֔וּץ יַעֲבֹ֕ר לִפְנֵ֖י אֲר֥וֹן יְהֹוָֽה׃ וַיְהִ֗י כֶּאֱמֹ֣ר יְהוֹשֻׁ֘עַ֮ אֶל־הָעָם֒ וְשִׁבְעָ֣ה הַכֹּהֲנִ֡ים נֹשְׂאִים֩ שִׁבְעָ֨ה שׁוֹפְר֤וֹת הַיּֽוֹבְלִים֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה עָבְר֕וּ וְתָֽקְע֖וּ בַּשּׁוֹפָר֑וֹת וַֽאֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהֹוָ֔ה הֹלֵ֖ךְ אַחֲרֵיהֶֽם׃ וְהֶחָל֣וּץ הֹלֵ֔ךְ לִפְנֵי֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים תקעו [תֹּקְעֵ֖י] הַשּׁוֹפָר֑וֹת וְהַֽמְאַסֵּ֗ף הֹלֵךְ֙ אַחֲרֵ֣י הָאָר֔וֹן הָל֖וֹךְ וְתָק֥וֹעַ בַּשּׁוֹפָרֽוֹת׃ וְאֶת־הָעָם֩ צִוָּ֨ה יְהוֹשֻׁ֜עַ לֵאמֹ֗ר לֹ֤א תָרִ֙יעוּ֙ וְלֹא־תַשְׁמִ֣יעוּ אֶת־קֽוֹלְכֶ֔ם וְלֹא־יֵצֵ֥א מִפִּיכֶ֖ם דָּבָ֑ר עַ֠ד י֣וֹם אׇמְרִ֧י אֲלֵיכֶ֛ם הָרִ֖יעוּ וַהֲרִיעֹתֶֽם׃ וַיַּסֵּ֤ב אֲרוֹן־יְהֹוָה֙ אֶת־הָעִ֔יר הַקֵּ֖ף פַּ֣עַם אֶחָ֑ת וַיָּבֹ֙אוּ֙ הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיָּלִ֖ינוּ בַּֽמַּחֲנֶֽה׃ וַיַּשְׁכֵּ֥ם יְהוֹשֻׁ֖עַ בַּבֹּ֑קֶר וַיִּשְׂא֥וּ הַכֹּהֲנִ֖ים אֶת־אֲר֥וֹן יְהֹוָֽה׃ וְשִׁבְעָ֣ה הַכֹּהֲנִ֡ים נֹשְׂאִים֩ שִׁבְעָ֨ה שׁוֹפְר֜וֹת הַיֹּבְלִ֗ים לִפְנֵי֙ אֲר֣וֹן יְהֹוָ֔ה הֹלְכִ֣ים הָל֔וֹךְ וְתָקְע֖וּ בַּשּׁוֹפָר֑וֹת וְהֶחָלוּץ֙ הֹלֵ֣ךְ לִפְנֵיהֶ֔ם וְהַֽמְאַסֵּ֗ף הֹלֵךְ֙ אַֽחֲרֵי֙ אֲר֣וֹן יְהֹוָ֔ה הולך [הָל֖וֹךְ] וְתָק֥וֹעַ בַּשּׁוֹפָרֽוֹת׃ וַיָּסֹ֨בּוּ אֶת־הָעִ֜יר בַּיּ֤וֹם הַשֵּׁנִי֙ פַּ֣עַם אַחַ֔ת וַיָּשֻׁ֖בוּ הַֽמַּחֲנֶ֑ה כֹּ֥ה עָשׂ֖וּ שֵׁ֥שֶׁת יָמִֽים׃ וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י וַיַּשְׁכִּ֙מוּ֙ כַּעֲל֣וֹת הַשַּׁ֔חַר וַיָּסֹ֧בּוּ אֶת־הָעִ֛יר כַּמִּשְׁפָּ֥ט הַזֶּ֖ה שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים רַ֚ק בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא סָבְב֥וּ אֶת־הָעִ֖יר שֶׁ֥בַע פְּעָמִֽים׃ וַֽיְהִי֙ בַּפַּ֣עַם הַשְּׁבִיעִ֔ית תָּקְע֥וּ הַכֹּהֲנִ֖ים בַּשּׁוֹפָר֑וֹת וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֤עַ אֶל־הָעָם֙ הָרִ֔יעוּ כִּֽי־נָתַ֧ן יְהֹוָ֛ה לָכֶ֖ם אֶת־הָעִֽיר׃

638

639בַּשְּׁבִיעִ֕י בְּעֶשְׂרִ֥ים וְאֶחָ֖ד לַחֹ֑דֶשׁ הָיָה֙ דְּבַר־יְהֹוָ֔ה בְּיַד־חַגַּ֥י הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר׃ אֱמׇר־נָ֗א אֶל־זְרֻבָּבֶ֤ל בֶּן־שַׁלְתִּיאֵל֙ פַּחַ֣ת יְהוּדָ֔ה וְאֶל־יְהוֹשֻׁ֥עַ בֶּן־יְהוֹצָדָ֖ק הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֑וֹל וְאֶל־שְׁאֵרִ֥ית הָעָ֖ם לֵאמֹֽר׃ מִ֤י בָכֶם֙ הַנִּשְׁאָ֔ר אֲשֶׁ֤ר רָאָה֙ אֶת־הַבַּ֣יִת הַזֶּ֔ה בִּכְבוֹד֖וֹ הָרִאשׁ֑וֹן וּמָ֨ה אַתֶּ֜ם רֹאִ֤ים אֹתוֹ֙ עַ֔תָּה הֲל֥וֹא כָמֹ֛הוּ כְּאַ֖יִן בְּעֵינֵיכֶֽם׃ וְעַתָּ֣ה חֲזַ֣ק זְרֻבָּבֶ֣ל ׀ נְאֻם־יְהֹוָ֡ה וַחֲזַ֣ק יְהוֹשֻׁ֣עַ בֶּן־יְהוֹצָדָק֩ הַכֹּהֵ֨ן הַגָּד֜וֹל וַחֲזַ֨ק כׇּל־עַ֥ם הָאָ֛רֶץ נְאֻם־יְהֹוָ֖ה וַֽעֲשׂ֑וּ כִּֽי־אֲנִ֣י אִתְּכֶ֔ם נְאֻ֖ם יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ אֶֽת־הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־כָּרַ֤תִּי אִתְּכֶם֙ בְּצֵאתְכֶ֣ם מִמִּצְרַ֔יִם וְרוּחִ֖י עֹמֶ֣דֶת בְּתוֹכְכֶ֑ם אַל־תִּירָֽאוּ׃ כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת ע֥וֹד אַחַ֖ת מְעַ֣ט הִ֑יא וַאֲנִ֗י מַרְעִישׁ֙ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֔רֶץ וְאֶת־הַיָּ֖ם וְאֶת־הֶחָרָבָֽה׃ וְהִרְעַשְׁתִּי֙ אֶת־כׇּל־הַגּוֹיִ֔ם וּבָ֖אוּ חֶמְדַּ֣ת כׇּל־הַגּוֹיִ֑ם וּמִלֵּאתִ֞י אֶת־הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ כָּב֔וֹד אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ לִ֥י הַכֶּ֖סֶף וְלִ֣י הַזָּהָ֑ב נְאֻ֖ם יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ גָּד֣וֹל יִֽהְיֶ֡ה כְּבוֹד֩ הַבַּ֨יִת הַזֶּ֤ה הָאַֽחֲרוֹן֙ מִן־הָ֣רִאשׁ֔וֹן אָמַ֖ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת וּבַמָּק֤וֹם הַזֶּה֙ אֶתֵּ֣ן שָׁל֔וֹם נְאֻ֖ם יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃

639

640לימוד ליל שמיני עצרת

640

641בליל חג שמיני עצרת יאמר אחר קידוש לשון זה מלוקט מדברי זוהר הקדוש דברים כהוויתן.

641

642שְׁלָמָא עֲלָךְ יוֹמָא טָבָא קַדִּישָׁא. שְׁלָמָא עֲלָךְ חַגָּא קַדִּישָׁא. שְׁלָמָא עֲלָךְ אוּשְׁפִּיזָא קַדִּישָׁא. אַנְתְּ הוּא מִקְרָא קוֹדֶשׁ. זַמִּין אַנְתְּ לְהַהוּא אֲתַר דְּאִקְרֵי קוֹדֶשׁ. לְאִתְעַטְּרָא בֵּיהּ וּלְאִשְׁתַּאֲבָא בֵּיהּ. וְתִתְקַדֵּשׁ וְיִשְׁתַּכַּח בָּךְ חֶדְוָתָא. הָא אַנְתְּ שָׁאִיב מֵהַהוּא עֲמִיקָא דַעֲמִיקְתָא. דְּנַחֲלִין וּמַבּוּעִין נַפְקִין מִנֵּיהּ. הָא יִשְׂרָאֵל דְּאִקְרוּן קוֹדֶשׁ מְקַבְּלִין לָךְ בְּאַנְפִּין נְהִירִין. בְּחֶדְוָתָא בְּתֻשְׁבְּחָתָּא. מְזַמְּנִין לָךְ מְתַקְּנִין לָךְ סְעוּדָתָא יַקִּירָא. מְסַדְּרִין פָּתוֹרֵי מְתַקְּנֵי גַּרְמַיְהוּ בְּמָאנֵי יְקָר:

642

643הָא בְּכָל שִׁבְעָה יוֹמִין דְּסֻכּוֹת, מָשְׁכִין יִשְׂרָאֵל לִשְׁכִינְתָּא בְּאִנּוּן עוֹבָדִין טָבִין דְּעָבְדִין וּמְקָרְבִין בַּהֲדָהּ. וּכְדֵין אִיהִי נָחֲתָא לְקָרְבָא בִּבְנָהָא וּלְמֶחֱדֵי לוֹן יוֹמָא חַד. דְּאִיהוּ יוֹמָא תְמִינָאָה דְּאִקְּרֵי עֲצֶרֶת. דָּא אִיהוּ יוֹמָא דְחֶדְוָה דְּיִשְׂרָאֵל בִּלְחוֹדַיְהוּ, וְלָא יִתְעָרְבוּן שְׁאַר עַמִּין בַּהֲדַיְהוּ. בֵּיהּ סִיהָרָא אִתְמַלֵּי בִּרְכָאן לְעֵלָּא כִּדְקָא יָאוּת. וְיִשְׂרָאֵל אַתְיַן וְיַנְקִין מִנָּהּ בִּלְחוֹדַיְהוּ. וְעַל דָּא כְּתִיב עֲצֶ֖רֶת תִּהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם, כְּנִישׁוּ כָּל מָה דִּכְנִישׁוּ מֵאִנּוּן בִּרְכָאן עִלָּאִין. לָכֶם וְלֹא לִשְׁאַר מְמַנָּן. וְעַל הַאי יוֹמָא כְּתִיב דּוֹדִ֥י לִי֙ וַאֲנִ֣י ל֔וֹ, דְּלָא אִתְעֲרַב אוֹחֲרָא בַּהֲדָן. בְּהַאי יוֹמָא מַלְכָּא קַדִּישָׁא יָהִיב לָן כָּל צָרְכָנָא דְּנִשְׁאַל מִנֵּיהּ. זַכָּאָה הַאי יוֹמָא וְזַכָּאִין אִנּוּן יִשְׂרָאֵל דְּאַחְסִינוּ דָּא. אַשְׁרֵ֣י הָ֭עָם שֶׁכָּ֣כָה לּ֑וֹ אַֽשְׁרֵ֥י הָ֝עָ֗ם שֱׁיְהֹוָ֥ה אֱלֹהָֽיו׃ בָּר֖וּךְ יְהֹוָ֥ה לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֘מֵ֥ן ׀ וְאָמֵֽן׃ יִמְלֹךְ יְהוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵֽן׃

643

644להדלקת נר חנוכה

644

645קודם הדלקת נר חנוכה יאמר בקשה זו

645

646לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה אָנֹכִי בָּא לְקַיֵּם מִצְוַת עשה מדברי סופרים להדליק נר חנוכה לְתַקֵּן שׁוֹרֶשׁ מִצְוָה זוֹ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁיְּהֵא עַתָּה עֵת רָצוֹן ותהיה חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶֽיךָ מצות הדלקת נר חנוכה אשר אני מוכן לְקַיֵּם עתה. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בנר חנוכת מקום הנחתה. וּכְאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בפתילה בהשמת הפתילה בתוך הנר. וּכְאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בהשמת השמן אשר בחלוף אותיות א״ת ב״ש הוא שם בָיָטְ בנקוד קמ״ץ קמ״ץ ונקוד שב״א ובאלו כונתי בכל הכונות הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בהדלקת הפתילה ובעליית השלהבת וסודותיה ורמזיה. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת בברכות שתקנו לנו חכמים ז״ל לברך על מצוה זו של הדלקת נר חנוכה וסודותיהם ורמזיהם ואורות העליונים הנמשכים עד ידיהם. וְעַל־דְּ֝רָכֶ֗יךָ נָ֣גַהּ אֽוֹר. אֵ֤ל ׀ יְהֹוָה֮ וַיָּ֢אֶ֫ר־לָ֥נוּ, בְּאוֹר־פְּנֵי־מֶ֥לֶךְ חַיִּ֑ים, לֵ֝א֗וֹר בְּא֣וֹר הַחַיִּֽים. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בשלשה היחודים של בחינת (הוי״ה) (אהי״ה) שמספרם מ״ז ובחינת (הוי״ה) (אלהי״ם) שמספרם יב״ק ובחינת (הוי״ה) (אדנ״י) שמספרם צ״א ושלשתם הם כ״ה אותיות שעולים מספר נ״ר הנרמזים בנר חנוכה. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בשם הקדוש הנקרא (נח״ל) הרומז בר״ת נ״צר ח״סד באלפים ונרמז בר״ת ל״הדליק נ״ר החנוכה. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בהמשכת הארת הפנים העליונים שהם שני שמות (אל אל) במילואם (אל״ף למ״ד אל״ף למ״ד) שעולים מספר ש״ע ונרמזים באותיות ש״ע של שעשה נסים ויתמתק בהם שם אלהים במילואיו (אל״ף למ״ד ה״י יו״ד מ״ם) שעולה עם המשה אותיות הפשוטות מספר ש״ה ונרמז באותיות ש״ה של שעשה נסים. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: ויברך

646

647בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה יאהדונהי, אֱלֹהֵֽינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה:

647

648בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה יאהדונהי, אֱלֹהֵֽינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵֽינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה:

648

649בליל ראשון דוקא אומר גם ברכה זו.

649

650בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה יאהדונהי, אֱלֹהֵֽינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָֽינוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה:

650

651ובכל לילה אח״כ אומר

651

652הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אֲנַחְנוּ מַדְלִיקִין עַל הַנִּסִּים, וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת, וְעַל הַנִּפְלָאוֹת, שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵֽינוּ עַל־יְדֵי כֹּהֲנֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים. וְכָל־שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ קֹדֶשׁ, וְאֵין לָנוּ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, אֶלָּא לִרְאוֹתָם בִּלְבָד כְּדֵי לְהוֹדוֹת לִשְׁמֶךָ עַל נִסֶּיךָ נִפְלְאוֹתֶיךָ וִישׁוּעוֹתֶיךָ:

652

653מִזְמ֡וֹר שִׁיר־חֲנֻכַּ֖ת הַבַּ֣יִת לְדָוִֽד׃ אֲרוֹמִמְךָ֣ יְ֭הֹוָה כִּ֣י דִלִּיתָ֑נִי וְלֹֽא־שִׂמַּ֖חְתָּ אֹיְבַ֣י לִֽי׃ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהָ֑י שִׁוַּ֥עְתִּי אֵ֝לֶ֗יךָ וַתִּרְפָּאֵֽנִי׃ יְֽהֹוָ֗ה הֶעֱלִ֣יתָ מִן־שְׁא֣וֹל נַפְשִׁ֑י חִ֝יִּיתַ֗נִי מיורדי [מִיׇּֽרְדִי]־בֽוֹר׃ זַמְּר֣וּ לַיהֹוָ֣ה חֲסִידָ֑יו וְ֝הוֹד֗וּ לְזֵ֣כֶר קׇדְשֽׁוֹ׃ כִּ֤י רֶ֨גַע ׀ בְּאַפּוֹ֮ חַיִּ֢ים בִּרְצ֫וֹנ֥וֹ בָּ֭עֶרֶב יָלִ֥ין בֶּ֗כִי וְלַבֹּ֥קֶר רִנָּֽה׃ וַ֭אֲנִי אָמַ֣רְתִּי בְשַׁלְוִ֑י בַּל־אֶמּ֥וֹט לְעוֹלָֽם׃ יְֽהֹוָ֗ה בִּרְצוֹנְךָ֮ הֶעֱמַ֢דְתָּה לְֽהַרְרִ֫י עֹ֥ז הִסְתַּ֥רְתָּ פָנֶ֗יךָ הָיִ֥יתִי נִבְהָֽל׃ אֵלֶ֣יךָ יְהֹוָ֣ה אֶקְרָ֑א וְאֶל־אֲ֝דֹנָ֗י אֶתְחַנָּֽן׃ מַה־בֶּ֥צַע בְּדָמִי֮ בְּרִדְתִּ֢י אֶ֫ל שָׁ֥חַת הֲיוֹדְךָ֥ עָפָ֑ר הֲיַגִּ֥יד אֲמִתֶּֽךָ׃ שְׁמַע־יְהֹוָ֥ה וְחׇנֵּ֑נִי יְ֝הֹוָ֗ה הֱֽיֵה־עֹזֵ֥ר לִֽי׃ הָפַ֣כְתָּ מִסְפְּדִי֮ לְמָח֢וֹל לִ֥י פִּתַּ֥חְתָּ שַׂקִּ֑י וַֽתְּאַזְּרֵ֥נִי שִׂמְחָֽה׃ לְמַ֤עַן ׀ יְזַמֶּרְךָ֣ כָ֭בוֹד וְלֹ֣א יִדֹּ֑ם יְהֹוָ֥ה אֱ֝לֹהַ֗י לְעוֹלָ֥ם אוֹדֶֽךָּ׃

653

654לימוד לט״ו בשבט

654

655בט״ו בשבט ראש השנה לאילנות על כן טוב ונכון לומר ביום ט״ו בשבט בשחרית פסוקים אלו ובקשה זו וידוע הוא שיש קבלה אצל חכמי אשכנז ז״ל שצריך לבקש ביום ט״ו שבט בפרטות על האתרוג שיזדמן לישראל אתרוג טוב.

655

656וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֗שֶׁא עֵ֚שֶׂב מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י עֹ֤שֶׂה פְּרִי֙ לְמִינ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ עַל־הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי־כֵֽן׃ וַתּוֹצֵ֨א הָאָ֜רֶץ דֶּ֠שֶׁא עֵ֣שֶׂב מַזְרִ֤יעַ זֶ֙רַע֙ לְמִינֵ֔הוּ וְעֵ֧ץ עֹֽשֶׂה־פְּרִ֛י אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ לְמִינֵ֑הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃

656

657אָנָּא יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה־נָא הַיּוֹם הַזֶּה לָאִילָן הוּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

657

658אָנָּא יְהֹוָה הַצְלִיחָה־נָא הַיּוֹם הַזֶּה לָאִילָן הוּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

658

659אָנָּא יְהֹוָה הַרְוִיחָה־נָא הַיּוֹם הַזֶּה לָאִילָן הוּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

659

660אָנָּא יְהֹוָה הֵטִיבָה־נָא הַיּוֹם הַזֶּה לָאִילָן הוּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

660

661אָנָּא יְהֹוָה בָּרֵךְ־נָא הַיּוֹם הַזֶּה לָאִילָן הוּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

661

662אֵל נָא, פְּצֵה שָׁנָה זוֹ מִשָּׁמִיר וָשָׁיִת, וּבָרֵךְ עֵץ שֶׁמֶן וְזַיִת.

662

663אֵל נָא, בְּמָטָר רָוֶה חַרְבוֹנֵי יְשִׁימוֹן, וּבָרֵךְ גֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן.

663

664אֵל נָא, רוֹמֵם עֲצַת עוֹלְלֵי טִפּוּחִים, וּבָרֵךְ אֱגוֹז וְתָמָר וְתַפּוּחִים.

664

665אֵל נָא, צִדְקֶךָ מֵעַמְּךָ בַּל יִפָּסֵק, וּבָרֵךְ חָרוּב וקְרוּסְטֵמַל וַאֲפַרְסֵק.

665

666אֵל נָא, חָלֶץ קְהִלָּה אֲשֶׁר אֵלֶיךָ תַּעֲרֹג, וּבָרֵךְ הַתּוּת וְהָאֱגוֹז וְהָאֶתְרוֹג.

666

667וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתְּבָרֵךְ כֹּל אִילָנוֹת הָאֶתְרוֹג לְהוֹצִיא פֵּרוֹתֵיהֶם בְּעִתָּם, וְיוֹצִיאוּ אֶתְרוֹגִים טוֹבִים יָפִים וּמְהֻדָּרִים וּנְקִיִּים מִכֹּל מוּם. וְלֹא יַעֲלֶה בָּהֶם חֲזָזִית, וְיִהְיוּ שְׁלֵמִים וְלֹא יִהְיֶה בָּהֶם שׁוּם חֶסְרוֹן וַאֲפִלּוּ עֲקִיצַת קוֹץ, וְיִהְיוּ מְצוּיִים לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֵינוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם, לְקַיֵּם בָּהֶם מִצְוַת נְטִילָה עִם הַלּוּלָב בֶחָג הַסֻּכּוֹת שֶׁיָּבֹא עָלֵינוּ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ בְּתוֹרָתְךָ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדְּךָ וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן פְּרִ֨י עֵ֤ץ הָדָר֙ כַּפֹּ֣ת תְּמָרִ֔ים וַעֲנַ֥ף עֵץ־עָבֹ֖ת וְעַרְבֵי־נָ֑חַל.

667

668וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתַּעַזְרֵנוּ וּתְסַיְּעֵנוּ לְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ שֶׁל נְטִילַת לוּלָב וַהֲדַס וַעֲרָבָה וְאֶתְרוֹג כְּתִקְנָהּ בִּזְמַנָּהּ בְּחַג הַסֻּכּוֹת שֶׁיָּבֹא עָלֵינוּ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם בְּשִּׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, וְתַזְמִין לָנוּ אֶתְרוֹג יָפֶה וּמְהֻדָּר וְנָקִי וְשָׁלֵם וְכָשֵׁר כְּהִלְכָתוֹ.

668

669וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתְּבָרֵךְ כֹּל מִינֵי הָאִילָנוֹת, וְיוֹצִיאוּ פֵּרוֹתֵיהֶם בְּרִבּוּי, שְׁמֵנִים וְטוֹבִים. וּתְבָרֵךְ אֶת הַגְּפָנִים, שֶׁיּוֹצִיאוּ עֲנָבִים הַרְבֵּה, שְׁמֵנִים וְטוֹבִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַיַּיִן הַיּוֹצֵא מֵהֶם מָצוּי לָרֹב לְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, לְקַיֵּם בּוֹ מִצְוַת קִדּוּשׁ וּמִצְוַת הַבְדָּלָה בְּשַׁבָּתוֹת וְיָּמִים טוֹבִים. וְיִתְקַיֵּם בָּֽנוּ וּבְכָל־יִשְׂרָאֵל אָחֵינוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב לֵ֣ךְ אֱכֹ֤ל בְּשִׂמְחָה֙ לַחְמֶ֔ךָ וּֽשְׁתֵ֥ה בְלֶב־ט֖וֹב יֵינֶ֑ךָ כִּ֣י כְבָ֔ר רָצָ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים אֶֽת־מַעֲשֶֽׂיךָ׃ (ויאמר) בָּ֣אתִי לְגַנִּי֮ אֲחֹתִ֣י כַלָּה֒ אָרִ֤יתִי מוֹרִי֙ עִם־בְּשָׂמִ֔י אָכַ֤לְתִּי יַעְרִי֙ עִם־דִּבְשִׁ֔י שָׁתִ֥יתִי יֵינִ֖י עִם־חֲלָבִ֑י אִכְל֣וּ רֵעִ֔ים שְׁת֥וּ וְשִׁכְר֖וּ דּוֹדִֽים׃ יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

669

670שיר לט״ו בשבט סימן אבר״ך י״ה

670

671אז ירנן עץ היערים. לפני אל אדיר אדירים. יעיר זמירות ושירים. אשיר שיר חדש. יתפאר אל חי צורינו ושמו יתקדש.

671

672ברוך אל שוכן ערבות. הבורא נפשות רבות. ובורא אילנות טובות. אשיר שיר חדש. יתפאר אל חי צורינו ושמו יתקדש.

672

673רם אל בשמי מעונים. ברוך מברך השנים. מצמיח ענבי גפנים. אשיר שיר חדש. יתפאר אל חי צורינו ושמו יתקדש.

673

674כבודו אל באורים. הגדיל ענפים וזמירים וברא זיתים ותמרים. אשיר שיר חדש. יתפאר אל חי צורינו ושמו יתקדש.

674

675יתברך חי דר מעונה. מצמיח פרי תאנה. נודה לו בשיר ורננה. אשיר שיר חדש. יתפאר אל חי צורינו ושמו יתקדש.

675

676הללו אל חי בזמירות המגדיל על מי נהרות. רימונים ומיני פירות. אשיר שיר חדש. יתפאר אל חי צורינו ושמו יתקדש.

676

677חזקו לבבות שובבות. שמחו בנים עם האבות. כה נזכה לשנים רבות. אשיר שיר חדש. יתפאר אל חי צורינו ושמו יתקדש.

677

678בקשה קודם מקרא מגילה

678

679בפורים קודם מקרא מגילה בלילה וביום יאמר בקשה זו.

679

680לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה אֲנַֽחְנוּ בָּאִים לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה מדברי קבלה לקרות בארבעה עשר לחודש אדר את המגילה אשר היא סוד הארת מלכות דאבא המתגלית ויוצאה ביום הזה ואשר הוא מספר ג׳ שמות יהו״ה יהו״ה יהו״ה שהם סוד ג׳ מוחין דחכ״מה בי״נה דע״ת. דנצ״ח הו״ד יס״וד דאבא המתגלים במלכות ביום הזה. כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאֵנוּ. ולתקן שורש מִצְוָה זוֹ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּֽנְנוּ בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן במצוה זו.

680

681וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שעל ידי מצות קריאת מגילה היום הזה שהוא יום י״ד לחודש אדר תמשך בגילוי הארת מלכות דאבא שהיא עטרת היסוד דאבא ברחל עקרת הבית. ותתקיים בה כל היום כולו ויתגלו כל האורות לראויות להתגלות היום הזה. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: ב״פ

681

682בקשה בתוך סעודת פורים

682

683ביום פורים אחר מקרא מגילה ומתנות לאביונים ומשלוח מנות יאמר בתוך הסעודה קודם שישתכר בקשה זו.

683

684יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתַּעֲשֶׂה לְמַעַן רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ וּלְמַעַן הֶאָרַת עֲטֶרֶת הַיְּסוֹד דְּאַבָּא שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמַּלְכוּת דְּאַבָּא הַמִּתְגַּלֵּית בְּיוֹם הַזֶּה וּלְמַעַן זְכוּת מָרְדְּכַי הַצַּדִּיק אֲשֶׁר שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ הִיא מִן הַהֶאָרָה הַזֹּאת, וְכַכָּתוּב וּמׇרְדֳּכַ֞י יָצָ֣א ׀ מִלִּפְנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ בִּלְב֤וּשׁ מַלְכוּת֙ תְּכֵ֣לֶת וָח֔וּר וַעֲטֶ֤רֶת זָהָב֙ גְּדוֹלָ֔ה וְתַכְרִ֥יךְ בּ֖וּץ וְאַרְגָּמָ֑ן, וּלְמַעַן מִצְוַת מִקְרָא מְגִלָּה בְּיוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר הִיא נִקְרֵאת אִגֶּרֶת וְנִקְרֵאת סֵפֶר וּלְמַעַן מִצְוַת מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים וּמִצְוַת מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמִצְוַת הַסְּעוּדָה בְּיוֹם הַזֶּה, תָּחוּס וְתַחְמֹל וּתְרַחֵם עָלֵינוּ וְעַל כָּל־יִשְׂרָאֵל אַחֵינוּּ וְתָאִיר לָנוּ בְּפָנִים מְאִירוֹת בְּאוֹר־פְּנֵי־מֶלֶךְ חַיִּים, וּתְחַיֵּנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים טוֹבִים וּמְתֻקָּנִים, וּתְמַלֵּא יָדֵינוּ מִבִּרְכוֹתֶיךָ וּמֵעֹשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶיךָ וְתִפְרֹשׂ עָלֵֽינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶֽךָ, וְתַקְּנֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶֽיךָ. שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, חַיִּים חֵן וָחֶֽסֶד וְרַֽחֲמִים, עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ. וּבָֽרְכֵֽנוּ אָבִֽינוּ כֻּלָּֽנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶֽיךָ.

684

685אֵל מָלֵא רַחֲמִים גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ כָּל מַחְסוֹרֵינוּ וְכָל צָרְכֵנוּ הֵנָּה הָעֵת אֲשֶׁר יֶאֱתֶה לְהוֹשִׁיעַ וּלְחוֹנֵן וּלְרַחֵם אוֹתָנוּ בְּרֹב רַחֲמֶיךָ וּבְרוֹב חֲסָדֶיךָ כִּי חָנוּן אַתָּה וְדַרְכְּךָ לַעֲשׂוֹת חֶסֶד חִנָּם וְעוֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וְרוּחַ. הַטּוֹב כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ, הַמְּרַחֵם כִּי לֹא תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ, כִּי מֵֽעוֹלָם קִוִּֽינוּ לָךְ. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

685

686שיר לנס פורים

686

687שיר לנס הפורים יאמר אותו בתוך הסעודה בלילה וביום הוא לחן אתה גאלת את אבותינו ממצרים אשר אומרים בליל פסח

687

688ישתבח ויתפאר שם אלהינו.

688

689האל הנפרע לנו מצרינו.

689

690המדריכנו על במות אויבינו.

690

691וירם קרנינו על כל שונאינו.

691

692שמר הבטחתו אשר כתב בתו׳.

692

693על ידי משה נאמן ביתו.

693

694אף גם זאת בהיותם בארץ אוב׳

694

695לא מאס׳ לא געל׳ כי אני אלהי׳

695

696מי כמוך באלים ה׳ צבאות.

696

697נאדר בקודש עושה נפלאות.

697

698עזרת אבותינו אתה הוא מעו׳

698

699מגן ומושיע אתה לכולם.

699

700ויהי בימי אחשורוש.

700

701השקו את יִשְׂרָאֵל לענה ורוש.

701

702האל הקדים רפואה למכה.

702

703במרדכי בן יאיר ואסתר המלכ׳

703

704המן הרשע חשב מחשבות.

704

705על זרע יִשְׂרָאֵל אלפים ורבבות

705

706נאם למלך דברים רעים וקשים

706

707להשמיד אנשים טף ונשים.

707

708ואמר לעשות אותם חלפים.

708

709בככרי כסף עשרת אלפים.

709

710אמר לו המלך יהי לך קנייניך.

710

711ועשה בהם הטוב בעיניך.

711

712כתב וחתם כמה ספרים.

712

713וישלח לכל הפחות ולכל השרי׳

713

714להיות כל העמים עתודים.

714

715להרוג ולאבד את כל היהודי׳

715

716ומרדכי ידע כל אשר נעשה,

716

717והוא את עיניו למרום נשא.

717

718צעק צעקה גדולה ומרה.

718

719טוב ה׳ למעוז ביום צרה.

719

720געה בבכיה לצור שוכן מרומו.

720

721כי לא יטוש ה׳ את עמו.

721

722גזר צום שלשה ימים.

722

723להתחנן לפני אב הרחמים,

723

724גם אסתר המלכה עם נערותי׳

724

725צמה וערכה את תפלותיה.

725

726המצמיח ישועו׳ ובורא רפואות

726

727עשה לעמו נסים ונפלאות.

727

728החריד לב מלך ויבהילהו.

728

729הרבה מחשבותיו ויבלבלהו.

729

730נדדה שנת המלך בלילה ההוא.

730

731ולא ידע כי דבר ה׳ הוא.

731

732הביא זכרונות דברי הימים.

732

733וימצאו שם דברים נרשמים.

733

734את כל מעשה חרש ובגתנה.

734

735אשר גילה מרדכי אותנה.

735

736שאל המלך מה נעשה גדולה

736

737למרדכי על הדבר אשר גילה.

737

738ויענוהו לא נעשה לו.

738

739שום דבר לשלם פעולו.

739

740עודם מדברים ויבא המן.

740

741לתלו׳ את מרדכי על עץ מזו׳

741

742טרם ידבר המן את דברו.

742

743נאם לו המלך את מאמרו.

743

744איש אשר המלך חפץ ביקרו.

744

745מה נעשה עמו לפארו.

745

746נכשל המן ונלכד במאמריו.

746

747ויערוך לפני המלך את דבריו

747

748ילבישו אותו לבוש המלך.

748

749אשר לבשו בהיותו מולך.

749

750ואת סוס המלך יביאו אליו.

750

751וברחוב העיר ירכיבוהו עליו.

751

752יקרא לפניו אחד הפרתמים.

752

753דברים יקרים ועצומים.

753

754ככה יעשה לאיש להדרו.

754

755אשר המלך חפץ ביקרו.

755

756אמר לו המלך יפה אמרת.

756

757עשה למרדכי כאשר דברת.

757

758נבהל המן ונפח רוחו.

758

759לעשות הדבר בעל כרחו.

759

760עשה למרדכי כאשר צוה אותו

760

761והמן אבל נדחף אל ביתו.

761

762הגיד לחכמיו אשר קרה אותו.

762

763אוי לו על עצמו אוי לו על ביתו

763

764אשתו וחכמיו אמרו לו.

764

765זה מרד׳ היהודי לא תוכל לו.

765

766החלות לנפול נגד עיניו.

766

767ועוד נפול תפול לפניו.

767

768הנם עודם מדברים עמו.

768

769והפריטים הגיעו להקימו.

769

770הבהילוהו להביאו אל המשת׳.

770

771אשר בו גחלי׳ על ראשו חותה

771

772הנה היום הזה בא יומו.

772

773להכריתו ולאבדו ולמחות שמו

773

774אמר המלך לאסתר במש׳ היין

774

775מה שאלתך רעייתי יפת העין.

775

776ותאמר שאלתי על עמי היהודי

776

777כולם ישרים יק ים וידידים.

777

778אנשים ונשים זקנים ונערים.

778

779להרוג ולאבד כולם נמסרים.

779

780ויאמר המלך איזה הוא.

780

781אשר בקש לעשות הדבר ההוא

781

782ותאמר אסתר המן הרע הזה.

782

783זרע אדום צר ונבזה.

783

784אזי המלך קם בחמתו.

784

785ממשתה היין אל גינת ביתו.

785

786בשוב המלך מאת גנו.

786

787ראה הוסיף עון על עונו.

787

788אמר לו אוי לך איש חרמי.

788

789הם לכבוש את המלכה עמי.

789

790הדבר יצא ופני המן חפו.

790

791אז נכרתו ימיו תמו וספו.

791

792אמר חרבונה זאת האשמה.

792

793עשה עץ גבוה חמשים אמה.

793

794העמיד העץ בביתו יחידי

794

795לתלות עליו מרדכי היהודי.

795

796ויאמר המלך תלוהו עליו.

796

797כי זה העץ הוכן אליו.

797

798והנה חמת המלך שככה.

798

799כאשר עשה למרדכי ככה.

799

800אזי אמרו כל עדת אמוני.

800

801כן יאבדו כל אויביך אדוני

801

802ומרדכי יצא מלפני המלך

802

803בלבוש מלכו׳ הנה הוא מתהל׳

803

804תכלת וחור בוץ וארגמן.

804

805מהודר ומזויין נעים ומזומן.

805

806בראשו עטרת זהב גדולה.

806

807והעיר שושן שמחה וצהלה.

807

808ליהודים היתה אורה ושמחה.

808

809וששון ויקר הצלה והרווחה.

809

810הפח נשבר ואנחנו נמלטנו.

810

811כי בשם ה׳ בטחנו.

811

812אל נקמ׳ ה׳ אל נקמו׳ הופיע.

812

813גואל יִשְׂרָאֵל האל המושיע.

813

814הרב את ריבינו והדן את דיננו

814

815והנוק׳ את נקמתינו מכל אויבנו

815

816הוא אלקינו נפרע לנו מצרינו.

816

817המשל׳ גמול לכל אויבי נפשינו

817

818מצמיח ישועה והצל׳ והרוחה.

818

819ולו נאה שיר ושבחה.

819

820הלל וזמרה עוז וממשלה.

820

821נצח גדולה גבורה ותהלה.

821

822תפארת קדושה ומלכו׳ עולמ׳

822

823הוא אב הרחמן מלא רחמים.

823

824אשרי האיש אשר לא ישכחהו

824

825ובלב שלם תמיד יעבדהו.

825

826אשרי האיש שישמע למצותיו

826

827וישמור חוקיו ותורותיו.

827

828אשרי כל המיחלים בחסדו.

828

829כי מושיע ועוזר אין בלעדו.

829

830לא יכלים לנצח כל החוסים בו

830

831אשרי הגבר יחסה בו.

831

832כעיני עבדים אל יד אדוניהם.

832

833כעיני שפחות אל יד בעליהם.

833

834כן עינינו אל ה׳ אלהינו.

834

835עד שיחננו ויושיענו.

835

836כרחם אב על בנים רחם עלינו.

836

837כי אתה אבינו אתה מלכנו.

837

838אָנָּא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א. אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

838

839בקשה לברכת האילנות

839

840בחודש ניסן יזהר לומר בכל יום הבקשה של עילו הנשמות (אשר הבאתי לעיל דף נ״ה ע״ב בסימן י״ד בחודש תשרי) כי בקשה זו שייכה לחודש תשרי ולחודש ניסן ועיין זוה״ק פרשת בלק דף קצ״ו ותבין הענין. גם יזדרז לברך על האילנות שמוציאין פרח וברכה זו זמנה בכל חודש ניסן והזריזין מקדימין למצות לברך מתחילת החודש וטוב שתהיה הברכה במנין כדי שיאמר קדיש אח״כ וקודם הברכה יאמר בקשה זו.

840

841לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים, בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל, וּבְשֵׁם כָּל־הַנְּפָשׁוֹת. וְהָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת הַמִּתְיַחֲסִים אֶל שָׁרְשֵׁי נַפְשֵֽׁנוּ רוּחֵֽנוּ וְנִשְׁמָתֵֽנוּ וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם וְהַקְּרוֹבִים לָהֶם. שֶׁמִּכְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. וּמִכָּל־פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. דְּכָל־פַּרְצוּף וּסְפִירָה דְּפִרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. הִנֵּה אֲנַֽחְנוּ בָּאִים לְקַיֵּם מִצְוַת הַבְּרָכָה שֶׁתִּקְנוּ חֲכָמִים זַ״ל עַל רְאִיַּת אִילָנֵי דִמְלַבְלְבֵי, וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, כְּאִלּוּ כִּוַּנְנוּ בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָֽרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בַּבְּרָכָה הַזֹּאת וְסוֹדוֹתֶיהָ, וְתִהְיֶה חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶיךָ בְּרָכָה זוֹ, לְבָרֵר וּלְהַעֲלוֹת עַל־יָדָהּ כָּל־נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה הַמְּעֹרָבִים בַּצּוֹמֵחַ, וְכָל־נְפָשׁוֹת, רוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת, הַמְגֻלְגָּלוֹת בּוֹ. וְאַתָּה הָאֵל בְּמִדַּת טוּבְךָ, וּבְחַסְדּךָ הַגָּדוֹל תָּאִיר לָהֶם בְּאוֹר פָּנֶיךָ, וְתַשְׁלִים בֵּרוּרָם וְתִקּוּנָם. בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם. רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ. תָּמִיד גָּמְלֵם: (יכוין ר״ת בט״ר צת״ג)

841

842וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת הַבְּרָכָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נְבָרֵךְ יקֻיַּם בָּנוּ מַאֲמַר: רְאֵה֙ רֵ֣יחַ בְּנִ֔י כְּרֵ֣יחַ שָׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּרְכ֖וֹ יְהֹוָֽה יאהדונהי׃ וּנְקַבֵּל שֶׁפַע עֶשֶׂר הַבְּרָכוֹת, כַּכָּתוּב: וְיִֽתֶּן־לְךָ֙ הָאֱלֹהִ֔ים מִטַּל֙ הַשָּׁמַ֔יִם (חכמה) וּמִשְׁמַנֵּ֖י הָאָ֑רֶץ (בינה), וְרֹ֥ב דָּגָ֖ן (דעת) וְתִירֹֽשׁ (חסד): יַֽעַבְד֣וּךָ עַמִּ֗ים (גבורה) וְיִֽשְׁתַּחֲו֤וּ לְךָ֙ לְאֻמִּ֔ים (תפארת) הֱוֵ֤ה גְבִיר֙ (נצח) לְאַחֶ֔יךָ (הוד) וְיִשְׁתַּחֲו֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֣י אִמֶּ֑ךָ (יסוד), אֹרְרֶ֣יךָ אָר֔וּר וּֽמְבָרְכֶ֖יךָ בָּרֽוּךְ (מלכות): יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:

842

843ואח״כ יברך הברכה בשמחה ובכונת הלב

843

844בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה יאהדונהי, אֱלֹהֵֽינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חִסֵּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם, וּבָרָא בוֹ בְּרִיוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת, לֵהָנוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם:

844

845ואחר הברכה יאמר בקשה זו

845

846יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּעֲלֵנוּ בְּשִׂמְחָה לְאַרְצֵנוּ, וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלֵנוּ, וְשָׁם נְקַיֵּם מִצְוַת תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת וְכָל־מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר הִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ הִיא אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, (דברים ח׳ ז׳) אֶ֚רֶץ נַ֣חֲלֵי מָ֔יִם עֲיָנֹת֙ וּתְהֹמֹ֔ת יֹצְאִ֥ים בַּבִּקְעָ֖ה וּבָהָֽר׃ אֶ֤רֶץ חִטָּה֙ וּשְׂעֹרָ֔ה וְגֶ֥פֶן וּתְאֵנָ֖ה וְרִמּ֑וֹן אֶֽרֶץ־זֵ֥ית שֶׁ֖מֶן וּדְבָֽשׁ׃ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ בְּתוֹרָֽתְךָ עַל־יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ:

846

847אָֽנָּא יְהֹוָה, לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל, הַגְדֵּל חַסְדְּךָ עִמָּנוּ וְקַיֵּם לָנוּ אֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר הִבְטַחְתָּנוּ עַל־יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ: (ויקרא כ״ו ד׳) וְנָתַתִּ֥י גִשְׁמֵיכֶ֖ם בְּעִתָּ֑ם וְנָתְנָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ יְבוּלָ֔הּ וְעֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה יִתֵּ֥ן פִּרְיֽוֹ׃ וְהִשִּׂ֨יג לָכֶ֥ם דַּ֙יִשׁ֙ אֶת־בָּצִ֔יר וּבָצִ֖יר יַשִּׂ֣יג אֶת־זָ֑רַע וַאֲכַלְתֶּ֤ם לַחְמְכֶם֙ לָשֹׂ֔בַע וִֽישַׁבְתֶּ֥ם לָבֶ֖טַח בְּאַרְצְכֶֽם׃ וְקַיֵּם בָּנוּ אֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר הִבְטַחְתָּנוּ עַל־יְדֵי יְשַׁעְיָה נְבִיאָךְ: (ישעיהו ד׳ ב׳) בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶה֙ צֶ֣מַח יְהֹוָ֔ה לִצְבִ֖י וּלְכָב֑וֹד וּפְרִ֤י הָאָ֙רֶץ֙ לְגָא֣וֹן וּלְתִפְאֶ֔רֶת לִפְלֵיטַ֖ת יִשְׂרָאֵֽל׃ וְנֶאֱמַר: (ישעיהו ס״ה כ״א) וּבָנ֥וּ בָתִּ֖ים וְיָשָׁ֑בוּ וְנָטְע֣וּ כְרָמִ֔ים וְאָכְל֖וּ פִּרְיָֽם׃ וְקַיֵּם בָּנוּ אֲשֶׁר הִבְטַחְתָּנוּ עַל־יְדֵי עָמוֹס נְבִיאֶךָ: (עמוס ט׳ י״ג) הִנֵּ֨ה יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְנִגַּ֤שׁ חוֹרֵשׁ֙ בַּקֹּצֵ֔ר וְדֹרֵ֥ךְ עֲנָבִ֖ים בְּמֹשֵׁ֣ךְ הַזָּ֑רַע וְהִטִּ֤יפוּ הֶֽהָרִים֙ עָסִ֔יס וְכׇל־הַגְּבָע֖וֹת תִּתְמוֹגַֽגְנָה׃ וְשַׁבְתִּי֮ אֶת־שְׁב֣וּת עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וּבָנ֞וּ עָרִ֤ים נְשַׁמּוֹת֙ וְיָשָׁ֔בוּ וְנָטְע֣וּ כְרָמִ֔ים וְשָׁת֖וּ אֶת־יֵינָ֑ם וְעָשׂ֣וּ גַנּ֔וֹת וְאָכְל֖וּ אֶת־פְּרִיהֶֽם׃ וְקַיֵּם בָּנוּ אֲשֶׁר הִבְטַחְתָּנוּ עַל־יְדֵי יְחֶזְקֵאל נְבִיאֶךָ: (יחזקאל ל״ו ל׳) וְהִרְבֵּיתִי֙ אֶת־פְּרִ֣י הָעֵ֔ץ וּתְנוּבַ֖ת הַשָּׂדֶ֑ה לְמַ֗עַן אֲ֠שֶׁ֠ר לֹ֣א תִקְח֥וּ ע֛וֹד חֶרְפַּ֥ת רָעָ֖ב בַּגּוֹיִֽם׃ וְנֶאֱמַר: (יחזקאל מ״ז י״ב) וְעַל־הַנַּ֣חַל יַעֲלֶ֣ה עַל־שְׂפָת֣וֹ מִזֶּ֣ה ׀ וּמִזֶּ֣ה ׀ כׇּל־עֵֽץ־מַ֠אֲכָ֠ל לֹא־יִבּ֨וֹל עָלֵ֜הוּ וְלֹֽא־יִתֹּ֣ם פִּרְי֗וֹ לׇחֳדָשָׁיו֙ יְבַכֵּ֔ר כִּ֣י מֵימָ֔יו מִן־הַמִּקְדָּ֖שׁ הֵ֣מָּה יוֹצְאִ֑ים והיו [וְהָיָ֤ה] פִרְיוֹ֙ לְמַאֲכָ֔ל וְעָלֵ֖הוּ לִתְרוּפָֽה׃

847

848אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, מֶלֶךְ רַחֲמָן רַחֵם עָלֵינוּ, טוֹב וּמֵטִיב הִדָּרֵשׁ לָנוּ, שׁוּבָה עָלֵינוּ בַּהֲמוֹן רַחֲמֶיךָ, בִּגְלַל אָבוֹת שֶׁעָשׂוּ רְצוֹנֶךָ, בְּנֵה בֵיתְךָ כְּבַתְּחִלָּה, כּוֹנֵן בֵּית־מִקְדָּֽשְׁךָ עַל מְכוֹנוֹ, הַרְאֵנוּ בְּבִנְיָנוֹ, שַׂמְּחֵנוּ בְּתִקּוּנוֹ, וְהָשֵׁב שְׁכִינָֽתְךָ לְתוֹכוֹ, וְהָשֵׁב כֹּהֲנִים לַעֲבוֹדָתָם, וּלְוִיִּם לְדוּכָנָם, לְשִׁירָם וּלְזִמְרָם, וְהָשֵׁב יִשְׂרָאֵל לִנְוֵיהֶם. וְשָׁם נַעֲלֶה וְנֵרָאֶה וְנִשְׁתַּחֲוֶה לְפָנֶיךָ, בְּשָׁלֹשׁ פְּעָמֵי רְגָלֵינוּ בְּכָל־שָׁנָה וְשָׁנָה, כַּכָּתוּב: (דברים ט״ז ט״ז) שָׁל֣וֹשׁ פְּעָמִ֣ים ׀ בַּשָּׁנָ֡ה יֵרָאֶ֨ה כׇל־זְכוּרְךָ֜ אֶת־פְּנֵ֣י ׀ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֔ר בְּחַ֧ג הַמַּצּ֛וֹת וּבְחַ֥ג הַשָּׁבֻע֖וֹת וּבְחַ֣ג הַסֻּכּ֑וֹת וְלֹ֧א יֵרָאֶ֛ה אֶת־פְּנֵ֥י יְהֹוָ֖ה רֵיקָֽם׃ אִ֖ישׁ כְּמַתְּנַ֣ת יָד֑וֹ כְּבִרְכַּ֛ת יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ׃

848

849וְתִמְלֹךְ אַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מְהֵרָה עַל כָּל־מַעֲשֶׂיךָ, בָּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ, וּבִירוּשָׁלַיִם עִיר מִקְדָּשֶׁךָ, כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: יִמְלֹ֤ךְ יְהֹוָ֨ה ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלְלוּיָֽהּ׃

849

850שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֗וֹת לְדָ֫וִ֥ד שָׂ֭מַחְתִּי בְּאֹמְרִ֣ים לִ֑י בֵּ֖ית יְהֹוָ֣ה נֵלֵֽךְ׃ עֹ֭מְדוֹת הָי֣וּ רַגְלֵ֑ינוּ בִּ֝שְׁעָרַ֗יִךְ יְרוּשָׁלָֽ‍ִם׃ יְרוּשָׁלַ֥‍ִם הַבְּנוּיָ֑ה כְּ֝עִ֗יר שֶׁחֻבְּרָה־לָּ֥הּ יַחְדָּֽו׃ שֶׁשָּׁ֨ם עָל֪וּ שְׁבָטִ֡ים שִׁבְטֵי־יָ֭הּ עֵד֣וּת לְיִשְׂרָאֵ֑ל לְ֝הֹד֗וֹת לְשֵׁ֣ם יְהֹוָֽה׃ כִּ֤י שָׁ֨מָּה ׀ יָשְׁב֣וּ כִסְא֣וֹת לְמִשְׁפָּ֑ט כִּ֝סְא֗וֹת לְבֵ֣ית דָּוִֽד׃ שַׁ֭אֲלוּ שְׁל֣וֹם יְרוּשָׁלָ֑‍ִם יִ֝שְׁלָ֗יוּ אֹהֲבָֽיִךְ׃ יְהִי־שָׁל֥וֹם בְּחֵילֵ֑ךְ שַׁ֝לְוָ֗ה בְּאַרְמְנוֹתָֽיִךְ׃ לְ֭מַעַן אַחַ֣י וְרֵעָ֑י אֲדַבְּרָה־נָּ֖א שָׁל֣וֹם בָּֽךְ׃ לְ֭מַעַן בֵּית־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ אֲבַקְשָׁ֖ה ט֣וֹב לָֽךְ׃

850

851אח״כ יאמרו פתיחת אליהו זכור לטוב וקדיש על ישראל גם נכון לומר ג״כ הבקשה של עלוי הנשמות כנז״ל.

851

852בקשה קודם בדיקת חמץ

852

853אור לי״ד בודקין את החמץ לאור הנר וצריך שיהיה הבודק טהור מטומאת קרי ומתשמיש המטה, אם אפשר לכן נכון לטבול קודם ועם כל זה יעשה נטילת ידים קודם הברכה וכנזכר בפוסקים ז״ל וקודם הברכה יאמר בקשה זו.

853

854לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים, בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל, וּבְשֵׁם כָּל־הַנְּפָשׁוֹת וְהָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת הַמִּתְיַחֲסִים אֶל שָׁרְשֵׁי נַפְשֵֽׁנוּ רוּחֵֽנוּ וְנִשְׁמָתֵֽנוּ וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם וְהַקְּרוֹבִים לָהֶם. שֶׁמִּכְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. וּמִכָּל־פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. דְּכָל־פַּרְצוּף וּסְפִירָה דְּפִרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. הֲרֵֽינִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה דַּרְבָּנָן לִבְדֹּק אֶת־הֶחָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר בַּחוֹרִין וּבַסְּדָקִין שֶׁבִּרְשׁוּתֵֽנוּ בְּלֵיל אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹֽדֶשׁ נִיסָן אֲשֶׁר הוֹרוּ לָֽנוּ רַבּוֹתֵֽינוּ זַ״ל אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר, בּֽוֹדְקִֽין אֶת־הֶחָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר לְבַעֵר שְׂאֹר וְחָמֵץ הַנִּמְצָא בִּרְשׁוּתֵֽנוּ בַּחֹרִין וּבַסְּדָקִין כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַֽחַת רֽוּחַ לְיֽוֹצְרֵֽנוּ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּֽוֹרְאֵֽנוּ. לְתַקֵּן שֽׁוֹרֶשׁ מִצְוָה זוֹ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן.

854

855וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתִּהְיֶה חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶֽיךָ מִצְוָה זוֹ. וְיַעֲלֶה לְפָנֶֽיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּֽנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָֽרְאוּיֽוֹת לְכַוֵּן במצוה זו, עַל כֵּן נְקַוֶּה לָךְ, יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ, לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶֽרֶת עֻזָּךְ, לְהַֽעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָֽרֶץ, וְהָֽאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּֽרֵתוּן, לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי, וְכָל־בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶֽךָ, לְהַפְנוֹת אֵלֶֽיךָ כָּל־רִשְׁעֵי אָֽרֶץ. יַכִּֽירוּ וְיֵֽדְעֽוּ כָּל־יֽוֹשְׁבֵֽי תֵבֵֽל, כִּי לְךָ תִכְרַע כָּל־בֶּֽרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל־לָשׁוֹן. לְפָנֶֽיךָ, יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּֽלוּ, וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּֽנוּ, וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת־עֹל מַלְכוּתֶֽךָ, וְתִמְלוֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא, וּלְעֽוֹלְמֵי עַד תִּמְלוֹךְ בְּכָבוֹד. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: יְהֹוָ֥ה ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ וְנֶאֱמַר. וְהָיָ֧ה יְהֹוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֧ה יְהֹוָ֛ה אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד׃

855

856וַיֹּ֩אמֶר֩ אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל ׀ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֺתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כׇּל־חֻקָּ֑יו כׇּֽל־הַמַּחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה רֹפְאֶֽךָ׃

856

857נֵר־לְרַגְלִ֥י דְבָרֶ֑ךָ וְ֝א֗וֹר לִנְתִיבָתִֽי׃ שבעה פעמים

857

858לֵ֣ב טָ֭הוֹר בְּרָא־לִ֣י אֱלֹהִ֑ים וְר֥וּחַ נָ֝כ֗וֹן חַדֵּ֥שׁ בְּקִרְבִּֽי׃ שבעה פעמים

858

859יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃ ב׳ פעמים

859

860ואחר כך יברך ויבדוק היטב

860

861בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּֽנוּ עַל בִּיעוּר חָמֵץ:

861

862בקשה לאחר בדיקת חמץ

862

863אחר הבדיקה יעשה הביטול והוא מצות עשה דרבנן וקודם הביטול יאמר בקשה זו.

863

864לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי מְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה דְרַבָּנָן לְבַטֵּל שְׂאֹר וְחָמֵץ בְּלֵיל אַרְבָּעָה עָשָׂר בְּחֹֽדֶשׁ נִיסָן כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַֽחַת רֽוּחַ לְיֽוֹצְרֵֽנוּ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּֽוֹרְאֵֽנוּ. לְתַקֵּן שֽׁוֹרֶשׁ מִצְוָה זוֹ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתִּהְיֶה חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶֽיךָ מִצְוָה זוֹ. וְיַעֲלֶה לְפָנֶֽיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּֽנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָֽרְאוּיֽוֹת לְכַוֵּן בְּמִצְוָה זוֹ. וְאַתָּה הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, עֽוֹרְרָֽה אֶת־גְּבוּרָתֶךָ וּלְכָה לִישֻׁעָֽתָה לָּֽנוּ. וּתְבַטֵּל כּוֹחוֹת הַטֻּמְאָה וְהַקְּלִפָּה וְכָל־אֽוֹיְבֶֽיךָ (סמאל) וְכָל־שֽׂוֹנְאֶֽיךָ (לילית) מְהֵרָה יִכָּרֵֽתוּ, וּמַלְכוּת זְדוֹן הָֽרִשְׁעָה מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְכַלֵּם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ. וְהָסֵר מִמֶּֽנּוּ יָגוֹן (סמאל) וַֽאֲנָחָה (לילית) וּמְלוֹךְ עָלֵֽינוּ מְהֵרָה אַתָּה יְהֹוָה לְבַדְּךָ, בְּחֶֽסֶד וּבְרַֽחֲמִים, בְּצֶֽדֶק וּבְמִשְׁפָּט. וְאֶת צֶֽמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִֽיחַ, וְקַרְנוֹ תָּרוּם בִּישֽׁוּעָתֶֽךָ, כִּי לִֽישׁוּעָֽתְךָ קִוִּֽינוּ וְצִפִּֽינוּ כָּל־הַיּוֹם. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃

864

865ואח״כ יאמר כל חמירא וכו׳ בקו״ר שלשה פעמים ויבין משמעות חמירא כולל שאור וחמץ.

865

866בקשה לאחר הביטול

866

867אחר הביטול יאמר בקשה זו

867

868יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתִּתֵּן לָֽנוּ כֹּֽחַ וִיכֹֽלֶת וְעֵֽזֶר וְסִיּֽוּעַ לְפַשְׁפֵּשׁ בְּנִגְעֵי בָּתֵּי הַנֶּֽפֶשׁ אֲשֶׁר נוֹאַֽלְנוּ בַּעֲצַת יִצְרֵֽנוּ הָרַע. אָֽנָּֽא יְהֹוָה הַפְרֵד נָא מֵעָלֵֽינוּ צַד הָרַע שֶׁבַּיֵּֽצֶר הָרַע וּתְזַכְּכֵֽנוּ וּתְלַבְּנֵֽנוּ בְּכֹֽחַ הַיֵּֽצֶר הַטּוֹב. הֲשִׁיבֵֽנוּ אָבִֽינוּ לְתֽוֹרָתֶֽךָ, וְקָֽרְבֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַֽעֲבֽוֹדָתֶֽךָ, וְהַֽחֲזִירֵֽנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶֽיךָ. וּתְרַפֵּא אֶת מָאתַֽיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה אֵבָרִים וּשְׁלשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁשִּׁים גִּידִין שֶׁל נַפְשֵֽׁנוּ וְשֶׁל גּוּפֵֽנוּ רְפוּאָה שְׁלֵמָה, וְהַעֲלֵה אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל־תַּֽחֲלוּאֵֽינוּ וּלְכָל־מַכְאוֹבֵֽינוּ וּלְכָל־מַכּוֹתֵֽינוּ. כִּי אֵל רוֹפֵא רַחְמָן וְנֶֽאֱמָן אָֽתָּה. עׇזְרֵ֤נוּ ׀ אֱלֹ֘הֵ֤י יִשְׁעֵ֗נוּ עַֽל־דְּבַ֥ר כְּבֽוֹד־שְׁמֶ֑ךָ וְהַצִּילֵ֥נוּ מֵאִסּוּר חָמֵץ אֲפִלּוּ מִכָּל־שֶׁהוּא בְּשָׁנָה זוֹ וּבְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה הַבָּאָה עָלֵֽינוּ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם אָמֵן. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

868

869בקשה קודם ביעור חמץ

869

870ביום י״ד יקיים מצות הביעור על ידי שריפה והיא מצות עשה מדאורייתא לסברת חד מ״ד וקודם השריפה יאמר בקשה זו.

870

871לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְקַיֵּם מִצְוַת בִּעוּר חָמֵץ בִּשְׂרֵפָה לְשָׂרְפוֹ בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹֽדֶשׁ נִיסָן כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַֽחַת רֽוּחַ לְיֽוֹצְרֵֽנוּ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּֽוֹרְאֵֽנוּ. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתְּהֵא חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּֽלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶֽיךָ מִצְוָה זוֹ שֶׁל שְׂרֵפַת הֶחָמֵץ. וְיַעֲלֶה לְפָנֶֽיךָ כְּאִֽלּוּ קִיַּֽמְנוּ מִצְוַת פְּסִילֵ֥י אֱלֹהֵיהֶ֖ם תִּשְׂרְפ֣וּן בָּאֵ֑שׁ. וּתְבַעֵר רוּחוֹת הַטֻּמְאָה וְהַקְּלִפָּה וְכָל־אֽוֹיְבֶֽיךָ (סמאל) וְכָל־שֽׂוֹנְאֶֽיךָ (לילית) מְהֵרָה יִכָּרֵֽתוּ, וּמַלְכוּת זְדוֹן הָֽרִשְׁעָה מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְכַלֵּם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ. עַל כֵּן נְקַוֶּה לָךְ, יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ, לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶֽרֶת עֻזָּךְ, לְהַֽעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָֽרֶץ, וְהָֽאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּֽרֵתוּן, לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי, וְכָל־בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶֽךָ, לְהַפְנוֹת אֵלֶֽיךָ כָּל־רִשְׁעֵי אָֽרֶץ. יַכִּֽירוּ וְיֵֽדְעוּ כָּל־יֽוֹשְׁבֵי תֵבֵֽל, כִּי לְךָ תִכְרַע כָּל־בֶּֽרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל־לָשׁוֹן. לְפָנֶֽיךָ, יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּֽלוּ, וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּֽנוּ, וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת־עֹל מַלְכוּתֶֽךָ, וְתִמְלוֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא, וּלְעֽוֹלְמֵי עַד תִּמְלוֹךְ בְּכָבוֹד. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: יְהֹוָ֥ה ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ וְנֶאֱמַר. וְהָיָ֧ה יְהֹוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֧ה יְהֹוָ֛ה אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד׃

871

872ואחר כך ישרוף את החמץ

872

873בקשה לאחר שריפת החמץ

873

874אחר שריפת החמץ ביום י״ד יבטל החמץ וביטול זה הוא מ״ע מדאורייתא וקודם הביטול יאמר בקשה זו.

874

875לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לְבַטֵּל שְׂאֹר וְחָמֵץ בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹֽדֶשׁ נִיסָן. כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה: אַ֚ךְ בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֔וֹן תַּשְׁבִּ֥יתוּ שְּׂאֹ֖ר מִבָּתֵּיכֶ֑ם. כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַֽחַת רֽוּחַ לְיֽוֹצְרֵֽנוּ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּֽוֹרְאֵֽנוּ. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתְּהֵא חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּֽלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶֽיךָ מִצְוָה זוֹ שֶׁל בִּטּוּל שְׂאֹר וְחָמֵץ בְּיוֹם זֶה כְּאִֽלּוּ כִּוַּֽנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בָּהּ. וְאַתָּה הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא עוֹרְרָ֥ה אֶת־גְּבוּרָתֶ֑ךָ וּלְכָ֖ה לִישֻׁעָ֣תָה לָּֽנוּ. וּתְבַטֵּל כֹּחוֹת הַטֻּמְאָה וְהַקְּלִפָּה הַנִּקְרָאִים שְׂאֹר וְחָמֵץ, וְכָל־אֽוֹיְבֶֽיךָ (סמאל) וְכָל־שֽׂוֹנְאֶֽיךָ (לילית) מְהֵרָה יִכָּרֵֽתוּ, וּמַלְכוּת זדון הָֽרִשְׁעָה מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְכַלֵּם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ.

875

876וּבְכֵן תֵּן כָּבוֹד לְעַמֶּךָ, תְּהִלָּה לִירֵאֶיךָ, וְתִקְוָה טוֹבָה לְדוֹרְשֶׁיךָ, וּפִתְחוֹן פֶּה לַמְיַחֲלִים לָךְ. שִׂמְחָה לְאַרְצָךְ, שָׂשׂוֹן לְעִירָךְ, וּצְמִיחַת קֶרֶן לְדָוִד עַבְדָּךְ, וַעֲרִיכַת נֵר לְבֶן יִשַׁי מְשִׁיחֶךָ, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ:

876

877וּבְכֵן צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָחוּ, וִישָׁרִים יַעֲלזוּ, וַחֲסִידִים בְּרִנָּה יָגִילוּ, וְעוֹלָתָה תִקְפֹּץ פִּיהָ, וְהָרִשְׁעָה כֻלָּהּ בֶּעָשָׁן תִּכְלֶה, כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ:

877

878וְתִמְלֹךְ אַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מְהֵרָה עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ, בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ, וּבִירוּשָׁלַיִם עִיר מִקְדָּשֶׁךָ, כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: יִמְלֹ֤ךְ יְהֹוָ֨ה ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלְלוּיָֽהּ׃ יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

878

879ויבטל ויאמר כל חמירא וכו׳ ג״פ

879

880בקשה לאחר ביטול ביום י״ד

880

881אחר הביטול הזה דיום י״ד יאמר בקשה זו

881

882יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שתרחם עלינו ותשמרינו ותצילנו מאיסור המץ אפילו בכל שהוא שנה זו וכל שנה ושנה כל ימי חיינו. וכשם שביערנו החמץ. מרשותינו היום הזה כן תזכנו ותסייענו ותעזרנו ותאמצנו לבער היצר הרע מקרבנו. אנא ה׳ הפרד נא מעלינו צד הרע שביצר הרע ותזככינו ותלבנינו בכח היצר הטוב ותזכנו לזכך נפשנו ולהאיר בה ולהוסיף בה כח והארה גדולה ולהתקשר למעלה בקדושה עליונה ותמיד תשרה ותחול עלינו קדושה העליונה. קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ, תן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתָךְ, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבָךְ, שַׂמֵּחַ נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתָךְ, וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶאֱמֶת, ותעזרנו על דבר כבוד שמך ותמלא משאלות לבנו לטובה לעבודתך אמן. יִֽהְי֥וּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

882

883נוסח סדר לפסח שחל להיות בשבת

883

884כתוב בסידור רבינו הרש״ש ז״ל כשחל פסח בשבת יניח י״ב מצות כמו כל שבת ובכללם הג׳ השמורות ויהיו מן הארבעה האמצעיים. וכשיהתוך המצה לשנים ביחץ ישים אחרת שלימה במקומה וכשירצה לברך המוציא יקח שני מצות האמצעיים העליונים ושכנגד היו״ד בימין. ושכנגד הוא״ו בשמאל ויחבר אחוריהם בייתה ופניהם חוצה וביניהם הפרוסה. ובעודם בידו ובלקיחתם ומברך עליהם יהיו מונחים ע״ג התחתונות שהם שני ההי״ן שהם הנקבות להשפיע עליהם ויברך ברכת המוציא בכוונה כמו בחול. אלא שבמלת לחם יכוין להשפיע שפע והארה מי״ב אותיות דשלשה הויו״ת די״ב נימין וכו׳:

884

885ובעוד שני המצות האלו שבידו מונחים כנגד השנים התחתונים יבצע מכל אחת כזית סוד יו״ד דהוי״ה ויאכלם הוא ויבצע עוד מכל אחת כזית ששניהם הוא כביצה סוד יו״ד דאדנ״י ויתן לאשתו ויכוין לחבר ולשלב הוי״ה ואדנ״י (י״את״דו״נה״י) ואח״כ יתן לשאר המסובין ויאכל ויכוין להשפיע מזווג דחו״ב וכו׳. ויאכל די צורכו ואע״פ שאוכל יותר מהצורך אינו הולך לחיצונים אלא הכל נבלע באברים עכ״ל.

885

886א״ה מדברים אלו שכתב רבינו הרש״ש ז״ל בסידור הנז׳ משמע אם חל פסח בשבת שצריך להניח י״ב ככרות לא סגי לסדרם ולהניחם על השולחן בשעת קידוש בלבד אלא צריך שיהיו מונחים ומסודרים עד שעת ברכת המוציא ואכילת מצה כדי שיעשה ברכת המוציא על שתים העליונות שבארבעה האמצעים:

886

887גם נראה דאין צריך להיות כל הי״ב ככרות מאלו המצות שאפאום בערב פסח לשם מצת מצות שאוכלים מהם החיוב בליל פסח אלא רק שלשה מהם יהיו מן המצות שנאפו לשם מצת מצוה ויניחם שתים המה שתים דימין של האמצעיים ואחת תהיה עליונה בשתים דשמאל של האמצעיים. וכאשר עושה יחץ לוקח מצה התחתונה שבשתים דימין ומצניע חלק הגדול לאפיקומן וחלק הקטן מניחו בקערה שיש בה שלשה מצות וזרוע וביצה וכו׳ ולוקח מצה אחת שלימה מן שלשה מצות אלו שבקערה ומניחו במקום הפרוסה תחת מצה העליונה שבאמצעיים כדי שיהיו שתים העליונים בימין האמצעיים וזו הפרוסה יניחה בקערה במקום אותה השלימה שנטלה מן הקערה. ונמצא בכל קריאת ההגדה עד שעת אכילת מצה מונח על השלחן י״ב ככרות וגם הקערה מסודר בתוכה מצות וזרוע וביצה וכו׳ כרשום בספרי ההגדה וכל זה הוא כשחל פסח בשבת כדי שיברך המוציא על שתים העליונות האמצעיים אשר בי״ב ככרות.

887

888וכשיגיע זמן ברכת המוציא לאכול מצה לא יברך המוציא ואכילת מצה על המצות אשר בקערה הסדורה הנז׳ אלא יברך המוציא על אותם האמצעיים אשר בי״ב ככרות ויקח שתים העליונות שבארבע אשר באמצע ויקח הפרוטה מן הקערה ויניחנה בתוכם. ונמצא שיש שלשה בידו שהם שתים שלימות וא׳ חצי ככר שהוא הפרוטה אוחזו ביניהם. ויברך ברכת המוציא בעודו אוחז בשתים השלימות וישמיט האחת השלימה וישאר בידו רק השלימה העליונה והפרוטה שהיא החצי ככר הנז׳ ויברך על אכילת מצה ויבצע מכל אחת מהן כזית ויכוין שהוא כנגד יו״ד דשם הוי״ה וזה הוא לאכילתו ויבצע עוד כזית מכל אחת ויכוין כי צרוף שניהם הוא שיעור ביצה שהוא כנגד יו״ד דשם אדנ״י ויתנה לאשתו ואח״כ יתן לכל המסובים כנז׳ זה הוא העולה מדברי רבינו הרש״ש ז״ל לעשות כשחל פסח בשבת.

888

889אבל כשחל פסח בחול מנהגינו לברך המוציא ואכילת מצה על שלשה מצות אשר בסדר הקערה ורק בעת הקידוש נניח על השלחן ד׳ ככרות כדין שאר יו״ט.

889

890קדש

890

891בקשה קודם הקידוש

891

892קודם קידוש יאמר בקשה זו

892

893לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ. בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ. וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ. לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א. בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה) בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. וּבְשֵׁם כָּל־הַנְּפָשׁוֹת. וְהָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם וְהַקְּרוֹבִים לָהֶם. שֶׁמִּכְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. וּמִכָּל־פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. דְּכָל־פַּרְצוּף וּסְפִירָה. הִנֵּה אָנֹכִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה שֶׁל קִידּוּשׁ (שַּׁבָּת וְ)יוֹם טוֹב שֶׁל חַג הַמַּצּוֹת. וּלְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה דְרַבָּנָן לְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן. וְלִשְׁתּוֹת כּוֹס רִאשׁוֹן מֵאַרְבַּע כּוֹסוֹת יַיִן שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים בְּלֵיל חַג הַמַּצּוֹת. כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרִי וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאִי. לְתַקֵּן שֹׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן. וּלְהַעֲלוֹת מַיִּין נוּקְבִין מִבֵּירוּרֵי אוֹרוֹת וְכֵלִים הָרְאוּיִם לְהִתְבָּרֵר עַל־יְדֵי מִצְוָה זוֹ בַּלַּיְלָה הַזֹּאת. וְיַעֲלוּ הַמַּיִּין נוּקְבִין מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה עַד רוּם הַמַּעֲלוֹת. וְיִמָּשְׁכוּ אוֹרוֹת הַמּוֹחִין מֵרוּם הַמַּעֲלוֹת. מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה כְּפִי הַסֵּדֵר הָרָאוּי לְהִמָּשֵׁךְ בַּלַּיְלָה הַזֹּאת עַל־יְדֵי מִצְוָה זוֹ. וְיִהְיוּ נַעֲשִׂים כָּל־הַזִּוּוּגִים הָעֶלְיוֹנִים הָרְאוּיִים לִהְיוֹת בַּלַּיְלָה הַזֹּאת בָּעוֹלָמוֹת הַקְּדוֹשִׁים:

893

894וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁיַּעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכֹל הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בַּעֲלִיַּת הַמַּיִּין נוּקְבִין. וּבְהַמְשָׁכַת אוֹרוֹת הַמּוֹחִין. וּבְהַמְשָׁכַת שֶׁפַע כָּל־הַזִּוּוּגִים הַקְּדוֹשִׁים. וּבְכָל־שֵׁמוֹת הַקּוֹדֶשׁ שֶׁרָאוּי לְכַוֵּן בְּמִצְוָה זוֹ בַּלַּיְלָה הַזֹּאת. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בַּכּוֹס וּבַחֲמִשָּׁה אֶצְבְּעוֹת הַיָּד הָאוֹחֲזִים בּוֹ. וּבַיַּיִן שֶׁבְּתוֹכוֹ וּבִמְזִיגָתוֹ בְּמָיִם. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בְּבִרְכַּת הַקִּדּוּשׁ מִתְּחִילָּה וְעַד סוֹף. וְכְאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בִּשְׁתִיָּה שֶׁל הַיַּיִן דְּכוֹס רִאשׁוֹן מֵאַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים בַּלַּיְלָה הַזֹּאת. וְכְאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בְּמַעֲשֵׂה. וְדִבּוּר. וְכַוָּנָה. וּמַחֲשָׁבָה. וּרְעוּתָא דְלִבָּא. וִיתֻקְּנוּ כָּל־נְפָשׁוֹת רוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת חַיּוֹת יְחִידוֹת דִּכְלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. וְכָל־פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה דְּכָל־פַּרְצוּף וּסְפִירָה. וְיִתְיַחֲדוּ אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת הֲוָיָ״ה. שֶׁהֵם נֶֽפֶשׁ רֽוּחַ וּנְשָׁמָה חַיָּה יְחִידָה דִּכְלָלוּת וּפְרָטוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. בְּיִחוּדָא שְׁלִים. אֲשֶׁר בָּהֶם יִתְפַּשֵּׁט שֶׁפַע אוֹר אֵין סוֹף. וּמִשָּׁם יִמָּשֵׁךְ שֶׁפַע וּבְרָכָה רַבָּה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. לְזַכֵּךְ נַפְשֵׁנוּ רוּחֵנוּ וְנִשְׁמָתֵנוּ שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לְעוֹרֵר מַיִּין נוּקְבִין. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃

894

895ורחץ כרפס יחץ

895

896ורחץ קודם שיעשה נט״י בשביל טיבול הכרפס יאמר

896

897לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ. בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ. וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ. לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א. בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה) בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוָה דְרַבָּנָן לִרְחוֹץ יָדַי קוֹדֶם טִבּוּל הַכַּרְפַּס בְּמַשְׁקֶה. כַּאֲשֶׁר תִּקְּנוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּלֵיל חַג הַמַּצּוֹת. כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרִי וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאִי. לְתַקֵּן שֹׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃

897

898כרפס ואחר שירחץ קודם שיעשה טיבול הכרפס יאמר

898

899לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ. בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ. וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ. לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א. בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה) בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי מוּכָן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה דְרַבָּנָן לֶאֱכוֹל כַּרְפַּס בַּלַּיְלָה הַזֹּאת וּלְטַבְּלוֹ בְּמַשְׁקֶה. כְּמוֹ שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרִי וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאִי. לְתַקֵּן שֹׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁיַּעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכֹל הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בַּבְּרָכָה וּבָאֲכִילָה שֶׁל הַכַּרְפַּס בַּלַּיְלָה הַזֹּאת. וַהֲרֵֽינִי מְכַוֵּן לִפְטוֹר בִּבְרָכָה זוֹ שֶׁאֲבָרֵךְ עַל הַכַּרְפַּס גַּם אֶת אֲכִילַת הַמָּרוֹר אֲשֶׁר אוֹכַל בַּלַּיְלָה הַזֹּאת. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃

899

900בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה. אֱלֹהֵֽינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה:

900

901יחץ קודם שיעשה מצות יחץ יאמר

901

902לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ. בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ. וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ. לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א. בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה) בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי מוּכָן לְקַיֵּם בַּלַּיְלָה הַזֹּאת שֶׁל חַג הַמַּצּוֹת. מִצְוַת יַחַץ בְּצוּרַת ״ה״. בַּמַּצָּה הַשְּׁנִיָּה הָרוֹמֶזֶת לַבִּינָה שֶׁהִיא בְּסוֹד ״ה״. וַהֲרֵֽינִי מְחַבֵּר חֵלֶק הַדָּלֶ״ת הָרוֹמֵז לַמַּלְכוּת. עִם הַמַּצָּה הָרִאשׁוֹנָה הָעֶלְיוֹנָה הָרוֹמֶזֶת לַחָכְמָה הַנִּקְרֵאת יוֹ״ד. וְכַכָּתוּב יְֽהֹוָ֗ה בְּחׇכְמָ֥ה יָסַד־אָ֑רֶץ. וַהֲרֵֽינִי מַצְנִיעַ חֵלֶק הַוַּא״ו לַאֲפִיקוֹמָן. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בְּמִצְוָה זוֹ. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃

902

903מגיד

903

904אח״כ יאמר ההגדה שהיא סיפור יצ״מ והוא מ״ע מן התורה וצריך לאומרה בקול רם בסוד קול ודבור

904

905ותחלה יאמר בקשה זו

905

906לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ. בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ. וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ. לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א. בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה) בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. וּבְשֵׁם כָּל־הַנְּפָשׁוֹת וְהָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם וְהַקְּרוֹבִים לָהֶם שֶׁמִּכְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. וּמִכָּל־פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה דְּכָל־פַּרְצוּף וּסְפִירָה. הִנֵּה אָנֹכִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֹּאת שֶׁהִיא לֵיל חַג הַמַּצּוֹת. כְּמוֹ שֶׁצִּוָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְהִגַּדְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹ֑ר בַּעֲב֣וּר זֶ֗ה עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ לִ֔י בְּצֵאתִ֖י מִמִּצְרָֽיִם. כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרִי וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאִי. לְתַקֵּן שׁוֹרֶשׁ מִצְוָה זוֹ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתִּהְיֶה חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶֽיךָ מִצְוָה זוֹ שֶׁל סִפּוּר יְצִיאָתֵנוּ מִמִּצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֹּאת. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בְּמַעֲשֵׂה וְדִבּוּר וְכַוָּנָה וּמַחֲשָׁבָה וּרְעוּתָא דְלִבָּא. וִיתוּקְּנוּ כָּל־נְפָשׁוֹת רוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת חַיּוֹת יְחִידוֹת שֶׁל כְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. וְשֶׁל כָּל־פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה ‏דְּכָל־פַּרְצוּף וּסְפִירָה. וְיִתְיַחֲדוּ אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת הֲוָיָ״ה. שֶׁהֵם נֶֽפֶשׁ רֽוּחַ וּנְשָׁמָה חַיָּה יְחִידָה. דִכְלָלוּת וּפְרָטוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהו״ה) אֲשֶׁר בָּהֶם יִתְפַּשֵּׁט שֶׁפַע אוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא. וּמִשָּׁם יִמָּשֵׁךְ שֶׁפַע וּבְרָכָה רַבָּה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת לְזַכֵּךְ נַפְשֵׁנוּ רוּחֵנוּ וְנִשְׁמָתֵנוּ שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לְעוֹרֵר מַיִּין נוּקְבִין. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃

906

907ואח״כ ילמדו דהגדה בקול רם

907

908בקשה לנטילת ידים של סעודה

908

909בסוף ההגדה ישתה כוס שני וקודם שישתה יאמר

909

910לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ. בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ. וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ. לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א. בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה) בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לִשְׁתּוֹת יַיִן שֶׁל כּוֹס שֵׁנִי מֵאַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּלֵיל חַג הַמַּצּוֹת. שֶׁכָּל־אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם הוּא מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃

910

911וישתהו בהסיבה ואח״כ יקיים מצות נט״י כהלכתא ויאמר קודם בנטילה כל אשר מסודר (לעיל דף ג׳ ס״א) בנט״י של אכילה בכל יום. ואח״כ יקיים מצות אכילת מצה שהיא מדאורייתא על כן קודם נטילת ידים יוסיף לומר בקשה זו.

911

912לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ. בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ. וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ. לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א. בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה) בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. וּבְשֵׁם כָּל־הַנְּפָשׁוֹת. וְהָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם וְהַקְּרוֹבִים לָהֶם. שֶׁמִּכְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. וּמִכָּל־פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. דְּכָל־פַּרְצוּף וּסְפִירָה. הִנֵּה אָנֹכִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לֶאֱכוֹל מַצָּה בַּלַּיְלָה הַזֹּאת שֶׁל חַג הַמַּצּוֹת. כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה בָּעֶ֔רֶב תֹּאכְל֖וּ מַצֹּ֑ת. וַהֲרֵֽינִי מוּכָן לְקַיֵּם מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה דְלֹ֥א יֵאָכֵ֖ל חָמֵֽץ. וּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה דְכָּל־מַחְמֶ֖צֶת לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ. וּמִצְוַת לִפְרוֹשׁ מֵאֲכִילַת חָמֵץ. שֶׁנֶּאֱמַר שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ מַצּ֣וֹת תֹּאכֵ֔לוּ. וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה עֲשֵׂה. וּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל תַּעֲרוֹבֶת חָמֵץ. וּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה דְלֹֽא־יֵרָאֶ֨ה לְךָ֜ חָמֵ֗ץ וְלֹֽא־יֵרָאֶ֥ה לְךָ֛ שְׂאֹ֖ר. וּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה דְשְׂאֹ֕ר לֹ֥א יִמָּצֵ֖א בְּבָתֵּיכֶ֑ם. כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאֵנוּ. כְּדֵי לְתַקֵּן שׁוֹרֶשׁ מִצְוֹת אֵלּוּ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן.

