לשון חכמים, חלק שניLeshon Chakhamim, Part II

א׳תיקון היסוד

ב׳נכון לאומרו ביום תשעה לחודש תשרי, גם בכל ליל ששי של ששה שבועות שובבי״ם באשמורת הבוקר, וגם בכל שבוע ששי. של שבעה שבועות ימי העומר וכן יזהר ללמוד לימוד זה ביום שיראה קרי ח״ו אחר הטבילה, וזה תוארו:

ג׳קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ דְּבָרִ֔ים וְשׁ֖וּבוּ אֶל־יְהֹוָ֑ה אִמְר֣וּ אֵלָ֗יו כׇּל־תִּשָּׂ֤א עָוֺן֙ וְקַח־ט֔וֹב וּֽנְשַׁלְּמָ֥ה פָרִ֖ים שְׂפָתֵֽינוּ׃ וְנֶאֱמַר לְאָדָ֥ם מַעַרְכֵי־לֵ֑ב וּ֝מֵיְהֹוָ֗ה מַעֲנֵ֥ה לָשֽׁוֹן׃ וְנֶאֱמַר אֲ֭דֹנָי שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח וּ֝פִ֗י יַגִּ֥יד תְּהִלָּתֶֽךָ׃

ד׳(יהו״ה) יָחִיד הֶאֱצִיל וּבָרָא הַכֹּל:

ה׳(אהי״ה) אֵין הַמַחֲשָׁבָה יְכוֹלָה לְהַשִּׂיגוֹ:

ו׳(יאההויה״ה) יָאִיר אֶת הַסְּפִירוֹת הָעֶלְיוֹנִים וְאֵין יְכוֹלִים לְהִסְתַּכֵּל הֶאָרָתוֹ:

ז׳(יהו״ה) יְחַיֶּה הַכֹּל וּמְכַלְכֵּל הַכֹּל:

ח׳(אדנ״י) אֵין דָּבָר נֶגְדּוֹ יִתְחַשֵּׁב:

ט׳(יאהדונה״י) יְהֹוָה אֱמֶת, הַמְקַיֵּם דְּבָרָיו, וְכָל נִשְׁמוֹת הַנִּבְרָאִים יְהַלְּלוּהוּ: יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ הָעוֹזֵר דַּלִּים וּמְקַבֵּץ נִדָּחִים, הַכֹּל יוֹדוּהוּ. יִתְבָּרךְ אֱלֹהֵֽינוּ הַקּוֹרֵא דְּרוֹר וּמַתִּיר נֶאֱסָרִים, הַמֵּנִיחַ יְגֵעִים. יְהֹוָה אַתָּה הָעוֹנֶה דּוֹרְשֶׁיךָ וְשׁוֹמֵעַ נַאֲקָתָם, הַצְמַח יְשׁוּעָתָם. יִשְׂרָאֵל אֶבְיוֹנֶיךָ הוֹגִים דְּבָרֶיךָ, וְדִבְרֵי נִפְלְאוֹתֶיךָ הָעֲצוּמִים יַגִּידוּ. יָסַד אֲרִיאֵל, הָקֵם דְּבָרֶיךָ וְהָרֵם נִּסֶּיךָ, הַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ. יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הוֹגֵי דַּת וְתוֹרָה, נַהֲלֵם, הוֹשִׁיעֵם, יַשְׁרֵם. יְהֹוָה אֲרוֹמִמְךָ, הֶחֱיִיתַנִי דִלִיתָנִי וְגִדַּלְתַּנִי נְשָׂאתַנִי הַרְאֵנִי יִשְׁעֶךָ:

י׳חב״ו

י״אחַי בּוֹרֵא וְיוֹצֵר

י״בחנני ברַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ

י״גחכמה בינה ודעת

י״דחכמני בתורתך והבינני

ט״וחזקני במצותיך ושגבני

ט״זחייני בצדקתך וזכני

י״זחזקני בנפש ובגוף

י״חחבקני בימינך ושמחני

י״טחנני בטובך ורצונך

כ׳חיים בנים ומזונות

כ״אה׳ הגדול והגבור הנורא

כ״בחזק ברית ונשאהו

כ״גחיה ברית ונשאהו

כ״דחזקהו באורותיו ועטרהו

כ״החברו בביתו ונויהו

כ״וחילו ברך ואמץ

כ״זחון בנצוצותיו ולקטם

כ״חחלצם בררם ונקם

כ״טחזקם ברכם והעלם

ל׳חבבם בנם ויסדם

ל״איחיד הנסתר ונעלם המיוחד

ל״בחיינו בחסדיך וימלאו

ל״גחדרים בדעת ויתרבו

ל״דחסדים ביסוד ומלכות

ל״החיינו בחכמה וימשכו

ל״וחיים בישראל ויעקב

ל״זחיינו בחכמה וימשכו

ל״חחיים בלאה ורחל

ל״טחזקם באורות וכלים

מ׳חזקם בפנימיות ובחיצוניות

מ״אחזקם בפנימי ומקיף

מ״בחזקם ביושר ועיגולים

מ״גחזקם בכללות ופרטות

מ״דחזקם בטעמים ונקודות

מ״החזקם בתגין ואתיות

מ״וחזקם בע״ב וס״ג

מ״זחזקם במ״ה וב״ן

מ״חחזק בנימין ויוסף

מ״טחיה בנימין ויוסף

נ׳חנם בכתר וכללוהו

נ״אחנם בחכמה ובינה

נ״בחנם בדעת וכללוהו

נ״גחנם בחסד וגבורה

נ״דחנם בתפארת וכללותו

נ״החנם בנצח והוד

נ״וחנם ביסוד ומלכות

נ״זאָֽנָּֽא בְּכֹֽחַ. גְּדוּלַת יְמִינֶֽךָ. תַּתִּיר צְרוּרָה: (אב״ג ית״ץ)

נ״חקַבֵּל רִנַּת. עַמֶּֽךָ שַׂגְּבֵֽנוּ. טַהֲרֵֽנוּ נוֹרָא: (קר״ע שט״ן)

נ״טנָא גִבּוֹר. דּֽוֹרְשֵֽׁי יִחוּדֶֽךָ. כְּבָבַת שָׁמְרֵם: (נג״ד יכ״ש)

ס׳בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם. רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ. תָּמִיד גָּמְלֵם: (בט״ר צת״ג)

ס״אחֲסִין קָדוֹשׁ. בְּרֹב טֽוּבְךָֽ. נַהֵל עֲדָתֶֽךָ: (חק״ב טנ״ע)

ס״ביָחִיד גֵּאֶה. לְעַמְּךָ פְנֵה. זֽוֹכְרֵֽי קְדֻשָּׁתֶֽךָ: (יג״ל פז״ק)

ס״ג שַׁוְעָתֵֽנוּ קַבֵּל. וּשְׁמַע צַעֲקָתֵֽנוּ. יוֹדֵֽעַ תַּעֲלוּמוֹת: (שק״ו צי״ת)

ס״דבָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

ס״האורות בינה גלויים יאירו תוך צנורותינו (אב״ג ית״ץ)

ס״וקדושת רישא עילאה שֶׁהוּא טמיר נשיג (קר״ע שט״ן)

ס״זנשיג גדלות דעת יהיה כולו שלם (נג״ד יכ״ש)

ס״חברכה טובה רחל צדיקים תקנו גבורותיה (בט״ר צת״ג)

ס״טחִלִּֽינוּ קִוִּֽינוּ בִּרְכַת טעמים נקודות עלינו (חק״ב טנ״ע)

ע׳יהיה גדלות לאור פרצוף זעיר קדוש (יג״ל פ״ק)

ע״אשַׁוְעָתֵֽנוּ קַבֵּל ויתייחדו צדקה יסוד תפארת (שק״ו צי״ת)

ע״בבָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

ע״גאָֽנָּֽא בַּחֲסָדִים גְּדוֹלִים, יָאִיר תִּפְאֶֽרֶת צַדִּיק: (אב״ג ית״ץ)

ע״דקִוִּֽינוּ רָצוֹן עֶלְיוֹן, שֶׁל טְעָמִים נְקֻדּוֹת: (קר״ע שט״ן)

ע״הנְקַוֶּה גַּדְלוּת דּוֹדִים, יוּשְׁלַם כֶּֽתֶר שֶׁלָּהֶם: (נג״ד יכ״ש)

ע״ובְּאוֹר טִפַּת רֶֽחֶם צַדִּיק תָמִּים גַּדְּלֶֽנּוּ: (במ״ר צת״ג)

ע״זחִלִּֽינוּ קִוִּֽינוּ בִּרְכַת טוּב נֹֽעַם עֶלְיוֹן: (חק״ב טנ״ע)

ע״חיִתְמַתְּקוּ גְּבוּרוֹת לְעוֹרֵר פְּעוּלַּת זִוּוּג קָדוֹשׁ: (יג״ל פז״ק)

ע״טשְׁבִיל קֹֽדֶשׁ וִיסוֹד צַדִּיק יִהְיוּ תְמִימִים: (שק״ו צי״ת)

פ׳בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

פ״אאח״כ יאמר כ״ד פעמים יסוד, וכ״ד פעמים יוסף, כי ארבעה אבנים בונים כ״ד בתים כנז׳ בס׳ יצירה והבן. ואח״כ יאמר דברים אלו מעומד בכונת הלב:

פ״בקוּם אוֹת הַקָּדוֹשׁ, וְקַח אוֹר הַחֵן מִן הָעֵינַיִם, וְהִזְדַּוֵּג עִם הַכַּלָּה יְפַת הָעֵינַיִם, קַח אוֹת הַבְּרִית אוֹת לְטוֹבָה, וְתֵן לְצִיּוֹן הַחֲבִיבָה, חֲמִשָּׁה חֲסָדִים הַנִּקְרָאִים מַּיִּין דּוּכְרִין שֶׁהֵם נִכְלָלִים בָךְ, עַלָיךְ כְּתִיב לֹֽא־יִגְרַ֥ע מִצַּדִּ֗יק עֵ֫ינָ֥יו וְאֶת־מְלָכִ֥ים לַכִּסֵּ֑א וַיֹּשִׁיבֵ֥ם לָ֝נֶ֗צַח וַיִּגְבָּֽהוּ׃

פ״גקוּם אֵבָר הַקָּדוֹשׁ, וְהִתְחַזֵּק בְּאוֹר הַנִּמְשָׁךְ מֵחֶסֶד עֶלְיוֹן, וּבֹא אֶל בֵּיתְךָ נְקֻדַּת צִיּוֹן, וְתֵן בָּהּ זֶרַע קֹדֶשׁ הַנִּמְשָׁךְ מִן הַמֹּחַ סוֹד חָכְמָה לְהוֹצִיא נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת לָעוֹלָם, וְקוֹיֵ֤ יְהֹוָה֙ יַחֲלִ֣יפוּ כֹ֔חַ יַעֲל֥וּ אֵ֖בֶר כַּנְּשָׁרִ֑ים יָר֙וּצוּ֙ וְלֹ֣א יִיגָ֔עוּ יֵלְכ֖וּ וְלֹ֥א יִיעָֽפוּ׃ כַּנְפֵ֣י י֭וֹנָה נֶחְפָּ֣ה בַכֶּ֑סֶף וְ֝אֶבְרוֹתֶ֗יהָ בִּירַקְרַ֥ק חָרֽוּץ:

פ״דקוּם אורח הַקָּדוֹשׁ וברך את השושנה העליונה, כוס ישועות תשא כוס של ברכה, טֽוֹב־עַ֭יִן ה֣וּא יְבֹרָ֑ךְ יברך ויבורך, יְצַ֨ו יְהֹוָ֤ה אִתְּךָ֙ אֶת־הַבְּרָכָ֔ה בַּאֲסָמֶ֕יךָ וּבְכֹ֖ל מִשְׁלַ֣ח יָדֶ֑ךָ, בָּרוּךְ אַתָּה תן בְּרָכָ֖ה בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ, בְּאֹֽרַח־ז֥וּ אֲהַלֵּ֑ךְ אֹרַח חיים, אֹרַח מישור, אֹרַח לצדיק משרים, וְאֹ֣רַח צַ֭דִּיקִים כְּא֣וֹר נֹ֑גַהּ הוֹלֵ֥ךְ וָ֝א֗וֹר עַד־נְכ֥וֹן הַיּֽוֹם׃

פ״הקוּם ברית הַקָּדוֹשׁ והתחזק בל״ב נתיבות ועשרה מאמרות, ואז דיוקנא דברית אזדרע בארבעין ותרין זווגין, זַ֭רְעוֹ לְעוֹלָ֣ם יִהְיֶ֑ה, גִּבּ֣וֹר בָּ֭אָרֶץ יִהְיֶ֣ה זַרְע֑וֹ, כֻּלֹּ֖ה זֶ֣רַע אֱמֶ֑ת:

פ״וקוּם גואל הַקָּדוֹשׁ וגאל את הבנים השובבים, כִּ֥י לְךָ֛ מִשְׁפַּ֥ט הַגְּאֻלָּ֖ה לִקְנֽוֹת, קוּם קרא לִשְׁבוּיִם֙ דְּר֔וֹר וְלַאֲסוּרִ֖ים פְּקַח־קֽוֹחַ, אמור לַֽאֲסוּרִים֙ צֵ֔אוּ לַאֲשֶׁ֥ר בַּחֹ֖שֶׁךְ הִגָּל֑וּ, כִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה גַּם־שְׁבִ֤י גִבּוֹר֙ יֻקָּ֔ח וּמַלְק֥וֹחַ עָרִ֖יץ יִמָּלֵ֑ט וְאֶת־יְרִיבֵךְ֙ אָנֹכִ֣י אָרִ֔יב וְאֶת־בָּנַ֖יִךְ אָנֹכִ֥י אוֹשִֽׁיעַ׃ שְׂאִֽי־סָבִ֤יב עֵינַ֙יִךְ֙ וּרְאִ֔י כֻּלָּ֖ם נִקְבְּצ֣וּ בָֽאוּ־לָ֑ךְ חַי־אָ֣נִי נְאֻם־יְהֹוָ֗ה כִּ֤י כֻלָּם֙ כָּעֲדִ֣י תִלְבָּ֔שִׁי וּֽתְקַשְּׁרִ֖ים כַּכַּלָּֽה׃

פ״זקוּם גואל הַקָּדוֹשׁ וְהַצִּיל גָז֖וּל מִיַּ֣ד עוֹשֵׁ֑ק. כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת עֲשׁוּקִ֛ים בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל וּבְנֵי־יְהוּדָ֖ה יַחְדָּ֑ו וְכׇל־שֹֽׁבֵיהֶם֙ הֶחֱזִ֣יקוּ בָ֔ם מֵאֲנ֖וּ שַׁלְּחָֽם׃ גֹּאֲלָ֣ם ׀ חָזָ֗ק יְהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ שְׁמ֔וֹ רִ֥יב יָרִ֖יב אֶת־רִיבָ֑ם, וּבָ֤א לְצִיּוֹן֙ גּוֹאֵ֔ל וּלְשָׁבֵ֥י פֶ֖שַׁע (ר״ת גו״ף) בְּיַֽעֲקֹ֑ב, וְשָׁ֥בוּ בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם, ויָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מעליהם וְהַלְבֵּשׁ אותם מַחֲלָצוֹת, וְיִתְקַיֵּם בָּֽנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: שׂ֧וֹשׂ אָשִׂ֣ישׂ בַּֽיהֹוָ֗ה תָּגֵ֤ל נַפְשִׁי֙ בֵּֽאלֹהַ֔י כִּ֤י הִלְבִּישַׁ֙נִי֙ בִּגְדֵי־יֶ֔שַׁע מְעִ֥יל צְדָקָ֖ה יְעָטָ֑נִי כֶּֽחָתָן֙ יְכַהֵ֣ן פְּאֵ֔ר וְכַכַּלָּ֖ה תַּעְדֶּ֥ה כֵלֶֽיהָ׃ גואל. גואל. גואל. אתה הגואל ולך הגאולה קנה לך, וּבְנֵ֥י אָדָ֑ם בְּצֵ֥ל כְּ֝נָפֶ֗יךָ יֶחֱסָיֽוּן. כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה שׁ֚וּבוּ בָּנִ֣ים שׁוֹבָבִ֔ים אֶרְפָּ֖ה מְשׁוּבֹתֵיכֶ֑ם:

פ״חויהא רעוא שיתוקן פגם חטא הַמַחֲשָׁבָה ויתוקנו מ״ד דאבא ומ״ן דאימא שהם מ״ב זווגין ויעלו למקומם העליון. ויהא רעוא שיתוקן פגם חטא המעשה, ויתוקנו חמשה חסדים וחמשה גבורות שהם מ״ד ומ״ן שהם סוד ארבעה ושמונים אותיות שיש בהוי״ה במלוי ע״ב ובהוי״ה במלוי העולה ס״ג, ובהוי״ה במלוי העולה מ״ה ויעלו למקומם הקדוש, וגם הם ימשכו בהוי״ה דמלוי העולה ב״ן אשר במלכות, וגם יתוקנו עוד ארבעה ושמונים אותיות שיש באחד ועשרים שמות אהי״ה ויעלו למקומם הקדוש, וימשכו אחד ועשרים אהי״ה שהם מספר אמת מן ז״א הנקרא אמת אל הַמַּלְכוּת ואז יהיה כֻּלֹּ֖ה זֶ֣רַע אֱמֶ֑ת, וגם יתוקן זווג עליון שבפה שהם חיך וגרון, ויתוקנו ארבע אותיות אחה״ע שהם מספר ארבעה ושמונים והם סוד מ״ן שבגרון ויעלו למקומם העליון הקדוש:

פ״טקוּם דג הַקָּדוֹשׁ והאר באורות המוחין ומלבושיהם אשר מתקבצים כולם בך, כי בך מתגלים האורות המכוסים וְיִדְגּ֥וּ לָרֹ֖ב בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ, ארץ העליונה שושנה רעננה:

צ׳קוּם הבל הַקָּדוֹשׁ והאר אל הכלה האהובה והחביבה אתה צדיק תן צדקה אל הכלה הנקראת צדק ותהיה צדקה לכן יאמר יש מפזר ונוסף עוד כי נגדלים החסדים ומתרבה אורם לאין קץ:

צ״אקוּם וא״ו הַקָּדוֹשׁ ותתגלה העטרה שבך שהיא יו״ד עטרה בראש צדיק, ואז יתגלו י״ו אורות שהם שמונה חסדים שבשליש תפארת העליון המכוסה, ושמונה אורות גבורות שנמתקו עמהם, והם אותיות י״ו של יוסף, ועם שבעים אורות החסדים המגולים ושבעים אורות הגבורות שנמחקו עמהם שהם מספר שני אותיות ס״ף ישתלם יוסף הוא הצדיק הוא השליט הוא המשביר כְּדִכְתִיב וְיוֹסֵ֗ף ה֚וּא הַשַּׁלִּ֣יט עַל־הָאָ֔רֶץ ה֥וּא הַמַּשְׁבִּ֖יר:

צ״בקוּם זיו הַקָּדוֹשׁ והאר אל יסוד הכלה הנקרא ציון. ותן לה שלשה שמות הוי״ה במלוי ההי״ן העולה מספר ב״ן שהם סוד נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה, זיו הַקָּדוֹשׁ יפה אתה, יְפֵה־תֹ֖אַר וִיפֵ֥ה מַרְאֶֽה, האר להכלה היפה, כלה שעיניה יפות, כי הַמַּלְכוּת שלך היא, היא לך ואתה לה, לך אוהבת לך חומדת לך שוקקת לך מתאוה, יהא רעוא דלא תזוז מנה לעלמין ותתחברון כחדא, בדחילו ורחימו, ורחימו ודחילו ביחודא שלים אמן.

צ״גקוּם חי הַקָּדוֹשׁ והתחזק בשרשן הדעת ותהיה תמיד אבר חי, רב עוד יוסף בני חי, חי אתה חי שמך, חי חי יקראו לך, קוּם חי הַקָּדוֹשׁ וקבל ע״ב אותיות טיפת החסד שהם ח״י שמות הוי״ה כנגד ח״י חוליות שבשדרה, ותעלה בסוד ע״ב שֶׁהוּא חסד, אתה חי ותמיד חי לֵ֝א֗וֹר בְּא֣וֹר הַחַיִּֽים, כִּֽי־עִ֭מְּךָ מְק֣וֹר חַיִּ֑ים, אז תתחבר כה לחי, וַאֲמַרְתֶּ֥ם כֹּ֖ה לֶחָ֑י וְאַתָּ֤ה שָׁלוֹם֙ וּבֵיתְךָ֣ שָׁל֔וֹם וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃

צ״דקוּם טוב הַקָּדוֹשׁ והחזק בגביע הוא גביע הכסף שֶׁהוּא חמשה פעמים טוב, והשקה והשפיע את הכלה הכלולה, ומשם תשפיע לנו ברכות טוב בחסד וברחמים, נשבעה מטוב ביתיך וטוב וחסד ירדפונו כל ימי חיינו טוב ומטיב לכל רב טובך:

צ״הקוּם יסוד הַקָּדוֹשׁ והתחזק באורות וחסדים גדולים ויתגלה. הכלי השלישי הפנימי הנקרא קודש קדשים צדיק יסוד עולם קוּם יסד ציון, כִּֽי־הִנֵּ֣ה אֹיְבֶ֣יךָ יֹאבֵ֑דוּ יִ֝תְפָּרְד֗וּ כׇּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן. צַ֭דִּיק כַּתָּמָ֣ר יִפְרָ֑ח כְּאֶ֖רֶז בַּלְּבָנ֣וֹן יִשְׂגֶּֽה׃

צ״וקוּם יוסף הַקָּדוֹשׁ והתחזק בשלשה חסדים ושלשה גבורות אשר הם ששה שמות הוי״ה בשתי בחינות המכוסה והמגולה, ויתמתקו שלשה הגבורות בשלשה החסדים ותכרת הערלה ותתבטל אחיזתה ויתקיים המקח שֶׁהוּא התפשטות החסד בז״א, ותחזור האונאה למקומה כי בשתות קנה ומחזיר אונאה, וְהָֽאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּֽרֵתוּן, לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי, וַיְהִ֤י יְהֹוָה֙ אֶת־יוֹסֵ֔ף וַיְהִ֖י אִ֣ישׁ מַצְלִ֑יחַ, וַיְלַקֵּ֣ט יוֹסֵ֗ף אֶת־כׇּל־הַכֶּ֙סֶף֙, וַיִּצְבֹּ֨ר יוֹסֵ֥ף בָּ֛ר, בֵּ֤ן פֹּרָת֙ יוֹסֵ֔ף בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן:

צ״זקוּם כפתור הַקָּדוֹשׁ והתחזק בשלש טיפות אורות הנמשכים ממוח העליון, אשר ירדו למטה בגניזו דרך חוט השדרה ואטמרו גו נביאי קשוט בסוד תרין ביעי דדכורא. קוּם התגלה והכנס בנקודת ציון שבמלכות ותכניס שם שלשה טיפות אורות אלו והם הם האבות העליונים אשר הם שורש לתחתונים:

צ״חקוּם לולב הַקָּדוֹשׁ וקבל מתוספת האור הנמשך מחיים העליונים הנוסף בעמודא דאמצעיתא, אתה חיים קבל מחיים כִּֽי־עִ֭מְּךָ מְק֣וֹר חַיִּ֑ים, ותהיה חי תמיד בסוד חי העולמים:

צ״טקוּם משכיל הַקָּדוֹשׁ ואריק ברכאן מרישא עלאה וכל שייפי גופא כולהו אתתקנן לארקא בך ברכאן אנת הוא דנטיל כולא ואחסין כולא כחדא, וכל ברכאן בך שריין, אורח חיים למעלה למשכיל אנת משכיל תַּצְלִ֥יחַ אֶת־דְּרָכֶ֖ךָ וְאָ֥ז תַּשְׂכִּֽיל, וַיְהִ֥י דָוִ֛ד לְכׇל־דְּרָכָ֖ו מַשְׂכִּ֑יל:

ק׳קוּם משביר הַקָּדוֹשׁ ואחסין לך ארעא קדישא דאיהי מלכותא קדישא, ואריק עלה ברכאן בכל יומא והב לה תפנוקין ועידונין בנגידו עלאה תגיד עלה, אנת הוא צדיק יסודא דעלמא, הא תיאבותא דמטרוניתא לאדבקא בך מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. קוּם ואתער חביבי ורחימו למטרוניתא לאתקשרא כחדא, וּ֝בְרָכָ֗ה לְרֹ֣אשׁ מַשְׁבִּֽיר, וְיוֹסֵ֗ף ה֚וּא הַשַּׁלִּ֣יט, ה֥וּא הַמַּשְׁבִּ֖יר:

100

ק״אקוּם נח הַקָּדוֹשׁ ומשוך אור מן ח״י חוליות שבשדרה, אנת הוא איש חי, אנת הוא צדיק חי עלמין, אנת הוא רב פעלים מארי דכל עובדין וכל חיילין עלאין בגין דכולהו נפקין מינך, אנת הוא אות בכל חיילין דידך אנת רשים ורב מכולא, נֹ֔חַ נֹ֗חַ, נֹחַ לעילא נֹחַ לתתא, אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים צַדִּיק לעילא צַדִּיק לתתא, נֹ֔חַ נֹ֗חַ, תִמְצָא־חֵ֥ן וְשֵֽׂכֶל־ט֑וֹב, קח אתך אַיֶּ֥לֶת אֲהָבִ֗ים וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן, תְּשֻׁא֕וֹת חֵ֥ן חֵ֖ן לָֽהּ:

101

ק״בקוּם סוד הַקָּדוֹשׁ ואנגיד טפין קדישין ממוחא עילאה קוּם ובסם למטרוניתא דכל תיאובתא דמלכא במטרוניתא בך הוי ובך עייל למטרוניתא לאתר דאקרי ציון, דהתם הוא אתר כסותא דנוקבא כבית רחם לאיתתא, סוד הַקָּדוֹשׁ צדיק אתה, ס֣וֹד יְ֭הֹוָה לִירֵאָ֑יו וּ֝בְרִית֗וֹ לְהוֹדִיעָֽם׃

102

ק״גקוּם עוף הַקָּדוֹשׁ והתחבר עם מטרוניתא קדישא אנת הוא עופא קדישא דאית בך מאה וחמשין ושית אורות קוּם ואנהיר למטרוניתא בחביבו ורחימו מאלין נהורין דאית גבך, וְהָע֖וֹף יִ֥רֶב בָּאָֽרֶץ נפיש חיי סגי ומסגי:

103

ק״דקוּם פועל הַקָּדוֹשׁ וכתוש כתישין ואפיק מכל אינון שייפין עלאין דאינון זיתין קדישין משח רבו בתיאובתא שלים לגבי מטרוניתא ואמשיך לה ההוא נגידו מלעילא בכל שייפא ושייפא, וגדא איהי בלולה בשמן כתית לאתהנאה ולאתזנא מניה, אתה פועל הקדוש, פֹּעֵ֥ל יְ֝שׁוּע֗וֹת בְּקֶ֣רֶב הָאָֽרֶץ. הוֹלֵ֣ךְ תָּ֭מִים וּפֹעֵ֥ל צֶ֑דֶק, שמחנו בפעליך פעולת צדיק לחיים:

104

ק״הקוּם צַדִּיק הַקָּדוֹשׁ ורוץ בההוא מגדל עוז דהא קרא כְּתִיב מִגְדַּל־עֹ֭ז שֵׁ֣ם יְהֹוָ֑ה בּֽוֹ־יָר֖וּץ צַדִּ֣יק וְנִשְׂגָּֽב׃ הא רעותא בההוא מגדל תדיר, ונשגב ההוא מגדל דלא ינפול לעלמין, וְצַדִּ֖יק בֶּאֱמוּנָת֥וֹ יִֽחְיֶֽה, זֵ֣כֶר צַ֭דִּיק לִבְרָכָ֑ה, וּבְּ֭רָכוֹת לְרֹ֣אשׁ צַדִּ֑יק, צַדִּיק צַדִּיק הדרן עלך:

105

ק״ווהדרך עלן, דעתן עלך ודעתך עלן לא נתנשי מנך ולא תתנשי מנן לא בעלמא דין ולא בעלמא דאתי:

106

ק״זקוּם צֶמַח הַקָּדוֹשׁ וטול לך נחלין ומבועין ונהרין אנת הוא מקורא דכולא, אנת הוא נטיל כולא, אנת הוא ברא דדמי לאבוי ואתרשים ביה, אנת הוא עושה פרי אשר זרעו בו על הארץ, דא ארעא קדישא מלכותא קדישא, אנת הוא צֶמַח צַדִּיק, יהא רעוא דינהיר בך מצחא דעתיקא קדישא, אנת הוא צֶמַח. קוּם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה, אנת הוא צֶמַח הצמיח לדוד צֶמַח צדקה, וחיש יבוא אִישׁ צַדִּיק צֶ֤מַח שְׁמוֹ֙ וּמִתַּחְתָּ֣יו יִצְמָ֔ח בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב אָמֵן:

107

ק״חקוּם צנור הַקָּדוֹשׁ וקבל אור מרצון העליון, ויתגבר צנור הימיני הַקָּדוֹשׁ על צנור השמאלי, ואז יקרא טוב וְיִהְיֶה רַב־טוּב֙ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל, צנור צנור, אנת צנור ואנת רצון, הֵיטִ֣יבָה בִ֭רְצוֹנְךָ אֶת־צִיּ֑וֹן, וּ֝בִרְצוֹנְךָ֗ תרים [תָּר֥וּם] קַרְנֵֽינוּ. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

108

ק״טקוּם קנאי הַקָּדוֹשׁ ולבש קנאה כי כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת קִנֵּ֧אתִי לִירוּשָׁלַ֛͏ִם וּלְצִיּ֖וֹן קִנְאָ֥ה גְדוֹלָֽה, יְהֹוָה֙ כַּגִּבּ֣וֹר יֵצֵ֔א כְּאִ֥ישׁ מִלְחָמ֖וֹת יָעִ֣יר קִנְאָ֑ה יָרִ֙יעַ֙ אַף־יַצְרִ֔יחַ עַל־אֹיְבָ֖יו יִתְגַּבָּֽר׃ וְזֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַקְּנָאֹ֑ת, לזמר עריצים ולהכרית החוחים והקוצים הסובבים את השושנה העליונה, לם רבה [לְמַרְבֵּ֨ה] הַמִּשְׂרָ֜ה וּלְשָׁל֣וֹם אֵֽין־קֵ֗ץ עַל־כִּסֵּ֤א דָוִד֙ וְעַל־מַמְלַכְתּ֔וֹ לְהָכִ֤ין אֹתָהּ֙ וּֽלְסַעֲדָ֔הּ בְּמִשְׁפָּ֖ט וּבִצְדָקָ֑ה מֵעַתָּה֙ וְעַד־עוֹלָ֔ם קִנְאַ֛ת יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּֽאת׃ קוּם וקנא קנאת בית יִשְׂרָאֵל בְּנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב וְיוֹסֵ֣ף, הרב כבסנו מעונינו, ומחטאתינו טהרינו, תחטאינו באזוב ונטהר תכבסנו ומשלג נלבין, ויקוים בָּֽנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: וְזָרַקְתִּ֧י עֲלֵיכֶ֛ם מַ֥יִם טְהוֹרִ֖ים וּטְהַרְתֶּ֑ם, וְאוֹמֵר מִקְוֵה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מוֹשִׁיע֖וֹ בְּעֵ֣ת צָרָ֑ה. מָה מִקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים, גַּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל:

109

ק״יקוּם רוכל הַקָּדוֹשׁ וקשט את הכלה העליונה, ואת עדיה תלבשנה עדיה זָהָ֣ב וָכֶ֗סֶף, ומלבושה שֵׁ֤שׁ וָמֶ֙שִׁי֙ וְרִקְמָ֔ה, תן צְמִידִים֙ עַל־יָדֶ֔יהָ, ורביד על גרונה, תן נזם על אפה ועגילים על אזנה, ועטרת תפארת בראשה, אִ֣ישׁ אֱ֭מוּנוֹת רַב־בְּרָכ֑וֹת, יְהִֽי־מְקוֹרְךָ֥ בָר֑וּךְ וּ֝שְׂמַ֗ח מֵאֵ֥שֶׁת נְעוּרֶֽךָ׃ קוּם והתמלא ברכות הָנִ֥יחַ בְּרָכָ֖ה אֶל־בֵּיתֶֽךָ, וְאַתָּ֣ה קַח־לְךָ֗ מִכׇּל־מַֽאֲכָל֙ אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֔ל, וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ, אָכ֨וֹל וְשָׂב֤וֹעַ וְהוֹתֵר֙, צַדִּ֗יק אֹ֭כֵֽל לְשֹׂ֣בַע נַפְשׁ֑וֹ, מִפְּרִ֥י מַ֝עֲשֶׂ֗יךָ תִּשְׂבַּ֥ע הָאָֽרֶץ. תַּשְׂבִּיעַ נֶ֣פֶשׁ שֹׁקֵקָ֑ה, שֹׂ֣בַע שְׂ֭מָחוֹת אֶת־פָּנֶ֑יךָ, ואנחנו עבדיך נִ֭שְׂבְּעָה בְּט֣וּב בֵּיתֶ֑ךָ. שַׂבְּעֵ֣נוּ בַבֹּ֣קֶר חַסְדֶּ֑ךָ, ונתנה ונשמחה בכל ימינו:

110

קי״אקוּם שבט הַקָּדוֹשׁ והזדווג עם הכלה העליונה שלום אתה ברוך אתה טוב אתה, שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, וְהֵיטִ֣יבָה בִ֭רְצוֹנְךָ אֶת־צִיּ֑וֹן, באהבה וחיבה, אתה שבט זֹרֵעַ צְדָקָה, זרע קודש מצבתה, שבט מישור אתה, צדיק וישר אתה, ק֭וּמָֽה עֶזְרָ֣תָה לָּ֑נוּ, קוּמָה לִמְנוּחָתֶךָ, קוּם התהלך בארץ לארכה ולרחבה, ויקיים בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: וּפָנִ֣יתִי אֲלֵיכֶ֔ם וְהִפְרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם וְהִרְבֵּיתִ֖י אֶתְכֶ֑ם וַהֲקִימֹתִ֥י אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתְּכֶֽם׃ וְקָ֥ם שֵׁ֙בֶט֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל, וּבָ֤א לְצִיּוֹן֙ גּוֹאֵ֔ל, לֹֽא־יָס֥וּר שֵׁ֙בֶט֙ מִֽיהוּדָ֔ה, וְיַחְדָּ֗ו יִהְי֤וּ תַמִּים֙, הִנֵּ֣ה מַה־טּ֭וֹב וּמַה־נָּעִ֑ים שֶׁ֖בֶת אַחִ֣ים גַּם־יָֽחַד, וְהָי֣וּ הַכְּרֻבִים֩ פֹּרְשֵׂ֨י כְנָפַ֜יִם לְמַ֗עְלָה, וּפְנֵיהֶ֖ם אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו, לֵ֣ב שָׂ֭מֵחַ יֵיטִ֣ב פָּנִ֑ים, בְּאוֹר־פְּנֵי־מֶ֥לֶךְ חַיִּ֑ים:

111

קי״בקוּם תרנגול הַקָּדוֹשׁ וקרא ללאה ולרחל. קוּם והאר עיני שניהם, יִ֭רְוְיֻן מִדֶּ֣שֶׁן בֵּיתֶ֑ךָ וְנַ֖חַל עֲדָנֶ֣יךָ תַשְׁקֵֽם׃ אתה טוב תִּפְתַּ֥ח יָ֝דְךָ֗ יִשְׂבְּע֥וּן טֽוֹב, אתה צדיק מְ֝זֻקָּ֗ק שִׁבְעָתָֽיִם, אִ֣ם לַבִּינָ֣ה תִקְרָ֑א לַ֝תְּבוּנָ֗ה תִּתֵּ֥ן קוֹלֶֽךָ, וְהָיָ֣ה ׀ הַנִּשְׁאָ֣ר בְּצִיּ֗וֹן וְהַנּוֹתָר֙ בִּיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם קָד֖וֹשׁ יֵאָ֣מֶר ל֑וֹ כׇּל־הַכָּת֥וּב לַחַיִּ֖ים בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃

112

קי״גאח״כ ישב וילמוד רמזים אלו השייכים ליסוד:

113

קי״דאבר, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל היסוד נקרא אבר על שם שֶׁהוּא מיחד הוי״ה אלהי״ם בזווג עליון, והוי״ה אדנ״י בזווג תחתון, גם הוא מקבל בו הה״ג שהם ב״ן ולבושים מצד אימא אהי״ה בההי״ן הרי קנ״א וב״ן עולה מספר אב״ר ע״ש, והנה בני חיי מזוני הם בְּחִינַת חב״ד בני מדעת חיי מחכמה מזוני מבינה, וכולם נמשכים ונתנים לנו ע״י היסוד כי על ידו הכל יבא, ומספר בני חיי מזוני עולה מספר אב״ר כי היסוד שנתנים לנו על ידו נקרא אבר, גם אבר ע״ה עולה מספר צדיק. גם אבר במלואו כזה אל״ף בי״ת רי״ש עולים מספר אלף ול״ג כמנין גבורה במלואה כזה גימ״ל בי״ת וא״ו רי״ש ה״י. והנה סוף מלוי אבר הוא תש״ף כמנין לחם שבת לרמוז עיקר הזווג הוא בשבת. ואותיות אמצעיות הוא שם יל״י שעולה מספר חמשים לרמוז שיש בו ה״ח וה״ג כל א׳ כלול מחמש הרי חמשים. גם הוא מספר כ״ל שהיסוד נקרא כל בסוד כלכל זה יוסף. הרי היסוד נקרא אבר, ובזה יובן רמז הכתוב וְקוֹיֵ֤ יְהֹוָה֙ יַחֲלִ֣יפוּ כֹ֔חַ יַעֲל֥וּ אֵ֖בֶר כַּנְּשָׁרִ֑ים, רמז לבעלי תשובה הבאים לתקן היסוד המה קוי ה׳ כי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אמר יעשה האדם תשובה ויתכפר לו, והם יחליפו כח שיתוקן הפגם שלהם, שאין לך דבר שעומד בפני הַתְּשׁוּבָה, והמה יעלו אבר כנשרים. כלומר יעלו היסוד הנקרא אבר כנשרים מספר כת״ר שעושים עילוי ליסוד שיקבל אורות מן הכתר, ולכן אומרים הצרי (כתר וצפורן יסוד) והצפורן והבן:

114

קי״האגוז, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל היסוד נקרא אגוז, וכן אגוז הוא מספר טוב בין דדכורא בין דנוקבא, והעיקר הוא יסוד דדכורא, וצריך להעביר תלת קליפתן דאגוזא דערלה ופריעה ואטיפו דדמא ע״כ ע״ש, והנה אגוז במלואו כזה אל״ף גימ״ל וא״ו זי״ן עולה מספר רע״ד כמנין לאה רחל שעולים רע״ד כי היסוד מזדווג עם שתיהם. גם הוא רב חסד כי יתרבו בו החסדים ואם תמלא אות וא״ו ביו״ד כזה וי״ו יהיה המספר רפ״ג כמנין אורח חיים. גם הוא מספר רגלים כי היסוד עומד בין נצח והוד שהם כנגד ב׳ רגלים. גם הוא מספר זרוע ולז״א א֭וֹר זָרֻ֣עַ לַצַּדִּ֑יק הוא היסוד הנקרא צדיק, גם הוא מספר חדרי בטן, כי הוא יורד חדרי בטן של הַמַּלְכוּת ומשפיע שם בסוד הזווג. גם הוא ע״ה מספר עטרה והבן:

115

קי״והרי היסוד נקרא אגוז, וז״ש אֶל־גִּנַּ֤ת אֱגוֹז֙ יָרַ֔דְתִּי, כלומר גנת אגוז היא הַמַּלְכוּת שהיא גינה של היסוד שזורע אותה תמיד, ירדתי קרי בה ירד ת״י מספר קדוש שעולה ת״י רמז לזרע קודש מוחץ מצד אבא, ולכן היסוד נקרא אות ברית קודש:

116

קי״זאות, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל היסוד נקרא אות כי בו האות להכיר בין ז״א לנוקבא ע״ש, והנה אות במלואה כזה אל״ף וי״ו תי״ו עולים מספר תקמ״ט כמנין אחוריים דשם יג״ל פז״ק שֶׁהוּא ביסוד. גם הוא מספר אמ״ת ואמונ״ה כי הוא מיחד אמת ואמונה ביחד. וס״ת של המלוי עולה צ״ב כמנין חיבור הוי״ה אדנ״י עם הכולל, ואותיות אמצעיות הוא שם יל״י שמספרו חמשים כנגד ה״ח וה״ג שכל א׳ כלול מחמש, ואם תמלא אות וא״ו באות א׳ יעלה המספר תק״ם מספר חבור שדי כי הוא בחינת שדי:

117

קי״חהרי היסוד נקרא אות, וז״ש דוד הע״ה עֲשֵֽׂה־עִמִּ֥י א֗וֹת לְט֫וֹבָ֥ה וְיִרְא֣וּ שֹׂנְאַ֣י וְיֵבֹ֑שׁוּ, עשה כלומר תקן, ואמר עמי כי האדם המתקן למעלה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יהיה עמו בעזרתו, וכמ״ש רז״ל על פסוק וְכָר֨וֹת עִמּ֜וֹ הַבְּרִ֗ית, ותתקן אותו עמי שיתחבר לטובה היא הַמַּלְכוּת שה״ס כ״ב אותיות הַתּוֹרָה כמנין טובה, גם רמז שֶׁיִּהְיֶה הזווג והחיבור במוחין דאדא שהם אותיות י״ה דשם הוי״ה שמספרם ט״ו, ולז״א טובה קרי בזה ט״ו בה. ואז יראו שונאי החיצונים ויבושו שלא יוכלו לקטרג מאחר כִּֽי־אַתָּ֥ה יְ֝הֹוָ֗ה עֲזַרְתַּ֥נִי וְנִחַמְתָּֽנִי בתקון זה:

118

קי״טאז, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל היסוד נקרא אז כי כולל בו ח׳ אותיות יאהדונה״י ע״ש, הנה אז במלואם עולים מספר קע״ח כמנין מצליח וז״ש וַיְהִ֤י יְהֹוָה֙ אֶת־יוֹסֵ֔ף וַיְהִ֖י אִ֣ישׁ מַצְלִ֑יחַ. גם הוא צלם חי גם הוא מספר כסף חי על שם החסדים שבו, ולכן המשיח נקרא בר נפלי כי אותיות נפלי הם מילוי של אותיות אז במלואם כזה אל״ף זי״ן, והמשיח הוא ביסוד כמ״ש רז״ל בשער מאמרי רשב״י והבן:

119

ק״כהרי היסוד נקרא אז וז״ש אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־גָ֝זַ֗לְתִּי אָ֣ז אָשִֽׁיב. כלומר אפילו מה שלא גזלתי אני בעצמי שלא חטאתי אני אלא חטאו אחרים, ג״כ אשתדל להשיבם אל היסוד הנקרא אז, אי נמי קרי בה לו בוא״ו כלומר אשר לוא״ו גזלתי אשיב אותם לאז הוא היסוד, וז״ש אָ֤ז יִמָּלֵ֪א שְׂח֡וֹק פִּינוּ֮. והיינו שחוק הוא סוד ב״פ אור כנודע והם של רחל הנקראת פה תורה שבעל פה, ועסק הַתּוֹרָה עושה תיקון גדול ביסוד, ובפרט תורה שבעל פה שהיא ששה סדרים, וז״ש לֹֽא־יָמ֡וּשׁ סֵ֩פֶר֩ הַתּוֹרָ֨ה הַזֶּ֜ה מִפִּ֗יךָ, זו תורה שבע״פ שהיא בפה ולא בכתב, וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה, כי תורה שבעל פה לומדים בימים ובלילות, כִּי־אָ֛ז זה היסוד תַּצְלִ֥יחַ אֶת־דְּרָכֶ֖ךָ דרך גבר בעלמא, כי רבינו האר״י ז״ל דרכו להקדים הלימוד בליל טבילה לזווג, שהיה לומד בתורה שבע״פ עד חצות ואחר חצות מקיים מצות הזווג עם אשתו, ולז״א תַּצְלִ֥יחַ אֶת־דְּרָכֶ֖ךָ הוא התשמיש ואז יסוד העליון הנקרא אָ֥ז תַּשְׂכִּֽיל והבן:

120

קכ״אאזוב, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל היסוד בקרא אזוב ע״ש, הנה אותיות אזוב במלואם כזה אל״ף זי״ן וא״ו ביית עולים מספר ברית, כי יסוד נקרא ברית, גם עולה מספר עליון על כל הארץ שֶׁהוּא מספר בריית, כי היסוד הוא למעלה מן הַמַּלְכוּת בסוד וצדיק על שלחן יבא, משא״כ בסט״א כְּתִיב פְּ֠ת֠וֹרָה אֲשֶׁ֧ר עַל־הַנָּהָ֛ר. והנה עַל־יְדֵי תיקון הברית יִתְקַיֵּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב וּבְרַחֲמִ֥ים גְּדֹלִ֖ים אֲקַבְּצֵֽךְ שעולה תרי״ב, ואם תמלא אות וא״ו של אזוב באות א׳ יעלה תרי״ג כמנין אל חי במלוי שעולה תרי״ג. גם הוא מספר אורות שכולו מלא אורות, ואם תמלא אות ו׳ של אזוב ביו״ד (מלאה) יעלה תרכ״ב בסוד ברכת ה׳ היא תעשיר, ולז״א בְּרִיתִ֣י ׀ הָיְתָ֣ה אִתּ֗וֹ הַֽחַיִּים֙ וְהַשָּׁל֔וֹם, שהיסוד מלא חיים ושלום תמיד. וסוף אותיות המלוי הם אותיות נופ״ת כי בו נופת צופים שמשפיע לעולם, ואותיות אמצעיות הם שם יל״י שֶׁהוּא מספר חמשים רמז לה״ח וה״ג שכל א׳ כלול מחמשה:

121

קכ״בהרי היסוד נקרא אזוב, וז״ש דוד הע״ה תְּחַטְּאֵ֣נִי בְאֵז֣וֹב וְאֶטְהָ֑ר תְּ֝כַבְּסֵ֗נִי וּמִשֶּׁ֥לֶג אַלְבִּֽין׃ שעל ידי המשכת הארה ושפע מן היסוד אז אטהר בתיקון היסוד, ותכבסני מן הפגם ומשל״ג הארת ג׳ אלפין מלאים דשם אהיה שעולים של״ג, אלבין ע״י תשובתי ותקוני:

122

קכ״גאיתן, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל היסוד נקרא איתן ע״ש, הנה איתן עולה מספר גדלות חי, כי היסוד נקרא חי, גם איתן במלוי כזה אל״ף יו״ד ת״ו נו״ן עולה מספר תרמ״ג כמספר אור מלא כזה אל״ף וי״ו רי״ש, גם מספר תרמ״ג הַנִזְכָּר עם הכולל עולה מספר נפש רוח. כי בו יתחברו רוח ונפש שהם זו״ן, גם מספר איתן במלוי הנזכר עולה מספר ונקה האיש מעון, כי האדם צריך להשתדל יותר להיות מנוקה מעון זה של שזרע לבטלה השייך לאיש, ובתיקון של היסוד יתנקה האיש מן העון הם החיצונים שנקראים עון שלא ידבקו בו, וס״ת דמלוי המי הוא ד״ו פ״ן. כי היסוד כולו בסוד פנים, ודו ר״ל שנים, גם הם אותיות נוד״ף כי ריחו נודף לכל, שהכל מקבלים ממנו, ואותיות האמצעיות הם מספר מ״ב רמז לשם מ״ב המברר נצוצי הקדושה השייכים ליסוד:

123

קכ״דהרי היסוד נקרא איתן. וז״ש (באיוב ל״ג:י״ט) וְהוּכַ֣ח בְּ֭מַכְאוֹב עַל־מִשְׁכָּב֑וֹ וריב [וְר֖וֹב] עֲצָמָ֣יו אֵתָֽן׃ והכונה על בעל תשובה אשר נקרא מארי דחושבנא, כי ישחה בכל לילה מטתו ויוכיח את נפשו על מעשיו, אז עַל־יְדֵי זה רוב עצמיו איתן שמרבה עוצם היסוד שנקרא איתן שנתקן בזה:

124

קכ״האמן, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל היסוד נקרא אמן כי הוא המיחד אמת ואמונה לכן אמן מספר הוי״ה אדנ״י ע״ש, הנה אמן במלואו עולה רצ״ז כמנין ירא אלהים, ולכן כְּתִיב באברהם אבינו יְרֵ֤א אֱלֹהִים֙ אַ֔תָּה. כי בו נתגלה היסוד בסוד אבר מה כנודע, גם מספר רצ״ז הנזכר עולה אוצר, וידוע כי יסוד דנוקבא נקרא אוצר ושם נמצא יסוד דדכורא תמיד בסוד הזיוג, ולכן ביוסף כְּתִיב וּלְיוֹסֵ֣ף אָמַ֔ר מְבֹרֶ֥כֶת יְהֹוָ֖ה אַרְצ֑וֹ אותיות אוצר, כי יוסף הוא יסוד דדכורא, וסוף המלוי עולה מספר קע כמספר עשרה פעמים טוב שֶׁהוּא שם אהו״ה שכל י״ס דדעת משפיעים ליסוד. וכמ״ש הרמ״ז ז״ל בסוד הִנֵּ֣ה מַה־טּ֭וֹב וּמַה־נָּעִ֑ים שֶׁ֖בֶת אַחִ֣ים גַּם־יָֽחַד, ואותיות אמצעיות הם לו כי היסוד כלול משש קצוות שהם לו. גם הוא ב״פ ח״י:

125

קכ״והרי היסוד נקרא. אמן. וז״ש וַיְהִ֨י אֹמֵ֜ן אֶת־הֲדַסָּ֗ה הִ֤יא אֶסְתֵּר֙ בַּת־דֹּד֔וֹ, הכונה אמן שֶׁהוּא היסוד הוא מחובר את הדסה, היא אסתר שה״ס הַמַּלְכוּת שנקראת אסתר בת דודו אותיות יוד, כי תחבר דו האחרונים יחד נעשים יו״ד ונמצא דודו היא נעשית יוד דשמא קדישא שהיא סוד אבא, וידוע מ״ש בזוה״ק אבא יסד ברתא, וז״ש (בישעיהו ס״ה:ט״ז) אֲשֶׁ֨ר הַמִּתְבָּרֵ֜ךְ בָּאָ֗רֶץ יִתְבָּרֵךְ֙ בֵּאלֹהֵ֣י אָמֵ֔ן וְהַנִּשְׁבָּ֣ע בָּאָ֔רֶץ יִשָּׁבַ֖ע בֵּאלֹהֵ֣י אָמֵ֑ן. כי בסוף אלף הששי שנתקן היסוד אז יתברך באלהי אמן והבן:

126

קכ״זאורג, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל היסוד נקרא אורג שאורג ומחבר דכורא בנוקבא ע״ש, הנה אורג עולה מספר ע״ב ס״ג מ״ה עם כולל שלושים אותיות שיש בהם כי הוא כולל בתוכו אורות ע״ב ס״ג מ״ה שמאירין בו, גם הוא עולה מספר כספים, שבו החסדים שנקראים כספים, והוא שומר אותה בקרקע שֶׁהוּא סוד דנוקבא, גם הוא אותיות אור ג׳ כי הוא אור שלישי המכריע בין אורות נצח והוד, ולכן נקרא אגודה דאין אגודה פחותה משלשה, גם הוא ג׳ אור שכלול משלשה תיכון פנימי חיצון:

127

קכ״חוהנה אותיות אורג במלוי כזה אל״ף ו״ו רי״ש גימ״ל עולין מספר תשי״ו, כמנין אוהב שבת, כי היסוד אוהב שבת שֶׁהוּא זמן שמחתו, ועיין בז״ח שהשבת הוא בסוד היסוד, גם הוא מספר שערי חן וחסד, ולכן זכה יוסף הע״ה שֶׁהוּא ביסוד לחן וחסד דִּכְתִּיב וַיְהִ֤י יְהֹוָה֙ אֶת־יוֹסֵ֔ף, ויט אליו חסד וּכְתִיב וַיִּמְצָ֨א יוֹסֵ֥ף חֵ֛ן, וסוף המלוי עולה מספר תי״ו כמנין קושטא שֶׁהוּא תרגום של אמת, ולכן ארז״ל קושטא קאי שקרא לא קאי, וְעַל־יְדֵי תיקון היסוד יבא משיח אשר צֶ֖דֶק אֵז֣וֹר מׇתְנָ֑יו, ולז״א אֱ֭מֶת מֵאֶ֣רֶץ תִּצְמָ֑ח, אמת הוא קושטא, וצדק מלך המשיח אשר צֶ֖דֶק אֵז֣וֹר מׇתְנָ֑יו, משמים נשקף:

128

קכ״טהרי היסוד נקרא אורג, שֶׁהוּא אוגר וז״ש (במשלי יו״ד) אֹגֵ֣ר בַּ֭קַּיִץ בֵּ֣ן מַשְׂכִּ֑יל, קיץ מספר לאה במלואה כזה למ״ד אל״ף ה״י, כלומר אוגר המתחבר בקיץ היא לאה נעשה חיבור ב״ן, שֶׁהוּא סוד שם הוי״ה דההין, עם משכיל, הוא היסוד הנקרא משכיל, גם משכיל הוא ש׳ כלים, כי ביסוד יש שלשה כלים שהם תיכון פנימי חיצון, וכל א׳ כלול מעשר ועשר מעשר הרי שלש מאות שהם מספר ש׳ יתמלאו כולם אורות שם ב״ן:

129

ק״לאורח כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל היסוד נקרא אורח וסימן אורח מברך, כי היסוד ממנו הברכה ע״ש, הנה אורח עולה מספר רט״ו כמספר אוהב כל העולם, כי היסוד אוהב הכל יען שכל העולם נשרשים בו, גם אורח הוא אור ח׳ כי הוא אור ח׳ לספירת הַחָכְמָה בסדר כח״ב חג״ת נה״י, ועיין בזוהר פ׳ פנחס דף רנ״ז שאמר ח׳ תמנייא ספיראן מחכמה עד יסוד ע״ש, והנה אותיות אורח במלואה כזה אל״ף וא״ו רי״ש חיית סוף המלוי הוא תשפ״ו כמנין כתר עליון, שיאיר כתר עליון ביסוד, ועי״ז יהיה בירור לכל רפ״ח, ולכן בירור לכל רפ״ח עולה תשפ״ו, ואותיות אמצעיות עולים מספר ג״פ טוב כי היסוד נקרא טוב, וכלול משלשה שהם תיכון פנימי חיצון:

130

קל״אהרי היסוד נקרא אורח, וז״ש (איוב ל״א:ל״ב) בַּ֭חוּץ לֹא־יָלִ֣ין גֵּ֑ר דְּ֝לָתַ֗י לָאֹ֥רַח אֶפְתָּֽח׃ והיינו גר מספר אבר שֶׁהוּא רמז לברית שֶׁהוּא אבר התשמיש, בחוץ, בביאה אסורה, או בקרי׳ לא ילין, ואז דלתי, דלת יוד, רמז למלכות שהיא סְּפִירָה עשירית, לאורח הוא היסוד אפתח, שיש לי יכולת לעשות זווג יסוד בְּמַלְכוּת כיון שאני נשמר באבר התשמיש שלי שלא ילין בחוץ והבן:

131

קל״בברק, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל, היסוד נקרא ברק, וסימן וְיָצָ֥א כַבָּרָ֖ק חִצּ֑וֹ שיורה כחץ ומצדו ברקים ע״ש, הנה ברק עולה מספר שב ר״ל שבעה כמי״ש בגמרא הני שב שמעתתא והוא רמץ על חיבור דק עם הַמַּלְכוּת שבזה נקראת בת שבע, גם ברק במלוי כזה בי״ת רי״ש קו״ף עולה מספר אלף וק״ח, כלומר קח על ידו שפע מן האצילות שֶׁהוּא סוד אלף:

132

קל״גהרי היסוד נקרא ברק, וז״ש חבקוק הע״ה שֶׁ֥מֶשׁ יָרֵ֖חַ עָ֣מַד זְבֻ֑לָה לְא֤וֹר חִצֶּ֙יךָ֙ יְהַלֵּ֔כוּ לְנֹ֖גַהּ בְּרַ֥ק חֲנִיתֶֽךָ׃ כלומר שמש ירח שהם זו״ן, עמד זבולה מספר חמשים, רמז להארת הַבִּינָה שיש בה חמשים שערים. ולכן נקראת מי, לְא֤וֹר חִצֶּ֙יךָ֙ יְהַלֵּ֔כוּ להזדווג יחד, ופירש מהיכן חצים אלו באים, ואמר לְנֹ֖גַהּ בְּרַ֥ק חֲנִיתֶֽךָ שמשם באים אורות החצים:

133

קל״דברית, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל היסוד נקרא ברית ע״ש, לכן הבטחה שלו וברחמים גדולים אקבצך עולה תרי״ב כמנין ברית, לרמוז באלף הששי שֶׁהוּא סוד הברית תתקיים הבטחה זו של וּבְרַחֲמִ֥ים גְּדֹלִ֖ים אֲקַבְּצֵֽךְ, והקבוץ ג״כ יהיה לניצוצי הקדושה השייכים ליסוד, גם ברית רב תי שֶׁהוּא מספר קדוש שעולה ת״י, גם ברית במלוי בי״ת רי״ש יו״ד ת״ו סוף המלוי עולה שית, כי הוא כולל שש קצוות, ואותיות אמצעיות מספר ל״ו, שכל א׳ מן ו״ק כלול מששה הרי לו גם הוא ב״פ ח״י:

134

קל״ההרי היסוד נקרא ברית וזה אשר הבטיחנו השם יתברך וְחַסְדִּ֞י מֵאִתֵּ֣ךְ לֹא־יָמ֗וּשׁ וּבְרִ֤ית שְׁלוֹמִי֙ לֹ֣א תָמ֔וּט אָמַ֥ר מְרַחֲמֵ֖ךְ יְהֹוָֽה. כי ע״י החסדים יהיה זווג, וכיון שֶׁתִּהְיֶה המשכת החסדים בתמידות אז גם הזווג של היסוד שֶׁהוּא ברית שלומי לא תמוט, וקראו שלומי כי הוא המזווג הוי״ה אדנ״י שחיבורם עולה שלום כנודע:

135

קל״וגואל, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל היסוד נקרא גואל וסימן אִם־יִגְאָלֵ֥ךְ טוֹב֙ יִגְאָ֔ל ע״ש. הנה גואל עולה מספר ארבעים לכן נתקנו ארבעים יום דשובבי״ם לתיקון היסוד, גם גואל במלוי כזה גימ״ל ו״ו אל״ף למ״ד סוף המלוי הוא אותיות דולף, רמז שֶׁיִּהְיֶה דולף אורות בנוקבא דלא פסיק, גם הם לו פ״ד רמז לכמה בחינות של פ״ד שמכוונים בתעניות של פ״ד שֶׁיִּהְיֶה שלם בהם תמיד, ואותיות אמצעיות הם עולים מספר סמך, שנשפע מן הַבִּינָה הנקראת סמך שסומכת הנופלים:

136

קל״זהרי היסוד נקרא גואל, וז״ש וּבָ֤א לְצִיּוֹן֙ גּוֹאֵ֔ל וּלְשָׁבֵ֥י פֶ֖שַׁע בְּיַֽעֲקֹ֑ב נְאֻ֖ם יְהֹוָֽה׃ ציון הוא יסוד דנוקבא, וגואל הוא יסוד דדכורא, וְיִהְיֶה זה עַל־יְדֵי שבי פֶ֖שַׁע בְּיַֽעֲקֹ֑ב שמתקנים הפשע שפוגם ביסוד ועי״כ יהיה הזווג הזה:

137

קל״חדג, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר היסוד נקרא דג ע״ש, הנה דג עולה מספר שבעה רמז להתחברות היסוד שֶׁהוּא שש קצוות עם הַמַּלְכוּת שהיא שביעית, ותחיה עי״כ בסוד בת שבע, גם דג במלוי כזה גימ״ל דל״ת עולה מספר תקי״ז כמנין מתנ״ה טוב״ה, כי בו נותנים המתנות טובות לכל, גם מתנה הוא הארת עשר שמות שם מ״ה שעולים ודן שימשכו על ידו לכ״ב אותיות הַתּוֹרָה שה״ם הכלים של הַמַּלְכוּת שעולים גימ׳ טובה, או מתנה הוא ודן מ״ה רמז להארות הַנִזְכָּר שימשכו ליסוד בצירוף אורות חו״ב שהס׳ י״ה דשמא קדישא ונרמזו באותיות טובה שֶׁהוּא ט״ו בה כי י״ה מספר ט״ו:

138

קל״טהרי היסוד נקרא דג וז״ש וְיִדְגּ֥וּ לָרֹ֖ב בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ כלומר בקרב הַמַּלְכוּת שנקראת ארץ בקרבה ירבו אורות היסודות של חמשה מיני זווגים שכל אחד נקרא בשם דג:

139

ק״מדלי, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר היסוד נקרא דלי השואב מים בששון וסימן הלך החבל, יעקב חבל נחלתו אחר הדלי יוסף ע״ש, הנה דלי מספר מ״ד שֶׁהוּא ר״ת מיין דכורין שיוצאים מן היסוד למלכות והוא מספר אב אם שמקבל אורות מוחין מן או״א:

140

קמ״אהרי היסוד נקרא דלי וז״ש יִֽזַּל־מַ֙יִם֙ מִדָּ֣לְיָ֔ו וְזַרְע֖וֹ בְּמַ֣יִם רַבִּ֑ים, מדליו מדלי וא״ו, היסוד שֶׁהוּא כולל וא״ו קצוות, וזרעו יִשְׂרָאֵל במים רבים, כי היה וה״ג כל א׳ כלול מחמש הם מספר ים:

141

קמ״בדי, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל היסוד נקרא די ע״ש. הנה המוחין הם חב״ד דר״ת שלהם מספר ד״י, גם הוא יד שבו הה״ח וה״ג הָרְמוּזִים באצבעות היד, גם די במלוי יו״ד דל״ת הוא מספר תנ״ד כמנין שלשה מלואי אהי״ה שיאירו בו:

142

קמ״גהרי היסוד נקרא די, וז״ש כִּֽי־מִדֵּ֤י דַבְּרִי֙ בּ֔וֹ, רַחֵ֥ם אֲֽרַחֲמֶ֖נּוּ נְאֻם־יְהֹוָֽה. וְהַכַּוָּנָה על בעל תשובה מן די היסוד הנקרא די, דברי בן, אנהיג ואמשיך לו שפע וכח משם ובכל רמ״ח אבריו ארחמנו וזהו רחם, רמ״ח ארחמנו:

143

קמ״דהבל, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר היסוד נקרא הבל שיוצא ממנו הבל להאיר בנוקבא ע״ש, הנה הבל במלואו כזה ה״מ בי״ת למ״ד עולה מספר תצ״ו כמנין מַּלְכוּת, רמז שתמיד יוצא ממנו הבל להאיר למלכות, גם מלוי דעת כזה דל״ת עי״ן ת״ו עולה תצ״ו, כי היסוד עולה עד הדעת ויתמלא משם אורות, וכן ב״פ אברהם שֶׁהוּא סוד אב״ר מ״ה עולה חצ״ו:

144

קמ״ההרי היסוד נקרא הבל, וז״ש הֲבֵ֤ל הֲבָלִים֙ אָמַ֣ר קֹהֶ֔לֶת, כלומר הבל היסוד, הב לים, כלומר אמר קוהלת הבל הב תן והמשך לים שה״ס הַמַּלְכוּת שנקראת ים שיאיר בה:

145

קמ״ווא״ו, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל היסוד נקרא ו׳ ע״ש, הנה אות ו׳ תמלא בשלשה מלואים כזה וי״ו וא״ו ו״ו שעולה סך הכל מ״ז כמנין הוי״ה אהי׳״ה, שהם זווג עליון שמקבל היסוד אורות מהם, גם הם רמז למוחין ומלבושיהם שמאיר היסוד בהם, גם הוא מספר טו״ב כח״ב:

146

קמ״זהרי היסוד נקרא וא״ו, וז״ש וָוֵ֧י הָעַמּוּדִ֛ים וַחֲשֻׁקֵיהֶ֖ם כָּֽסֶף, כי היסוד מלא חסדים שה״ס כסף, גם אמר ווי העמודים ה׳ עמודים כי יש חמשה בחינות יסוד של חמשה זווגים:

147

קמ״חזה, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל היסוד נקרא זה, וסימן זה ינחמנו, כי היסוד הוא המנחם בשפעו לעולם ע״ש, הנה ז״ה מספר י״ב שבו יתקשרו כל י״ב פרצופים, ולכן נקודת היסוד שורק אותיות קושר כנודע, גם זה במלוי כזה זי״ן ה״א עולה מספר חָכְמָה שמקבל אור מחכמה ולכך נקרא קדוש, גם זי״ן יה״י עולה מספר חסיד שהיסוד נקרא חסיד כנז׳ בזוה״ק, והטעם מפורש בשער מאמרי רשב״י, גם הוא מספר ב׳ פעמים אם שיתחבר עם לאה ועם רחל שכל אחת נקראת אם:

148

קמ״טהרי היסוד נקרא זה וז״ש וְקָרָ֨א זֶ֤ה אֶל־זֶה֙ וְאָמַ֔ר, כלומר יסוד, אל יסוד, דהיינו העליון אל התחתון ואמר בסוד הזווג והבן:

149

ק״נזיו, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל היסוד נקרא זיו כי ממנו יוצא זיו למלכות ע״ש, הנה זיו עולה מספר חיה שה״ס אבא שמקבל אורות מאבא, גם זיו במלוי זי״ן יו״ד וא״ו עולה מאה רמז שיאירו בו כל הי״ס שהם סוד מאה, גם מקבל מאה ברכאן בסוד וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶ״ךְ־לְ״ךָ֛ ואם תמלא הוא״ו ביו״ד יעלה המספר ק״ט כמנין ח״י הוי״ה אדנ״י שהיסוד שנקרא ח״י, מספר הוי״ה אדנ״י בסוד שם השילוב כנודע:

150

קנ״אהרי היסוד נקרא זיו וז״ש (במלכים א׳) יֻסַּ֖ד בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה בְּיֶ֖רַח זִֽו. כלומר יסד בית ה׳ היא הַמַּלְכוּת רב חי זיו הוא היסוד או ירחב זיו והבן:

151

קנ״בחי, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל היסוד נקרא חי ע״ש, הנה חי במלוי כזה ח״ת ירד עולה חת״ך שֶׁהוּא שם קדוש שבו הפרנסה, והכל ימשך ע״י היסוד, גם הוא מספר בן שלום, גם נקרא חי שֶׁהוּא ח׳ לחכמה בסדר כח״ב חג״ת נה״י, ועשירי לכתר בסדר כחב״ד חגית נה״י הַנִזְכָּר בכוונות ברכת הלבנה בסוד שבעה שלמים, סוד ז״פ לֵ֣ב טָ֭הוֹר בְּרָא־לִ֣י אֱלֹהִ֑ים:

152

קנ״גהרי היסוד נקרא חי, וז״ש פּוֹתֵ֥חַ אֶת־יָדֶ֑ךָ רמז לה״ח וה״ג הָרְמוּזִים בשני ידים, ומשביע לכל חי זה היסוד שנקרא כל ונקרא חי, רצון עליון, או כל כפשוטו, כלומר בכל בחינותיו כי חמשה בחינות יסוד יש בחמשה מיני זווגים, ובזה פירש עט״ר אדוני אבי זללה״ה וַאֲמַרְתֶּ֥ם כֹּ֖ה לֶחָ֑י, ואמרתם בסוד הזווג המכונה בלשון אמירה ודבור כה הַמַּלְכוּת שנקראת כה, לחי זה היסוד שיזדווגו יחד, וְאַתָּ֤ה שָׁלוֹם֙ וּבֵיתְךָ֣ שָׁל֔וֹם וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ שָׁלֽוֹם, נקט ג״פ שלום כנגד ג׳ כלים שהם תיכון פנימי חיצון:

153

קנ״דטוב כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל היסוד נקרא טוב ע״ש, הנה טוב במילוי כזה טי״ת וא״ו בי״ת עולה תתמ״ד כמנין דע״ת של״ם, דאין קשוי אלא לדעת, שיאיר בה הדעת בשלמות גם נקרא טוב כי הוא סְּפִירָה ט׳ מעילא לתתא, והוא סְּפִירָה וא״ו מן החסד שה״ס שבעה ימי בראשית אשר כנגדן הם שבעת ימי השבוע והוא סְּפִירָה ב׳ מתתא לעילא:

154

קנ״ההרי היסוד נקרא טוב, וז״ש כִּֽי־תְ֭קַדְּמֶנּוּ בִּרְכ֣וֹת ט֑וֹב שמשם יבואו הברכות תשית לראש וא״ו עטרת פז, עטרת היסוד, פז לבנה חיים המוחין, שָׁאַ֣ל מִ֭מְּךָ נָתַ֣תָּה לּ֑וֹ אֹ֥רֶךְ יָ֝מִ֗ים שלימות, עשר ספירות שכל א׳ כלולה מעשר מספר ימים, עולם ועד, וז״ש נַ֭פְשׁוֹ בְּט֣וֹב תָּלִ֑ין, נפש וא״ו היא הַמַּלְכוּת, בטוב היסוד, תלין בסוד הזווג, וזרעו זרע וא״ו, ירש ארץ הַמַּלְכוּת, וז״ש וְדֹרְשֵׁ֥י יְ֝הֹוָ֗ה לֹא־יַחְסְר֥וּ כׇל־טֽוֹב. היסוד שנקרא כל ונקרא טוב, וְהַכַּוָּנָה שיתוקן חטאם ויתוקנו ויתעלו ה״ח וה״ג שהם מספר כל של היסוד שנקרא טוב, וז״ש חַֽסְדֵ֨י יְהֹוָ֤ה ׀ אַזְכִּיר֙ תְּהִלֹּ֣ת יְהֹוָ֔ה כְּעַ֕ל כֹּ֥ל אֲשֶׁר־גְּמָלָ֖נוּ יְהֹוָ֑ה וְרַב־טוּב֙ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־גְּמָלָ֥ם כְּֽרַחֲמָ֖יו וּכְרֹ֥ב חֲסָדָֽיו׃

155

קנ״ויוסף, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל היסוד נקרא יוסף ע״ש. יוסף כתב הנה יסוד עולה מספר שמונים, צרף מספר יסוד ע״ה עם מספר יוסף ע״ה יעלה המספר רחל. כי תאותו להזדווג ברחל עקרת הבית, גם אות פ״ה דמנצפך בת״ת עולה מספר יוס״ף גימ׳ עתו״ת, וז״ש וִ֘יהִ֤י יְהֹוָ֣ה מִשְׂגָּ֣ב לַדָּ֑ךְ מִ֝שְׂגָּ֗ב לְעִתּ֥וֹת בַּצָּרָֽה׃

156

קנ״זגם ידוע כל הספירות יש בהם אחור ופנים חוץ מן היסוד שכולו פנים כי נכנס כולו בתוך נקודת יסוד דנוקבא, ולכן הוא כפול דמקום האחור הוא פנים, ולכן ברך יעקב אע״ה את יוסף הע״ה בֵּ֤ן פֹּרָת֙ יוֹסֵ֔ף בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן, שכפל לו פורת כי הוא כפול למראה העין, וביארנו לעיל שֶׁהוּא ח׳ לחכמה וכיון שֶׁהוּא כפול בשני פנים נמצא הוא שמיני ושמיני לחכמה, וב״פ ח׳ הם י״ו ולכך נקרא יוסף י״ו סף, והיינו סף ר״ל ספירה:

157

קנ״חהרי היסוד נקרא יוסף, וז״ש וּלְיוֹסֵ֣ף אָמַ֔ר מְבֹרֶ֥כֶת יְהֹוָ֖ה אַרְצ֑וֹ, שיבא לו מוחין דגדלות דהויו״ת לצורך הזווג, וזהו מבורכת ה׳ והבן:

158

קנ״טיתד, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל היסוד נקרא יתד והוא נעוץ בקרקע אשה העליונה קרקע עולם ע״ש, הנה יתד גימ׳ קודש (ד׳ אותיות קדוש), לכן, היסוד נקרא ברית קודש, גם הוא מספר שחוק, וז״ש אָ֤ז יִמָּלֵ֪א שְׂח֡וֹק פִּינוּ֮. כי שחוק שֶׁהוּא מספר יתד, ימלא אורות עַל־יְדֵי פינו שלומדים בו תורה ובזה נתקן היסוד, וגם הוא ב״פ אדר שֶׁהוּא כינוי לחסד, וביסוד יש ב׳ בחינות חסד מכוסה ומגילה וקרא כְּתִיב הַרְחֶב־פִּ֗֝יךָ וַאֲמַלְאֵֽהוּ. מספר יתד, שע״י שתרחיב פיך בתורה, וא״ו אמלאהו ליסוד אורות גדולים, גם ית״ד עולה מספר מקו״ר חיי״ם שיבא ליסוד שפע מן המקור מים חיים, גם בתוכו מתלבש יסוד דאבא שֶׁהוּא מקור מים חיים, וז״ש כִּֽי־עִ֭מְּךָ מְק֣וֹר חַיִּ֑ים בְּ֝אוֹרְךָ֗ נִרְאֶה־אֽוֹר׃

159

ק״סהרי היסוד נקרא יתד, וז״ש עזרא הסופר (ט) וְעַתָּ֡ה כִּמְעַט־רֶגַע֩ הָיְתָ֨ה תְחִנָּ֜ה מֵאֵ֣ת ׀ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ לְהַשְׁאִ֥יר לָ֙נוּ֙ פְּלֵיטָ֔ה וְלָתֶת־לָ֥נוּ יָתֵ֖ד בִּמְק֣וֹם קָדְשׁ֑וֹ לְהָאִ֤יר עֵינֵ֙ינוּ֙ אֱלֹהֵֽינוּ וּלְתִתֵּ֛נוּ מִֽחְיָ֥ה מְעַ֖ט בְּעַבְדֻתֵֽנוּ׃ והכינה שֶׁיִּהְיֶה שפע היסוד, בקדושה דוקא, וזהו במקום קדשו, ואמר מחיה מעט, מחיה, ח״י מ״ה, מעט, המם שמוש, כלומר מן ע״ט, הם ג׳ הויו״ת של ג׳ ראשונות שהם עולים ע״ט עם הכולל וז״ש (בישעיהו כ״ב:כ״ג) וּתְקַעְתִּ֥יו יָתֵ֖ד בְּמָק֣וֹם נֶאֱמָ֑ן. כלומר בְּמַלְכוּת הנקראת אמונה שֶׁיִּהְיֶה זווג תדירי:

160

קס״אילדים, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר היסוד נקרא ילד, ויוסף ובנימין נקראו ילדים, צדיק עליון וצדיק תחתון ע״ש, הנה ילדים עולה מספרם צ״ד, לז״א על צ״ד תנשאו, צד הם צדיק עליון וצדיק תחתון, ועל ברכים הם נצח והוד תשעשעו:

161

קס״בהרי יסוד עליון ויסוד תחתון נקראים ילדים, וז״ש (בדניאל) יְלָדִ֣ים אֲשֶׁ֣ר אֵֽין־בָּהֶ֣ם כׇּל־[מוּם֩] מאום וְטוֹבֵ֨י מַרְאֶ֜ה וּמַשְׂכִּלִ֣ים בְּכׇל־חׇכְמָ֗ה וְיֹ֤דְעֵי דַ֙עַת֙ וּמְבִינֵ֣י מַדָּ֔ע וַאֲשֶׁר֙ כֹּ֣חַ בָּהֶ֔ם לַעֲמֹ֖ד בְּהֵיכַ֣ל הַמֶּ֑לֶךְ, והיינו ילדים הם צדיק עליון וצדיק תחתון, אשר אין בהם כל מום שאין בהם פגם מצד בני אדם הצדיקים התחתונים, וטובי מראה, בסוד וַיְהִ֣י יוֹסֵ֔ף יְפֵה־תֹ֖אַר וִיפֵ֥ה מַרְאֶֽה, ומשכילים בכל חָכְמָה הרי בְּחִינַת חכמה, ויודעי דעת הרי בְּחִינַת דעת, ומביני מדע בינה, הרי זכר ג׳ ראשונות שהם חב״ד, ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך, הוא האצילות, שיזדווגו למעלה באצילות הקדוש:

162

קס״גכיור, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל היסוד נקרא כיור אשר מים קדושים בו, וכנו היא הַמַּלְכוּת, שהכיור יושב עליו, ע״ש, חנה כיור עולה מספר רל״ו כמנין יסו״ד יוס״ף:

163

קס״דהרי היסוד נקרא כיור וז״ש וְעָשִׂ֜יתָ כִּיּ֥וֹר הוא היסוד, ואת כנו הַמַּלְכוּת, ועשיה לשון תיקון. ע״י שתקדש את הברית שלך הרומז לאות וא״ו שֶׁהוּא דוגמת ו׳ וזהו וקדשת אותו אות וא״ו הוא אות הברית התחתון:

164

קס״הכפתור, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל היסוד נקרא כפתור ע״ש, והנה כפתור עולה תש״ו כמנין לימוד הַתּוֹרָה, רמז שעל ידי לימוד הַתּוֹרָה יתוקן פגם היסוד, וגם יתוקן ע״י בירור רפ״ח. לכן כפתור עולה מספר בירו״ר רפ״ח:

165

קס״והרי היסוד נקרא כפתור ובהפוך אתוון כפורת, ובזה יובן וְעָשִׂ֥יתָ כַפֹּ֖רֶת זָהָ֣ב טָה֑וֹר, וְעָשִׂיתָ לשון תיקון שֶׁיִּהְיֶה זָהָב טָהוֹר, אַמָּתַ֤יִם וָחֵ֙צִי֙ אׇרְכָּ֔הּ הם ח״י טפחים והוא נקרא חי בסוד כסף חי, וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי רׇחְבָּֽהּ שֶׁהוּא ט׳ טפחים והוא בסוד ט׳ כנודע:

166

קס״זלולב, כתב בספר מאורי ז״ל היסוד נקרא לולב ע״ש, הנה לולב עולה חיי״ם שֶׁהוּא חי ים, כלומר הוא תמיד אבר חי המחובר בים היא הַמַּלְכוּת, ומלא אורות המוחין שנקראים חיים, ומספר שם הוי״ה במלוי יודין כי לולב עם כולל האותיות עולה ע״ב שיאיר תמיד משם ע״ב, גם לולב אותיות בלול, שֶׁהוּא בלול מן חו״ג וגם אותיות בולל, דמיחד ובולל כולהו שייפין בחיבורו. בסוד הזווג, גם לולב לו ל״ב הם ל״ב נתיבות חכמה:

167

קס״חהרי היסוד נקרא לולב שֶׁהוּא אותיות בלול, וז״ש בָּל֥וּל בַּשֶּׁ֛מֶן לְמִנְחָ֖ה (ויקרא י״ד:כ״א) דהיינו בלול אותיות לולב שֶׁהוּא היסוד, בשמן באורות הַחָכְמָה אז צפה למנחה מספר למזון שתעשה מן ח״ה אותיות ז״ו יהיו אותיות למזון, או למנחה מספר לחסד אל, שתצפה לחסד אל כאשר יתמלא היסוד אורות חָכְמָה הנקראים בשם שמן:

168

קס״טלשון, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר היסוד נקרא לשון. גם הדעת כי מכריע בין חיך לגרון, וכל קו אמצעי נקרא לשון ע״ש, הנה לשון עולה מספר שפ״ו במספר דוד בן ישי, שעל ידי תיקון היסוד יבוא דוד בן ישי, וְעַל־יְדֵי עסק הַתּוֹרָה בלשון יתוקן הדעת והיסוד שנקראים לשון:

169

ק״עהרי היסוד נקרא לשון, וז״ש כֶּ֣סֶף נִ֭בְחָר לְשׁ֣וֹן צַדִּ֑יק, כלומר הַתּוֹרָה שנקראת כסף כשאדם לומד אותה בתאוה שֶׁהוּא לשון כסף, בזה נבחר לשון צדיק, כלומר היסוד שֶׁהוּא נקרא צדיק, ולכן כְּתִיב מַרְפֵּ֣א לָ֭שׁוֹן עֵ֣ץ חַיִּ֑ים. שהאדם יוכל לעשות רפואה ללשון הוא היסוד שפגם בו עַל־יְדֵי עץ חיים הַתּוֹרָה דִּכְתִּיב בה עֵץ־חַיִּ֣ים הִ֭יא לַמַּחֲזִיקִ֣ים בָּ֑הּ ואינו צריך לו תעניות אם אין לו כח להתענות דדי לו בעסק הַתּוֹרָה:

170

קע״אמאכל כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל היסוד נקרא מאכל מספר שילוב הוי״ה אדנ״י ע״ש, הנה מאכל במלוי מ״ם אל״ף כ״ף למ״ד עולה שס״ה כמנין יוסף הצדיק. גם הוא מספר פריעה שהיא ביסוד:

171

קע״בהרי היסוד נקרא מאכל, ולכן גבי נח שהיה בְּחִינַת היסוד כְּתִיב וְאַתָּ֣ה קַח־לְךָ֗ מִכׇּל־מַֽאֲכָל֙ אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֔ל וְאָסַפְתָּ֖ אֵלֶ֑יךָ וְהָיָ֥ה לְךָ֛ וְלָהֶ֖ם לְאׇכְלָֽה׃ לה״ם אותיות למ״ה היא הַמַּלְכוּת שנקראת מה בסוד מה אשיב לה׳:

172

קע״גמספר, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל היסוד נקרא מספר ע״ש, הנה מספר עולה ש״ף, ושם הוי״ה אדנ״י בחבורם בהכאה עולה שף כמנין שלום עם האותיות, ואין קשוי אלא לדעת ולכן גם הדעת נקרא מספר כמו היסוד:

173

קע״דהרי היסוד נקרא מספר, וז״ש וַהֲסִרֹתִ֥י מַחֲלָ֖ה מִקִּרְבֶּֽךָ, אֶת־מִסְפַּ֥ר יָמֶ֖יךָ אֲמַלֵּֽא. ר״ל והסירותי מחלה זה הנפש, מקרבך שיתוקן הפגם, ועי״ז את מספר ימיך ר״ל היסוד הנקרא מספר שֶׁהוּא ימיך שֶׁהוּא בחינת יום אמלא אותו באורות גדולים:

174

קע״המשכיל, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל, היסוד נקרא משכיל ע״ש, הנה משכיל אותיות יש מלך, או ש״י מלך היא הַמַּלְכוּת או משכיל אותיות ישם כל, כי כל השימות הם על ידו, גם משכיל שכל מ״י:

175

קע״והרי היסוד נקרא משכיל, וז״ש אֹ֣רַח חַ֭יִּים לְמַ֣עְלָה לְמַשְׂכִּ֑יל שהיסוד יוכל לעלות למעלה עד הדעת ששם שרשו, ולכן הלולב גבוה מכל המינים שעמו כנודע, לז״א מַשְׂכִּ֣יל עַל־דָּ֭בָר יִמְצָא־ט֑וֹב, דבר, דלת ר״ב, כי הַמַּלְכוּת נקראת דלת שֶׁהוּא שער, לכן שם אדני במלוי עולה תרע״א, שהיסוד הנקרא משכיל מתחבר וחונה על הַמַּלְכוּת שהיא דלת רב בסוד וצדיק על שלחן יבא, אז יִמְצָא־ט֑וֹב היא אורות שם אהו״ה שעולה מספר טו״ב, גם דבר בלא״ה רומז למלכות, וזהו משכיל היסוד, חונה עַל־דָּ֭בָר הַמַּלְכוּת יִמְצָא־ט֑וֹב ב׳ ט״ו, שני שמות י״ה בסוד יִהְיֶ֧״ה יְהֹוָ֛ה אֶחָ֖ד:

176

קע״זמשביר, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר היסוד נקרא משביר ועל ידו יוֹסֵף הוּא הַמַּשְׁבִּיר, וכן ברכות לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר היינו צדיק ע״ש, הנה משביר אותיות מ״ב ישר, רמז למספר מ״ב הנרמז בפסוק וְאֵ֙לֶּה֙ הַמְּלָכִ֔ים בתיבת ואלה כנודע, גם משביר אותיות שב״י ר״ם, כי נ״ק השייכים ליסוד שהיו שבויים יתרוממו ויתוקנו, גם הוא שם רבי בסוד כל רבי מא״י, גם הוא י״ב שמר:

177

קע״חנהר, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל היסוד נקרא נהר בכל מקום, וסימן כַנָּהָר֙ שְׁלוֹמֶ֔ךָ, נון ה״א רי״ש (ר״ש) עולה ברית ע״ש, ועוד י״ל נהר במלוי כזה נו״ן ה״א רי״ש עולה תרכיא כמנין יסוד יִשְׂרָאֵל הרי היסוד נקרא נהר, וז״ש תְּשַׁלַּ֣ח קְצִירֶ֣הָ עַד־יָ֑ם, ר״ל תשלח קציר ה״א אחרונה הם נצוצי הקדושה שקוצרים הצדיקים הנקראים מחצדי חקלא, תשלח אותם עד ים, היא הַבִּינָה שנקראת מי שיש בה חמשים שערים, ששם יהיה גמר התיקון שלהם, ואל נהר הוא היסוד יונקותיה:

178

קע״טנח, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל היסוד נקרא נח דעביד נייחא לנוקבא ע״ש, בזה יובן רמז הכתוב שנים שנים באו אל נח אל התיבה זכר ונקבה, והכונה על החסדים והגבורות, והחסדים בסוד זכר והגבורות הם בסוד נקבה, ואמר שנים שנים כפול לחצוניות ולפנימיות, או שנים שנים רמז לאותיות מנצפ״ך שהם כפולים, וז״ש וַיְבָ֣רֶךְ אֱלֹהִ֔ים אֶת־נֹ֖חַ היסוד, וְאֶת־בָּנָ֑יו הנשמות היוצאים ממנו, וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם פְּר֥וּ וּרְב֖וּ בסוד הזווג, וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ, המלכות:

179

ק״פנס, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל היסוד נקרא נס ע״ש הנה נס, במלוי עולה מספר יסוד עולם ועם הכולל אותיות הפשוט עולה מספר ברוך ומספר עץ חיים כי היסוד נקרא ברוך ונקרא עץ חיים, וגם הוא מספר צלם חיים, גם נקרא נס כי אותיות נס תוכם כברם רמז ליסוד, כי ידוע שבכל הספירות יש בהם אחור ופנים חוץ מן היסוד שכולו פנים כי נכנס כולו בתוך נקודת יסוד דנוקבא הקדושה, הרי היסוד נקרא נס, וז״ש נָ֘תַ֤תָּה לִּירֵאֶ֣יךָ נֵּ֭ס לְהִתְנוֹסֵ֑ס:

180

קפ״אסוד, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל היסוד נקרא סוד ע״ש, הנה סוד מספר שבעים, כי הוא מיחד ששה קצוות עם הַמַּלְכוּת שהם שבעים שכל א׳ כלולה מעשר, גם סוד במלוי כזה סמ״ך וי״ו דל״ת עולה מספר עושר, שבו משתלשל העושר, הרי היסוד נקרא סוד, וז״ש ס֣וֹד יְ֭הֹוָה לִירֵאָ֑יו וּ֝בְרִית֗וֹ לְהוֹדִיעָֽם׃ מלשון וידע אדם, כי בזווג של יראיו ממשיך להם שפע והארה מן היסוד, וז״ש כִּ֣י לֹ֧א יַעֲשֶׂ֛ה אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֖ה דָּבָ֑ר כִּ֚י אִם־גָּלָ֣ה סוֹד֔וֹ אֶל־עֲבָדָ֖יו הַנְּבִיאִֽים׃ דבר כנוי לזווג כמ״ש ראוה מדברת, כִּ֚י אִם־גָּלָ֣ה סוֹד֔וֹ, הוא היסוד הנקרא סוד, אֶל־עֲבָדָ֖יו הַנְּבִיאִֽים הם נצח והוד שנקראו נביאים:

181

קפ״בעוף, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל היסוד נקרא עוף מספר יוסף ע״ש. הנה עוף במלוי כזה עי״ן ו״ו פ״ה עולה מספר זכר, שבו ניכר הזכר, גם הוא מספר ברכה שבו ישתלשלו הברכות, ואם תמלא אותו ו״ו ביו״ד כזה וי״ו יעלה המספר יוסף מלא יו״ד ויו סמ״ך פיה שעולה רל״ז, הרי היסוד נקרא עוף, וז״ש וְהָע֖וֹף יִ֥רֶב בָּאָֽרֶץ, כלומר הָעוֹף הוא היסוד, יִ֥רֶב בָּאָֽרֶץ, הַמַּלְכוּת שנקראת ארץ, או וְהָע֖וֹף ה׳ עוף חם חמשה בחינות יסוד שנעשה מה שנעשה בהם בענין יוסף הע״ה שהם מוכנים להתתקן ולהשתלם ולהתגדל בארץ כפשוטו הם חמשה דורות שפרטם רבינו האר״י זצ״ל בשער הגלגולים:

182

קפ״גפועל, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר היסוד נקרא פועל, כי הוא צדיק עובד אדמתו לצורך הזווג ע״ש, וזש״ה הוֹד־וְהָדָ֥ר פׇּעֳל֑וֹ הוא היסוד, וְ֝צִדְקָת֗וֹ, הַמַּלְכוּת, עֹמֶ֥דֶת לָעַֽד, ולז״א פְּעֻלַּ֣ת צַדִּ֣יק לְחַיִּ֑ים, הצדיק שֶׁהוּא היסוד פועל לחיים כלומר בעבור החיים המוחין הנקראים חיים להמשיכם מלמעלה לצורך הזווג:

183

קפ״דצמח, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל היסוד נקרא צמח וסימן צמח צדיק עיש. הנה צמח אותיות מצה שיאיר מאור המצח העליון, גם צמח עולה מספר לקח ולז״א כִּ֤י לֶ֣קַח ט֭וֹב נָתַ֣תִּי לָכֶ֑ם, כי היסוד נקרא טוב, נתתי לכם להשפיע לכם, לכן תורתי שהיא בסוד יסוד דחכמה אל תעזובו, גם צמח במלוי צד״י מ״ם חי״ת עולה תרב כמספר זרעו לכם לצדקה, כי ע״י היסוד זרעו לכם לצדקה, הַמַּלְכוּת שנקראת צדקה, וכן אמר דוד הע״ה שֶׁהוּא סוד הַמַּלְכוּת תֶּ֤רֶב ׀ גְּֽדֻלָּתִ֗י, תֶּרֶב הוא היסוד שנקרא צמח שֶׁהוּא מספר תֶּרֶב, בו תלויה גדולתי ולז״א פָּ֤קַֽדְתָּ הָאָ֨רֶץ, היא הַמַּלְכוּת, וַתְּשֹׁ֪קְקֶ֡הָ, וְעַל־יְדֵי היסוד שֶׁהוּא רַבַּ֬״ת תַּעְשְׁרֶ֗נָּה, שתתעשר מן היסוד גם תעשרנה רמז למספר העשר שֶׁתִּהְיֶה שלימה בעשר ספירות, פֶּ֣לֶג אֱ֭לֹהִים יסוד דאימא, מָ֣לֵא מָ֑יִם מ״ד ומ״ן, תָּכִ֥ין דְּ֝גָנָ֗ם מספר מ״ה וב״ן, כִּי־כֵ֥ן מספר מאה תְּכִינֶֽהָ, פירוש שֶׁתִּהְיֶה שלימה בי״ס שכל אחת כלולה מעשר הם מאה, הרי היסוד נקרא צמח וז״ש (ישעיהו ד׳:ב׳) בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶה֙ צֶ֣מַח יְהֹוָ֔ה לִצְבִ֖י וּלְכָב֑וֹד וּפְרִ֤י הָאָ֙רֶץ֙ לְגָא֣וֹן וּלְתִפְאֶ֔רֶת לִפְלֵיטַ֖ת יִשְׂרָאֵל׃ והכונה שיתוקן היסוד תיקון גמור ויתעלה במעלה גדולה ויאיר אור גדול, וּפְרִ֤י הָאָ֙רֶץ֙ היא הַמַּלְכוּת, יהיה לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת, ולכן המשיח נקרא צֶמַח, דִּכְתִּיב (בזכריה) הִנֵּה־אִ֞ישׁ צֶ֤מַח שְׁמוֹ֙ וּמִתַּחְתָּ֣יו יִצְמָ֔ח וּבָנָ֖ה אֶת־הֵיכַ֥ל יְהֹוָֽה, כי בתיקון היסוד יבא משיח צדקינו בב״א:

184

קפ״הצנור, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל היסוד נקרא צנור ע״ש, הנה צנור אותיות רצון שמשפיע הרצון שֶׁהוּא בכתר, בצנור שֶׁהוּא היסוד, גם צנור עולה שום וכתב מא״א ז״ל שהיסוד נקרא שום ולכן ראשי השומים מרבץ הזרע ע״ש, וז״ש וְשָׂמ֥וּ אֶת־שְׁמִ֖י עַל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַאֲנִ֖י אֲבָרְכֵֽם׃ שָׂמוּ היסוד, אֶת־שְׁמִ֖י הַמַּלְכוּת, שנקראת שם. עַל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל, כי חבורם וזווגם למעלה יהיה ע״י מצות ומע״ט של יִשְׂרָאֵל, ואז וַאֲנִ֖י אֲבָרְכֵֽם, יאמר ואני אותיות אין שה״ס הכתר הנקרא אין ממנו אמשיך להם ברכה, גם צנור עם האותיות עולה קרן לשון אור, לז״א אצמיח קרן לדוד שה״ס הַמַּלְכוּת גם הוא מספר קפ״ד וקס״ו שיאיר מהם:

185

קפ״וקדוש, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר היסוד נקרא קדוש ע״ש, וז״ש הָב֣וּ לַ֭יהֹוָה כְּב֣וֹד שְׁמ֑וֹ הִשְׁתַּחֲו֥וּ לַ֝יהֹוָ֗ה בְּהַדְרַת־קֹֽדֶשׁ׃ היינו שמו עולה צנור הוא היסוד הנקרא צנור וכנז״ל, ואז הִשְׁתַּחֲו֥וּ לַֽיהֹוָ֖ה בְּהַדְרַת־קֹֽדֶשׁ כי כאשר תעשו תיקונים ביסוד, שֶׁהוּא כבוד שכרו אז תקבלו שפע משם, וזהו הִשְׁתַּחֲו֥וּ לַֽיהֹוָ֖ה בְּהַדְרַת־קֹֽדֶשׁ הוא היסוד, וכאשר תתקנו ותהדרו היסוד הנקרא קדוש אז שְׂאֽוּ־יְדֵכֶ֥ם החו״ג קֹ֑דֶשׁ וּ֝בָרְכ֗וּ אֶת־יְהֹוָֽה:

186

קפ״זקב, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר היסוד נקרא קב ע״ש, הנה קב מספר בנים, והיסוד הוא מוליד הבנים שהם נשמות יִשְׂרָאֵל ולז״א צְבִ֣י לַצַּדִּ֔יק צבי עולה ק״ב גם קב, עולה אמונה, ולז״א וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י בֶּאֱמוּנָ֑ה וְיָדַ֖עַתְּ אֶת־יְהֹוָֽה׃ וידעת מלשון וידע אדם:

187

קפ״חרוכל, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל היסוד נקרא רוכל כי הוא המקבל בו כל האורות כרוכל שמקבל בו כל הבשמים ע״ש, וזש״ה מקוטרת מר ולבונה מכל אבקת רוכל:

188

קפ״טרז, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל היסוד נקרא רז עיש, הנה ר״ז עולה מספר אור, וז״ש מִכְּנַ֨ף הָאָ֜רֶץ זְמִרֹ֤ת שָׁמַ֙עְנוּ֙ צְבִ֣י לַצַּדִּ֔יק וָאֹמַ֛ר רָזִי־לִ֥י רָֽזִי־לִ֖י, זמירות לשון זמיר עריצים, שהצדיקים מחצדי חקלא עושים בירור לצורך היסוד ומזמרים עריצים, ועי״כ צבי הם נ״ק לצדיק היסוד וָאֹמַ֛ר רָזִי־לִ֥י רָֽזִי־לִ֖י, כלומר היסוד ישפיע לי בקדושה ולא במקום חיצוני היו, כי אם רזי לי רזי לי:

189

ק״צשבט, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל היסוד נקרא שבט וסימן וְקָ֥ם שֵׁ֙בֶט֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל ע״ש, הנה שבט עולה מספר איש, כי בו ניכר הדוכרא ועם כולל האותיות עולה מספר שדי, הרי היסוד נקרא שבט, וז״ש לֹֽא־יָס֥וּר שֵׁ֙בֶט֙ מִֽיהוּדָ֔ה, כי יהודה ה״ס הַמַּלְכוּת, כלומר יהיה זווג תמידי ותדירי ולכן אמר שֵׁ֥בֶט מִ֝ישֹׁ֗ר שֵׁ֣בֶט מַלְכוּתֶֽךָ:

190

קצ״אשלום, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל היסוד נקרא שלום ע״ש, הנה ז״ש הכתוב שָׁל֨וֹם לָכֶ֜ם אַל־תִּירָ֗אוּ אֱלֹ֨הֵיכֶ֜ם וֵֽאלֹהֵ֤י אֲבִיכֶם֙ נָתַ֨ן לָכֶ֤ם מַטְמוֹן֙ בְּאַמְתְּחֹ֣תֵיכֶ֔ם כַּסְפְּכֶ֖ם בָּ֣א אֵלָ֑י וַיּוֹצֵ֥א אֲלֵהֶ֖ם אֶת־שִׁמְעֽוֹן, שָׁל֨וֹם היסוד, שפע שלו לָכֶ֜ם ולכן אַל־תִּירָ֗אוּ מן החיצונים נָתַ֨ן לָכֶ֤ם מַטְמוֹ״ן֙ מספר חָכְמָה חסד בְּאַמְתְּחֹ֣תֵיכֶ֔ם הם ניצוצי הקדושה שביררתם ע״י תורה ומצות ומעשים טובים ולימוד הַתּוֹרָה כבר בא אלי׳ וַיּוֹצֵ֥א אֲלֵהֶ֖ם אֶת־שִׁמְעֽוֹן, מן שע״ו נהורין שרמוזים במספר שלום:

191

קצ״בשָׂשׂוֹן, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר היסוד נקרא שָׂשׂוֹן, ושפע היוצא ממנו שמן שָׂשׂוֹן ע״ש, הנה בזה מובן הכתוב וּשְׁאַבְתֶּם־מַ֖יִם בְּשָׂשׂ֑וֹן מִמַּעַיְנֵ֖י הַיְשׁוּעָֽה׃ בְּשָׂשׂוֹן היסוד, מַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה חסדים:

192

קצ״גתל, כָּתַב בְּסֵפֶר מְאוֹרֵי אוֹר ז״ל היסוד נקרא תל שהכל פונים אליו ע״ש הנה תל עם הכולל עולה מספר שלו״ם הכ״ל כי היסוד הוא שלום הכל, וגם עולה מספר דיקרנוס״א הוא שם הפרנסה שנמשך שפע הפרנסה על ידו:

193

קצ״דהרי היסוד נקרא תל, וז״ש (ירמיהו ל׳:י״ח) כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה הִנְנִי־שָׁב֙ שְׁבוּת֙ אׇהֳלֵ֣י יַֽעֲק֔וֹב וּמִשְׁכְּנֹתָ֖יו אֲרַחֵ֑ם וְנִבְנְתָ֥ה עִיר֙ עַל־תִּלָּ֔הּ וְאַרְמ֖וֹן עַל־מִשְׁפָּט֥וֹ יֵשֵֽׁב׃ והכונה יש חמשה בחינות יסוד של חמשה זווגים כנודע, וז״ש וְנִבְנְתָ֥ה עִיר֙ מספר מנצפ״ך על תלה ה׳ תל ר״ל חמשה בחינות תל, ארמון, אור מין על משפטו ישב שכל ברור יהיה על מכונו ונתקן הכל בעזה״י, והשי״ת ברחמיו וחסדיו יעזרנו על דבר כבוד שמו אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:

194

קצ״הלימוד ליל כ״ה אלול וערב ראש השנה וערב ראש חודש

195

קצ״ולימוד זה יזהר האדם ללמוד אותו בליל כ״ה לחודש אלול באשמורת ובליל ערב ראש השנה ובכל ליל ערב ראש חדש בכל השנה כולה

196

קצ״זלְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים, בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי מוּכָן לומר ולהזכיר בפי שנים ועשרים אותיות הַתּוֹרָה וחמשה אותיות מנצפ״ך הכפולות, וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שתצרף ברחמיך הרבים את אותיות אלו לתיבות כרצונך לטובה ולתיקון הצריך לגופי ונפשי ורוחי ונשמתי ועשה עמי כל אות ואות לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, כי רחום אתה ומרבה להטיב ודרכך לעשות חֶסֶד חִנָּם עם כל בריותיך. וְכַכָּתוּב טוֹב־יְהֹוָ֥ה לַכֹּ֑ל וְ֝רַחֲמָ֗יו עַל־כׇּל־מַעֲשָֽׂיו׃ אֲ‍דֹנָי נֶגְדְּךָ כָל תַּאֲוָתֵנוּ וְאַנְחָתֵנוּ מִמְּךָ לֹא נִסְתָּרָה:

197

קצ״חוִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתַּעֲשֶׁה לְמַֽעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וּלְמַֽעַן תּֽוֹרָתֶֽךָ הַקְּדוֹשָׁה ותתקן כל פגמינו ופגמי אָדָם הָרִאשׁוֹן שפגמנו בִּכְלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה וּבְכָּל־פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה, ויתבררו ויתוקנו ויעלו כל ניצוצי הקדושה של נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה חַיָּה יְחִידָה שנפלו בקליפה עַל־יְדֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן וְעַל יָדֵֽינוּ, בְּגִלְגּוּלִים אֵֽלּוּ וּבְגִלְגּוּלִים אֲחֵרִים, ויתבררו ויתוקנו ויעלו כל שְׁאֵרִית הָרַפַ״ח נִיצוֹצִין ויתוקנו כל לבושי נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה חַיָּה יְחִידָה דִּכְלָלוּת וּפְרָטוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה, ויתבררו חלקי הנפש שנפגמו ונפלו בנוגה דְאֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה, וְנֹ֙גַהּ֙ כָּא֣וֹר תִּֽהְיֶ֔ה אל מקום הקודש. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: (ב״פ) יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

198

קצ״טכֹּה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֧ה מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל וְגֹאֲל֖וֹ יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת אֲנִ֤י רִאשׁוֹן֙ וַאֲנִ֣י אַחֲר֔וֹן וּמִבַּלְעָדַ֖י אֵ֥ין אֱלֹהִֽים׃ וּמִי־כָמ֣וֹנִי יִקְרָ֗א וְיַגִּידֶ֤הָ וְיַעְרְכֶ֙הָ֙ לִ֔י מִשּׂוּמִ֖י עַם־עוֹלָ֑ם וְאֹתִיּ֛וֹת וַאֲשֶׁ֥ר תָּבֹ֖אנָה יַגִּ֥ידוּ לָֽמוֹ׃ כֹּֽה־אָמַ֧ר יְהֹוָ֛ה קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל וְיֹצְר֑וֹ הָאֹתִיּ֣וֹת שְׁאָל֔וּנִי עַל־בָּנַ֛י וְעַל־פֹּ֥עַל יָדַ֖י תְּצַוֻּֽנִי׃

199

ר׳אח״כ יאמר בכונה ומתון ובישוב הדעת כל אלפא ביתא מן אלף ועד תיו ויחזור אותם לאמרם שבעה ועשרים פעמים:

200

ר״אאל״ף בי״ת גימ״ל דל״ת ה״י וי״ו זיץ חי״ת טי״ת יו״ד כ״ף כ״ף למ״ד מ״ם מ״ם נו״ן נו״ן סמ״ך עי״ן פ״ה פ״ה צד״י צד״י קו״ף רי״ש שי״ן תי״ו

201

ר״בוא״כ יזכיר הנקודות בפיו ויחזור אותם תשעה פעמים

202

ר״גקָמץ (כתר) פַתח (חכמה) צֵירי (בינה) סֶגול (חסד) שְׁבא (גבורה) חוֹלם (תפארת) חִיריק (נצח) קֻבוץ (הוד) שוּרק (יסוד)

203

ר״דאח״כ יזכיר הטעמים בפיו בציורים שלהם ויחזור אותם שלשה פעמים:

204

ר״הזרקא, מקף שופר הולך, סגולתא פזר גדול, ירח בן יומו, קרני פרה, געיא, תלשא, אזלא גריש, פסק, רביע, שופר מהופך, קדמא, זקף קטון, זקף גדול, שלשלת, שני גרישין, תרי טעמי, דרגא תביר, מאריך טרחא, אתנח, רפא, דגש, יתיב, תירסא, שני פשטין, שבולת, שבולת, שבא געיא, געיא שבא, סוף פסוק:

205

ר״ואח״כ יאמר חלופי אלפא ביתא אלו:

206

ר״זאחה״ע בגרון. גיכק בחיך. דטלנת בלשון. זסשרץ בשנים. בומף בשפתים:

207

ר״חאת בש גר דק הץ וף זע חם טנ ים כל:

208

ר״טאחס בטע גיפ דכצ הלק ומר זנ שת:

209

ר״יאל בם גנ דס הע ופ זצ חק טר יש כת:

210

רי״אאיק בכר גלש דמת הנך וסם זען חפף טצץ:

211

רי״באט בח גז דו יצ כפ לע מם קץ רף שן תם: (הנך)

212

רי״גוְאַתָּ֣ה אֲ֭דֹנָי אֵל־רַח֣וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַ֝פַּ֗יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ פְּנֵ֥ה אֵלַ֗י וְחָ֫נֵּ֥נִי תְּנָֽה־עֻזְּךָ֥ לְעַבְדֶּ֑ךָ וְ֝הוֹשִׁ֗יעָה לְבֶן־אֲמָתֶֽךָ׃ עֲשֵֽׂה־עִמִּ֥י א֗וֹת לְט֫וֹבָ֥ה וְיִרְא֣וּ שֹׂנְאַ֣י וְיֵבֹ֑שׁוּ כִּֽי־אַתָּ֥ה יְ֝הֹוָ֗ה עֲזַרְתַּ֥נִי וְנִחַמְתָּֽנִי׃ ג׳ פעמים (ור״ת ג׳ פסוקים הנזכר עו״ף בגי׳ יוסף שהוא היסוד והבן):

213

רי״דשׁ֚וּבָה יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֥י כָשַׁ֖לְתָּ בַּעֲוֺנֶֽךָ׃ קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ דְּבָרִ֔ים וְשׁ֖וּבוּ אֶל־יְהֹוָ֑ה אִמְר֣וּ אֵלָ֗יו כׇּל־תִּשָּׂ֤א עָוֺן֙ וְקַח־ט֔וֹב וּֽנְשַׁלְּמָ֥ה פָרִ֖ים שְׂפָתֵֽינוּ׃ וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:

214

רי״האח״כ יאמר בכינה ובישוב הדעת ובהתלהבות עצומה ובקול נעים וצלול מלה במלה.

215

רי״וקומו אתוון קדישין ואחידו בזיינין קדישין דילכון, ותתקשרון בנקודין וטעמין קדישין, ואתכנשו ועולו קמי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ותבעון רחמין על שכינתא ועל בית מקדשא וקרתא דירושלם וְיִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שם יה רַבָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב. ויתעקר פולחנא דאלילייא מארעא וימחי דוכרנא דעמלק מתחות שמייא. ויתוב פולחנא יקירא דשמיא להדריה ולזיויה ויקריה. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵה, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ:

216

רי״זקומו אתוון קדישין אתכנשו ומלילו סניגורייא בעד בית יִשְׂרָאֵל בני אברהם יצחק ויעקב, וִיהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה, וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל:

217

רי״חוִיהֵא רַעֲוָא מִן קֳדָם עַתִּיקָא קַדִּישָׁא דְכָל־קַדִּישִׁין. סְתִימָא דְכֹֽלָּא דְּיִתְמְשָׁךְ טַלָּא עִלָּאָה מתרין מזלין נוצר חסד ונקה דרך חיך וגרון לאבא ואמא. ומאבא ואמא לזעיר אנפין וחקל תפוחין קדישין בִּנְהִֽירוּ דאנפין בִּרְעוּתָא וְחֶדְוָתָא דכולא ויתמשך מתמן רעותא וְרַחֲמֵי חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי חַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וְרַחֲמֵי ובני סמיכי לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל אָמֵן:

218

רי״טויהא רעוא מעתיק יומין לגלאה מצחא דאקרי רצון, וישתכח רעוא דרעוין בכולהו עלמין. וכל צלותין מתקבלין, וכולא ברחמי אשתכח, כְּדִכְתִיב וַאֲנִ֤י תְפִלָּֽתִי־לְךָ֨ ׀ יְהֹוָ֡ה עֵ֤ת רָצ֗וֹן. רעוא דמצחא נשכח בכל שעתא דנצטריך ליה אָמֵן:

219

ר״כוִיהֵא רַעֲוָא מעתיק יומין טבא דעינא חוור בגו חוור. וחוור דכליל כל חוורי. דיפקח עינא טבא עלאה עלן ונתברך תדיר מעינא פקיחא עינא עלאה עינא קדישא עינא דאשגחותא, עינא דלא אדמיך ולא נאים, עינא דהוא נטורא דכלא, עינא דהוא קיומא דכולא. וְכַכָּתוּב בֵּ֖ית יַעֲקֹ֑ב לְכ֥וּ וְנֵלְכָ֖ה בְּא֥וֹר יְהֹוָֽה׃ וּכְתִיב טֽוֹב־עַ֭יִן ה֣וּא יְבֹרָ֑ךְ. וּכְתִיב בֵּ֤ן פֹּרָת֙ יוֹסֵ֔ף בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן:

220

רכ״אוִיהֵא רַעֲוָא דיתגליין תדיר תרין תפוחין דתקרובתא דבוסמא טבא דנהרין וחוורין תדירא, אינון תפוחין קדישין שפירין חוורין דמפקין חיין לעלמא. דעלייהו כְּתִיב בְּאוֹר־פְּנֵי־מֶ֥לֶךְ חַיִּ֑ים. הא אינון תפוחין שפירן ויאן למחזי. דבגיניהון אתקיים עלמא. וכד אתגליין אתחזי ז״א בחדוותא. וכל אינון בוצינין דלתתא בחדוותא, וכל אינון דלתתא נהרין. וכל עלמין חדאן ושלימין מכל שלימותא. וכלא חדאן ונהרין. וכל טיבו לא פסיק וכולהו אתמליין בשעתא חדא:

221

רכ״בוִיהֵא רַעֲוָא דיתמשך לן היין מגו מלכא אילנא דחיי. דכל חיין ביה תליין. ונתברך מנביעא דברכתא. וִיהֵא רַעֲוָא דנזכי למחמי ביקרא דתיקוני דיקנא וסבר אפי דעתיק יומין עתיקא דעתיקין:

222

רכ״גוִיהֵא רַעֲוָא דיתערון רחמי דעתיק יומין דאינון אקרון רחמים גדולים כַּכָּתוּב וּבְרַחֲמִ֥ים גְּדֹלִ֖ים אֲקַבְּצֵֽךְ. רחמי דעתיק יומין, יְהֹוָ֗ה פׇּֽעׇלְךָ֙ בְּקֶ֤רֶב שָׁנִים֙ חַיֵּ֔יהוּ, בְּרֹ֖גֶז רַחֵ֥ם תִּזְכּֽוֹר. הוא חסד עלאה דעתיקא דעתיקין דביה אתער רחמין לכולא:

223

רכ״דוִיהֵא רַעֲוָא מן קודם חי החיים למיהב לן חיין שלימין. חיין אריכין חיין טבין. חיין דחירו חיין בלא עציבו חיין דאינון חידו דכולא בעלמא דין ובעלמא דאתי:

224

רכ״הוִיהֵא רַעֲוָא דנהוי מבורכים מפומיה דקב״ה בכל מדה ומדה דיליה. ובעשר ספירן דיליה ובכל שמהן דיליה. ובכל מארי מתיבתאן וכל מלאכין אמן:

225

רכ״ווִיהֵא רַעֲוָא דיתמשך ברכאן סגיאין ממקורא עלאה. דאיהו. עלאה מכולא. דאיהו ברוך תדיר דלא פסקין מימוי ויתברכון כל דרגין ומקורין קדישין ויתמליין לארקא ברכאן על כל עלמין ויתברכון כולהו כחדא. ויתנהירו כל בוצינין קדישין ויתברכון אבהן ובנין כולא כחדא:

226

רכ״זוִיהֵא רַעֲוָא דיתערון כל כתרין קדישין דלעילא. ויתתקנון לאתברכא ויהון נהרין מעומקא דבירא דאתמשך מההוא עומקא דנפק תדיר ולא פסיק, ברכאן דנבעין מבועין לכלהו עלמין ויתברכון וישתקיין מכולהו:

227

רכ״חוִיהֵא רַעֲוָא דיתער אילנא עלאה קדישא דמזונא דכולא ביה דאיהו מתברך מאתר דכל ברכאן כנישין ביה. וביה אתנטעו ואשתילו שרשוי. ויתי לנא ולכל יִשְׂרָאֵל ברכאן מאתר דכל אנון ברכאן נפקין ביה ולא מתעכבי למיפק. כְּדִכְתִיב יְבָרֶכְךָ֥ יְהֹוָ֗ה מִצִּ֫יּ֥וֹן. וּכְתִיב כְּטַל־חֶרְמ֗וֹן שֶׁיֹּרֵד֮ עַל־הַרְרֵ֢י צִ֫יּ֥וֹן כִּ֤י שָׁ֨ם ׀ צִוָּ֣ה יְ֭הֹוָה אֶת־הַבְּרָכָ֑ה חַ֝יִּ֗ים עַד־הָעוֹלָֽם׃ ודא איהו נהירו לעלמא דינהר לכולהו עלמין. ובאתערותא דהאי נהירו להוו כולא בחברותא. כולא ברחימותא כולא בשלימו. וכדין הוא שלמא דכולא. שלמא דעילא ותתא כְּדִכְתִיב יְהִי־שָׁל֥וֹם בְּחֵילֵ֑ךְ שַׁ֝לְוָ֗ה בְּאַרְמְנוֹתָֽיִךְ׃

228

רכ״טקוּם יחזקאל נביאה לגלאה מראות קמי שכינתא אלין דְּאִתְמַר בהון וּדְמ֨וּת הַחַיּ֜וֹת מַרְאֵיהֶ֣ם כְּגַחֲלֵי־אֵ֗שׁ בנקודי אורייתא. וטעמי דאורייתא. דעליהו דאתוון אתמר. וּדְמ֨וּת הַחַיּ֜וֹת מַרְאֵיהֶ֣ם כְּגַחֲלֵי־אֵ֗שׁ אלין אינון נקודין. בוערות כמראה הלפידים אלין אינון טעמי. ובהון והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. והמשכילים אלין אתוון. יזהירו אלין נקודין דנהרין בהון. כזוהר אלין טעמי. ושכינתא כלילא מכולהו:

229

ר״לקוּם בוצינא קדישא ואנהיר גוונין דרקיעא באתוון דאורייתא ואנהיר כוכבייא דבהון בנקודי. כמה חילין נטרין לך בגנתא דעדן. כמה משריין דמלאכין מסתכלין ממשקופי דרקיעא בגנתא בזמנא דתיעול תמן וכולהו מסתכלין בך. וגוונין דרקיעא בך יזהירו בגין דבך נהרא שכינתא דאיהי זוהר הרקיע וגן איהו סתים וחתים עד דתיעול ביה שכינתא. כמה דִכְתִיב גַּ֥ן ׀ נָע֖וּל אֲחֹתִ֣י כַלָּ֑ה. וגוונין לא נהרין ברקיעא עד דייעול תמן קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא :

230

רל״אקומו רעיין קדישין אברהם ויצחק ויעקב. משה ואהרן ויוסף ודוד. ואתערו לגבי שכינתא דְּאִתְמַר בה אני ישיבה בגלותא. קומו ואתערו למנטר ענא דקב״ה דְּאִתְמַר בהון וְאַתֵּ֥ן צֹאנִ֛י צֹ֥אן מַרְעִיתִ֖י. דהא בכל דרא ודרא אתון סבלין כמה דוחקין בגינייהו בארח מסחר ובחילא דשם הוי״ה ובכל הוויי״ן דיליה ובכל כנויין קדישין דיליה, יתערון עמכון ששים רבוא דמלאכין עלאין ותתאין. וששים רבוא נביאים וששים רבוא מארי מתניתין. למהוי כולהון אולפין זכו על יִשְׂרָאֵל לשיזבא לון מאלין חיוון בישין. ולמהוי מחיל קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא להון על כל חובהון. ולמפרק לון ולקיים בהון מדלג על ההרים דאינון קצים. אל תתנו דומי לו עד יערה לגבייהו קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ברחמי:

231

רל״בקוּם אליהו דאנת דליג עלמא בארבע טסין לאשתכחא בכל חד וחד מישראל דמקיימין אות ברית מילה. קוּם בחילא דשמא דהוי״ה וכל הויי״ן וכנויין דיליה. לא תתעלם לנטלא רשו מקב״ה. לנחתא לנטרא עאנא דקב״ה. ותתעטר בכל שמהן דקב״ה לאגנא בהון עלייהו:

232

רל״גאליהו אליהו, אנת דסליקת לעילא לעילת העילות והוא טעין לך מכל טוב. חות לגבה דמטרוניתא קדישא ותהוי כרוב תחותה. לנחתא בך מליאה. מכל טוב. ומלאכין דאבא ואימא דאינון י״ה אסהרו לך בנחיתו דילה. ומלאכין דבעלה ברא דאבא ואימא דאיהו ו׳ כסיאו לה ומעפפין לה בשית גדפין. ודא איהו שרפים עומדים ממעל לו. ונחית ה״א דיליה טמירא מכוסה בהון. ומלאכים דצדיק חי עלמין. אתון אסמיכו לה עלייכו כחיוון דסמכין לכרסייא. לית לכו לפרחא לעילא ולנחתא לתתא בר מנא:

233

רל״דקוּם אליהו נביאה ליקרא דקב״ה וּשְׁכִינְתֵּהּ. ויתערון עמך שאר נביאי. ועביד ליה קינא ברזין דאורייתא. ולכל משריין דאזלין מתתרכי בתר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ. לחברא לון ברזין דאורייתא. לאשתכחא בהו נייחא לאלין משריין דנשמתין דאזלין מתתרכין משכינתא. ולאשתכחא בהו נייחא למשריין דקב״ה. קוּם לחברא לון ברזין דאורייתא:

234

רל״הקוּם אליהו תקין לבושי דמלכא ומטרוניתא. דאנת כהנא תקין ליה לקב״ה ארבע בגדי לבן. ותקין ארבע בגדי זהב למטרוניתא דְּאִתְמַר בה כׇּל־כְּבוּדָּ֣ה בַת־מֶ֣לֶךְ פְּנִ֑ימָה מִֽמִּשְׁבְּצ֖וֹת זָהָ֣ב לְבוּשָֽׁהּ׃ ארבע בגדי לבן כולהו רחמי דשמא דהוי״ה, ולית מאן דמחיל בהון עריין אלא איהו. ארבע בגדי זהב כולהו דינא מסטרא דאדנ״י. וליה מאן דמחיל לעבודה זרה אלא איהי.

235

רל״וקוּם אהרן כהנא למדבח תורין ועאנין ואימרין ועופין. וכל מינין דצריכין לסעודתא דמלכא ומטרוניתא. קוּם ואתקין לחם הפנים דאינון לקבל תרי לוחי דאורייתא. דמזה ומזה הם כתובים. והאי איהו וְקָרָ֨א זֶ֤ה אֶל־זֶה֙ וְאָמַ֔ר לקבל עשרים וארבע ספרי תורה. והאי איהו זֶ֚ה הַשֻּׁלְחָ֔ן אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה:

236

רל״זקוּם רעיא מהימנא ותקין פתורא למארך. ליה ולמטרוניתא מכל מינין קדישין ועדונין. לקיימא ביה זֶ֚ה הַשֻּׁלְחָ֔ן אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה. דהא כולהו מפתורא דמלכא. הָדָא הוּא דִכְתִיב: לְ֭כוּ לַחֲמ֣וּ בְֽלַחֲמִ֑י. ודא נחמא דאורייתא דבכתב. ויינא דאורייתא דבעל פה. ותמן כמה מטעמים מיני טעמי תורה דמתיקין מכל עדונין דעלמא:

237

רל״חהלל ושמאי דאתון חד מסטרא דרחמי וחד מסטרא דדינא, דאינון חסד וגבורה, דרגין דאברהם ויצחק ואתון מגזעייהו. אתכנשו אתון ותמנין תלמידין דהוי ליה להלל. ואוף הכי תלמידי בית שמאי לסעודתא דמלכא:

238

רל״טקומו מארי מקרא ומארי מתניתין. ומארי תלמוד ומארי סִתְרֵי תּוֹרָה. ואתכנשו לסעודתא דמלכא ומטרוניתא. תנאין תנאין. משנה תהא בעזרייכו ולא תשתניאו מרחמי לדינא, הלכה אזלת לימינא דילכון לאתגברא בה על שנאיכון. קבלה תקבל צלותכון. ברייתא אפיקת לכו ולבנייכו מגלותא ומשעבודא ודינא דההוא דממנא על גלותא על בנייכו:

239

ר״מרעיא מהימנא אנת הוא שקיל לכל יִשְׂרָאֵל. ממולא מכל מדות טבין. ודאי בך שרייא ההוא דְּאִתְמַר ביה אֵין־קָד֥וֹשׁ כַּיהֹוָ֖ה אלהינו. אנת כתר על כל חד וחד מישראל. כי אין בלתך בר נש דיהא כתר עלך. לא נשיא ולא חכם ולא מבין ולא חסיד. ולא גבור ולא תם ולא נביא ולא צדיק ולא מלך. אנת הוא בדיוקנא דקב״ה ברא בדיוקנא דאבוהי. כגוונא דישראל דְּאִתְמַר בהון בָּנִ֣ים אַתֶּ֔ם לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם. אשלים פקודין דמארך. דלית פקודין מאלין דילך דלא יתעטר בהו קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עילא ותתא ככתר עלאה בכל מדה ומדה:

240

רמ״אקוּם רעיא מהימנא טול אבנא דילך לגבך. דאנת הוא דְּאִתְמַר עלך וַתֵּ֤רֶא אֹתוֹ֙ כִּי־ט֣וֹב ה֔וּא דנולדת מהול, ואנת הוא כליל מתשעה ירחין ואתמר בך וַיְהִ֥י בִישֻׁר֖וּן מֶ֑לֶךְ. והאי אבנא טיפה קדישא כלילא מעשרה, אנת הוא זרע דאתמשכת מנה ובך תליא פורקנא. ועלך עתיד לאתבנאה בניינא ועלך תקום. טול לך אבנא לגבך, בך תלייא כולא. הא אבנא לגבך ושית אחרנין. ובך תלייא פורקנא דשכינתא ובנהא. דיתקן בך מה דאתהרס בקדמיתא. ובנין חביבותא דילך שית טיפין דגלגולא אתחזרון לגבך. מי ירפא לך דאיהי אימא עלאה תשובה דילך:

241

רמ״ברעיא מהימנא טול אבנא דא בירך, דְּאִתְמַר בה עַל־אֶ֥בֶן אַחַ֖ת שִׁבְעָ֣ה עֵינָ֑יִם. לתברא קליפין דאגוזא, דהא כמה רועים פרנסי דרא אתכנשו על האי אבנא סלע דילך לאפקא מייא מתמן. דכלה דילך מעיין הַחָכְמָה בהאי סלע דנביעא דילה באורייתא. ברזין סתימין לית סוף, ועלה אתמר וְֽ֭הַחׇכְמָה מֵאַ֣יִן תִּמָּצֵ֑א, והאי אבן לית מאן דאפיק מנא חָכְמָה דאיהי מלגאו דלית לה סוף בר אנת דְּאִתְמַר בך הלכה למשה מסיני:

242

רמ״גקוּם רעיא מהימנא נצח קרבין דהא ברתא דמלכא דילך איהי ולך אתחזרת. ולא עוד אלא כמה זאבים דערבוביא מתכנשין בגלותא למיכל עאנא דילך. דְּאִתְמַר בהון וְאַתֵּ֥ן צֹאנִ֛י צֹ֥אן מַרְעִיתִ֖י, ואנת רעיא מהימנא קוּם טול קרטא דילך, דלאתר עלאה אנת סליק לה יתיר מדוד ומכל נביאייא וחכימייא דכל דרא ודרא, והאי איהי קרטא דילך זרקא מקף שופר הולך סגולתא, דאבנא דא מפומך סלקא, לאתר דְּאִתְמַר בֵּיהּ במופלא מִמְּךָ אַל תִּדְרוֹשׁ ובמכוסה מִמְּךָ אַל תַּחְקוֹר:

243

רמ״דקוּם נטיל אבנא וכריך לה בההוא חוטא דזרקא דאיהו אריך אנפין, רעיא מהימנא אנת הוא כשמשא דנהיר דאף על גב דאכנש בלילייא, נהיר הוא בסיהרא ובכל ככבייא ומזלי. הכי אנת נהיר בכל מארי הלכות וקבלות, ומנך אשתקיין בגניזו כמבועא דאשקי לאילנין תחות שרשהון בגניזו עד דאתבקע מימוי באתגלייא. הָדָא הוּא דִכְתִיב: יָפ֣וּצוּ מַעְיְנֹתֶ֣יךָ ח֑וּצָה, דאנת אוף הכי כשמשא דאזיל בימי החורף תחת מבועין, וכד מטי פורקנא תהא כשמשא דאזיל בקיץ לעילא ממבועין. ויהון צוננין ברחמי:

244

רמ״הרעיא מהימנא רבן של כל נביאייא, קוּם אתער משנתך. דאנת איהו בכל נביאייא כגוונא דשמשא. קוּם אנהיר נהורין. קוּם אפתח ביתא דנבואה דְּאִתְמַר בה לֹא־כֵ֖ן עַבְדִּ֣י מֹשֶׁ֑ה בְּכׇל־בֵּיתִ֖י נֶאֱמָ֥ן הֽוּא׃ איהי סתימא קוּם אפתח לה, דאיהי ביתא עלאה גניזא דכל גניזין דלעילא סתימין דמלכא עילאה תמן. ואנת הוית כבן בית, בן דההוא ביתא. בית דא ב׳ אימא עלאה. יו״ד חכמה, ת׳ תפארת, בן בית דלעילא. ואנת הוית בדיוקניה. דבההוא בית לא הוה רשו לנביא וחוזה לאעלאה תמן אלא ברשו, ואנת הוית עאל בלא רשו כברא דמלכא דלית תמן תרעא סתימא ליה, ולא עוד אלא דנביאייא אחרנין לא הוו עאלין למחמי למלכא אלא בשעתין ידיעאן וביומין ידיעאן, ואנת בכל שעתא ושעתא ובכל יומא דאנת בעי הוית עייל למהזי למלכא. ולא עוד אלא כל נביאייא הוו חזיין נבואה דילהון כל חד באבר ידיעא ולא יתיר, אבל אנת בכל אתר הוית משיג נבואה דילך, ובכל אבר איהי הות נחתא לגבך מה דלא הוה הכי לשאר נביאייא קוּם רעיא מהימנא, קוּם אפתח היכלא, דהא כמה מארי דנבואה אינון דפקין לתרעין דהיכלא ואמרין אֲ֭דֹנָי שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח, ואיהי סתימא לגבייתו, וכד אנת תיתי תמן איהי אתפתחת:

245

רמ״וקוּם מלכא משיחא ואתער גו גנתא דעדן ותתגלי בארעא דגליל, והא זמינין כל צדיקייא לעטרא לך בגנתא דעדן, ויחגרון לך מאני זיינא באתוון רשימן דמאני דשמא קדישא, והא זמין קלא להתפוצץ בענפי אילנין דגנתא, קרי בחיל ואמר אתערו קדישין עליונין, קומו מקמי מלכא משיחא. הא עידנא לאתחברא איילתא בבעלה, ובעלה בעי לנקמא לה נוקמין דעלמא, ולאקמא לה ולאנערא לה מעפר. כדין יקומון כולהו קדישין ויחגרון לך מלכא משיחא מאני זיינך, אברהם מימינך יצחק משמאלך יעקב קמך, ומשה רעיא מהימנא על כל אלין צדיקייא, אזיל ורקיד גו גנתא דעדן:

246

רמ״זמלכא משיחא, כמה חידו להוי לך בעידנא דתתתקן על ידא דצדיקייא בגנתא דעדן, ותיעול בההוא דוכתא דאקרי קן צפור ותטול מתמן לבושין, ואינון עשר לבושי קנאה, זכאה חולקך בעידנא דחמי לך קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מתלבש בלבושי נוקמא והגיד מאני זייניה ונטיל לך ונשיק לך על רישך, זכאה חולקך בעידנא דיעטר לך קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בחד כתרא גליפא מחקקא בשמהן קדישין דאתעטר ביה קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כד עברו יִשְׂרָאֵל ית ימא, וכמה חידו יתוסף לך בההיא שעתא דתתעטר ותתקן בכל הני תיקונין ונטיל לך קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ונשיק לך כמוקדמין, מאן זכי למהמי רתיכין קדישין ומשריין עלאין דסחרין לך ויהבין לך מתנן ונבזבזן סגיאין ותתעטר מכולהו, זכאה ההוא יומא דתתגלי ביה בארעא דגליל, ויתכנשון לגבך כל אינון דלעאן באורייתא, זכאה ההוא יומא דייתי בעלה דמטרוניתא ויוקים לה מעפרא כְּדִכְתִיב אָקִ֛ים אֶת־סֻכַּ֥ת דָּוִ֖יד הַנֹּפֶ֑לֶת, ויכנוש גלותא מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא כְּדִכְתִיב אִם־יִהְיֶ֥ה נִֽדַּחֲךָ֖ בִּקְצֵ֣ה הַשָּׁמָ֑יִם מִשָּׁ֗ם יְקַבֶּצְךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וּמִשָּׁ֖ם יִקָּחֶֽךָ׃ וכל אתין ונסין וגבורן דעבד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא במצרים יעביד לון לישראל כְּדִכְתִיב כִּימֵ֥י צֵאתְךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אַרְאֶ֖נּוּ נִפְלָאֽוֹת׃ זכאה איהו מאן דיזכי למחמי דא, זכאה איהו בעלמא דין וזכאה איהו בעלמא דאתי:

247

רמ״חמלכא משיחא זקיף עיניך באתר דתחמי ביה, ותחזי לרחל דדמעהא באנפהא ולא צביאת לקבלא תנחומין כְּדִכְתִיב מֵאֲנָ֛ה לְהִנָּחֵ֥ם עַל־בָּנֶ֖יהָ, קוּם אתער וסדר מלין קמי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הא כְּתִיב בִּבְכִ֣י יָבֹ֗אוּ, בִּזְכוּת בכי דאם הילד שהיא רחל יבואו ויתכנשון מן גלותא, הא כְּתִיב וְהִנֵּה־נַ֖עַר בֹּכֶ֑ה, ואם הילד היא בוכה, קוּם ותחמי באתר דתחמי ההוא דיוקנא דחורבן בית מקדשא וכולהו צדיקייא דאתקטלו ביה. קוּם וחמי מלאכי עלאי דאקרון אבלי ציון, אינון דבכו על חרבן בי מקדשא ובכאן תדיר. קוּם ואליף זכו על ענא דקב״ה דאינון בגלותא. ויתתקף חילך לאתגברא בִּזְכוּת ינוקי דבי רב. ובזכות ינוקי דיתבין בתוקפא דאמהון וינקי דְּאִתְמַר בהון גְּמוּלֵי֙ מֵחָלָ֔ב עַתִּיקֵ֖י מִשָּׁדָֽיִם. דבגין אלין שרייא שכינתא עמהון דישראל בגלותא. אתתקף מלכא משיחא באלין רביין וינוקין ותבעי רחמין מקב״ה על שכינתא ועל יִשְׂרָאֵל למפרק לון בעגלא ובזמן קריב אמן:

248

רמ״טמלכא משיחא הא זמין למיפק רוחא ממוחא סתימאה לאשראה עלו. כְּדִכְתִיב וְנָחָ֥ה עָלָ֖יו ר֣וּחַ יְהֹוָ֑ה ר֧וּחַ חׇכְמָ֣ה וּבִינָ֗ה ר֤וּחַ עֵצָה֙ וּגְבוּרָ֔ה ר֥וּחַ דַּ֖עַת וְיִרְאַ֥ת יְהֹוָֽה׃ מלכא משיחא, הא כְּתִיב שש מעלות לכסא, ואנת זמין למיתב בשבעה, שיתא אינון ורוחא דעתיק יומין עלייהו הא שבעה:

249

ר״נמלכא משיחא, הא אהבה ורשפין דשלהובא דלבא אבתרך, יהא רעוא דדיוקנא דילן תהא חקוקה בלבך. ונזכי למחמי אפך דנהרין בנהורין עלאין סגיאין בעגלא ובזמן קריב אמן:

250

רנ״אאתערו בנין קדישין וזדיזו גרמייכו למיהב תוקפא וחילא לההוא דרחיף בגדפיה עלייכו. לההוא דשמיה כה. האי דשמיה כה איהי פטרונא דקיימא עלן. עבידו בנין קדישין קרבא לאתתקפא בהאי כה. הא ודאי האי כה תעקר מסנאין דישראל מעלמא, תתמלא האי כה ברכאן ויתברכון עמא קדישא. תתחבר כה לחי ויסגי שלמא לעילא ותתא. כה, כה, כה, המידא דלבן, רחימא דנפשין, ובסימא דרוחץ, יהא רעוא דנחדי בחדוון דידך וננהיר בנהורין דנהרין בך:

251

רנ״בקומו מלאכין עלאין ואוליפו זכו על בנין דקב״ה. דאינון יִשְׂרָאֵל דְּאִתְמַר בהון בְּנִ֥י בְכֹרִ֖י יִשְׂרָאֵל. חלו נא פני אל ויחננו. לההוא דְּאִתְמַר בה אֵ֕ל נָ֛א רְפָ֥א נָ֖א לָֽהּ. דאסוותא בידה דאיהו יד פשוטה לקבל שבים. קומו ואוליפו זכו על שכינתא דאיהי בגלותא, דקנא דאיהי ירושלים חרבה. וישראל בגלותא תחות יד אדונים קשים אומין דעלמא. קומו ובעו רחמי עלייהו. ואוליפו זכו עלייהו:

252

רנ״גדוד מלכא אמר אִם־תַּחֲנֶ֬ה עָלַ֨י ׀ מַחֲנֶה֮ לֹא־יִירָ֢א לִ֫בִּ֥י אִם־תָּק֣וּם עָ֭לַי מִלְחָמָ֑ה בְּ֝זֹ֗את אֲנִ֣י בוֹטֵֽחַ׃ אנן בעינן לאתתקפא בהאי קרא דדוד. קוּם דוד מלכא הא זֹאת דילך לגבן. אהרן כהנא קוּם משנתך הא זֹאת דילך לגבן דְּאִתְמַר בה בְּזֹ֛את יָבֹ֥א אַהֲרֹ֖ן אֶל־הַקֹּ֑דֶשׁ. קוּם רעיא מהימנא לאגנא על זֹאת דילך דְּאִתְמַר בה וְזֹ֖את הַתּוֹרָ֑ה אֲשֶׁר־שָׂ֣ם מֹשֶׁ֔ה. דהא כמה מארי מגיחי קרבא קא אתיין לאגחא עלה:

253

רנ״דקומו נביאי קשוט דהא זֹאת דילכון לגבן דקא הויתון מתנבאין עלה אַל־יִתְהַלֵּ֤ל חָכָם֙ בְּחׇכְמָת֔וֹ וְאַל־יִתְהַלֵּ֥ל הַגִּבּ֖וֹר בִּגְבֽוּרָת֑וֹ אַל־יִתְהַלֵּ֥ל עָשִׁ֖יר בְּעׇשְׁרֽוֹ. כִּ֣י אִם־בְּזֹ֞את יִתְהַלֵּ֣ל הַמִּתְהַלֵּ֗ל, זֹ֛את אָשִׁ֥יב אֶל־לִבִּ֖י עַל־כֵּ֥ן אוֹחִֽיל׃

254

רנ״הקומו אבהן קדישין מארי דברית, דהא זֹאת הברית דילכון ביננא דְּאִתְמַר בה וְאַף־גַּם־זֹ֠את בִּֽהְיוֹתָ֞ם בְּאֶ֣רֶץ אֹֽיְבֵיהֶ֗ם לֹֽא־מְאַסְתִּ֤ים וְלֹֽא־גְעַלְתִּים֙. ובגינה אמר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְזָכַרְתִּ֖י אֶת־בְּרִיתִ֣י יַעֲק֑וֹב:

255

רנ״וקוּם שלמה מלכא דאנת שלם דילה, קוּם למהוי עזר לגבה בהאי קרבא, קוּם מארי מפתחאן דאוצרין דמלכא דכל מאני קרבא בהון, קוּם אפתח היכלא אדני שפתי תפתח ופי יגיד שבהוי דמלכא עלאה, דהא היכלא דיליה איהו, טול רשו ואפתח היכלא בגין יקרא דשכינתא:

256

רנ״זקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בבעו מנך במטו מנך, תהוי דכיר תדיר למטרוניתא דידך דאיהי בגלותא גבן. שומר אנת, שומר אתקרית. אנת נטיר מטרוניתא דידך, שומר מה מלילה שומר מה מליל, דרגא דלילה ודרגא דליל, קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא , אנת נטיר כולא, אנת שומר דנטיר ביתא, והא ודאי שמירה דידך אשתכח גבי מטרוניתא תדיר, ואנת זמין לקבלא לה ולאשתכחא בהדא, אייתי בוקר בעגל לאתחברא בהדה:

257

רנ״חקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הא משכונא דידך גבן, הא כיסופא דילך גבן, הא ערסא דילך בהדן, ובגין דא לא תשבוק לן לעלמין, קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הא אמרת למעני למעני אעשה, ואעשה לְמַֽעַן שמי, הא רחמך נפישין וסגיאין, בבעו מנך במטו מנך אתער רחמי על שכינתא ועל בנהא דאינון בגלותא למפרק לון בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב אָמֵן:

258

רנ״טקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בבעו מנך הוי דכיר רחימותא דאברהם סבא דאזל קמך בארה קשוט, ועשר זמנין נסית ליה וקיים בכולא, בבעו מנך הוי דכיר עובדא דאברהם רחימא דעקד ליצחק בריה בלבא שלים למעבד רעותך, ואתכלילו מיא באשא ואשא במיא ואשתלים דא בדא, במטו מנך הוי דכיר צערא דאברהם בשעתא דְּאִתְמַר ליה אַל־תִּשְׁלַ֤ח יָֽדְךָ֙ אֶל־הַנַּ֔עַר וְאַל־תַּ֥עַשׂ ל֖וֹ מְא֑וּמָה, בבעו מנך הוי דכיר צדקתא דיצחק עקידא דמסר גרמיה בלבא שלים כדקא יאות למעבד רעותך, דפקדת לאבוי אברהם רחימא, לאסקא ליה לעולה על גבי מדבחא, והא אסקיה ואתעקד ואזדמן בדינא על ידא דאברהם רחימא כדקא יאות, והא. אתבריר יצחק עקידא ואסתליק ברעותא קמך כריח דקטורת בוסמין, דקרבין קמך תרין זמנין ביומא ואשתלים קרבנא, במטו מנך הוי דכיר צערא דיעקב שלימא דהוה ליה בגידול בנין, וכמה עקתין אשכח בהאי עלמא, דא איהו שלימו דאבהן, הא איהו אספקלריא המאירה, הא איהו שמשא דנהיר לכל סטרין, בבעו מנך במטו מנך, הוי דכיר צדקתא דרחל אימנא עקרא דביתא, דאעילת צרתה בביתה, ובגינה תמחול ותשבוק לחובין ולעויין והפרוק יעקב מארעא רחיקא ותסיק זרעיה מארעא דשביה:

259

ר״סקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הוי דכיר כד הוה שמאלך מתחות רישא דמטרוניתא ואיהי מתענגא על סגיאו דשלמא. וימינא מחבקא באחוה ובנשיקין. ונדרת לה דלא תשבוק רחימותא דילה לעלמין, ואומית לה אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני:

260

רס״אקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הוי דכיר כד הוו קיימין לגבך בטורא דסיני שתין רבוא יִשְׂרָאֵל וקבילו לך עלייהו, ואתעטרת בהו יתיר מכל עממייא והוו אזלין אבתרך לכל רעותך:

261

רס״בבבעו מנך הוי דכיר כמה בנין קדישין קיימו קמך בכל דרא ודרא. הוי דכיר כמה טבאן דעבדו צדיקין וחסידין קמך, הוי דכיר כמה צדיקין דמסרו גרמייהו לאתקטלא על קדושתא דשמך. הוי דכיר קטולא דרבי עקיבה וחברוי דאתמסרו לקטולא בגין יקרא דשמך:

262

רס״גקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא במטו מנך הוי דכיר ההיא רחימתא דנפשא ההיא שפנוניתא שלימתא דאיהי יחידתא דילך דאתייחדא עמך ביחודא. איהי דנטלא בכל יומא חמש ועשרין אתוון דיחודא ואתקריאת כ״ה. כה, כה, כה, תחדי איהי בגו היכלין דילה. תחדי איהי בנהורין קדישין ועטרין קדישין דילה. כה, כה, כה, תחדי בכמה תיקונין אלין. בכמה תיקונין שפירין. ובכמה תיקונין עלאין דכל מקורין אתתקנו לגבה. והא עתיד לאוספא לה שפירו על שפירו. נהירו על נהירו. תיקונין על תיקונין:

263

רס״דקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הא חדוה ורעוא אית לה למטרוניתא מלכותא קדישא למהוי גבך. ולא לאתפרשא מנך. דהא כל חדוה ורעוא דילה לאו איהו אלא בך. דהא לית חדוה ורעו לאתתא אלא בבעלה:

264

רס״הקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הא יהבת שכינתא ביניהון דישראל למהוי רביעא עלייהו כאימא על בנין. ולאגנא עלייהו בכל סטרין. ויהבת לה משכונא בגווייהו דישראל. למנדע דלא תנשי לון ולא תשבוק לון לעלמין. הא איהי בעיא למהוי משכונא לגבך ולסלקא לקבלך. ואנן אחריך נרוצה, איהי אמרה לקמך משכני. בבעו מנך אושיט ימינך לגבה לקבלא לה ולסלקא לה לחבקא לה ברעותא שלים כדקא יאות, טול את רעוא בקדמיתא. ולבתר דתטול אנת איהי וכל עולימתאן דילה יהון ברעוא:

265

רס״וקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הא שכינתא איהי אמרה לקבלך משכני אחריך נרוצה. משכני לגבך בקדמיתא בגין דתקבל רעוא מאתר דכל רעוין אשתכחו. ולבתר אחריך נרוצה ברעוא סגי. משכני עמך לאתחברא עמך ליטול ברכאן מעם נקודה עלאה דעלך. וכיון דתיטול ברכאן ורעוא. הא אנא וקוצא דתלייא לתתא מני אחריך נרוצה. למהוי חד שלימו עילא ותתא. ולמהוי כל חד בשלימו דילה:

266

רס״זמאריה דעלמא מאן לא ידחל מנך. דאנת שליט על כל מלכין דעלמא. ואנת עיקרא ושרשא דכל עלמין וכלא קמך כלא:

267

רס״חמאריה דעלמא, כמה חביבין עמך יִשְׂרָאֵל. רבית לון ונטלת לון כאבא דנטיל לבדיה. אולפת לון דחלתך ואשליטת לון על כל אומץ דעלמא. בגין דבנין יקירין דחימין הוו קמך:

268

רס״טמאריה דעלמא, הוי דכיד תדיר כמה עקתין על עקתין מטו על עמך יִשְׂרָאֵל. וכמה צווחו צוחה בתר צוחה, וכמה שפכו דמעין בתר דמעין, בנין דאתרביאו בעדונין היך אזלו בגלותא בשלשלאין תקיפין. ידהון מהדקן לאחורא, בנין דהוו יקירין מפז וספירין איך אשתני דיוקנא דילהון ואשתחר בענויין דעבדי לון שנאיהון. בנין חסידין קדישין, היך נפלו בידי נוכראין דלא רחמין כלל. ובשר קדישא דגופיהון אתרמי ואתחלל בשווקים וברחובות:

269

ר״עמאריה דעלמא, הוי דכיר אומאה דאומית לכנסת יִשְׂרָאֵל, ברתא יחידתא דילך, לאקמא לה ולמפרק לישראל מגלותא ולאכנשא לון ולמיעל לון לאתרייהו, דִּכְתִיב כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה מִנְעִ֤י קוֹלֵךְ֙ מִבֶּ֔כִי וְעֵינַ֖יִךְ מִדִּמְעָ֑ה כִּי֩ יֵ֨שׁ שָׂכָ֤ר לִפְעֻלָּתֵךְ֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְשָׁ֖בוּ מֵאֶ֥רֶץ אוֹיֵֽב׃ וְיֵשׁ־תִּקְוָ֥ה לְאַחֲרִיתֵ֖ךְ נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְשָׁ֥בוּ בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם׃ מאריה דעלמא אנת קשוט וכל מילך קשוט ומסגי למעבד טבוון וקשוט:

270

רע״אמאריה דעלמא כְּתִיב באורייתא, כִּ֣י יִקָּרֵ֣א ‏קַן־צִפּ֣וֹר ׀ לְפָנֶ֡יךָ בַּדֶּ֜רֶךְ בְּכׇל־עֵ֣ץ ׀ א֣וֹ עַל־הָאָ֗רֶץ אֶפְרֹחִים֙ א֣וֹ בֵיצִ֔ים וְהָאֵ֤ם רֹבֶ֙צֶת֙ עַל־הָֽאֶפְרֹחִ֔ים א֖וֹ עַל־הַבֵּיצִ֑ים לֹא־תִקַּ֥ח הָאֵ֖ם עַל־הַבָּנִֽים׃ שַׁלֵּ֤חַ תְּשַׁלַּח֙ אֶת־הָאֵ֔ם וְאֶת־הַבָּנִ֖ים תִּֽקַּֽח־לָ֑ךְ לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְהַאֲרַכְתָּ֖ יָמִֽים׃ מאן יוליף זכו על שכינתא ובנהא דאיהי בגלותא, וקנא דילא דאיהי ירושלים חרבה, ובנהא יִשְׂרָאֵל בגלותא תחת יד אדונים קשים אומין דעלמא, מאן יבעי רחמי עלייהו ומאן יוליף זכו עלייהו:

271

רע״במאריה דעלמא, הא אמרת למעני למעני אעשה. ואעשה לְמַֽעַן שמי. ועוד הא כְּתִיב בך וְ֝רַחֲמָ֗יו עַל־כׇּל־מַעֲשָֽׂיו, ורחום אתקרית. דִּכְתִיב באורייתא כִּ֣י אֵ֤ל רַחוּם֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ. בבעו מנך במטו מנך אתער רחמי על שכינתא ועל יִשְׂרָאֵל למפרק לון בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב אָמֵן:

272

רע״גמאריה דעלמא, הווי דכיר איילתא רחימתא דנפשא. הווי דכיר רחמין קדמאין דהוו לך בהדה. הווי דכיר חותמא דדיוקנא דהוה תקיף בגו רחימו דילה:

273

רע״דרבון עלמא, אנת דעני לעניי, דעני לעשיקי. דעני לתבירי לבא, דעני לשפילי דעתא, דעני למכיכי רוחא. דעני לצדיקי וחסידי ותמימי בכל דר ודר. יהא רעותך עם עמך יִשְׂרָאֵל לעלם ופורקן ימינך אחזי לעמך בבית מקדשך. לאמטויי לנא מטוב נהורך ולקבלא צלותנא ברחמי. יהא רעוא קודמך דתוריך לן חיין בטיבו. ולמרחם עלנא ולמנטר יתנא. וית כל די לנא ודי לעמך יִשְׂרָאֵל אנת הוא זן לכולא ומפרנס לכולא אנת הוא דשליט על כל מלכייא ומלכותא דילך היא. אנת אלהא דקשוט ואורייתך קשוט. ונביאך קשוט, ומסגי למעבד טבוון וקשוט. בך אנן רחיצין, ולשמך יקירא קדישא אנן אמרין תושבחן. אנת הוא אבא רחמנא מלא רחמין רחם עלנא. ועל כל אנשי ביתנא ועל כל יִשְׂרָאֵל אחנא. ומחשוכא לנהורא. אפקינן בדיל שמך רבא:

274

רע״הרבון עלמא, הא רעיא מהימנא דשקיל כשתין רבוא יִשְׂרָאֵל. אתמר ביה לגבי דרא דגלותא בתראה וַיהֹוָה֙ הִפְגִּ֣יעַ בּ֔וֹ אֵ֖ת עֲוֺ֥ן כֻּלָּֽנוּ. ואיהו כליל בעשר מדות ובגינייהו אמרת לא אשחית בעבור העשרה. נחית עליה לאשגחא על עלמא. וקיים מילך דאנת קשוט וכל מילך קשוט. דאיהו גמיל חסד עם שכינתא וקטיר שפחא דילה בגבורה. למהוי שפחה אסירה תחת גבירתה בקישורא דתפילין. ואשתדל בגינה בתורת אמת. תורת אמת היתה בפיהו. ואשתדל בה בנביאים וכתובים. בנביאי בכמה נחמות בכתובים בעשרה מיני תהלים. בצדיק בי״ח ברכאן דצלותא:

275

רע״ורבון עלמא יהא רעוא דילך למיהב לרבנן מזונא שלימתא לתקנא לגבך ולגבי מטרוניתא עילאה עלמא דאתי. דְּאִתְמַר עלה כִּ֣י לַ֭יהֹוָה הַמְּלוּכָ֑ה וּ֝מֹשֵׁ֗ל בַּגּוֹיִֽם׃ ולגבי מטרוניתא תניינא דְּאִתְמַר בה זמנא תניינא וְהָיְתָ֥ה לַֽיהֹוָ֖ה הַמְּלוּכָֽה. לתקנא פתורא שלימתא. מכל עדונין קדישין. ומכל מאכלין קדישין וטבין:

276

רע״זרבון עלמא יהא רעוא דילך למיהב לן תוקפא. וניעול בלא כיסופא קמך וקמי מטרוניתא עלאה דְּאִתְמַר בה אֵֽם־הַבָּנִ֥ים שְׂמֵחָ֗ה. ולא נהוי בכיסופא קמי ברתא דמלכא דְּאִתְמַר בה כׇּל־כְּבוּדָּ֣ה בַת־מֶ֣לֶךְ פְּנִ֑ימָה. ועלה אתמר רַבּ֣וֹת בָּ֭נוֹת עָ֣שׂוּ חָ֑יִל וְ֝אַ֗תְּ עָלִ֥ית עַל־כֻּלָּֽנָה׃ ואיהי ארוסה למשה הלכה למשה מסיני. דיליה איהי וליה אתחזרת:

277

רע״חאוֹרַיְתָא אוֹרַיְתָא, נְהִירוּ דְּכָל־עַלְמִין, כַּמָּה יַמִּין, וּנְחָלִין, וּמְקוֹרִין, וּמַבּוּעִין, מִתְפַּשְּׁטִין מִנָּךְ לְכָל־סִטְרָא. מִנָּךְ כֹּלָּא, עֲלָךְ קַיְמֵי עִלָּאִין וְתַתָּאִין, נְהִירוּ עִלָּאָה וַדַּאי מִנָּךְ נַפְקֵי.

278

רע״טאוֹרַיְתָא אוֹרַיְתָא, מָה־אֵימָא לְגַבָּךְ, אַיֶּלֶת אַהָבִים אַנְתְּ, וְיַעֲלַת חֵן. עֵלָּא וְתַתָּא רַחֲמִין דִּילָךְ. מַאן יִזְכֵּי לְיַנְקָא מִנָּךְ כְּדְקָא יָאוֹת. אַנְתְּ שַׁעֲשׁוּעִים דְּמָרָךְ, מַאן יָכִיל לְגַלָּאָה, וּלְמֵימָר סִתְרִין וּגְנִיזִין דִּילָךְ.

279

ר״פאוֹרַיְתָא אוֹרַיְתָא, עַלָךְ כְּתִיב: וָֽאֶהְיֶ֥ה אֶצְל֗וֹ אָ֫מ֥וֹן וָֽאֶהְיֶ֣ה שַׁ֭עֲשֻׁעִים י֤וֹם ׀ י֑וֹם. בָּךְ אִתְבְּנֵי עַלְמָא וְאִשְׁתַּכְלַל וְכָל־דְּאִשְׁתַּדַּל בָּךְ שַׁכְלִיל עַלְמִין וְקִיֵּם לוֹן, וְקִיֵּם כָּל־עוֹבָדָא וְעוֹבָדָא עַל תִּקּוּנֵהּ כִּדְקָא יָאוֹת, וְכָל־מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בָּךְ וְאִתְאַחִיד בָּךְ אִתְאַחִיד בְּאִילָנָא דְחַיֵּי.

280

רפ״אאוֹרַיְתָא אוֹרַיְתָא, עֲלָךְ כְּתִיב: יְקָ֣רָה הִ֭יא מִפְּנִינִ֑ים. כַּמָּה גְנִיזִין טְמִירִין אִית בָּךְ. כַּמָּה פְלִיאָן נַפְקִין מִנָּךְ. כָּל־אִנּוּן מִלִּין עִלָּאִין דְּאִתְגַּלְיָן וּדְלָא אִתְגַּלְיָן בָּךְ אִנּוּן. כָּל־מִלִּין דִּלְעֵלָּא וּלְתַתָּא וְכָל־מִלִּין דְּעַלְמָא דְאָתֵי בָּךְ אִנּוּן. מַאן יָכִיל לְמֵיקַם עַל מִלִּין דִּילָךְ, הָדָא הוּא דִכְתִיב: מִ֗י יְ֭מַלֵּל גְּבוּר֣וֹת יְהֹוָ֑ה.

281

רפ״באוֹרַיְתָא אוֹרַיְתָא, כַּמָּה טָבִין אִנּוּן אָרְחִין וּשְׁבִילִין דִּילָךְ, דְּהָא בְּכָל־מִלָּה וּמִלָּה דִילָךְ אִית בַּהּ כַּמָּה עֵיטִין כַּמָּה טָבִין לִבְנֵי נְשָׁא. וְאִית בְּהוֹן כַּמָּה מַרְגְּלָאן דְּקָא מַנְהִירִין לְכָל־סְטַר. וְלֵית מִלָּה בָךְ דְּלֵית בַּהּ כַּמָּה בוֹצִינִין מְנַהֲרָן לְכָל־סְטַר.

282

רפ״גאוֹרַיְתָא אוֹרַיְתָא, כַּמָּה חֲבִיבִין אִנּוּן מִלִּין דִּילָךְ. מָה אִילָנָא אִית בֵּהּ שָׁרָשִׁין, וְאִית בֵּהּ קְלִפִּין, וְאִית בֵּהּ מוֹחָא, וְאִית בֵּהּ עַנְפִין, וְאִית בֵּהּ טַרְפִּין, וְאִית בֵּהּ פִּרְחִין, וְאִית בֵּהּ אֵיבָא, אוּף הָכִי אִנּוּן מִלִּין דִּילָךְ, אִית בְּהוּ פְּשָׁטֵי דִקְרָאֵי, דְּרָשָׁא וְרֶמֶז דְּקָא רָמִיז חָכְמְתָא, גֵּמַטְרִיָּאוֹת, רָזִין טְמִירִין רָזִין סְתִימִין, אִלֵּין עַל אִלֵּין, כָּשֵׁר וּפָסוּל, טָמֵא וְטָהוֹר, אָסוּר וּמֻתָּר, חַיָּב וְזַכַּאי. וּמִכָּאן וּלְהָלְאָה מִתְפַּשְּׁטָאן עַנְפִין לְכָל־סְטַר. רְחָבָה אַנְתְּ מִנִּי יָם, לֵית בָּךְ קֵץ וְתַכְלִית.

283

רפ״דאוֹרַיְתָא אוֹרַיְתָא, אוֹרַיְתָא עִלָּאָה, אוֹרַיְתָא דִקְשֹׁט, כַּמָּה חֲבִיבָה אַנְתְּ קַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. חֲבִיבָה אַנְתְּ לְעֵלָּא וַחֲבִיבָה אַנְתְּ לְתַתָּא. כָּל־שְׁבִילִין דִּילָךְ כֻּלְהוֹן שְׁלִים, שְׁלִים לְעֵלָּא שְׁלִים לְתַתָּא, שְׁלִים בְּעַלְמָא דֵין שְׁלִים בְּעַלְמָא דְאָתֵי.

284

רפ״הרבון עלמא, יהא רעוא דילך לאנהרא עינן באורייתא ובסתרין דידה. ולאסברא מלין בפומנא. ונימא מלין באורח מישור כדקא יאות. והב רשו לכל שמהן וכנויין קדישין. ולכל מארי מתיבתא דלעילא ותתא. ולכל חילין קדישין ולכל נפשין ורוחין ונשמתין עלאין קדישין לגלאה לן מלין יקירין ורזין גניזין. ובחילא דשם הוי״ה ובכל הוויי״ן דיליה ובכל כנויין קדישין דיליה. נזכה למילף באורייתא קדישא. ולמנטר פקודין דילה. ולחדשא בה מלין דקשוט כדקא יאות. לאנהרא שכינתא ולתקנא קשוטין דילה:

285

רפ״ורבון עלמין, אף על גב דחבית קמך ולא אשתדלנא ביקרא דשכינתא. ולית אנא כדאי לצלאה קמך ולמבעי בעותאי מקמך. עם כל דא אבא רחמנא אנת. ורחמך נפישין וסגיאין יתיר עד אין קץ, וחסדך רב עד אין סוף ותכלית:

286

רפ״זיהא רעוא דילך דיתחשב לי כאלו אשתדלית באורייתא ופקודין דילה לשמא דקב״ה. ותחשוב לי כבר דאשתדל בעובדוי בתר אבוי ואמיה דאינון קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשיה ורוחיה ונשמתיה, וכל מה דהוי ליה הוה חשיב בעינוי לאין למעבד רעותא דאבא ואימא ולמפרק לון. ואע״ג דידענא דלא עבדית הכי ולא אשתדלנא בהכי הא רב חסד אתה וקמך גלי כי שאור שבעיסה הוא יצרא בישא מעכב. והשתא הא בעינא למעבד רעותך. רבון עלמין תהוי נטיר יתי תמיד מיצרא בישא ומעינא בישא ומכל זינין בישין:

287

רפ״חרבון עלמא, הא כְּתִיב תְּ֭פִלָּה לְעָנִ֣י כִֽי־יַעֲטֹ֑ף יְ֝הֹוָ֗ה יִשְׁפֹּ֥ךְ שִׂיחֽוֹ׃ עניא אנא ומצלי קודמך, יהא רעוא דילך למיהב לי תוקפא וחילא וחכמהא ובינה ודעת, וחיי אריכי ומזוני רויחי ורחמי ובני סמיכי בגין למילף בורייתך ולמעבד פקודין דידך כרעותך:

288

רפ״טרבון עלמא, לית רב חסד בר מנך. אנת דעביד טיבו גם למאן דחב קמך, בבעו מנך במטו מנך למרחם עלן. ולא תתפרע כעובדנא בישין מנן, וכבוש חמתא ורוגזא מנן, ומחול ושבוק לחובין ולעוויין. סלח נא לחטאי אלו השגגות דעבידנא קמך. גם מזדים חשוך עבדך אלו הזדונות. אל ימשלו בי אז איתם אלו תוקפי עבירות, ונקיתי מפשע רב ההוא עון רב, רבון עלמא אנת אלוה רב ואנא חוביי רברבין. יאה לאלוה רב למשבק חובין רברבין. הָדָא הוּא דִכְתִיב: לְמַֽעַן־שִׁמְךָ֥ יְהֹוָ֑ה וְֽסָלַחְתָּ֥ לַ֝עֲוֺנִ֗י כִּ֣י רַב־הֽוּא׃

289

ר״צרבון עלמא לית מאן דסמיך למסכנא בר מנך. למאן יזיל מסכנא למבעי בעותיה. הא לגבך יתי ומקמך יבעי בעותיה. ואנת עני ליה ואנת יהיב ליה כל בעיתיה. אנא מסכנא, ממך בעי בעותאי וקודמך אנא מצלי ומתחנן. בבעו מנך במטו מנך דיתגלגלון רחמך עלן. ונהור טובך אנהר עלן. וסעיד וסמיך הוי לן. ותעביד עמנא אתא לטב, וקבל צלותנא ברעוא, ולא נהדר ריקם מקמך:

290

רצ״ארבון עלמא, גלי קודמך כל מידי דאנא צריך בדיל גרמי ונפשי ורוחי ונשמתי, כְּדִכְתִיב אֲֽדֹנָי נֶגְדְּךָ֥ כׇל־תַּאֲוָתִ֑י וְ֝אַנְחָתִ֗י מִמְּךָ֥ לֹֽא־נִסְתָּֽרָה׃ יהא רעוא קמך דתחשוב עלן טבוון וברחמך נפישין טבוואן סגיאן אייתי עלן וקבל צלותנא ברעוא אמן:

291

רצ״באָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, אָבִינוּ אָתָּה. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רַחֵם עָלֵינוּ: אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ, כִּ֣י ׀ לֹ֣א עַל־צִדְקֹתֵ֗ינוּ אֲנַ֨חְנוּ מַפִּילִ֤ים תַּחֲנוּנֵ֙ינוּ֙ לְפָנֶ֔יךָ, כי אין בנו מעשים טובים. אכן עשח חסד וצדקה לְמַֽעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל והושיענו ברחמיך הרבים ובחסדיך הפשוטים. וַאֲנַ֗חְנוּ לֹ֤א נֵדַע֙ מַֽה־נַּעֲשֶׂ֔ה כִּ֥י עָלֶ֖יךָ עֵינֵֽינוּ׃ חָנֵּֽנוּ וַֽעֲנֵֽנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵֽנוּ. כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל־פֶּה:

292

רצ״גאלהי אל תדינני כמעלי, חטאת נעורי ופשעי אל תזכור לי למי אנוס ומי לי. אתה אלי מנת חלקי חזקי וחילי. מי אנכי כי אערוך מבטא שפתי נגדך. אבל מובטח אני ברַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ. הָאִ֣ירָה פָ֭נֶיךָ עַל־עַבְדֶּ֑ךָ. וְאַל־תַּסְתֵּ֣ר פָּ֭נֶיךָ מֵעַבְדֶּ֑ךָ. כי מדתך להטיב באי עדיך. שָׂ֣שׂ אָ֭נֹכִי עַל־אִמְרָתֶ֑ךָ. וַאֲנִי־בָ֖אתִי בִּדְבָרֶֽיךָ. אשר אמרת עַם־זוּ֙ יָצַ֣רְתִּי לִ֔י תְּהִלָּתִ֖י יְסַפֵּֽרוּ׃

293

רצ״דאלהי לעולם אודך. כִּי גָּדוֹל עָלָי חסדך. ואני עבדך במה אוכל כבדך. ומה אשיב לך. כי הכל שלך. ומה שבח לך אערוך ולא ידעתי מה. היכול אוכל דבר מאומה, כי אֵין חֵקֶר לגדולתיך. ואין סוף לתבונתיך. אי זו עין אשר תעידך. חי לא ראה פני כבודך. גם מלאכיך לא ראוך. וכל חכמי לב לא מצאוך ונבונים לא ידעוך. אתה לבדך מכיר שבחיך. ואין זולתך יודע כחך. מקום אתה לעולמך, מי יודע את מקומך:

294

רצ״הרועה יִשְׂרָאֵל, לא תראה צאנך נדחים והתעלמת מהם. שִׁמְךָ הַגָּדוֹל נקרא עליהם. ומכל העמים בחרת בהם. איכה ירעו איכה ירבצו בארץ אויביהם. לֹֽא־מְאַסְתִּ֤ים וְלֹֽא־גְעַלְתִּים֙ הבטחת להם. אֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאנֶךָ חֲפֵצִים לַעֲשוֹת רְצוֹנֶךָ. ואיך נעבוד ואין לאל ידינו. ולשריפת אש היה בית מקדשנו. ואיך נעבוד ואין זבח ומנחה. כי לא באנו אל המנוחה. ואפר פרה אדומה אין לנו להטהר בו מכל טומאתנו:

295

רצ״ואלהים אין זולתך. מושיע אין בלתך. גאל לך את גאולתך. צוה ישועות עמך כי אין גואל קרוב ממך. ונדע כי אין זולתך לגאול על כן נפשנו לך חכתה. נכספה וגם כלתה. כי גואל אתה. למה לנצח תשכחנו. הן הבט נא עמך כולנו. אֲנַ֤חְנוּ הַחֹ֙מֶר֙ וְאַתָּ֣ה יֹצְרֵ֔נוּ. אתה ה׳ אבינו גואלנו. אמור לבת ציון שׁוּבִי לִמְנוּחָיְכִי, כי אנכי הגואל משחת חייכי. קומי יפתי ולכי. כי אחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי:

296

רצ״זרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אין כמדת בשר ודם מדותיך. איה קנאתך וגבורתיך אל חי ה׳ צבאות, איה כל נפלאותיך הגדולות והנוראות. אשר ספרו לנו אבותינו. איה חסדיך הראשונים אשר עמנו ידענו אבינו כי חטאנו אמת עשית ואנחנו הרשענו. אך אל באפך תוכיחנו. ואל בחמתך תיסרנו. אִם־עֲוֺנֵ֙ינוּ֙ עָ֣נוּ בָ֔נוּ. מחול וסלח לנו, עׇזְרֵ֤נוּ ׀ אֱלֹ֘הֵ֤י יִשְׁעֵ֗נוּ. כִּ֥י עָלֶ֖יךָ עֵינֵֽינוּ. למענך עשה ולא לנו. לֹ֤א לָ֥נוּ יְהֹוָ֗ה לֹ֫א לָ֥נוּ. זוכר חסדי אבות. עשה לְמַֽעַן אבותינו. תתאזר בחנינותיך. תתלבש בצדקותיך. ותבא לְפָנֶֽיךָ מדת טובך וענותנותך. יִוָּדַע לְעֵינֵי הַכֹּל, טוּבְךָ וְחַסְדְּךָ עִמָּנוּ. חֲתֹם פֶּה־שָׂטָן, וְאַל יַשְׂטִין עָלֵינוּ. וְהָסֵר הַשָּׂטָן מִלְּפָנֵֽינוּ וּמֵאַֽחֲרֵֽינוּ, וּבְצֵל כְּנָפֶֽיךָ תַּסְתִּירֵֽנוּ:

297

רצ״חה׳ צפינו לישועתך. רחם ברוגז תזכור לדופקי שערי חמלתך. בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים בָּאנוּ לְפָנֶֽיךָ. כְּדַלִּים וּכְרָשִׁים דָּפַקְנוּ דַלְתֵי רַחֲמֶֽיךָ: דַלְתֵי רַחֲמֶֽיךָ דָּפַקְנוּ רַחוּם וְחַנּוּן. אַל תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ: מִלְּפָנֶיךָ מַלְכֵּנוּ רֵיקָם אַל תְּשִׁיבֵנוּ. כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה: שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ: שׁוֹמֵעַ תְּחִנָּה. אֵלֶיךָ כָּל הָרוּחוֹת יָבֹאוּ: יָבֹאוּ אֵלֶיךָ הָרוּחוֹת. וְכָל הַנְּשָׁמָה: הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ. חוּסָה עַל עֲמָלָךְ: הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ. צוּר אֲשֶׁר אֵין דּוֹמֶה לָךְ. חוּסָה עַל עֲמָלָךְ: הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ. יְהֹוָה עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמָךְ: אָתָאנוּ עַל שִׁמְךָ. יְהֹוָה עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמָךְ: בַּעֲבוּר שִׁמְךָ. כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם שְׁמֶךָ:

298

רצ״טה׳ מִי֙ כְּעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל גּ֥וֹי אֶחָ֖ד, מארבע רוחות קבצם וקרב אותם אחד אל אחד. וחבר את האהל להיות אחד. וְהָיָ֧ה יְהֹוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֧ה יְהֹוָ֛ה אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד׃

299

ש׳ה׳ בחכמה יצרתנו. ובחסד וברחמים בראתנו. וְרֽוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַֽחְתָּ בְּאַפֵּֽינוּ. ומכל העמים בחרתנו. ובריתך חתמת בבשרנו. ותורתך למדתנו. וחוקי רצונך הודעתנו. וגידלתנו בחסדיך והחייתנו. ובטובך השבעתנו. ומכל צָרָה וְצוּקָה חלצתנו, וכמה צרות נעלמו ממנו ומהם גאלתנו. ובטרם תבא התלאה הקדמת רפואה למכתנו, ואנחנו לא ידענו, לא נשמתו מכל נזק ואתה שמרתנו, וכמה נסים עשית לנו ואנחנו לא הכרנו, בְּרָעָב זַנְתָּֽנוּ וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּֽנוּ, מֵחֶֽרֶב הִצַּלְתָּֽנוּ, מִדֶּֽבֶר מִלַּטְתָּֽנוּ, וּמֵחֳלָאִים רָעִים וְרַבִּים דִּלִּיתָֽנוּ ומכל מכאובים ומכות חנם רפאתנו. וגברו רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ עלינו, הַטּוֹב כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ, הַמְּרַחֵם כִּי לֹא תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ, כִּי מֵֽעוֹלָם קִוִּֽינוּ לָךְ:

300

ש״אה׳ אשרי איש שלא ישכחך. ובן אדם יתאמץ בך. כי דורשיך לעולם לא יכשלו, ואל תכלים לנצח כל החוסים בך. דלות מעשים בשורך, קרב חסד וצדקה מאליך, וּבְכֵן תֵּן כָּבוֹד לְעַמֶּךָ, תְּהִלָּה לִירֵאֶיךָ, וְתִקְוָה טוֹבָה לְדוֹרְשֶׁיךָ, וּפִתְחוֹן פֶּה לַמְיַחֲלִים לָךְ. שִׂמְחָה לְאַרְצָךְ, שָׂשׂוֹן לְעִירָךְ, וּצְמִיחַת קֶרֶן לְדָוִד עַבְדָּךְ, וַעֲרִיכַת נֵר לְבֶן יִשַׁי מְשִׁיחֶךָ, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ:

301

ש״באָֽנָּֽא ה׳ הבט נא בצדקת עבדיך חסידיך, אשר הערו למות נפשם על כבודך. ולא חסו על עצמם ועל זרעם, ומאסו בחיי עוֹלָם הַזֶּה ובטלו רצונם מפני רצונך, וקדשו שמך המיוחד ולא חללוהו, ורצו לטבח ופשטו צואר ועמדו בנסיון, ונאמנו ונבחנו בצירוף ונמצאו תמימים, ונגעו דמי אבות ובנים, ודמי רחמניות וילדיהם, ונתערבו דמי אחים ואחיות, ודמי חתנים וכלות, ודמי יתומים ואלמנות, ודמי חסידים וחסידות, ודמי ילדים וילדות, ודמי זקנים וזקנות, ודמי בחורים ובחורות, ודמי פרנסים וחזניהם, ודמי מלמדים ותלמידיהם, ודמי דיינים וסופריהם, ודמי אנשים ונשותיהם, ודמי גמולי חלב ויונקי שדיים, ונהרגו כולם כאיש אחד, על קדושת שמך המיוחד, נא דורש דמים, קוֹל דְּמֵי בניך צֹעֲקִים אליך מִן־הָֽאֲדָמָֽה, עשה למענם, וַחֲמוֹל על עמך יִשְׂרָאֵל ותוציאם מאפילה לאורה, רְאֵה נָא בְעָנְיֵֽנוּ ועננו, הִנֶּנּוּ בידיך הִנֶּנּוּ. חׇנֵּ֣נוּ יְהֹוָ֣ה חׇנֵּ֑נוּ:

302

ש״גרועה יִשְׂרָאֵל האזינה, נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה. שאין אתה כרועה בשר ודם שישן לו ובאים מאריות והזאבים וטורפים את הצאן. אבל עליך נֶאֱמַר הִנֵּ֣ה לֹֽא־יָ֭נוּם וְלֹ֣א יִישָׁ֑ן שׁ֝וֹמֵ֗ר יִשְׂרָאֵל׃ על כן חוּס וחון וַחֲמוֹל וְרַחֵם על פליטת צאנך הנשארה שה פזורה, בְּנֵי אַבְרָהָם אֹהֲבֶךָ, זֶרַע יִצְחָק עֲקֵדֶךָ שֶׁנֶּעֱקַד עַל־גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, עֲדַת יַעֲקֹב בִּנְךָ בְכוֹרֶךָ, שֶׁמֵּאַהֲבָתְךָ שֶׁאָהַבְתָּ אוֹתוֹ, וּמִשִּׂמְחָתְךָ שֶׁשָּׂמַחְתָּ־בּוֹ, קָרָאתָ אוֹתוֹ יִשְׂרָאֵל וִישֻׁרוּן: יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

303

ש״דלימוד יום כ״ה אלול וערב ראש השנה וערב ראש חודש

304

ש״הזה הלימוד של הבקשות ותחינות שכתבתי לעיל בס׳ ב׳ יאמרו אותם בליל כ״ה אלול ובליל ערב ר״ה ובכל ליל ערב ר״ח אחר חצות לילה אחר שיאמרו תיקון חצות ובקשות שאחר תיקון חצות אמנם ביום כ״ה אלול בבוקר אחר תפלת שחרית וכן ביום ערב ר״ה ובכל ימי ער״ח בכל השנה כולה יזהר ללמוד דברים אלו הכתובים בסימן ג׳ זה במתון ונכונה מעומקא דלבא:

305

ש״ואָֽנָּֽא יְהֹוָה הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא. שומר הברית והחסד מהר יקדמונו רחמיך. לא למעננו אלא למענך פעול כִּי לְךָ מְיַחֲלוֹת עֵינֵינוּ כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָֽתָּה. הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ חוּסָה עַל עֲמָלָךְ. וכעיני אֶל יַד אֲ‍דוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ. כֵּן עֵינֵינוּ נשואות אליך יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ. נחמנו יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ על כל הצרות אשר צפו על ראשנו וַעֲשֵׂה עִמָּנוּ אוֹת לְטוֹבָה. עֲשֵׂה עִמָּנוּ אוֹת לִישׁוּעָה. עֲשֵׂה עִמָּנוּ אוֹת לְרַחֲמִים. יִרְאוּ שׂוֹנְאֵינוּ וְיֵבוֹשׁוּ. יֶחֱזוּ אוֹיְבֵינוּ וְיִכָּלְמוּ. כִּי אַתָּה יְהֹוָה עֲזַרְתָּנוּ וְנִחַמְתָּנוּ. וּבִישׁוּעָתְךָ תשגבנו וְתִגְמְלֵֽנוּ לָעַד חֵן וָחֶֽסֶד וְרַֽחֲמִים. וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה וְכָל־טוֹב כי צמאים אנחנו לרחמיך בְּאֶרֶץ עֲיֵפָה למים. וּפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ, וְתַקְּנֵנוּ מַלְכֵּנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ ותבשרנו בשורות טובות. ותשמיענו שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה. מִכָּל מָקוֹם ומכל צד:

306

ש״זאַתָּה הוּא יְהֹוָה הָאֱלֹהִים, הָאֵל הַזָּן אוֹתָֽנוּ וְאֶת־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בטובך, בְּחֵן בְּחֶֽסֶד בְּרֶֽוַח וּבְרַחֲמִים רַבִּים, וטובך הַגָּדוֹל תָּמִיד לֹא חָֽסַר לָֽנוּ, וְאַל־יֶחְסַר לָֽנוּ מָזוֹן לְעוֹלָם וָעֶד, עֵֽינֵי־כֹ֭ל אֵלֶ֣יךָ יְשַׂבֵּ֑רוּ וְאַתָּ֤ה נֽוֹתֵן־לָהֶ֖ם אֶת־אׇכְלָ֣ם בְּעִתּֽוֹ׃ אַתָּה הוּא נֹתֵ֣ן לֶ֭חֶם לְכָל־בָּשָׂ֑ר, אַתָּה הוּא הַזָּן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל ושלחנך עָרוּךְ לַכֹּל, מִחְיָה וּמָזוֹן לְכָל־בריותיך אֲשֶׁר בראת ברחמיך וּבְרוֹב חסדיך, כָּאָמוּר פּוֹתֵ֥חַ אֶת־יָדֶ֑ךָ וּמַשְׂבִּ֖יעַ לְכָל־חַ֣י רָצֽוֹן:

307

ש״חאַשְׁרֵי אִישׁ שֶׁלֹּא יִשְׁכָּחֶֽךָּ, וּבֶן אָדָם יִתְאַמֶּץ בָּךְ, כִּי דוֹרְשֶֽׁיךָ לְעוֹלָם לֹא יִכָּשֵֽׁלוּ, וְלֹא תכלים לָנֶֽצַח כָּל הַחוֹסִים בָּךְ. וְאַתָּה בְּרַֽחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל־פֶּה. מִתְרַצֶּה בְּרַחֲמִים וּמִתְפַּיֵּס בְּתַחֲנוּנִים, וְצַעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב וְתוֹשִֽׁיעַ תקים מעפר דל ומאשפות תרים אביון, אֵין עֲרוֹךְ לָךְ וְאֵין זוּלָתָךְ, אֶפֶס בִּלְתָּךְ, וּמִי דוֹמֶה לָּךְ:

308

ש״טאֵל, אָדוֹן עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים, בָּרוּךְ וּמְבֹרָךְ בְּפִי כָל הַנְּשָׁמָה. שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו, שומע תחנה אליך כל הרוחות יבואו, יבואו אליך הרוחות וכל הנשמה, הַכֹּל יוֹדוּךָ, וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ, וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּיהֹוָה. וכל הנשמה לך תהלל, וכל רוח לך יחכה, וכל נפש לך תערוג, וכל פה אליך יתפלל, וכל לשון לך ישפוך שיחו, וכל עין לך תצפה, וכל לב לך יוחיל, וכל חולה לך יצעק, וכל אסיר אליך ישאג, וכל עשוק אליך יקרא, וכל נאנח לך יקוה, וכל ערום בצדקתך יתכסה, וכל חלש בחסדך יתחזק, וכל עצב ברחמיך ישמח, וכל עלוב בעזרתך יתנחם וכל נופל בשמך יסמך, וכל ירא בתשועתך יבטח, וכל יציר לך יודה, וכל בריה ממך תבקש חיותה, וכל חסר ממך יבקש למלאת מחסורו. ושואל אם ישאל ממך מעט, תענהו בכפל שאלתו להרבה מאד, כי עבדיך כפי כוחם וקוצר ידם ישאלו, ואתה כגודל חסדיך ובעוצם רחמיך תעמוס לנו. הָ֘אֵ֤ל יְֽשׁוּעָתֵ֬נוּ סֶֽלָה:

309

ש״יה׳ נגדך כל תאותינו, ואנחתנו ממך לא נסתרה, אנא מלא מחסורינו מאוצרך הטוב, מידך הרחבה והמלאה העשירה והפתוחה, ומלא ידינו מברכותיך ומעושר מתנות ידיך, חוס וחננו וַחֲמוֹל וְרַחֵם עלינו, הִנֶּנּוּ בידך הִנֶּנּוּ, חׇנֵּ֣נוּ יְהֹוָ֣ה חׇנֵּ֑נוּ, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ כִּ֥י עָלֶ֖יךָ עֵינֵֽינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה, רב חסד ומרבה להטיב:

310

שי״אואתה ידעת ה׳ כי לא נוכל להועיל לנפשנו בלעדך. אבל אתה עשית ואתה תשא. מִן־הָעוֹלָם וְעַד־הָעוֹלָם אַתָּה אֵל. וּמִבַּלְעָדֶֽיךָ אֵין לָֽנוּ מֶֽלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִֽׁיעַ, פּוֹדֶה וּמַצִּיל, וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם, בְּכָל־עֵת צָרָה וְצוּקָה, אֵין לָֽנוּ מֶֽלֶךְ עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ אֶלָּא אָֽתָּה:

311

שי״באָֽנָּֽא הבט נא בעין חמלתיך ברַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ על יונקי שדים וגמולי חלב ותינוקות של בית רבן שלא חטאו. ועשה למענם וְרַחֵם עלינו ועליהם. הנה בני ביתינו תלויים בנו, ואנחנו תלויים בך. אתה ה׳ אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן. אל מלא רחמים ואליך עינינו. כי ממך הכל, ומידך המלאה והרחבה ניתן. ומעושר מתנות ידיך נביא לחם לאכול ובגד ללבוש. וכל סיפוק צרכי בני ביתינו בריוח ולא בצמצום. ובטובך הגדול נשבעה אנחנו ובני ביתינו. וכל הנלוים אלינו, אָכ֨וֹל וְשָׂב֤וֹעַ וְהוֹתֵר֙. וּֽנְרַנְּנָ֥ה וְ֝נִשְׂמְחָ֗ה בְּכׇל־יָמֵֽינוּ. וְיִהְיֶה בֵיתֵנוּ מָלֵא בִּרְכַּת יְהֹוָה:

312

שי״גרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, דרכם של יִשְׂרָאֵל עמך בניך בני בחונך להתפלל אליך ה׳. ולהתחנן לְפָנֶֽיךָ ואתה בטובך תשמע תפלתם ותקבל בְּרַֽחֲמִים וּבְרָצוֹן שאלתם ובקשתם ותחנתם. וְכַכָּתוּב יַחֵ֥ל יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־יְ֫הֹוָ֥ה כִּֽי־עִם־יְהֹוָ֥ה הַחֶ֑סֶד וְהַרְבֵּ֖ה עִמּ֣וֹ פְדֽוּת׃ וְ֭הוּא יִפְדֶּ֣ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל עֲוֺנֹתָֽיו׃

313

שי״דושלמה עבדך אמר לְפָנֶֽיךָ כִּֽי־עַמְּךָ֥ וְנַחֲלָתְךָ֖ הֵ֑ם אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵ֙אתָ֙ מִמִּצְרַ֔יִם מִתּ֖וֹךְ כּ֥וּר הַבַּרְזֶֽל׃ לִהְי֨וֹת עֵינֶ֤יךָ פְתֻחֹת֙ אֶל־תְּחִנַּ֣ת עַבְדְּךָ֔ וְאֶל־תְּחִנַּ֖ת עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל לִשְׁמֹ֣עַ אֲלֵיהֶ֔ם בְּכֹ֖ל קׇרְאָ֥ם אֵלֶֽיךָ׃ וּבְתוֹרָתְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ כָּתוּב לֵּאמֹר. כִּ֚י מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר־ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים קְרֹבִ֣ים אֵלָ֑יו כַּיהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ בְּכׇל־קׇרְאֵ֖נוּ אֵלָֽיו׃

314

שי״הדרכם של עמך יִשְׂרָאֵל בהעצר אֶת־הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְלֹֽא־יִהְיֶ֣ה מָטָ֔ר כי יחטאו לך והתפללו והתחננו אליך והודו את שמך ומחטאתם ישובון כי תענם. ואתה תשמע השמים וסלחתי לחטאת עבדיך ועמך יִשְׂרָאֵל כי תורם את דרך הטובה אשר ילכו בה ונתת מטר על הארץ גִּשְׁמֵי רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה:

315

שי״וגם כל תפלה כל תחנה אשר תהיה לכל האדם לכל עמך יִשְׂרָאֵל אשר ידעון איש נגע לבבו ופרש כפיו לְפָנֶֽיךָ ואתה תשמע השמים מכון שבתך, וסלחת ועשית ונתת לאיש משאלות לבו:

316

שי״זגם כי יחטאו לך כי אין אדם אשר לא יחטא ואנפת בם, והשיבו אל לבם ושבו והתחננו אליך לאמר חטאנו והעויבו הרשענו. והתפללו אליך ושמעת השמים את תפלתם ואת תחנתם. וסלחת לעמך אשר חטאו לך ולכל פשעיהם אשר פשעו בך ונתתם לרחמים:

317

שי״חרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, דרכם של התועים בישימון דרך לצעוק אֵלֶֽיךָ יְהֹוָה בַּצַּר לָהֶם, ואתה בטובך תצילם ממצוקותיהם. ותדריכם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶת אֶל עִיר מוֹשָׁב. וְכַכָּתוּב וַיִּצְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הֹוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצ֥וּקוֹתֵיהֶ֗ם יַצִּילֵֽם׃ וַֽ֭יַּדְרִיכֵם בְּדֶ֣רֶךְ יְשָׁרָ֑ה לָ֝לֶ֗כֶת אֶל־עִ֥יר מוֹשָֽׁב׃ יוֹד֣וּ לַיהֹוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃ כִּֽי־הִ֭שְׂבִּיעַ נֶ֣פֶשׁ שֹׁקֵקָ֑ה וְנֶ֥פֶשׁ רְ֝עֵבָ֗ה מִלֵּא־טֽוֹב׃

318

שי״טדרכם של יושבי חושך וצלמות אסירי עוני וברזל לזעוק אֵלֶֽיךָ יְהֹוָה בַּצַּר לָהֶם. ואתה בטובך תושיעם ממצוקותיהם ותוציאם מחושך וצלמות ומוסרותיהם תנתק. וְכַכָּתוּב וַיִּצְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הֹוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצ֥וּקוֹתֵיהֶ֗ם יַצִּילֵֽם׃ י֭וֹצִיאֵם מֵחֹ֣שֶׁךְ וְצַלְמָ֑וֶת וּמוֹסְר֖וֹתֵיהֶ֣ם יְנַתֵּֽק׃ יוֹד֣וּ לַיהֹוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃ כִּֽי־שִׁ֭בַּר דַּלְת֣וֹת נְחֹ֑שֶׁת וּבְרִיחֵ֖י בַרְזֶ֣ל גִּדֵּֽעַ׃

319

ש״כדרכם של חולים והמוטלים על ערש דוי ואשר יגיעו עד שערי מות לזעוק אֵלֶֽיךָ יְהֹוָה בַּצַּר לָהֶם, ואתה בטובך תושיעם ממצוקותיהם ותשלח דבריך ותרפאם ותמלטם משחיתותם. וְכַכָּתוּב וַיִּזְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הֹוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֻ֥קוֹתֵיהֶ֗ם יוֹשִׁיעֵֽם׃ יִשְׁלַ֣ח דְּ֭בָרוֹ וְיִרְפָּאֵ֑ם וִ֝ימַלֵּ֗ט מִשְּׁחִֽיתוֹתָֽם׃ יוֹד֣וּ לַיהֹוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃ וְ֭יִזְבְּחוּ זִבְחֵ֣י תוֹדָ֑ה וִיסַפְּר֖וּ מַעֲשָׂ֣יו בְּרִנָּֽה׃

320

שכ״אדרכם של יורדי הים באניות והעוברים במים רבים, לאשר יעמוד עליהם רוח סערה ויתרוממו גלי הים לצעוק אֵלֶֽיךָ יְהֹוָה בַּצַּר לָהֶם, ואתה בטובך תוציאם ממצוקותיהם, ותקם סערה לדממה ויחשו גליהם, וְכַכָּתוּב וַיִּצְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הֹוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם וּֽ֝מִמְּצ֥וּקֹתֵיהֶ֗ם יוֹצִיאֵֽם׃ יָקֵ֣ם סְ֭עָרָה לִדְמָמָ֑ה גַּלֵּיהֶֽם׃ וַיִּשְׂמְח֥וּ כִֽי־יִשְׁתֹּ֑קוּ וַ֝יַּנְחֵ֗ם אֶל־מְח֥וֹז חֶפְצָֽם׃ יוֹד֣וּ לַיהֹוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃ וִֽ֭ירוֹמְמוּהוּ בִּקְהַל־עָ֑ם וּבְמוֹשַׁ֖ב זְקֵנִ֣ים יְהַלְלֽוּהוּ׃

321

שכ״בדרכם של עניים לשפוך שיחם לְפָנֶֽיךָ ה׳. וְכַכָּתוּב תְּ֭פִלָּה לְעָנִ֣י כִֽי־יַעֲטֹ֑ף וְלִפְנֵ֥י יְ֝הֹוָ֗ה יִשְׁפֹּ֥ךְ שִׂיחֽוֹ׃ ואתה בטובך תשמע תפלתם ותושיעם מצרתם, וְכַכָּתוּב זֶ֤ה עָנִ֣י קָ֭רָא וַיהֹוָ֣ה שָׁמֵ֑עַ וּמִכׇּל־צָ֝רוֹתָ֗יו הוֹשִׁיעֽוֹ׃

322

שכ״גדרכם של דלים לקוות לישועתך ה׳. וְכַכָּתוּב וַתְּהִ֣י לַדַּ֣ל תִּקְוָ֑ה וְ֝עֹלָ֗תָה קָ֣פְצָה פִּֽיהָ׃ ואתה בטובך תושיעם, וברחמיך תרוממם ותחזקם, וככתוב מֵקִ֨ים מֵעָפָ֜ר דָּ֗ל מֵֽאַשְׁפֹּת֙ יָרִ֣ים אֶבְי֔וֹן, וְנֶאֱמַר כִּי־הָיִ֨יתָ מָע֥וֹז לַדָּ֛ל מָע֥וֹז לָאֶבְי֖וֹן בַּצַּר־ל֑וֹ:

323

שכ״דדרכם של נאנקים לקרא ולהתחנן אליך ה׳. וְכַכָּתוּב תָּ֤ב֣וֹא לְפָנֶֽיךָ אֶנְקַ֢ת אָ֫סִ֥יר כְּגֹ֥דֶל זְרוֹעֲךָ֑ ה֝וֹתֵ֗ר בְּנֵ֣י תְמוּתָֽה׃ ואתה בטובך תשמע צעקתם ותחנתם ותושיעם, וככתוב כִּֽי־הִ֭שְׁקִיף מִמְּר֣וֹם קׇדְשׁ֑וֹ יְ֝הֹוָ֗ה מִשָּׁמַ֤יִם ׀ אֶל־אֶ֬רֶץ הִבִּֽיט׃ לשמוע אנקת אסיר לפתח בני תמותה:

324

שכ״הדרכם של נשברי לב לחלות פניך ה׳ ולבטוח בעוז רחמיך וגודל חסדיך, ואתה בטובך תרחם עליהם ותעזרם ותושיעם מצרתם ותסיר מהם יגונם ואנחתם, וְכַכָּתוּב קָר֣וֹב יְ֭הֹוָה לְנִשְׁבְּרֵי־לֵ֑ב וְֽאֶת־דַּכְּאֵי־ר֥וּחַ יוֹשִֽׁיעַ׃ וְנֶאֱמַר זִ֥בְחֵ֣י אֱלֹהִים֮ ר֤וּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה לֵב־נִשְׁבָּ֥ר וְנִדְכֶּ֑ה אֱ֝לֹהִ֗ים לֹ֣א תִבְזֶֽה׃ וְנֶאֱמַר הָ֭רֹפֵא לִשְׁב֣וּרֵי לֵ֑ב וּ֝מְחַבֵּ֗שׁ לְעַצְּבוֹתָֽם׃

325

שכ״ודרכם של נופלים לסמוך על רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ ה׳, ואתה בטובך תסמכם ותחזקם ותאמצם ותושיעם ותקים אותם, וְכַכָּתוּב סוֹמֵ֣ךְ יְ֭הֹוָה לְכׇל־הַנֹּפְלִ֑ים וְ֝זוֹקֵ֗ף לְכׇל־הַכְּפוּפִֽים׃ וְנֶאֱמַר אַֽל־תִּשְׂמְחִ֤י אֹיַ֙בְתִּי֙ לִ֔י כִּ֥י נָפַ֖לְתִּי קָ֑מְתִּי כִּֽי־אֵשֵׁ֣ב בַּחֹ֔שֶׁךְ יְהֹוָ֖ה א֥וֹר לִֽי׃

326

שכ״זדרכם של יעפים לבקש כח ויכולת ואומץ וחוזק מאתך ה׳. ואתה בטובך תתן להם כח ואומץ וחוזק ויכולת. וְכַכָּתוּב נֹתֵ֥ן לַיָּעֵ֖ף כֹּ֑חַ וּלְאֵ֥ין אוֹנִ֖ים עׇצְמָ֥ה יַרְבֶּֽה׃ וְנֶאֱמַר כִּ֥י הִרְוֵ֖יתִי נֶ֣פֶשׁ עֲיֵפָ֑ה וְכׇל־נֶ֥פֶשׁ דָּאֲבָ֖ה מִלֵּֽאתִי׃

327

שכ״חדרכם של השרויים בצרה לצפות לישועתך ה׳. ואתה בטובך תושיעם וְתַצִּילֵֽם מצרתם, וְכַכָּתוּב מִֽן־הַ֭מֵּצַר קָרָ֣אתִי יָּ֑הּ עָנָ֖נִי בַמֶּרְחָ֣ב יָֽהּ׃ וְנֶאֱמַר וִ֘יהִ֤י יְהֹוָ֣ה מִשְׂגָּ֣ב לַדָּ֑ךְ מִ֝שְׂגָּ֗ב לְעִתּ֥וֹת בַּצָּרָֽה׃ וְנֶאֱמַר בַּצַּר־לִ֤י ׀ אֶ֥קְרָ֣א יְהֹוָה֮ וְאֶל־אֱלֹהַ֢י אֲשַׁ֫וֵּ֥עַ יִשְׁמַ֣ע מֵהֵיכָל֣וֹ קוֹלִ֑י וְ֝שַׁוְעָתִ֗י לְפָנָ֤יו ׀ תָּב֬וֹא בְאׇזְנָֽיו׃ וְנֶאֱמַר יַֽעַנְךָ֣ יְ֭הֹוָה בְּי֣וֹם צָרָ֑ה יְ֝שַׂגֶּבְךָ֗ שֵׁ֤ם ׀ אֱלֹהֵ֬י יַעֲקֹֽב׃ יְהֹוָ֥ה הוֹשִׁ֑יעָה הַ֝מֶּ֗לֶךְ יַעֲנֵ֥נוּ בְיוֹם־קׇרְאֵֽנוּ: וְנֶאֱמַר אֱלֹהִ֣ים לָ֭נוּ מַחֲסֶ֣ה וָעֹ֑ז עֶזְרָ֥ה בְ֝צָר֗וֹת נִמְצָ֥א מְאֹֽד׃ וְנֶאֱמַר יְהֹוָ֥ה חׇנֵּ֖נוּ לְךָ֣ קִוִּ֑ינוּ הֱיֵ֤ה זְרֹעָם֙ לַבְּקָרִ֔ים אַף־יְשׁוּעָתֵ֖נוּ בְּעֵ֥ת צָרָֽה׃ וְנֶאֱמַר מִקְוֵה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מוֹשִׁיע֖וֹ בְּעֵ֣ת צָרָ֑ה, וְנֶאֱמַר ט֣וֹב יְהֹוָ֔ה לְמָע֖וֹז בְּי֣וֹם צָרָ֑ה וְיֹדֵ֖עַ חֹ֥סֵי בֽוֹ׃

328

שכ״טדרכם של רעבים לבקש לחמם מאתך ה׳, ואתה בטובך מתקין מחיה ומזון לכל בריותיך, וְכַכָּתוּב נֹתֵ֣ן לֶ֭חֶם לְכׇל־בָּשָׂ֑ר כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ וְנֶאֱמַר נֹתֵ֣ן לֶ֭חֶם לָרְעֵבִ֑ים יְ֝הֹוָ֗ה מַתִּ֥יר אֲסוּרִֽים:

329

ש״לדרכם של צמאים לבקש הרוות צמאונם מאתך ה׳. ואתה בטובך תענם ותושיעם, וְכַכָּתוּב הָעֲנִיִּ֨ים וְהָאֶבְיוֹנִ֜ים מְבַקְשִׁ֥ים מַ֙יִם֙ וָאַ֔יִן לְשׁוֹנָ֖ם בַּצָּמָ֣א נָשָׁ֑תָּה אֲנִ֤י יְהֹוָה֙ אֶעֱנֵ֔ם אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֶעֶזְבֵֽם׃

330

של״אדרכם של היושבות על המשבר לצעוק אליך ה׳. ואתה בטובך שומע צעקתם ותרחם עליהם ותושיעם בגודל חסדיך. וְנֶאֱמַר כְּמ֤וֹ הָרָה֙ תַּקְרִ֣יב לָלֶ֔דֶת תָּחִ֥יל תִּזְעַ֖ק בַּחֲבָלֶ֑יהָ כֵּ֛ן הָיִ֥ינוּ מִפָּנֶ֖יךָ יְהֹוָֽה׃ וְנֶאֱמַר ח֧וּלִי וָגֹ֛חִי בַּת־צִיּ֖וֹן כַּיּֽוֹלֵדָ֑ה כִּֽי־עַתָּה֩ תֵצְאִ֨י מִקִּרְיָ֜ה וְשָׁכַ֣נְתְּ בַּשָּׂדֶ֗ה וּבָ֤את עַד־בָּבֶל֙ שָׁ֣ם תִּנָּצֵ֔לִי שָׁ֚ם יִגְאָלֵ֣ךְ יְהֹוָ֔ה מִכַּ֖ף אֹיְבָֽיִךְ׃

331

של״בדרכם של חסרים לבקש מלא מחסורם מאתך ה׳. ואתה בטובך תמלא מחסורם. וְנֶאֱמַר יִֽתֶּן־לְךָ֥ כִלְבָבֶ֑ךָ וְֽכׇל־עֲצָתְךָ֥ יְמַלֵּֽא׃ וְנֶאֱמַר אָֽנֹכִ֨י ׀ יְ֘הֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֗יךָ הַֽ֭מַּעַלְךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הַרְחֶב־פִּ֗֝יךָ וַאֲמַלְאֵֽהוּ׃ וְנֶאֱמַר כְּ֭פִירִים רָשׁ֣וּ וְרָעֵ֑בוּ וְדֹרְשֵׁ֥י יְ֝הֹוָ֗ה לֹא־יַחְסְר֥וּ כׇל־טֽוֹב׃

332

של״גדרכם של כל הנבראים לבקש חיותם ופרנסתם וכל צרכם מאתך ה׳. ואתה בטובך תתן להם כל צרכם, וכתוב עֵֽינֵי־כֹ֭ל אֵלֶ֣יךָ יְשַׂבֵּ֑רוּ וְאַתָּ֤ה נֽוֹתֵן־לָהֶ֖ם אֶת־אׇכְלָ֣ם בְּעִתּֽוֹ׃ פּוֹתֵ֥חַ אֶת־יָדֶ֑ךָ וּמַשְׂבִּ֖יעַ לְכׇל־חַ֣י רָצֽוֹן׃

333

של״דואנחנו עבדיך, לְפָנֶֽיךָ ה׳ נשפוך שיחנו. אליך נתפלל. אליך נתחנן. אליך נקרא, אליך נצעק. אליך נוחיל. אליך נצפה. אליך נקוה ומאתך נשאל שאלותינו. וממך נבקש בקשותינו. וממך נרצה כל צרכינו וצרכי בני ביתינו. כי אתה אלהינו. אתה אדונינו. אתה אבינו, אתה מלכנו:

334

של״האָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, אָבִינוּ אָתָּה. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רַחֵם עָלֵינוּ:

335

של״והמצמיח ישועות אבינו אתה

336

של״זהבורא רפואות אין לנו אלא אתה

337

של״חהמלא רחמים אבינו אתה

338

של״טחי העולמים אין לנו אלא אתה

339

ש״מהעונה עתירות אבינו אתה

340

שמ״אהפודה מכל צרות אין לנו אלא אתה

341

שמ״בהשומע תפלה אבינו אתה

342

שמ״גהמרומם על כל ברכה ותהלה אין לנו אלא אתה

343

שמ״דהרופא חולים אבינו אתה

344

שמ״ההעוזר דלים אין לנו אלא אתה

345

שמ״והסומך נופלים אבינו אתה

346

שמ״זהמחזיק הנחשלים אין לנו אלא אתה המרוה צמאים אבינו אתה

347

שמ״חהמושיע נדכאים אין לנו אלא אתה

348

שמ״טהפוקח עורים אבינו אתה

349

ש״נהמתיר אסורים אין לנו אלא אתה

350

שנ״אהפוטר רחמים אבינו אתה

351

שנ״בהמלביש ערומים אין לנו אלא אתה

352

שנ״גהחובש לנשברים אבינו אתה

353

שנ״דהממלא חסרים אין לנו אלא אתה

354

שנ״ההמצמיח צדקה ותהלה אבינו אתה

355

שנ״והמעמיד ריוח והצלה אין לנו אלא אתה

356

שנ״זהמקדים רפואה ותעלה אבינו אתה

357

שנ״חהמסיר כל חוֹלִי וּמַחֲלָה אין לנו אלא אתה

358

שנ״טהגומל חסדים טובים אבינו אתה

359

ש״סהמקבל את השבים אין לנו אלא אתה

360

שס״אהפותח יד בתשובה אבינו אתה

361

שס״בהמרבה חסד ונדבה אין לנו אלא אתה

362

שס״גהמטהר טמאים אבינו אתה

363

שס״דהמכפר חטאים אין לנו אלא אתה

364

שס״ההסולח עונות אבינו אתה

365

שס״והמוחל זדונות אין לנו אלא אתה

366

שס״זהמטיב לטובים ולרעים אבינו אתה

367

שס״חהעובר על כל פשעים אין לנו אלא אתה

368

שס״טהמרבה הסד וצדקה אבינו אתה

369

ש״עהמרחם בכל עת צָרָה וְצוּקָה אין לנו אלא אתה

370

שע״אהנותן ליעף כח אבינו אתה

371

שע״בהעושה צדקות עם כל בשר ורוח אין לנו אלא אתה

372

שע״גוְכַכָּתוּב כִּֽי־אַתָּ֣ה אָבִ֔ינוּ כִּ֤י אַבְרָהָם֙ לֹ֣א יְדָעָ֔נוּ וְיִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֣א יַכִּירָ֑נוּ אַתָּ֤ה יְהֹוָה֙ אָבִ֔ינוּ גֹּאֲלֵ֥נוּ מֵעוֹלָ֖ם שְׁמֶֽךָ׃

373

שע״דאָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, אָבִינוּ אָתָּה. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רַחֵם עָלֵינוּ:

374

שע״האתה אהבת את עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ יֵאָמֵ֥ר לָהֶ֖ם בְּנֵ֥י אֵֽל־חָֽי.

375

שע״ואתה בטית לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ שׁ֚וּבוּ בָּנִ֣ים שׁוֹבָבִ֔ים.

376

שע״זאתה גדלת את עמך יִשְׂרָאֵל ואמרת יאמר להם מי אל חי

377

שע״חאתה דברת לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ שׁ֚וּבוּ בָּנִ֣ים שׁוֹבָבִ֔ים.

378

שע״טאתה הושעת את עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ יֵאָמֵ֥ר לָהֶ֖ם בְּנֵ֥י אֵֽל־חָֽי.

379

ש״פאתה ועדת לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ שׁ֚וּבוּ בָּנִ֣ים שׁוֹבָבִ֔ים.

380

שפ״אאתה זכית את עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ יֵאָמֵ֥ר לָהֶ֖ם בְּנֵ֥י אֵֽל־חָֽי.

381

שפ״באתה חננת לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ שׁ֚וּבוּ בָּנִ֣ים שׁוֹבָבִ֔ים.

382

שפ״גאתה טיהרת את עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ יֵאָמֵ֥ר לָהֶ֖ם בְּנֵ֥י אֵֽל־חָֽי.

383

שפ״דאתה יעצת לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ שׁ֚וּבוּ בָּנִ֣ים שׁוֹבָבִ֔ים.

384

שפ״האתה כוננת את עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ יֵאָמֵ֥ר לָהֶ֖ם בְּנֵ֥י אֵֽל־חָֽי.

385

שפ״ואתה למדת לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ שׁ֚וּבוּ בָּנִ֣ים שׁוֹבָבִ֔ים.

386

שפ״זאתה מלטת את עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ יֵאָמֵ֥ר לָהֶ֖ם בְּנֵ֥י אֵֽל־חָֽי.

387

שפ״חאתה נשאת לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ שׁ֚וּבוּ בָּנִ֣ים שׁוֹבָבִ֔ים.

388

שפ״טאתה סמכת את עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ יֵאָמֵ֥ר לָהֶ֖ם בְּנֵ֥י אֵֽל־חָֽי.

389

ש״צאתה עזרת לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ שׁ֚וּבוּ בָּנִ֣ים שׁוֹבָבִ֔ים.

390

שצ״אאתה פדית את עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ יֵאָמֵ֥ר לָהֶ֖ם בְּנֵ֥י אֵֽל־חָֽי.

391

שצ״באתה צידקת לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ שׁ֚וּבוּ בָּנִ֣ים שׁוֹבָבִ֔ים.

392

שצ״גאתה קדשת את עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ יֵאָמֵ֥ר לָהֶ֖ם בְּנֵ֥י אֵֽל־חָֽי. אתה רחמת לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ שׁ֚וּבוּ בָּנִ֣ים שׁוֹבָבִ֔ים.

393

שצ״דאתה שמרת את עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ יֵאָמֵ֥ר לָהֶ֖ם בְּנֵ֥י אֵֽל־חָֽי.

394

שצ״האתה תכנת לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ שׁ֚וּבוּ בָּנִ֣ים שׁוֹבָבִ֔ים.

395

שצ״ווְכַכָּתוּב עַל־יְדֵי הוֹשֵֽׁעַ נְבִיאָךְ: וְֽ֠הָיָ֠ה מִסְפַּ֤ר בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יִמַּ֖ד וְלֹ֣א יִסָּפֵ֑ר וְֽ֠הָיָ֠ה בִּמְק֞וֹם אֲשֶׁר־יֵאָמֵ֤ר לָהֶם֙ לֹא־עַמִּ֣י אַתֶּ֔ם יֵאָמֵ֥ר לָהֶ֖ם בְּנֵ֥י אֵֽל־חָֽי׃ וְנֶאֱמַר עַל־יְדֵי יִרְמְיָה נְבִיאָךְ: שׁ֚וּבוּ בָּנִ֣ים שׁוֹבָבִ֔ים אֶרְפָּ֖ה מְשׁוּבֹתֵיכֶ֑ם. וּבְדִבְרֵי קָדְשָׁךְ כָּתוּב לֵאמֹר: אֲסַפְּרָ֗ה אֶֽ֫ל־חֹ֥ק יְֽהֹוָ֗ה אָמַ֘ר אֵלַ֥י בְּנִ֥י אַ֑תָּה אֲ֝נִ֗י הַיּ֥וֹם יְלִדְתִּֽיךָ׃

396

שצ״זאָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, אָבִינוּ אָתָּה. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רַחֵם עָלֵינוּ:

397

שצ״חבטחנו באמתך אל מלך נאמן, אשר אמרת כי נער יִשְׂרָאֵל ואוהבהו וממצרים קראתי לבני:

398

שצ״טבטחנו בבריתך אב הרחמן אשר אמרת אבי תקראי לי:

399

ת׳בטחנו בגודלך אל מלך נאמן אשר אמרת כי נער יִשְׂרָאֵל ואוהבהו וממצרים קראתי לבני:

400

ת״אבטחנו בדברך אב הרחמן אשר אמרת אבי תקראי לי:

401

ת״בבטחנו בהדרך אל מלך נאמן אשר אמרת כי נער יִשְׂרָאֵל ואוהבהו וממצרים קראתי לבני:

402

ת״גבטחנו בויעודך אב הרחמן אשר אמרת אבי תקראי לי:

403

ת״דבטחנו בזכרך אל מלך נאמן אשר אמרת כי נער יִשְׂרָאֵל ואוהבהו וממצרים קראתי לבני:

404

ת״הבטחנו בחסדך אב הרחמן אשר אמרת אבי תקראי לי:

405

ת״ובטחנו בטובך אל מלך נאמן אשר אמרת כי נער יִשְׂרָאֵל ואוהבהו וממצרים קראתי לבני:

406

ת״זבטחנו בישרך אב הרחמן אשר אמרת אבי תקראי לי:

407

ת״חבטחנו בכבודך אל מלך נאמן אשר אמרת כי נער יִשְׂרָאֵל ואוהבהו וממצרים קראתי לבני:

408

ת״טבטחנו בלימודך אב הרחמן אשר אמרת אבי תקראי לי:

409

ת״יבטחנו במלכותך אל מלך נאמן אשר אמרת כי נער יִשְׂרָאֵל ואוהבהו וממצרים קראתי לבני:

410

תי״אבטחנו בנצחך אב הרחמן אשר אמרת אבי תקראי לי:

411

תי״בבטחנו בסודך אל מלך נאמן אשר אמרת כי נער יִשְׂרָאֵל ואוהבהו וממצרים קראתי לבני:

412

תי״גבטחנו בעוזך אב הרחמן אשר אמרת אבי תקראי לי:

413

תי״דבטחנו בפארך אל מלך נאמן אשר אמרת כי נער יִשְׂרָאֵל ואוהבהו וממצרים קראתי לבני:

414

תי״הבטחנו בצדקתך אב הרחמן אשר אמרת אבי תקראי לי:

415

תי״ובטחנו בקדושתך אל מלך נאמן אשר אמרת כי נער יִשְׂרָאֵל ואוהבהו וממצרים קראתי לבני:

416

תי״זבטחנו ברחמנותך אב הרחמן אשר אמרת אבי תקראי לי:

417

תי״חבטחנו בשכינתך אל מלך נאמן אשר אמרת כי נער יִשְׂרָאֵל ואוהבהו ומצרים קראתי לבני:

418

תי״טבטחנו בתורתך אב הרחמן אשר אמרת אבי תקראי לי:

419

ת״כוְכַכָּתוּב עַל־יְדֵי הוֹשֵֽׁעַ נְבִיאָךְ: כִּ֛י נַ֥עַר יִשְׂרָאֵ֖ל וָאֹהֲבֵ֑הוּ וּמִמִּצְרַ֖יִם קָרָ֥אתִי לִבְנִֽי׃ וְנֶאֱמַר עַל־יְדֵי יִרְמְיָה נְבִיאָךְ: וְאָנֹכִ֣י אָמַ֗רְתִּי אֵ֚יךְ אֲשִׁיתֵ֣ךְ בַּבָּנִ֔ים וְאֶתֶּן־לָךְ֙ אֶ֣רֶץ חֶמְדָּ֔ה נַחֲלַ֥ת צְבִ֖י צִבְא֣וֹת גּוֹיִ֑ם וָאֹמַ֗ר אָבִי֙ תקראו [תִּקְרְאִי]־לִ֔י וּמֵאַחֲרַ֖י לֹ֥א תשובו [תָשֽׁוּבִי]׃ וּבְדִבְרֵי קָדְשָׁךְ כָּתוּב לֵאמֹר: כְּרַחֵ֣ם אָ֭ב עַל־בָּנִ֑ים רִחַ֥ם יְ֝הֹוָ֗ה עַל־יְרֵאָֽיו׃

420

תכ״אאָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, אָבִינוּ אָתָּה. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רַחֵם עָלֵינוּ:

421

תכ״באב״ג ית״ץ

422

תכ״גאָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אל יתחלל שמך בנו

423

תכ״דאָבִינוּ מַלְכֵּנוּ בצל כנפיך תסתירנו

424

תכ״האָבִינוּ מַלְכֵּנוּ גמלנו חסדים טובים

425

תכ״ואָבִינוּ מַלְכֵּנוּ יכבשו רחמיך את כעסך

426

תכ״זאָבִינוּ מַלְכֵּנוּ תתנהג עמנו במדת החסד ובמדת הרחמים

427

תכ״חאָבִינוּ מַלְכֵּנוּ צדקנו במשפטיך

428

תכ״טקר״ע שט״ן

429

ת״לאָבִינוּ מַלְכֵּנוּ קרבנו לעבודתך

430

תל״אאָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבֵּנוּ

431

תל״באָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עשה עמנו אות לטובה

432

תל״גאָבִינוּ מַלְכֵּנוּ שבור והסר השטן מלפנינו ומאחרינו

433

תל״דאָבִינוּ מַלְכֵּנוּ טהרינו מטומאות עונינו

434

תל״האָבִינוּ מַלְכֵּנוּ נחנו באורח מישור

435

תל״ונג״ד יכ״ש

436

תל״זאָבִינוּ מַלְכֵּנוּ נפוצותינו כנס מירכתי ארץ

437

תל״חאָבִינוּ מַלְכֵּנוּ גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה

438

תל״טאָבִינוּ מַלְכֵּנוּ דבק לבנו במצותיך

439

ת״מאָבִינוּ מַלְכֵּנוּ יגולו רחמיך על מדותיך

440

תמ״אאָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כלכלנו ברחמיך הרבים

441

תמ״באָבִינוּ מַלְכֵּנוּ שלח ברכה והצלחה בכל מעשינו

442

תמ״גבט״ד צת״ג

443

תמ״דאָבִינוּ מַלְכֵּנוּ ברצונך הטיבה עלינו

444

תמ״האָבִינוּ מַלְכֵּנוּ טוב וחסד ירדפונו כל ימי חיינו

445

תמ״ואָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רוח נדיבה תסמכנו

446

תמ״זאָבִינוּ מַלְכֵּנוּ צוה אתנו ברכותיו

447

תמ״חאָבִינוּ מַלְכֵּנוּ תשפות שלום לנו

448

תמ״טאָבִינוּ מַלְכֵּנוּ גל עינינו ונביטה נפלאות מתורתו

449

ת״נחק״ב טנ״ע

450

תנ״אאָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חושה לעזרתנו

451

תנ״באָבִינוּ מַלְכֵּנוּ קומה עזרתה לנו

452

תנ״גאָבִינוּ מַלְכֵּנוּ ברך לחמנו ומימינו

453

תנ״דאָבִינוּ מַלְכֵּנוּ טוב טעם ודעת למדנו

454

תנ״האָבִינוּ מַלְכֵּנוּ נגילה ונשמחה בישועתיך

455

תנ״ואָבִינוּ מַלְכֵּנוּ על מי מנוחות תנהלינו

456

תנ״זיג״ל פז״ק

457

תנ״חאָבִינוּ מַלְכֵּנוּ יהיו לרצון אמרי פינו

458

תנ״טאָבִינוּ מַלְכֵּנוּ גזור עלינו גזרות טובות

459

ת״סאָבִינוּ מַלְכֵּנוּ לב טהור ברא לנו

460

תס״אאָבִינוּ מַלְכֵּנוּ פרוש עלינו סוכת שלומך

461

תס״באָבִינוּ מַלְכֵּנוּ זכרינו ברצון עמך

462

תס״גאָבִינוּ מַלְכֵּנוּ קרב לנו יום הישועה

463

תס״דשק״ו צי״ת

464

תס״האָבִינוּ מַלְכֵּנוּ שמור צאתנו ובואנו לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם

465

תס״ואָבִינוּ מַלְכֵּנוּ קרב לנו קץ הגאולה

466

תס״זאָבִינוּ מַלְכֵּנוּ ועדנו ועד טוב

467

תס״חאָבִינוּ מַלְכֵּנוּ צוה אתנו ישועותיך

468

תס״טאָבִינוּ מַלְכֵּנוּ יחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך

469

ת״עאָבִינוּ מַלְכֵּנוּ תאריך ימינו בטוב ושנותינו בנעימים

470

תע״אאָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אל תשיבנו ריקם מלפניך. ותכון תפלתנו קטורת לְפָנֶֽיךָ

471

תע״באב״ג ית״ץ

472

תע״גאַבָּֽא רַחֲמָנָא ארים ימינך ואצמח פורקנך.

473

תע״דאַבָּֽא רַחֲמָנָא בריך ית עמך יִשְׂרָאֵל

474

תע״האַבָּֽא רַחֲמָנָא גלי זכותא ותושבחתא דירושלים לקבל כל עממייא

475

תע״ואַבָּֽא רַחֲמָנָא יהא רעוא מן קדמך למפרק שכינתא מן גלותא

476

תע״זאַבָּֽא רַחֲמָנָא תקין ותשוי ית ירושלים תושבחתא בארעא

477

תע״חאַבָּֽא רַחֲמָנָא צלותא דעמך קבל

478

תע״טקר״ע שט״ן

479

ת״פאַבָּֽא רַחֲמָנָא קריב יתנא למפלח קודמך

480

תפ״אאַבָּֽא רַחֲמָנָא רחמין סגיאין אייתי עלן

481

תפ״באַבָּֽא רַחֲמָנָא עביד פורקן לציון

482

תפ״גאַבָּֽא רַחֲמָנָא שוי פתגמי נבואתך בפומנא

483

תפ״דאַבָּֽא רַחֲמָנָא טוב טעמא ודעתא אליף לן

484

תפ״האַבָּֽא רַחֲמָנָא נסין ומופתין סגיאין אחזי לן

485

תפ״ונג״ד יכ״ש

486

תפ״זאַבָּֽא רַחֲמָנָא נהיר עיננא באורייתך

487

תפ״חאַבָּֽא רַחֲמָנָא גודלך ותוקפך אחזי לן

488

תפ״טאַבָּֽא רַחֲמָנָא דרע קודשך גלי לעיני כל עממייא

489

ת״צאַבָּֽא רַחֲמָנָא יקרך יתגלי עלנא

490

תצ״אאַבָּֽא רַחֲמָנָא כבוש חמתא ורוגזא מינן

491

תצ״באַבָּֽא רַחֲמָנָא שוי יתנא ליקר עלם

492

תצ״גבט״ר צת״ג

493

תצ״דאַבָּֽא רַחֲמָנָא בריך יתנא וית כל אנשי ביתנא

494

תצ״האַבָּֽא רַחֲמָנָא טוב נהורך אמטי לנא

495

תצ״ואַבָּֽא רַחֲמָנָא רחם על נשמתין

496

תצ״זאַבָּֽא רַחֲמָנָא צלותנא קבל ברעוא

497

תצ״חאַבָּֽא רַחֲמָנָא תוריך לן חיין בטיבו

498

תצ״טאַבָּֽא רַחֲמָנָא גלי עלן נהורא עלאה

499

500חק״ב טנ״ע

500

501אַבָּֽא רַחֲמָנָא חשוב עלן טבוון סגיאין

501

502אַבָּֽא רַחֲמָנָא קבל צלותין ובעותין בכל עידנא

502

503אַבָּֽא רַחֲמָנָא בשמך רחיצנן רחם עלן

503

504אַבָּֽא רַחֲמָנָא טהר לבנא למעבד רעותך

504

505אַבָּֽא רַחֲמָנָא נחזי בעיננא יקר גבורתך

505

506אַבָּֽא רַחֲמָנָא ענינן בעידן עקתין

506

507יג״ל פז״ק

507

508אַבָּֽא רַחֲמָנָא יצלח עבדך משיחך

508

509אַבָּֽא רַחֲמָנָא גלי לן נהירו דאורייתך

509

510אַבָּֽא רַחֲמָנָא לא תאמר עוד שבקא לציון ולא תאמר עוד צדייא לירושלם

510

511אַבָּֽא רַחֲמָנָא פורקן עלם על שורנא ועל תרענא יהון משבחין

511

512אַבָּֽא רַחֲמָנָא זכותא דצדיקייא אדכר לן

512

513אַבָּֽא רַחֲמָנָא קריב לנא יומין דפורקן

513

514שק״ו צי״ת

514

515אַבָּֽא רַחֲמָנָא שדר לנא מבשר טב משמע שלם משמע פורקן

515

516אַבָּֽא רַחֲמָנָא קדיש יתנא בקדושתך

516

517אַבָּֽא רַחֲמָנָא ולא תשבוק יתנא לעלמין

517

518אַבָּֽא רַחֲמָנָא צדיק יתנא ברחמין סגיאין

518

519אַבָּֽא רַחֲמָנָא יהא רעוא קמך למפרק שכינתא בעגלא ובזמן קריב

519

520אַבָּֽא רַחֲמָנָא תקין יתנא בעיטא טבא מקודמך

520

521אַבָּֽא רַחֲמָנָא ולא נהדר ריקם מקמך אמן:

521

522אב״ג ית״ץ

522

523אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח

523

524אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם בנה ירושלם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ

524

525אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם גאון יִשְׂרָאֵל הרם בצדקתיך

525

526אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם ימינך תסעדנו

526

527אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם תגין על ירושלם גנון והציל פסוח והמליט

527

528אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם צוה ישועות יעקב

528

529קר״ע שט״ן

529

530אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם קרע רוע גזר דיננו

530

531אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם רצה בעמך יִשְׂרָאֵל ולתפלתם שעה

531

532אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם ערוך נר לבן ישי משיחך

532

533אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם שא נס לקבץ גליותינו

533

534אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם טובך הגדול השפיע לנו

534

535אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם נדבות פינו תרצה

535

536נג״ד יכ״ש

536

537אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם ננגן על בית המקדש כל ימי היינו

537

538אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם גל עינינו ונביטה נפלאות מתורתיך

538

539אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם דרך פקודיך הבינינו

539

540אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם יבושו ויבהלו מאד כל אויבינו

540

541אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם כוננה מעשה ידינו עלינו

541

542אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם שוממות ראשונים תקומם

542

543בט״ר צת״ג

543

544אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם בצדקתך תוציא מצרה נפשינו

544

545אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם טל אודות תזיל לנו

545

546אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם רפאינו רְפוּאָה שְׁלֵמָה רְפוּאַת הַנֶּֽפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף

546

547אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם צוה אתנו ברכותיך

547

548אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם תשמיענו שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה

548

549אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם גמול עלינו ונחיה

549

550חק״ב טנ״ע

550

551אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם חננו מאתך חָכְמָה בינה ודעת

551

552אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם קבץ נדחי יִשְׂרָאֵל

552

553אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם בצדקתך פלטנו

553

554אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם טרף תן ליראיך וזכור לעולם בריתך

554

555אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם נהלינו על מי מנוחות

555

556אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם ענג בדשן נפשינו

556

557יג״ל פז״ק

557

558אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם ידים רפות חזק וברכים כושלות אמץ

558

559אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם גבול יִשְׂרָאֵל השב כבראשונה

559

560אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם לא ישמע שוד ושבר בגבולינו

560

561אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם פאר מקום מקדשיך ומקום רגלך תכבד

561

562אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם זרוק עלינו מים טהורים וטהרינו

562

563אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם קדשנו במצותיך

563

564שק״ו צי״ת

564

565אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם שבור עול הגויים מעל צוארינו

565

566אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם קבצנו יחד מארבע כנפות הארץ לארצינו

566

567אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם והוליכנו מהרה קוממיות לארצינו

567

568אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם צו אתנו את הברכה באסמנו ובכל משלח ידינו

568

569אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם יהיו הכל עוזרים ומסייעים אותנו

569

570אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם תקע בשופר גדול לחירותינו

570

571אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם אל תשיבנו ריקם מלפניך ותכון תפילתנו קטורת לְפָנֶֽיךָ:

571

572אָבִינוּ אָבִינוּ חָנֵּֽנוּ חָנֵּֽנוּ חַיִּים בְּרָכָה וְטוֹבָה וְשָׁלוֹם וְחֵן וָחֶֽסֶד וְרַֽחֲמִים לְמַֽעַן הבכיה של יעקב תמימך. כַּכָּתוּב וַיִּשַּׁ֥ק יַעֲקֹ֖ב לְרָחֵ֑ל וַיִּשָּׂ֥א אֶת־קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ׃

572

573אָבִינוּ אָבִינוּ חָנֵּֽנוּ חָנֵּֽנוּ חַיִּים בְּרָכָה וְטוֹבָה וְשָׁלוֹם וְחֵן וָחֶֽסֶד וְרַֽחֲמִים לְמַֽעַן הבכיה של משה נביאך הנאמן בכל ביתך. כַּכָּתוּב וַתִּפְתַּח֙ וַתִּרְאֵ֣הוּ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וְהִנֵּה־נַ֖עַר בֹּכֶ֑ה וַתַּחְמֹ֣ל עָלָ֔יו וַתֹּ֕אמֶר מִיַּלְדֵ֥י הָֽעִבְרִ֖ים זֶֽה׃

573

574אָבִינוּ אָבִינוּ חָנֵּֽנוּ חָנֵּֽנוּ חַיִּים בְּרָכָה וְטוֹבָה וְשָׁלוֹם וְחֵן וָחֶֽסֶד וְרַֽחֲמִים לְמַֽעַן הבכיה של יוסף צדיקך ובנימין צדיקך. כַּכָּתוּב וַיִּפֹּ֛ל עַל־צַוְּארֵ֥י בִנְיָמִֽן־אָחִ֖יו וַיֵּ֑בְךְּ וּבִ֨נְיָמִ֔ן בָּכָ֖ה עַל־צַוָּארָֽיו׃

574

575אָבִינוּ אָבִינוּ חָנֵּֽנוּ חָנֵּֽנוּ חַיִּים בְּרָכָה וְטוֹבָה וְשָׁלוֹם וְחֵן וָחֶֽסֶד וְרַֽחֲמִים לְמַֽעַן הבכיה של דוד ויהונתן עבדך. כַּכָּתוּב וַֽיִּשְּׁק֣וּ ׀ אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֗הוּ וַיִּבְכּוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֔הוּ עַד־דָּוִ֖ד הִגְדִּֽיל:

575

576אָבִינוּ אָבִינוּ חָנֵּֽנוּ חָנֵּֽנוּ חַיִּים בְּרָכָה וְטוֹבָה וְשָׁלוֹם וְחֵן וָחֶֽסֶד וְרַֽחֲמִים לְמַֽעַן הבכיה של חזקיהו עבדך. כַּכָּתוּב וַיֵּ֥בְךְּ חִזְקִיָּ֖הוּ בְּכִ֥י גָדֽוֹל:

576

577אָבִינוּ אָבִינוּ חָנֵּֽנוּ חָנֵּֽנוּ חַיִּים בְּרָכָה וְטוֹבָה וְשָׁלוֹם וְחֵן וָחֶֽסֶד וְרַֽחֲמִים לְמַֽעַן הבכיה של עזרא הסופר ועמו קהל יִשְׂרָאֵל עמך. וְכַכָּתוּב וּכְהִתְפַּלֵּ֤ל עֶזְרָא֙ וּכְהִתְוַדֹּת֔וֹ בֹּכֶה֙ וּמִתְנַפֵּ֔ל לִפְנֵ֖י בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֑ים נִקְבְּצוּ֩ אֵלָ֨יו מִיִּשְׂרָאֵ֜ל קָהָ֣ל רַב־מְאֹ֗ד אֲנָשִׁ֤ים וְנָשִׁים֙ וִֽילָדִ֔ים כִּֽי־בָכ֥וּ הָעָ֖ם הַרְבֵּה־בֶֽכֶה׃

577

578אָבִינוּ אָבִינוּ חָנֵּֽנוּ חָנֵּֽנוּ חַיִּים בְּרָכָה וְטוֹבָה וְשָׁלוֹם וְחֵן וָחֶֽסֶד וְרַֽחֲמִים לְמַֽעַן הבכיה של אמתך חנה הנביאה. כַּכָּתוּב וַתִּתְפַּלֵּ֥ל עַל־יְהֹוָ֖ה וּבָכֹ֥ה תִבְכֶּֽה:

578

579אָבִינוּ אָבִינוּ חָנֵּֽנוּ חָנֵּֽנוּ חַיִּים בְּרָכָה וְטוֹבָה וְשָׁלוֹם וְחֵן וָחֶֽסֶד וְרַֽחֲמִים לְמַֽעַן הבכיה של רחל אמנו עקרת הבית. כַּכָּתוּב כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה ק֣וֹל בְּרָמָ֤ה נִשְׁמָע֙ נְהִי֙ בְּכִ֣י תַמְרוּרִ֔ים רָחֵ֖ל מְבַכָּ֣ה עַל־בָּנֶ֑יהָ מֵאֲנָ֛ה לְהִנָּחֵ֥ם עַל־בָּנֶ֖יהָ כִּ֥י אֵינֶֽנּוּ׃ כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה מִנְעִ֤י קוֹלֵךְ֙ מִבֶּ֔כִי וְעֵינַ֖יִךְ מִדִּמְעָ֑ה כִּי֩ יֵ֨שׁ שָׂכָ֤ר לִפְעֻלָּתֵךְ֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְשָׁ֖בוּ מֵאֶ֥רֶץ אוֹיֵֽב׃ וְיֵשׁ־תִּקְוָ֥ה לְאַחֲרִיתֵ֖ךְ נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְשָׁ֥בוּ בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם׃

579

580וְנֶאֱמַר בִּבְכִ֣י יָבֹ֗אוּ וּֽבְתַחֲנוּנִים֮ אֽוֹבִילֵם֒ אֽוֹלִיכֵם֙ אֶל־נַ֣חֲלֵי מַ֔יִם בְּדֶ֣רֶךְ יָשָׁ֔ר לֹ֥א יִכָּשְׁל֖וּ בָּ֑הּ כִּֽי־הָיִ֤יתִי לְיִשְׂרָאֵל֙ לְאָ֔ב וְאֶפְרַ֖יִם בְּכֹ֥רִי הֽוּא׃ שִׁמְע֤וּ דְבַר־יְהֹוָה֙ גּוֹיִ֔ם וְהַגִּ֥ידוּ בָאִיִּ֖ים מִמֶּרְחָ֑ק וְאִמְר֗וּ מְזָרֵ֤ה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶ֔נּוּ וּשְׁמָר֖וֹ כְּרֹעֶ֥ה עֶדְרֽוֹ׃ כִּֽי־פָדָ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶֽת־יַעֲקֹ֑ב וּגְאָל֕וֹ מִיַּ֖ד חָזָ֥ק מִמֶּֽנּוּ׃ וּבָ֘אוּ֮ וְרִנְּנ֣וּ בִמְרוֹם־צִיּוֹן֒ וְנָהֲר֞וּ אֶל־ט֣וּב יְהֹוָ֗ה עַל־דָּגָן֙ וְעַל־תִּירֹ֣שׁ וְעַל־יִצְהָ֔ר וְעַל־בְּנֵי־צֹ֖אן וּבָקָ֑ר וְהָיְתָ֤ה נַפְשָׁם֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וְלֹא־יוֹסִ֥יפוּ לְדַאֲבָ֖ה עֽוֹד׃ אָ֣ז תִּשְׂמַ֤ח בְּתוּלָה֙ בְּמָח֔וֹל וּבַחֻרִ֥ים וּזְקֵנִ֖ים יַחְדָּ֑ו וְהָפַכְתִּ֨י אֶבְלָ֤ם לְשָׂשׂוֹן֙ וְנִ֣חַמְתִּ֔ים וְשִׂמַּחְתִּ֖ים מִיגוֹנָֽם׃ וְרִוֵּיתִ֛י נֶ֥פֶשׁ הַכֹּהֲנִ֖ים דָּ֑שֶׁן וְעַמִּ֛י אֶת־טוּבִ֥י יִשְׂבָּ֖עוּ נְאֻם־יְהֹוָֽה׃

580

581סדר התשליך

581

582בענין התשליך ביום ראש השנה כתב רבינו זצ״ל בשער הכונות וז״ל ענין המנהג שנהגו האשכנזים לילך ביום ראשון של ראש השנה אחר תפלת המנחה מעט קודם שקיעת החמה אצל הים הגדול או אצל מעין או באר מים חיים וקורין אותו תשליך. הנה הוא מנהג יפה ויותר טוב אם יהיה מחוץ לעיר. ויעמוד על שפת הים או על שפת הבאר או המעין ויקרא שם שלשה פסוקים של מי אל כמוך וגו׳ ישוב ירחמנו וגו׳ תתן אמת ליעקב וגו׳ שבסוף מיכה המורשתי, דאלו הם בחינת י״ג תיקוני דיקנא עלאה דא״א, וצריך שתכוין בפירוש המלות איך נרמזים בהם מספר הי״ג, והיכן הוא מקום כל תיקון ותיקון באיזה מקום מן הפנים העליונים דא״א, ע״ד שנתבארו אצלינו בענין ויעבור וי״ג מידות דתפילת שחרית דחול וכו׳ וכשתאמר ותשליך במצולות ים כל חטאתם תכוין שיושלכו כל חטאיך ועונותיך וגם המקטרג העליון יושלך במצולות ים העליון, כי לסיבה זו הוצרך לאומרו על הים או על המים חיים אבל צריך שתכוין לכונה שביארנו בדרוש י״ג מידות וכו׳:

582

583ודע כי שורש כל הדינין והגבורות הם שני שמות אלהי״ם אדנ״י כי גם הגבורות הם שתי בחינות זכרים ונקבות והזכרים הם אותיות מנצפ״ך והם שם אלהים והנקבות הם שכ״ה דינים שהם בגמטריא נערה והם שם אדנ״י. והנה אלו הם השרשים של מצולות הדינים, ואלו הם סוד התיקון הט׳ של י״ג תיקוני דיקנא הנרמז בתיבת לאלפים והם סוד אותם השערות העומדים באמצע בין תיקון הח׳ אל תיקון הי״ג והם נקראים מצולות ים העליונים הנזכר בי״ג מידות שאמר מיכה ותשליך במצולות ים וכו׳:

583

584והנה ב׳ שמות של אלהי״ם ואדנ״י עם האותיות והכולל הם מספר קס״א ומקורם ושרשם הוא שם אהי״ה במלוי ההי״ן שהוא מספר קנ״א ועם עשר אותיותיו עולה מספר קס״א כמנין ב׳ שמות הנז׳. גם מלת לאלפים הוא מספר קס״א גם נקרא זה התיקין הט׳ לאלפים על שם שלשה שמות הנזכר המתחילים באות אל״ף, והם אהי״ה אלהי״ם אדנ״י וזהו מלת לאלפים. וענין מה שצריך לכוין בזה הוא להמשיך מן מזל העליון תיקון הח׳ הנקרא נצר חסד שהוא שם הוי״ה במילוי יודי״ן שהוא מספר חסד כמנין ע״ב וממנו תמשיך ותשפיע הארה אל תיקון הט׳ הנקרא לאלפים, שהוא שם אהי״ה במלוי ההי״ן אשר הוא מספר קנ״א ועם עשר אותיות הוא קס״א כמנין לאלפים, ואז תכוין להמשיך עם זה את ב׳ שמות אלהי״ם אדנ״י הנקראים מצולות ים כנז׳ והם מספר לאלפים ועי״כ ותשליך במצולות ים כל חטאתם שהוא התיקון הט׳ ג״כ של מי אל כמוך ואז אותם החטאות שחטא האדם ועשה אותם מעשה ממש כנודע מאמר רז״ל כל העובר עבירה אחת קנה לו קטיגור אחד, כי ממש נבראים מלאכים רעים וקטיגורים, ע״י אותם החטאות כנודע ואלו הקטיגורים הנקראים חטאתם יורדים ונשלכים במצולות ים דס״מ ונחש ואינם עולים משם לפי שכבר נמתק שרשם שהם שני שמות אלהי״ם אדנ״י ואינם משפיעים בהם:

584

585ונודע כי מוכרח הוא שבאותם הקטיגורים יתערבו עמהם ניצוצות הקדושה בסוד תערובת טוב ברע בכח החטא שחוטא האדם, ולכן בהגיעך אל תיקון הי״ג שהוא ונקה אשר הוא שם של אהי״ה דיודי״ן וזהו מלת ונקה לשון נקוי ותמיד יהיו בין עיניך סדר השמות האלו ובפרט בעת שתעסוק בתורה תכוונם תמיד במחשבתך אם תראה שהיצה״ר מתגרה בך ובפרט אם אדם עושה תיקון שז״ל שהוא תיקון טיפות ניצוצות הקדושה שנתערבו בקליפה כי אז החיצונים מתגרים באדם מאד עכ״ד יע״ש:

585

586וזה הוא סדר התשליך הלימוד והבקשות תחלה וסוף, וקודם קריאת השלשה פסוקים של מי אל כמוך הנז״ל יאמר לשון ספרא דצניעותא הקדוש, ואם ירצה יאמר גם לשון האדרא הנדפס במחוור ראש השנה והא לך לשון ספרא דצניעותא (פרק ב׳ בזוה״ק ח״ב דקע״ז ע״ב)

586

587דיקנא מהימנותא לא אדכר (פירוש לא נזכר בתורה דיקנא דא״א) מאודנין נפקת (פירוש מתחלת האזנים בצד העליון מתחיל הדיקנא) בסחרנהא דבוסיטא (פירוש סביב תואר הפנים) סליק ונחית חוטא חוורא בתליסר מתפרש (פירוש הם סוד היותם שערות לבנות והם י״ג תיקונים)

587

588תִּקּוּנָא קַדְמָאָה מקמי פתחא דאודנין שארי יקירו לאתתקן (פירוש תיקון הראשון מתחיל תחת פיאות הראש כנגד האזן ששם הוא שני ראשין דדיקנא)

588

589תִּקּוּנָא תִנְיָנָא נחית בשפירו ברישא דשפוון מהאי רישא להאי רישא קאים (פירוש תיקון הב׳ הוא שערות שעל השפה מקצה הימין עד קצה השמאל)

589

590תִּקּוּנָא תְּלִיתָאָה ארחא דנפיק תחות תרין נוקבין דפרדשקא לאעברא חובה דִּכְתִיב וְ֝תִפְאַרְתּ֗וֹ עֲבֹ֣ר עַל־פָּֽשַׁע (הוא ארחא שבאמצע השפה העליונה פנויה בלא שערות)

590

591תִּקּוּנָא רְבִיעָאָה תחות שפוון אסחר שערא לרישא אחרא (פירוש שערות שבשפה התחתונה)

591

592תִּקּוּנָא חֲמִישָׁאָה ארחא אחרא נפיק תחותוי (פירוש תמת השפה התחתונה ג״כ אלמא אמלא מכוון מכל ארחא שבשפה העליונה)

592

593תִּקּוּנָא שְׁתִיתָאָה חפי תקרובתא דבוסמא לרישא דלעילא (פירוש דהלחיים נקראים תקרונתא דבוסמא מלשון לחייו כערוגת הבושם והוא במקום שמתחיל הזקן להתרחב תחת התיקון הראשון ונמשך על כנגד הפה)

593

594תִּקּוּנָא שְׁבִיעָאָה תרין תפוחין אתחזון לאנהרא בוצינין (פירוש הם הפנים שאין בהם שערות)

594

595תִּקּוּנָא תְמִינָאָה מזלא דכולא תלייא עד ליבא ביה תליין עלאין ותתאין (פירוש הוא לוחב הזקן צל העליון המגולה לכל ונראה לחוץ מתפשט באורך מן הפה על הטבור, ביה תליין עלאין שהם או״א לידוע או״א במזלא אתכלין ותתאין הוא ז״א כי על לאשו מגיעין שעלות אלו ועל ידם נמשך השפע לראש ז״א)

595

596תִּקּוּנָא תְשִׁיעָאָה אינון דתליין לא נפקין דא מן דא (פירוש בין שני המזלות הארוכים שהם צד העליון וצל התחתון מובלעים קצת שערות ואומן השערות הקטנים לא נפקי דא מן דא)

596

597תִּקּוּנָא עֲשִׁירָאָה חפיין זעירין על גרונא (פירוש למטה מן מזל התחתון שהוא צל התחתון של הזקן יש שערות קטנים חופים על הגרון והם בפני עצמן ואין מובלעים תוך שערות המזלות כמו תיקון הט׳ הנז׳)

597

598תִּקּוּנָא חַד סָר דיקירו רברבין מתשערין בשיעורא (פירוש כל אלו השערות דחפיין על גרונא נוסף בהם עוז תיקון אחל שגם אלו מתשערין בהשוואה אחת ולא נפקי לא מן לא אלא תליין בשקולא חדא)

598

599תִּקּוּנָא תריסר שפוון אתפנון מכל סטרין זכאה למאן דנשיק מאינון נשיקין (פירוש הפה הקדוש הוא פנוי וריקן מן השערות מכל סטרין להיינו בין שפה העליונה ובין שפה התחתונה)

599

600תִּקּוּנָא תְּלֵיסַר בההוא מזלא דכלא נגדין תליסר משיחין דאפרסמונא דכיא, כלא בהאי מזלא שכיח וסתים (פירוש הוא רוחב שערות הזקן והוא צר התחתון כלפי הצוף המתפשט על הטבור כי הזקן הוא עב מאל ונחלה לשנים וצל העליון הנגלה לחוץ הוא תיקון השמיני הנז״ל וצל התחתון הוא תיקון הי״ג הנזכר ושני תקונים אלו הם דוקא הנקראים מזלות שהם מזל עליון ומזל תחתון ונקראים מזלות לפי שהם יורדין ונמשכין באורך ונתלין ועומדין כלפי מטה מלשון תזל כטל אמרתי ואין בכל התיקונים כמו אלו השנים ששניהם יורדין ונוזלין ונמשכים על טבורא דיליה והם בסוד זכר ונקבה, ואו״א יונקים משניהם כי אבא יונק מן העליון ואימא מן התחתון, והנה ע״י המזל הזה הי״ג נמשכין תליסר משיחין לאפרסמונא דכייא שהם האורות של כל י״ג תקוני דיקנא קדישא, ובהאי מזלא די״ג שהוא סוד הנוקבא כלא שכיח וסתים)

600

601בזמנא דמטא תשרי ירחא שביעאה משתכחי אלין תליסר דעלמא עלאה, ומתפתחי תליסר תרעי דרחמי בההוא זמנא דִּרְשׁ֥וּ יְהֹוָ֖ה בְּהִמָּֽצְא֑וֹ כְּתִיב (פירוש כי בחודש תשרי משפיעים י״ג תיקוני דיקנא קלישא בעלמא עלאה שהוא עולם האצילות ועי״כ מתפתחי תליסר תרעי דרחמי כלי לקבל השבים בתשובה ועל כן בההוא זמנא דרשו ה׳ בהמצאו כתיב, שאפילו יחיד מתקבלת תפילתו בתשובה):

601

602לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהו״ה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל, וּבְשֵׁם כָּל־הַנְּפָשׁוֹת. וְהָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת הַמִּתְיַחֲסִים אֶל שָׁרְשֵׁי נַפְשֵֽׁנוּ רוּחֵֽנוּ וְנִשְׁמָתֵֽנוּ וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם וְהַקְּרוֹבִים לָהֶם. שֶׁמִּכְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. וּמִכָּל־פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. דְּכָל־פַּרְצוּף וּסְפִירָה דְּפִרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. הנה אנחנו מוכנים ומזומנים לומר שלש עשרה מכילן דרחמי והמה שלשה פסוקים הכתובים עַל־יְדֵי עבדך מיכה הַנָּבִיא הנרמזים בהם שלש עשרה תיקוני דיקנא עילאה אשר נהגו יִשְׂרָאֵל לומר ביום הזה, כדי לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו לתקן שורש תיקון מנהג הזה בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן:

602

603וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שתהא חֲשׁוּבָה וּמְקוּבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶֽיךָ קריאת הפסוקים הנרמזים בהם שלש עשרה מדות של רחמים האמורים עַל־יְדֵי נביאך מיכה המכוונים אל שלש עשרה מדות האמורים עַל־יְדֵי משה עבדך ויעלה לְפָנֶֽיךָ כאלו כוננו בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בהם וכאלו השגנו כל הסודות הָרְמוּזִים בהם וברוב רחמיך תתן לנו כח ויכולת ועזר וסיוע והכנה לעשות רצונך בלבב שלם ולעשות נחת רוח לְפָנֶֽיךָ ואל יעכב שום חטא ועון והרהור רע בכל המצות והתפילות והתיקונים שנעשה בעזרתך ואנחנו מכוונים בכל לדעת משה רבינו ע״ה ולדעת רבי שמעון בן יוחאי ע״ה ולדעת רבינו יצחק לוריא אשכנזי ע״ה וכונתינו ככונתם:

603

604ועוד יאמר בקשה זו בלחש כתפלת העמידה, והשמות לא יזכירם בפיו אלא יכוין במחשבתו.