912

913וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּהֵא חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶֽיךָ מִצְוָה זוֹ שֶׁל אֲכִילַת מַצָּה בַּלַּיְלָה הַזֹּאת. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בְּמַעֲשֵׂה וְדִבּוּר וְכַוָּנָה וּמַחֲשָׁבָה וּרְעוּתָא דְלִבָּא. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃

913

914רבון עלמא טיבו סגי עבדת עם עמך יִשְׂרָאֵל דאתרעית בהו בלחודייהו. ועבדת לון עמא יחידאה בעלמא וקרית לון גוי אחד. ויהבת לון אורייתא דקשוט. ופקדת לון בכמה פקודין לאתעטרא בהו. ויהבת לון חילא למעבד רעותך ובאתערותא דילהון לתתא במלין ובעובדא יתער חילא לעילא:

914

915רבון עלמא אנן בעינן לאשתדלא ביקרך. יהא רעוא קמך למיהב לן חילא לאתערא ביקרך ולמעבד רעותך ולסדרא כלא כדקא יאות. ואף על גב דלית אנן ידעי לשוואה רעותא ולבא לתקנא כולא יהא רעוא קמך דתתרעי בעובדא דילן ותתקין תקונא דלעילא כדקא יאות. ותחשב לן כאלו אשתדלנא ביקרך כרעותך לסדרא כלא כדקא יאות. ועל דא צלי קמך דוד מלכא משיחא ואמר. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃ כוננה ואתקין תיקונא לעילא כדקא יאות. עלינו אע״ג דלית אנן ידעי לשוואה רעותא אלא עובדא בלחודוי מעשה ידינו כוננה למאן לההוא דרגא דאצתריך לאתתקנא כוננה בחיבורא חדא באבהו למהוי מתתקנא בהון בהאי עובדא כדקא יאות. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃

915

916ואז יטול ידיו ויברך ענט״י ויקיים מצות אכילת מצה ויבצע כתקונה כאמור לעיל ואחר אכילת מצה יקיים מצות אכילת מרור והיא מצוה דרבנן וג״כ יאמר תחלה ליקבה״ו וכו׳ ואחר אכילת כזית מרור שהוא תשעה דרה״ם יקיים מצות הכורך, וידוע כי הכורך בזה״ז אינו אלא זכר בעלמא מדרבנן ואינו כשאר מצות דרבנן אלא זכר בעלמא ומ״מ יזהר בו לאכלו בשמחה ואח״כ יאכל תבשיל לכבוד יו״ט ונהגו לאכול ביצה ג״כ זכר לקרבן חגיגה:

916

917שלחן עורך

917

918לימוד לסעודה

918

919בתוך הסעודה יזמר וישורר בקול נעים דברים אלו לקוחים ומלוקטים מספר הזוה״ק דברים כהווייתן ממש והם דברים אשר לצד עלאה ימללו:

919

920שְׁלָמָא עֲלָךְ יוֹמָא טָבָא קַדִּישָׁא. שְׁלָמָא עֲלָךְ חַגָא קַדִּישָׁא. שְׁלָמָא עֲלָךְ אוּשְׁפִּיזָא קַדִּישָׁא. אַנְתְּ הוּא מִקְרָא קוֹדֶשׁ. זַמִּין אַנְתְּ לְהַהוּא אֲתַר דְּאִקְרֵי קוֹדֶשׁ. לְאִתְעַטְּרָא בֵּיהּ וּלְאִשְׁתְּאֲבָא בֵּיהּ. וְתִתְקַדֵּשׁ וְיִשְׁתַּכַּח בָּךְ חֶדְוָתָא. הָא אַנְתְּ שָׁאִיב מֵהַהוּא עֲמִיקָא דַּעֲמִיקְתָא. דְנַחֲלִין וּמַבּוּעִין נַפְקִין מִנֵּיהּ. הָא יִשְׂרָאֵל דְּאִתְקְרוּן קוֹדֶשׁ מְקַבְּלִין לָךְ בְּאַנְפִּין נְהִירִין. בְּחֶדְוָתָא וּבְתֻשְׁבַּחְתָּא. מְזַמְּנִין לָךְ מְתַקְּנִין לָךְ סְעוּדָתָא יְתֵירָא. מְסַדְּרִין פְּתוֹרֵי מְתַקְּנֵי גַּרְמַיְהוּ בְּמָאנֵי יְקָר. חֲדָאן וּמְשַׁבְּחִין שְׁבָחָא לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא:

920

921חַגָּא דְפִסְחָא דְרוֹעָא יְמִינָא. כַּמָּה חָבִיב אַנְתְּ וְיַקִּיר. בָּךְ נַפְקוּ יִשְׂרָאֵל מֵרְשׁוּתָא אַחֲרָא וְעָאלוּ בִּרְשׁוּתָא קַדִּישָׁא. בָּךְ כְּתִיב שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים שְׂאֹ֕ר לֹ֥א יִמָּצֵ֖א בְּבָתֵּיכֶ֑ם. הַאי לַחְמָא אִקְרֵי מַצָּה בְּגִין דְּקָא מְשַׁדֶּדֶת וּמַבְרַחַת לְכָל סִטְרִין בִּישִׁין וְעָבִיד בְּהוּ קְטָטָה. כְּגַוְנָא דְּשַׁדַּי דִּמְזוּזָה דְּמַבְרַחַת לְשֵׁדִים וּמַזִּיקִים דְּתַרְעָא. אוֹף הָכִי אִיהִי מַבְרַחַת לְכָל סִטְרִין בִּישִׁין וְעָבִיד קְטָטָה בְּהוּ. כַּמָּה חֲבִיבִין יוֹמִין דִּילָךְ דְּאִינּוּן יוֹמֵי חֶדְוָתָא. אִינּוּן יוֹמִין דְּסַלְקִין לִיקָרָא עִלָּאָה. בָּךְ חַדָאן יִשְׂרָאֵל בְּחֶדְוָתָא דְפוּרְקָנָא דְּמָארֵיהוֹן. בָּךְ מְשַׁבְּחִין יִשְׂרָאֵל גְּבוּרְתֵּיהּ דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּבְדָא יָהֲבֵי חֵילָא לְעֵלָּא. בָּךְ חָדֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּסִפּוּרָא דְשִׁבְחָא דִילְהוֹן. בָּךְ אָכְלִין יִשְׂרָאֵל מֵיכְלָא דְאַסְוָתָא. בָּךְ אָכְלִין מַצָּה דְּאִיהִי אַסְוָתָא לְמֵיעַל וּלְמִנְדַּע בְּרָזָא דִמְהֵימְנוּתָא דָא אִיהוּ נָהֲמָא דְאֲחְכִּימוּ בֵּיהּ יִשְׂרָאֵל חָכְמְתָא עִלָּאָה דְאוֹרַיְיתָא וְעָאלוּ בְּאָרְחָהָא. בָּךְ יִשְׂרָאֵל כֻּלְהוּ צְרִיכִין לְמֶהֱוֵי שְׁמוּרִים וּנְטוּרִים מֵחָמֵץ וּשְׂאוֹר בְּכָל שֶׁהוּא. וְכָל מַאֲכָלִין וּמַשְׁקִין כֻּלְּהוּ נְטוּרִין. עֲלָךְ כְּתִיב אֶת־חַ֣ג הַמַּצּוֹת֮ תִּשְׁמֹר֒. תשמור סטרא דקודשא דבעי בר נש לנטרא ליה. אֶת־חַ֣ג הַמַּצּוֹת֮ תִּשְׁמֹר֒ האי איהו אתר דאקרי שמור. בָּךְ כְּתִיב וּשְׁמַרְתֶּם֮ אֶת־הַמַּצּוֹת֒ הא מצה דלגו שמורה. ואינון שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך ואתמר עלייהו וּשְׁמַרְתֶּם֮ אֶת־הַמַּצּוֹת֒. מצה איהי שמורה ובעלה דאיהו וא״ו וביה אתעביד מצוה. בך שותין יִשְׂרָאֵל ארבע כסי דחמרא ברזא דחירותא. דכל חד וחד מנייהו איהו מצוה באפי נפשה. בך גומרין ההלל בליליא מה דלא אשתכח הכי בשאר זמני וחגי. בך אשתכח רבו יתיר כְּדִכְתִיב וַתִּרְבִּי֙ וַֽתִּגְדְּלִ֔י וַתָּבֹ֖אִי בַּעֲדִ֣י עֲדָיִ֑ים. בך אשתכח זווגא דסיהרא בנהירו דשמשא בשלימו. בך אתערו קדושי מלכא. בָּךְ כְּתִיב לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽיהֹוָ֔ה דזווגא קדישא והוא שמורים בכלא. בך זווגא עלאה מסטרא דלעילא אתער ואשתכח. בך קטיל קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כל אינון בוכרין דסטרא אחרא. בך נטיר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לישראל כאבא על בנין. בך הוא ביטולא דע״ז ואסתלק קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ביקריה. בך אתכפיין כל חילין דסט״א. בך אחזי קכ״ה חילא, בך אתקיימו כל זמנין וחגין ושבתין. ובגין דא כולהו דוכרנא להאי ניסא דעבד בך קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. בך הוה נהיר ליליא כיומא דתקופא דתמוז וחמא כל עמא עובדוי דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הָדָא הוּא דִכְתִיב וְ֭לַיְלָה כַּיּ֣וֹם יָאִ֑יר כַּ֝חֲשֵׁיכָ֗ה כָּאוֹרָֽה. בך פרסומי ניסא דלא הוה כהאי מיומא דאתברי עלמא. בך אתרעי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בישראל לאתדבקא אינון ביה ולמהוי אינון חולקיה כְּדִכְתִיב כִּ֛י חֵ֥לֶק יְהֹוָ֖ה עַמּ֑וֹ. בך עאלו יִשְׂרָאֵל בקיומא דאות קדישא. בך הוה רשים על פתחא בישראל רשימא דמהימנותא, בך יהב קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לישראל קשורא מאתר עלאה ברשותא דמהימנותא. בך אפיק קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לישראל מארעא דמצרים ואסי לון מתבירו דגרמיהון ומתבירו דרוחיהון כְּדִכְתִיב וַֽיהֹוָ֡ה הֹלֵךְ֩ לִפְנֵיהֶ֨ם יוֹמָ֜ם, לַנְחֹתָ֣ם הַדֶּ֔רֶךְ וכל ארחין הוו טלקין ריחין דאסוותא ועאלין לגופייהו ואתסיין. והוו שמעין קל תושבחן ושירין דאוכלסין ורתיכין קדישין דארימו קמי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא והוו חדאן ונייחין ברוחיהון:

921

922חגא דפסחא כמה חביב אנת ויקיר. הא אנת קאים בירחא דניסן דביה אתעבידו נסין רברבין לישראל. והא איהו זמנין למעבד ביה נסין רברבין לישראל בפורקנא בתראה. כמה זכאה האי ירחא דביה הוה ביטולא דע״ז. ביה שליטו יִשְׂרָאֵל על דהלא דמצראי ואלהא דילהון דאקרי תועבת מצרים. בגין דמצראי הוו פלחין למזל טלה ובגין דא פלחין לאימרא. ובגין דא מני קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לישראל. ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית. ואשליט לון עליה ותפשי ליה תפיש בתפישה דילהון. ואמר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מבעשור לחודש סיבו דחלא דמצראי ותפשו ליה. ויהא אסיר ותפיש בתפישה דילכון יומא חד ותרין ותלת. וביומא רביעאה אפיקו ליה לדינא ואתכנשו עליה. ובשעתא דמצראי הוו שמעין קל דחלא דילהון. דתפיש בתפישה דישראל ולא יכלין לשזבא ליה: הוו בכאן והוה קשיא עלייהו כאילו גרמייהו אתעקידו לקטלא. ואמר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לישראל יהא דא תפיש ברשותייכו יומא בתר יומא ארבעה יומין. בגין דיחמון יתיה מצראי תפיש. וביומא רביעאה אפיקו ליה לקטלא ויחמון ליה מצראי היך אתון עבדין ביה דינא. ודא קשיא להו מן כל מכתשין דעבד לון קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. כד יחזון אינון דינין דעבדין יִשְׂרָאֵל בדחליהון דמצראי. לבתר דקטלין ליה דיינין ליה בנורא. דִכְתִיב פְּסִילֵ֥י אֱלֹהֵיהֶ֖ם תִּשְׂרְפ֣וּן בָּאֵ֑שׁ. ואמר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אל תאכלו ממנו נא. דלא יימרון ברעותא ובתיאובתא דדהלא אכלין ליה הכי. אלא אתקינו לי צלי ולא מבושל. דאילו מבושל יהא טמיר ולא יחמון ליה. אלא תיקונא דיליה דיחמון ליה הכי מתוקדא בנורא בגין דריחיה נודף. ותו רישיה עליה כפוף על קרסלוי. דלא יימרון דחיה או מלה אחרא הוא. אלא דישתמודעון ליה דאיהו דחלא דילהון ותו דלא ייכלון ליה בתיאובתא אלא על שבעא ארח קלנא ובזיון ותו ועצם לא תשברו בו אלא דיחמון גרמוי רמאן בשוקא ולא יכלין לשזבא ליה. וְעַל דָּא כְּתִיב וּבֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם עָשָׂ֥ה יְהֹוָ֖ה שְׁפָטִֽים דינין סגיאין. ותו ומקלכם בידכם ולא חרבא ורומחא ושאר מאני קרבא.

922

923חגא דפסחא דרועא ימינא. בך אתאחדו ואתקשרו יִשְׂרָאֵל בקשורא דשמא קדישא ונפקו מרשותא אחרא. דהא בארבע עשר לירהא מתקני גרמייהו ומבערי חמץ מבינייהו ועיילו ברשותא קדישא. בך מתעטרי חתן וכלה בעטרוי דאימא עלאה דבגין דא בעי בר נש לאחזאה גרמיה דאיהו בר חורין. בך זווגא קדישא בליליא קמאה אשתכח בכל סטרין. וזווגא הוא בארבע קשרין דאינון ארבע דרגין ולא מתפרשי דא מן דא. ועל דא אנן בחדוותא דלהון אתערנא למשתי ארבע כסי דחמרא. ובעינן למעבד שלמא בכלא. ולמחדי בהאי ליליא בגין דחדוותא הוא לעילא ותתא. ועוד דבעינן למשתי ארבע כסי לקבל ארבע גאולות. זכאה האי חגא דביה אשתלים סיהרא בכולא וירתא שבעין ותרין שמהן קדישין בתלת סטרין בילאו״א.

923

924ובתוך הסעודה על השולחן ישורר פזמון זה סימנו מן אות א׳ עד יו״ד:

924

925אסדר שבחא. לאלה כל רוחא. די עבד רווחא. לבנין קדישין.

925

926בידא תקיפא. וחרבא שליפא. דן עמא חציפא. וכל זיני חרשין.

926

927גלי לן נסוהי. עבד לן אתוהי. אחזי לן תימהוהי. דאינון תקיפין.

927

928דכרין יהודאי. ית מופתין סגיאי. מחא ית מצראי. בי׳ מכתישי.

928

929הריס ית קרוויהון. אביד ית גיתהון. שצא ית טפליהון. וגברין ונשין.

929

930ואפיק ית עמיה. אמשיך לון רחמי. עבד בדיל שמיה. נהיר לון חמישין.

930

931זכות אבהתנא. הוא אגין עלנא. דחס רחמנא. על רוחין ונפשין.

931

932חמאן בני עמא. תוקפא דרב עלמא. כד בזע ית ימא. בזעין נפישין.

932

933טבע ית מצראי. במיין סגיאי. נחתי לעומקאי. במאנין ולבושין.

933

934ישפר האי שבחא. קודם אלה רוחא. וישלח משיחא. לבנין קדישין.

934

935צפון

935

936אחר שיגמור לאכול סעודתו אז יאכל כזית מחצי המצה שהצפינו לאפיקומן בהסיבה (ונכון לאכול שתי זיתים).

936

937ברך

937

938יברך ברכת המזון ואח״כ ישתה כוס ג׳.

938

939הלל

939

940נרצה מוזגין כוס ד׳ וגומרין ההלל ומתחיל שפוך וכו׳ והלל הגדול וגומר כסדר שכתוב במחזורים:

940

941לליל ז׳ של פסח

941

942בליל שביעי של פסח יאמר על השולחן לשון זה מלוקט מזוהר הקדוש בקול נעים ושמחת הלב.

942

943שְׁלָמָא עֲלָךְ יוֹמָא טָבָא קַדִּישָׁא. שְׁלָמָא עֲלָךְ חַגָא קַדִּישָׁא. שְׁלָמָא עֲלָךְ אוּשְׁפִּיזָא קַדִּישָׁא. אַנְתְּ הוּא מִקְרָא קוֹדֶשׁ. זַמִּין אַנְתְּ לְהַהוּא אֲתַר דְּאִקְרֵי קוֹדֶשׁ. לְאִתְעַטְּרָא בֵּיהּ וּלְאִשְׁתְּאֲבָא בֵּיהּ. וְתִתְקַדֵּשׁ וְיִשְׁתַּכַּח בָּךְ חֶדְוָתָא. הָא אַנְתְּ שָׁאִיב מֵהַהוּא עֲמִיקָא דַּעֲמִיקְתָא. דְנַחֲלִין וּמַבּוּעִין נַפְקִין מִנֵּיהּ. הָא יִשְׂרָאֵל דְּאִתְקְרוּן קוֹדֶשׁ מְקַבְּלִין לָךְ בְּאַנְפִּין נְהִירִין. בְּחֶדְוָתָא וּבְתֻשְׁבַּחְתָּא. מְזַמְּנִין לָךְ מְתַקְּנִין לָךְ סְעוּדָתָא יְתֵירָא. מְסַדְּרִין פְּתוֹרֵי מְתַקְּנֵי גַּרְמַיְהוּ בְּמָאנֵי יְקָר. חֲדָאן וּמְשַׁבְּחִין שְׁבָחָא לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא:

943

944חגא דפסחא כמה חביב אנת ויקיר. זכאה איהו יומא שביעאה דילך דביה עביד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נסין רברבין על ימא. ביה כְּתִיב יְהֹוָ֖ה יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם וְאַתֶּ֖ם תַּחֲרִשֽׁוּן׃ תַּחֲרִישׁוּן ודאי משום דהא אתערותא דלעילא הוא. דהא אבהן אקדימו וזכותא דילהון קאים קמיה קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ועל דא אמר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֮ אַל־תִּירָ֒אוּ֒ הִֽתְיַצְּב֗וּ וּרְאוּ֙ אֶת־יְשׁוּעַ֣ת יְהֹוָ֔ה. לית לכו לאגחא קרבא דהא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יגיח קרבא בגיניכון. זכאה האי יומא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עביד ביה ניסא גו ניסא כְּדִכְתִיב קָֽפְא֥וּ תְהֹמֹ֖ת בְּלֶב־יָֽם׃ והוו אזלין יִשְׂרָאֵל מיבשתא בגו ימא הָדָא הוּא דִכְתִיב וַיָּבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָׁ֑ה. זכאה האי יומא דאתעביד ביה קריעת ים סוף. דהא קריעת ים סוף בעתיקא תליא. וְעַל דָּא כְּתִיב וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מַה־תִּצְעַ֖ק אֵלָ֑י. דהא בעתיקא תליא כולא. דביה שעתא אתגלי עתיקא קדישא ואשתכח רעווא בכלהו עלמין עלאין. כדין נהירו דכלא אתנהיר. וכד אתנהיר כולא כחדא עבד ימא נימוסין:

944

945זכאה האי יומא דחמאן יִשְׂרָאֵל לשלטנא ממנא דמצראי דאעבר ליה קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בנהר דינור בשפתא דימא רבא. כְּדִכְתִיב וַיַּ֤רְא יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־מִצְרַ֔יִם מֵ֖ת עַל־שְׂפַ֥ת הַיָּֽם. והא שלטנותא דלתתא ושלטנותא דלעילא דאחידן בהו אתמסרו בההוא ימא רבא ושלטנותא רבא למעבד בהו נוקמין. דביה בליליא אתער גבורא תקיפא דִכְתִיב ביה וַיּ֣וֹלֶךְ יְהֹוָ֣ה ׀ אֶת־הַ֠יָּ֠ם בְּר֨וּחַ קָדִ֤ים עַזָּה֙ כׇּל־הַלַּ֔יְלָה. ובההוא זמנא אתמסרו בידא דמטרוניתא קדישא. כל אינון אוכלוסין דמצראי דלתתא וכל אינון שולטנין דילהון דלעילא למעבד בהו נוקמין ס֥וּס וְרֹכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם. בים סתם לעילא ותתא:

945

946זכאה האי יומא דאמרו ביה משה ובני יִשְׂרָאֵל שירתא על ימא. האי שירתא קיימא לדרי דרין. ולא תתנשי מינן לעלמין. דנזכי לשבחא ביה ביומוי דמלכא משיחא בחדוות׳ דכנסת יִשְׂרָאֵל בְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַיֹּאמְר֖וּ לֵאמֹ֑ר. לאמר בההוא זמנא. לאמר בארעא קדישא בזמנא דשארו יִשְׂרָאֵל בארעא. לאמר בגלותא. לאמר בפורקנא דילהון דישראל. לאמר לעלמא דאתי:

946

947זכאה האי יומא דסליק ואתעטר מלכא קדישא בעטרוהי. לאפקא ברכאן וחילין וגבוראן לאסקא בכולא. הָדָא הוּא דִכְתִיב אָשִׁ֤ירָה לַֽיהֹוָה֙ כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה. גאה בהאי עלמא. גאה בעלמא דאתי. כי גאה בההוא זמנא. גאה בגין דיתעטר בעטרוי בחדוותא שלימת׳. זכאה האי חגא דבסטרא דיובלא אשתכח חידו לישראל. וכן לזמנא דאתי דִכְתִיב וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִתָּקַע֮ בְּשׁוֹפָ֣ר גָּדוֹל֒. בָּר֖וּךְ יְהוָֹ֥ה לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֘מֵ֥ן ׀ וְאָמֵֽן:

947

948לימוד לאשמורת הבוקר בליל ז׳ של פסח

948

949באשמורת הבוקר בליל שביעי של פסח קודם עלות השחר נכון לקרות שירת הים בקול נעים מעומד. ויתחיל מן תחלת הפר׳ ויהי בשלח פרעה את העם. ואחר שיסיים השיר׳ יחזור לומד שלשה פסוקים אלו של ויסע וכו׳ ויבא וכו׳ ויט וכו׳:

949

950וַיִּסַּ֞ע מַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֗ים הַהֹלֵךְ֙ לִפְנֵי֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶ֑ם וַיִּסַּ֞ע עַמּ֤וּד הֶֽעָנָן֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיַּֽעֲמֹ֖ד מֵאַחֲרֵיהֶֽם׃ וַיָּבֹ֞א בֵּ֣ין ׀ מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֗יִם וּבֵין֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיְהִ֤י הֶֽעָנָן֙ וְהַחֹ֔שֶׁךְ וַיָּ֖אֶר אֶת־הַלָּ֑יְלָה וְלֹא־קָרַ֥ב זֶ֛ה אֶל־זֶ֖ה כׇּל־הַלָּֽיְלָה׃ וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־יָדוֹ֮ עַל־הַיָּם֒ וַיּ֣וֹלֶךְ יְהֹוָ֣ה ׀ אֶת־הַ֠יָּ֠ם בְּר֨וּחַ קָדִ֤ים עַזָּה֙ כׇּל־הַלַּ֔יְלָה וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַיָּ֖ם לֶחָרָבָ֑ה וַיִּבָּקְע֖וּ הַמָּֽיִם׃

950

951ואח״כ ילמוד דברים אלו:

951

952שם בן ע״ב של ויסע ויבוא ויט יש בו ע״ב תיבין ורי״ו אתוון והוא בחינת חג״ת ועל ידי שם זה נקרע הים לישראל גם ע״י שם זה החיה אלישע הע״ה את בן השונמית שהוא חבקוק הע״ה. והנח הע״ב שמות הם יוצאין משלשה פסוקים הנזהרים בפ׳ בשלח והם האחד ויסע מלאך האלהים וכו׳ והב׳ ויבא בין מחנה מצרים וכו׳ והג׳ ויט משה את ידו וכו׳ ופסוק הראשון של ויסע סידורו בסדר ישר מראש הפסוק לסופו ופסוק הב׳ של ויבא סידורו למפרע מסוף הפסוק לראשו ופסוק הג׳ של ויט סידורו בסדר ישר מראש הפסוק ועד סופו. נמצאו אותיות הראשונות של כל הע״ב שמות הם של פסוק ויסע ואותיות האמצעיות הם של פסוק ויבא ואותיות האחרונות הם של פסוק ויט:

952

953וכתב רבינו מהרח״ו ז״ל בספר מבוא שערים ש״ה ה״א פי״א וז״ל והבן עתה ענין שם בן ע״ב אשר בחסד מה עניינו. והענין כי כל שם ע״ב זה אע״פ שנחלק לשלש בחינות כי הרי פסוק ויסע הוא בחסד ופסוק ויבא בגבורה ופסוק ויט בתפארת. עכ״ז כל שם ע״ב הזה הוא בחסד כנודע. והטעם כי הוא בסוד החסד שבחסד והחסד שבגבורה והחסד שבתפארת. והבן זה היטב כי עם חיות שם זה בחג״ת הנה הוא בבחינת חסד שבכל אחד מהשלשה אלו ולכן שם בן ע״ב כולו בחסד עכ״ל:

953

954ואח״כ יאמר בקשה זו שהיא מיוסדת ר״ת ע״ב שמות של שם בן ע״ב דויסע ויבא ויט הנז׳:

954

955(וה״ו) ואתה האל והגדול: ואתה הגבור והנורא: ואתה החי וקיים: ואתה האלהים ומלך: ואתה המאציל והבורא: ואתה היוצר והעושה: ואתה השומע ומאזין: ומקבל התפלו׳ ועונה:

955

956ועד הטוב ועדני וה״ו

956

957ישועתך לעד יצרוני יל״י

957

958סמכני ישרני טהרני סי״ט

958

959עזרני למען מלכותך על״מ

959

960מן המצר שועתי מה״ש

960

961לתפלתי לתחנתי הקשיב׳ לל״ה

961

962אל כסאך אצפה אכ״א

962

963כסא הרחמים תשב כה״ת

963

964הגבר זכות ישעי הז״י

964

965אמור לצרותי די אל״ד

965

966לישועתך אוחיל ואצפה לא״ו

966

967המקבל התפלות ענני. הה״ע

967

968יהוה זכרני לטובה יז״ל

968

969מאוצר׳ ברכו׳ השביעני מב״ה

969

970הראני רחמי ישעך הר״י

970

971הקם קוממיות מזלי הק״מ

971

972לך אני והושיעני לא״ו

972

973כי לישועתך יחלתי כל״י

973

974לבבני ואזרני וסעדני לו״ו

974

975פניך האיר לעבדך פה״ל

975

976נר לרגלי כוננה נל״ך

976

977יתכוננו יתברכו ידי יי״י

977

978משאלות לבי הקם מל״ה

978

979חנני הוֹד וְהָדָר הה״ו

979

980נפלאות תורתיך הראיני נת״ה

980

981האר את אפילתי הא״א

981

982יהוה רצה תשובתי יר״ת

982

983שלח אורך הנחני שא״ה

983

984רחמיך יצרוני י״י רי״י

984

985אמצני וברכני מברכותיך או״מ

985

986לבבי כוננ׳ ביראתיך לכ״ב

986

987וחנני שפע רב וש״ר

987

988יבואוני חסדיך ורחמיך יח״ו

988

989ללבי הראה חכמה לה״ח

989

990כלכלני והוליכני קוממיו׳ כו״ק

990

991מלאני נועם דבריך מנ״ד

991

992אתה נרי יהוה אנ״י

992

993חדרי עושר מלאני חע״מ

993

994רוחך הטובה עלי רה״ע

994

995ירבו יגדלו זכיותי יי״ז

995

996הורני הדרך הטוב הה״ה

996

997מעשי ידי כוננה מי״כ

997

998וחזקני ואמצני לעבודתי׳ וו״ל

998

999יהיו לרצון הגיוני יל״ה

999

1000סייע אותי ליראתיך סא״ל

1000

1001עלי רחמיך יהמו ער״י

1001

1002עשה שלום לי עש״ל

1002

1003ממתנות ידך העשרני מי״ה

1003

1004והגבר החסד והרחמים וה״ו

1004

1005דברך נתיבי יאיר דנ״י

1005

1006השביעני חיי שלום הח״ש

1006

1007על מי מנוחות עמ״מ

1007

1008נהלני נורא איום ננ״א

1008

1009נעימות ימינך תראני ני״ת

1009

1010מהר בנה המקדש מב״ה

1010

1011פדה וגאל יִשְׂרָאֵל פו״י

1011

1012נדחים מלט ממאס׳ נמ״מ

1012

1013יתקבצו יבואו לציון יי״ל

1013

1014השביעני רוח חכמה הר״ח

1014

1015מהר צמח רפואתי מצ״ר

1015

1016ושבעני מטוב ביתך ומ״ב

1016

1017ישועותיך הרבים הוחלתי יה״ה

1017

1018עליך נסמכתי ובטחתי ענ״ו

1018

1019מחכמתך חכמני יהוה מח״י

1019

1020דבק מחשבתי בך דמ״ב

1020

1021מנסתרות נקני קדשני מנ״ק

1021

1022אורך יזרח עלי אי״ע

1022

1023חנני בינה ודעת חב״ו

1023

1024רבה את הוני רא״ה

1024

1025יהיה ברוך מקורי יב״מ

1025

1026הארך ימי יהוה הי״י

1026

1027מלטני ומלא משאלותי מו״מ

1027

1028(יו״ד) יַחֵ֥ל יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־יְ֫הֹוָ֥ה כִּֽי־עִם־יְהֹוָ֥ה הַחֶ֑סֶד וְהַרְבֵּ֖ה עִמּ֣וֹ פְדֽוּת׃

1028

1029וְ֭הוּא יִפְדֶּ֣ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל עֲוֺנֹתָֽיו׃

1029

1030דָּרַ֣שְׁתִּי אֶת־יְהֹוָ֣ה וְעָנָ֑נִי וּמִכׇּל־מְ֝גוּרוֹתַ֗י הִצִּילָֽנִי׃

1030

1031(ה״י) הִנֵּ֨ה כְעֵינֵ֪י עֲבָדִ֡ים אֶל־יַ֤ד אֲֽדוֹנֵיהֶ֗ם כְּעֵינֵ֣י שִׁפְחָה֮ אֶל־יַ֢ד גְּבִ֫רְתָּ֥הּ כֵּ֣ן עֵ֭ינֵינוּ אֶל־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ עַ֗֝ד שֶׁיְּחׇנֵּֽנוּ׃

1031

1032יְהֹוָ֣ה צְבָא֣וֹת עִמָּ֑נוּ מִשְׂגָּֽב־לָ֨נוּ אֱלֹהֵ֖י יַֽעֲקֹ֣ב סֶֽלָה׃

1032

1033(וי״ו) וַאֲנִ֤י תְפִלָּֽתִי־לְךָ֨ ׀ יְהֹוָ֡ה עֵ֤ת רָצ֗וֹן אֱלֹהִ֥ים בְּרׇב־חַסְדֶּ֑ךָ עֲ֝נֵ֗נִי בֶּאֱמֶ֥ת יִשְׁעֶֽךָ׃

1033

1034יְהֹוָ֥ה צְבָא֑וֹת אַֽשְׁרֵ֥י אָ֝דָ֗ם בֹּטֵ֥חַ בָּֽךְ׃

1034

1035וַתָּ֣רֶם כִּרְאֵ֣ים קַרְנִ֑י בַּ֝לֹּתִ֗י בְּשֶׁ֣מֶן רַעֲנָֽן׃

1035

1036(ה״י) הָאִ֣ירָה פָ֭נֶיךָ עַל־עַבְדֶּ֑ךָ ה֖וֹשִׁיעֵ֣נִי בְחַסְדֶּֽךָ׃

1036

1037יְהֹוָ֥ה הוֹשִׁ֑יעָה הַ֝מֶּ֗לֶךְ יַעֲנֵ֥נוּ בְיוֹם־קׇרְאֵֽנוּ׃

1037

1038 בקשה ביום ל״ג לעומר

1038

1039בליל ל״ג לעומר יזדרז כל אדם לקרות סדר הלימוד של שבחי אדוננו רשב״י ע״ה זיע״א הנזכרים בתלמוד ובזוה״ק וכבר סדרתי בזה ס׳ אשר קראתיו הלולה רבה שנדפס בעיר ליוורנו יע״א בשנת ברבו״ת הטוב״ה ועתה אוסיף בקשה אחת שנכון לאומרה בל״ג לעומר בלילה וביום.

1039

1040אָֽנָּֽא יְהֹוָֽה לְמַֽעַן אותיות השם הקדוש (אל״ף כ״ף דל״ת טי״ת מ״ם) שהוא סוד חמשה גבורות דגדלות שהם סוד השם הקדוש הרמוז בסוד הכתוב בִּטְח֥וּ בַֽיהֹוָ֖ה עֲדֵי־עַ֑ד, אשר אותיותיו אלו במילואם עולים מספר שלום ברכה טובה חיים חן חסד רחמים חדוה תשפיע לי ולבני ביתי ולכל יִשְׂרָאֵל שלום ברכה טובה חיים חן חסד רחמים חדוה עשה למען אמתך עשה למען כבודך עשה למען דתו עשה למען טובך עשה למען מלכותך.

1040

1041וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שתעשה למען רחמיך וחסדיך ולמען זְכוּת עבדך רבי עקיבה בן יוסף ולמען זְכוּת עבדך רבי שמעון בן יוחאי ולמען זְכוּת עבדך רבי מאיר בע״ה ולמען זְכוּת עבדך רבי יהודה בן רבי אלעאי ולמען זְכוּת עבדך רבי אלעזר בן שמוע ולמען זְכוּת עבדך רבי נחמיא תרחמינו ותחיינו חַיִּים אֲרֻכִּים, חַיִּים שֶׁל שָׁלוֹם, חַיִּים שֶׁל טוֹבָה, חַיִּים שֶׁל בְּרָכָה, חַיִּים שֶׁל פַּרְנָסָה טוֹבָה, חַיִּים שֶׁל חִלּוּץ עֲצָמוֹת, חַיִּים שֶׁיֵשׁ בָּהֶם יִרְאַת חֵטְא, חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם בּוּשָׁה וּכְלִמָּה, חַיִּים שֶׁל עֹֽשֶׁר וְכָבוֹד, חַיִּים שֶׁתְּהֵא בָֽנוּ אַהֲבַת תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַֽיִם, חַיִּים שֶׁתְּמַּלֵא אֶת־כָל־מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּֽנוּ לְטוֹבָה לַֽעֲבֽוֹדָתֶֽךָ וליראתיך ותפתח לנו שערי אורה שערי כלכלה שערי דעת שערי טובה שערי מגן.

1041

1042אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

1042

1043כִּֽי־עִ֭מְּךָ מְק֣וֹר חַיִּ֑ים בְּ֝אוֹרְךָ֗ נִרְאֶה־אֽוֹר׃

1043

1044דְּרָכֶ֣יךָ יְ֭הֹוָה הוֹדִיעֵ֑נִי אֹ֖רְחוֹתֶ֣יךָ לַמְּדֵֽנִי׃

1044

1045טוֹב־יְהֹוָ֥ה לַכֹּ֑ל וְ֝רַחֲמָ֗יו עַל־כׇּל־מַעֲשָֽׂיו׃

1045

1046מָ֤ה רַֽב־טוּבְךָ֮ אֲשֶׁר־צָפַ֢נְתָּ לִּירֵ֫אֶ֥יךָ פָּ֭עַלְתָּ לַחֹסִ֣ים בָּ֑ךְ נֶ֗֝גֶד בְּנֵ֣י אָדָֽם׃

1046

1047אָֽנָּֽא יְהֹוָֽה לְמַֽעַן זְכוּת עבדך הצדיק רבי שמעון בן יוחאי אשר היה בחינת יסוד יוסף צדיק ה׳ ועולה מספר שמו כמספר יסוד יוסף צדיק ה׳ יתוקן מה שפגמנו במדת יסוד צדיק ה׳ וכל ניצוצי הקדושה אשר פזרנו יתבררו ויעלו אל יסוד יוסף צדיק ה׳ וימשך לנו שפע טוב וחן וחסד וברכה ושלום מן יסוד יוסף צדיק ה׳.

1047

1048אָֽנָּֽא יְהֹוָֽה לְמַֽעַן זְכוּת עבדך הצדיק רבי שמעון בן יוחאי שעולה מספר שמו כמספר עולם היצירה יתוקן מה שפגמנו בעולם היצירה וימשך לנו שפע טובה וברכה ושלום משם אל ה׳ המאיר בעולם היצירה ויהיה לנו כח ואומץ שתעלה נפשינו מן עולם העשיה אל עולם היצירה ומשם אל ה׳ ויאר לנו ועשה עמנו אות לטובה ויראו שונאינו ויבושו יחזו אויבינו ויכלמו כי אתה ה׳ עזרתנו ונחמתנו.

1048

1049אָֽנָּֽא יְהֹוָֽה לְמַֽעַן זְכוּת עבדך הצדיק רבי שמעון בן יוחאי שעולה מספר שמו כמספר כסא שכינה יתוקן מה שפגמנו בכסא שכינה ותזכך ותאיר נפשינו ונזכה להיות מדור וכסא אל אור שכינה.

1049

1050אָֽנָּֽא יְהֹוָֽה לְמַֽעַן זְכוּת עבדך הצדיק רבי שמעון בן יוחאי שעולה מספר שמו ארבע מאות וששים וששה יתוקן מה שפגמנו בהרהורים שעולה מספר ארבע מאות וששים וששה ונהיה מוצלים מן מכות שהם מספר ארבע מאות וששים וששה ויתוקנו ויזדככו הכליות. שלנו שהם מספר ארבע מאות וששים וששה וימשך לנו מהם עצה טובה וישרה ונכונה תמיד. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1050

1051לערב שבועות

1051

1052ביום ערב שבועות קודם הגילוח יאמר בקשה זו:

1052

1053לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי מוּכָן וּמְזוּמָן היום הזה שהוא יום ערב חג השבועות לגלה ולהעביר שערות ראשי בתער שהוא מספרו עולה כמספר שם מצמצי״ת וגם עולה מספר התער כמספר אותיות שם (אדנ״י) במלואם וַהֲרֵֽינִי מְכַוֵּן להעביר דינים הקשים, וַהֲרֵֽינִי מְכַוֵּן לקיים שתי מצות בפאת הראש פאה אחת מצד ימין ופאה אחת מצד שמאל. וחמש מצות בחמש פאות הזקן ואל שדי יהיה בעזרתי תמיד. וַהֲרֵֽינִי מכין עצמי להיות מדור וכסא אל אדם הקדוש וְכַכָּתוּב וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ וְנֶֽאֱמַר כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹהִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת־הָאָדָֽם׃ וְנֶֽאֱמַר וַיֹּ֥אמֶר לִ֖י עַבְדִּי־אָ֑תָּה יִשְׂרָאֵ֕ל אֲשֶׁר־בְּךָ֖ אֶתְפָּאָֽר׃

1053

1054וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתִּהְיֶה חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶֽיךָ מצות תגלחת זו שאני מקיים עתה. כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכֹל הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן במצוה זו ותעשה מצוה זו פרי למעלה במקום הראוי כרצונך.

1054

1055רבון עלמא אנן בעינן לאשתדלא ביקרך. יהא רעוא קמך למיהב לן חילא לאתערא ביקרך ולמעבד רעותך ולסדרא כלא כדקא יאות. ואע״ג דלית אנן ידעין לשוואה רעותא ולבא לתקנא כלא. יהא רעוא קמך דתתרעי בעובדא דילן ותתקן תיקונא דלעילא כדקא יאות. ותחשב לן כאלו אשתדלנא ביקרך כרעותך לסדרא כלא כדקא יאות. ועל דא אנן מצלין קמך ונאמר. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃ כוננה ואתקין תקונא לעילא כדקא יאות עלינו אע״ג דלית אנן ידעי לשוואה רעותא אלא בעובדא בלחודוי. מעשה ידינו כוננהו לההוא דרגא דאצטריך לאתתקנא בהאי עובדא כדקא יאות. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃

1055

1056לחג השבועות

1056

1057בחג השבועות בלילה וביום יאמר על השלחן בקול נעים לשון זה מלוקט מזוהר הקדוש.

1057

1058שְׁלָמָא עֲלָךְ יוֹמָא טָבָא קַדִּישָׁא. שְׁלָמָא עֲלָךְ חַגָּא קַדִּישָׁא. שְׁלָמָא עֲלָךְ אוּשְׁפִּיזָא קַדִּישָׁא. אַנְתְּ הוּא מִקְרָא קוֹדֶשׁ. זַמִּין אַנְתְּ לְהַהוּא אֲתַר דְּאִקְרֵי קוֹדֶשׁ. לְאִתְעַטְּרָא בֵּיהּ וּלְאִשְׁתַּאֲבָא בֵּיהּ. וְתִתְקַדַּשׁ וְיִשְׁתַּכַּח בָּךְ חֶדְוָתָא. הָא אַנְתְּ שָׁאִיב מֵהַהוּא עֲמִיקָא דַעֲמִיקָתָא. דְּנַחֲלִין וּמַבּוּעִין נַפְקִין מִנֵּיהּ. הָא יִשְׂרָאֵל דְּאִתְקְרוּן קוֹדֶשׁ מְקַבְּלִין לָךְ בְּאַנְפִּין נְהִירִין. בְּחֶדְוָתָא וּבְתֻשְׁבַּחְתָּא. מְזַמְּנִין לָךְ מְתַקְּנִין לָךְ סְעוּדָתָא יְקִּירָא. מְסַדְּרִין פָּתוֹרֵי. מְתַקְּנֵי גַּרְמַיְהוּ בְּמָאנֵי יְקָר. חֲדָאן וּמְשַׁבְּחִין שְׁבָחָא לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא:

1058

1059שְׁלָמָא עֲלָךְ יוֹמָא דְחַג הַשָּׁבוּעוֹת. שְׁלָמָא עֲלָךְ יוֹמָא טָבָא דְאוֹרַיְתָא. אַנְתְּ הוּא קִשּׁוּרָא דִמְהֵימְנוּתָא קִשּׁוּרָא דְכֹלָּא. בָּךְ אִשְׁתְּמוֹדְעָא מְהֵימְנוּתָא וְקִשּׁוּרָא שְׁלֵימָא וְיִחוּדָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא. אַנְתְּ הוּא קִשּׁוּרָא דְכֹלָּא וְאֶמְצָעִיתָא דְכֹלָּא דְיָתַבְתְּ בֵּין פֶּסַח וְסֻכּוֹת. בָּךְ הוּא שְׁבָחָא דְאוֹרַיְתָא. בָּךְ הוּא חֶדְוָתָא דְאוֹרַיְתָא. בָּךְ הוּא שְׁבָחָא דִמְהֵימְנוּתָא וְקִשּׁוּרָא דְכֹלָּא דְּעֵלָּא וְתַתָּא. בָּךְ הוּא חֶדְוָתָא דְעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי וְחֶדְוָתָא דְסִיהֲרָא. בָּךְ אִתְיְהִיבַת אוֹרַיְתָא. בָּךְ אִתְעַטְּרַת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּעַטְרִין עִלָּאִין:

1059

1060שְׁלָמָא עֲלָךְ יוֹמָא טָבָא דַעֲצֶרֶת. שְׁלָמָא עֲלָךְ יוֹמָא טָבָא דְשָׁבוּעוֹת. בָּךְ עָאלוּ יִשְׂרָאֵל לְרָזָא דְחַמְשִׁין יוֹמִין דְּאִנּוּן שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת. בָּךְ אִתְכְּנָשׁוּ כָּל נְהוֹרִין לְאֵשֶׁת חַיִל. בָּךְ אִתְיְהִיבוּ תְּרֵין לוּחִין דְּאוֹרַיְתָא מִסִּטְרָא דְאִילָנָא דְחַיֵּי. בָּךְ קְרִיבוּ יִשְׂרָאֵל לְטוּרָא דְסִינָי. בָּךְ נָחַת הַהוּא טַלָּא עִלָּאָה בִּשְׁלִימוּ וְאִתְדַּכּוּ יִשְׂרָאֵל וְאִתְפַּסְּקַת זוֹהֲמָתָן מִנַּיְהוּ. בָּךְ אִתְחַבָּרוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא וּמַטְרוֹנִיתָא קַדִּישָׁא וְקַבִּילוּ אוֹרַיְתָא. בָּךְ יַרְתִין עַמָּא קַדִּישָׁא יְרוּתָא קַדִּישָׁא לְהוּ וְלִבְנַיְהוּ בִּתְרֵין עָלְמִין. בָּךְ אִתְעַטְּרַת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל עַל עַמָּא קַדִּישָׁא. בָּךְ מְתַקְנִין יִשְׂרָאֵל תַּכְשִׁיטֵי כַּלָּה בְּגִין דְּתִשְׁתַּכָּח בְּתַכְשִׁיטָהָא וְתִקּוּנָהָא לְגַבֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא כִּדְקָא יָאוּת. בָּר֖וּךְ יְהֹוָ֥ה לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֘מֵ֥ן ׀ וְאָמֵֽן׃

1060

1061בקשה ללימוד ליל שבועות

1061

1062קודם הלימוד המסודר בספר קראי מועד ליל חג השבועות יאמר בקשה זו

1062

1063רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, מוֹדִים אֲנַחָנוּ לָךָ עַל אֲשֶׁר קִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ, וּבָחַרְתָּ בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים, אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ. וַתִּֽתֶּן לָֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, אֶת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, תורה שבכתב ותורה שבעל פה וקרבתנו מלכינו לעבודתיך. ותודיענו משפטי צדקיך. ותלמדנו לעשות בהם חוקי רצונך. ותתן לנו באהבה משפטים ישרים ותורות אמת. חוקים ומצות טובים והנחילנו זמני ששון ומועדי קודש וחגי נדבה.

1063

1064אתה נגלית בענן כבודך. על עם קדשיך לדבר עמהם. מן השמים השמעתם קולך. ונגלית עליהם בערפלי טוהר וגם כל העולם כולו חל מלפניך. ובריות בראשית חרדו ממך. בהגלותך מלכנו על הר סיני. ללמד לעמך תורה ומצות ותשמיעם את הוד קולך. ודברות קדשך מלהבות אש. בקולות וברקים עליהם הופעת. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ.

1064

1065וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיֹ֣ת הַבֹּ֗קֶר וַיְהִי֩ קֹלֹ֨ת וּבְרָקִ֜ים וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל־הָהָ֔ר וְקֹ֥ל שֹׁפָ֖ר חָזָ֣ק מְאֹ֑ד וַיֶּחֱרַ֥ד כׇּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּחֲנֶֽה׃ וַיְהִי֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר הוֹלֵ֖ךְ וְחָזֵ֣ק מְאֹ֑ד מֹשֶׁ֣ה יְדַבֵּ֔ר וְהָאֱלֹהִ֖ים יַעֲנֶ֥נּוּ בְקֽוֹל׃ וְכׇל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת וְאֶת־הַלַּפִּידִ֗ם וְאֵת֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וְאֶת־הָהָ֖ר עָשֵׁ֑ן וַיַּ֤רְא הָעָם֙ וַיָּנֻ֔עוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ מֵֽרָחֹֽק׃ וְנֶֽאֱמַר יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ כָּרַ֥ת עִמָּ֛נוּ בְּרִ֖ית בְּחֹרֵֽב׃ לֹ֣א אֶת־אֲבֹתֵ֔ינוּ כָּרַ֥ת יְהֹוָ֖ה אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֑את כִּ֣י אִתָּ֔נוּ אֲנַ֨חְנוּ אֵ֥לֶּה פֹ֛ה הַיּ֖וֹם כֻּלָּ֥נוּ חַיִּֽים׃ פָּנִ֣ים ׀ בְּפָנִ֗ים דִּבֶּ֨ר יְהֹוָ֧ה עִמָּכֶ֛ם בָּהָ֖ר מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ׃ וְנֶֽאֱמַר וְלֹ֥א אִתְּכֶ֖ם לְבַדְּכֶ֑ם אָנֹכִ֗י כֹּרֵת֙ אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וְאֶת־הָאָלָ֖ה הַזֹּֽאת׃ כִּי֩ אֶת־אֲשֶׁ֨ר יֶשְׁנ֜וֹ פֹּ֗ה עִמָּ֙נוּ֙ עֹמֵ֣ד הַיּ֔וֹם לִפְנֵ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְאֵ֨ת אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֛נּוּ פֹּ֖ה עִמָּ֥נוּ הַיּֽוֹם׃ וְנֶֽאֱמַר וַיֹּאמַ֗ר יְהֹוָ֞ה מִסִּינַ֥י בָּא֙ וְזָרַ֤ח מִשֵּׂעִיר֙ לָ֔מוֹ הוֹפִ֙יעַ֙ מֵהַ֣ר פָּארָ֔ן וְאָתָ֖ה מֵרִבְבֹ֣ת קֹ֑דֶשׁ מִימִינ֕וֹ אשדת [אֵ֥שׁ דָּ֖ת] לָֽמוֹ׃ תּוֹרָ֥ה צִוָּה־לָ֖נוּ מֹשֶׁ֑ה מוֹרָשָׁ֖ה קְהִלַּ֥ת יַעֲקֹֽב׃ וּבְדִבְרֵי קָדְשָׁךְ כָּתוּב לֵאמֹר מַגִּ֣יד דְּבָרָ֣ו לְיַעֲקֹ֑ב חֻקָּ֥יו וּ֝מִשְׁפָּטָ֗יו לְיִשְׂרָאֵֽל׃ לֹ֘א עָ֤שָׂה כֵ֨ן ׀ לְכׇל־גּ֗וֹי וּמִשְׁפָּטִ֥ים בַּל־יְדָע֗וּם הַֽלְלוּיָֽהּ׃

1065

1066מה אנחנו מה חיינו אשר עשית עמנו חסדים גדולים רבים ועצומים כאלה. לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת לָךְ תָּמִיד ולומר לפניך שירה בְּכָל־יוֹם תָּמִיד כִּי לְךָ נָאֶה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד. שִׁיר וּשְׁבָחָה, הַלֵּל וְזִמְרָה, עֹז וּמֶמְשָׁלָה, נֶֽצַח גְּדֻלָּה גְּבוּרָה, תְּהִלָּה וְתִפְאֶֽרֶת, קְדֻשָּׁה וּמַלְכוּת. והרי אנחנו מקבלים עלינו מ״ע של התשובה כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה וְשַׁבְתָּ֞ עַד־יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ. והרי אנחנו מתחרטים על אשר נתרשלנו מלעסוק בתורתך הקדושה. ועל אשר פגמנו בלימודנו. ואתה אל רחום וחנון הטוב והמטיב בוחן לבות וכליות גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שרצון נפשינו לעשות רצונך ולעסוק בתורתך הקדושה לשמה. אלא שיצרינו הרע הוא מעכב. וְגָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שאין בנו כח לעמוד בו. ובכן אֵין לָֽנוּ גּוֹאֵל וּמוֹשִֽׁיעַ בלתך וְאֵין לָֽנוּ עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ אֶלָּא אָֽתָּה. הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך ולמען שמך הגדול ולמען רחמיך וחסדיך ולמען תורתך הקדושה אשר נתת לנו ע״י משה עבדך. ולמען עשרת הדברות אשר השמעתנו על הר סיני ביום הזה ולמען סודותיהם ושמותיך הקדושים הכתובים בהם והרמוזים בהם, ולמען מצות ספירת שבעה שבועות אשר קיימנו ולמען קדושת חג השבועות הזה יום טוב מקרא קודש הזה. תתמלא רחמים עלינו. הֲשִׁיבֵֽנוּ אָבִֽינוּ לְתֽוֹרָתֶֽךָ, וְקָֽרְבֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַֽעֲבֽוֹדָתֶֽךָ, ויתמתקו הדינין וגמלנו חסדים טובים. ויתבררו כל ניצוצי הקדושה אשר נתפזרו על ידינו ויתלבנו במדת טובך. ותשבית היצר הרע מעלינו. ותעזור אותנו להכניעו תמיד ונעשה רצוניך בלבב שלם. ותעזרנו לעשות תשובה שלימה לפניך. ותסמכנו ותסעדנו ותסייענו להשלים תיקון נפשנו ורוחנו ונשמתנו בהיותנו חיים בגופנו זה ולא נבוש מאבותינו לעולם הבא. ותזכנו לעסוק בתורתך הקדושה לשמה. ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולהוציא כל חלקי פשטים ורמזים ודרושים וסודות התורה השייכים לנפשנו רוחנו ונשמתנו ותחננו מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וָדָֽעַת להבין ולהשיג סברות וטעמים וחדושי הלכות לאמיתה של תורה. וברוב רחמיך תזכנו לזרע קודש של קיימא בנים חכמים ונבונים צדיקים וחסידים. זרע אנשים ובריא מזלייהו. וְיִתְקַיֵּם בָּֽנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙ אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ וּדְבָרַ֖י אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בְּפִ֑יךָ לֹֽא־יָמ֡וּשׁוּ מִפִּ֩יךָ֩ וּמִפִּ֨י זַרְעֲךָ֜ וּמִפִּ֨י זֶ֤רַע זַרְעֲךָ֙ אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה מֵעַתָּ֖ה וְעַד־עוֹלָֽם׃ וְקַיֵּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב עַל־יְדֵי יִרְמְיָה נְבִיאָךְ: כִּ֣י זֹ֣את הַבְּרִ֡ית אֲשֶׁ֣ר אֶכְרֹת֩ אֶת־בֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל אַחֲרֵ֨י הַיָּמִ֤ים הָהֵם֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה נָתַ֤תִּי אֶת־תּֽוֹרָתִי֙ בְּקִרְבָּ֔ם וְעַל־לִבָּ֖ם אֶכְתְּבֶ֑נָּה וְהָיִ֤יתִי לָהֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וְהֵ֖מָּה יִֽהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם׃ וְלֹ֧א יְלַמְּד֣וּ ע֗וֹד אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֜הוּ וְאִ֤ישׁ אֶת־אָחִיו֙ לֵאמֹ֔ר דְּע֖וּ אֶת־יְהֹוָ֑ה כִּֽי־כוּלָּם֩ יֵדְע֨וּ אוֹתִ֜י לְמִקְּטַנָּ֤ם וְעַד־גְּדוֹלָם֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה כִּ֤י אֶסְלַח֙ לַֽעֲוֺנָ֔ם וּלְחַטָּאתָ֖ם לֹ֥א אֶזְכָּר־עֽוֹד׃ וְנֶֽאֱמַר עַל־יְדֵי יְשַׁעְיָה נְבִיאָךְ: כִּֽי־מָלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה כַּמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים׃ (י״ה).

1066

1067בָּרְכֵֽנוּ אָבִֽינוּ כֻּלָּֽנוּ יחד בְּאוֹר פָּנֶֽיךָ ותשפיע לנו ברכה תּוֹרָה וְחַיִּים, אַֽהֲבָה וָחֶֽסֶד, צְדָקָה וְרַֽחֲמִים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם. וְשַׂבַּע אֶת־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִטּוּבָךְ, וּמַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ וּמֵעֹֽשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶֽיךָ. וְיִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת־כַּעַסֶֽךָ, וְיִּגֹּלוּ רַחֲמֶיךָ עַל־מִדּוֹתֶיךָ, וְתִתְנַהֵג עִמָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּמִדַּת הַחֶסֶד וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים, וְתִכָּנֵס לָנוּ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, וּבְטוּבְךָ הַגָּדוֹל יָשׁוּב חֲרוֹן אַפָּךְ, מֵעַמָּךְ וּמֵעִירָךְ וּמֵאַרְצָךְ וּמִנַּחֲלָתָךְ. וְיַעֲלֶה וְיָבֹא, וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה, וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע, וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר, זִכְרוֹנֵֽנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַֽיִם עִירָךְ, וְזִכְרוֹן מָשִֽׁיחַ בֶּן־דָּוִד עַבְדָּךְ, וְזִכְרוֹן כָּל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶֽיךָ, לִפְלֵיטָה, לְטוֹבָה, לְחֵן, לְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, בְּיוֹם חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹֽדֶשׁ הַזֶּה. וְתָּשׁוּב וּתְרַחֵם עָלֵינוּ וְעַל מִקְדָּשְׁךָ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְתִבְנֵהוּ מְהֵרָה וּתְגַדֵּל כְּבוֹדוֹ. אָבִינוּ, מַלְכֵּנוּ, אֱלֹהֵינוּ, גַּלֵּה כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ עָלֵינוּ מְהֵרָה, וְהוֹפַע וְהִנָּשֵׂא עָלֵינוּ לְעֵינֵי כָל חַי, וְקָרֵב פְּזוּרֵינוּ מִבֵּין הַגּוֹיִם, וּנְפוּצוֹתֵינוּ כַּנֵּס מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ, וַהֲבִיאֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ לְצִיּוֹן עִירָךְ בְּרִנָּה, וְלִירוּשָׁלַיִם עִיר מִקְדָּשְׁךָ בְּשִׂמְחַת עוֹלָם, אָנָּא אֱלֹהֵינוּ, וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ, תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם:

1067

1068וּבְכֵן תֵּן כָּבוֹד לְעַמֶּךָ, תְּהִלָּה לִירֵאֶיךָ, וְתִקְוָה טוֹבָה לְדוֹרְשֶׁיךָ, וּפִתְחוֹן פֶּה לַמְיַחֲלִים לָךְ. שִׂמְחָה לְאַרְצָךְ, שָׂשׂוֹן לְעִירָךְ, וּצְמִיחַת קֶרֶן לְדָוִד עַבְדָּךְ, וַעֲרִיכַת נֵר לְבֶן יִשַׁי מְשִׁיחֶךָ, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ:

1068

1069וּבְכֵן צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָחוּ, וִישָׁרִים יַעֲלזוּ, וַחֲסִידִים בְּרִנָּה יָגִילוּ, וְעוֹלָתָה תִקְפֹּץ פִּיהָ, וְהָרִשְׁעָה כֻלָּהּ בֶּעָשָׁן תִּכְלֶה, כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ:

1069

1070וְתִמְלֹךְ אַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מְהֵרָה עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ, בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ, וּבִירוּשָׁלַיִם עִיר מִקְדָּשֶׁךָ, כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: יִמְלֹ֤ךְ יְהֹוָ֨ה ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלְלוּיָֽהּ׃ וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:

1070

1071ואח״כ יאמרו בקשה זו:

1071

1072לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהו״ה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל, וּבְשֵׁם כָּל־הַנְּפָשׁוֹת. וְהָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת הַמִּתְיַחֲסִים אֶל שָׁרְשֵׁי נַפְשֵֽׁנוּ רוּחֵֽנוּ וְנִשְׁמָתֵֽנוּ וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם וְהַקְּרוֹבִים לָהֶם. שֶׁמִּכְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. וּמִכָּל־פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. דְּכָל־פַּרְצוּף וּסְפִירָה דְּפִרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. הֲרֵי אֲנַֽחְנוּ מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים, בְּכָל אֵבָרִים שֶׁל עוֹר וּבָשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת וּמֹחַ שֶׁבַּעֲצָמוֹת, פְּנִימִיִּים וְחִיצוֹנִיִּים, וּבִרְאִיָּה וּשְׁמִיעָה וְרֵיחַ וְקוֹל וְדִבּוּר. וּבְכָל הַחוּשִׁים שֶׁל גּוּפֵנוּ, לְקַבֵּל עָלֵינוּ אֱלָהוּת יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ כְּמוֹ שֶׁצִּוָּֽנוּ בְּמַעֲמַד הַר סִינָי אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֑͏ים. וּמִצְוַת אֶת־יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ תִּירָ֖א. וּמִצְוַת לְיַחֵד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהֹוָ֥ה ׀ אֶחָֽד׃ וּמִצְוַת וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ. וַהֲרֵי אֲנַחָנוּ אוֹהֲבִים אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל לְבֵּנוּ. וּבְכָל נַפְשֵׁנוּ וּבְכָל מְאֹדֵנוּ. וַהֲרֵי אֲנַחְנוּ יְרֵאִים מִמֶּנוּ, בְּגִין דְּאִֽיהוּ רַב וְשַׁלִּיט עִקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְכָל עָלְמִין. וְכֹֽלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא. וַהֲרֵי אֲנַחְנוּ מַמְלִיכִים אוֹתוֹ עַל כָּל־אֵֽבֶר וְאֵֽבֶר וְגִיד וָגִיד, מִמָּאתַיִם וּשְׁמֹנָה וְאַרְבָּעִים אֵבָרִים, וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁשִּׁים גִּידִים שֶׁל גּוּפֵנוּ וְנַפְשֵׁנוּ וְרוּחֵנוּ וְנִשְׁמָתָנוּ, מַלְכוּת גְּמוּרָה וּשְׁלֵמָה. וַהֲרֵי אַנֲחְנוּ מְקַבְּלִים עָלֵינוּ כָּל מָאתַיִם וּשְׁמֹנָה וְאַרְבָּעִים מִצְוֹת עֲשֵׂה, וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁשִּׁים מִצְוֹת לֹא תַעֲשֵׂה, הַכְּתוּבִים בַּתּוֹרָה וְעַנְפֵיהֶם. וְגַם כָּל מִצְוֹת דִּבְרֵי קַבָּלָה וְדִבְרֵי סוֹפְרִים וְעַנְפֵיהֶם:

1072

1073והרי אנחנו מאמינים בה׳ אלהי יִשְׂרָאֵל אשר ברא שמים וארץ וכל צבאם. הוא אחד ושמו אחד. הוא היה. הוא הווה והוא יהיה. הוא קיים ושמו קיים. וכסאו נכון ומלכותו ואמונתו לעד קיימת. והוא מצוי ומשגיח בעליונים ובתחתונים והוא קדמון לכל הקדמונים. ואין עבודה לזולתו והוא עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות. והוא נשמה לכל הנשמות ומחיה לכל העולמות. והוא עלאה על כל עלאין סתימא דכל סתימין ואין מחשבה תופסת בו כלל ואין לו גוף ואין לו דמות הגוף ואין לו שום צורה ודמיון כלל ועיקר. ועליו נאמר וְאֶל־מִ֥י תְדַמְּי֖וּנִי וְאֶשְׁוֶ֑ה. וְנֶֽאֱמַר וְאֶל־מִ֖י תְּדַמְּי֣וּן אֵ֑ל וּמַה־דְּמ֖וּת תַּ֥עַרְכוּ לֽוֹ׃ אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה לֹ֣א שָׁנִ֑יתִי:

1073

1074ועוד אנחנו מאמינים באמת ובאמונה גמורה ושלימא שהוא עילת כל העילות המתלבש בעשר ספירות דאצילות עַל־יְדֵי שמו הגדול המתגלה בתפארת ומלכות ואליו אנחנו מעלים כונת התפלה והברכות ולאמוד התורה הקדושה וקיום המצות וכל דברים הטובים וכל מחשבה טובה ורעותא דלבא שבקדושה להוריד שפע וברכה מהארתו מכתר לחכמה ובינה. ומחכמה ובינה לתפארת ומלכות. ליחד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ יחוד גמור (י׳א׳ה׳ד׳ו׳נ׳ה׳י) הוא היה והוא הווה והוא יהיה הוא היה טמיר וגניז בכתר. והוא הווה המתלבש בעשר ספירות דאצילות. והוא יהיה שמתגלה בתפארת ומלכות. ואליו אנחנו מוסרים נפשינו רוחנו ונשמתנו חייתינו יחידתנו על קדושת שמו יתברך. ומקבלים עלינו עול מלכותו כַּכָּתוּב שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהֹוָ֥ה ׀ אֶחָֽד׃ בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

1074

1075ועוד אנחנו מאמינים באמונה גמורה ושלימא שכל הדמיונות והציורים והתוארים אשר דברו בהם חכמים ז״ל בסודות התורה באורות העליונים למעלה הכל הוא לשכך את האוזן. כי באמת ובאמונה אין למעל׳ כי אם אורות זכים ודקים בתכלית הרוחניות בלתי נתפסים במחשבה ובשכל אנושי כלל. ואי אפשר לאדם לידע מהותן ואכותן ומראיהן באמת בשום צד ואופן כי הם אורות דקים וזכים ורוחניים בתכלית הרוחניות מאד:

1075

1076והנה אנחנו באים בלילה הזאת ליל החמשים שהיא ליל חג השבועות הוא חלילה הזה לה׳ להגות בתורה ובנביאים ובכתובים. ובמדרש המקראות ובסתרי תורה. לְתַקֵּן שׁוֹרֶשׁ לימוד זה בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן בשיעור קומה לעשות את רצון בוראנו להשלים אילן העליון. להקים סוכת דוד להחזיר עטרה ליושנה. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שיהא חשוב ומקובל ומרוצה לפניך כְּאִלּוּ כִּוַּֽנְנוּ בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בלימוד פסוקי התורה והנביאים והכתובים ומדרשות וסתרי תורה. ותתן לנו כח ויכולת ועזר וסיוע והכנה בלמודינו אשר נלמוד בלילה הזאת בפסוקי התורה והנביאים והכתובים אשר הם ארבעה ועשרים ספרים המכוונים כנגד ארבעה ועשרים צרופי שמותיך הק׳ וגם בדרשות וסתרי תורה להמשיך הכתר לישראל אבינו העליון הקדוש ועטרת תפארת בראשו. הוא הכתר הנקרא שער החמשים כי עם ה׳ החסד. וְכַכָּתוּב צְאֶ֧נָה ׀ וּֽרְאֶ֛ינָה בְּנ֥וֹת צִיּ֖וֹן בַּמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֑ה בָּעֲטָרָ֗ה שֶׁעִטְּרָה־לּ֤וֹ אִמּוֹ֙ בְּי֣וֹם חֲתֻנָּת֔וֹ וּבְי֖וֹם שִׂמְחַ֥ת לִבּֽוֹ׃ ויתפאר המלך בתפארת מפואר ובעטרת גאות וכתר תורה ובמושב זקנים יהללוהו עטרת תפארת שיבה. וְה֥וּא יִתֵּ֖ן מַֽעֲדַנֵּי־מֶֽלֶךְ. אֵשֶׁת חַיִל רחל עקרת הבית ישיב לְ֝רֹאשׁ֗וֹ עֲטֶ֣רֶת פָּֽז. בקומת הכותרת. המושגב אשר על ראשו. ועליה יָצִיץ נִזְרוֹ נזר הקודש. וַיָּ֤שֶׂם כֶּֽתֶר־מַלְכוּת֙ בְּרֹאשָׁ֔הּ. נוֹדָ֣ע בַּשְּׁעָרִ֣ים (מספר כת״ר) בַּעְלָ֑הּ בְּ֝שִׁבְתּ֗וֹ עִם־זִקְנֵי־אָֽרֶץ׃

1076

1077וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שיהיו למאורות כל הפסוקי׳ של ארבעה ועשרים ספריך אשר נקרא בלילה הזאת וגם כל המדרשות וסתרי תורה אשר נלמוד בלילה הזאת לקשט ולהעדות את רחל אמנו עקרת הבית העליונה. ותתן לנו כח בלימודינו לתקן עטרותיה ולבושיה ותכשיטיה ולהשלים כל תקוניה. ותרבה ותגדל ותבוא בעדי עדיים ותלבש בגדי מלכותה וככתוב

1077

1078שׂ֧וֹשׂ אָשִׂ֣ישׂ בַּֽיהֹוָ֗ה תָּגֵ֤ל נַפְשִׁי֙ בֵּֽאלֹהַ֔י כִּ֤י הִלְבִּישַׁ֙נִי֙ בִּגְדֵי־יֶ֔שַׁע מְעִ֥יל צְדָקָ֖ה יְעָטָ֑נִי כֶּֽחָתָן֙ יְכַהֵ֣ן פְּאֵ֔ר וְכַכַּלָּ֖ה תַּעְדֶּ֥ה כֵלֶֽיהָ׃ וְנֶֽאֱמַר נֵ֣רְדְּ ׀ וְכַרְכֹּ֗ם קָנֶה֙ וְקִנָּמ֔וֹן עִ֖ם כׇּל־עֲצֵ֣י לְבוֹנָ֑ה מֹ֚ר וַאֲהָל֔וֹת עִ֖ם כׇּל־רָאשֵׁ֥י בְשָׂמִֽים׃ מַעְיַ֣ן גַּנִּ֔ים בְּאֵ֖ר מַ֣יִם חַיִּ֑ים וְנֹזְלִ֖ים מִן־לְבָנֽוֹן׃ וְנֶֽאֱמַר בָּ֣אתִי לְגַנִּי֮ אֲחֹתִ֣י כַלָּה֒ אָרִ֤יתִי מוֹרִי֙ עִם־בְּשָׂמִ֔י אָכַ֤לְתִּי יַעְרִי֙ עִם־דִּבְשִׁ֔י שָׁתִ֥יתִי יֵינִ֖י עִם־חֲלָבִ֑י אִכְל֣וּ רֵעִ֔ים שְׁת֥וּ וְשִׁכְר֖וּ דּוֹדִֽים׃ וְנֶֽאֱמַר וָאֶעֱבֹ֨ר עָלַ֜יִךְ וָאֶרְאֵ֗ךְ וְהִנֵּ֤ה עִתֵּךְ֙ עֵ֣ת דֹּדִ֔ים וָאֶפְרֹ֤שׂ כְּנָפִי֙ עָלַ֔יִךְ וָאֲכַסֶּ֖ה עֶרְוָתֵ֑ךְ וָאֶשָּׁ֣בַֽע לָ֠ךְ וָאָב֨וֹא בִבְרִ֜ית אֹתָ֗ךְ נְאֻ֛ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֖ה וַתִּֽהְיִי־לִֽי׃ וָאֶרְחָצֵ֣ךְ בַּמַּ֔יִם וָאֶשְׁטֹ֥ף דָּמַ֖יִךְ מֵעָלָ֑יִךְ וָאֲסֻכֵ֖ךְ בַּשָּֽׁמֶן׃ וָאַלְבִּישֵׁ֣ךְ רִקְמָ֔ה וָאֶנְעֲלֵ֖ךְ תָּ֑חַשׁ וָאֶחְבְּשֵׁ֣ךְ בַּשֵּׁ֔שׁ וַאֲכַסֵּ֖ךְ מֶֽשִׁי׃ וָאֶעְדֵּ֖ךְ עֶ֑דִי וָאֶתְּנָ֤ה צְמִידִים֙ עַל־יָדַ֔יִךְ וְרָבִ֖יד עַל־גְּרוֹנֵֽךְ׃ וָ֥אֶתֵּֽן נֶ֙זֶם֙ עַל־אַפֵּ֔ךְ וַֽעֲגִילִ֖ים עַל־אׇזְנָ֑יִךְ וַעֲטֶ֥רֶת תִּפְאֶ֖רֶת בְּרֹאשֵֽׁךְ׃ וַתַּעְדִּ֞י זָהָ֣ב וָכֶ֗סֶף וּמַלְבּוּשֵׁךְ֙ ששי [שֵׁ֤שׁ] וָמֶ֙שִׁי֙ וְרִקְמָ֔ה סֹ֧לֶת וּדְבַ֛שׁ וָשֶׁ֖מֶן אכלתי [אָכָ֑לְתְּ] וַתִּ֙יפִי֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וַֽתִּצְלְחִ֖י לִמְלוּכָֽה׃

1078

1079רבון עלמא טיבו סגי עבדת עם עמך יִשְׂרָאֵל דאתרעית בהו בלחודייהו. ועבדת לון עמא יחידאה בעלמא. וקרית לון גוי א׳ ויהבת לון אורייתא דקשוט. ופקדת לון בכמה פקודין לאתעטרא בהו ויהב׳ לון חילא למעבד רעותך. ובאתערותא דילהון לתתא במלין ובעובדא יתער חילא לעילא. יהא רעוא דליהוי רעותך עם עמך יִשְׂרָאֵל לעלם ולאמטויי לנא מטוב נהורך ולקבלא צלותנא וליעותנא באורייתא ברחמי:

1079

1080ויהא רעוא קמך דתתרעי במלין טבין דנפקין מפומנא ונתקין בהון תקונא דלעילא כדקא יאות. ותחשב לנא כאלו אשתדלנא ביקרך כרעותך לסדרא כלא כדקא יאות. ויהא רעוא קמך למיהב לן חילא לתקנא תכשיטי כלה וננהיר עטרהא ונשוי תיקונהא. בגין דתשתכח למחר בתכשיטהא ועטרהא ותקונהא כדקא יאות ויתחברון תורה שבכתב ותורה שבעל פה בחיבורא שלים. וישתכחון כחדא בזווגא חד לעילא. ונזכי לאחסנא ירותא קדישא לן ולבנין דילן בתרין עלמין. ויתקיים בן קרא דִכְתִיב וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙ אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ וּדְבָרַ֖י אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בְּפִ֑יךָ לֹֽא־יָמ֡וּשׁוּ מִפִּ֩יךָ֩ וּמִפִּ֨י זַרְעֲךָ֜ וּמִפִּ֨י זֶ֤רַע זַרְעֲךָ֙ אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה מֵעַתָּ֖ה וְעַד־עוֹלָֽם׃ ויהא רעוא דנזכה אנן ובנין דילן למהוי רשימין וכתיבין בספרא דדכרנייא לטב לחיי ולשלם ונתברך מפומא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בשבע ברכאן ועטרין דעלמא עלאה. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃ ב״פ: (ותומ״י יתחיל הלימוד בלי הפסק דברים בטלים)

1080

1081בקשה לאחר לימוד ליל שבועות

1081

1082אחר לימוד התנ״ך יאמר בקשה זו

1082

1083יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שתעשה למען רחמיך וחסדיך ולמען פסוקים שבחמשת חומשי תורה ופסוקים של נביאים ופסוקים של כתובים אשר קרינו לפניך. ולמען שמותיך הקדושים הכתובים בהם ולמען כל שמות הקודש הרמוזים בהם בראשי תיבות וסופי תיבות וחלופי תיבות תחוס ותחמול ותרחם עלינו ועל בנינו וְעַל כָּל־יִשְׂרָאֵל אחינו וְתָאִיר לָנוּ בְפָנִים מְאִירוֹת בְּאוֹר־פְּנֵי־מֶלֶךְ חַיִּים. ותחיינו חיים ארוכים טובים ומתוקנים. שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, חַיִּים חֵן וָחֶֽסֶד וְרַֽחֲמִים, עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל. וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִינָה לְהָבִין, לְהַשְׂכִּיל, לִשְׁמֹעַ, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת־כָּל־דִּבְרֵי תַּלְמוּד תוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה. וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְמִצְוֹתֶיךָ, וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת־שְׁמֶךָ. ותעזרנו על דבר כבוד שמך ותמלא משאלות לבינו לטובה לעבודתיך למען שמך אמן. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1083

1084אוֹרַיְתָא אוֹרַיְתָא, נְהִירוּ דְּכָל־עַלְמִין, כַּמָּה יַמִּין, וּנְחָלִין, וּמְקוֹרִין, וּמַבּוּעִין, מִתְפַּשְּׁטִין מִנָּךְ לְכָל־סִטְרָא. מִנָּךְ כֹּלָּא, עֲלָךְ קַיְמֵי עִלָּאִין וְתַתָּאִין, נְהִירוּ עִלָּאָה וַדַּאי מִנָּךְ נַפְקֵי.

1084

1085אוֹרַיְתָא אוֹרַיְתָא, מָה־אֵימָא לְגַבָּךְ, אַיֶּלֶת אַהָבִים אַנְתְּ, וְיַעֲלַת חֵן. עֵלָּא וְתַתָּא רַחֲמִין דִּילָךְ. מַאן יִזְכֵּי לְיַנְקָא מִנָּךְ כְּדְקָא יָאוֹת. אַנְתְּ שַׁעֲשׁוּעִים דְּמָרָךְ, מַאן יָכִיל לְגַלָּאָה, וּלְמֵימָר סִתְרִין וּגְנִיזִין דִּילָךְ.

1085

1086אוֹרַיְתָא אוֹרַיְתָא, עַלָךְ כְּתִיב: וָֽאֶהְיֶ֥ה אֶצְל֗וֹ אָ֫מ֥וֹן וָֽאֶהְיֶ֣ה שַׁ֭עֲשֻׁעִים י֤וֹם ׀ י֑וֹם. בָּךְ אִתְבְּנֵי עַלְמָא וְאִשְׁתַּכְלַל וְכָל־דְּאִשְׁתַּדַּל בָּךְ שַׁכְלִיל עַלְמִין וְקִיֵּם לוֹן, וְקִיֵּם כָּל־עוֹבָדָא וְעוֹבָדָא עַל תִּקּוּנֵהּ כִּדְקָא יָאוֹת, וְכָל־מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בָּךְ וְאִתְאַחִיד בָּךְ אִתְאַחִיד בְּאִילָנָא דְחַיֵּי.

1086

1087אוֹרַיְתָא אוֹרַיְתָא, עֲלָךְ כְּתִיב: יְקָ֣רָה הִ֭יא מִפְּנִינִ֑ים. כַּמָּה גְנִיזִין טְמִירִין אִית בָּךְ. כַּמָּה פְלִיאָן נַפְקִין מִנָּךְ. כָּל־אִנּוּן מִלִּין עִלָּאִין דְּאִתְגַּלְיָן וּדְלָא אִתְגַּלְיָן בָּךְ אִנּוּן. כָּל־מִלִּין דִּלְעֵלָּא וּלְתַתָּא וְכָל־מִלִּין דְּעַלְמָא דְאָתֵי בָּךְ אִנּוּן. מַאן יָכִיל לְמֵיקַם עַל מִלִּין דִּילָךְ, הָדָא הוּא דִכְתִיב: מִ֗י יְ֭מַלֵּל גְּבוּר֣וֹת יְהֹוָ֑ה.

1087

1088אוֹרַיְתָא אוֹרַיְתָא, כַּמָּה טָבִין אִנּוּן אָרְחִין וּשְׁבִילִין דִּילָךְ, דְּהָא בְּכָל־מִלָּה וּמִלָּה דִילָךְ אִית בַּהּ כַּמָּה עֵיטִין כַּמָּה טָבִין לִבְנֵי נְשָׁא. וְאִית בְּהוֹן כַּמָּה מַרְגְּלָאן דְּקָא מַנְהִירִין לְכָל־סְטַר. וְלֵית מִלָּה בָךְ דְּלֵית בַּהּ כַּמָּה בוֹצִינִין מְנַהֲרָן לְכָל־סְטַר.

1088

1089אוֹרַיְתָא אוֹרַיְתָא, כַּמָּה חֲבִיבִין אִנּוּן מִלִּין דִּילָךְ. מָה אִילָנָא אִית בֵּהּ שָׁרָשִׁין, וְאִית בֵּהּ קְלִפִּין, וְאִית בֵּהּ מוֹחָא, וְאִית בֵּהּ עַנְפִין, וְאִית בֵּהּ טַרְפִּין, וְאִית בֵּהּ פִּרְחִין, וְאִית בֵּהּ אֵיבָא, אוּף הָכִי אִנּוּן מִלִּין דִּילָךְ, אִית בְּהוּ פְּשָׁטֵי דִקְרָאֵי, דְּרָשָׁא וְרֶמֶז דְּקָא רָמִיז חָכְמְתָא, גֵּמַטְרִיָּאוֹת, רָזִין טְמִירִין רָזִין סְתִימִין, אִלֵּין עַל אִלֵּין, כָּשֵׁר וּפָסוּל, טָמֵא וְטָהוֹר, אָסוּר וּמֻתָּר, חַיָּב וְזַכַּאי. וּמִכָּאן וּלְהָלְאָה מִתְפַּשְּׁטָאן עַנְפִין לְכָל־סְטַר. רְחָבָה אַנְתְּ מִנִּי יָם, לֵית בָּךְ קֵץ וְתַכְלִית.

1089

1090אוֹרַיְתָא אוֹרַיְתָא, אוֹרַיְתָא עִלָּאָה, אוֹרַיְתָא דִקְשֹׁט, כַּמָּה חֲבִיבָה אַנְתְּ קַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. חֲבִיבָה אַנְתְּ לְעֵלָּא וַחֲבִיבָה אַנְתְּ לְתַתָּא. כָּל־שְׁבִילִין דִּילָךְ כֻּלְהוֹן שְׁלִים, שְׁלִים לְעֵלָּא שְׁלִים לְתַתָּא, שְׁלִים בְּעַלְמָא דֵין שְׁלִים בְּעַלְמָא דְאָתֵי.

1090

1091אוֹרַיְתָא אוֹרַיְתָא, הָא אַהֲבָה וְרִשְׁפִּין דְּשַׁלְהוּבָא דְלִבָּא אַבַּתְרָךְ. יְהֵא רַעֲוָא, תִּהְיִי אַנְתְּ חֲקוּקָה בְלִבָּן. הַדְרָךְ עֲלָן אוֹרַיְתָא קַדִּישְׁתָּא, וְהַדְרָן עֲלָךְ אוֹרַיְתָא קַדִּישְׁתָּא, דַּעְתָּךְ עֲלָן אוֹרַיְתָא קַדִּישְׁתָּא, וְדַעְתָּן עֲלָךְ אוֹרַיְתָא קַדִּישְׁתָּא, לָא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ וְלָא תִתְנְשִׁי מִנָּן, לָא בְעַלְמָא דֵין וְלָא בְעַלְמָא דְאָתִי. בְּגִין זְכוּתָא דְמֹשֶׁה רַעְיָא מְהֵימְנָא, וְכָל־זַכָּאִין צַדִּיקִין וַחֲסִידִין דִּקְשׁוֹט, וּבְגִין מַלְאֲכָא (ויופיא״ל) רַב מְמַנָּא, וְחַמְשִׁין וּתְלָת רְתִיכִין דִּתְחוֹת יְדֵהּ דְּמַתְנֵי בְּשִׁמּוּשָׁא דְאוֹרַיְתָא, כָּל־חַד וְחַד עַל אַתְרֵהּ, וְסַלְקִין לְכָל־פָּרָשָׁתָא וּפָרָשָׁתָא לְאִתְעַטְּרָא קַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאִתְיַחֲדָא לְעֵלָּא לְעֵלָּא.

1091

1092לשון זה של אורייתא אורייתא לקוח מדברי זוה״ק וצריך לאומרו בקול נעים ובמתון ואח״ז יאמרו ברוך אלהינו שבראנו לכבודו וכו׳ ויאמרו קדיש יהא שלמא:

1092

1093בקשה לטבילת ליל שבועות

1093

1094יזדרז האדם מאד בטבילה של ליל חג שבועות באשמורת הבוקר מעט קודם עלות השחר שיטבול במקוה או בבאר מים חיים אם יש לו. לקבל תוספת קדושה מן כתר עליון הנמשך בלילה הזה ע״י הלימוד והוא הנקרא שער החמשים ועליו נאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וכו׳ וכמ״ש רבינו האר״י זלה״ה בשער הכונות סוד הדבר הזה בהרחבה יותר ע״ש וקודם הטבילה יאמר בקשה זו:

1094

1095לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה אָנֹכִי מכין עצמי להיות מן השושבינים דמטרוניתא מלכתא קדישא רחל עקרת הבית. והנני בא עתה באשמורת הבוקר של יום חג השבועות בעת הנקרא אילת השחר לטבול במקוה (בבאר מים חיים) לְתַקֵּן שׁוֹרֶשׁ טבילה זו בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן להמשיך טהרה וטבילה מן כתר עליון הנמשך בלילה הזאת והוא הנקרא שער החמשים וְכַכָּתוּב וְזָרַקְתִּ֧י עֲלֵיכֶ֛ם מַ֥יִם טְהוֹרִ֖ים וּטְהַרְתֶּ֑ם. וַהֲרֵֽינִי מוכן לטבול ארבע טבילות כנגד ארבע אותיות השם ברוך הוא בנקוד קמץ (יכוין יָהָוָהָ) ועוד הֲרֵֽינִי מוכן לטבול טבילה חמישית כנגד אור החסד העליון שהוא הרצון העליון המתגלה במזל השמיני הנקרא נוצר חסד. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃

1095

1096רבון עלמא גלי קודמך דעבדינן פקודא דילך דפקדת לן באורייתא לממני שבעה שבועין בגין למזכי לאתדכאה במיין דההוא נהר דנגיד ונפיק דאקרי מיים חיים. והא מטא עידנא לאתדכאה בדכיו עלאה. יהא רעוא קמך דיתמשך לן דכיו עלאה ממבועא דנחלא עמיקא, וְיִתְקַיֵּם בָּֽנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב עַל־יַד יְחֶזְקֵאל נְבִיאֶךָ: וְזָרַקְתִּ֧י עֲלֵיכֶ֛ם מַ֥יִם טְהוֹרִ֖ים וּטְהַרְתֶּ֑ם מִכֹּ֧ל טֻמְאוֹתֵיכֶ֛ם וּמִכׇּל־גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם אֲטַהֵ֥ר אֶתְכֶֽם׃ יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1096

1097מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לֹֽא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא: יָשׁ֣וּב יְרַחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כׇּל־חַטֹּאותָֽם: תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם:

1097

1098ויטבול חמש טבילות על פי הכונות הנז׳.

1098

1099בקשה קודם הקידוש

1099

1100ביום חג השבועות קודם קידוש יאמר נוסח שלמא עלך חגא קדישא שכתו׳ לעיל במנהגי הלילה ואח״כ יאמר אוריי׳ אוריי׳ נהירו וכו׳ עד לעילא לעילא ואח״כ יאמר בקשה זו:

1100

1101רבון עלמא יהא רעוא קמך לאנהרא עינן באורייתא ובסתרין דידה ולאסברא מלין בפומנא, ונימא מלין באורח מישור כדקא יאות. והב רשו לכל שמהן וכינויין קדישין ולכל מארי מתיבתא דלעילא ותתא ולכל חיילין קדישין, ולכל נפשין ורוחין ונשמתין עלאין קדישין. לגלאה לן מילין יקירין ורזין גניזין. ובחילא דשם הוי״ה ובכל הווי״ן דיליה, ובכל כנויין קדישין דיליה, נזכה למילף באורייתא קדישא, ולמנטר פקודין דילה, ולחדשא בה מלין דקשוט כדקא יאות, לאנהרא שכינתא ולתקנא קשוטין דילה.

1101

1102רבון עלמא הוי דכיר כד הוו קיימין לגבך בטורא דסיני שתין רבוא יִשְׂרָאֵל וקבילו לך עלייהו ואתעטרת בהו יתיר מכל עממייא והוו אזלין אבתרך לכל רעותך.

1102

1103זכאה האי יומא דקבילו ביה יִשְׂרָאֵל אורייתא בטורא דסיני וכלהו הוו חמאן אפין באפין כְּדִכְתִיב פָּנִ֣ים ׀ בְּפָנִ֗ים דִּבֶּ֨ר יְהֹוָ֧ה עִמָּכֶ֛ם, זכאה האי יומא דאתגלי ביה קוב״ה לעיני כל יִשְׂרָאֵל בטורא דסיני, כְּדִכְתִיב יֵרֵ֧ד יְהֹוָ֛ה לְעֵינֵ֥י כׇל־הָעָ֖ם עַל־הַ֥ר סִינָֽי, והוו חמאן כל יִשְׂרָאֵל עינא בעינא והוו חדאן, זכאה האי יומא דכל דרין בתראין כלהו אזדמנו לתמן וכלהו קבילו אורייתא בטורא דסיני כְּדִכְתִיב כִּי֩ אֶת־אֲשֶׁ֨ר יֶשְׁנ֜וֹ פֹּ֗ה עִמָּ֙נוּ֙ עֹמֵ֣ד הַיּ֔וֹם לִפְנֵ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְאֵ֨ת אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֛נּוּ פֹּ֖ה עִמָּ֥נוּ הַיּֽוֹם׃

1103

1104זכאה האי יומא דקבילו ביה יִשְׂרָאֵל אורייתא דאעטר יוכלא בעטרוי לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כמלכא דאתעטר בגו חיליה כְּדִכְתִיב צְאֶ֧נָה ׀ וּֽרְאֶ֛ינָה בְּנ֥וֹת צִיּ֖וֹן בַּמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֑ה בָּעֲטָרָ֗ה שֶׁעִטְּרָה־לּ֤וֹ אִמּוֹ֙, זכאה האי יומא דיובלא אתעטר בהדוה ברחימו בשלימו כְּדִכְתִיב אֵֽם־הַבָּנִ֥ים שְׂמֵחָ֗ה, זכאה האי יומא דאתייהיבת ביה אורייתא באשא אוכמא על גבי אשא חוורא, לאכללא ימינא בשמאלא, ושמאלא אתחזר ימינא כְּדִכְתִיב מִימִינ֕וֹ אשדת [אֵ֥שׁ דָּ֖ת] לָֽמוֹ. בָּר֖וּךְ יְהֹוָ֥ה לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֘מֵ֥ן ׀ וְאָמֵֽן: (יִמְלֹךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן).

1104

1105פיוטים לחג השבועות

1105

1106ביו״ט של חג השבועות יאמר פיוטים אלו בשמחתו על השולחן בתוך הסעודה והם נדפסו בסה״ק רב ברכות דף קע״א. האחד מיוסד על יתד ושתי תנועות והוא לחן פזמן גואלי אל תנו שבח והודאות.

1106

1107תהלת אל ידבר פי ואוחילה ואשיר ברוב חדוה וצהלה: ביום שמחה ביום טובה ביום גילה בשמחת עם סגולת אל בדת תורה. ולי חמדה להתעלס בחוקות אל, ואשיבה בטוב טעם לכל שואל, ואתחזק לדבר בם בעוז ואל, ואורה בם לכל דורש נתיב אורה.

1107

1108דרשוה ולא ידעו מקום בינה, ואין מבין דבריה והגיונה, נתנה אל לנחלה לעם קנה, ולהם שם יסוד אמיץ במסתרה.

1108

1109כלילת טוב שתולה היא מעץ חיים, רחבה היא מאד מים וכל איים, תמימת כל כבודה רב בכל גוים, וכתר היא להוגה בה ושוחרה.

1109

1110השני סימן אליהו ח״י חז״ק

1110

1111בואי כלה בואי כלה, בואי כלה הכלולה

1111

1112אשת חיל מה טוב סחרה, לא יכבה בלילה נרה. רחוק מפנינים מכרה, נודע בשערים בעלה. בואי כלה וכו׳

1112

1113לחם עצלות לא תאכלנה, תורת חסד על לשונה, גם אור ימים בימינה, עושר וכבוד בשמאלה. בואי כלה וכו׳

1113

1114ימינה מאד רוממה. ופיה פתחה בחכמה, גם ממרחק תביא לחמה, מאד בטח בה לב בעלה. בואי כלה וכו׳

1114

1115הללוה בשערים, הזקנים עם נערים למלכים ולשרים. תתן מלכות וממשלה. בואי כלה וכו׳

1115

1116ותשחק ליום אחרון, היא חבצלת השרון. קורא בה ישמח וירון, על לומדיה חן מעלה. בואי כלה וכו׳

1116

1117חמדה גנוזה במרומים, קנויה ראשית עולמים, הנחילה אל לעם תמים, כבודו על סיני נגלה. בואי כלה וכו׳

1117

1118ירד באש ועננים, לדבר עם עם נבונים, יִשְׂרָאֵל כאחד חונים. לקבל דת אל בגילה. בואי כלה וכו׳

1118

1119חכמי לבב גבוריה. המה תמיד שוחריה, להם נגלו סתריה. ניתנה להם נחלה. בואי כלה וכו׳

1119

1120זכה ברה וטהורה, מכל פנינים יקרה, היא בראש הומיות תקרא, וברחובות תתן קולה. בואי כלה וכו׳

1120

1121קול מבשר חיש נשמעה, יבשר שלום וישועה, אז בטוב ביתך נשבעה. בעוז חדוה וצהלה.

1121

1122בואי כלה בואי כלה, בואי כלה הכלולה.

1122

1123רמזים על פי הסוד על מגילת רות

1123

1124א״ה מאחר שאני זוכר כאן דברים השייכים ליו״ט של חג השבועות ראיתי יפה ונכון להביא כאן רמזים ע״פ הסוד שחידש עט״ר אבא מארי הרה״ג רבי אליהו זללה״ה בכמהר״ר רבינו משה חיים זלה״ה על פסוקים של מגילת רות שקורין ביום זה וכבר נדפסו בספרו הבהיר מדרש אליהו והנני מעתיקם פה בקיצור כדי שילמדום החכמים היודעים בסוד ה׳ ביום זה בשמו הטוב וכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה ולעולם.

1124

1125ולנעמי מודע לאישה איש גבור חיל ממשפחת אלימלך ושמו בעז, נעמי רמז לבינה. מודע לאישה איש גבור חיל רמז לז״א שהוא בעל המלכות הנקראת גבור חיל שנבנית מהגבורות ונקראת חיל בסוד אשת חיל, ורמז במלת מודע לשון דעת שז״א הוא דעת דעולם האצילות בכללות, גם זו״ן יצאו ע״י הדעת דאו״א בסוד וידע אדם, ממשפחת אלימלך רמז לאו״א לאו״א. אלי אבא חסד, ומלך היא אימא, ושמו בועז, ב׳ ע״ז רמז לשני פרצופין דז״א שהם ישראל ויעקבו ובכללות כל אחד הוא שבעה, אבל ישראל ה״ם עשיריות שבעים, ויעקב לגבי ישראל הוא אחדים שהם שבעה, אי נמי קרינן בועז באות וא״ו בו עז רמז ללאה ורחל המחוברים בז״א ששניהם סוד הגבורה שהיא עז.

1125

1126ויאמר לה בעז לעת האוכל וכו׳ ירמוז ויאמר לה למלכות, בעז הוא ז״א, לעת האוכל לעת הזווג, כי אכילה מורה על הזווג, גושי הלום ואכלת מן חלחם רמז לחב״ד בסוד לחם שבת שהם ג׳ הויו״ת ב״ה ורמז לה שהזווג יהיה שלם בסוד חב״ד, וטבלת פתך בחומץ, פתך רמז לחסדים שה״ס לחם, וחומץ גבורות ורמז שיתמתקו הגבורו׳ בחסדים, גם רמז לה וטבלת לשון טבילה שנמשך לה מבחינת הכתר וטובלת בהם כדי להזדווג פת״ך גי׳ ת״ק רמז ליסוד שהוא שם שדי שעולה מילואו מספר ת״ק, בחומץ גבורות רמז לה שהיסוד שלה נגמר ע״י הגבורות.

1126

1127ותשב מצד הקוצרים, ר״ל ותשב המלכות עם ז״א בחיבור אחד ע״י הצדיקים הנקראים מחצדי חקלא בסוד תנו עז לאלהים, ויצבט לה קלי רמז להבירורים המתבררים מן הקלי׳ שע״י שנותן לה ז״א כח היא מבררת בסוד ששת ימי השבועה ועי״ז ותאכל זווג נח״י, ותשבע חג״ת, ותותר חב״ד שהם תוס׳.

1127

1128ותקם ללקט ויצו בעז את נעריו גם בין העמרים תלקט ולא תכלימוה, פירוש אחר שביררה חזרה לברר עוד, ויצו בעז הז״א את נעריו הם הצדיקים, גם בין העומרים כלומר אפילו אחר שביררה ונעשה עמרים באצילות ג״כ צריכה לברר אוכל מתוך אוכל כידוע ולא תכלימוה ח״ו על ידי מעשיכם שלא תעשו מעשים שאינם כראוי ותתישו כוחה מלברר בשלימות אלא תעזרוה על ידי מעשיכם הטובים. וגם שול תשולו לה, ר״ל תמשיכו לה לשון שולה דגים מן הים, מן חצבתים כמנין כח״ב חג״ת נהי״ם שעולים תקמ״ו ועם הכולל תקמ״ז כמנין הצבתים ועזבתם מלשון עזוב תעזוב עמו שתתנו לה כח במעשיכם הטובים בסוד תנו עוז לאלקים ולקטה תמיד לקוט בתר לקוט, ולא תגערו בה, תגערו בהפוך אתוון תגרעו שלא תחטאו ותפגמו בה ח״ו.

1128

1129ותלקט בשדה עד הערב כלומר עד שהשלימה הבירורים של היום. ותחבוט את אשר לקטה ר״ל תקנה הבירורים שלה. ויהי כאיפה שעורים כלומר ויהי הבירור שלה כלול מן עשר ספירות ממלכות עד הכתר, גם עלתה ממלכות עד הכתר, כי המלכות נקראת איפה ושערים מספר הכתר, ותשא הבירורים ותבא העיר פירוש שקבלה ה״ג מנצפ״ך שהם פ״ר ועם כללותם הם פרה בסוד פרה אדומה כמנין העי״ר.

1129

1130ותרא חמותה היא אימא את אשר ליקטה כלומר ותרא אימא מה שביררה המלכות, ותוצא ותתן לה את אשר הותירה משבעה דידוע דאחר שנמשכין מוחין לאו״א ממשיכין לזו״ן וזהו ותוציא אימא ותתן לה מוחין למלכות את אשר הותירה משבעה, גם רמז באומרו ותוציא ותתן לה דידוע בסוד השינה שאימא מסלקת הנה״י מז״א ומכניסתן במלכות לעשות לה נסירה. וז״ש ותוציא אימא מז״א הם הנה״י ותתן לה למלכות.

1130

1131ותאמר לה חמותה היא אימא, איפה לקט היום ואנה עשית יהי מכירך ברוך. כלומר היסוד שנקרא ברוך ותגר לחמותה את אשר עשתה עמו, ותגד לשון המשכה שהמשיכה לה הבירורים אשר תקנה. ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו היום, בעז כי הז״א נקרא יום וגם נקרא בעז ב׳ עז.

1131

1132ותדבק בנערות בעז הם נשמות הצדיקים. ללקט פירוש לברר עמהם, עד כלות קציר השעורים וקציר החטים רמז שיש בירורים שאינם ממותקים שקראם שעורים ויש בירורים ממותקים וקראם חטים וכשנשלמים כל הברורים אז ותשב את חמותה שתהיה המלכות בחינת אימא.

1132

1133ושמת שמלותיך עליך סוד חשמל. וירדת הגרן לברר. וכתיב וירדתי ביו״ד לרמוז במחשבה אתבריר כולא. אל תוודעי לאיש לז״א בבחינת זווג, עד כלותו לאכול ולשתות שממשיך מוחין.

1133

1134ויהי בשכבו וידעת את המקום אשר ישכב שם ובאת וגלית מרגלותיו ושכבת, רמז שבתחלה מלבשת הנה״י שלו, יהוא יגיד לך ימשוך לך בחינת היסוד הנקרא כל אותיות לך את אשר תעשין שעי״ז תתקני הכל, גם את כ״ב אותיות מן א׳ ועד תי״ו על ידי הארת אימא הנקראת אשר, תעשין תתקני אותם ותאמר עליה כל אשר תאמרי אלי אעשה, ותרד הגרן לברר ותעש ככל אשר צותה חמותה.

1134

1135ויאכל בעז הז״א, וישת שבאו לו מוחין, ויטב לבו נעשה בו הלב שמהארת המוחין נעשה הלב כנז׳ בע״ח שער פרצוף זו״ן פ״ד ויבא לשכב בחינת זווג, בקצה הערמה גי׳ ש״ך שעל ידי מ״ן דש״ך יהיה הזווג, ואמר בקצה הערמה כלומר אפילו על מקצת בירור, ותבא בל״ט גי׳ א״ם רמז שהנסירה שלה תהיה ע״י אימא ורמז ג״כ במלת בלט לומר שהנסירה תהיה אחר הדורמיטא, ותגל מרגלותיו ותשכב בסוד הזווג ויהי בחצי הלילה, המלכות שנקראת לילה בחצי דייקא שהיא מלבשת החזה, ויחרד האיש הז״א וילפת בסוד התעוררות הזווג, והנה אשה המלכות שוכבת מרגלותיו והוא רוצה שתגדל ותהיה כנגד כל פרצופו, ואמר מי את, כלומר מי אימא שנקראת מי, רצוני שתהי׳ בבחינת אימא, ותאמר אנכי רות אמתך שלא עליתי עדיין כנגד כל הפרצוף שלך אלא עודני קטנה שנחשבת אמתך לכן אבקש ופרשת כנפיך על אמתך שרוצה לעלות עד חג״ת דיליה שנעשים חב״ד שלה.

1135

1136ואמרתם כה לחי, הדר מלך השמיני שהוא היסוד הנקרא חי, ואתה הז״א שלום שנתקנו הכלים דז״א ע״י היסוד הנז׳ וביתך המלכות שלום. וכל אשר לך הם או״א וישסו״ת שנשפעים זו״ן מהם שלום, כי גם הם אחוריים שלהם ירדו ממקומם ונתקנו ג״כ ע״י היסוד הנז׳, וז״א שָׁל֨וֹם ׀ שָׁל֜וֹם לְךָ, אמר ב״פ שלום על זו״ן שנתקנו ושלום לעוזרך הם או״א וישסו״ת שהם עוזרים לזו״ן, או ואמרתם לשון זווג, כה המלכות לחי היסוד.

1136

1137וישלח דוד את ידו רמז לשם מ״ב שה״ס הידים, אל הכלי לברר כלים הנשברים, ויקח משם אבן שבירר הב״ן עם הכולל אבן, ויקלע שעשה חיבור ושילוב, ויך את הפלשתי דעל ידי הברורים נכנעים הקליפות.

1137

1138וַיְהִ֥י דָוִ֛ד לְכׇל־דְּרָכָ֖ו מַשְׂכִּ֑יל רמז ללאה ורחל הנקראים דרך בסוד דרך גבר, משכיל היסוד בסוד משכיל לאותן כלומר שעשה דוד הע״ה זווג לאה ורחל עם היסוד, ועי״ז וה׳ עמו, או הכונה וה׳ מוחין דגדלות דהויות עמו.

1138

1139ובמה יתרצה זה אל אדוניו הלא בראשי האנשים ההם, כלומר יתרצה זה דוד אל אדוניו הקדוש ברוך הוא ע״י בירור ניצוצות הקדושה שמברר מן הראש שלהם.

1139

1140תיקון א

1140

1141תיקון לרואה קרי ביום הכפורים

1141

1142יטבול במוצאי כיפור תכף ומיד שבעה טבילות, אחת להטהר מטומאת קרי. הב׳ להפריד ממנו הקליפה של הטומאה הג׳ להכרית ולשבר כח הקליפה, הד׳ למשוך עליו מים טהורים ממקוה העליון הטהורה ובעודו במים יאמר

1142

1143לֵ֣ב טָ֭הוֹר בְּרָא־לִ֣י אֱלֹהִ֑ים וְר֥וּחַ נָ֝כ֗וֹן חַדֵּ֥שׁ בְּקִרְבִּֽי׃ שני פעמים בזא״ז

1143

1144ויחזור ויטבול פעם חמישית למשוך עליו מים טהורים ממקוה העליון הטהור, ואח״כ יטבול טבילה ששית ויכוין למשוך לעצמו שפע טהרה וקדושה וברכה וחיים ממזל נוצר חסד שהוא מזל השמיני, ואח״כ יטבול טבילה שביעית למשוך שפע טהרה וקדושה וברכה ממזל ונקה שהוא מזל הי״ג.

1144

1145אחר כך ילבוש בגדיו וירחץ ידיו ויעשה סדר התשליך כמו שעושין ביום ר״ה בשלשה פסוקים של מי אל כמוך ואח״כ יקיף התיבה בבית הכנסת שבעה הקפות ובכל הקפה יאמר

1145

1146מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד הָב֣וּ לַ֭יהֹוָה בְּנֵ֣י אֵלִ֑ים הָב֥וּ לַ֝יהֹוָ֗ה כָּב֥וֹד וָעֹֽז׃ הָב֣וּ לַ֭יהֹוָה כְּב֣וֹד שְׁמ֑וֹ הִשְׁתַּחֲו֥וּ לַ֝יהֹוָ֗ה בְּהַדְרַת־קֹֽדֶשׁ׃ ק֥וֹל יֶהֶוֶ֗הֶ עַל־הַ֫מָּ֥יִם אֵֽל־הַכָּב֥וֹד הִרְעִ֑ים יְ֝הֹוָ֗ה עַל־מַ֥יִם רַבִּֽים׃ קוֹל־יְהְוְ֥הְ בַּכֹּ֑חַ ק֥וֹל יֹ֝הֹוֹ֗הֹ בֶּהָדָֽר׃ ק֣וֹל יִ֭הִוִהִ שֹׁבֵ֣ר אֲרָזִ֑ים וַיְשַׁבֵּ֥ר יְ֝הֹוָ֗ה אֶת־אַרְזֵ֥י הַלְּבָנֽוֹן׃ וַיַּרְקִידֵ֥ם כְּמוֹ־עֵ֑גֶל לְבָנ֥וֹן וְ֝שִׂרְיֹ֗ן כְּמ֣וֹ בֶן־רְאֵמִֽים׃ קוֹל־יֻהֻוֻ֥הֻ חֹצֵ֗ב לַהֲב֥וֹת אֵֽשׁ׃ ק֣וֹל י֭וּהוּווּהוּ יָחִ֣יל מִדְבָּ֑ר יָחִ֥יל יְ֝הֹוָ֗ה מִדְבַּ֥ר קָדֵֽשׁ׃ ק֤וֹל יְהֹוָ֨ה ׀ יְחוֹלֵ֣ל אַיָּלוֹת֮ וַֽיֶּחֱשֹׂ֢ף יְעָ֫ר֥וֹת וּבְהֵיכָל֑וֹ כֻּ֝לּ֗וֹ אֹמֵ֥ר כָּבֽוֹד׃ יְ֭הֹוָה לַמַּבּ֣וּל יָשָׁ֑ב וַיֵּ֥שֶׁב יְ֝הֹוָ֗ה מֶ֣לֶךְ לְעוֹלָֽם׃ יְֽהֹוָ֗ה עֹ֭ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן יְהֹוָ֓ה ׀ יְבָרֵ֖ךְ אֶת־עַמּ֣וֹ בַשָּׁלֽוֹם׃ ופסוק אחד מן פסוקי אנא בכח

1146

1147אח״כ יעשה כפרה בתרנגול כדרך שעושין בערב כיפור ויכוין המסבב בשם חת״ך בר״ת חליפתך תמורתך כפרתך. ובכל סיבוב יאמר המסבב פסוק זה באיוב ל״ג

1147

1148וַיְחֻנֶּ֗נּוּ וַיֹּ֗אמֶר פְּ֭דָעֵהוּ מֵרֶ֥דֶת שָׁ֗חַת מָצָ֥אתִי כֹֽפֶר׃ מָצָאתִי כֹפֶר. מָצָאתִי כֹפֶר.

1148

1149ויוליך התרנגל אצל השוחט וישחטנו כהלכתו, וזה בעל הקרי יכסה הדם ויברך על כסוי דם בעפר ויתן התרנגולים לעני ירא שמים. ויתענה שלשה ימים יום אחד בין כפור לסוכות ושני ימים אחר סוכות ויקבל התענית מבעוד יום ויאמר (נוסח קבלה זו:)

1149

1150רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵֽינִי לְפָנֶיךָ בְּתַעֲנִית יחיד לְמָחָר מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכוֹכָבִים, כדי לתקן מה שפגמתי באות ברית קדש חותמא דמלכא אשר חטאתי עויתי ופשעתי בהשחתת זרע לבטלה.

1150

1151וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שתקבל תעניתי באהבה וברצון ויהיה מיעוט חלבי ודמי שמתמעט בתעניתי חשוב ומקובל ומרוצה לפניך לתקן מה שפגמתי באות ברית קודש חותמא דמלכא, ולתקן מה שפגמתי במאתים ושמונה וארבעים איברים ושלש מאות וחמשה וששים גידים שביסוד. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בקבלת תענית זה. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃ ב״פ

1151

1152בכל יום משלשה ימים של תעניות אלו ילמוד ספר חמישי בתהלים ושיר השירים כולה ומשניות הנדפסים בקריאי מועד של חג השבועות ואדרא זוטא כולה וגם ידליק נר לכבוד נשמת יוסף הצדיק ויעשה הקפות לתיבה שבבית הכנסת שבעה הקפות ובכל הקפה יאמר מזמור לדוד הבו לה׳ בני אלים כולו ופסוק אחד מן אנא בכח וכנז״ל.

1152

1153מיום מוצאי כפור עד יום שמיני עצרת עד ועד בכלל יאמר בכל יום פסוקים אלו כפי המספר הזה.

1153

1154א֭וֹר זָרֻ֣עַ לַצַּדִּ֑יק וּֽלְיִשְׁרֵי־לֵ֥ב שִׂמְחָֽה׃ כ״ו פעמים

1154

1155כִּֽי־עִ֭מְּךָ מְק֣וֹר חַיִּ֑ים בְּ֝אוֹרְךָ֗ נִרְאֶה־אֽוֹר׃ כ״ו פעמים

1155

1156תּֽוֹדִיעֵנִי֮ אֹ֤רַח חַ֫יִּ֥ים שֹׂ֣בַע שְׂ֭מָחוֹת אֶת־פָּנֶ֑יךָ נְעִמ֖וֹת בִּימִינְךָ֣ נֶֽצַח׃ כ״ו פעמים

1156

1157לֵ֣ב טָ֭הוֹר בְּרָא־לִ֣י אֱלֹהִ֑ים וְר֥וּחַ נָ֝כ֗וֹן חַדֵּ֥שׁ בְּקִרְבִּֽי׃ כ״ו פעמים

1157

1158נֵר־לְרַגְלִ֥י דְבָרֶ֑ךָ וְ֝א֗וֹר לִנְתִיבָתִֽי׃ כ״ו פעמים

1158

1159עֵינַ֣י תָּ֭מִיד אֶל־יְהֹוָ֑ה כִּ֤י הֽוּא־יוֹצִ֖יא מֵרֶ֣שֶׁת רַגְלָֽי׃ כ״ו פעמים

1159

1160שִׁ֗יר לַֽמַּ֫עֲל֥וֹת אֶשָּׂ֣א עֵ֭ינַי אֶל־הֶהָרִ֑ים מֵ֝אַ֗יִן יָבֹ֥א עֶזְרִֽי׃ עֶ֭זְרִי מֵעִ֣ם יְהֹוָ֑ה עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃ אַל־יִתֵּ֣ן לַמּ֣וֹט רַגְלֶ֑ךָ אַל־יָ֝נ֗וּם שֹׁמְרֶֽךָ׃ הִנֵּ֣ה לֹֽא־יָ֭נוּם וְלֹ֣א יִישָׁ֑ן יִשְׂרָאֵֽל׃ יְהֹוָ֥ה שֹׁמְרֶ֑ךָ יְהֹוָ֥ה צִ֝לְּךָ֗ עַל־יַ֥ד יְמִינֶֽךָ׃ יוֹמָ֗ם הַשֶּׁ֥מֶשׁ לֹֽא־יַכֶּ֗כָּה וְיָרֵ֥חַ בַּלָּֽיְלָה׃ יְֽהֹוָ֗ה יִשְׁמׇרְךָ֥ מִכׇּל־רָ֑ע יִ֝שְׁמֹ֗ר אֶת־נַפְשֶֽׁךָ׃ יְֽהֹוָ֗ה יִשְׁמׇר־צֵאתְךָ֥ וּבוֹאֶ֑ךָ מֵ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם׃ שבעה פעמים

1160

1161שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֑וֹת מִמַּעֲמַקִּ֖ים קְרָאתִ֣יךָ יְהֹוָֽה׃ אֲדֹנָי֮ שִׁמְעָ֢ה בְק֫וֹלִ֥י תִּהְיֶ֣ינָה אׇ֭זְנֶיךָ קַשֻּׁב֑וֹת לְ֝ק֗וֹל תַּחֲנוּנָֽי׃ אִם־עֲוֺנ֥וֹת תִּשְׁמׇר־יָ֑הּ אֲ֝דֹנָ֗י מִ֣י יַעֲמֹֽד׃ כִּֽי־עִמְּךָ֥ הַסְּלִיחָ֑ה לְ֝מַ֗עַן תִּוָּרֵֽא׃ קִוִּ֣יתִי יְ֭הֹוָה קִוְּתָ֣ה נַפְשִׁ֑י וְֽלִדְבָר֥וֹ הוֹחָֽלְתִּי׃ נַפְשִׁ֥י לַאדֹנָ֑י לַ֝בֹּ֗קֶר שֹׁמְרִ֥ים לַבֹּֽקֶר׃ יַחֵ֥ל יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־יְ֫הֹוָ֥ה כִּֽי־עִם־יְהֹוָ֥ה הַחֶ֑סֶד וְהַרְבֵּ֖ה עִמּ֣וֹ פְדֽוּת׃ וְ֭הוּא יִפְדֶּ֣ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל עֲוֺנֹתָֽיו׃ שבעה פעמים

1161

1162יֹ֭שֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן בְּצֵ֥ל שַׁ֝דַּ֗י יִתְלוֹנָֽן׃ אֹמַ֗ר לַ֭יהֹוָה מַחְסִ֣י וּמְצוּדָתִ֑י אֱ֝לֹהַ֗י אֶבְטַח־בּֽוֹ׃ כִּ֤י ה֣וּא יַ֭צִּילְךָ מִפַּ֥ח יָק֗וּשׁ מִדֶּ֥בֶר הַוּֽוֹת׃ בְּאֶבְרָת֨וֹ ׀ יָ֣סֶךְ לָ֭ךְ וְתַחַת־כְּנָפָ֣יו תֶּחְסֶ֑ה צִנָּ֖ה וְסֹחֵרָ֣ה אֲמִתּֽוֹ׃ לֹֽא־תִ֭ירָא מִפַּ֣חַד לָ֑יְלָה מֵ֝חֵ֗ץ יָע֥וּף יוֹמָֽם׃ מִ֭דֶּבֶר בָּאֹ֣פֶל יַהֲלֹ֑ךְ מִ֝קֶּ֗טֶב יָשׁ֥וּד צׇהֳרָֽיִם׃ יִפֹּ֤ל מִצִּדְּךָ֨ ׀ אֶ֗לֶף וּרְבָבָ֥ה מִימִינֶ֑ךָ אֵ֝לֶ֗יךָ לֹ֣א יִגָּֽשׁ׃ רַ֭ק בְּעֵינֶ֣יךָ תַבִּ֑יט וְשִׁלֻּמַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תִּרְאֶֽה׃ כִּֽי־אַתָּ֣ה יְהֹוָ֣ה מַחְסִ֑י עֶ֝לְי֗וֹן שַׂ֣מְתָּ מְעוֹנֶֽךָ׃ לֹא־תְאֻנֶּ֣ה אֵלֶ֣יךָ רָעָ֑ה וְ֝נֶ֗גַע לֹא־יִקְרַ֥ב בְּאׇהֳלֶֽךָ׃ כִּ֣י מַ֭לְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּ֑ךְ לִ֝שְׁמׇרְךָ֗ בְּכׇל־דְּרָכֶֽיךָ׃ עַל־כַּפַּ֥יִם יִשָּׂא֑וּנְךָ פֶּן־תִּגֹּ֖ף בָּאֶ֣בֶן רַגְלֶֽךָ׃ עַל־שַׁ֣חַל וָפֶ֣תֶן תִּדְרֹ֑ךְ תִּרְמֹ֖ס כְּפִ֣יר וְתַנִּֽין׃ כִּ֤י בִ֣י חָ֭שַׁק וַאֲפַלְּטֵ֑הוּ אֲ֝שַׂגְּבֵ֗הוּ כִּֽי־יָדַ֥ע שְׁמִֽי׃ יִקְרָאֵ֨נִי ׀ וְֽאֶעֱנֵ֗הוּ עִמּֽוֹ־אָנֹכִ֥י בְצָרָ֑ה אֲ֝חַלְּצֵ֗הוּ וַאֲכַבְּדֵֽהוּ׃ אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים אַשְׂבִּיעֵ֑הוּ וְ֝אַרְאֵ֗הוּ בִּישׁוּעָתִֽי׃ שלשה פעמים

1162

1163ואח״כ יאמר בקשה זו שתיקן הרש״ש זללה״ה לאומרה בר״ה וכפור בהוצ׳ ס״ת.

1163

1164לְעוֹלָ֥ם יְהֹוָ֑ה דְּ֝בָרְךָ֗ נִצָּ֥ב בַּשָּׁמָֽיִם׃ י״ב פעמים

1164

1165יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שתעשה למען רחמיך ולמען שמך הגדול הנכתב ואינו נקרא שנתכוונתי בו שתצילנו לנו ולשותינו ולבנינו ולבנותינו ולכל הנלוים אלינו מכל רע ומשחית ומגפה ומכל צרה וצוקה ויגון ואנחה ומכל חולי ומחלה ולמען השם הקדוש המתפשט ממאור המרכבה התחתונה אָלָדָ וכשהוא כלול עם מקורו אֶהְיֶה אֶאָהְלָיֶדָה שתבטל ברחמיך המרובים ובחסדיך הפשוטים מעלינו ומעל כל בני ביתינו כל גזירות קשות ורעות ויסכרו פה כל המקטרגים והמשטינים מעלינו בכח השם הקדוש המתפשט ממאור המרכבה העליונה קָרַעַ וכשהוא כלול במקורו יְהוָה יְקָהָרַוֹעְה שתבטל ברחמיך הרבים ובחסדי׳ הפשו׳ מעלינו ומעל כל בני ביתינו כל המקטרגים והמשטינים וכל גזירות קשות ורעות ושנאת חנם, וחדש עלינו שנה טובה ומבורכת ותפרנסנו בשפע גדול ובהיתר ולא ישלוט בנו עין הרע ותצלחינו בלימודינו ובכל מעשה ידינו אנס״ו.

1165

1166בכל יום משלשה ימי תעניות הנז״ל יאמר אחר מנחה סמוך לערב בקשה זו ויתנום בידו מעות לצדקה כפי יכולתו ויאמר בקשה זו בהיותו תופז מעות הצדקה בידו.

1166

1167רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שהקרבתי לפניך חלבי ודמי בתעניתי היום הזה והרתחתי אותם בחמימות חולשת גופי יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שיהא חשוב ומקובל ומרוצה לפניך חלבי ודמי שנתמעט היום בתעניתי וגם תהיה השובה ומרוצת לפניך מצות הצדקה שאני מפריש אותה בידי לתקן מה שפגמתי באות ברית קודש בעון השחתת זרע לבטלה ויהיה חשוב לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בתיקון פגם עון זה ותרחמני והחייני חיים ארוכים טובים ומתוקנים ותבטל מעלי כָּל־גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת וכל מיני יסורין ותפרוש עלי סוכת שלומיך ותקנני בעצה טובה. מלפניך שבור והסר השטן מלפנינו ומאחרינו ובצל. כנפיך תסתירנו עזרינו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1167

1168יתאזר ויתאמץ מאד מאד בשנה זו בליל הו״ר ובליל חג השבועות שלא ישן כלל גם ישתדל לעשות תיקון כרת בכל ליל ער״ח בשנה זו וגם יתענה בכל ער״ח גם יעשה שבעה הקפות לתיבה עם קריאת המזמור בכל ער״ח וגם ידליק בכל ר״ח נר לכבוד נשמת יוסף הצדיק ע״ה בכל השנה הזאת גם יזהר לעשות בכל שנה זאת מצות כסוי הדם ובפחות יעשה ג״פ בשבוע.

1168

1169בכל ער״ח בשנה זו כולה ילמוד ח״י פרשיות דהיינו מן בראשית עד אשר ברא אלקים לעשות הם ז׳ פרשיות ופרשת העקידה ופרשת שירת הים הרי תשעה וגם פרשת וזאת הברכה יקראנה כולה שהיא תשעה פרשיות ואח״כ ילמוד ח״י מזמורים בתהלים שהם אשרי תמימי דרך עד סוף הוא מזמור אחד, וט״ו מזמורים של שיר המעלות ומזמור קמ״ה ומזמור ק״ן הרי ח״י מזמורים ואח״כ יאמר ח״י פסוקים של יהי כבוד ומשנה פרק א׳ דאבות שיש בו ח״י הלכות ומכאן ולהבא ישמור עצמו מאד.

1169

1170תיקון ב

1170

1171תיקון לעון נדה למי שאין בו כח להתענות כי יש נכשלים בעוה״ר בעון זה ב״מ קרוב למזיד שבאים על נשותיהם בליל הוסת שלהן וישראל קדושים הם וחפצים לעשות תיקון. אך רובא דעלמא כשל כוחם להתענות תעניות הצריכים לעון זה וגם א״א להתגלגל בשלג ורוצים לפדות ימי התעניות וגם גלגול השלג ע״י קריאת התורה והפרשת הצדקה כפי הראוי ומתוקן לדבר זה. ויש איותה נפשם לעשות תיקון לעון זה וכיוצא בו אע״פ שיודעים שלא חטאו בגלגול זה עתה אלא חוששים שמא חטאו בגלגולים שעברו.

1171

1172והנה ידוע מפי רבנו האר״י החי זיע״א שצריך להתענות בעבור תיקון פגם עון הנדה שצריך להתענות שנים ושמונים יום יען כי החטא הזה פוגם בשם י״ה׳ה׳ היוצא מן ר״ת י״הוה ה״ושיעה ה״מלך והענין הוא כי כל אות משתיהם בשני הציורים הנז׳ הם בג׳ כ״ד וב״פ כ״ד הם מ״ח ועם אות י׳ הרי נ״ח ועם הכולל הרי בג׳ נדה. הרי ידעת איך עון נדה תלוי בשם הנז׳ ואמנם מה שצריך להתענות פ״ב יום הוא לפי שכל אות ה׳ משתיהם יש בה ג׳ מלויים ואלו הם ה״י ה״א ה״ה בגי׳ ל״א ואמנם השני ההין הם ס״ב ועם יו״ד במלואה הרי פ״ב והמתענה פ״ב יום הנז׳ צריך לכוין בכונה זו. גם יכוין כי בעון נדה גרם כי האות ה׳ היתה נעה ונדה כי זה הוא פירוש נדה נד ה׳ ועתה בתשובה תחזור למקומה ותתיישב ובכל יום מימי תעניותיו הנז׳ יכיון בשם הנז׳ בכונות הנז׳. ויתגלגל בשלג ז׳ פעמים יען כי החרים והוביש שבעה נחלי המלכות ובתשובתו יחזרו להיות נמשכים כבתחילה וכנז׳ כל זה בדברי רבינו האר״י ז״ל בשער רוח הקדש ע״ש. ועל כן אם האדם חלוש ואינו יכול להתענות ובפרט שהתעניות אלו צריכים להיות רצופים אז יפדה התעניות וגם את השלג שאינו יכול להתגלגל כל גופו שבעה פעמים פנים ואחור יעשה פדיון בזה הסדר בעזה״ו.

1172

1173וזה הוא סדר פדיון השלג יקבל עליו תענית יחיד יום אחד וביום התענית יטבול תחלה שבעה טבילות. וקודם הטבילה יאמר כך

1173

1174הריני מוּכָן וּמְזוּמָן לקיים בעזרת האל יתברך מצות עשה של התשובה כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה וְשַׁבְתָּ֞ עַד־יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ. וַהֲרֵֽינִי מתחרט על כל מה שחטאתי עויתי ופשעתי בין בגלגול זה בין בגלגולים אחרים חרטה גמורה ושלימה ומקבל עלי שלא לחזור ולחטוא עוד והשי״ת ברחמיו יעזרני על דבר כבוד שמו מעתה ועד עולם אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

1174

1175ואח״כ יאמר הודוי אנא ה׳ אלוקינו וכו׳ וכשיגיע לאות נו״ן יאמר

1175

1176נכשלנו אני וביתי בעון נדה ופגמנו בשמות הקודש וגרמנו להחריב ולהוביש שבעה נחלי המלכות בעונינו.

1176

1177ואח״כ יסיים הוידוי ויאמר מה נאמר וכו׳. יהי רצון וכו׳. ויאמר פסוקי מי אל כמוך וגו׳ שלשה פעמים ואז יטבול במקוה כשר שבעה טבילות כנגד שבעה נחלי המלכות ואח״כ ילבש בגדיו וירחץ ידיו ויאמר בקשה זו.

1177

1178רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ אשר חטאתי עויתי ופשעתי אני וביתי בעון נדה וגרמנו להחריב ולהוביש שבעה נחלי המלכות. ואתה ברחמיך הודעת לנו עַל־יְדֵי עבדיך חכמי יִשְׂרָאֵל לתקן הפגם להתגלגל שבעה פעמים בשלג וְגָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁאֵין אֲנַחְנוּ יכולים לעשות תיקון הזה של גלגול השלג כהלכתו. לכן יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שיהיו חשובים ומקובלים ורצויים לפניך שבעה הטבילות שטבלתי במים קרים כאלו נתגלגלתי כל גופי בשלג שבעה פעמים וברוב רחמיך וחסדיך יחזרו שבעה נחלי המלכות להיות מאירים ונשפעים ומלאים ונמשכים כבתחלה. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1178

1179ואח״כ יאמר פסוקים אלו.

1179

1180וּבְנָיָ֨הוּ בֶן־יְהוֹיָדָ֧ע בֶּן־אִֽישׁ־חַ֛יִל חי רַב־פְּעָלִ֖ים מִֽקַּבְצְאֵ֑ל ה֣וּא הִכָּ֗ה אֵ֣ת שְׁנֵ֤י אֲרִאֵל֙ מוֹאָ֔ב וְ֠ה֠וּא יָרַ֞ד וְהִכָּ֧ה אֶֽת־]הָאֲרִ֛י[ האריה בְּת֥וֹךְ הַבֹּ֖אר בְּי֥וֹם הַשָּֽׁלֶג׃ וְהוּא־הִכָּה֩ אֶת־אִ֨ישׁ מִצְרִ֜י אשר אִ֣ישׁ מַרְאֶ֗ה וּבְיַ֤ד הַמִּצְרִי֙ חֲנִ֔ית וַיֵּ֥רֶד אֵלָ֖יו בַּשָּׁ֑בֶט וַיִּגְזֹ֤ל אֶֽת־הַחֲנִית֙ מִיַּ֣ד הַמִּצְרִ֔י וַיַּהַרְגֵ֖הוּ בַּחֲנִיתֽוֹ׃ אֵ֣לֶּה עָשָׂ֔ה בְּנָיָ֖הוּ בֶּן־יְהוֹיָדָ֑ע וְלוֹ־שֵׁ֖ם בִּשְׁלֹשָׁ֥ה הַגִּבֹּרִֽים׃ מִן־הַשְּׁלֹשִׁ֣ים נִכְבָּ֔ד וְאֶל־הַשְּׁלֹשָׁ֖ה לֹא־בָ֑א וַיְשִׂמֵ֥הוּ דָוִ֖ד אֶל־מִשְׁמַעְתּֽוֹ׃ (שמואל ב כ״ג:כ״ב-כ״ג)

1180

1181לְכוּ־נָ֛א וְנִוָּֽכְחָ֖ה יֹאמַ֣ר יְהוָ֑ה אִם־יִֽהְי֨וּ חֲטָאֵיכֶ֤ם כַּשָּׁנִים֙ כַּשֶּׁ֣לֶג יַלְבִּ֔ינוּ אִם־יַאְדִּ֥ימוּ כַתּוֹלָ֖ע כַּצֶּ֥מֶר יִהְיֽוּ׃ (ישעיהו א׳:י״ח)

1181

1182כִּ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר יֵרֵד֩ הַגֶּ֨שֶׁם וְהַשֶּׁ֜לֶג מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וְשָׁ֙מָּה֙ לֹ֣א יָשׁ֔וּב כִּ֚י אִם־הִרְוָ֣ה אֶת־הָאָ֔רֶץ וְהוֹלִידָ֖הּ וְהִצְמִיחָ֑הּ וְנָ֤תַן זֶ֙רַע֙ לַזֹּרֵ֔עַ וְלֶ֖חֶם לָאֹכֵֽל׃ כֵּ֣ן יִהְיֶ֤ה דְבָרִי֙ אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִפִּ֔י לֹא־יָשׁ֥וּב אֵלַ֖י רֵיקָ֑ם כִּ֤י אִם־עָשָׂה֙ אֶת־אֲשֶׁ֣ר חָפַ֔צְתִּי וְהִצְלִ֖יחַ אֲשֶׁ֥ר שְׁלַחְתִּֽיו׃ (ישעיהו נ״ה:י״א)

1182

1183אִם־הִתְרָחַ֥צְתִּי במו בְמֵי־שָׁ֑לֶג וַ֝הֲזִכּ֗וֹתִי בְּבֹ֣ר כַּפָּֽי׃ (איוב ט׳:ל׳)

1183

1184כִּ֤י לַשֶּׁ֨לֶג ׀ יֹאמַ֗ר הֱוֵ֫א־אָ֥רֶץ וְגֶ֥שֶׁם מָטָ֑ר וְ֝גֶ֗שֶׁם מִטְר֥וֹת עֻזּֽוֹ׃ (איוב ל״ז:ו׳)

1184

1185תְּחַטְּאֵ֣נִי בְאֵז֣וֹב וְאֶטְהָ֑ר תְּ֝כַבְּסֵ֗נִי וּמִשֶּׁ֥לֶג אַלְבִּֽין׃ ג״פ

1185

1186בְּפָ֘רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֘כִ֤ים בָּ֗הּ תַּשְׁלֵ֥ג בְּצַלְמֽוֹן׃

1186

1187הַנֹּתֵ֣ן שֶׁ֣לֶג כַּצָּ֑מֶר כְּ֝פ֗וֹר כָּאֵ֥פֶר יְפַזֵּֽר׃ (תהלים)

1187

1188לֹא־תִירָ֣א לְבֵיתָ֣הּ מִשָּׁ֑לֶג כִּ֥י כׇל־בֵּ֝יתָ֗הּ לָבֻ֥שׁ שָׁנִֽים׃ (משלי ל״א:כ״א)

1188

1189אח״כ יאמר עוד פסוקים אלו.

1189

1190וַיָּ֤שׇׁב אַבְרָהָם אֶל־נְעָרָ֔יו וַיָּקֻ֛מוּ וַיֵּלְכ֥וּ יַחְדָּ֖ו אֶל־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֥שֶׁב אַבְרָהָ֖ם בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע׃ (תורה וירא)

1190

1191וַיָּ֨שׇׁב יִצְחָ֜ק וַיַּחְפֹּ֣ר ׀ אֶת־בְּאֵרֹ֣ת הַמַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ בִּימֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יו וַיְסַתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים אַחֲרֵ֖י מ֣וֹת אַבְרָהָ֑ם וַיִּקְרָ֤א לָהֶן֙ שֵׁמ֔וֹת כַּשֵּׁמֹ֕ת אֲשֶׁר־קָרָ֥א לָהֶ֖ן אָבִֽיו׃ וַיַּחְפְּר֥וּ עַבְדֵֽי־יִצְחָ֖ק בַּנָּ֑חַל וַיִּ֨מְצְאוּ־שָׁ֔ם בְּאֵ֖ר מַ֥יִם חַיִּֽים׃ וַיָּרִ֜יבוּ רֹעֵ֣י גְרָ֗ר עִם־רֹעֵ֥י יִצְחָ֛ק לֵאמֹ֖ר לָ֣נוּ הַמָּ֑יִם וַיִּקְרָ֤א שֵֽׁם־הַבְּאֵר֙ עֵ֔שֶׂק כִּ֥י הִֽתְעַשְּׂק֖וּ עִמּֽוֹ׃ וַֽיַּחְפְּרוּ֙ בְּאֵ֣ר אַחֶ֔רֶת וַיָּרִ֖יבוּ גַּם־עָלֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֥א שְׁמָ֖הּ שִׂטְנָֽה׃ וַיַּעְתֵּ֣ק מִשָּׁ֗ם וַיַּחְפֹּר֙ בְּאֵ֣ר אַחֶ֔רֶת וְלֹ֥א רָב֖וּ עָלֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֤א שְׁמָהּ֙ רְחֹב֔וֹת וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי־עַתָּ֞ה הִרְחִ֧יב יְהֹוָ֛ה לָ֖נוּ וּפָרִ֥ינוּ בָאָֽרֶץ׃ וַיַּ֥עַל מִשָּׁ֖ם בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃ (תולדות)

1191

1192וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא וַיָּבֹ֙אוּ֙ עַבְדֵ֣י יִצְחָ֔ק וַיַּגִּ֣דוּ ל֔וֹ עַל־אֹד֥וֹת הַבְּאֵ֖ר אֲשֶׁ֣ר חָפָ֑רוּ וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ מָצָ֥אנוּ מָֽיִם׃ וַיִּקְרָ֥א אֹתָ֖הּ שִׁבְעָ֑ה עַל־כֵּ֤ן שֵׁם־הָעִיר֙ בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (תולדות)

1192

1193וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־נֵרֹתֶ֖יהָ שִׁבְעָ֑ה וְהֶֽעֱלָה֙ אֶת־נֵ֣רֹתֶ֔יהָ וְהֵאִ֖יר עַל־עֵ֥בֶר פָּנֶֽיהָ׃ (תרומה)

1193

1194כִּ֣י ׀ הִנֵּ֣ה הָאֶ֗בֶן אֲשֶׁ֤ר נָתַ֙תִּי֙ לִפְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֔עַ עַל־אֶ֥בֶן אַחַ֖ת שִׁבְעָ֣ה עֵינָ֑יִם הִנְנִ֧י מְפַתֵּ֣חַ פִּתֻּחָ֗הּ נְאֻם֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּמַשְׁתִּ֛י אֶת־עֲוֺ֥ן הָאָֽרֶץ־הַהִ֖יא בְּי֥וֹם אֶחָֽד׃ יבַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נְאֻם֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת תִּקְרְא֖וּ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֑הוּ אֶל־תַּ֥חַת גֶּ֖פֶן וְאֶל־תַּ֥חַת תְּאֵנָֽה׃ וַיָּ֕שׇׁב הַמַּלְאָ֖ךְ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֑י וַיְעִירֵ֕נִי כְּאִ֖ישׁ אֲשֶׁר־יֵע֥וֹר מִשְּׁנָתֽוֹ׃ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י מָ֥ה אַתָּ֖ה רֹאֶ֑ה ויאמר [וָאֹמַ֡ר] רָאִ֣יתִי ׀ וְהִנֵּ֣ה מְנוֹרַת֩ זָהָ֨ב כֻּלָּ֜הּ וְגֻלָּ֣הּ עַל־רֹאשָׁ֗הּ וְשִׁבְעָ֤ה נֵרֹתֶ֙יהָ֙ עָלֶ֔יהָ שִׁבְעָ֤ה וְשִׁבְעָה֙ מֽוּצָק֔וֹת לַנֵּר֖וֹת אֲשֶׁ֥ר עַל־רֹאשָֽׁהּ׃ (זכריה ג׳-ד׳)

1194

1195אִ֥מְר֣וֹת יְהֹוָה֮ אֲמָר֢וֹת טְהֹ֫ר֥וֹת כֶּ֣סֶף צָ֭רוּף בַּעֲלִ֣יל לָאָ֑רֶץ מְ֝זֻקָּ֗ק שִׁבְעָתָֽיִם׃ (תהילים י״ב:ז׳)

1195

1196חׇ֭כְמוֹת בָּנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ חָצְבָ֖ה עַמּוּדֶ֣יהָ שִׁבְעָֽה׃ (משלי ט׳:א׳)

1196

1197אח״כ יאמר פסוקים ויברך דוד את ה׳ וגו׳ עד סוף השירה של הים ואח״כ יאמר מזמור שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה׳ כולו וכשיגיע לפסוק אם עונות תשמור יה אדני מי יעמוד יכפול אותו שבעה פעמים ואחר כך יאמר פסוק ואני תפלתי לך ה׳ עת רצון וגו׳ ג״פ.

1197

1198ואח״כ יקח בידו שלש מאות ושלשה ושלשים פרוטות ויאמר

1198

1199לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי מפריש של״ג פרוטות שבידי לצדקה. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שתעשה למען רחמיך וחסדיך ולמען הפרשת של״ג פרוטות אלו שהפרשתים לצדקה ולמען מקראי קדש אשר קראתי לפניך ולמען סודותיהם ולמען שמותיך הקדושים הרמוזים בהם יהיה חשוב ומקובל ומרוצה לפניך כאילו עשיתי תקון השלג כראוי לתקון הפגם של עון הנדה וברוב רחמיך וחסדיך יחזרו שבע נחלי המלכות להיות מלאים ושלמים מאירים ומזהירים ונשפעים ונמשכים כרצונך הטוב. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ ע״כ הוא פדיון השלג.

1199

1200ואם אפשר למצוא לו באותו היום חתיכת שלג הן כבריתא הן עשויה בידי אדם בהמכונה יקח חתיכה אחת ויגלגל עליה זרועו וכפות ידיו עד סוף אצבעותיו פנים ואחור שבעה פעמים וקודם שיגלגל ידיו עליה יאמר בקשה זו

1200

1201לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי מוכן לגלגל זרועי וכפי ואצבעותי ימין ושמאל על השלג שבעה פעמים. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתְּהֵא חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶֽיךָ גלגול יָדַי בשלג שבעה פעמים כאילו גלגלתי כל גופי פנים ואחור בשלג שבעה פעמים ויחזרו על ידי שבעה נחלי המלכות להיות נמשכים ונתקנים כבתחלה כרצונך יהיו לרצון וגו׳. ואם לא נמצאו לו חתיכות שלג בו ביום יעשה דבר זה של חתיכת השלג ביום אחר כשימצא לו.

1201

1202אחר שיעשה פדיון השלג אז יעשה בו ביום פדיון התענית של פ״ב יום בסדר זה ותחלה יקרא מקראי קודש אלו שהם ר״ת יו״ד. ה״י ה״א ה״ה. ה״י ה״א ה״ה: שמספרם פ״ב

1202

1203ר״ת יו״ד

1203

1204יַחֵ֥ל יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־יְהֹ֫וָ֥ה כִּֽי־עִם־יְהֹוָ֥ה הַחֶ֑סֶד וְהַרְבֵּ֖ה עִמּ֣וֹ פְדֽוּת׃

1204

1205וְ֭הוּא יִפְדֶּ֣ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל עֲוֺנֹתָֽיו׃

1205

1206דָּרַ֣שְׁתִּי אֶת־יְהֹוָ֣ה וְעָנָ֑נִי וּמִכׇּל־מְ֝גוּרוֹתַ֗י הִצִּילָֽנִי׃

1206

1207ר״ת ה״י

1207

1208הָשִׁ֣יבָה לִּ֭י שְׂשׂ֣וֹן יִשְׁעֶ֑ךָ וְר֖וּחַ נְדִיבָ֣ה תִסְמְכֵֽנִי׃

1208

1209יְהֹוָה֮ יִגְמֹ֢ר בַּ֫עֲדִ֥י יְ֭הֹוָה חַסְדְּךָ֣ לְעוֹלָ֑ם מַעֲשֵׂ֖י יָדֶ֣יךָ אַל־תֶּֽרֶף׃

1209

1210ר״ת ה״א

1210

1211הִנֵּ֨ה כְעֵינֵ֪י עֲבָדִ֡ים אֶל־יַ֤ד אֲֽדוֹנֵיהֶ֗ם כְּעֵינֵ֣י שִׁפְחָה֮ אֶל־יַ֢ד גְּבִ֫רְתָּ֥הּ כֵּ֣ן עֵ֭ינֵינוּ אֶל־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ עַ֗֝ד שֶׁיְּחׇנֵּֽנוּ׃

1211

1212אֲ֭דֹנָי שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח וּ֝פִ֗י יַגִּ֥יד תְּהִלָּתֶֽךָ׃

1212

1213ר״ת ה״ה

1213

1214הַסְתֵּ֣ר פָּ֭נֶיךָ מֵחֲטָאָ֑י וְֽכׇל־עֲוֺ֖נֹתַ֣י מְחֵֽה׃

1214

1215הרבה [הֶ֭רֶב] כַּבְּסֵ֣נִי מֵעֲוֺנִ֑י וּֽמֵחַטָּאתִ֥י טַהֲרֵֽנִי׃

1215

1216ר״ת ה״י

1216

1217הִנֵּ֨ה אֵ֧ל יְשׁוּעָתִ֛י אֶבְטַ֖ח וְלֹ֣א אֶפְחָ֑ד כִּֽי־עׇזִּ֤י וְזִמְרָת֙ יָ֣הּ יְהֹוָ֔ה וַֽיְהִי־לִ֖י לִֽישׁוּעָֽה׃

1217

1218יָשׁ֣וּב יְרַחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כׇּל־חַטֹּאותָֽם׃

1218

1219ר״ת ה״א

1219

1220הֲל֣וֹא זֶה֮ צ֣וֹם אֶבְחָרֵ֒הוּ֒ פַּתֵּ֙חַ֙ חַרְצֻבּ֣וֹת רֶ֔שַׁע הַתֵּ֖ר אֲגֻדּ֣וֹת מוֹטָ֑ה וְשַׁלַּ֤ח רְצוּצִים֙ חׇפְשִׁ֔ים וְכׇל־מוֹטָ֖ה תְּנַתֵּֽקוּ׃

1220

1221אָ֣ז יִבָּקַ֤ע כַּשַּׁ֙חַר֙ אוֹרֶ֔ךָ וַאֲרֻֽכָתְךָ֖ מְהֵרָ֣ה תִצְמָ֑ח וְהָלַ֤ךְ לְפָנֶ֙יךָ֙ צִדְקֶ֔ךָ כְּב֥וֹד יְהֹוָ֖ה יַֽאַסְפֶֽךָ׃

1221

1222ר״ת ה״ה

1222

1223הָעָם֙ הַהֹלְכִ֣ים בַּחֹ֔שֶׁךְ רָא֖וּ א֣וֹר גָּד֑וֹל יֹֽשְׁבֵי֙ בְּאֶ֣רֶץ צַלְמָ֔וֶת א֖וֹר נָגַ֥הּ עֲלֵיהֶֽם׃

1223

1224הַקָּטֹן֙ יִהְיֶ֣ה לָאֶ֔לֶף וְהַצָּעִ֖יר לְג֣וֹי עָצ֑וּם אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה בְּעִתָּ֥הּ אֲחִישֶֽׁנָּה׃

1224

1225אח״כ יאמר ויכוין באומרו י״ענך י״י ב״ום צ״רה שהוא ר״ת מספר יב״ק שהוא מספר הוי״ה אלהי״ם

1225

1226לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ יַֽעַנְךָ֣ יְ֭הֹוָה בְּי֣וֹם צָרָ֑ה יְ֝שַׂגֶּבְךָ֗ שֵׁ֤ם ׀ אֱלֹהֵ֬י יַעֲקֹֽב׃ יִשְׁלַֽח־עֶזְרְךָ֥ מִקֹּ֑דֶשׁ וּ֝מִצִּיּ֗וֹן יִסְעָדֶֽךָּ׃ יִזְכֹּ֥ר כׇּל־מִנְחֹתֶ֑ךָ וְעוֹלָתְךָ֖ יְדַשְּׁנֶ֣ה סֶֽלָה׃ יִֽתֶּן־לְךָ֥ כִלְבָבֶ֑ךָ וְֽכׇל־עֲצָתְךָ֥ יְמַלֵּֽא׃ נְרַנְּנָ֤ה ׀ בִּ֘ישׁ֤וּעָתֶ֗ךָ וּבְשֵֽׁם־אֱלֹהֵ֥ינוּ נִדְגֹּ֑ל יְמַלֵּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה כׇּל־מִשְׁאֲלוֹתֶֽיךָ׃ עַתָּ֤ה יָדַ֗עְתִּי כִּ֤י הוֹשִׁ֥יעַ ׀ יְהֹוָ֗ה מְשִׁ֫יח֥וֹ יַ֭עֲנֵהוּ מִשְּׁמֵ֣י קׇדְשׁ֑וֹ בִּ֝גְבֻר֗וֹת יֵ֣שַׁע יְמִינֽוֹ׃ אֵ֣לֶּה בָ֭רֶכֶב וְאֵ֣לֶּה בַסּוּסִ֑ים וַאֲנַ֓חְנוּ ׀ בְּשֵׁם־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣ינוּ נַזְכִּֽיר׃ הֵ֭מָּה כָּרְע֣וּ וְנָפָ֑לוּ וַאֲנַ֥חְנוּ קַּ֝֗מְנוּ וַנִּתְעוֹדָֽד׃

1226

1227יְהֹוָ֥ה הוֹשִׁ֑יעָה הַ֝מֶּ֗לֶךְ יַעֲנֵ֥נוּ בְיוֹם־קׇרְאֵֽנוּ׃ שנים ושמונים פעמים ובכל פעם יכוין בר״ת י״עננו ב״יום ק״ראינו יב״ק שהוא מספר הוי״ה אלהי״ם.

1227

1228אח״כ יביא שנים ושמונים מטבעות של כסף אשר לפחות יהיה המטבע שוה שיעור לקנות בו ע״ב דרה״ם פת וע״ב דרה״ם לפתן ומי שידו משגת יביא מטבע שוה יותר כפי השגת ידו ורק הדל לא ימעיט מן שווי הנז׳ וימנה תחלה עשרה מטבעות כנגד אות הפשוט של יו״ד וסמוך לו בקו אחד ימנה ששה מטבעות כנגד וא״ו של מלוי יו״ד וסמוך לו באותו הקו ימנה עוד ד׳ מטבעות כנגד ד׳ דמלוי יו״ד כזה עשרה ששה. ארבעה. הרי נעשה כנגד אות יו״ד מלאה ואח״כ ימנה תחת אותו הקו חמשה מטבעות כנגד אות ה׳ וסמוך לו עשרה מטבעות כנגד מספר המלוי של ה״י וימנה עוד סמוך לה באותו הקו עצמו חמשה מטבעות וסמוך לה מטבע אחד כנגד מלוי של ה״א ועוד ימנה באותו הקו עצמו חמשה מטבעות כנגד אות ה׳ וסמוך לה עוד חמשה מטבעות כנגד מלוי של ה״ה כזה חמשה עשרה חמשה אחד חמשה חמשה הרי נשלם בקו זה השני ה״י ה״א ה״ה אח״כ ימנה בקו שלישי חמשה מטבעות כנגד אות הפשוט של ה״י וסמוך לזה ימנה עשרה מטבעות כנגד מלוי אות ה״י ואח״כ ימנה חמשה מטבעות ועוד מטבע אחד כנגד ה״א ואח״כ ימנה חמשה מטבעות וסמוך לזה עוד חמשה כנגד מלוי ה״ה הרי נשלם בקו השלישי כנגד ה״י ה״א ה״ה: אח״כ יקבץ כל הצבורים שלקו הראשון ביחד מימין לשמאל ועוד יחבר הצבורים של הקו השני ביחד מימין לשמאל ועוד יחבר כל הצבורים של קו השלישי מימין לשמאל הרי נעשו לפניו שלשה צבורין של שלשה קוין ואח״כ יחבר כל הצבורין כולם מלמעלה למטה ונעשו כל המטבעות צבור אחד ויאחוז את כולם ביד ימין ויאמר בקשה זו.

1228

1229רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מודה אני לפניך על אשר חטאתי עויתי ופשעתי אני וביתי. ופגמנו בשמות הקודש ובספירות העליונים בעון אסור הנדה וברוב רחמיך הודעת לנו עַל־יְדֵי עבדיך חכמי יִשְׂרָאֵל לתקן נפשינו בתענית לצום שנים ושמונים יום רצופים ולכן הנני מפריש מעות אלו שבידי לצדקה לפדות ימי התענית שצריך להתענות אני וביתי כי כן יסדו עבדיך ולפדות בכסף כל תענית.

1229

1230ובכן יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שתעלה עלי כאלו התענתי אני וביתי שנים ושמונים יום רצופים ותהיה חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶֽיךָ הצדקה הזאת אשר אני נותן בעבור התענית כאלו התענתי אני וביתי שנים ושמונים יום רצופים גמורים ושלמים וּכְאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת שצריך לְכַוֵּן בהם ואתה בטובך תמלא כל השמות שפגמנו בהם ותמחול ותסלח ותכפר לחטאינו ועונותינו ופשעינו כי חנון ורחום אתה ומרבה לסלוח עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תורתך עשה למען קדושתך למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני, חננו וענינו ושמע תפלתינו כי אתה שומע תפלת כל פה ברוך שומע תפלה.

1230

1231יְהֹוָ֣ה צְבָא֣וֹת עִמָּ֑נוּ מִשְׂגָּֽב־לָ֨נוּ אֱלֹהֵ֖י יַֽעֲקֹ֣ב סֶֽלָה׃ ג״פ יְהֹוָ֥ה צְבָא֑וֹת אַֽשְׁרֵ֥י אָ֝דָ֗ם בֹּטֵ֥חַ בָּֽךְ׃ ג״פ יְהֹוָ֥ה הוֹשִׁ֑יעָה הַ֝מֶּ֗לֶךְ יַעֲנֵ֥נוּ בְיוֹם־קׇרְאֵֽנוּ: ג״פ וַאֲנִ֤י תְפִלָּֽתִי־לְךָ֨ ׀ יְהֹוָ֡ה עֵ֤ת רָצ֗וֹן אֱלֹהִ֥ים בְּרׇב־חַסְדֶּ֑ךָ עֲ֝נֵ֗נִי בֶּאֱמֶ֥ת יִשְׁעֶֽךָ׃ ג״פ יִֽהְי֥וּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1231

1232אח״כ ילמוד ספר ראשון של תהלים שיש בו מ״א מזמורים ואח״כ ילמוד מן מזמור ק״י שהוא לדוד מזמור נאם ה׳ לאדוני עד הסוף שהם מ״א מזמורים נעשו פ״ב מזמורים כנגד פ״ב ימי התענית הנז׳ ואח״כ ילמוד משנה מסכת נדה ואח״כ ילמוד אדרא זוטא ואחר הלימוד ילמד בקשה זו.

1232

1233יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שיהיה חשוב ומקובל ומרוצה לפניך לימוד שלמדתי בתורתך הקדושה לתקן מה שפגמתי אני וביתי בעון איסור הנדה ויעלה לפניך הבל קריאתי בתורתך הקדושה לתקן אותיות שמותיך הקדושים שפגמתי בהם אני וביתי וברוב רחמיך וחסדיך יתוקן כל אשר פגמנו וימשך שפע רב בכל העולמות הקדושים ומשם ימשך שפע רב לנפשינו רוחינו ונשמתינו ענינו ביום צום התענית הזה ויהיה היום הזה יום רצון לפניך לתקן את כל פגמינו ופגמי אדה״ר שפגמנו בכללות אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. וכל־פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה.ולברר חלקי הנפש שנפגמו ונפלו בנגה דאבי״ע ונגה כאור תהיה אל מקום הקודש.

1233

1234אנא ה׳ בזכות אַבְרָהָם אוהבך האחוז במדת החסד ובזכות יצחק עקידך האחוז במדת הגבורה ובזכות יעקב תמימך האחוז במרת התפארת. ובזכות משה נביאך האהוז במדת הנצח. ובזכות אהרן כהנך האחוז במדת ההוד. ובזכות יוסף צדיקך האחוז במדת היסוד. ובזכות דוד עבדך משיחך האחוז במדת המלכות יתוקנו שבעה נחלי המלכות תיקון גמור ושלם ויחזרו להיות מלאים ומאירים ונמשכים בשפע רב כרצונך.

1234

1235עשה למען שבעה שמותיך הקדושים.

1235

1236עשה למען שבעה קולות הקדושים.

1236

1237עשה למען שבעה היכלות הקדושים.

1237

1238עשה למען שבעה חופות של הצדיקים.

1238

1239עשה למען שבעה רועים שעתידין לעמוד.

1239

1240עשה למען שבעה שמיטות שביובל.

1240

1241עשה למען מצות שבעה הזאות של כה״ג ביום הכפורים.

1241

1242עשה למען מצות שבעה קני המנורה.

1242

1243עשה למען מצות שבעת ימי חג הסוכות.

1243

1244עשה למען מצות שבעת ימי חג המצות.

1244

1245עשה למען מצות שבעת ימי נקיים של ספירת הנדה.

1245

1246עשה למען מצות שבעת ימי חופה.

1246

1247עשה למען מצות שבעה ברכות של חתן וכלה.

1247

1248עשה למען מצות שבעה כריכות של תפילין.

1248

1249עשה למען מצות שבעה ברכות של ק״ש.

1249

1250עשה למען מצות שבעה עליות של ס״ת בשבת.

1250

1251אָנָּא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃ ז״פ

1251

1252אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִֽׁיעָה נָּא וְהַצְלִיחָה נָא. ז״פ

1252

1253אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִֽׁיעָה נָּא וְהַרְוִיחָה נָּא: ז״פ

1253

1254אָֽנָּֽא אֵל נָא. רְפָא נָא. סְלַח נָא, הוֹשַׁעֲנָא וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא: ז״פ

1254

1255אָֽנָּֽא המנחילנו דת ספרים חמשה. המשמיענו דברותיו בקולות חמשה הכתובים על הלוחות חמשה המשה, תתקן ותאיר אות ה״י שמספרה במלואה עשר וחמשה ותבנה ותכונן אות ה״א שמספרה במלואה אחד וחמשה, ותתברר ותתישב אות ה״ה שמספרה חמשה וחמשה.

1255

1256אָֽנָּֽא הבורא עוה״ז באות ה׳ שמספרה חמשה. ויצר באדם חושים חמשה, ותיקן בפה מוצאות חמשה, והמבטיחנו לימים אלף ושלש מאות ושלשים וחמשה, תתקן ותאיר אות ה״י שמספרה במלואה עשר וחמשה. ותבנה ותכונן אות ה״א שמספרה במלואה אחד וחמשה, ותתחבר ותתישב אות ה״ה שמספרה חמשה וחמשה.

1256

1257אָֽנָּֽא בִּזְכוּת הנותן לאחיו חליפות שמלות חמשה, ובזכות אשר רבה משאתו ידות חמשה. ובזכות אשר המית מלכים חמשה, ויתלם על עצים חמשה ובזכות אשר לבש לבוש מלכות מינים חמשה תתקן ותאיר אות ה״י שמספרה במלואה עשר וחמשה ותבנה ותכונן אות ה״א שמספרה במלואה אחד וחמשה, ותתחבר ותתיישב אות ה״ה שמספרה במלואה חמשה וחמשה.

1257

1258אָֽנָּֽא בִּזְכוּת אשר בחר לו חלוקי אבנים חמשה והובא לו מנחה צאן עשויות חמשה וקלי סאים חמשה תתקן ותאיר אות ה״י שמספרה במלואה עשר וחמשה ותבנה ותכונן אות ה״א שמספרה במלואה אחד וחמשה ותתחבר ותתיישב אות ה״ה שמספרה במלואה חמשה וחמשה.

1258

1259אָֽנָּֽא בִּזְכוּת אשר היה שירו אלף וחמשה. ועשה כנפות הפרוכת אמות חמשה ובנה קומת היציע על כל הבית אמות חמשה. וקומת הכותרת של ראשי העמודים אמות חמשה, וקומת הים אמות חמשה תתקן ותאיר אות ה״י שמספרה במלואה עשר וחמשה ותבנה ותכונן אות ה״א שמספרה במלואה אחד וחמשה ותתחבר ותתיישב אות ה״ה שמספרה במלואה חמשה וחמשה.

1259

1260אָֽנָּֽא בִּזְכוּת אשר מלך בירושלים בהיותו בן שנים עשרים וחמשה והרגת את אויביו מאה אלף ושמונים וחמשה והוספת על ימיו שנות חיים עשרה וחמשה תתקן ותאיר אות ה״י שמספרה במלואה עשר וחמשה תתקן ותאיר אות ה״א שמספרה במלואה אחד וחמשה ותתחבר ותתיישב אות ה״ה שמספרה במלואה חמשה וחמשה.

1260

1261ואח״כ יאמר פסוקים אלו חמשה פעמים:

1261

1262וְאֵ֣ת אֲשֶׁר֩ חָטָ֨א מִן־הַקֹּ֜דֶשׁ יְשַׁלֵּ֗ם וְאֶת־חֲמִֽישִׁתוֹ֙ יוֹסֵ֣ף עָלָ֔יו וְנָתַ֥ן אֹת֖וֹ לַכֹּהֵ֑ן וְהַכֹּהֵ֗ן יְכַפֵּ֥ר עָלָ֛יו בְּאֵ֥יל הָאָשָׁ֖ם וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ׃ ואם גאול יגאל וְאִם־גָּאֹ֥ל יִגְאַ֛ל אִ֖ישׁ מִמַּֽעַשְׂר֑וֹ חֲמִשִׁית֖וֹ יֹסֵ֥ף עָלָֽיו׃ אָנָּא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃ ז״פ הוֹשַׁעֲנָא הוֹשַׁעֲנָא:

1262

1263אָֽנָּֽא המקדים לעולם דברים ז׳ הסודר לימים ז׳ הנוטה שמים ז׳ ורוקע ארצות ז׳ תתקן ותאיר במלכות נחלים ז׳ ויהיו שלמים ומלאים במלכות נחלים שבעה.

1263

1264אָֽנָּֽא המנחילנו שבת לימים ז׳. ושנת השמיטה לשנים ז׳ ושנת היובל לקץ שבועים שבעה תתקן ותאיר במלכות נחלים ז׳ ויהיו שלמים ומלאים במלכות נחלים שבעה.

1264

1265אָֽנָּֽא החוקק זמן חרותינו ימים שבעה וחג הבכורים לשבועיים ז׳ ולולב וחג וסוכה וניסוך המים ז׳ תתקן ותאיר במלכות נחלים ז׳ ויהיו שלמים ומלאים במלכות נחלים שבעה.

1265

1266אָֽנָּֽא בִּזְכוּת איש תם אשר יצא מבאר שבע שבעה ועבד בנשיו שנים שבעה ושבעה והיו שנותיו מאה וארבעים וז׳ תתקן ותאיר במלכות נחלים ז׳ ויהיו שלמים ומלאים במלכות נחלים ז׳.

1266

1267אָֽנָּֽא בִּזְכוּת איש צדיק אשר פתר חלום הפרות שבעה וחלום השבלים שבעה וצבר בר בשני השבע שבעה ויכלכל עם רב בשני הרעב שבעה תתקן ותאיר במלכות נחלים שבעה ויהיו מלאים ושלמים במלכות בנחלים שבעה.

1267

1268אָֽנָּֽא בִּזְכוּת איש מבית לוי אשר היו שנותיו מאה ושלשים וז׳ והוליד בן אשר היו ימי מלואים שבעה והעלה נרות המנורה שבעה תתקן ותאיר במלכות נחלים שבעה ויהיו שלמים ומלאים במלכות נחלים שבעה.

1268

1269אָֽנָּֽא בִּזְכוּת איש חיל אשר נבחר מאחים שבעה ומלך בחברון שנים שבעה והיו לו גבורים שלושים ושבעה תתקן ותאיר במלכות נחלים שבעה ויהיו מלאים במלכות נחלים שבעה.

1269

1270אָֽנָּֽא בִּזְכוּת איש ידיד אשר בנה בית המקדש בשנים שבעה ויקהלו אליו כל איש יִשְׂרָאֵל בחודש השבעה ויעש את החג שבעה ושבעה תתקן ותאיר במלכות נחלים שבעה ויהיו שלמים ומלאים במלכות נחלים שבעה.

1270

1271אָֽנָּֽא בִּזְכוּת איש קדוש אשר גהר על הנער ויזורר פעמים ז׳ ויטהר המצורע במי הירדן בטבילות ז׳ תתקן ותאיר במלכות נחלים ז׳ ויהיו שלמים ומלאים במלכות נחלים שבעה, הוֹשַׁעֲנָא הוֹשַׁעֲנָא. יְהֹוָ֣ה צְבָא֣וֹת עִמָּ֑נוּ מִשְׂגָּֽב־לָ֨נוּ אֱלֹהֵ֖י יַֽעֲקֹ֣ב סֶֽלָה׃ יְהֹוָ֥ה צְבָא֑וֹת אַֽשְׁרֵ֥י אָ֝דָ֗ם בֹּטֵ֥חַ בָּֽךְ׃ יְהֹוָ֥ה הוֹשִׁ֑יעָה הַ֝מֶּ֗לֶךְ יַעֲנֵ֥נוּ בְיוֹם־קׇרְאֵֽנוּ: וַאֲנִ֤י תְפִלָּֽתִי־לְךָ֨ ׀ יְהֹוָ֡ה עֵ֤ת רָצ֗וֹן אֱלֹהִ֥ים בְּרׇב־חַסְדֶּ֑ךָ עֲ֝נֵ֗נִי בֶּאֱמֶ֥ת יִשְׁעֶֽךָ׃ יִֽהְי֥וּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1271

1272אח״כ יעשה ז׳ הקפות לתיבה בבית הכנסת ובכל הקפה יאמר

1272

1273מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד הָב֣וּ לַ֭יהֹוָה בְּנֵ֣י אֵלִ֑ים הָב֥וּ לַ֝יהֹוָ֗ה כָּב֥וֹד וָעֹֽז׃ הָב֣וּ לַ֭יהֹוָה כְּב֣וֹד שְׁמ֑וֹ הִשְׁתַּחֲו֥וּ לַ֝יהֹוָ֗ה בְּהַדְרַת־קֹֽדֶשׁ׃ ק֥וֹל יֶהֶוֶ֗הֶ עַל־הַ֫מָּ֥יִם אֵֽל־הַכָּב֥וֹד הִרְעִ֑ים יְ֝הֹוָ֗ה עַל־מַ֥יִם רַבִּֽים׃ קוֹל־יְהְוְ֥הְ בַּכֹּ֑חַ ק֥וֹל יֹ֝הֹוֹ֗הֹ בֶּהָדָֽר׃ ק֣וֹל יִ֭הִוִהִ שֹׁבֵ֣ר אֲרָזִ֑ים וַיְשַׁבֵּ֥ר יְ֝הֹוָ֗ה אֶת־אַרְזֵ֥י הַלְּבָנֽוֹן׃ וַיַּרְקִידֵ֥ם כְּמוֹ־עֵ֑גֶל לְבָנ֥וֹן וְ֝שִׂרְיֹ֗ן כְּמ֣וֹ בֶן־רְאֵמִֽים׃ קוֹל־יֻהֻוֻ֥הֻ חֹצֵ֗ב לַהֲב֥וֹת אֵֽשׁ׃ ק֣וֹל י֭וּהוּווּהוּ יָחִ֣יל מִדְבָּ֑ר יָחִ֥יל יְ֝הֹוָ֗ה מִדְבַּ֥ר קָדֵֽשׁ׃ ק֤וֹל יְהֹוָ֨ה ׀ יְחוֹלֵ֣ל אַיָּלוֹת֮ וַֽיֶּחֱשֹׂ֢ף יְעָ֫ר֥וֹת וּבְהֵיכָל֑וֹ כֻּ֝לּ֗וֹ אֹמֵ֥ר כָּבֽוֹד׃ יְ֭הֹוָה לַמַּבּ֣וּל יָשָׁ֑ב וַיֵּ֥שֶׁב יְ֝הֹוָ֗ה מֶ֣לֶךְ לְעוֹלָֽם׃ יְֽהֹוָ֗ה עֹ֭ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן יְהֹוָ֓ה ׀ יְבָרֵ֖ךְ אֶת־עַמּ֣וֹ בַשָּׁלֽוֹם׃ ופסוק מפסוקי אנא בכח וימסור המעות לצדקה ביד הגבאי וידליק שבעה נרות כנגד ז׳ ספירות חס״ד גבורה ת״ח נצ״ח הו״ד יסו״ד מלכ״ות.

1273

1274תיקון ג

1274

1275תיקון לעון משכב זכור למי שאין בו כח להתענות וגם אינו יכול להתגלגל כל גופו בשלג תשעה פעמים יקבל תענית יחיד מבעוד יום

1275

1276ביום התענית תכף אחר תפלת שחרית יעשה קבלת התשובה ויאמר ודוי ובאות בי״ת יוסיף לומר כך.

1276

1277באתי על הזכור ועברתי על הכתוב וְאֶ֨ת־זָכָ֔ר לֹ֥א תִשְׁכַּ֖ב מִשְׁכְּבֵ֣י אִשָּׁ֑ה. ופגמתי בהוי״ה ואהי״ה דמלוי יודי״ן וגם בשמות אחוריים והיה אור יִשְׂרָאֵל לחשך. בגדתי באחדותיך ונתתי מום בקדשי שמים ופגמתי במידות העליונים וקלקלתי צנורי השפע והקדושה ומנעתי הטוב והשפע הראוי לבא על ידיהם.

1277

1278ואם חטא כפלים שבעל ונבעל כמו השפן והארנבת אז יוסיף בודוי באות נו״ן לומר נבעלתי אל הזכר ופגמתי באל״ף אל״ף אל״ף שבשלשה שמות אהי״ה שבבינה.

1278

1279יסיים הודוי ויאמר מה נאמר וכו׳ יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שתרחם עלינו ותמחול לנו את כל חטאתינו ותכפר לנו את כל עונותינו ותמחול ותסלח לכל פשעינו.