604

605וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שתהא שעה זו עת רצון לְפָנֶֽיךָ ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עמנו ה׳ אֱלֹהֵֽינוּ במדת החסד ובמדת הרחמים ותעורר רחמיך בקריאתינו זו להמשיך שפע והארה מן המזל העליון תיקון השמיני הנקרא נוצר חסד שֶׁהוּא שם יו״ד ה״י וי״ו ה״י אל התיקון התשיעי הנקרא לאלפים שֶׁהוּא שם אל״ף ה״ה יו״ד ה״ה ובזה יתמתקו שני שמות אלהי״ם אד״ני מיתוק גמור ושלם כרצונך, ובכן ותשליך במצולות ים כל חטאתינו, וכל המקטרגים רעים יושלכו במצולות ים:

605

606וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שאתה בטובך תעורר רחמיך וְעַל־יְדֵי שם אל״ף ה״י יו״ד ה״י יתבררו ויעלו כל ניצוצי הקדושה אשר נתערבו ברע בחטאינו ויהיו כל ניצוצות הקדושה מבוררים ומנוקים ומלובנים ונקה להם להעלותן למקום הקדוש, וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: ב״פ יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ ב׳ פעמים

606

607אחר כך תאמר שלשה פסוקים

607

608מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ אל נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ רחום וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע וחנון לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ ארך לֹֽא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ אפים כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא ורב חסד: יָשׁ֣וּב יְרַחֲמֵ֔נוּ ואמת יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺנֹתֵ֑ינוּ נצר‏ חסד וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כׇּל־חַטֹּאותָֽם לאלפים: תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב נשא עון חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם ופשע אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ וחטאה מִ֥ימֵי קֶֽדֶם ונקה: ג״פ

608

609ותאמר אותם במתון ובישוב ותצייר האותיות שלהם כסדרן נגד עיניך וכאשר רשומים בלוח הזה שלפניך ותאמר אותם שלשה פעמים בזא״ז ונהגו לנער שולי הגלימא שלהם לתוך הים או לתוך הבאר כשאומר ותשליך במצולות ים כל חטאתם, ואוחזים בגלימא מחציה וכל זה הוא פועל דמיוני לחזק הדבר אשר מתכוונים עליו וכאשר אמר נחמיה ע״ה (ככתוב בנחמיה סימן ה׳) גַּם־חׇצְנִ֣י נָעַ֗רְתִּי וָֽאֹמְרָ֡ה כָּ֣כָה יְנַעֵ֪ר הָֽאֱלֹהִ֟ים אֶת־כׇּל־הָאִישׁ֩ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יָקִ֜ים אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה מִבֵּיתוֹ֙ וּמִ֣יגִיע֔וֹ וְכָ֛כָה יִהְיֶ֥ה נָע֖וּר וָרֵ֑ק ע״ש, וכזאת תמצא בנבואת (ירמיה הע״ה סימן נ״א) וְהָיָה֙ כְּכַלֹּ֣תְךָ֔ לִקְרֹ֖א אֶת־הַסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה תִּקְשֹׁ֤ר עָלָיו֙ אֶ֔בֶן וְהִשְׁלַכְתּ֖וֹ אֶל־תּ֥וֹךְ פְּרָֽת׃ וְאָמַרְתָּ֗ כָּ֠כָה תִּשְׁקַ֨ע בָּבֶ֤ל וְלֹֽא־תָקוּם֙ מִפְּנֵ֣י הָרָעָ֗ה אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מֵבִ֥יא עָלֶ֖יהָ וְיָעֵ֑פוּ עַד־הֵ֖נָּה דִּבְרֵ֥י יִרְמְיָֽהוּ׃ וכזאת תמצא (במלכים ב׳ סימן י״ג) גבי יואש שא״ל אלישע הע״ה פְּתַ֧ח הַחַלּ֛וֹן קֵ֖דְמָה מול ארץ ארם והכה בקשת באויר, והכל הוא פועל דמיוני לחזק הדבר המתכוון אליו:

609

610והא לך סדר הי״ג מכילן דרחמי של פסוקים מי אל כמוך איך נרמזים בהם י״ג תיקוני דיקנא ותכוין באמירתך כפי הלוח הזה אחת לאחת

610

611מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ: אֵ֥ל: תִּקּוּנָא קַדְמָאָה דדיקנא דאריך שֶׁהוּא שערות שבצד הזקן שתחת פאתי הראש:

611

612נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙: רַח֖וּם: תִּקּוּנָא תִנְיָנָא שֶׁהוּא שפה העליונה:

612

613וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע: וְחַנּ֑וּן: תִּקּוּנָא תְּלִיתָאָה שֶׁהוּא ארחא שבשפה העליונה:

613

614לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ: אֶ֥רֶךְ: תִּקּוּנָא רְבִיעָאָה שֶׁהוּא שפה התחתונה:

614

615לֹֽא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ: אַפַּ֖יִם: תִּקּוּנָא חֲמִישָׁאָה שֶׁהוּא ארחא שבאמצע הזקן:

615

616כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא: וְרַב־חֶ֥סֶד: תִּקּוּנָא שְׁתִיתָאָה שֶׁהוּא מרחב הלחיים:

616

617יָשׁ֣וּב יְרַחֲמֵ֔נוּ: וֶאֱמֶֽת: תִּקּוּנָא שְׁבִיעָאָה שֶׁהוּא תרין תפוחין:

617

618יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺנֹתֵ֑ינוּ: נֹצֵ֥ר‏ חֶ֙סֶד֙: תִּקּוּנָא תְמִינָאָה שֶׁהוּא מזל העליון צד הזקן הנגלה:

618

619וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כׇּל־חַטֹּאותָֽם: לָאֲלָפִ֔ים: תִּקּוּנָא תְשִׁיעָאָה שערות שבין תרין מזלות (ויכוין להשליך כל המקטרגים למצולות ים דנחש ופלוני):

619

620תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב: נֹשֵׂ֥א עָוֺ֛ן: תִּקּוּנָא עֲשִׁירָאָה שערות הסמוכות לגרון:

620

621חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם: וָפֶ֖שַׁע: תִּקּוּנָא חַד סָר שערות השוים - בהתפשטותם:

621

622אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ: וְחַטָּאָ֑ה: תִּקּוּנָא תְּרֵיסָר שֶׁהוּא הפה:

622

623מִ֥ימֵי קֶֽדֶם: וְנַקֵּה֙: אל״ף ה״י יו״ד ה״י: תִּקּוּנָא תְּלֵיסַר שֶׁהוּא מזל התחתון ונקה מספר שם אל״ף ה״י יו״ד ה״י ויכוין עַל־יְדֵי שם זה לנקות את נצוצי הקדושה שנפלו לקליפות להעלותם לשרשם:

623

624רבון עלמא עבדך מיכה נביאה אמר מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לֹֽא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא׃ יָשׁ֣וּב יְרַחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כׇּל־חַטֹּאותָֽם׃ תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם׃ תְּלֵיסַר מכילן דרחמי אתחזון הכא. וכלהו נפקין מתליסר מבועין דמשח רבות דתיקוני דיקנא קדישא. עתיקא דעתיקין טמירא דטמירין:

624

625הא תְּלֵיסַר מכילן דרחמי מעתיקא קדישא. מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ חד. נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ תרי. וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע תלת. לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ ארבע. לֹֽא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ חמש. כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא שית. יָשׁ֣וּב יְרַחֲמֵ֔נוּ שבעה. יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺנֹתֵ֑ינוּ תמנייא. וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כׇּל־חַטֹּאותָֽם תשעה. תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב עשרה. חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם חד סר. אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ תריסר. מִ֥ימֵי קֶֽדֶם תליסר. לקבל דא. אֵ֥ל מדה חד. רַח֖וּם מדה תרין, וְחַנּ֑וּן מדה תלת. אֶ֥רֶךְ מדה ארבע. אַפַּ֖יִם מדה חמש. וְרַב־חֶ֥סֶד מדה שית. וֶאֱמֶֽת מדה שבעה. נֹצֵ֥ר‏ חֶ֙סֶד֙ מדה תמנייא. לָאֲלָפִ֔ים מדה תשעה. נֹשֵׂ֥א עָוֺ֛ן מדה עשרה. וָפֶ֖שַׁע מדה חד סר. וְחַטָּאָ֑ה מדה תריסר. וְנַקֵּה֙ מדה תליסר. אנא ה׳ אל חי תספיק לנו שפע אור וברכה חן חסד ורחמים ואומץ. נא ה׳ אל פודה עטרנו שמחנו: (באומרו אנא ה׳ אל חי הנז״ל יכוין דמלות אלו עד הסוף הם אותיות י״ג מידות אל רחום וגו׳ הנז״ל מסודרים כפי מילות הבקשה הזאת אחת לאחת)

625

626רבון עלמא הא עבדך משה רעיא מהימנא אחית מכילן דרחמי לתתא. ואנהיר דיקנא יקירא דעתיקא דעתיקין בדיקנא דז״א. דאיהו מתתקן בתשעה תקונין. ונגדין תליסר מבועין דמשחא עלאה בהאי דיקנא ומשתכחין ביה עשרין ותרין תקונין:

626

627רבון עלמא הא עבדך דוד מלכא משיחא אמר. מִֽן־הַ֭מֵּצַר קָרָ֣אתִי יָּ֑הּ עָנָ֖נִי בַמֶּרְחָ֣ב יָֽהּ׃ יְהֹוָ֣ה לִ֭י לֹ֣א אִירָ֑א מַה־יַּעֲשֶׂ֖ה לִ֣י אָדָֽם׃ יְהֹוָ֣ה לִ֭י בְּעֹזְרָ֑י וַ֝אֲנִ֗י אֶרְאֶ֥ה בְשֹׂנְאָֽי׃ ט֗וֹב לַחֲס֥וֹת בַּיהֹוָ֑ה מִ֝בְּטֹ֗חַ בָּאָדָֽם׃ ט֗וֹב לַחֲס֥וֹת בַּיהֹוָ֑ה מִ֝בְּטֹ֗חַ בִּנְדִיבִֽים׃ תשעה תיקונין אמר דוד מלכא משיחא הכא. מִֽן־הַ֭מֵּצַר קָרָ֣אתִי יָּ֑הּ חד. עָנָ֖נִי בַמֶּרְחָ֣ב יָֽהּ תרי. יְהֹוָ֣ה לִ֭י לֹ֣א אִירָ֑א תלת. מַה־יַּעֲשֶׂ֖ה לִ֣י אָדָֽם ארבע. יְהֹוָ֣ה לִ֭י בְּעֹזְרָ֑י חמש. בְּעֹזְרָ֑י וַ֝אֲנִ֗י אֶרְאֶ֥ה בְשֹׂנְאָֽי שיתא. ט֗וֹב לַחֲס֥וֹת בַּיהֹוָ֑ה שבעה. מִ֝בְּטֹ֗חַ בָּאָדָֽם תמנייא. ט֗וֹב לַחֲס֥וֹת בַּיהֹוָ֑ה מִ֝בְּטֹ֗חַ בִּנְדִיבִֽים תשעה. לבתר אמר כׇּל־גּוֹיִ֥ם סְבָב֑וּנִי בְּשֵׁ֥ם יְ֝הֹוָ֗ה כִּ֣י אֲמִילַֽם. בתיקונא דדיקנא דא תשעה תיקונין דאינון שם ה׳ אנצח את אויבי וכל אינון דמצערין לי ואשצינון מן עלמא. ועל דא בְּשֵׁ֥ם יְ֝הֹוָ֗ה כִּ֣י אֲמִילַֽם. בְּשֵׁ֥ם יְ֝הֹוָ֗ה כִּ֣י אֲמִילַֽם. בְּשֵׁ֥ם יְ֝הֹוָ֗ה כִּ֣י אֲמִילַֽם:

627

628רבון עלמא עביד בגין עבדך משה רעיא מהימנא. דאחית מכילן דרחמי לתתא. ואחיד דיקנא דמלכא קדישא. ואוקיר ליה ביקירו עלאה. ועביד בגין עבדך דוד מלכא משיחא דאדכר תשעה תיקונין דמלכא לאכנעא שנאוי. ותכרית כל אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתינו. וְכָל־הַקָּמִים עָלֵינוּ לְרָעָה וכל החושבים ויועצים עָלֵינוּ רעה, מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְׁבוֹתָם. הַ֥אֲשִׁימֵ֨ם ׀ אֱֽלֹהִ֗ים יִפְּלוּ֮ מִֽמֹּעֲצ֢וֹתֵ֫יהֶ֥ם בְּרֹ֣ב פִּ֭שְׁעֵיהֶם הַדִּיחֵ֑מוֹ בָֽךְ׃ יִהְי֣וּ נֶגֶד־יְהֹוָ֣ה תָּמִ֑יד וְיַכְרֵ֖ת מֵאֶ֣רֶץ זִכְרָֽם׃ תִּפֹּ֨ל עֲלֵיהֶ֤ם אֵימָ֙תָה֙ וָפַ֔חַד בִּגְדֹ֥ל זְרוֹעֲךָ֖ יִדְּמ֣וּ כָּאָ֑בֶן. יִֽהְי֗וּ כְּמֹ֥ץ לִפְנֵי־ר֑וּחַ וּמַלְאַ֖ךְ יְהֹוָ֣ה דּוֹחֶֽה. יְֽהִי־דַרְכָּ֗ם חֹ֥שֶׁךְ וַחֲלַקְלַקֹּ֑ת וּמַלְאַ֥ךְ יְ֝הֹוָ֗ה רֹדְפָֽם׃ וְהָ֘רֵ֤ק חֲנִ֣ית וּ֭סְגֹר לִקְרַ֣את רֹדְפָ֑י אֱמֹ֥ר לְ֝נַפְשִׁ֗י יְֽשֻׁעָתֵ֥ךְ אָֽנִי׃ יֵבֹ֣שׁוּ וְיִכָּלְמוּ֮ מְבַקְשֵׁ֢י נַ֫פְשִׁ֥י יִסֹּ֣גוּ אָח֣וֹר וְיַחְפְּר֑וּ חֹ֝שְׁבֵ֗י רָֽעָתִֽי׃ יֵ֘בֹ֤שׁוּ וְיַחְפְּר֨וּ ׀ יַחְדָּו֮ שְׂמֵחֵ֢י רָעָ֫תִ֥י יִֽלְבְּשׁוּ־בֹ֥שֶׁת וּכְלִמָּ֑ה הַֽמַּגְדִּילִ֥ים עָלָֽי׃ יָרֹ֣נּוּ וְיִשְׂמְחוּ֮ חֲפֵצֵ֢י צִ֫דְקִ֥י וְיֹאמְר֣וּ תָ֭מִיד יִגְדַּ֣ל יְהֹוָ֑ה הֶ֝חָפֵ֗ץ שְׁל֣וֹם עַבְדּֽוֹ׃

628

629אָֽנָּֽא ה׳ נֹצֵ֥ר‏ חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים. עוֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וְרוּחַ, זְכוֹר לָנוּ בְּרִית שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה. וְיַעֲלֶה לְפָנֶֽיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְנוּ בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָֽרְאוּיוֹת לְכַוֵּן. בשלש עשרה מדות הקדושים היוצאים מהם. וכאלו עשינו זיווגי המדות אשר אחד באחד יגשו להמתיק הדינין. ויתעוררו הרחמים הגדולים וייפן מצח א״א רעוא דכל רעוין במצח ז״א. ועין א״א בעיני ז״א, והשפיע לנו שפע גאולה וחירות ורצון וטובה. וברכה וישועה וְחֵן וָחֶֽסֶד וְרַֽחֲמִים וְחַיִּים טוֹבִים ושלום. וְתַעֲשֵׂה עִמָּנוּ אוֹת לְטוֹבָה. אוֹת לִישׁוּעָה. אוֹת לְרַחֲמִים. וְיִרְאוּ שׂוֹנְאֵינוּ וְיֵבוֹשׁוּ, וְיֶחֱזוּ אוֹיְבֵינוּ וְיִכָּלְמוּ. כִּי אַתָּה יְהֹוָה עֲזַרְתָּנוּ וְנִחַמְתָּנוּ:

629

630רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הבטחתנו עַל־יְדֵי יְשַׁעְיָה נְבִיאָךְ: כׇּל־כְּלִ֞י יוּצַ֤ר עָלַ֙יִךְ֙ לֹ֣א יִצְלָ֔ח וְכׇל־לָשׁ֛וֹן תָּקוּם־אִתָּ֥ךְ לַמִּשְׁפָּ֖ט תַּרְשִׁ֑יעִי זֹאת נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְהֹוָ֧ה וְצִדְקָתָ֛ם מֵאִתִּ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ הִנֵּה אֲנַֽחְנוּ עבדיך עמך וְנַחֲלָתְךָ בְּנֵי בְרִיתֶךָ. בְּנֵי אַבְרָהָם אֹהֲבֶךָ, זֶרַע יִצְחָק עֲקֵדֶךָ, עֲדַת יַעֲקֹב בִּנְךָ בְּכוֹרֶךָ, מְצַפִּים לִישׁוּעָתְךָ וּבוֹטְחִים עַל צִדְקוֹתֶיךָ. כִּי כֵן דַּרְכְּךָ לַעֲשׂוֹת חֶסֶד חִנָּם תָּמִיד, חָנֵּנוּ יְהֹוָה חָנֵּנוּ, וּבִישׁוּעָתְךָ מַלְכֵּנוּ תָּרוּם וְתַגְבִּיהַּ קַרְנֵנוּ, וּמַהֵר חוּשָׁה לְעֶזְרָתֵנוּ, וְכָל־הַקָּמִים עָלֵינוּ לְרָעָה, מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְׁבוֹתָם. תִּפֹּ֨ל עֲלֵיהֶ֤ם אֵימָ֙תָה֙ וָפַ֔חַד בִּגְדֹ֥ל זְרוֹעֲךָ֖ יִדְּמ֣וּ כָּאָ֑בֶן. יִֽהְי֗וּ כְּמֹ֥ץ לִפְנֵי־ר֑וּחַ יְהֹוָ֣ה דּוֹחֶֽה׃ יֵבֹ֤שׁוּ רֹֽדְפַי֙ וְאַל־אֵבֹ֣שָׁה אָ֔נִי יֵחַ֣תּוּ הֵ֔מָּה וְאַל־אֵחַ֖תָּה אָ֑נִי הָבִ֤יא עֲלֵיהֶם֙ י֣וֹם רָעָ֔ה וּמִשְׁנֶ֥ה שִׁבָּר֖וֹן שׇׁבְרֵֽם׃

630

631וְאַתָּ֥ה קָד֑וֹשׁ י֝וֹשֵׁ֗ב תְּהִלּ֥וֹת יִשְׂרָאֵל׃ בְּ֭ךָ בָּטְח֣וּ אֲבֹתֵ֑ינוּ בָּ֝טְח֗וּ וַֽתְּפַלְּטֵֽמוֹ׃ אֵלֶ֣יךָ זָעֲק֣וּ וְנִמְלָ֑טוּ בְּךָ֖ בָטְח֣וּ וְלֹא־בֽוֹשׁוּ׃ וְאָנֹכִ֣י תוֹלַ֣עַת וְלֹא־אִ֑ישׁ חֶרְפַּ֥ת אָ֝דָ֗ם וּבְז֥וּי עָֽם׃ אַל־תִּרְחַ֣ק מִ֭מֶּנִּי כִּי־צָרָ֣ה קְרוֹבָ֑ה כִּי־אֵ֥ין עוֹזֵֽר׃ סְ֭בָבוּנִי פָּרִ֣ים רַבִּ֑ים אַבִּירֵ֖י בָשָׁ֣ן כִּתְּרֽוּנִי׃ פָּצ֣וּ עָלַ֣י פִּיהֶ֑ם אַ֝רְיֵ֗ה טֹרֵ֥ף וְשֹׁאֵֽג׃ שִׁ֭נֵּיהֶם חֲנִ֣ית וְחִצִּ֑ים וּ֝לְשׁוֹנָ֗ם חֶ֣רֶב חַדָּֽה. אֱלֹהִ֤ים ׀ זֵ֘דִ֤ים קָֽמוּ־עָלַ֗י וַעֲדַ֣ת עָ֭רִיצִים בִּקְשׁ֣וּ נַפְשִׁ֑י וְלֹ֖א שָׂמ֣וּךָ לְנֶגְדָּֽם׃ שִׁ֘יתָ֤ה יְהֹוָ֨ה ׀ מוֹרָ֗ה לָ֫הֶ֥ם יֵדְע֥וּ גוֹיִ֑ם אֱנ֖וֹשׁ הֵ֣מָּה סֶּֽלָה׃ (הפסוקים הנזכר אע״פ שאומרם בלשון יחיד יכוין בהם על כללות ישראל שבגולה) קׇרְבָ֣ה אֶל־נַפְשִׁ֣י גְאָלָ֑הּ לְמַ֖עַן אֹיְבַ֣י פְּדֵֽנִי׃ אַתָּ֤ה יָדַ֗עְתָּ חֶרְפָּתִ֣י וּ֭בׇשְׁתִּי וּכְלִמָּתִ֑י נֶ֝גְדְּךָ֗ כׇּל־צוֹרְרָֽי׃ פְּנֵ֥ה אֵלַ֗י וְחָ֫נֵּ֥נִי תְּנָֽה־עֻזְּךָ֥ לְעַבְדֶּ֑ךָ וְ֝הוֹשִׁ֗יעָה לְבֶן־אֲמָתֶֽךָ׃ עֲשֵֽׂה־עִמִּ֥י א֗וֹת לְט֫וֹבָ֥ה וְיִרְא֣וּ שֹׂנְאַ֣י וְיֵבֹ֑שׁוּ כִּֽי־אַתָּ֥ה יְ֝הֹוָ֗ה עֲזַרְתַּ֥נִי וְנִחַמְתָּֽנִי׃

631

632וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שתרחם עלי ברחמיך הרבים וקיים לי בחסדך את הדבר אשר הבטחתנו עַל־יְדֵי יְשַׁעְיָה חוזך כאמור: אַל־תִּירָא֙ כִּ֣י עִמְּךָ־אָ֔נִי אַל־תִּשְׁתָּ֖ע כִּֽי־אֲנִ֣י אֱלֹהֶ֑יךָ אִמַּצְתִּ֙יךָ֙ אַף־עֲזַרְתִּ֔יךָ אַף־תְּמַכְתִּ֖יךָ בִּימִ֥ין צִדְקִֽי׃ הֵ֤ן יֵבֹ֙שׁוּ֙ וְיִכָּ֣לְמ֔וּ כֹּ֖ל הַנֶּחֱרִ֣ים בָּ֑ךְ יִהְי֥וּ כְאַ֛יִן וְיֹאבְד֖וּ אַנְשֵׁ֥י רִיבֶֽךָ׃ תְּבַקְשֵׁם֙ וְלֹ֣א תִמְצָאֵ֔ם אַנְשֵׁ֖י מַצֻּתֶ֑ךָ יִהְי֥וּ כְאַ֛יִן וּכְאֶ֖פֶס אַנְשֵׁ֥י מִלְחַמְתֶּֽךָ׃ כִּ֗י אֲנִ֛י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מַחֲזִ֣יק יְמִינֶ֑ךָ הָאֹמֵ֥ר לְךָ֛ אַל־תִּירָ֖א אֲנִ֥י עֲזַרְתִּֽיךָ׃ אַל־תִּֽירְאִי֙ תּוֹלַ֣עַת יַעֲקֹ֔ב מְתֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֤י עֲזַרְתִּיךְ֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְגֹאֲלֵ֖ךְ קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵל׃ הִנֵּ֣ה שַׂמְתִּ֗יךְ לְמוֹרַג֙ חָר֣וּץ חָדָ֔שׁ בַּ֖עַל פִּיפִיּ֑וֹת תָּד֤וּשׁ הָרִים֙ וְתָדֹ֔ק וּגְבָע֖וֹת כַּמֹּ֥ץ תָּשִֽׂים׃ תִּזְרֵם֙ וְר֣וּחַ תִּשָּׂאֵ֔ם וּסְעָרָ֖ה תָּפִ֣יץ אוֹתָ֑ם וְאַתָּה֙ תָּגִ֣יל בַּֽיהֹוָ֔ה בִּקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל תִּתְהַלָּֽל׃

632

633וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיְּהֵא עתה עת רצון וימשך אור גדול ושפע גדול לשרשים העליונים ומשרשים העליונים ימשך לפרצופים העליונים. ומפרצופים העליונים לפרצופים התחתונים ויתפשט השפע מאחד לאחד מראש ועד סוף כפי הסדר הראוי להם ויתמתקו כל הגבורות והדינין. וגם ימשך שפע גדול ממלכות דעתיק המלובשת בְּמַלְכוּת דאריך אנפין להאיר ולהשפיע שפע גדול למלכות נוקבא קדישא דז״א. להשלים בניינה ותיקוניה וְהָיָ֤ה אוֹר־הַלְּבָנָה֙ כְּא֣וֹר הַחַמָּ֔ה. וממנה ימשך שפע גדול למלכא משיחא. וְנָחָ֥ה עָלָ֖יו ר֣וּחַ יְהֹוָ֑ה ר֧וּחַ חׇכְמָ֣ה וּבִינָ֗ה ר֤וּחַ עֵצָה֙ וּגְבוּרָ֔ה ר֥וּחַ דַּ֖עַת וְיִרְאַ֥ת יְהֹוָֽה׃ וְחָנֵּֽנוּ מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וָדָֽעַת. וְקַיֵּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב עַל־יְדֵי יִרְמְיָה נְבִיאָךְ: כִּ֣י זֹ֣את הַבְּרִ֡ית אֲשֶׁ֣ר אֶכְרֹת֩ אֶת־בֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל אַחֲרֵ֨י הַיָּמִ֤ים הָהֵם֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה נָתַ֤תִּי אֶת־תּֽוֹרָתִי֙ בְּקִרְבָּ֔ם וְעַל־לִבָּ֖ם אֶכְתְּבֶ֑נָּה וְהָיִ֤יתִי לָהֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וְהֵ֖מָּה יִֽהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם׃ וְלֹ֧א יְלַמְּד֣וּ ע֗וֹד אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֜הוּ וְאִ֤ישׁ אֶת־אָחִיו֙ לֵאמֹ֔ר דְּע֖וּ אֶת־יְהֹוָ֑ה כִּֽי־כוּלָּם֩ יֵדְע֨וּ אוֹתִ֜י לְמִקְּטַנָּ֤ם וְעַד־גְּדוֹלָם֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה כִּ֤י אֶסְלַח֙ לַֽעֲוֺנָ֔ם וּלְחַטָּאתָ֖ם לֹ֥א אֶזְכָּר־עֽוֹד׃ וְנֶאֱמַר עַל־יְדֵי יְשַׁעְיָה הַנָּבִיא: כִּֽי־מָלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה כַּמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים:

633

634וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיְּהֵא עתה עת רצון וימשך ממקור החיים העליונים שפע ברכה עליונה וקדושה עליונה לחכמה דמחשבה עליונה. ותפתח מקור אותה הַחָכְמָה מַחֲשָׁבָה עליונה להשפיע קדושה עליונה וברכה רבה לשורשי מקורות העליונים של שרשי החסדים העליונים והרחמים הגדולים. ותפתח האוצר הטוב העליון השמים העליונים. ותשפיע חסדים עליונים ורחמים גדולים לירושלים העליונה ולבהמ״ק העליון. ותפתח חלוניה ושעריה של ירושלים העליונה ושל בהמ״ק העליון ותשמע ותקבל בְּרַֽחֲמִים וּבְרָצוֹן את תפלתנו. וּבָֽרְכֵֽנוּ אָבִֽינוּ כֻּלָּֽנוּ יחד בְּאוֹר פָּנֶֽיךָ. ותשפיע לנו תּוֹרָה וְחַיִּים, אַֽהֲבָה וָחֶֽסֶד, צְדָקָה וְרַֽחֲמִים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם. וְשַׂבַּע אֶת־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִטּוּבָךְ, וּמַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ וּמֵעֹֽשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶֽיךָ. וְיִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת־כַּעַסֶֽךָ, וְיִּגֹּלוּ רַחֲמֶיךָ עַל־מִדּוֹתֶיךָ, וְתִתְנַהֵג עִמָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּמִדַּת הַחֶסֶד וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים, וְתִכָּנֵס לָנוּ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, וּבְטוּבְךָ הַגָּדוֹל יָשׁוּב חֲרוֹן אַפָּךְ, מֵעַמָּךְ וּמֵעִירָךְ וּמֵאַרְצָךְ וּמִנַּחֲלָתָךְ. וְיַעֲלֶה וְיָבֹא, וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה, וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע, וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר, זִכְרוֹנֵֽנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַֽיִם עִירָךְ, וְזִכְרוֹן מָשִֽׁיחַ בֶּן־דָּוִד עַבְדָּךְ, וְזִכְרוֹן כָּל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶֽיךָ, לִפְלֵיטָה, לְטוֹבָה, לְחֵן, לְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹֽדֶשׁ הַזֶּה, לְרַחֵם בּוֹ עָלֵֽינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵֽנוּ. זָכְרֵֽנוּ יְהֹוָה יאהדונהי אֱלֹהֵֽינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָקְדֵֽנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים, בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. חוּס וְחָנֵּֽנוּ, וַחֲמוֹל וְרַחֵם עָלֵֽינוּ, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ כִּי אֵלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ, כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָֽתָּה:

634

635אל נא אמץ נא לנו

635

636אל נא ברך נא לנו

636

637אל נא גאל נא לנו

637

638אל נא דעה נא לנו

638

639אל נא הרויחה נא לנו

639

640אל נא הושיעה נא לנו

640

641אל נא הצליחה נא לנו

641

642אל נא והאר נא לנו

642

643אל נא זרז נא לנו

643

644אל נא חזק נא לנו

644

645אל נא חמול נא לנו

645

646אל נא חנון נא לנו

646

647אל נא טהר נא לנו

647

648אל נא ישר נא לנו

648

649אל נא כלכל נא לנו

649

650אל נא כונן נא לנו

650

651אל נא לבב נא לנו

651

652אל נא מגן נא לנו

652

653אל נא נשא נא לנו

653

654אל נא סמוך נא לנו

654

655אל נא עזור נא לנו

655

656אל נא פרנס נא לנו

656

657אל נא צדק נא לנו

657

658אל נא קדש נא לנו

658

659אל נא רחם נא לנו

659

660אל נא רפא נא לנו

660

661אל נא שגב נא לנו

661

662אל נא שמור נא לנו

662

663אל נא תמוך נא לנו

663

664עשה עמנו אות לאורה

664

665עשה עמנו אות לאהבה

665

666עשה עמנו אות לברכה

666

667עשה עמנו אות לגדולה

667

668עשה עמנו אות לגילה

668

669עשה עמנו אות לדרור

669

670עשה עמנו אות להצלחה

670

671עשה עמנו אות להרוחה

671

672עשה עמנו אות לותרנות

672

673עשה עמנו אות לזכות

673

674עשה עמנו אות לחיים טובים

674

675עשה עמנו אות לחמלה

675

676עשה עמנו אות לחנינה

676

677עשה עמנו אות לחן וחסד

677

678עשה עמנו אות לטובה

678

679עשה עמנו אות לישועה

679

680עשה עמנו אות לכלכלה

680

681עשה עמנו אות לליבוב

681

682עשה עמנו אות למנוחה

682

683עשה עמנו אות למגן וצנה

683

684עשה עמנו אות לנעימות

684

685עשה עמנו אות לנשיאות

685

686עשה עמנו אות לסמיכה

686

687עשה עמנו אות לעזרה

687

688עשה עמנו אות לפרנסה טובה

688

689עשה עמנו אות לצדקה

689

690עשה עמנו אות לצהלה

690

691עשה עמנו אות לקוממיות

691

692עשה עמנו אות לרחמים

692

693עשה עמנו אות לרפואה

693

694עשה עמנו אות לרצון

694

695עשה עמנו אות לשלום

695

696עשה עמנו אות לששון

696

697עשה עמנו אות לשמחה

697

698עשה עמנו אות לתקוה טובה

698

699אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, מֶלֶךְ רַחֲמָן רַחֵם עָלֵינוּ, טוֹב וּמֵטִיב הִדָּרֶשׁ לָנוּ, שׁוּבָה עָלֵינוּ בַּהֲמוֹן רַחֲמֶיךָ, בִּגְלַל אָבוֹת שֶׁעָשׂוּ רְצוֹנֶךָ, בְּנֵה בֵיתְךָ כְּבַתְּחִלָּה, כּוֹנֵן בֵּית מִקְדָּשְׁךָ עַל מְכוֹנוֹ, הַרְאֵנוּ בְּבִנְיָנוֹ, שַׂמְּחֵנוּ בְּתִקּוּנוֹ, וְהָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְתוֹכוֹ, וְהָשֵׁב כֹּהֲנִים לַעֲבוֹדָתָם, וּלְוִיִּים לְדוּכָנָם, לְשִׁירָם וּלְזִמְרָם, וְהָשֵׁב יִשְׂרָאֵל לִנְוֵיהֶם. וּמָלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה כַּמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים:

699

700כׇּל־כְּלִ֞י יוּצַ֤ר עָלַ֙יִךְ֙ לֹ֣א יִצְלָ֔ח וְכׇל־לָשׁ֛וֹן תָּקוּם־אִתָּ֥ךְ לַמִּשְׁפָּ֖ט תַּרְשִׁ֑יעִי זֹאת נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְהֹוָ֧ה וְצִדְקָתָ֛ם מֵאִתִּ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ שלשה פעמים

700

701וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי־יָד֙ עַל־כֵּ֣ס יָ֔הּ‏ מִלְחָמָ֥ה לַיהֹוָ֖ה בַּֽעֲמָלֵ֑ק מִדֹּ֖ר דֹּֽר׃

701

702גם פסוק זה יאמרו שלשה פעמים:

702

703שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֑וֹת מִמַּעֲמַקִּ֖ים קְרָאתִ֣יךָ יְהֹוָֽה׃ (יכוין עומק ראשית כתר) אֲדֹנָי֮ שִׁמְעָ֢ה בְק֫וֹלִ֥י תִּהְיֶ֣ינָה אׇ֭זְנֶיךָ קַשֻּׁב֑וֹת לְ֝ק֗וֹל תַּחֲנוּנָֽי׃ אִם־עֲוֺנ֥וֹת תִּשְׁמׇר־יָ֑הּ אֲ֝דֹנָ֗י מִ֣י יַעֲמֹֽד׃ כִּֽי־עִמְּךָ֥ הַסְּלִיחָ֑ה לְמַֽעַן תִּוָּרֵֽא׃ קִוִּ֣יתִי יְ֭הֹוָה קִוְּתָ֣ה נַפְשִׁ֑י וְֽלִדְבָר֥וֹ הוֹחָֽלְתִּי׃ נַפְשִׁ֥י לַאדֹנָ֑י מִשֹּׁמְרִ֥ים לַ֝בֹּ֗קֶר שֹׁמְרִ֥ים לַבֹּֽקֶר׃ יַחֵ֥ל יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־יְהֹ֫וָ֥ה כִּֽי־עִם־יְהֹוָ֥ה הַחֶ֑סֶד וְהַרְבֵּ֖ה עִמּ֣וֹ פְדֽוּת׃ וְ֭הוּא יִפְדֶּ֣ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל עֲוֺנֹתָֽיו׃ שלשה פעמים:

703

704אח״ז יאמר

704

705הַ֥לְלוּיָ֨הּ ׀ הַֽלְלוּ־אֵ֥ל בְּקָדְשׁ֑וֹ הַֽ֝לְל֗וּהוּ בִּרְקִ֥יעַ עֻזּֽוֹ׃ הַלְל֥וּהוּ בִגְבוּרֹתָ֑יו הַ֝לְל֗וּהוּ כְּרֹ֣ב גֻּדְלֽוֹ׃ הַ֭לְלוּהוּ בְּתֵ֣קַע שׁוֹפָ֑ר הַ֝לְל֗וּהוּ בְּנֵ֣בֶל וְכִנּֽוֹר׃ הַ֭לְלוּהוּ בְּתֹ֣ף וּמָח֑וֹל הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּמִנִּ֥ים וְעֻגָֽב׃ הַלְל֥וּהוּ בְצִלְצְלֵי־שָׁ֑מַע הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּֽצִלְצְלֵ֥י תְרוּעָֽה׃ כֹּ֣ל הַ֭נְּשָׁמָה תְּהַלֵּ֥ל יָ֗הּ הַֽלְלוּיָֽהּ׃ (וכשאומר כל הנשמה תהלל יה יכוין בשם כה״ת הרמוז בר״ת כל הנשמה תהלל):

705

706יְהֹוָ֣ה צְבָא֣וֹת עִמָּ֑נוּ מִשְׂגָּֽב־לָ֨נוּ אֱלֹהֵ֖י יַֽעֲקֹ֣ב סֶֽלָה׃ יְהֹוָ֥ה צְבָא֑וֹת אַֽשְׁרֵ֥י אָ֝דָ֗ם בֹּטֵ֥חַ בָּֽךְ׃ יְהֹוָ֥ה הוֹשִׁ֑יעָה הַ֝מֶּ֗לֶךְ יַעֲנֵ֥נוּ בְיוֹם־קׇרְאֵֽנוּ: (ואומרים קדיש)

706

707סדר לימוד לעשרת ימי תשובה

707

708בכל יום מעשרת ימי תשובה תלמוד לשון ספרא דצניעותא דיקנא מהימנותא לא אדכר וכו׳ עד דרשו ה׳ בהמצאו כתיב, וכאשר העתקתי לשונו לעיל בסימן ד׳ בסדר התשליך, ואח״ך תלמוד שלשה פסוקים מי אל כמוך כאשר הם מסודרים לפניך בלוח בהבאתי לעיל בסדר התשליך, ואח״ך תלמוד בקשה זו, ככה תעשה בכל יום מן עי״ת מר״ה עד יוה״כ ועד בכלל, וזה נוסח הבקשה:

708

709רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עשה לְמַֽעַן רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ וּלְמַֽעַן שלשה עשר תיקונים דיקנא קדישא עלאה המתגלים ומשפיעים ומאירים בעולם האצילות בחודש השביעי הזה ועי״כ נפתחים שלשה עשר שערי רחמים כדי לקבל השבים בתשובה וְכַכָּתוּב: דִּרְשׁ֥וּ יְהֹוָ֖ה בְּהִמָּֽצְא֑וֹ קְרָאֻ֖הוּ בִּֽהְיוֹת֥וֹ קָרֽוֹב׃ וְתָּחוּס וְתַחְמוֹל וּתְרַחֵם עלינו ועל בני ביתנו ועל כל יִשְׂרָאֵל אחינו, וְקַבֵּל בְּרַֽחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת־תְּפִלָּתֵֽנוּ. הֲשִׁיבֵֽנוּ אָבִינוּ לְתֽוֹרָתֶֽךָ, וְקָֽרְבֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַֽעֲבֽוֹדָתֶֽךָ, וְהַֽחֲזִירֵֽנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶֽיךָ. כי אתה ה׳ הרוצה בתשובה, וִימִינְךָ פְשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים, ואתה צוית אותנו עַל־יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶָךְ: וְשַׁבְתָּ֞ עַד־יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ. וְנֶאֱמַר עַל־יְדֵי יְשַׁעְיָה נְבִיאָךְ: דִּרְשׁ֥וּ יְהֹוָ֖ה בְּהִמָּֽצְא֑וֹ קְרָאֻ֖הוּ בִּֽהְיוֹת֥וֹ קָרֽוֹב׃ וְנֶאֱמַר עַל־יְדֵי הוֹשֵֽׁעַ נְבִיאָךְ: אֶרְפָּא֙ מְשׁ֣וּבָתָ֔ם אֹהֲבֵ֖ם נְדָבָ֑ה כִּ֛י שָׁ֥ב אַפִּ֖י מִמֶּֽנּוּ׃ וּבְדִבְרֵי קָדְשָׁךְ כָּתוּב לֵאמֹר:

709

710שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֑וֹת מִמַּעֲמַקִּ֖ים קְרָאתִ֣יךָ יְהֹוָֽה׃ (בכל יום יכוין בעומק השייך לאותו היום כי הם עשרה עמקים הנזכרים בספר יצירה) אֲדֹנָי֮ שִׁמְעָ֢ה בְק֫וֹלִ֥י תִּהְיֶ֣ינָה אׇ֭זְנֶיךָ קַשֻּׁב֑וֹת לְ֝ק֗וֹל תַּחֲנוּנָֽי׃ אִם־עֲוֺנ֥וֹת תִּשְׁמׇר־יָ֑הּ אֲ֝דֹנָ֗י מִ֣י יַעֲמֹֽד׃ כִּֽי־עִמְּךָ֥ הַסְּלִיחָ֑ה לְמַֽעַן תִּוָּרֵֽא׃ קִוִּ֣יתִי יְ֭הֹוָה קִוְּתָ֣ה נַפְשִׁ֑י וְֽלִדְבָר֥וֹ הוֹחָֽלְתִּי׃ נַפְשִׁ֥י לַאדֹנָ֑י מִשֹּׁמְרִ֥ים לַ֝בֹּ֗קֶר שֹׁמְרִ֥ים לַבֹּֽקֶר׃ יַחֵ֥ל יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־יְהֹ֫וָ֥ה כִּֽי־עִם־יְהֹוָ֥ה הַחֶ֑סֶד וְהַרְבֵּ֖ה עִמּ֣וֹ פְדֽוּת׃ וְ֭הוּא יִפְדֶּ֣ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל עֲוֺנֹתָֽיו׃

710

711אלו הן הסדר העמקים שצריך לכוין דבר יום ביומו:

711

712(א׳) עומק ראשית כתר, (ב׳) עומק ראשית חכמה, (ג׳) עומק אחרית בינה, (ד׳) עומק טוב ורע דעת, (ה׳) עומק דרום חסד. (ואו) עומק צפון גבורה, (ז׳) עומק מזרח תפארת, (ח׳) עומק רום ועומק תחת נצח והוד, (ט׳) עומק מערב יסוד, (יוד) עומק מערב מלכות.

712

713אֵל מָלֵא רַחֲמִים מִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת עוֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וְרוּחַ, לֹא כְרָעָתָם לָהֶם גּוֹמֵל, זְכוֹר לָנוּ בְּרִית שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, ואם עונותינו רבו למעלה ראש, הנה שם אדנ״י העליון בשנים עשר אותיותיו הנרמזים בשנים עשר תיקוני דיקנא עלאה קדישא הוא יעמוד ויכפר עלינו. ואם גבר הדין הנה מ״י שהיא הַבִּינָה העליונה יעמוד לנו כַּכָּתוּב: אִם־עֲוֺנ֥וֹת תִּשְׁמׇר־יָ֑הּ אֲ֝דֹנָ֗י מִ֣י יַעֲמֹֽד׃ מי יעמוד ודאי. דכל אסוותין מנה נפקין כַּכָּתוּב: מִ֥י יִרְפָּא־לָֽךְ. איהי תחוס עלן דכל אורחין דתיובתא ורחמי פתיחן מנה והא רעותא דיו״ד לא אפסיק מנה לעלמין ואתיהיב בה ברשותה כל חירו דעבדין כל חירו דכלא כל חירו דחייבייא לדכאה לכלא כִּֽי־בַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה יְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶ֖ם, וּכְתִיב וְקִדַּשְׁתֶּ֗ם אֵ֣ת שְׁנַ֤ת הַחֲמִשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה, יוֹבֵ֥ל הִוא֙. וְכַכָּתוּב עַל־יוּבַל֙ יְשַׁלַּ֣ח שׇׁרָשָׁ֔יו. משום ההוא נהר דאתי ונגיד ונפיק תדיר ולא פסיק:

713

714וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שימשך שפע וברכה מעומק הבאר שֶׁהוּא הנתיב שבנקודת הבינה, וְעַל־יְדֵי התעוררות הנתיב הזה שבתוך הַבִּינָה יתעורר הנתיב העליון שֶׁהוּא מבוע הכל להוציא מים זכרים ולהמשיך ברכות כנגד מים נוקבין שעולים מנתיב התחתון שבכינה, כְּדִכְתִיב וְנָהָר֙ יֹצֵ֣א מֵעֵ֔דֶן, וּכְתִיב נָהָ֗ר פְּלָגָ֗יו יְשַׂמְּח֥וּ עִיר־אֱלֹהִ֑ים, ועל זה נֶאֱמַר מִמַּעֲמַקִּ֖ים קְרָאתִ֣יךָ יְהֹוָֽה, עומק הכל, עומק הבאר אשר המבועות יוצאין ונמשכים ממנו לברך הכל:

714

715רבון העולמים קיים לנו תפלת משה נביאך שאמר וְעַתָּ֕ה יִגְדַּל־נָ֖א כֹּ֣חַ אֲדֹנָ֑י. ויתגלה המזל השמיני הנקרא נוצר חסד, ומזל השלשה עשר הנקרא ונקה, וימשך מהם טל עליון מפרצוף לפרצוף עד המלך הַקָּדוֹשׁ והמלכה חקל תפוחין קדישין, ומשם ימשך לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, וְחַיִּים וְחֵן וָחֶֽסֶד וְרַֽחֲמִים וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה וְכָל־טוֹב יִֽהְי֥וּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה יאהדונהי צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

715

716תפלת הפרנסה

716

717מנהג ישראל קדושים לקרות בראש השנה ויוה״כ מזמור לה׳ הארץ ומלואה ולהתפלל בו על הפרנסה, כי כך קבלה בידם שקריאת מזמור הזה מסוגלת לבקשת הפרנסה, על כן טוב לאומרו בכל יום ויום מעשרת ימי תשובה ולומר עליו בקשה זו:

717

718לְדָוִ֗ד מִ֫זְמ֥וֹר לַֽ֭יהֹוָה הָאָ֣רֶץ (מלכות) וּמְלוֹאָ֑הּ תֵּ֝בֵ֗ל (ב׳ רי״ו לתקן הגבולות שלא נמחקו) וְיֹ֣שְׁבֵי בָֽהּ׃ כִּי־ה֭וּא (כתר) עַל־יַמִּ֣ים יְסָדָ֑הּ וְעַל־נְ֝הָר֗וֹת יְכוֹנְנֶֽהָ׃ מִֽי־יַעֲלֶ֥ה בְהַר (בינה והוא ר״ת מספל נ״ן יו״ד ה״ה ו״ו ה״ה וקאי על המלכים שהם למטה) יְהֹוָ֑ה וּמִי־יָ֝קוּם בִּמְק֥וֹם קׇדְשֽׁוֹ׃ (חכמה ול״ת יב״ק וס״ת מו״מ) נְקִ֥י (ע״ה קס״א מספר אל״ף ה״י יו״ל ה״י) כַפַּ֗יִם (ע״ה גי׳ קנ״א אל״ף ה״ה יו״ד ה״ה) וּֽבַר (גי׳ יצחק) לֵ֫בָ֥ב (גי׳ בוכ״ו) אֲשֶׁ֤ר ׀ לֹא־נָשָׂ֣א לַשָּׁ֣וְא נַפְשִׁ֑י וְלֹ֖א נִשְׁבַּ֣ע לְמִרְמָֽה׃ יִשָּׂ֣א בְ֭רָכָה מֵאֵ֣ת (ר״ת יו״ל ה״ה ו״ו ה״ה סוד מ״ן) יְהֹוָ֑ה וּ֝צְדָקָ֗ה מֵאֱלֹהֵ֥י יִשְׁעֽוֹ (בינה)׃ זֶ֭ה דּ֣וֹר (יסוד) דֹּרְשָׁ֑ו מְבַקְשֵׁ֨י פָנֶ֖יךָ יַעֲקֹ֣ב (מלכות) סֶֽלָה׃ שְׂא֤וּ שְׁעָרִ֨ים ׀ (כתר) רָֽאשֵׁיכֶ֗ם וְֽ֭הִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵ֣י (או״א) עוֹלָ֑ם וְ֝יָב֗וֹא מֶ֣לֶךְ הַכָּבֽוֹד (כתר)׃ מִ֥י זֶה֮ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד (אבא שיש בו ל״ב נתיבות) יְ֭הֹוָה עִזּ֣וּז וְגִבּ֑וֹר (אימא) יְ֝הֹוָ֗ה גִּבּ֥וֹר מִלְחָמָֽה׃ שְׂא֤וּ שְׁעָרִ֨ים ׀ רָֽאשֵׁיכֶ֗ם וּ֭שְׂאוּ פִּתְחֵ֣י עוֹלָ֑ם וְ֝יָבֹ֗א מֶ֣לֶךְ הַכָּבֽוֹד (אימא)׃ מִ֤י ה֣וּא זֶה֮ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד (ז״א) יְהֹוָ֥ה צְבָא֑וֹת ה֤וּא מֶ֖לֶךְ הַכָּב֣וֹד (מלכות) סֶֽלָה׃

718

719יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, אהיה אשר אהיה, היה הוה ויהיה, שֶׁתַּעֲשֶׁה לְמַֽעַן רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ וּלְמַֽעַן קדושת המזמור הזה שקריתי לְפָנֶֽיךָ וּלְמַֽעַן שמותיך הקדושים הנזכרים בו, וּלְמַֽעַן הכתר הַקָּדוֹשׁ שעולה מספר שערים, וּלְמַֽעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל במלוי ההי״ן יו״ד ה״ה ו״ו ה״ה הרמוז בר״ת מי יעלה בהר ה׳ ור״ת פסוק ישא ברכה מאת ה׳, וּלְמַֽעַן יסוד הַקָּדוֹשׁ הנקרא יוסף הרמוז בר״ת והנשאו פתחי עולם, וּלְמַֽעַן החסד העליון הנקרא אור הרמוז בר״ת והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד. וּלְמַֽעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל במלוי אלפי״ן שעולה מ״ה ומספר חָכְמָה שֶׁהוּא כח מה הָרְמוּזִים בר״ת יִשָּׂ֣א בְ֭רָכָה מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֑ה וּ֝צְדָקָ֗ה מֵאֱלֹהֵ֥י יִשְׁעֽוֹ׃ וּלְמַֽעַן ששה שמותיך הגדולים במלוי יודי״ן:

719

720יו״ד ה״י וי״ו היי יו״ד ה״י וי״ו ה״י

720

721יו״ד ה״י וי״ו ה״י יו״ד ה״י וי״ו ה״י

721

722יו״ד ה״י וי״ו ה״י יו״ד ה״י וי״ו ה״י

722

723שעולה מספרם ארבע מאות ושלשים ושנים הָרְמוּזִים במספר ס״ת יִשָּׂ֣א בְ֭רָכָה מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֑ה וּ֝צְדָקָ֗ה מֵאֱלֹהֵ֥י יִשְׁעֽוֹ׃ וּלְמַֽעַן שני שמות הקדושים פא״י פא״י במלואם: פ״ה אל״ף יו״ד פ״ה אל״ף יו״ד שעולים מספר תל״ב ורמוזים בס״ת ישא ברכה מאת ה׳ וצדקה מאלהי ישעו, וּלְמַֽעַן שם הַקָּדוֹשׁ דקרנוס״א שעולה מספר ארבע מאות ושלשים ואחד, ורמוז בס״ת בְ֭רָכָה מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֑ה וּ֝צְדָקָ֗ה מֵאֱלֹהֵ֥י יִשְׁעֽוֹ, תשפיע לי אני עבדך (פב״פ) ולבני ביתי ולכל יִשְׂרָאֵל עמך שפע פרנסה טובה וכלכלה היום ובכל יום ויום בכל השנה כולה מאוצרך הטוב. מידך הרחבה והמלאה העשירה והפתוחה, כי אתה האל במדת טובך נותן במתנת חנם לכל איש ואיש די מחסורו, ולכל גוויה די פרנסתה, אתה האל הזן ומפרנס מקרני ראמים ועד ביצי כנים, וְכַכָּתוּב. טוֹב־יְהֹוָ֥ה לַכֹּ֑ל וְ֝רַחֲמָ֗יו עַל־כׇּל־מַעֲשָֽׂיו׃ עֵֽינֵי־כֹ֭ל אֵלֶ֣יךָ יְשַׂבֵּ֑רוּ וְאַתָּ֤ה נֽוֹתֵן־לָהֶ֖ם אֶת־אׇכְלָ֣ם בְּעִתּֽוֹ׃ פּוֹתֵ֥חַ אֶת־יָדֶ֑ךָ (ר״ת פא״י וס״ת חת״ך) וּמַשְׂבִּ֖יעַ (כמספר חת״ך) לְכׇל־חַ֣י רָצֽוֹן׃ אָבִֽינוּ, רְעֵֽנוּ, זוּנֵֽנוּ, פַּרְנְסֵֽנוּ, כַּלְכְּלֵֽנוּ, הַרְוִיחֵֽנוּ הַרְוַח־לָֽנוּ, ובחסדך מגדול תפרנסנו פרנסה טובה בריוח ובכבוד שנוכל לעסוק בתורתך לשמה, ונתפלל לְפָנֶֽיךָ כראוי בכונת הלב בלי שום טרדה, וְאַל תַּצְרִיכֵֽנוּ לִידֵי מַתְּנוֹת בָּשָׂר וָדָם וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם. בָּֽרְכֵֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּכָל־מַֽעֲשֵׂי יָדֵֽינוּ, וּבָּרֵךְ עָלֵֽינוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ אֶת־הַשָּׁנָה הַזֹּאת וְשַׂבַּע אֶת־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִטּוּבָךְ, וּמַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ וּמֵעֹֽשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶֽיךָ. בָּר֨וּךְ אַתָּ֤ה יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵי֙ יִשְׂרָאֵ֣ל אָבִ֔ינוּ מֵעוֹלָ֖ם וְעַד־עוֹלָֽם׃ לְךָ֣ יְ֠הֹוָ֠ה הַגְּדֻלָּ֨ה וְהַגְּבוּרָ֤ה וְהַתִּפְאֶ֙רֶת֙ וְהַנֵּ֣צַח וְהַה֔וֹד כִּי־כֹ֖ל בַּשָּׁמַ֣יִם וּבָאָ֑רֶץ לְךָ֤ יְהֹוָה֙ הַמַּמְלָכָ֔ה וְהַמִּתְנַשֵּׂ֖א לְכֹ֥ל ׀ לְרֹֽאשׁ׃ וְהָעֹ֤שֶׁר וְהַכָּבוֹד֙ מִלְּפָנֶ֔יךָ וְאַתָּה֙ מוֹשֵׁ֣ל בַּכֹּ֔ל וּבְיָדְךָ֖ כֹּ֣חַ וּגְבוּרָ֑ה וּבְיָ֣דְךָ֔ לְגַדֵּ֥ל וּלְחַזֵּ֖ק לַכֹּֽל׃ אתה הָאֵל הַגָּדוֹל ממציא יש מאין ותשועתך כהרף עין, ואין מעצור אליך:

723

724ועתה אֱלֹהֵֽינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, שָׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ הנותן לנו כח לעשות חיל, אתה הָאֵל הַגָּדוֹל הַזָּן אוֹתָֽנוּ ואת כל העולם כולו בטובך בְּחֵן בְּחֶֽסֶד בְּרֶֽוַח וּבְרַחֲמִים רַבִּים. אתה האל הַנֹתֵן לֶחֶם לְכָל־בָּשָׂר, ובטובך הַגָּדוֹל תָּמִיד לֹא חָֽסַר לָֽנוּ, וְאַל־יֶחְסַר לָֽנוּ מָזוֹן תָּמִיד לְעוֹלָם. אתה הָאֵל הַגָּדוֹל הזן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל וְשֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ לַכֹּל ומתקין מחיה ומזון לכל בריותיך אשר בראת ברחמיך וברוב חסדך, הִנֶּנּוּ בידך הִנֶּנּוּ, חׇנֵּ֣נוּ יְהֹוָ֣ה חׇנֵּ֑נוּ והושיענו כי עליך עינינו כי אל מלך חנון ורחום אתה. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

724

725תפלת הצלחה

725

726קבלה מן הראשונים קמאי דקמאי מזמור אלהינו יחננו ויברכנו קריאתו בצורת המנורה מסוגלת להצלחה, על כן טוב ונכון לאומרו בכונת הלב בכל יום מעשרת ימי תשובה בצורת המנורה, ואח״כ יאמר בקשה זו:

726

727יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּעֲשֶׁה לְמַֽעַן רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ וּלְמַֽעַן קדושת המזמור הזה ופסוקיו ותיבותיו ונקודותיו וטעמיו וסודותיו, וּלְמַֽעַן שמותיך הקדושים הָרְמוּזִים בו, תָּחוּס וְתַחְמוֹל וּתְרַחֵם עלי (אני עבדך פב״פ) ותשלח לי ברכה והצלחה בכל מעשי וכל עסקי ותצליחני בכל מחשבותי ודבורי, ובכל אשר אחשוב ואדבר ואעשה אצליח, וְיִתְקַיֵּם בי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב כִּי־אָ֛ז תַּצְלִ֥יחַ אֶת־דְּרָכֶ֖ךָ וְאָ֥ז תַּשְׂכִּֽיל. וְיִתְקַיֵּם בי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב עַל־יְדֵי דָּוִד עַבְדָּךְ: וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת֢וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י־מָ֥יִם אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ ׀ יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃ אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃ וְיִתְקַיֵּם בָּֽנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב עַל־יְדֵי יְחֶזְקֵאל נְבִיאָךְ: וַתִּ֙יפִי֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וַֽתִּצְלְחִ֖י לִמְלוּכָֽה:

727

728אָֽנָּֽא ה׳ תהי נא אזנך קשבת אל תפלת עבדך והצליחה נא לעבדך, וּלְמַֽעַן שם הַקָּדוֹשׁ פא״י הרמוז בר״ת יאר פניו אתנו, וּלְמַֽעַן השם הַקָּדוֹשׁ סא״ל הרמוז בר״ת אתנו סלה לדעת, תחנני שפע ברכה והצלחה ופרנסה טובה וכלכלה. וּלְמַֽעַן חָכְמָה העליונה הרמוזה במספר ר״ת ארץ נתנה יבולה יברכנו אלהים אלהינו, תשפיע לי שפע חָכְמָה ובינה ודעת, ותחכמני בתורתך, ותצליחני בלימוד פשטים ורמזים ודרושים וסודות תּֽוֹרָתֶֽךָ הַקְּדוֹשָׁה, ואחכים להבין כל הלכה והלכה לאמיתותה של תורה:

728

729אָֽנָּֽא ה׳ לְמַֽעַן סופי תיבות ארץ נתנה יבולה יברכנו אלהים אֱלֹהֵֽינוּ שעולה מספר עין טובה תשגיח עלי אני עבדך (פכ״פ) בעין טובה העליונה ואתברך תמיד מעין פקיחה, עין העליונה עין הקדושה, עין אשר לא ינום ולא יישן, עין השומרת הכל, וְכַכָּתוּב בֵּ֤ן פֹּרָת֙ יוֹסֵ֔ף בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן. וְנֶאֱמַר הִנֵּ֤ה עֵ֣ין יְ֭הֹוָה אֶל־יְרֵאָ֑יו, וְנֶאֱמַר בֵּ֖ית יַעֲקֹ֑ב לְכ֥וּ וְנֵלְכָ֖ה בְּא֥וֹר יְהֹוָֽה׃

729

730וַֽ֭יּוֹצִיאֵם בְּכֶ֣סֶף וְזָהָ֑ב (יכוין כס״ה בפ״ז) וְאֵ֖ין בִּשְׁבָטָ֣יו כּוֹשֵֽׁל׃ וַתַּעְדִּ֞י זָהָ֣ב וָכֶ֗סֶף (יכוין כס״ה בפ״ז) וּמַלְבּוּשֵׁךְ֙ ששי [שֵׁ֤שׁ] וָמֶ֙שִׁי֙ וְרִקְמָ֔ה סֹ֧לֶת וּדְבַ֛שׁ וָשֶׁ֖מֶן אכלתי [אָכָ֑לְתְּ] וַתִּ֙יפִי֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וַֽתִּצְלְחִ֖י לִמְלוּכָֽה׃

730

731יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שהעשה לְמַֽעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וּלְמַֽעַן קדושת פסוקים אלו שקריתי לְפָנֶֽיךָ ושמות הקודש הָרְמוּזִים בהם: כס״ה בפ״ז ותשפיע לי שפע ברכה רוחה והצלחה בכל מעשי ידי ובכל עסקי ומשא ומתן שלי, ויהיו כל נכסי מוצלחים ומבורכים תמיד, וכל אשר אעשה אתה ה׳ תצליח בידי, וּתְקַיֵּם בי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב כִּי־אָ֛ז תַּצְלִ֥יחַ אֶת־דְּרָכֶ֖ךָ וְאָ֥ז תַּשְׂכִּֽיל. וּלְמַֽעַן שם הַקָּדוֹשׁ הימ״ל הרמוז בר״ת הוא ישלח מלאכו לְפָנֶֽיךָ תפתח לי שערי הצלחה, ובכל אשר אפנה אשכיל ואצליח, וְיִתְקַיֵּם בי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב עַל־יְדֵי דָּוִד עַבְדָּךְ: וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת֢וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י־מָ֥יִם אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ ׀ יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃ אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א אָֽנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃ יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

731

732סגולה לכפרת עונות

732

733ביום שמונה בתשרי או בתשעה בו תעשה סגולה זו ותחלה תכתוב דברים אלו על נייר כזה הנוסח:

733

734ימחקו, ימחקו, ימחקו כל שטרי חובותינו: ימחו, ימחו, ימחו חטאינו ועונותינו ופשעינו: יתבטלו, יתבטלו, יתבטלו כל המשטינים והמקטרגים שנעשו מחטאינו ועונותינו ופשעינו: יהיו כולם בטלים ומבוטלים, בטלים ומבוטלים, בטלים ומבוטלים: יבושו ויבלמו כל הנחרים בנו יהיו כאין ויאבדו אנשי ריבנו: יהיו כאין וכאפס אנשי מלחמתינו: יהון שביתין ושביקין לא שרירין ולא קיימין: יסתלקו ויאבדו כל אויבינו ושונאינו: תִּפֹּ֨ל עֲלֵיהֶ֤ם אֵימָ֙תָה֙ וָפַ֔חַד בִּגְדֹ֥ל זְרוֹעֲךָ֖ יִדְּמ֣וּ כָּאָ֑בֶן: כָּאָבֶן יִדְּמוּ, זְרוֹעֲךָ בִּגְדֹל, וָפַחַד אֵימָתָה עֲלֵיהֶם תִּפֹּל:

734

735אחר שתכתוב כל הדברים האלה בידך על הנייר תלך אצל הים או אצל נהר גדול חדקל או פרת או גיחון וכיוצא בהם, ותקרא שם את כל הדברים האלה הכתובים על הנייר הנזכר ותקראם בלחש. והיה ככלותך לקרא הדברים האלה אז תקשור על הנייר הזה אבן ותשליכהו אל תוך הים או אל תוך הנהר, ותזהר להשליכו במקום עמוק, ואחר שתשליכו תכף תאמר דברים אלו:

735

736ככה יושלכו וישתקעו במצולות ים כל המקטרגים והמשטינים יפלו ולא יקומו, יפלו ולא יקומו, יפלו ולא יקומו. תִּפֹּ֨ל עֲלֵיהֶ֤ם אֵימָ֙תָה֙ וָפַ֔חַד (יכוין לשם תעא״ו) בִּגְדֹ֥ל זְרוֹעֲךָ֖ יִדְּמ֣וּ כָּאָ֑בֶן: כָּאָבֶן יִדְּמוּ, זְרוֹעֲךָ בִּגְדֹל, וָפַחַד אֵימָתָה עֲלֵיהֶם תִּפֹּל: הֵ֭מָּה כָּרְע֣וּ וְנָפָ֑לוּ וַאֲנַ֥חְנוּ קַּ֝֗מְנוּ וַנִּתְעוֹדָֽד׃ יְהֹוָ֥ה הוֹשִׁ֑יעָה הַ֝מֶּ֗לֶךְ יַעֲנֵ֥נוּ בְיוֹם־קׇרְאֵֽנוּ: יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

736

737לימוד מראש השנה ועד שמיני עצרת וכן בראש חודש

737

738ידוע שיש כ״ח פסוקים שיש בה כל אותיות אלפא ביתא מן א׳ ועד ת׳ ובכללם הם חמשה פסוקים אלו, וטוב לאומרם בטעמים מן ראש השנה ועד שמיני עצרת בכל יום וגם יאמר אותם בכל ראש חודש:

738

739זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהֹוָ֔ה לִקְט֣וּ מִמֶּ֔נּוּ אִ֖ישׁ לְפִ֣י אׇכְל֑וֹ עֹ֣מֶר לַגֻּלְגֹּ֗לֶת מִסְפַּר֙ נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם אִ֛ישׁ לַאֲשֶׁ֥ר בְּאׇהֳל֖וֹ תִּקָּֽחוּ׃ (שמות ט״ז:ט״ז)

739

740א֣וֹ ׀ הֲנִסָּ֣ה אֱלֹהִ֗ים לָ֠ב֠וֹא לָקַ֨חַת ל֣וֹ גוֹי֮ מִקֶּ֣רֶב גּוֹי֒ בְּמַסֹּת֩ בְּאֹתֹ֨ת וּבְמוֹפְתִ֜ים וּבְמִלְחָמָ֗ה וּבְיָ֤ד חֲזָקָה֙ וּבִזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבְמוֹרָאִ֖ים גְּדֹלִ֑ים כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֨ה לָכֶ֜ם יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֵיכֶ֛ם בְּמִצְרַ֖יִם לְעֵינֶֽיךָ׃ (דברים ד׳:ל״ד)

740

741כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה עֲשׂ֤וּ מִשְׁפָּט֙ וּצְדָקָ֔ה וְהַצִּ֥ילוּ גָז֖וּל מִיַּ֣ד עָשׁ֑וֹק וְגֵר֩ יָת֨וֹם וְאַלְמָנָ֤ה אַל־תֹּנוּ֙ אַל־תַּחְמֹ֔סוּ וְדָ֣ם נָקִ֔י אַֽל־תִּשְׁפְּכ֖וּ בַּמָּק֥וֹם הַזֶּֽה׃ (ירמיהו כ״ב:ג׳)

741

742וְלָקַחְתָּ֥ כֶֽסֶף־וְזָהָ֖ב וְעָשִׂ֣יתָ עֲטָר֑וֹת וְשַׂמְתָּ֗ בְּרֹ֛אשׁ יְהוֹשֻׁ֥עַ בֶּן־יְהוֹצָדָ֖ק הַכֹּהֵ֥ן הַגָּדֽוֹל׃ (זכריה וא״ו)

742

743וְעָלַ֣י הִטָּה־חֶ֗סֶד לִפְנֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְיֽוֹעֲצָ֔יו וּלְכׇל־שָׂרֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הַגִּבֹּרִ֑ים וַאֲנִ֣י הִתְחַזַּ֗קְתִּי כְּיַד־יְהֹוָ֤ה אֱלֹהַי֙ עָלַ֔י וָאֶקְבְּצָ֧ה מִיִּשְׂרָאֵ֛ל רָאשִׁ֖ים לַעֲל֥וֹת עִמִּֽי׃ (עזרא ז׳:כ״ח)

743

744יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּעֲשֶׁה לְמַֽעַן רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ וּלְמַֽעַן פסוקים אלו שקריתי לְפָנֶֽיךָ אשר בכל פסוק מהם יש בו כל שנים ועשרים אותיות הַתּוֹרָה מן אות אל״ף ועד אות תי״ו וּלְמַֽעַן סודותיהם תָּחוּס וְתַחְמוֹל וּתְרַחֵם עלי, ותצילני מכל צָרָה וְצוּקָה, ותצילני מִכָּל־גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת, ותמלא ידי מברכותיך ומעושר מתנות ידיך, ותפרוש עלי סוכת שלומך, ותקנני בעצה טובה מלפניך, ותשפיע לי שפע שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, וְחַיִּים וְחֵן וָחֶֽסֶד וְרַֽחֲמִים וחירות וגאולה וישועה וריוח והצלה ופרנסה טובה וכלכלה ותעזרנו על דבר כבוד שמך, רפאני ה׳ וארפא הושיעני ואושעה כי תהלתי אתה. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

744

745בקשה לחג הסוכות

745

746בשבעת ימי סוכות אחר שיאמר בכניסתו לסוכה עולו שבעה אושפיזין וכו׳ תיבו שבעה אושפיזין וכו׳ ישב ויאמר

746

747ליל א׳ וְאַבְרָהָ֣ם זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַֽיהֹוָ֛ה בֵּרַ֥ךְ אֶת־אַבְרָהָ֖ם בַּכֹּֽל׃ ז׳ פעמים

747

748ליל ב׳ וַיִּזְרַ֤ע יִצְחָק֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיִּמְצָ֛א בַּשָּׁנָ֥ה הַהִ֖וא מֵאָ֣ה שְׁעָרִ֑ים וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ יְהֹוָֽה׃ ז׳ פעמים

748

749ליל ג׳ מַה־טֹּ֥בוּ אֹהָלֶ֖יךָ יַעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵל׃ ז׳ פעמים

749

750ליל ד׳ תּוֹרָ֥ה צִוָּה־לָ֖נוּ מֹשֶׁ֑ה מוֹרָשָׁ֖ה קְהִלַּ֥ת יַעֲקֹֽב׃ ג׳ פעמים

750

751וְהָאִ֥ישׁ מֹשֶׁ֖ה עָנָ֣ו מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃ ג׳ פעמים

751

752וְלֹֽא־קָ֨ם נָבִ֥יא ע֛וֹד בְּיִשְׂרָאֵ֖ל כְּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁר֙ יְדָע֣וֹ יְהֹוָ֔ה פָּנִ֖ים אֶל־פָּנִֽים׃ ג׳ פעמים

752

753ליל ה׳ וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ דַּבֵּ֤ר אֶֽל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר כֹּ֥ה תְבָרְכ֖וּ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָמ֖וֹר לָהֶֽם׃ יְבָרֶכְךָ֥ יְהֹוָ֖ה וְיִשְׁמְרֶֽךָ׃ יָאֵ֨ר יְהֹוָ֧ה ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ׃ יִשָּׂ֨א יְהֹוָ֤ה ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃ וְשָׂמ֥וּ אֶת־שְׁמִ֖י עַל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַאֲנִ֖י אֲבָרְכֵֽם׃ ג׳ פעמים

753

754ליל ו׳ וַיִּצְבֹּ֨ר יוֹסֵ֥ף בָּ֛ר כְּח֥וֹל הַיָּ֖ם הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד עַ֛ד כִּי־חָדַ֥ל לִסְפֹּ֖ר כִּי־אֵ֥ין מִסְפָּֽר׃ ג׳ פעמים

754

755בֵּ֤ן פֹּרָת֙ יוֹסֵ֔ף בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן בָּנ֕וֹת צָעֲדָ֖ה עֲלֵי־שֽׁוּר׃ ג׳ פעמים

755

756וּלְיוֹסֵ֣ף אָמַ֔ר מְבֹרֶ֥כֶת יְהֹוָ֖ה אַרְצ֑וֹ מִמֶּ֤גֶד שָׁמַ֙יִם֙ מִטָּ֔ל וּמִתְּה֖וֹם רֹבֶ֥צֶת תָּֽחַת׃ וּמִמֶּ֖גֶד תְּבוּאֹ֣ת שָׁ֑מֶשׁ וּמִמֶּ֖גֶד גֶּ֥רֶשׁ יְרָחִֽים׃ וּמֵרֹ֖אשׁ הַרְרֵי־קֶ֑דֶם וּמִמֶּ֖גֶד גִּבְע֥וֹת עוֹלָֽם׃ וּמִמֶּ֗גֶד אֶ֚רֶץ וּמְלֹאָ֔הּ וּרְצ֥וֹן שֹׁכְנִ֖י סְנֶ֑ה תָּב֙וֹאתָה֙ לְרֹ֣אשׁ יוֹסֵ֔ף וּלְקׇדְקֹ֖ד נְזִ֥יר אֶחָֽיו׃ ג׳ פעמים

756

757ליל ז׳ וַיְהִ֥י דָוִ֛ד לְכׇל־דְּרָכָ֖ו מַשְׂכִּ֑יל וַיהֹוָ֖ה עִמּֽוֹ׃ ג׳ פעמים

757

758מגדיל [מִגְדּ֖וֹל] יְשׁוּע֣וֹת מַלְכּ֑וֹ וְעֹֽשֶׂה־חֶ֧סֶד לִמְשִׁיח֛וֹ לְדָוִ֥ד וּלְזַרְע֖וֹ עַד־עוֹלָֽם׃ ג׳ פעמים

758

759בקשה לחבטת הערבה

759

760ביום הו״ר בעת החבטה של הערבה אחר שתאמר ליקבה״ו וכו׳ על מצות החבטה כנהוג וכנדפס במחזורים, תאמר עוד בקשה זו קודם החבטה וזה תוארה:

760

761אָֽנָּֽא יְהֹוָה, לְמַֽעַן מִצְוַת הָעֲרָבָה הַזֹּאת שֶׁהִיא מִנְהַג נְבִיאִים, אֲשֶׁר עוֹלֶה מִסְפָּרָהּ אֹרַח חַיִּים, תּֽוֹדִיעֵנִי֮ אֹ֤רַח חַ֫יִּ֥ים שֹׂ֣בַע שְׂ֭מָחוֹת אֶת־פָּנֶ֑יךָ נְעִמ֖וֹת בִּימִינְךָ֣ נֶֽצַח׃ תּֽוֹדִיעֵנִי֮ אֹ֤רַח חַ֫יִּ֥ים שֹׂ֣בַע שְׂ֭מָחוֹת אֶת־פָּנֶ֑יךָ נְעִמ֖וֹת בִּימִינְךָ֣ נֶֽצַח׃

761

762אָֽנָּֽא יְהֹוָה, לְמַֽעַן מִצְוַת הָעֲרָבָה אֲשֶׁר מִסְפָּרָהּ עוֹלֶה עֵזֶר וּמִסְפַּר זֶרַע, תַּעֲשֶׂה בְּרַחֲמֶיךָ עֵזֶר לַזֶּרַע שֶׁלִי, וְיִהְיוּ כָּל־זַרְעִי זֶרַע בֵּרַךְ יְהֹוָה, וּתְבָרֵךְ אֶת זַרְעִי בַּבְּרָכוֹת אֲשֶׁר צִוִּֽיתָ אֶת אַֽהֲרֹן כֹּהֲנֶיךָ וְאֶת בָּנָיו לְבָרֵךְ אֶת־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה, כַּכָּתוּב: יְבָרֶכְךָ֥ יְהֹוָ֖ה וְיִשְׁמְרֶֽךָ׃ יָאֵ֨ר יְהֹוָ֧ה ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ׃ יִשָּׂ֨א יְהֹוָ֤ה ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃

762

763אָֽנָּֽא יְהֹוָה, לְמַֽעַן עֲשָׂרָה שְׁמוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים עִם מִסְפַּר טוֹב, שֶׁעוֹלֶה מִסְפָּרָם כְּמִסְפַּר עֲרָבָה, תַּעֲלֶה לְרָצוֹן לְפָנֶֽיךָ מִצְוַת חֲבָטַת הָעֲרָבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אֲנִי מוּכָן לַחֲבוֹט עַל הַקַּרְקַע חָמֵשׁ פְּעָמִים, וּתְכַפֵּר לָנוּ עַל מַה־שֶּׁחָטָאנוּ בְּפִינוּ וּבִשְׂפָתֵינוּ בְּכָל־דִּבּוּר אָסוּר, כִּי עֲרָבָה דוֹמָה לִשְׂפָתָיִם:

763

764אָֽנָּֽא יְהֹוָה, לְמַֽעַן מִצְוַת חֲבָטַת הָעֲרָבָה הַזֹּאת חָמֵשׁ פְּעָמִים עַל הַקַּרְקַע, תְּרַחֵם עָלֵינוּ שֶׁלֹּא יִשְׁלוֹט עָלֵינוּ שׁוּם מְקַטְרֵג וּמַשְׂטִין, וְלֹא יִשְׁלוֹט בָּנוּ שׁוּם לָשׁוֹן הָרַע וְעֵצָה רָעָה, וְלֹא יַעֲשׂוּ בָנוּ שׁוּם רֹשֶׁם בֵּין לְמַעְלָה בֵּין לְמַטָּה. וּתְקַיֵּם בָּֽנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב עַל־יְדֵי יְשַׁעְיָה נְבִיאָךְ: כׇּל־כְּלִ֞י יוּצַ֤ר עָלַ֙יִךְ֙ לֹ֣א יִצְלָ֔ח וְכׇל־לָשׁ֛וֹן תָּקוּם־אִתָּ֥ךְ לַמִּשְׁפָּ֖ט תַּרְשִׁ֑יעִי זֹאת נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְהֹוָ֧ה וְצִדְקָתָ֛ם מֵאִתִּ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ כׇּל־כְּלִ֞י יוּצַ֤ר עָלַ֙יִךְ֙ לֹ֣א יִצְלָ֔ח וְכׇל־לָשׁ֛וֹן תָּקוּם־אִתָּ֥ךְ לַמִּשְׁפָּ֖ט תַּרְשִׁ֑יעִי זֹאת נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְהֹוָ֧ה וְצִדְקָתָ֛ם מֵאִתִּ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה׃

764

765וְהִנֵּה אֲנַֽחְנוּ עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ בְּנֵי בְרִיתֶךָ, בְּנֵי אַבְרָהָם אֹהֲבֶךָ, זֶרַע יִצְחָק עֲקֵדֶךָ, עֲדַת יַעֲקֹב בִּנְךָ בְּכוֹרֶךָ, מְצַפִּים לִישׁוּעָתְךָ וּבוֹטְחִים עַל צִדְקוֹתֶיךָ. כִּי כֵן דַּרְכְּךָ לַעֲשׂוֹת חֶסֶד חִנָּם תָּמִיד, חָנֵּנוּ יְהֹוָה חָנֵּנוּ, וּבִישׁוּעָתְךָ מַלְכֵּנוּ תָּרוּם וְתַגְבִּיהַּ קַרְנֵנוּ, וּמַהֵר חוּשָׁה לְעֶזְרָתֵנוּ, וְכָל־הַקָּמִים עָלֵינוּ לְרָעָה, מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְׁבוֹתָם, תִּפֹּ֨ל עֲלֵיהֶ֤ם אֵימָ֙תָה֙ וָפַ֔חַד בִּגְדֹ֥ל זְרוֹעֲךָ֖ יִדְּמ֣וּ כָּאָ֑בֶן. יִֽהְי֗וּ כְּמֹ֥ץ לִפְנֵי־ר֑וּחַ וּמַלְאַ֖ךְ יְהֹוָ֣ה דּוֹחֶֽה:

765

766וְקַיֵּם לָֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְחַסְדְּךָ אֶת אֲשֶׁר הִבְטַחְתָּנוּ עַל־יְדֵי יְשַׁעְיָה נְבִיאָךְ כָּאָמוּר: אַל־תִּירָא֙ כִּ֣י עִמְּךָ־אָ֔נִי אַל־תִּשְׁתָּ֖ע כִּֽי־אֲנִ֣י אֱלֹהֶ֑יךָ אִמַּצְתִּ֙יךָ֙ אַף־עֲזַרְתִּ֔יךָ אַף־תְּמַכְתִּ֖יךָ בִּימִ֥ין צִדְקִֽי׃ הֵ֤ן יֵבֹ֙שׁוּ֙ וְיִכָּ֣לְמ֔וּ כֹּ֖ל הַנֶּחֱרִ֣ים בָּ֑ךְ יִהְי֥וּ כְאַ֛יִן וְיֹאבְד֖וּ אַנְשֵׁ֥י רִיבֶֽךָ׃ תְּבַקְשֵׁם֙ וְלֹ֣א תִמְצָאֵ֔ם אַנְשֵׁ֖י מַצֻּתֶ֑ךָ יִהְי֥וּ כְאַ֛יִן וּכְאֶ֖פֶס אַנְשֵׁ֥י מִלְחַמְתֶּֽךָ׃ כִּ֗י אֲנִ֛י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מַחֲזִ֣יק יְמִינֶ֑ךָ הָאֹמֵ֥ר לְךָ֛ אַל־תִּירָ֖א אֲנִ֥י עֲזַרְתִּֽיךָ׃ אַל־תִּֽירְאִי֙ תּוֹלַ֣עַת יַעֲקֹ֔ב מְתֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֤י עֲזַרְתִּיךְ֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְגֹאֲלֵ֖ךְ קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵל׃ הִנֵּ֣ה שַׂמְתִּ֗יךְ לְמוֹרַג֙ חָר֣וּץ חָדָ֔שׁ בַּ֖עַל פִּיפִיּ֑וֹת תָּד֤וּשׁ הָרִים֙ וְתָדֹ֔ק וּגְבָע֖וֹת כַּמֹּ֥ץ תָּשִֽׂים׃ תִּזְרֵם֙ וְר֣וּחַ תִּשָּׂאֵ֔ם וּסְעָרָ֖ה תָּפִ֣יץ אוֹתָ֑ם וְאַתָּה֙ תָּגִ֣יל בַּֽיהֹוָ֔ה בִּקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל תִּתְהַלָּֽל׃

766

767בקשה להושענה רבה

767

768ביום הושענה רבה צריך להרבות בתורה ותפלה ותחנונים כי הוא יום אדיר ונורא וכבר ידעת כי מזמן בהמ״ק קיים היה נסוך המים כל שבעה, והיו מרבים בשמחה גדולה על זאת, והיא נקראת שמחת בית השואבה אשר אמרו עליה כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו, וכבר ידוע שבחג נידונים על המים ולכן ביום הו״ר מרבים תחנונים על המים ויש סוד בדבר, על כן טוב לומר בקשה זו ביום הו״ר ויכוין בר״ת מי״ם:

768

769רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בִּזְכוּת אברהם אוהבך שאמר יֻקַּֽח־נָ֣א מְעַט־מַ֔יִם. מַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ, מֵעֹֽשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶֽיךָ: (ר״ת מי״ם)

769

770בִּזְכוּת יצחק עקידך שכתוב בו וַיָּ֨שׇׁב יִצְחָ֜ק וַיַּחְפֹּ֣ר ׀ אֶת־בְּאֵרֹ֣ת הַמַּ֗יִם, מַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ, מֵעֹֽשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶֽיךָ:

770

771בִּזְכוּת יעקב תמימך שכתוב בו ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים, מַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ, מֵעֹֽשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶֽיךָ:

771

772בִּזְכוּת משה נביאך שכתוב בו ויצעק אל ה׳ ויורהו ה׳ עץ וישלך אל המים וימתקו המים, מַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ, מֵעֹֽשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶֽיךָ:

772

773בִּזְכוּת אהרן כוהנך ובניו שכתוב בהם ואת אהרן ואת בניו תקריב אל פתח אהל מועד ורחצת אותם במים, מַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ, מֵעֹֽשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶֽיךָ:

773

774בִּזְכוּת שבטי ישורון שכתוב בהם ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף ויתן מים, מַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ, מֵעֹֽשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶֽיךָ:

774

775בִּזְכוּת דוד עבדך משיחך שכתוב בו וַיִּתְאַוֶּ֥ה דָוִ֖ד וַיֹּאמַ֑ר מִ֚י יַשְׁקֵ֣נִי מַ֔יִם, מַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ, מֵעֹֽשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶֽיךָ:

775

776בִּזְכוּת עמך יִשְׂרָאֵל אשר הוצאת ממצרים שכתוב בהם וַיָּבֹ֣אוּ אֵילִ֔מָה וְשָׁ֗ם שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֛ה עֵינֹ֥ת מַ֖יִם וְשִׁבְעִ֣ים תְּמָרִ֑ים וַיַּחֲנוּ־שָׁ֖ם עַל־הַמָּֽיִם׃ מַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ, מֵעֹֽשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶֽיךָ:

776

777בִּזְכוּת אליעזר שאמר הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י נִצָּ֖ב עַל־עֵ֣ין הַמָּ֑יִם, מַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ, מֵעֹֽשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶֽיךָ:

777

778בִּזְכוּת עַכְסָה בת כָּלֵב אשת עָתְנִיאֵל בֶּן־קְנַז שכתוב בה וַתֹּ֜אמֶר תְּנָה־לִּ֣י בְרָכָ֗ה כִּ֣י אֶ֤רֶץ הַנֶּ֙גֶב֙ נְתַתָּ֔נִי וְנָתַתָּ֥ה לִ֖י גֻּלֹּ֣ת מָ֑יִם, מַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ, מֵעֹֽשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶֽיךָ:

778

779בִּזְכוּת דבורה אשר שרה בשירה גַּם־שָׁמַ֖יִם נָטָ֑פוּ גַּם־עָבִ֖ים נָ֥טְפוּ מָֽיִם, מַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ, מֵעֹֽשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶֽיךָ:

779

780בִּזְכוּת אליהו הנביא זכור לטוב שכתוב בו וַיֹּ֗אמֶר מִלְא֨וּ אַרְבָּעָ֤ה כַדִּים֙ מַ֔יִם, מַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ, מֵעֹֽשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶֽיךָ:

780

781בִּזְכוּת עובדיהו הנביא שכתוב בו וַיִּקַּ֨ח עֹבַדְיָ֜הוּ מֵאָ֣ה נְבִיאִ֗ים וַֽיַּחְבִּיאֵ֞ם חֲמִשִּׁ֥ים אִישׁ֙ בַּמְּעָרָ֔ה וְכִלְכְּלָ֖ם לֶ֥חֶם וָמָֽיִם, מַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ, מֵעֹֽשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶֽיךָ:

781

782בִּזְכוּת יחזקאל הנביא הכהן שנתנבא ונרפאו המים ואמר וַיָּ֤מׇד אֶ֙לֶף֙ בָּֽאַמָּ֔ה וַיַּעֲבִרֵ֥נִי בַמַּ֖יִם, מַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ, מֵעֹֽשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶֽיךָ:

782

783בִּזְכוּת הנס שנעשה בצור שכתוב בו הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם ׀ עַֽל־הַצּוּר֮ בְּחֹרֵב֒ וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר וְיָצְא֥וּ מִמֶּ֛נּוּ מַ֖יִם, מַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ, מֵעֹֽשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶֽיךָ:

783

784בִּזְכוּת בארה של מרים שכתוב בה וּמִשָּׁ֖ם בְּאֵ֑רָה הִ֣וא הַבְּאֵ֗ר אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ לְמֹשֶׁ֔ה אֱסֹף֙ אֶת־הָעָ֔ם וְאֶתְּנָ֥ה לָהֶ֖ם מָֽיִם׃ מַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ, מֵעֹֽשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶֽיךָ:

784

785בִּזְכוּת ארץ הקדושה שכתוב בה וְהָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֙מָּה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ אֶ֥רֶץ הָרִ֖ים וּבְקָעֹ֑ת לִמְטַ֥ר הַשָּׁמַ֖יִם תִּשְׁתֶּה־מָּֽיִם׃ מַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ, מֵעֹֽשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶֽיךָ:

785

786בִּזְכוּת הצדיק שכתוב בו וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת֢וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י־מָ֥יִם, מַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ, מֵעֹֽשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶֽיךָ:

786

787בִּזְכוּת הישרים שכתוב בם אַשְׁרֵיכֶ֕ם זֹרְעֵ֖י עַל־כׇּל־מָ֑יִם, מַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ, מֵעֹֽשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶֽיךָ:

787

788בִּזְכוּת תּֽוֹרָתֶֽךָ הַקְּדוֹשָׁה שנקראת מים. כַּכָּתוּב ה֤וֹי כׇּל־צָמֵא֙ לְכ֣וּ לַמַּ֔יִם, מַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ, מֵעֹֽשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶֽיךָ:

788

789בִּזְכוּת המצוה שהיו עושים בבהמ״ק בכל יום ויום משבעת ימי חג הסוכות בנסוך המים, מַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ, מֵעֹֽשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶֽיךָ:

789

790בִּזְכוּת השמחה שהיו שמחים יִשְׂרָאֵל בבית המקדש בחג הסוכות בשאיבת מים, מַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ, מֵעֹֽשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶֽיךָ:

790

791ואח״כ יאמר פסוקים אלו

791

792וַיַּחְפְּר֥וּ עַבְדֵֽי־יִצְחָ֖ק בַּנָּ֑חַל וַיִּ֨מְצְאוּ־שָׁ֔ם בְּאֵ֖ר מַ֥יִם חַיִּֽים׃

792

793וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא וַיָּבֹ֙אוּ֙ עַבְדֵ֣י יִצְחָ֔ק וַיַּגִּ֣דוּ ל֔וֹ עַל־אֹד֥וֹת הַבְּאֵ֖ר אֲשֶׁ֣ר חָפָ֑רוּ וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ מָצָ֥אנוּ מָֽיִם׃

793

794כִּנְחָלִ֣ים נִטָּ֔יוּ כְּגַנֹּ֖ת עֲלֵ֣י נָהָ֑ר כַּאֲהָלִים֙ נָטַ֣ע יְהֹוָ֔ה כַּאֲרָזִ֖ים עֲלֵי־מָֽיִם׃

794

795מַעְיַ֣ן גַּנִּ֔ים בְּאֵ֖ר מַ֣יִם חַיִּ֑ים וְנֹזְלִ֖ים מִן־לְבָנֽוֹן׃

795

796וּשְׁאַבְתֶּם־מַ֖יִם בְּשָׂשׂ֑וֹן מִמַּעַיְנֵ֖י הַיְשׁוּעָֽה׃

796

797וְנָחֲךָ֣ יְהֹוָה֮ תָּמִיד֒ וְהִשְׂבִּ֤יעַ בְּצַחְצָחוֹת֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְעַצְמֹתֶ֖יךָ יַחֲלִ֑יץ וְהָיִ֙יתָ֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וּכְמוֹצָ֣א מַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְכַזְּב֖וּ מֵימָֽיו׃

797

798וְעַל־הַנַּ֣חַל יַעֲלֶ֣ה עַל־שְׂפָת֣וֹ מִזֶּ֣ה ׀ וּמִזֶּ֣ה ׀ כׇּל־עֵֽץ־מַ֠אֲכָ֠ל לֹא־יִבּ֨וֹל עָלֵ֜הוּ וְלֹֽא־יִתֹּ֣ם פִּרְי֗וֹ לׇחֳדָשָׁיו֙ יְבַכֵּ֔ר כִּ֣י מֵימָ֔יו מִן־הַמִּקְדָּ֖שׁ הֵ֣מָּה יוֹצְאִ֑ים והיו [וְהָיָ֤ה] פִרְיוֹ֙ לְמַאֲכָ֔ל וְעָלֵ֖הוּ לִתְרוּפָֽה׃

798

799וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יֵצְא֤וּ מַֽיִם־חַיִּים֙ מִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם חֶצְיָ֗ם אֶל־הַיָּם֙ הַקַּדְמוֹנִ֔י וְחֶצְיָ֖ם אֶל־הַיָּ֣ם הָאַחֲר֑וֹן בַּקַּ֥יִץ וּבָחֹ֖רֶף יִֽהְיֶֽה׃

799

800וְהָיָ֧ה יְהֹוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־כׇּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֧ה יְהֹוָ֛ה אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד׃

800

801ואח״כ יאמר מזמור לדוד הבו לה׳ בני אלים וגו׳ כולו:

801

802בקשה להושענה רבה

802

803ביום הושענה רבה יאמר על השלחן פסוקים יהושע סימן וא״ו וחגי סימן ב׳, כאשר כתבתי בלשון חכמים חלק ראשון ועוד יוסיף לומר על השלחן פזמון של עלי באר עלי באר, פלגי מים פלגי מים, וכבר הדפסתי אותו בלשון חכמים חלק ראשון לאומרו בתוך סעודה של ליל שבת ע״ש ויזהר לומר פזמון זה בקול נעים גם בליל שמיני עצרת על השלחן:

803

804לימוד להושענה רבה

804

805הנה ידוע כי מקודם בדורות הראשונים עד אחר זמן האמוראים היו נוהגים להתפלל תפלת נדבה, ואח״כ בטלו זה מפני הטרדה שאין האדם מכוין לבו בתפלה, והלואי שיתפלל תפלת החובה, וכנז׳ בפוסקים ז״ל. גם ידוע שבזמן הקדמונים הקנו חז״ל תפלה מעין י״ח, וגם עוד תקנו תפלה קצרה וכנז׳ (בגמרא ברכות דף כ״ט) ועיין בספר חסד לאלפים. ונודע מ״ש הכתוב כל ערום יעשה בדעת. לכן אם עתה אין אנחנו רשאין להתפלל תפלת נדבה משום חסרון הכונה בברכות שיש בהם הזכרת שם, הא ודאי שנוכל להתפלל בנדבה נוסח תפלה שהיא מעין תפלת י״ח מבלתי נזכיר בה שם בחתימה ורק נכוין השם בחתימה במחשבה דוקא, ובזה יוכל האדם להתפלל תפלה זו בכונה מאחר שהיא קצרה, וזה תוארה ישמע חכם ויוסף לקח. ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים:

805

806בָּר֨וּךְ אַתָּ֤ה יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵי֙ יִשְׂרָאֵ֣ל אָבִ֔ינוּ מֵעוֹלָ֖ם וְעַד־עוֹלָֽם׃ לְךָ֣ יְ֠הֹוָ֠ה הַגְּדֻלָּ֨ה וְהַגְּבוּרָ֤ה וְהַתִּפְאֶ֙רֶת֙ וְהַנֵּ֣צַח וְהַה֔וֹד כִּי־כֹ֖ל בַּשָּׁמַ֣יִם וּבָאָ֑רֶץ לְךָ֤ יְהֹוָה֙ הַמַּמְלָכָ֔ה וְהַמִּתְנַשֵּׂ֖א לְכֹ֥ל ׀ לְרֹֽאשׁ׃

806

807אַתָּה גִבּוֹר לְעוֹלָם אֲדֹנָי, מְחַיֶּה מֵתִים אַתָּה. וְאַתָּ֥ה קָד֑וֹשׁ י֝וֹשֵׁ֗ב תְּהִלּ֥וֹת יִשְׂרָאֵל׃ וְהָאֵל֙ הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּ֖שׁ בִּצְדָקָֽה:

807

808הֲבִינֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ לָדַעַת דְּרָכֶיךָ, וּמוֹל אֶת לְבָבֵנוּ לְיִרְאָה אוֹתְךָ. וְתִסְלַח לָנוּ לִהְיוֹת גְּאוּלִים, וְרַחֲקֵנוּ מִמַּכְאוֹב, וְדַשְּׁנֵנוּ בִּנְאוֹת אַרְצֶךָ, וְתֵן טַל (וּמָטָר) לִבְרָכָה, וּנְפוּצוֹתֵינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָֽרֶץ תְּקַבֵּץ. וְהַתּוֹעִים בְּדַתֶךָ תִשְׁפּוֹט. וְעַל הָרְשָׁעִים תָּנִיף יָדֶךָ, וְיִשְׂמְחוּ צַדִּיקִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וּבְתִקּוּן הֵיכָלֶךָ, וּבִצְמִיחַת קֶרֶן לְדָוִד עַבְדֶּךָ וּבַעֲרִיכַת נֵר לְבֶן יִשַׁי מְשִׁיחֶךָ. טֶֽרֶם נִקְרָא אֵלֶֽיךָ אַתָּה תַֽעֲנֶה, כִּי אַתָּה עוֹנֶה בְּעֵת צָרָה. וּפּוֹדֶה וּמַצִּיל מכל צָרָה וְצוּקָה. וְשׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל־פֶּה: בָּרוּךְ אַתָּה, שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלָּה:

808

809רְצֵה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל. הָשֵׁב הָֽעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ, וְתַחֲזִיר שְׁכִֽינָתְךָ לְצִיּוֹן:

809

810מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ, שֶׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד, הַטּוֹב, כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ, הַמְּרַחֵם, כִּי לֹא תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ:

810

811שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, חַיִּים חֵן וָחֶֽסֶד צְדָקָה וְרַֽחֲמִים, עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ. וּבָֽרְכֵֽנוּ אָבִינוּ כֻּלָּֽנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶֽיךָ בְּרֹב עֹז וְשָׁלוֹם:

811

812רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עשה רצונך בשמים ממעל, ותן נחת רוח ליראיך מתחת. והטוב בעיניך עשה, שמע שועת עמך יִשְׂרָאֵל ועשה מהרה בקשתם, בָּרוּךְ שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלָּה:

812

813אָֽנָּֽא יְהֹוָה צרכי עמך יִשְׂרָאֵל מרובים ודעתם קצרה. יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גוייה וגוייה די מחסורה, בָּרוּךְ אַתָּה, שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלָּה: יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

813

814סגולה להנצל מעיה״ר

814

815סגולה להנצל מעיה״ר, יאחוז גודל ימינו בתוך אצבעות שמאלו, וגודל שמאלו יאחוז בתוך אצבעות ימינו, ובעודו אוחז בזה ובזה יאמר

815

816אָֽנָּֽא פ׳ בר פלונית מזרעא דיוסף אתינא דלא שלטא ביה עינא בישא כַּכָּתוּב בֵּ֤ן פֹּרָת֙ יוֹסֵ֔ף בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן.