1279

1280וַאֲנִ֤י ׀ אָ֘מַ֤רְתִּי בְחׇפְזִ֗י נִגְרַזְתִּי֮ מִנֶּ֢גֶד עֵ֫ינֶ֥יךָ אָכֵ֗ן שָׁ֭מַעְתָּ ק֥וֹל תַּחֲנוּנַ֗י בְּשַׁוְּעִ֥י אֵלֶֽיךָ׃ ג״פ

1280

1281בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃ וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃ וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר׃ וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָא֖וֹר כִּי־ט֑וֹב וַיַּבְדֵּ֣ל אֱלֹהִ֔ים בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֥ין הַחֹֽשֶׁךְ׃ וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם וְלַחֹ֖שֶׁךְ קָ֣רָא לָ֑יְלָה וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד׃

1281

1282וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יְהִ֥י רָקִ֖יעַ בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם וִיהִ֣י מַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין מַ֖יִם לָמָֽיִם׃ וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִים֮ אֶת־הָרָקִ֒יעַ֒ וַיַּבְדֵּ֗ל בֵּ֤ין הַמַּ֙יִם֙ אֲשֶׁר֙ מִתַּ֣חַת לָרָקִ֔יעַ וּבֵ֣ין הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֖ר מֵעַ֣ל לָרָקִ֑יעַ וַֽיְהִי־כֵֽן׃ וַיִּקְרָ֧א אֱלֹהִ֛ים לָֽרָקִ֖יעַ שָׁמָ֑יִם וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם שֵׁנִֽי׃

1282

1283וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יִקָּו֨וּ הַמַּ֜יִם מִתַּ֤חַת הַשָּׁמַ֙יִם֙ אֶל־מָק֣וֹם אֶחָ֔ד וְתֵרָאֶ֖ה הַיַּבָּשָׁ֑ה וַֽיְהִי־כֵֽן׃ וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לַיַּבָּשָׁה֙ אֶ֔רֶץ וּלְמִקְוֵ֥ה הַמַּ֖יִם קָרָ֣א יַמִּ֑ים וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃ וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֗שֶׁא עֵ֚שֶׂב מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י עֹ֤שֶׂה פְּרִי֙ לְמִינ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ עַל־הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי־כֵֽן׃ וַתּוֹצֵ֨א הָאָ֜רֶץ דֶּ֠שֶׁא עֵ֣שֶׂב מַזְרִ֤יעַ זֶ֙רַע֙ לְמִינֵ֔הוּ וְעֵ֧ץ עֹֽשֶׂה־פְּרִ֛י אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ לְמִינֵ֑הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃ וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם שְׁלִישִֽׁי׃

1283

1284וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יְהִ֤י מְאֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהַבְדִּ֕יל בֵּ֥ין הַיּ֖וֹם וּבֵ֣ין הַלָּ֑יְלָה וְהָי֤וּ לְאֹתֹת֙ וּלְמ֣וֹעֲדִ֔ים וּלְיָמִ֖ים וְשָׁנִֽים׃ וְהָי֤וּ לִמְאוֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהָאִ֖יר עַל־הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי־כֵֽן׃ וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִ֔ים אֶת־שְׁנֵ֥י הַמְּאֹרֹ֖ת הַגְּדֹלִ֑ים אֶת־הַמָּא֤וֹר הַגָּדֹל֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַיּ֔וֹם וְאֶת־הַמָּא֤וֹר הַקָּטֹן֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַלַּ֔יְלָה וְאֵ֖ת הַכּוֹכָבִֽים׃ וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֛ם אֱלֹהִ֖ים בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יִם לְהָאִ֖יר עַל־הָאָֽרֶץ׃ וְלִמְשֹׁל֙ בַּיּ֣וֹם וּבַלַּ֔יְלָה וּֽלְהַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֣ין הַחֹ֑שֶׁךְ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃ וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם רְבִיעִֽי׃

1284

1285וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יִשְׁרְצ֣וּ הַמַּ֔יִם שֶׁ֖רֶץ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֑ה וְעוֹף֙ יְעוֹפֵ֣ף עַל־הָאָ֔רֶץ עַל־פְּנֵ֖י רְקִ֥יעַ הַשָּׁמָֽיִם׃ וַיִּבְרָ֣א אֱלֹהִ֔ים אֶת־הַתַּנִּינִ֖ם הַגְּדֹלִ֑ים וְאֵ֣ת כׇּל־נֶ֣פֶשׁ הַֽחַיָּ֣ה ׀ הָֽרֹמֶ֡שֶׂת אֲשֶׁר֩ שָׁרְצ֨וּ הַמַּ֜יִם לְמִֽינֵהֶ֗ם וְאֵ֨ת כׇּל־ע֤וֹף כָּנָף֙ לְמִינֵ֔הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃ וַיְבָ֧רֶךְ אֹתָ֛ם אֱלֹהִ֖ים לֵאמֹ֑ר פְּר֣וּ וּרְב֗וּ וּמִלְא֤וּ אֶת־הַמַּ֙יִם֙ בַּיַּמִּ֔ים וְהָע֖וֹף יִ֥רֶב בָּאָֽרֶץ׃ וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם חֲמִישִֽׁי׃

1285

1286וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תּוֹצֵ֨א הָאָ֜רֶץ נֶ֤פֶשׁ חַיָּה֙ לְמִינָ֔הּ בְּהֵמָ֥ה וָרֶ֛מֶשׂ וְחַֽיְתוֹ־אֶ֖רֶץ לְמִינָ֑הּ וַֽיְהִי־כֵֽן׃ וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִים֩ אֶת־חַיַּ֨ת הָאָ֜רֶץ לְמִינָ֗הּ וְאֶת־הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ וְאֵ֛ת כׇּל־רֶ֥מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֖ה לְמִינֵ֑הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃ וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ וְיִרְדּוּ֩ בִדְגַ֨ת הַיָּ֜ם וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֗יִם וּבַבְּהֵמָה֙ וּבְכׇל־הָאָ֔רֶץ וּבְכׇל־הָרֶ֖מֶשׂ הָֽרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָֽרֶץ׃ וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם׃ וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָם֮ אֱלֹהִים֒ וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם אֱלֹהִ֗ים פְּר֥וּ וּרְב֛וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ וְכִבְשֻׁ֑הָ וּרְד֞וּ בִּדְגַ֤ת הַיָּם֙ וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּבְכׇל־חַיָּ֖ה הָֽרֹמֶ֥שֶׂת עַל־הָאָֽרֶץ׃ וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים הִנֵּה֩ נָתַ֨תִּי לָכֶ֜ם אֶת־כׇּל־עֵ֣שֶׂב ׀ זֹרֵ֣עַ זֶ֗רַע אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י כׇל־הָאָ֔רֶץ וְאֶת־כׇּל־הָעֵ֛ץ אֲשֶׁר־בּ֥וֹ פְרִי־עֵ֖ץ זֹרֵ֣עַ זָ֑רַע לָכֶ֥ם יִֽהְיֶ֖ה לְאׇכְלָֽה׃ וּֽלְכׇל־חַיַּ֣ת הָ֠אָ֠רֶץ וּלְכׇל־ע֨וֹף הַשָּׁמַ֜יִם וּלְכֹ֣ל ׀ רוֹמֵ֣שׂ עַל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר־בּוֹ֙ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֔ה אֶת־כׇּל־יֶ֥רֶק עֵ֖שֶׂב לְאׇכְלָ֑ה וַֽיְהִי־כֵֽן׃ וַיַּ֤רְא אֱלֹהִים֙ אֶת־כׇּל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְהִנֵּה־ט֖וֹב מְאֹ֑ד וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם הַשִּׁשִּֽׁי׃

1286

1287וַיְכֻלּ֛וּ הַשָּׁמַ֥יִם וְהָאָ֖רֶץ וְכׇל־צְבָאָֽם׃ וַיְכַ֤ל אֱלֹהִים֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה וַיִּשְׁבֹּת֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מִכׇּל־מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃ וַיְבָ֤רֶךְ אֱלֹהִים֙ אֶת־י֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וַיְקַדֵּ֖שׁ אֹת֑וֹ כִּ֣י ב֤וֹ שָׁבַת֙ מִכׇּל־מְלַאכְתּ֔וֹ אֲשֶׁר־בָּרָ֥א אֱלֹהִ֖ים לַעֲשֽׂוֹת׃

1287

1288אח״כ ירד לטבול תשעה טבילות ויכוין שהם כנגד תשעה אותיות אשר בשלשה אלפין של אהי״ה וקודם הטבילה יאמר בקשה זו.

1288

1289רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ אשר חטאתי עויתי ופשעתי בעון משכב זכר ופגמתי בשלשה אלפין שבשלשה שמות אהי״ה שבבינה דמלוי יודי״ן ומלוי אלפין ומלוי ההי״ן ואתה ברחמיך הודעתה עַל־יְדֵי עבדיך חכמי יִשְׂרָאֵל לתקן הפגם להתגלגל תשעה פעמים בשלג וְגָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שאיני יכול לעשות התיקון הזה של גלגול השלג כראוי. לכן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שיהיו חשובים ורצויים תשעה טבילות שאני מוכן לטבול במים קרים כאלו נתגלגלתי כל גופי בשלג. תשע פעמים כתקנת חכמים זכרונם לברכה וברוב רחמיך וברוב חסדך יחזרו השלשה אלפין שהם אל״ף אל״ף אל״ף למקומם העליון ויושלמו שלשה שמות אהיה שבבינה שהם אל״ף ה״י יו״ד ה״י אל״ף ה״א יו״ד ה״א אל״ף ה״ה יו״ד ה״ה ויהיו שלמים ומלאים ומאירים בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן כרצונך. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1289

1290ואח״כ יאמר פסוקים של השלג הכתובים לעיל בתיקון עון הנדה שהם ובניהו בן יהוידע וגו׳ ושאר פסוקים כנז״ל ועתה יוסיף לומר בזה פסוקים אלו.

1290

1291וַיֹּ֙אמֶר֙ כִּֽי־אֶֽהְיֶ֣ה עִמָּ֔ךְ וְזֶה־לְּךָ֣ הָא֔וֹת כִּ֥י אָנֹכִ֖י שְׁלַחְתִּ֑יךָ בְּהוֹצִֽיאֲךָ֤ אֶת־הָעָם֙ מִמִּצְרַ֔יִם תַּֽעַבְדוּן֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים עַ֖ל הָהָ֥ר הַזֶּֽה׃ וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֶֽהְיֶ֖ה אֲשֶׁ֣ר אֶֽהְיֶ֑ה וַיֹּ֗אמֶר כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶֽהְיֶ֖ה שְׁלָחַ֥נִי אֲלֵיכֶֽם׃ (שמות)

1291

1292אֶהְיֶ֤ה כַטַּל֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל יִפְרַ֖ח כַּשּׁוֹשַׁנָּ֑ה וְיַ֥ךְ שׇׁרָשָׁ֖יו כַּלְּבָנֽוֹן׃ (הושע י״ד:ו׳)

1292

1293וַאֲנִ֤י אֶֽהְיֶה־לָּהּ֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה ח֥וֹמַת אֵ֖שׁ סָבִ֑יב וּלְכָב֖וֹד אֶֽהְיֶ֥ה בְתוֹכָֽהּ׃ (זכריה ב׳:ט׳)

1293

1294אח״כ יטבול תשעה טבילות ובכל טבילה יכוין באות אחד מן אותיות אל״ף אל״ף אל״ף כסדרן.

1294

1295אח״כ ילבוש בגדיו וירחץ ידיו ויעשה סדר התשליך שעושין ביום ר״ה על המים בשלשה פסוקים של מי אל כמוך וגו׳ וגם ילמוד לשון הזוהר האמור שם.

1295

1296אח״כ יקח בידו של״ג פרוטות שהם מספר אל״ף אל״ף אל״ף להפרישם לצדקה ויאמר בקשה זו.

1296

1297יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שתעשה למען רחמיך וחסדיך ולמען מצות הפרשת של״ג פרוטות אלו שבידי שאני מפרישם לצדקה ולמען מקראי קודש אשר קריתי לפניך ולמען סודות הרמוזים בהם יהיה חשוב ומקובל ומרוצה לפניך כאלו עשיתי תיקון השל״ג לגלגל גופי בשלג ט״פ לתקן הפגם שפגמתי בשלשה אותיות אל״ף אל״ף אל״ף שבשם אהי״ה שבבינה וברוב רחמיך וחסדיך יחזרו שלשה אל״ף אל״ף אל״ף למקומם העליון ויתחברו באותיות היה ויושלמו שלשה שמות אהיה שבבינה שהם.

1297

1298אלף הי יוד הי

1298

1299אלף הא יוד הא

1299

1300אלף הה יוד הה

1300

1301ויהיו שלמים ומלאים ומאירים במקומם העליון כרצונך.

1301

1302ודע כי אע״פ שזה בעל ולא נבעל ג״כ יעשה הסדר הזה של תיקון השלג.

1302

1303אח״כ תכף ומיד ילבש השק על בשרו וישאר עליו כל אותו היום כולו וקודם שילבש השק יאמר פסוקים אלו ובקשה זו.

1303

1304ואני אמרתי בחפזי נגרזתי מנגד עיניך אכן שמעת קול תחנוני בשועי אליך.

1304

1305ועושה חסד לאלפים לאוהביו ולשומרי מצותיו.

1305

1306וידעת כי ה׳ אלהיך הוא האלהים האל הנאמן שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור.

1306

1307הקטון יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה׳ בעתה אחישנה.

1307

1308כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים.

1308

1309כרם היה לשלמה בבעל המון נתן את הכרם לנוטרים איש יביא בפריו אלף כסף.

1309

1310כרמי שלי לפני האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו.

1310

1311לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי מוכן ללבוש שק על בשרי כדי לתקן מה שפגמתי באורות הקדושים למעלה וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שיהא חשוב ומקובל ומרוצה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בלבישת השק ויאירו ארבע מאות קוצין קדישין דתלין בגולגלתא דעתיקא קדישא אל מקום הקדושה כרצונך ויהיו מאירים מן הוי״ה דמלוי ע״ב אל הוי״ה דמלוי ס״ג ומן הוי״ה דמלוי ס״ג אל הוי״ה דמלוי מ״ה ומן הוי״ה דמלוי מ״ה אל הוי״ה דמלוי ב״ן ויכוין בהם כזה.

1311

1312יוד הי ויו הי ע״ב

1312

1313יוד הי ואו הי ס״ג

1313

1314יוד הא ואו הא מ״ה

1314

1315יוד הה וו הה ב״ן

1315

1316וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃ ב״פ

1316

1317ואז ילבש השק על בשרו וירחץ ידיו ויאמר פסוקים אלו:

1317

1318חָזֵ֣ה הֲוֵ֗ית עַ֣ד דִּ֤י כׇרְסָוָן֙ רְמִ֔יו וְעַתִּ֥יק יוֹמִ֖ין יְתִ֑ב לְבוּשֵׁ֣הּ ׀ כִּתְלַ֣ג חִוָּ֗ר וּשְׂעַ֤ר רֵאשֵׁהּ֙ כַּעֲמַ֣ר נְקֵ֔א כׇּרְסְיֵהּ֙ שְׁבִיבִ֣ין דִּי־נ֔וּר גַּלְגִּלּ֖וֹהִי נ֥וּר דָּלִֽק׃

1318

1319כְּתֹֽנֶת־בַּ֨ד קֹ֜דֶשׁ יִלְבָּ֗שׁ וּמִֽכְנְסֵי־בַד֮ יִהְי֣וּ עַל־בְּשָׂרוֹ֒ וּבְאַבְנֵ֥ט בַּד֙ יַחְגֹּ֔ר וּבְמִצְנֶ֥פֶת בַּ֖ד יִצְנֹ֑ף בִּגְדֵי־קֹ֣דֶשׁ הֵ֔ם וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֛יִם אֶת־בְּשָׂר֖וֹ וּלְבֵשָֽׁם׃

1319

1320תְּחַטְּאֵ֣נִי בְאֵז֣וֹב וְאֶטְהָ֑ר תְּ֝כַבְּסֵ֗נִי וּמִשֶּׁ֥לֶג אַלְבִּֽין׃

1320

1321בְּכׇל־עֵ֕ת יִהְי֥וּ בְגָדֶ֖יךָ לְבָנִ֑ים וְשֶׁ֖מֶן עַל־רֹאשְׁךָ֥ אַל־יֶחְסָֽר׃

1321

1322אם יזדמן לו בו ביום חתיכת שלג הן כברייתו הן עשוי על ידי אדם יעבירנה על זרועו וכפו ואצבעותיו ימין ושמאל פנים ואחור וקודם שיעבירנה על ידיו יאמר בקשה זו.

1322

1323לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי מוכן לגלגל אצבעותי וכפי וזרועי הימין והשמאל בשלג ט״פ וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שיהא חשוב ומקובל ומרוצה גלגול ידי בשלג ט׳ פעמים לתקן מה שפגמתי בשלשה אותיות אל״ף אל״ף אל״ף שגרמתי לסלקם מן ג׳ שמות אהי״ה שבבינה ונשאר כל אהד מהם בסוד הי״ה בלבד ועתה בגלגול ידי תשעה פעמים בשלג שעולה מספר אל״ף אל״ף אל״ף יחזרו שלשה אותיות אל״ף אל״ף אל״ף למקומם ויושלמו שלשה שמות אהי״ה שבבינה. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃

1323

1324אח״כ תכף יעשה הפדיון של ימי התענית שהם רל״ג ימים רצופים כנגד שם הוי״ה דיודי״ן יו״ד ה״י וי״ו ה״י ואהי״ה דיודי״ן אל״ף ה״י יו״ד ה״י שעולים רל״ג ויתחיל ללמוד פסוקים אלו שהם ר״ת שמות הנז׳.

1324

1325ר״ת יו״ד

1325

1326יַחֵ֥ל יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־יְ֫הֹוָ֥ה כִּֽי־עִם־יְהֹוָ֥ה הַחֶ֑סֶד וְהַרְבֵּ֖ה עִמּ֣וֹ פְדֽוּת׃

1326

1327וְ֭הוּא יִפְדֶּ֣ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל עֲוֺנֹתָֽיו׃

1327

1328דָּרַ֣שְׁתִּי אֶת־יְהֹוָ֣ה וְעָנָ֑נִי וּמִכׇּל־מְ֝גוּרוֹתַ֗י הִצִּילָֽנִי׃

1328

1329ר״ת ה״י

1329

1330הָשִׁ֣יבָה לִּ֭י שְׂשׂ֣וֹן יִשְׁעֶ֑ךָ וְר֖וּחַ נְדִיבָ֣ה תִסְמְכֵֽנִי׃

1330

1331יְהֹוָה֮ יִגְמֹ֢ר בַּ֫עֲדִ֥י יְ֭הֹוָה חַסְדְּךָ֣ לְעוֹלָ֑ם מַעֲשֵׂ֖י יָדֶ֣יךָ אַל־תֶּֽרֶף׃

1331

1332ר״ת וי״ו

1332

1333וְאַל־תָּב֣וֹא בְ֭מִשְׁפָּט אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֤י לֹֽא־יִצְדַּ֖ק לְפָנֶ֣יךָ כׇל־חָֽי׃

1333

1334יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1334

1335וּבְשֵֽׁם־יְהֹוָ֥ה אֶקְרָ֑א אָנָּ֥ה יְ֝הֹוָ֗ה מַלְּטָ֥ה נַפְשִֽׁי׃

1335

1336ר״ת ה״י

1336

1337הִנֵּ֣ה לֹֽא־יָ֭נוּם וְלֹ֣א יִישָׁ֑ן שׁ֝וֹמֵ֗ר יִשְׂרָאֵֽל׃

1337

1338יְהֹוָ֥ה שֹׁמְרֶ֑ךָ יְהֹוָ֥ה צִ֝לְּךָ֗ עַל־יַ֥ד יְמִינֶֽךָ׃

1338

1339ר״ת אל״ף

1339

1340אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

1340

1341לֹ֤א לָ֥נוּ יְהֹוָ֗ה לֹ֫א־לָ֥נוּ כִּֽי־לְ֭שִׁמְךָ תֵּ֣ן כָּב֑וֹד עַל־חַ֝סְדְּךָ֗ עַל־אֲמִתֶּֽךָ׃

1341

1342פְּנֵ֥ה אֵלַ֗י וְחָ֫נֵּ֥נִי תְּנָֽה־עֻזְּךָ֥ לְעַבְדֶּ֑ךָ וְ֝הוֹשִׁ֗יעָה לְבֶן־אֲמָתֶֽךָ׃

1342

1343ר״ת ה״י

1343

1344הַקְשִׁ֤יבָה ׀ לְק֬וֹל שַׁוְעִ֗י מַלְכִּ֥י וֵאלֹהָ֑י כִּֽי־אֵ֝לֶ֗יךָ אֶתְפַּלָּֽל׃

1344

1345יְהֹוָ֣ה צְבָא֣וֹת עִמָּ֑נוּ מִשְׂגָּֽב־לָ֨נוּ אֱלֹהֵ֖י יַֽעֲקֹ֣ב סֶֽלָה׃

1345

1346ר״ת יו״ד

1346

1347יְהֹוָ֥ה צְבָא֑וֹת אַֽשְׁרֵ֥י אָ֝דָ֗ם בֹּטֵ֥חַ בָּֽךְ׃

1347

1348וַ֭אֲנִי תָּמִ֣יד אֲיַחֵ֑ל וְ֝הוֹסַפְתִּ֗י עַל־כׇּל־תְּהִלָּתֶֽךָ׃

1348

1349דְּרָכֶ֣יךָ יְ֭הֹוָה הוֹדִיעֵ֑נִי אֹ֖רְחוֹתֶ֣יךָ לַמְּדֵֽנִי׃

1349

1350ר״ת ה״י

1350

1351הָאִ֣ירָה פָ֭נֶיךָ עַל־עַבְדֶּ֑ךָ ה֖וֹשִׁיעֵ֣נִי בְחַסְדֶּֽךָ׃

1351

1352יְהֹוָ֥ה הוֹשִׁ֑יעָה הַ֝מֶּ֗לֶךְ יַעֲנֵ֥נוּ בְיוֹם־קׇרְאֵֽנוּ׃ (יב״ק)

1352

1353אח״כ יאמר פסוקים אלו שהם ר״ת שמות האחוריים וזה סדרן בעזה״י.

1353

1354ר״ת יו״ד

1354

1355יֹ֭שֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן בְּצֵ֥ל שַׁ֝דַּ֗י יִתְלוֹנָֽן׃

1355

1356וַתָּ֣רֶם כִּרְאֵ֣ים קַרְנִ֑י בַּ֝לֹּתִ֗י בְּשֶׁ֣מֶן רַעֲנָֽן׃

1356

1357דֶּֽרֶךְ־מִצְוֺתֶ֥יךָ אָר֑וּץ כִּ֖י תַרְחִ֣יב לִבִּֽי׃

1357

1358ר״ת יו״ד

1358

1359יְֽהֹוָ֗ה בֹּ֭קֶר תִּשְׁמַ֣ע קוֹלִ֑י בֹּ֥קֶר אֶעֱרׇךְ־לְ֝ךָ֗ וַאֲצַפֶּֽה׃

1359

1360וַאֲנִ֗י בְּרֹ֣ב חַ֭סְדְּךָ אָב֣וֹא בֵיתֶ֑ךָ אֶשְׁתַּחֲוֶ֥ה אֶל־הֵיכַל־קׇ֝דְשְׁךָ֗ בְּיִרְאָתֶֽךָ׃

1360

1361דָּבְקָ֣ה נַפְשִׁ֣י אַחֲרֶ֑יךָ בִּ֗֝י תָּמְכָ֥ה יְמִינֶֽךָ׃

1361

1362ר״ת ה״י

1362

1363הַצִּ֣ילָה מֵחֶ֣רֶב נַפְשִׁ֑י מִיַּד־כֶּ֝֗לֶב יְחִידָתִֽי׃

1363

1364יְֽהֹוָ֗ה מְנָת־חֶלְקִ֥י וְכוֹסִ֑י אַ֝תָּ֗ה תּוֹמִ֥יךְ גּוֹרָלִֽי׃

1364

1365ר״ת יו״ד

1365

1366יְהִי־חַסְדְּךָ֣ יְהֹוָ֣ה עָלֵ֑ינוּ כַּ֝אֲשֶׁ֗ר יִחַ֥לְנוּ לָֽךְ׃

1366

1367וַאֲנִ֤י ׀ בְּחַסְדְּךָ֣ בָטַחְתִּי֮ יָ֤גֵ֥ל לִבִּ֗י בִּֽישׁוּעָ֫תֶ֥ךָ אָשִׁ֥ירָה לַֽיהֹוָ֑ה גָמַ֣ל עָלָֽי׃

1367

1368דָּבַ֥קְתִּי בְעֵדְוֺתֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה אַל־תְּבִישֵֽׁנִי׃

1368

1369ר״ת ה״י

1369

1370הַסְתֵּ֣ר פָּ֭נֶיךָ מֵחֲטָאָ֑י וְֽכׇל־עֲוֺ֖נֹתַ֣י מְחֵֽה׃

1370

1371יְֽהֹוָ֗ה אַל־בְּקֶצְפְּךָ֥ תוֹכִיחֵ֑נִי תְיַסְּרֵֽנִי׃

1371

1372ר״ת וי״ו

1372

1373וְאַתָּ֣ה יְ֭הֹוָה אַל־תִּרְחָ֑ק אֱ֝יָלוּתִ֗י לְעֶזְרָ֥תִי חֽוּשָׁה׃

1373

1374יְ֘הֹוָ֤ה אֱלֹהִ֣ים צְבָא֣וֹת הֲשִׁיבֵ֑נוּ הָאֵ֥ר פָּ֝נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה׃

1374

1375וַאֲנִ֤י ׀ עָלֶ֣יךָ בָטַ֣חְתִּי יְהֹוָ֑ה אָ֝מַ֗רְתִּי אֱלֹהַ֥י אָֽתָּה׃

1375

1376ר״ת יו״ד

1376

1377יְהֹוָ֤ה ׀ עֻזִּ֥י וּמָגִנִּי֮ בּ֤וֹ בָטַ֥ח לִבִּ֗י וְֽנֶ֫עֱזָ֥רְתִּי וַיַּעֲלֹ֥ז לִבִּ֑י וּֽמִשִּׁירִ֥י אֲהוֹדֶֽנּוּ׃

1377

1378וַיּוֹצִיאֵ֥נִי לַמֶּרְחָ֑ב יְ֝חַלְּצֵ֗נִי כִּ֘י חָ֥פֵֽץ בִּֽי׃

1378

1379דָּלְפָ֣ה נַ֭פְשִׁי מִתּוּגָ֑ה קַ֝יְּמֵ֗נִי כִּדְבָרֶֽךָ׃

1379

1380ר״ת ה״י

1380

1381הוֹד֣וּ לַיהֹוָ֣ה כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

1381

1382יְֽהֹוָ֗ה הֶעֱלִ֣יתָ מִן־שְׁא֣וֹל נַפְשִׁ֑י חִ֝יִּיתַ֗נִי מיורדי [מִיׇּֽרְדִי]־בֽוֹר׃

1382

1383ר״ת וי״ו

1383

1384וַ֭אֲנִי עָנִ֣י וְכוֹאֵ֑ב יְשׁוּעָתְךָ֖ אֱלֹהִ֣ים תְּשַׂגְּבֵֽנִי׃

1384

1385יֵ֘בֹ֤שׁוּ וְיַחְפְּר֨וּ ׀ יַחַד֮ מְבַקְשֵׁ֥י נַפְשִׁ֗י לִסְפּ֫וֹתָ֥הּ יִסֹּ֣גוּ אָ֭חוֹר וְיִכָּלְמ֑וּ חֲ֝פֵצֵ֗י רָעָתִֽי׃

1385

1386וַתִּתֶּן־לִי֮ מָגֵ֢ן יִ֫שְׁעֶ֥ךָ וִֽימִינְךָ֥ תִסְעָדֵ֑נִי וְֽעַנְוַתְךָ֥ תַרְבֵּֽנִי׃

1386

1387ר״ת ה״י

1387

1388הָקֵ֣ם לְ֭עַבְדְּךָ אִמְרָתֶ֑ךָ לְיִרְאָתֶֽךָ׃

1388

1389יְֽרוּשָׁלַ֗͏ִם הָרִים֮ סָבִ֢יב לָ֥֫הּ וַ֭יהֹוָה סָבִ֣יב לְעַמּ֑וֹ מֵ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם׃

1389

1390ר״ת אל״ף

1390

1391אֲמָרַ֖י הַאֲזִ֥ינָה ׀ יְהֹוָ֗ה הֲגִיגִֽי׃

1391

1392לְמַֽעַן־שִׁמְךָ֥ יְהֹוָ֑ה וְֽסָלַחְתָּ֥ לַ֝עֲוֺנִ֗י כִּ֣י רַב־הֽוּא׃

1392

1393פָּ֭נֶיךָ הָאֵ֣ר בְּעַבְדֶּ֑ךָ וְ֝לַמְּדֵ֗נִי אֶת־חֻקֶּֽיךָ׃

1393

1394ר״ת אל״ף

1394

1395אַֽל־תִּזְכׇּר־לָנוּ֮ עֲוֺנֹ֢ת רִאשֹׁ֫נִ֥ים מַ֭הֵר יְקַדְּמ֣וּנוּ רַחֲמֶ֑יךָ כִּ֖י דַלּ֣וֹנוּ מְאֹֽד׃

1395

1396לְמַעַן־שִׁמְךָ֣ יְהֹוָ֣ה תְּחַיֵּ֑נִי בְּצִדְקָתְךָ֓ ׀ תּוֹצִ֖יא מִצָּרָ֣ה נַפְשִֽׁי׃

1396

1397פְּ֭עָמַי הָכֵ֣ן בְּאִמְרָתֶ֑ךָ וְֽאַל־תַּשְׁלֶט־בִּ֥י כׇל־אָֽוֶן׃

1397

1398ר״ת ה״י

1398

1399הִנֵּ֨ה אֵ֧ל יְשׁוּעָתִ֛י אֶבְטַ֖ח וְלֹ֣א אֶפְחָ֑ד כִּֽי־עׇזִּ֤י וְזִמְרָת֙ יָ֣הּ יְהֹוָ֔ה וַֽיְהִי־לִ֖י לִֽישׁוּעָֽה׃

1399

1400יִשְׂמַ֣ח יִשְׂרָאֵ֣ל בְּעֹשָׂ֑יו בְּנֵֽי־צִ֝יּ֗וֹן יָגִ֥ילוּ בְמַלְכָּֽם׃

1400

1401ר״ת אל״ף

1401

1402אֱֽלֹהִ֗ים יְחׇנֵּ֥נוּ וִיבָרְכֵ֑נוּ יָ֤אֵֽר פָּנָ֖יו אִתָּ֣נוּ סֶֽלָה׃

1402

1403לֵ֣ב טָ֭הוֹר בְּרָא־לִ֣י אֱלֹהִ֑ים וְר֥וּחַ נָ֝כ֗וֹן חַדֵּ֥שׁ בְּקִרְבִּֽי׃

1403

1404פּוֹתֵ֥חַ אֶת־יָדֶ֑ךָ וּמַשְׂבִּ֖יעַ לְכׇל־חַ֣י רָצֽוֹן׃

1404

1405ר״ת ה״י

1405

1406הִנֵּ֨ה כְעֵינֵ֪י עֲבָדִ֡ים אֶל־יַ֤ד אֲֽדוֹנֵיהֶ֗ם כְּעֵינֵ֣י שִׁפְחָה֮ אֶל־יַ֢ד גְּבִ֫רְתָּ֥הּ כֵּ֣ן עֵ֭ינֵינוּ אֶל־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ עַ֗֝ד שֶׁיְּחׇנֵּֽנוּ׃

1406

1407יְהִ֤י שֵׁ֣ם יְהֹוָ֣ה מְבֹרָ֑ךְ מֵ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם׃

1407

1408ר״ת יו״ד

1408

1409יְמִ֣ין יְ֭הֹוָה רוֹמֵמָ֑ה יְמִ֥ין יְ֝הֹוָ֗ה עֹ֣שָׂה חָֽיִל׃

1409

1410וַ֭אֲנִי בְּתֻמִּ֥י אֵלֵ֗ךְ פְּדֵ֣נִי וְחׇנֵּֽנִי׃

1410

1411דֶּֽרֶךְ־שֶׁ֭קֶר הָסֵ֣ר מִמֶּ֑נִּי וְֽתוֹרָתְךָ֥ חׇנֵּֽנִי׃

1411

1412ר״ת אל״ף

1412

1413א֭וֹר זָרֻ֣עַ לַצַּדִּ֑יק וּֽלְיִשְׁרֵי־לֵ֥ב שִׂמְחָֽה׃

1413

1414לְעֹשֵׂ֣ה הַ֭שָּׁמַיִם בִּתְבוּנָ֑ה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

1414

1415פְּדֵ֣ה אֱ֭לֹהִים אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל צָרוֹתָֽיו׃

1415

1416ר״ת ה״י

1416

1417הַעֲבֵ֣ר חֶ֭רְפָּתִי אֲשֶׁ֣ר יָגֹ֑רְתִּי כִּ֖י מִשְׁפָּטֶ֣יךָ טוֹבִֽים׃

1417

1418יְ֭רֵאֶיךָ יִרְא֣וּנִי וְיִשְׂמָ֑חוּ לִדְבָרְךָ֣ יִחָֽלְתִּי׃

1418

1419ר״ת יו״ד

1419

1420יְבֹא֣וּנִי רַחֲמֶ֣יךָ וְאֶחְיֶ֑ה כִּי־ת֥֝וֹרָתְךָ֗ שַׁעֲשֻׁעָֽי׃

1420

1421וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃

1421

1422דֶּרֶךְ־פִּקּוּדֶ֥יךָ הֲבִינֵ֑נִי וְ֝אָשִׂ֗יחָה בְּנִפְלְאוֹתֶֽיךָ׃

1422

1423ר״ת ה״י

1423

1424ה֘וֹצִ֤יאָה מִמַּסְגֵּ֨ר ׀ נַפְשִׁי֮ לְהוֹד֢וֹת אֶת־שְׁ֫מֶ֥ךָ בִּ֭י יַכְתִּ֣רוּ צַדִּיקִ֑ים כִּ֖י תִגְמֹ֣ל עָלָֽי׃

1424

1425יָשׁ֣וּב יְרַחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כׇּל־חַטֹּאותָֽם׃

1425

1426אח״כ יביא רל״ג מטבעות ששוה כל מטבע לפחות כדי לקנות בו (ע״ב דרה״ם פת וע״ב דרה״ם לפתן) יהיה מה שיהיה וזה השיעור הוא לאיש דל ועני אבל מי שיש לאל ידו יביא מטבע ששוה יותר כל אחד כפי יכלתו. ויצייר לפניו שם הוי״ה במלוי יודי״ן כזה יו״ד ה״י וי״ו ה״י ובתחלה ימנה על הלוה עשרה מטבעות זעג״ז ויאמר המנין בפיו אחד שנים שלשה ארבעה וכו׳ עד עשרה ויכוין שהם כנגד אות י׳ של מילוי יו״ד וסמוך לזה ימנה עוד ששה מטבעות ויכוין שהוא כנגד אות ו׳ של מלוי יו״ד וסמוך לזה ימנה עוד ארבעה מטבעות ויכוין שהוא כנגד אות ד׳ של מילוי יו״ד והמנין יפרש אותו בפיו ע״ד שאמרנו הרי נשלם אות יו״ד במלואה. אח״כ באותו הקו בעצמו ימנה חמשה מטבעות ויפרש המנין בפיו ע״ד האמור לעיל ויכוין שהוא כנגד אות ה׳ וסמוך לזה ימנה עשרה מטבעות ויכוין שהוא י׳ של מלוי אות ה״י. ואח״ז באותו הקו עצמו ימנה ששה מטבעות ויכוין כנגד אות ו׳ וסמוך לזה ימנה עשרה מטבעות ויכוין כנגד אות י׳ של מלוי וי״ו וסמוך לזה ימנה עוד ששה ויכוין כנגד אות ו׳ דמלוי וי״ו, ואח״ז באותו הקו עצמו ימנה חמשה מטבעות ויכוין כנגד אות ה׳ וסמוך לזה ימנה עשרה מטבעות ויכוין כנגד אות י׳ של מלוי אות ה״י הרי בקו זה נשלם מספר ע״ב מטבעות כנגד אותיות שם הוי״ה דיודי״ן שהוא מספר ע״ב.

1426

1427אח״כ ימנה תחת אותו הקו כנגד אותיות אהי״ה במלוי יודין כזה אל״ף ה״י יו״ד ה״י ותחלה ימנה מטבע אחד ויכוין שהוא כנגד אות א׳ של אל״ף וסמוך לו ימנה שלושים מטבעות ויכוין שהוא כנגד אות ל׳ של מלוי אל״ף וסמוך לו ימנה שמונים מטבעות ויכוין שהוא כנגד אות פ׳ דמלוי אל״ף, וכן עד״ז ימנה כנגד אותיות ה״י יו״ד ה״י של אהיה וכל המנין יפרש אותו בפיו בפרטות ע״ד שאמרנו לעיל נמצא בקו זה נעשה קס״א מטבעות מספר אהי״ה במלוי יודי״ן ואז יערב אח״כ ע״ב מטבעות של קו הראשון וקס״א מטבעות של קו השני שנעשו רל״ג בבת אחת ויאהזם בידו ויאמר בקשה זו.

1427

1428רבון העולמים ואדוני האדונים המאציל הבורא והיוצר והעושה אשר בראת ויצרת את האדם להטיב עמו ברוב רחמיך וחסדיך ולא תחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה ואתה הפותח יד בתשובה וימינך פשוטה לקבל שבים. ועתה הנה באתי לפניך יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי כי ידעתי עונותי עצמו מספר ואשמותי עצמו מלהזכיר בושתי במעשי ונכלמתי מעונותי כי חטאתי בתורתיך ובגדתי באחדותיך ונתתי מום בקדשי שמים ופגמתי במדות העליונ׳ וקלקלתי צנורות הקדושה ומנעתי הטוב והשפע הראוי לבא אליהם. ופגמתי באות ברית קודש חותמא דמלכא ומלאתי הארץ זמה כי אין מספר לילדי זנונים אשר גדלתי ורוממתי בתעלולים וגלולים ובהכניס הקודש במקום הטנופת ונתוץ מזבח ה׳ ונשחתו המקורות ונרפשו המעינות.

1428

1429אנא ה׳ מה אדבר ומה אצטדק בעלותי על לבבי כל אשר הכעסתיך והרביתי ימים ושנים בארחות מקולקלים ונתיבות לא סלולות לדכא תחת רגלי את הנפש היקרה ובטלתי מצות התשובה ועתה אחרי שובי ניחמתי בושתי ונם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי והנני שב אליו בתשובה שלימה וַהֲרֵֽינִי מודה לפניך על אשר חטאתי עויתי ופשעתי בהשחתת זרע לבטלה ובאתי על הזכור ועברתי על הכתוב וְאֶ֨ת־זָכָ֔ר לֹ֥א תִשְׁכַּ֖ב מִשְׁכְּבֵ֣י אִשָּׁ֑ה (וגם נבעלתי לזכר) ופגמתי בהוי״ה ואהי״ה במלוי יודי״ן שהם יו״ד ה״י וי״ו ה״י. אל״ף ה״י יו״ד ה״י גם פגמתי בשמות אחוריים דחכמה ובינה שהם יו״ד. יו״ד ה״י. יו״ד ה״י וי״ו. יו״ד ה״י וי״ו ה״י. אל״ף. אל״ף ה״י. אל״ף ה״י יו״ד. אל״ף ה״י יו״ד ה״י. והורדתי אותם למקום התפארת ונתכסו החסדים שלו והיה אור יִשְׂרָאֵל לחשך וגם פגמתי בדעת עליון ותחתון וקלקלתי צינורות השפע והקדושה ופגמתי בכל הספירות העליונות והורדתי אותם למדרגה למטה מהם וגרמתי פירוד בארבע אותיות שמך הגדול וגם פגמתי בשלשה אל״ף אל״ף אל״ף אשר בשמות אהי״ה שבבינה. ועתה הנני מתחרט חרטה גמורה על כל מה שחטאתי עויתי ופשעתי לפניך ועוזב אותם עזיבה גמורה ולא אשוב עוד לעשותם. ואתה ה׳ אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן ברוב רחמיך הודעת עַל־יְדֵי עבדיך חכמי יִשְׂרָאֵל לתקן נפשינו בתענית לצום מאתים ושלשים ושלשה ימים רצופים כדי לתקן פגם עון משכב זכור כמספר שמות הקודש אשר פגמנו בהם. וְגָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שאין אני יכול להתענות מאתים ושלשים ושלשה ימים רצופים כתקנת חכמים. ולכן אני מפריש מעות אלו שבידי לצדקה כי כן יסדו עבדיך לפדות בכסף כל תענית.

1429

1430ובכן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שתעלה עלי כאלו התעניתי מאתים ושלשים ושלשה ימים רצופים ותהיה חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶֽיךָ הצדקה הזאת אשר הפרשתי כנגד מאתים ושלשים ושלשה תעניות כאלו התעניתי מאתים ושלשים ושלשה ימים רצופים ממש ונתמעט חלבי ודמי בהם והקרבתיו על גבי מזבחך הקדוש וּכְאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בתעניות אלו ובכל התיקון הזה ואתה בטובך תמחול לנו את כל חטאתינו ותכפר לנו את כל עונותינו ותמחול ותסלח לכל פשעינו אשר שנינו ושלשנו בהם כמה פעמים בגלגול זה ובגלגולים אחרים שעברו ותאיר לכל השמ׳ שפגמנו בהם ותלקט ניצוצי הקדושה אשר פזרנו ותיחד כל דבר שבקדושה אשר פזרנו ויתיחדו כל הדברים שבקדושה אשר הפרדנו ויעלו עלייה גמורה ושלימה כל אורות שבקדושה אשר הורדנו ותמלא בל דבר שבקדושה אשר חפרנו וישוב הכל לאיתנו הראשון בשלימות כרצונך ובכן יתייחדו ארבע אותיות שמך הגדול נרנח״י דכללות ופרטות אבי״ע ביחודא שלים יהו״ה בשם כל יִשְׂרָאֵל ויהיו כסא שלם אשר בהם יתפשט שפע א״ס ב״ה.

1430

1431אָֽנָּֽא בְּכֹֽחַ. גְּדוּלַת יְמִינֶֽךָ. תַּתִּיר צְרוּרָה: (אב״ג ית״ץ) קַבֵּל רִנַּת. עַמֶּֽךָ שַׂגְּבֵֽנוּ. טַהֲרֵֽנוּ נוֹרָא: (קר״ע שט״ן) א֭וֹר זָרֻ֣עַ לַצַּדִּ֑יק וּֽלְיִשְׁרֵי־לֵ֥ב שִׂמְחָֽה׃ אנא בכח שם (קר״ע) החתום בס״ת או״ר זרו״ע לצדי״ק קר״ע ממלכות הרשעה כולה וכל ניצוצי הקדושה של הטיפות שיצאו ממני לבטלה שלא במקום מצוה יתבררו ויעלו עד צדיק יסוד עולם ויקבל ש״ע אורות והארת פנים העליונים והנפש הקדושה היא מוצאת מכל דבר רע ותיעשה טוב ולישרי לב שמחה. צדיק וטוב לו. גַּם־יְ֭הֹוָה יִתֵּ֣ן הַטּ֑וֹב תִּתֵּ֥ן יְבוּלָֽהּ׃ נָא גִבּוֹר. דּֽוֹרְשֵֽׁי יִחוּדֶֽךָ. כְּבָבַת שָׁמְרֵם: (נג״ד יכ״ש) א֭וֹר זָרֻ֣עַ לַצַּדִּ֑יק וּֽלְיִשְׁרֵי־לֵ֥ב שִׂמְחָֽה׃ יכפול אותו טו״ב פעמים

1431

1432עשה למען אמתך, ע״ל בריתך, ע״ל גדלך, ע״ל ימינך, עשה למען תורתך, עשה למען צדקתך. (אב״ג ית״ץ)

1432

1433עשה למען קדושתך, ע״ל רחמנותך, ע״ל עוזך, ע״ל שמך, עשה למען טובך ע״ל נצחך. (קר״ע שט״ן)

1433

1434עשה למען נעימותך, ע״ל גאותך, ע״ל דתך, ע״ל ישרך, ע״ל כבודך, ע״ל שמך (נג״ד יכ״ש)

1434

1435לְ֭מַעַן יֵחָלְצ֣וּן יְדִידֶ֑יךָ (ר״ת שם יל״י) הוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ וַעֲנֵֽנִי׃ חנני וענני ושמע תפלתי כי אתה שומע תפלת כל פה ברוך שומע תפלה. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1435

1436ואח״כ יאמר פסוקים אלו:

1436

1437וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ קַ֣ח אֶת־הַלְוִיִּ֗ם תַּ֤חַת כׇּל־בְּכוֹר֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־בֶּהֱמַ֥ת הַלְוִיִּ֖ם תַּ֣חַת בְּהֶמְתָּ֑ם וְהָיוּ־לִ֥י הַלְוִיִּ֖ם אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃ וְאֵת֙ פְּדוּיֵ֣י הַשְּׁלֹשָׁ֔ה וְהַשִּׁבְעִ֖ים וְהַמָּאתָ֑יִם הָעֹֽדְפִים֙ עַל־הַלְוִיִּ֔ם מִבְּכ֖וֹר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ וְלָקַחְתָּ֗ חֲמֵ֧שֶׁת חֲמֵ֛שֶׁת שְׁקָלִ֖ים לַגֻּלְגֹּ֑לֶת בְּשֶׁ֤קֶל הַקֹּ֙דֶשׁ֙ תִּקָּ֔ח עֶשְׂרִ֥ים גֵּרָ֖ה הַשָּֽׁקֶל׃ וְנָתַתָּ֣ה הַכֶּ֔סֶף לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו פְּדוּיֵ֕י הָעֹדְפִ֖ים בָּהֶֽם׃ וַיִּקַּ֣ח מֹשֶׁ֔ה אֵ֖ת כֶּ֣סֶף הַפִּדְי֑וֹם מֵאֵת֙ הָעֹ֣דְפִ֔ים עַ֖ל פְּדוּיֵ֥י הַלְוִיִּֽם׃ מֵאֵ֗ת בְּכ֛וֹר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לָקַ֣ח אֶת־הַכָּ֑סֶף חֲמִשָּׁ֨ה וְשִׁשִּׁ֜ים וּשְׁלֹ֥שׁ מֵא֛וֹת וָאֶ֖לֶף בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ׃ וַיִּתֵּ֨ן מֹשֶׁ֜ה אֶת־כֶּ֧סֶף הַפְּדֻיִ֛ם לְאַהֲרֹ֥ן וּלְבָנָ֖יו עַל־פִּ֣י יְהֹוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (במדבר ג׳:נ״א)

1437

1438פְּד֤וּת ׀ שָׁ֘לַ֤ח לְעַמּ֗וֹ צִוָּֽה־לְעוֹלָ֥ם בְּרִית֑וֹ קָד֖וֹשׁ וְנוֹרָ֣א שְׁמֽוֹ׃ יַחֵ֥ל יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־יְ֫הֹוָ֥ה כִּֽי־עִם־יְהֹוָ֥ה הַחֶ֑סֶד וְהַרְבֵּ֖ה עִמּ֣וֹ פְדֽוּת׃ (תהלים)

1438

1439צִיּ֖וֹן בְּמִשְׁפָּ֣ט תִּפָּדֶ֑ה וְשָׁבֶ֖יהָ בִּצְדָקָֽה׃ וּפְדוּיֵ֨י יְהֹוָ֜ה יְשֻׁב֗וּן וּבָ֤אוּ צִיּוֹן֙ בְּרִנָּ֔ה וְשִׂמְחַ֥ת עוֹלָ֖ם עַל־רֹאשָׁ֑ם שָׂשׂ֤וֹן וְשִׂמְחָה֙ יַשִּׂ֔יגוּ וְנָ֖סוּ יָג֥וֹן וַאֲנָחָֽה׃ (ישעיה)

1439

1440כִּ֣י יִקָּרֵ֣א קַן־צִפּ֣וֹר ׀ לְפָנֶ֡יךָ בַּדֶּ֜רֶךְ בְּכׇל־עֵ֣ץ ׀ א֣וֹ עַל־הָאָ֗רֶץ אֶפְרֹחִים֙ א֣וֹ בֵיצִ֔ים וְהָאֵ֤ם רֹבֶ֙צֶת֙ עַל־הָֽאֶפְרֹחִ֔ים א֖וֹ עַל־הַבֵּיצִ֑ים לֹא־תִקַּ֥ח הָאֵ֖ם עַל־הַבָּנִֽים׃ שַׁלֵּ֤חַ תְּשַׁלַּח֙ אֶת־הָאֵ֔ם וְאֶת־הַבָּנִ֖ים תִּֽקַּֽח־לָ֑ךְ לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְהַאֲרַכְתָּ֖ יָמִֽים׃ (כי תצא)

1440

1441אֲבָנִ֤ים שְׁלֵמוֹת֙ תִּבְנֶ֔ה אֶת־מִזְבַּ֖ח יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְהַעֲלִ֤יתָ עָלָיו֙ עוֹלֹ֔ת לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ וּנְתָֽנְךָ֨ יְהֹוָ֤ה לְרֹאשׁ֙ וְלֹ֣א לְזָנָ֔ב וְהָיִ֙יתָ֙ רַ֣ק לְמַ֔עְלָה וְלֹ֥א תִהְיֶ֖ה לְמָ֑טָּה כִּֽי־תִשְׁמַ֞ע אֶל־מִצְוֺ֣ת ׀ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם לִשְׁמֹ֥ר וְלַעֲשֽׂוֹת׃ (כי תבא)

1441

1442וְהָי֣וּ הַכְּרֻבִים֩ פֹּרְשֵׂ֨י כְנָפַ֜יִם לְמַ֗עְלָה סֹכְכִ֤ים בְּכַנְפֵיהֶם֙ עַל־הַכַּפֹּ֔רֶת וּפְנֵיהֶ֖ם אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו אֶ֨ל־הַכַּפֹּ֔רֶת יִהְי֖וּ פְּנֵ֥י הַכְּרֻבִֽים׃ (תרומה)

1442

1443לְעֹשֵׂ֣ה הַ֭שָּׁמַיִם בִּתְבוּנָ֑ה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ (תהלים)

1443

1444כִּ֤י אִ֣ם לַבִּינָ֣ה תִקְרָ֑א לַ֝תְּבוּנָ֗ה תִּתֵּ֥ן קוֹלֶֽךָ׃ אַשְׁרֵ֣י אָ֭דָם מָצָ֣א חׇכְמָ֑ה וְ֝אָדָ֗ם יָפִ֥יק תְּבוּנָֽה׃ יְֽהֹוָ֗ה בְּחׇכְמָ֥ה יָסַד־אָ֑רֶץ כּוֹנֵ֥ן שָׁ֝מַ֗יִם בִּתְבוּנָֽה׃ אִ֭וֶּלֶת שִׂמְחָ֣ה לַחֲסַר־לֵ֑ב וְאִ֥ישׁ תְּ֝בוּנָ֗ה יְיַשֶּׁר־לָֽכֶת׃ קֹֽנֶה־לֵּ֭ב אֹהֵ֣ב נַפְשׁ֑וֹ שֹׁמֵ֥ר תְּ֝בוּנָ֗ה לִמְצֹא־טֽוֹב׃ מַ֣יִם עֲ֭מֻקִּים עֵצָ֣ה בְלֶב־אִ֑ישׁ וְאִ֖ישׁ תְּבוּנָ֣ה יִדְלֶֽנָּה׃ בְּ֭חׇכְמָה יִבָּ֣נֶה בָּ֑יִת וּ֝בִתְבוּנָ֗ה יִתְכּוֹנָֽן׃ (משלי)

1444

1445ר״ת ת׳ב׳ו׳נ׳ה:

1445

1446תַּֽחַת־כׇּל־הַשָּׁמַ֥יִם יִשְׁרֵ֑הוּ וְ֝אוֹר֗וֹ עַל־כַּנְפ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃

1446

1447בְּאוֹר־פְּנֵי־מֶ֥לֶךְ חַיִּ֑ים וּ֝רְצוֹנ֗וֹ כְּעָ֣ב מַלְקֽוֹשׁ׃

1447

1448וְאֹ֣רַח צַ֭דִּיקִים כְּא֣וֹר נֹ֑גַהּ הוֹלֵ֥ךְ וָ֝א֗וֹר עַד־נְכ֥וֹן הַיּֽוֹם׃

1448

1449נֵר־לְרַגְלִ֥י דְבָרֶ֑ךָ וְ֝א֗וֹר לִנְתִיבָתִֽי׃

1449

1450הָעָם֙ הַהֹלְכִ֣ים בַּחֹ֔שֶׁךְ רָא֖וּ א֣וֹר גָּד֑וֹל יֹֽשְׁבֵי֙ בְּאֶ֣רֶץ צַלְמָ֔וֶת א֖וֹר נָגַ֥הּ עֲלֵיהֶֽם׃

1450

1451אח״כ יאמר פסוק זה מ״ה פעמים ובכל פעם יכוין בשם זה בנקוד יגִבֹהיְה ושם זה עולה ג״פ י״ה והוא מספר שם מ״ה הוי״ה דאלפי״ן

1451

1452כִּ֣י גָבֹ֜הַּ מֵעַ֤ל גָּבֹ֙הַּ֙ שֹׁמֵ֔ר וּגְבֹהִ֖ים עֲלֵיהֶֽם׃ (מ״ה פעמים ויכוין בשם הנז׳). יְהֹוָה֮ זְכָרָ֢נוּ יְבָ֫רֵ֥ךְ יְ֭בָרֵךְ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל יְ֝בָרֵ֗ךְ אֶת־בֵּ֥ית אַהֲרֹֽן׃ (ג״פ) אֶ֭בֶן מָאֲס֣וּ הַבּוֹנִ֑ים הָ֝יְתָ֗ה לְרֹ֣אשׁ פִּנָּֽה׃ (ב״פ) מֵאֵ֣ת יְ֭הֹוָה הָ֣יְתָה זֹּ֑את הִ֖יא נִפְלָ֣את בְּעֵינֵֽינוּ׃ (ב״פ) זֶה־הַ֭יּוֹם עָשָׂ֣ה יְהֹוָ֑ה נָגִ֖ילָה וְנִשְׂמְחָ֣ה בֽוֹ׃ (ב״פ) אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃ (ב״פ)

1452

1453אח״כ יביא תשכ״ח פרוטות ויאחזם בידו ויאמר

1453

1454לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי מפריש פרוטות אלו שבידי לצדקה לתקן מה שפגמתי בשמות הקודש ויכוין בשמות אלו בלבו יו״ד. יו״ד ה״י, יו״ד ה״י וי״ו, יו״ד ה״י וי״ו ה״י, אל״ף, אל״ף ה״י, אל״ף ה״י יו״ד, אל״ף ה״י יו״ד ה״י.

1454

1455וברוב רחמיך וברוב חסדיך יתוקנו כל הפגמים שפגמתי בשמות הקודש ובמידות העליונות ותצרף זְכוּת מצות הצדקה אשר הפרשתי עם זְכוּת כל מקראי קודש אשר קריתי לפניך והתפילה אשר התפללתי שיעלו לרצון לפניך לתקן כל העוות אשר עוותתי ותחזור עטרה ליושנה.

1455

1456ויאמר פסוקים אלו

1456

1457כִּֽי־צַדִּ֣יק יְ֭הֹוָה צְדָק֣וֹת אָהֵ֑ב יָ֝שָׁ֗ר יֶחֱז֥וּ פָנֵֽימוֹ׃

1457

1458וְהָיָ֛ה מַעֲשֵׂ֥ה הַצְּדָקָ֖ה שָׁל֑וֹם וַֽעֲבֹדַת֙ הַצְּדָקָ֔ה הַשְׁקֵ֥ט וָבֶ֖טַח עַד־עוֹלָֽם׃

1458

1459שׁ֚וּבָה יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֥י כָשַׁ֖לְתָּ בַּעֲוֺנֶֽךָ׃

1459

1460קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ דְּבָרִ֔ים וְשׁ֖וּבוּ אֶל־יְהֹוָ֑ה אִמְר֣וּ אֵלָ֗יו כׇּל־תִּשָּׂ֤א עָוֺן֙ וְקַח־ט֔וֹב וּֽנְשַׁלְּמָ֥ה פָרִ֖ים שְׂפָתֵֽינוּ׃

1460

1461יַעֲזֹ֤ב רָשָׁע֙ דַּרְכּ֔וֹ וְאִ֥ישׁ אָ֖וֶן מַחְשְׁבֹתָ֑יו וְיָשֹׁ֤ב אֶל־יְהֹוָה֙ וִֽירַחֲמֵ֔הוּ וְאֶל־אֱלֹהֵ֖ינוּ כִּֽי־יַרְבֶּ֥ה לִסְלֽוֹחַ׃

1461

1462מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לֹֽא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא׃ יָשׁ֣וּב יְרַחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כׇּל־חַטֹּאותָֽם׃ תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם׃

1462

1463ואח״כ יאמר בקשה זו:

1463

1464הוֹשַׁעֲנָא. הוֹשַׁעֲנָא:

1464

1465אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש שדי שהוא אותיות שלשה, יתוקנו ויאירו ויתעלו שם הוי״ה במלוי יודי״ן ושם אהי״ה במלוי יודי״ן שעולים מספר מאתים ושלשים ושלשה, וגם יתוקנו ויתעלו ויושלמו שלשה אלפין של אהי״ה שעולים שלש מאות ושלשים ושלשה. אנא למען זְכוּת אַבְרָהָם יצחק ויעקב שהם אבות שלשה, יתוקנו ויאירו ויתעלו שם הוי״ה דמילוי יודי״ן ושם אהי״ה דמלוי יודי״ן שעולים מספר מאתים ושלשים ושלשה וגם יתוקנו ויתעל׳ ויושלמו שלשה אלפין של אהי״ה שעולים שלש מאות ושלשים וגו׳

1465

1466אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת משה ואהרן ומרים שהם רועים שלשה יתוקנו ויאירו ויתעלו שם הוי״ה דמלוי יודי״ן ושם אהי״ה דמלוי יודי״ן שעולים מספר מאתים ושלשים ושלשה וגם יתוקנו ויתעלו ויושלמו שלשה אלפי״ן של שמות אהי״ה שהם מספר שלש מאות ושלשים ושלשה.

1466

1467אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת תורה נביאים וכתובים שהם שלשה. יתוקנו ויאירו ויתעלו שם הוי״ה דמילוי יודי״ן ושם אהי״ה דמלוי יודי״ן שעולים מספר מאתים ושלשים ושלשה וגם יתוקנו ויתעלו ויושלמו שלשה אלפי״ן של שמות (אהי״ה) שעולין מספר שלש מאות ושלשים ושלשה.

1467

1468אָֽנָּֽא לְמַֽעַן סוד מן וענני כבוד ובאר שהם מתנות שלשה יתוק׳ ויאירו ויתעלו שם הוי״ה דיודי״ן ושם אהי״ה דיודי״ן שעולים מספר מאתים ושלשים ושלשה וגם יתוקנו ויתעלו ויושלמו שלשה אלפי״ן של שמות אהי״ה שעולין מספר שלש מאות ושלשים ושלשה.

1468

1469אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות סעודות שבת קודש שהם שלשה, ונרמזו בהיום שלשה יתוקנו ויאירו ויתעלו שם הוי״ה במלוי יודי״ן ושם אהי״ה במילוי יודי״ן שעולים מספר מאתים ושלשים ושלשה, וגם יתוקנו ויתעלו ויושלמו שלשה אלפי״ין של שמות אהי״ה שעולים מספר שלש מאות ושלשים ושלשה.

1469

1470אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות שמירת המועדים שהם רגלים שלשה ולמען מצות הראיה בביהמ״ק במועדים שלשה ולמען קדושת ערי מקלט בא״י שהם ערים שלשה. יתוקנו ויאירו ויתעלו שם הוי״ה דיודי״ן ושם אהי״ה דיודי״ן שעולים מספר מאתים ושלשים ושלשה וגם יתוקנו ויתעלו ויושלמו שלשה אלפין של שמות אהי״ה שעולים מספר שלש מאות ושלשים ושלשה.

1470

1471אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת נח הצדיק שהוליד בנים שלשה ולמען זְכוּת אַבְרָהָם אבינו אשר נצבו עליו אנשים שלשה ולמען זְכוּת יעקב אבינו אשר ראה באר בשדה רובצים עליה עדרי צאן שלשה. יתוקנו ויאירו ויתעלו שם הוי״ה דמלוי יודי״ן ושם אהי״ה דמלוי יודי״ן שעולים מספר מאתים ושלשים ושלשה. וגם יתוקנו והתעלו ויושלמו שלשה אלפין של שמות (אהי״ה) שעולה מספרם שלש מאות ושלשים ושלשה.

1471

1472אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת פינחס וכלב אשר הלכו ובאו הָהָרָה וישבו שם ימים שלשה ולמען זְכוּת חנה הנביאה אשר נפקדה ותהר ותלד בנים שלשה יתוקנו ויאירו ויתעלו שם הוי״ה במלוי יודי״ן ושם אהי״ה במלוי יודי״ן שעולים מספר מאתים ושלשים ושלשה וגם יתוקנו ויתעלו ויושלמו שלשה אלפין של שמות אהי״ה שעולה מספרם שלש מאות ושלשים ושלשה.

1472

1473אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת דוד עבדך משיחך אשר מלך בירושלים שנים שלשים ושלשה ולמען זְכוּת שלמה בנו אשר דבר משלים אלפים שלשה ולמען זְכוּת בניהו בן יהוידע אשר לו שם בשלשה יתוקנו ויאירו ויתעלו שם הוי״ה דיודי״ן ושם אהי״ה דיודי״ן שמספרם מאתים ושלשים ושלשה וגם יתוקנו ויתעלו ויושלמו שלשה אלפין של שמות אהי״ה שעולה מספרם שלש מאות ושלשים ושלשה. אנא למען זְכוּת עבדך אליהו הנביא זכור לטוב אשר החיה את הילד בהתמודדו עליו פעמים שלשה ולמען קדושת שנים עשר שערי עיר קדשך אשר הם לכל רוח שערים שלשה יתוקנו ויאירו ויתעלו שם הוי״ה דמלוי יודי״ן ושם אהי״ה דמלוי יודי״ן שעולים מספר מאתים ושלשים ושלשה וגם יתוקנו ויתעלו ויושלמו שלשה אלפין של שמות אהי״ה שעולים מספר שלש מאות ושלשים ושלשה.

1473

1474הוֹשַׁעֲנָא. הוֹשַׁעֲנָא:

1474

1475אָנָּא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃ ב״פ

1475

1476אחר כך יקיף התיבה בבית הכנסת שבעה פעמים. ובכל הקפה יאמר מזמור לדוד הבו לה׳ בני אלים ופסוק אחד מפסוקי אנא בכח ואח״כ יאמר ב׳ פסוקים אלו באיוב ל״ג.

1476

1477אִם־יֵ֤שׁ עָלָ֨יו ׀ מַלְאָ֗ךְ מֵלִ֗יץ אֶחָ֥ד מִנִּי־אָ֑לֶף לְהַגִּ֖יד לְאָדָ֣ם יָשְׁרֽוֹ׃

1477

1478וַיְחֻנֶּ֗נּוּ וַיֹּ֗אמֶר פְּ֭דָעֵהוּ מֵרֶ֥דֶת שָׁ֗חַת מָצָ֥אתִי כֹֽפֶר׃ ג״פ

1478

1479יְהֹוָ֣ה צְבָא֣וֹת עִמָּ֑נוּ מִשְׂגָּֽב־לָ֨נוּ אֱלֹהֵ֖י יַֽעֲקֹ֣ב סֶֽלָה׃ ג״פ

1479

1480יְהֹוָ֥ה צְבָא֑וֹת אַֽשְׁרֵ֥י אָ֝דָ֗ם בֹּטֵ֥חַ בָּֽךְ׃ ג״פ

1480

1481יְהֹוָ֥ה הוֹשִׁ֑יעָה הַ֝מֶּ֗לֶךְ יַעֲנֵ֥נוּ בְיוֹם־קׇרְאֵֽנוּ: ג״פ

1481

1482וַאֲנִ֤י תְפִלָּֽתִי־לְךָ֨ ׀ יְהֹוָ֡ה עֵ֤ת רָצ֗וֹן אֱלֹהִ֥ים בְּרׇב־חַסְדֶּ֑ךָ עֲ֝נֵ֗נִי בֶּאֱמֶ֥ת יִשְׁעֶֽךָ׃ ג״פ

1482

1483ויעשה כפרה בתרנגול ויברך על כסוי הדם.

1483

1484וזה הוא סדר הלימוד שילמוד בו ביום ילמוד מזמור קי״ט של אשרי תמימי דרך.

1484

1485וילמוד ט״ו מזמורים של שיר המעלות ויכפול אותם ט״ו פעמים הרי כאן רכ״ה מזמורים ויאמר מזמור יושב בסתר עליון שבעה פעמים ויתחיל מן פסוק ויהי נועם וגו׳ הרי סך הכל רל״ג מזמורים ואח״כ ילמוד אדרא זוטא כולה ויאמר קדיש.

1485

1486תיקון ד

1486

1487תיקון להבא על אשת איש ואין בו כח להתענות דהנה מפורש בדברי רבנו האר״י ז״ל בשער רוה״ק שצריך להתענות שכ״ה ימים רצופים כנגד חמשה שמות שם אדנ״י וה״ס שכ״ה דינים כנודע כי ש״ך דינים הם כמנין נער שהם ה״פ אותיות די״ן של שם אדנ״י וע״י חמשה אלפי״ן של שם אדנ״י מתמתקים ונעשים שכ״ה והם סוד ה״פ שם אדנ״י שבמלכות ועוד יש שכ״ה אחרים שהם ז׳ מלכים שכל אחד מהם נקרא אדם ושבעה פעמים אדם עולה שט״ו והם נולדו ויצאו מארץ אדום שהיא בינה ה׳ עלאה ולכן תחבר השט״ו הנז׳ עם השורש שלהם שהוא ה׳ עלאה הנז׳ הרי נעשו ש״ך דינים ועוד יש חשבון אחר בש״ך דינים והוא שיש ז׳ הויות דאלפי״ן שהוא מ״ה ועם ה׳ עלאה דבינה שמשם יצאו הרי נעשה מספר ש״ך דינים אך הנה ז״פ אדם שאמרנו לעיל הם עצמם אלו השבעה פעמים מ״ה דאלפי״ן הנז׳ נמצא ג׳ כונות צריך לכוין בשכ״ה תעניות הנז׳ והם ז׳ הויו״ת דאלפין דמ״ה וז״פ אדם וחמשה פעמים אדנ״י והם שלשה מיני ש״ך דינים וכנז׳ וכל זה בדברי רבינו ז״ל בשער רוה״ק.

1487

1488ולכן מי שאין בו יכולת להתענות שכ״ה תעניות רצופים וירצה לפדות התענית בצדקה ולימוד יעשה כך יקבל התענית מבעוד יום על יום אחד שלם שלילו עמו כמו יוה״כ וקודם סעודת המפסקת יטבול חמשה פעמים כנגד חמשה שמות שם אדני ויאמר פסוקי מי אל כמוך וגו׳ וקודם הטבילה יאמר קבלת התשובה ויאמר ודוי מובאות בי״ת של ודוי יוסיף לומר

1488

1489בגדתי באחדותיך ונתתי מום בקדשי שמים ופגמתי במדות העליונים וקלקלתי צנורי השפע ומנעתי הטוב והשפע הראוי לבא אליהם.

1489

1490באתי על אשת איש ופגמתי בשמות הקודש ובעולמות הקדושים והגברתי כוחות הדנין וגם גרמתי מניעה בהתפשטות האורות דרך תיקון השני דדיקנא הנקרא נושא עון.

1490

1491אחר שיצא מן הטבילה ירחץ ידיו וילבש שק על בשרו וקודם לבישת השק יאמר ליקבה״ו על לבישתו וכנז״ל בתיקון עון משכב זכור וגם יאמר הפסוקים על ענין השק הנזכרים לעיל בתיקון עון משכב זכור, ואחר שילבש השק יאכל סעודה המפסקת ויטבול מלוגמה אחרונה באפר ובלילה ילמוד משניות הנדפסים בקראי מועד של ליל חג השבועות וילמוד כ״ד פרקי שבת וילמוד אדרא זוטא. וביום אחר שחרית יחזור ויטבול חמשה טבילות ויאמר ג״כ הודוי קודם טבילה ויפרש בו החטא כאמור ואח״כ יאמר פסוקי מי אל כמוך וגו׳ על המעין וכמ״ש ביום ראש השנה בסדר התשליך וגם ילמוד דברי זוה״ק הנזכרים שם.

1491

1492אחר כך יאמר פסוקים אלו מעומד בטעמים

1492

1493וְהַֽנַּעֲרָ֗ טֹבַ֤ת מַרְאֶה֙ מְאֹ֔ד בְּתוּלָ֕ה וְאִ֖ישׁ לֹ֣א יְדָעָ֑הּ וַתֵּ֣רֶד הָעַ֔יְנָה וַתְּמַלֵּ֥א כַדָּ֖הּ וַתָּֽעַל׃

1493

1494וְעֹ֥֤שֶׂה חֶ֖֙סֶד֙ לַאֲלָפִ֑֔ים לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃

1494

1495הַקָּטֹן֙ יִהְיֶ֣ה לָאֶ֔לֶף וְהַצָּעִ֖יר לְג֣וֹי עָצ֑וּם אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה בְּעִתָּ֥הּ אֲחִישֶֽׁנָּה׃

1495

1496כְּמִגְדַּ֤ל דָּוִיד֙ צַוָּארֵ֔ךְ בָּנ֖וּי לְתַלְפִּיּ֑וֹת אֶ֤לֶף הַמָּגֵן֙ תָּל֣וּי עָלָ֔יו כֹּ֖ל שִׁלְטֵ֥י הַגִּבֹּרִֽים׃

1496

1497כֶּ֣רֶם הָיָ֤ה לִשְׁלֹמֹה֙ בְּבַ֣עַל הָמ֔וֹן נָתַ֥ן אֶת־הַכֶּ֖רֶם לַנֹּטְרִ֑ים אִ֛ישׁ יָבִ֥א בְּפִרְי֖וֹ אֶ֥לֶף כָּֽסֶף׃ כַּרְמִ֥י שֶׁלִּ֖י לְפָנָ֑י הָאֶ֤לֶף לְךָ֙ שְׁלֹמֹ֔ה וּמָאתַ֖יִם לְנֹטְרִ֥ים אֶת־פִּרְיֽוֹ׃

1497

1498וְעַתָּ֣ה ׀ אֲדֹנָ֣י אֱלֹהֵ֗ינוּ אֲשֶׁר֩ הוֹצֵ֨אתָ אֶֽת־עַמְּךָ֜ מֵאֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ בְּיָ֣ד חֲזָקָ֔ה וַתַּֽעַשׂ־לְךָ֥ שֵׁ֖ם כַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה חָטָ֖אנוּ רָשָֽׁעְנוּ׃ אֲדֹנָ֗י כְּכׇל־צִדְקֹתֶ֙ךָ֙ יָֽשׇׁב־נָ֤א אַפְּךָ֙ וַחֲמָ֣תְךָ֔ מֵעִֽירְךָ֥ יְרוּשָׁלַ֖͏ִם הַר־קׇדְשֶׁ֑ךָ כִּ֤י בַחֲטָאֵ֙ינוּ֙ וּבַעֲוֺנ֣וֹת אֲבֹתֵ֔ינוּ יְרוּשָׁלַ֧͏ִם וְעַמְּךָ֛ לְחֶרְפָּ֖ה לְכׇל־סְבִיבֹתֵֽינוּ׃ וְעַתָּ֣ה ׀ שְׁמַ֣ע אֱלֹהֵ֗ינוּ אֶל־תְּפִלַּ֤ת עַבְדְּךָ֙ וְאֶל־תַּ֣חֲנוּנָ֔יו וְהָאֵ֣ר פָּנֶ֔יךָ עַל־מִקְדָּשְׁךָ֖ הַשָּׁמֵ֑ם לְמַ֖עַן אֲדֹנָֽי׃ הַטֵּ֨ה אֱלֹהַ֥י ׀ אׇזְנְךָ֮ וּֽשְׁמָע֒ פקחה [פְּקַ֣ח] עֵינֶ֗יךָ וּרְאֵה֙ שֹֽׁמְמֹתֵ֔ינוּ וְהָעִ֕יר אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א שִׁמְךָ֖ עָלֶ֑יהָ כִּ֣י ׀ לֹ֣א עַל־צִדְקֹתֵ֗ינוּ אֲנַ֨חְנוּ מַפִּילִ֤ים תַּחֲנוּנֵ֙ינוּ֙ לְפָנֶ֔יךָ כִּ֖י עַל־רַחֲמֶ֥יךָ הָרַבִּֽים׃ אֲדֹנָ֤י ׀ שְׁמָ֙עָה֙ אֲדֹנָ֣י ׀ סְלָ֔חָה אֲדֹנָ֛י הַֽקְשִׁ֥יבָה וַעֲשֵׂ֖ה אַל־תְּאַחַ֑ר לְמַֽעַנְךָ֣ אֱלֹהַ֔י כִּֽי־שִׁמְךָ֣ נִקְרָ֔א עַל־עִירְךָ֖ וְעַל־עַמֶּֽךָ׃

1498

1499וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ וְיִרְדּוּ֩ בִדְגַ֨ת הַיָּ֜ם וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֗יִם וּבַבְּהֵמָה֙ וּבְכׇל־הָאָ֔רֶץ וּבְכׇל־הָרֶ֖מֶשׂ הָֽרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָֽרֶץ׃ וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם׃

1499

1500זֶ֣ה סֵ֔פֶר תּוֹלְדֹ֖ת אָדָ֑ם בְּי֗וֹם בְּרֹ֤א אֱלֹהִים֙ אָדָ֔ם בִּדְמ֥וּת אֱלֹהִ֖ים עָשָׂ֥ה אֹתֽוֹ׃ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בְּרָאָ֑ם וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָ֗ם וַיִּקְרָ֤א אֶת־שְׁמָם֙ אָדָ֔ם בְּי֖וֹם הִבָּֽרְאָֽם׃

1500

1501וַֽיְעַנְּךָ֮ וַיַּרְעִבֶ֒ךָ֒ וַיַּאֲכִֽלְךָ֤ אֶת־הַמָּן֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־יָדַ֔עְתָּ וְלֹ֥א יָדְע֖וּן אֲבֹתֶ֑יךָ לְמַ֣עַן הוֹדִֽיעֲךָ֗ כִּ֠י לֹ֣א עַל־הַלֶּ֤חֶם לְבַדּוֹ֙ יִחְיֶ֣ה הָֽאָדָ֔ם כִּ֛י עַל־כׇּל־מוֹצָ֥א פִֽי־יְהֹוָ֖ה יִחְיֶ֥ה הָאָדָֽם׃

1501

1502אַשְׁרֵ֣י אָ֭דָם מָצָ֣א חׇכְמָ֑ה וְ֝אָדָ֗ם יָפִ֥יק תְּבוּנָֽה׃

1502

1503נֵ֣ר יְ֭הוָה נִשְׁמַ֣ת אָדָ֑ם חֹ֝פֵ֗שׂ כָּל־חַדְרֵי־בָֽטֶן׃

1503

1504כִּי־רָצ֣וּ עֲ֭בָדֶיךָ אֶת־אֲבָנֶ֑יהָ וְֽאֶת־עֲפָרָ֥הּ יְחֹנֵֽנוּ׃

1504

1505שָׂ֣שׂ אָ֭נֹכִי עַל־אִמְרָתֶ֑ךָ כְּ֝מוֹצֵ֗א שָׁלָ֥ל רָֽב׃

1505

1506גַּ֣ל מֵ֭עָלַי חֶרְפָּ֣ה וָב֑וּז כִּ֖י עֵדֹתֶ֣יךָ נָצָֽרְתִּי׃

1506

1507שֶׁ֥מֶשׁ יָרֵ֖חַ עָ֣מַד זְבֻ֑לָה לְא֤וֹר חִצֶּ֙יךָ֙ יְהַלֵּ֔כוּ לְנֹ֖גַהּ בְּרַ֥ק חֲנִיתֶֽךָ׃

1507

1508בִּרְבוֹת֙ הַטּוֹבָ֔ה רַבּ֖וּ אוֹכְלֶ֑יהָ וּמַה־כִּשְׁרוֹן֙ לִבְעָלֶ֔יהָ כִּ֖י אִם־[רְא֥וּת] ראית עֵינָֽיו׃

1508

1509אָמַ֗רְתִּי אֶ֥שְׁמְרָ֣ה דְרָכַי֮ מֵחֲט֢וֹא בִלְשׁ֫וֹנִ֥י אֶשְׁמְרָ֥ה לְפִ֥י מַחְס֑וֹם בְּעֹ֖ד רָשָׁ֣ע לְנֶגְדִּֽי׃

1509

1510תְּ֭פִלָּה לְעָנִ֣י כִֽי־יַעֲטֹ֑ף וְלִפְנֵ֥י יְ֝הֹוָ֗ה יִשְׁפֹּ֥ךְ שִׂיחֽוֹ׃

1510

1511אח״כ יאמר פסוקים אלו שהם ר״ת אדנ״י מלא.

1511

1512ר״ת אל״ף

1512

1513אֲ֭דֹנָי שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח וּ֝פִ֗י יַגִּ֥יד תְּהִלָּתֶֽךָ׃

1513

1514לֹ֤א לָ֥נוּ יְהֹוָ֗ה לֹ֫א־לָ֥נוּ כִּֽי־לְ֭שִׁמְךָ תֵּ֣ן כָּב֑וֹד עַל־חַ֝סְדְּךָ֗ עַל־אֲמִתֶּֽךָ׃

1514

1515פְּנֵ֥ה אֵלַ֗י וְחָ֫נֵּ֥נִי תְּנָֽה־עֻזְּךָ֥ לְעַבְדֶּ֑ךָ וְ֝הוֹשִׁ֗יעָה לְבֶן־אֲמָתֶֽךָ׃

1515

1516ר״ת דל״ת

1516

1517דָּרַ֣שְׁתִּי אֶת־יְהֹוָ֣ה וְעָנָ֑נִי וּמִכׇּל־מְ֝גוּרוֹתַ֗י הִצִּילָֽנִי׃

1517

1518לְמַֽעַן־שִׁמְךָ֥ יְהֹוָ֑ה וְֽסָלַחְתָּ֥ לַ֝עֲוֺנִ֗י כִּ֣י רַב־הֽוּא׃

1518

1519תִּכּ֤וֹן תְּפִלָּתִ֣י קְטֹ֣רֶת לְפָנֶ֑יךָ מַֽשְׂאַ֥ת כַּ֝פַּ֗י מִנְחַת־עָֽרֶב׃

1519

1520ר״ת נו״ן

1520

1521נַ֭פְשֵׁנוּ חִכְּתָ֣ה לַֽיהֹוָ֑ה עֶזְרֵ֖נוּ וּמָגִנֵּ֣נוּ הֽוּא׃

1521

1522וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃

1522

1523נִדְב֣וֹת פִּ֭י רְצֵה־נָ֣א יְהֹוָ֑ה וּֽמִשְׁפָּטֶ֥יךָ לַמְּדֵֽנִי׃

1523

1524ר״ת יו״ד

1524

1525יַחֵ֥ל יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־יְ֫הֹוָ֥ה כִּֽי־עִם־יְהֹוָ֥ה הַחֶ֑סֶד עִמּ֣וֹ פְדֽוּת׃

1525

1526וְ֭הוּא יִפְדֶּ֣ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל עֲוֺנֹתָֽיו׃

1526

1527דָּבַ֥קְתִּי בְעֵדְוֺתֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה אַל־תְּבִישֵֽׁנִי׃

1527

1528ר״ת אדם

1528

1529ר״ת אל״ף

1529

1530אֱֽלֹהִ֗ים יְחׇנֵּ֥נוּ וִיבָרְכֵ֑נוּ יָ֤אֵֽר פָּנָ֖יו אִתָּ֣נוּ סֶֽלָה׃

1530

1531לֵ֣ב טָ֭הוֹר בְּרָא־לִ֣י אֱלֹהִ֑ים וְר֥וּחַ נָ֝כ֗וֹן חַדֵּ֥שׁ בְּקִרְבִּֽי׃

1531

1532פּוֹתֵ֥חַ אֶת־יָדֶ֑ךָ וּמַשְׂבִּ֖יעַ לְכׇל־חַ֣י רָצֽוֹן׃

1532

1533ר״ת דל״ת

1533

1534דָּבְקָ֣ה נַפְשִׁ֣י אַחֲרֶ֑יךָ בִּ֗֝י תָּמְכָ֥ה יְמִינֶֽךָ׃

1534

1535לְמַעַן־שִׁמְךָ֣ יְהֹוָ֣ה תְּחַיֵּ֑נִי בְּצִדְקָתְךָ֓ ׀ תּוֹצִ֖יא מִצָּרָ֣ה נַפְשִֽׁי׃

1535

1536תַּ֭שְׁמִיעֵנִי שָׂשׂ֣וֹן וְשִׂמְחָ֑ה תָּ֝גֵ֗לְנָה עֲצָמ֥וֹת דִּכִּֽיתָ׃

1536

1537ר״ת מ״ם

1537

1538מִֽן־הַ֭מֵּצַר קָרָ֣אתִי יָּ֑הּ עָנָ֖נִי בַמֶּרְחָ֣ב יָֽהּ׃

1538

1539מִכׇּל־פְּשָׁעַ֥י הַצִּילֵ֑נִי חֶרְפַּ֥ת נָ֝בָ֗ל אַל־תְּשִׂימֵֽנִי׃

1539

1540ר״ת הוי״ה דאלפין

1540

1541ר״ת יו״ד

1541

1542יְהִי־חַסְדְּךָ֣ יְהֹוָ֣ה עָלֵ֑ינוּ כַּ֝אֲשֶׁ֗ר יִחַ֥לְנוּ לָֽךְ׃

1542

1543וַאֲנִ֤י ׀ בְּחַסְדְּךָ֣ בָטַחְתִּי֮ יָ֤גֵ֥ל לִבִּ֗י בִּֽישׁוּעָ֫תֶ֥ךָ אָשִׁ֥ירָה לַֽיהֹוָ֑ה כִּ֖י גָמַ֣ל עָלָֽי׃

1543

1544דָּלְפָ֣ה נַ֭פְשִׁי מִתּוּגָ֑ה קַ֝יְּמֵ֗נִי כִּדְבָרֶֽךָ׃

1544

1545ר״ת ה״א

1545

1546הַסְתֵּ֣ר פָּ֭נֶיךָ מֵחֲטָאָ֑י וְֽכׇל־עֲוֺ֖נֹתַ֣י מְחֵֽה׃

1546

1547אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

1547

1548ר״ת וא״ו

1548

1549וַ֭אֲנִי עָנִ֣י וְכוֹאֵ֑ב יְשׁוּעָתְךָ֖ אֱלֹהִ֣ים תְּשַׂגְּבֵֽנִי׃

1549

1550א֭וֹר זָרֻ֣עַ לַצַּדִּ֑יק וּֽלְיִשְׁרֵי־לֵ֥ב שִׂמְחָֽה׃

1550

1551וַתִּתֶּן־לִי֮ מָגֵ֢ן יִ֫שְׁעֶ֥ךָ וִֽימִינְךָ֥ תִסְעָדֵ֑נִי וְֽעַנְוַתְךָ֥ תַרְבֵּֽנִי׃

1551

1552ר״ת ה״א

1552

1553הִנֵּ֨ה כְעֵינֵ֪י עֲבָדִ֡ים אֶל־יַ֤ד אֲֽדוֹנֵיהֶ֗ם כְּעֵינֵ֣י שִׁפְחָה֮ אֶל־יַ֢ד גְּבִ֫רְתָּ֥הּ כֵּ֣ן עֵ֭ינֵינוּ אֶל־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ שֶׁיְּחׇנֵּֽנוּ׃

1553

1554אָ֤ז יִמָּלֵ֪א שְׂח֡וֹק פִּינוּ֮ וּלְשׁוֹנֵ֢נוּ רִ֫נָּ֥ה אָ֭ז יֹאמְר֣וּ בַגּוֹיִ֑ם הִגְדִּ֥יל יְ֝הֹוָ֗ה לַעֲשׂ֥וֹת עִם־אֵֽלֶּה׃

1554

1555אח״כ יביא תתקע״ה מטבעות שכל מטבע יהיה שוה לפחות לקנות בו ע״ב דרה״ם פת וע״ב דרה״ם לפתן וזה השיעור הוא לעני אבל מי שידו משגת יביא מטבעות גדולים יותר כל א׳ כפי השגת ידו ובתחלה ימנה מטבע אחד ויניחו על השלחן ויאמר בפיו אחד ויכוין כנגד א׳ דשם אדנ״י ועוד ימנה סמוך לו ארבעה מטבעות וג״כ ימנה בפיו בפירוש ויכוין כנגד אות ד׳ דשם אדנ״י ואח״כ סמוך לו ימנה חמשים מטבעות ויכוין כנגד אות נו״ן דשם אדנ״י ואח״כ סמוך לו ימנה עשר מטבעות ויכוין כנגד אות י׳ דשם אדנ״י הרי כאן והמטבעות כנגד שם אדנ״י ויערב ביחד לעשות צבור אחד ואח״כ סמוך לזה הצבור ימנה עוד הפעם ס״ה מטבעות כנגד אותיות שם אדנ״י ע״ד הנזכר וג״כ יערבם ביחד עם צבור הראשון ויחזור וימנה עוד ס״ה מטבעות כנגד ד׳ אותיות שם אדנ״י ע״ד הנז׳ ויערבם ביחד ועוד ימנה פעם רביעית ס״ה מטבעות ועוד פעם חמישית ויערב הכל ביחד הרי נעשה כאן שכ״ה מטבעות כנגד ה״פ שם אדנ״י.

1555

1556אח״כ ימנה כנגד אותיות אדם שימנה אחד וסמוך לו ד׳ מטבעות וסמוך לו ארבעים הרי מ״ה מטבעות כמנין אד״ם ויערכם ויעשם צבור אחד ויחזור וימנה מ״ה מטבעות כנגד אותיות אדם ע״ד הנז׳ ויעשם צבור אחד וימנה עוד מ״ה מטבעות כנז׳ עד ז׳ פעמים ויעשה הכל צבור א׳ נמצא בצבור זה יש שט״ו מטבעות ויחזור ויניח על הצבור הזה חמשה מטבעות כמנין ה׳ עלאה דשם הוי״ה שהיא יסוד בינה הרי נעשה בצבור זה ש״ך מטבעות ותחזור ותניח על הצבור הזה חמשה מטבעות הרי יעשה הצבור הזה שכ״ה מטבעות.

1556

1557אח״כ תחזור ותמנה עוד מ״ה מטבעות כנגד אותיות שם הוי״ה דמ״ה במלוי אלפי״ן שהוא יו״ד ה״א וא״ו ה״א שתמנה י׳ וסמוך לה ו׳ וסמוך לה ד׳ וסמוך לה חמשה עד שתמנה כנגד אותיות השם הנז׳ כולו ותעשה צבור אחד ותחזור ותמנה מ״ה מטבעות שנית ע״ד הנז׳ ותמנה עוד עד שבעה פעמים ותעשה כל הצבורין צבור אחד נמצא יש בצבור זה שט״ו מטבעות ותמנה עוד על הצבור הזה חמשה מטבעות כמנין מספר אות ה׳ עלאה שה״ם בינה נעשו ש״ך ותחזור ותמנה עליהם חמשה ונעשו שכ״ה ותערב כל שלשה הצבורין יחד שהם תתקע״ה מטבעות ותאחזם בידך ותאמר בקשה זו:

1557

1558רבון העולמים אלהי האלהים ואדוני האדונים המאציל הבורא והיוצר והעושה אשר בראת ויצרת ועשית את האדם להטיב עמו כרוב רחמיך וכרוב חסדיך ולא תחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה ואתה הפותח יד בתשובה וימינך פשוטה לקבל שבים. והנה עתה באתי לפניך יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי כי ידעתי כי עונותי עצמו מספר ואשמותי רבו מלהזכיר בושתי במעשי ונכלמתי מעונותי כי חטאתי בתורתיך ובגדתי באחדותיך ונתתי מום בקדשי שמים ופגמתי במידות העליונים וקלקלת צינורות הקדושה ומנעתי הטוב והשפע הראוי לבא אליהם ופגמתי באות ברית קודש חותמא דמלכא ומלאתי הארץ זמה כי אין מספר לילדי זנונים אשר גדלתי ורוממתי בתעלולים וגלולים ובהכניס הקודש במקום הטינופת וניתץ מזבה ה׳ ונשחתו המקורות ונרפשו המעיינות.

1558

1559אנא ה׳ מה אדבר ומה אצטדק בעלותי על לבבי כל אשר הכעסתיך והרבתי ימים ושנים בארחות מקולקלות ונתיבות לא סלולות לדכא תחת רגלי את הנפש היקרה ובטלתי מצות התשובה ועתה אחרי שובי נחמתי בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי. ועתה הנני שב אליך ה׳ בתשובה שלימה. וַהֲרֵֽינִי מודה לפניך על אשר חטאתי עויתי ופשעתי כי באתי על אשת איש ועברתי על מצותיך ופגמתי בשמות הקודש ובעולמות הקדושים והגברתי כוחות הדינין. וגם גרמתי מניעת התפשטות האורות דרך התיקון השני דדיקנא קדישא הנקרא נושא עון. ועתה הנני מתחרט חרטה גמורה על כל אשר חטאתי עויתי ופשעתי לפניך ועוזב אותם עזיבה גמורה ולא אשוב לעשותם עד עולם.

1559

1560ואתה ה׳ אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן ברוב רחמיך הודעת עַל־יְדֵי עבדיך חכמי יִשְׂרָאֵל לתקן נפשינו בתענית להתענות שלש מאות ועשרים וחמשה ימים רצופים לתקון עון הביאה על אשת איש וְגָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ כי אין אני יכול להתענות שלוש מאות ועשרים וחמשה ימים תעניות רצופים כתקנת חכמים ולכן אני מפריש מעות אלו שבידי לצדקה כי כן יסדו לנו עבדיך חכמי יִשְׂרָאֵל לפדות בכסף כל תענית.

1560

1561ובכן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שתעלה עלי כאלו התעניתי שלש מאות ועשרים וחמשה ימים רצופים ותהיה חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶֽיךָ הצדקה הזאת אשר הפרשתי כאלו התעניתי שלש מאות ועשרים וחמשה תעניות גמורים ושלמים ורצופים כתקנת חכמים וּכְאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בתעניות אלו ובכל התיקון הזה. ואתה בטובך תמחול לנו את כל חטאתינו ותכפר לנו את כל עונותינו ותמחול ותסלח לכל פשעינו אשר שנינו ושלשנו בהם כמה פעמים בגלגול זה ובגלגולים שעברו וברוב רחמיך וחסדיך תתקן כל אשר עוותנו והאר לכל השמות שפגמנו בהם ויתמתקו כל הגבורות והדינין ותלקט כל ניצוצות הקדושה אשר פזרנו ותיחד כל דבר שבקדושה אשר הפרדנו ותמלא כל דבר שבקדושה אשר חסרנו וישוב הכל לאיתנו בראשון כשלימות כרצונך עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תורתך עשה למען קדושתך. לְ֭מַעַן יֵחָלְצ֣וּן יְדִידֶ֑יךָ (ר״ת יל״י) הוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ וַעֲנֵֽנִי׃ יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1561

1562אח״כ יאמר פסוקים במדבר ג׳

1562

1563וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ קַ֣ח אֶת־הַלְוִיִּ֗ם תַּ֤חַת כׇּל־בְּכוֹר֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־בֶּהֱמַ֥ת הַלְוִיִּ֖ם תַּ֣חַת בְּהֶמְתָּ֑ם וְהָיוּ־לִ֥י הַלְוִיִּ֖ם אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃ וְאֵת֙ פְּדוּיֵ֣י הַשְּׁלֹשָׁ֔ה וְהַשִּׁבְעִ֖ים וְהַמָּאתָ֑יִם הָעֹֽדְפִים֙ עַל־הַלְוִיִּ֔ם מִבְּכ֖וֹר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ וְלָקַחְתָּ֗ חֲמֵ֧שֶׁת חֲמֵ֛שֶׁת שְׁקָלִ֖ים לַגֻּלְגֹּ֑לֶת בְּשֶׁ֤קֶל הַקֹּ֙דֶשׁ֙ תִּקָּ֔ח עֶשְׂרִ֥ים גֵּרָ֖ה הַשָּֽׁקֶל׃ וְנָתַתָּ֣ה הַכֶּ֔סֶף לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו פְּדוּיֵ֕י הָעֹדְפִ֖ים בָּהֶֽם׃ וַיִּקַּ֣ח מֹשֶׁ֔ה אֵ֖ת כֶּ֣סֶף הַפִּדְי֑וֹם מֵאֵת֙ הָעֹ֣דְפִ֔ים עַ֖ל פְּדוּיֵ֥י הַלְוִיִּֽם׃ מֵאֵ֗ת בְּכ֛וֹר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לָקַ֣ח אֶת־הַכָּ֑סֶף חֲמִשָּׁ֨ה וְשִׁשִּׁ֜ים וּשְׁלֹ֥שׁ מֵא֛וֹת וָאֶ֖לֶף בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ׃ וַיִּתֵּ֨ן מֹשֶׁ֜ה אֶת־כֶּ֧סֶף הַפְּדֻיִ֛ם לְאַהֲרֹ֥ן וּלְבָנָ֖יו עַל־פִּ֣י יְהֹוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃

1563

1564פְּד֤וּת ׀ שָׁ֘לַ֤ח לְעַמּ֗וֹ צִוָּֽה־לְעוֹלָ֥ם בְּרִית֑וֹ קָד֖וֹשׁ וְנוֹרָ֣א שְׁמֽוֹ׃ יַחֵ֥ל יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־יְהֹ֫וָ֥ה כִּֽי־עִם־יְהֹוָ֥ה הַחֶ֑סֶד וְהַרְבֵּ֖ה עִמּ֣וֹ פְדֽוּת׃ צִיּ֖וֹן בְּמִשְׁפָּ֣ט תִּפָּדֶ֑ה וְשָׁבֶ֖יהָ בִּצְדָקָֽה׃ וּפְדוּיֵ֨י יְהֹוָ֜ה יְשׁוּב֗וּן וּבָ֤אוּ צִיּוֹן֙ בְּרִנָּ֔ה וְשִׂמְחַ֥ת עוֹלָ֖ם עַל־רֹאשָׁ֑ם שָׂשׂ֤וֹן וְשִׂמְחָה֙ יַשִּׂיג֔וּן נָ֖סוּ יָג֥וֹן וַאֲנָחָֽה׃ כִּֽי־צַדִּ֣יק יְ֭הֹוָה צְדָק֣וֹת אָהֵ֑ב יָ֝שָׁ֗ר יֶחֱז֥וּ פָנֵֽימוֹ׃ וְהָיָ֛ה מַעֲשֵׂ֥ה הַצְּדָקָ֖ה שָׁל֑וֹם וַֽעֲבֹדַת֙ הַצְּדָקָ֔ה הַשְׁקֵ֥ט וָבֶ֖טַח עַד־עוֹלָֽם׃ שׁ֚וּבָה יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֥י כָשַׁ֖לְתָּ בַּעֲוֺנֶֽךָ׃ קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ דְּבָרִ֔ים וְשׁ֖וּבוּ אֶל־יְהֹוָ֑ה אִמְר֣וּ אֵלָ֗יו כׇּל־תִּשָּׂ֤א עָוֺן֙ וְקַח־ט֔וֹב וּֽנְשַׁלְּמָ֥ה פָרִ֖ים שְׂפָתֵֽינוּ׃ וְנֶֽאֱמַר יַעֲזֹ֤ב רָשָׁע֙ דַּרְכּ֔וֹ וְאִ֥ישׁ אָ֖וֶן מַחְשְׁבֹתָ֑יו וְיָשֹׁ֤ב אֶל־יְהֹוָה֙ וִֽירַחֲמֵ֔הוּ וְאֶל־אֱלֹהֵ֖ינוּ כִּֽי־יַרְבֶּ֥ה לִסְלֽוֹחַ׃

1564

1565מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לֹֽא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא: יָשׁ֣וּב יְרַחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כׇּל־חַטֹּאותָֽם: תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם: ג״פ

1565

1566שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֑וֹת מִמַּעֲמַקִּ֖ים קְרָאתִ֣יךָ יְהֹוָֽה׃ אֲדֹנָי֮ שִׁמְעָ֢ה בְק֫וֹלִ֥י תִּהְיֶ֣ינָה אׇ֭זְנֶיךָ קַשֻּׁב֑וֹת לְ֝ק֗וֹל תַּחֲנוּנָֽי׃ אִם־עֲוֺנ֥וֹת תִּשְׁמׇר־יָ֑הּ אֲ֝דֹנָ֗י מִ֣י יַעֲמֹֽד׃ כִּֽי־עִמְּךָ֥ הַסְּלִיחָ֑ה לְ֝מַ֗עַן תִּוָּרֵֽא׃ קִוִּ֣יתִי יְ֭הֹוָה קִוְּתָ֣ה נַפְשִׁ֑י וְֽלִדְבָר֥וֹ הוֹחָֽלְתִּי׃ נַפְשִׁ֥י לַאדֹנָ֑י מִשֹּׁמְרִ֥ים לַ֝בֹּ֗קֶר שֹׁמְרִ֥ים לַבֹּֽקֶר׃ יַחֵ֥ל יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־יְהֹ֫וָ֥ה כִּֽי־עִם־יְהֹוָ֥ה הַחֶ֑סֶד וְהַרְבֵּ֖ה עִמּ֣וֹ פְדֽוּת׃ וְ֭הוּא יִפְדֶּ֣ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל עֲוֺנֹתָֽיו׃ ג״פ

1566

1567אָֽנָּֽא יְהֹוָה, הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, לְמַֽעַן אות ה״א ראשונה של שמך הגדול שמספרה חמשה. ולמען אות ה״א אחרונה שמספרה חמשה. ולמען אות ה״א ראשונה של שמך הקדוש אהי״ה שמספרה חמשה. ולמען אות ה״א אחרונה שמספרה חמשה. יתוקנו ויאירו ויתמתקו ויתעלו חמשה שמות שם אדנ״י שמספרם שלש מאות ועשרים וחמשה.

1567

1568אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם אל שדי המאיר בבריאה שהוא אותיות חמשה ולמען שם צבאות שהוא אותיות חמשה. יתוקנו ויתעלו חמשה שמות שם אדנ״י שמספרם שלש מאות ועשרים וחמשה.

1568

1569אָֽנָּֽא לְמַֽעַן תורה שבכתב שהיא ספרים חמשה. ולמען עשרת הדברות הכתובים על הלוחות חמשה חמשה. והשמעתם אותנו בקולות חמשה. יתוקנו ויאירו ויתמתקו ויתעלו חמשה שמות שם אדנ״י שמספרם שלש מאות ועשרים וחמש.

1569

1570אָֽנָּֽא לְמַֽעַן החסדים שהם אורות חמשה. ולמען שם אלהים הקדוש שהוא אותיות חמשה. ולמען אותיות מצנפ״ך שהם חמשה. ולמען סוד חמשה מוצאות פה שהם חמשה. יתוקנו ויאירו ויתמתקו ויתעלו חמשה שמות אדנ״י שמספרם שלש מאות ועשרים וחמשה.

1570

1571אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות קרבנות הנשיאים אשר הקריבו זבח השלמים אלים חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה. יתוקנו ויאירו ויתמתקו ויתעלו חמשה שמות אדנ״י שמספרם שלש מאות ועשרים וחמשה.

1571

1572אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות ראשית הגז מצאן חמשה. ולמען מצות פדיון הבכור אשר היא בכסף שקלים חמשה. ולמען הברכה של פסוק יאר ה׳ פניו אליך ויחנך שהוא תיבות חמשה יתוקנו ויאירו ויתמתקו ויתעלו חמשה שמות אדנ״י שמספרם שלש מאות ועשרים חמשה.

1572

1573אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת יוסף הצדיק שנוסף בשמו אות ה׳ שמספרה חמשה. ולמען זְכוּת בנימין הצדיק אשר רבה משאתו ידות חמשה. ולמען זְכוּת פנחס והצבא אשר הרגו את מלכי מדין חמשה יתוקנו ויאירו ויתמתקו ויתעלו חמשה שמות אדנ״י שמספרם שלש מאות ועשרים וחמשה.

1573

1574אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת דוד עבדך משיחיך אשר בחר לו מן הנחל חלוקי אבנים חמשה ולמען זְכוּת מרדכי הצדיק אשר לבש לבושי מלכות חמשה יתוקנו ויאירו ויתמתקו ויתעלו חמשה שמות אדנ״י שמספרם שלש מאות ועשרים וחמשה.

1574

1575אָֽנָּֽא יְהֹוָה, הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, לְמַֽעַן שמך הגדול בנקוד פת״ח (יַהַוַהַ) שהוא בחכמה שמספרו עולה עשרות חמשה יתוקנו ויאירו ויושלמו ויתעלו שבעה שמות הוי״ה במלוי אלפין שעולה מספרם שלש מאות ועשרה וחמשה.

1575

1576אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש (יל״י) הרמוז בר״ת ל״מען י״חלצון י״דידיך ובר״ת י״הוה ל״מבול י״שב שעולה מספרם עשרות. חמשה. יתוקנו ויאירו ויושלמו ויתעלו שבע שמות הוי״ה במלוי אלפין שעולה מספרם שלש מאות ועשרה וחמשה.

1576

1577אָֽנָּֽא לְמַֽעַן בינה העליונה שיש בה שערים עשרות חמשה. יאירו ויתוקנו ויושלמו ויתעלו שבעה שמות הוי״ה במלוי אלפין שעולה מספרם שלש מאות ועשרה וחמשה.

1577

1578אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש אל במלואו אל״ף למ״ד שעולה מספרו מאה ושמונים וחמשה. יאירו ויתוקנו ויושלמו ויתעלו שבעה שמות הוי״ה במלוי אלפי״ן שעולה מספרם שלש מאות ועשרה וחמשה.

1578

1579אָֽנָּֽא יְהֹוָה, הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, לְמַֽעַן קדושת שבת קדשך שהוא לימים שבעה. וקדושת שנת השמטה שהיא לשנים שבעה. וקדושת היובל שהוא לקץ שבועים שבעה. יאירו ויתוקנו וישלמו ויתעלו אדם שבעה.

1579

1580אָֽנָּֽא לְמַֽעַן ספירות הבנין שהם שבעה. ולמען צדיקים כורתי ברית שהם שבעה ולמען מצות שמירת חג המצות שהוא ימים שבעה. ולמען שמירת חג הסוכות שהוא ימים שבעה. יאירו ויתוקנו ויושלמו ויתעלו אדם שבעה.

1580

1581אָֽנָּֽא לְמַֽעַן ברכות של קריאת שמע ערב ובקר שהם שבעה. ולמען מצות הברכות של חתן וכלה שהם שבעה בימים שבעה. ולמען כריכות רצועות התפלין על הזרוע שהם שבעה. יאירו ויתוקנו ויושלמו ויתעלו אדם שבעה.

1581

1582אָֽנָּֽא לְמַֽעַן היכלות של אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה שהם שבעה שבעה. ולמען הברכה של פסוק יִשָּׂ֨א יְהֹוָ֤ה ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃ שהוא תיבות שבעה. יאירו ויתוקנו ויושלמו ויתעלו אדם שבעה. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1582

1583וסדר הלמוד באותו היום ילמד תנ״ך הנדפס בקריאי מועד בליל חג השבועות ובלמוד תהלים כפליים שהם ש׳ מזמורים וילמוד עוד מן מזמור א׳ עד מזמור כ״א וילמוד מן מזמור קמ״ו עד הסוף הרי כאן שכ״ה מזמורים ואח״כ ילמוד אדרא זוטא ויאמר קדיש. גם באותו היום יעשה כפרה בתרנגול. גדול ויאמר המסבב בכל סיבוב וסיבוב פסוק איוב ל״ג ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר מצאתי כופר מצאתי כופר ויעשה שבעה הקפות לתיבה בבית הכנסת ובכל הקפה יאמר מזמור הבו לה׳ בני אלים כולו במתון ובישוב ואח״כ ידליק שבע נרות בבית הכנסת ובכל הקפה יאמר מזמור הבו לה׳ בני אלים כולו במתון ובישוב ואח״כ ידליק שבעה נרות בבית הכנסת כנגד שבעה שמות הוי״ה במלוי אלפי״ן יו״ד ה״א וא״ו ה״א ויקובל ברצון בעזה״ו.

1583

1584תיקון ה

1584

1585תיקון למי שחטא בהוצאת שז״ל במזיד בידים והוא חלוש מאד שאינו יכול להתענות פ״ד תעניות כאשר מפורש בדברי רבינו האר״י ז״ל בשער רוה״ק יעשה כך יתענה שני וחמישי ושני וחמישי ארבעה ימים עם לילותיהם כמו יוה״כ ויקבל התענית מבעוד יום וזה הוא נוסח קבלת התענית.

1585

1586רבון העולמים הֲרֵֽינִי מעכשיו לפניך בתענית בזאת הלילה כולה ולמחר כל היום בולו מעלות השחר עד צאת הכוכבים כדי לתקן מה שפגמתי באות ברית קודש חותמא דמלכא אשר חטאתי עויתי ופשעתי בהשהתת זרע לבטלה אשר משמשתי בידים עַל־יְדֵי רוק וחכוך והוצאתי זרע לבטלה כמה פעמים וגם אשר חטאתי עויתי ופשעתי בהוצאת זרע לבטלה ע״י מחשבתי שהרהרתי בעבירה. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שתזכני ותתן לי כח ויכולת ועזר והכנה להתענות כראוי לפניך וברוב רחמיך וחסדיך תחשוב לי ארבעה ועשרים שעות שאני מוכן להתענות לפניך בלילה הזאה ולמחר כל היום כולו וכל שעה ושעה מהם כתענית יום אחד שלם וכאלו התעניתי ארבעה ועשרים ימים רצופים ושלמים ויהיה תעניתו חשוב ומקובל ומרוצה לפניך לתקן מה שפגמתי באות ברית קודש חותמא דמלכא במה שחטאתי עויתי ופגעתי והרהרתי בניאופים ושחתתי זרע קודש במעשה בידים כמה פעמים ופגמתי ברמ״ח אברים ושס״ה גידים שביסוד וגרמתי פגם וירידה בשמות הקדושים בכללות ופרטות בגלגול זה ובגלגולים שעברו אנכי ואנשי ביתי וכל הבאים משורשי נפשי ורוחי ונשמתי ומלבושיהם והקרובים להם שמכללות אבי״ע ומכל פרטי אבי״ע. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בתענית זה שהתענה בעזרתך בעבור תיקון הפגם שפגמתי בהשחתת זרע לבטלה ויפעול תענית זה שאתענה בעזרתך פעולת הקרבן אשר יפעול אחר עליית ריח הניחוח בלמעלה שאז יורד שפע גדול מלמעלה למטה כן עַל־יְדֵי תענית זה ירד שפע גדול מלמעלה למטה עד סוף המדרגות שבקדושה.

1586

1587ויהא רעוא שיתוקנו ויתעלו מיין דכורין ומיין נוקבין שהם סוד שני מ״ב ויתעלו במקומם העליון למעלה כראוי להם ויהא רעוא שיתוקנו ויתעלו ארבע אותיות אחה״ע שהם מספר פ״ד. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃

1587

1588סדר קבלת תענית הנז׳ יאמר אותו בכל ארבעה תעניות הנז׳ וביום האחרון של ארבע תעניות הנז׳ יעשה הפדיון של פ״ד ימים כך יקח בידו מעות כסף שיעור שיקנה ארבעה ושמונים סעודות שכל סעודה היא ע״ב דרה״ם לחם וע״ב דרה״ם לפתן ובסוף היום האחרון מארבעה ימים הנז׳ אחר מנחה יאחוז המעות בידו ויאמר בקשה זו.

1588

1589לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי מפריש מעות אלו שבידי לצדקה תמורת ארבעה ושמונים יום של תענית שחייב אני להתענות. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתִּהְיֶה חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶֽיךָ הפרשת מעות אלו שבידי לצדקה כאלו התעניתי ארבעה ושמונים יום רצופים לתקן מה שפגמתי בשמותיך הקדושים בעבור עון הוצאת שז״ל ולתקן מה שפגמתי באות ברית קודש חותמא דמלכא ולתקן מה שפגמתי ברמ״ח אברים ושס״ה גידים שביסוד כי כן יסדו לנו עבדיך חכמי יִשְׂרָאֵל לפדות בכסף כל תענית. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בתיקון זה. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃ ב״פ

1589

1590וִיהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שתרחם עלי ברוב רחמיך וברוב חסדיך וְקַיֵּם בי הדבר אשר הבטחתנו עַל־יְדֵי יְשַׁעְיָה חוֹזָךְ כָּאָמוּר אַל־תִּירָא֙ כִּ֣י עִמְּךָ־אָ֔נִי אַל־תִּשְׁתָּ֖ע כִּֽי־אֲנִ֣י אֱלֹהֶ֑יךָ אִמַּצְתִּ֙יךָ֙ אַף־עֲזַרְתִּ֔יךָ אַף־תְּמַכְתִּ֖יךָ בִּימִ֥ין צִדְקִֽי׃ הֵ֤ן יֵבֹ֙שׁוּ֙ וְיִכָּ֣לְמ֔וּ כֹּ֖ל הַנֶּחֱרִ֣ים בָּ֑ךְ יִהְי֥וּ כְאַ֛יִן וְיֹאבְד֖וּ אַנְשֵׁ֥י רִיבֶֽךָ׃ תְּבַקְשֵׁם֙ וְלֹ֣א תִמְצָאֵ֔ם אַנְשֵׁ֖י מַצֻּתֶ֑ךָ יִהְי֥וּ כְאַ֛יִן וּכְאֶ֖פֶס אַנְשֵׁ֥י מִלְחַמְתֶּֽךָ׃ כִּ֗י אֲנִ֛י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מַחֲזִ֣יק יְמִינֶ֑ךָ הָאֹמֵ֥ר לְךָ֛ אַל־תִּירָ֖א אֲנִ֥י עֲזַרְתִּֽיךָ׃ אַל־תִּֽירְאִי֙ תּוֹלַ֣עַת יַעֲקֹ֔ב מְתֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֤י עֲזַרְתִּיךְ֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְגֹאֲלֵ֖ךְ קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃ הִנֵּ֣ה שַׂמְתִּ֗יךְ לְמוֹרַג֙ חָר֣וּץ חָדָ֔שׁ בַּ֖עַל פִּיפִיּ֑וֹת תָּד֤וּשׁ הָרִים֙ וְתָדֹ֔ק וּגְבָע֖וֹת כַּמֹּ֥ץ תָּשִֽׂים׃ תִּזְרֵם֙ וְר֣וּחַ תִּשָּׂאֵ֔ם וּסְעָרָ֖ה תָּפִ֣יץ אוֹתָ֑ם וְאַתָּה֙ תָּגִ֣יל בַּֽיהֹוָ֔ה בִּקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל תִּתְהַלָּֽל׃

1590

1591ואח״כ יעשה שבע הקפות לתיבה ויאמר בכל הקפה מזמור הבו לה׳ בני אלים וגו׳ ופסוק מפסוקי אנא בכח ואח״כ ידליק חמשה נרות לכבוד נשמת יוסף הע״ה זיע״א.

1591

1592בכל יום מן ארבעה תעניות הנז׳ ילמוד תנ״ך הנדפס בקריאי מועד לליל חג השבועות וילמוד התהלים כולו ואחריו ילמוד אדרא זוטא ובלילה של ארבע תעניות הנז׳ ילמוד המשניות של קריאי מועד הנז׳ וילמד אדרא רבא.

1592

1593גם בכל יום מימי התעניות יאמר אחר מנחה בקשה זו

1593

1594רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שהקרבתי לפניך חלבי ודמי בתעניתי והרתחתי אותם בחמימות חולשת גופי. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שיהא חשוב ומקובל ומרוצה לפניך חלבי ודמי שנתמעט בתעניתי בלילה וביום לתקן מה שפגמתי במיין דוכרין ובמיין נוקבין שהם סוד שני מספר מ״ב ויתעלו למעלה במקום הראוי להם כי כן הל״ב ד״ם עולה מספר שני מ״ב. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שימשך בשם הוי״ה דמלוי ההי״ן העולה מספר ב״ן אשר במלכות ארבעה ושמונים אותיות שיש בהוי״ה דמלוי העולה ע״ב ובהוי״ה דמלוי העולה ס״ג ובהוי״ה דמלוי העולה מ״ה ובמלוי דמלוי שלהם וכל אלו הארבעה ושמונים אותיות ימשכו אל המלכות עקרת הבית שהיא אות ה״ה אהרונה שבשם הוי״ה וגם יתוקנו ויתעלו ארבע אותיות אהה״ע שהם עולים פ״ד. ויתוקנו ויתעלו חמשה חסדים וחמשה גבורות שהם מיין דכורין ומיין נוקבין.

1594

1595אָֽנָּֽא יְהֹוָה עשה למען שמך הגדול ולמען תורתך הקדושה ולמען רחמיך וחסדיך ותמחול ותסלח ותכפר לכל חטאתי ועונותי ופשעי שחטאתי עויתי ופשעתי לפניך ותתקן את כל אשר עוותתי והאר כל שמות הקודש שפגמתי בהם ותלקט כל נצוצי הקדושה אשר פזרתי וישוב הכל לאיתנו הראשון ולא ידח ממנו נדח. א֭וֹר זָרֻ֣עַ לַצַּדִּ֑יק וּֽלְיִשְׁרֵי־לֵ֥ב שִׂמְחָֽה׃ קַבֵּל רִנַּת. עַמֶּֽךָ שַׂגְּבֵֽנוּ. טַהֲרֵֽנוּ נוֹרָא: (קר״ע שט״ן) אנא בכח שם (קר״ע) החתום בסוף או״ר זרו״ע לצדי״ק קרע ממלכת הרשעה כולה וכל הטיפות שיצאו ממני לבטלה בין באונס בין ברצון בין בשוגג בין במזיד שלא במקום מצוה בכח שם (קר״ע) יהיה עקר לעקור נטע ניצוצות הקדושה אשר בתוך עמקי הקליפות. חַ֣יִל בָּ֭לַע וַיְקִאֶ֑נּוּ (חב״ו) מִ֝בִּטְנ֗וֹ יֹרִשֶׁ֥נּוּ אֵֽל׃ והניצוצות הקדושים המה יעשו ער״ק לברוח מתוך הקליפה ולעלות עד צדיק יסוד עולם כי הוא רק״ע נשמה יקבל ש״ע אורות והדרת פנים העליונים והנפש הקדושה היא מוצאת ונטהרת מכל דבר רע ותעשה טוב וּֽלְיִשְׁרֵי־לֵ֥ב שִׂמְחָֽה. צדיק וטוב לו. גַּם־יְ֭הֹוָה יִתֵּ֣ן הַטּ֑וֹב וְ֝אַרְצֵ֗נוּ תִּתֵּ֥ן יְבוּלָֽהּ׃ נָא גִבּוֹר דּֽוֹרְשֵֽׁי יִחוּדֶֽךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם (נג״ד יכ״ש). יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1595

1596אח״כ יאמר פסוק

1596

1597וְנֹ֕חַ מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה׃ ארבעה ושמונים פעמים ויכוין מספר נח עם מספר שם הוי״ה הרמוז בזקף גדול אשר על תיבת נח עולים מספר פ״ד ככה יכוין בכל פעם

1597

1598גם יאמר וָאַעְדֵךְ עֶדִי ארבעה ושמונים פעם

1598

1599גם יאמר פסוק א֭וֹר זָרֻ֣עַ לַצַּדִּ֑יק (ס״ת קר״ע) וּֽ״לְיִשְׁרֵי־לֵ֥״ב שִׂמְחָֽ״ה (חב״ו) ארבעה ושמונים פעמים

1599

1600[חב״ו] חי בורא ויוצר: חזק ברית ונשאהו: חזקהו באורותיו תעטרהו: חברו בביתו ונוהו: חילו ברך ואמץ. חון בנצוצותיו ולקטם: חטפם ברכם ונקם: חלצם ברכם והעלם: חבבם בנם ויסדם.

1600

1601אח״כ יאמר כ״ד פעמים יוסף וכ״ד פעמים יסוד כי ארבעה אבנים בונות כ״ד בתים ואה״כ יעמוד ויאמר בכונת הלב דברים אלו לקוחים מתיקון היסוד.

1601

1602קודם אות הקדוש וקח אור החן מן העינים. והזדווג עם הכלה יפת העינים. קום אות הברית אות לטובה. ותן לציון החביבה. חמשה חסדים הנקראים מיין דכורין שהם נכללים בך עליך כְּתִיב לֹֽא־יִגְרַ֥ע מִצַּדִּ֗יק עֵ֫ינָ֥יו וְאֶת־מְלָכִ֥ים לַכִּסֵּ֑א וַיֹּשִׁיבֵ֥ם לָ֝נֶ֗צַח וַיִּגְבָּֽהוּ׃

1602

1603קום אבר הקדוש והתחזק באור הנמשך מחסד עליון ובא אל ביתך נקודת ציון. ותן בה זרע קודש הנמשך מן המוח סוד חכמה להוציא נשמות קדושות לעולם. וקוי ה׳ יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא יגעו ילכו ולא יעפו. כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ.

1603

1604קום אורח הקדוש וברך את השושנה העליונה. כוס ישועות תשא כוס של ברכה. טוב עין הוא יבורך יברך ויבורך. יצו ה׳ אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך, ברוך אתה תן ברכה בקרב הארץ. באורח זו אהלך אורח חיים אורח מישור אורח לצדיק מישרים, ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום.

1604

1605קום ברית הקדוש והתחזק בל״ב הנתיבות ועשרה מאמרות ואז דיוקנא דברית אזדרע בארבעין ותרין זיווגין. זרעו לעולם יהיה גבור בארץ יהיה זרעו כולו זרע אמת.

1605

1606קום גואל הקדוש וגאל את הבנים השובבים. כי לך משפט הגאולה לקנות. קום קרא לִשְׁבוּיִם֙ דְּר֔וֹר וְלַאֲסוּרִ֖ים פְּקַח־קֽוֹחַ. אמור לַֽאֲסוּרִים֙ צֵ֔אוּ לַאֲשֶׁ֥ר בַּחֹ֖שֶׁךְ הִגָּל֑וּ. כִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה גַּם־שְׁבִ֤י גִבּוֹר֙ יֻקָּ֔ח וּמַלְק֥וֹחַ עָרִ֖יץ יִמָּלֵ֑ט וְאֶת־יְרִיבֵךְ֙ אָנֹכִ֣י אָרִ֔יב וְאֶת־בָּנַ֖יִךְ אָנֹכִ֥י אוֹשִֽׁיעַ׃ שְׂאִֽי־סָבִ֤יב עֵינַ֙יִךְ֙ וּרְאִ֔י כֻּלָּ֖ם נִקְבְּצ֣וּ בָֽאוּ־לָ֑ךְ חַי־אָ֣נִי נְאֻם־יְהֹוָ֗ה כִּ֤י כֻלָּם֙ כָּעֲדִ֣י תִלְבָּ֔שִׁי וּֽתְקַשְּׁרִ֖ים כַּכַּלָּֽה׃ קום גואל הקדוש והצל גזול מיד עשוק כי כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת עֲשׁוּקִ֛ים בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל וּבְנֵי־יְהוּדָ֖ה יַחְדָּ֑ו וְכׇל־שֹֽׁבֵיהֶם֙ הֶחֱזִ֣יקוּ בָ֔ם מֵאֲנ֖וּ שַׁלְּחָֽם׃ גֹּאֲלָ֣ם ׀ חָזָ֗ק יְהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ שְׁמ֔וֹ רִ֥יב יָרִ֖יב אֶת־רִיבָ֑ם וּבָ֤א לְצִיּוֹן֙ גּוֹאֵ֔ל וּלְשָׁבֵ֥י פֶ֖שַׁע (ר״ת גו״ף) בְּיַֽעֲקֹ֑ב, וְשָׁ֥בוּ בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם, ויסירו הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מעליהם וְהַלְבֵּשׁ אותם מַחֲלָצוֹת. ויקויים בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב שׂ֧וֹשׂ אָשִׂ֣ישׂ בַּֽיהֹוָ֗ה תָּגֵ֤ל נַפְשִׁי֙ בֵּֽאלֹהַ֔י כִּ֤י הִלְבִּישַׁ֙נִי֙ בִּגְדֵי־יֶ֔שַׁע מְעִ֥יל צְדָקָ֖ה יְעָטָ֑נִי כֶּֽחָתָן֙ יְכַהֵ֣ן פְּאֵ֔ר וְכַכַּלָּ֖ה תַּעְדֶּ֥ה כֵלֶֽיהָ׃ גואל גואל גואל אתה הגואל ולך הגאולה קנה לך. וּבְנֵ֥י אָדָ֑ם בְּצֵ֥ל כְּ֝נָפֶ֗יךָ יֶחֱסָיֽוּן. כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה שׁ֚וּבוּ בָּנִ֣ים שׁוֹבָבִ֔ים אֶרְפָּ֖ה מְשׁוּבֹתֵיכֶ֑ם.

1606

1607ויהא רעוא שיתוקן פגם חטא המחשבה ויתוקנו מ״ד דחכמה ומ״ן דבינה שהם מ״ב זוגין ויעלו למקומם העליון. ויהא רעוא שיתוקן פגם חטא המעשה ויתוקנו חמשה חסדים וחמשה גבורות שהם מ״ד ומ״ן שהם סוד ארבעה ושמונים אותיות שיש בהוי״ה במלוי העולה ע״ב ובהוי״ה במלוי העולה ס״ג ובהוי״ה במילוי העולה מ״ה ויעלו למקומם הקדוש וגם ימשכו בהוי״ה במלוי העולה ב״ן אשר במלכות. וגם הם יתוקנו עוד ארבעה ושמונים אותיות שיש באחד ועשרים אהי״ה שהם מספר אמ״ת מן ז״א הנקרא אמת. אל הכלה המלכות ואז יהיה כולו זרע אמת. וגם יתוקן זווג עליון שבפה שהם חיך וגרון. ויתוקנו ארבע אותיות אחה״ע שהם מספר ארבעה ושמונים והם סוד מ״ן שבגרון ויעלו למקומם העליון הקדוש.

1607

1608קום דג הקדוש והאר באורות המוחין ומלבושיהם אשר מתקבצים כולם בך. כי בך מתגלים האורות המכוסים וידגו לרב בקרב הארץ. ארץ העליונה שושנה רעננה.

1608

1609קום הַבַל הקדש והאר אל הכלה האהובה והחביבה אתה צדיק תן צדקה אל הכלה הנקראת צדק ותהיה צדקה לכן יאמר יש מפזר ונוסף עוד. כי נגדלים החסדים ומתרבה אורם לאין קץ.

1609

1610קום וא״ו הקדוש והתגלה העטרה שבך שהיא יו״ד עטרה בראש צדיק, ואז יתגלו י״ו אורות שהם שמונה חסדים שבשליש תפארת עליון המכוסה ושמנה אורות גבורות שנמחקו עמהם והם אותיות י״ו דיוסף, ועם שבעים אורות החסדים המגולים ושבעים אורות הגבורות שנמתקו עמהם שהם מספר ב׳ אותיות ס״ף ישתלם יוֹסֵף הוּא הצדיק הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר. כְּדִכְתִיב וְיוֹסֵ֗ף ה֚וּא הַשַּׁלִּ֣יט עַל־הָאָ֔רֶץ ה֥וּא הַמַּשְׁבִּ֖יר

1610

1611קום זיו הקדוש והאר אל יסוד הכלה הנקרא ציון והן לה את שלש שמות הוי״ה במלוי ההי״ן העולה ב״ן שהם בסוד נר״ן, זיו הקדוש יפה אתה יפה תואר ויפה מראה האר לכלה היפה כי המלכות שלך היא היא לך ואתה לה לך אוהבת לך חומדת לך שוקקת לך מתאוה. יהא רעוא דלא תזוז מנה לעלמין ותתחברון כחדא בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ביחודא שלים אמן.

1611

1612קום חי הקדוש והתחזק בשרשך הדעת ותהיה תמיד חי רב עוד יוסף חי. חי אתה חי שמך חי חי יקרא לך, קום וקבל ע״ב אותיות טיפת החסד שהם ח״י שמות הוי״ה כנגד ח״י חוליות שבשדרה ותעלה בסוד ע״ב שהוא חסד, אתה חי ותמיד חי לאור באור החיים, כי עמך מקור חיים אז תתחבר כה לחי ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום.

1612

1613קום טוב הקדוש והחזק בגביע הוא גביע הכסף שהוא חמש פ׳ טוב והשקה והשפיע את הכלה הכלולה. ומשם תשפיע לנו ברכות טוב בחסד וברחמים נשבעה מטוב ביתך וטוב וחסד ירדפונו כל ימי חיינו טוב ומטיב לכל רב טובך.

1613

1614קום יסוד הקדוש והתחזק באורות וחסדים גדולים ויתגלה הכלי השלישי הפנימי הנקרא קודש קדשים צדיק יסוד עולם קום יסד ציון כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי און צדיק כתמר יפרה כארז בלבנון ישגא.

1614

1615קום יוסף הקדוש והתחזק בשלשה חסדים ושלשה גבורות אשר הם ששה שמות הוי״ה בשתי בחינות המכוסה והמגולה. ויתמתקו שלשה הגבורות בשלשה החסדים ותכרת הערלה ותתבטל אחיזתה. ויתקיים המקח שהוא התפשטות החסד בז״א, ותחזור האונאה למקומה כי בשתות קנה ומחזיר אונאה. והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי, ויהי ה׳ את יוסף ויהי איש מצליח וילקט יוסף את כל הכסף ויצבור יוסף בר בן פרת יוסף בן פרת עלי עין.

1615

1616קום כפתור הקדוש והתחזק בשלש טיפות אורות הנמשכים ממוח העליון. אשר ירדו למטה בגניזו דרך חוט השדרה ואטמרו גו נביאי קשוט בסוד תרין ביעי דכורא.

1616

1617קום והתגלה והכנס בנקודת ציון שבמלכות ותכניס שם שלשה טיפות אורות אלו והם הם האבות העליונים אשר הם שורש לתחתונים.

1617

1618קום לולב הקדוש וקבל מתוספת האור הנמשך מחיים העליונים הנוסף בעמודא דאמצעיתא, אתה חיים קבל מחיים כי עמך מקור חיים, ותהיה חי תמיד בסוד חי העולמים.

1618

1619קום משכיל הקדוש ואריק ברכאן מרישא עלאה. וכל שייפי גופא כולהו אתתקנן לארקא בך ברכאן. אנת דנטיל כולא ואחסין כולא כחדא וכל ברכאן בך שריין אורח חיים למעלה למשכיל. אנת משכיל תצליח את דרכיך ואז תשכיל ויהי דוד לכל דרכיו משכיל.

1619

1620קום משביר הקדוש ואחסין לך ארעא קדישא. דאיהי מלכותא קדישא. ואריק עלה ברכאן בכל יומא. והב לה תפנוקין ועדונין בנגידו עלאה דנגיד עלה. אנת הוא צדיק יסודא דעלמא. הא תיאבותא דמטרוניתא לאדבקא בך. מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה קום ואתער חביבו ורחימו למטרוניתא לאתקשרא כחדא. וברכה לראש משביר ויוסף הוא השליט הוא המשביר.

1620

1621קום נח הקדוש ומשוך אור מן ח״י חוליות שבשדרה אנת הוא איש חי אנת הוא צדיק חי עלמין אנת הוא רב פעלים מארי דבל עובדין וכל חילין עלאין בגין דכלהו נפקי מנך. אנת הוא אות בכל חיילין דידך. אנת רשים ורב מלכא נח נח. נח לעילא נח לתתא. איש צדיק תמים. צדיק לעילא צדיק לתתא. נח נח תמצא חן ושכל טוב קח אתך אילת אהבים ויעלת חן תשאות חן חן לה.

1621

1622קום סוד הקודש ואנגיד טפין קדישין ממוחא עלאה קום ובסם למטרוניתא. דכל תיאבותא דמלכא במטרוניתא בך הוי. ובך עייל למטרוניתא לאתר דאתקרי ציון. סוד קדוש צדיק אתה סוד ה׳ ליריאיו ובריתו להודיעם.

1622

1623קום עוף הקדוש והתחבר עם מטרוניתא קדישא אנת הוא עופא קדישא דאית בך מאה וחמשין ושית אורות. קום ואנהיר למטרוניתא בחביבו ורחימו מאילן נהורין דאית גבך והעוף יירב בארץ. נפיש חיי סגי ומסגי.

1623

1624קום פועל הקדוש וכתוש כתישין ואפיק מכל אינון שייפי עלאין דאינון זיתין קדישין משח רבו בתיאבותא שלים לגבי מטרוניתא. ואמשיך לה ההוא נגידו מלעילא בכל שייפא ושייפא ובדא איהי בלולה בשמן כתית לאתהנאה לאתזנא מניה. אתה פועל הקדוש פועל ישועות בקרב הארץ. הולך תמים ופועל צדק. שמחנו בפעליך פעולת צדיק לחיים.

1624

1625קום צדיק הקדוש ורוץ בההוא מגדל עוז דהא קרא כְּתִיב מִגְדַּל־עֹ֭ז שֵׁ֣ם יְהֹוָ֑ה בּֽוֹ־יָר֖וּץ צַדִּ֣יק וְנִשְׂגָּֽב׃ הא רעותך בההוא מגדל תדיר ונשגב ההוא דלא ינפול לעלמין. וצדיק באמונתו יחיה זכר צדיק לברכה. וברכות לראש צדיק. צדיק הדרך עלן והדרן עלך. דעתן עלך ודעתך עלן. לא נתנשי מינך ולא תתנשי מנן לא בעלמא דין ולא בעלמא דאתי.

1625

1626קום צמח הקדוש וטול לך נחלין ומבועין ונהרין אנת הוא מקורא דכולא אנת הוא נטיל כולא, אנת הוא ברא דדמי לאבא ואתרשים ביה אנת הוא עושה פרי אשר זרעו בו על הארץ דא ארעא קדישא מלכותא קדישא אנת הוא צמח צדיק יהא רעוא דינהיר בך מצחא דעתיקא קדישא. אנת הוא צמח קום הרוה את הארץ והולידה והצמיחה. אנת הוא צמח הצמיח לדוד צמח צדקה. וחיש יבא איש צדיק צמח שמו ומתחתיו יצמח בעגלא ובזמן קריב אמן.

1626

1627קום צנור הקדוש וקבל אור מרצון העליון. ויתגבר צנור הימני הקדוש על צנור השמאלי, ואז יקרא טוב ויהיה רב טוב לבית יִשְׂרָאֵל צנור צנור אנת צנור ואנת רצון. הטיבה ברצונך את ציון. וברצונך תרום יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ אמן.

1627

1628קום קנאי הקדוש ולבש קנאה כִּי כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת קִנֵּ֧אתִי לִירוּשָׁלַ֛͏ִם וּלְצִיּ֖וֹן קִנְאָ֥ה גְדוֹלָֽה׃ יְהֹוָה֙ כַּגִּבּ֣וֹר יֵצֵ֔א כְּאִ֥ישׁ מִלְחָמ֖וֹת יָעִ֣יר קִנְאָ֑ה יָרִ֙יעַ֙ אַף־יַצְרִ֔יחַ עַל־אֹיְבָ֖יו יִתְגַּבָּֽר׃ וְזֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת לזמר עריצים ולהכרית החוחים והקוצים הסובבים את השושנה העליונה למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת ה׳ צבאות תעשה זאת. קום וקנא קנאת בית יִשְׂרָאֵל בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף הרב כבסנו מעונינו ומחטאתינו טהרינו, תחטאנו באזוב ונטהר תכבסנו ומשלג נלבין ויקויים בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב וְזָרַקְתִּ֧י עֲלֵיכֶ֛ם מַ֥יִם טְהוֹרִ֖ים וּטְהַרְתֶּ֑ם. וְאוֹמֵר מִקְוֵה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מוֹשִׁיע֖וֹ בְּעֵ֣ת צָרָ֑ה. מָה מִקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים, גַּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל.

1628

1629קום רוכל הקדוש וקשט את הכלה העליונה ואת עדיה תלבשנה עדיה זהב וכסף ומלבושה שש ומשי ורקמה ועטרת תפארת בראשה איש אמונות רב ברכות יהי מקורך ברוך.

1629

1630קום והתמלא ברכות להניח ברכה אל ביתיך ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל ואכלת ושבעת אכול ושבוע והותר, צדיק אוכל לשובע נפשו. מפרי מעשיך תשבע הארץ תשביע נפש שוקקה שובע שמחות את פניך ואנחנו עבדיך נשבעה בטוב ביתיך שבענו בבוקר חסדך ונרננה ונשמחה בכל ימינו.

1630

1631קום שבט הקדוש והתחבר עם הכלה העליונה שלום אתה ברוך אתה טוב אתה שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה,והטיבה ברצונך את ציון באהבה וחיבה. אתה שבט זורע צדקה זרע קודש מצבתה. שבט מישור אתה צדיק וישר אתה קומה עזרתה לנו קומה למנוחתיך. קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה ויקויים בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב וּפָנִ֣יתִי אֲלֵיכֶ֔ם וְהִפְרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם וְהִרְבֵּיתִ֖י אֶתְכֶ֑ם וַהֲקִימֹתִ֥י אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתְּכֶֽם׃ וְקָ֥ם שֵׁ֙בֶט֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל, וּבָ֤א לְצִיּוֹן֙ גּוֹאֵ֔ל, לֹֽא־יָס֥וּר שֵׁ֙בֶט֙ מִֽיהוּדָ֔ה, וְיַחְדָּ֗ו יִהְי֤וּ תַמִּים֙, הִנֵּ֣ה מַה־טּ֭וֹב וּמַה־נָּעִ֑ים שֶׁ֖בֶת אַחִ֣ים גַּם־יָֽחַד, וְהָי֣וּ הַכְּרֻבִים֩ פֹּרְשֵׂ֨י כְנָפַ֜יִם לְמַ֗עְלָה, וּפְנֵיהֶ֖ם אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו, לֵ֣ב שָׂ֭מֵחַ יֵיטִ֣ב פָּנִ֑ים, בְּאוֹר־פְּנֵי־מֶ֥לֶךְ חַיִּ֑ים.

1631

1632קום תרנגול הקדוש וקרא לרחל וללאה. קום והאר עיני שניהם. ירויון מדשן ביתיך ונחל עדנך תשקם. אתה טוב תפתח ידיך ישבעון טוב. אתה מזוקק שבעתים אם לבינה תקרא לתבונה תתן קוליך. והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים.

1632

1633דע כי טוב ונכון כאשר יעשו בי עשרה תיקון בימי השובבים להיות נעורים בליל ששי בשבת קודש וילמדו משניות הנדפסים בספר קריאי מועד לליל חג השבועות ואחריהם ילמדו אדרא זוטא וזוהר בתיקון היסוד יעמדו כולם ביחד לומר מן קום אות הקדוש וכו׳ עד הסוף שיהיה אחד קורא בקול גדול ובנעימה קום אות הקדוש והשאר יאמרו בלחש או ישמעו בקולו וכשיגמור בבא זו יתחיל השני בבא שניה קום אב הקדוש וכשיגמור זה יתחיל השלישי קום אורה הקדוש וכן עזה״ד חוזרים הלילה כל אחד יאמר בבא אחת בקול רם ובנעימה ובזה יהיה התלהבות והארה בלב ברוב עם הדרת מלך ובעזה״ו יקובל ברצון אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

1633

1634תיקון ו

1634

1635תיקון לשבועת שקר ואינו יכול להתמנות מספר הימים הקצובים לתיקון זה יעשה כך. וטוב לעשות זה מספק כי אפשר דנפיק מפומיה שבועת שקר ולאו אדעתיה וזה הוא דבר המצוי.

1635

1636תחלת הכל יטבול שבעה טבילות ואח״כ יקח בידו שבעה ושלשים מטבעות שיהיה כל מטבע שוה לפחות גרוש אחד ויאמר בקשה זו וקודם שיאמר הבקשה ילבוש ציצית ותפלין רש״י ור״ת ויברך עליהם בכונה וקודם שילבשם ינשקם שבעה נשיקות לתפלין של יד וקודם שילבש תפילין של ראש יסתכל היטב בשינין של הראש שהם שבעה ווי״ן וינשקם שבעה נשיקות ואח״כ יאמר בקשה זו כשאוחז המעות הנז׳ בידו.

1636

1637רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מודה אני לפניך על אשר חטאתי עויתי ופשעתי ועברתי על הכתוב בתורה וְלֹֽא־תִשָּׁבְע֥וּ בִשְׁמִ֖י לַשָּׁ֑קֶר ועל הכתוב לֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת־שֵֽׁם־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא. וגרמתי סילוק השפע וחיות ומזון הנמשך ממקום עליון לכל פרטי האצילות ומשם לכל פרטי הבריאה ומשם לכל פרטי היצירה ומשם לכל פרטי העשיה וגם פגמתי בדעת עליון ותחתון ונסתלקו שבעה הבלים הנמשכים מפה עליון. וגם נסתלקו שבעה שמות הוי״ה ושבעה שמות אהיה הנמשכים מפה יִשְׂרָאֵל העליון הקדוש וקלקלתי צינורות השפע של שלש מאות ושבעים אורות הנמשכים ממקום עליון וגם פגמתי בשרשי החמשה חסדים וחמשה גבורות דתרין עטרין דדעת עליון וגם פגמתי שגרמתי פירוד בארבע אותיות שמך הגדול ועתה הנני מתחרט חרטה גמורה על כל מה שחטאתי עויתי ופשעתי לפניך ועוזב אותם עזיבה גמורה ולא אשוב לעשותם עד עולם.

1637

1638ואתה ברחמיך הרבים הודעת עַל־יְדֵי עבדיך חכמי יִשְׂרָאֵל לתקן את נפשינו בתענית להתענות שבעה ושלשים יום רצופים ולכן הנני מפריש מעות אלו שבידי לצדקה בעבור פדיון מספר שבעה ושלשים ימי התענית שאני חייב להתענות כי כן יסדו עבדיך חכמי יִשְׂרָאֵל לפדות בכסף כל תענית.

1638

1639ובכן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שתעלה עלי כאלו התעניתי שבעה ושלשים יום רצופים וּכְאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בהם ותהיה חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶֽיךָ הצדקה הזאת אשר אני נותן בעבור התעניות כאלו התעניתי שבעה ושלשים יום רצופים. ואתה בטובך תתקן את כל אשר עוותתי והאר כל השמות הקודש שפגמתי בהם על שבועת אלהים במלך מלכי המלכים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וימשך שפע וחיות ומזון ממקום עליון בכל העולמות הקדושים לכל פרצוף וספירה של א״ב׳י״ע מראש ועד סוף כפי הסדר הראוי להם ויתפרדו הקליפות ורעות רוח ויתוקנו הצינורות ש״ע אורות וימשכו במקום הראוי להם. וימשך שפע והארה גדולה מן הבינה לתפארת יִשְׂרָאֵל וימשך שבעה אורות מן תפארת יִשְׂרָאֵל לשבעה תהתונות של המלכות וישוב עי״כ כבראשונה אִישׁ יַחַד פְּנֵי רֵעֵהוּ בחיבור ונישוק והבל. וְכַכָּתוּב יִשָּׁקֵ֙נִי֙ מִנְּשִׁיק֣וֹת פִּ֔יהוּ כִּֽי־טוֹבִ֥ים דֹּדֶ֖יךָ מִיָּֽיִן׃ וְנֶֽאֱמַר חֶסֶד־וֶאֱמֶ֥ת נִפְגָּ֑שׁוּ צֶ֖דֶק וְשָׁל֣וֹם נָשָֽׁקוּ׃ וְהִ֤וא כְפֹרַ֙חַת֙ עָלְתָ֣ה נִצָּ֔הּ, וְכַכַּלָּ֖ה תַּעְדֶּ֥ה כֵלֶֽיהָ, וַתִּלְבַּשׁ בגדי מלכותה וְכַכָּתוּב שׂ֧וֹשׂ אָשִׂ֣ישׂ בַּֽיהֹוָ֗ה תָּגֵ֤ל נַפְשִׁי֙ בֵּֽאלֹהַ֔י כִּ֤י הִלְבִּישַׁ֙נִי֙ בִּגְדֵי־יֶ֔שַׁע מְעִ֥יל צְדָקָ֖ה יְעָטָ֑נִי כֶּֽחָתָן֙ יְכַהֵ֣ן פְּאֵ֔ר וְכַכַּלָּ֖ה תַּעְדֶּ֥ה כֵלֶֽיהָ׃ וְנֶֽאֱמַר וַתַּעְדִּ֞י זָהָ֣ב וָכֶ֗סֶף וּמַלְבּוּשֵׁךְ֙ ששי [שֵׁ֤שׁ] וָמֶ֙שִׁי֙ וְרִקְמָ֔ה סֹ֧לֶת וּדְבַ֛שׁ וָשֶׁ֖מֶן אכלתי [אָכָ֑לְתְּ] וַתִּ֙יפִי֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וַֽתִּצְלְחִ֖י לִמְלוּכָֽה׃ עַל כֵּן נְקַוֶּה לָךְ, יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ, לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶֽרֶת עֻזָּךְ, לְהַֽעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָֽרֶץ, וְהָֽאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּֽרֵתוּן, לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי, וְכָל־בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶֽךָ, לְהַפְנוֹת אֵלֶֽיךָ כָּל־רִשְׁעֵי אָֽרֶץ. יַכִּֽירוּ וְיֵֽדְעוּ כָּל־יֽוֹשְׁבֵי תֵבֵֽל, כִּי לְךָ תִכְרַע כָּל־בֶּֽרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל־לָשׁוֹן. לְפָנֶֽיךָ, יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּֽלוּ, וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּֽנוּ, וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת־עֹל מַלְכוּתֶֽךָ, וְתִמְלוֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא, וּלְעֽוֹלְמֵי עַד תִּמְלוֹךְ בְּכָבוֹד. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: יְהֹוָ֥ה ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ וְנֶאֱמַר. וְהָיָ֧ה יְהֹוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֧ה יְהֹוָ֛ה אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד׃ יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1639

1640אח״כ יאמר פסוקים אלו בנקודות וטעמים

1640

1641(וירא) וַיָּ֤שׇׁב אַבְרָהָם אֶל־נְעָרָ֔יו וַיָּקֻ֛מוּ וַיֵּלְכ֥וּ יַחְדָּ֖ו אֶל־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֥שֶׁב אַבְרָהָ֖ם בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע׃

1641

1642(תולדות) וַיָּ֨שׇׁב יִצְחָ֜ק וַיַּחְפֹּ֣ר ׀ אֶת־בְּאֵרֹ֣ת הַמַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ בִּימֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יו וַיְסַתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים אַחֲרֵ֖י מ֣וֹת אַבְרָהָ֑ם וַיִּקְרָ֤א לָהֶן֙ שֵׁמ֔וֹת כַּשֵּׁמֹ֕ת אֲשֶׁר־קָרָ֥א לָהֶ֖ן אָבִֽיו׃ וַיַּחְפְּר֥וּ עַבְדֵֽי־יִצְחָ֖ק בַּנָּ֑חַל וַיִּ֨מְצְאוּ־שָׁ֔ם בְּאֵ֖ר מַ֥יִם חַיִּֽים׃ וַיָּרִ֜יבוּ רֹעֵ֣י גְרָ֗ר עִם־רֹעֵ֥י יִצְחָ֛ק לֵאמֹ֖ר לָ֣נוּ הַמָּ֑יִם וַיִּקְרָ֤א שֵֽׁם־הַבְּאֵר֙ עֵ֔שֶׂק כִּ֥י הִֽתְעַשְּׂק֖וּ עִמּֽוֹ׃ וַֽיַּחְפְּרוּ֙ בְּאֵ֣ר אַחֶ֔רֶת וַיָּרִ֖יבוּ גַּם־עָלֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֥א שְׁמָ֖הּ שִׂטְנָֽה׃ וַיַּעְתֵּ֣ק מִשָּׁ֗ם וַיַּחְפֹּר֙ בְּאֵ֣ר אַחֶ֔רֶת וְלֹ֥א רָב֖וּ עָלֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֤א שְׁמָהּ֙ רְחֹב֔וֹת וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי־עַתָּ֞ה הִרְחִ֧יב יְהֹוָ֛ה לָ֖נוּ וּפָרִ֥ינוּ בָאָֽרֶץ׃ וַיַּ֥עַל מִשָּׁ֖ם בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃

1642

1643וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא וַיָּבֹ֙אוּ֙ עַבְדֵ֣י יִצְחָ֔ק וַיַּגִּ֣דוּ ל֔וֹ עַל־אֹד֥וֹת הַבְּאֵ֖ר אֲשֶׁ֣ר חָפָ֑רוּ וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ מָצָ֥אנוּ מָֽיִם׃ וַיִּקְרָ֥א אֹתָ֖הּ שִׁבְעָ֑ה עַל־כֵּ֤ן שֵׁם־הָעִיר֙ בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

1643

1644(תרומה) וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־נֵרֹתֶ֖יהָ שִׁבְעָ֑ה וְהֶֽעֱלָה֙ אֶת־נֵ֣רֹתֶ֔יהָ וְהֵאִ֖יר עַל־עֵ֥בֶר פָּנֶֽיהָ׃

1644

1645(זכריה) כִּ֣י ׀ הִנֵּ֣ה הָאֶ֗בֶן אֲשֶׁ֤ר נָתַ֙תִּי֙ לִפְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֔עַ עַל־אֶ֥בֶן אַחַ֖ת שִׁבְעָ֣ה עֵינָ֑יִם הִנְנִ֧י מְפַתֵּ֣חַ פִּתֻּחָ֗הּ נְאֻם֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּמַשְׁתִּ֛י אֶת־עֲוֺ֥ן הָאָֽרֶץ־הַהִ֖יא בְּי֥וֹם אֶחָֽד׃ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נְאֻם֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת תִּקְרְא֖וּ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֑הוּ אֶל־תַּ֥חַת גֶּ֖פֶן וְאֶל־תַּ֥חַת תְּאֵנָֽה׃ וַיָּ֕שׇׁב הַמַּלְאָ֖ךְ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֑י וַיְעִירֵ֕נִי כְּאִ֖ישׁ אֲשֶׁר־יֵע֥וֹר מִשְּׁנָתֽוֹ׃ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י מָ֥ה אַתָּ֖ה רֹאֶ֑ה ויאמר [וָאֹמַ֡ר] רָאִ֣יתִי ׀ וְהִנֵּ֣ה מְנוֹרַת֩ זָהָ֨ב כֻּלָּ֜הּ וְגֻלָּ֣הּ עַל־רֹאשָׁ֗הּ וְשִׁבְעָ֤ה נֵרֹתֶ֙יהָ֙ עָלֶ֔יהָ שִׁבְעָ֤ה וְשִׁבְעָה֙ מֽוּצָק֔וֹת לַנֵּר֖וֹת אֲשֶׁ֥ר עַל־רֹאשָֽׁהּ׃

1645

1646(תהלים) אִ֥מְר֣וֹת יְהֹוָה֮ אֲמָר֢וֹת טְהֹ֫ר֥וֹת כֶּ֣סֶף צָ֭רוּף בַּעֲלִ֣יל לָאָ֑רֶץ מְ֝זֻקָּ֗ק שִׁבְעָתָֽיִם׃

1646

1647(משלי) חׇ֭כְמוֹת בָּנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ חָצְבָ֖ה עַמּוּדֶ֣יהָ שִׁבְעָֽה׃

1647

1648אח״כ יעשה שבעה הקפות לתיבה שבבית הכנסת ובכל הקפה יאמר בעת שמקיף מזמור לדוד הבו לה׳ בני אלים וגו׳ ובסוף כל הקפה יעמוד ויאמר פסוק אחד של פסוק אנא בכח. ואח״כ ידליק שבע נרות בבית הכנסת ובנר א׳ יכוין כנגד חסד ובנר ב׳ כנגד גבורה ובשלישי כנגד תפארת וכן עזה״ד עד השביעי כנגד מלכות. ואחר עשיית התקון הנז׳ יעלה ביום שבת לס״ת שביעי שבו ישלימו הפרשה.

1648

1649תיקון ז

1649

1650תיקון למי שנתכעס הרבה עד שקרע כלים בחמתו או שבר כלים בחמתו ואינו יכול להתענות ימים הקצובים לתיקון זה יעשה כך

1650

1651יטבול קנ״א טבילות כמנין כעס עם הכולל ואם אינו יכול לטבול קנ״א טבילות יטבול ט״ז טבילות כמנין כע״ס במ״ק עם הכולל. וקודם הטבילה יאמר בקשה זו אך קודם הבקשה יעשה נטילת ידים בסירוגין ג״פ זא״ז כמו נט״י דשחרית אחר השינה וידחוק עצמו לטבול קנ״א טבילות כי יוכל לטבול במקוה חם ולא יזיק מרבוי הטבילות.

1651

1652לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי מְקַבֵּל עָלַי מ״ע של התשובה כַּכָּתוּב וְשַׁבְתָּ֞ עַד־יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ. וַהֲרֵֽינִי מתחרט על כל חטאים ועונות ופשעים שחטאתי ועויתי ופשעתי ועברתי על מצות עשה ועל מצות לא תעשה מדאורייתא וגם מצות דרבנן. וַהֲרֵֽינִי מתוודה ומתחרט בפרטות על עון הכעס שכעסתי וקרעתי כלים בחמתי (ושברתי כלים בחמתי) וקלקלתי ופגמתי בקדושה למעלה וגם עשיתי קלקול בנפשי למטה וגרמתי לסלק מעלי אור הקדומה ועתה הנני מודה ועוזב. והרני מוכן לטבול במקוה (יכוין מקו״ה גימ׳ קנ״א ואם אין לו מקוה אלא באר מים חיים יאמר בבאר מים חיים) מאה וחמשים ואחד טבילות כמנין שם אהי״ה במלוי ההי״ן (יכוין אל״ף ה״ה יו״ד ה״ה) (ואם אינו יכול לטבול קנ״א טבילות אלא טובל ט״ז טבילות כנז״ל לא יאמר כמנין שם אהי״ה במלוי ההי״ן).

1652

1653כדי לתקן עון הכעס שמספרו עם הכולל שלו מאה וחמשים ואחד (או יאמר לתקן עון הכעס שעולה במספר קטן ששה עשר) ויתמתקו שני שמות אדנ״י אלהי״ם שהם תרי בתי דינא רפיא וקשיא שמספרם מאה וחמשים ואחד. ויתגלו אורות החסדים ויתנכרו ויתפשטו למתק כל הדינין הקשין והרפין ויתבטל כל האף והחרון. ויתבטל היצה״ר של הכעס וע״ז ויתבטלו ביטול גמור. ומעתה ומעכשיו הֲרֵֽינִי מתחרט עליהם ומתנה עליהם שיהיו כולם בטלים ומבוטלים מעיקרן לא שרירין ולא קיימין ולא יהיו חלין כלל ועיקר ובכלהון אתחרטנא בהון מעתה ועד עולם.

1653

1654ואתה האל נ״וצר ח״סד ל״אלפים (יכוין ר״ת נח״ל) ברחמיך הרבים ובחסדיך הגדולים והפשוטים תמחול ותסלח ותכפר לכל חטאתי ועונותי ופשעי ותתקן את אשר קלקלתי ותכונן ותיישר את אשר העויתי ותמשיך עלי אור הקדושה שנסתלק מעלי. אנא ה׳ הפרד נא מעלי צד הרע שביצה״ר ותזככני ותלבנני בכח היצה״ט ותזכך נפשי ותאיר בה ותוסיף בה כח והארה להתקשר למעלה בקדושה העליונה ותכונן לבבי לעבדך ליראה ולאהבה את שמך כל הימים.

1654

1655לֵ֣ב טָ֭הוֹר בְּרָא־לִ֣י אֱלֹהִ֑ים וְר֥וּחַ נָ֝כ֗וֹן חַדֵּ֥שׁ בְּקִרְבִּֽי׃ טו״ב פעמים

1655

1656וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃ יו״ד פעמים

1656

1657ואח״כ יטבול קנ״א טבילות ויעלה מן הטבילה וילבוש בגדיו וירחץ ידיו וילבוש טלית גדול ויברך עליו בכונה גדולה ואחר שילבשנו יקבץ הארבע כנפות ביד ימינו וישים אותם על החזה שלו ויכוין כל כנף מארבעתם עולה מספר כע״ס גם עולה עם הכולל מספר אהי״ה במלוי ההין כזה אל״ף ה״ה יו״ד ה״ה ויכוין כי יתמתקו הדינין על ידי אורות החסדים ובעוד שהארבע כנפות ההם בידו על החזה יאמר ד׳ פסוקים אלו בפרשת פנחס בנקודותם וטעמיהם.

1657

1658וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ פִּֽינְחָ֨ס‏ בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי׃ לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם‏׃ וְהָ֤יְתָה לּוֹ֙ וּלְזַרְע֣וֹ אַחֲרָ֔יו בְּרִ֖ית כְּהֻנַּ֣ת עוֹלָ֑ם תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר קִנֵּא֙ לֵֽאלֹהָ֔יו וַיְכַפֵּ֖ר עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

1658

1659ואח״כ יאמר תשעה פסוקים אלו שהם ר״ת יאהלוההי״ם שהוא חיבור שם הוי״ה ושם אלהי״ם שעולה יב״ק למתק שם אלהים שהוא דין בשם הוי״ה שהוא רחמים.

1659

1660יְהִי־חַסְדְּךָ֣ יְהֹוָ֣ה עָלֵ֑ינוּ כַּ֝אֲשֶׁ֗ר יִחַ֥לְנוּ לָֽךְ׃

1660

1661אַתָּ֤ה יְהֹוָ֗ה לֹֽא־תִכְלָ֣א רַחֲמֶ֣יךָ מִמֶּ֑נִּי חַסְדְּךָ֥ וַ֝אֲמִתְּךָ֗ תָּמִ֥יד יִצְּרֽוּנִי׃

1661

1662הַרְאֵ֣נוּ יְהֹוָ֣ה חַסְדֶּ֑ךָ וְ֝יֶשְׁעֲךָ֗ תִּתֶּן־לָֽנוּ׃

1662

1663לֹ֤א לָ֥נוּ יְהֹוָ֗ה לֹ֫א־לָ֥נוּ כִּֽי־לְ֭שִׁמְךָ תֵּ֣ן כָּב֑וֹד עַל־חַ֝סְדְּךָ֗ עַל־אֲמִתֶּֽךָ׃

1663

1664וְחֶ֤סֶד יְהֹוָ֨ה ׀ מֵעוֹלָ֣ם וְעַד־ע֭וֹלָם עַל־יְרֵאָ֑יו וְ֝צִדְקָת֗וֹ לִבְנֵ֥י בָנִֽים׃

1664

1665הָאִ֣ירָה פָ֭נֶיךָ עַל־עַבְדֶּ֑ךָ ה֖וֹשִׁיעֵ֣נִי בְחַסְדֶּֽךָ׃

1665

1666הַ֥לְלוּיָ֨הּ ׀ הוֹד֣וּ לַיהֹוָ֣ה כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

1666

1667יְהֹוָה֮ יִגְמֹ֢ר בַּ֫עֲדִ֥י יְ֭הֹוָה חַסְדְּךָ֣ לְעוֹלָ֑ם מַעֲשֵׂ֖י יָדֶ֣יךָ אַל־תֶּֽרֶף׃

1667

1668מַה־יָּקָ֥ר חַסְדְּךָ֗ אֱלֹ֫הִ֥ים וּבְנֵ֥י אָדָ֑ם בְּצֵ֥ל כְּ֝נָפֶ֗יךָ יֶחֱסָיֽוּן׃

1668

1669אחר כך יעשה סדר התשליך על שפת הבאר או על שפת המקוה וקודם יאמר בקשה זו.

1669

1670לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי מוכן לאמר שלשה עשר מכילן דרחמי האמורים בשלשה פסוקים הכתובים עַל־יְדֵי מיכה הנביא הא תליסר מכילן דרחמי אתחזון הכא וכולהו נפקין מתליסר מבועין דמשח רבות דתיקוני דיקנא קדישא עתיקא דעתיקין טמירא דטמירין. הא תליסר מכילן דרחמי מעתיקא קדישא. מִי אֵל כָּמוֹךָ חד. נֹשֵׂא עָו‍ֹן תרי. וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע תלת. לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ ארבע. לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ חמש. כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא שית. יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ שבעה. יִכְבֹּשׁ עֲו‍ֹנֹתֵינוּ תמניא. וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל־חַטֹּאותָם תשעה. תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב עשרה. חֶסֶד לְאַבְרָהָם חד סר. אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ תריסר. מִימֵי קֶדֶם תליסר.

1670

1671לקביל דא אֵל מדה חד. רַחוּם מדה תרין. וְחַנּוּן מדה תלת. אֶרֶךְ מדה ארבע. אַפַּיִם מדה חמש. וְרַב חֶסֶד מדה שית. וֶאֱמֶת מדה שבעה. נֹצֵר חֶסֶד מדה תמינאה. לָאֲלָפִים מדה תשעה. נֹשֵׂא עָו‍ֹן מדה עשרה. וָפֶשַׁע מדה חד סר. וְחַטָּאָה מדה תריסר. וְנַקֵּה מדה תליסר.

1671

1672וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתִּהְיֶה חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶֽיךָ קריאת הפסוקים הנרמזים בהם שלש עשרה מדות של רחמים האמורים על יד נביאך מיכה המכוונים אל שלש עשרה מדות האמורים עַל־יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדָּךְ. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בהם וכאלו השגתי כל הסודות הרמוזים בהם. ותהיה שעה זו עת רצון לפניך וְיִּגֹּלוּ רַחֲמֶיךָ עַל־מִדּוֹתֶיךָ וְתִתְנַהֵג עִמָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּמִדַּת הַחֶסֶד וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים ותעורר רחמיך בקריאתי זאת להמשיך. שפע והארה מן המזל העליון תיקון השמיני הנקרא נוצר חסד שהוא שם ע״ב יו״ד ה״י וי״ו ה״י אל התיקון התשיעי הנקרא לאלפים שהוא שם אל״ף ה״ה יו״ד ה״ה ובזה יתמתקו שמות אלהי״ם אדנ״י מיתוק גמור ושלם כרצונך ובכן ותשליך במצולות ים כל חטאתינו וכל המקטרגים רעים יושלכו במצולות ים. ואתה בטובך תעורר רחמיך ועל ידי שם אל״ף ה״י יו״ד ה״י יתבררו ויעלו כל ניצוצי הקדושה מבוררים ומנוקים ומלובנים ונקה להם להעלותם למקום הקודש. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃

1672

1673אח״כ יאמר מלה במלה בכונה גדולה ובישוב הדעת

1673

1674מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לֹֽא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא: יָשׁ֣וּב יְרַחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כׇּל־חַטֹּאותָֽם: תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם: שלשה פעמים

1674

1675לֵ֣ב טָ֭הוֹר בְּרָא־לִ֣י אֱלֹהִ֑ים וְר֥וּחַ נָ֝כ֗וֹן חַדֵּ֥שׁ בְּקִרְבִּֽי׃ קנ״א פעמים

1675

1676וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃ קנ״א פעמים

1676

1677ואח״כ ידליק נר בהיכל בבית הכנסת לפני ארון הקודש ויכוין כי נר הוא מספר שלשה יהודים הוי״ה אהי״ה. והוי״ה אלהי״ם. והוי״ה אדנ״י. שעולים מספר נ״ר ואח״כ יעשה שבעה הקפות לתיבה שבבית הכנסת ובכל הקפה יאמר מזמור לדוד הבו לה׳ בני אלים כולו ופסוק אחד מן פסוקי אנא בכח.

1677

1678אחר כך יקח בידו מעות כפי יכלתו ויאמר בקשה זו

1678

1679לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי מפריש מעות אלו שבידי לצדקה כדי לפדות בצדקה מה שאני חייב להתענות בעבור עון הכעס. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתִּהְיֶה חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶֽיךָ הפרשת צדקה זו כאלו התעניתי כל ימי התעניות אשר אני חייב להתענות בעבור תיקון פגם עון הכעס. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בהם בעבור תיקון עון הכעס ובימי התעניות הצריכים לתיקון זה. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃ ג״פ

1679

1680תיקון ח

1680

1681תיקון להבא על הגויה ואינו יכול לעשות גלגול השלג והצום הקצוב לתיקון זה הנזכר בדברי רבינו האר״י ז״ל יעשה כך. יקבל עליו תענית לילה ויום כמו יוהכ״פ וביום התענית בשחרית יטבול בבאר מים או במקוה בזמן שהמים קרים ויטבול תשעה טבילות וקודם הטבילה יאמר כך.

1681

1682הריני מוּכָן וּמְזוּמָן לקיים בעזרת האל יתברך מצות עשה של התשובה כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה וְשַׁבְתָּ֞ עַד־יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ. וַהֲרֵֽינִי מתחרט על כל מה שחטאתי עויתי ופשעתי בין בגלגול זה בין בגלגולים אחרים חרטה גמורה ושלימה ואקבל עלי שלא לחטוא עוד וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ברחמיו יעזרני על דבר כבוד שמו מעתה ועתה ועד עולם אמן.

1682

1683אח״כ יאמר הודוי אנא וגו׳ ובאות שי״ן יאמר

1683

1684שכבתי עם גויה נדה שפחה זונה ופגמתי בשם הוי״ה במלוי ההי״ן (יו״ד ה״ה ו״ו ה״ה) אשר הוא במלכות דקדושה והוא המעלה מיין נוקבין שבה. אוי לי אויה עלי כי גרמתי רע לעצמי להיות נקשר בכלב המעלה מיין נוקבין של הקליפה. ויסיים הודוי ויאמר מה נאמר וגו׳, יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1684

1685ואח״כ יאמר בקשה זו

1685

1686רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ אשר חטאתי עויתי ופשעתי בעון אשר שכבתי עם גויה נדה שפחה זונה ופגמתי בשם הוי״ה כמלוי ההי״ן יו״ד ה״ה ו״ו ה״ה אשר הוא במלכות דקדושה והוא המעלה מיין נוקבין שבה וגרמתי רע לעצמי להיות נקשר בכלב המעלה מיין נוקבין של הקליפה. ואתה ברחמיך הודעת עַל־יְדֵי עבדיך חכמי יִשְׂרָאֵל לתקן הפגם הזה לטבול תשעה פעמים בשלג ועתידי טבילה כשלג יתוקן הפגם ויוסר קשירת השלג שהוא הכלב החיצון שבקליפה וְגָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שאין אני יכול לעשות התיקון הזה של טבילה בשלג כראוי.

1686

1687לכן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שיהיו חשובים ומקובלים ורצויים לפניך תשעה טבילות אלו שאני טובל במים כאלו טבלתי תשעה פעמים בשלג וברוב רחמיך וברוב חסדיך יתוקן הפגם שפגמתי בשמך הקדוש ויוסר ממני קשירת הכלב שבקליפה. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃

1687

1688ואח״כ יאמר פסוקים אלו בנקודותיהם וטעמיהם.