816

817וירגיל האדם לעשות דבר זה בכל יום קודם שיצא מפתח ביתו ללכת וגם בכל פעם שהוא יושב בין בני אדם והוא חושש מעיה״ר שלהם יעשה כן:

817

818ועוד סגולה שנית, יתן גודל ימינו בנחיר ימין וגודל שמאל בנחיר שמאל, ויגביה הנחיריים כדי שיראה אותם בעיניו, ויכוין נחיר גימ׳ רס״ח, וגודל גימ׳ מ״ג וצירוף שניהם יחד עולה שי״א, כמנין שי״א נימין קדישין. והנה שי״א מצד ימין ושי״א מצד שמאל עולה מספר תרכ״ב, ואז יאמר בעוד שהגודלים שלו הם תוך נחיריו והוא רואה את נחיריו.

818

819כִּ֤י תִרְכַּב֙ עַל־סוּסֶ֔יךָ מַרְכְּבֹתֶ֖יךָ יְשׁוּעָֽה. וַאֲנִ֗י בְּרֹ֣ב חַ֭סְדְּךָ אָב֣וֹא בֵיתֶ֑ךָ אֶשְׁתַּחֲוֶ֥ה אֶל־הֵיכַל־קׇ֝דְשְׁךָ֗ בְּיִרְאָתֶֽךָ׃ וְיַעֲקֹב֙ אִ֣ישׁ תָּ֔ם יֹשֵׁ֖ב אֹהָלִֽים. בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן.

819

820גם ידוע הוא דעיניו של דג רומזים לסוד עינא פקיחא וככתוב באדרת נשא אר״ש לר״א למאי היא רמיזא, א״ל לגוני ימא דלית כסותא על עינא, ולית גבינין על עינא, ולא ניימין ולא בעיין נטורא על עינא וכו׳ ע״ש, על כן טוב לעשות בחתיכה קטנה של כסף או של זהב צורת ראש דג עם העינים שלה ויתלה אותה האדם בבגדיו או בשלשלת מורה השעות שתולה בצוארו או במקום אחר שיערב לו, וכן יתלה זאת לקטן בכובעו, או בחוט בצוארו במקום גלוי. והיא סגולה טובה לבטל עיה״ר מן האדם הנושא אותה. ויש מביאין ראש דג ממש ומולחין אותו ומיבשין אותו ותולין אותו בחצר על הכותל במקום גבוה וגלוי לעיני הכל, וגם זה הוא טוב מאד:

820

821סגולה לרפאות את החולה

821

822סגולה לרפאות את החולה בא אדם כשר ויר״ש וילמוד דברי תורה של קל וחומר אלו:

822

823לֹא יִטֹּל אָדָם אֵם עַל הַבָּנִים, אֲפִלּוּ לְטַהֵר אֶת הַמְּצֹרָע. וּמָה אִם מִצְוָה קַלָּה שֶׁהִיא כְאִסָּר, אָמְרָה תוֹרָה, לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְהַאֲרַכְתָּ֖ יָמִֽים. קַל וָחֹמֶר עַל מִצְוֹת חֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה: (חולין סוף פרק י״ב)

823

824וְצִוָּ֨ה הַכֹּהֵ֜ן וּפִנּ֣וּ אֶת־הַבַּ֗יִת. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, וְכִי מָה מִטַּמֵּא לוֹ. אִם תֹּאמַר, כְּלֵי עֵצָיו וּבְגָדָיו וּמַתְּכוֹתָיו, מַטְבִּילָן וְהֵן טְהוֹרִים. עַל מֶה חָסָה הַתּוֹרָה. עַל כְּלֵי חַרְסוֹ וְעַל פַּכּוֹ וְעַל טִפְיוֹ. אִם כָּךְ חָסָה הַתּוֹרָה עַל מָמוֹנוֹ הַבָּזוּי, קַל וָחֹמֶר עַל מָמוֹנוֹ הֶחָבִיב. אִם כָּךְ עַל מָמוֹנוֹ, קַל וָחֹמֶר עַל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו. אִם כָּךְ עַל שֶׁל רָשָׁע, קַל וָחֹמֶר עַל שֶׁל צַדִּיק: (נגעים פרק י״ב)

824

825אמר ריש לקיש, אין אור של גיהנם שולטת בפושעי יִשְׂרָאֵל, קל וחומר ממזבח הזהב. מה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב כמה שנים אין האור שולטת בו, פושעי יִשְׂרָאֵל שמלאין מצות כרמון דִּכְתִיב כְּפֶ֤לַח הָֽרִמּוֹן֙ רַקָּתֵ֔ךְ אל תקרי רקתך אלא רקנין שבך על אחת כמה וכמה: (חגיגה כז.)

825

826וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־הוֹשֵׁ֗עַ לֵ֣ךְ קַח־לְךָ֞ אֵ֤שֶׁת זְנוּנִים֙ וְיַלְדֵ֣י זְנוּנִ֔ים, וּכְתִיב וַיֵּ֙לֶךְ֙ וַיִּקַּ֔ח אֶת־גֹּ֖מֶר בַּת־דִּבְלָ֑יִם. לְאַחַר שֶׁנּוֹלְדוּ [לוֹ] שְׁנֵי בָנִים וּבַת אַחַת אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹשֵׁעַ לֹא הָיָה לְךָ לִלְמוֹד מִמֹּשֶׁה רַבָּךְ שֶׁכֵּיוָן שֶׁדִּבַּרְתִּי עִמּוֹ פֵּירַשׁ מִן הָאִשָּׁה אַף אַתָּה בְּדוֹל עַצְמְךָ מִמֶּנָּה אָמַר לוֹ רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יֵשׁ לִי בָּנִים מִמֶּנָּה וְאֵין אֲנִי יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ וְלֹא לְגָרְשָׁהּ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמָה אַתָּה שֶׁאִשְׁתְּךָ זוֹנָה וּבָנֶיךָ [בְּנֵי] זְנוּנִים וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ אִם שֶׁלְּךָ הֵן אִם שֶׁל אֲחֵרִים הֵן כָּךְ. יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵן בָּנַי בְּנֵי בְּחוּנַי בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב אֶחָד מֵאַרְבָּעָה קִנְיָנִין שֶׁקָּנִיתִי בְּעוֹלָמִי. תּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד דִּכְתִיב יְֽהֹוָ֗ה קָ֭נָנִי רֵאשִׁ֣ית דַּרְכּ֑וֹ. שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד דִּכְתִיב קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד דִּכְתִיב הַר־זֶ֗֝ה קָנְתָ֥ה יְמִינֽוֹ. יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד דִּכְתִיב עַם־ז֥וּ קָנִֽיתָ. וְאַתָּה אָמַרְתָּ הַעֲבִירֵם בְּאוּמָּה אַחֶרֶת. כֵּיוָן שֶׁיָּדַע שֶׁחָטָא עָמַד לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמוֹ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמְךָ בַּקֵּשׁ רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁגָּזַרְתִּי עֲלֵיהֶם שָׁלֹשׁ גְּזֵירוֹת בַּעֲבוּרֶךָ. עָמַד וּבִקֵּשׁ רַחֲמִים וּבִטֵּל גְּזֵירָה וְהִתְחִיל לְבָרְכָן שֶׁנֶּאֱמַר וְֽ֠הָיָ֠ה מִסְפַּ֤ר בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם וְגוֹ׳ וְֽ֠הָיָ֠ה בִּמְק֞וֹם אֲשֶׁר־יֵאָמֵ֤ר לָהֶם֙ לֹא־עַמִּ֣י אַתֶּ֔ם יֵאָמֵ֥ר לָהֶ֖ם בְּנֵ֥י אֵֽל־חָֽי. וְ֠נִקְבְּצ֠וּ בְּנֵֽי־יְהוּדָ֤ה וּבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ יַחְדָּ֔ו וְגוֹ׳ וּזְרַעְתִּ֤יהָ לִּי֙ בָּאָ֔רֶץ וְרִחַמְתִּ֖י אֶת־לֹ֣א רֻחָ֑מָה וְאָמַרְתִּ֤י לְלֹֽא־עַמִּי֙ עַמִּי־אַ֔תָּה: (פסחים פז:)

826

827אַשְׁרֵ֤י ׀ הַגֶּ֣בֶר אֲשֶׁר־תְּיַסְּרֶ֣נּוּ יָּ֑הּ וּֽמִתּוֹרָתְךָ֥ תְלַמְּדֶֽנּוּ׃ אָמַר רִבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן: מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ״ אַל תִּקְרֵי ״תְלַמְּדֶנּוּ״, אֶלָּא תְלַמְּדֵנוּ. דָּבָר זֶה מִתּוֹרָתְךָ תְּלַמְּדֵנוּ. יחקַל וָחוֹמֶר מִשֵּׁן וָעַיִן. מַה שֵּׁן וָעַיִן שֶׁהֵן אֶחָד מֵאֵבָרָיו שֶׁל אָדָם עֶבֶד יוֹצֵא בָּהֶן לְחֵרוּת, יִסּוּרִין שֶׁמְּמָרְקִין כׇּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם לֹא כָּל שֶׁכֵּן: (ברכות ה.)

827

828ואח״כ יאמר בקשה זו:

828

829יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּעֲשֶׁה לְמַֽעַן רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ וּלְמַֽעַן לימוד קל וחומר אשר אמרתי, וּלְמַֽעַן מדת אל שהיא מדה הראשונה משלש עשרה מדות רחמים. וּלְמַֽעַן תפלת משה עבדך שהתפלל ואמר לְפָנֶֽיךָ:

829

830אֵ֕ל נָ֛א רְפָ֥א נָ֖א לָֽהּ

830

831ולמען סוד התפילה הזאת ושמות הקודש הָרְמוּזִים בה ומצורפים בה, תָּחוּס וְתַחְמוֹל וּתְרַחֵם על עבדך (פב״פ) ותרפאהו רְפוּאָה שְׁלֵמָה רְפוּאַת הַנֶּֽפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, והעלה אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לכל תחלואיו ולכל מכותיו, ותתן לו כח ובריאות וחוזק ואומץ בכל איבריו וגידיו, ותרחמהו ותחייהו חיים ארוכים טובים ומתוקנים ותברכהו לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם כִּי אֵל רוֹפֵא רַחְמָן וְנֶֽאֱמָן אָֽתָּה. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

831

832וטוב שיעשה למוד הנז״ל ובקשה הנז״ל בעת רצון ובעמוד השחר, וככה יעשה גם בעבור חולי העינים, ויש עוד סגולה להטיף טפין של מים בתוך הכלי, ויכוין כנגד אותיות אֵ֕ל נָ֛א רְפָ֥א נָ֖א לָֽהּ שהם י״א אותיות בנקודותיהם, ואח״כ יאמר בקשה על זה ואח״כ ישתה החולה את המים ההם, ולא זכרתי זה כאן כי יבא במ״א בעזה״י:

832

833למלבושים חדשים

833

834כשילבש האדם בגד חדש, קודם שילבשנו ויברך עליו יאחזנו בידו ויאמר בקשה זו:

834

835מודה אני לְפָנֶֽיךָ ה׳ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, כי אתה הנותן לנו כח לעשות חיל, ואתה המשגיח עלינו בעין חמלתך, ומשפיע לנו טובה וברכה, ונותן לנו כח להביא סיפוק צרכינו וצרכי בני ביתנו באכילה ושתיה ומלבוש, וכל צרכי גופינו. ואתה המחיה אותנו ושומר בריאות גופינו ונפשנו. וְנִסֶּֽיךָ שֶׁבְּכָל־יוֹם עִמָּֽנוּ, נִפְלְאוֹתֶֽיךָ וְטֽוֹבוֹתֶֽיךָ בְּכָל עֵת אתנו. הַטּוֹב כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ, הַמְּרַחֵם כִּי לֹא תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ, ואתה בטובך נתת לי הבגד הזה ללבוש:

835

836יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שתשכן על המלבוש הזה אור קדושה וטהרה, ובכל עת אשר אלבוש המלבוש הזה, יהיה עלי בשמחה ובטוב לבב ושלום וברכה והצלחה, ורפואה וחדוה וצהלה וברוב טובך ובגודל חסדך יאירו בי שלש מאות ושבעים ושמנה אורות אשר בפנים העליונים שהם עולים כמספר מלבוש שֶׁהוּא מספר או״ר פניא״ל ואהיה מוקף תמיד באור המקיף הקדוש:

836

837שׂ֧וֹשׂ אָשִׂ֣ישׂ בַּֽיהֹוָ֗ה תָּגֵ֤ל נַפְשִׁי֙ בֵּֽאלֹהַ֔י כִּ֤י הִלְבִּישַׁ֙נִי֙ בִּגְדֵי־יֶ֔שַׁע מְעִ֥יל צְדָקָ֖ה יְעָטָ֑נִי כֶּֽחָתָן֙ יְכַהֵ֣ן פְּאֵ֔ר וְכַכַּלָּ֖ה תַּעְדֶּ֥ה כֵלֶֽיהָ׃

837

838כׇּל־כְּבוּדָּ֣ה בַת־מֶ֣לֶךְ פְּנִ֑ימָה מִֽמִּשְׁבְּצ֖וֹת זָהָ֣ב לְבוּשָֽׁהּ׃

838

839עֹז־וְהָדָ֥ר לְבוּשָׁ֑הּ וַ֝תִּשְׂחַ֗ק לְי֣וֹם אַחֲרֽוֹן׃

839

840וּמׇרְדֳּכַ֞י יָצָ֣א ׀ מִלִּפְנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ בִּלְב֤וּשׁ מַלְכוּת֙ תְּכֵ֣לֶת וָח֔וּר וַעֲטֶ֤רֶת זָהָב֙ גְּדוֹלָ֔ה וְתַכְרִ֥יךְ בּ֖וּץ וְאַרְגָּמָ֑ן וְהָעִ֣יר שׁוּשָׁ֔ן צָהֲלָ֖ה וְשָׂמֵֽחָה׃ לַיְּהוּדִ֕ים הָֽיְתָ֥ה אוֹרָ֖ה וְשִׂמְחָ֑ה וְשָׂשֹׂ֖ן וִיקָֽר׃

840

841ואח״כ יברך עליו שהחיינו בכונה ובשמחה וילבשנו בשמחה ובטוב לבב:

841

842ליום המילה

842

843אם ידע האדם באיזה יום נכנס בבריתו של אברהם אע״ה, אז יזהר בכל שנה ושנה לומר באותו היום בקשה זו, וזה תוארה:

843

844רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶֽיךָ כי כהַיּוֹם הַזֶּה שֶׁהוּא יום (פ׳) לחודש (פ׳) שֶׁהוּא היה יום שמיני ללידתי נכנסתי בבריתו של אברהם אָבִינוּ עליו השלום, בשנה הראשונה שנולדתי בה, וקיים בי עבדך אבי מצות מילה ופריעה (ע״י שליח) כאשר צוית אותנו בְּתוֹרָֽתְךָֽ הַקְּדוֹשָׁה, ונתגלה הכלי השלישי של היסוד האמיתי הנקרא קודש קדשים, ויצא אורו, ונתבטלה אחיזת החיצונים ונתחברו שמונה ושבעים אורות החסדים עם שמונה ושבעים אורות הגבורות ונתמתקו אורות הגבורות באורות החסדים:

844

845אָֽנָּֽא ה׳ לְמַֽעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וּלְמַֽעַן רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ תעזרני ותסייעני לשמור אות ברית קודש אשר חתמת בבשרנו, ותצילני מכל חטא ומכשול ומכל הרהורים רעים ומחשבות פגומות ותצילני מִכָּל־מִינֵי פגם הברית הן בְּמַחֲשָׁבָה הן בדבור הן במעשה הן בחוש הריאות, הן בחוש השמיעה, הן בשאר חושים. ובכולם אהיה טהור בקדושת הברית בלי שום פגם והרהור רע כלל. ותזכני שאתגבר על יצה״ר, ותהיה מחשבתי קשורה ודבוקה בקדושתך תמיד, כי ברחמיך הרבים בחרת בנו מכל האומות ורוממתנו מכל הלשונות, והבדלת אותנו מכל טומאותיהם ומכל תועבותיהם, וְכַכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: אַבְדִּ֥ל אֶתְכֶ֛ם מִן־הָֽעַמִּ֖ים לִהְי֥וֹת לִֽי:

845

846נוֹדֶה לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ עַל שֶׁהִנְחַֽלְתָּ לַאֲבוֹתֵֽינוּ, אֶֽרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה בְּרִית וְתוֹרָה חַיִּים וּמָזוֹן, עַל שֶׁהוֹצֵאתָֽנוּ מֵאֶֽרֶץ מִצְרַֽיִם, וּפְדִיתָֽנוּ מִבֵּית עֲבָדִים, וְעַל בְּרִֽיתְךָֽ שֶׁחָתַֽמְתָּ בִּבְשָׂרֵֽנוּ, וְעַל תּוֹרָֽתְךָֽ שֶׁלִּמַּדְתָּֽנוּ, וְעַל חֻקֵּי רְצוֹנָךְ שֶׁהוֹדַעְתָּֽנוּ, וְעַל חַיִּים וּמָזוֹן שֶׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָֽנוּ:

846

847אָֽנָּֽא ה׳. לֵ֣ב טָ֭הוֹר בְּרָא־לִ֣י אֱלֹהִ֑ים וְר֥וּחַ נָ֝כ֗וֹן חַדֵּ֥שׁ בְּקִרְבִּֽי׃ ותמשוך עלי מחשבות קדושות וטהורות זכות ונכונות וְיִהְיֶה לי לב שמח בעבודתך תמיד ותעזרני על דבר כבוד שמך מעתה ועד עולם אמן. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

847

848לימוד ליארצייט

848

849יזהר האדם בתענית של יום יאר צייט ויקבלנו אחר מנחה מבעוד יום ויאמר הקבלה בנוסח זה:

849

850רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶֽיךָ כי ביום מחר שֶׁהוּא יום פ׳ לחודש פ׳ נפטר עבדך אבי פ׳ (נפטרה אמתך אמי פ׳) מֵעוֹלָם הַזֶּה ברצונך אלהי השמים והארץ אשר בידך נפש כל חי, ועתה הנני מְקַבֵּל עָלַי להתענות לְפָנֶֽיךָ לְמָחָר מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכוֹכָבִים, כאשר תקנו עבדיך חכמי יִשְׂרָאֵל להתענות לְפָנֶֽיךָ הבן ביום הפטירה של אביו (אמו). וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שתתן לי כח ויכולת להתענות לְפָנֶֽיךָ כראוי, וְיַעֲלֶה לְפָנֶֽיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בתענית זה וְיִהְיֶה חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה מִעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי שמתמעט בְּתַעֲנִיתִי למחר כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּיו עַל־גַּבֵּי מִזְבַּחֲךָ הקדוש, וְתִרְצֵנִי ברחמיך הרבים, ותחוס ותחמול על נר״ן של עבדך אבי (אמתך מ׳) פ׳ ויבא זכרונו (זכרונה) לְפָנֶֽיךָ לברכה וטובה ולשלום, ותלוה אליו השלובה ועל משכבו יהיה שלום ותבטל כח כל המקטרגים, ותסתום פה כל המשטינים, ותגביר חסדיך על מדת הדין ויתמתקו הגבורות הקשות עַל־יְדֵי פלא העליון אשר הוא חסדים גדולים ורחמים גמורים. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

850

851בליל יאר צייט ישתדל ללמוד תרי״ג מצות וגם ילמוד זוהר פ׳ ויקהל דף ר״ט ע״א בפלגות ליליא קם רבי אבא וכו׳ עד דף רי״ד ע״א ואח״כ ילמוד דברי הסבא דמשפטים, ואח״כ ילמוד בסדר זרעים פרק א׳ דמעשר שני המתחיל מעשר שני אין מוכרים אותו, ובסדר נשים יבמות פרק ט׳ המתחיל יש מותרות לבעליהן, ובסדר נזיקין שבועות פרק ח׳, המתחיל ארבעה שומרין הן, ובסדר קדשים זבחים פרק ה׳ המתחיל איזהו מקומן של זבחים, ומעילה פרק ב׳ המתחיל חטאת העוף, ובסדר טהרות נגעים פרק ג׳ המתחיל הכל מיטמאין בנגעים, והרי הם ששה פרקים שאין בהם מחלוקת, אך פרק איזהו מקומן ילמוד לבסוף:

851

852וקודם הלימוד בלילה יאמר

852

853הנה אנכי מוכן לִלְמוֹד תּוֹרָה וסתרי תורה ומשנה, ואני מכוין לזכות בלימוד זה לנר״ן של פב״פ אשר נפטר מֵעוֹלָם הַזֶּה כהַיּוֹם הַזֶּה שֶׁהוּא יום פ׳ לחודש פ׳ בִּרְצוֹן אֱלֹהֵי הַשָּׁמַֽיִם וְהָאָרֶץ. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שבזכות תּֽוֹרָתֶֽךָ הַקְּדוֹשָׁה וסודותיה תתמלא רחמים על נר״ן של עבדך פב״פ. והיו למאורות לאור באור החיים, בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ תָּמִיד גָּמְלֵם. יִ֭רְוְיֻן מִדֶּ֣שֶׁן בֵּיתֶ֑ךָ וְנַ֖חַל עֲדָנֶ֣יךָ תַשְׁקֵֽם׃ ותבטל כח כל המקטרגים ותסתום פה כל המשטינים, ותגביר חסדיך על מדת הדין ויתמתקו הגבורות הקשות עַל־יְדֵי פלא העליון אשר הוא חסדים גדולים ורחמים גמורים. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

853

854וביום מדר הלמוד הוא כך, תחלת הכל יקרא תנ״ך הנדפס בקריאי מועד לליל חג השבועות, ורק עתה פרשת ויחי, ופרשת וזאת הברכה יקראם כולם, ואח״כ ילמוד המשניות הנדפסים בקריאי מועד לליל חג השבועות ואחר המשניות הנזכר ילמוד ברייתא דרבי ישמעאל בשלש עשרה מדות התורה נדרשת, ואח״כ ברייתא דפרק ששי דאבות רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ואח״כ ילמוד אדרא זוטא:

854

855תפלה אחר הלימוד בלילה וביום:

855

856יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּעֲשֶׁה לְמַֽעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הרמוז בפסוק יְהֹוָ֥ה אֲדֹנֵ֑ינוּ מָה־אַדִּ֥יר שִׁ֝מְךָ֗ בְּכׇל־הָאָֽרֶץ׃ וּלְמַֽעַן זכות אברהם אוהביך האחוז במדת החסד, וּלְמַֽעַן זכות יצחק עקדך האחוז במדת הגבורה, וּלְמַֽעַן זכות יעקב תמימך האחוז במדת התפארת, וּלְמַֽעַן זכות משה נביאך האחוז במדת הנצח. וּלְמַֽעַן זכות אהרן כהנך האחוז במדת ההוד, וּלְמַֽעַן זכות יוסף צדיקך האחוז במדת היסוד, וּלְמַֽעַן זכות דוד משיחך האחוז במדת הַמַּלְכוּת, וְתָּחוּס וְתַחְמוֹל וּתְרַחֵם ותשפיע שפע רב, ותאיר להם אור גדול לְנֶֽפֶשׁ רֽוּחַ וּנְשָׁמָה של עבדך אבי פב״פ (של אמתך אמי פב״פ) ותאיר להם בפנים מאירות בְּאוֹר־פְּנֵי־מֶ֥לֶךְ חַיִּ֑ים:

856

857ולמען תּֽוֹרָתֶֽךָ הַקְּדוֹשָׁה ושמות הקודש הָרְמוּזִים בכל מה שקריתי היום, וּלְמַֽעַן הקדישים שאמרנו היום, תבטל כל המקטרגים והמשטינים, ויעמדו מליצי יושר כָּל־נְפָשׁוֹת רוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת של הצדיקים אשר מן אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה, וכל מלאכיך מלאכי השרת להמליץ טוב על נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה של עבדך אבי פב״פ (של אמתך אמי פב״פ) ותשכנם במשכנות מבטחים במְנוּחַת שָׁלוֹם הַשְׁקֵט וָבֶטַח, וימשך להם אור החיים וטוב העליון מן שמן העליון הנמשך ואינו נפסק לעולם והוא בתוך חָכְמָה העליונה והוא מבוע ומקור החיים להוציא חיים לאילן העליון ולהאיר הנרות, כַּכָּתוּב כִּֽי־עִ֭מְּךָ מְק֣וֹר חַיִּ֑ים נִרְאֶה־אֽוֹר׃ ויתעוררו רחמים דעתיק דעתיקין אשר הם נקראים רחמים גדולים כַּכָּתוּב וּבְרַחֲמִ֥ים גְּדֹלִ֖ים אֲקַבְּצֵֽךְ, רחמים דעתיק יומין, יְהֹוָ֗ה פׇּֽעׇלְךָ֙ בְּקֶ֤רֶב שָׁנִים֙ חַיֵּ֔יהוּ, בְּרֹ֖גֶז רַחֵ֥ם תִּזְכּֽוֹר. הוא חסד עליון של עתיק יומין אשר בו מתעוררים הרחמים לכל:

857

858אל מלא רחמים הגדל חסדך על נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה של עבדך אבי פב״פ (של אמתך אמי פב״פ) וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה, וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע, וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זכרונם לְפָנֶֽיךָ, לִפְלֵיטָה, לְטוֹבָה, לְחֵן, לְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְשָׁלוֹם וברחמיך הרבים תגדיל חסדיך עליהם. ותמתיק גבורתך עליהם. ותפאר תפארתך עליהם ותנעים נצחך עליהם ותפרוס הודך והדרך עליהם. ותאיר ברית שלומך עליהם ותגלה מלכותך עליהם. ותושיבם בסתר עליון ובצל שדי יתלוננו ולקץ הימים תעמידם. ומנחל עדניך תשקם ובצרור החיים תצרור נשמתם ותשים כבוד מנוחתם, ותלוה אליהם השלום, ותפתח להם שערי אור שבעת הימים. שערי באר מים חיים. שערי גמילות חסדים טובים. שערי דרור. שערי היכלות עליונים. שערי ועד טוב. שערי זוהר הרקיע. שערי חדרים מלאים כל הון יקר ונעים. שערי טובה. שערי ירושלים העליונה. שערי כבוד, שערי ליבון. שערי מקור חיים. שערי נהר שלום. שערי סוכה העליונה, שערי עץ החיים. שערי פנים מאירות, שערי צרור החיים, שערי קירון פנים, שערי רצון, שערי שביל העליון, שערי תקוה טובה. וּתְקַיֵּם בהם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: וְנָחֲךָ֣ יְהֹוָה֮ תָּמִיד֒ וְהִשְׂבִּ֤יעַ בְּצַחְצָחוֹת֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְעַצְמֹתֶ֖יךָ יַחֲלִ֑יץ וְהָיִ֙יתָ֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וּכְמוֹצָ֣א מַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְכַזְּב֖וּ מֵימָֽיו׃ יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

858

859לימוד לטיול

859

860כשיצא האדם לטייל חוץ לעיר בשדה לשאוף אויר צח וישב בשדה לנוח, טוב לומר קודם שיתעורר לקום

860

861הַ֥לְלוּיָ֨הּ ׀ אוֹדֶ֣ה יְ֭הֹוָה בְּכׇל־לֵבָ֑ב בְּס֖וֹד יְשָׁרִ֣ים וְעֵדָֽה׃ גְּ֭דֹלִים מַעֲשֵׂ֣י יְהֹוָ֑ה דְּ֝רוּשִׁ֗ים לְכׇל־חֶפְצֵיהֶֽם׃ הוֹד־וְהָדָ֥ר פׇּעֳל֑וֹ וְ֝צִדְקָת֗וֹ עֹמֶ֥דֶת לָעַֽד׃ זֵ֣כֶר עָ֭שָׂה לְנִפְלְאוֹתָ֑יו חַנּ֖וּן וְרַח֣וּם יְהֹוָֽה׃ טֶ֭רֶף נָתַ֣ן לִירֵאָ֑יו יִזְכֹּ֖ר לְעוֹלָ֣ם בְּרִיתֽוֹ׃ כֹּ֣חַ מַ֭עֲשָׂיו הִגִּ֣יד לְעַמּ֑וֹ לָתֵ֥ת לָ֝הֶ֗ם נַחֲלַ֥ת גּוֹיִֽם׃ מַעֲשֵׂ֣י יָ֭דָיו אֱמֶ֣ת וּמִשְׁפָּ֑ט נֶ֝אֱמָנִ֗ים כׇּל־פִּקּוּדָֽיו׃ סְמוּכִ֣ים לָעַ֣ד לְעוֹלָ֑ם עֲ֝שׂוּיִ֗ם בֶּאֱמֶ֥ת וְיָשָֽׁר׃ פְּד֤וּת ׀ שָׁ֘לַ֤ח לְעַמּ֗וֹ צִוָּֽה־לְעוֹלָ֥ם בְּרִית֑וֹ קָד֖וֹשׁ וְנוֹרָ֣א שְׁמֽוֹ׃ רֵ֘אשִׁ֤ית חׇכְמָ֨ה ׀ יִרְאַ֬ת יְהֹוָ֗ה שֵׂ֣כֶל ט֭וֹב לְכׇל־עֹֽשֵׂיהֶ֑ם תְּ֝הִלָּת֗וֹ עֹמֶ֥דֶת לָעַֽד׃

861

862מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד הָב֣וּ לַ֭יהֹוָה בְּנֵ֣י אֵלִ֑ים הָב֥וּ לַ֝יהֹוָ֗ה כָּב֥וֹד וָעֹֽז׃ הָב֣וּ לַ֭יהֹוָה כְּב֣וֹד שְׁמ֑וֹ הִשְׁתַּחֲו֥וּ לַ֝יהֹוָ֗ה בְּהַדְרַת־קֹֽדֶשׁ׃ ק֥וֹל יְהֹוָ֗ה עַל־הַ֫מָּ֥יִם אֵֽל־הַכָּב֥וֹד הִרְעִ֑ים יְ֝הֹוָ֗ה עַל־מַ֥יִם רַבִּֽים׃ קוֹל־יְהֹוָ֥ה בַּכֹּ֑חַ ק֥וֹל יְ֝הֹוָ֗ה בֶּהָדָֽר׃ ק֣וֹל יְ֭הֹוָה שֹׁבֵ֣ר אֲרָזִ֑ים וַיְשַׁבֵּ֥ר יְ֝הֹוָ֗ה אֶת־אַרְזֵ֥י הַלְּבָנֽוֹן׃ וַיַּרְקִידֵ֥ם כְּמוֹ־עֵ֑גֶל לְבָנ֥וֹן וְ֝שִׂרְיֹ֗ן כְּמ֣וֹ בֶן־רְאֵמִֽים׃ קוֹל־יְהֹוָ֥ה חֹצֵ֗ב לַהֲב֥וֹת אֵֽשׁ׃ ק֣וֹל יְ֭הֹוָה יָחִ֣יל מִדְבָּ֑ר יָחִ֥יל יְ֝הֹוָ֗ה מִדְבַּ֥ר קָדֵֽשׁ׃ ק֤וֹל יְהֹוָ֨ה ׀ יְחוֹלֵ֣ל אַיָּלוֹת֮ וַֽיֶּחֱשֹׂ֢ף יְעָ֫ר֥וֹת וּבְהֵיכָל֑וֹ כֻּ֝לּ֗וֹ אֹמֵ֥ר כָּבֽוֹד׃ יְ֭הֹוָה לַמַּבּ֣וּל יָשָׁ֑ב וַיֵּ֥שֶׁב יְ֝הֹוָ֗ה מֶ֣לֶךְ לְעוֹלָֽם׃ יְֽהֹוָ֗ה עֹ֭ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן יְהֹוָ֓ה ׀ יְבָרֵ֖ךְ אֶת־עַמּ֣וֹ בַשָּׁלֽוֹם׃

862

863הַ֥לְלוּיָ֨הּ ׀ הַֽלְל֣וּ אֶת־יְ֭הֹוָה מִן־הַשָּׁמַ֑יִם הַֽ֝לְל֗וּהוּ בַּמְּרוֹמִֽים׃ הַֽלְל֥וּהוּ כׇל־מַלְאָכָ֑יו הַ֝לְל֗וּהוּ כׇּל־צְבָאָֽו׃ הַֽ֭לְלוּהוּ שֶׁ֣מֶשׁ וְיָרֵ֑חַ הַֽ֝לְל֗וּהוּ כׇּל־כּ֥וֹכְבֵי אֽוֹר׃ הַֽ֭לְלוּהוּ שְׁמֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם וְ֝הַמַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר ׀ מֵעַ֬ל הַשָּׁמָֽיִם׃ יְֽ֭הַלְלוּ אֶת־שֵׁ֣ם יְהֹוָ֑ה כִּ֤י ה֖וּא צִוָּ֣ה וְנִבְרָֽאוּ׃ וַיַּעֲמִידֵ֣ם לָעַ֣ד לְעוֹלָ֑ם חׇק־נָ֝תַ֗ן וְלֹ֣א יַעֲבֽוֹר׃ הַֽלְל֣וּ אֶת־יְ֭הֹוָה מִן־הָאָ֑רֶץ תַּ֝נִּינִ֗ים וְכׇל־תְּהֹמֽוֹת׃ אֵ֣שׁ וּ֭בָרָד שֶׁ֣לֶג וְקִיט֑וֹר ר֥וּחַ סְ֝עָרָ֗ה עֹשָׂ֥ה דְבָרֽוֹ׃ הֶהָרִ֥ים וְכׇל־גְּבָע֑וֹת עֵ֥ץ פְּ֝רִ֗י וְכׇל־אֲרָזִֽים׃ הַחַיָּ֥ה וְכׇל־בְּהֵמָ֑ה רֶ֗֝מֶשׂ וְצִפּ֥וֹר כָּנָֽף׃ מַלְכֵי־אֶ֭רֶץ וְכׇל־לְאֻמִּ֑ים שָׂ֝רִ֗ים וְכׇל־שֹׁ֥פְטֵי אָֽרֶץ׃ בַּחוּרִ֥ים וְגַם־בְּתוּל֑וֹת זְ֝קֵנִ֗ים עִם־נְעָרִֽים׃ יְהַלְל֤וּ ׀ אֶת־שֵׁ֬ם יְהֹוָ֗ה כִּֽי־נִשְׂגָּ֣ב שְׁמ֣וֹ לְבַדּ֑וֹ ה֝וֹד֗וֹ עַל־אֶ֥רֶץ וְשָׁמָֽיִם׃ וַיָּ֤רֶם קֶ֨רֶן ׀ לְעַמּ֡וֹ תְּהִלָּ֤ה לְֽכׇל־חֲסִידָ֗יו לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל עַ֥ם קְרֹב֗וֹ הַֽלְלוּיָֽהּ׃

863

864הַ֥לְלוּיָ֨הּ ׀ הַֽלְלוּ־אֵ֥ל בְּקָדְשׁ֑וֹ הַֽ֝לְל֗וּהוּ בִּרְקִ֥יעַ עֻזּֽוֹ׃ הַלְל֥וּהוּ בִגְבוּרֹתָ֑יו הַ֝לְל֗וּהוּ כְּרֹ֣ב גֻּדְלֽוֹ׃ הַ֭לְלוּהוּ בְּתֵ֣קַע שׁוֹפָ֑ר הַ֝לְל֗וּהוּ בְּנֵ֣בֶל וְכִנּֽוֹר׃ הַ֭לְלוּהוּ בְּתֹ֣ף וּמָח֑וֹל הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּמִנִּ֥ים וְעֻגָֽב׃ הַלְל֥וּהוּ בְצִלְצְלֵי־שָׁ֑מַע הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּֽצִלְצְלֵ֥י תְרוּעָֽה׃ כֹּ֣ל הַ֭נְּשָׁמָה תְּהַלֵּ֥ל יָ֗הּ הַֽלְלוּיָֽהּ׃

864

865ואח״כ יאמר פתיחת אליהו זכור לטוב, ופסוקים של אנא בכח, ויכוין לברר ניצוצי קדושה מן המקום ההוא, וכתבו המקובלים ז״ל לכך נאמר בגמרא על רבנן תנאי ואמוראי הוו שקלי ואזלי:

865

866לתענית הבכורות

866

867הבכורות צריכין להתענות בערב פסח בין בכור מאב בין בכור מאם כנודע, וצריך שיאמרו ביום י״ג אחר מנחה בקשה זו:

867

868רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶֽיךָ כי למחר הוא יום ארבעה עשר לחדש ניסן אשר בחודש הזה גאלת את אבותינו ממצרים ועשית שְׁפָטִים במצרים ובאלהיהם והרגת בכוריהם ונתת לנו את ממונם וקרעת לנו את הים. והנה עבדיך חכמי יִשְׂרָאֵל יסדו לנו ברוח קדשך אשר הופעת עליהם להתענות כל בכור בישראל ביום ארבעה עשר לחודש ניסן זכרון לחסדך הגדול אשר בכורי מצרים הרגת ובכורך יִשְׂרָאֵל גאלת. והנה אנכי עבדך בן אמתך אשר חמלת עלי וזכיתני ועשיתני בכור לאבי (לאמי) הנני מוכן להתענות למחר שֶׁהוּא יום ארבעה עשר לחודש ניסן אשר יסדו לנו חכמי יִשְׂרָאֵל, וְכַּאֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ בְּתוֹרָֽתְךָ עַל־יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדָךְ: לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל:

868

869וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שתתן לי כח ויכולת וחוזק ועזר ואומץ וסיוע להתענות לְפָנֶֽיךָ כראוי וְיַעֲלֶה לְפָנֶֽיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בתענית זה שאתענה בעזרתך, וְיִהְיֶה חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶֽיךָ מִעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי שֶׁנִּתְמָעֵט בְּתַעֲנִיתִי כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּיו עַל־גַּבֵּי מזבחך הקדוש, וְתִרְצֵנִי בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

869

870להשתטחות על קברי הצדיקים

870

871כשילך האדם על המצבה של הצדיק יאמר תחלה לימוד מקראות אלו:

871

872רְא֣וּ ׀ עַתָּ֗ה כִּ֣י אֲנִ֤י אֲנִי֙ ה֔וּא וְאֵ֥ין אֱלֹהִ֖ים עִמָּדִ֑י אֲנִ֧י אָמִ֣ית וַאֲחַיֶּ֗ה מָחַ֙צְתִּי֙ וַאֲנִ֣י אֶרְפָּ֔א וְאֵ֥ין מִיָּדִ֖י מַצִּֽיל׃ כִּֽי־אֶשָּׂ֥א אֶל־שָׁמַ֖יִם יָדִ֑י וְאָמַ֕רְתִּי חַ֥י אָנֹכִ֖י לְעֹלָֽם׃ אִם־שַׁנּוֹתִי֙ בְּרַ֣ק חַרְבִּ֔י וְתֹאחֵ֥ז בְּמִשְׁפָּ֖ט יָדִ֑י אָשִׁ֤יב נָקָם֙ לְצָרָ֔י וְלִמְשַׂנְאַ֖י אֲשַׁלֵּֽם׃ אַשְׁכִּ֤יר חִצַּי֙ מִדָּ֔ם וְחַרְבִּ֖י תֹּאכַ֣ל בָּשָׂ֑ר מִדַּ֤ם חָלָל֙ וְשִׁבְיָ֔ה מֵרֹ֖אשׁ פַּרְע֥וֹת אוֹיֵֽב׃ הַרְנִ֤ינוּ גוֹיִם֙ עַמּ֔וֹ כִּ֥י דַם־עֲבָדָ֖יו יִקּ֑וֹם וְנָקָם֙ יָשִׁ֣יב לְצָרָ֔יו וְכִפֶּ֥ר אַדְמָת֖וֹ עַמּֽוֹ׃ האזינו

872

873יְהֹוָ֖ה מֵמִ֣ית וּמְחַיֶּ֑ה מוֹרִ֥יד שְׁא֖וֹל וַיָּֽעַל׃ יְהֹוָ֖ה מוֹרִ֣ישׁ וּמַעֲשִׁ֑יר מַשְׁפִּ֖יל אַף־מְרוֹמֵֽם׃ מֵקִ֨ים מֵעָפָ֜ר דָּ֗ל מֵֽאַשְׁפֹּת֙ יָרִ֣ים אֶבְי֔וֹן לְהוֹשִׁיב֙ עִם־נְדִיבִ֔ים וְכִסֵּ֥א כָב֖וֹד יַנְחִלֵ֑ם כִּ֤י לַֽיהֹוָה֙ מְצֻ֣קֵי אֶ֔רֶץ וַיָּ֥שֶׁת עֲלֵיהֶ֖ם תֵּבֵֽל׃ רַגְלֵ֤י חֲסִידָו֙ יִשְׁמֹ֔ר וּרְשָׁעִ֖ים בַּחֹ֣שֶׁךְ יִדָּ֑מּוּ כִּי־לֹ֥א בְכֹ֖חַ יִגְבַּר־אִֽישׁ׃ יְהֹוָ֞ה יֵחַ֣תּוּ מְרִיבָ֗ו עָלָו֙ בַּשָּׁמַ֣יִם יַרְעֵ֔ם יְהֹוָ֖ה יָדִ֣ין אַפְסֵי־אָ֑רֶץ וְיִתֶּן־עֹ֣ז לְמַלְכּ֔וֹ וְיָרֵ֖ם קֶ֥רֶן מְשִׁיחֽוֹ׃ שמואל ב׳

873

874יִֽחְי֣וּ מֵתֶ֔יךָ נְבֵלָתִ֖י יְקוּמ֑וּן הָקִ֨יצוּ וְרַנְּנ֜וּ שֹׁכְנֵ֣י עָפָ֗ר כִּ֣י טַ֤ל אוֹרֹת֙ טַלֶּ֔ךָ וָאָ֖רֶץ רְפָאִ֥ים תַּפִּֽיל׃ וְנָחֲךָ֣ יְהֹוָה֮ תָּמִיד֒ וְהִשְׂבִּ֤יעַ בְּצַחְצָחוֹת֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְעַצְמֹתֶ֖יךָ יַחֲלִ֑יץ וְהָיִ֙יתָ֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וּכְמוֹצָ֣א מַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְכַזְּב֖וּ מֵימָֽיו׃ וּבָנ֤וּ מִמְּךָ֙ חׇרְב֣וֹת עוֹלָ֔ם מוֹסְדֵ֥י דוֹר־וָד֖וֹר תְּקוֹמֵ֑ם וְקֹרָ֤א לְךָ֙ גֹּדֵ֣ר פֶּ֔רֶץ מְשֹׁבֵ֥ב נְתִיב֖וֹת לָשָֽׁבֶת׃ אִם־תָּשִׁ֤יב מִשַּׁבָּת֙ רַגְלֶ֔ךָ עֲשׂ֥וֹת חֲפָצֶ֖ךָ בְּי֣וֹם קׇדְשִׁ֑י וְקָרָ֨אתָ לַשַּׁבָּ֜ת עֹ֗נֶג לִקְד֤וֹשׁ יְהֹוָה֙ מְכֻבָּ֔ד וְכִבַּדְתּוֹ֙ מֵעֲשׂ֣וֹת דְּרָכֶ֔יךָ מִמְּצ֥וֹא חֶפְצְךָ֖ וְדַבֵּ֥ר דָּבָֽר׃ אָ֗ז תִּתְעַנַּג֙ עַל־יְהֹוָ֔ה וְהִרְכַּבְתִּ֖יךָ עַל־בָּ֣מֳותֵי אָ֑רֶץ וְהַאֲכַלְתִּ֗יךָ נַחֲלַת֙ יַֽעֲקֹ֣ב אָבִ֔יךָ כִּ֛י פִּ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ ישעיה

874

875לָכֵן֩ הִנָּבֵ֨א וְאָמַרְתָּ֜ אֲלֵיהֶ֗ם כֹּה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ הִנֵּה֩ אֲנִ֨י פֹתֵ֜חַ אֶת־קִבְרֽוֹתֵיכֶ֗ם וְהַעֲלֵיתִ֥י אֶתְכֶ֛ם מִקִּבְרוֹתֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵל׃ וִידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֑ה בְּפִתְחִ֣י אֶת־קִבְרֽוֹתֵיכֶ֗ם וּבְהַעֲלוֹתִ֥י אֶתְכֶ֛ם מִקִּבְרוֹתֵיכֶ֖ם עַמִּֽי׃ וְנָתַתִּ֨י רוּחִ֤י בָכֶם֙ וִחְיִיתֶ֔ם וְהִנַּחְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם עַל־אַדְמַתְכֶ֑ם וִידַעְתֶּ֞ם כִּֽי־אֲנִ֧י יְהֹוָ֛ה דִּבַּ֥רְתִּי וְעָשִׂ֖יתִי נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ יחזקאל ל״ז

875

876מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לֹֽא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא׃ יָשׁ֣וּב יְרַחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כׇּל־חַטֹּאותָֽם׃ תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם׃ מיכה ז׳

876

877ואח״ך יאמר הסוד הזה השייך לצדיקים:

877

878לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל, הריני לומד בשבח הצדיקים. ויהי רצון שעל ידי לימוד זה שאני לומד ימשך נחת רוח להצדיק הזה הקבור פה. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:

878

879אמר רבינו יצחק לוריא אשכנזי ז״ל (שערוה״ק דט״ל ע״ב) הנה אין ספק שלא ידמה האדם כי הצדיקים בפטירתם והיותם שוכני עפר בטלים מן העבודה והיחוד ח״ו, כי הם מיחדים תמיד בסוד נפשם ורוחם ונשמתם העולות למעלה המיחדים חכמה עם בינה בסוד נשמתם. ותפארת עם מלכות בסוד רוחם, ומ״ן דירם בסוד נפשם. ומה גם בחצי הלילה שהקדוש ברוך הוא משתעשע בסוד רוחי הצדיקים אשר בג״ע כמבואר בזוהר, ולא עוד אלא שגם הם מזדווגים בג״ע ומולידים נפשות לגרים במבואר בפ׳ שלח לך (כריש דף קס״ח ע״ב) אלא שסוד עבודתם ויחודם בהיותם בחיים הולכים ומתחדשים ומוסיפין כח למעלה מדי יום ביום ומאירים באצילות אור לאין ערך בכל יום נוסף על חבירו:

879

880האמנם אחר פטירתם מיחדים כאשר כבר עשוהו בהיותם בחיים, וגם הם שהם מתפללים על החיים כנודע בזוהר (פ׳ שמות) כמו שמצינו שם באבות העולם שהם מתפללים על החיים, וכמבואר בגמרא (מציעא בעובדא ר״ח ובניו). ומבואר שם בספר הזוהר שאלמלא תפלת המתים לא היו החיים מתקיימים. ואחרי אשר הקדמתי לך שהם עובדים ומיחדים תמיד בסוד נפשם ורוחם ונשמתם למעלה בעולם העליון, הנה כאשר מיחד האדם היחוד העליון ויכוין לעשות כל יחוד כנגד הנוגע לו. הנוגע לנפש לנפש והנוגע לרוח לרוח, והנוגע לנשמה לנשמה, ויכוין לדבק נר״ן של הצדיק ההוא ביחודים אלו כל אחת בנוגע לו. וכן ידבק נפשו ורוחו ונשמתו בנר״ן של אותו הצדיק בשעת היחוד, אז בלי ספק תדבק נפשו בנפשו:

880

881והנה היחוד העליון של חו״ב הוא שם ההוי״ה בחכמה ושם אהיה בבינה ובהתחברם יחד כזה: י״א ה״ה ו״י ה״ה הוא זווג עליון, והשם המחברם הוא שם הוי״ה במלוי יודי״ן כזה יו״ד ה״י וי״ו ה״י והוא עולה בגי׳ ע״ב כמנין חסד, והוא חסד עלאה המזווג את הזווג העליון והוא הנקרא מזלא. וזה נעשה על ידי נשמת הצדיק העולה למעלה בבינה, ואולי שהוא מ״ן דבינה כאשר נבאר וז״ס כך עלה במחשבה: (מנחות כ״ט ע״ב)

881

882ואמנם תפארת ומלכות הם, שם ההוי״ה הוא בתפארת ושם אדני במלכות, ובהתחברם יחד כזה יהיה י״א ה״ד ו״נ ה״י והשם המחברם הוא שם הוי״ה במלוי אלפין כזה יו״ד ה״א וא״ו ה״א וזה נעשה על ידי הרוח של הצדיק ונפש הצדיק היא מ״ן דיליה:

882

883ועוד ביאר רבינו חיים ויטאל ז״ל בשם רבינו יצחק לוריא ז״ל בפסוק ומעיל קטן תעשה לו אמו (ש׳ הפסוקים), כשהצדיק נפטר מן והעולם הנר״ן שבו מצד עולם האצילות עולים בעולם האצילות והנשמה שלו מצד הבריאה עולה בג״ע העליון, והרוח שלו מצד עולם היצירה עולה בג״ע הארץ, ונפש דעשיה נשארת בכל בחינותיה על הקבר כל זמן שהבשר קיים, ואחר שנתעכל הבשר ונשארו העצמות לבדם אז גם הנפש עולה בג״ע הארץ. וההוא דאקרי הבלא דגרמי נשאר תמיד באינון גרמי דאשתארו בקברא כנז׳ בזוהר (ס׳ שלח לך). וביאור נפש זו וכוחותיה הענין הוא כי הנה כל בחינת העשיה אפילו רוח ונשמה חיה יחידה כולם נקראים נפש בכללות כנודע. האמנם הבחינות שהם מצד המוחין דגדלות שבעשיה אלו עולים למעלה אחר עיכול הבשר, אבל הבחינות שמצד אלהים דקטנות דעשיה הם הנקראים בשם הבלא דגרמי ורפ״ח ניצוצין, ואלו נשארים בקבר על העצמות עד תחיית המתים לפי שהמוחין אלו הם מבחינת קטנות, ולא עוד אלא שהם בחינת אלהים:

883

884והנה דע כי זה הבל דגרמי יש בו ב׳ בחינות שהם פנימיות המחובר בתוך הגרמי, ובחינת חיצוניות החופף על הגרמי ולא בתוכם, כי הבל דגרמי ה״ס הש״ך ניצוצין דנפקי מחכמה דהיינו אבא זהו מחובר חיבור גמור בעצמות אחר המיתה אך הנפש שהיא מצד אימא חופפת עליהם מלמעלה בסוד ונפשו עליו תאבל, עליו דייקא, כי גם אחר מיתה חופפת על העצמות ולא בתוכם כמו הבל דגרמי דאשתאר בחבורא גו גרמי. ואע״פ שבזוהר (דף ק״ע) אמר זה על הנפש הכונה הוא על הבל דגרמי עכ״ד ז״ל:

884

885בקשה על מצבה של הצדיק

885

886שלום עליך אדוני הצדיק, שלום לך ושלום על משכבך, שלום על נפשך הקדושה והטהורה, אשריך שזכית ללכת בדרכי יוצרך ולעבדו וליראה אותו. ועשית מצות ומעשים טובים, על כן גדול שכרך, והקב״ה יחיש תחייתך וימהר עמידתך. ונזכה ונחיה לראות פניך המאירים ומזהירים כזוהר הרקיע, וזכותך יעמוד לנו ותורתך מגן בעדנו, ותהיה נשמתך צרורה בצרור החיים והשלום את ה׳ אלהים:

886

887יַעְלְז֣וּ חֲסִידִ֣ים בְּכָב֑וֹד יְ֝רַנְּנ֗וּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָֽם׃ רַנְּנ֣וּ צַ֭דִּיקִים בַּֽיהֹוָ֑ה לַ֝יְשָׁרִ֗ים נָאוָ֥ה תְהִלָּֽה׃ א֭וֹר זָרֻ֣עַ לַצַּדִּ֑יק וּֽלְיִשְׁרֵי־לֵ֥ב שִׂמְחָֽה׃

887

888רבון העולמים ואדוני האדונים אב הרחמים, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶֽיךָ כי בשר אנחנו ואין בנו כח לכוין וליחד יחודי שמותיך הקדושים הראויים ליחד ולזווג בהשתטחות על קברי הצדיקים. וגם אין אתנו יודע שרשי היהודים וזווגי המדות הקדושות לדבקא נפשא בנפשא ורוחא ברוחא:

888

889על כן יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתִּהְיֶה חֲשׁוּבָה וּמְקוּבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶֽיךָ ביאתנו על קבר הצדיק הזה כְּאִלּוּ כִּוַּנְנוּ ויחדנו היהודים וזווגי המידות הקדושות בדבקות נפשא בנפשא ורוחא ברוחא להאציל עלינו רוח טהרה וקדושה, רוח דעת ויראת ה׳, ותתעורר נפש הצדיק הזה להתפלל עלינו. ותמליץ טוב בעדינו ויתעוררו הרחמים הגדולים לזכרנו בזכרון טוב לְפָנֶֽיךָ. ונזכה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה לְחֵן, לְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם:

889

890ויהא רעוא דתתער נפש הצדיק הזה ותהוי סלקא ואזלא ושאטא לגבי אבהן דמיכי חברון לאודעא להו צלותא ובעותא דאנא בעי ומצלי ומתחנן בהאי שעתא. ותתחבר ותתעטר בזכותא דאבהן ותעול בההוא פתחא דבג״ע. ואודעא לרוח, ורוח סליק ואתעטר ומודע לנשמה, ונשמה אודעא לקב״ה, וכולהו בעאן רחמי עלן, וחס קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עלן בגיניהון. ובגין זכותא דכלהו צדיקייא דזכו למידת כבוד דלעילא, וזכו לקשר קשרא עלאה. קשרא קדישא. קשרא דמהימנותא. וקב״ה יריק עלן ברכאן ממבועא דנחלא ויתקיימון גבן כולהו ברכאן בדיל שמיה רבא:

890

891אָֽנָּֽא ה׳ אָבִינוּ מלכנו, אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמָךְ הַגָּדוֹל וּלְמַֽעַן זכות אברהם יצחק ויעקב ומשה ואהרן ויוסף ודוד ופנחס ושלמה, וּלְמַֽעַן זכות כל הצדיקים והחסידים, וּלְמַֽעַן זכות הצדיק הזה, וְתָּחוּס וְתַחְמוֹל וּתְרַחֵם עלי ועל כל בית יִשְׂרָאֵל, ותחיינו חיים ארוכים טובים ומתוקנים, ותפרוש עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ, וְתַקְּנֵנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ, ותמלא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ, מֵעֹֽשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶֽיךָ, ותורנו הדרך הטוב אשר נלך בו והמעשה אשר נעשה:

891

892(ויוסיף לשאל על צרכיו ועל עניניו כאשר יחפוץ)

892

893ליום הז׳ של ז׳ ימי נקיים

893

894בסוף יום השביעי של שבעה נקיים תאמר האשה

894

895רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶֽיךָ שקיימתי מצותיך בשמירת ימי נידות וספרתי שבעה נקיים והנה בעתה אנכי מוכנת ומזומנת לקיים מצות הטבילה במים הכשרים כמצותיך אשר צויתני. והנה אנכי מקיימת מצוה זו לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בְּיִחוּדָא שְׁלִים, בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל, לְתַקֵּן שֹֽׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן. וְיַעֲלֶה לְפָנֶֽיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן:

895

896וכשם שאנכי מטהרת גופי מן הטומאה במים כן ברוב רחמיך וברוב חסדיך תטהר נפשי מכל טומאה וזוהמא. וְקַיֵּם בָּנוּ מִקְרָא וְזָרַקְתִּ֧י עֲלֵיכֶ֛ם מַ֥יִם טְהוֹרִ֖ים וּטְהַרְתֶּ֑ם. וְנֶאֱמַר מִקְוֵ֤ה יִשְׂרָאֵל יְהֹוָ֔ה:

896

897וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתִּהְיֶה השובה ומקובלת ורצויה לְפָנֶֽיךָ מצות שמירת ימי נדות ומצות ספירת שבעה ימים נקיים ומצות הטהרה והטבילה במים הכשרים לתקן את כל פגמינו ופגמי אדם וחוה ויתפרדו כל הסיגים מן הקדושה ונוגה כאור תהיה אל מקום הקודש:

897

898וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שתתן לי ולאישי כח ויכולת ועזר וסיוע לזווג שלנו ונזכה לבנים צדיקים חכמים ונבונים בתורה: אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א אָֽנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃ אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א אָֽנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

898

899תפלה קודם הזיווג

899

900האיש יתפלל קודם הזווג תפלה זו:

900

901לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל, הֲרֵֽינִי מוּכָן ומזומן לקיים מצות הזווג להזדווג עם אשתי לדבקא גופא בגופא וְכַכָּתוּב וְדָבַ֣ק בְּאִשְׁתּ֔וֹ וְהָי֖וּ לְבָשָׂ֥ר אֶחָֽד. לְתַקֵּן שֹֽׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן:

901

902וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שתתן לי ולאשתי כח ויכולת ועזר וסיוע והכנה בזווג זה להמשיך שפע רב וברכה ממקור העליון לכל העולמות הקדושים ולנפשינו רוחינו ונשמתינו וכשם שזכו רחל ולאה אשר בנו שתיהם את בית יִשְׂרָאֵל להוליד בנים צדיקים וחכמים ונבונים ותמימים וישרים וטובים כן תוליד לי אשתי בנים צדיקים חכמים ונבונים בריאים וחזקים ויזכו לזקנה ושיבה טובה ונשמח אני ואשתי בהם ובבניהם ובבני בניהם ויזכו לנשמה קדושה עליונה חצובה ממקום עליון:

902

903וכשם שעשית עזר וסיוע בזווג יעקב ולאה. כַּכָּתוּב וַיִּשְׁכַּ֥ב עִמָּ֖הּ בַּלַּ֥יְלָה הֽוּא. וַתַּהַר וַתֵּלֶד לֵאָה לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי. וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יִשָּׂשכָֽר. וזכה להיות הוא וזרעו חכמים ונבונים בתורה. כַּכָּתוּב וּמִבְּנֵ֣י יִשָּׂשכָ֗ר יוֹדְעֵ֤י בִינָה֙ לַֽעִתִּ֔ים. כן יהיה עתה עת רצון לְפָנֶֽיךָ ותעזרני ותסייעני בזווג זה שאני מזדווג ושוכב עם אשתי. וְיַעֲלֶה לְפָנֶֽיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:

903

904תיקון למי שחייב א׳ מד׳ מיתות בית דין

904

905יקבל עליו תענית יום אחד, וצריך שיקבלנו מבעוד יום, ויום התענית יבא לבהכנ״ס ויעמוד לפני שני בני אדם ותחלה יאמר וידוי אנא וכו׳ ובאות אלף יוסיף אכלנו בשר בחלב. אכלנו מאכלות אסורות. אכלנו בשר נבלות וטריפות. אכלנו בשר חזיר. ובשר בהמה טמאה. ובאות ח׳ יוסיף חללנו שם שמים בסתר ובגלוי חללנו שבתות ומועדי קודש. ובאות ע׳ יוסיף עברנו על כריתות ומיתות בית דין. עשינו השתחויה וכריעה לפני הצלמים עשינו כריעה והשתחויה כנגד שתי וערב. עברנו והסתכלנו בצלמי עבודה זרה. עשינו כמה מלאכות בשבת ויום טוב ויגמור הוידוי ואח״ך יאמר על חטא שאומרים ביוה״כ ביושר ע״ס א״ב, ולמפרע בסדר תשר״ק ואח״ך יעמוד ויאמר זאת הבקשה:

905

906הֲרֵֽינִי מוכן ומזומן לקבל עלי ארבעה מלקיות כל אחד ארבעים חסר אחד על כל אשר חטאתי עויתי פשעתי בשמות הקדושים ובספירות העליונים ובעולמות העליונות. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:

906

907רבונו של עולם אם חטאתי ופגמתי באות יוד של שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הויה ונתחייבתי בדינך הצדק סקילה. יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁיְּהֵא נחשב מלקות הראשון מן ארבעה מלקיות אלו במקום סקילה וְיִהְיֶה חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶֽיךָ כאלו נסקלתי בבית דין הגדול שבירושלים ותשוב אות ה׳ אחרונה של הויה אל אות וא״ו של שם הויה ושניהם יעלו אל אותיות י״ה של הוי״ה ביחודא שלים וְיַעֲלֶה לְפָנֶֽיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:

907

908ואם חטאתי ופגמתי באות ה׳ ראשונה של שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הויה ונתחייבתי בבית דינך הצדק שריפה. יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁיִּהְיֶה נחשב לְפָנֶֽיךָ מלקות השני מן ארבעה מלקיות אלו במקום שריפה וכאלו נשרפתי בבית דין הגדול שבירושלים וישובו ויתיחדו אותיות י״ה של הוי״ה ביחודא שלים ותעלה אות ה׳ אחרונה של הוי״ה אל אות וא״ו של שם הוי״ה ושניהם יחדיו יעלו מיין נוקבין אל אותיות י״ה וְיַעֲלֶה לְפָנֶֽיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:

908

909ואם חטאתי לְפָנֶֽיךָ ופגמתי באות וא״ו של שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הוי״ה ונתחייבתי הרג. יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁיִּהְיֶה נחשב לְפָנֶֽיךָ מלקות השליש מן ארבעה מלקיות אלו במקום הרג כאלו נהרגתי בבית דין הגדול שבירושלים ויתיחדו אותיות י״ה של שם הוי״ה עם אות וא״ו של הוי״ה וישוב אות וא״ו להתחבר עם ה׳ אחרונה של הוי״ה לתת לה אור מקיף וְיַעֲלֶה לְפָנֶֽיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:

909

910ואם חטאתי לְפָנֶֽיךָ ופגמתי באות ה׳ אחרונה של שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הוי״ה ונתחייבתי בדינך הצדק חנק. יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁיִּהְיֶה חשוב לְפָנֶֽיךָ מלקות הרביעי מן ארבעה מלקיות אלו במקום חנק כאלו נחנקתי בבית דין הגדול שבירושלים. וישוב אות וא״ו של שם הוי״ה להתחבר עם אות ה׳ אחרונה של שם הוי״ה והיו למאורות ט״ל אותיות דפשוט ומלא בט״ל שבכל אחד מן ארבעה מלקיות אלו וְיַעֲלֶה לְפָנֶֽיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הראויות לכוי.ן וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: שני פעמים.

910

911אחר כך ילקה אותו המלקה ארבעה מלקיות ובכל מלקות יכהו מנין ט״ל. והנלקה יתוודה בלחש ויבכה בעוד שהוא נלקה: אחר כך יעשה תקון ארבע מיתות בית דין וזה סדרן:

911

912יפשוט החוטא את בגדיו מראשו ועד רגליו ויתכסה בשק ויקשור אותו על גופו בחבל ואם לא נמצא לו שק ילבוש המכנסים בלבד יעמוד ויאמר.

912

913ריבונו של עולם אם חטאתי לְפָנֶֽיךָ ופגמתי באות יו״ד של שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הוי״ה וגם בטלתי מצות קריאת שמע התלויה בה וגם פגמתי באות אלף של שם אדנ״י ונתחייבתי בדינך הצדק סקילה הריני מְקַבֵּל עָלַי סקילה. וזה סדר הסקילה:

913

914יעמוד החוטא ויכה על לבו באבן שלש פעמים ויאמר חטאתי. עויתי. פשעתי. ואחר כך יגש איש אחד מאלו השנים ויזרוק עליו שלשה אבנים קטנים וחבירו השני אומר בקול רם ככה יעשה לאיש שהכעיס את בוראו אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה. וזה המכריז יאמר הכרזה זאת בעת שזה זורק את האבנים זה אחר זה. ואחר כך חוזר המכריז וזורק שלשה אבנים קטנים בזה אחר זה וחבירו יכריז ככה יעשה לאיש וגו׳ כנז״ל. ואחר כך יאמר זה החוטא המתייסר בקשה זו

914

915יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁיִּהְיֶה נחשב לְפָנֶֽיךָ כאלו נסקלתי עַל־יְדֵי אות אל״ף של שם אדנ״י בבית דין הגדול שבירושלים ותשוב אות ה׳ אחרונה של הוי״ה להתעורר ותעלה אל אות וא״ו של הוי״ה ושניהם יעלו מיין נוקבין אל אותיות י״ה של הוי״ה ויתיחדו ביחודא שלים. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:

915

916קודם שיעשה שרפה יאמר זה

916

917ריבונו של עולם אם חטאתי לְפָנֶֽיךָ ופגמתי באות ה׳ של שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הוי״ה. וגם בטלתי מצות התפלין שתלויה בה וגם פגמתי באות ד׳ של שם אדנ״י ונתחייבתי בדינך הצדק שריפה הריני מְקַבֵּל עָלַי שריפה ויעשה שריפה:

917

918וזה סדר השריפה מדליקין נר של שעוה ויבא אחד מאלו השני אנשים העומדים אצלו ויקח הנר של שעוה ויטיף על בשר זרועו הימיני ארבעה טיפות צורת שני צרי כזה :: ויבא האיש השני גם כן ויטיף על בשר זרועו השמאלי ארבעה טיפין כנז״ל ובעת שמטיף האחד אז השני יאמר בקול רם

918

919ככה יעשה לאיש שהכעיס את בוראו. אוי לנו מיום הדין. אוי לנו מיום התוכחה. וזה החוטא המתיסר צועק בקול מר אך אך אך אך ארבעה פעמים

919

920וכשחוזר האיש השני להטיף מן הנר יכריז חבירו הראשון כנז״ל וגם כן החוטא יצעק כנז״ל ואחר כך יאמר החוטא

920

921יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁיְּהֵא נחשב לְפָנֶֽיךָ כאלו נשרפתי בבית דין הגדול שבירושלים עַל־יְדֵי אות ד׳ של שם אדנ״י ויתייחדו אותיות י״ה של שם הוי״ה ביחודא שלים ותעלה אות ה אחרונה של הוי״ה אל אות וא״ו של שם הוי״ה וְיַעֲלֶה לְפָנֶֽיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הראיות לכוין. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: שני פעמים.

921

922קודם שיעשה זכר להרג יאמר זה

922

923רבונו של עולם אם חטאתי לְפָנֶֽיךָ ופגמתי באות וא״ו של שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הוי״ה וגם בטלתי מצות ציצית התלויה בה. וגם פגמתי באות נו״ן של שם אדנ״י ונתחייבתי בדינך הצדק הרג הריני מְקַבֵּל עָלַי הרג.

923

924וסדר ההרג הוא כך בעודו מלובש השק או המכנסים לבדו משכיבים אותו על חתיכת בגד שפורסין אותו לישיבה דהיינו זוליי או בצאט ותופסין בראשי זוליי שני בני אדם או ארבעה וסוחבים אותו שלשה פעמים הולכה והובאה ומכריז אחד מהם בקול רם ככה יעשה לאיש שהכעיס את בוראו אוי לנו מיום הדין. אוי לנו מיום התוכחה. והחוטא צועק ארבעה פעמים אוי אוי אוי אוי:

924

925ואחר כך יאמר

925

926יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁיְּהֵא נחשב לְפָנֶֽיךָ כאלו נהרגתי עַל־יְדֵי אות נו״ן של שם אדנ״י בבית דין הגדול שבירושלים וישובו ויתחיידו אותיות י״ה של שם הוי״ה עם אות וא״ו של שם הוי״ה להיות עליו המקיף. ואז אות וא״ו של הוי״ה יתחבר עם אות ה׳ אחרונה של הוי״ה לתת לה אור מקיף. ושם קדשך במילוי אלפין יו״ד ה״א וא״ו ה״א יאיר ברצונך בעולם היצירה ואל יהי מונע:

926

927קודם שיעשה זכר לחנק יאמר זה

927

928רבונו של עולם אם חטאתי לְפָנֶֽיךָ ופגמתי באות ה׳ אחרונה של שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הוי״ה. וגם בטלתי מצות התפלה. וגם פגמתי באות יו״ד של שם אדנ״י ונתחייבתי בדינך הצדק חנק, הריני מְקַבֵּל עָלַי חנק. ויעשה סדר החנק חונקין אותו אלו השני אנשים באזור אחד על גרונו כל אחד מהם תופס בצד אחד. ויכריז אחד מהם בקול רם ככה יעשה לאיש שהכעיס את בוראו. אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה. והחוטא צועק וְאוֹמֵר וי וי וי וי ארבעה פעמים:

928

929ואח״כ אומר

929

930יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁיִּהְיֶה חָשׁוּב וּמְרוּצֶה לְפָנֶֽיךָ כאלו נחנקתי עַל־יְדֵי אות יו״ד של שם אדני בב״ד הגדול שבירושלם, ויעלה אות וא״ו של שם הוי״ה להתחבר עם אות ה׳ ראשונה של שם הוי״ה שהיא אימא עלאה ושניהם יחדיו יעלו אל אות יו״ד של שם הוי״ה שֶׁהוּא אבא ותעלה ותתחבר עמהם אות ה׳ אחרונה של שם הוי״ה ויהי רצון שם קדשך במילוי ההי״ן יו״ד ה״ה ו״ו ה״ה יאיר ברצונך בעולם העשיה ואל יהי מונע:

930

931ועתה בַּעֲוֹנוֹתֵֽינוּ שנחרב בית המקדש ובטלו ארבעה מיתות בית דין יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁיִּהְיֶה נחשב לְפָנֶֽיךָ הקבלה ומסירה זו שקבלתי ומסרתי את עצמי לקבל ארבע מיתות כאלו נעשו בי בפועל בבית דין הגדול בירושלים לכפר על כל עונותי ופשעי לתקן כל העולמות שפגמתי. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: שלשה פעמים. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

931

932תקון לאדם השותה חלב חמורה

932

933(תקון זה נמצא בסוף הספר מתורגם בלשון הקודש)

933

934תלזם בידא תסעין קרש ותקול הל כלאם. (תעידא כ׳מסין נובה). אנא פ׳לאנה ואקפ׳ה קדאם כאלקי רב אלעאלמין ואסתקר עלא ד׳נבי אלדי אשרבתו חליב אל המארה אל נג׳ס: מן עקבא תקול:

934

935ואנא מתנדמי עלא כ׳טאייתי נדאמה כאמלי ומסתקימה מן כל קלבי ולם אעאווד אכ׳טא בכל כ׳טא לל אבד:

935

936ואנא לאזמא הל פ׳לוס בידי לאג׳ל אפ׳יך ביהום אצוואם אלד׳י לאזם אצומא טרף עדאלתי מן כל כ׳טא לאג׳ל עיפ׳ת נפ׳סי ורוחי ונשמתי ועיפ׳ת נפס׳י וג׳סדי. יא רבי בהל פ׳לוס אלד׳י ראייחה אנא אעטיהא לצדקה תחסבלי כאנהו צמתו אייאם אלד׳י אנא מלזומא אצום טרף תקון מאלי אלד׳י אכ׳טיתו ושרבתו כאם נובה ותג׳פ׳רלי דינבי אלד׳י שרבתו חליב אלחמארה אל נג׳ס. בטלבא יא רב לא תוואכ׳דני בטלבה יא רב תסאעדני אעמל רצ׳אתך, חן עליי אללה בפצ׳לך בכתירת רחמאתך אמחי עצייאני. ג׳סלני מן ד׳נובי ומן כטאייתי נצ׳פ׳ני קלב נצ׳יף כ׳לקלי אללה ורוח מרתבה ג׳דד בווצטי:

936

937יא רבי אנתה נעמת עלינא נווחד אסמך בכל יום שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהֹוָ֥ה ׀ אֶחָֽד׃ מן בעדה יתקעלה ואחד בל שופר תשר״ת תש״ת תר״ת מן בעדה ידירלה עלא ראסהא ג׳יג׳י ובכל דירי יקול עקב זה חליפתך וכו׳ ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר ג״פ:

937

938הל גייג׳י עקב אל דיראן ידבההא אל שוחט ותבירך על כסוי דם בעפר. ויעטוהא אלא וגיעאן פ׳קיר. מן בעדה תנדאר מדאר אל תיבה סבע נובאת ויימשי מעהא אל תוקע ויקרא מזמור לדוד הבו לה׳ בני אלים וגו׳ בכל דירי ותוודיהא לל תסעין קרש לתלמוד תורה ותאכ׳ד ביהא קוג׳אן:

938

939קבל נהאר תקבל עליהא תַּֽעֲנִית לחתא לאזם ת׳אני יום צאיימי:

939

940תיקון למי שאין לו מנוחה בעולם הבא ובא לא׳ מקרוביו בחלום

940

941הֲרֵֽינִי מְקַבֵּל עָלַי להתענות תַּֽעֲנִית יָחִיד לְמָחָר מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכוֹכָבִים כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מִעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי אשר מתמעט בְּתַעֲנִיתִי חָשׁוּב וּמְרוּצֶה כְּקָרְבַּן רֵֽיחַ נִיחֽוֹחַ אִשֶּׁה לַֽיהֹוָֽה לְכַפֵּר בַּעֲד עבדך (פב״פ) שנפטר מֵעוֹלָם הַזֶּה ברצונך אלהי השמים והארץ ולתקן ולחזק ולאמץ ולעזור את נַפְשׁוֹ רֽוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ שלא עצרו כח לבא אל מנוחתם. ותהיה מנוחתם כבוד מְנוּחַת שָׁלוֹם הַשְׁקֵט וָבֶטַח וְיִהְיֶה להם הצלה מדין גיהנם ומכל מיני יסורין וגלגולים קשים ורעים.

941

942וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתְקַבֵּל בְּרָצוֹן תְפִלָּתִי וּבַקָּשָׁתִי שֶׁיְּהֵא חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶֽיךָ מִעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי שמתמעט בְּתַעֲנִיתִי כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּיו עַל־גַּבֵּי מִזְבַּחֲךָ הקדוש. וְיִהְיֶה החלק המתמעט מֵחֶלְבִּי וְדָמִי וְהָרֵֽיחַ הָעוֹלֶה מִפִּי בְּתַעֲנִיתִי מזבח כפרה לְכַפֵּר בַּעֲד נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה של פב״פ. בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ תָּמִיד גָּמְלֵם. (בט״ר צת״ג) ואתה האל נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים בטובך הגדול תשפיע שפע רב להם והיו למאורות לאור באור החיים. וְתַצִּילֵֽם מִכָּל־צַר וְאוֹיֵב וּמְקַטְרֵג ויעמדו מליצי יושר להמליץ טוב עליהם ותעשה עמהם חסד חינם:

942

943בלילה ילמדו תרי״ג מצות ומשניות של קריאי מועד. ואדרא רבא וזוטא: קודם הלימוד בלילה יאמרו בקשה זו:

943

944הֲרֵֽינִי לומד משניות וסתרי תורה לזכות בלמוד זה לְנֶֽפֶשׁ רֽוּחַ וּנְשָׁמָה של פב״פ שנפטר מֵעוֹלָם הַזֶּה בִּרְצוֹן אֱלֹהֵי הַשָּׁמַֽיִם וְהָאָרֶץ. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:

944

945אחר הלימוד יאמר

945

946יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ ו״א שֶׁיְּהֵא השוב ומקובל ומרוצה לְפָנֶֽיךָ לימוד שלמדתי בַּלַּֽיְלָה הַזֹּאת בְּתוֹרָֽתְךָֽ הַקְּדוֹשָׁה לְכַפֵּר בַּעֲד עבדך פב״פ ובעד נפשו ורוחו ונשמתו. בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ תָּמִיד גָּמְלֵם (בט״ר צת״ג). וְתַצִּילֵֽם מִכָּל־מִינֵי יסורין וְתַצִּילֵֽם מִכָּל־מִינֵי עונשין וְתַצִּילֵֽם מִכָּל־מִינֵי גלגולין קשים ותחיה מנוחתם כבוד ויתמתקו הגבורות הקשות עַל־יְדֵי פלא העליון אשר הוא חסדים גדולים ורחמים גמורים:

946

947ביום ילמדו תנ״ך של קריאי מועד ותרי״ג מצות ומשניות ואדרא זוטא:

947

948קודם הלימוד יאמרו הבקשה כמו שאמרו בלילה. וכן יאמרו אחר הלימוד בקשה הנז״ל. ואתר סיום הבקשה יאמרו אֵ֕ל נָ֛א רְפָ֥א נָ֖א לָֽהּ. (עשרה פעמים) ויכוין על הנפש:

948

949ואחר סיומו יאמר מזמור הללויה הללו אל בקדשו וגו׳, ואח״כ פסוק כל הנשמה תהלל יה הללויה. ויתקעו בשופר תשר״ת תש״ת תר״ת:

949

950אח״כ יעשה הקפות לתיבה בבית הכנסת ובכל הקפה יאמר מזמור הבו לה׳ בני אלים וגו׳. ואחר כך יעשה כפרה. כיצד יעשה יאחז שני תרנגולים בידו ויסבב אותם על ראשו וככה יאמר.

950

951הרי זו חליפה הרי זו תמורה הרי זו כפרה הרי זו פדיון לנפש (פב״פ). ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת. מצאתי כופר מצאתי כופר מצאתי כופר.

951

952תיקון למי שהיו מצערים אותו אחר מיתתו

952

953יתקבצו ג׳ אנשים כשרים. וכל אחד מן השלשה אנשים יעשה קבלת תענית מבעוד יום בנוסח זה:

953

954הֲרֵֽינִי מְקַבֵּל עָלַי להתענות תַּֽעֲנִית יָחִיד לְמָחָר מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכוֹכָבִים כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מִעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי אשר מתמעט בְּתַעֲנִיתִי חָשׁוּב וּמְרוּצֶה לְפָנֶֽיךָ כְּקָרְבַּן אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיח֖וֹחַ לַֽיהֹוָֽה לְכַפֵּר בַּעֲד (פב״פ) שנפטר מֵעוֹלָם הַזֶּה בִּרְצוֹן אֱלֹהֵי הַשָּׁמַֽיִם וְהָאָרֶץ ולתקן ולעזור ולחזק ולאמץ את נַפְשׁוֹ רֽוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ שלא עצרו כח לבא אל מנוחתם ותהיה מנוחתם כבוד מְנוּחַת שָׁלוֹם הַשְׁקֵט וָבֶטַח: בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ תָּמִיד גָּמְלֵם (בט״ר צת״ג):

954

955ואתה האל נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים בטובך הגדול תשפיע שפע רב להם והיו למאורות לֵ֝א֗וֹר בְּא֣וֹר הַחַיִּֽים, ותתן להם כח ועזר ואומץ שיתוקנו כראוי ובאור פניך תשלים בירורם ותיקונם במהרה, וְתַצִּילֵֽם מִכָּל־צַר וְאוֹיֵב וּמְקַטְרֵג ויעמדו מליצי יושר להמליץ טוב עליהם ותעשה עמהם חֶסֶד חִנָּם. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

955

956ביום התענית יתקבצו כל אותן השלשה אנשים ביחד בבית הכנסת ללמוד סדר זה אשר נכתוב. וקודם הכל יאמרו בקשה זו:

956

957הרי אנחנו מוכנים לִלְמוֹד תּוֹרָה נביאים כתובים. ומשנה וסתרי תורה לזכות בלימוד זה לְנֶֽפֶשׁ רֽוּחַ וּנְשָׁמָה של פב״פ שנפטר מֵעוֹלָם הַזֶּה בִּרְצוֹן אֱלֹהֵי הַשָּׁמַֽיִם וְהָאָרֶץ:

957

958וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתְקַבֵּל בְּרָצוֹן לִמּוּדֵֽינוּ אשר נלמוד היום בְּתוֹרָֽתְךָֽ הַקְּדוֹשָׁה ועשה לְמַֽעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וּלְמַֽעַן רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ ותתמלא רחמים על נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה של עבדך (פב״פ) והיו למאורות לאור באור החיים: בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ תָּמִיד גָּמְלֵם. (בט״ר צת״ג)

958

959ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם. וְתַצִּילֵֽם מִכָּל־מִינֵי יסורין וְתַצִּילֵֽם מִכָּל־מִינֵי עונשין וְתַצִּילֵֽם מִכָּל־מִינֵי גלגולים קשים. ותהיה מנוחתם כבוד מְנוּחַת שָׁלוֹם הַשְׁקֵט וָבֶטַח ותבטל כח כל המקטרגין ותסתום פה כל המשטינים ותגביר חסדיך על מדת הדין ויתמתקו הגבורות הקשות עַל־יְדֵי פלא העליון אשר הוא חסדים גדולים ורחמים גמורים:

959

960אח״ך ילמדו תנ״ך הנדפסים בקריאי מועד: וספר תהלים כולו. ואחריו המשניות הנדפסים בקריאי מועד ואדרא זוטא כולה.