1688

1689(שמואל ב כ״ג:כ׳) וּבְנָיָ֨הוּ בֶן־יְהוֹיָדָ֧ע בֶּן־אִֽישׁ־[חַ֛יִל] חי רַב־פְּעָלִ֖ים מִֽקַּבְצְאֵ֑ל ה֣וּא הִכָּ֗ה אֵ֣ת שְׁנֵ֤י אֲרִאֵל֙ מוֹאָ֔ב וְ֠ה֠וּא יָרַ֞ד וְהִכָּ֧ה אֶֽת־[הָאֲרִ֛י] האריה בְּת֥וֹךְ הַבֹּ֖אר בְּי֥וֹם הַשָּֽׁלֶג׃ וְהוּא־הִכָּה֩ אֶת־אִ֨ישׁ מִצְרִ֜י אשר [אִ֣ישׁ] מַרְאֶ֗ה וּבְיַ֤ד הַמִּצְרִי֙ חֲנִ֔ית וַיֵּ֥רֶד אֵלָ֖יו בַּשָּׁ֑בֶט וַיִּגְזֹ֤ל אֶֽת־הַחֲנִית֙ מִיַּ֣ד הַמִּצְרִ֔י וַיַּהַרְגֵ֖הוּ בַּחֲנִיתֽוֹ׃ אֵ֣לֶּה עָשָׂ֔ה בְּנָיָ֖הוּ בֶּן־יְהוֹיָדָ֑ע וְלוֹ־שֵׁ֖ם בִּשְׁלֹשָׁ֥ה הַגִּבֹּרִֽים׃ מִן־הַשְּׁלֹשִׁ֣ים נִכְבָּ֔ד וְאֶל־הַשְּׁלֹשָׁ֖ה לֹא־בָ֑א וַיְשִׂמֵ֥הוּ דָוִ֖ד אֶל־מִשְׁמַעְתּֽוֹ׃

1689

1690(ישעיה) לְכוּ־נָ֛א וְנִוָּכְחָ֖ה יֹאמַ֣ר יְהֹוָ֑ה אִם־יִהְי֨וּ חֲטָאֵיכֶ֤ם כַּשָּׁנִים֙ כַּשֶּׁ֣לֶג יַלְבִּ֔ינוּ אִם־יַאְדִּ֥ימוּ כַתּוֹלָ֖ע כַּצֶּ֥מֶר יִֽהְיֽוּ׃ כִּ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר יֵרֵד֩ הַגֶּ֨שֶׁם וְהַשֶּׁ֜לֶג מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וְשָׁ֙מָּה֙ לֹ֣א יָשׁ֔וּב כִּ֚י אִם־הִרְוָ֣ה אֶת־הָאָ֔רֶץ וְהוֹלִידָ֖הּ וְהִצְמִיחָ֑הּ וְנָ֤תַן זֶ֙רַע֙ לַזֹּרֵ֔עַ וְלֶ֖חֶם לָאֹכֵֽל׃ כֵּ֣ן יִהְיֶ֤ה דְבָרִי֙ אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִפִּ֔י לֹא־יָשׁ֥וּב אֵלַ֖י רֵיקָ֑ם כִּ֤י אִם־עָשָׂה֙ אֶת־אֲשֶׁ֣ר חָפַ֔צְתִּי וְהִצְלִ֖יחַ אֲשֶׁ֥ר שְׁלַחְתִּֽיו׃

1690

1691(איוב ט׳:ל׳) אִם־הִתְרָחַ֥צְתִּי במו [בְמֵי]־שָׁ֑לֶג וַ֝הֲזִכּ֗וֹתִי בְּבֹ֣ר כַּפָּֽי׃ כִּ֤י לַשֶּׁ֨לֶג ׀ יֹאמַ֗ר הֱוֵ֫א־אָ֥רֶץ וְגֶ֥שֶׁם מָטָ֑ר וְ֝גֶ֗שֶׁם מִטְר֥וֹת עֻזּֽוֹ׃

1691

1692(תהלים) תְּחַטְּאֵ֣נִי בְאֵז֣וֹב וְאֶטְהָ֑ר תְּ֝כַבְּסֵ֗נִי וּמִשֶּׁ֥לֶג אַלְבִּֽין׃ בְּפָ֘רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֘כִ֤ים בָּ֗הּ תַּשְׁלֵ֥ג בְּצַלְמֽוֹן הַנֹּתֵ֣ן שֶׁ֣לֶג כַּצָּ֑מֶר כָּאֵ֥פֶר יְפַזֵּֽר׃

1692

1693(משלי) לֹא־תִירָ֣א לְבֵיתָ֣הּ מִשָּׁ֑לֶג כִּ֥י כׇל־בֵּ֝יתָ֗הּ לָבֻ֥שׁ שָׁנִֽים׃

1693

1694אח״כ יטבול תשעה טבילות וילבש בגדיו וירחץ ידיו ויחזור לקרות כל אותם הפסוקים הנז׳ ויוסיף עליהם

1694

1695מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לֹֽא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא׃ יָשׁ֣וּב יְרַחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כׇּל־חַטֹּאותָֽם׃ תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם׃ ג״פ

1695

1696אחד כך יקח בידו שלש מאות ושלושים ושלש פרוטות כסף או של נחושת ויאמר

1696

1697לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי מפריש שלש מאות ושלשים ושלש פרוטות אלו שבידי לצדקה. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שתעשה למען רחמיך וחסדיך ולמען פסוקי תורה נביאים וכתובים שקריתי לפניך ולמען סודותיהם ולמען הפרשת שלש מאות ושלושים ושלש פרוטות אלו אשר הפרשתי ולצדקה שיהא חשוב ומקובל ומרוצה לפניך כאלו עשיתי תיקון השלג כראוי בכל הכונות הראויים לכוין לתקן הפגם שפגמתי בשמך הגדול במלוי ההי״ן (יו״ד ה״ה ו״ו ה״ה) בשכבי עם הגויה נדה שפחה זונה ויוסר ממני קשירת הכלב שבקליפה. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ וַאֲנִ֤י תְפִלָּֽתִי־לְךָ֨ ׀ יְהֹוָ֡ה עֵ֤ת רָצ֗וֹן אֱלֹהִ֥ים בְּרׇב־חַסְדֶּ֑ךָ עֲ֝נֵ֗נִי בֶּאֱמֶ֥ת יִשְׁעֶֽךָ׃ שלשה פעמים

1697

1698שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֑וֹת מִמַּעֲמַקִּ֖ים קְרָאתִ֣יךָ יְהֹוָֽה ׃ אֲדֹנָי֮ שִׁמְעָ֢ה בְק֫וֹלִ֥י תִּהְיֶ֣ינָה אׇ֭זְנֶיךָ קַשֻּׁב֑וֹת לְ֝ק֗וֹל תַּחֲנוּנָֽי׃ אִם־עֲוֺנ֥וֹת תִּשְׁמׇר־יָ֑הּ אֲ֝דֹנָ֗י מִ֣י יַעֲמֹֽד׃ כִּֽי־עִמְּךָ֥ הַסְּלִיחָ֑ה לְ֝מַ֗עַן תִּוָּרֵֽא׃ קִוִּ֣יתִי יְ֭הֹוָה קִוְּתָ֣ה נַפְשִׁ֑י וְֽלִדְבָר֥וֹ הוֹחָֽלְתִּי׃ נַפְשִׁ֥י לַאדֹנָ֑י מִשֹּׁמְרִ֥ים לַ֝בֹּ֗קֶר שֹׁמְרִ֥ים לַבֹּֽקֶר׃ יַחֵ֥ל יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־יְהֹ֫וָ֥ה כִּֽי־עִם־יְהֹוָ֥ה הַחֶ֑סֶד וְהַרְבֵּ֖ה עִמּ֣וֹ פְדֽוּת׃ וְ֭הוּא יִפְדֶּ֣ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל עֲוֺנֹתָֽיו׃ עשר פעמים.

1698

1699ר״ת יו״ד

1699

1700יַחֵ֥ל יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־יְהֹ֫וָ֥ה כִּֽי־עִם־יְהֹוָ֥ה הַחֶ֑סֶד וְהַרְבֵּ֖ה עִמּ֣וֹ פְדֽוּת׃

1700

1701וְ֭הוּא יִפְדֶּ֣ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל עֲוֺנֹתָֽיו׃

1701

1702דָּרַ֣שְׁתִּי אֶת־יְהֹוָ֣ה וְעָנָ֑נִי וּמִכׇּל־מְ֝גוּרוֹתַ֗י הִצִּילָֽנִי׃

1702

1703ר״ת ה״ה

1703

1704הָשִׁ֣יבָה לִּ֭י שְׂשׂ֣וֹן יִשְׁעֶ֑ךָ וְר֖וּחַ נְדִיבָ֣ה תִסְמְכֵֽנִי׃

1704

1705הִנֵּ֨ה כְעֵינֵ֪י עֲבָדִ֡ים אֶל־יַ֤ד אֲֽדוֹנֵיהֶ֗ם כְּעֵינֵ֣י שִׁפְחָה֮ אֶל־יַ֢ד גְּבִ֫רְתָּ֥הּ כֵּ֣ן עֵ֭ינֵינוּ אֶל־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ עַ֗֝ד שֶׁיְּחׇנֵּֽנוּ׃

1705

1706ר״ת ו״ו

1706

1707וַאֲנִ֤י ׀ בְּחַסְדְּךָ֣ בָטַחְתִּי֮ יָ֤גֵ֥ל לִבִּ֗י בִּֽישׁוּעָ֫תֶ֥ךָ אָשִׁ֥ירָה לַֽיהֹוָ֑ה כִּ֖י גָמַ֣ל עָלָֽי׃

1707

1708וַאֲנִ֤י תְפִלָּֽתִי־לְךָ֨ ׀ יְהֹוָ֡ה עֵ֤ת רָצ֗וֹן אֱלֹהִ֥ים בְּרׇב־חַסְדֶּ֑ךָ עֲ֝נֵ֗נִי בֶּאֱמֶ֥ת יִשְׁעֶֽךָ׃

1708

1709ר״ת ה״ה

1709

1710הַסְתֵּ֣ר פָּ֭נֶיךָ מֵחֲטָאָ֑י וְֽכׇל־עֲוֺ֖נֹתַ֣י מְחֵֽה׃

1710

1711הרבה [הֶ֭רֶב] כַּבְּסֵ֣נִי מֵעֲוֺנִ֑י וּֽמֵחַטָּאתִ֥י טַהֲרֵֽנִי׃

1711

1712(בא) וּלְכֹ֣ל ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לֹ֤א יֶֽחֱרַץ־כֶּ֙לֶב֙ לְשֹׁנ֔וֹ לְמֵאִ֖ישׁ וְעַד־בְּהֵמָ֑ה לְמַ֙עַן֙ תֵּֽדְע֔וּן אֲשֶׁר֙ יַפְלֶ֣ה יְהֹוָ֔ה בֵּ֥ין מִצְרַ֖יִם וּבֵ֥ין יִשְׂרָאֵֽל׃ ג׳ פעמים

1712

1713הַצִּ֣ילָה מֵחֶ֣רֶב נַפְשִׁ֑י מִיַּד־כֶּ֝֗לֶב יְחִידָתִֽי׃ נ״ב פעמים

1713

1714עֵינַ֣י תָּ֭מִיד אֶל־יְהֹוָ֑ה כִּ֤י הֽוּא־יוֹצִ֖יא מֵרֶ֣שֶׁת רַגְלָֽי׃ יאמר אותו שנים וחמשים פעם ובכל פעם יכוין הוי״ה במלוי ההי״ן.

1714

1715לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ יַֽעַנְךָ֣ יְ֭הֹוָה בְּי֣וֹם צָרָ֑ה יְ֝שַׂגֶּבְךָ֗ שֵׁ֤ם ׀ אֱלֹהֵ֬י יַעֲקֹֽב׃ יִשְׁלַֽח־עֶזְרְךָ֥ מִקֹּ֑דֶשׁ וּ֝מִצִּיּ֗וֹן יִסְעָדֶֽךָּ׃ יִזְכֹּ֥ר כׇּל־מִנְחֹתֶ֑ךָ וְעוֹלָתְךָ֖ יְדַשְּׁנֶ֣ה סֶֽלָה׃ יִֽתֶּן־לְךָ֥ כִלְבָבֶ֑ךָ וְֽכׇל־עֲצָתְךָ֥ יְמַלֵּֽא׃ נְרַנְּנָ֤ה ׀ בִּ֘ישׁ֤וּעָתֶ֗ךָ וּבְשֵֽׁם־אֱלֹהֵ֥ינוּ נִדְגֹּ֑ל יְמַלֵּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה כׇּל־מִשְׁאֲלוֹתֶֽיךָ׃ עַתָּ֤ה יָדַ֗עְתִּי כִּ֤י הוֹשִׁ֥יעַ ׀ יְהֹוָ֗ה מְשִׁ֫יח֥וֹ יַ֭עֲנֵהוּ מִשְּׁמֵ֣י קׇדְשׁ֑וֹ בִּ֝גְבֻר֗וֹת יֵ֣שַׁע יְמִינֽוֹ׃ אֵ֣לֶּה בָ֭רֶכֶב וְאֵ֣לֶּה בַסּוּסִ֑ים וַאֲנַ֓חְנוּ ׀ בְּשֵׁם־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣ינוּ נַזְכִּֽיר׃ הֵ֭מָּה כָּרְע֣וּ וְנָפָ֑לוּ וַאֲנַ֥חְנוּ קַּ֝֗מְנוּ וַנִּתְעוֹדָֽד׃ יְהֹוָ֥ה הוֹשִׁ֑יעָה הַ֝מֶּ֗לֶךְ יַעֲנֵ֥נוּ בְיוֹם־קׇרְאֵֽנוּ: שני פעמים

1715

1716אח״כ ידליק ז׳ נרות בבית הכנסת כנגד ז׳ ספירות חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות וידליק עוד ב׳ נרות על אחת יאמר

1716

1717לכבוד יוסף הצדיק ע״ה ועל אחת יאמר לכבוד נשמת בניהו בן יהוידע ע״ה.

1717

1718אם יזדמן באותו זמן שלג יקח חתיכת שלג ויגלגל ידיו בה ימין ושמאל אצבעות וכף וזרוע פנים ואחור ויאמר בתחלה בקשה זה.

1718

1719לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי מוּכָן וּמְזוּמָן לגלגל אצבעותי וכפי וזרועי הימין והשמאל בשלג תשעה פעמים. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתְּהֵא חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶֽיךָ גלגול ידי בשלג תשעה פעמים כאלו גלגלתי כל גופי כולו בשלג תשעה פעמים לתקן מה שפגמתי בשם הוי״ה במלוי ההי״ן (יו״ד ה״ה ו״ו ה״ה) אשר הוא במלכות דקדושה והוא המעלה מיין נוקבין קדישין שבה ועל ידי גלגול ידי בשלג תשעה פעמים ויתוקן הפגם אשר פגמתי ויוסר ממני קשירת השגל שהוא הכלב החיצון שבקליפה. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃ ואח״כ יגלגל ידיו בחתיכת השלג כאמור.

1719

1720אח״כ יעשה פדיון לימי התענית בסדר זה יקח תחלה בידו סך מאתים וששה עשר גרוש ואם הוא יש לאל ידו יקח יותר כפי יכלתו כדי לפדות בהם ימי התענית שהם רי״ו ימים רצופים ויאמר בקשה זו.

1720

1721לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי מפריש מעות אלו שבידי לצדקה. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שתהיה חשובת לפניך מצות הפרשת הצדקה כאלו התעניתי לפניך מאתים וששה עשר יום רצופים בעבור תיקון הפגם שפגמתי בשמותיך הקדושים בעון ששכבתי עם גויה נדה שפחה זונה בי כן יסדו עבדיך חכמי יִשְׂרָאֵל לפדות בכסף כל תענית. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בתיקון עון זה. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃ ב״פ

1721

1722(בשלח) וַיִּסַּ֞ע מַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֗ים הַהֹלֵךְ֙ לִפְנֵי֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶ֑ם וַיִּסַּ֞ע עַמּ֤וּד הֶֽעָנָן֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיַּֽעֲמֹ֖ד מֵאַחֲרֵיהֶֽם׃ וַיָּבֹ֞א בֵּ֣ין ׀ מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֗יִם וּבֵין֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיְהִ֤י הֶֽעָנָן֙ וְהַחֹ֔שֶׁךְ וַיָּ֖אֶר אֶת־הַלָּ֑יְלָה וְלֹא־קָרַ֥ב זֶ֛ה אֶל־זֶ֖ה כׇּל־הַלָּֽיְלָה׃ וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־יָדוֹ֮ עַל־הַיָּם֒ וַיּ֣וֹלֶךְ יְהֹוָ֣ה ׀ אֶת־הַ֠יָּ֠ם בְּר֨וּחַ קָדִ֤ים עַזָּה֙ כׇּל־הַלַּ֔יְלָה וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַיָּ֖ם לֶחָרָבָ֑ה וַיִּבָּקְע֖וּ הַמָּֽיִם׃ ג״פ

1722

1723(במדבר) וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ קַ֣ח אֶת־הַלְוִיִּ֗ם תַּ֤חַת כׇּל־בְּכוֹר֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־בֶּהֱמַ֥ת הַלְוִיִּ֖ם תַּ֣חַת בְּהֶמְתָּ֑ם וְהָיוּ־לִ֥י הַלְוִיִּ֖ם אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃ וְאֵת֙ פְּדוּיֵ֣י הַשְּׁלֹשָׁ֔ה וְהַשִּׁבְעִ֖ים וְהַמָּאתָ֑יִם הָעֹֽדְפִים֙ עַל־הַלְוִיִּ֔ם מִבְּכ֖וֹר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ וְלָקַחְתָּ֗ חֲמֵ֧שֶׁת חֲמֵ֛שֶׁת שְׁקָלִ֖ים לַגֻּלְגֹּ֑לֶת בְּשֶׁ֤קֶל הַקֹּ֙דֶשׁ֙ תִּקָּ֔ח עֶשְׂרִ֥ים גֵּרָ֖ה הַשָּֽׁקֶל׃ וְנָתַתָּ֣ה הַכֶּ֔סֶף לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו פְּדוּיֵ֕י הָעֹדְפִ֖ים בָּהֶֽם׃ וַיִּקַּ֣ח מֹשֶׁ֔ה אֵ֖ת כֶּ֣סֶף הַפִּדְי֑וֹם מֵאֵת֙ הָעֹ֣דְפִ֔ים עַ֖ל פְּדוּיֵ֥י הַלְוִיִּֽם׃ מֵאֵ֗ת בְּכ֛וֹר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לָקַ֣ח אֶת־הַכָּ֑סֶף חֲמִשָּׁ֨ה וְשִׁשִּׁ֜ים וּשְׁלֹ֥שׁ מֵא֛וֹת וָאֶ֖לֶף בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ׃ וַיִּתֵּ֨ן מֹשֶׁ֜ה אֶת־כֶּ֧סֶף הַפְּדֻיִ֛ם לְאַהֲרֹ֥ן וּלְבָנָ֖יו עַל־פִּ֣י יְהֹוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃

1723

1724אח״כ יבא אדם אחר ויביא כבלי ברזל ויתן שתי רגליו בהם וקודם שיתנם ברגליו יאמר בקשה זו.

1724

1725הריני מוכן לקבל בלב שלם ובנפש חפיצה צער ועינוי של כבלי ברזל לכפר עון שחטאתי בביאה על הגויה נכריה ושכבתי עמה. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שיהיה חשוב ומקובל ומרוצה לפניך צער כבלי ברזל שאני מצטער בו ביום הזה שתצלני ברחמיך מן גלגול הכלב שהוא אותיות כב״ל ויהיה צערי בכבל תמורת גלגול הכלב ותצילני ברחמיך וחסדיך למען שמך הגדול (יו״ד ה״ה ו״ו ה״ה) ולמען זְכוּת אַבְרָהָם איש החסד שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וְאַבְרָהָ֣ם זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַֽיהֹוָ֛ה בֵּרַ֥ךְ אֶת־אַבְרָהָ֖ם בַּכֹּֽל׃ ולמען זְכוּת יוסף צדיקך שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ עִנּ֣וּ בַכֶּ֣בֶל רגליו [רַגְל֑וֹ] בַּ֝רְזֶ֗ל בָּ֣אָה נַפְשֽׁוֹ׃ עַד־עֵ֥ת בֹּא־דְבָר֑וֹ אִמְרַ֖ת יְהֹוָ֣ה צְרָפָֽתְהוּ׃ שָׁ֣לַח מֶ֭לֶךְ וַיַתִּירֵ֑הוּ מֹשֵׁ֥ל עַ֝מִּ֗ים וַֽיְפַתְּחֵֽהוּ׃ ולמען זְכוּת עבדך כלב בן יפונה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וְעַבְדִּ֣י כָלֵ֗ב עֵ֣קֶב הָֽיְתָ֞ה ר֤וּחַ אַחֶ֙רֶת֙ עִמּ֔וֹ וַיְמַלֵּ֖א אַחֲרָ֑י. ולמען זְכוּת עבדיך בניהו בן יהוידע שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וּבְנָיָ֨הוּ בֶן־יְהוֹיָדָ֧ע בֶּן־אִֽישׁ־[חַ֛יִל] חי רַב־פְּעָלִ֖ים מִֽקַּבְצְאֵ֑ל ה֣וּא הִכָּ֗ה אֵ֣ת שְׁנֵ֤י אֲרִאֵל֙ מוֹאָ֔ב וְ֠ה֠וּא יָרַ֞ד וְהִכָּ֧ה אֶֽת־[הָאֲרִ֛י] האריה בְּת֥וֹךְ הַבֹּ֖אר בְּי֥וֹם הַשָּֽׁלֶג׃ ולמען זְכוּת עבדך אליהו הנביא זכור לטוב שכתוב בו וַיַּ֙עַל֙ אֵ֣לִיָּ֔הוּ בַּֽסְעָרָ֖ה הַשָּׁמָֽיִם. ומספר שמו עולה ב״ן. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃ ב״פ

1725

1726ואז יבא אדם אחד וישים בכבל שני רגליו וישארו רגליו בכבל לפחות שלשה שעות שלימות ואם יהיו ארבע או חמש עדיף טפי והוא בעת שרגליו בכבל ילמוד אשרי תמימי דרך כולה (תהילים קי״ט:א׳) מן א׳ עד ת׳ ויאמר אותה ג״פ ועוד יאמר אחריה ט״ו שיר המעלות ויכפלם ג״כ ג״פ וכל זה ילמוד בעוד שרגליו בכבל. ואחר כך יבא אותו אדם ויתיר הכבל ויוציא רגליו ממנו וקודם שיתירנו יאמר אותו אדם פסוק באיוב ל״ג

1726

1727וַיְחֻנֶּ֗נּוּ וַיֹּ֗אמֶר פְּ֭דָעֵהוּ מֵרֶ֥דֶת שָׁ֗חַת מָצָ֥אתִי כֹֽפֶר׃ מָצָאתִי כֹפֶר. וְסָ֣ר עֲוֺנֶ֔ךָ וְחַטָּאתְךָ֖ תְּכֻפָּֽר.

1727

1728ואז יוציא רגליו מן הכבל ואז יעמוד אותו האסור על רגליו ויאמר בקשה זו.

1728

1729יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שיהא חשוב ומקובל ומרוצה לפניך הצער והענוי שהיה לי בכבל ברזל שהצילני מן גלגול הכלב ותעזרני על דבר כבוד שמך. תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח. כי עמך מקור חיים באורך נראה אור. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1729

1730ואח״כ יעשה שבעה הקפות לתיבה בבית הכנסת ובכל הקפה יאמר מזמור לדוד הבו לה׳ בני אלים וגו׳ ופסוק א׳ מפסוקי אנא בכח.

1730

1731תיקון ט

1731

1732תיקון למי שנסתכל והביט במקום ערוה של אשה אחת שהיא מאיסור עריות ונהנה מאיסור בראייתו והסתכלותו שם אך לא קרב אליה.

1732

1733יתענה לילה ויום כמו יוה״כ ויקבל התענית מבעוד יום בשעת מנחה בנוסח זה.

1733

1734רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵֽינִי לפניך בתענית הלילה הזאת כולה ולמהר כל היום כולו עד צאת הכוכבים כדי לתקן מה שפגמתי בעון אשר הסתכלתי במקום ערוה של אשה שהיא אפורה עלי באיסור עריות. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שיהא חשוב ומקובל ומרוצה לפניך מיעוט חלבי ודמי שמתמעט בתעניתי כאלו הקרבתיו על גבי מזבחך הקדוש לתקן פגם עון הסתכלות אשר הסתכלתי במקום ערוה של אשה שהיא אסורה עלי באיסור עריות ותצילני ברחמיך וחסדיך שלא אתגלגל בעוף הנקרא רָאָה ותנחילני חלק טוב לעוה״ב. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בזה התענית. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃

1734

1735ביום התענית יאמר פסוקים אלו בשחרית

1735

1736וְנֹ֕חַ מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה׃ כ״ד פעמים

1736

1737פִּקּ֘וּדֵ֤י יְהֹוָ֣ה יְ֭שָׁרִים מְשַׂמְּחֵי־לֵ֑ב מִצְוַ֥ת יְהֹוָ֥ה בָּ֝רָ֗ה מְאִירַ֥ת עֵינָֽיִם׃ יו״ד פעמים

1737

1738עֵינַ֣י תָּ֭מִיד אֶל־יְהֹוָ֑ה כִּ֤י הֽוּא־יוֹצִ֖יא מֵרֶ֣שֶׁת רַגְלָֽי׃ י״ב פעמים

1738

1739גַּל־עֵינַ֥י וְאַבִּ֑יטָה נִ֝פְלָא֗וֹת מִתּוֹרָתֶֽךָ׃ ג״פ

1739

1740שִׁ֗יר לַֽמַּ֫עֲל֥וֹת אֶשָּׂ֣א עֵ֭ינַי אֶל־הֶהָרִ֑ים מֵ֝אַ֗יִן יָבֹ֥א עֶזְרִֽי׃ עֶ֭זְרִי מֵעִ֣ם יְהֹוָ֑ה עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃ אַל־יִתֵּ֣ן לַמּ֣וֹט רַגְלֶ֑ךָ אַל־יָ֝נ֗וּם שֹׁמְרֶֽךָ׃ הִנֵּ֣ה לֹֽא־יָ֭נוּם וְלֹ֣א יִישָׁ֑ן שׁ֝וֹמֵ֗ר יִשְׂרָאֵֽל׃ יְהֹוָ֥ה שֹׁמְרֶ֑ךָ יְהֹוָ֥ה צִ֝לְּךָ֗ עַל־יַ֥ד יְמִינֶֽךָ׃ יוֹמָ֗ם הַשֶּׁ֥מֶשׁ לֹֽא־יַכֶּ֗כָּה וְיָרֵ֥חַ בַּלָּֽיְלָה׃ יְֽהֹוָ֗ה יִשְׁמׇרְךָ֥ מִכָּל־רָ֑ע יִ֝שְׁמֹ֗ר אֶת־נַפְשֶֽׁךָ׃ יְֽהֹוָ֗ה יִשְׁמׇר־צֵאתְךָ֥ וּבוֹאֶ֑ךָ מֵ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם׃ ב״פ

1740

1741שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת אֵ֭לֶיךָ נָשָׂ֣אתִי אֶת־עֵינַ֑י הַ֝יֹּשְׁבִ֗י בַּשָּׁמָֽיִם׃ הִנֵּ֨ה כְעֵינֵ֪י עֲבָדִ֡ים אֶל־יַ֤ד אֲֽדוֹנֵיהֶ֗ם כְּעֵינֵ֣י שִׁפְחָה֮ אֶל־יַ֢ד גְּבִ֫רְתָּ֥הּ כֵּ֣ן עֵ֭ינֵינוּ אֶל־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ עַ֗֝ד שֶׁיְּחׇנֵּֽנוּ׃ חׇנֵּ֣נוּ יְהֹוָ֣ה חׇנֵּ֑נוּ כִּי־רַ֗֝ב שָׂבַ֥עְנוּ בֽוּז׃ רַבַּת֮ שָֽׂבְעָה־לָּ֢הּ נַ֫פְשֵׁ֥נוּ הַלַּ֥עַג הַשַּֽׁאֲנַנִּ֑ים הַ֝בּ֗וּז לגאיונים [לִגְאֵ֥י יוֹנִֽים]׃ ב״פ

1741

1742אֹ֣זֶן שֹׁ֭מַעַת וְעַ֣יִן רֹאָ֑ה יְ֝הֹוָ֗ה עָשָׂ֥ה גַם־שְׁנֵיהֶֽם׃ ב״פ

1742

1743וּמָת֖וֹק הָא֑וֹר וְט֥וֹב לַֽעֵינַ֖יִם לִרְא֥וֹת אֶת־הַשָּֽׁמֶשׁ׃ ב״פ

1743

1744אח״כ ילמוד באדרא דנשא. דף קכ״ט ע״ב עינוי דרישא חוורא עד דף ק״ל ע״א ועל דא ודאי כתיב טֽוֹב־עַ֭יִן ה֣וּא יְבֹרָ֑ךְ וכתיב בֵּ֖ית יַעֲקֹ֑ב לְכ֥וּ וְנֵלְכָ֖ה בְּא֥וֹר יְהֹוָֽה׃

1744

1745אח״כ יקח בידו ח״י קרוש (גרוש) להפרישם לצדקה ויאמר בקשה זו

1745

1746יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שתעשה למען רחמיך וחסדיך ולמען הפסוקים וסתרי תורה שקריתי לפניך ולמען מצות הפרשת צדקה שאני מפריש מעות אלו שבידי לצדקה תחוס ותחמול ותרחם עלי לתקן הפגם אשר פגמתי בהסתכלותי במקום ערוה של אשה שהיא אסורה עלי באיסור עריות וַהֲרֵֽינִי מתחרט על אשר חטאתי בעון זה ועוזב חטא זה עזיבה גמורה וברוב חסדיך הגדולים תרחם עלי שלא אתגלגל בעוף הנקרא רָאָה ותנחילני חלק טוב לעוה״ב. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בתיקון עון זה. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃

1746

1747ואם נזדמן באותה הלילה של התענית אור הלבנה זורח בטוב יקרא לאור הלבנה פרק ראשון של משנה דשבת והוא יציאות השבת שתים וכו׳ ועוד יקרא פתיחת אליהו זכור לטוב לאור הלבנה ואם לא נזדמן כך יעשה כן בלילה אחרת שאור הלבנה זורה שילמוד בעיניו באור הלבנה בעבור תיקון הנז׳.

1747

1748יאמר פסוק: עֵינַ֣י תָּ֭מִיד אֶל־יְהֹוָ֑ה כִּ֤י הֽוּא־יוֹצִ֖יא מֵרֶ֣שֶׁת רַגְלָֽי׃ ויכוין שם הוי״ה בנקוד פתח כזה יַהַוַהַ ויכוין ה״פ שם הוי״ה עולה מספר עי״ן ויכוין עין ימין שלו תהי׳ מרכבה אל חמשה פעמים הוי״ה בנקוד פתח וכן יכוין בעין שמאל שלו.

1748

1749תיקון י

1749

1750תיקון למי שחבק ונשק את אשה ערוה

1750

1751ישתדל להיות מחבק הס״ת בשתי ידיו להוציאו מן ההיכל עד התיבה לקרות בו בצבור בשבת ושני וחמישי וכשהוא הולך ומחבק הס״ת יאמר בהלוכו פסוקים אלו:

1751

1752רֵאשִׁ֣ית חׇ֭כְמָה קְנֵ֣ה חׇכְמָ֑ה וּבְכׇל־קִ֝נְיָנְךָ֗ קְנֵ֣ה בִינָֽהסַלְסְלֶ֥הָ וּֽתְרוֹמְמֶ֑ךָּ תְּ֝כַבֵּ֗דְךָ כִּ֣י תְחַבְּקֶֽנָּה׃ תִּתֵּ֣ן לְ֭רֹאשְׁךָ לִוְיַת־חֵ֑ן עֲטֶ֖רֶת תִּפְאֶ֣רֶת תְּמַגְּנֶֽךָּ׃ ויכפול לאומרם ג״פ שְׂמֹאלוֹ֙ תַּ֣חַת לְרֹאשִׁ֔י וִימִינ֖וֹ תְּחַבְּקֵֽנִי׃ ג״פ

1752

1753וקודם שיחבק הס״ת להוליכו מן ההיכל לתיבה יאמר בקשה זו

1753

1754לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי מוכן לחבק הס״ת להוליכו אל התיבה כדי לקרות בו בציבור. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שיהיה חשוב ומקובל ומרוצה לפניך חבוק זה שאני מחבק הס״ת לתקן אשר פגמתי וקלקלתי בחיבוק של איסור שעשיתי בעריות. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בסוד חיבוק העליון הקדוש. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃

1754

1755ובאותו היום אחר שיחזירו הס״ת להיכל וגומרים התפלה ויצאו הציבור יגש הוא אל מקום ארון הקודש ויפתח הס״ת וינשק הס״ת שבעה נשיקות באחורי הכתב כי על הכתב אין לנשק מפני חשש שידבק רוק מפיו על הכתיבה וקודם הנשוק יאמר בקשה זו.

1755

1756לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי מוכן לנשוק הס״ת שבעה נשיקות. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שיהיו חשובים ומקובלים ומרוצים לפניך נשיקות אלו שאני נושק הס״ת לתקן אשר פגמתי וקלקלתי בנשיקות של איסור שנשקתי בעריות ועל ידי הבל היוצא מפי בנשקי ספר התורה ימשך שפע והארה גדולה מן הבינה לתפארת יִשְׂרָאֵל וימשך שבעה אורות מן תפארת יִשְׂרָאֵל לשבעה תחתונות של המלכות וישוב עַל־יְדֵי כן כבראשונה אִישׁ יַחַד פְּנֵי רֵעֵהוּ בחיבוק ונשוק והבל וככתוב: יִשָּׁקֵ֙נִי֙ מִנְּשִׁיק֣וֹת פִּ֔יהוּ כִּֽי־טוֹבִ֥ים דֹּדֶ֖יךָ מִיָּֽיִן׃ וְנֶֽאֱמַר: חֶסֶד־וֶאֱמֶ֥ת נִפְגָּ֑שׁוּ צֶ֖דֶק וְשָׁל֣וֹם נָשָֽׁקוּ׃ (יכפול פסוק זה ז״פ) וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ וַתִּלְבַּשׁ בגדי מלכותה. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1756

1757ואז ינשק שבעה נשיקות לס״ת מאחורי הכתב כאמור לעיל.

1757

1758בקשה ממוהרש״ש ז״ל

1758

1759בקשה זו אומרים אותה בכל חצות לילה אחר תיקון חצות או באשמורת הבוקר קודם עלות השחר שהוא עת רצון יותר והיא לקוחה מהבקשה המסודרת ממרן הרש״ש ז״ל הכתובה בספר אמת ליעקב ושם מפורש כנויים של הפרצופים העליונים וסתרי תורה ואין הכל משיגים כל זה. ולפק״ד שגם המקובלים טוב להם לומר נוסח זה ולא יוציאו בשפתם דברים עמוקים וזה כלל גדול בתורה. וה׳ לא ימנע טוב להולכים בתמים.

1759

1760יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיְּהֵא עַתָּה עֵת רָצוֹן וימשך אור גדול ושפע גדול לשרשים העליונים. ומשרשים העליונים ימשך לפרצופים העליונים. ומהפרצופים העליונים להפרצופים התחתונים. ויתפשט השפע מאחד לאחד מראש ועד סוף. כפי הסדר הראוי להם ויתמתקו כל הגבורות והדינין. וגם ימשך שפע ממלכות דעתיק המלובשת במלכות דא״א להאיר ולהשפיע שפע גדול למלכות נוקבא קדישא דז״א. להשלים בניינה ותיקוניה וְהָיָ֤ה אוֹר־הַלְּבָנָה֙ כְּא֣וֹר הַֽחַמָּ֔ה. וממנה ימשך שפע גדול למלכא משיחא. וְנָחָ֥ה עָלָ֖יו ר֣וּחַ יְהֹוָ֑ה ר֧וּחַ חׇכְמָ֣ה וּבִינָ֗ה ר֤וּחַ עֵצָה֙ וּגְבוּרָ֔ה ר֥וּחַ דַּ֖עַת וְיִרְאַ֥ת יְהֹוָֽה׃ וְחָנֵּֽנוּ מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וָדָֽעַת. וְקַיֵם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב עַל־יְדֵי יִרְמְיָה הַנָּבִיא כִּ֣י זֹ֣את הַבְּרִ֡ית אֲשֶׁ֣ר אֶכְרֹת֩ אֶת־בֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל אַחֲרֵ֨י הַיָּמִ֤ים הָהֵם֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה נָתַ֤תִּי אֶת־תּֽוֹרָתִי֙ בְּקִרְבָּ֔ם וְעַל־לִבָּ֖ם אֶכְתְּבֶ֑נָּה וְהָיִ֤יתִי לָהֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וְהֵ֖מָּה יִֽהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם׃ וְלֹ֧א יְלַמְּד֣וּ ע֗וֹד אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֜הוּ וְאִ֤ישׁ אֶת־אָחִיו֙ לֵאמֹ֔ר דְּע֖וּ אֶת־יְהֹוָ֑ה כִּֽי־כוּלָּם֩ יֵדְע֨וּ אוֹתִ֜י לְמִקְּטַנָּ֤ם וְעַד־גְּדוֹלָם֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה כִּ֤י אֶסְלַח֙ לַֽעֲוֺנָ֔ם וּלְחַטָּאתָ֖ם לֹ֥א אֶזְכָּר־עֽוֹד׃ וְנֶֽאֱמַר עַל־יְדֵי יְשַׁעְיָה הַנָּבִיא כִּֽי־מָלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה כַּמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים׃ (י״ה).

1760

1761וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיְּהֵא עַתָּה עֵת רָצוֹן לְפָנֶֽיךָ, וְיִמָּשֵׁךְ ממקור החיים העליונים שפע ברכה עליונה וקדושה עליונה לחכמה דמחשבה עליונה. ותפתח מקור אותה החכמה מחשבה עליונה להשפיע קדושה עליונה וברכה רבה לשורשי מקורות העליונים של שרשי החסדים העליונים והרחמים הגדולים. ותפתח האוצר הטוב העליון השמים העליונים. ותשפיע חסדים עליונים ורחמים גדולים לכל הפרצופים העליונים של כל העולמות הקדושים. ולשרשי נרנח״י שלנו ותשפיע חסדים עליונים ורחמים גדולים לירושלים העליונה ולבהמ״ק העליון. ותפתח חלוניה ושעריה של ירושלים העליונה ושל בהמ״ק העליון. ותשמע ותקבל ברחמים וברצון את תפלתינו עַל־יְדֵי [שמועאל] שהוא בכתר דחכמה דיצירה שמקורו הוא שם אֲהְוְה ותשפיע חסדים עליונים ורחמים גדולים לשכינה לתת לה כח גדול לצאת מתוך הקליפות ולפשוט מעליהם בגדים שאינם ראויים ותלביש אותה פורפירא עלאה קדישא. ותן לה כח גדול לצאת עמה כל נצוצי הקדושה שבקליפה ח״יל ב״לע ו״יקיאנו (חב״ו) מבטנו יורישנו אל ולהעלותה אל מקומה ושורשה העליון דעץ החיים. וברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך ותשפיע לנו תורה וחיים אהבה וחסד צדקה ורחמים ברכה ושלום. ושבע את העולם כולו מטובך ומלא ידינו מברכותיך ומעושר מתנות ידיך ויכבשו רחמיך את כעסיך וְיִּגֹּלוּ רַחֲמֶיךָ עַל־מִדּוֹתֶיךָ וְתִתְנַהֵג עִמָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּמִדַּת הַחֶסֶד וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים ותכנס לנו לפנים ומשורת הדין. ובטובך הגדול ישוב חרון אפך מעמך ומעירך ומארצך ומנחלתך. וְיַעֲלֶה וְיָבֹא, וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה, וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע, וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר, זִכְרוֹנֵֽנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַֽיִם עִירָךְ, וְזִכְרוֹן מָשִֽׁיחַ בֶּן־דָּוִד עַבְדָּךְ, וְזִכְרוֹן כָּל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶֽיךָ, לִפְלֵיטָה, לְטוֹבָה, לְחֵן, לְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, ותשוב ותרחם על שכינתך ועל מקדשך ברחמיך הרבים ותבנהו מהרה ותגדל כבודו בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ:

1761

1762אָבִינוּ, מַלְכֵּנוּ, אֱלֹהֵינוּ, גַּלֵּה כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ עָלֵינוּ מְהֵרָה, וְהוֹפַע וְהִנָּשֵׂא עָלֵינוּ לְעֵינֵי כָל חַי, וְקָרֵב פְּזוּרֵינוּ מִבֵּין הַגּוֹיִם, וּנְפוּצוֹתֵינוּ כַּנֵּס מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ, וַהֲבִיאֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ לְצִיּוֹן עִירָךְ בְּרִנָּה, וְלִירוּשָׁלַיִם עִיר מִקְדָּשְׁךָ בְּשִׂמְחַת עוֹלָם, אָנָּא אֱלֹהֵינוּ, וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ, תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם.

1762

1763וּבְכֵן תֵּן כָּבוֹד לְעַמֶּךָ, תְּהִלָּה לִירֵאֶיךָ, וְתִקְוָה טוֹבָה לְדוֹרְשֶׁיךָ, וּפִתְחוֹן פֶּה לַמְיַחֲלִים לָךְ. שִׂמְחָה לְאַרְצָךְ, שָׂשׂוֹן לְעִירָךְ, וּצְמִיחַת קֶרֶן לְדָוִד עַבְדָּךְ, וַעֲרִיכַת נֵר לְבֶן יִשַׁי מְשִׁיחֶךָ, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ:

1763

1764וּבְכֵן צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָחוּ, וִישָׁרִים יַעֲלזוּ, וַחֲסִידִים בְּרִנָּה יָגִילוּ, וְעוֹלָתָה תִקְפֹּץ פִּיהָ, וְהָרִשְׁעָה כֻלָּהּ בֶּעָשָׁן תִּכְלֶה, כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ:

1764

1765וְתִמְלֹךְ אַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מְהֵרָה עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ, בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ, וּבִירוּשָׁלַיִם עִיר מִקְדָּשֶׁךָ, כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: יִמְלֹ֤ךְ יְהֹוָ֨ה ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלְלוּיָֽהּ׃ וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:

1765

1766רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שרצונינו לעשות רצוניך. אלא שהשאור שבעיסה מעכב. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שתזכנו ותסייענו ותעזרינו תמיד ותצילנו מיצה״ר ותצילנו מעיה״ר ותלמדנו לעשות רצוניך ותנחנו באורח מישור ותתקננו בעצה טובה מלפניך, וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִינָה לְהָבִין, לְהַשְׂכִּיל, לִשְׁמֹעַ, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת־כָּל־דִּבְרֵי תַּלְמוּד תוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה. וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְמִצְוֹתֶיךָ, וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת־שְׁמֶךָ. ורחמיך ה׳ וחסדיך אל יעזבונו נצח סלה ועד. וברוב רחמיך תזכנו להתפלל לפניך כראוי בכונת הלב ותזכנו להמשיך קדושה מלמעלה בתפלתינו. וזכנו להריח ריח קדוש. וזכינו שיתקיים בנו בעת תפלתינו מה שאמר דוד עבדך רוח ה׳ דבר בי ומלתו על לשוני וזכינו לזכך נפשינו ולהאיר בה ולהוסיף בה כח והארה גדולה ולהתקשר למעלה בקדושה העליונה ותמיד תשרה ותחול עלינו קדושה העליונה ותצילנו מכל צרה וצוקה ומשחית ותצילנו משעבוד מלכיות ומחבלי משיח וממלחמת גוג ומגוג ומדינה של גיהנם ומחבוט הקבר. ותצילנו מעניות תורה ומעניות מצות ומעניות ממון ומדלות ומחסרון כיס ותצילנו מדבר וממגפה ומכל גזירות קשות ורעות ותבטל כח כל הצרים לנו. ותבטל כח כל המשטינים והמקטרגים עלינו בין למעלה בין למטה. ולא יהיה בהם כח להשטין ולקטרג עלינו ותצוה למלאכיך מלה״ש ולכל הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים לעזור לנו ולסייענו ולאמץ כוחינו ולא יהיו צרים לנו ולא יהיו משטינים אותנו אלא יהיו הכל עוזרים ומסייעים אותנו. ונהיה אהובים למעלה ונחמדים למטה. ולא נכלם ולא נכשל לעולם ועד. ותזכינו לבנים צדיקים חסידים קדושים ונזכה אנחנו וזרעינו לנוי ולתואר ולכח ולעושר ולגבורה ולחכמה ולבינה ולדעת ולזקנה ולשיבה טובה ולבריאות שלימה ויהיה לבינו מסור בידינו ותעזרינו על דבר כבוד שמך ותמלא כל משאלות לבינו לטובה לעבודתך וליראתיך אמן.

1766

1767בקשה קודם ספירת העומר

1767

1768הימים של ספירת העומר צריך להרבות בהם תחנונים ובפרט בעת הספירה כי השעה צריכה לכך מאד ויזהר להרבות בהם בטבילה למתק הדינין במי החסד ויזהר בהם מאד מאד מן כעס ומקטטה ומחלוקת בבית ובחוץ ויראה אותות אהבה וריעות הן לבני ביתו חן לאנשים אחרים. וידוע כי סודות המצוה הזאת של ספירת העומר עמקו וגם רבו ולאו כל מוחא סביל דא והאדם ירבה בתחנה ובקשה בעת קיום המצוה הזאת ותועיל לו מאד להיות לו סיוע במקום הכונות של המצוה וה׳ לא ימנע טוב להולכים בתמים על כן קודם הספירה יאמר בקשה זו.

1768

1769לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים, בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. וּבְשֵׁם כָּל־הַנְּפָשׁוֹת וְהָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת הַמִּתְיַחֲסִים אֶל־שָׁרְשֵׁי נַפְשֵֽׁנוּ וְרוּחֵֽנוּ וְנִשְׁמָתֵֽנוּ וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם וְהַקְּרוֹבִים לָהֶם, שֶׁמִּכְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה, וּמִכָּל־פְּרָטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה דְּכָל־פַּרְצוּף וּסְפִירָה דִּפְרָטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. הֲרֵֽינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל סְפִירַת הָעֹֽמֶר לִסְפּוֹר יָמִים וְשָׁבוּעוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה (בליל מ״ט ידלג הפסוקים) וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙ מִמׇּחֳרַ֣ת הַשַּׁבָּ֔ת מִיּוֹם֙ הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־עֹ֖מֶר הַתְּנוּפָ֑ה שֶׁ֥בַע שַׁבָּת֖וֹת תְּמִימֹ֥ת תִּהְיֶֽינָה: עַ֣ד מִֽמׇּחֳרַ֤ת הַשַּׁבָּת֙ הַשְּׁבִיעִ֔ת תִּסְפְּר֖וּ חֲמִשִּׁ֣ים י֑וֹם וְהִקְרַבְתֶּ֛ם מִנְחָ֥ה חֲדָשָׁ֖ה לַיהֹוָֽה: וְנֶֽאֱמַר שִׁבְעָ֥ה שָׁבֻעֹ֖ת תִּסְפׇּר־לָ֑ךְ מֵהָחֵ֤ל חֶרְמֵשׁ֙ בַּקָּמָ֔ה תָּחֵ֣ל לִסְפֹּ֔ר שִׁבְעָ֖ה שָׁבֻעֽוֹת׃ לַעֲשׂוֹת נַֽחַת רֽוּחַ לְיֽוֹצְרֵֽנוּ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּֽוֹרְאֵֽנוּ, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּֽנוּ בְּמִצְוָה זוֹ, לְתַקֵּן שֹֽׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן בְּשִׁעוּר קוֹמָה, לְהַשְׁלִים אִילָן הָעֶלְיוֹן וּלְהַשְׁלִים אָדָם הָעֶלְיוֹן, וּלְהָקִים אֶת־סֻכַּת דָּוִד לְהַחֲזִיר עֲטָרָה לְיָשְׁנָֽהּ, לְבָרֵר וּלְתַקֵּן וּלְהַעֲלוֹת כָּל־הַנְּפָשׁוֹת וְהָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת וְנִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנָּֽפְלֽוּ בַּקְּלִפָּה עַל־יְדֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן וְעַל יָדֵֽינוּ, בְּגִלְגּוּלִים אֵֽלּוּ וּבְגִלְגּוּלִים אֲחֵרִים וּשְׁאֵרִית הָרַפַ״ח נִיצוֹצִין וּלְהַשְׁלִים שְׁלֵמוּת תִּקּוּן נַפְשֵֽׁנוּ רוּחֵֽנוּ וְנִשְׁמָתֵֽנוּ שֶׁמִּכְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה, וּמִכָּל־פְּרָטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה דְּכָל־פַּרְצוּף וּסְפִירָה דִּפְרָטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה הַמִּתְיַחֲסִים אֶל תִּקּוּן מִצְוָה זוֹ, וְגַם לְהַשְׁלִים שְׁלֵמוּת תִּקּוּן אֶבְרֵי נְפָשׁוֹת רוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת דְּכָל־יִשְׂרָאֵל הַחַיִּים וְהַמֵּתִים הַחֲסֵרִים מִתִּקּוּן מִצְוָה זוֹ.

1769

1770וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיִּהְיֶה עַתָּה עֵת רָצוֹן לְפָנֶֽיךָ לִהְיוֹת עוֹלָה מִצְוָה זוֹ לְתַקֵּן אֶת־כָּל־פְּגָמֵֽינוּ וּפְגָמֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר פָּגַֽמְנוּ בִּכְלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה, וּבְכָל־צַלְמֵי לְבוּשֵׁי נֶֽפֶשׁ רֽוּחַ נְשָׁמָה חַיָּה יְחִידָה דַּאֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה, וּלְצָרֵף וּלְבָרֵר וּלְהָסִיר הַסִּיגִים מִצַּלְמֵי לְבוּשֵׁי נֶֽפֶשׁ רֽוּחַ נְשָׁמָה חַיָּה יְחִידָה דִּכְלָלוּת וּפְרָטוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה, וּלְבָרֵר חֶלְקֵי הַנֶּֽפֶשׁ שֶׁנִּפְגְּמוּ וְנָֽפְלֽוּ בְּנֹֽגַהּ דַאֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה, וְנֹֽגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה אֶל מְקוֹם הַקֹּֽדֶשׁ.

1770

1771אָֽנָּֽא יְהֹוָה הַפְרֵד נָא מֵעָלֵֽינוּ צַד הָרַע שֶׁבַּיֵּֽצֶר הָרָע, וּתְזַכְּכֵֽנוּ וּתְלַבְּנֵֽנוּ בְּכֹֽחַ הַיֵּֽצֶר הַטּוֹב, וְיִתְיַחֲדוּ אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם (יהוה) בָּרוּךְ הוּא בְּיִחוּדָא שְׁלִים, וְיִהְיוּ כִּסֵּא שָׁלֵם אֲשֶׁר בָּהֶם יִתְפַּשֵּׁט שֶֽׁפַע אֵין סוֹף, וְיִתְיַחֲדוּ אַבָּֽא וְאִמָּֽא בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יאההויה״ה) וְיִזְדַּוְּגוּ (זו״ן) תִּפְאֶֽרֶת וּמַלְכוּת זִוּוּגָא שְׁלִים בְּשֵׁם (יאהדונה״י) וּמִשָּׁם יִמָּשֵׁךְ שֶֽׁפַע וּבְרָכָה בְּכָל־הָעוֹלָמוֹת לְזַכֵּךְ נַפְשֵֽׁנוּ רוּחֵֽנוּ וְנִשְׁמָתֵֽנוּ שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִם לְעוֹרֵר מַיִּין נוּקְבִין וּלְהַמְשִׁיךְ מַיִּין דְּכוּרִין, וְאַל־יְעַכֵּב שׁוּם חֵטְא וְעָוֹן וְהִרְהוּר רָע אֶת־הַמִּצְוָה הַזֹּאת, וְתַעֲלֶה לְרָצוֹן לְרֵֽיחַ נִיחֽוֹחַ לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ.

1771

1772וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁבְּכֹֽחַ מִצְוַת הַסְּפִירָה הַזֹּאת יְתֻקָּן מַה־שֶּׁפָּגַֽמְתִּי בִּסְפִירוֹת זְעֵיר אַנְפִּין וְנוּקְבֵיהּ שֶׁהֵם תִּפְאֶֶֽרֶת וּמַלְכוּת שֶׁל הַלַּֽיְלָה הַזֹּאת. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ שֶׁיִּהְיֶה חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶֽיךָ הֲבַל הַיּוֹצֵא מִפִּֽינוּ בְּהַבְּרָכָה וְהַסְּפִירָה שֶׁל הָעֹֽמֶר, לְהַמְשִׁיךְ אוֹר מַקִּיף בַּמָּקוֹם הָרָאוּי כִּרְצוֹנֶֽךָ, וְיִהְיֶה חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה שִֽׂיחַ שִׂפְתוֹתֵֽינוּ בְּבַקָּשָׁתֵֽנוּ עַל חֲזָרַת עֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לִמְקוֹמָהּ לְתַקֵּן בְּאוֹר פְּנִימִי כִּרְצוֹנֶֽךָ. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: (ב׳ פעמים)

1772

1773רִבּוֹן עָֽלְמָא, טִיבוּ סַגִּי עֲבַדְתְּ עִם עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל דְּאִתְרְעִית בְּהוּ בִּלְחוֹדַֽיְיהוּ, וַעֲבַדְתְּ לוֹן עַמָּא יְחִידָאָה בְעָֽלְמָא, וְקָרִית לוֹן גּוֹי אֶחָד, וִיהַבְתְּ לוֹן אוֹרַיְתָא דִקְשׁוֹט, וּפָקַדְתְּ לוֹן בְּכַמָּה פִקּוּדִין לְאִתְעַטְּרָא בְהוּ, וִיהַבְתְּ לוֹן חֵילָא לְמֶעְבַּד רְעוּתָךְ. וּבְאִתְעֲרוּתָא דִילְהוֹן לְתַֽתָּא בְּמִלִּין וּבְעוֹבָדָא, יִתְעַר חֵילָא לְעֵֽלָּא.

1773

1774רִבּוֹן עָֽלְמָא אֲנַן בָּעֵֽינָן לְאִשְׁתַּדְּלָא בִיקָרָךְ, יְהֵא רַעֲוָא קַמָּךְ לְמֵיהַב לָן חֵילָא לְאִתְעֲרָא בִיקָרָךְ, וּלְמֶעְבַּד רְעוּתָךְ, וּלְסַדְּרָא כֹֽלָּא כִּדְקָא יָאוּת. וְאַף עַל גַּב דְּלֵית אֲנַן יָֽדְעִֽין לְשַׁוְּאָה רְעוּתָא וְלִבָּא לְתַקְּנָא כֹֽלָּא, יְהֵא רַעֲוָא קַמָּךְ דְּתִתְרְעֵי בְמִלִּין דִּילָן, וְתַתְקִין תִּקּוּנָא דִלְעֵֽלָּא כִּדְקָא יָאוּת, וּתְחַשֵּׁב לָן כְּאִלוּ אִשְׁתַּדַּלְנָא בִיקָרָךְ כִּרְעוּתָךְ, לְסַדְּרָא כֹֽלָּא כִּדְקָא יָאוּת, וּלְתַקְּנָא בְמִלִּין דִּילָן לְהַהוּא דַרְגָּא דְּאִצְטְרִיךְ לְאִתְתַּקְּנָא. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:

1774

1775דע כי בכל לילה אחר שיאמר ז״פ של אנא בכח וכו׳ ולמנצח בנגינות וגו׳ הנהוגים יאמר עוד ז״פ אלו. אשר הם מסודרים על סדר של אנא בכח הנהוג וזה תוארן.

1775

1776אָֽנָּֽא בַּחֲסָדִים גְּדוֹלִים, יָאִיר תִּפְאֶֽרֶת צַדִּיק: (אב״ג ית״ץ)

1776

1777קִוִּֽינוּ רָצוֹן עֶלְיוֹן, שֶׁל טְעָמִים נְקֻדּוֹת: (קר״ע שט״ן)

1777

1778נְקַוֶּה גַּדְלוּת דּוֹדִים, יוּשְׁלַם כֶּֽתֶר שֶׁלָּהֶם: (נג״ד יכ״ש)

1778

1779בְּאוֹר טִפַּת רֶֽחֶם צַדִּיק תָמִּים גַּדְּלֶֽנּוּ: (במ״ר צת״ג)

1779

1780חִלִּֽינוּ קִוִּֽינוּ בִּרְכַת טוּב נֹֽעַם עֶלְיוֹן: (חק״ב טנ״ע)

1780

1781יִתְמַתְּקוּ גְּבוּרוֹת לְעוֹרֵר פְּעוּלַּת זִוּוּג קָדוֹשׁ: (יג״ל פז״ק)

1781

1782שְׁבִיל קֹֽדֶשׁ וִיסוֹד צַדִּיק יִהְיוּ תְמִימִים: (שק״ו צי״ת)

1782

1783בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

1783

1784אָֽנָּֽא ה׳ עשה למען שמך הגדול ולמען רחמיך וחסדיך ותפתח לנו ולכל יִשְׂרָאֵל אחינו.

1784

1785שערי אורה. שַׁעֲרֵי ברכה. שַׁעֲרֵי גאולה. שַׁעֲרֵי ישועה. שַׁעֲרֵי תקוה. שַׁעֲרֵי טובה. שַׁעֲרֵי צדקה. (אב״ג ית״ץ)

1785

1786שערי קדושה. שַׁעֲרֵי רחמים. שַׁעֲרֵי עזרה. שַׁעֲרֵי שמחה. שַׁעֲרֵי טובה. שַׁעֲרֵי נדבה. (קר״ע שט״ן)

1786

1787שערי נעימות. שַׁעֲרֵי גדולה. שַׁעֲרֵי דעת. שַׁעֲרֵי יקר. שַׁעֲרֵי כבוד. שַׁעֲרֵי ששון. (נג״ד יכ״ש)

1787

1788שערי בינה. שַׁעֲרֵי טהרה. שַׁעֲרֵי רצון. שַׁעֲרֵי צהלה. שַׁעֲרֵי תשובה. שַׁעֲרֵי גילה. (בט״ר צת״ג)

1788

1789שערי חכמה. שַׁעֲרֵי קוממיות. שַׁעֲרֵי בטח. שַׁעֲרֵי טללי רצון. שַׁעֲרֵי נשיאות. שַׁעֲרֵי עושר. (חק״ב טנ״ע)

1789

1790שערי ידידות. שַׁעֲרֵי גמילות חסדים טובים. שַׁעֲרֵי לבוב. שַׁעֲרֵי פדות. שַׁעֲרֵי זכיות. שַׁעֲרֵי קרון פנים. (יג״ל פז״ק)

1790

1791שערי שלום. שַׁעֲרֵי קבול תפלות. שַׁעֲרֵי ותיקות. שַׁעֲרֵי צמח צדיק. שַׁעֲרֵי יושר. שַׁעֲרֵי תפלה. (ש״ק וצי״ת)

1791

1792עשה למען אמתך, עשה למען בריתך, עשה למען גדלך, עשה למען ימינך, עשה למען תורתך, עשה למען צדקתך. (אב״ג ית״ץ)

1792

1793עשה למען קדושתך, עשה למען רחמנותך, עשה למען עוזך, עשה למען שגיבותך, עשה למען טובך, עשה למען נצחך. (קר״ע שט״ן)

1793

1794עשה למען נעימותך, עשה למען גדודך עשה למען דתך, עשה למען ישרך עשה למען כבודך, עשה למען שכינתך. (נג״ד יב״ש)

1794

1795עשה למען ביתך, עשה למען טלך, עשה למען רצונך, עשה למען צבאותך, עשה למען תהלתך, עשה למען גאותך. (בט״ר צת״ג)

1795

1796עשה למען חסדך, עשה למען קנאתך, עשה למען ברכתך, עשה למען טהרתך, עשה למען נותך, עשה למען עדותך. (חק״ב טנ״ע) עשה למען יחודך, עשה למען גנזך, עשה למען למודך, עשה למען פארך, עשה למען זכרך, עשה למען קולך. (יג״ל פז״ק) עשה למען שמך, עשה למען קהלתך, עשה למען ויעודך, עשה למען צבייתך, עשה למען יחידתך. עשה למען תפלתך. (שק״ו צי״ת)

1796

1797יְהֹוָ֣ה צְבָא֣וֹת עִמָּ֑נוּ מִשְׂגָּֽב־לָ֨נוּ אֱלֹהֵ֖י יַֽעֲקֹ֣ב סֶֽלָה׃ יְהֹוָ֥ה צְבָא֑וֹת אַֽשְׁרֵ֥י אָ֝דָ֗ם בֹּטֵ֥חַ בָּֽךְ׃ יְהֹוָ֥ה הוֹשִׁ֑יעָה הַ֝מֶּ֗לֶךְ יַעֲנֵ֥נוּ בְיוֹם־קׇרְאֵֽנוּ:

1797

1798עד כאן יאמר כל לילה ולילה ומכאן ואילך יאמר הבקשה השייכה לכל לילה בפני עצמה כאשר עיניך תחזנה משרים דבר יום ביומו לעורר הרחמים כי העת והזמן צריך הוא לכך לאפושי ברחמים והמבין יבין דבר בעתו מה טוב ומה נעים:

1798

1799בליל א׳ לעומר

1799

1800הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

1800

1801אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת אַבְרָהָם אוהביך אשר קראת אותו אחד. והעלה לעולה איל אחד, הושיענו בספירת יום אחד, והצליחנו בספירת יום אחד.

1801

1802אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת יצחק הנעקד על הר אחד, הושיענו בספירת יום אחד והצליחנו בספירת יום אחד.

1802

1803אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת יעקב אשר נתן ליוסף שכם אחד, הושיענו בספירת יום אחד, והצליחנו בספירת יום אחד.

1803

1804אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת משה עבדך אשר תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד, הושיענו בספירת יום אחד, והצליחנו בספירת יום אחד.

1804

1805אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת אהרן כהניך שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וְאֵת֙ שֵׁ֣ם אַהֲרֹ֔ן תִּכְתֹּ֖ב עַל־מַטֵּ֣ה לֵוִ֑י כִּ֚י מַטֶּ֣ה אֶחָ֔ד, הושיענו בספירת יום אחד. והצליחנו בספירת יום אחד. אנא למען זְכוּת יוסף צדיקך אשר פתר לחולמי חלומות בלילה אחת, ואמר חלום פרעה אחד, הושיענו בספירת יום אחד, והצליחנו בספירת יום אחד.

1805

1806אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת דוד עבדך משיחך אשר חלק לכל המון יִשְׂרָאֵל לאיש חלת לחם אחת ואשפר אחד. הושיענו בספירת יום אחד. והצליחנו בספירת יום אחד.

1806

1807אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת שבטי יה בני יעקב איש אחד, תושיענו בספירת יום אחד והצליחנו בספירת יום אחד.

1807

1808אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אלקנה הנביא שֶׁכָּתוּב בּוֹ וַיְהִי֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד, הושיענו בספירת יום אחד, והצליחנו בספירת יום אחד.

1808

1809אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת עמך יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר בהם וּמִי֙ כְּעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל גּ֥וֹי אֶחָ֖ד, ותעשם לעץ אחד, ויהיה לכולם רועה אחד, הושיענו בספירת יום אחד, והצליחנו בספירת יום אחד.

1809

1810אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת השרפים אשר שש כנפים שש כנפים לאחד, הושיענו בספירת יום אחד, והצליחנו בספירת יום אחד.

1810

1811אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת נעשה ונשמע אשר ענו כל העם קול אחד, הושיענו בספירת יום אחד, והצליחנו בספירת יום אחד.

1811

1812אָֽנָּֽא לְמַֽעַן דברי חכמים אשר כולם נתנו מרועה אחד. הושיענו בספירת יום אחד והצליחנו בספירת יום אחד.

1812

1813אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות מנורה שֶׁנֶּאֱמַר בה שְׁלֹשָׁ֣ה ׀ קְנֵ֣י מְנֹרָ֗ה מִצִּדָּהּ֙ הָאֶחָ֔ד. הושיענו בספירת יום אחד והצליחנו בספירת יום אחד

1813

1814אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת החשן שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ט֗וּר אֹ֤דֶם פִּטְדָה֙ וּבָרֶ֔קֶת הַטּ֖וּר הָאֶחָֽד. הושיענו בספירת יום אחד. והצליחנו בספירת יום אחד.

1814

1815אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות המשכן שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וְהָיָ֥ה הַמִּשְׁכָּ֖ן אֶחָֽד, וְחִבַּרְתָּ֥ אֶת־הָאֹ֖הֶל וְהָיָ֥ה אֶחָֽד. הושיענו בספירת יום אחד. והצליחנו בספירת יום אחד.

1815

1816אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות התמיד שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ אֶת־הַכֶּ֥בֶשׂ הָאֶחָ֖ד. הושיענו בספירת יום אחד. והצליחנו בספירת יום אחד.

1816

1817אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות זווג איש ואשה שזכו והיו לבשר אחד. הושיענו בספירת יום אחד. והצליחנו בספירת יום אחד.

1817

1818אָֽנָּֽא לְמַֽעַן יחוד שמך אשר מיחדים יִשְׂרָאֵל בכל יום תמיד ואומרים שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהֹוָ֥ה ׀ אֶחָֽד׃ ולמען היום ההוא אשר יהיה ה׳ אחד ושמו אחד. הושיענו בספירת יום אחד. והצליחנו בספירת יום אחד.

1818

1819הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

1819

1820אָנָּא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

1820

1821אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

1821

1822אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

1822

1823בליל ב׳ לעומר

1823

1824הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

1824

1825אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם י״ה שהוא אותיות שנים, ויצרת בו עולמות שנים, הושיענו בספירת ימים שנים, והצליחנו בספירת ימים שנים.

1825

1826אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם אל שהוא אותיות שנים, הושיענו בספירת ימים שנים והצליחנו בספירת ימים שנים.

1826

1827אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אות ב׳ שבראת בה עולמך והתחלת בה בתורתך שהיא מספר שנים, הושיענו בספירת ימים שנים והצליחנו בספירת ימים שנים.

1827

1828אָֽנָּֽא לְמַֽעַן לוחות הברית שהם שנים הושיענו בספירת ימים שנים. והצליחנו בספירת ימים שנים.

1828

1829אָֽנָּֽא לְמַֽעַן קדושת הארון אשר היה לו בכל צלע טבעות שנים הושיענו בספירת ימים שנים והצליחנו בספירת ימים שנים.

1829

1830אָֽנָּֽא לְמַֽעַן סוד הכרובים אשר הם שנים הושיענו בספירת ימים שנים והצליחנו בספירת ימים שנים.

1830

1831אָֽנָּֽא לְמַֽעַן רחל אשר ילדה ליעקב נפש שנים הושיענו בספירת ימים שנים והצליחנו בספירת ימים שנים.

1831

1832אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות התמידין שהיו מקריבים בכל יום שנים, הושיענו בספירת ימים שנים והצליחנו בספירת ימים שנים.

1832

1833אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות הלחם שהיו מקריבים ביום חג השבועות שהם לחם שנים. הושיענו בספירת ימים שנים. והצליחנו בספירת ימים שנים.

1833

1834אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות תפילין של ראש ותפילין של יד שהם מצות שנים, הושיענו בספירת ימים שנים, והצליחנו בספירת ימים שנים.

1834

1835אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אות יו״ד שבשמך הגדול אשר במלואה עולה מספר עשרות שנים, הושיענו בספירת ימים שנים, והצליחנו בספירת ימים שנים.

1835

1836אָֽנָּֽא לְמַֽעַן סוד אותיות י״אר י״הוה פניו אליך ויחנך אשר מניינם עולה עשרות שנים הושיענו בספירת ימים שנים והצליחנו בספירת ימים שנים.

1836

1837אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש משמות ע״ב יה״ה אשר מספרו עולה עשרות שנים הושיענו בספירת ימים שנים והצליחנו בספירת ימים שנים.

1837

1838אָֽנָּֽא לְמַֽעַן סוד כנפים הקדומים שמספרם עולה מאות שנים הושיענו בספירת ימים שנים והצליחנו בספירת ימים שנים.

1838

1839אָֽנָּֽא לְמַֽעַן ב׳ אל״ף אל״ף המאירין למלכות שמספרם עולה מאות שנים ועשרות שנים ואחדים שנים, הושיענו בספירת ימים שנים והצליחנו בספירת ימים שנים.

1839

1840אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שלשה שמות אכדט״ם שהם בחסד גבורה תפארת הנרמזים בסוד ותבואי בעדי עדים שעולה מאות שנים ועשרות שנים ואחדים שנים הושיענו בספירת ימים שנים והצליחנו בספירת ימים שנים.

1840

1841הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

1841

1842אָנָּא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

1842

1843אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

1843

1844אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

1844

1845בליל ג׳ לעומר

1845

1846הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

1846

1847אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש שדי שהוא אותיות שלשה הושיענו בספירת ימים שלשה והצליחנו בספירת ימים שלשה.

1847

1848אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אורות המוחין שהם שלשה הושיענו בספירת ימים שלשה והצליחנו בספירת ימים שלשה.

1848

1849אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש משמות ע״ב שהוא יודי״ן שלשה הושיענו בספירת ימים שלשה והצליחנו בספירת ימים שלשה.

1849

1850אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת אַבְרָהָם יצחק ויעקב שהם אבות שלשה הושיענו בספירת ימים שלשה והצליחנו בספירת ימים שלשה.

1850

1851אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת משה אהרן ומרים שהם אחים ורועים שלשה הושיענו בספירת ימים שלשה והצליחנו בספירת ימים שלשה.

1851

1852אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת קריאת תורה נביאים כתובים שהם שלשה הושיענו בספירת ימים שלשה והצליחנו בספירת ימים שלשה.

1852

1853אָֽנָּֽא לְמַֽעַן סוד מן וענני כבוד ובאר שהם מתנות שלשה הושיענו בספירת ימים שלשה והצליחנו בספירת ימים שלשה.

1853

1854אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות סעודות שבת קודש שהם שלשה הושיענו בספירת ימים שלשה והצליחנו בספירת ימים שלשה.

1854

1855אָֽנָּֽא לְמַֽעַן קדושת ימי ההגבלה של מתן תורה שהם ימים שלשה הושיענו בספירת ימים שלשה והצליחנו בספירת ימים שלשה.

1855

1856אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות שמירת המועדים שהם רגלים שלשה הושיענו בספירת ימים שלשה והצליחנו בספירת ימים שלשה.

1856

1857אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות הראיה בבהמ״ק במועדים שלשה הושיענו בספירת ימים שלשה והצליחנו בספירת ימים שלשה.

1857

1858אָֽנָּֽא לְמַֽעַן קדושת ערי מקלט בארץ יִשְׂרָאֵל שהם ערים שלשה הושיענו בספירת ימים שלשה והצליחנו בספירת ימים שלשה.

1858

1859אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם אֻבָ בנקוד קבו״ץ וקמ״ץ והרמוז באות ראשונה ואות אחרונה של איוב שבסוף ספר איוב שמספרו שלשה. הושיענו בספירת ימים שלשה. והצליחנו בספירת ימים שלשה.

1859

1860אָֽנָּֽא לְמַֽעַן טפין דסגו״ל שהם שלשה. הושיענו בספירת ימים שלשה. והצליחנו בספירת ימים שלשה.

1860

1861אָֽנָּֽא לְמַֽעַן דברים שהעולם עומד עליהם שהם שלשה. הושיענו בספירת ימים שלשה. והצליחנו בספירת ימים שלשה.

1861

1862אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות העליות לס״ת במנחה בשבת ובשני וחמישי שהם שלשה שלשה. הושיענו בספירת ימים שלשה. והצליחנו בספירת ימים שלשה.

1862

1863אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת בניהו בן יהוידע אשר לו שם בשלשה. הושיענו בספירת ימים שלשה. והצליחנו בספירת ימים שלשה

1863

1864אָֽנָּֽא לְמַֽעַן סוד הכתוב יְבָרֶכְךָ֥ יְהֹוָ֖ה וְיִשְׁמְרֶֽךָ׃ אשר הוא תיבות שלשה. הושיענו בספירת ימים שלשה. והצליחנו בספירת ימים שלשה.

1864

1865אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש פא״י הרמוז בר״ת פ״ותח א״ת י״דיך שהוא אותיות שלשה. הושיענו בספירת ימים שלשה. והצליחנו בספירת ימים שלשה.

1865

1866אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש סא״ל הרמוז בר״ת א״תה ס״תר ל״י אשר הוא אותיות שלשה. הושיענו בספירת ימים שלשה. והצליחנו בספירת ימים שלשה.

1866

1867אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש חת״ך הרמוז בס״ת פותח׳ את׳ ידיך׳ אשר אותיותיו שלשה הושיענו בספירת ימים שלשה והצליחנו בספירת ימים שלשה.

1867

1868אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש היוצא מפסוק אָנֹכִ֗י אֵרֵ֤ד עִמְּךָ֙ מִצְרַ֔יְמָה וְאָנֹכִ֖י אַֽעַלְךָ֣ גַם־עָלֹ֑ה. אשר מנין אותיותיו המה עשרות שלשה. וסידורו מתחלק לחלקים של שלשה שלשה. הושיענו בספירת ימים שלשה. והצליחנו בספירת ימים שלשה.

1868

1869אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצפ״ץ אשר עולה מכפרו מאות שלשה. הושיענו בספירת ימים שלשה. והצליחנו בספירת ימים שלשה.

1869

1870אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם (הדרניא״ל יכוין בו בלבד) המחבר הכפירות זה בזה וההיכלות זה בזה אשר מכפרו עולה מאות שלשה. הושיענו בספירת ימים שלשה והצליחנו בספירת ימים שלשה.

1870

1871אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אור פזר גדול שעולה מכפרו מאות שלשה ועשרות שלשה הושיענו בספירת ימים שלשה והצליחנו בספירת ימים שלשה.

1871

1872אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שלשה אלפין שיש במלוי שם הוי״ה דמ״ה שעולה מספרם מאות שלשה ועשרות שלשה ואחדים שלשה הושיענו בספירת ימים שלשה והצליחנו בספירת ימים שלשה.

1872

1873אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שלשה אלפין שיש בשם אהי״ה במלואו שעולה מספרם מאות שלשה ועשרות שלשה ואחדים שלשה הושיענו בספירת ימים שלשה והצליחנו בספירת ימים שלשה.

1873

1874הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

1874

1875אָנָּא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

1875

1876אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

1876

1877אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

1877

1878ליל ד׳ לעומר

1878

1879הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

1879

1880אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שמך הגדול שבו אותיות ארבעה ומתמלא במילואים ארבעה הושיענו בספירת ימים ארבעה והצליחנו בספירת ימים ארבעה.

1880

1881אָֽנָּֽא לְמַֽעַן היוד״ין שבשמך הגדול במילואו (יו״ד ה״י וי״ו ה״י) אשר המה ארבעה הושיענו בספירת ימים ארבעה והצליחנו בספירת ימים ארבעה.

1881

1882אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש אהי״ה שבו אותיות ארבעה הושיענו בספירת ימים ארבעה והצליחנו בספירת ימים ארבעה.

1882

1883אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש אדנ״י שבו אותיות ארבעה הושיענו בספירת ימים ארבעה והצליחנו בספירת ימים ארבעה.

1883

1884אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אורות טעמים נקודות תגין אותיות שהם בחינות ארבעה הושיענו בספירת ימים ארבעה והצליחנו בספירת ימים ארבעה.

1884

1885אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אורות ראיה שמיעה ריחא קלא שהם בחינות ארבעה הושיענו בספירת ימים ארבעה והצליחנו בספירת ימים ארבעה.

1885

1886אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה שהם עולמות ארבעה. הושיענו בספירת ימים ארבעה, והצליחנו בספירת ימים ארבעה.

1886

1887אָֽנָּֽא לְמַֽעַן ר֣וּחַ יְהֹוָ֑ה ר֧וּחַ חׇכְמָ֣ה וּבִינָ֗ה ר֤וּחַ עֵצָה֙ וּגְבוּרָ֔ה ר֥וּחַ דַּ֖עַת וְיִרְאַ֥ת יְהֹוָֽה שהם רוחות ארבעה. הושיענו בספירת ימים ארבעה. והצליחנו בספירת ימים ארבעה.

1887

1888אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מחנות שכינה שחם מחנות ארבעה. הושיענו בספירת ימים ארבעה. והצליחנו בספירת ימים ארבעה.

1888

1889אָֽנָּֽא לְמַֽעַן חיות הקודש שהם חיות ארבעה. ויש לכל אחת פנים ארבעה וכנפים ארבעה. הושיענו בספירת ימים ארבעה והצליחנו בספירת ימים ארבעה.

1889

1890אָֽנָּֽא לְמַֽעַן סוד נהר היוצא מעדן להשקות את הגן והיה לראשים ארבעה הושיענו בספירת ימים ארבעה. והצליחנו בספירת ימים ארבעה.

1890

1891אָֽנָּֽא לְמַֽעַן קדושת הארון אשר בו טבעות ארבעה על פעמותיו ארבעה. הושיענו בספירת ימים ארבעה והצליחנו בספירת ימים ארבעה.

1891

1892אָֽנָּֽא לְמַֽעַן חלקי תורה פשט רמז דרש סוד שהם ארבעה הושיענו בספירת ימים ארבעה והצליחנו בספירת ימים ארבעה.

1892

1893אָֽנָּֽא לְמַֽעַן קדושת אות ד׳ רבתי דאחד שמספרה ארבעה. הושיענו בספירת ימים ארבעה והצליחנו בספירת ימים ארבעה.

1893

1894אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות קריאת מקרא ומשנה ותלמוד וקבלה שהם למודים ארבעה הושיענו בספירת ימים ארבעה והצליחנו בספירת ימים ארבעה.

1894

1895אָֽנָּֽא לְמַֽעַן קדושת מזבח הנחשת אשר בו טבעות ארבעה הושיענו בספירת ימים ארבעה והצליחנו בספירת ימים ארבעה.

1895

1896אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות הציצית אשר על כנפות ארבעה. הושיענו בספירת ימים ארבעה. והצליחנו בספירת ימים ארבעה.

1896

1897אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות נטילת לולב והדס וערבה ואתרוג דחג שהם מינים ארבעה. הושיענו בספירת ימים ארבעה והצליחנו בספירת ימים ארבעה.

1897

1898אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת אמות של הלכה שהם ארבעה הושיענו בספירת ימים ארבעה והצליחנו בספירת ימים ארבעה.

1898

1899אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות שתיית הכוסות של יין בלילה ראשונה של חג המצות שהם כוסות ארבעה הושיענו בספירת ימים ארבעה והצליחנו בספירת ימים ארבעה.

1899

1900אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות אכילת מצה בלילה ראשונה של חג המצות שהם כזית ארבעה הושיענו בספירת ימים ארבעה והצליחנו בספירת ימים ארבעה.

1900

1901אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות התפילין של ראש שבו פרשיות ארבעה ובתים ארבעה הושיענו בספירת ימים ארבעה והצליחנו בספירת ימים ארבעה.

1901

1902אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות העליות לספר תורה בראשי חדשים ובחול המועד שהם ארבעה ארבעה הושיענו בספירת ימים ארבעה והצליחנו ימים ארבעה.

1902

1903אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש (וְבַאֲשָֹ) הרמוז בר״ת ושם בת אשר שרח אשר אותיותיו ארבעה הושיענו בספירת ימים ארבעה והצליחנו בספירת ימים ארבעה.

1903

1904אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת אליהו הנביא מלאך הברית זכור לטוב אשר מעופף בארבעה הושיענו בספירת ימים ארבעה והצליחנו בספירת ימים ארבעה.

1904

1905אָֽנָּֽא לְמַֽעַן קדושת הימים שעלה בהם מרע״ה לקבל הלוחות שהם עשרות ארבעה הושיענו בספירת ימים ארבעה והצליחנו בספירת ימים ארבעה.

1905

1906אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות משכיל שהם כינוי לחכמה ולדעת וליסוד שעולה מספרם מאות ארבעה הושיענו בספירת ימים ארבעה והצליחנו בספירת ימים ארבעה.

1906

1907אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות אליהו הנביא זכור לטוב שעולה מספרם מאות ארבעה הושיענו בספירת ימים ארבעה והצליחנו בספירת ימים ארבעה.

1907

1908אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שנים עשר מלואים של שם ס״ג שעולה מספרם מאות ארבעה ועשרות ארבעה ואחדים ארבעה הושיענו בספירת ימים ארבעה והצליחנו בספירת ימים ארבעה.

1908

1909אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות מקדש שעולה מספרם מאות ארבעה ועשרות ארבעה ואחדים ארבעה הושיענו בספירת ימים ארבעה והצליחנו בספירת ימים ארבעה.

1909

1910הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

1910

1911אָנָּא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

1911

1912אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

1912

1913אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

1913

1914ליל ה׳ לעומר

1914

1915הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

1915

1916אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם אל שדי בבריאה אשר אותיותיהם חמשה הושיענו בספירת ימים חמשה והצליחנו בספירת ימים חמשה.

1916

1917אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אות ה׳ ראשונה שבשמך הגדול שמספרה חמשה ולמען אות ה׳ אחרונה שבשמך הגדול שמספרה חמשה הושיענו בספירת ימים חמשה והצליחנו בספירת ימים חמשה.

1917

1918אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אות ה׳ ראשונה שבשם הקדוש אהי״ה ואות ה׳ אחרונה שבשם הקדוש אהי״ה שמספרם חמשה הושיענו בספירת ימים חמשה והצליחנו בספירת ימים חמשה.

1918

1919אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם צבאות שהוא אותיות חמשה הושיענו בספירת ימים חמשה והצליחנו בספירת ימים חמשה.

1919

1920אָֽנָּֽא לְמַֽעַן תורתך הקדושה שהיא ספרים חמשה הושיענו בספירת חמשה והצליחנו בספירת ימים חמשה.

1920

1921אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אורות החסדים אשר המה אורות חמשה ולמען שם אלהים הקדוש שהוא אותיות חמשה ולמען אותיות מנצפ״ך הכפולות שהם אותיות חמשה הושיענו בספירת ימים חמשה והצליחנו בספירת ימים חמשה.

1921

1922אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש (אכדט״ם) שהוא אותיות חמשה הושיענו בספירת ימים חמשה והצליחנו בספירת ימים חמשה.

1922

1923אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת יוסף הצדיק שנוסף בשמו אות ה׳ שמספרה חמשה ולמען זְכוּת בנימין הצדיק אשר רבה משאתו ידות חמשה הושיענו בספירת ימים חמשה והצליחנו בספירת ימים חמשה.

1923

1924אָֽנָּֽא לְמַֽעַן נֶֽפֶשׁ רֽוּחַ נְשָׁמָה חַיָּה יְחִידָה שהם חלקים חמשה הושיענו בספירת ימים חמשה והצליחנו בספירת ימים חמשה.

1924

1925אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת דוד עבדך אשר בחר לו מן הנחל חלוקי אבנים חמשה הושיענו בספירת ימים חמשה והצליחנו בספירת ימים חמשה.

1925

1926אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת מרדכי הצדיק אשר לבש לבושי מלכות חמשה הושיענו בספירת ימים חמשה והצליחנו בספירת ימים חמשה.

1926

1927אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מוצאות הפה שהם מוצאות חמשה הושיענו בספירת ימים חמשה והצליחנו בספירת ימים חמשה.

1927

1928אָֽנָּֽא לְמַֽעַן סוד קדושת הכרובים אשר להם כנפים כל כנף אמות חמשה הושיענו בספירת ימים חמשה והצליחנו בספירת ימים חמשה.

1928

1929אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות קרבנות הנשיאים אשר הקריבו זבח השלמים אלים חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה הושיענו בספירת ימים חמשה והצליחנו בספירת ימים חמשה.

1929

1930אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות ראשית הגז מצאן חמשה הושיענו בספירת ימים חמשה והצליחנו בספירת ימים חמשה.

1930

1931אָֽנָּֽא לְמַֽעַן קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה׳ צבאות כי טוב ה׳ כי לעולם חסדו אשר המה קולות חמשה הושיענו בספירת ימים חמשה והצליחנו בספירת וכו׳.

1931

1932אָֽנָּֽא לְמַֽעַן הברכה של פסוק יאר ה׳ פניו אליך ויחנך אשר תיבותיו המה חמשה הושיענו בספירת ימים חמשה והצליחנו בספירת ימים חמשה.

1932

1933אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש (צמרכ״ד) אשר אותיותיו המה חמשה תושיענו בספירת ימים חמשה והצליחנו בספירת ימים חמשה.

1933

1934אָֽנָּֽא לְמַֽעַן ארבע אותיות שמך תגדול בנקוד פתח יַהַוַהַ שהוא בחכמה שעולה מספרם עשרות חמשה הושיענו בספירת ימים חמשה והצליחנו בספירת ימים חמשה.

1934

1935אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות כל שהם כינוי ליסוד שעולה מספרם עשרות חמשה הושיענו בספירת ימים חמשה והצליחנו בספירת ימים חמשה.

1935

1936אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש יל״י הרמוז בר״ת למען יחלצון ידידך ובר״ת פסוק ה׳ למבול ישב שעולה מספר עשרות חמשה הושיענו בספירת ימים חמשה והצליחנו בספירת ימים חמשה.

1936

1937אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שערי בינה שעולה מספרם עשרות חמשה הושיענו בספירת ימים חמשה והצליחנו בספירת ימים חמשה.

1937

1938אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת כלה העליונה שמספרה עולה עשרות חמשה ואחדים חמשה הושיענו בספירת ימים חמשה והצליחנו בספירת ימים חמשה.

1938

1939אָֽנָּֽא לְמַֽעַן קדושת המלוי של שם שד״י אשר מכפרו מאות חמשה הושיענו בספירת ימים חמשה והצליחנו בספירת ימים חמשה.

1939

1940אָֽנָּֽא לְמַֽעַן קדושת חלונות העליונים שמספרם עולה מאות חמשה הושיענו בספירת ימים חמשה והצליחנו בספירת ימים חמשה.

1940

1941אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שלשה פעמים אל במילואם שמספרם עולה מאות חמשה. ועשרות חמשה ואחדים חמשה הושיענו בספירת ימים חמשה והצליחנו בספירת ימים חמשה.

1941

1942הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

1942

1943אָנָּא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

1943

1944אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

1944

1945אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

1945

1946ליל ששה לעומר

1946

1947הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

1947

1948אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות א״ל יהו״ה המאירים ביצירה שהם אותיות ששה הושיענו בספירת ימים ששה והצליחנו בספירת ימים ששה.

1948

1949אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות א״ל אדנ״י המאירים בעשיה שהם אותיות ששה הושיענו בספירת ימים ששה והצליחנו בספירת ימים ששה.

1949

1950אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות א״ה (ה״ס ג״ר דגדלות דאימא) מן שם הקדוש אהי״ה שמספרם ששה הושיענו בספירת ימים ששה והצליחנו בספירת ימים ששה.

1950

1951אָֽנָּֽא לְמַֽעַן יחוד שמך שבפסוק שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהֹוָ֥ה ׀ אֶחָֽד׃ שהוא תיבות ששה הושיענו בספירת ימים ששה והצליחנו בספירת ימים ששה.

1951

1952אָֽנָּֽא לְמַֽעַן יחוד מלכותך בפסוק ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שהוא תיבות ששה הושיענו בספירת ימים ששה והצליחנו בספירת ימים ששה.

1952

1953אָֽנָּֽא לְמַֽעַן סוד שנות העולם שהם אלפים ששה הושיענו בספירת ימים ששה והצליחנו בספירת ימים ששה.

1953

1954אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש (צדנלב״ש) הרמוז בפסוק מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים אשר אותיותיו ששה הושיענו בספירת ימים ששה והצליחנו בספירת ימים ששה.

1954

1955אָֽנָּֽא לְמַֽעַן קדושת הכסא אשר לו מעלות ששה הושיענו בספירת ימים ששה והצליחנו בספירת ימים ששה.

1955

1956אָֽנָּֽא לְמַֽעַן קדושת השרפים אשר כל אחד לו כנפים ששה הושיענו בספירת ימים ששה והצליחנו בספירת ימים ששה.

1956

1957אָֽנָּֽא לְמַֽעַן סדרי משנה שהם סדרים ששה הושיענו בספירת ימים ששה והצליחנו בספירת ימים ששה.

1957

1958אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות שתי מערכות הלחם על השלחן שהם ששה וששה הושיענו בספירת ימים ששה והצליחנו בספירת ימים ששה.

1958

1959אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות נענוע הלולב והדס וערבה ואתרוג בחג לקצוות ששה הושיענו בספירת ימים ששה והצליחנו בספירת ימים ששה.

1959

1960אָֽנָּֽא לְמַֽעַן נס אשר מעט החזיק המרובה שהיה במקומות ששה. הושיענו בספירת ימים ששה והצליחנו בספירת ימים ששה.

1960

1961אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות העליות לס״ת ביוה״כ שהם ששה הושיענו בספירת ימים ששה והצליחנו בספירת ימים ששה.

1961

1962אָֽנָּֽא לְמַֽעַן סוד נסים שנעשו לחנניה מישאל ועזריה שהם נסים ששה הושיענו בספירת ימים ששה והצליחנו בספירת ימים ששה.

1962

1963אָֽנָּֽא לְמַֽעַן סוד מעלות המקוואות שהם ששה הושיענו בספירת ימים ששה והצליחנו בספירת ימים ששה.

1963

1964אָֽנָּֽא לְמַֽעַן סוד הקרשים של המשכן אשר היו לירכתי המשכן ימה קרשים ששה הושיענו בספירת ימים ששה והצליחנו בספירת ימים ששה.

1964

1965אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אות ו׳ המכריע בחצי אותיות התורה הקדושה שמספרו ששה הושיענו בספירת ימים ששה והצליחנו בספירת ימים ששה.

1965

1966אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת לאה אשר ילדה ליעקב בנים ששה הושיענו בספירת ימים ששה והצליחנו בספירת ימים ששה.

1966

1967אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת דוד עבדך משיחיך אשר נולדו לו בחברון בנים ששה הושיענו בספירת ימים ששה והצליחנו בספירת ימים ששה.

1967

1968אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת צדיקים ששה אשר כל אחד מהם נתברך בברכות ששה הושיענו בספירת ימים ששה. והצליחנו בספירת ימים ששה.

1968

1969אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת המשיח שנתברך בששה הושיענו בספירת ימים ששה והצליחנו בספירת ימים ששה.

1969

1970אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אות ס׳ שמספרו עולה עשרות ששה הושיענו בספירת ימים ששה והצליחנו בספירת ימים ששה.

1970

1971אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות שיש בארבע מוחין דאבא שמניינם עולה עשרות ששה הושיענו בספירת ימים ששה והצליחנו בספירת ימים ששה.

1971

1972אָֽנָּֽא לְמַֽעַן סוד ארבעה שמות י״ה שמספרם עולה עשרות ששה הושיענו בספירת ימים ששה והצליחנו בספירת ימים ששה.

1972

1973אָֽנָּֽא לְמַֽעַן לימוד הלכה שמספרה עולה עשרות ששה הושיענו בספירת ימים ששה והצליחנו בספירת ימים ששה.

1973

1974אָֽנָּֽא לְמַֽעַן ארבע אותיות שמך הגדול בנקוד חולם שהוא בתפארת שמספרם עולה עשרות ששה ואחדים ששה הושיענו בספירת ימים ששה והצליחנו בספירת ימים ששה.

1974

1975אָֽנָּֽא לְמַֽעַן ארבע אותיות שמך הגדול בנקוד חיר״ק שהוא בנצח שמספרם עולה עשרות ששה ואחדים ששה הושיענו בספירת ימים ששה והצליחנו בספירת ימים ששה.

1975

1976אָֽנָּֽא לְמַֽעַן ארבע אותיות שמך הגדול בנקוד שור״ק שהוא ביסוד שמספרם עולה עשרות ששה ואחדים ששה הושיענו בספירת ימים ששה והצליחנו בספירת ימים ששה.

1976

1977אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות ק״ך צרופים של שם אליה״ו הנביא זכו״ר לטו״ב שמספרם עולה מאות ששה הושיענו בספירת ימים ששה והצליחנו בספירת ימים ששה.

1977

1978אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות ציצית שמספרו עולה מאות ששה הושיענו בספירת ימים ששה והצליחנו בספירת ימים ששה.

1978

1979אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות שי״ר ציו״ן שמספרם עולה מאות ששה ועשרות ששה ואחדים ששה הושיענו בספירת ימים ששה והצליחנו בספירת ימים ששה.

1979

1980אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות יסוד הקדוש פשוט ומלא יסו״ד יו״ד סמ״ך ו״ו דל״ת שעולה מספרם מאות ששה ועשרות ששה ואחדים ששה הושיענו בספירת ימים ששה והצליחנו בספירת ימים ששה.

1980

1981אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות ור״ב שלו״ם בני״ך שעולה מספרם מאות ששה ועשרות ששה ואחדים ששה הושיענו בספירת ימים ששה והצליחנו בספירת ימים ששה.

1981

1982הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

1982

1983אָנָּא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

1983

1984אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

1984

1985אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

1985

1986ליל ז׳ לעומר שהם שבוע אחד.

1986

1987הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

1987

1988אָֽנָּֽא לְמַֽעַן תיקוני גולגלתא שהם שבעה. הושיענו בספירת ימים שבעה. והצליחנו בספירת ימים שבעה.

1988

1989אָֽנָּֽא לְמַֽעַן כפירות הבניין שהם שבעה הושיענו בספירת ימים שבעה והצליחנו בספירת ימים שבעה,

1989

1990אָֽנָּֽא לְמַֽעַן הצדיקים כורתי ברית שהם שבעה הושיענו בספירת ימים שבעה והצליחנו בספירת הימים שבעה.

1990

1991אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות שמירת חג המצות שהם ימים שבעה ומצות שמירת חג הסוכות שהם ימים שבעה ומצות נטילת לולב ושלשה הדסים ושני ערבות ואתרוג שהם שבעה. הושיענו בספירת ימים שבעה והצליחנו בספירת ימים שבעה.

1991

1992אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות שני השמיטה שהם שנים שבעה ומצות השמיטות ליובל שהם שמיטות שבעה הושיענו בספירת ימים שבעה והצליחנו בספירת ימים שבעה.

1992

1993אָֽנָּֽא לְמַֽעַן ברכות של קריאת שמע ערב ובקר שהם שבעה ולמען מצות כריכות תפילין על הזרוע שהם שבעה. הושיענו בספירת ימים שבעה. והצליחנו בספירת ימים שבעה.

1993

1994אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות ברכות של חתן וכלה שהם שבעה בימים שבעה הושיענו בספירת ימים שבעה והצליחנו בספירת ימים שבעה.

1994

1995אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות עליות לכפר תורה ביום שבת שהם שבעה ומצות הקפות לתיבה אשר בבית הכנסת שהם שבעה. הושיענו בספירת ימים שבעה והצליחנו בספירת ימים שבעה.

1995

1996אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות שמירת ימי הנקיים של הנדה שהם שבעה ומצות ההזאות שהם שבעה. הושיענו בספירת ימים שבעה והצליחנו בספירת ימים שבעה.

1996

1997אָֽנָּֽא לְמַֽעַן ההיכלות של ארבע עולמות אצילות ובריאה ויצירה ועשיה שהם שבעה הושיענו בספירת ימים שבעה. והצליחנו בספירת ימים שבעה.

1997

1998אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אורות ההבלים הקדושים שהם שבעה הושיענו בספירת ימים שבעה. והצליחנו בספירת ימים שבעה.

1998

1999אָֽנָּֽא לְמַֽעַן השם הקדוש המתפשט ממאור המרכבה התחתונה (אלד) וכשהוא כלול עם מקורו (אהיה) הוא (אאהלידה) אשר אותיותיו המה שבעה. הושיענו בספירת ימים שבעה. והצליחנו בספירת ימים שבעה.

1999

2000אָֽנָּֽא לְמַֽעַן השם הקדוש המתפשט ממאור המרכבה העליונה (קרע) וכשהוא כלול עם מקורו (יהוה) הוא (יקהרועה) אשר אותיותיו שבעה. הושיענו בספירת ימים שבעה והצליחנו בספירת ימים שבעה.

2000

2001אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש משמות ע״ב שהוא (האא) שעולה מספרו שבעה הושיענו בספירת ימים שבעה והצליחנו בספירת ימים שבעה.

2001

2002אָֽנָּֽא לְמַֽעַן הברכה של פסוק ישא ה׳ פניו אליך וישם לך שלום אשר תיבותיו המה שבעה הושיענו בספירת ימים שבעה. והצליחנו בספירת ימים שבעה.

2002

2003אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש (יאיאומם) הרמוז בר״ת י״קום א״להים י״פוצו א״ויביו רינוסו מ״שנאיו מ״פניו אשר אותיותיו שבעה. הושיענו בספירת ימים שבעה. והצליחנו בספירת ימים שבעה.

2003

2004אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שני שמות יו״ד ה״י במלואם שהם מוחין של המלכות מן שם ע״ב ושם ס״ג שמספרם עולה עשרות שבעה. הושיענו בספירת ימים שבעה והצליחנו בספירת ימים שבעה.

2004

2005אָֽנָּֽא לְמַֽעַן לימוד סו״ד שמספרו עולה עשרות שבעה. ולמען יי״ן המשומר בענביו מששת ימי בראשית שמספרו עולה עשרות שבעה הושיענו בספירת ימים שבעה והצליחנו בספירת ימים שבעה.

2005

2006אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת התורה שנקראת עז שהוא עשרות שבעה ואחדים שבעה. ולמען סוד מגד״ל הקדוש הרמוז בפסוק מגד״ל עז שם ה׳ שמספרו עשרות שבעה ואחדים שבעה. הושיענו בספירת ימים שבעה והצליחנו בספירת ימים שבעה.

2006

2007אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מז״ל העליון שמספרו עולה עשרות שבעה ואחדים שבעה ולמען קדושת אול״ם שמספרו עשרות שבעה ואחדים שבעה. הושיענו בספירת ימים שבעה והצליחנו בספירת ימים שבעה.

2007

2008אָֽנָּֽא לְמַֽעַן קדושת עולמות יציר״ה עשי״ה אשר מספר אותיותיהם עולה מאות שבעה הושיענו בספירת ימים שבעה. והצליחנו בספירת ימים שבעה.

2008

2009אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות יעקב במלואם יו״ד עי״ן קו״ף וי״ו בי״ת שעולה מספרם מאות שבעה ועשרות שבעה. הושיענו בספירת ימים שבעה והצליחנו בספירת ימים שבעה.

2009

2010אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שבעה ושלשים שמות אהי״ה הקדושים שמספרם עולה מאות שבעה ועשרות שבעה ואחדים שבעה הושיענו בספירת ימים שבעה. והצליחנו בספירת ימים שבעה.

2010

2011הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2011

2012אָנָּא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2012

2013אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2013

2014אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2014

2015אחר הבקשה הנז׳ המיוסדת על מספר שבעה בימים יאמר הבקשה דלעיל של יום אחד לעומר המיוסדת על מספר אחד ובמקום יום אחד יאמר הודיענו בספירת שבוע אחד והצליחנו בספירת שבוע אחד ואח״כ יאמר פסוקים אלו.

2015

2016יְהִי־חַסְדְּךָ֣ יְהֹוָ֣ה עָלֵ֑ינוּ כַּ֝אֲשֶׁ֗ר יִחַ֥לְנוּ לָֽךְ׃

2016

2017ק֭וּמָֽה עֶזְרָ֣תָה לָּ֑נוּ וּ֝פְדֵ֗נוּ לְמַ֣עַן חַסְדֶּֽךָ׃

2017

2018וְחֶ֤סֶד יְהֹוָ֨ה ׀ מֵעוֹלָ֣ם וְעַד־ע֭וֹלָם עַל־יְרֵאָ֑יו וְ֝צִדְקָת֗וֹ לִבְנֵ֥י בָנִֽים׃

2018

2019אָֽנָּֽא בְּכֹֽחַ. גְּדוּלַת יְמִינֶֽךָ. תַּתִּיר צְרוּרָה:

2019

2020יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, אב הרחמים שבזְכוּת מצות ספירת העומר אשר ספרנו בשבוע זה שהוא שבוע ראשון לספירת שבעה שבועות יתוקן כל פגם אשר פגמנו אנחנו והבאים משרש נר״ן בכל בחינה ובחינה משבעה בחינות של מוח חכמת ז״א. וגם יתוקן מה שפגמנו בכל בחינה משבעה בחינות דחסד ראשון דז״א וגם יתוקן מה שפגמנו בכל בחינה משבעה בחינות הגבורה ראשונה דנוקבא דז״א.

2020

2021אָֽנָּֽא מלך רחום וחנון שומר הברית והחסד יהי חסדך ה׳ עלינו והוכן בחסד כסא ויתבוננו חסדי ה׳ ומשם יושפע עלינו רב חסד לכפר את אשר פגמנו במדת חסד בקנאה ואכזריות וכעס ועל כל פשעים תכסה אהבה. ועשה למען אַבְרָהָם אוהביך איש החסד והטה אלינו חסד ומחול לנו על כל אשר אשמנו בשנאת הנם ואין אתנו עושה לפנים משורת הדין וגם תמחול לנו על אשר ברוב אולתינו שגינו בקדושת תורתך הנתנה בימין צדקיך ובטלנו רמ״ח מ״ע אשר בימין החסד ולא נזהרנו בהם וגם על אשר לא נזהרנו במילי דאבות וברכות ונזיקין ואשר העלמנו עין מגמילות חסדים. וַהֲרֵי אֲנַֽחְנוּ מְקַבְּלִים עָלֵֽינוּ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל הַתְּשׁוּבָה כַּכָּתוּב וְשַׁבְתָּ֞ עַד־יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ. ואתה בטובך תקבלנו בתשובה כי ימינך פשוטה לקבל שבים.

2021

2022אָֽנָּֽא ה׳ קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך ויתוקן כל אשר פגמנו בספירת החסד בכלל ובפרט ותמלא כל השמות אשר פגמנו בהם ותזכנו לאחוז במדת החסד והרחמים ותזכנו לעבדך ביראה ואהבה ותהיה אהבתך תקועה בלבינו תמיד כל ימי חיינו ותהיה יראתך על פנינו לבלתי נחטא ותזכנו להבין ולהשכיל ולהטיב ולגמול חסד בכל כחינו ויהיו כל מעשינו לש״ש ותזכנו להתרחק מן הקנאה ואכזריות וכעס ותעזרנו על דבר כבוד שמך.

2022

2023חַֽסְדֵ֣י יְ֭הֹוָה עוֹלָ֣ם אָשִׁ֑ירָה לְדֹ֥ר וָדֹ֓ר ׀ אוֹדִ֖יעַ אֱמוּנָתְךָ֣ בְּפִֽי׃

2023

2024סִתְרִ֣י וּמָגִנִּ֣י אָ֑תָּה לִדְבָרְךָ֥ יִחָֽלְתִּי׃

2024

2025דְּרָכֶ֣יךָ יְ֭הֹוָה הוֹדִיעֵ֑נִי אֹ֖רְחוֹתֶ֣יךָ לַמְּדֵֽנִי׃

2025

2026ליל ח׳ לעומר

2026

2027הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2027

2028אָֽנָּֽא לְמַֽעַן חיבור הוי״ה אהי״ה (יא הה וי ה״ה) שהוא אותיות שמונה ולמען חיבור אהי״ה הוי״ה (א״י ה״ה י״ו ה״ה) שהוא אותיות שמונה הושיענו בספירת ימים שמונה והצליחנו בספירת ימים שמונה.

2028

2029אָֽנָּֽא לְמַֽעַן חיבור הוי״ה אדנ״י (יאהדונה״י) שהוא אותיות שמונה הושיענו בספירת ימים שמונה והצליחנו בספירת ימים שמונה.

2029

2030אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות המילה שהיא לימים שמונה הושיענו בספירת ימים שמונה והצליחנו בספירת ימים שמונה.

2030

2031אָֽנָּֽא למען מצות קרבנות הפרים שהיו מקריבים בששי לחג שהם פרים שמונה הושיענו בספירת ימים שמונה והצליחנו בספירת ימים שמונה.

2031

2032אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות הכינור בבית המקדש אשר יהיה לעתיד נימין שמונה הושיענו בספירת ימים שמונה והצליחנו בספירת ימים שמונה.

2032

2033אָֽנָּֽא לְמַֽעַן תורתך הקדושה שיש לה דרגין שמונה הושיענו בספירת ימים שמונה והצליחנו בספירת ימים שמונה.

2033

2034אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש (דיקרנוס״א) היוצא מפסוק וַהֲרִיקֹתִ֥י לָכֶ֛ם בְּרָכָ֖ה עַד־בְּלִי־דָֽי. ומפסוק נְֽסָה־עָ֭לֵינוּ א֨וֹר פָּנֶ֬יךָ יְהֹוָֽה. אשר אותיותיו המה שמונה ולמען שם הקדוש (נעורירו״ן) הרמוז בפסוק ויאמר אליהם יִשְׂרָאֵל אביהם אם כן איפה זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה אשר אותיותיו שמונה הושיענו בספירת ימים שמונה והצליחנו בספירת ימים שמונה.

2034

2035אָֽנָּֽא לְמַֽעַן קדושת בגדי כהונה שהם שמונה ולמען הזאות כה״ג ביוה״כ אחת למעלה ושבע למטה שהם שמונה הושיענו בספירת ימים שמונה והצליחנו בספירת ימים שמונה.

2035

2036אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת יצחק עקדיך אשר הוא היה הראשון אשר נימול לשמונה הושיענו בספירת ימים שמונה והצליחנו בספירת ימים שמונה.

2036

2037אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת עבדך ישי אשר היו לו בנים שמונה הושיענו בספירת ימים שמונה והצליחנו בספירת ימים שמונה.

2037

2038אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת נסיכי אדם שהם שמונה הושיענו בספירת וכו׳.

2038

2039אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת יאשיהו עבדך אשר מלך בירושלים בן שנים שמונה הושיענו בספירת ימים שמונה והצליחנו בספירת וכו׳.

2039

2040אָֽנָּֽא לְמַֽעַן יסוד הקדוש שמכפרו עולה עשרות שמונה הושיענו וכו׳.

2040

2041אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אורות שלוקחת רהל מארבע שמות אהי״ה שמספרם עולה עשרות שמונה הושיענו בספירת ימים שמונה וכו׳.

2041

2042אָֽנָּֽא לְמַֽעַן השם הקדוש הנקרא נח״ל הרמוז בר״ת נ״צר ח״סד ל״אלפים שמכפרו עולה עשרות שמונה ואחדים שמונה הושיענו בספירת ימים שמונה והצליחנו בספירת ימים שמונה.

2042

2043אָֽנָּֽא לְמַֽעַן קדושת מוס״ף שב״ת שמכפרו עולה מאות שמונה ועשרות שמונה ואחדים שמונה הושיענו בספירת ימים שמונה והצליחנו בספירת ימים שמונה.

2043

2044הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2044

2045אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2045

2046אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2046

2047אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2047

2048בליל ט לעומר

2048

2049הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2049

2050אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות שמך הגדול במלוי ההי״ן (יו״ד ה״ה ו״ו ה״ה) שבו אותיות תשעה הושיענו בספירת ימים תשעה והצליחנו בספירת ימים תשעה.

2050

2051אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות שם (הֻדָ) בנקוד קיבו״ץ וקמ״ץ הרמוז באות ראשונה ואחרונה של תיבת היד שבסוף ספר דברים וגם רמוז בתיבת הוליד שבסוף ספר מגילת רות שמספרם תשעה. הושיענו בספירת ימים תשעה והצליחנו בספירת ימים תשעה.

2051

2052אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שמות הוי״ה אלהי״ם שהם סוד יב״ק שאותיותיהם תשעה. הושיענו בספירת ימים תשעה והצליחנו בספירת ימים תשעה.

2052

2053אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אות טי״ת שמספרה תשעה הושיענו בספירת ימים תשעה והצליחנו בספירת ימים תשעה.

2053

2054אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות הקרבת הפרים שהיו מקריבים בחמישי לחג שהם פרים תשעה הושיענו בספירת ימים תשעה והצליחנו בספירת ימים תשעה.

2054

2055אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שמך הגדול הוי״ה הנקוד קמץ (יָהָוָהָ) שהוא בכתר שמספרו עשרות תשעה. הושיענו בספירת ימים תשעה והצליחנו בספירת ימים תשעה.

2055

2056אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אות צד״י הקדוש שמספרו עשרות תשעה הושיענו בספירת ימים תשעה והצליחנו בספירת ימים תשעה.

2056

2057אָֽנָּֽא לְמַֽעַן סוד מים העליונים שמספרם עשרות תשעה. הושיענו בספירת ימים תשעה והצליחנו בספירת ימים תשעה.

2057

2058אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אור התפארת הנקרא כ8ליל שמספרו עשרות תשעה הושיענו בספירת ימים תשעה והצליחנו בספירת ימים תשעה. לְמַֽעַן אותיות א״ל שד״י אשר במילואם עולים מאות תשעה ועשרות תשעה ואחדים תשעה הושיענו בספירת ימים תשעה. והצליחנו בספירת ימים תשעה.

2058

2059הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2059

2060אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2060

2061אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2061

2062אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2062

2063ליל עשרה לעומר

2063

2064הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2064

2065אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אות יו״ד שבשמך הגדול שמספרה עשרה ולְמַֽעַן אות יוד שבשם אהיה הקדוש שמספרה עשרה ולְמַֽעַן אות יו״ד שבשם אדנ״י הקדוש שמספרה עשרה ולְמַֽעַן אות יוד שבשם שדי הקדוש שמספרה עשרה הושיענו בספירת ימים עשרה והצליחנו בספירת ימים עשרה.

2065

2066אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מאמרות שנברא בהם העולם שהם עשרה הושיענו בספירת ימים עשרה והצליחנו בספירת ימים עשרה.

2066

2067אָֽנָּֽא לְמַֽעַן סוד שני לוחות הברית שֶׁכָּתוּב בהם דברות עשרה. הושיענו בספירת ימים עשרה והצליחנו בספירת ימים עשרה.

2067

2068אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הֻ״הָ בנקוד קבוץ וקמץ הרמוז באות ראשונה ואחרונה שבסוף ספר תהלים שמספרו עולה עשרה הושיענו בספירת ימים עשרה והצליחנו בספירת ימים עשרה.

2068

2069אָֽנָּֽא לְמַֽעַן הלולים שאמר דוד עבדך דוד נעים זמירות יִשְׂרָאֵל שהם עשרה הושיענו בספירת ימים עשרה והצליחנו בספירת ימים עשרה.

2069

2070אָֽנָּֽא לְמַֽעַן סוד העמקים שהם עשרה ולְמַֽעַן סוד ימי התשובה שהם עשרה הושיענו בספירת ימים עשרה והצליחנו בספירת ימים עשרה.

2070

2071אָֽנָּֽא לְמַֽעַן הנסים שנעשו לאבותינו על הים שהם עשרה ולְמַֽעַן הנסים שנעשו בבית המקדש שהם עשרה ולְמַֽעַן הצדיקים הרוגי מלוכה שהם עשרה הושיענו בספירת ימים עשרה והצליחנו בספירת ימים עשרה.

2071

2072אָֽנָּֽא לְמַֽעַן קדושת בית קדשי הקודשים אשר רחבו עשרה. ולְמַֽעַן קדושת הכרוב אשר קומתו עשרה הושיענו בספירת ימים עשרה והצליחנו בספירת ימים עשרה.

2072

2073אָֽנָּֽא לְמַֽעַן קדושת המשכן אשר היה לפאת ים קלעים חמשים אמה עמודיהם עשרה ואדניהם עשרה ולְמַֽעַן קדושת יריעות המשכן שהם עשרה ולְמַֽעַן קדושת הקרשים של המשכן אשר ארכן אמות עשרה. הושיענו בספירת ימים עשרה והצליחנו בספירת ימים עשרה.

2073

2074אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות כפות הזהב שהתנדבו הנשיאים אשר כל אחת משקלה עשרה הושיענו בספירת ימים עשרה והצליחנו בספירת ימים עשרה.

2074

2075אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות מחצית השקל שהוא גרה עשרה הושיענו בספירת ימים עשרה והצליחנו בספירת ימים עשרה.

2075

2076אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות הקרבת הפרים שהיו מקרבים ברביעי להג שהם פרים עשרה הושיענו בספירת ימים עשרה והצליחנו בספירת ימים עשרה.

2076

2077אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת יהושע בן נון שנוסף בשמו אות יו״ד שמספרה עשרה הושיענו בספירת ימים עשרה והצליחנו בספירת ימים עשרה.

2077

2078אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת שלמה בן דוד מלך יִשְׂרָאֵל אשר עשה במקדש מנורות עשרה ושלחנות עשרה וכינורות עשרה וכיורות עשרה הושיענו בספירת ימים עשרה והצליחנו בספירת ימים עשרה.

2078

2079אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מאה ברכות שהם בעשרות עשרה הושיענו בספירת ימים עשרה והצליחנו בספירת ימים עשרה.

2079

2080הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2080

2081אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2081

2082אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2082

2083אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2083

2084ליל אחד עשר לעומר

2084

2085הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2085

2086אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות ו״ה שבשמך הגדול שמספרם אחד עשר הושיענו בספירת יום אחד עשר והצליחנו בספירת יום אחד עשר.

2086

2087אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות א״י שבשמך הקדוש אהי״ה שמספרם אחד עשר ולְמַֽעַן אותיות א״י שבשם הקדוש אדנ״י שמספרם אחד עשר הושיענו בספירת יום אחד עשר והצליחנו בספירת יום אחד עשר.

2087

2088אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות הקטרת הקטורת שהם סמים אחד עשר הושיענו בספירת יום אחד עשר והצליחנו בספירת יום אחד עשר.

2088

2089אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש היוצא מפסוק אֵ֕ל נָ֛א רְפָ֥א נָ֖א לָֽהּ שהוא אותיות אחד עשר הושיענו בספירת יום אחד עשר והצליחנו בספירת יום אחד עשר.

2089

2090אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם (בֵפֹיֹ בֵפֹעֲ עָבָץ עֲשׁ) הרמוז בר״ת בן פרת יוסף בן פרת עלי עין בנות צעדה עלי שור אשר אותיותיו המה אחד עשר הושיענו בספירת יום אחד עשר והצליחנו בספירת יום אחד עשר.

2090

2091אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות חָכְמָה בִּינָה דעת שהם אחד עשר הושיענו בספירת יום אחד עשר והצליחנו בספירת יום אחד עשר. לְמַֽעַן מצות הקרבת הפרים שהיו מקריבים ביום שלישי לחג שהם פרים אחד עשר הושיענו בספירת יום אחד עשר והצליחנו בספירת יום אחד עשר.

2091

2092אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הגדול הוי״ה במלוי אלפי״ן (יו״ד ה״א וא״ו ה״א) ושם הקדוש אדנ״י שעולה מספרם עשרות אחד עשר ולְמַֽעַן אותיות נס שמספרם עשרות אחד עשר הושיענו בספירת יום אחד עשר והצליחנו בספירת יום אחד עשר.

2092

2093אָֽנָּֽא לְמַֽעַן סוד ימין שמכפרו עולה עשרות אחד עשר הושיענו בספירת יום אחד עשר והצליחנו בספירת יום אחד עשר.

2093

2094הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2094

2095אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2095

2096אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2096

2097אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2097

2098ליל שנים עשר יום לעומר

2098

2099הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2099

2100אָֽנָּֽא לְמַֽעַן צרופים של שמך הגדול שהם שנים עשר הושיענו בספירת יום שנים עשר והצליחנו בספירת יום שנים עשר. לְמַֽעַן אותיות וֻ״וָ בנקוד קבוץ וקמץ הרמוזים באות ראשונה ואחרונה של תיבת וראו שבכוף כפר ישעיה שעולה מספרם שנים עשר הושיענו בספירת יום שנים עשר והצליחנו בספירת יום שנים עשר.

2100

2101אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת השבטים שבטי יה שהם שנים עשר הושיענו בספירת יום שנים עשר והצליחנו בספירת יום שנים עשר.

2101

2102אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות קרבנות נשיאי יִשְׂרָאֵל בחנוכת המזבח שהם פרים שנים עשר אלים שנים עשר כבשים בני שנה שנים עשר שעירי עזים שנים עשר הושיענו בספירת יום שנים עשר והצליחנו בספירת יום שנים עשר.

2102

2103אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות נדבת הנשיאים כפות זהב שנים עשר הושיענו בספירת יום שנים עשר והצליחנו בספירת יום שנים עשר.

2103

2104אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות הקרבת הפרים שהיו מקריבים ביום שני לחג שהם פרים שנים עשר הושיענו בספירת יום שנים עשר והצליחנו בספירת יום שנים עשר.

2104

2105אָֽנָּֽא לְמַֽעַן קדושת המזבח אשר בנה משה נביאך תחת ההר מצבה שנים עשר הושיענו בספירת יום שנים עשר והצליחנו בספירת יום שנים עשר.

2105

2106אָֽנָּֽא לְמַֽעַן כסאות שנים עשר. תחומין שנים עשר. גבולי אלכסון שנים עשר. מזלות שנים עשר. הושיענו בספירת יום שנים עשר והצליחנו בספירת יום שנים עשר.

2106

2107אָֽנָּֽא לְמַֽעַן סוד הים שעשה שלמה העומד על בקר שנים עשר הושיענו בספירת יום שנים עשר והצליחנו בספירת יום שנים עשר.

2107

2108אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות לחם הפנים אשר הוא חלות שנים עשר. הושיענו בספירת יום שנים עשר והצליחנו בספירת יום שנים עשר.

2108

2109אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת אליהו הנביא שמספרו עולה עשרות שנים עשר הושיענו בספירת יום שנים עשר והצליחנו בספירת יום שנים עשר.

2109

2110אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אות סמ״ך במלואו שעולה עשרות שנים עשר. הושיענו בספירת יום שנים עשר והצליחנו בספירת יום שנים עשר.

2110

2111הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2111

2112אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2112

2113אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2113

2114אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2114

2115ליל שלשה עשר לעומר

2115

2116הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2116

2117אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מכילן דרחמי משהתא קדישא הנמשכים ממוחא סתימאה הנקראים שבחא דעתיקא שהם שלשה עשר הושיענו בספירת יום שלשה עשר והצליחנו בספירת יום שלשה עשר.

2117

2118אָֽנָּֽא לְמַֽעַן המידות תיקוני דיקנא שהם הצינורות המריק משחתא קדישא בהם שהם שלשה עשר הושיענו בספירת יום שלשה עשר והצליחנו בספירת יום שלשה עשר.

2118

2119אָֽנָּֽא לְמַֽעַן יחוד שמך הגדול באותיות אחד שמספרם שלשה עשר הושיענו בספירת יום שלשה עשר והצליחנו בספירת יום שלשה עשר.

2119

2120אָֽנָּֽא לְמַֽעַן סוד אהבה שעולה מספר שלשה עשר הושיענו וכו׳.

2120

2121אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מדות שהתורה נדרשת בהם שהם שלשה עשר. ולְמַֽעַן כריתות ברית שלשה עשר הושיענו בספירת יום שלשה עשר והצליחנו בספירת יום שלשה עשר.

2121

2122אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות הקרבת הפרים ביום הראשון של החג שהם פרים שלשה עשר הושיענו בספירת יום שלשה עשר וכו׳.

2122

2123אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת לימוד האגדה שמספרה שלשה עשר הושיענו בספירת יום שלשה עשר והצליחנו בספירת יום שלשה עשר.

2123

2124אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות שמך הגדול במילוי אלפי״ן בריבועם שמספרם עשרות שלשה עשר ולְמַֽעַן סוד אותיות אל״ף ה״א וא״ו במלואם שעולה מספר עשרות שלשה עשר ולְמַֽעַן סוד עי״ן העליונה שמספרה עולה עשרות שלשה עשר הושיענו בספירת יום שלשה עשר והצליחנו בספירת יום שלשה עשר.

2124

2125הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2125

2126אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2126

2127אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2127

2128אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2128

2129ליל ארבע עשר לעומר שהם שני שבועות

2129

2130הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2130

2131אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שמך הגדול פשוט ומלא (יהו״ה יו״ד ה״י וי׳״ו ה״י) שהם אותיות ארבעה עשר הושיענו בספירת יום ארבעה עשר והצליחנו בספירת יום ארבעה עשר.

2131

2132אָֽנָּֽא לְמַֽעַן יד הגדולה ויד החזקה ויד הרמה שהם סוד חסד גבורה תפארת שמספרה ארבע עשר הושיענו בספירת יום ארבעה עשר והצליחנו בספירת יום ארבעה עשר.

2132

2133אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת דוד עבדך משיחך אשר מספר שמו ארבעה עשר הושיענו בספירת יום בספירת יום ארבעה עשר והצליחנו בספירת יום ארבעה עשר

2133

2134אָֽנָּֽא לְמַֽעַן קרבנות העולה שהיו מקרבים בחג בכל יום שהם כבשים בני שנה ארבעה עשר הושיענו בספירת יום ארבעה עשר והצליחנו בספירת יום ארבעה עשר.

2134

2135אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות קרבן פסח שהיה נשחט ביום ארבעה עשר הושיענו בספירת יום ארבעה עשר והצליחנו בספירת יום ארבעה עשר.

2135

2136אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אות שם דֻיָ בנקוד קבוץ וקמץ הראשונים באות ראשונה ואחרונה של תיבת דודי שבסוף מגילת שיר השירים שמספרם עולה ארבעה עשר הושיענו בספירת יום ארבעה עשר והצליחנו בספירת יום ארבעה עשר.

2136

2137אָֽנָּֽא בזכות בנו רחל אשר ילדו ליעקב כל נפש ארבעה עשר הושיענו בספירת יום ארבעה עשר והצליחנו בספירת יום ארבעה עשר.

2137

2138אָֽנָּֽא לְמַֽעַן חכמה ובינה שעולה מספרם עשרות ארבעה עשר הושיענו בספירת יום ארבעה עשר והצליחנו בספירת יום ארבעה עשר

2138

2139אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות מלוי אהי״ה דיודי״ן שעולה מספר עשרות ארבעה עשר. הושיענו בספירת יום ארבעה עשר והצליחנו בספירת יום ארבעה עשר.

2139

2140הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2140

2141אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2141

2142אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2142

2143אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2143

2144אחר הבקשה הנז׳ המיוסדת על מספר הימים של ארבעה עשר יאמר הבקשה של יום שני לעומר המיוסדת על מספר שנים ובמקום יום שנים יאמר הושיענו בספירת שבועות שנים ואח״כ יאמר פסוקים אלו.

2144

2145עוֹרְרָ֥ה אֶת־גְּבוּרָתֶ֑ךָ וּלְכָ֖ה לִישֻׁעָ֣תָה לָּֽנוּ׃

2145

2146לְךָ֣ זְ֭רוֹעַ עִם־גְּבוּרָ֑ה תָּעֹ֥ז יָ֝דְךָ֗ תָּר֥וּם יְמִינֶֽךָ׃

2146

2147עַתָּ֤ה יָדַ֗עְתִּי כִּ֤י הוֹשִׁ֥יעַ ׀ יְהֹוָ֗ה מְשִׁ֫יח֥וֹ יַ֭עֲנֵהוּ מִשְּׁמֵ֣י קׇדְשׁ֑וֹ בִּ֝גְבֻר֗וֹת יֵ֣שַׁע יְמִינֽוֹ׃

2147

2148קַבֵּל רִנַּת. עַמֶּֽךָ שַׂגְּבֵֽנוּ. טַהֲרֵֽנוּ נוֹרָא:

2148

2149יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, אב הרחמים שבזכות מצות ספירת העומר אשר ספרנו בשבוע זה שהוא שבוע שני לספירת שבעה שבועות יתוקן כל פגם אשר פגמנו אנחנו והבאים משרש נר״ן בכל בחינה ובחינה משבעה בחינות של מוח בינת ז״א וגם יתוקן מה שפגמנו בכל בחינה משבעה בחינות של גבורה שנית דנוקבא דז״א:

2149

2150אָֽנָּֽא מלך רחום והנון לך ה׳ הגדולה והגבורה חננו ה׳ חננו לכפר אשר פגמנו ולסלוח אשר חטאנו במידת הגבורה ותמחול לנו על אשר התרפינו ביום צרה מהיות גבורים לעמוד בפרץ ועל אשר נואלנו ולא התגברנו על יצרנו הרע ועל אשר אשמנו בשס״ה מצות לא תעשה ועל אשר שגינו בתיקוני שלחן בצפון וכללות החסד שבגבורה איש מרעהו נפרדו ועל אשר פגמנו בל״ב שינים שלטי הגבורים ועל אשר חטאנו בק״ך צרופי שמות אלהים ופ״ר גבורות מנצפ״ך וש״ך גבורות אדנ״י והרי אנחנו מקבלים עלינו מ״ע של התשובה כַּכָּתוּב וְשַׁבְתָּ֞ עַד־יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ. והרי אנחנו מתחרטים על כל מה שחטאנו ועוינו ופשענו ואתה בטובך תקבלנו בתשובה כי ימינך פשוטה לקבל שבים.

2150

2151וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, לְמַֽעַן מצות ספירת העומר אשר ספרנו בשבוע זה ולְמַֽעַן יצחק עקדך נאזר בגבורה, יהי חסדך ה׳ עלינו ועוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו וכמו שכבש אַבְרָהָם אבינו את רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם כן יִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת־כַּעַסֶֽךָ וְיִּגֹּלוּ רַחֲמֶיךָ עַל־מִדּוֹתֶיךָ וְתִתְנַהֵג עִמָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּמִדַּת הַחֶסֶד וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים ועמוד מכסא דין ושב על כסא רחמים ובטובך הגדול ישוב חרון אפך מעמך ומארצך ומנחלתך ותבטל מעלינו כָּל־גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת ותזכור לנו עקידתו של יצחק אבינו ותביט באפרו כאלו צבור ומונח על גבי המזבח ויתמתקו כל הגבורות ויתבסמו כל הדינין ויתוקן כל אשר פגמנו בספירת הגבורה בכלל ובפרט ותזכנו להתגבר על היצר הרע ולהגביר יצר הטוב ותעזרנו על כבוד שמך אמן.

2151

2152גם מזדים חשוך עבדך אל ימשלו אז איתם ונקתי מפשע רב. באברתו יכך לך ותחת כנפיו תחסה צנה וסחרה אמתו. ואנחנו עמך וצאן מרעיתך נודה לך לעולם לדור ודור נכפר תהלתך רועה יִשְׂרָאֵל האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה הוריני ה׳ דרכך אהלך באמתך יחד לבבי ליראה שמך. יִֽהְי֥וּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

2152

2153ליל חמשה עשר לעומר

2153

2154הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2154

2155אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות שם י״ה הקדוש שמספרם חמשה עשר הושיענו בספירת יום חמשה עשר והצליחנו בספירת יום חמשה עשר.

2155

2156אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש משמות ע״ב שהוא הה״ה שמספרו חמשה עשר הושיענו בספירת יום חמשה עשר והצליחנו בספירת יום חמשה עשר.

2156

2157אָֽנָּֽא לְמַֽעַן הוד אריך אנפין שעולה מספרו חמשה עשר הושיענו בספירת יום חמשה עשר והצליחנו בספירת יום חמשה עשר

2157

2158אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות יברכך ה׳ וישמרך אשר הם חמשה עשר תושיענו בספירת יום חמשה עשר. והצליחנו בספירת יום חמשה עשר

2158

2159אָֽנָּֽא לְמַֽעַן ברכות יברכך ת׳ וישמרך יאר ה׳ פניו אליך ויחנך ישא ה׳ פניו אליך וישם לך שלום שהם תיבות חמשה עשר הושיענו בספירת יום חמשה עשר והצליחנו בספירת יום חמשה עשר

2159

2160אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת שלשה אבות ושנים עשר שבטים שהם חמשה עשר הושיענו בספירת יום חמשה עשר והצליחנו בספירת יום חמשה עשר

2160

2161אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת דוד נעים זמירותיך אשר יסד שיר המעלות חמשה עשר הושיענו בספירת יום חמשה עשר והצליחנו בספירת יום חמשה עשר

2161

2162אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת חזקיהו עבדך אשר הוספת על ימיו שנים חמשה עשר הושיענו בספירת יום חמשה עשר והצליחנו בספירת יום חמשה עשר

2162

2163אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות חג המצות הנעשה בחודש הראשון ביום חמשה עשר ולְמַֽעַן מצות חג הסוכות הנעשה בחודש השביעי ביום חמשה עשר ולְמַֽעַן מצות נטילת לולב והדס וערבה ואתרוג בחודש השביעי ביום חמשה עשר הושיענו בספירת יום חמשה עשר והצליחנו בספירת יום חמשה עשר

2163

2164אָֽנָּֽא לְמַֽעַן ק״ן אורות הנרמזים בשלוח הקן אשר מספרם עולה עשרות חמשה עשר הושיענו בספירת יום חמשה עשר והצליחנו בספירת יום חמשה עשר

2164

2165הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2165

2166אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2166

2167אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2167

2168אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2168

2169ליל ט״ז לעומר

2169

2170הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2170

2171אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות י״ו שבשמך הגדול שעולה מספרם ששה עשר הושיענו בספירת יום ששה עשר והצליחנו בספירת יום ששה עשר.

2171

2172אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אורות שיש בכתר לאה שהם ששה עשר הושיענו בספירת יום ששה עשר והצליחנו בספירת יום ששה עשר לְמַֽעַן שם הקדוש משמות ע״ב שהוא (חב״ו) שמספרו ששה עשר הושיענו בספירת יום ששה עשר והצליחנו בספירת יום ששה עשר.

2172

2173אָֽנָּֽא לְמַֽעַן עולמות הקדושה אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה שכל אחד מהם יש בו אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה שהם ששה עשר הושיענו בספירת יום ששה עשר והצליחנו בספירת יום ששה עשר.

2173

2174אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש (ודהא) הרמוז בר״ת והחרשתי דמית היות אהיה שעולה מספרו ששה עשר הושיענו בספירת יום ששה עשר והצליחנו בספירת יום ששה עשר.

2174

2175אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות ההזאות אשר מזה כהן גדול ביום הכפורים על הפרוכת בפנים שהם ששה עשר ולְמַֽעַן מצות הזאות אשר מזה על הפרוכת מבחוץ שהם ששה עשר ולְמַֽעַן הזאות שמזה על מזבח הזהב שהם ששה עשר הושיענו בספירת יום ששה עשר והצליחנו בספירת יום ששה עשר.

2175

2176אָֽנָּֽא לְמַֽעַן בריתות שנכרתו בסיני שהם ששה עשר ולְמַֽעַן בריתות שנכרתו באהל מועד שהם ששה עשר ולְמַֽעַן בריתות שנכרתו בערבות מואב שהם ששה עשר הושיענו בספירת יום ששה עשר והצליחנו בספירת יום ששה עשר.

2176

2177אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שמונה אורות החסד שליש עליון של התפארת ושמונה אורות הגבורה שכנגדם שנתקנים במילה ופריעה שהם ששה עשר הושיענו בספירת יום ששה עשר והצליחנו בספירת יום ששה עשר.

2177

2178אָֽנָּֽא לְמַֽעַן יסוד הק׳ הנק׳ גכאי שמספרו ששה עשר הושיענו בספירת יום ששה עשר והצליחנו בספירת יום ששה עשר. אָֽנָּֽא בזכות בני זלפה אשר נתן לבן ללאה בתו ותלד ליעקב נפש ששה עשר הושיענו בספירת יום ששה עשר והצליחנו בספירת יום ששה עשר.

2178

2179אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת יותם בן עוזיהו אשר מלך בירושלים שנים ששה עשר הושיענו בספירת יום ששה עשר והצליחנו בספירת יום ששה עשר.

2179

2180הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2180

2181אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2181

2182אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2182

2183אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2183

2184ליל י״ז לעומר

2184

2185הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2185

2186אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש אהו״ה הרמוז בר״ת את השמים ואת הארץ שעולה מספרו שבעה עשר הושיענו בספירת יום שבעה עשר והצליחנו בספירת יום שבעה עשר.

2186

2187אָֽנָּֽא לְמַֽעַן היסוד הקדוש הנקרא טו״ב שעולה מספר שבעה עשר הושיענו בספירת יום שבעה עשר והצליחנו בספירת יום שבעה עשר.

2187

2188אָֽנָּֽא לְמַֽעַן התורה הנקראת טו״ב שמספרו שבעה עשר. ולְמַֽעַן זְכוּת משה נביאך הנקרא טו״ב שמספרו שבעה עשר הושיענו בספירת יום שבעה עשר והצליחנו בספירת יום שבעה עשר.

2188

2189אָֽנָּֽא לְמַֽעַן חלקי אורות מן החסד הגנוז ביסוד לישראל ורחל שהם שבעה עשר הושיענו בספירת יום שבעה עשר והצליחנו בספירת יום שבעה עשר.

2189

2190אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש וה״ו משמות ע״ב שמספרו שבעה עשר הושיענו בספירת יום שבעה עשר והצליחנו בספירת יום שבעה עשר.

2190

2191אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות שם הגדול הוי״ה בנקוד שב״א וקמ״ץ שהוא סוד חסדים דזאָֽנָּֽא שעולה מספרם עשרות שבעה עשר הושיענו בספירת יום שבעה עשר והצליחנו בספירת יום שבעה עשר.

2191

2192הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2192

2193אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2193

2194אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2194

2195אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2195

2196ליל י״ח לעומר

2196

2197הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2197

2198אָֽנָּֽא לְמַֽעַן ששה צרופי יה״ו שהוא אותיות שמונה עשר הושיענו בספירת יום שמונה עשר והצליחנו בספירת יום שמונה עשר.

2198

2199אָֽנָּֽא לְמַֽעַן ששה צרופי שם שד״י הקדוש שהם אותיות שמונה עשר הושיענו בספירת יום שמונה עשר וכו׳.

2199

2200אָֽנָּֽא לְמַֽעַן יסוד הקדוש שנקרא חי שמספרו שמונה עשר הושיענו בספירת יום שמונה עשר והצליחנו בספירת יום שמונה עשר.

2200

2201אָֽנָּֽא לְמַֽעַן ברכות שתקנו אנשי כנה״ג בתפלת שחרית מנחה ערבית שהם שמונה עשר הושיענו בספירת יום שמונה עשר והצליחנו בספירת יום שמונה עשר.

2201

2202אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שמות הקודש אשר בקריאת שמע שהם שמונה עשר. ולְמַֽעַן שמות הקודש אשר בפסוקי שירת משה וישראל שהם שמונה עשר ולְמַֽעַן שמות הקודש אשר בפסוקי מזמור הבו לה׳ בני אלים שהם שמונה עשר. הושיענו בספירת יום שמונה עשר והצליחנו בספירת יום שמונה עשר.

2202

2203אָֽנָּֽא לְמַֽעַן פסוקים אשר בשירת הים אשר שר משה ובני יִשְׂרָאֵל שהם שמונה עשר ולְמַֽעַן פסוקים אשר בעשרת הדברות שהם שמונה עשר ולְמַֽעַן פסוקים של יהי כבוד ה׳ לעולם שהם שמונה עשר. הושיענו בספירת יום שמונה עשר והצליחנו בספירת יום שמונה עשר.

2203

2204אָֽנָּֽא לְמַֽעַן סוד טורי אפרסמונא עלאין שהם שמונה עשר הושיענו בספירת יום שמונה עשר והצליחנו בספירת יום שמונה עשר.

2204

2205אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שמך הגדול במלוי ע״ב (יו״ד ה״י וי״ו ה״י) ובמלוי ס״ג (יו״ד ה״י וא״ו ה״י) ובמלוי מ״ה (יו״ד ה״א וא״ו ה״א) שעולה מספרם עשרות שמונה עשר. הושיענו בספירת יום שמונה עשר והצליהנו בספירת יום שמונה עשר.

2205

2206אָֽנָּֽא לְמַֽעַן ארבעה שמות שמך הגדול במלוי מ״ה (יו״ד ה״א וא״ו ה״א) שמספרם עשרות שמונה עשר הושיענו בספירת יום שמונה עשר והצליחנו בספירת יום שמונה עשר.

2206

2207הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2207

2208אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2208

2209אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2209

2210אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2210

2211ליל י״ט לעומר

2211

2212הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2212

2213אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות המלוי של שמך הגדול במלוי אלפין (יו״ד ה״א וא״ו ה״א) שעולה מספרם תשעה עשר הושיענו בספירת יום תשעה עשר והצליחנו בספירת יום תשעה עשר.

2213

2214אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות שמות הקדושים הוי״ה אהי״ה א״ל אלהי״ם אדנ״י שהם תשעה עשר הושיענו בספירת יום תשעה עשר והצליחנו בספירת יום תשעה עשר.

2214

2215אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש משמות ע״ב שהוא חה״ו אשר מספרו עולה תשעה עשר. הושיענו בספירת יום תשעה עשר והצליחנו בספירת יום תשעה עשר.

2215

2216הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2216

2217אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2217

2218אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2218

2219אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2219

2220ליל כ׳ לעומר

2220

2221הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2221

2222אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אות יו״ד שבשמך הגדול אשר במלואה עולה מספר עשרים. ולְמַֽעַן אות יו״ד שבשם אהי״ה במלואה שמספרה עשרים. ולְמַֽעַן אות יו״ד שבשם שד״י במלואה שמספרה עשרים. ולְמַֽעַן אות יו״ד שבשם אדנ״י במלואה שמספרה עשרים. הושיענו בספירת יום עשרים והצליחנו בספירת יום עשרים.

2222

2223אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש משמות ע״ב שהוא יה״ה שמספרו עשרים. הושיענו בספירת יום עשרים והצליחנו בספירת יום עשרים.

2223

2224אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות של הברכות יאר ה׳ פניו אליך ויחנך שמספרם עשרים. הושיענו בספירת יום עשרים והצליחנו בספירת יום עשרים.

2224

2225אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אות כ׳ של כסא שמספרו עשרים. הושיענו בספירת יום עשרים. והצליחנו בספירת יום עשרים.

2225

2226אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות המילה שניתנה לדורות עשרים. הושיענו בספירת יום עשרים והצליחנו בספירת יום עשרים.

2226

2227אָֽנָּֽא לְמַֽעַן קדושת בית קדשי הקדשים אשר ארכו אמות עשרים. הושיענו בספירת יום עשרים והצליחנו בספירת יום עשרים.

2227

2228אָֽנָּֽא לְמַֽעַן קדושת הקרשים של המשכן אשר היו לפאת נגבה תימנה עשרים. ולפאת צפון עשרים. הושיענו בספירת יום עשרים. והצליחנו בספירת יום עשרים.

2228

2229אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת לאה אמנו אשר אותיות שמה במילואם (למ״ד אל״ף ה״י) עשרה פעמים עשרים. הושיענו בספירת יום עשרים. והצליחנו בספירת יום עשרים.

2229

2230הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2230

2231אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2231

2232אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2232

2233אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2233

2234ליל כ״א שהם שלשה שבועות לעומר

2234

2235הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2235

2236אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שמך הקדוש אהי״ה שעולה מספר אחד ועשרים. הושיענו בספירת יום אחד ועשרים. והצליחנו בספירת יום אחד ועשרים.

2236

2237אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש בי״ט שעולה מספר אחד ועשרים. הושיענו בספירת יום אחד ועשר והצליחנו בספירת יום אחד ועשרים.

2237

2238אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש ודא״י הרמוז בר״ת ויברך דוד את ה׳ שעולח מספרו אחד ועשרים. הושיענו בספירת יום אחד ועשרים והצליחנו בספירת יום אחד ועשרים.

2238

2239אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שמותיך הקדושים אשר בארבע פרשיות דתפילין שהם אחד ועשרים. הושיענו בספירת יום אחד בעשרים והצליחנו בספירת יום אחד ועשרים.

2239

2240הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2240

2241אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2241

2242אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2242

2243אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2243

2244אח״כ יאמר הבקשה של ליל שלישי לעומר ובמקום ימים שלשה יאמר הושיענו בספירת שבועות שלשה ואח״כ יאמר פסוקים אלו:

2244

2245כִּי־תִפְאֶ֣רֶת עֻזָּ֣מוֹ אָ֑תָּה וּ֝בִרְצוֹנְךָ֗ תרים [תָּר֥וּם] קַרְנֵֽינוּ׃

2245

2246תִּתֵּ֣ן לְ֭רֹאשְׁךָ לִוְיַת־חֵ֑ן עֲטֶ֖רֶת תִּפְאֶ֣רֶת תְּמַגְּנֶֽךָּ׃

2246

2247וּֽלְתִתְּךָ֣ עֶלְי֗וֹן עַ֤ל כׇּל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה לִתְהִלָּ֖ה וּלְשֵׁ֣ם וּלְתִפְאָ֑רֶת וְלִֽהְיֹתְךָ֧ עַם־קָדֹ֛שׁ לַיהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר׃

2247

2248נָא גִבּוֹר. דּֽוֹרְשֵֽׁי יִחוּדֶֽךָ. כְּבָבַת שָׁמְרֵם:

2248

2249יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, אב הרחמים שבזכות מצות ספירת העומר אשר ספרנו בשבוע זו שהוא שבוע שלישי לספירת שבעה שבועות יתוקן כל פגם אשר פגמנו אנחנו וכל הבאים משרש נר״ן בכל בחינה ובחינה משבעה בחינות של מוח דעת ז״א. וגם יתוקן מה שפגמנו בכל בחינה משבעה בחינות של חסד שלישי שלו. וגם יתוקן מה שפגמנו בכל בחינה משבעה בחינות של גבורה שלישית דנוקבא שלו.

2249

2250אָֽנָּֽא מלך רחום וחנון לך ה׳ הגדולה והגבורה והתפארת חננו ה׳ חננו לכפר אשר פגמנו ולסלוח אשר חטאנו במדת התפארת ועל אשר היינו מפרידי אלוף ועל אשר נואלנו באכילת נבילות וטריפות והוספנו סרה בגזל וגניבה ופגמנו בשני שלישי תפארת התחתונים וגם בשליש העליון וברוב אולתינו שגינו ומנענו ש״ע נהורין עלאין של אריך אנפין מלהאיר לתפארת וגם על אשר נואלנו ונהגנו קלות ראש בנדרים ופגמנו בחיי המלך וגם על אשר קללנו וצערנו אם ואם וגרמנו סילוק תרין עטרין מרישא דמלכא וגם על אשר היינו הולכי רכיל ומגלי סוד לבלתי הגונים ובדינו הקדמות מסברתינו ופגמנו בגופא דמלכא קדישא. על הכל מחול וסלח לנו לְמַֽעַן רחמיך וחסדיך ולְמַֽעַן מצות ספירת העומר בשבוע שלישי והרי אנחנו מקבלים עלינו מצות עשה על התשובה כַּכָּתוּב וְשַׁבְתָּ֞ עַד־יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ.

2250

2251וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, לְמַֽעַן מצות ספירת העומר אשר ספרנו בשבוע זו. ולְמַֽעַן זְכוּת עבדך יעקב אבינו החתום במדת תפארת. תזכנו להיות מעבדיך הנאמר עליהם יִשְׂרָאֵל אשר בך אתפאר ותזכנו לעסוק בתורתך הקדושה תורת אמת לשמה ותעזרינו על דבר כבוד שמך אמן.

2251

2252תִּקְרַ֤ב רִנָּתִ֣י לְפָנֶ֣יךָ יְהֹוָ֑ה כִּדְבָרְךָ֥ הֲבִינֵֽנִי׃

2252

2253פְּ֭עָמַי הָכֵ֣ן בְּאִמְרָתֶ֑ךָ וְֽאַל־תַּשְׁלֶט־בִּ֥י כׇל־אָֽוֶן׃

2253

2254אַשְׁרֵ֣י אָ֭דָם עֽוֹז־ל֥וֹ בָ֑ךְ מְ֝סִלּ֗וֹת בִּלְבָבָֽם׃

2254

2255רַחֲמֶ֖יךָ רַבִּ֥ים ׀ יְהֹוָ֑ה כְּֽמִשְׁפָּטֶ֥יךָ חַיֵּֽנִי׃

2255

2256תְּהִלַּ֥ת יְהֹוָ֗ה יְֽדַבֶּ֫ר־פִּ֥י וִיבָרֵ֣ךְ כׇּל־בָּ֭שָׂר שֵׁ֥ם קׇדְשׁ֗וֹ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃

2256

2257יִֽהְי֥וּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

2257

2258ליל כ״ב לעומר

2258

2259הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2259

2260אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות התורה שהם שנים ועשרים. הושיענו בספירת יום שנים ועשרים והצליחנו בספירת יום שנים ועשרים

2260

2261אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש אהו״י הרמוז בר״ת את השמים ולא יהיה שמכפרו שנים ועשרים הושיענו בספירת יום שנים ועשרים והצליחנו בספירת יום שנים ועשרים

2261

2262אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש משמות ע״ב שהוא אכא שעולה מכפרו שנים ועשרים הושיענו בספירת יום שנים ועשרים והצליחנו בספירת יום שנים ועשרים.

2262

2263אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש משמות ע״ב שהוא הז״י שעולה מכפרו שנים ועשרים הושיענו בספירת יום שנים ועשרים והצליחנו בספירת יום שנים ועשרים.

2263

2264אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות שמות הקודש של ברכת כהנים (אנקת״ם פכת״ם פספסי״ם דיונכי״ם) שהם שנים ועשרים הושיענו בספירת יום שנים ועשרים והצליחנו בספירת יום שנים ועשרים

2264

2265אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש יאי״א הרמוז בר״ת יקום אלהים יפוצו אויביו ושעולה מכפרו שנים ועשרים הושיענו בספירת יום שנים ועשרים והצליחנו בספירת יום שנים ועשרים.

2265

2266אָֽנָּֽא לְמַֽעַן הקדוש ב״ך שהוא סוד עשר אותיות של שם הוי״ה במלוי אלפין וי״ב אותיות דמלוי שם אדנ״י שעולה מספרו שנים ועשרים הושיענו בספירת יום שנים ועשרים והצליחנו בספירת יום שנים ועשרים.

2266

2267אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שלש עשרה תיקוני דיקנא דאריך אנפין ותשעה תיקוני דיקנא של ז״א שהם שנים ועשרים הושיענו בספירת יום שנים ועשרים והצליחנו בספירת יום שנים ועשרים.

2267

2268אָֽנָּֽא לְמַֽעַן חט״ה העליונה שמספרה עולה שנים ועשרים הושיענו בספירת יום שנים ועשרים והצליחנו בספירת יום שנים ועשרים.

2268

2269אָֽנָּֽא לְמַֽעַן קדושת אותיות טהור שמספרם עולה עשרות שנים ועשרים הושיענו בספירת יום שנים ועשרים והצליחנו בספירת יום שנים ועשרים.

2269

2270הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2270

2271אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2271

2272אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2272

2273אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2273

2274ליל כ״ג לעומר

2274

2275הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2275

2276אָֽנָּֽא לְמַֽעַן קדושת חיה שהיא סוד חכמה שעולה מספרה שלשה ועשרים הושיענו בספירת יום שלשה ועשרים והצליחנו בספירת יום שלשה ועשרים.

2276

2277אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות המלוי של שם הוי״ה בארבעה מלואים של ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן שהם שלשה ועשרים הושיענו בספירת יום שלשה ועשרים והצליחנו בספירת יום שלשה ועשרים.

2277

2278אָֽנָּֽא לְמַֽעַן יסוד הקדוש הנקרא זיו שמספרו שלשה ועשרים הושיענו בספירת יום שלשה ועשרים והצליחנו בספירת יום שלשה ועשרים.

2278

2279אָֽנָּֽא לְמַֽעַן חדוה העליונה שמספרה שלשה ועשרים הושיענו בספירת יום שלשה ועשרים והצליחנו בספירת יום שלשה ועשרים.

2279

2280אָֽנָּֽא לְמַֽעַן חוט של חסד שמספרו שלשה ועשרים ולְמַֽעַן סנהדרי קטנה שהם שלשה ועשרים הושיענו בספירת יום שלשה ועשרים והצליחנו בספירת יום שלשה ועשרים.

2280

2281אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם יג״ל פז״ק שמספרו עולה עשרות שלשה ועשרים ולְמַֽעַן אור זקף גדול שמספרו עולה עשרות שלשה ועשרים הושיענו בספירת יום שלשה ועשרים והצליחנו בספירת יום שלשה ועשרים.

2281

2282הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2282

2283אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2283

2284אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2284

2285אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2285

2286ליל כ״ד לעומר

2286

2287הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2287

2288אָֽנָּֽא לְמַֽעַן תורה נביאים כתובים שהם ארבעה ועשרים הושיענו בספירת יום ארבעה ועשרים והצליחנו בספירת יום ארבעה ועשרים

2288

2289אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש משמות ע״ב שהוא יח״ו שעולה מספרו ארבעה ועשרים הושיענו בספירת יום ארבעה ועשרים והצליחנו בספירת יום ארבעה ועשרים.

2289

2290אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש א״ז ב״ו ג״ה היוצא מפסוק אָ֣ז יָשִֽׁיר־מֹשֶׁה֩ שמספרו עולה ארבעה ועשרים הושיענו בספירת יום ארבעה ואשרים והצליחנו בספירת יום ארבעה ועשרים.

2290

2291אָֽנָּֽא לְמַֽעַן צרופי של שם אדנ״י שהם ארבעה ועשרים ולְמַֽעַן פרקי משנה דשבת שהם ארבעה ועשרים הושיענו בספירת יום ארבעה ועשרים והצליחנו בספירת יום ארבעה ועשרים.

2291

2292אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אורות שליש החסד שהם ארבעה ועשרים הושיענו בספירת יום ארבעה ועשרים והצליחנו בספירת יום ארבעה ועשרים.

2292

2293אָֽנָּֽא לְמַֽעַן יחוד המלכות בפסוק בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד שהוא אותיות ארבעה ועשרים הושיענו בספירת יום ארבעה ועשרים והצליחנו בספירת יום ארבעה ועשרים.

2293

2294אָֽנָּֽא לְמַֽעַן משמרות כהונה שהם ארבעה ועשרים. ומשמרות לויה שהם ארבעה ועשרים והמעמדות שהם ארבעה ועשרים הושיענו בספירת יום ארבעה ועשרים והצליחנו בספירת יום ארבעה ועשרים.

2294

2295אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות רוח ה׳ שמספרם עולה עשרות ארבעה ועשרים הושיענו בספירת יום ארבעה ועשרים והצליחנו בספירת יום ארבעה ועשרים.

2295

2296הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2296

2297אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2297

2298אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2298

2299אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2299

2300ליל כ״ה לעומר

2300

2301הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2301

2302אָֽנָּֽא לְמַֽעַן יחוד שמך הגדול שאנחנו מְיַחֲדִים בְּכָל־יוֹם תָּמִיד וְאוֹמְרִים פַּעֲמַיִם בְּאַהֲבָה שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהֹוָ֥ה ׀ אֶחָֽד׃ אשר אותיותיו המה חמשה ועשרים הושיענו בספירת יום חמשה ועשרים והצליחנו בספירת יום חמשה ועשרים.

2302

2303אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש יה״י שמספרו עולח חמשה ועשרים, ולְמַֽעַן שם הקדוש הי״י שמספרו עולה חמשה ועשרים הושיענו בספירת יום חמשה ועשרים והצליחנו בספירת יום חמשה ועשרים.

2303

2304אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אורות חמשה חסדים שכל אחד כלול מחמשה שהם חמשה ועשרים הושיענו בספירת יום חמשה ועשרים והצליחנו בספירת יום חמשה ועשרים.

2304

2305אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות הברכה של יִשָּׂ֨א יְהֹוָ֤ה ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃ אשר המה חמשה ועשרים הושיענו בספירת יום חמשה ועשרים והצליחנו בספירת יום חמשה ועשרים.

2305

2306אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת יותם בן עוזיהו מלך יהודה אשר היה במלכו בן חמשה ועשרים הושיענו בספירת יום חמשה ועשרים והצליחנו בספירת יום חמשה ועשרים.

2306

2307אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת חזקיהו מלך יהודה אשר היה במלכו בן חמשה ועשרים הושיענו בספירת יום חמשה ועשרים והצליחנו בספירת יום חמשה ועשרים.

2307

2308אָֽנָּֽא לְמַֽעַן סוד שלשה יחודים שהם הוי ה אהי״ה. הוי״ה אלהי״ם. הוי״ה אדנ״י. שעולה מספרם עשרות חמשה ועשרים. הושיענו בספירת יום חמשה ועשרים והצליחנו בספירת יום חמשה ועשרים.

2308

2309הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2309

2310אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2310

2311אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2311

2312אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2312

2313ליל כ״ו לעומר

2313

2314הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2314

2315אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות שמך הגדול הוי״ה שמספרם ששה ועשרים הושיענו בספירת יום ששה ועשרים והצליחנו בספירת יום ששה בעשרים.

2315

2316אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש יאה״י שעולה מספר ששה ועשרים הושיענו בספירת יום ששה ועשרים והצליחנו בספירת יום ששה ועשרים.

2316

2317אָֽנָּֽא לְמַֽעַן הלל הגדול אשר פסוקיו ששה ועשרים הושיענו בספירת יום ששה ועשרים והצליחנו בספירת יום ששה ועשרים

2317

2318אָֽנָּֽא לְמַֽעַן עשרה שמות הקדושים משמך הגדול אשר מספרם עולה עשרות ששה ועשרים הושיענו בספירת יום ששה ועשרים והצליחנו בספירת יום ששה ועשרים.

2318

2319אָֽנָּֽא לְמַֽעַן סוד העמקים הנרמזים בפסוק ממעמקים קראתיך ה׳ שמספרם עולה עשרות ששה ועשרים הושיענו בספירת יום ששה ועשרים והצליהנו בספירת יום ששה ועשרים.

2319

2320הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2320

2321אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2321

2322אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2322

2323אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2323

2324ליל כ״ז לעומר

2324

2325הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2325

2326אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש אוֹחֲזָה הרמוז בפסוק אוחזה בסנסניו שעולה מכפרו שבעה ועשרים הושיענו בספירת יום שבעה ועשרים והצליחנו בספירת יום שבעה ועשרים.

2326

2327אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש האכ״א הרמוז בס״ת אעברה נא בארצך לא שעולה מכפר שבעה ועשרים הושיענו בספירת יום שבעה ועשרים והצליחנו בספירת יום שבעה ועשרים.

2327

2328אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות מלוי המלוי של שם אהי״ה שהם שבעה ועשרים הושיענו בספירת יום שבעה ועשרים והצליחנו בספירת יום שבעה ועשרים.

2328

2329אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש משמות ע״ב שהוא שעולה מספר שבעה ועשרים הושיענו בספירת יום שבעה ועשרים והצליחנו בספירת יום שבעה ועשרים.

2329

2330אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות התורה עם חמש אותיות מנצפ״ך שהם שבעה ועשרים הושיענו בספירת יום שבעה ועשרים והצליחנו בספירת יום שבעה ועשרים.

2330

2331הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2331

2332אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2332

2333אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2333

2334אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2334

2335ליל כ״ח שהם ארבעה שבועות לעומר

2335

2336הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2336

2337אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות שמך הגדול במלוי מלואו שעולה שמונה ועשרים הושיענו בספירת יום שמונה ועשרים והצליחנו בספירת יום שמונה ועשרים.

2337

2338אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אור עליון הנקרא כח אשר מספרו שמונה ועשרים הושיענו בספירת יום שמונה ועשרים והצליחנו בספירת יום שמונה ועשרים.

2338

2339אָֽנָּֽא לְמַֽעַן כח אדנ״י שהוא סוד שבעה שמות הוי״ה שבשבעה ספירות אשר אותיותיהם שמונה ועשרים הושיענו בספירת יום שמונה ועשרים והצליחנו בספירת יום שמונה ועשרים.

2339

2340אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אורות שתי י״ד שעולה מספרם שמונה ועשרים הושיענו בספירת יום שמונה ועשרים והצליחנו בספירת יום שמונה ועשרים.

2340

2341הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2341

2342אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2342

2343אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2343

2344אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2344

2345אח״כ יאמר הבקשה של ד׳ לעומר ובמקום ימים ארבעה יאמר שבועות ארבעה ואח״כ יאמר:

2345

2346יְ֘הֹוָ֤ה אֱלֹהִ֣ים צְבָא֣וֹת הֲשִׁיבֵ֑נוּ הָאֵ֥ר פָּ֝נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה׃

2346

2347תּֽוֹדִיעֵנִי֮ אֹ֤רַח חַ֫יִּ֥ים שֹׂ֣בַע שְׂ֭מָחוֹת אֶת־פָּנֶ֑יךָ נְעִמ֖וֹת בִּימִינְךָ֣ נֶֽצַח׃

2347

2348בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם. רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ. תָּמִיד גָּמְלֵם:

2348

2349יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, אב הרחמים שבזכות מצות ספירת העומר אשר ספרנו בשבוע זו שהוא שבוע רביעי לספירת שבעה שבועות יתוקן כל פגם אשר פגמנו אנחנו והבאים משרש נר״ן בכל בחינה ובחינה משבעה בחינות של מוח דעת ז״א וגם יתוקן מה שפגמנו בכל בבחינה משבעה בחינות של חסד רביעי שלו. וגם יתוקן מה שפגמנו בכל בחינה משבעה בחינות של גבורה רביעית דנוקבא שלו.

2349

2350אָֽנָּֽא מלך רחום וחנון לך ה׳ הגדולה והגבורה והתפארת והנצח חננו ה׳ חננו לכפר על אשר פגמנו ולסלוח על אשר חטאנו במדת הנצח ועל אשר חטאנו בביטול תורתך הקדושה שנתת לנו ע״י משה עבדך ועל אשר למדנו תורה שלא לשמה ועל אשר הפסקנו למודינו לדברים בטלים. על הכל תמחול ותסלח לנו לְמַֽעַן רחמיך וחסדיך ולְמַֽעַן מצות ספירת העומר בשבוע הרביעי וַהֲרֵי אֲנַֽחְנוּ מְקַבְּלִים עָלֵֽינוּ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל הַתְּשׁוּבָה כַּכָּתוּב וְשַׁבְתָּ֞ עַד־יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ. והרי אנחנו מתחרטים על כל אשר חטאנו עוינו ופשענו ואתה בטובך תקבלנו בתשובה כי ימינך פשוטה לקבל שבים.

2350

2351וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שתעשה לְמַֽעַן מצות ספירת העומר אשר ספרנו בשבוע זו ולְמַֽעַן זְכוּת משה נביאך החתום במדת הנצח תאיר עינינו בתורתיך ואחרי מצותיך תרדוף נפשנו ונשמחה ונראה נעימות בימינך נצח. ונזכח לנצח את אויבינו ותסתום פה המקטרגים עלינו ונהיה אהובים למעלה ונחמדים למטה ותעזרנו על דבר כבוד שמך אמן.

2351

2352נוֹדָ֣ע בִּיהוּדָ֣ה אֱלֹהִ֑ים בְּ֝יִשְׂרָאֵ֗ל גָּד֥וֹל שְׁמֽוֹ׃

2352

2353צֶ֭דֶק לְפָנָ֣יו יְהַלֵּ֑ךְ וְיָשֵׂ֖ם לְדֶ֣רֶךְ פְּעָמָֽיו׃

2353

2354חׇנֵּ֥נִי אֲדֹנָ֑י כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ אֶ֝קְרָ֗א כׇּל־הַיּֽוֹם׃

2354

2355יִֽהְי֥וּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

2355

2356ליל כ״ט לעומר

2356

2357הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2357

2358אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות שמותיך הקדושים י״ה יהו״ה אהי״ה אדנ״י א״ל אלהי״ם שד״י צבאו״ת שהם אותיות תשעה ועשרים הושיענו בספירת יום תשעה ועשרים והצליחנו בספירת יום תשעה ועשרים.

2358

2359אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות שבעה שמות המרגלאן שהם תשעה ועשרים הושיענו בספירת יום תשעה ועשרים והצליחנו בספירת יום תשעה ועשרים.

2359

2360אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת חזקיהו עבדך אשר מלך בירושלים שנים תשעה ועשרים הושיענו בספירת יום תשעה ועשרים והצליחנו בספירת יום תשעה ועשרים.

2360

2361הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2361

2362אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2362

2363אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2363

2364אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2364

2365ליל שלשים לעומר

2365

2366הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2366

2367אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם י״ה הקדוש במלואו יו״ד ה״ה שעולה מספר שלשים הושיענו בספירת יום שלשים והצליחנו בכפירת יום שלשים.

2367

2368אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש משמות ע״ב שהוא י׳ י׳ י׳ שמספרו שלשים הושיענו בספירת יום שלשים והצליחנו בספירת יום שלשים

2368

2369אָֽנָּֽא לְמַֽעַן קדושת בית מקדשך שבנה שלמה אשר קומתו שלשים. הושיענו בספירת יום שלשים והצליחנו בספירת יום שלשים.

2369

2370אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת יוסף הצדיק אשר יצא מבית האסורים ועמד לפני פרעה בהיותו בן שלושים הושיענו בספירת יום שלשים והצליחנו בספירת יום שלשים.

2370

2371אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת דוד בן ישי עבדך אשר מלך בחברון בן שלשים הושיענו בספירת יום שלשים והצליחנו בספירת יום שלשים.

2371

2372אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם מצפ״ץ שמספרו עשרות שלושים. הושיענו בספירת יום שלושים והצליחנו בספירת יום שלשים.

2372

2373אָֽנָּֽא לְמַֽעַן יסוד המחבר הספירות זה בזה וההיכלות זה בזה (הדרניא״ל) שמספרו עשרות שלשים הושיענו בספירת יום שלשים והצליחנו בספירת יום שלשים.

2373

2374הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2374

2375אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2375

2376אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2376

2377אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2377

2378ליל אחד ושלושים יום לעומר

2378

2379הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2379

2380אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם א״ל הקדוש שמספרו אחד ושלושים. הושיענו בספירת יום אחד ושלושים. והצליחנו בספירת יום אחד ושלושים.

2380

2381אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש ייא״י שהוא ברחל שעולה מספרו אחד ושלושים. ולְמַֽעַן שם הקדוש איי״י שהוא בלאה שעולה מספרו אחד ושלושים הושיענו בספירת יום אחד ושלושים והצליחנו בספירת יום אחד ושלושים.

2381

2382אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות של ארבעה שמות יה״ו דמילוי ע״ב ומלוי ס״ג ומילוי מ״ה ומלוי ב״ן שהם אחד ושלושים. הושיענו בספירת יום אחד ושלושים והצליחנו בספירת יום אחד ושלושים

2382

2383אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת יאשיהו עבדך אשר מלך בירושלים שנים אחד ושלושים. הושיענו בספירת יום אחד ושלושים והצליחנו בספירת יום אחד ושלושים

2383

2384אָֽנָּֽא לְמַֽעַן עשרה שמות א״ל הקדוש שמספרם עולה עשרות אחד ושלושים הושיענו בספירת יום אחד ושלושים והצליחנו בספירת יום אחד ושלושים.

2384

2385אָֽנָּֽא לְמַֽעַן ש״י עולמות הקדושים שמספרם עולת עשרות אחד ושלושים הושיענו בספירת יום אחד ושלושים והצליחנו בספירת יום אחד ושלושים.

2385

2386הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2386

2387אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2387

2388אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2388

2389אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2389

2390ליל שנים ושלושים לעומר

2390

2391הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2391

2392אָֽנָּֽא לְמַֽעַן נתיבות החכמה שהם שנים ושלושים. הושיענו בספירת יום שנים ושלושים והצליחנו בספירת יום שנים ושלושים.

2392

2393אָֽנָּֽא לְמַֽעַן כבוד העליון שמכפרו שנים ושלושים. הושיענו בספירת יום שנים ושלושים והצליחנו בספירת יום שנים ושלושים.

2393

2394אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות ארבע שמות אה״י הקדושים במלואם שהם שנים ושלושים. הושיענו בספירת יום שנים ושלושים והצליחנו בספירת יום שנים ושלושים.

2394

2395אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות יו״ד ו״ו שבשמך הגדול במילואם שהם מספר שנים ושלושים הושיענו בספירת יום שנים ושלושים והצליחנו בספירת יום שנים ושלושים.

2395

2396אָֽנָּֽא לְמַֽעַן הארת שמונה מוחין המתגלים בלב שהם שמונה שמות אשר אותיותיהם שנים ושלושים הושיענו בספירת יום שנים ושלושים והצליחנו בספירת יום שנים ושלושים

2396

2397אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת התורה הקדושה המתחלת באות ב׳ ומסיימת באות ל׳ שהם מספר שנים ושלושים הושיענו בספירת יום שנים ושלושים והצליחנו בספירת יום שנים ושלושים.

2397

2398אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש לב בנקוד קבוץ וקמץ הרמוז בתיבת לב שבסוף ספר מלאכי שמספרו שנים ושלושים הושיענו בספירת יום שנים ושלושים והצליחנו בספירת יום שנים ושלושים.

2398

2399אָֽנָּֽא לְמַֽעַן צרופים של שמות ארבע נהרות גן עדן שהם שמות שנים ושלושים הושיענו בספירת יום שנים ושלושים והצליחנו בספירת יום שנים ושלושים

2399

2400אָֽנָּֽא לְמַֽעַן חסד אַבְרָהָם שמספרו עשרות שנים ושלושים הושיענו בספירת יום שנים ושלושים והצליחנו בספירת יום שנים ושלושים.

2400

2401הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2401

2402אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2402

2403אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2403

2404אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2404

2405ליל שלושה ושלושים יום לעומר

2405

2406הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2406

2407אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות כד״ט משם אכדט״ם שהם חלוף אותיות לה״י משם אלהים שעולה מספרם שלשה ושלשים הושיענו בספירת יום שלשה ושלשים והצליחנו בספירת יום שלשה ושלשים.

2407

2408אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת דוד עבדך משיחיך אשר מלך בירושלים שנים שלשה ושלשים הושיענו בספירת יום שלשה ושלשים והצליחנו בספירת יום שלשה ושלשים.

2408

2409אָֽנָּֽא לְמַֽעַן יסוד המלכות הנקרא ג״ל כַּכָּתוּב גַּ֥ל נָע֖וּל מַעְיָ֥ן חָתֽוּם. שמספרו שלשה ושלשים הושיענו בספירת יום שלשה ושלשים והצליחנו בספירת יום שלשה ושלושים.

2409

2410אָֽנָּֽא לְמַֽעַן סוד דם טוהר שהוא נמשך ימים שלשה ושלושים הושיענו בספירת יום שלשה ושלשים והצליחנו בספירת יום שלשה ושלשים.

2410

2411אָֽנָּֽא לְמַֽעַן בית המקדש שיבנה במהרה בימינו שֶׁכָּתוּב בּוֹ וְהַצְּלָעוֹת֩ צֵלָ֨ע אֶל־צֵלָ֜ע שלש ושלושים הושיענו בספירת יום שלשה ושלושים והצליחנו בספירת יום שלשה ושלשים.

2411

2412אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות יו״ד וא״ו שבשמך הגדול במילואם שמספרם שלשה ושלושים. הושיענו בספירת יום שלשה ושלשים והצליחנו בספירת יום שלשה ושלשים.

2412

2413אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות ה״א יו״ד ה״א שבשם אהי״ה במילואם באלפין שמספרם שלשה ושלשים הושיענו בספירת יום שלשה ושלשים והצליחנו בספירת יום שלשה ושלשים.

2413

2414אָֽנָּֽא לְמַֽעַן סוד צמר העליון הקדוש הנמשך מן אריך אנפין שעולה מספרו עשרות שלשה ושלשים הושיענו בספירת שלשה ושלשים והצליחנו בספירת יום שלשה ושלשים.

2414

2415אָֽנָּֽא לְמַֽעַן לאה הנקראת ענוה ורחל הנקראת צדקה שמספרם עשרות שלשה ושלשים הושיענו בספירת יום שלשה ושלשים. והצליחנו בספירת יום שלשה ושלשים.

2415

2416אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אור פזר גדול שעולה מספרו עשרות שלשה ושלשים הושיענו בספירת יום שלשה ושלשים והצליחנו בספירת יום שלשה ושלשים.

2416

2417אָֽנָּֽא ה׳ לְמַֽעַן אותיות אל״ף כ״ף דל״ת טי״ת מ״ם שהם סוד חמשה גבורות דגדלות אשר אותיות אלו במילואם עולים מספר שלום ברכה טובה חיים חן חסד רחמים חדוה. תשפיע לי ולבני ביתי ולכל יִשְׂרָאֵל שפע שלום ברכה טובה חיים חן חסד רחמים חדוה. עשה לְמַֽעַן אמתך עשה לְמַֽעַן כבודך עשה לְמַֽעַן דתך עשה לְמַֽעַן טובך עשה לְמַֽעַן מלכותך.