960

961לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ יַֽעַנְךָ֣ יְ֭הֹוָה בְּי֣וֹם צָרָ֑ה יְ֝שַׂגֶּבְךָ֗ שֵׁ֤ם ׀ אֱלֹהֵ֬י יַעֲקֹֽב׃ יִשְׁלַֽח־עֶזְרְךָ֥ מִקֹּ֑דֶשׁ וּ֝מִצִּיּ֗וֹן יִסְעָדֶֽךָּ׃ יִזְכֹּ֥ר כׇּל־מִנְחֹתֶ֑ךָ וְעוֹלָתְךָ֖ יְדַשְּׁנֶ֣ה סֶֽלָה׃ יִֽתֶּן־לְךָ֥ כִלְבָבֶ֑ךָ וְֽכׇל־עֲצָתְךָ֥ יְמַלֵּֽא׃ נְרַנְּנָ֤ה ׀ בִּ֘ישׁ֤וּעָתֶ֗ךָ וּבְשֵֽׁם־אֱלֹהֵ֥ינוּ נִדְגֹּ֑ל יְמַלֵּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה כׇּל־מִשְׁאֲלוֹתֶֽיךָ׃ עַתָּ֤ה יָדַ֗עְתִּי כִּ֤י הוֹשִׁ֥יעַ ׀ יְהֹוָ֗ה מְשִׁ֫יח֥וֹ יַ֭עֲנֵהוּ מִשְּׁמֵ֣י קׇדְשׁ֑וֹ בִּ֝גְבֻר֗וֹת יֵ֣שַׁע יְמִינֽוֹ׃ אֵ֣לֶּה בָ֭רֶכֶב וְאֵ֣לֶּה בַסּוּסִ֑ים וַאֲנַ֓חְנוּ ׀ בְּשֵׁם־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣ינוּ נַזְכִּֽיר׃ הֵ֭מָּה כָּרְע֣וּ וְנָפָ֑לוּ וַאֲנַ֥חְנוּ קַּ֝֗מְנוּ וַנִּתְעוֹדָֽד׃ יְהֹוָ֥ה הוֹשִׁ֑יעָה הַ֝מֶּ֗לֶךְ יַעֲנֵ֥נוּ בְיוֹם־קׇרְאֵֽנוּ׃ ג״פ

961

962וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:

962

963יֹ֭שֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן בְּצֵ֥ל שַׁ֝דַּ֗י יִתְלוֹנָֽן׃ אֹמַ֗ר לַ֭יהֹוָה מַחְסִ֣י וּמְצוּדָתִ֑י אֱ֝לֹהַ֗י אֶבְטַח־בּֽוֹ׃ כִּ֤י ה֣וּא יַ֭צִּילְךָ מִפַּ֥ח יָק֗וּשׁ מִדֶּ֥בֶר הַוּֽוֹת׃ בְּאֶבְרָת֨וֹ ׀ יָ֣סֶךְ לָ֭ךְ וְתַחַת־כְּנָפָ֣יו תֶּחְסֶ֑ה צִנָּ֖ה וְסֹחֵרָ֣ה אֲמִתּֽוֹ׃ לֹֽא־תִ֭ירָא מִפַּ֣חַד לָ֑יְלָה מֵ֝חֵ֗ץ יָע֥וּף יוֹמָֽם׃ מִ֭דֶּבֶר בָּאֹ֣פֶל יַהֲלֹ֑ךְ מִ֝קֶּ֗טֶב יָשׁ֥וּד צׇהֳרָֽיִם׃ יִפֹּ֤ל מִצִּדְּךָ֨ ׀ אֶ֗לֶף וּרְבָבָ֥ה מִימִינֶ֑ךָ אֵ֝לֶ֗יךָ לֹ֣א יִגָּֽשׁ׃ רַ֭ק בְּעֵינֶ֣יךָ תַבִּ֑יט וְשִׁלֻּמַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תִּרְאֶֽה׃ כִּֽי־אַתָּ֣ה יְהֹוָ֣ה מַחְסִ֑י עֶ֝לְי֗וֹן שַׂ֣מְתָּ מְעוֹנֶֽךָ׃ לֹא־תְאֻנֶּ֣ה אֵלֶ֣יךָ רָעָ֑ה וְ֝נֶ֗גַע לֹא־יִקְרַ֥ב בְּאׇהֳלֶֽךָ׃ כִּ֣י מַ֭לְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּ֑ךְ לִ֝שְׁמׇרְךָ֗ בְּכׇל־דְּרָכֶֽיךָ׃ עַל־כַּפַּ֥יִם יִשָּׂא֑וּנְךָ פֶּן־תִּגֹּ֖ף בָּאֶ֣בֶן רַגְלֶֽךָ׃ עַל־שַׁ֣חַל וָפֶ֣תֶן תִּדְרֹ֑ךְ תִּרְמֹ֖ס כְּפִ֣יר וְתַנִּֽין׃ כִּ֤י בִ֣י חָ֭שַׁק וַאֲפַלְּטֵ֑הוּ אֲ֝שַׂגְּבֵ֗הוּ כִּֽי־יָדַ֥ע שְׁמִֽי׃ יִקְרָאֵ֨נִי ׀ וְֽאֶעֱנֵ֗הוּ עִמּֽוֹ־אָנֹכִ֥י בְצָרָ֑ה אֲ֝חַלְּצֵ֗הוּ וַאֲכַבְּדֵֽהוּ׃ אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים אַשְׂבִּיעֵ֑הוּ וְ֝אַרְאֵ֗הוּ בִּישׁוּעָתִֽי׃ שלשה פעמים

963

964אח״ך יעמדו כולם ויאמרו בקשה זו:

964

965אָֽנָּֽא ה׳ אלהי אברהם יצחק וישראל הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא המקבל תפלות. והעונה בצרות. הט אזנך אל תפלתינו ותחנתינו, ובקשתינו, ואתה תשמע השמים מכון שבתך וְתָּחוּס וְתַחְמוֹל וּתְרַחֵם על נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה של עבדך פב״פ בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ תָּמִיד גָּמְלֵם (בט״ר צת״ג) וימצאון מנוחה ותהיה מנוחתם כבוד מְנוּחַת שָׁלוֹם הַשְׁקֵט וָבֶטַח. ותתן להם כח ועזר ואומץ שיתוקנו כראוי ובאור פניך תשלים בירורם ותקונם במהרה בנחת ולא בצער, וְתַצִּילֵֽם מִכָּל־צַר וְאוֹיֵב וּמְקַטְרֵג, ותעשה עמהם חסד חינם, וּתְקַיֵּם בָּהֶם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב וְנָחֲךָ֣ יְהֹוָה֮ תָּמִיד֒ וְהִשְׂבִּ֤יעַ בְּצַחְצָחוֹת֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְעַצְמֹתֶ֖יךָ יַחֲלִ֑יץ וְהָיִ֙יתָ֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וּכְמוֹצָ֣א מַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְכַזְּב֖וּ מֵימָֽיו׃

965

966אח״ך יאמרו בקול רם בניגון וטעמים

966

967אֵ֕ל נָ֛א רְפָ֥א נָ֖א לָֽהּ. עשרה פעמים

967

968ואח״ך יאמרו אל מלך יושב על כסא רחמים וכו׳ ויעבר וגו׳ ובעת שאומרים י״ג מדות של ויעבר יתקע התוקע תשר״ת תש״ת תר״ת:

968

969ואח״ך יאמר

969

970עֲנֵנוּ אָבִינוּ עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ בּוֹרְאֵנוּ עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ גּוֹאֲלֵנוּ עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ דּוֹרְשֵׁנוּ עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ הוֹד וְהָדָר עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ וָתִיק בְּנֶחָמוֹת עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ זַךְ וְיָשָׁר עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ חַי וְקַיָּם עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ טְהוֹר עֵינַיִם עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ יוֹשֵׁב שָׁמַיִם עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ כַּבִּיר כֹּחַ עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ לֹא אֵל חָפֵץ בְּרֶשַׁע עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ נוֹרָא וְנִשְׂגָּב עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ סוֹמֵךְ נוֹפְלִים עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ עוֹזֵר דַּלִּים עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ פּוֹדֶה וּמַצִּיל עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ צַדִּיק וּמַצְדִּיק עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ קָרוֹב לְכָל קוֹרְאָיו בֶּאֱמֶת עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ רָם וְנִשָֹּא עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ שׁוֹכֵן שְׁחָקִים עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ תּוֹמֵךְ תְּמִימִים עֲנֵנוּ:

970

971עֲנֵנוּ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם עֲנֵנוּ: עֲנֵנוּ וּפַחַד יִצְחָק עֲנֵנוּ: עֲנֵנוּ אֲבִיר יַעֲקֹב עֲנֵנוּ: עֲנֵנוּ מָגֵן דָּוִד עֲנֵנוּ: עֲנֵנוּ אֱלָהָא דְמֵאִיר עֲנֵנוּ: עֲנֵנוּ הָעוֹנֶה בְּעֵת רָצוֹן עֲנֵנוּ: עֲנֵנוּ הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה עֲנֵנוּ: עֲנֵנוּ הָעוֹנֶה בְּעֵת רַחֲמִים עֲנֵנוּ: עֲנֵנוּ אֱלֹהֵי הַמֶּרְכָּבָה עֲנֵנוּ: עֲנֵנוּ רַחוּם וְחַנּוּן עֲנֵנוּ:

971

972אח״ך יאמרו

972

973מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לֹֽא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא׃ יָשׁ֣וּב יְרַחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כׇּל־חַטֹּאותָֽם׃ תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם׃ ג״פ

973

974ויתקע תשר״ת תש״ת תר״ת:

974

975אח״ך יאמרו

975

976אַשְׁרֵ֤י ׀ תִּ֥בְחַ֣ר וּתְקָרֵב֮ יִשְׁכֹּ֢ן חֲצֵ֫רֶ֥יךָ נִ֭שְׂבְּעָה בְּט֣וּב בֵּיתֶ֑ךָ קְ֝דֹ֗שׁ הֵיכָלֶֽךָ׃ שלשה פעמים

976

977שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֑וֹת מִמַּעֲמַקִּ֖ים קְרָאתִ֣יךָ יְהֹוָֽה׃ אֲדֹנָי֮ שִׁמְעָ֢ה בְק֫וֹלִ֥י תִּהְיֶ֣ינָה אׇ֭זְנֶיךָ קַשֻּׁב֑וֹת לְ֝ק֗וֹל תַּחֲנוּנָֽי׃ אִם־עֲוֺנ֥וֹת תִּשְׁמׇר־יָ֑הּ אֲ֝דֹנָ֗י מִ֣י יַעֲמֹֽד׃ כִּֽי־עִמְּךָ֥ הַסְּלִיחָ֑ה לְמַֽעַן תִּוָּרֵֽא׃ קִוִּ֣יתִי יְ֭הֹוָה קִוְּתָ֣ה נַפְשִׁ֑י וְֽלִדְבָר֥וֹ הוֹחָֽלְתִּי׃ נַפְשִׁ֥י לַאדֹנָ֑י מִשֹּׁמְרִ֥ים לַ֝בֹּ֗קֶר שֹׁמְרִ֥ים לַבֹּֽקֶר׃ יַחֵ֥ל יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־יְהֹ֫וָ֥ה כִּֽי־עִם־יְהֹוָ֥ה הַחֶ֑סֶד וְהַרְבֵּ֖ה עִמּ֣וֹ פְדֽוּת׃ וְ֭הוּא יִפְדֶּ֣ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל עֲוֺנֹתָֽיו׃

977

978הַ֥לְלוּיָ֨הּ ׀ הַֽלְלוּ־אֵ֥ל בְּקָדְשׁ֑וֹ הַֽ֝לְל֗וּהוּ בִּרְקִ֥יעַ עֻזּֽוֹ׃ הַלְל֥וּהוּ בִגְבוּרֹתָ֑יו הַ֝לְל֗וּהוּ כְּרֹ֣ב גֻּדְלֽוֹ׃ הַ֭לְלוּהוּ בְּתֵ֣קַע שׁוֹפָ֑ר הַ֝לְל֗וּהוּ בְּנֵ֣בֶל וְכִנּֽוֹר׃ הַ֭לְלוּהוּ בְּתֹ֣ף וּמָח֑וֹל הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּמִנִּ֥ים וְעֻגָֽב׃ הַלְל֥וּהוּ בְצִלְצְלֵי־שָׁ֑מַע הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּֽצִלְצְלֵ֥י תְרוּעָֽה׃ כֹּ֣ל הַ֭נְּשָׁמָה תְּהַלֵּ֥ל יָ֗הּ הַֽלְלוּיָֽהּ׃

978

979ויאמרו קדיש

979

980אחר מנחה יאמר כל אחד נוסח זה:

980

981רבונו של עולם כשהיה בית המקדש קיים היו מקריבין לְפָנֶֽיךָ עולות ומנחות וחטאות ואשמות עַל־גַּבֵּי מִזְבַּחֲךָ הַקָּדוֹשׁ ועתה בַּעֲוֹנוֹתֵֽינוּ הרבים חרב בית המקדש וְאֵין לָנוּ מזבח ולא כהן שיכפר בעדנו וְגָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶֽיךָ שהקרבתי לְפָנֶֽיךָ חֶלְבִּי וְדָמִי בְּתַעֲנִיתִי הַיּוֹם הַזֶּה והרתחתי אותם בְּחַמִּימוּת חֻלְשַׁת גּוּפִי כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נחשב תַּֽעֲנִיתִי זה כְּקָרְבַּן אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיח֖וֹחַ לַֽיהֹוָֽה לְכַפֵּר בַּעֲד נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה של עבדך פב״פ:

981

982אָֽנָּֽא ה׳ תָּחוּס וְתַחְמוֹל וּתְרַחֵם על נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה של עבדך פב״פ: בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ תָּמִיד גָּמְלֵם. (בט״ר צת״ג) ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם. ותהיה מנוחתם כבוד מְנוּחַת שָׁלוֹם הַשְׁקֵט וָבֶטַח. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

982

983עוד יעשו תיקון בתרנגולים בבוקר יביאו שלשה תרנגולים ויקחם הגדול שבהם ויאחז כל תרנגול אחד בפני עצמו ויאמר כך.

983

984הרי זה תמורה הרי זה כפרה הרי זה פדיון לנפש פב״פ ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת, מצאתי כופר. מצאתי כופר מצאתי כופר כן יעשה ויאמר בכל סבוב עד גמר השלשה בזה אהר זה ויתנו אותם לחולים וידליקו שלשה נרות בבית הכנסת:

984

985תקון לאשה שמת בעלה ורוצה להנשא

985

986קבלת תענית

986

987רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הריני מְקַבֵּל עָלַי להתענות תַּֽעֲנִית יָחִיד למחר מעלות השחר עד סוף היום כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מִעוּט חלבי ובשרי ודמי אשר מתמעט בְּתַעֲנִיתִי חָשׁוּב וּמְרוּצֶה כְּקָרְבַּן אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיח֖וֹחַ לַֽיהֹוָֽה כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּיו עַל־גַּבֵּי מִזְבַּחֲךָ הקדוש, וְיִהְיֶה החלק המתמעט מן חלבי ובשרי ודמי וְאֵשׁ חַמִּימוּת חֻלְשַׁת גּוּפִי וריח העולה מפי בְּתַעֲנִיתִי חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶֽיךָ לְכַפֵּר בַּעֲד נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה וגוף של עבדך פב״פ. וְיִהְיֶה לו מחילה וסליחה וכפרה מלפניך, ותצילהו ותפדהו מכל צָרָה וְצוּקָה וְתָּחוּס וְתַחְמוֹל וּתְרַחֵם על גּוּף וְנֶפֶשׁ וְרֽוּחַ וּנְשָׁמָה של עבדך פב״פ. ותהיה מנוחתם כבוד מְנוּחַת שָׁלוֹם הַשְׁקֵט וָבֶטַח בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ תָּמִיד גָּמְלֵם. (בט״ר צת״ג) ותפתח להם שערי אור שבעת הימים שערי דרור, שערי היכלות עליונים, שערי זוהר הרקיע שערי ירושלים העליונה, שערי צרור החיים, ותלוה אליהם השלום, יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

987

988בלילה ילמדו משניות של קריאי מועד ותרי״ג מצות של קריאי מועד, ואדרא זוטא, וזוהר סבא דמשפטים:

988

989קודם הלימוד יאמרו זה

989

990הרי אֲנַֽחְנוּ בָּאִים ללמוד הַלַּֽיְלָה הַזֹּאת, מִּשְׁנָה וְסִתְרֵי תּוֹרָה ולנדד שינה מעינינו כאשר שאלה ובקשה מאתנו האשה פב״פ לעורר הרחמים העליונים וחסדים הגדולים מאת אל מלך יושב על כסא רחמים הוא ה׳ הגדול הגבור וְהַנּוֹרָא אֶֽהְיֶ֖ה אֲשֶׁ֣ר אֶֽהְיֶ֑ה שדי צבאות שיחוס ויחמול וירחם על נֶֽפֶשׁ וְרֽוּחַ ונשמה וגוף של פב״פ לתקן נַפְשׁוֹ וְרֽוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ ולפדותו ולהצילו מִכָּל־מִינֵי גלגול, ומכל מיני עונשין, ולהצילו מִכָּל־צַר וְאוֹיֵב וּמְקַטְרֵג, ויתמתקו הגבורות הקשות עַל־יְדֵי פלא העליון אשר הוא רחמים גמורים. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

990

991אחר הלימוד אומרים

991

992יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיְּהֵא חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לִמּוּדֵֽינוּ בְּתוֹרָֽתְךָֽ הַקְּדוֹשָׁה שלמדנו. ונידוד שנה מעינינו בלילה. הזאת שתחוס ותחמול ותרחם על נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה וגוף של פב״פ לתקן נפשו וכו׳ יסיימו כנז״ל:

992

993ביום ילמדו תנ״ך של קריאי מועד, ותהלים, ואדרא רבא, ואם אין להם זמן ללמוד אדרא רבא ילמדו אדרא זוטא.

993

994קודם הלימוד ביום יאמרו כמו שכתוב לעיל בלימוד הלילה וכן אחר הלימוד ביום יאמרו הבקשה כנז״ל. ואחר הבקשה יתקע בשופר:

994

995אחר התענית בבוקר ילכו לקבר אותו אדם שנפטר ויבקשו מחילה על הקבר וכך יאמרו:

995

996הנה אנחנו מבקשים מאת פב״פ השוכב בבקר שימחול מחילה גמורה ושלימה, להאיש פב״פ ולאותו פב״פ ואם קשה להם שילכו שלשתם ישלחו אחד ותתן לו האשה שמונה עשר קרוש שיניחם על הקבר ויאמר זו צדקה מאת האשה פב״פ למנוחת נפש פב״פ:

996

997ואחר כך יקח י״ח קרוש הנזכר לעצמו

997

998רפואה וסגולה לחולה

998

999קבלת תענית

999

1000רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵֽינִי לְפָנֶֽיךָ בְּתַעֲנִית יָחִיד לְמָחָר מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכוֹכָבִים כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מִעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי שמתמעט בְּתַעֲנִיתִי חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶֽיךָ כְּקָרְבַּן ריח נחוח אשרו לה׳ שעל ידי זה תשלח בטובך ובחסדך רְפוּאָה שְׁלֵמָה למאתים ושמונה וארבעים אברים ושלש מאות וחמשה וששים גידין של עבדך פב״פ. ותצילהו מכל חוֹלִי וּמַחֲלָה. ומכל כאב ומכח. ותבטל מעליו כל גזרות קשות ורעות. ותבטל מעליו כל המקטרגים ומשטינים, ותחייהו חיים ארוכים טובים ומתוקנים. אל נא רפא נא לעבדך פב״פ. ג״פ

1000

1001בלילה יעשו תקון כרת וילמדו תורה. וקודם הלימוד יאמרו בקשה זו:

1001

1002לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, הֲרֵֽינִי מוּכָן ללמוד מִּשְׁנָה וְסִתְרֵי תּוֹרָה בַּלַּֽיְלָה הַזֹּאת ולנדד שינה מעיני:

1002

1003וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שיעלה לְפָנֶֽיךָ לרצון לימוד תּֽוֹרָתֶֽךָ הַקְּדוֹשָׁה, וצער נדוד שינח מעיני וְעַל־יְדֵי כן תָּחוּס וְתַחְמוֹל וּתְרַחֵם על עבדך פב״פ ותרפאהו רְפוּאָה שְׁלֵמָה, ותצילהו מכל חוֹלִי וּמַחֲלָה, ותצילהו מכל מכה וכאב, ותבטל מעליו כל גזרות קשות ורעות, ותחייהו חיים ארוכים טובים ומתוקנים וּתְקַיֵּם בו הברכות אֲשֶׁר צִוִּֽיתָ אֶת אַֽהֲרֹן ואת בניו לְבָרֵךְ אֶת־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּאַֽהֲבָה כַּכָּתוּב יְבָרֶכְךָ֥ יְהֹוָ֖ה וְיִשְׁמְרֶֽךָ׃ יָאֵ֨ר יְהֹוָ֧ה ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ׃ יִשָּׂ֨א יְהֹוָ֤ה ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃ אל נא רפא נא לעבדך פב״פ (ויאמרו זה ג״פ). וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:

1003

1004וילמדו משניות של קריאי מועד, ותרי״ג מצות, ואדרא רבא:

1004

1005ואחר הלימוד יאמרו

1005

1006יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיִּהְיֶה חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶֽיךָ לימוד שלמדנו בְּתוֹרָֽתְךָֽ הַקְּדוֹשָׁה יצער נידוד שינה מעינינו, וְעַל־יְדֵי כן תָּחוּס וְתַחְמוֹל וּתְרַחֵם על עבדך פב״פ ותרפאהו רפואה וכף כנז״ל:

1006

1007ביום ילמדו תנ״ך של קריאי מועד, ואדרא זוטא, ותהלים, ואחר התהלים יאמר

1007

1008יֹ֭שֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן בְּצֵ֥ל שַׁ֝דַּ֗י יִתְלוֹנָֽן׃ אֹמַ֗ר לַ֭יהֹוָה מַחְסִ֣י וּמְצוּדָתִ֑י אֱ֝לֹהַ֗י אֶבְטַח־בּֽוֹ׃ כִּ֤י ה֣וּא יַ֭צִּילְךָ מִפַּ֥ח יָק֗וּשׁ מִדֶּ֥בֶר הַוּֽוֹת׃ בְּאֶבְרָת֨וֹ ׀ יָ֣סֶךְ לָ֭ךְ וְתַחַת־כְּנָפָ֣יו תֶּחְסֶ֑ה צִנָּ֖ה וְסֹחֵרָ֣ה אֲמִתּֽוֹ׃ לֹֽא־תִ֭ירָא מִפַּ֣חַד לָ֑יְלָה מֵ֝חֵ֗ץ יָע֥וּף יוֹמָֽם׃ מִ֭דֶּבֶר בָּאֹ֣פֶל יַהֲלֹ֑ךְ מִ֝קֶּ֗טֶב יָשׁ֥וּד צׇהֳרָֽיִם׃ יִפֹּ֤ל מִצִּדְּךָ֨ ׀ אֶ֗לֶף וּרְבָבָ֥ה מִימִינֶ֑ךָ אֵ֝לֶ֗יךָ לֹ֣א יִגָּֽשׁ׃ רַ֭ק בְּעֵינֶ֣יךָ תַבִּ֑יט וְשִׁלֻּמַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תִּרְאֶֽה׃ כִּֽי־אַתָּ֣ה יְהֹוָ֣ה מַחְסִ֑י עֶ֝לְי֗וֹן שַׂ֣מְתָּ מְעוֹנֶֽךָ׃ לֹא־תְאֻנֶּ֣ה אֵלֶ֣יךָ רָעָ֑ה וְ֝נֶ֗גַע לֹא־יִקְרַ֥ב בְּאׇהֳלֶֽךָ׃ כִּ֣י מַ֭לְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּ֑ךְ לִ֝שְׁמׇרְךָ֗ בְּכׇל־דְּרָכֶֽיךָ׃ עַל־כַּפַּ֥יִם יִשָּׂא֑וּנְךָ פֶּן־תִּגֹּ֖ף בָּאֶ֣בֶן רַגְלֶֽךָ׃ עַל־שַׁ֣חַל וָפֶ֣תֶן תִּדְרֹ֑ךְ תִּרְמֹ֖ס כְּפִ֣יר וְתַנִּֽין׃ כִּ֤י בִ֣י חָ֭שַׁק וַאֲפַלְּטֵ֑הוּ אֲ֝שַׂגְּבֵ֗הוּ כִּֽי־יָדַ֥ע שְׁמִֽי׃ יִקְרָאֵ֨נִי ׀ וְֽאֶעֱנֵ֗הוּ עִמּֽוֹ־אָנֹכִ֥י בְצָרָ֑ה אֲ֝חַלְּצֵ֗הוּ וַאֲכַבְּדֵֽהוּ׃ אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים אַשְׂבִּיעֵ֑הוּ וְ֝אַרְאֵ֗הוּ בִּישׁוּעָתִֽי׃ ז״פ

1008

1009וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃

1009

1010שִׁ֗יר לַֽמַּ֫עֲל֥וֹת אֶשָּׂ֣א עֵ֭ינַי אֶל־הֶהָרִ֑ים מֵ֝אַ֗יִן יָבֹ֥א עֶזְרִֽי׃ עֶ֭זְרִי מֵעִ֣ם יְהֹוָ֑ה עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃ אַל־יִתֵּ֣ן לַמּ֣וֹט רַגְלֶ֑ךָ אַל־יָ֝נ֗וּם שֹׁמְרֶֽךָ׃ הִנֵּ֣ה לֹֽא־יָ֭נוּם וְלֹ֣א יִישָׁ֑ן שׁ֝וֹמֵ֗ר יִשְׂרָאֵל׃ יְהֹוָ֥ה שֹׁמְרֶ֑ךָ יְהֹוָ֥ה צִ֝לְּךָ֗ עַל־יַ֥ד יְמִינֶֽךָ׃ יוֹמָ֗ם הַשֶּׁ֥מֶשׁ לֹֽא־יַכֶּ֗כָּה וְיָרֵ֥חַ בַּלָּֽיְלָה׃ יְֽהֹוָ֗ה יִשְׁמׇרְךָ֥ מִכָּל־רָ֑ע יִ֝שְׁמֹ֗ר אֶת־נַפְשֶֽׁךָ׃ יְֽהֹוָ֗ה יִשְׁמׇר־צֵאתְךָ֥ וּבוֹאֶ֑ךָ מֵ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם׃ עשרה פעמים

1010

1011הַ֥לְלוּיָ֨הּ ׀ הַֽלְלוּ־אֵ֥ל בְּקָדְשׁ֑וֹ הַֽ֝לְל֗וּהוּ בִּרְקִ֥יעַ עֻזּֽוֹ׃ הַלְל֥וּהוּ בִגְבוּרֹתָ֑יו הַ֝לְל֗וּהוּ כְּרֹ֣ב גֻּדְלֽוֹ׃ הַ֭לְלוּהוּ בְּתֵ֣קַע שׁוֹפָ֑ר הַ֝לְל֗וּהוּ בְּנֵ֣בֶל וְכִנּֽוֹר׃ הַ֭לְלוּהוּ בְּתֹ֣ף וּמָח֑וֹל הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּמִנִּ֥ים וְעֻגָֽב׃ הַלְל֥וּהוּ בְצִלְצְלֵי־שָׁ֑מַע הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּֽצִלְצְלֵ֥י תְרוּעָֽה׃ כֹּ֣ל הַ֭נְּשָׁמָה תְּהַלֵּ֥ל יָ֗הּ הַֽלְלוּיָֽהּ׃ שלשה פעמים

1011

1012ויאמרו הבקשה הנזכר שאחר הלימוד כנז״ל. ויתקעו תשר״ת תש״ת תר״ת: גם ביום יאמרו קודם הלימוד הבקשה הנזכר:

1012

1013תיקון למי שלא היה מניח תפילין

1013

1014קבלת תענית

1014

1015רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵינִי מְקַבֵּל עָלַי להתענות תַּֽעֲנִית יָחִיד לְמָחָר מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכוֹכָבִים כדי שֶׁיִּהְיֶה מִעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי שמתמעט בְּתַעֲנִיתִי חָשׁוּב וּמְרוּצֶה לְפָנֶֽיךָ כְּקָרְבַּן ריח ניחוח לה׳ לְכַפֵּר בַּעֲד פב״פ בעבור חטאו שחטא ובטל מצות עשה של הנחת תפלין בכל יום והיה קרקפתא דלא מנח תפלין:

1015

1016וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתְקַבֵּל בְּרָצוֹן תְפִלָּתִי וּבַקָּשָׁתִי בעד עבדך פב״פ ויהי חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶֽיךָ מִעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי שמתמעט בְּתַעֲנִיתִי כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּיו עַל־גַּבֵּי מִזְבַּחֲךָ הַקָּדוֹשׁ בעד עבדך פב״פ וְתִמְחֹל וְתִסְלַח וּתְכַפֵּר לו על חטאו שבטל מצות הנחת תפלין בכל יום ויתוקן הפגם שפגם בבטול מצות עשה זו של מצות הנחת תפלין. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1016

1017בלילה קודם הלימוד יאמרו בקשה זו

1017

1018הֲרֵֽינִי בא ללמוד בַּלַּֽיְלָה הַזֹּאת מִּשְׁנָה וְסִתְרֵי תּוֹרָה, לְכַפֵּר בַּעֲד פב״פ בעבור חטאיו שחטא בביטול מצות עשה של הנחת תפלין בכל יום והיה קרקפתא דלא מנח תפלין:

1018

1019וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שיעלה לְפָנֶֽיךָ כאלו כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הראויים לכוין בלימוד תּֽוֹרָתֶֽךָ הַקְּדוֹשָׁה שאני לומד הַלַּֽיְלָה הַזֹּאת, וְתִמְחֹל וְתִסְלַח וּתְכַפֵּר לעבדך פב״פ על חטאיו שהזיד ופשע לבטל מצות עשה של הנחת תפלין בכל יום. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:

1019

1020בלילה ילמדו משניות קריאי מועד, ותרי״ג מצות של ליל חג השבועות, ואדרא רבא, ואדרא זוטא. ואם יש להם עוד עת ילמדו זוהר בראשית בהקדמה עד עלות השחר:

1020

1021אחר הלימוד של הלילה יאמרו בקשה זו

1021

1022יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתַּעֲשֶׁה לְמַֽעַן רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ, וּלְמַֽעַן שלשה שמותיך הקדושים שהם יהו״ה יהו״ה יהו״ה וּלְמַֽעַן שמות אהי״ה יהו״ה אהי״ה שהם תמורת התפלין, וּלְמַֽעַן אחד ועשרים שמות הוי״ה שיש בארבע פרשיות התפלין שהם מספר אהי״ה וּלְמַֽעַן ולמען סוד ארבע פרשיות בארבע בתים של התפלין, וּלְמַֽעַן סוד שם שדי הרמוז בבתים וברצועות של התפלין, וּלְמַֽעַן לימוד המשניות וסתרי תורה שלמדנו בַּלַּֽיְלָה הַזֹּאת וּלְמַֽעַן צער נידוד שינה שנדדנו מעינינו בלימודינו בְּתוֹרָֽתְךָֽ הַקְּדוֹשָׁה בַּלַּֽיְלָה הַזֹּאת תמחול וְתִסְלַח וּתְכַפֵּר לעבדך פב״פ על חטאיו שחטא בביטול מצות הנחת תפלין בכל יום ויתוקן הפגם שפגם בקדושה בביטול מצוה זו ויתוקנו נפשו רוחו ונשמתה בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ תָּמִיד גָּמְלֵם (בט״ר צת״ג). יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1022

1023ביום ילמדו תנ״ך של קריאי מועד, ותהלים שני פעמים ואדרא זוטא. וקודם הלימוד ילמדו הבקשה של הלילה, וכן אחר הלימוד, ובסוף הבקשה ילמדו

1023

1024הַ֥לְלוּיָ֨הּ ׀ הַֽלְלוּ־אֵ֥ל בְּקָדְשׁ֑וֹ הַֽ֝לְל֗וּהוּ בִּרְקִ֥יעַ עֻזּֽוֹ׃ הַלְל֥וּהוּ בִגְבוּרֹתָ֑יו הַ֝לְל֗וּהוּ כְּרֹ֣ב גֻּדְלֽוֹ׃ הַ֭לְלוּהוּ בְּתֵ֣קַע שׁוֹפָ֑ר הַ֝לְל֗וּהוּ בְּנֵ֣בֶל וְכִנּֽוֹר׃ הַ֭לְלוּהוּ בְּתֹ֣ף וּמָח֑וֹל הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּמִנִּ֥ים וְעֻגָֽב׃ הַלְל֥וּהוּ בְצִלְצְלֵי־שָׁ֑מַע הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּֽצִלְצְלֵ֥י תְרוּעָֽה׃ כֹּ֣ל הַ֭נְּשָׁמָה תְּהַלֵּ֥ל יָ֗הּ הַֽלְלוּיָֽהּ׃ עשרה פעמים

1024

1025ויתקעו בשופר

1025

1026תיקון למי שנתגלגל בדומם ובא בתלוש ואמר לא׳ מקרוביו

1026

1027נוסח קבלת תענית

1027

1028הֲרֵֽינִי מְקַבֵּל עָלַי להתענות תַּֽעֲנִית יָחִיד לְמָחָר מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכוֹכָבִים כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מִעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי אשר מתמעט בְּתַעֲנִיתִי חָשׁוּב וּמְרוּצֶה כְּקָרְבַּן רֵיחַ־נִיחוֹחַ אִשֵּׁה לַֽיהֹוָֽה לְכַפֵּר בַּעֲד פב״פ שנפטר מֵעוֹלָם הַזֶּה בִּרְצוֹן אֱלֹהֵי הַשָּׁמַֽיִם וְהָאָרֶץ ולתקן ולחזק ולאמץ ולעזור את נַפְשׁוֹ רֽוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ שלא עצרו כח לבא אל מנוחתם ותהיה מנוחתם כבוד, מְנוּחַת שָׁלוֹם הַשְׁקֵט וָבֶטַח:

1028

1029וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתְקַבֵּל בְּרָצוֹן תְפִלָּתִי וּבַקָּשָׁתִי זֹאת שֶׁיְּהֵא חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶֽיךָ מִעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי שמתמעט בְּתַעֲנִיתִי כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּיו עַל־גַּבֵּי מִזְבַּחֲךָ הַקָּדוֹשׁ וְיִהְיֶה החלק המתמעט מֵחֶלְבִּי וְדָמִי וְאֵשׁ חַמִּימוּת חֻלְשַׁת גּוּפִי וְהָרֵֽיחַ הָעוֹלֶה מִפִּי בתעניתי, מזבח כפרה לְכַפֵּר בַּעֲד נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה של פב״פ. בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ תָּמִיד גָּמְלֵם: (יכוין בט״ר צת״ג)

1029

1030ואתה האל נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים בטובך הגדול תשפיע שפע רב להם והיו למאורות לֵ֝א֗וֹר בְּא֣וֹר הַחַיִּֽים, ותתן להם כח ועזר ואומץ שיתוקנו כראוי ובאור פניך יהיה נשלם בירורם ותיקונם במהרה, וְתַצִּילֵֽם מִכָּל־צַר וְאוֹיֵב וּמְקַטְרֵג, וְתַצִּילֵֽם מכל גלגולים רעים, וְתַצִּילֵֽם מגלגולים בבעל חי בלתי מדבר או בצומח, או בדומם, ויעמדו מליצי יושר להמליץ טוב עליהם ותעשה עמהם חֶסֶד חִנָּם. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1030

1031בלילה ילמדו משניות קריאי מועד, ותרי״ג מצות, ואדרא רבא, ואם נשאר עת ילמדו אדרא זוטא:

1031

1032בלילה קודם הלימוד יאמרו בקשה הנז״ל בקבלת תענית. וכך יאמרו בתחלת הכל:

1032

1033הֲרֵֽינִי לומד משנה והלכות וסתרי תורה בַּלַּֽיְלָה הַזֹּאת לְכַפֵּר בַּעֲד פב״פ:

1033

1034וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁיְּהֵא חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לִמּוּדֵֽינוּ בְּתוֹרָֽתְךָֽ הַקְּדוֹשָׁה, וגם צער נדוד שינה שמנדדים מעינינו לְכַפֵּר בַּעֲד נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה של פב״פ. בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ תָּמִיד גָּמְלֵם. (בט״ר צת״ג) ואתה האל וגו׳ ויסיים ככתוב לעיל בקבלת תענית. וכן אחר הלימוד יאמרו הבקשה:

1034

1035ביום ילמדו תנ״ך של קריאי מועד, משניות, ותרי״ג מצות, וספר תהלים: וקודם הלימוד יאמרו בקשה הנז׳. ואחר הלימוד גם כן יאמרו הבקשה: ואחיך יתקעו בשופר תשר״ת תש״ת תר״ת.

1035

1036תקון לאשה שלא היתה זהירה בהדלקת נרות של שבת קודש

1036

1037הֲרֵֽינִי מְקַבֵּל עָלַי להתענות תַּֽעֲנִית יָחִיד לְמָחָר מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכוֹכָבִים כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מִעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי אשר מתמעט בְּתַעֲנִיתִי חָשׁוּב וּמְרוּצֶה כְּקָרְבַּן רֵיחַ־נִיחוֹחַ אִשֵּׁה לַֽיהֹוָֽה לְכַפֵּר בַּעֲד האשה פב״פ ולתקן ולחזק ולאמץ ולעזור את נפשה רוחה ונשמתה שלא עצרו כח לבא אל מנוחתם ותהיה מנוחתם כמוד, מנוחת שלום השקם ובטח. בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ תָּמִיד גָּמְלֵם. (בט״ר צת״ג) וְתַצִּילֵֽם מהמשחית ומכל צר וְאוֹיֵב, ויזכו לרשת חלק טוב בגן עדן. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1037

1038בליל התענית יעשו תקון כרת וילמדו משניות קריאי מועד, וסבא דמשפטים, ואדרא זוטא. וקודם הלימוד יאמר זה:

1038

1039לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, הִנֵּה אֲנַֽחְנוּ בָּאִים בַּלַּֽיְלָה הַזֹּאת ללמוד משנה, וסתרי תורה לְכַפֵּר בַּעֲד האשה פב״פ ולתקן ולחזק ולאמץ את נפשה רוחה ונשמתה:

1039

1040וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתְקַבֵּל בְּרָצוֹן לִמּוּדֵֽינוּ בְּתוֹרָֽתְךָֽ הַקְּדוֹשָׁה הַלַּֽיְלָה הַזֹּאת, וְיִהְיֶה חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לִמּוּדֵֽינוּ בתורתך הקדומה בַּלַּֽיְלָה הַזֹּאת לִמְחוֹל וְלִסְלֹחַ וּלְכַפֵּר לְנֶֽפֶשׁ רֽוּחַ וּנְשָׁמָה של אמתך פב״פ. על כל חטאות ועונות ופשעים וגם על חלול כבוד שבת אשר חללה בהיותה בחיים בָּעוֹלָם הַזֶּה ותציל אותה מכל צר ומשחית ותציל אותה מִכָּל־מִינֵי יסורין וצער ותעשה בחסדיך חֶסֶד חִנָּם עם אמתך פב״פ. לגופה ונפשה ורוחה ונשמתה. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:

1040

1041ביום ילמדו תנ״ך של קריאי מועד. ואח״ך תהלים ב״פ. אחר הלימוד גם כן יאמרו יהר״מ וגו׳. ויאמרו בקשה אחר הלימוד כמו בלילה, ויעמדו ויתקעו בשופר תשר״ת תש״ת תר״ת. ויעשו לה השכבה וידליקו נר אחד למנוחתה:

1041

1042תיקון לאיש ולאשה שלא היה להם מנוחה אחר מיתתם

1042

1043קבלת תענית

1043

1044רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵֽינִי לְפָנֶֽיךָ בְּתַעֲנִית יָחִיד לְמָחָר מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכוֹכָבִים כדי שֶׁיִּהְיֶה חֶלְבִּי וְדָמִי שמתמעט בְּתַעֲנִיתִי חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶֽיךָ כְּקָרְבַּן רֵיחַ־נִיחוֹחַ אִשֵּׁה לַֽיהֹוָֽה לְכַפֵּר בַּעֲד נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה, של עבדך פב״פ, ולְכַפֵּר בַּעֲד נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה של אמתך פב״פ. שנפטרו מֵעוֹלָם הַזֶּה בִּרְצוֹן אֱלֹהֵי הַשָּׁמַֽיִם וְהָאָרֶץ, ולתקן ולחזק ולעזור את נפשם ורוחם ונשמתם שלא עצרו כח לבא אל מנוחתם ותהיה מנוחתם כבוד, מְנוּחַת שָׁלוֹם הַשְׁקֵט וָבֶטַח:

1044

1045וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתְקַבֵּל תְפִלָּתִי וּבַקָּשָׁתִי וְיִהְיֶה חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶֽיךָ מִעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי שמתמעט בְּתַעֲנִיתִי למחר כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּיו עַל־גַּבֵּי מִזְבַּחֲךָ הקדוש. וְיִהְיֶה החלק המתמעט מֵחֶלְבִּי וְדָמִי וְאֵשׁ חַמִּימוּת חֻלְשַׁת גּוּפִי וְהָרֵֽיחַ הָעוֹלֶה מִפִּי בְּתַעֲנִיתִי מזבח כפרח לְכַפֵּר בַּעֲד נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה של עבדך פב״פ. ולְכַפֵּר בַּעֲד נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה של אמתך האשה פב״פ. בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ תָּמִיד גָּמְלֵם (בט״ד צת״ג). וְתַצִּילֵֽם מִכָּל־צַר וְאוֹיֵב וּמְקַטְרֵג. ותעשה עמהם חֶסֶד חִנָּם. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1045

1046בלילה ילמדו משניות וקריאי מועד ותרי״ג מצות, ואדרא רבא. ואדרא זוטא. קודם הלימוד יאמרו בקשה זו:

1046

1047לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ. הִנֵּה אֲנַֽחְנוּ בָּאִים הַלַּֽיְלָה הַזֹּאת לנדד שינה מעינינו, וללמוד מִּשְׁנָה וְסִתְרֵי תּוֹרָה לזכות בלימוד זה לְנֶֽפֶשׁ רֽוּחַ וּנְשָׁמָה של פב״פ וּלְנֶֽפֶשׁ רֽוּחַ וּנְשָׁמָה של האשה פב״פ. שנפטרו מֵעוֹלָם הַזֶּה בִּרְצוֹן אֱלֹהֵי הַשָּׁמַֽיִם וְהָאָרֶץ:

1047

1048וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתְקַבֵּל בְּרָצוֹן לִמּוּדֵֽינוּ אשד נלמוד בְּתוֹרָֽתְךָֽ הַקְּדוֹשָׁה, בַּלַּֽיְלָה הַזֹּאת לִמְחוֹל וְלִסְלֹחַ וּלְכַפֵּר לְנֶפֶשׁ וְרוּחַ וּנְשָׁמָה של עבדך פב״פ. ולמחול ולסלוח ולכפר לְנֶפֶשׁ וְרוּחַ וּנְשָׁמָה של אמתך האשה פב״פ לתקנם ולהשלים כל חסרונם ותתמלא עליהם רחמים, והיו למאורות באור החיים, בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ תָּמִיד גָּמְלֵם (בט״ר צת״ג) וְתַצִּילֵֽם מִכָּל־מִינֵי יסורין ומן כל מיני עונשים ומכל מיני גלגולים ותהיה מנוחתם כבוד, מְנוּחַת שָׁלוֹם הַשְׁקֵט וָבֶטַח, יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1048

1049ואח״ך ילמדו הלימוד הנז׳, ואחר הלימוד יאמרו ג״כ הבקשה. ביום ילמדו תנ״ך, בקריאי מועד, ואח״ך התהלים כולו ואח״ך אדרא רבא וקודם הלימוד יאמרו בקשה הנז׳. ואחר הלימוד ג״כ יאמרו הבקשה הנז׳.

1049

1050תיקון לאשה שהיתה סיבת מיתת בנה

1050

1051רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵֽינִי לְפָנֶֽיךָ בְּתַעֲנִית יָחִיד לְמָחָר מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכוֹכָבִים לְכַפֵּר בַּעֲד אמתך האשה פב״פ:

1051

1052וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁיִּהְיֶה חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶֽיךָ חֶלְבִּי וְדָמִי שמתמעט בְּתַעֲנִיתִי למחר כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּיו עַל־גַּבֵּי מִזְבַּחֲךָ הַקָּדוֹשׁ וְתִמְחֹל וְתִסְלַח וּתְכַפֵּר לאמתך פב״פ על אשר היתה סיבה וגרמא למיתת בנה פ׳ ועל כל מין חטא ועון ופשע שחטאה ועותה ופשעה לְפָנֶֽיךָ׳ אֵ֕ל נָ֛א רְפָ֥א נָ֖א לָֽהּ לגופה ולנפשה ורוחה ונשמתה. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1052

1053בלילה ילמדו משניות קריאי מועד וסבא דמשפטים ואדרא זוטא. וקודם הלימוד יאמר בקשה זו

1053

1054לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, הריני בא ללמוד בַּלַּֽיְלָה הַזֹּאת, במשנה ובסתרי תורה למנוחת ועילוי נפש הילד פב״פ, וגם לְכַפֵּר בַּעֲד אמו פ׳ אם היתה סיבה וגרמא למיתתו כי אתה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן וּמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ, וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: ב״פ

1054

1055ביום ילמדו תהלים ב״פ ותנ״ך של קריאי מועד. וקודם הלימוד יאמרו בקשה הנזכר ויתחילו ללמוד בתורה הקדושה. ואחר הלימוד יאמרו

1055

1056יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיִּהְיֶה חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לִמּוּדֵֽינוּ בְּתוֹרָֽתְךָֽ הַקְּדוֹשָׁה הַיּוֹם הַזֶּה וְיִהְיֶה חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶֽיךָ חֶלְבִּי וְדָמִי שֶׁנִּתְמָעֵט בְּתַעֲנִיתִי הַיּוֹם הַזֶּה כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּיו עַל־גַּבֵּי מִזְבַּחֲךָ הַקָּדוֹשׁ וְתִמְחֹל וְתִסְלַח וּתְכַפֵּר לאמתך פב״פ על כל חטא ועון ופשע וגם תמחול וְתִסְלַח וּתְכַפֵּר לה על אשר היתה סיבה וגרמא למיתת בנה הילד פ׳ וברוב רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ תעשה מנוחה ועילוי לנפש הילד פ׳ בנה אֵ֕ל נָ֛א רְפָ֥א נָ֖א לָֽהּ. ב״פ

1056

1057ויתקעו בשופר תשר״ת תש״ת תר״ת:

1057

1058תיקון למי ששפכו בעבורו מים ומלח לשדים

1058

1059קבלת תענית

1059

1060הֲרֵֽינִי מְקַבֵּל עָלַי להתענות תַּֽעֲנִית יָחִיד לְמָחָר מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכוֹכָבִים כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מִעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי אשר מתמעט בְּתַעֲנִיתִי חָשׁוּב וּמְרוּצֶה כְּקָרְבַּן רֵיחַ־נִיחוֹחַ אִשֵּׁה לַֽיהֹוָֽה לְכַפֵּר בַּעֲד האשה פב״פ בעבור חטא שחטאה בעץ דרכי האמורי והקטרות שהקטירו לחיצונים בעבורה ברצונה:

1060

1061וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתְקַבֵּל בְּרָצוֹן תְפִלָּתִי וּבַקָּשָׁתִי זֹאת שֶׁיְּהֵא חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶֽיךָ מִעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי שמתמעט בְּתַעֲנִיתִי למחר כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּיו עַל־גַּבֵּי מִזְבַּחֲךָ הַקָּדוֹשׁ וְיִהְיֶה החלק המתמעט מֵחֶלְבִּי וְדָמִי וְאֵשׁ חַמִּימוּת חֻלְשַׁת גּוּפִי וְהָרֵֽיחַ הָעוֹלֶה מִפִּי בְּתַעֲנִיתִי מזבח כפרה לִמְחוֹל וְלִסְלֹחַ וּלְכַפֵּר חטא אמתך פב״פ, שחטאה בעון דרכי האמורי וסרך עֲבוֹדָה זָרָה והקטרות לחיצונים ולשדים שעשו בעבורה ברצונה וברשותה יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1061

1062ביום התענית קודם הלימוד יאמר

1062

1063לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, הֲרֵֽינִי מוּכָן לִלְמוֹד תּוֹרָה נְבִיאִים כְּתוּבִים ומשנה וסתרי תורה כדי לְכַפֵּר בַּעֲד האשה פב״פ בעבור חטא עון סרך עֲבוֹדָה זָרָה ודרכי האמורי והקטרות לחיצונים ולשדים שעשו אחרים בעבורה ברשותה וברצונה:

1063

1064וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתְקַבֵּל בְּרַֽחֲמִים וּבְרָצוֹן למודי אשר אלמוד היום בְּתוֹרָֽתְךָֽ הַקְּדוֹשָׁה ותעשה לְמַֽעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וּלְמַֽעַן רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ וְתִמְחֹל ותסלח לאמתך האשה פב״פ אשר חטאה לְפָנֶֽיךָ בעון סרך עֲבוֹדָה זָרָה ודרכי האמורי והקטרות לחיצונים ולשדים שעשו אחרים בעבורה ברצונה וברשותה ותציל אותה מִכָּל־מִינֵי יסורים ומכל מיני עונשים בָּעוֹלָם הַזֶּה ובעולם הבא וסר עונה וחטאתה תכופר, יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1064

1065ילמוד תנ״ך ומשניות בקריאי מועד. ספר תהלים כולו. אדרא זוטא כולה. אחר הלימוד יאמר

1065

1066יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁיְּהֵא חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶֽיךָ מִעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי שֶׁנִּתְמָעֵט היום בְּתַעֲנִיתִי ולמודי אשר למדתי בְּתוֹרָֽתְךָֽ הַקְּדוֹשָׁה וְתִמְחֹל וְתִסְלַח וּתְכַפֵּר לאמתך האשה פב״פ אשר חטאה לְפָנֶֽיךָ וגו׳ כנז״ל:

1066

1067ואחר שיסיים הבקשה הזאת יאמר פסוק זה בנקודותיו וטעמיו

1067

1068אֵ֕ל נָ֛א רְפָ֥א נָ֖א לָֽהּ. אחד עשר פעמים

1068

1069ואח״ך יאמר

1069

1070מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לֹֽא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא׃ יָשׁ֣וּב יְרַחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כׇּל־חַטֹּאותָֽם׃ תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם׃ ג׳ פעמים יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1070

1071תיקון לזרע של קיימא

1071

1072אלו המתענים כל אחד יקבל עליו התענית מבעוד יום בזה הנוסח:

1072

1073הֲרֵֽינִי מְקַבֵּל עָלַי להתענות תַּֽעֲנִית יָחִיד לְמָחָר מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכוֹכָבִים כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מִעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי אשר מתמעט בְּתַעֲנִיתִי חָשׁוּב וּמְרוּצֶה כְּקָרְבַּן אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיח֖וֹחַ לַֽיהֹוָֽה לְכַפֵּר בַּעֲד פב״פ וּלְבַטֵּל מֵעָלָיו כָּל־גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת וגם לבטל מעליו כל קללות ואלות וכל פִתְחוֹן פֶּה לרעה, ואתה אל שדי אֶֽהְיֶ֖ה אֲשֶׁ֣ר אֶֽהְיֶ֑ה, נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים תפרוש על עבדך פב״פ סוכת שלומך, ותקרע רוע גזר דינו בשם קר״ע ותסיר מעליו כל קללות ואלות וכל פִתְחוֹן פֶּה לרעה, ותצילהו מכל צָרָה וְצוּקָה, ותצילהו מכל מקטרג ומשטין, ותהפוך לו הַקְּלָלָה לִבְרָכָה ויזכה להוליד מאשתו בנים זכרים של קיימא ויגדלם לתורה אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1073

1074ביום התענית ישבו המתענים בבית הכנסת וגם הוא ישב עמהם וילמדו סדר זה וקודם הלימוד יאמרו המתענים בקשה זו:

1074

1075הרי אנחנו מוכנים לִלְמוֹד תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים ומשנה וסתרי תורה לְכַפֵּר בַּעֲד פב״פ וּלְבַטֵּל מֵעָלָיו כָּל־גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת וּלְבַטֵּל מֵעָלָיו כל קללות ואלות ופתחון פה לרעה:

1075

1076וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתְקַבֵּל בְּרָצוֹן לִמּוּדֵֽינוּ אשר נלמוד היום בְּתוֹרָֽתְךָֽ הַקְּדוֹשָׁה, וּלְמַֽעַן שמך הגדול. וּלְמַֽעַן תורתך וּלְמַֽעַן רחמיך וחסריך תָּחוּס וְתַחְמוֹל וּתְרַחֵם על עברך פב״פ ותצילהו מִכָּל־צָרָה וְצוּקָה, ותצילהו מִכָּל־גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת, ותצילהו מכל קללה וּמִכָּל־פִתְחוֹן פֶּה לרעה, שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה וְחַיִּים טוֹבִים, וְחֵן וָחֶֽסֶד וְרַֽחֲמִים, על עבדך פב״פ וְתַהֲפֹךְ לו הַקְּלָלָה לִבְרָכָה. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1076

1077אח״ך ילמדו סרר זה וגם האיש הנזכר ילמוד עמהם תנ״ך הנדפסים בקריאי מועד בליל שבועות. אח״ך ספר חמישי של תהלים אח״כ משניות הנדפסים בקריאי מועד הנז׳. אח״ך אדרא זוטא.

1077

1078לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ יַֽעַנְךָ֣ יְ֭הֹוָה בְּי֣וֹם צָרָ֑ה יְ֝שַׂגֶּבְךָ֗ שֵׁ֤ם ׀ אֱלֹהֵ֬י יַעֲקֹֽב׃ יִשְׁלַֽח־עֶזְרְךָ֥ מִקֹּ֑דֶשׁ וּ֝מִצִּיּ֗וֹן יִסְעָדֶֽךָּ׃ יִזְכֹּ֥ר כׇּל־מִנְחֹתֶ֑ךָ וְעוֹלָתְךָ֖ יְדַשְּׁנֶ֣ה סֶֽלָה׃ יִֽתֶּן־לְךָ֥ כִלְבָבֶ֑ךָ וְֽכׇל־עֲצָתְךָ֥ יְמַלֵּֽא׃ נְרַנְּנָ֤ה ׀ בִּ֘ישׁ֤וּעָתֶ֗ךָ וּבְשֵֽׁם־אֱלֹהֵ֥ינוּ נִדְגֹּ֑ל יְמַלֵּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה כׇּל־מִשְׁאֲלוֹתֶֽיךָ׃ עַתָּ֤ה יָדַ֗עְתִּי כִּ֤י הוֹשִׁ֥יעַ ׀ יְהֹוָ֗ה מְשִׁ֫יח֥וֹ יַ֭עֲנֵהוּ מִשְּׁמֵ֣י קׇדְשׁ֑וֹ בִּ֝גְבֻר֗וֹת יֵ֣שַׁע יְמִינֽוֹ׃ אֵ֣לֶּה בָ֭רֶכֶב וְאֵ֣לֶּה בַסּוּסִ֑ים וַאֲנַ֓חְנוּ ׀ בְּשֵׁם־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣ינוּ נַזְכִּֽיר׃ הֵ֭מָּה כָּרְע֣וּ וְנָפָ֑לוּ וַאֲנַ֥חְנוּ קַּ֝֗מְנוּ וַנִּתְעוֹדָֽד׃ יְהֹוָ֥ה הוֹשִׁ֑יעָה הַ֝מֶּ֗לֶךְ יַעֲנֵ֥נוּ בְיוֹם־קׇרְאֵֽנוּ׃ ג״פ

1078

1079יֹ֭שֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן בְּצֵ֥ל שַׁ֝דַּ֗י יִתְלוֹנָֽן׃ אֹמַ֗ר לַ֭יהֹוָה מַחְסִ֣י וּמְצוּדָתִ֑י אֱ֝לֹהַ֗י אֶבְטַח־בּֽוֹ׃ כִּ֤י ה֣וּא יַ֭צִּילְךָ מִפַּ֥ח יָק֗וּשׁ מִדֶּ֥בֶר הַוּֽוֹת׃ בְּאֶבְרָת֨וֹ ׀ יָ֣סֶךְ לָ֭ךְ וְתַחַת־כְּנָפָ֣יו תֶּחְסֶ֑ה צִנָּ֖ה וְסֹחֵרָ֣ה אֲמִתּֽוֹ׃ לֹֽא־תִ֭ירָא מִפַּ֣חַד לָ֑יְלָה מֵ֝חֵ֗ץ יָע֥וּף יוֹמָֽם׃ מִ֭דֶּבֶר בָּאֹ֣פֶל יַהֲלֹ֑ךְ מִ֝קֶּ֗טֶב יָשׁ֥וּד צׇהֳרָֽיִם׃ יִפֹּ֤ל מִצִּדְּךָ֨ ׀ אֶ֗לֶף וּרְבָבָ֥ה מִימִינֶ֑ךָ אֵ֝לֶ֗יךָ לֹ֣א יִגָּֽשׁ׃ רַ֭ק בְּעֵינֶ֣יךָ תַבִּ֑יט וְשִׁלֻּמַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תִּרְאֶֽה׃ כִּֽי־אַתָּ֣ה יְהֹוָ֣ה מַחְסִ֑י עֶ֝לְי֗וֹן שַׂ֣מְתָּ מְעוֹנֶֽךָ׃ לֹא־תְאֻנֶּ֣ה אֵלֶ֣יךָ רָעָ֑ה וְ֝נֶ֗גַע לֹא־יִקְרַ֥ב בְּאׇהֳלֶֽךָ׃ כִּ֣י מַ֭לְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּ֑ךְ לִ֝שְׁמׇרְךָ֗ בְּכׇל־דְּרָכֶֽיךָ׃ עַל־כַּפַּ֥יִם יִשָּׂא֑וּנְךָ פֶּן־תִּגֹּ֖ף בָּאֶ֣בֶן רַגְלֶֽךָ׃ עַל־שַׁ֣חַל וָפֶ֣תֶן תִּדְרֹ֑ךְ תִּרְמֹ֖ס כְּפִ֣יר וְתַנִּֽין׃ כִּ֤י בִ֣י חָ֭שַׁק וַאֲפַלְּטֵ֑הוּ אֲ֝שַׂגְּבֵ֗הוּ כִּֽי־יָדַ֥ע שְׁמִֽי׃ יִקְרָאֵ֨נִי ׀ וְֽאֶעֱנֵ֗הוּ עִמּֽוֹ־אָנֹכִ֥י בְצָרָ֑ה אֲ֝חַלְּצֵ֗הוּ וַאֲכַבְּדֵֽהוּ׃ אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים אַשְׂבִּיעֵ֑הוּ וְ֝אַרְאֵ֗הוּ בִּישׁוּעָתִֽי׃ שלשה פעמים

1079

1080אח״ך יתקע התוקע תשר״ת תש״ת תר״ת. אח״ך יאמרו בקשה זו:

1080

1081רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כשהיה בית המקדש קיים היו מקריבין לְפָנֶֽיךָ עולות ומנחות וחטאות ואשמות על מזבחך הַקָּדוֹשׁ ועתה בַּעֲוֹנוֹתֵֽינוּ חרב מקדש וְאֵין לָנוּ מזבח וְלֹא כֹהֵן שֶׁיְּכַפֵּר בַּעֲדֵנוּ, וְגָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶֽיךָ שהקרבתי לְפָנֶֽיךָ חֶלְבִּי וְדָמִי בְּתַעֲנִיתִי הַיּוֹם הַזֶּה והרתחתי אותם בְּחַמִּימוּת חֻלְשַׁת גּוּפִי כדי שֶׁיִּהְיֶה נחשב תַּֽעֲנִיתִי זה כְּקָרְבַּן אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיח֖וֹחַ לַֽיהֹוָֽה לְכַפֵּר בַּעֲד עבדך פב״פ וּלְבַטֵּל מֵעָלָיו כָּל־גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת וּלְבַטֵּל מֵעָלָיו כל קללות ואלות וכל פִתְחוֹן פֶּה לרעה:

1081

1082אָֽנָּֽא ה׳ לְמַֽעַן רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ וּלְמַֽעַן תּֽוֹרָתֶֽךָ הַקְּדוֹשָׁה אשר למדנו הַיּוֹם הַזֶּה תָּחוּס וְתַחְמוֹל וּתְרַחֵם על עברך פב״פ ותצילהו מכל צָרָה וְצוּקָה ותצילהו מכל גזרה קשה ורעה וגו׳ (ויסיים כנז״ל):

1082

1083תקון לטירוף הדעת ולהריון

1083

1084קבלת תענית

1084

1085הֲרֵֽינִי מְקַבֵּל עָלַי להתענות תַּֽעֲנִית יָחִיד לְמָחָר מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכוֹכָבִים כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מִעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי אשר מתמעט בְּתַעֲנִיתִי חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה כְּקָרְבַּן רֵֽיחַ נִיחֽוֹחַ אִשֶּׁה לַֽיהֹוָֽה להמשיך חסדים טובים, ורחמים גדולים, להאשה פב״פ:

1085

1086וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתְקַבֵּל בְּרָצוֹן תְפִלָּתִי וּבַקָּשָׁתִי זֹאת שֶׁיְּהֵא חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶֽיךָ מִעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי שמתמעט בְּתַעֲנִיתִי כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּיו עַל־גַּבֵּי מִזְבַּחֲךָ הַקָּדוֹשׁ וְעַל־יְדֵי כן תָּחוּס וְתַחְמוֹל וּתְרַחֵם על אמתך פב״פ, ותציל אותה מכל רוח רעה, ומכל חוֹלִי וּמַחֲלָה, ומכל נזק ותקלה, ומכל מחשבות והרהורים רעים, ובלבול הדעת, ותציל אותה מכל פחד ואימה ורעדה, ותציל אותה מכל דמיונים קשים ורעים, ותתן לה ישוב הדעת, והשקט ומנוחה, לכל איבריה, וגידיה וְיִהְיֶה לה לב שמח ותתעבר ותלד בנים של קיימא, ותשמח בהם ותגדלם לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמָךְ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּֽוֹרָתָךְ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְמִינָךְ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתָךְ, יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1086

1087בלילה יעשה תקון כרת, וילמוד משניות, קריאי מועד, ותרי״ג מצות ואדרא רבא

1087

1088וביום ילמוד תנ״ך קריאי מועד, ותהלים כולו, ואדרא זוטא, ויתקעו בשופר ויאמר קדיש

1088

1089בלילה וביום יאמר קודם הלימוד:

1089

1090(בלילה) לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל, הריני לומד מִּשְׁנָה וְסִתְרֵי תּוֹרָה:

1090

1091(ביום) הריני לומד פסוקי תורה נְבִיאִים וּכְתוּבִים וסתרי תורה:

1091

1092וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיְּהֵא חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶֽיךָ לִמּוּדֵֽינוּ בְּתוֹרָֽתְךָֽ הַקְּדוֹשָׁה, ובסודותיה, וגם יהא חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶֽיךָ, נדוד שינה מעינינו, בעסק תּֽוֹרָתֶֽךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְתָּחוּס וְתַחְמוֹל וּתְרַחֵם על אמתך, פב״פ, ותציל אותה וגו׳ (יסיים כנז״ל)

1092

1093ואחר הלימוד יאמר יהר״מ ה׳ או״א שיהא חשוב ומקבל ומרצה וגו׳ (ויסיים כנז״ל):

1093

1094תיקון לאשה ששכבה עם בעלה בנדתה

1094

1095אָֽנָּֽא פ׳לאנא אקר קדאם רבי עלא כ׳טא אלד׳י כ׳טיתו כתירא מראת אלד׳י אנג׳מעתו מע זוג׳י בל נדה ותקצדתו ועברתו עלא עון אל נדה אלד׳י נמתו מע זוג׳י בל נדה מן דון עלמו ואנא כ׳טיתו וכ׳טיתונו לזוג׳י והל סאעא אנא מתנדמי עלא עווני וכ׳טאייתי נדאמה כאמלא וישהד עליי רבי אלד׳י מא אעיד אכ׳טא בהל עון. ואנא אעטי הלפילום אלד׳י ביידי לצדקה טרפ׳ פ׳כאך אייאם אל צום אלד׳י לאז׳ם עליי אצומה טרפ׳ הל עון ואטלב מן רבי יחסבלי. כאנהו צמתו אייאם אלד׳י לאזם אצומה טרפ׳ עון אל נדח אלד׳י עברתו עלינו כם נובא:

1095

1096יא רבי בפ׳צ׳לך אל עצי׳ם תג׳פירלי דינובי ותמחי כ׳טאייאתי: ג׳אוובני אלא׳ה ג׳אוובני ג׳אוובני אלה׳ה ג׳אוובני:

1096

1097תלזם בידה אל פ׳לוס ותקרא הל כלאם אל מכתוב פ׳וק:

1097

1098ובעדין תדיר עלא ראסה בנתאיי, וידבחהא אל שוחט והיי תבארך עלא אל דם ותגיטינו:

1098

1099תעטי לפ׳רד. ואחר קרש ת׳מאנתעשר ויקרא הראך אליום אל תהלים, ואדרא רבא:

1099

1100יקול קבל אל לימוד

1100

1101לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, הריני לומר תהלים וסתרי תורה לתקון עון הנדה. שחטאה, וקלקלה בו האשה פב״פ. ששכבה עם בעלה כמה פעמים בנדותה:

1101

1102וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שתמחול וְתִסְלַח וּתְכַפֵּר לאמתך פב״פ. אשר חטאה ופשעה בעון הנדה ותחשוב לה כאלו עשתה כל התיקון הראוי לעון זה. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1102

1103תיקון למי ששפך בידו מים ומלח לשדים

1103

1104רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵֽינִי לְפָנֶֽיךָ בְּתַעֲנִית יָחִיד לְמָחָר מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכוֹכָבִים לְכַפֵּר בַּעֲד אמתך פב״פ, על חטא שחטאה בסרך עון עֲבוֹדָה זָרָה והקרבה שעשתה לכוחות הרעות:

1104

1105וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁיִּהְיֶה חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶֽיךָ מִעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי שמתמעט בְּתַעֲנִיתִי למחר כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּיו עַל־גַּבֵּי מִזְבַּחֲךָ הַקָּדוֹשׁ רֵֽיחַ נִיחֽוֹחַ אִשֶּׁה לַֽיהֹוָֽה. וְעַל־יְדֵי זֶה תמחול וְתִסְלַח וּתְכַפֵּר לאמתך פב״פ. בעבור עון סרך עֲבוֹדָה זָרָה והקרבה שעשתח לשם כוחות רעות. ויתוקן הפגם שפגמה בשמותיך הקדושים ובעולמות העליונים אֵ֕ל נָ֛א רְפָ֥א נָ֖א לָֽהּ לאמתך פב״פ. רְפוּאַת הַנֶּֽפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף: ג״פ

1105

1106הלימוד בלילה ילמדו כאשר ילמדו בליל שבועות וקודם הלימוד יאמר:

1106

1107לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל, הֲרֵֽינִי מוּכָן ללמוד מִּשְׁנָה וְסִתְרֵי תּוֹרָה ולנדד שינה מעיני בַּלַּֽיְלָה הַזֹּאת לְכַפֵּר בַּעֲד האשה פב״פ. על חטא שחטאה בעון סרך עֲבוֹדָה זָרָה והקרבה שהקריבה לשם שידין ורוחות רעות:

1107

1108וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שיעלה לרצון לְפָנֶֽיךָ למודי זה בְּתוֹרָֽתְךָֽ הַקְּדוֹשָׁה וצער נדוד שינה מעיני וְתִמְחֹל וְתִסְלַח וּתְכַפֵּר לאמתך פב״פ וגו׳ כנז״ל:

1108

1109ואחר הלימוד ג״כ יאמר בקשה זו:

1109

1110וכן ביום ילמוד באותו הלימוד של סימן ל״ח. ויאמר בקשה זו קודם הלימוד ואחר הלימוד ויתקע בשופר:

1110

1111תיקון לחולי ולבלבול הדעת

1111

1112קבלת תענית

1112

1113רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הריני מְקַבֵּל עָלַי להתענות תַּֽעֲנִית יָחִיד לְמָחָר מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכוֹכָבִים כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מִעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי אשר מתמעט בְּתַעֲנִיתִי חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶֽיךָ כְּקָרְבַּן ריה נחוח אשה לה׳ לְכַפֵּר בַּעֲד עבדך פב״פ וּלְבַטֵּל מֵעָלָיו כָּל־גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת וּלְבַטֵּל מֵעָלָיו כל המקטרגים והמשטינים ויתרפא רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִכָּל־מִינֵי חוֹלִי וּמַחֲלָה ומכל דאגה ומיחוש ובלבול הדעת וּמִכָּל־צַעַר ויסורין:

1113

1114אָֽנָּֽא ה׳ ברחמיך הרבים. ובחסדיך הגדולים תעלה אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל־תַּֽחֲלוּאָיו וּלְכָל־מַכְאוֹבָיו וּלְכָל־מַכּוֹתָיו. כִּי אֵל רוֹפֵא רַחְמָן וְנֶֽאֱמָן אָֽתָּה:

1114

1115לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, הריני לומד מִּשְׁנָה וְסִתְרֵי תּוֹרָה לכפר על פב״פ וּלְבַטֵּל מֵעָלָיו כל המשטינים וּמְקַטְרֵגים וכשרוחות רעות בִּזְכוּת תּֽוֹרָתֶֽךָ הַקְּדוֹשָׁה ושמות הקודש הכתובים בה והרמוזים בה.

1115

1116אָֽנָּֽא ה׳ ברחמיך הרבים ובחסדיך הגדולים העלה אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל־תַּֽחֲלוּאָיו וּלְכָל־מַכְאוֹבָיו ותצילהו ממרח שחורה ותצילהו מכל דאגה ומיחוש ומבלבול הדעת ותצילהו מכל כאב ראש וכאב לב וחולשה כִּי אֵל רוֹפֵא רַחְמָן וְנֶֽאֱמָן אָֽתָּה. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1116

1117לימוד הלילה משניות קריאי מועד ותרי״ג מצוות ואדרא רבא:

1117

1118לימוד היום תנ״ך של קריאי מועד אדרא זוטא תהלים ב״פ:

1118

1119בקשה אחר הלימוד

1119

1120רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עשה לְמַֽעַן רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ וּלְמַֽעַן תּֽוֹרָתֶֽךָ הַקְּדוֹשָׁה שקריתי (הַלַּֽיְלָה הַזֹּאת) (הַיּוֹם הַזֶּה) וְתָּחוּס וְתַחְמוֹל וּתְרַחֵם על עבדך פב״פ ותחייהו חיים ארוכים טובים ומתוקנים ותרפאהו רְפוּאָה שְׁלֵמָה בכל איבריו וגידיו ותקרע רוע גזר דינו (יכוין קר״ע שט״ן) ותבטל מעליו כָּל־גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת ותתן לו אורך ימים ושנות חיים וקיים בו הברכות אֲשֶׁר צִוִּֽיתָ אֶת אַֽהֲרֹן ואת בניו לְבָרֵךְ אֶת־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל. כַּכָּתוּב יְבָרֶכְךָ֥ יְהֹוָ֖ה וְיִשְׁמְרֶֽךָ׃ יָאֵ֨ר יְהֹוָ֧ה ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ׃ יִשָּׂ֨א יְהֹוָ֤ה ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃ יחזור פסוקים הנזכר ג״פ

1120

1121שִׁ֗יר לַֽמַּ֫עֲל֥וֹת אֶשָּׂ֣א עֵ֭ינַי אֶל־הֶהָרִ֑ים מֵ֝אַ֗יִן יָבֹ֥א עֶזְרִֽי׃ עֶ֭זְרִי מֵעִ֣ם יְהֹוָ֑ה עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃ אַל־יִתֵּ֣ן לַמּ֣וֹט רַגְלֶ֑ךָ אַל־יָ֝נ֗וּם שֹׁמְרֶֽךָ׃ הִנֵּ֣ה לֹֽא־יָ֭נוּם וְלֹ֣א יִישָׁ֑ן שׁ֝וֹמֵ֗ר יִשְׂרָאֵל׃ יְהֹוָ֥ה שֹׁמְרֶ֑ךָ יְהֹוָ֥ה צִ֝לְּךָ֗ עַל־יַ֥ד יְמִינֶֽךָ׃ יוֹמָ֗ם הַשֶּׁ֥מֶשׁ לֹֽא־יַכֶּ֗כָּה וְיָרֵ֥חַ בַּלָּֽיְלָה׃ יְֽהֹוָ֗ה יִשְׁמׇרְךָ֥ מִכָּל־רָ֑ע יִ֝שְׁמֹ֗ר אֶת־נַפְשֶֽׁךָ׃ יְֽהֹוָ֗ה יִשְׁמׇר־צֵאתְךָ֥ וּבוֹאֶ֑ךָ מֵ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם׃ ג״פ

1121

1122וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃

1122

1123יֹ֭שֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן בְּצֵ֥ל שַׁ֝דַּ֗י יִתְלוֹנָֽן׃ אֹמַ֗ר לַ֭יהֹוָה מַחְסִ֣י וּמְצוּדָתִ֑י אֱ֝לֹהַ֗י אֶבְטַח־בּֽוֹ׃ כִּ֤י ה֣וּא יַ֭צִּילְךָ מִפַּ֥ח יָק֗וּשׁ מִדֶּ֥בֶר הַוּֽוֹת׃ בְּאֶבְרָת֨וֹ ׀ יָ֣סֶךְ לָ֭ךְ וְתַחַת־כְּנָפָ֣יו תֶּחְסֶ֑ה צִנָּ֖ה וְסֹחֵרָ֣ה אֲמִתּֽוֹ׃ לֹֽא־תִ֭ירָא מִפַּ֣חַד לָ֑יְלָה מֵ֝חֵ֗ץ יָע֥וּף יוֹמָֽם׃ מִ֭דֶּבֶר בָּאֹ֣פֶל יַהֲלֹ֑ךְ מִ֝קֶּ֗טֶב יָשׁ֥וּד צׇהֳרָֽיִם׃ יִפֹּ֤ל מִצִּדְּךָ֨ ׀ אֶ֗לֶף וּרְבָבָ֥ה מִימִינֶ֑ךָ אֵ֝לֶ֗יךָ לֹ֣א יִגָּֽשׁ׃ רַ֭ק בְּעֵינֶ֣יךָ תַבִּ֑יט וְשִׁלֻּמַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תִּרְאֶֽה׃ כִּֽי־אַתָּ֣ה יְהֹוָ֣ה מַחְסִ֑י עֶ֝לְי֗וֹן שַׂ֣מְתָּ מְעוֹנֶֽךָ׃ לֹא־תְאֻנֶּ֣ה אֵלֶ֣יךָ רָעָ֑ה וְ֝נֶ֗גַע לֹא־יִקְרַ֥ב בְּאׇהֳלֶֽךָ׃ כִּ֣י מַ֭לְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּ֑ךְ לִ֝שְׁמׇרְךָ֗ בְּכׇל־דְּרָכֶֽיךָ׃ עַל־כַּפַּ֥יִם יִשָּׂא֑וּנְךָ פֶּן־תִּגֹּ֖ף בָּאֶ֣בֶן רַגְלֶֽךָ׃ עַל־שַׁ֣חַל וָפֶ֣תֶן תִּדְרֹ֑ךְ תִּרְמֹ֖ס כְּפִ֣יר וְתַנִּֽין׃ כִּ֤י בִ֣י חָ֭שַׁק וַאֲפַלְּטֵ֑הוּ אֲ֝שַׂגְּבֵ֗הוּ כִּֽי־יָדַ֥ע שְׁמִֽי׃ יִקְרָאֵ֨נִי ׀ וְֽאֶעֱנֵ֗הוּ עִמּֽוֹ־אָנֹכִ֥י בְצָרָ֑ה אֲ֝חַלְּצֵ֗הוּ וַאֲכַבְּדֵֽהוּ׃ אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים אַשְׂבִּיעֵ֑הוּ וְ֝אַרְאֵ֗הוּ בִּישׁוּעָתִֽי׃ ג״פ

1123

1124ותוקע תשר״ת תש״ת תר״ת:

1124

1125יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1125

1126תיקון למי שאיבד את עצמו לדעת

1126

1127יתקבצו יו״ד אנשים כשרים. וכל אחד מעשרה אנשים יעשה קבלת תענית בנוסח זה

1127

1128הֲרֵֽינִי מְקַבֵּל עָלַי להתענות תַּֽעֲנִית יָחִיד לְמָחָר מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכוֹכָבִים כדי שֶׁיִּהְיֶה מִעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי אשר מתמעט בְּתַעֲנִיתִי חָשׁוּב וּמְרוּצֶה כְּקָרְבַּן רֵיחַ־נִיחוֹחַ אִשֵּׁה לַֽיהֹוָֽה לְכַפֵּר בַּעֲד עבדך פב״פ שמת עַל־יְדֵי עצמו בשנה... יום... לחודש... לתקן ולחזק ולאמץ ולעזור את נַפְשׁוֹ רֽוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ שלא עצרו כח לבא אל מנוחתם ותהיה מנוחתם כבוד מְנוּחַת שָׁלוֹם הַשְׁקֵט וָבֶטַח ויזכו לירש חלקם לְעוֹלָם הַבָּא ולא יהיו נדחין מהלק הטוב וממנוחת שלום:

1128

1129וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתְקַבֵּל בְּרָצוֹן תְפִלָּתִי וּבַקָּשָׁתִי זֹאת שֶׁיְּהֵא חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶֽיךָ מִעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי שמתמעט בְּתַעֲנִיתִי כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּיו עַל־גַּבֵּי מִזְבַּחֲךָ הַקָּדוֹשׁ וְיִהְיֶה החלב המתמעט מֵחֶלְבִּי וְדָמִי וְאֵשׁ חַמִּימוּת חֻלְשַׁת גּוּפִי וְהָרֵֽיחַ הָעוֹלֶה מִפִּי בְּתַעֲנִיתִי מזבח כפרה לְכַפֵּר בַּעֲד נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה ובעד הגוף של עבדך פב״פ בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ תָּמִיד גָּמְלֵם (בט״ר צת״ג) ואתה האל הנוצר חסד לאלפים בטובך הגדול תשפיע שפע רב לְנֶֽפֶשׁ רֽוּחַ וּנְשָׁמָה של המ׳ פב״פ והיו למאורות לֵ֝א֗וֹר בְּא֣וֹר הַחַיִּֽים, ותתן להם כח ואומץ ועזר לבא אֶל־הַמְּנוּחָה֙ וְאֶל־הַֽנַּחֲלָ֔ה מְנוּחַת שָׁלוֹם הַשְׁקֵט וָבֶטַח ויזכו לירש חלק טוב בגן עדן ולא יהיו נדחין מחלקם הטוב בָּעוֹלָם הַבָּא והצילם מִכָּל־צַר וְאוֹיֵב ומכל מקטרג ויעמדו מליצי יושר להמליץ טוב עליהם ותעשה חֶסֶד חִנָּם עם גופו וְנַפְשׁוֹ וְרֽוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ של עבדך המ׳ פב״פ שיתוקנו כראוי ובאור פניך תשלים בירורם ותיקונם במהרה. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1129

1130בליל התענית יהיו נעורים בבית הכנסת כל העשרה האנשים הנז״ל ולא יהיו ישנים כל הלילה לעשות תיקון כרת בלי שינה כלל וילמדו סדר זה, וקודם הלימוד יאמרו הבקשה זו כולם ביחד בבת אחת

1130

1131בצירוף וּבִרְשׁוּת קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ ברשות בית דין של מעלה וּבִרְשׁוּת בית דין של מטה וּבִרְשׁוּת תורתנו הקדושה הִנֵּה אֲנַֽחְנוּ בָּאִים לִלְמוֹד תּוֹרָה בַּלַּֽיְלָה הַזֹּאת לְכַפֵּר בַּעֲד המ׳ פב״פ שמת עַל־יְדֵי עצמו בשנה... ביום... לחודש... לתקן ולחזק ולאמץ ולעזור את נַפְשׁוֹ רֽוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ שלא עצרו כח לבא אל מנוחתם ותהיה מנוחתם כבוד מְנוּחַת שָׁלוֹם הַשְׁקֵט וָבֶטַח ויזכו לירש חלקם בָּעוֹלָם הַבָּא ולא יהיו נדחין מחלק הטוב וממנוחת שלום:

1131

1132וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתְקַבֵּל בְּרָצוֹן לִמּוּדֵֽינוּ בתורה בַּלַּֽיְלָה הַזֹּאת ויהא חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לִמּוּדֵֽינוּ בְּתוֹרָֽתְךָֽ הַקְּדוֹשָׁה בַּלַּֽיְלָה הַזֹּאת לְכַפֵּר בַּעֲד נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה של עבדך המ׳ פב״פ ובעד גופו בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ תָּמִיד גָּמְלֵם (בט״ר צת״ג) ואתה האל הנוצר חסד לאלפים בטובך הגדול תשפיע שפע רב לְנֶֽפֶשׁ רֽוּחַ וּנְשָׁמָה של עבדך המ׳ פב״פ והיו למאורות לֵ֝א֗וֹר בְּא֣וֹר הַחַיִּֽים, ותתן להם כח ואומץ ועזר לבא אֶל־הַמְּנוּחָה֙ וְאֶל־הַֽנַּחֲלָ֔ה מְנוּחַת שָׁלוֹם הַשְׁקֵט וָבֶטַח ויזכו לירש חלק טוב בגן עדן ולא יהיו נדחין מחלק הטוב בָּעוֹלָם הַבָּא וְתַצִּילֵֽם מִכָּל־צַר וְאוֹיֵב וְתַצִּילֵֽם מכל מקטרג ויעמדו מליצי יושר להמליץ טוב עליהם ותעשה כרוב רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ חֶסֶד חִנָּם עם גּוּף וְנֶפֶשׁ וְרֽוּחַ וּנְשָׁמָה של עבדך המ׳ פב״פ שיתוקנו כראוי ובאור פניך תשלים בירורם ותיקנום במהרה. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1132

1133אח״ך ילמדו משניות הנדפסים בקריאי מועד של ליל חג השבועות:

1133

1134אח״כ ילמדו זוהר בפ׳ ויקהל דף ר״ט ע״א בפלגות ליליא קם רבי אבא וגו׳ עד דף רי״ד ע״א לאעטרא ליה לקב״ה ברזין דחכמתא:

1134

1135ואח״כ ילמדו דברי הסבא קדישא בזוה״ק פ׳ משפטים צ״ד ע״ב רבי חייא ורבי יוסי אערעו חד ליליא וכו׳ עד דף קי״ד ע״א מעשה ידי להתפאר. ואח״כ ילמדו אדרא זוטא כולה ואחר הלימוד יאמרו בקשה זו כולם ביחד:

1135

1136יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתְקַבֵּל בְּרָצוֹן לִמּוּדֵֽינוּ בְּתוֹרָֽתְךָֽ הַקְּדוֹשָׁה שלמדנו בַּלַּֽיְלָה הַזֹּאת לִמְחוֹל וְלִסְלֹחַ וּלְכַפֵּר בַּעֲד גּוּף וְנֶפֶשׁ וְרֽוּחַ וּנְשָׁמָה של עבדך המ׳ פב״פ שמת עַל־יְדֵי עצמו בשנה... יום... בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ תָּמִיד גָּמְלֵם (בט״ר צת״ג) ואתה האל הנוצר חסד לאלפים בטובך הגדול תשפיע שפע רב לְנֶֽפֶשׁ רֽוּחַ וּנְשָׁמָה של עבדך המ׳ פב״פ והיו למאורות לֵ֝א֗וֹר בְּא֣וֹר הַחַיִּֽים, ותתן להם כח ואומץ ועזר לבוא אֶל־הַמְּנוּחָה֙ וְאֶל־הַֽנַּחֲלָ֔ה מְנוּחַת שָׁלוֹם הַשְׁקֵט וָבֶטַח ויזכו לרשת חלק טוב בגן עדן ולא יהיו נדחין מחלק הטוב בָּעוֹלָם הַבָּא וְתַצִּילֵֽם מִכָּל־צַר וְאוֹיֵב וְתַצִּילֵֽם מכל מקטרג ויעמדו מליצי יושר להמליץ טוב עליהם ותעשה ברוב רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ חֶסֶד חִנָּם עם גּוּף וְנֶפֶשׁ וְרֽוּחַ וּנְשָׁמָה של עבדך המרוחם פב״פ שיתוקנו כראוי ובאור פניך תשלים בירורם ותיקונם במהרה:

1136

1137וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שיהמו נא רחמיך על עבדך המ׳ פב״פ אם נגזר עליו להכרת בהכרת רשעים יכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עמו במדת החסד ובמדת הרחמים וְתָּחוּס וְתַחְמוֹל וּתְרַחֵם עליו ויהא חשוב צערנו שנצטערנו בַּלַּֽיְלָה הַזֹּאת וקמטנו שינה מעינינו ולקרוע רוע גזר דינו של המ׳ עבדך פב״פ בשם (קר״ע שט״ן) וּלְמַֽעַן שֵּׁם הגדול הַמִּתְפַּשֵּׁט מִמָּאוֹר הַמֶּרְכָּבָה הַתַּחְתּוֹנָה אֶלָדָ וּכְשֶׁהוּא כָלוּל עִם מְקוֹרוֹ אֶהְיֶה כזה: אֵאָהְלָיֶדָה תְּבַטֵּל בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הַפְּשׁוּטִים כָּל־גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת מעל עבדך המרוחם פב״פ וְיִסָּכֵר פה כָּל הַמְּקַטְרְגִים וּמַּשְׂטִינִים מעליו וּבְכֹחַ הַשֵׁם הַקָּדוֹשׁ הַמִּתְפַּשֵּׁט מִמָּאוֹר הַמֶּרְכָּבָה הָעֶלְיוֹנָה קר״ע וּכְשֶׁהוּא כָלוּל עִם מְקוֹרוֹ יהו״ה יקהרוע״ה תְּבַטֵּל בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הגדולים כָּל הַמַּשְׂטִינִים, וְכָל גְּזֵירוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת מעל עבדך המ׳ פב״פ ותשפיע לו אור ישועה ורחמים מכתר עליון. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1137

1138וביום יתקבצו כל העשרה אנשים הנזכר בבית הכנסת וילמדו ביחד כל התנ״ך הנדפס בקריאי מועד בליל חג השבועות ואח״כ תהלים ומשניות ואדרא זוטא

1138

1139לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ יַֽעַנְךָ֣ יְ֭הֹוָה בְּי֣וֹם צָרָ֑ה יְ֝שַׂגֶּבְךָ֗ שֵׁ֤ם ׀ אֱלֹהֵ֬י יַעֲקֹֽב׃ יִשְׁלַֽח־עֶזְרְךָ֥ מִקֹּ֑דֶשׁ וּ֝מִצִּיּ֗וֹן יִסְעָדֶֽךָּ׃ יִזְכֹּ֥ר כׇּל־מִנְחֹתֶ֑ךָ וְעוֹלָתְךָ֖ יְדַשְּׁנֶ֣ה סֶֽלָה׃ יִֽתֶּן־לְךָ֥ כִלְבָבֶ֑ךָ וְֽכׇל־עֲצָתְךָ֥ יְמַלֵּֽא׃ נְרַנְּנָ֤ה ׀ בִּ֘ישׁ֤וּעָתֶ֗ךָ וּבְשֵֽׁם־אֱלֹהֵ֥ינוּ נִדְגֹּ֑ל יְמַלֵּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה כׇּל־מִשְׁאֲלוֹתֶֽיךָ׃ עַתָּ֤ה יָדַ֗עְתִּי כִּ֤י הוֹשִׁ֥יעַ ׀ יְהֹוָ֗ה מְשִׁ֫יח֥וֹ יַ֭עֲנֵהוּ מִשְּׁמֵ֣י קׇדְשׁ֑וֹ בִּ֝גְבֻר֗וֹת יֵ֣שַׁע יְמִינֽוֹ׃ אֵ֣לֶּה בָ֭רֶכֶב וְאֵ֣לֶּה בַסּוּסִ֑ים וַאֲנַ֓חְנוּ ׀ בְּשֵׁם־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣ינוּ נַזְכִּֽיר׃ הֵ֭מָּה כָּרְע֣וּ וְנָפָ֑לוּ וַאֲנַ֥חְנוּ קַּ֝֗מְנוּ וַנִּתְעוֹדָֽד׃ יְהֹוָ֥ה הוֹשִׁ֑יעָה הַ֝מֶּ֗לֶךְ יַעֲנֵ֥נוּ בְיוֹם־קׇרְאֵֽנוּ׃ שבעה פעמים

1139

1140יֹ֭שֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן בְּצֵ֥ל שַׁ֝דַּ֗י יִתְלוֹנָֽן׃ אֹמַ֗ר לַ֭יהֹוָה מַחְסִ֣י וּמְצוּדָתִ֑י אֱ֝לֹהַ֗י אֶבְטַח־בּֽוֹ׃ כִּ֤י ה֣וּא יַ֭צִּילְךָ מִפַּ֥ח יָק֗וּשׁ מִדֶּ֥בֶר הַוּֽוֹת׃ בְּאֶבְרָת֨וֹ ׀ יָ֣סֶךְ לָ֭ךְ וְתַחַת־כְּנָפָ֣יו תֶּחְסֶ֑ה צִנָּ֖ה וְסֹחֵרָ֣ה אֲמִתּֽוֹ׃ לֹֽא־תִ֭ירָא מִפַּ֣חַד לָ֑יְלָה מֵ֝חֵ֗ץ יָע֥וּף יוֹמָֽם׃ מִ֭דֶּבֶר בָּאֹ֣פֶל יַהֲלֹ֑ךְ מִ֝קֶּ֗טֶב יָשׁ֥וּד צׇהֳרָֽיִם׃ יִפֹּ֤ל מִצִּדְּךָ֨ ׀ אֶ֗לֶף וּרְבָבָ֥ה מִימִינֶ֑ךָ אֵ֝לֶ֗יךָ לֹ֣א יִגָּֽשׁ׃ רַ֭ק בְּעֵינֶ֣יךָ תַבִּ֑יט וְשִׁלֻּמַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תִּרְאֶֽה׃ כִּֽי־אַתָּ֣ה יְהֹוָ֣ה מַחְסִ֑י עֶ֝לְי֗וֹן שַׂ֣מְתָּ מְעוֹנֶֽךָ׃ לֹא־תְאֻנֶּ֣ה אֵלֶ֣יךָ רָעָ֑ה וְ֝נֶ֗גַע לֹא־יִקְרַ֥ב בְּאׇהֳלֶֽךָ׃ כִּ֣י מַ֭לְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּ֑ךְ לִ֝שְׁמׇרְךָ֗ בְּכׇל־דְּרָכֶֽיךָ׃ עַל־כַּפַּ֥יִם יִשָּׂא֑וּנְךָ פֶּן־תִּגֹּ֖ף בָּאֶ֣בֶן רַגְלֶֽךָ׃ עַל־שַׁ֣חַל וָפֶ֣תֶן תִּדְרֹ֑ךְ תִּרְמֹ֖ס כְּפִ֣יר וְתַנִּֽין׃ כִּ֤י בִ֣י חָ֭שַׁק וַאֲפַלְּטֵ֑הוּ אֲ֝שַׂגְּבֵ֗הוּ כִּֽי־יָדַ֥ע שְׁמִֽי׃ יִקְרָאֵ֨נִי ׀ וְֽאֶעֱנֵ֗הוּ עִמּֽוֹ־אָנֹכִ֥י בְצָרָ֑ה אֲ֝חַלְּצֵ֗הוּ וַאֲכַבְּדֵֽהוּ׃ אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים אַשְׂבִּיעֵ֑הוּ וְ֝אַרְאֵ֗הוּ בִּישׁוּעָתִֽי׃ שבעה פעמים

1140

1141קודם הלימוד של יום יאמר הצירוף וברשות וכו׳, כאשר כתוב לעיל קודם לימוד הלילה. אחר הלימוד של יום יאמרו הבקשה שכתבנו לעיל אחר הלימוד של הלילה ורק עתה יוסיפו לאמר:

1141

1142יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתְקַבֵּל בְּרָצוֹן לִמּוּדֵֽינוּ בְּתוֹרָֽתְךָֽ הַקְּדוֹשָׁה הַיּוֹם הַזֶּה וכנז״ל

1142

1143ואחר הבקשה הנזכר יאמרו פסוק אֵ֕ל נָ֛א רְפָ֥א נָ֖א לָֽהּ בקול רם וניגון וטעמים אחר עשר פעמים

1143

1144ואח״כ יאמרו ובעת שיאמרו הי״ג מרות של ויעבור יתקע התוקע תשר״ת תש״ת תר״ת.

1144

1145אֶל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים וּמִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת, מוֹחֵל עֲוֹנוֹת עַמּוֹ, מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. מַרְבֶּה מְחִילָה לַחַטָּאִים, וּסְלִיחָה לַפּוֹשְׁעִים, עוֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וְרוּחַ, לֹא כְרָעָתָם לָהֶם גּוֹמֵל, אֶל, הוֹרֵתָנוּ לוֹמַר מִדּוֹת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, זְכוֹר לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם, וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ וַיֵּ֤רֶד יְהֹוָה֙ בֶּֽעָנָ֔ן וַיִּתְיַצֵּ֥ב עִמּ֖וֹ שָׁ֑ם וַיִּקְרָ֥א בְשֵׁ֖ם יְהֹוָֽה: וְשָׁם נֶאֱמַר:

1145

1146וַיַּעֲבֹ֨ר יְהֹוָ֥ה ׀ עַל־פָּנָיו֮ וַיִּקְרָא֒ יְהֹוָ֣ה ׀ יְהֹוָ֔ה אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר‏ חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֺ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙:

1146

1147עֲנֵנוּ אָבִינוּ עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ בּוֹרְאֵנוּ עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ גּוֹאֲלֵנוּ עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ דּוֹרְשֵׁנוּ עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ הוֹד וְהָדָר עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ וָתִיק בְּנֶחָמוֹת עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ זַךְ וְיָשָׁר עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ חַי וְקַיָּם עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ טְהוֹר עֵינַיִם עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ יוֹשֵׁב שָׁמַיִם עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ כַּבִּיר כֹּחַ עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ לֹא אֵל חָפֵץ בְּרֶשַׁע עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ נוֹרָא וְנִשְׂגָּב עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ סוֹמֵךְ נוֹפְלִים עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ עוֹזֵר דַּלִּים עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ פּוֹדֶה וּמַצִּיל עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ צַדִּיק וּמַצְדִּיק עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ קָרוֹב לְכָל קוֹרְאָיו בֶּאֱמֶת עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ רָם וְנִשָֹּא עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ שׁוֹכֵן שְׁחָקִים עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ תּוֹמֵךְ תְּמִימִים עֲנֵנוּ:

1147

1148עֲנֵנוּ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם עֲנֵנוּ: עֲנֵנוּ וּפַחַד יִצְחָק עֲנֵנוּ: עֲנֵנוּ אֲבִיר יַעֲקֹב עֲנֵנוּ: עֲנֵנוּ מָגֵן דָּוִד עֲנֵנוּ: עֲנֵנוּ הָעוֹנֶה בְּעֵת רָצוֹן עֲנֵנוּ: עֲנֵנוּ הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה עֲנֵנוּ: עֲנֵנוּ אֱלֹהֵי הַמֶּרְכָּבָה עֲנֵנוּ: עֲנֵנוּ רַחוּם וְחַנּוּן עֲנֵנוּ:

1148

1149מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לֹֽא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא׃ יָשׁ֣וּב יְרַחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כׇּל־חַטֹּאותָֽם׃ תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם׃ ג״פ

1149

1150ויתקע עוד תשר״ת תש״ת תר״ת:

1150

1151ואח״כ יאמרו

1151

1152כׇּל־כְּלִ֞י יוּצַ֤ר עָלַ֙יִךְ֙ לֹ֣א יִצְלָ֔ח וְכׇל־לָשׁ֛וֹן תָּקוּם־אִתָּ֥ךְ לַמִּשְׁפָּ֖ט תַּרְשִׁ֑יעִי זֹאת נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְהֹוָ֧ה וְצִדְקָתָ֛ם מֵאִתִּ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה׃

1152

1153אַשְׁרֵ֤י ׀ תִּ֥בְחַ֣ר וּתְקָרֵב֮ יִשְׁכֹּ֢ן חֲצֵ֫רֶ֥יךָ נִ֭שְׂבְּעָה בְּט֣וּב בֵּיתֶ֑ךָ קְ֝דֹ֗שׁ הֵיכָלֶֽךָ׃ שלשה פעמים

1153

1154שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֑וֹת מִמַּעֲמַקִּ֖ים קְרָאתִ֣יךָ יְהֹוָֽה׃ אֲדֹנָי֮ שִׁמְעָ֢ה בְק֫וֹלִ֥י תִּהְיֶ֣ינָה אׇ֭זְנֶיךָ קַשֻּׁב֑וֹת לְ֝ק֗וֹל תַּחֲנוּנָֽי׃ אִם־עֲוֺנ֥וֹת תִּשְׁמׇר־יָ֑הּ אֲ֝דֹנָ֗י מִ֣י יַעֲמֹֽד׃ כִּֽי־עִמְּךָ֥ הַסְּלִיחָ֑ה לְמַֽעַן תִּוָּרֵֽא׃ קִוִּ֣יתִי יְ֭הֹוָה קִוְּתָ֣ה נַפְשִׁ֑י וְֽלִדְבָר֥וֹ הוֹחָֽלְתִּי׃ נַפְשִׁ֥י לַאדֹנָ֑י מִשֹּׁמְרִ֥ים לַ֝בֹּ֗קֶר שֹׁמְרִ֥ים לַבֹּֽקֶר׃ יַחֵ֥ל יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־יְהֹ֫וָ֥ה כִּֽי־עִם־יְהֹוָ֥ה הַחֶ֑סֶד וְהַרְבֵּ֖ה עִמּ֣וֹ פְדֽוּת׃ וְ֭הוּא יִפְדֶּ֣ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל עֲוֺנֹתָֽיו׃

1154

1155הַ֥לְלוּיָ֨הּ ׀ הַֽלְלוּ־אֵ֥ל בְּקָדְשׁ֑וֹ הַֽ֝לְל֗וּהוּ בִּרְקִ֥יעַ עֻזּֽוֹ׃ הַלְל֥וּהוּ בִגְבוּרֹתָ֑יו הַ֝לְל֗וּהוּ כְּרֹ֣ב גֻּדְלֽוֹ׃ הַ֭לְלוּהוּ בְּתֵ֣קַע שׁוֹפָ֑ר הַ֝לְל֗וּהוּ בְּנֵ֣בֶל וְכִנּֽוֹר׃ הַ֭לְלוּהוּ בְּתֹ֣ף וּמָח֑וֹל הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּמִנִּ֥ים וְעֻגָֽב׃ הַלְל֥וּהוּ בְצִלְצְלֵי־שָׁ֑מַע הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּֽצִלְצְלֵ֥י תְרוּעָֽה׃ כֹּ֣ל הַ֭נְּשָׁמָה תְּהַלֵּ֥ל יָ֗הּ הַֽלְלוּיָֽהּ׃

1155

1156ויאמרו קדיש: אחר מנחה כל אחד יאמר נוסח זה:

1156

1157רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶֽיךָ כשהיה בית המקדש קיים היו מקריבין לְפָנֶֽיךָ עולות ומנחות וחטאות ואשמות על מזבחך הַקָּדוֹשׁ ועתה בַּעֲוֹנוֹתֵֽינוּ הרבים חרב בית המקדש וְאֵין לָנוּ מזבח כפרה ולא כהן שיכפר בעדנו וְגָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶֽיךָ שהקרבתי לְפָנֶֽיךָ חֶלְבִּי וְדָמִי בְּתַעֲנִיתִי הַיּוֹם הַזֶּה והרתחתי אותם בְּחַמִּימוּת חֻלְשַׁת גּוּפִי כדי שֶׁיִּהְיֶה נחשב תַּֽעֲנִיתִי זה כְּקָרְבַּן אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיח֖וֹחַ לַֽיהֹוָֽה לִמְחוֹל וְלִסְלֹחַ וּלְכַפֵּר בַּעֲד גּוּף וְנֶפֶשׁ וְרֽוּחַ וּנְשָׁמָה של המ׳ פב״פ בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ תָּמִיד גָּמְלֵם (בט״ר צת״ג) ירויון מדשן ביתך ומנחל עדניך תשקם ותהיה מנוחתם שלום השקט ובטח. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1157

1158 תיקון להבא על אשת אחיו אחר מותו בהיותה פנויה

1158

1159יתענה יום אחד ויקבלנו מבעוד יום: ביום התענית ילקה חמשים מלקיות וקודם המלקות יטבול שבעה טבילות:

1159

1160אח״כ יקח בידו סך מאתים ושמונה עשר גרוש ויאמר בקשה זו:

1160

1161רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶֽיךָ אשר חטאתי עויתי ופשעתי באיסור ערוה ובאתי על אשת אחי אחר מיתת בעלה כמה פעמים ופגמתי בבריאה וגרמתי מניעת עליית תִּפְאֶֽרֶת וּמַלְכוּת לבלתי יעלו למעלה ממקומם כראוי להם:

1161

1162וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שתהא חֲשׁוּבָה וּמְקוּבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶֽיךָ הפרשת מעות אלו שבידי לצדקה כאלו התעניתי כל התעניות שראוי להתענות לתיקון פגם עון זה של ביאה על אשת אח ויעלו תִּפְאֶֽרֶת וּמַלְכוּת במעלות רמות הראוי להם לעלות למעלה למעלה ותצילני מכרת ומכל מיני יסורין:

1162

1163מִֽן־הַ֭מֵּצַר קָרָ֣אתִי יָּ֑הּ עָנָ֖נִי בַמֶּרְחָ֣ב יָֽהּ׃ שבעה פעמים

1163

1164וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: שלשה פעמים

1164

1165יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ שלשה פעמים

1165

1166אח״כ יקח בידו עוד שנים ושמונים גרוש ויאמר בקשה זו:

1166

1167רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶֽיךָ מה שֶּׁחָטָֽאתִי עויתי ופשעתי בעון ביאה על הנדה כמה פעמים:

1167

1168וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שתהא חֲשׁוּבָה וּמְקוּבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶֽיךָ הפרשת מעות אלו שבידי לצדקה כאלו התעניתי כל התעניות הראוי להתענות בעבור תיקון פגם עון זה של ביאה על הנדה ויתוקנו כל שמות הקודש שפגמתי בהם ויהיו מלאים ושלמים כראוי להם:

1168

1169וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: ז׳ פעמים

1169

1170יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ ז׳ פעמים

1170

1171יְהֹוָ֥ה הוֹשִׁ֑יעָה הַ֝מֶּ֗לֶךְ יַעֲנֵ֥נוּ בְיוֹם־קׇרְאֵֽנוּ: שנים ושמונים פעמים ויכוין ר״ת יב״ק

1171

1172אח״כ יקרא בפרשת תולדות

1172

1173וַיִּזְרַ֤ע יִצְחָק֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיִּמְצָ֛א בַּשָּׁנָ֥ה הַהִ֖וא מֵאָ֣ה שְׁעָרִ֑ים וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ יְהֹוָֽה׃ וַיִּגְדַּ֖ל הָאִ֑ישׁ וַיֵּ֤לֶךְ הָלוֹךְ֙ וְגָדֵ֔ל עַ֥ד כִּֽי־גָדַ֖ל מְאֹֽד׃ וַֽיְהִי־ל֤וֹ מִקְנֵה־צֹאן֙ וּמִקְנֵ֣ה בָקָ֔ר וַעֲבֻדָּ֖ה רַבָּ֑ה וַיְקַנְא֥וּ אֹת֖וֹ פְּלִשְׁתִּֽים׃ וְכׇל־הַבְּאֵרֹ֗ת אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ עַבְדֵ֣י אָבִ֔יו בִּימֵ֖י אַבְרָהָ֣ם אָבִ֑יו סִתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים וַיְמַלְא֖וּם עָפָֽר׃ וַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל־יִצְחָ֑ק לֵ֚ךְ מֵֽעִמָּ֔נוּ כִּֽי־עָצַ֥מְתָּ מִמֶּ֖נּוּ מְאֹֽד׃ וַיֵּ֥לֶךְ מִשָּׁ֖ם יִצְחָ֑ק וַיִּ֥חַן בְּנַֽחַל־גְּרָ֖ר וַיֵּ֥שֶׁב שָֽׁם׃ וַיָּ֨שׇׁב יִצְחָ֜ק וַיַּחְפֹּ֣ר ׀ אֶת־בְּאֵרֹ֣ת הַמַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ בִּימֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יו וַיְסַתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים אַחֲרֵ֖י מ֣וֹת אַבְרָהָ֑ם וַיִּקְרָ֤א לָהֶן֙ שֵׁמ֔וֹת כַּשֵּׁמֹ֕ת אֲשֶׁר־קָרָ֥א לָהֶ֖ן אָבִֽיו׃ וַיַּחְפְּר֥וּ עַבְדֵֽי־יִצְחָ֖ק בַּנָּ֑חַל וַיִּ֨מְצְאוּ־שָׁ֔ם בְּאֵ֖ר מַ֥יִם חַיִּֽים׃ וַיָּרִ֜יבוּ רֹעֵ֣י גְרָ֗ר עִם־רֹעֵ֥י יִצְחָ֛ק לֵאמֹ֖ר לָ֣נוּ הַמָּ֑יִם וַיִּקְרָ֤א שֵֽׁם־הַבְּאֵר֙ עֵ֔שֶׂק כִּ֥י הִֽתְעַשְּׂק֖וּ עִמּֽוֹ׃ וַֽיַּחְפְּרוּ֙ בְּאֵ֣ר אַחֶ֔רֶת וַיָּרִ֖יבוּ גַּם־עָלֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֥א שְׁמָ֖הּ שִׂטְנָֽה׃ וַיַּעְתֵּ֣ק מִשָּׁ֗ם וַיַּחְפֹּר֙ בְּאֵ֣ר אַחֶ֔רֶת וְלֹ֥א רָב֖וּ עָלֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֤א שְׁמָהּ֙ רְחֹב֔וֹת וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי־עַתָּ֞ה הִרְחִ֧יב יְהֹוָ֛ה לָ֖נוּ וּפָרִ֥ינוּ בָאָֽרֶץ׃ וַיַּ֥עַל מִשָּׁ֖ם בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃

1173

1174ויקראנה שני פעמים מקרא ויחזור ויקראנה פעם אחת תרגום כל הפסוקים ביחד:

1174

1175וּזְרַע יִצְחָק בְּאַרְעָא הַהִיא וְאַשְׁכַּח בְּשַׁתָּא הַהִיא עַל חַד מְאָה בִדְשַׁעֲרוֹהִי וּבָרְכֵיהּ יְיָ: וּרְבָא גַבְרָא וַאֲזַל אֲזִיל (נ״א סָגֵי) וְרָבֵי עַד דִּי רְבָא לַחֲדָא: וַהֲוָה לֵיהּ גֵּיתֵי עָנָא וְגֵיתֵי תוֹרִין וּפָלְחָנָא (נ״א וַעֲבוּדָה) סַגְיָא וְקַנִּיאוּ בֵיהּ פְּלִשְׁתָּאֵי: וְכָל בֵּירִין דִּי חֲפָרוּ עַבְדֵי אֲבוּהִי בְּיוֹמֵי אַבְרָהָם אֲבוּהִי טַמּוֹנוּן פְּלִשְׁתָּאֵי וּמְלֹּאנוּן עַפְרָא: וַאֲמַר אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק אִזֵּל מֵעִמָּנָא אֲרֵי תְקֵפְתָּא מִנָּנָא לַחֲדָא: וַאֲזַל מִתַּמָּן יִצְחָק וּשְׁרָא בְנַחֲלָא דִגְרָר וִיתֵב תַּמָּן: וְתָב יִצְחָק וְחָפַר יָת בֵּירֵי דְמַיָּא דִּי חֲפָרוּ בְּיוֹמֵי אַבְרָהָם אֲבוּהִי וְטַמּוֹנוּן פְּלִשְׁתָּאֵי בָּתַר דְּמִית אַבְרָהָם וּקְרָא לְהֵן שְׁמָהָן כִּשְׁמָהָן דִּי הֲוָה קָרֵי לְהֵן אֲבוּהִי: וַחֲפָרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בְּנַחֲלָא וְאַשְׁכָּחוּ תַמָּן בֵּירָא דְּמַיִּין נָבְעִין: וּנְצוֹ רַעֲוָתָא דִגְרָר עִם רַעֲוָתָא דְיִצְחָק לְמֵימַר דִּי לָנָא מַיָּא וּקְרָא שְׁמָא דְבֵירָא עִסְקָא אֲרֵי אִתְעַסִּיקוּ עִמֵּיהּ: וַחֲפָרוּ בֵּירָא אָחֳרִי וּנְצוֹ אַף עֲלַהּ וּקְרָא שְׁמַהּ שִׂטְנָה: וְאִסְתַּלַּק מִתַּמָּן וַחֲפַר בֵּירָא אָחֳרִי וְלָא נְצוֹ עֲלַהּ וּקְרָא שְׁמַהּ רְחֹבוֹת וַאֲמַר אֲרֵי כְעַן אַפְתֵּי יְיָ לָנָא וְנִיפּוּשׁ (נ״א וְיַפְשִׁנָּנָא) בְּאַרְעָא: וְאִסְתַּלַּק מִתַּמָּן בְּאֵר שָׁבַע:

1175

1176אח״כ יקיף את התיבה ז׳ פעמים בכל הקפה יאמר

1176

1177מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד הָב֣וּ לַ֭יהֹוָה בְּנֵ֣י אֵלִ֑ים הָב֥וּ לַ֝יהֹוָ֗ה כָּב֥וֹד וָעֹֽז׃ הָב֣וּ לַ֭יהֹוָה כְּב֣וֹד שְׁמ֑וֹ הִשְׁתַּחֲו֥וּ לַ֝יהֹוָ֗ה בְּהַדְרַת־קֹֽדֶשׁ׃ ק֥וֹל יֶהֶוֶ֗הֶ עַל־הַ֫מָּ֥יִם אֵֽל־הַכָּב֥וֹד הִרְעִ֑ים יְ֝הֹוָ֗ה עַל־מַ֥יִם רַבִּֽים׃ קוֹל־יְהְוְ֥הְ בַּכֹּ֑חַ ק֥וֹל יֹ֝הֹוֹ֗הֹ בֶּהָדָֽר׃ ק֣וֹל יִ֭הִוִהִ שֹׁבֵ֣ר אֲרָזִ֑ים וַיְשַׁבֵּ֥ר יְ֝הֹוָ֗ה אֶת־אַרְזֵ֥י הַלְּבָנֽוֹן׃ וַיַּרְקִידֵ֥ם כְּמוֹ־עֵ֑גֶל לְבָנ֥וֹן וְ֝שִׂרְיֹ֗ן כְּמ֣וֹ בֶן־רְאֵמִֽים׃ קוֹל־יֻהֻוֻ֥הֻ חֹצֵ֗ב לַהֲב֥וֹת אֵֽשׁ׃ ק֣וֹל י֭וּהוּווּהוּ יָחִ֣יל מִדְבָּ֑ר יָחִ֥יל יְ֝הֹוָ֗ה מִדְבַּ֥ר קָדֵֽשׁ׃ ק֤וֹל יְהֹוָ֨ה ׀ יְחוֹלֵ֣ל אַיָּלוֹת֮ וַֽיֶּחֱשֹׂ֢ף יְעָ֫ר֥וֹת וּבְהֵיכָל֑וֹ כֻּ֝לּ֗וֹ אֹמֵ֥ר כָּבֽוֹד׃ יְ֭הֹוָה לַמַּבּ֣וּל יָשָׁ֑ב וַיֵּ֥שֶׁב יְ֝הֹוָ֗ה מֶ֣לֶךְ לְעוֹלָֽם׃ יְֽהֹוָ֗ה עֹ֭ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן יְהֹוָ֓ה ׀ יְבָרֵ֖ךְ אֶת־עַמּ֣וֹ בַשָּׁלֽוֹם׃

1177

1178אָֽנָּֽא בְּכֹֽחַ. גְּדוּלַת יְמִינֶֽךָ. תַּתִּיר צְרוּרָה: (אב״ג ית״ץ)

1178

1179קַבֵּל רִנַּת. עַמֶּֽךָ שַׂגְּבֵֽנוּ. טַהֲרֵֽנוּ נוֹרָא: (קר״ע שט״ן)

1179

1180נָא גִבּוֹר. דּֽוֹרְשֵֽׁי יִחוּדֶֽךָ. כְּבָבַת שָׁמְרֵם: (נג״ד יכ״ש)

1180

1181בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם. רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ. תָּמִיד גָּמְלֵם: (בט״ר צת״ג)

1181

1182חֲסִין קָדוֹשׁ. בְּרֹב טֽוּבְךָֽ. נַהֵל עֲדָתֶֽךָ: (חק״ב טנ״ע)

1182

1183יָחִיד גֵּאֶה. לְעַמְּךָ פְנֵה. זֽוֹכְרֵֽי קְדֻשָּׁתֶֽךָ: (יג״ל פז״ק)

1183

1184שַׁוְעָתֵֽנוּ קַבֵּל. וּשְׁמַע צַעֲקָתֵֽנוּ. יוֹדֵֽעַ תַּעֲלוּמוֹת: (שק״ו צי״ת)

1184

1185ואומר בלחש: בָּרוּךְ, שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, לְעוֹלָם וָעֶד:

1185

1186אח״כ ידליק ז׳ נרות בבית הכנסת כנגד חג״ת נהי״ם אח״כ יסבבו לו תרנגול על ראשו ויעשה הוא כסוי הדם ויברך עליו ובסוף כל סיבוב יאמר המסבב מצאתי כופר מצאתי כופר מצאתי כופר:

1186

1187יזהר לעשות תיקון כרת שלא ישן כלל כל הלילה וכל לילה אחת פוטרת מכרת אחד לכן יחשוב במה ביאות בא עליה ויעשה כנגדן תיקון כל לילה אחת כנגד ביאה אחת וטוב לו ושלום:

1187

1188אמר המגיה בן-צמ״ח

1188

1189ראיתי והנה טוב להדפיס פה איזה תיקונים הנמצאים באמתחתי בכ״י הק׳ מאדמו״ר המנוח זצוק״ל מזמן היותי בעיר מולדתי ועל כל או״א ארשום עליו מה תכליתו:

1189

1190תקון לאיש שעכבה לו הנישואין אשתו הראשונה שמתו

1190

1191פעם אחת בא איש אחד לאדמו״ר המנוח זצוק״ל וספר לו כי מזה ג׳ שנים ויותר משנפטרת אשתו. והיה חפץ לאדם לו אשה אחרת וכשהיה מדבר על איזה בתולה וגומר התנאים בין קרוביה ולא הספיק ליארס, והנה בחלום חזיון לילה תבא אשתו הנפטרת להכלה ותאיים עליה ואומרת לה שתזהר שלא תקח את בעלה. ואם לא תשמע לה אז תדע כי תחנוק אותה וכו׳ וכו׳. ובבוקר תספר הכלה באזני קרוביה ושולחים להאיש הנזכר ידיעה כי בטלו התנאים וכן עזה״ד לג׳ ולד׳ בתולות אשר גומר התנאים עמהם תבא הנפטרת בחלום כנז׳ ואז נתן לו רבינו ז״ל את התיקון הנזכר ואני הצעיר הייתי מכלל יו״ד החכמים שעשו התיקון: תחלת הכל ישבו בביתי הכנסת עשרה אנשים כשרים לבדם:

1191

1192אח״כ יזמין זה האיש צרור אחד שיש בתוכו מאה ואחד מטבעות של גרוש ועוד צרור אחד יש בו י״ח מטבעות ויתפוס תחלה צרור של ק״א מטבעות בידו ויאמר בפני העשרה הנז׳

1192

1193הֲרֵֽינִי מתנדב מאה ואחר מטבעות אלו לצדקה למנוחת נֶֽפֶשׁ וְרֽוּחַ ונשמת אשתי פ׳ בת פ׳ אשר נפטרה מֵעוֹלָם הַזֶּה בִּרְצוֹן אֱלֹהֵי הַשָּׁמַֽיִם וְהָאָרֶץ (ויתפוס צרור הב׳ ג״כ) ועוד אני מתנדב שמונה עשר מטבעות אלו לצדקה למנוחת נְּפָשׁוֹת וְרוּחוֹת וְנְּשָׁמוֹת של כל הנשים מבנות יִשְׂרָאֵל אשר נפטרו מֵעוֹלָם הַזֶּה בִּרְצוֹן אֱלֹהֵי הַשָּׁמַֽיִם וְהָאָרֶץ:

1193

1194וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שתחוס ותחמול ותרחם על נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה של אמתך פ׳ בת פ׳ ועל כָּל־נְפָשׁוֹת רוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת של מתי יִשְׂרָאֵל שלא עצרו כח לבא אל מנוחתם ואתה האל הנוצר חסד לאלפים בטובך הגדול תשפיע שפע רב להם. ותתן להם כח ועזר ואומץ לֵ֝א֗וֹר בְּא֣וֹר הַחַיִּֽים, בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ תָּמִיד גָּמְלֵם (יכוין ר״ת בט״ר צת״ג). יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ ג׳ פעמים

1194

1195ואז ימסור כסף הצדקה שבידו ביד הגבאי ואח״כ יאמר בפני עשרה הנזכר בקשת המחילה בסדר זה:

1195

1196הנה אנכי מבקש מחילה גמורה ושלימה כתקנת חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מאשתי פ׳ בת פ׳ שנפטרה מֵעוֹלָם הַזֶּה בִּרְצוֹן אֱלֹהֵי הַשָּׁמַֽיִם וְהָאָרֶץ ועוד אני מבקש מחילה גמורה ושלימה כתקנת חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מכל מתי יִשְׂרָאֵל האנשים והנשים על כל אשר חטאתי להם בֵּין בְּאֽוֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בְּדִבּוּר בֵּין בְּמַעֲשֶׂה. בֵּין שֶּׁחָטָֽאתִי בדבר הנוגע לנפשם בין שֶּׁחָטָֽאתִי בדבר הנוגע לגופם בין שֶּׁחָטָֽאתִי בדבר הנוגע לממונם בין שֶּׁחָטָֽאתִי בדבר הנוגע לכבודם בין בזמן היותם בחיים בָּעוֹלָם הַזֶּה בין אחר שנפטרו מֵעוֹלָם הַזֶּה על הכל אני שואל ומבקש מחילה גמורה ושלימה לפני יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

1196

1197אח״כ יאמרו אותם העשרה ביחד נוסח זה

1197

1198בצירוף קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּבִרְשׁוּת ביד של מעלה (חכמה ובינה) וּבִרְשׁוּת ב״ד של מטה (תפארת ומלכות) וּבִרְשׁוּת תורתנו הקדושה וּבִרְשׁוּת סנהדרי גדולה וּבִרְשׁוּת סנהדרי קטנה מסכימים אנחנו וגוזרים בכח תורתנו הקדושה על כל נְּפָשׁוֹת וְרוּחוֹת וְנְּשָׁמוֹת שנפטרו מֵעוֹלָם הַזֶּה שלא יהיה להם רשות ושליטה על פ׳ בין פ׳ לקטרג ולעכב בזווג השני שצריך לו להזדווג עם אשה חדשה באירוסין ונשואין ולא יהיה להם כח לרדוף אחר פ׳ בן פ׳ להפר מחשבתו ולבלבל דעתו ולקלקל מעשיו בזווג החדש עם האשה אשר היא מזומנת לו מן השמים וְיִהְיֶה לו עזר וסיוע לקיים הזווג השני במהרה בלתי שום מעכב ויתקיים בו מאמר הכתוב מָצָ֣א אִ֭שָּׁה מָ֣צָא ט֑וֹב וַיָּ֥פֶק רָ֝צ֗וֹן מֵיְהֹוָֽה׃

1198

1199אח״כ יאמר

1199

1200אָֽנָּֽא בְּכֹֽחַ. גְּדוּלַת יְמִינֶֽךָ. תַּתִּיר צְרוּרָה: (אב״ג ית״ץ)

1200

1201קַבֵּל רִנַּת. עַמֶּֽךָ שַׂגְּבֵֽנוּ. טַהֲרֵֽנוּ נוֹרָא: (קר״ע שט״ן)

1201

1202נָא גִבּוֹר. דּֽוֹרְשֵֽׁי יִחוּדֶֽךָ. כְּבָבַת שָׁמְרֵם: (נג״ד יכ״ש)

1202

1203בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם. רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ. תָּמִיד גָּמְלֵם: (בט״ר צת״ג)

1203

1204חֲסִין קָדוֹשׁ. בְּרֹב טֽוּבְךָֽ. נַהֵל עֲדָתֶֽךָ: (חק״ב טנ״ע)

1204

1205יָחִיד גֵּאֶה. לְעַמְּךָ פְנֵה. זֽוֹכְרֵֽי קְדֻשָּׁתֶֽךָ: (יג״ל פז״ק)

1205

1206שַׁוְעָתֵֽנוּ קַבֵּל. וּשְׁמַע צַעֲקָתֵֽנוּ. יוֹדֵֽעַ תַּעֲלוּמוֹת: (שק״ו צי״ת)

1206

1207ואומר בלחש: בָּרוּךְ, שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, לְעוֹלָם וָעֶד:

1207

1208אח״כ יאמרו

1208

1209מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לֹֽא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא׃ יָשׁ֣וּב יְרַחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כׇּל־חַטֹּאותָֽם׃ תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם׃

1209

1210וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: (ג׳ פעמים)

1210

1211ואח״כ תכף יתקע התוקע תשר״ת תש״ת תר״ת. אח״כ יאמרו כולם

1211

1212וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:

1212

1213יֹ֭שֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן בְּצֵ֥ל שַׁ֝דַּ֗י יִתְלוֹנָֽן׃ אֹמַ֗ר לַ֭יהֹוָה מַחְסִ֣י וּמְצוּדָתִ֑י אֱ֝לֹהַ֗י אֶבְטַח־בּֽוֹ׃ כִּ֤י ה֣וּא יַ֭צִּילְךָ מִפַּ֥ח יָק֗וּשׁ מִדֶּ֥בֶר הַוּֽוֹת׃ בְּאֶבְרָת֨וֹ ׀ יָ֣סֶךְ לָ֭ךְ וְתַחַת־כְּנָפָ֣יו תֶּחְסֶ֑ה צִנָּ֖ה וְסֹחֵרָ֣ה אֲמִתּֽוֹ׃ לֹֽא־תִ֭ירָא מִפַּ֣חַד לָ֑יְלָה מֵ֝חֵ֗ץ יָע֥וּף יוֹמָֽם׃ מִ֭דֶּבֶר בָּאֹ֣פֶל יַהֲלֹ֑ךְ מִ֝קֶּ֗טֶב יָשׁ֥וּד צׇהֳרָֽיִם׃ יִפֹּ֤ל מִצִּדְּךָ֨ ׀ אֶ֗לֶף וּרְבָבָ֥ה מִימִינֶ֑ךָ אֵ֝לֶ֗יךָ לֹ֣א יִגָּֽשׁ׃ רַ֭ק בְּעֵינֶ֣יךָ תַבִּ֑יט וְשִׁלֻּמַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תִּרְאֶֽה׃ כִּֽי־אַתָּ֣ה יְהֹוָ֣ה מַחְסִ֑י עֶ֝לְי֗וֹן שַׂ֣מְתָּ מְעוֹנֶֽךָ׃ לֹא־תְאֻנֶּ֣ה אֵלֶ֣יךָ רָעָ֑ה וְ֝נֶ֗גַע לֹא־יִקְרַ֥ב בְּאׇהֳלֶֽךָ׃ כִּ֣י מַ֭לְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּ֑ךְ לִ֝שְׁמׇרְךָ֗ בְּכׇל־דְּרָכֶֽיךָ׃ עַל־כַּפַּ֥יִם יִשָּׂא֑וּנְךָ פֶּן־תִּגֹּ֖ף בָּאֶ֣בֶן רַגְלֶֽךָ׃ עַל־שַׁ֣חַל וָפֶ֣תֶן תִּדְרֹ֑ךְ תִּרְמֹ֖ס כְּפִ֣יר וְתַנִּֽין׃ כִּ֤י בִ֣י חָ֭שַׁק וַאֲפַלְּטֵ֑הוּ אֲ֝שַׂגְּבֵ֗הוּ כִּֽי־יָדַ֥ע שְׁמִֽי׃ יִקְרָאֵ֨נִי ׀ וְֽאֶעֱנֵ֗הוּ עִמּֽוֹ־אָנֹכִ֥י בְצָרָ֑ה אֲ֝חַלְּצֵ֗הוּ וַאֲכַבְּדֵֽהוּ׃ אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים אַשְׂבִּיעֵ֑הוּ וְ֝אַרְאֵ֗הוּ בִּישׁוּעָתִֽי׃

1213

1214ואח״כ קדיש יהא שלמא:

1214

1215תקון לגוסס המצטער

1215

1216זה התיקון נתן רבינו הק׳ ז״ל כעבור אשה א׳ זקנה שהיתה גוססת ומצטערת יותר מעשרה ימים, ר״ל, וגם אני הצעיר הייתי בכלל העשרה, וזכורני כי קודם שיצאנו ממפתן החצר נפטרת האשה הנזכר במנוחה:

1216

1217יבואו עשרה בני אדם וילמדו סביבות מטתה לימוד זה בראשית ברא אלהים וגו׳ עד אשר ברא אלהים לעשות:

1217

1218אחר כך בפרשת ויקהל:

1218

1219וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַמְּנֹרָ֖ה זָהָ֣ב טָה֑וֹר מִקְשָׁ֞ה עָשָׂ֤ה אֶת־הַמְּנֹרָה֙ יְרֵכָ֣הּ וְקָנָ֔הּ גְּבִיעֶ֛יהָ כַּפְתֹּרֶ֥יהָ וּפְרָחֶ֖יהָ מִמֶּ֥נָּה הָיֽוּ׃ וְשִׁשָּׁ֣ה קָנִ֔ים יֹצְאִ֖ים מִצִּדֶּ֑יהָ שְׁלֹשָׁ֣ה ׀ קְנֵ֣י מְנֹרָ֗ה מִצִּדָּהּ֙ הָֽאֶחָ֔ד וּשְׁלֹשָׁה֙ קְנֵ֣י מְנֹרָ֔ה מִצִּדָּ֖הּ הַשֵּׁנִֽי׃ שְׁלֹשָׁ֣ה גְ֠בִעִ֠ים מְֽשֻׁקָּדִ֞ים בַּקָּנֶ֣ה הָאֶחָד֮ כַּפְתֹּ֣ר וָפֶ֒רַח֒ וּשְׁלֹשָׁ֣ה גְבִעִ֗ים מְשֻׁקָּדִ֛ים בְּקָנֶ֥ה אֶחָ֖ד כַּפְתֹּ֣ר וָפָ֑רַח כֵּ֚ן לְשֵׁ֣שֶׁת הַקָּנִ֔ים הַיֹּצְאִ֖ים מִן־הַמְּנֹרָֽה׃ וּבַמְּנֹרָ֖ה אַרְבָּעָ֣ה גְבִעִ֑ים מְשֻׁ֨קָּדִ֔ים כַּפְתֹּרֶ֖יהָ וּפְרָחֶֽיהָ׃ וְכַפְתֹּ֡ר תַּ֩חַת֩ שְׁנֵ֨י הַקָּנִ֜ים מִמֶּ֗נָּה וְכַפְתֹּר֙ תַּ֣חַת שְׁנֵ֤י הַקָּנִים֙ מִמֶּ֔נָּה וְכַפְתֹּ֕ר תַּֽחַת־שְׁנֵ֥י הַקָּנִ֖ים מִמֶּ֑נָּה לְשֵׁ֙שֶׁת֙ הַקָּנִ֔ים הַיֹּצְאִ֖ים מִמֶּֽנָּה׃ כַּפְתֹּרֵיהֶ֥ם וּקְנֹתָ֖ם מִמֶּ֣נָּה הָי֑וּ כֻּלָּ֛הּ מִקְשָׁ֥ה אַחַ֖ת זָהָ֥ב טָהֽוֹר׃ וַיַּ֥עַשׂ אֶת־נֵרֹתֶ֖יהָ שִׁבְעָ֑ה וּמַלְקָחֶ֥יהָ וּמַחְתֹּתֶ֖יהָ זָהָ֥ב טָהֽוֹר׃ כִּכָּ֛ר זָהָ֥ב טָה֖וֹר עָשָׂ֣ה אֹתָ֑הּ וְאֵ֖ת כׇּל־כֵּלֶֽיהָ׃ וַיַּ֛עַשׂ אֶת־מִזְבַּ֥ח הַקְּטֹ֖רֶת עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּ֣ה אׇרְכּוֹ֩ וְאַמָּ֨ה רׇחְבּ֜וֹ רָב֗וּעַ וְאַמָּתַ֙יִם֙ קֹֽמָת֔וֹ מִמֶּ֖נּוּ הָי֥וּ קַרְנֹתָֽיו׃ וַיְצַ֨ף אֹת֜וֹ זָהָ֣ב טָה֗וֹר אֶת־גַּגּ֧וֹ וְאֶת־קִירֹתָ֛יו סָבִ֖יב וְאֶת־קַרְנֹתָ֑יו וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃ וּשְׁתֵּי֩ טַבְּעֹ֨ת זָהָ֜ב עָֽשָׂה־ל֣וֹ ׀ מִתַּ֣חַת לְזֵר֗וֹ עַ֚ל שְׁתֵּ֣י צַלְעֹתָ֔יו עַ֖ל שְׁנֵ֣י צִדָּ֑יו לְבָתִּ֣ים לְבַדִּ֔ים לָשֵׂ֥את אֹת֖וֹ בָּהֶֽם׃ וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַבַּדִּ֖ים עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וַיְצַ֥ף אֹתָ֖ם זָהָֽב׃ וַיַּ֜עַשׂ אֶת־שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙ קֹ֔דֶשׁ וְאֶת־קְטֹ֥רֶת הַסַּמִּ֖ים טָה֑וֹר מַעֲשֵׂ֖ה רֹקֵֽחַ׃

1219

1220מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לֹֽא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא׃ יָשׁ֣וּב יְרַחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כׇּל־חַטֹּאותָֽם׃ תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם׃ שלשה פעמים

1220

1221אח״כ בחבקוק סימן ג׳:

1221

1222תְּפִלָּ֖ה לַחֲבַקּ֣וּק הַנָּבִ֑יא עַ֖ל שִׁגְיֹנֽוֹת׃ יְהֹוָ֗ה שָׁמַ֣עְתִּי שִׁמְעֲךָ֮ יָרֵ֒אתִי֒ יְהֹוָ֗ה פׇּֽעׇלְךָ֙ בְּקֶ֤רֶב שָׁנִים֙ חַיֵּ֔יהוּ בְּקֶ֥רֶב שָׁנִ֖ים תּוֹדִ֑יעַ בְּרֹ֖גֶז רַחֵ֥ם תִּזְכּֽוֹר׃ אֱל֙וֹהַּ֙ מִתֵּימָ֣ן יָב֔וֹא וְקָד֥וֹשׁ מֵהַר־פָּארָ֖ן סֶ֑לָה כִּסָּ֤ה שָׁמַ֙יִם֙ הוֹד֔וֹ וּתְהִלָּת֖וֹ מָלְאָ֥ה הָאָֽרֶץ׃ וְנֹ֙גַהּ֙ כָּא֣וֹר תִּֽהְיֶ֔ה קַרְנַ֥יִם מִיָּד֖וֹ ל֑וֹ וְשָׁ֖ם חֶבְי֥וֹן עֻזֹּֽה׃ לְפָנָ֖יו יֵ֣לֶךְ דָּ֑בֶר וְיֵצֵ֥א רֶ֖שֶׁף לְרַגְלָֽיו׃ עָמַ֣ד ׀ וַיְמֹ֣דֶד אֶ֗רֶץ רָאָה֙ וַיַּתֵּ֣ר גּוֹיִ֔ם וַיִּתְפֹּֽצְצוּ֙ הַרְרֵי־עַ֔ד שַׁח֖וּ גִּבְע֣וֹת עוֹלָ֑ם הֲלִיכ֥וֹת עוֹלָ֖ם לֽוֹ׃ תַּ֣חַת אָ֔וֶן רָאִ֖יתִי אׇהֳלֵ֣י כוּשָׁ֑ן יִרְגְּז֕וּן יְרִיע֖וֹת אֶ֥רֶץ מִדְיָֽן׃ הֲבִנְהָרִים֙ חָרָ֣ה יְהֹוָ֔ה אִ֤ם בַּנְּהָרִים֙ אַפֶּ֔ךָ אִם־בַּיָּ֖ם עֶבְרָתֶ֑ךָ כִּ֤י תִרְכַּב֙ עַל־סוּסֶ֔יךָ מַרְכְּבֹתֶ֖יךָ יְשׁוּעָֽה׃ עֶרְיָ֤ה תֵעוֹר֙ קַשְׁתֶּ֔ךָ שְׁבֻע֥וֹת מַטּ֖וֹת אֹ֣מֶר סֶ֑לָה נְהָר֖וֹת תְּבַקַּע־אָֽרֶץ׃ רָא֤וּךָ יָחִ֙ילוּ֙ הָרִ֔ים זֶ֥רֶם מַ֖יִם עָבָ֑ר נָתַ֤ן תְּהוֹם֙ קוֹל֔וֹ ר֖וֹם יָדֵ֥יהוּ נָשָֽׂא׃ שֶׁ֥מֶשׁ יָרֵ֖חַ עָ֣מַד זְבֻ֑לָה לְא֤וֹר חִצֶּ֙יךָ֙ יְהַלֵּ֔כוּ לְנֹ֖גַהּ בְּרַ֥ק חֲנִיתֶֽךָ׃ בְּזַ֖עַם תִּצְעַד־אָ֑רֶץ בְּאַ֖ף תָּד֥וּשׁ גּוֹיִֽם׃ יָצָ֙אתָ֙ לְיֵ֣שַׁע עַמֶּ֔ךָ לְיֵ֖שַׁע אֶת־מְשִׁיחֶ֑ךָ מָחַ֤צְתָּ רֹּאשׁ֙ מִבֵּ֣ית רָשָׁ֔ע עָר֛וֹת יְס֥וֹד עַד־צַוָּ֖אר סֶֽלָה׃ נָקַ֤בְתָּ בְמַטָּיו֙ רֹ֣אשׁ פְּרָזָ֔ו יִסְעֲר֖וּ לַהֲפִיצֵ֑נִי עֲלִ֣יצֻתָ֔ם כְּמוֹ־לֶאֱכֹ֥ל עָנִ֖י בַּמִּסְתָּֽר׃ דָּרַ֥כְתָּ בַיָּ֖ם סוּסֶ֑יךָ חֹ֖מֶר מַ֥יִם רַבִּֽים׃ שָׁמַ֣עְתִּי ׀ וַתִּרְגַּ֣ז בִּטְנִ֗י לְקוֹל֙ צָלְל֣וּ שְׂפָתַ֔י יָב֥וֹא רָקָ֛ב בַּעֲצָמַ֖י וְתַחְתַּ֣י אֶרְגָּ֑ז אֲשֶׁ֤ר אָנ֙וּחַ֙ לְי֣וֹם צָרָ֔ה לַעֲל֖וֹת לְעַ֥ם יְגוּדֶֽנּוּ׃ כִּֽי־תְאֵנָ֣ה לֹֽא־תִפְרָ֗ח וְאֵ֤ין יְבוּל֙ בַּגְּפָנִ֔ים כִּחֵשׁ֙ מַֽעֲשֵׂה־זַ֔יִת וּשְׁדֵמ֖וֹת לֹא־עָ֣שָׂה אֹ֑כֶל גָּזַ֤ר מִמִּכְלָה֙ צֹ֔אן וְאֵ֥ין בָּקָ֖ר בָּרְפָתִֽים׃ וַאֲנִ֖י בַּיהֹוָ֣ה אֶעְל֑וֹזָה אָגִ֖ילָה בֵּאלֹהֵ֥י יִשְׁעִֽי׃ יֱהֹוִ֤ה אֲדֹנָי֙ חֵילִ֔י וַיָּ֤שֶׂם רַגְלַי֙ כָּאַיָּל֔וֹת וְעַ֥ל בָּמוֹתַ֖י יַדְרִכֵ֑נִי לַמְנַצֵּ֖חַ בִּנְגִינוֹתָֽי׃

1222

1223אחר כך בתהלים:

1223

1224מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד הָב֣וּ לַ֭יהֹוָה בְּנֵ֣י אֵלִ֑ים הָב֥וּ לַ֝יהֹוָ֗ה כָּב֥וֹד וָעֹֽז׃ הָב֣וּ לַ֭יהֹוָה כְּב֣וֹד שְׁמ֑וֹ הִשְׁתַּחֲו֥וּ לַ֝יהֹוָ֗ה בְּהַדְרַת־קֹֽדֶשׁ׃ ק֥וֹל יֶהֶוֶ֗הֶ עַל־הַ֫מָּ֥יִם אֵֽל־הַכָּב֥וֹד הִרְעִ֑ים יְ֝הֹוָ֗ה עַל־מַ֥יִם רַבִּֽים׃ קוֹל־יְהְוְ֥הְ בַּכֹּ֑חַ ק֥וֹל יֹ֝הֹוֹ֗הֹ בֶּהָדָֽר׃ ק֣וֹל יִ֭הִוִהִ שֹׁבֵ֣ר אֲרָזִ֑ים וַיְשַׁבֵּ֥ר יְ֝הֹוָ֗ה אֶת־אַרְזֵ֥י הַלְּבָנֽוֹן׃ וַיַּרְקִידֵ֥ם כְּמוֹ־עֵ֑גֶל לְבָנ֥וֹן וְ֝שִׂרְיֹ֗ן כְּמ֣וֹ בֶן־רְאֵמִֽים׃ קוֹל־יֻהֻוֻ֥הֻ חֹצֵ֗ב לַהֲב֥וֹת אֵֽשׁ׃ ק֣וֹל י֭וּהוּווּהוּ יָחִ֣יל מִדְבָּ֑ר יָחִ֥יל יְ֝הֹוָ֗ה מִדְבַּ֥ר קָדֵֽשׁ׃ ק֤וֹל יְהֹוָ֨ה ׀ יְחוֹלֵ֣ל אַיָּלוֹת֮ וַֽיֶּחֱשֹׂ֢ף יְעָ֫ר֥וֹת וּבְהֵיכָל֑וֹ כֻּ֝לּ֗וֹ אֹמֵ֥ר כָּבֽוֹד׃ יְ֭הֹוָה לַמַּבּ֣וּל יָשָׁ֑ב וַיֵּ֥שֶׁב יְ֝הֹוָ֗ה מֶ֣לֶךְ לְעוֹלָֽם׃ יְֽהֹוָ֗ה עֹ֭ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן יְהֹוָ֓ה ׀ יְבָרֵ֖ךְ אֶת־עַמּ֣וֹ בַשָּׁלֽוֹם׃

1224

1225לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ בְּךָֽ־יְהֹוָ֣ה חָ֭סִיתִי אַל־אֵב֣וֹשָׁה לְעוֹלָ֑ם בְּצִדְקָתְךָ֥ פַלְּטֵֽנִי׃ הַטֵּ֤ה אֵלַ֨י ׀ אׇזְנְךָ֮ מְהֵרָ֢ה הַצִּ֫ילֵ֥נִי הֱיֵ֤ה לִ֨י ׀ לְֽצוּר־מָ֭עוֹז לְבֵ֥ית מְצוּד֗וֹת לְהוֹשִׁיעֵֽנִי׃ כִּֽי־סַלְעִ֣י וּמְצֽוּדָתִ֣י אָ֑תָּה וּלְמַ֥עַן שִׁ֝מְךָ֗ תַּֽנְחֵ֥נִי וּֽתְנַהֲלֵֽנִי׃ תּוֹצִיאֵ֗נִי מֵרֶ֣שֶׁת ז֭וּ טָ֣מְנוּ לִ֑י כִּי־אַ֝תָּ֗ה מָעוּזִּֽי׃ בְּיָדְךָ֮ אַפְקִ֢יד ר֫וּחִ֥י פָּדִ֖יתָ אוֹתִ֥י יְהֹוָ֗ה אֵ֣ל אֱמֶֽת׃ שָׂנֵ֗אתִי הַשֹּׁמְרִ֥ים הַבְלֵי־שָׁ֑וְא וַ֝אֲנִ֗י אֶל־יְהֹוָ֥ה בָּטָֽחְתִּי׃ אָגִ֥ילָה וְאֶשְׂמְחָ֗ה בְּחַ֫סְדֶּ֥ךָ אֲשֶׁ֣ר רָ֭אִיתָ אֶת־עׇנְיִ֑י יָ֝דַ֗עְתָּ בְּצָר֥וֹת נַפְשִֽׁי׃ וְלֹ֣א הִ֭סְגַּרְתַּנִי בְּיַד־אוֹיֵ֑ב הֶעֱמַ֖דְתָּ בַמֶּרְחָ֣ב רַגְלָֽי׃ חׇנֵּ֥נִי יְהֹוָה֮ כִּ֤י צַ֫ר־לִ֥י עָשְׁשָׁ֖ה בְכַ֥עַס עֵינִ֗י נַפְשִׁ֥י וּבִטְנִֽי׃ כִּ֤י כָל֪וּ בְיָג֡וֹן חַיַּי֮ וּשְׁנוֹתַ֢י בַּאֲנָ֫חָ֥ה כָּשַׁ֣ל בַּעֲוֺנִ֣י כֹחִ֑י וַעֲצָמַ֥י עָשֵֽׁשׁוּ׃ מִכׇּל־צֹרְרַ֨י הָיִ֪יתִי חֶרְפָּ֡ה וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י ׀ מְאֹד֮ וּפַ֢חַד לִֽמְיֻדָּ֫עָ֥י רֹאַ֥י בַּח֑וּץ נָדְד֥וּ מִמֶּֽנִּי׃ נִ֭שְׁכַּחְתִּי כְּמֵ֣ת מִלֵּ֑ב הָ֝יִ֗יתִי כִּכְלִ֥י אֹבֵֽד׃ כִּ֤י שָׁמַ֨עְתִּי ׀ דִּבַּ֥ת רַבִּים֮ מָג֢וֹר מִסָּ֫בִ֥יב בְּהִוָּסְדָ֣ם יַ֣חַד עָלַ֑י לָקַ֖חַת נַפְשִׁ֣י זָמָֽמוּ׃ וַאֲנִ֤י ׀ עָלֶ֣יךָ בָטַ֣חְתִּי יְהֹוָ֑ה אָ֝מַ֗רְתִּי אֱלֹהַ֥י אָֽתָּה׃ בְּיָדְךָ֥ עִתֹּתָ֑י הַצִּ֘ילֵ֤נִי מִיַּד־א֝וֹיְבַ֗י וּמֵֽרֹדְפָֽי׃ הָאִ֣ירָה פָ֭נֶיךָ עַל־עַבְדֶּ֑ךָ ה֖וֹשִׁיעֵ֣נִי בְחַסְדֶּֽךָ׃ יְֽהֹוָ֗ה אַל־אֵ֭בוֹשָׁה כִּ֣י קְרָאתִ֑יךָ יֵבֹ֥שׁוּ רְ֝שָׁעִ֗ים יִדְּמ֥וּ לִשְׁאֽוֹל׃ תֵּ֥אָלַ֗מְנָה שִׂפְתֵ֫י־שָׁ֥קֶר הַדֹּבְר֖וֹת עַל־צַדִּ֥יק עָתָ֗ק בְּגַאֲוָ֥ה וָבֽוּז׃ מָ֤ה רַֽב־טוּבְךָ֮ אֲשֶׁר־צָפַ֢נְתָּ לִּירֵ֫אֶ֥יךָ פָּ֭עַלְתָּ לַחֹסִ֣ים בָּ֑ךְ נֶ֗֝גֶד בְּנֵ֣י אָדָֽם׃ תַּסְתִּירֵ֤ם ׀ בְּסֵ֥תֶר פָּנֶיךָ֮ מֵרֻכְסֵ֫י־אִ֥ישׁ תִּצְפְּנֵ֥ם בְּסֻכָּ֗ה מֵרִ֥יב לְשֹׁנֽוֹת׃ בָּר֥וּךְ יְהֹוָ֑ה כִּ֥י הִפְלִ֘יא חַסְדּ֥וֹ לִ֗֝י בְּעִ֣יר מָצֽוֹר׃ וַאֲנִ֤י ׀ אָ֘מַ֤רְתִּי בְחׇפְזִ֗י נִגְרַזְתִּי֮ מִנֶּ֢גֶד עֵ֫ינֶ֥יךָ אָכֵ֗ן שָׁ֭מַעְתָּ ק֥וֹל תַּחֲנוּנַ֗י בְּשַׁוְּעִ֥י אֵלֶֽיךָ׃ אֶ֥הֱב֥וּ אֶֽת־יְהֹוָ֗ה כׇּֽל־חֲסִ֫ידָ֥יו אֱ֭מוּנִים נֹצֵ֣ר יְהֹוָ֑ה וּמְשַׁלֵּ֥ם עַל־יֶ֗֝תֶר עֹשֵׂ֥ה גַאֲוָֽה׃ חִ֭זְקוּ וְיַאֲמֵ֣ץ לְבַבְכֶ֑ם כׇּל־הַ֝מְיַחֲלִ֗ים לַֽיהֹוָֽה׃

1225

1226לְדָוִ֨ד ׀ יְהֹוָ֤ה ׀ אוֹרִ֣י וְ֭יִשְׁעִי מִמִּ֣י אִירָ֑א יְהֹוָ֥ה מָֽעוֹז־חַ֝יַּ֗י מִמִּ֥י אֶפְחָֽד׃ בִּקְרֹ֤ב עָלַ֨י ׀ מְרֵעִים֮ לֶאֱכֹ֪ל אֶת־בְּשָׂ֫רִ֥י צָרַ֣י וְאֹיְבַ֣י לִ֑י הֵ֖מָּה כָשְׁל֣וּ וְנָפָֽלוּ׃ אִם־תַּחֲנֶ֬ה עָלַ֨י ׀ מַחֲנֶה֮ לֹֽא־יִירָ֪א לִ֫בִּ֥י אִם־תָּק֣וּם עָ֭לַי מִלְחָמָ֑ה בְּ֝זֹ֗את אֲנִ֣י בוֹטֵֽחַ׃ אַחַ֤ת ׀ שָׁאַ֣לְתִּי מֵֽאֵת־יְהֹוָה֮ אוֹתָ֪הּ אֲבַ֫קֵּ֥שׁ שִׁבְתִּ֣י בְּבֵית־יְ֭הֹוָה כָּל־יְמֵ֣י חַיַּ֑י לַחֲז֥וֹת בְּנֹֽעַם־יְ֝הֹוָ֗ה וּלְבַקֵּ֥ר בְּהֵיכָלֽוֹ׃ כִּ֤י יִצְפְּנֵ֨נִי ׀ בְּסֻכֹּה֮ בְּי֪וֹם רָ֫עָ֥ה יַ֭סְתִּרֵנִי בְּסֵ֣תֶר אָהֳל֑וֹ בְּ֝צ֗וּר יְרוֹמְמֵֽנִי׃ וְעַתָּ֨ה יָר֪וּם רֹאשִׁ֡י עַ֤ל אֹֽיְבַ֬י סְֽבִיבוֹתַ֗י וְאֶזְבְּחָ֣ה בְ֭אָהֳלוֹ זִבְחֵ֣י תְרוּעָ֑ה אָשִׁ֥ירָה וַ֝אֲזַמְּרָ֗ה לַיהֹוָֽה ׃ שְׁמַע־יְהֹוָ֖ה קוֹלִ֥י אֶקְרָ֗א וְחָנֵּ֥נִי וַעֲנֵֽנִי׃ לְךָ֤ ׀ אָמַ֣ר לִ֭בִּי בַּקְּשׁ֣וּ פָנָ֑י אֶת־פָּנֶ֖יךָ יְהֹוָ֣ה אֲבַקֵּֽשׁ׃ אַל־תַּסְתֵּ֬ר פָּנֶ֨יךָ ׀ מִמֶּנִּי֮ אַֽל־תַּט־בְּאַ֗ף עַ֫בְדֶּ֥ךָ עֶזְרָתִ֥י הָיִ֑יתָ אַֽל־תִּטְּשֵׁ֥נִי וְאַל־תַּֽ֝עַזְבֵ֗נִי אֱלֹהֵ֥י יִשְׁעִֽי׃ כִּי־אָבִ֣י וְאִמִּ֣י עֲזָב֑וּנִי וַֽיהֹוָ֣ה יַֽאַסְפֵֽנִי׃ ה֤וֹרֵ֥נִי יְהֹוָ֗ה דַּ֫רְכֶּ֥ךָ וּ֭נְחֵנִי בְּאֹ֣רַח מִישׁ֑וֹר לְ֝מַ֗עַן שׁוֹרְרָֽי׃ אַֽל־תִּ֭תְּנֵנִי בְּנֶ֣פֶשׁ צָרָ֑י כִּ֥י קָֽמוּ־בִ֥י עֵֽדֵי־שֶׁ֝֗קֶר וִיפֵ֥חַ חָמָֽס׃ לוּלֵ֗א הֶ֭אֱמַנְתִּי לִרְא֥וֹת בְּֽטוּב־יְהֹוָ֗ה בְּאֶ֣רֶץ חַיִּֽים׃ קַוֵּ֗ה אֶל־יְהֹ֫וָ֥ה חֲ֭זַק וְיַאֲמֵ֣ץ לִבֶּ֑ךָ וְ֝קַוֵּ֗ה אֶל־יְהֹוָֽה:

1226

1227לַמְנַצֵּ֥חַ בִּנְגִינֹ֗ת מִזְמ֥וֹר שִֽׁיר׃ אֱֽלֹהִ֗ים יְחׇנֵּ֥נוּ וִיבָרְכֵ֑נוּ יָ֤אֵֽר פָּנָ֖יו אִתָּ֣נוּ סֶֽלָה׃ לָדַ֣עַת בָּאָ֣רֶץ דַּרְכֶּ֑ךָ בְּכׇל־גּ֝וֹיִ֗ם יְשׁוּעָתֶֽךָ׃ יוֹד֖וּךָ עַמִּ֥ים ׀ אֱלֹהִ֑ים י֝וֹד֗וּךָ עַמִּ֥ים כֻּלָּֽם׃ יִ֥שְׂמְח֥וּ וִירַנְּנ֗וּ לְאֻ֫מִּ֥ים כִּֽי־תִשְׁפֹּ֣ט עַמִּ֣ים מִישֹׁ֑ר וּלְאֻמִּ֓ים ׀ בָּאָ֖רֶץ תַּנְחֵ֣ם סֶֽלָה׃ יוֹד֖וּךָ עַמִּ֥ים ׀ אֱלֹהִ֑ים י֝וֹד֗וּךָ עַמִּ֥ים כֻּלָּֽם׃ אֶ֭רֶץ נָתְנָ֣ה יְבוּלָ֑הּ יְ֝בָרְכֵ֗נוּ אֱלֹהִ֥ים אֱלֹהֵֽינוּ׃ יְבָרְכֵ֥נוּ אֱלֹהִ֑ים וְיִֽירְא֥וּ א֝וֹת֗וֹ כׇּל־אַפְסֵי־אָֽרֶץ׃

1227

1228אח״כ יאמרו

1228

1229וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:

1229

1230יֹ֭שֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן בְּצֵ֥ל שַׁ֝דַּ֗י יִתְלוֹנָֽן׃ אֹמַ֗ר לַ֭יהֹוָה מַחְסִ֣י וּמְצוּדָתִ֑י אֱ֝לֹהַ֗י אֶבְטַח־בּֽוֹ׃ כִּ֤י ה֣וּא יַ֭צִּילְךָ מִפַּ֥ח יָק֗וּשׁ מִדֶּ֥בֶר הַוּֽוֹת׃ בְּאֶבְרָת֨וֹ ׀ יָ֣סֶךְ לָ֭ךְ וְתַחַת־כְּנָפָ֣יו תֶּחְסֶ֑ה צִנָּ֖ה וְסֹחֵרָ֣ה אֲמִתּֽוֹ׃ לֹֽא־תִ֭ירָא מִפַּ֣חַד לָ֑יְלָה מֵ֝חֵ֗ץ יָע֥וּף יוֹמָֽם׃ מִ֭דֶּבֶר בָּאֹ֣פֶל יַהֲלֹ֑ךְ מִ֝קֶּ֗טֶב יָשׁ֥וּד צׇהֳרָֽיִם׃ יִפֹּ֤ל מִצִּדְּךָ֨ ׀ אֶ֗לֶף וּרְבָבָ֥ה מִימִינֶ֑ךָ אֵ֝לֶ֗יךָ לֹ֣א יִגָּֽשׁ׃ רַ֭ק בְּעֵינֶ֣יךָ תַבִּ֑יט וְשִׁלֻּמַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תִּרְאֶֽה׃ כִּֽי־אַתָּ֣ה יְהֹוָ֣ה מַחְסִ֑י עֶ֝לְי֗וֹן שַׂ֣מְתָּ מְעוֹנֶֽךָ׃ לֹא־תְאֻנֶּ֣ה אֵלֶ֣יךָ רָעָ֑ה וְ֝נֶ֗גַע לֹא־יִקְרַ֥ב בְּאׇהֳלֶֽךָ׃ כִּ֣י מַ֭לְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּ֑ךְ לִ֝שְׁמׇרְךָ֗ בְּכׇל־דְּרָכֶֽיךָ׃ עַל־כַּפַּ֥יִם יִשָּׂא֑וּנְךָ פֶּן־תִּגֹּ֖ף בָּאֶ֣בֶן רַגְלֶֽךָ׃ עַל־שַׁ֣חַל וָפֶ֣תֶן תִּדְרֹ֑ךְ תִּרְמֹ֖ס כְּפִ֣יר וְתַנִּֽין׃ כִּ֤י בִ֣י חָ֭שַׁק וַאֲפַלְּטֵ֑הוּ אֲ֝שַׂגְּבֵ֗הוּ כִּֽי־יָדַ֥ע שְׁמִֽי׃ יִקְרָאֵ֨נִי ׀ וְֽאֶעֱנֵ֗הוּ עִמּֽוֹ־אָנֹכִ֥י בְצָרָ֑ה אֲ֝חַלְּצֵ֗הוּ וַאֲכַבְּדֵֽהוּ׃ אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים אַשְׂבִּיעֵ֑הוּ וְ֝אַרְאֵ֗הוּ בִּישׁוּעָתִֽי׃ שבעה פעמים

1230

1231הַ֥לְלוּיָ֨הּ ׀ הַֽלְלוּ־אֵ֥ל בְּקָדְשׁ֑וֹ הַֽ֝לְל֗וּהוּ בִּרְקִ֥יעַ עֻזּֽוֹ׃ הַלְל֥וּהוּ בִגְבוּרֹתָ֑יו הַ֝לְל֗וּהוּ כְּרֹ֣ב גֻּדְלֽוֹ׃ הַ֭לְלוּהוּ בְּתֵ֣קַע שׁוֹפָ֑ר הַ֝לְל֗וּהוּ בְּנֵ֣בֶל וְכִנּֽוֹר׃ הַ֭לְלוּהוּ בְּתֹ֣ף וּמָח֑וֹל הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּמִנִּ֥ים וְעֻגָֽב׃ הַלְל֥וּהוּ בְצִלְצְלֵי־שָׁ֑מַע הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּֽצִלְצְלֵ֥י תְרוּעָֽה׃ כֹּ֣ל הַ֭נְּשָׁמָה תְּהַלֵּ֥ל יָ֗הּ הַֽלְלוּיָֽהּ׃ שלשה פעמים

1231

1232אח״כ יפרשו כ״ו פרוטות לצדקה:

1232

1233תקון למת המנודה

1233

1234זה התיקון לא מצאתי כתוב עליו מפורש על מה ולמה. והנראה מסגנון הלשון כי מיוסד להנפטר שהיה חל עליו קללת חרם או נידוי ב״מ ושלום על ישראל:

1234

1235יתן זה הקרוב שלו ק״ס קרוש בשביל פדיון של הנפטר ויקחם בידו ת״ח יר״ש שיעשה לו הפדיון, כמו סדר שעושין לחולה. אחר הפדיון יאמר הת״ח הנזכר בקשה זו:

1235

1236יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּעֲשֶׁה לְמַֽעַן רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ וּלְמַֽעַן קדושת שמותיך הקדושים אשר כיוונתי בסדר ק״ס מטבעות שהם עולים בספר ד׳ שמות הק׳ אהו״ה אהי״ה יהו״ה. אדנ״י. ושם א״ל. ותצרף מַחֲשָׁבָה טובה למעשה כי לך ה׳ החסד ותגביר חסדיך על כוחות הדינין ויתמתקו הגבורות הקשות עַל־יְדֵי פלא העליון אשר הוא רחמים גמורים ופשוטים וְתָּחוּס וְתַחְמוֹל וּתְרַחֵם על נֶֽפֶשׁ וְרֽוּחַ ונשמת עבדך פב״פ אשר הפריש צדקה איש קרובו לפדיון נַפְשׁוֹ וְרֽוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ וכפרתם ותעלה לְפָנֶֽיךָ הצדקה בפדיון זה כאלו נעשית שלימה בכל הכוונות הראויות לכוון בה ותבטל כָּל־גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת מעל נַפְשׁוֹ וְרֽוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ תָּמִיד גָּמְלֵם (בט״ר צת״ג):

1236

1237אח״כ יאמר הת״ח ב׳ פסוקים באיוב ל״ה אִם־יֵ֤שׁ עָלָ֨יו ׀ מַלְאָ֗ךְ מֵלִ֗יץ אֶחָ֥ד מִנִּי־אָ֑לֶף לְהַגִּ֖יד לְאָדָ֣ם יָשְׁרֽוֹ׃

1237

1238וַיְחֻנֶּ֗נּוּ וַיֹּ֗אמֶר פְּ֭דָעֵהוּ מֵרֶ֥דֶת שָׁ֗חַת מָצָ֥אתִי כֹֽפֶר׃ ג׳ פעמים

1238

1239אח״כ יתנו לת״ח מן דמי הפדיון הנזכר סך ח״י קרוש ואז תכף ומיד יעשה אותו היר״ש בקשת תענית בנוסח זה:

1239

1240הֲרֵֽינִי בתענית לְמָחָר מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכוֹכָבִים לכפרת פדיון נפש פב״ב:

1240

1241וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁיִּהְיֶה חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶֽיךָ מִעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי אשר יתמעט בְּתַעֲנִיתִי למחר כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּיו עַל־גַּבֵּי מִזְבַּחֲךָ הַקָּדוֹשׁ לְכַפֵּר בַּעֲד נר״ן של עבדך פב״פ ותצילהו מכל דינין קשים ומכל גזרות קשות ורעות ומכל שטן וּמְקַטְרֵג ותאמר ברחמיך הרבים מצאתי כופר מצאתי כופר מצאתי כופר:

1241

1242אחר הפדיון וקבלת התענית הנזכר ילכו תיכף יו״ד אנשים כשרים על קבר הנפטר ויאמרו בקשה זו:

1242

1243אָֽנָּֽא יְהֹוָה הָאֵל הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא אֶֽהְיֶ֖ה אֲשֶׁ֣ר אֶֽהְיֶ֑ה היה הוה וְיִהְיֶה עשה לְמַֽעַן רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ וּלְמַֽעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְתָּחוּס וְתַחְמוֹל וּתְרַחֵם על עבדך פב״פ לתקן נַפְשׁוֹ וְרֽוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ ותפדם וְתַצִּילֵֽם מִכָּל־מִינֵי עונשין ומכל מיני יסורין ומכל דינין קשים ומרים ותעשה עמהם חֶסֶד חִנָּם:

1243

1244אח״כ יאמרו

1244

1245מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לֹֽא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא׃ יָשׁ֣וּב יְרַחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כׇּל־חַטֹּאותָֽם׃ תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם׃ שלשה פעמים

1245

1246אח״כ יעשו לו התרה בנוסח זה:

1246

1247בצירוף קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּבִרְשׁוּת ב״ד של מעלה וּבִרְשׁוּת ב״ד של מטה ברשות תורתנו הקדושה וּבִרְשׁוּת סנהדרי גדולה וּבִרְשׁוּת סנהדרי קטנה מותרים יהיו כל קללות אלות ושמתות וחרמים ונדויים ואירורים וכל מיני גזרות קשות ורעות וכל מיני גלגולים רעים שהושמו על פב״פ מותרים לו, מותרים לו, מותרים לו, שרויים לו, שרויים לו, שרויים לו, מחולים לו, מחולים לו, מחולים לו, אין כאן קללות אין כאן אלות אין כאן שמתות אין כאן חרמים אין כאן נדויים אין כאן אירורים אין כאן גזרות קשות ורעות אין כאן גלגולים רעים:

1247

1248יהא רעוא דיהון שביתין ושביקין לא שרירין ולא קיימין וכשם שמסכימים ומתירין לו בבית דין של מטה ברשות קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כך יסכימו ויתירו לו בבית דין של מעלה (וסר עוניך וחטאתך תכופר):

1248

1249אח״כ יאמרו

1249

1250לְדָוִ֨ד ׀ בָּרְכִ֣י נַ֭פְשִׁי אֶת־יְהֹוָ֑ה וְכׇל־קְ֝רָבַ֗י אֶת־שֵׁ֥ם קׇדְשֽׁוֹ׃ בָּרְכִ֣י נַ֭פְשִׁי אֶת־יְהֹוָ֑ה וְאַל־תִּ֝שְׁכְּחִ֗י כׇּל־גְּמוּלָֽיו׃ הַסֹּלֵ֥חַ לְכׇל־עֲוֺנֵ֑כִי הָ֝רֹפֵ֗א לְכׇל־תַּחֲלוּאָֽיְכִי׃ הַגּוֹאֵ֣ל מִשַּׁ֣חַת חַיָּ֑יְכִי הַֽ֝מְעַטְּרֵ֗כִי חֶ֣סֶד וְרַחֲמִֽים׃ הַמַּשְׂבִּ֣יעַ בַּטּ֣וֹב עֶדְיֵ֑ךְ תִּתְחַדֵּ֖שׁ כַּנֶּ֣שֶׁר נְעוּרָֽיְכִי׃ עֹשֵׂ֣ה צְדָק֣וֹת יְהֹוָ֑ה וּ֝מִשְׁפָּטִ֗ים לְכׇל־עֲשׁוּקִֽים׃ יוֹדִ֣יעַ דְּרָכָ֣יו לְמֹשֶׁ֑ה לִבְנֵ֥י יִ֝שְׂרָאֵ֗ל עֲלִילוֹתָֽיו׃ רַח֣וּם וְחַנּ֣וּן יְהֹוָ֑ה אֶ֖רֶךְ אַפַּ֣יִם וְרַב־חָֽסֶד׃ לֹא־לָנֶ֥צַח יָרִ֑יב וְלֹ֖א לְעוֹלָ֣ם יִטּֽוֹר׃ לֹ֣א כַ֭חֲטָאֵינוּ עָ֣שָׂה לָ֑נוּ וְלֹ֥א כַ֝עֲוֺנֹתֵ֗ינוּ גָּמַ֥ל עָלֵֽינוּ׃ כִּ֤י כִגְבֹ֣הַּ שָׁ֭מַיִם עַל־הָאָ֑רֶץ גָּבַ֥ר חַ֝סְדּ֗וֹ עַל־יְרֵאָֽיו׃ כִּרְחֹ֣ק מִ֭זְרָח מִֽמַּעֲרָ֑ב הִֽרְחִ֥יק מִ֝מֶּ֗נּוּ אֶת־פְּשָׁעֵֽינוּ׃ כְּרַחֵ֣ם אָ֭ב עַל־בָּנִ֑ים רִחַ֥ם יְ֝הֹוָ֗ה עַל־יְרֵאָֽיו׃ כִּי־ה֭וּא יָדַ֣ע יִצְרֵ֑נוּ זָ֝כ֗וּר כִּי־עָפָ֥ר אֲנָֽחְנוּ׃ אֱ֭נוֹשׁ כֶּחָצִ֣יר יָמָ֑יו כְּצִ֥יץ הַ֝שָּׂדֶ֗ה כֵּ֣ן יָצִֽיץ׃ כִּ֤י ר֣וּחַ עָֽבְרָה־בּ֣וֹ וְאֵינֶ֑נּוּ וְלֹֽא־יַכִּירֶ֖נּוּ ע֣וֹד מְקוֹמֽוֹ׃ וְחֶ֤סֶד יְהֹוָ֨ה ׀ מֵעוֹלָ֣ם וְעַד־ע֭וֹלָם עַל־יְרֵאָ֑יו וְ֝צִדְקָת֗וֹ לִבְנֵ֥י בָנִֽים׃ לְשֹׁמְרֵ֥י בְרִית֑וֹ וּלְזֹכְרֵ֥י פִ֝קֻּדָ֗יו לַעֲשׂוֹתָֽם׃ יְֽהֹוָ֗ה בַּ֭שָּׁמַיִם הֵכִ֣ין כִּסְא֑וֹ וּ֝מַלְכוּת֗וֹ בַּכֹּ֥ל מָשָֽׁלָה׃ בָּרְכ֥וּ יְהֹוָ֗ה מַלְאָ֫כָ֥יו גִּבֹּ֣רֵי כֹ֭חַ עֹשֵׂ֣י דְבָר֑וֹ לִ֝שְׁמֹ֗עַ בְּק֣וֹל דְּבָרֽוֹ׃ בָּרְכ֣וּ יְ֭הֹוָה כׇּל־צְבָאָ֑יו מְ֝שָׁרְתָ֗יו עֹשֵׂ֥י רְצוֹנֽוֹ׃ בָּרְכ֤וּ יְהֹוָ֨ה ׀ כׇּֽל־מַעֲשָׂ֗יו בְּכׇל־מְקֹמ֥וֹת מֶמְשַׁלְתּ֑וֹ בָּרְכִ֥י נַ֝פְשִׁ֗י אֶת־יְהֹוָֽה׃

1250

1251ואח״כ קדיש יהא שלמא:

1251

1252תיקון למי שהאכיל טרפות לישראל בשוגג

1252

1253עוד ראיתי והנה טוב להעתיק פה מספרי רבינו הק׳ ז״ל את התיקונים הללו והם נזכרו בשו״ת רב פעלים ח״ג (יו״ד סימן י״ד) וזה תוארם: תיקון למי שהאכיל טרפות לישראל בשוגג

1253

1254הנה כי כן אם השואל חלוש מאד וא״א לו להתענות תעניות הרבה יעשה תיקון זה יתענה שלשה ימים נפרדים וילקה בכל יום של תעניות אלו ויתודה בהם ויאמר בודוי באות ה״א הכשלתי לישראל באיסור בשר טריפה ויבכה על זה גם יעשה פדיון בצדקה שבכל יום מן ג׳ ימים אלו ויקח בידו רפ״ט פרוטות של כסף ויאמר.