2417

2418אל״ף

2418

2419אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2419

2420אֱֽלֹהִ֗ים יְחׇנֵּ֥נוּ וִיבָרְכֵ֑נוּ יָ֤אֵֽר פָּנָ֖יו אִתָּ֣נוּ סֶֽלָה׃

2420

2421אֶ֭רֶץ נָתְנָ֣ה יְבוּלָ֑הּ יְ֝בָרְכֵ֗נוּ אֱלֹהִ֥ים אֱלֹהֵֽינוּ׃

2421

2422אֱלֹהִ֥ים לְהַצִּילֵ֑נִי יְ֝הֹוָ֗ה לְעֶזְרָ֥תִי חֽוּשָׁה׃

2422

2423אֲ֭נִי אֶל־אֱלֹהִ֣ים אֶקְרָ֑א וַ֝יהֹוָ֗ה יוֹשִׁיעֵֽנִי׃

2423

2424כ״ף

2424

2425כִּֽי־עִ֭מְּךָ מְק֣וֹר חַיִּ֑ים בְּ֝אוֹרְךָ֗ נִרְאֶה־אֽוֹר׃

2425

2426כִּֽי־אַ֭תָּה תָּאִ֣יר נֵרִ֑י יְהֹוָ֥ה אֱ֝לֹהַ֗י יַגִּ֥יהַּ חׇשְׁכִּֽי׃

2426

2427כִּֽי־סַלְעִ֣י וּמְצֽוּדָתִ֣י אָ֑תָּה וּלְמַ֥עַן שִׁ֝מְךָ֗ תַּֽנְחֵ֥נִי וּֽתְנַהֲלֵֽנִי׃

2427

2428כִּֽי־אַתָּ֥ה תִקְוָתִ֑י אֲדֹנָ֥י יֱ֝הֹוִ֗ה מִבְטַחִ֥י מִנְּעוּרָֽי׃

2428

2429כִּ֥י גָ֘בַ֤ר עָלֵ֨ינוּ ׀ חַסְדּ֗וֹ וֶאֱמֶת־יְהֹוָ֥ה לְעוֹלָ֗ם הַֽלְלוּיָֽהּ׃

2429

2430דל״ת

2430

2431דְּרָכֶ֣יךָ יְ֭הֹוָה הוֹדִיעֵ֑נִי אֹ֖רְחוֹתֶ֣יךָ לַמְּדֵֽנִי׃

2431

2432דֶּרֶךְ־פִּקּוּדֶ֥יךָ הֲבִינֵ֑נִי וְ֝אָשִׂ֗יחָה בְּנִפְלְאוֹתֶֽיךָ׃

2432

2433דֶּֽרֶךְ־מִצְוֺתֶ֥יךָ אָר֑וּץ כִּ֖י תַרְחִ֣יב לִבִּֽי׃

2433

2434דֶּֽרֶךְ־שֶׁ֭קֶר הָסֵ֣ר מִמֶּ֑נִּי וְֽתוֹרָתְךָ֥ חׇנֵּֽנִי׃

2434

2435דָּבְקָ֣ה נַפְשִׁ֣י אַחֲרֶ֑יךָ בִּ֗֝י תָּמְכָ֥ה יְמִינֶֽךָ׃

2435

2436טי״ת

2436

2437טוֹב־יְהֹוָ֥ה לַכֹּ֑ל וְ֝רַחֲמָ֗יו עַל־כׇּל־מַעֲשָֽׂיו׃

2437

2438ט֗וֹב לַחֲס֥וֹת בַּיהֹוָ֑ה מִ֝בְּטֹ֗חַ בָּאָדָֽם׃

2438

2439ט֗וֹב לַחֲס֥וֹת בַּיהֹוָ֑ה מִ֝בְּטֹ֗חַ בִּנְדִיבִֽים׃

2439

2440טוֹב־אַתָּ֥ה וּמֵטִ֗יב לַמְּדֵ֥נִי חֻקֶּֽיךָ׃

2440

2441ט֤וּב טַ֣עַם וָדַ֣עַת לַמְּדֵ֑נִי כִּ֖י בְמִצְוֺתֶ֣יךָ הֶאֱמָֽנְתִּי׃

2441

2442מ״ם

2442

2443מַה־יָּקָ֥ר חַסְדְּךָ֗ אֱלֹ֫הִ֥ים וּבְנֵ֥י אָדָ֑ם בְּצֵ֥ל כְּ֝נָפֶ֗יךָ יֶחֱסָיֽוּן׃

2443

2444מָ֤ה רַֽב־טוּבְךָ֮ אֲשֶׁר־צָפַ֢נְתָּ לִּירֵ֫אֶ֥יךָ פָּ֭עַלְתָּ לַחֹסִ֣ים בָּ֑ךְ נֶ֗֝גֶד בְּנֵ֣י אָדָֽם׃

2444

2445מַה־תִּשְׁתּ֬וֹחֲחִ֨י ׀ נַפְשִׁי֮ וּֽמַה־תֶּהֱמִ֢י עָ֫לָ֥י

2445

2446הוֹחִ֣ילִי לֵ֭אלֹהִים כִּי־ע֣וֹד אוֹדֶ֑נּוּ יְשׁוּעֹ֥ת פָּ֝נַ֗י וֵאלֹהָֽי׃

2446

2447מָה־אָשִׁ֥יב לַיהֹוָ֑ה כׇּֽל־תַּגְמוּל֥וֹהִי עָלָֽי׃

2447

2448מָה־רַבּ֬וּ מַעֲשֶׂ֨יךָ ׀ יְֽהֹוָ֗ה כֻּ֭לָּם בְּחׇכְמָ֣ה עָשִׂ֑יתָ מָלְאָ֥ה הָ֝אָ֗רֶץ קִנְיָנֶֽךָ׃

2448

2449אָֽנָּֽא ה׳ לְמַֽעַן זְכוּת עבדך הצדיק רבי שמעון בן יוחאי שהיה בחינת יסוד יוסף צדיק ה׳ ועולה מספר שמו במספר יסוד יוסף צדיק ה׳ יתוקן מה שפגמנו במדת יסוד יוסף צדיק ה׳ וימשך לנו טוב וחן וחסד וברכה ושלום מן יסוד יוסף צדיק ה׳.

2449

2450אָֽנָּֽא ה׳ לְמַֽעַן זְכוּת עבדך הצדיק רבי שמעון בן יוחאי שעולה מספר שמו כמספר שני רגל יתוקן מה שפגמנו בעון משכב זכור בשני בחינות רגל וימשך לנו שפע חיים טובים ברכה ושלום חן וחסד ורחמים מזווג חכמה ובינה שהם הוי״ה במלוי יודי״ן (יו״ד ה״י וי״ו ה״י) ואהי״ה במלוי יודי״ן (אל״ף ה״י יו״ד ה״י) דשתי בחינות (י״א ה״ה ו״י ה״ה) (א״י ה״ה י״ו ה״ה) שיזדווגו זווג עליון במקומם העליון הקדוש.

2450

2451אָֽנָּֽא ה׳ לְמַֽעַן זְכוּת עבדך הצדיק רבי שמעון בן יוחאי שעולה מספר שמו כמספר עולם היצירה יתוקן מה שפגמנו בעולם היצירה וימשך לנו טובה וברכה ושלום משם הקדוש אל ה׳ שהוא הרוחניות של עולם היצירה ויהיה לנו כח ואומץ ויכולת שתעלה נפשנו מן עולם עשיה אל עולם היצירה ויאיר אות ו׳ שבשמך הגדול באורות עליונים וחסדים גדולים ותעשה עמנו אות לטובה אות לברכה אות לישועה אות לרחמים יראו שונאינו ויבושו יחזו אויבינו ויכלמו כי אתה ה׳ עזרתנו ונחמתנו.

2451

2452אָֽנָּֽא ה׳ לְמַֽעַן זְכוּת עבדך הצדיק רבי שמעון בן יוחאי שעולה מספר שמו כמספר כסא שכינה יתוקן מה שפגמנו בכסא שכינה ותזכך ותאיר נפשינו ויהיה בה תוספת כח והארה עליונה להיות מדור וכסא לאור השכינה.

2452

2453אָֽנָּֽא ה׳ לְמַֽעַן זְכוּת עבדך הצדיק רבי שמעון בן יוחאי שעולה שמו מספר ארבע מאות וששים וששה יתוקן מה שפגמנו בהרהורים שעולים מספר ארבע מאות וששים וששה ונהיה מוצלים מן מכות שהם מספר ארבע מאות וששים וששה ויתוקנו ויזדככו הכליות שהם מספר ארבע מאות וששים וששה וימשך לנו מהם עצה טובה ונכונה וישרה תמיד.

2453

2454ליל ארבעה ושלושים יום לעומר

2454

2455הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2455

2456אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש בוכו שעולה מספרו ארבעה ושלושים הושיענו בספירת יום ארבעה ושלושים והצליחנו בספירת יום ארבעה ושלושים

2456

2457אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מדות חכמה בינה דעת חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד אשר אותיותיהם המה ארבעה ושלושה הושיענו בספירת יום ארבעה ושלושים והצליחנו בספירת יום ארבעה ושלושים.

2457

2458אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שמך הגדול הוי״ה ושמך הקדוש שדי שמספרם עשרות ארבעה ושלושים הושיענו בספירת יום ארבעה ושלושים. והצליחנו בספירת יום ארבעה ושלושים.

2458

2459אָֽנָּֽא לְמַֽעַן בירור נצוצות רפ״ח וב״ן אשר מספרם עולה עשרות ארבעה ושלושים הושיענו בספירת יום ארבעה ושלושים והצליחנו בספירת יום ארבעה ושלושים.

2459

2460אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת התורה שנקראת ספר שעולה מספר עשרות ארבעה ושלושים הושיענו בספירת יום ארבעה ושלושים והצליחנו בספירת יום ארבעה ושלושים.

2460

2461אָֽנָּֽא לְמַֽעַן חמשה פעמים חיים שעולה מספרם עשרות ארבעה ושלושים הושיענו בספירת יום ארבעה ושלושים והצליחנו בספירת יום ארבעה ושלושים

2461

2462הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2462

2463אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2463

2464אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2464

2465אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2465

2466ליל חמשה ושלושים יום לעומר

2466

2467הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2467

2468אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם י״ה הקדוש במלואו יו״ד ה״י שעולה מספר חמשה ושלושים הושיענו בספירת יום חמשה ושלושים והצליחנו בספירת יום חמשה ושלושים

2468

2469אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש (אגל״א) הרמוז בר״ת אתה גבור לעולם אדני שמספרו עולה חמשה ושלשים. הושיענו בספירת יום חמשה ושלושים והצליחנו בספירת יום חמשה ושלושים

2469

2470אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש אל״ד הרמוז בר״ת אמור לצרותינו די שהוא מספר חמשה ושלושים. הושיענו בספירת יום חמשה ושלושים והצליחנו בספירת יום חמשה ושלושים

2470

2471אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות שם אדנ״י הקדוש במלוי מלואו שהם חמשה ושלושים הושיענו בספירת יום חמשה ושלושים והצליחנו בספירת יום חמשה ושלושים.

2471

2472אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש לֻ״הָ בנקוד קבוץ וקמץ הרמוז בתיבת לה שבסוף ספר משלי לשמספרו עולה חמשה ושלושים הושיענו בספירת יום חמשה ושלושים והצליחנו בספירת יום חמשה ושלושים

2472

2473אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות חסד לאברהם שמספרם עולה עשרות חמשה ושלושים הושיענו בספירת יום חמשה ושלושים והצליחנו בספירת יום חמשה ושלושים

2473

2474הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2474

2475אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2475

2476אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2476

2477אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2477

2478אח״כ יאמר הבקשה המיוסדת לעיל במספר יום חמשה לעומר ובמקום יום חמשה יאמר הושיענו בספירת חמשה שבועות והצליחנו בספירת חמשה שבועות

2478

2479יְהֹוָ֤ה אֲדֹנֵ֗ינוּ מָֽה־אַדִּ֣יר שִׁ֭מְךָ בְּכׇל־הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֥ר תְּנָ֥ה ה֝וֹדְךָ֗ עַל־הַשָּׁמָֽיִם׃

2479

2480גָּד֣וֹל כְּ֭בוֹדוֹ בִּישׁוּעָתֶ֑ךָ ה֥וֹד וְ֝הָדָר תְּשַׁוֶּ֥ה עָלָֽיו׃

2480

2481חֲסִין קָדוֹשׁ. בְּרֹב טֽוּבְךָֽ. נַהֵל עֲדָתֶֽךָ:

2481

2482יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, אב הרחמים שבזכות מצוה ספירת העומר אשר ספרנו בשבוע זו שהוא שבוע חמישי לספירת חמשה שבועות יתוקן כל פגם אשר פגמנו אנחנו והבאים משרש נר״ן בכל בחינה ובחינה משבעה בחינות של מוח חכמת ז״א וגם יתוקן מה שפגמנו בכל בחינה משבעה בחינות של גבורה חמישית של הנוקבא שלו.

2482

2483אָֽנָּֽא ה׳ מלך רחום וחנון לך ה׳ הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד חננו ה׳ חננו לכפר לנו על אשר פגמנו ולסלוח על אשר חטאנו ולא כבדנו את התורה ולומדיה ולא החזקנו ולא אמצנו ברכים כושלות ברכי דרבנן דשלהי ועל אשר הלכנו בעצת רשעים והיינו מהולכי רכיל ורגלינו לרע רצו על הכל תמחול ותסלח לנו לְמַֽעַן רחמיך וחסדיך ולְמַֽעַן מצות ספירת העומר בשבוע החמישי וַהֲרֵי אֲנַֽחְנוּ מְקַבְּלִים עָלֵֽינוּ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל הַתְּשׁוּבָה כַּכָּתוּב וְשַׁבְתָּ֞ עַד־יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ. והרי אנחנו מתחרטים על כל אשר חטאנו עוינו ופשענו ואתה בטובך תקבלנו בתשובה כי ימינך פשוטה לקבל שבים.

2483

2484וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שתעשה לְמַֽעַן רחמיך ולְמַֽעַן מצות ספירת העומר אשר ספרנו בשבוע זו ולְמַֽעַן זְכוּת אהרן כהנך החתום במידת הוד ותזכנו לעבוד עבודת הקודש בקדושה ובטהרה ותזכנו לכבד לומדי תורה ולרוץ לדבר מצוה ותזכנו להיות מתלמדיו של אהרן לאהוב שלום ולרדוף שלום ולבקש שלום ולשים שלום בפמלייא של מעלה ובפמלייא של מטה ולא נאסור את המותר ולא נתיר את האסור ולא תעלה קנאתנו על לב אדם ולא קנאת אדם תעלה על לבנו ולא נבוש ולא נכלם ולא נכשל לעולם ועד ותעשה עמנו אות לטובה וּתְקַיֵּם בָּֽנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב אַל־יִתֵּ֣ן לַמּ֣וֹט רַגְלֶ֑ךָ אַל־יָ֝נ֗וּם שֹׁמְרֶֽךָ׃ וּבָ֤א לְצִיּוֹן֙ גּוֹאֵ֔ל. גָּד֣וֹל כְּ֭בוֹדוֹ בִּישׁוּעָתֶ֑ךָ ה֥וֹד וְ֝הָדָר תְּשַׁוֶּ֥ה עָלָֽיו׃ ויתעורר רוח הרביעי דצדק תחתון דהוד דאריך אנפין והמלך המשיח ירום ונשא וגבה מאד. וְנָחָ֥ה עָלָ֖יו ר֣וּחַ יְהֹוָ֑ה ר֧וּחַ חׇכְמָ֣ה וּבִינָ֗ה ר֤וּחַ עֵצָה֙ וּגְבוּרָ֔ה ר֥וּחַ דַּ֖עַת וְיִרְאַ֥ת יְהֹוָֽה׃ ויתעלה אור הלבנה ונשיג ונבין בחכמה ומלאה הארץ דעה את ה׳ במהרה בימנו אמן.

2484

2485הַשָּׂ֣ם נַ֭פְשֵׁנוּ בַּחַיִּ֑ים וְלֹֽא־נָתַ֖ן לַמּ֣וֹט רַגְלֵֽנוּ׃

2485

2486וַיְהִ֬י יְהֹוָ֣ה לִ֣י לְמִשְׂגָּ֑ב וֵ֝אלֹהַ֗י לְצ֣וּר מַחְסִֽי׃

2486

2487דֶּֽרֶךְ־מִצְוֺתֶ֥יךָ אָר֑וּץ כִּ֖י תַרְחִ֣יב לִבִּֽי׃

2487

2488יִֽהְי֥וּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

2488

2489ליל ששה ושלושים יום לעומר

2489

2490הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2490

2491אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מלוי צירוף יו״ד ח״י וי״ו שעולה מספר ששה ושלושים הושיענו בספירת יום ששה ושלושים והצליחנו בספירת יום ששה ושלושים

2491

2492אָֽנָּֽא לְמַֽעַן רבוע שם אהו״ה שבדעת הרמוז בר״ת את השמים ואת הארץ כזה (א׳ א״ה אה״ו אהו״ה) שעולה מספרו ששה ושלושים הושיענו בספירת יום ששה ושלושים והצליחנו בספירת יום ששה ושלושים

2492

2493אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת לאה אמנו שעולה מספר שמה ששה ושלושים הושיענו בספירת יום ששה ושלושים והצליחנו בספירת יום ששה ושלושים. בזכות הצדיקים הנמצאים בכל דור שהם ששה ושלושים. ולְמַֽעַן המסכתות שהם ששה ושלושים ולְמַֽעַן הכריתות שהם ששה ושלושים הושיענו בספירת יום ששה ושלושים והצליחנו בספירת יום ששה ושלושים

2493

2494אָֽנָּֽא לְמַֽעַן חמשה פעמים חסד שמספרם עולה עשרות ששה ושלושים הושיענו בספירת יום ששה ושלושים והצליחנו בספירת יום ששה ושלושים.

2494

2495אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות רוח חכמה ובינה שעולה מספרם עשרות ששה ושלושים הושיענו בספירת יום ששה ושלושים והצליחנו בספירת יום ששה ושלושים

2495

2496הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2496

2497אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2497

2498אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2498

2499אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2499

2500ליל שבעה ושלושים יום לעומר

2500

2501הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2501

2502אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות המלוי של שמך הגדול שהוא מלוי ס״ג שעולה שבעה ושלושים הושיענו בספירת יום שבעה ושלושים והצליחנו בספירת יום שבעה ושלושים.

2502

2503אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אור היחידה שעולה מספרה שבעה ושלושים ולְמַֽעַן אור ההבל הקדוש שעולה מספר שמו שבעה ושלושים הושיענו בספירת יום שבעה ושלושים הושיענו בספירת יום שבעה ושלשים והצליחנו בספירת יום שבעה ושלשים.

2503

2504אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת הֶבֶל בן אדה״ר שעולה מספר שמו שבעה ושלושים ולְמַֽעַן זְכוּת יצחק אע״ה שנעקד ע״ג המזבח בהיות שנותיו שבעה ושלושים הושיענו בספירת יום שבעה ושלושים והצליחנו בספירת יום שבעה ושלושים.

2504

2505אָֽנָּֽא לְמַֽעַן בכיה של רחל אמנו שעולה מספר שבעה ושלושים ולְמַֽעַן בכיה של כל הצדיקים שעולה מספר שבעה ושלשים הושיענו בספירת יום שבעה ושלושים והצליחנו בספירת יום שבעה ושלושים.

2505

2506אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות יחוד התפילין שהם י״ה ה״ו ה״ו שעולה מספרם שבעה ושלושים הושיענו בספירת יום שבעה ושלושים והצליחנו בספירת יום שבעה ושלושים.

2506

2507אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות וי״ו ה״י שבשמך הגדול במלואם שעולים מספר שבעה ושלושים הושיענו בספירת יום שבעה ושלושים והצליחנו בספירת יום שבעה ושלשים.

2507

2508אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש משמות ע״ב שהוא לא״ו שעולה מספרו שבעה ושלושים הושיענו בספירת יום שבעה ושלשים והצליחנו בספירת יום שבעה ושלשים.

2508

2509אָֽנָּֽא לְמַֽעַן ש״ע נהורין אשר מספרם עולה עשרות שבעה ושלשים ולְמַֽעַן ערבי נחל שמספרם עשרות שבעה ושלושים הושיענו בספירת יום שבעה ושלושים והצליחנו בספירת יום שבעה ושלשים.

2509

2510הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2510

2511אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2511

2512אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2512

2513אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2513

2514ליל שמונה ושלושים יום לעומר

2514

2515הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2515

2516אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם אהי״ה שבבינה ושם אהו״ה שבדעת שעולה מספרם שמנה ושלושים הושיענו בספירת יום שמונה ושלשים והצליחנו בספירת יום שמונה ושלשים.

2516

2517אָֽנָּֽא לְמַֽעַן י״א סמני הקטורת וכ״ז אותיות התורה שעולים מספר שמנה ושלושים הושיענו בספירת יום שמנה ושלשים והצליחנו בספירת יום שמנה ושלשים.

2517

2518אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת התורה הקדושה אשר תחלתה אות ב׳ ואמצעה אות ו׳ וסופה אות ל׳ שמספרם שמנה ושלשים הושיענו בספירת יום שמנה ושלשים. והצליחנו בספירת יום שמנה ושלשים.

2518

2519אָֽנָּֽא לְמַֽעַן סוד פועל צדק שמספרו עולה עשרות שמנה ושלשים הושיענו בספירת יום שמנה ושלשים והצליחנו בספירת יום שמנה ושלשים.

2519

2520הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2520

2521אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2521

2522אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2522

2523אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2523

2524ליל תשעה ושלושים יום לעומר

2524

2525הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2525

2526אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות שמך הגדול בארבעה מלואים שהם ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן שהם תשעה ושלושים הושיענו בספירת יום תשעה ושלשים והצליחנו בספירת יום תשעה ושלשים

2526

2527אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות יו״ד ה״א וא״ו שהם בסוד חכמה בינה דעת שמספרם במלואם תשעה ושלושים הושיענו בספירת יום תשעה ושלושים והצליחנו בספירת יום תשעה ושלושים.

2527

2528אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש כוז״ו שעולה מספר תשעה ושלושים ולְמַֽעַן שמות הקודש אהו״ה אהו״י שעולה מספרם תשעה ושלושים הושיענו בספירת יום תשעה ושלושים והצליחנו בספירת יום תשעה ושלשים.

2528

2529אָֽנָּֽא לְמַֽעַן טל של אַבְרָהָם שעולה מספר תשעה ושלושים וטל של יצחק שעולה תשעה ושלושים וטל של יעקב שעולה תשעה ושלושים הושיענו בספירת יום תשעה ושלושים והצליחנו בספירת יום תשעה ושלושים

2529

2530אָֽנָּֽא לְמַֽעַן טל אורות של התחיה שעולה תשעה ושלושים הושיענו בספירת יום תשעה ושלשים והצליחנו בספירת יום תשעה ושלשים.

2530

2531אָֽנָּֽא לְמַֽעַן ספירות כתר חכמה בינה חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות אשר אותיותיהם תשעה ושלושים הושיענו בספירת יום תשעה ושלשים והצליחנו בספירת יום תשעה ושלשים.

2531

2532אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות שמן שהם כנוי לחכמה שמספרם עשרות תשעה ושלושים ולְמַֽעַן שמים העליונים שמספרם עשרות תשעה ושלשים הושיענו בספירת יום תשעה ושלשים והצליחנו בספירת יום תשעה ושלשים.

2532

2533הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2533

2534אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2534

2535אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2535

2536אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2536

2537ליל ארבעים יום לעומר

2537

2538הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2538

2539אָֽנָּֽא לְמַֽעַן ארבעה יודין שבשמך הגדול במילואו (יו״ד ה״י וי״ו ה״י) עולה מספרם ארבעים הושיענו בספירת יום ארבעים והצליחנו בספירת יום ארבעים.

2539

2540אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת יצחק אבינו שנשא את רבקה בהיותו בן שנים ארבעים הושיענו בספירת יום ארבעים והצליחנו בספירת יום ארבעים.

2540

2541אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת הימים והלילות שעלה בהם משה עבדך לקבל התורה שהם ימים ארבעים ולילות ארבעים. ולְמַֽעַן אותיות לי שנתת לישראל שמספרם ארבעים הושיענו בספירת יום ארבעים והצליחנו בספירת יום ארבעים.

2541

2542אָֽנָּֽא לְמַֽעַן קדושת עלמין דכסופין שמספרם עשרות ארבעים. הושיענו בספירת יום ארבעים והצליחנו בספירת יום ארבעים.

2542

2543אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות אליהו הנביא זכור לטוב שמספרם עשרות ארבעים הושיענו בספירת יום ארבעים והצליחנו בספירת יום ארבעים.

2543

2544הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2544

2545אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2545

2546אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2546

2547אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2547

2548ליל אחד וארבעים יום לעומר

2548

2549הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2549

2550אָֽנָּֽא לְמַֽעַן הבינה שנקראת אם שמספרה אחד וארבעים הושיענו בספירת יום אחד וארבעים והצליחנו בספירת יום אחד וארבעים.

2550

2551אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות הקודש של י״ה יהו״ה שמספרם אחד וארבעים הושיענו בספירת יום אחד ארבעים והצליחנו בספירת יום אחד וארבעים.

2551

2552אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש (יוה״ך) הרמוז בס״ת כי מלאכיו יצוה לך שעולה מספר אחד וארבעים הושיענו בספירת יום אחד וארבעים והצליחנו בספירת יום אחד וארבעים.

2552

2553אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות שם הקדוש אֻמָ בנקוד קבוץ וקמץ הרמוז בסוף מגלת איכה שמספרו אחד וארבעים ולְמַֽעַן זְכוּת קרבן האיל שהעלהו אַבְרָהָם אבינו לעולה תחת יצחק בנו שעולה מספר אחד וארבעים הושיענו בספירת יום אחד וארבעים והצליחנו בספירת יום אחד וארבעים.

2553

2554אָֽנָּֽא לְמַֽעַן נימין קדישין דעתיקא קדישא שמספרם עשרות אחד וארבעים ולְמַֽעַן אותיות קדוש ואותיות קודש שמספרם עשרות אחד וארבעים הושיענו בספירת יום אחד וארבעים והצליחנו בספירת יום אחד וארבעים.

2554

2555הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2555

2556אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2556

2557אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2557

2558אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2558

2559ליל שנים וארבעים יום לעומר שהם ששה שבועות

2559

2560הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2560

2561אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שני שמות אהי״ה בסוד הכתוב אֶֽהְיֶ֖ה אֲשֶׁ֣ר אֶֽהְיֶ֑ה שעולה מספרם שנים וארבעים הושיענו בספירת יום שנים וארבעים והצליחנו בספירת יום שנים וארבעים.

2561

2562אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש של מ״ב היוצא ממעשה בראשית המעלה את הנפש מעשיה ליצירה שהוא אותיות שנים וארבעים ולְמַֽעַן אותיות שם אהי״ה יה״ו שמעלה את הרוח מיצירה לבריאה שמספרם שנים וארבעים. ולְמַֽעַן שם מ״ב דהויוה״ת שהוא פשוט ומלא דמלא שמעלה את הנשמה מבריאה לאצילות שמספרו שנים וארבעים הושיענו בספירת יום שנים וארבעים והצליחנו בספירת יום שנים וארבעים.

2562

2563אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שלשה ידות שהם יד הגדולה יד החזקה יד הרמה שעולה מספרם שנים וארבעים הושיענו בספירת יום שנים וארבעים והצליחנו בספירת יום שנים וארבעים.

2563

2564אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם אלו״ה שמספרו שנים וארבעים. הושיענו בספירת יום שנים וארבעים והצליחנו בספירת יום שנים וארבעים.

2564

2565אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש משמות ע״ב שהוא לו״ו שעולה מספר שנים וארבעים ולְמַֽעַן שם הקדוש משמות ע״ב שהוא וו״ל שמספרו שנים וארבעים הושיענו בספירת יום שנים וארבעים והצליחנו בספירת יום שנים וארבעים.

2565

2566אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אורות ספירות כתר חכמה בינה דעת חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות אשר אותיותיהם שנים וארבעים הושיענו בספירת יום שנים וארבעים והצליחנו בספירת יום שנים וארבעים.

2566

2567אָֽנָּֽא לְמַֽעַן סוד המסעות שנסעו יִשְׂרָאֵל על פי ה׳ שהם שנים וארבעים. הושיענו בספירת יום שנים וארבעים והצליחנו בספירת יום שנים וארבעים

2567

2568אָֽנָּֽא לְמַֽעַן עשרים שמות אהי״ה שמספרם עשרות שנים וארבעים הושיענו בספירת יום שנים וארבעים והצליחנו בספירת יום שנים וארבעים

2568

2569הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2569

2570אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2570

2571אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2571

2572אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2572

2573אח״כ יאמר הבקשה המיוסדת לעיל ליום ששי ובמקום יום ששי יאמר הושיענו בספירת ששה שבועות והצליחנו בספירת ששה שבועות

2573

2574צַדִּ֣יק יְ֭הֹוָה בְּכׇל־דְּרָכָ֑יו וְ֝חָסִ֗יד בְּכׇל־מַעֲשָֽׂיו׃

2574

2575יָצָ֙אתָ֙ לְיֵ֣שַׁע עַמֶּ֔ךָ לְיֵ֖שַׁע אֶת־מְשִׁיחֶ֑ךָ מָחַ֤צְתָּ רֹּאשׁ֙ מִבֵּ֣ית רָשָׁ֔ע עָר֛וֹת יְס֥וֹד עַד־צַוָּ֖אר סֶֽלָה׃

2575

2576יָחִיד גֵּאֶה. לְעַמְּךָ פְנֵה. זֽוֹכְרֵֽי קְדֻשָּׁתֶֽךָ:

2576

2577יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, אב הרחמים שבזכות מצות העומר שספרנו בשבוע זה שהוא שבוע ששי לספירת שבעה שבועות יתוקן כל אשר פגמנו אנחנו וכל הבאים משרש נר״ן בכל בחינה ובחינה משבעה בחינות חסד כללות החסדים של ז״א וגם יתוקן כל מה שפגמנו בכל בחינה ובחינה משבעת בחינות כללות חמשה גבורות של הנוקבא שלו וגם יתוקן כל אשר פגמנו בכל בחינה ובחינה משבעה בחינות מוח בינה של ז״א ובאחת משבעה בחינות גבורה שלו ויתבסמו כל הדינין.

2577

2578אָֽנָּֽא מלך רחום וחנון לך ה׳ הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ חננו ה׳ חננו לכפר אשר פגמנו ולסלוח אשר חטאנו במידת היסוד בין בגלגול זה בין בגלגולים אחרים הן בביאות אסורות הן בהסתכלות בעריות הן בהשחתת זרע לבטלה וכל מיני קרי וכל מיני ניאוף. על הכל מחול וסלח לנו לְמַֽעַן רחמיך וחסדיך ולְמַֽעַן מצות ספירת העומר בשבוע הששי והרי אנחנו מקבלים עלינו מ״ע של התשובה כַּכָּתוּב וְשַׁבְתָּ֞ עַד־יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ.

2578

2579וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, לְמַֽעַן מצות ספירת העומר אשר ספרנו בשבוע זו ולְמַֽעַן יוסף צדיקך החתום במדת היסוד תתקן כל אשר עותנו והאר ומלא כל השמות הקודש אשר פגמנו בהם ותלקט נצוצי הקדושה אשר פזרנו וישוב הכל לאיתנו הראשון ולא ידה ממנו נדח ויתייחדו ארבע אותיות שמך הגדול שהם נרנח״י דכללות ופרטות של אבי״ע ביחודא שלים ויהיו כסא שלם אשר בהם יתפשט שפע אין סוף א֭וֹר זָרֻ֣עַ לַצַּדִּ֑יק וּֽלְיִשְׁרֵי־לֵ֥ב שִׂמְחָֽה׃

2579

2580אָֽנָּֽא בכח שם קר״ע החתום בס״ת אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק קרע ממלכת הרשעה כולה וכל הטפות שיצאו ממני לבטלה בין באונס בין ברצון בין בשוגג בין במזיד שלא במקום מצוה בכח שם קר״ע החתום בס״ת אור זרוע לצדיק יהיה עק״ר לעקור נטוע ניצוצות הקדושה אשר בתוך עמקי הקליפות. חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורשנו אל. והניצוצות הקדושה המה יעשו ערק לברוח מתוך הקליפה ויעלו עם צדיק יסוד עולם. כי הוא רקע נשמה יקבל ש״ע אורות ואדרת פנים העליונים, והנפש הקדושה היא מוצאת ונטהרת מכל דבר רע ותיעשה טוב ולישרי לב שמחה צדיק וטוב לו גם ה׳ יתן הטוב וארצנו. תתן יבולה.

2580

2581קום ברית הקדוש והתחזק בל״ב הנתיבות ועשרה מאמרות ואז דיוקנא דברית אזדרע בארבעין ותרין זווגין. זַ֭רְעוֹ לְעוֹלָ֣ם יִהְיֶ֑ה, גִּבּ֣וֹר בָּ֭אָרֶץ יִהְיֶ֣ה זַרְע֑וֹ, כֻּלֹּ֖ה זֶ֣רַע אֱמֶ֑ת.

2581

2582קום גואל הקדוש וגאל את הבנים השובבים כי לך משפט הגאולה לקנות. קום קרא לִשְׁבוּיִם֙ דְּר֔וֹר וְלַאֲסוּרִ֖ים פְּקַח־קֽוֹחַ, אמור לַֽאֲסוּרִים֙ צֵ֔אוּ לַאֲשֶׁ֥ר בַּחֹ֖שֶׁךְ הִגָּל֑וּ. כִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה גַּם־שְׁבִ֤י גִבּוֹר֙ יֻקָּ֔ח וּמַלְק֥וֹחַ עָרִ֖יץ יִמָּלֵ֑ט וְאֶת־יְרִיבֵךְ֙ אָנֹכִ֣י אָרִ֔יב וְאֶת־בָּנַ֖יִךְ אָנֹכִ֥י אוֹשִֽׁיעַ׃ שְׂאִֽי־סָבִ֤יב עֵינַ֙יִךְ֙ וּרְאִ֔י כֻּלָּ֖ם נִקְבְּצ֣וּ בָֽאוּ־לָ֑ךְ חַי־אָ֣נִי נְאֻם־יְהֹוָ֗ה כִּ֤י כֻלָּם֙ כָּעֲדִ֣י תִלְבָּ֔שִׁי וּֽתְקַשְּׁרִ֖ים כַּכַּלָּֽה׃

2582

2583קום גואל הקדוש והציל גזול מיד עושק כי כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת עֲשׁוּקִ֛ים בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל וּבְנֵי־יְהוּדָ֖ה יַחְדָּ֑ו וְכׇל־שֹֽׁבֵיהֶם֙ הֶחֱזִ֣יקוּ בָ֔ם מֵאֲנ֖וּ שַׁלְּחָֽם׃ גֹּאֲלָ֣ם ׀ חָזָ֗ק יְהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ שְׁמ֔וֹ רִ֥יב יָרִ֖יב אֶת־רִיבָ֑ם. וּבָ֤א לְצִיּוֹן֙ גּוֹאֵ֔ל וּלְשָׁבֵ֥י פֶ֖שַׁע בְּיַֽעֲקֹ֑ב. וְשָׁ֥בוּ בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם, ויסירו בְּגָדִים הַצֹּאִים מעליהם וְהַלְבֵּשׁ אותם מַחֲלָצוֹת. ויקוים בנו מִקְרָא שֶׁכָּתוּב שׂ֧וֹשׂ אָשִׂ֣ישׂ בַּֽיהֹוָ֗ה תָּגֵ֤ל נַפְשִׁי֙ בֵּֽאלֹהַ֔י כִּ֤י הִלְבִּישַׁ֙נִי֙ בִּגְדֵי־יֶ֔שַׁע מְעִ֥יל צְדָקָ֖ה יְעָטָ֑נִי כֶּֽחָתָן֙ יְכַהֵ֣ן פְּאֵ֔ר וְכַכַּלָּ֖ה תַּעְדֶּ֥ה כֵלֶֽיהָ׃

2583

2584גואל גואל גואל אתה הגואל ולך הגאולה קְנֵה לְךָ וּבְנֵ֥י אָדָ֑ם בְּצֵ֥ל כְּ֝נָפֶ֗יךָ יֶחֱסָיֽוּן, כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה שׁ֚וּבוּ בָּנִ֣ים שׁוֹבָבִ֔ים אֶרְפָּ֖ה מְשׁוּבֹתֵיכֶ֑ם.

2584

2585ויהא רעוא שיתוקן פגם חטא המחשבה ויתוקנו מ״ד דאבא ומ״ן דאימא שהם מ״ב זוגין ויעלו למקומם העליון.

2585

2586ויהא רעוא שיתוקן פגם חטא והמעשה ויתוקנו חמשה חסדים וחמשה גבורות שהם מ״ד ומ״ן שהם סוד ארבעה ושמונים אותיות שיש בהויה במלוי העולה עב ובהווה במלוי העולה ס״ג ובהוי״ה במלוי העולה מ״ה ויעלו למקומם הקדוש.

2586

2587וגם הם ימשכו בהוי״ה דמלוי העולה ב״ן אשר במלכות וגם יתוקנו עוד ארבעה ושמונים אותיות שיש באחד ועשרים שמות אהי״ה ויעלו למקומם הקדוש וימשכו אחד ועשרים אהי״ה שהם מספר אמת מן ז״א הנקרא אמת אל הכלה המלכות ואז יהיה כולו זרע אמת וגם יתוקן זיווג עליון שבפה שהם חיך וגרון ויתוקנו ארבע אותיות אחה״ע שהם מספר ארבעה ושמונים והם סוד מ״ן שבגרון ויעלו למקומם העליון הקדוש.

2587

2588יִשָּׂ֣א בְ֭רָכָה מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֑ה וּ֝צְדָקָ֗ה מֵאֱלֹהֵ֥י יִשְׁעֽוֹ׃

2588

2589ס֣וּר מֵ֭רָע וַעֲשֵׂה־ט֑וֹב בַּקֵּ֖שׁ שָׁל֣וֹם וְרׇדְפֵֽהוּ׃

2589

2590וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת֢וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י־מָ֥יִם אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ ׀ יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃

2590

2591דְּרָכַ֣י סִ֭פַּרְתִּי וַֽתַּעֲנֵ֗נִי לַמְּדֵ֥נִי חֻקֶּֽיךָ׃

2591

2592יִֽהְי֥וּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

2592

2593ליל שלושה וארבעים יום לעומר

2593

2594הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2594

2595אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שמך הגדול הוי״ה ושם הקדוש אהו״ה הרמוז בר״ת את השמים ואת הארץ שעולה מספרם שלשה וארבעים. הושיענו בספירת יום שלושה וארבעים והצליחנו בספירת יום שלושה וארבעים.

2595

2596אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש יג״ל שעולה מספרו שלשה וארבעים ולְמַֽעַן זְכוּת מצות חלה שעולה מספרה שלשה וארבעים הושיענו בספירת יום שלשה וארבעים והצליחנו בספירת יום שלשה וארבעים.

2596

2597אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות צירוף שם הקדוש יו״ד ה״ה וא״ו שעולה מספר שלשה וארבעים. ולְמַֽעַן שם הקדוש משמות ע״ב שהוא לח״ה שעולה מספרו שלשה וארבעים ולְמַֽעַן שם הקדוש א״ל ח״ד שעולה מספרו שלשה וארבעים הושיענו בספירת יום שלשה וארבעים והצליחנו בספירת יום שלשה וארבעים.

2597

2598אָֽנָּֽא לְמַֽעַן צדיק יסוד עולם שעולה מספרו עשרות שלשה וארבעים הושיענו בספירת יום שלשה וארבעים והצליחנו בספירת יום שלושה וארבעים.

2598

2599אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת אבותינו אַבְרָהָם ויעקב שעולה שמם מספר עשרות שלשה וארבעים הושיענו בספירת יום שלשה וארבעים והצליחנו בספירת יום שלשה וארבעים.

2599

2600הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2600

2601אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2601

2602אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2602

2603אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2603

2604ליל ארבעה וארבעים יום לעומר

2604

2605הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2605

2606אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שמך הקדוש יו״ד ה״א ו״ו ה״א שהוא ביעקב שעולה מספרו ארבעה וארבעים הושיענו בספירת יום ארבעה וארבעים והצליחנו בספירת יום ארבעה וארבעים

2606

2607אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש אהי״ה ברבועו (א׳ ח״א אה״י אהי״ה) שעולה מספר ארבעה וארבעים הושיענו בספירת יום ארבעה וארבעים והצליחנו בספירת יום ארבעה וארבעים

2607

2608אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות אל אחד שעולה מספרם ארבעה וארבעים הושיענו בספירת יום ארבעה וארבעים והצליחנו בספירת יום ארבעה וארבעים

2608

2609אָֽנָּֽא לְמַֽעַן יסוד הקדוש שנקרא דל״י שהוא מספר ארבעה וארבעים הושיענו בספירת יום ארבעה וארבעים והצליחנו בספירת יום ארבעה וארבעים

2609

2610הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2610

2611אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2611

2612אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2612

2613אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2613

2614ליל חמשה וארבעים יום לעומר

2614

2615הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2615

2616אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שמך הגדול במלוי אלפין (יו״ד ה״א וא״ו ה״א) שעולה מספרו חמשה וארבעים הושיענו בספירת יום חמשה וארבעים והצליחנו בספירת יום חמשה וארבעים.

2616

2617אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש משמות ע״ב שהוא יל״ה שעולה מספרו חמשה וארבעים הושיענו בספירת יום חמשה וארבעים והצליחנו בספירת יום חמשה וארבעים.

2617

2618אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אדם העליון שעולה מספרו חמשה וארבעים הושיענו בספירת יום חמשה וארבעים והצליחנו בספירת יום חמשה וארבעים.

2618

2619אָֽנָּֽא לְמַֽעַן קדושת בית המקדש הנקרא זבול אשר מספרו חמשה וארבעים הושיענו בספירת יום חמשה וארבעים והצליחנו בספירת יום חמשה וארבעים.

2619

2620אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש הֻמָ בנקוד קבו״ץ וקמ״ץ הרמוז באות ראשונה ואחרונה של תיבת ההם. שבסוף ספר שופטים שעולה מספרו חמשה וארבעים הושיענו בספירת יום חמשה וארבעים והצליחנו בספירת יום חמשה וארבעים.

2620

2621אָֽנָּֽא לְמַֽעַן הצדיקים אשר העולם מתקיים בהם שהם חמשה וארבעים הושיענו בספירת יום חמשה וארבעים והצליחנו בספירת יום חמשה וארבעים.

2621

2622אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שפע הקדוש שעולה מספר עשרות חמשה וארבעים הושיענו בספירת יום חמשה וארבעים והצליחנו בספירת יום חמשה וארבעים.

2622

2623בליל ר״ח סיון ילמוד באדרא האזינו דף רצ״ה סוף ע״ב אתפשט דכורא בדעת ואתמליין אכסדרין וכו׳ עד דף רצ״ו ע״ב כי שם צוה ה׳ את הברכה חיים עד העולם וביום ר״ח סיון הנז׳ קורין בפרשת יתרו בחודש השלישי לצאת בני יִשְׂרָאֵל וכו׳ עד אלה הדברים אשר תדבר אל בני יִשְׂרָאֵל וילמוד בזוהר יתרו דף ע״ח ע״א בחודש השלישי וגו׳ עד עמוד ב׳ לאמשכא יִשְׂרָאֵל אבתראי.

2623

2624ליל ששה וארבעים יום לעומר

2624

2625הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2625

2626אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות המלוי של שמך הגדול במלוי יודין (יו״ד ה״י וי״ו ה״י) שעולה מספרם ששה וארבעים הושיענו בספירת יום ששה וארבעים והצליחנו בספירת יום ששה וארבעים

2626

2627אָֽנָּֽא לְמַֽעַן קדושת אותיות א״ל י״ה שמספרם ששת וארבעים הושיענו בספירת יום ששה וארבעים והצליחנו בספירת יום ששה וארבעים.

2627

2628אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש אהי״ה ושם הקדוש יה״י שעולה מספרם ששה וארבעים הושיענו בספירת יום ששה וארבעים והצליחנו בספירת יום ששה וארבעים.

2628

2629אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אחד ושלושים אותיות אשר בארבע שמות יה״ו במילואם וחמשה עשר אותיות. של ברכת יְבָרֶכְךָ֥ יְהֹוָ֖ה וְיִשְׁמְרֶֽךָ׃ שעולים מספר ששה וארבעים הושיענו בספירת יום ששה וארבעים והצליחנו בספירת יום ששה וארבעים.

2629

2630אָֽנָּֽא לְמַֽעַן כ״ו פסוקים של הלל הגדול ועשרים אותיות של ברכת יָאֵ֨ר יְהֹוָ֧ה ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ׃ שהם ששה וארבעים הושיענו בספירת יום ששה וארבעים והצליחנו בספירת יום ששה וארבעים.

2630

2631אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות פסוק שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהֹוָ֥ה ׀ אֶחָֽד׃ ואותיות יִשָּׂ֨א יְהֹוָ֤ה ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃ שהם ששה וארבעים הושיענו בספירת יום ששה וארבעים והצליחנו בספירת יום ששה וארבעים.

2631

2632אָֽנָּֽא לְמַֽעַן כ״ב אותיות שמות הקודש של ברכת כהנים (אנקת״ם פסת״ם פספסים. דיונסי״ם) ואותיות ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שהם ששה וארבעים הושיענו בספירת יום ששה וארבעים והצליחנו בספירת יום ששה וארבעים.

2632

2633הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2633

2634אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2634

2635אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2635

2636אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2636

2637ליל שבעה וארבעים יום לעומר

2637

2638הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2638

2639אָֽנָּֽא לְמַֽעַן חיבור שם הגדול (יהו״ה) ושם הקדוש אהי״ה (י״א ה״ה ו״י ה״ה) שעולה מספרם שבעה וארבעים ולְמַֽעַן חבור שם הקדוש אהי״ה ושם הגדול (יהו״ה) (א״י ה״ה י״ו ה״ה) שעולה מספר שבעה וארבעים הושיענו בספירת יום שבעה וארבעים והצליחנו בספירת יום שבעה וארבעים.

2639

2640אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש י״ה ול״ב נתיבות חכמה שהם שבעה וארבעים הושיענו בספירת יום שבעה וארבעים והצליחנו בספירת יום שבעה וארבעים

2640

2641אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שנים ושלושים צרופים של שמות ארבע נהרות גן עדן וחמשה עשר אותיות של יברכך ה׳ וישמרך שהם שבעה וארבעים הושיענו בספירת יום שבעה וארבעים והצליחנו בספירת יום שבעה וארבעים.

2641

2642אָֽנָּֽא לְמַֽעַן כ״ז אותיות התורה ועשרים אותיות של יאר ה׳ פניו אליך ויחנך שהם שבעה וארבעים הושיענו בספירת יום שבעה וארבעים והצליחנו בספירת יום שבעה וארבעים.

2642

2643אָֽנָּֽא לְמַֽעַן כ״ב אותיות שמות הקודש של ברכת כהנים וכ״ה אותיות של ישא ה׳ פניו אליך וישם לך שלום שהם שבעה וארבעים הושיענו בספירת יום שבעה וארבעים והצליחנו בספירת יום שבעה וארבעים.

2643

2644אָֽנָּֽא לְמַֽעַן כ״ח אותיות יחוד שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהֹוָ֥ה ׀ אֶחָֽד׃ וכ״ב אותיות התורה שהם שבעה וארבעים הושיענו בספירת יום שבעה וארבעים והצליחנו בספירת יום שבעה וארבעים.

2644

2645אָֽנָּֽא לְמַֽעַן יחוד כ״ד אותיות יחוד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ואור החיה שמספרם שבעה וארבעים הושיענו בספירת יום שבעה וארבעים והצליחנו בספירת יום שבעה וארבעים. לְמַֽעַן אותיות כתר חכמה בינה דעת חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות וחמשה אותיות מנצפ״ך שהם שבעה וארבעים הושיענו בספירת יום שבעה וארבעים והצליחנו בספירת יום שבעה וארבעים.

2645

2646אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש משמות ע״ב שהוא (מב״ה) שעולה מספרו שעולה מכפרו שבעה וארבעים הושיענו בספירת יום שבעה וארבעים והצליחנו בספירת יום שבעה וארבעים.

2646

2647אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש משמות ע״ב שהוא (יז״ל) שעולה מספרו שבעה וארבעים הושיענו בספירת יום שבעה וארבעים והצליחנו בספירת יום שבעה וארבעים.

2647

2648אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש משמות ע״ב שהוא (או״ם) שעולה מספרו שבעה וארבעים הושיענו בספירת יום שבעה וארבעים והצליחנו בספירת יום שבעה וארבעים.

2648

2649אָֽנָּֽא לְמַֽעַן עשרה שמות הוי״ה ועשרה שמות אהי״ה שמספרם עשרות שבעה וארבעים הושיענו בספירת יום שבעה וארבעים והצליחנו בספירת יום שבעה וארבעים.

2649

2650הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2650

2651אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2651

2652אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2652

2653אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2653

2654ליל שמונה וארבעים יום לעומר

2654

2655הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2655

2656אָֽנָּֽא לְמַֽעַן אותיות שנים עשר צרופים של שם הוי״ה שהם שמונה וארבעים ואותיות שנים עשר צרופים של שם אהי״ה שהם שמונה וארבעים הושיענו בספירת יום שמונה וארבעים והצליחנו בספירת יום שמונה וארבעים.

2656

2657אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש משמות ע״ב שהוא (ומ״ב) שמספרו שמונה וארבעים הושיענו בספירת יום שמונה וארבעים והצליחנו בספירת יום שמונה וארבעים.

2657

2658אָֽנָּֽא לְמַֽעַן הגדולה העליונה שמספרה שמנה וארבעים ולְמַֽעַן אורות שני שליש החסד שהם שמונה וארבעים הושיענו בספירת יום שמנה וארבעים והצליחנו בספירת יום שמונה וארבעים.

2658

2659אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת הנביאים שעמדו לישראל שהם שמונה וארבעים הושיענו בספירת יום שמונה וארבעים והצליחנו בספירת יום שמונה וארבעים.

2659

2660אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת התורה שנקנת במעלות שמונה וארבעים ולְמַֽעַן סוד היובל שמספרו שמונה וארבעים ולְמַֽעַן כוכב העליון שמספרו שמונה וארבעים הושיענו בספירת יום שמונה וארבעים והצליחנו בספירת יום שמונה וארבעים.

2660

2661אָֽנָּֽא לְמַֽעַן סוד קרשי המשכן שהם שמונה וארבעים הושיענו בספירת יום שמונה וארבעים והצליחנו בספירת יום שמונה וארבעים.

2661

2662אָֽנָּֽא לְמַֽעַן חמשה שמות הקודש א״ל אדנ״י שמספרם עשרות שמונה וארבעים ולְמַֽעַן שמות הקודש הרמוזים בסוף ארבעה ועשרים ספרים של תורה נביאים כתובים שהם אותיות שמונה וארבעים ולְמַֽעַן זְכוּת התלמוד הקדוש שמספרו עשרות שמונה וארבעים הושיענו בספירת יום שמונה וארבעים והצליחנו בספירת יום שמונה וארבעים.

2662

2663הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2663

2664אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2664

2665אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2665

2666אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2666

2667ליל תשעה וארבעים יום לעומר שהם ז׳ שבועות

2667

2668הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2668

2669אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש (יו״ד ה״א וא״ו ה״ה) שהוא בלאה שעולה מספר תשעה וארבעים הושיענו בספירת יום תשעה וארבעים והצליחנו בספירת יום תשעה וארבעים.

2669

2670אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שמך הקדוש א״ל ח״י שעולה מספר תשעה וארבעים הושיענו בספירת יום תשעה וארבעים והצליחנו בספירת יום תשעה וארבעים.

2670

2671אָֽנָּֽא לְמַֽעַן יחוד שמך בפסוק שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהֹוָ֥ה ׀ אֶחָֽד׃ ויחוד מלכותך בפסוק בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: שהם אותיות תשעה וארבעים הושיענו בספירת יום תשעה וארבעים והצליחנו בספירת יום תשעה וארבעים.

2671

2672אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת תורתך הקדושה שיש לה פנים תשעה וארבעים הושיענו בספירת יום תשעה וארבעים והצליחנו בספירת יום תשעה וארבעים.

2672

2673אָֽנָּֽא לְמַֽעַן סוד שבעת ימי הבנין אשר כל אחד כלול משבעה שהם תשעה וארבעים הושיענו בספירת יום תשעה וארבעים והצליחנו בספירת יום תשעה וארבעים.

2673

2674אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת משה נביאך הנאמן בכל ביתך שזכה לשערי בינה תשעה וארבעים הושיענו בספירת יום תשעה וארבעים והצליחנו בספירת יום תשעה וארבעים.

2674

2675אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת השבטים שבטי יה אשר אותיות שמותם תשעה וארבעים ולְמַֽעַן זְכוּת אהליאב בן אהיסמך שעולה מספר שמו תשעה וארבעים הושיענו בספירת יום תשעה וארבעים והצליחנו בספירת יום תשעה וארבעים.

2675

2676אָֽנָּֽא לְמַֽעַן מצות שבעה שמיטות של היובל שהם שנים תשעה וארבעים הושיענו בספירת יום תשעה וארבעים והצליחנו בספירת יום תשעה וארבעים.

2676

2677הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא:

2677

2678אָֽנָּֽא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א

2678

2679אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

2679

2680אָֽנָּֽא אֵל נָא הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה נָא וְהַרְוִיחָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה: ב״פ

2680

2681כי אתה ב׳ טוב וסלח ורב חסד לכל קוראיך. מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור. לך ה׳ הגדולה והגבורה והתפארת והנצה וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה׳ הממלכה והמתנשא לכל לראש.

2681

2682שַׁוְעָתֵֽנוּ קַבֵּל. וּשְׁמַע צַעֲקָתֵֽנוּ. יוֹדֵֽעַ תַּעֲלוּמוֹת:

2682

2683ואח״כ יאמר בקשה המיוסדת לעיל ליום השביעי ובמקום יום יאמר שבועות

2683

2684יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, אב הרחמים שבזכות מצות ספירת העומר אשר ספרנו בשבוע זו שהוא שבוע שביעי לספירת שבעה שבועות יתוקן כל אשר פגמנו אנחנו וכל הבאים משרש נר״ן בכל בחינה ובחינה משבעה בחינות מוח דעת ז״א או בתפארת שלו וגם יתוקן מה שפגמנו בכל בחינה מבחינת חסד כללות המלכות שלו וגם יתוקן מה שפגמנו בכל בחינה משבעה בחינות כללות חמשה גבורות שלו ויבוסמו כל הדינין.

2684

2685אָֽנָּֽא מלך רחום וחנון לך ה׳ הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה׳ הממלכה והמתנשא לכל לראש חננו ה׳ חננו לכפר על אשר פגמנו בכבוד שכינת עוזנו ולסלוח על אשר חטאנו במדת המלכות בין בגלגול זה בין בגלגולים אחרים ויתוקן מה שפגמנו בעון ליצנות ושקר ותנופה ולשה״ר ועל אשר דברנו בבית הכנסת ובאמצע התפילה ועל אשר פסקנו מדברי תורה ודברנו דברים בטלים וכזאת וכזאת הרבינו לפשוע והיינו סיבה להאריך גלות שכינת עוזנו ועל הכל מחול וסלח לנו לְמַֽעַן רחמיך וחסדיך ולְמַֽעַן מצות ספירת העומר אשר ספרנו בשבוע השביעי הזה וַהֲרֵי אֲנַֽחְנוּ מְקַבְּלִים עָלֵֽינוּ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל הַתְּשׁוּבָה כַּכָּתוּב וְשַׁבְתָּ֞ עַד־יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ.

2685

2686וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שתעשה לְמַֽעַן רחמיך וחסדיך ולְמַֽעַן מצות ספירת העומר שספרנו בשבוע זה ולְמַֽעַן זְכוּת דוד עבדך משיחך החתום במדת מלכות תתקן כל אשר עוותנו וימשך שפע חיות ומזון ממקום עליון לכל עולמות הקדושים לכל פרצוף וספירה של אבי״ע מראש ועד סוף כפי הסדר הראוי להם וימשך שפע והארה גדולה מן הבינה לתפארת יִשְׂרָאֵל וימשך שבעה אורות מן תפארת יִשְׂרָאֵל לשבעה תחתונות של המלכות וישוב עַל־יְדֵי כן אִישׁ יַחַד פְּנֵי רֵעֵהוּ בחיבור שלם וְנֶֽאֱמַר יִשָּׁקֵ֙נִי֙ מִנְּשִׁיק֣וֹת פִּ֔יהוּ כִּֽי־טוֹבִ֥ים דֹּדֶ֖יךָ מִיָּֽיִן׃ וְנֶֽאֱמַר חֶסֶד־וֶאֱמֶ֥ת נִפְגָּ֑שׁוּ צֶ֖דֶק וְשָׁל֣וֹם נָשָֽׁקוּ׃ והיא כפורחת עלתה נצה וככלה תעדה כליה ותלבש בגדי מלכותה. שׂ֧וֹשׂ אָשִׂ֣ישׂ בַּֽיהֹוָ֗ה תָּגֵ֤ל נַפְשִׁי֙ בֵּֽאלֹהַ֔י כִּ֤י הִלְבִּישַׁ֙נִי֙ בִּגְדֵי־יֶ֔שַׁע מְעִ֥יל צְדָקָ֖ה יְעָטָ֑נִי כֶּֽחָתָן֙ יְכַהֵ֣ן פְּאֵ֔ר וְכַכַּלָּ֖ה תַּעְדֶּ֥ה כֵלֶֽיהָ׃ וְנֶֽאֱמַר וַתַּעְדִּ֞י זָהָ֣ב וָכֶ֗סֶף וּמַלְבּוּשֵׁךְ֙ ששי [שֵׁ֤שׁ] וָמֶ֙שִׁי֙ וְרִקְמָ֔ה סֹ֧לֶת וּדְבַ֛שׁ וָשֶׁ֖מֶן אכלתי [אָכָ֑לְתְּ] וַתִּ֙יפִי֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וַֽתִּצְלְחִ֖י לִמְלוּכָֽה׃

2686

2687וִיהִי רָצוֹן שימשך מן הא״ס ב״ה אור גדול ושפע גדול לשרשים העליונים ומשרשים העליונים ימשך בפרצופים העליונים ומפרצופים העליונים לפרצופים התחתונים. ויתפשט השפע מאחד לאחד מראש ועד סוף כפי הסדר הראוי להם ויתמתקו כל הגבורות והדינין וגם ימשך שפע גדול ממלכות דעתיק המלובשת במלכות דא״א להאיר ולהשפיע שפע גדול ורב כח למלכא משיחא. וְנָחָ֥ה עָלָ֖יו ר֣וּחַ יְהֹוָ֑ה ר֧וּחַ חׇכְמָ֣ה וּבִינָ֗ה ר֤וּחַ עֵצָה֙ וּגְבוּרָ֔ה ר֥וּחַ דַּ֖עַת וְיִרְאַ֥ת יְהֹוָֽה׃ וְחָנֵּֽנוּ מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וָדָֽעַת:

2687

2688עַל כֵּן נְקַוֶּה לָךְ, יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ, לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶֽרֶת עֻזָּךְ, לְהַֽעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָֽרֶץ, וְהָֽאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּֽרֵתוּן, לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא, וּלְעֽוֹלְמֵי עַד תִּמְלוֹךְ בְּכָבוֹד. כַּכָּתוּב וְהָיָ֧ה יְהֹוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֧ה יְהֹוָ֛ה אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד׃

2688

2689מְ֭הֻלָּל אֶקְרָ֣א יְהֹוָ֑ה וּמִן־אֹ֝יְבַ֗י אִוָּשֵֽׁעַ׃

2689

2690לְעוֹלָ֥ם יְהֹוָ֑ה דְּ֝בָרְךָ֗ נִצָּ֥ב בַּשָּׁמָֽיִם׃

2690

2691כִּֽי־חַ֭סְדְּךָ גָּד֣וֹל עָלָ֑י וְהִצַּ֥לְתָּ נַ֝פְשִׁ֗י מִשְּׁא֥וֹל תַּחְתִּיָּֽה׃

2691

2692וַאֲנִ֤י ׀ כְּזַ֣יִת רַ֭עֲנָן בְּבֵ֣ית אֱלֹהִ֑ים בָּטַ֥חְתִּי בְחֶסֶד־אֱ֝לֹהִ֗ים עוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃

2692

2693תַּאֲוַ֬ת עֲנָוִ֣ים שָׁמַ֣עְתָּ יְהֹוָ֑ה תָּכִ֥ין לִ֝בָּ֗ם תַּקְשִׁ֥יב אׇזְנֶֽךָ׃

2693

2694יִֽהְי֥וּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

2694

2695ביום כ״ה באלול

2695

2696תזהר בו לקדשו ביותר וסמוך לבין השמשות של ליל כ״ה תעשה טבילה א׳ להעביר רוח רעה וב׳ לתקן עון הכעס ועוד חמשה טבילות לקבל הארת חמש אור דחסד כי כ״ה אלול הוא היה יום ראשון דששת ימי בראשית שנברא בו אור החסד ותזהר כל אותה לילה ויום מכעס ומדברים בטלים ולא תתענה בו אלא תאכל בלילה וביום לחם ובשר ותברך ברכת המזון בכונה ותאכל בו מיני מתיקה ותרבה בו צדקה ותדליק אתה או אשתך באותה הלילה חמשה נרות כנגד חמש אור דחסד שנאמר וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָא֖וֹר כִּי־ט֑וֹב ואם יזדמן אותו יום שמוציאין בו ס״ת תעלה לס״ת בציבור וקודם הדלקת הנרות תאמר פסוקים אלו ובקשה זו.

2696

2697וגם ביום יאמר אותה פ״ב

2697

2698וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר׃

2698

2699יְ֘הֹוָ֤ה אֱלֹהִ֣ים צְבָא֣וֹת הֲשִׁיבֵ֑נוּ הָאֵ֥ר פָּ֝נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה׃

2699

2700אֱֽלֹהִ֗ים יְחׇנֵּ֥נוּ וִיבָרְכֵ֑נוּ יָ֤אֵֽר פָּנָ֖יו אִתָּ֣נוּ סֶֽלָה׃

2700

2701אֵ֤ל ׀ יְהֹוָה֮ וַיָּ֢אֶ֫ר־לָ֥נוּ אִסְרוּ־חַ֥ג בַּעֲבֹתִ֑ים עַד־קַ֝רְנ֗וֹת הַמִּזְבֵּֽחַ׃

2701

2702כִּֽי־אַ֭תָּה תָּאִ֣יר נֵרִ֑י יְהֹוָ֥ה אֱ֝לֹהַ֗י יַגִּ֥יהַּ חׇשְׁכִּֽי׃

2702

2703כִּֽי־עִ֭מְּךָ מְק֣וֹר חַיִּ֑ים בְּ֝אוֹרְךָ֗ נִרְאֶה־אֽוֹר׃

2703

2704בֵּ֖ית יַעֲקֹ֑ב לְכ֥וּ וְנֵלְכָ֖ה בְּא֥וֹר יְהֹוָֽה׃

2704

2705יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שתרחם עלי ועל אשתי ובני (האשה תאמר עלי ועל עבדך אישי ועל עבדיך בני) ותעמידנו בקרן אורה וְתָאִיר לָנוּ בְפָנִים מְאִירוֹת בְּאוֹר־פְּנֵי־מֶלֶךְ חַיִּים, ותתן לנו זרע קודש בנים צדיקים חכמים ונבונים בתורה תמימים וישרים וטובים ותרחמנו ותחיינו חַיִּים אֲרֻכִּים, חַיִּים שֶׁל שָׁלוֹם, חַיִּים שֶׁל טוֹבָה, חַיִּים שֶׁל בְּרָכָה, חַיִּים שֶׁל פַּרְנָסָה טוֹבָה, חַיִּים שֶׁל חִלּוּץ עֲצָמוֹת, חַיִּים שֶׁיֵשׁ בָּהֶם יִרְאַת חֵטְא, חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם בּוּשָׁה וּכְלִמָּה, חַיִּים שֶׁל עֹֽשֶׁר וְכָבוֹד, חַיִּים שֶׁתְּהֵא בָֽנוּ אַהֲבַת תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַֽיִם, חַיִּים שֶׁתְּמַּלֵא אֶת־כָל־מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּֽנוּ לְטוֹבָה לַֽעֲבֽוֹדָתֶֽךָ. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שתקיים בנו הברכות אשר צוית את אהרן ואת בניו עַל־יְדֵי משה עבדך לברך את עמך יִשְׂרָאֵל בְּאַֽהֲבָה וְכַכָּתוּב וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ דַּבֵּ֤ר אֶֽל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר כֹּ֥ה תְבָרְכ֖וּ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָמ֖וֹר לָהֶֽם׃ יְבָרֶכְךָ֥ יְהֹוָ֖ה וְיִשְׁמְרֶֽךָ׃ יָאֵ֨ר יְהֹוָ֧ה ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ׃ יִשָּׂ֨א יְהֹוָ֤ה ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃

2705

2706ואח״כ יאמרו

2706

2707וַאֲמַרְתֶּ֥ם כֹּ֖ה לֶחָ֑י וְאַתָּ֤ה שָׁלוֹם֙ וּבֵיתְךָ֣ שָׁל֔וֹם וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃ יו״ד פעמים

2707

2708א֭וֹר זָרֻ֣עַ לַצַּדִּ֑יק וּֽלְיִשְׁרֵי־לֵ֥ב שִׂמְחָֽה׃ טו״ב פעמים

2708

2709ואח״כ יאמרו פסוקים אלו דר״ת שלהם הוי״ה שדי.

2709

2710יְהִי־חַסְדְּךָ֣ יְהֹוָ֣ה עָלֵ֑ינוּ כַּ֝אֲשֶׁ֗ר יִחַ֥לְנוּ לָֽךְ׃

2710

2711הַרְאֵ֣נוּ יְהֹוָ֣ה חַסְדֶּ֑ךָ וְ֝יֶשְׁעֲךָ֗ תִּתֶּן־לָֽנוּ׃

2711

2712וַאֲנִ֤י ׀ בְּחַסְדְּךָ֣ בָטַחְתִּי֮ יָ֤גֵ֥ל לִבִּ֗י בִּֽישׁוּעָ֫תֶ֥ךָ אָשִׁ֥ירָה לַֽיהֹוָ֑ה כִּ֖י גָמַ֣ל עָלָֽי׃

2712

2713הָאִ֣ירָה פָ֭נֶיךָ עַל־עַבְדֶּ֑ךָ ה֖וֹשִׁיעֵ֣נִי בְחַסְדֶּֽךָ׃

2713

2714שַׂבְּעֵ֣נוּ בַבֹּ֣קֶר חַסְדֶּ֑ךָ וּֽנְרַנְּנָ֥ה וְ֝נִשְׂמְחָ֗ה בְּכׇל־יָמֵֽינוּ׃

2714

2715דְּרָכֶ֣יךָ יְ֭הֹוָה הוֹדִיעֵ֑נִי אֹ֖רְחוֹתֶ֣יךָ לַמְּדֵֽנִי׃

2715

2716יְהֹוָה֮ יִגְמֹ֢ר בַּ֫עֲדִ֥י יְ֭הֹוָה חַסְדְּךָ֣ לְעוֹלָ֑ם מַעֲשֵׂ֖י יָדֶ֣יךָ אַל־תֶּֽרֶף׃

2716

2717יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

2717

2718ביום כ״ה אלול

2718

2719יאמר בקשה זו הכתובה לעיל בליל ראשון לספירת העומר

2719

2720הוֹשַׁעֲנָא. הוֹשַׁעֲנָא:

2720

2721אָֽנָּֽא לְמַֽעַן זְכוּת אַבְרָהָם אשר קראת אותו אחד והעלה לעולה איל אחד הושיענו בקריאת פרשת יום אחד והצליחנו בקריאת פרשת יום אחד אנא למען זְכוּת יצחק הנעקד על הר אחד הושיענו בקריאת פרשת יום אחד. והצליחנו בקריאת פרשת יום אחד.

2721

2722בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃ וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃ וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר׃ וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָא֖וֹר כִּי־ט֑וֹב וַיַּבְדֵּ֣ל אֱלֹהִ֔ים בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֥ין הַחֹֽשֶׁךְ׃ וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם וְלַחֹ֖שֶׁךְ קָ֣רָא לָ֑יְלָה וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד׃

2722

2723וכן על זה הדרך עד סיום הבקשה הנז״ל המדברת באחד שבמקום הושיענו בספירת יום אחד יאמר הושיענו בקריאת פרשת יום אחד. ואחר כך יקרא הפרשה מן בראשית עד יום אחד ואחר כך יאמר בקשה זו

2723

2724יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, אב הרחמים שבזכות קריאת פרשת יום אחד של ימי בראשית שקרינו לפניך ובזכות שמותיך הקדושים הרמוזים בהם בר״ת וס״ת ואמצעי תיבות וחלופי תיבות ולמען אור החסד הנתקן היום הזה יתוקן כל פגם אשר פגמנו אנחנו והבאים משרש נר״ן בכל בחינה ובחינה מבחינות החסד של ז״א ושל נוקביה בכללות ובפרטות אנא מלך רחום וחנון שומר הברית והחסד וכו׳ ויסיים בקשה זו ככתוב לעיל בבקשה של שבוע אחד לעומר

2724

2725ביום כ״ו אלול תאמר

2725

2726הוֹשַׁעֲנָא. הוֹשַׁעֲנָא:

2726

2727אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש י״ה שהוא אותיות שנים ויצרת בו עולמות שנים. הושיענו בקריאת פרשת יום שנים. והצליחנו בקריאת פרשת יום שנים.

2727

2728אָֽנָּֽא לְמַֽעַן שם הקדוש א״ל שהוא אותיות שנים הושיענו בקריאת פרשת יום שנים והצליחנו בקריאת יום שנים עד סוף מספר שנים האמור לעיל.

2728

2729ואח״כ יקרא פרשת יום שני ואח״כ הבקשה של יהר״מ הכתוב לעיל ביום ראשון (כ״ה אלול) ובמקום ״החסד״ יאמר ״הגבורה״ וכן על זה הסדר בכל יום ויום וביום כ״ט אלול יאמר הפרשה של יום חמישי עד ״ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי״ וביום ראש השנה יאמר הפרשה של יום ששי עד ״ויכלו״. וביום שני של ראש השנה יאמר פרשת ״ויכלו״ עד ״אשר ברא אלהים לעשות״ וביום זה יאמר הבקשה של יום שביעי לספירת העומר ובמקום ״ספירת יום השביעי״ יאמר ״קריאת פרשת יום השביעי״.

2729

2730בימים שאין אומרים בהם תיקון רחל

2730

2731מחמת חשיבותם כגון ליל ראש חודש ולילי חנוכה ופורים ולילי חודש ניסן וכן בשבעת ימי חופה אצל חתן וכלה וכיוצא בזה טוב ונכון לומר פסוקים אלו במקום תיקון רחל ובחצות לילה כאשר קבלתי וכן אומרים בישראל בשנת השמיטה זה במקום תיקון רחל.

2731

2732וְרָחֵל֙ הָֽיְתָ֔ה יְפַת־תֹּ֖אַר וִיפַ֥ת מַרְאֶֽה׃ וַיֶּאֱהַ֥ב יַעֲקֹ֖ב אֶת־רָחֵ֑ל.

2732

2733וַיַּעֲבֹ֧ד יַעֲקֹ֛ב בְּרָחֵ֖ל שֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּהְי֤וּ בְעֵינָיו֙ כְּיָמִ֣ים אֲחָדִ֔ים בְּאַהֲבָת֖וֹ אֹתָֽהּ׃

2733

2734וַתֹּ֤אמֶר רָחֵל֙ דָּנַ֣נִּי אֱלֹהִ֔ים וְגַם֙ שָׁמַ֣ע בְּקֹלִ֔י וַיִּתֶּן־לִ֖י בֵּ֑ן עַל־כֵּ֛ן קָרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ דָּֽן׃

2734

2735וַתֹּ֣אמֶר רָחֵ֗ל נַפְתּוּלֵ֨י אֱלֹהִ֧ים ׀ נִפְתַּ֛לְתִּי עִם־אֲחֹתִ֖י גַּם־יָכֹ֑לְתִּי וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ נַפְתָּלִֽי׃

2735

2736וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶת־רָחֵ֑ל וַיִּשְׁמַ֤ע אֵלֶ֙יהָ֙ אֱלֹהִ֔ים וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־רַחְמָֽהּ׃

2736

2737וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֹּ֕אמֶר אָסַ֥ף אֱלֹהִ֖ים אֶת־חֶרְפָּתִֽי׃ וַתִּקְרָ֧א אֶת־שְׁמ֛וֹ יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר יֹסֵ֧ף יְהֹוָ֛ה לִ֖י בֵּ֥ן אַחֵֽר׃

2737

2738בְּנֵ֣י רָחֵ֔ל יוֹסֵ֖ף וּבִנְיָמִֽן׃ (וישלח)

2738

2739בְּנֵ֤י רָחֵל֙ אֵ֣שֶׁת יַֽעֲקֹ֔ב יוֹסֵ֖ף וּבִנְיָמִֽן׃ (ויגש)

2739

2740כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה מִנְעִ֤י קוֹלֵךְ֙ מִבֶּ֔כִי וְעֵינַ֖יִךְ מִדִּמְעָ֑ה כִּי֩ יֵ֨שׁ שָׂכָ֤ר לִפְעֻלָּתֵךְ֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְשָׁ֖בוּ מֵאֶ֥רֶץ אוֹיֵֽב׃ ב׳ פעמים.

2740

2741וְיֵשׁ־תִּקְוָ֥ה לְאַחֲרִיתֵ֖ךְ נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְשָׁ֥בוּ בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם׃ ב׳ פעמים

2741

2742וַיֹּ֨אמְר֜וּ כׇּל־הָעָ֧ם אֲשֶׁר־בַּשַּׁ֛עַר וְהַזְּקֵנִ֖ים עֵדִ֑ים יִתֵּן֩ יְהֹוָ֨ה אֶֽת־הָאִשָּׁ֜ה הַבָּאָ֣ה אֶל־בֵּיתֶ֗ךָ כְּרָחֵ֤ל ׀ וּכְלֵאָה֙ אֲשֶׁ֨ר בָּנ֤וּ שְׁתֵּיהֶם֙ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וַעֲשֵׂה־חַ֣יִל בְּאֶפְרָ֔תָה וּקְרָא־שֵׁ֖ם בְּבֵ֥ית לָֽחֶם׃

2742

2743וְהָיָ֤ה אוֹר־הַלְּבָנָה֙ כְּא֣וֹר הַֽחַמָּ֔ה וְא֤וֹר הַֽחַמָּה֙ יִהְיֶ֣ה שִׁבְעָתַ֔יִם כְּא֖וֹר שִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים בְּי֗וֹם חֲבֹ֤שׁ יְהוָה֙ אֶת־שֶׁ֣בֶר עַמּ֔וֹ וּמַ֥חַץ מַכָּת֖וֹ יִרְפָּֽא׃

2743

2744וַתַּעְדִּ֞י זָהָ֣ב וָכֶ֗סֶף וּמַלְבּוּשֵׁךְ֙ ששי [שֵׁ֤שׁ] וָמֶ֙שִׁי֙ וְרִקְמָ֔ה סֹ֧לֶת וּדְבַ֛שׁ וָשֶׁ֖מֶן אכלתי [אָכָ֑לְתְּ] וַתִּ֙יפִי֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וַֽתִּצְלְחִ֖י לִמְלוּכָֽה׃

2744

2745גַּ֥ן ׀ נָע֖וּל אֲחֹתִ֣י כַלָּ֑ה גַּ֥ל נָע֖וּל מַעְיָ֥ן חָתֽוּם׃ שְׁלָחַ֙יִךְ֙ פַּרְדֵּ֣ס רִמּוֹנִ֔ים עִ֖ם פְּרִ֣י מְגָדִ֑ים כְּפָרִ֖ים עִם־נְרָדִֽים׃ נֵ֣רְדְּ ׀ וְכַרְכֹּ֗ם קָנֶה֙ וְקִנָּמ֔וֹן עִ֖ם כׇּל־עֲצֵ֣י לְבוֹנָ֑ה מֹ֚ר וַאֲהָל֔וֹת עִ֖ם כׇּל־רָאשֵׁ֥י בְשָׂמִֽים׃ מַעְיַ֣ן גַּנִּ֔ים בְּאֵ֖ר מַ֣יִם חַיִּ֑ים וְנֹזְלִ֖ים מִן־לְבָנֽוֹן׃

2745

2746בָּ֣אתִי לְגַנִּי֮ אֲחֹתִ֣י כַלָּה֒ אָרִ֤יתִי מוֹרִי֙ עִם־בְּשָׂמִ֔י אָכַ֤לְתִּי יַעְרִי֙ עִם־דִּבְשִׁ֔י שָׁתִ֥יתִי יֵינִ֖י עִם־חֲלָבִ֑י אִכְל֣וּ רֵעִ֔ים שְׁת֥וּ וְשִׁכְר֖וּ דּוֹדִֽים׃

2746

2747(בתרא דף קכג) רבי יוחנן אומר ראויה היתה בכורה לצאת מרחל דִכְתִיב אֵ֣לֶּה ׀ תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף אלא שקדמתה לאה ברחמים ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל החזירה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לה

2747

2748(מדרש רבא) וְרָחֵל֙ הָֽיְתָ֔ה יְפַת־תֹּ֖אַר עיקר סימניה של רחל לא היתה אלא נאה וְרָחֵל֙ הָֽיְתָ֔ה יְפַת־תֹּ֖אַר וִיפַ֥ת מַרְאֶֽה.

2748

2749ורחל עקרה א״ר יצחק רחל היתה עקרו של בית שֶׁנֶּאֱמַר וְרָחֵ֖ל עֲקָרָֽה עיקרה רחל.

2749

2750תאני רשב״י לפי שכל הדברים תלוים ברחל לפיכך נקראו יִשְׂרָאֵל על שמה רחל מבכה על בניה ולא סוף דבר לשמה אלא לשם בנה שֶׁנֶּאֱמַר אוּלַ֗י יֶחֱנַ֛ן יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־צְבָא֖וֹת שְׁאֵרִ֥ית יוֹסֵֽף ולא סוף דבר לשם בנה. אלא לשם בן בנה שֶׁנֶּאֱמַר הֲבֵן֩ יַקִּ֨יר לִ֜י אֶפְרַ֗יִם.

2750

2751וְאֶת־לֵאָ֤ה וִֽילָדֶ֙יהָ֙ אַחֲרֹנִ֔ים וְאֶת־רָחֵ֥ל וְאֶת־יוֹסֵ֖ף אַחֲרֹנִֽים הדא אמרה אחרון אחרון חביב.

2751

2752בִּרְכֹ֥ת שָׁדַ֖יִם וָרָֽחַם ר״א אמר בא וראה עד היכן חיבב אבינו יעקב את רחל אפילו בשעה שבא לברך את בנה עשהו טפל לה ברכות שדים ורחם יתברכון דדיא דהכין אוניקו ומעיא דהכין אפיקו

2752

2753(ילקוט רות) יִתֵּן֩ יְהֹוָ֨ה אֶֽת־הָאִשָּׁ֜ה הַבָּאָ֣ה אֶל־בֵּיתֶ֗ךָ כְּרָחֵ֤ל ׀ וּכְלֵאָה֙. לא הוה צריך קרא למימר אלא כלאה וכרחל אלא אע״פ שיצא בועז וכל הסנהדרין שלו מלאה היו מודים שעיקר הבית היא רחל שלא נשתעבד יעקב בבית לבן אלא בשביל רחל.

2753

2754מיד נתגלגלו רחמיו של הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את יִשְׂרָאֵל למקומן הָדָא הוּא דִכְתִיב כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה ק֣וֹל בְּרָמָ֤ה נִשְׁמָע֙ נְהִי֙ בְּכִ֣י תַמְרוּרִ֔ים רָחֵ֖ל מְבַכָּ֣ה עַל־בָּנֶ֑יהָ מֵאֲנָ֛ה לְהִנָּחֵ֥ם עַל־בָּנֶ֖יהָ כִּ֥י אֵינֶֽנּוּ׃ וּכְתִיב כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה מִנְעִ֤י קוֹלֵךְ֙ מִבֶּ֔כִי וְעֵינַ֖יִךְ מִדִּמְעָ֑ה כִּי֩ יֵ֨שׁ שָׂכָ֤ר לִפְעֻלָּתֵךְ֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְשָׁ֖בוּ מֵאֶ֥רֶץ אוֹיֵֽב׃ וְיֵשׁ־תִּקְוָ֥ה לְאַחֲרִיתֵ֖ךְ נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְשָׁ֥בוּ בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם׃

2754

2755אמר המו״ל ראיתי לנחוץ להעתיק מ״ש הר׳ ז״ל בספרו בן איש חי פ׳ וישב וז״ל:

2755

2756מצאתי כתוב טוב שהאדם ירגיל עצמו לומר בכל יום ג׳ פסוקים אלו כתובים בד״ה א׳ סי׳ כ״ט ויברך דוד את ה׳ לעיני כל הקהל ויאמר דוד ברוך אתה ה׳ וכו׳ לך ה׳ הגדולה והגבורה וכו׳ והעושר והכבוד מלפניך וכו׳ וכאשר תיקנום חז״ל בזמירות בכל יום והאדם יאמר אותם בפ״ע בכל יום יו״ד או ז׳ פעמים ובכל פעם יאמר אחריהם פסוק ברוך אתה ה׳ למדני חוקיך ומלבד תועלת סודית שיש באמירתם עוד תועיל לו להשלים לו מספר מאה ברכות בשעת הדחק עכ״מ ונ״ל שהוא מנהנ יפה ונכון ועיין פתחי תשובה יו״ד סי׳ שכ״ח סק״א מ״ש בשם הרב פרי תבואה מה שקיבל מרבותיו יע״ש.

2756

2757עוד מצאתי כתוב בכ״מ כ״י מנהג יפה לומר האדם בכל יום פסוק ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן חמשה וארבעים פעמים ובאומרו אמן ואמן יכוין בשם השלוב של הוי״ה אדנ״י וזה הפסוק יועיל לו במקום תשעים אמנים שחייב אדם לומר בכל יום בעת שהוא אנוס ואינו יכול לענות כגון שהוא יושב בבית לבדו ואין הולך לבית הכנסת מחמת אונס ע״כ ונ״ל דמנהג יפה הוא זה וכן אני נהגתי לומר פסוק זה כמספר הנז׳ בכל יום אחר פרשה של ברכת כהנים שאנחנו אומרים אחר ברכת השחר בכל יום ועשיתי כן כדי שלא תשכח אמירתם ממני מאחר שעשיתי לה זמן קבוע ואחר פסוק זה אני אומר טו״ב פעמים פסוק אור זרוע לצדיק כמ״ש הרה״ג הרח״ף ז״ל דנכון לאומרו טו״ב פעמים בכל יום.

2757

2758תם ונשלם חלק ראשון

2758

2759השי״ת ינצרנו כאישון

2759

Today's Learning

לשון חכמים, חלק ראשוןLeshon Chakhamim, Part I