1254

1255רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶֽיךָ אשר חטאתי בעון שהכשלתי את יִשְׂרָאֵל באיסור בשר טריפה שגרמתי בזה פגם במקום הקודש ולכן הנני מפריש מאתים ושמונים ותשע פרטות אלה שבידי לצדקה שהם כמנין טרף לתקן טרף ניצוצי הקדושה שנטרפו ויצאו לחוץ ועתה יתוקנו ויחזרו ויעלו אל מקום הקודש בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן בסוד הכתוב כִּ֛י ה֥וּא טָרָ֖ף וְיִרְפָּאֵ֑נוּ יַ֖ךְ וְיַחְבְּשֵֽׁנוּ. וְכַכָּתוּב טֶ֭רֶף נָתַ֣ן לִירֵאָ֑יו יִזְכֹּ֖ר לְעוֹלָ֣ם בְּרִיתֽוֹ׃ וּלְמַֽעַן השם הַקָּדוֹשׁ טִפְטֻפִיִהָ שעולה מספרו עם נקודותיו שהם חיר״ק ושב״א וקבו״ץ וחי״רק וחיר״ק וקמ״ץ מספר רפ״ט ומספר אפר״ח יתבררו ניצוצי הקדושה ויהיו פורחים ועולים למקום עליון במקום הקודש. וְיַעֲלֶה לְפָנֶֽיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בתיקון זה וברוב רחמיך וברוב חסדיך תצילני מטרף הגלגול ותשמרני שלא אתגלגל בעלה אילן בסוד והעלה נבל. ותפטרני לשלום ואהיה פטור מן הטרף וּלְמַֽעַן היסוד הַקָּדוֹשׁ הנקרא פרט וּלְמַֽעַן נשמת עבדך רבי טרפון עליו השלום. מָגִנִּ֥י עַל־אֱלֹהִ֑ים (יכוין גי׳ רפ״ט) מ֝וֹשִׁ֗יעַ יִשְׁרֵי־לֵֽב׃ יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1255

1256ואח״כ יאמר

1256

1257שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֗וֹת לְדָ֫וִ֥ד לוּלֵ֣י יְ֭הֹוָה שֶׁהָ֣יָה לָ֑נוּ יֹאמַר־נָ֗֝א יִשְׂרָאֵל׃ לוּלֵ֣י יְ֭הֹוָה שֶׁהָ֣יָה לָ֑נוּ בְּק֖וּם עָלֵ֣ינוּ אָדָֽם׃ אֲ֭זַי חַיִּ֣ים בְּלָע֑וּנוּ בַּחֲר֖וֹת אַפָּ֣ם בָּֽנוּ׃ אֲ֭זַי הַמַּ֣יִם שְׁטָפ֑וּנוּ נַ֗֝חְלָה עָבַ֥ר עַל־נַפְשֵֽׁנוּ׃ אֲ֭זַי עָבַ֣ר עַל־נַפְשֵׁ֑נוּ הַ֝מַּ֗יִם הַזֵּידוֹנִֽים׃ בָּר֥וּךְ יְהֹוָ֑ה שֶׁלֹּ֥א נְתָנָ֥נוּ טֶ֗֝רֶף לְשִׁנֵּיהֶֽם׃ נַפְשֵׁ֗נוּ כְּצִפּ֥וֹר נִמְלְטָה֮ מִפַּ֢ח י֫וֹקְשִׁ֥ים הַפַּ֥ח נִשְׁבָּ֗ר וַאֲנַ֥חְנוּ נִמְלָֽטְנוּ׃ עֶ֭זְרֵנוּ בְּשֵׁ֣ם יְהֹוָ֑ה עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃ שלשה פעמים

1257

1258ככה יעשה הפדיון בכל יום מן שלשה ימי התענית הנזכר ולא יאכל בשר בלילותיהם, וגם לא בלילה שאחד התענית ואם ירצה יעשה השלשה ימים שני וחמישי ושני הרשות בידו ובכל יום משלשה ימים הנזכר ילמוד תנ״ך שקורין בליל חג השבועות ואח״כ ילמוד תהלים שני פעמים שהם גי׳ כפ״ר, וכמנין פרוט״ה ובזה הלימוד יתוקן עון אכילת בשר טריפה כי חשבונם שוה גם ילמוד בליל התענית משניות הנדפסים בקריאי מועד בליל חג השבועות ואח״ך ילמוד תרי״ג מצות ואח״כ הסבא בזוהר פרשת משפטים מדף צ״ד ע״ג ר״ח ור״י אערעו חד לילא וכו׳ עד דף קי״ד ע״א, ועמך כולם צדיקים וכו׳ מעשי ידי להתפאר, ובכל יום ישחט עוף ויבדוק הסכין היטב ויברך על כיסוי הדם בכונה גדולה:

1258

1259למי שאכל בשר טרפה במזיד

1259

1260ואגב אורחאי אזכור תיקון לאוכל בשר טריפה במזיד והוא חלוש מאד ואינו יכול להתענות תעניות מרובים שיתענה ג׳ ימים כנז״ל, ובכל יום יאמר בודוי באות אל״ף אכלתי בשר טריפת ועברתי על הכתוב ובשר בשדה טריפה לא תאכלו ונכשלתי ופגמתי ברע שברפ״ח ניצוצין דקליפת נוגה שנטרפה מן הכלב הרע שבקליפ השהוא סוד ב״ן וגם פגמתי ברפ״ח ניצוצין דקדושה שנטרפו ויצאו לחוץ עם הכלים של המלכים שנתקנו בסוד כי הוא טרף וירפאנו ובסוד טרף נתן ליראיו, ויסיים הודוי, ובכל יום מן ג׳ ימי התענית יקח בידו רפ״ט מטבעות של קרוש א׳ לפחות ויאמר בקשה זו.

1260

1261רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶֽיךָ אשר חטאתי עויתי ופשעתי לְפָנֶֽיךָ שאכלתי בשר טריפה ועברתי על מה שכתוב בתורה וּבָשָׂ֨ר בַּשָּׂדֶ֤ה טְרֵפָה֙ לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ לַכֶּ֖לֶב תַּשְׁלִכ֥וּן אֹתֽוֹ. ונכשלתי ופגמתי ברע שברפ״ח ניצוצין דקליפת נוגה שנטרפה מן הכלב הרע שבקליפה שֶׁהוּא סוד ב״ן ופגמתי ברפ״ח ניצוצין דקדושה שנטרפו ויצאו לחוץ עם הכלים של המלכים שנתקנו בסוד כי הוא טרף וירפאנו ובסוד טֶ֭רֶף נָתַ֣ן לִירֵאָ֑יו ועל זֹאת הייתי צריך להתענות רפ״ט ימים רצופים וְגָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶֽיךָ שאיני יכול להתענות רפ״ט ימים רצופים, ועבדיך חכמי יִשְׂרָאֵל ז״ל תקנו לפדות בכסף כל תַּֽעֲנִית לכן יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתִּהְיֶה חֲשׁוּבָה וּמְקוּבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶֽיךָ הפרשת ממון זה שבידי לצדקה כאילו התעניתי רפ״ט ימים רצופין וּכְאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בתיקון זה. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1261

1262ויעשה כפרה בתרנגול עליו והלימוד בלילה וביום יעשה כנז״ל ויעשה הקפות לתיבה בבית הכנסת שבעה פעמים ובכל פעם יקרא מזמור לדוד הבו לה׳ בני אלים וגו׳ ופסוק אחד מן אנא בכח וכו׳ והשי״ת יאיר עינינו באור תורתו ויתקננו בעצה טובה מלפניו לעיתשיל אמן כן יהי רצון (ע״כ נמצאו התיקונים):

1262

1263סדר א״ב ורמזיהן

1263

1264זה סדר הא״ב ורמזיהן וגו׳ נמצא בגנזי עט״ר הגאון המחבר זצוק״ל ונראה ששייכים לסימן ב׳:

1264

1265לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א (ע״י שפע א״ס המשפיע בהם ומיחדם) בְּיִחוּדָא שְׁלִים, בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי מוּכָן לומר שנים ועשרים אותיות הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שתצרף ברחמיך הרבים את אותיות אלו לתיבות כרצונך כי רחום אתה ומרבה להטיב ואנחנו עבדיך בניך בני בחוניך. כוונתינו לעשות רצונך ה׳ נגדך כל תאותינו ואנחתנו ממך לא נסתרה, וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתַּעֲשֶׁה לְמַֽעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וּלְמַֽעַן תּֽוֹרָתֶֽךָ הַקְּדוֹשָׁה, ותתקן כל פגמינו ופגמי אדה״ר שפגמנו בכללות אבי״ע ובכל פרטי אבי״ע, ויתבררו ויתוקנו ויעלו כל ניצוצי הקדושה של נרנח״י אשר נפלו בקלי׳ ע״י אדה״ר וְעַל יָדֵֽינוּבגלגולים אלו ובגלגולים אחרים, ויתבררו ויתוקנו ויעלו שארית רפ״ח ניצוצין ויתוקנו כל לבושי נדנה״י דִּכְלָלוּת וּפְרָטוּת אבי״ע ויתבררו חלקי הנפש שנפגמו ונפלו בנוגה דאבי״ע ונוגה כאור תהיה אל מקום הקודש. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1265

1266ואח״כ יאמר פסוקים אלו בישעיה סימן מ״ד ומ״ה:

1266

1267כֹּה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֧ה מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל וְגֹאֲל֖וֹ יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת אֲנִ֤י רִאשׁוֹן֙ וַאֲנִ֣י אַחֲר֔וֹן וּמִבַּלְעָדַ֖י אֵ֥ין אֱלֹהִֽים׃ וּמִי־כָמ֣וֹנִי יִקְרָ֗א וְיַגִּידֶ֤הָ וְיַעְרְכֶ֙הָ֙ לִ֔י מִשּׂוּמִ֖י עַם־עוֹלָ֑ם וְאֹתִיּ֛וֹת וַאֲשֶׁ֥ר תָּבֹ֖אנָה יַגִּ֥ידוּ לָֽמוֹ׃ כֹּֽה־אָמַ֧ר יְהֹוָ֛ה קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל וְיֹצְר֑וֹ הָאֹתִיּ֣וֹת שְׁאָל֔וּנִי עַל־בָּנַ֛י וְעַל־פֹּ֥עַל יָדַ֖י תְּצַוֻּֽנִי׃

1267

1268ואח״כ יאמר בכונה ובישוב הדעת: כ״ב פעמים אלפא ביתא מא׳ ועד תי״ו ואותיות כמנפ״ץ ויהיו מתוייגים לפניו בתגין כהלכתן:

1268

1269אבגדהוזחטיכלמנסעפצקרשת ךסןףץ

1269

1270ואח״כ יאמר פסוקים אלו:

1270

1271וְאַתָּ֣ה אֲ֭דֹנָי אֵל־רַח֣וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַ֝פַּ֗יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ פְּנֵ֥ה אֵלַ֗י וְחָ֫נֵּ֥נִי תְּנָֽה־עֻזְּךָ֥ לְעַבְדֶּ֑ךָ וְ֝הוֹשִׁ֗יעָה לְבֶן־אֲמָתֶֽךָ׃ עֲשֵֽׂה־עִמִּ֥י א֗וֹת לְט֫וֹבָ֥ה וְיִרְא֣וּ שֹׂנְאַ֣י וְיֵבֹ֑שׁוּ כִּֽי־אַתָּ֥ה יְ֝הֹוָ֗ה עֲזַרְתַּ֥נִי וְנִחַמְתָּֽנִי׃ (ור״ת ג׳ פסוקים הנזכר עו״ף בגי׳ יוס״ף שהוא היסוד והבן

1271

1272שׁ֚וּבָה יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֥י כָשַׁ֖לְתָּ בַּעֲוֺנֶֽךָ׃ קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ דְּבָרִ֔ים וְשׁ֖וּבוּ אֶל־יְהֹוָ֑ה אִמְר֣וּ אֵלָ֗יו כׇּל־תִּשָּׂ֤א עָוֺן֙ וְקַח־ט֔וֹב וּֽנְשַׁלְּמָ֥ה פָרִ֖ים שְׂפָתֵֽינוּ׃ וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:

1272

1273ואח״כ יאמר סדר צירופי אלפא ביתא אלו בנוסח זה וג״כ יהיו כתובים לפניו בכתיבה אשורית ומתוייגים בתגין כהלכתן:

1273

1274אהח״ע בגרון. גיכק בחיך. דטלנת בלשון. זסשרץ בשנים. בומף בשפתים:

1274

1275את בש גר דק. הץ וף זע חס טנ ים כל:

1275

1276אחס בטע גיפ דכצ הלק ומר זנ שת:

1276

1277אל בם גנ דס הע ופ זצ חק טר יש כת:

1277

1278איק בכר גלש דמת הנך וסם זען חפף טצץ

1278

1279אט בח גז דו יצ כפ לע מס קץ רף שן תם: (הנ״ך)

1279

1280יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ ב״פ

1280

1281ואח״כ ילמוד רמזים אלו:

1281

1282א״ב רמז לסוד הנסירה: ג״ד רמז למוחין דהויות דגדלות שהם עסמ״ב בסוד חו״ב ותרין עטרין דחו״ג שבדעת וגם מלובשים תוך נהי דאימא שהם ג׳ שמות דאהי״ה דיודי״ן ואלפ״ין וההי״ן וזהו הרמוז באותיות ג״ד שהם המלובשים. והמוחין שבתוכם: ה״ו רמז ליחוד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שהם זו״ן: ז״ח רמז איהו בנצ״ח ואיהי בהו״ד והנצח הוא סְּפִירָה ז׳ מעילא לתתא: וההוד הוא סְּפִירָה ח׳: ט״י רמז שֶׁהַמַּלְכוּת משלמת את ז״א לעשרה ספירות, והתשעה שלו יהיו עשרה: כ״ל רמז בכת״ר ולכן כ׳ גי׳ עשרים כמספר כת״ר כנודע: ואות ל׳ רמז לחבר שכל א׳ כלול מעשרה גי׳ שלושים. והנה חָכְמָה ובינה הם או״א והדעת מחברם שֶׁהוּא בְּחִינַת יסוד שלהם. וצריך שימשך להם שפע מבחי׳ הכתר כדי שיזדווגו וזהו רמז חיבור כ״ל: מ״נ רמז שע״י זווג הַנִזְכָּר יתוקנו ד׳ יודי״ן שבשם ע״ב ויעלו למקומם העליון למעלה. וד׳ יודין הם מ׳ בסוד מ׳ יום דשובבי״ם. וגם יתוקנו עי״ז ה״ח וה״ג שהם סוד מ״ד ומ״ן וכל א׳ כלול מחמש הרי אות נ׳: ס״ע רמז שהו״ק שהם ששים שכל א׳ כלול מעשר, יתחברו עם הַמַּלְכוּת ויהיו שבעים: פצ״ק רמז פ׳ גי׳ יסוד: צ׳ גי׳ מים רמז שהיסוד יהיה תמיד מלא מים קדושים. ואלו המים הם ה״ח וה״ג שכל א׳ כלול מעשר גי׳ ק׳: רש״ת רמז אות ר׳ הוא רחל כי ראש שמה ר׳ גם בו רמוז שם לאה במילואה כזה למ״ד אל״ף ה״י גי׳ ר׳ הרי באות ר׳ יש רמז ללאה ולרחל. אות ש׳ רמז לחג״ת כל אחד כלולה מעשר ועשר מעשר גי׳ ש׳ ואות ת׳ רמז לנה״ים ע״ד הַנִזְכָּר והיינו רמז כי לאה ורחל שתיהם יהיו שלמים בשבע ספירות שהם הג״ת נהי״ם בסוד בת שבע ולכן עשה שלמה הע״ה חינוך הבית שבעת ימים ושבעת ימים כנודע:

1282

1283גם עוד נרמוז בעזה״ו ליקבה״ו. וחפץ ה׳ בידינו יצלח:

1283

1284א׳ עם התגין שֶׁהוּא גי׳ ששה הוי מספר שבעה רמז לכתר שֶׁהוּא סְּפִירָה א׳ והוא סוד גולגלתא. וידוע ששם יש סוד ז׳ וכמ״ש רבינו זלה״ה בספר מבוא שערים ש״ג ח״ב פ״ג וז״ל רישא דא״א יש בו ז׳ תיקונים שע״י מאיר העתיק המתלבש בתוכו ואלו הן. א׳ גלגלתא והוא נקרא כת״ר דאו״א ב׳ טלא דבדולחא והוא מוח חָכְמָה דא״א ג׳ קרומא דאוירא הוא סוד הקרום המקיף את המוחין ומפסיק בינו ובין הגלגולת ד׳ עמר נקי הם האזנים. ה׳ רעווא דרעוין והוא מצח הרצון דא״א ו׳ אשגחא פקיחא והם עיינין דא״א ז׳ נוקבא דפרדשקא והוא חוטמא דא״א הרי נתבאר ז׳ דגולגלתא ע״ש:

1284

1285ב׳ עם התגין גי׳ ח׳ שֶׁהוּא חָכְמָה רמז שֶׁהַחָכְמָה היא סְּפִירָה ב׳:

1285

1286ג׳ עם התגין גי׳ כ״א שֶׁהוּא מספר שם אהי״ה שֶׁהוּא בְּבִינָה וְהַבִּינָה היא סְּפִירָה ג׳:

1286

1287ד׳ עם התגין גי׳ עשרה רמז לאות יו״ד שבשם הוי״ה כי שלשה בְּחִינַת כח״ב הנז׳. הָרְמוּזִים באב״ג הם רְמוּזִים וכלולים בה כידוע שהכתר רמוז בקוץ של יו״ד וְהַחָכְמָה ביו״ד עצמה, וְהַבִּינָה במלוי היו״ד, כי תניח ו׳ תוך ד׳ וְיִהְיֶה ה׳ בסוד הבן בחכמה:

1287

1288ה׳ עם התגין גי׳ י״א רמז לי״א סממני הקטורת, שיתבררו ויתוקנו ע״י הארת המוחין הַנִזְכָּר שהם כח״ב:

1288

1289ו׳ רמז לבחי׳ וא״ו של השם שֶׁהוּא ז״א:

1289

1290ז׳ עם התגין גי׳ כ״ה רמז למלכות ה״א אחרונה שבשם שנקראת כ״ה כי חמשה פ׳ חמשה גי׳ כ״ה ורמז בשני אותיות אלו ו״ז שהם קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זו״ן שיתייחדו ויזדווגו ע״י בירור י״א סמני הקטורת הנרמז באות ה׳ וכאמור:

1290

1291ח׳ עם התגין גי׳ י״ד רמז לה״ג הנרמזים ביד, גם זהב שֶׁהוּא סוד הגבורות גי׳ י״ד שֶׁהַמַּלְכוּת הנזכרת היא נבנית ע״י הגבורות ותהיה ראויה לזווג:

1291

1292ט׳ עם התגין גי׳ כ״ז רמז לב״ז אותיות הַתּוֹרָה שבה שנתקנים בעה״ו:

1292

1293י׳ עם התגין גי׳ י״ו רמז לסוד רח״ר רחבו י״ו אמה שנתקנים בסוד אבג״י דאנא בכח כנודע:

1293

1294כל״מ אותיות מלך למפרע, רמז כי י״ו הַנִזְכָּר הם בהי׳ מלכים כנודע שהם נקראים ז׳ מלכים:

1294

1295נ׳ עם התגין גי׳ חיים, רמז שיתבררו ויתוקנו וימשך להם חיים מלמעלה:

1295

1296ס׳ גי׳ כלי רמז ליסוד דנוק׳ הנקראת כלי:

1296

1297ע׳ עם התגין גי׳ נחל רמז ליסוד דאימא הנק׳ נחל כנודע:

1297

1298פ׳ גי׳ יסוד רמז ליסוד ז״א וכוונת הרמז בשלשה אותיות אלו הוא לרמוז שיסוד ז״א הרמוז באות פ׳ יקבל שפע מן יסוד אימא הנק׳ נחל הרמוז באות ע׳ ויתן אל יסוד מַּלְכוּת נוקביה הנקרא כלי הרמוז באות ס׳:

1298

1299צ׳ עם התגין גי׳ ח״ק רמז שהשפעה תהיה חק ולא יעבור שתמיד תהיה אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:

1299

1300ק׳ עם התגין גי׳ דבק וידוע מ״ש מ״א ז״ל כי דבק הוא סוד הזווג, וְהַכַּוָּנָה שהזווג יהיה חק ולא יפסק ולכן מחובר עם אות צ׳ ששם רמוז הח״ק:

1300

1301ר׳ יש בו רמז ללאה כי במילואה עולה גי׳ ר׳ ויש בו רמז ג״כ לרחל כי ראש שמה ר׳:

1301

1302ש׳ עם התגין גי׳ נרנח״י רמז שלאה ורחל הָרְמוּזִים באות ר׳ ישתלמו בנרנח״י ויאירו בהם:

1302

1303ת׳ גי׳ מיין דכורין רמז שלאה ורחל הַנִזְכָּר יקבלו תמיד מיין דכורין בסוד הזווג:

1303

1304נמצא כי באותיות שעטנ״ז ג״ץ יש כ״א ווי״ן ששם התגין שהם גי׳ קכ״ו כמנין ג׳ מ״ב בסוד עלי באר ענו לה שֶׁהוּא סוד ג״פ שם מ״ב גם בשלשה פעמים מ״ב הַנִזְכָּר הָרְמוּזִים בכ״א ווי״ן הַנִזְכָּר רמז שיתוקנו המ״ב פרצופין של ז׳ מלכים בשלימות הפנימי והתיכון וחיצון וזהו רמז ג״פ מ״ב:

1304

1305והנה באותיות בד״ק חי״ה יש ששה ווין שהם גי׳ ל״ו כמנין ח״י ח״י. והנה אותיות שעטנ״ז ג״ץ הם אותיות ז״א הנק׳ יִשְׂרָאֵל כנז׳ בעץ חיים שער הנקודים פ׳ ו׳ ובזה יובן אך טוב לישראל כי באותיות הַנִזְכָּר יש כ״א ווי״ן מנין א״ך ונעשו טוב לישראל בז״א שנתקנו ונכנסו האורות בפנים:

1305

1306ונמצא סך כל התגין הוא כ״ז ווי״ן שהם כ״א וששה כנגד כ״ז אותיות הַתּוֹרָה וכולם נתקנים בשלימות ונעשים זך וישר פעלו:

1306

1307גם אפשר לרמוז בעה״י קכ״ו ול״ו גי׳ קס״ב כמנין בנימין שֶׁהוּא יסוד דנוק׳ שמעלה מ״ן מן בירורים הנז׳:

1307

1308ועוד נבוא לרמוז בעזה״ו באלפ״א בית״א דאחה״ע. לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, והוא כי אותיות אחה״ע בגרון צרף מספר אחה״ע עם מספר גרון יעלה מספר רמז שיאירו הוי״ה ואהי״ה במילוי יודי״ן שהם ע״ב קס״א בהויה דמילוי אלפ״ין ואדנ״י שהם מ״ה וס״ה וסך הכל גי׳ שמ״ג ולכן מספר זה עולה גי׳ הנה מה טוב ומה נעים כי הוי״ה במילוי אלפי״ן גי׳ מ״ה וגם בְּחִינַת שם אדנ״י נק׳ מ״ה בסוד מָה־אָשִׁ֥יב לַיהֹוָ֑ה. ולכן סיים הפסוק שֶׁ֖בֶת אַחִ֣ים גַּם־יָֽחַד והבן:

1308

1309גיכ״ק בחיך הנה צרף מספר גיכ״ק עם מספר חי״ך עולה גי׳ קע״א כמנין שם ייא״י במלואו יו״ד יו״ד אל״ף יו״ד שמקבלת הַמַּלְכוּת. וידוע שיש שם ייא״י משם ס״ג וזה מקבלת רחל ויש שם ייא״י משם קס״א וזה מקבלת לאה וכנז׳ בהרמ״ז ז״ל:

1309

1310דטלנ״ת בלשון הנה צרף מספר דטלנ״ת עם מספר לשו״ן יעלה המספר גי׳ משיח מלא עם הכולל. רמז שע״י תיקון הלשון יתמלא המשיח אורות גדולים ויבוא לגאולנו בב״א ואז יקויים אותו זמן מ״ש דוד הע״ה כּוֹס־יְשׁוּע֥וֹת אֶשָּׂ֑א ולכן כּוֹס־יְשׁוּע֥וֹת ע״ה גי׳ דטלנ״ת לשו״ן:

1310

1311זסשק״ץ בשנים הנה צרף מספר זסשר״ץ ומספר שנים יעלה במספר גימ׳ אלף ז״ן וְהַכַּוָּנָה שאז ניזונים אנחנו בית יִשְׂרָאֵל מן האצילות שֶׁהוּא בסוד אלפים:

1311

1312בומ״פ בשפתים הנה צרף מספר בומ״פ ומספר שפתים יעלה המספר גי׳ תתקנ״ח כמנין תורה מליאה כזה תי״ו וי״ו רי״ש ה״ה רמז שע״י הַתּוֹרָה אשר יוציא האדם בשפתיו יתמלא ז״א הנק׳ תורה אורים גדולים ויתעורר היסוד שֶׁהוּא בין נו״ה הנק׳ שפתים להזדווג ולהשפיע בְּמַלְכוּת ולכן מספר הַנִזְכָּר עולה ג״כ גי׳ שלחן מלא שי״ן למ״ד חי״ת נו״ן רמז שֶׁהַמַּלְכוּת הנקראת שלחן תתמלא ג״כ אורות רבים וגדולים ע״י הזווג ואז יקויים מה שאמר הפסוק בזכריה י״ג וְיָשְׁבָ֥ה יְרוּשָׁלַ֖͏ִם לָבֶֽטַח כי ג׳ תיבות אלו עולים כמספר הַנִזְכָּר ואז יתקיים ג״כ מ״ש הפסוק רְצוֹן־יְרֵאָ֥יו יַעֲשֶׂ֑ה שג״כ עולה המספר הַנִזְכָּר והכל בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁתִּהְיֶה מליאה והבן:

1312

1313ועוד נבוא לרמוז בעהי״ז באלפ״א בית״א דאות ב״ש:

1313

1314לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, את רמז לכ״ב אותיות הַתּוֹרָה מאל״ף ועד תי״ו ב״ש אותיות ש״ב רמז שהם בְּחִינַת ז׳ מלכים ושב לשון שבעה כמו שב שמעתתא:

1314

1315ג״ר ד״ק רמז שהשבעה מלכים הַנִזְכָּר הם בְּחִינַת שם ב״ן וצריך להעלותם שם וב״פ ב״ן גי׳ ד״ק וז״ש ג״ר ד״ק:

1315

1316ה״צ ו״פ ז״ע רמז ה״ץ ו״פ אותיות צופ״ה. ז״ע אותיות ע״ז. רמז לתורה שנקראת ע״ז וְהַכַּוָּנָה כדי לתקן הז׳ מלכים צריך האדם להיות צופה ומביט בתורה הנקראת ע״ז כי בה יתוקנו הכל:

1316

1317ח״ס ט״ן רמז לנשמות שבגוף כי ט״ן הוא גוף כמו טב למיתב ט״ן ד״ו כלומר חם על אוצר הנק׳ גוף לתקנו כי אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף:

1317

1318י״ם כ״ל רמז שאז בזה תחבר הַמַּלְכוּת הנקראת י״ם עם היסוד חנק׳ כ״ל. השי״ת יעזרנו על דבר כבוד שמו תמיד אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:

1318

1319ועוד נבוא לרמוז בעהי״ו באלפא בית״א דאח״ס בט״ע ליקבה״ו:

1319

1320אח״ס רמז אל״ף שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה בסוד אל״ף חכמה. ח״ס, ימשוך ממנו חיים. כי חיים הם מן הַחָכְמָה כנודע:

1320

1321בט״ע רמז הַבִּינָה שהיא סְּפִירָה ב׳ ימשוך ממנה המזון שֶׁהוּא הלחם כי מזוני מבינה כנודע ואותיות ט״ע גי׳ לחם ע״ה וזהו ב׳ ט״ע:

1321

1322גי״פ רמז שהדעת שֶׁהוּא סְּפִירָה ג׳ לחכמה בסוד חב״ד ימשוך ליסוד שֶׁהוּא רמוז באות צד״י שֶׁהוּא עולה מספר י״פ וזה ג׳ פ״י גם. רמוז זווג הוי״ה אדנ״י שהם מספר י״פ עם הכולל:

1322

1323דכ״ץ רמז דל״ת שהיא רמז להמלכות הן רחל הן לאה כנז׳ בסוד כוונת לְדוֹר וָדוֹר הַמְלִיכוּ לָאֵל כי הם דלת וכניסה לאצילות וכנז׳ בשער הכוונות. ואותיות כ״ץ גי׳ ק״י שֶׁהוּא מספר שם מ״ה ואדנ״י בסוד נס הכווונה שתשתלם הַמַּלְכוּת בהארת שם מ״ה ואדנ״י וזהו ד׳ הַמַּלְכוּת כ״ץ סוד נס הנז׳, גם הוא בגי׳ ימין שֶׁהוּא סוד החסד שתתמתק בחסדים:

1323

1324הל״ק רמז ה׳ מַּלְכוּת שהיא ה׳ אחרונה תקבל ה״ג שהם גי׳ ק״ל כנודע. גם תאיר בה העין שהיא גי׳ ק״ל:

1324

1325ומ״ר רמז ו׳ שֶׁהוּא הת״ת יעלה ויקבל שפע מן הַחָכְמָה שנקראת ר״ם, כי רם הוא בחכמה כנז׳ במ״א:

1325

1326זנש״ת רמז שיקבל הז״א הַנִזְכָּר את המוחין הנקראים שנות חיים שהם ד׳ אה״י וד׳ יה״ו במלואם שעולים גי׳ שנות ועם הכולל גי׳ זנש״ת:

1326

1327או רמז ז׳ תש״ן כלומר הַמַּלְכוּת שהיא שביעית תקבל ב״פ שע״ה נהורין העולים תש״ן בסוד אשר שם שמות בארץ ולכן הַמַּלְכוּת נקראת אשת חיל כי אשת חיל ע״ה גי׳ תש״ן, ובאורות אלו תגדל הַמַּלְכוּת הנקראת שבת, ותהיה בסוד שבת הגדול שֶׁהוּא מספר ב״פ שע״ה הַנִזְכָּר והבן:

1327

1328ועוד נבוא לרמוז בעה״י באלפ״א בית״א דא״ל ב״ם, ליקבה״ו:

1328

1329א״ל רמז לשם אל שֶׁהוּא חסד, ב״ם רמז לשם מ״ב המברר ג״ן רמז שיאירו שמות הַנִזְכָּר בְּמַלְכוּת הנקראת ג״ן:

1329

1330ד״ס גי׳ נוגה רמז לנוגה, ה״ע גי׳ אבן טובה, רמז שנוגה תתתקן ותתברר ותהיה אבן טובה, ונוגה כאור תהיה אל מקום הקודש. ו״פ גי׳ אהי״ה אדנ״י רמז שבחי׳ שם אדנ״י יתוקן ע״י שם אהי״ה. ז״ץ גי׳ מ״ה ב״ן רמז לחבור וזווג זו״ן שהם מ״ה וב״ן. ח״ק גי׳ ס״ג מ״ה רמז שיאיר שם ס״ג בשם מ״ה ט״ר גי׳ הדר והוא מלך הח׳ שֶׁהוּא היסוד י״ש גי׳ יו״ד פ׳ א״ל רמז לחסד בשלימות שנתקן הדר הַנִזְכָּר בסוד החסד. כ״ת רמז לחיבור שם ע״ב ס״ג מ״ה בכפלים העולים ש״ס ועם סמ״ך אותיות שלהם גי׳ ת״ך, וכמ״ש הרמ״ז ז״ל וְהַכַּוָּנָה ע״י תיקון הדר הַנִזְכָּר אז נתחברו שמות ע״ב ס״ג להאיר לשם מ״ה גם רמז שמן חיבור ע״ב ס״ג יצא שם מ״ה והבן:

1330

1331ועוד נבוא לרמוז בעה״י באלפא ביתא דאי״ק בכיר ליקבה״ו:

1331

1332אי״ק גי׳ אל״ף רמז לאל״ף דאהי״ה. בכ״ף אותיות ברך כלומר תיקן אותו גל״ש רמז לשלשה אלפין דאהי״ה שעולים שלג בנז׳ בסוד השלג שיתוקנו בעזה״ו:

1332

1333דמ״ת הם ד׳ אלפין של אהיה שעולים בגי׳ מד״ת בסוד ומדת ימי מה היא:

1333

1334הנ״ך אותיות כהן בסוד החסד. או ירמוז הנ״ך גי׳ תקנ״ה כמנין כס״ף משנ״ה. רמז לחסדים כפולים:

1334

1335וס״ם גי׳ תרס״ו כמנין רוד״ף שלו״ם. רמז שכס״ף משנה הָרְמוּזִים באותיות הנ״ך. ורודף אותם היסוד הנקרא שלום. וגם הוא בגי׳ הצנ״ע לכ״ת עם הכולל לרמוז כי החסדים הָרְמוּזִים באותיות הנ״ך הם מכוסים בסוד מאהבה מסותרת ולכן תרס״ו ג״כ אותיות סתר״ו לשון הסתר וגם הוא בגי׳ ור״ב שלו״ם בני״ך כי בחסדים רב שלום על יִשְׂרָאֵל:

1335

1336זע״ן כמנין פא״ר מלכו״ת, כי בחסדים יהיה פאר למלכות כי יתמתקו גבורתיה:

1336

1337חפ״ף גי׳ מוס״ף שב״ת רמז שֶׁהַמַּלְכוּת שנקראת שבת יהיה לה תוספת. גם רמז שכללות העולמות שהם עקודים נקודים ברודים שעולים גי׳ שבת יהיה להם תוספת והארה ע״י החסדים וזהו מוסף שבת. ולכן הוא בגי׳ אדני שפתי תפתח:

1337

1338טצ״ץ גי׳ א״ל שד״י מלא ובגי׳ שלו״ם הבריו״ת. כי ע״י הארת אל שדי למעלה יהיה שלום הבריות למטה. גם טצ״ץ הנזכר גי׳ פאר הַתְּשׁוּבָה. לרמוז כי כל התיקונים והמעלות אשר נרמזו באותיות הקודמים הכל יהיה ע״י פאר הַתְּשׁוּבָה. שהאדם יעשה תשובה מפוארת תשובה שלימה. תשובה מאהבה. השי״ת יעודנו על דבר כבוד שמו וישיבנו בתשובה שלימה אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. וְעַל־יְדֵי הַתְּשׁוּבָה המפוארת אז נזכה לעלות לא״י. ולכן פאר הַתְּשׁוּבָה עולה גי׳ וַעֲנָוִ֥ים יִֽירְשׁוּ־אָ֑רֶץ שנירש ארץ החיים אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:

1338

1339עוד נבוא לפרש בעיה באלפ״א בית״א דא״ט ב״ח. ליקבה״ו:

1339

1340א״ט במילואם גי׳ ראש הגוויה שֶׁהוּא היסוד ב״ן כנז׳ במ״א. ב״ח במילוי גי׳ שפתים. שהם נו״ה שנקראים שפתים. והיסוד הוא בין נו״ה. והתיקון שלו ע״י השפתים. שעוסק בתורה:

1340

1341ג״ז ד״ו י״צ אותיות ג״ז במילוי גי׳ ק״ן רמז לק״ן אורות, ד״ו במילוי גי׳ פרצוף. י״צ אילנא דחיי וְהַכַּוָּנָה שפרצוף ז״א הנק׳ אילנא דחיי לוקח ק״ן אורות:

1341

1342כ״ף ל״ע מ״ס הנה כ״ף במילוי גי׳ קפ״ה כמנין א״ל מלא, ל״ע במילוי גי׳ צדיק הוא היסוד שנק׳ צדיק, מ״ס במילוי גי׳ לאה במילואה, וְהַכַּוָּנָה שע״י המשכת החסדים יתחבר היסוד עם לאה:

1342

1343ק״ץ במילוי גי׳ ר״ץ כמנין ה״ג כנצפ״ך עם עשרה כוללים שלהם בסוד פרי כנז׳ במ״א ז״ל ע״ש, וְהַכַּוָּנָה בזווג שיזדווג היסוד עמה כנז׳ יתן לה ה״ג שלה ממותקים:

1343

1344ר״ף במלוי גי׳ תקצ״ה כמנין רחל בשמחה, רמז שֶׁתִּהְיֶה רחל בשמחה והם הארות אימא כי ידוע מ״ש מ״א ז״ל שהשמחה היא באימא, אֵֽם־הַבָּנִ֥ים שְׂמֵחָ֗ה, וכן הַמַּלְכוּת נקראת כן מצדה וכל שמחה בבשר וין שהם הגבורות הממותקים ע״ש, וגם עוד יהיה המספר רחל בְּמַחֲשָׁבָה, שֶׁהוּא אבא שֶׁהוּא סוד הַמַחֲשָׁבָה כנודע, הרי נרמזו בה הארות או״א:

1344

1345ש״ן במילוי גי׳ תס״ו ב״פ רג״ל שֶׁהוּא בְּחִינַת או״א בסוד ע״ב קס״א קס״א ע״ב, והוא ע״ד יאההויהה איההיוה״ה וכנז׳ בהרמ״ז ז״ל, והוא חיבור או״א אשר מחיבורם וזיווגם יחד ימשך שפע ואורות למלכות הרמוזה באותיות ת״ם כאשר נבאר בע״ה:

1345

1346ת״ם במילוי כזה תיו מ״ם גי׳ תצ״ו כמנין מַּלְכוּת, וְהַכַּוָּנָה שאורות או״א הָרְמוּזִים באותיות ש״ן ימשכו ממלכות גם נרמז בסוף אלפ״א בית״א זו מספר מַּלְכוּת לרמוז כי אלפ״א בית״א זו דא״ט ב״ח היא בתיקון הַמַּלְכוּת, וכנז׳ בעץ חיים שער הירח ע״ש ולכן תצ״ו הַנִזְכָּר גי׳ מלון שלם רמז שֶׁהַמַּלְכוּת תהיה מלון שלם לת״ת, וגם הוא סמך שלום כי הַמַּלְכוּת נעשה לה סמך ע״י השלום הוא היסוד הדר מלך הח׳ הנק׳ שלום, וַאֲמַרְתֶּ֥ם כֹּ֖ה לֶחָ֑י וְאַתָּ֤ה שָׁלוֹם֙ וּבֵיתְךָ֣ שָׁל֔וֹם וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃ עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ, וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:

1346

1347אל״ף א״ויתי ל״אור פ״נימי

1347

1348בי״ת ב״ו י״איר ת״פארת

1348

1349גימ״ל גים י״אירו מיקיפים ל״ו

1349

1350דל״ת ד״עת ל״זער ת״משיכו

1350

1351ה״א ה״טעינוהו א״ורות

1351

1352וי״ו ו״מוחין י״קרים והגדולים

1352

1353זי״ן זיווגו י״סודות הפלאים

1353

1354חי״ת ח״זקו י״סודות תחתונים

1354

1355טי״ת טרם י״זדווגו ת״פארת

1355

1356יו״ד י״איר ו״יזהיר ד״עת

1356

1357כ״ף כ״ל פ״רצופו

1357

1358למ״ד ל״מלכות מ״איר ד׳ עת

1358

1359מ״ם כוחותיה מ״ן

1359

1360נו״ן נ״צח ו״הוד נ״עשים

1360

1361סמ״ך ס״פירותיה מטלאים כ״ולם

1361

1362עי״ן עטיניה י״פים נ״עימים

1362

1363פ״ה פ״ניה ה״דורים

1363

1364צד״י צ״דיק ד״לתיה י״פתח

1364

1365קו״ף ק״ומו ו״תקנו פ״רצופה

1365

1366רי״ש ר״אשה י״היה ש״לם

1366

1367שי״ן ש״די י״איר נ״ירה

1367

1368תי״ו ת״מיד י״זדווגו ו״יתיחדו

1368

1369אל״ף או״ת הקדוש. ל״שון הקדוש. פ״רנס הַקָּדוֹשׁ אלם אלומותיך

1369

1370בית ב״רית הקדוש. י״סוד הַקָּדוֹשׁ ת״רנגול הקדוש. ברך ברוכיך

1370

1371גימל ג״ואל הַקָּדוֹשׁ י״פה נוף הַקָּדוֹשׁ מ״לאך הקדוש. ל״חי הַקָּדוֹשׁ גדל גדוליך:

1371

1372דלת דל״י הקדוש. ל״ולב הקדוש. ת״ל הַקָּדוֹשׁ דרוש דורשיך

1372

1373ה״א ה״יכל הקדוש. א״ולם הקדוש. הדר הדרך:

1373

1374ואו וא״ו הקדוש. אב״ר הקדוש. ו״איתן הקדוש. ועד ויעודיך

1374

1375זי״ן הקדוש. יתד הקדוש. נח הקדוש. זרע זרעיך:

1375

1376חי״ת חי הקדוש. יפה תואר הקדוש. חסד חסידיך:

1376

1377טי״ת טוב הקדוש. ילד הקדוש. תי״ק הקדוש. טרוף טרפיך:

1377

1378יו״ד יוסף הקדוש. וי״ו הקדוש. ד״ג הקדוש. יחד יחודיך:

1378

1379כ״ף כפתור הקדוש. פועל הקדוש. כנוס כנוסיך:

1379

1380למ״ד לב הקדוש. מספר הקדוש. דעת הקדוש. לבלב לבלוביך:

1380

1381מ״ם משכיל הקדוש. משביר הקדוש. מלא מלואיך.

1381

1382נו״ן נהר הקדוש. ונ״ס הקדוש. נהל הקדוש: נהר נהוריך.

1382

1383סמ״ך ס״ל הקדוש. מרחץ הקדוש. כוס הקדוש. סגל סגולתיך:

1383

1384עי״ן עומק הקדוש. יאור הקדוש. נועם הקדוש. ענג עולמיך.

1384

1385פ״א פותר הקדוש. אורג הקדוש. פרה פרייך:

1385

1386צד״י ציץ הקדוש. דפ״ק הקדוש. יובל הקדוש. צמח צמחיך.

1386

1387קו״ף קנא״י הקדוש. ו״ו הקדוש. פורט הקדוש. קדש קדושיך:

1387

1388רי״ש רח״ם הקדוש. י״ם הקדוש. שולחן הַקָּדוֹשׁ רבה רביביך.

1388

1389שי״ן ש״בט הקדוש. יורה הַקָּדוֹשׁ נתיב הקדוש. שגב שביביך.

1389

1390תי״ו ת״ו הקדוש. יו״ד הַקָּדוֹשׁ וצדיק הקדוש. תקן תקוניך.

1390

1391אמרו במסכת שבת פרק הבונה אמרי ליה רבנן לר״י ב״ל אתו דרדקי האידנא לבי מדרשא ואמרי מילי דאפילו בימי יהושע בין נון לא אתמר כוותייהו. אל״ף ב״ית אלף בינה. גימ״ל דל״ת גמול דלים, ומ״ט פשוטה כרעיה דגימל לגבי דלת שכן דרכו של גומל חסדים לרוץ אחר דלים, ומ״ט פשוטה כרעיה דדל״ת לגבי גימ״ל דלימצי ליה נפשיה ומ״ט מיהדר אפיה דדלת מגימל דליתן בצנעה כי היכי דלא ליכסיף מניה ה״ו זה שמו של הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ז״ח ט״י כ״ל. ואם אתה עושה כן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זן אותך והן אותך ומטיב לך ונותן לך ירושה וקושר לך כתר לְעוֹלָם הַבָּא. מ״ם פתוחה מם סתומה מאמר פתוח מאמר סתום. נוץ כפופה, נו״ן פשוטה. נאמן כפוף, נאמן פשוט ס״ע סמוך עניים. לישנא אחרינא סימנין עשה בתורה וקנה אותה. פ״ה כפופה. פ״ה פשוטה פה פתוח פה סתום, צדיק כפופה וצדיק פשוטה. צדיק כפוף צדיק פשוט היינו נאמן כפוף נאמן פשוט הוסיף לך הכתוב כפיפה על כפיפתו מכאן שניתנה הַתּוֹרָה במנוד ראש. ק״וף קדוש. ריש רשע. מ״ט מיהדר אפיה דקו״פ מריש. אמר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אין אני יכול להסתכל ברשע. ומ״ט מיהדר. תגיה דקוף לגבי ריש. אמר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אם חוזר בו אני קושר לו כתר כמותי. ומ״ט כרעיה דקו״ף תלויה. דאיהדר בי ליעייל וליעול בהך מסייעה ליה לריש לקיש דאמר ר״ל מ״ד אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן הן. בא לטמא פותחין לו, בא ליטהר מסייעין אותו. שי״ן שקר תי״ו אמת. מ״ט שקר מיקרבן מיליה. אמת. מרחקא מילי שקרא שכיח קושטא לא שכיח. ומ״ט שקרא אחדא כרעיה קאי ואמת מלבן לבוניה קושטא קאי שקרא לא קאי:

1391

1392א״ת א״ותי ת״עב אתאוה לו: ב״ש ב״י לא חשק שמי יחול עליו. ג״ר גופו טמא ארחם עליו דייק דלתותי נעל קרניו לא אגדע. עד כאן מדת רשעים. אבל מדת צדיקים. א״ת ב״ש אם אתה בוש. ג״ר ד״ק אם אתה עושה כן גור בדוק. ה״צ ו״ף. חציצה הוי בינך לבין א״ף. ז״ע ח״ס ט״ן. ואין אתה מודעזע מן השטן י״ם כ״ל אמר שר של גיהנם לפני הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רבשע״ו ל״ים כ״ל, אח״ם בט״ע גי״פ אמר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אני חס עליהם מפני שבעט בגוף, דכ״ץ דכים הם. כנים הם צדיקים הם, הל״ק אין לך חלק בהם, ומ״ר ז״ן ש״ת אמר גיהנם לפני הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רבשע״ו מרי זנני מזרעו של שת א״ל אל בם גן ד״ס להיכן אוליכם לגן הדס. ה״ע ו״ף אמר גיהינם לפני הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רבונו של עולם עיף אנוכי א״ל ז״ץ ח״ק הללו זרעו של יצחק ט״ר י״ש כ״ת. נטור יש לי כתות כתות של אומות העולם ע״א שאני נותן לך:

1392

1393ובאותיות של רבי עקיבא איתא:

1393

1394א״ת ב״ש א״ת אלף זה אדה״ר. תי״ו שֶׁהוּא תחלת ברייתו של עולם, שכל העולם נברא במאמר של הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ואדם בכפו, ב״ש בית אלו בהמה וחיה שי״ן אלו שקצים ורמשים שנבראו עם אדה״ר. ג״ר גימ״ל זו גן שנטע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בעדן לשום בתוכו חופות של אבנים טובות ומרגליות בשביל אדם, רי״ש שֶׁהוּא נכנס ראש לגן עדן קודם כל הצדיקים, ד״ק דלית זהו דלתי גן עדן שפתחו לפניו מלה״ש ששגרן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אצל אדם לשרתו, ק׳ מלמד שקראו לפניו קדושי עליונים וגבורי ערבות, וא״ל בא בשלום:

1394

1395ה״ץ ה״א שהפיל עליו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תרדמה, צדיק זו צלע אחת שלקח הימנו מצלעותיו ובנאה לאשה. ו״ף שהביאה ברבבות אלפין של מלה״ש אל אדה״ר בקול רנה ושירה, ומה הוא פ״ה מלמד שכל פמלייא של מעלה ירדו עמהם לג״ע, ז״ע זי״ן מלמד שזימן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שניהם לסעודה על מעדני ג״ע. עי״ן שערך לפניהם שולחנות של מרגליות. ח״ס חית שחשו מלה״ש וצלו לו בשר וצננו לו את היין ובא הנחש וראה את כבודן והציץ בהם ונתקנא בהם, סמ״ך שסח לו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לאדם וא״ל מפרי עץ הגן ופרי העץ וגו׳ לא תאכל ממנו וגו׳. ט״ן טי״ת שטעתה חוה בדבריו של נחש ואכלה מן העץ ונתנה הימנו לאדם, נו״ן שנפתחו עיניהם ותבינו שהם ערומים ונתעטפו בעלין של תאנה. י״ם יו״ד שכבר גָּלוּי וְיָדוּעַ לפניו יתברך מעשיהם שעשו וירד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וקרא לאדם מ״ם שאמר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לאדם מי הגיד לך כי ערום אתה, כ״ל, כ״ף שכולם זימנם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לדין. למ״ד שלקו ד׳ וחטאו ג׳ נחש וחוה ואדם חטאו ולקו. ורביעית ארץ לקתה בעבורם:

1395

1396אח״ס בט״ע מהו אח״ס מלמד שאמר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אני בעצמי אחוס על יִשְׂרָאֵל יותר מכל אוה״ע מפני שהם ממליכים אותי בעולמי ב״פ בכל יום ומיחדים את שמי ערבית ושחרית. שֶׁנֶּאֱמַר שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהֹוָ֥ה ׀ אֶחָֽד׃ בט״ע שבהם נוטע העולם שאלמלא שיוצאין ת״ח שהם עוסקין בתורה ותינוקות של בית רבן שהן הוגין במקרא ובמשנה. וישראל שהם קורין שמע וגו׳ ומקבלים עול מַּלְכוּת שמים שחרית וערבית כבר היו מלאכי חבלה נותשין ומחריבין את העולם:

1396

1397גי״ף אל תקרי גי״ף אלא גיף זו גופה של תורה שראשי ישיבות גאון יעקב מתעסקין בה ומורין פרט וכלל. והויות אסור והיתר לישראל:

1397

1398דכ״ץ אל תקרי דכ״ץ אלא דך כולו חפץ ואין חפץ אלא יִשְׂרָאֵל שנקראו ארץ חפץ לפני הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ולמה נקראו ארץ חפץ מפני שהם דומים לארץ שכל העולם מתקיים בה. חפץ בשביל שהם עושים בכל יום ויום חפצו ורצונו של הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כדת:

1398

1399הל״ק זה יעקב שנקרא חלק שנתקדש שמו של הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בקדושה על ידו וחקק לו דמותו על כסא כבודו:

1399

1400ומר אל תקרי ומ״ר אלא ואמר אלו שרפי להבה ומלאכי צבאות וחיילי מעונה שאינן יכולין לומר קדוש מלמעלה עד שפותחין תחלה יִשְׂרָאֵל פיהם בקדושה מלמטה. ואומרים קדושה משולשת. ואח״כ מקדישין מלה״ש ואין ואמר אלא מלה״ש שֶׁנֶּאֱמַר וְקָרָ֨א זֶ֤ה אֶל־זֶה֙ וְאָמַ֔ר:

1400

1401ז״ן ש״ת אל תקרי ז״ן ש״ת אלא זה נשא שבת אלו יִשְׂרָאֵל שנשאו תורה ומצות שבת בָּעוֹלָם הַזֶּה מפי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שבה זוכין יִשְׂרָאֵל ונוחלין חיי עוֹלָם הַבָּא עולם שכלו שבת שֶׁנֶּאֱמַר מִזְמ֥וֹר שִׁ֗יר לְי֣וֹם הַשַּׁבָּֽת׃

1401

1402אמר רבי עקיבא אל״ף מהו אל״ף מלמד שאמרה תורה אמת למד פיך כדי שתזכח לחיי העוה״ב הוי פיך למד אמת כדי שתזכה לחיי עוֹלָם הַבָּא. מפני מה. מפני שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נקרא אמת וכסאו מאז יושב עליו באמת ופניו יקדמו חסד ואמת וכל דבריו חסד ואמת, וכל משפטיו משפטי אמת וכל אורחותיו חסד ואמת:

1402

1403דבר אחר אלף א״פתח ל״שון. פ״ה פ״ה ל״שון א״פתח. אמר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אפתח לשון כל בני אדם כדי שיהיו מקלסין לפני בכל יום ויום. וממליכין אותי בארבע רוחות העולם. שאלמלא שירה וזמרה שהם אומרים לפני בכל יום ויום לא בראתי את עולמי:

1403

1404ד״א אפתח לשון פה ופה לשון אפתח. שאין נאה במאתים וארבעים ושמונה איברים לומר לפניו שירה אלא בפה, שֶׁנֶּאֱמַר פי יספר תהלתך. שלא נמשלו פה ולשון אלא כים וגליו כשם שהים מרחיב ופותח כך הפה מרחיב ופותח כשם שהים מלא מרגליות כך הפה מלא מרגליות של עצמות כשם שהים מביע מים כך הפה מביע מים:

1404

1405ד״א אפתח פה לשון. ולשון פה אפתח. אפתח להם לישראל פה ולשון בד״ת כדי שישבחו שמי בכל יום ויום. שאם אין יִשְׂרָאֵל בעולם אין לי שבח וגדולה:

1405

1406ד״א אלף אם אין אלף אין בית. אם אין בית אין אלף. אם אין תורה תמימה אין כל העולם כולו מתקיים אם אין כל העולם כולו מתקיים אין תורה תמימה. אם אין גימ״ל אין דל״ת ואם אין דלת אין גימל. אם אין גמילות חסדים. אין דלים. ואם אין דלים בעולם אין גמילות חסדים בעולם ומנין שישראל אתקרו דלים שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶת־עַ֥ם עָנִ֖י תּוֹשִׁ֑יעַ אלו יִשְׂרָאֵל. ועינים רמות תשפיל אלו אוה״ע:

1406

1407ד״א אלף אמר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אמרתי פארתי לישראל. פארתי לעמי אמרתי. ואין אמרתי אלא תורה, שֶׁנֶּאֱמַר יַעֲרֹ֤ף כַּמָּטָר֙ לִקְחִ֔י תִּזַּ֥ל כַּטַּ֖ל אִמְרָתִ֑י:

1407

1408ד״א אלף זה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא ראשון והוא אחרון. הוא אלוף ברוב אלפי מלך. כשם שאלף ראש לאותיות כך הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ראש לכל המלכים וגם הוא סוף כל המלכים שֶׁנֶּאֱמַר אֲנִ֤י רִאשׁוֹן֙ וַאֲנִ֣י אַחֲר֔וֹן אני הוא ראוי למקרא לומר ואת אחרונים אני הוא. מה ת״ל ואת אחרונים אני הוא. אלא מלמד כשמחדש הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא את העולם הוא עומד בעצמו ומסדר סדרן של אחרונים של עוֹלָם הַבָּא סדרן של צדיקים, סדרן של חסידים. סדרן של ענוים. סדרן של נביאים, סדרן של פרנסי הדור סדרן של כל דור ודור וכל בריה ובריח וכל חיה וחיה וכל עוף ועוף, וכל נשמה ונשמה, ומוריד חנוך בן ירד ששמו מטיט ואת ארבע חיות מתחת גלגלי כסאו ומעמיד את כסאו לצד אחד ומעלה את קורח ואת עדתו משאול ומתהום רבה, ומביאים לפניו כל באי עולם, והוא מעמידן על רגליהם הוא מסדר דינו של עצמו לפני הבריות וְאוֹמֵר להם כלום ראיתם אלוה אחר מבלעדי בשמים ממעל ועל הארץ מתחת או בד׳ רוחות העולם העידו בי ותאמרו אמת שֶׁנֶּאֱמַר וְאַתֶּ֥ם עֵדַ֛י נְאֻם־יְהֹוָ֖ה וַאֲנִי־אֵֽל, משיבים מט״ט וחיות הקודש וקודח ועדתו כולם בבת אחת בקול א׳ בפה א׳ בדבור א׳ ואומרים לפניו בכל באי עולם לא דאינו כמוך מעולם רשות אחד בארץ מתחת אין מלך כמוך ואין צור בלתך ואין אלהים זולתך אתה ראשון ואתה אחרון ואין אלוה מבלעדיך ואין עוד אלהים. שֶׁנֶּאֱמַר אֵין־כָּמ֖וֹךָ בָאֱלֹהִ֥ים ׀ אֲדֹנָ֗י וְאֵ֣ין כְּֽמַעֲשֶֽׂיךָ׃ באותה שעה משיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לכל באי עולם שֶׁנֶּאֱמַר רְא֣וּ ׀ עַתָּ֗ה כִּ֣י אֲנִ֤י אֲנִי֙ ה֔וּא וְאֵ֥ין אֱלֹהִ֖ים עִמָּדִ֑י אני הוא קודם שנברא העולם, ואני הוא משנברא העולם, ואין אלהים עמדי לְעוֹלָם הַבָּא, אני אמית ואחיה, אני הוא שאמית לכל באי עולם בָּעוֹלָם הַזֶּה ואני הוא שאחזיר להם רוח ונשמה ואהיה אותם לְעוֹלָם הַבָּא, ואני הוא שמחצתי אותם בָּעוֹלָם הַזֶּה בעוורות עינים וחרישות אזנים, וחגרות רגלים בכללות אצבעות בפלגות איברים בערלת שפתים, באלמות, פה ולשון, ואני הוא שמרפא אותם לְעוֹלָם הַבָּא, ואין מידי מציל ליום הדין:

1408

1409דבר אחר מפני מה כותבין אותו באות אחת. וקורין אותו בשלוש אותיות מפני שֶׁהוּא נחשב אחד כנגד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שנקרא אחד. וכל שם ושבח שלו אין קורין לפניו אלא במשולש שֶׁנֶּאֱמַר יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהֹוָ֥ה ׀ אֶחָֽד. הרי שמו משולש. יְהֹוָ֣ה ׀ יְהֹוָ֔ה אֵ֥ל רַח֖וּם הרי שמו משולש. ומנין שכל שבח אין אומרים לפניו אלא משולש. שֶׁנֶּאֱמַר קָד֧וֹשׁ ׀ קָד֛וֹשׁ קָד֖וֹשׁ יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת. הרי משולש. גָּ֘ד֤וֹל יְהֹוָ֣ה וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד וְ֝לִגְדֻלָּת֗וֹ אֵ֣ין חֵֽקֶר׃ הרי משולש:

1409

1410בי״ת אל תקרי בית אלא בית. אמר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בניתי יצרתי תכנתי. בניתי ב׳ פלטרין שלי אחד למעלה וא׳ למטה. יצרתי כל סדרי בראשית תכנתי חיי עוֹלָם הַבָּא. שֶׁנֶּאֱמַר מִֽי־תִכֵּ֥ן אֶת־ר֖וּחַ יְהֹוָ֑ה:

1410

1411ד״א בית. אמר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בבית בראתי את העולם. בבית דנתי את העולם. בבית שיחתתי את העולם. בבית בלבלתי את הלשון בעולם. בבית ברכתי את אזרחי. בבית ברכתי את יצחק. בבית ברכתי את יעקב. בבית ברכתי את השבטים. בבית ברכתי את יוסף. בבית ברכתי את יִשְׂרָאֵל. בבית ברכתי את ירושלים. בבית ברכתי את ציון. בבית ברכתי את בית המקדש. בבית ברכתי את עוֹלָם הַבָּא :

1411

1412ד״א בית בינה לכל בריה. בינה לכל יצור. בינה לכל נפש, בינה לכל נשמה. בינה לכל רוח; שאלמלא בינה אין העולם מתקיים אפי׳ שעה אחת:

1412

1413גימ״ל מהו גימל. מלמד שאמר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גימלתי י״חד מ״חסדי ל״דלים, ל״דלים מ״חסדי י״חד ג״מלתי:

1413

1414דל״ת אמר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ד״ברתי ל״הקים דל. ד״ל ל״הקים דברתי. כשבא דל לפני איני משיבו מלפני ריקם. שֶׁנֶּאֱמַר אַל־יָשֹׁ֣ב דַּ֣ךְ נִכְלָ֑ם. ואני מקרב שכינתי אצלו בכל יום ויום שֶׁנֶּאֱמַר קָר֣וֹב יְ֭הֹוָה לְנִשְׁבְּרֵי־לֵ֑ב. ואין נשברי לב אלא עניים. ולא עוד אלא שאינו מביט הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בכל רגע ורגע אלא בדל. שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶל־זֶ֣ה אַבִּ֔יט אֶל־עָנִי֙ וּנְכֵה־ר֔וּחַ. וערב לפני קול דבריהם יותר מכל בני אדם שתחת השמים. שֶׁנֶּאֱמַר כִּי־שֹׁמֵ֣עַ אֶל־אֶבְיוֹנִ֣ים יְהֹוָ֑ה, ואת אסיריו לא בזה. מהו את אסיריו לא בזה אלו בעלי יסורין בעלי חולי בעלי מכה. שהם דומים בָּעוֹלָם הַזֶּה כאלו חבושים בבית האסורים. עד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שולח להם רפואה וירפאם מחוליים. שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּזְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הֹוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֻ֥קוֹתֵיהֶ֗ם יוֹשִׁיעֵֽם׃ ואסורים אלו חולאים. שֶׁנֶּאֱמַר לֵאמֹ֤ר לַֽאֲסוּרִים֙ צֵ֔אוּ. ולא עוד אלא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מגלגל רחמיו עליהם ומקימם מעפר להושיבם עם נדיבים ולהנחילם כסא כבוד, ואין כבוד אלא עוֹלָם הַבָּא. שֶׁנֶּאֱמַר כָּ֭בוֹד חֲכָמִ֣ים יִנְחָ֑לוּ:

1414

1415ה״א אין ה״א אלא שמו של הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא המפורש שבו נברא העולם כולו שֶׁנֶּאֱמַר אֵ֣לֶּה תוֹלְד֧וֹת הַשָּׁמַ֛יִם וְהָאָ֖רֶץ בְּהִבָּֽרְאָ֑ם אל תקרי בהבראם אלא ב״הא בראם. ומנין שאף שמים וארץ שעתידין להתחדש אין נבראים אלא בה״א. שֶׁנֶּאֱמַר הַשָּׁמַ֣יִם הַ֠חֲדָשִׁ֠ים וְהָאָ֨רֶץ הַחֲדָשָׁ֜ה. שמים חדשים וארץ חדשה לא נֶאֱמַר אלא הַשָּׁמַ֣יִם הַ֠חֲדָשִׁ֠ים וְהָאָ֨רֶץ הַחֲדָשָׁ֜ה. מכאן אתה למד שלא היתה יגיעה מלפני הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לא במעשה בראשית של עוֹלָם הַזֶּה ולא במעשה אחרית של עוֹלָם הַבָּא שלא בדבר שאין בו ממש אחד בלבד בה״א. ומה נשתנה מכל האותיות שבהם ניתנה תורה לישראל שאין בו ממש. מפני שכל האותיות כשהאדם מוציאם מפיו הוא מרגיש בהן בשפתיו ובלשונו. ומוציא טיפת רוק מפיו. אבל הה״א אינו מקבל טומאה מפני שכשהאדם מוציאו מפיו אינו מרגיש בו לא בשפתיו ולא בלשונו. ואין מוציא בה טיפת רוק מפיו. כל שמות המפורשות אינם נכתבות אלא בה״א, ובה״א נחתמו שמים וארץ ועוה״ז ועוה״ב, וימות המשיח:

1415

1416ו״ו חותמות של הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שבהם נחתמו כל נשמות המפורשים שעל כסא הכבוד, שֶׁנֶּאֱמַר זֶה־שְּׁמִ֣י לְעֹלָ֔ם וְזֶ֥ה זִכְרִ֖י לְדֹ֥ר דֹּֽר, זֶה־שְּׁמִ֣י לְעֹלָ֔ם אלו שמות המפורשים, וְזֶ֥ה זִכְרִ֖י לְדֹ֥ר דֹּֽר חותמות השם. שכל שם ושם שבמרכבה יש לו חותם ויש לו כנוי:

1416

1417זי״ן זה שמו של הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא זן ומפרנס כל יצירי כפיו בכל יום ויום מקרני ראמים ועד ביצי כנים שֶׁנֶּאֱמַר מִפְּרִ֥י מַ֝עֲשֶׂ֗יךָ תִּשְׂבַּ֥ע הָאָֽרֶץ, וְאוֹמֵר פּוֹתֵ֥חַ אֶת־יָדֶ֑ךָ וּמַשְׂבִּ֖יעַ לְכׇל־חַ֣י רָצֽוֹן׃ וכמה מפתחות יש לו להקב״ה מפתח של אשה, מפתח של גשמים, מפתח של תחיית המתים מפתח של פרנסה, מפתח של נקבים, מפתח של מן. מפתח של חידוש מלכיות. מפתח של עינים, מפתח של חרשים, מפתח של שפתים, מפתח של פה, מפתח של לשון, מפתח של אסורין, מפתח של ארץ, מפתח של ג״ע, מפתח של גיהנם:

1417

1418חי״ת אל תקרי חי״ת אלא חטא, מפני שחטא נחשב להם לישראל לצדקה, משעה שרואים פני גיהנם ומקבלים עליהם דינה של גיהנם, וכיון שמעלים אותם וחוזרין בתשובה לפני הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מיד מתקבלים לפני שכינה, כצדיקים וחסידים שלא חטאו מעולם ומקבלים שכר על חטא, והיה להם כצדקה:

1418

1419טי״ת אל תקרא טי״ת אלא טיט, ומהו טיט זח טיט שבידו של הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר הִנֵּ֤ה כַחֹ֙מֶר֙ בְּיַ֣ד הַיּוֹצֵ֔ר כֵּן־אַתֶּ֥ם בְּיָדִ֖י בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵל, שכל העולם לא נברא אלא הימנו, ולבסוף עתידין כולם שחוזרים לטיט, שֶׁנֶּאֱמַר הַכֹּ֥ל הוֹלֵ֖ךְ אֶל־מָק֣וֹם אֶחָ֑ד הַכֹּל֙ הָיָ֣ה מִן־הֶֽעָפָ֔ר ואין טיט אלא עפר שנברא ממנו אדה״ר, שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּ֩יצֶר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים אֶת־הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה:

1419

1420יו״ד אל תקרי יו״ד׳ אלא י״ד שזהו יד ושם טוב שעתיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ליתן להם לצדיקים לְעוֹלָם הַבָּא בירושלים ובבהמ״ק, שֶׁנֶּאֱמַר וְנָתַתִּ֨י לָהֶ֜ם בְּבֵיתִ֤י וּבְחֽוֹמֹתַי֙ יָ֣ד וָשֵׁ֔ם ט֖וֹב ואין יד אלא מנות, שֶׁנֶּאֱמַר חָמֵ֣שׁ יָד֑וֹת, ומהו יד מלמד שעתיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לקרות כל הצדיקים בשמן ונותן להם כום של סם חיים בידם כדי שיהיו חיים וקיימים לעולמים:

1420

1421כ״ף זו כ״ף שבועה, כף שֶׁהוּא מכה זו על גב זו בשמחה רבה סעודה של צדיקים לְעוֹלָם הַבָּא:

1421

1422למ״ד אל תקרי למד אלא ל״ב מ״בין ד״עת מלמד ששקול הלב כנגד כל האיברים:

1422

1423מ״ם מפני מה מ״ם קורא אותם שנים בבת אחת, מפני ששניהם עומדים ברזי כסא הכבוד. וכולם חקוקים בטכסי שלהבת של כסא הכבוד וקושרים בראשם כתרים של אורה:

1423

1424נו״ן נון מפני מה אחד רובץ ואחד זקוף ועומד. מפני שנבראת בו נשמה לבריות. שכל נשמה ונשמה פעם שהיא רובצת פעם שהיא זקופה. בזמן שהאדם רובץ נפשו רובצת. ובזמן שהאדם זקוף נפשו זקופה. שֶׁנֶּאֱמַר נֵ֣ר יְ֭הֹוָה נִשְׁמַ֣ת אָדָ֑ם חֹ֝פֵ֗שׂ כׇּל־חַדְרֵי־בָֽטֶן׃

1424

1425סמ״ך אל תקרי סמ״ך אלא סומך. סומך זה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא סומך נופלים שֶׁנֶּאֱמַר סוֹמֵ֣ךְ יְ֭הֹוָה לְכׇל־הַנֹּפְלִ֑ים. סומך עליונים וסומך תחתונים. סומך עוֹלָם הַזֶּה וסומך עוֹלָם הַבָּא :

1425

1426עי״ן לא נאמר עי״ן אלא עין של תורה. שהיא עין לכל עין. ואור לכל אור והיא חָכְמָה לכל חכמה. ובינה לכל נבונים. והיא מדע לכל יודעי בינה. והיא חיים למחזיקים בה: פ״ה אין פה אלא משה. שֶׁנֶּאֱמַר כִּ֧י כְבַד־פֶּ֛ה וּכְבַ֥ד לָשׁ֖וֹן אָנֹֽכִי:

1426

1427צד״י אל תקרי צד״י אלא צדיק. זה צדיקו של עולם. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא עושה צדקות:

1427

1428קו״ף זה משה אבי החכמה. אבי כל הנביאים שהקיף לפני פרעה כל מיני חָכְמָה וכל דברי בינה וכל דברי דעת. וכל דברי השכל:

1428

1429רי״ש זה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא ראש לכל הגדולים. והוא קורא בגלות ראשונים ואחרונים:

1429

1430שי״ן זה שיניהם של רשעים. שעתיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לשברם:

1430

1431תי״ו אל תקרי תי״ו אלא תאוה זה תאוותם של בשר ודם. שֶׁהוּא מתאווה בָּעוֹלָם הַזֶּה בכל יום ויום:

1431

1432ואח״כ ילמוד בזוה״ק בהקדמת ספר הזוהר דף ב׳ ע״ב:

1432

1433בראשית רב המנונא סבא אמר אשכחן אתוואן וכו׳ עד דף ג׳ ע״ב מעלמא עילאה ומעלמא תתאה:

1433

1434ואח״כ ילמוד ספר יצירה:

1434

1435ואח״כ ילמוד עוד הפעם אלפ״א ביתא זו יו״ד פעמים ויהיו מתוייגים לפניו בתגין כהלכה:

1435

1436אל״ף בי״ת גימ״ל דל״ת ודי וי״ו זי״ן חי״ת טי״ת יו״ד כ״ף למ״ד מ״ם נו״ן סמ״ך עי״ן פ״ה צד״י קו״ף רי״ש שי״ן תי״ו:

1436

1437ואח״כ יזכיר הנקודות בפיו ויהיו ג״כ מצויירים לפניו כזה:

1437

1438קמץ (כתר) פתח (חכמה) צרי (בינה) סגול (חסד) שבא (גבורה) חלם (ת״ת) חירק (נצח) קבוץ (הוד) שורק (יסוד):

1438

1439ואח״כ יזכיר הטעמים בפיו ויהיו ג״כ מצויירים לפניו ויטעים אותם בפיו:

1439

1440זרקא מקף שופר הולך סגולתא פזר גדול ירח בן יומו קרני פרה געיא תלשא אזלא גריש פסק רביע שופר מהופך קדמא זקף גדול שלשלת שני גרישין תרי טעמי דרגא תביר מאריך טרחא אתנח רפא דגש יתיב תירסא שני פשטין שבולת שבלת שבא געיא געיא שבא סוף פסוק:

1440

1441ואח״כ יעמוד ויאמר בכונה ובישוב הדעת ובהתלהבות עצומה ובקול נעים וצלול מלה במלה.

1441

1442קומו אתוון קדישין ואחידו בזיינין קדישין, דילכון ותתקשרון בניקודין וטעמין קדישין, ואתכנשו ועולו קמי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, ותבעון רחמין על שכינתא ועל בית מקדשא, וקרתא דירושלים, וְיִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שם י״ה רַבָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, ויתעקר פולחנא דאלילייא מארעא וימחי דוכרנא דעמלק מתחות שמייא וייתוב פולחנא יקירא דשמייא להדריה ולזיויה ויקריה וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵה, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ:

1442

1443קומו אתוון קדישין אתכנשו ומלילו סניגורייא בעד בית יִשְׂרָאֵל בני אברהם יצחק ויעקב וִיהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא. חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה. וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:

1443

1444אמר המגיה כדי שלא להניח הנייר חלק וגם לזכות את הרבים אמרתי להעתיק פה את תיקון כ״ו של השותה הלב חמורתא מלשון ערבי ללה״ק וזה נוסחו:

1444

1445תקח בידה צ׳ מטבעות ותאמר צ׳ פעמים:

1445

1446אנכי פב״פ עומדת לפני בוראי רבון העולמים ומודה על עוני אשר שתיתי חלב חמורה הטמא:

1446

1447ואח״ך תאמר ואנכי מתחרטת חרטה גמורה וקיימת מכל לבי ולא אשוב לכסלה לחטוא בזה העון עד עולם. ואנכי לוקחת בידי המעות הללו כדי לפדות בהם תעניות אשר חובה עלי לצום בשביל תשובתי מזה העון בשביל רפואת נפשי וגופי. אנא ה׳ באלו המעות, שאני רוצה ליתן לצדקה תחשוב לי כאלו התעניתי מספר תעניות שאני מחוייבת להתענות בהן בעבור התיקון שלי אשר חטאתי ושתיתי כמה פעמים וְתִמְחֹל ותסלח לי עוני אשר שתיתי חלב החמורתא הטמא, אנא ה׳ אל תענישני, אנא ה׳ תעזרני לעשות רצונך, חון עלי ה׳ בחסדך ברוב רחמיך מחה פשעי, הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני, לֵ֣ב טָ֭הוֹר בְּרָא־לִ֣י אֱלֹהִ֑ים וְר֥וּחַ נָ֝כ֗וֹן חַדֵּ֥שׁ בְּקִרְבִּֽי׃ אנא ה׳ אתה בחסדך אהבת אותנו וצויתנו ליחד שמך בכל יום שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהֹוָ֥ה ׀ אֶחָֽד׃

1447

1448אח״ך יתקעו לה בשופר תשר״ת תש״ת תר״ת, ואח״ך יעשו לה כפרה תרנגולת א׳ כמו ערב יוה״ך, ובכל פעם אחר זאת חליפתך וכו׳ יאמר

1448

1449ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר, מצאתי כופר, מצאתי כופר.

1449

1450אח״ך ישחטו התרנגולת והיא תברך על כסוי הדם, ויתנו התרנגולת לעני חולה אח״ך תקיף התיבה של ביהכנ״ס ז״פ וילך עמה התוקע ויאמר בכל הקפה מזמור לדוד הבו לה׳ בני אלים ז״פ, והתשעים מטבעות תוליכם לתלמוד תורה, וקודם יום צריך שתקבל עליה תענית, יען כי צריך לעשות סדר הנז״ל בתענית:

1450

1451גם זה תיקון ט״ל לאשה ששכבה עם בעלה בנידתה ראיתי להעתיקו ללה״ק לזכות הרבים וזה נוסחו:

1451

1452אנכי פב״פ מודה לפני השי״ת על עון אשר העויתי הרבה פעמי׳ אשר שכבתי עם בעלי בנדה ופשעתי במזיד ועברתי על עון הנדה אשר שכבתי עם בעלי בנדה בלי ידיעתו, ואנכי חטאתי והחטאתי לבעלי, ועכשיו אנכי מתחרטת על עוני ומתחרטת חרטה גמורה, ויעיד עלי רבון העולמים אשר לא אחזור לכסלה עוד ולא לחטוא בעון הזה, ואנכי אתן המעות הללו שבידי לצדקה בעבור פדיון מספר ימים של תעניות אשר חובה. עלי לצום לתיקון העין חזה, ואבקש מהשי״ת שיחשוב לי כאלו התעניתי מספר ימים שחובה עלי לצום בשביל עון הנדה שעברתי עליו כמה פעמים:

1452

1453אָֽנָּֽא ה׳ בחסדך הגדול תסלח לי עונותי וְתִמְחֹל חטאתי

1453

1454ענני ה׳ ענני ענני ה׳ ענני

1454

1455תתפוס בידה המעות ותאמר כל הנז״ל:

1455

1456אח״ך תעשה כפרה תרנגולת כמו ערב יוה״כ, והיא תברך על כסוי הדם:

1456

1457תתן לאחד יר״ש ה״י מטבעות כדי שילמוד אותו היום תהלים ואדרא רבא, וקודם שילמוד יאמר

1457

1458לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל, הריני לומד תהלים וסתרי תורה לתקון עון הנדה שחטאה וקלקלה בו האשה פב״פ ששכבה עם בעלה כמה פעמים בגדתה, וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שתמחול וְתִסְלַח וּתְכַפֵּר לאמתך פב״פ אשר חטאה ופשעה בעון הנדה ותחשוב לה כאלו עשתה כל התקון הראוי לעון זה, יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1458

1459סדר ברכת החמה. ברוך המאיר לעלמא

1459

1460הרואה חמה בתקופתה והוא מן כ״ח שנה לכ״ח שנה והתקופה בתחלת ליל ד וכשרואה אותה ביום בבוקר מברך בא״י אמ״ה עושה מעשה בראשית מפני שאז היא עומדת בנקודה שהיתה עומדת בתחלת התלותה ברקיע במעשה בראשית וזמן הברכה בשם ומלכות הוא עד שלשה שעות זמניות אם עברו ג׳ שעות זמניות יברך בלי שם ומלכות עד חצות היום וכמ״ש הגאון ח״ס ז״ל א״ח קי׳ נ״ו ואע״ג דיש דס״ל לברך בשם ומלכות עד חצי היום הא קי״ל ספב״ל ויזהר לברך במקום שרואה גלגל החמה ולא סגי ברואה אור זריחתה בלבד וכמ״ש מחב״ר רכ״ט סק״ד:

1460

1461ברכה זו מצוה לברך אותה בקיבוץ עם משום ברוב עם הדרת מלך וכמ״ש האחרונים ז״ל ואם היה הענן לא יברך עד שיעבור הענן ואם לא עבר הענן מעליה יברך בלי שם ומלכות ואע״ג דאיכא רבים דס״ל מברך בשם ומלכות ספביל ועיין ח״ס שם ובנו הגאון כ״ס א״ח סימן ל״ד והנשים נסתפק בהם הגאון ח״ס אם יברכו או לאו ועיין להגאון בנו כ״ס שם ולכך יבואו הנשים ויעמדו אצל האנשים וכשיברך החזן לבדו בקו״ר יכוין להוציאם י״ח והנשים יכונו ג״כ לצאת י״ח בשמיעתם הברכה וכן וכן יכוין החזן על הסומין והם ג״כ יתכוונו לצאת, והא דאין מברכים שהחיינו על מצוה זו כתב הגאון כ״ס טעם לזה:

1461

1462סדר ברכת החמה העתקנוה באורך מספר בן איש חי שנה א פ׳ עקב אות י״ט מהרב המחבר זצוק״ל וזיע״א.

1462

1463קודם הברכה יעמדו הקהל והחזן במקום אחד או על הגג ותחלה יאמרו מזמור השמים מספרים כבוד אל כולו בניגון כמו הניגון שאומרים פה עירנו קודם ברכת הלבנה

1463

1464לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד־אֵ֑ל וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דָ֗יו מַגִּ֥יד הָרָקִֽיעַ׃ י֣וֹם לְ֭יוֹם יַבִּ֣יעַֽ אֹ֑מֶר וְלַ֥יְלָה לְּ֝לַ֗יְלָה יְחַוֶּה־דָּֽעַת׃ אֵֽין־אֹ֭מֶר וְאֵ֣ין דְּבָרִ֑ים בְּ֝לִ֗י נִשְׁמָ֥ע קוֹלָֽם׃ בְּכׇל־הָאָ֨רֶץ ׀ יָ֘צָ֤א קַוָּ֗ם וּבִקְצֵ֣ה תֵ֭בֵל מִלֵּיהֶ֑ם לַ֝שֶּׁ֗מֶשׁ שָֽׂם־אֹ֥הֶל בָּהֶֽם׃ וְה֗וּא כְּ֭חָתָן יֹצֵ֣א מֵחֻפָּת֑וֹ יָשִׂ֥ישׂ כְּ֝גִבּ֗וֹר לָר֥וּץ אֹֽרַח׃ מִקְצֵ֤ה הַשָּׁמַ֨יִם ׀ מֽוֹצָא֗וֹ וּתְקוּפָת֥וֹ עַל־קְצוֹתָ֑ם וְאֵ֥ין נִ֝סְתָּ֗ר מֵחַמָּתֽוֹ׃ תּ֘וֹרַ֤ת יְהֹוָ֣ה תְּ֭מִימָה מְשִׁ֣יבַת נָ֑פֶשׁ עֵד֥וּת יְהֹוָ֥ה נֶ֝אֱמָנָ֗ה מַחְכִּ֥ימַת פֶּֽתִי׃ פִּקּ֘וּדֵ֤י יְהֹוָ֣ה יְ֭שָׁרִים מְשַׂמְּחֵי־לֵ֑ב מִצְוַ֥ת יְהֹוָ֥ה בָּ֝רָ֗ה מְאִירַ֥ת עֵינָֽיִם׃ יִרְאַ֤ת יְהֹוָ֨ה ׀ טְהוֹרָה֮ עוֹמֶ֢דֶת לָ֫עַ֥ד מִֽשְׁפְּטֵי־יְהֹוָ֥ה אֱמֶ֑ת צָֽדְק֥וּ יַחְדָּֽו׃ הַֽנֶּחֱמָדִ֗ים מִ֭זָּהָב וּמִפַּ֣ז רָ֑ב וּמְתוּקִ֥ים מִ֝דְּבַ֗שׁ וְנֹ֣פֶת צוּפִֽים׃ גַּֽם־עַ֭בְדְּךָ נִזְהָ֣ר בָּהֶ֑ם בְּ֝שׇׁמְרָ֗ם עֵ֣קֶב רָֽב׃ שְׁגִיא֥וֹת מִֽי־יָבִ֑ין מִֽנִּסְתָּר֥וֹת נַקֵּֽנִי׃ גַּ֤ם מִזֵּדִ֨ים ׀ חֲשֹׂ֬ךְ עַבְדֶּ֗ךָ אַֽל־יִמְשְׁלוּ־בִ֣י אָ֣ז אֵיתָ֑ם וְ֝נִקֵּ֗יתִי מִפֶּ֥שַֽׁע רָֽב׃ יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

1464

1465הַ֥לְלוּיָ֨הּ ׀ הַֽלְל֣וּ אֶת־יְ֭הֹוָה מִן־הַשָּׁמַ֑יִם הַֽ֝לְל֗וּהוּ בַּמְּרוֹמִֽים׃ הַֽלְל֥וּהוּ כׇל־מַלְאָכָ֑יו הַ֝לְל֗וּהוּ כׇּל־צְבָאָֽו׃ הַֽ֭לְלוּהוּ שֶׁ֣מֶשׁ וְיָרֵ֑חַ הַֽ֝לְל֗וּהוּ כׇּל־כּ֥וֹכְבֵי אֽוֹר׃ הַֽ֭לְלוּהוּ שְׁמֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם וְ֝הַמַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר ׀ מֵעַ֬ל הַשָּׁמָֽיִם׃ יְֽ֭הַלְלוּ אֶת־שֵׁ֣ם יְהֹוָ֑ה כִּ֤י ה֖וּא צִוָּ֣ה וְנִבְרָֽאוּ׃ וַיַּעֲמִידֵ֣ם לָעַ֣ד לְעוֹלָ֑ם חׇק־נָ֝תַ֗ן וְלֹ֣א יַעֲבֽוֹר׃ הַֽלְל֣וּ אֶת־יְ֭הֹוָה מִן־הָאָ֑רֶץ תַּ֝נִּינִ֗ים וְכׇל־תְּהֹמֽוֹת׃ אֵ֣שׁ וּ֭בָרָד שֶׁ֣לֶג וְקִיט֑וֹר ר֥וּחַ סְ֝עָרָ֗ה עֹשָׂ֥ה דְבָרֽוֹ׃ הֶהָרִ֥ים וְכׇל־גְּבָע֑וֹת עֵ֥ץ פְּ֝רִ֗י וְכׇל־אֲרָזִֽים׃ הַחַיָּ֥ה וְכׇל־בְּהֵמָ֑ה רֶ֗֝מֶשׂ וְצִפּ֥וֹר כָּנָֽף׃ מַלְכֵי־אֶ֭רֶץ וְכׇל־לְאֻמִּ֑ים שָׂ֝רִ֗ים וְכׇל־שֹׁ֥פְטֵי אָֽרֶץ׃ בַּחוּרִ֥ים וְגַם־בְּתוּל֑וֹת זְ֝קֵנִ֗ים עִם־נְעָרִֽים׃ יְהַלְל֤וּ ׀ אֶת־שֵׁ֬ם יְהֹוָ֗ה כִּֽי־נִשְׂגָּ֣ב שְׁמ֣וֹ לְבַדּ֑וֹ ה֝וֹד֗וֹ עַל־אֶ֥רֶץ וְשָׁמָֽיִם׃ וַיָּ֤רֶם קֶ֨רֶן ׀ לְעַמּ֡וֹ תְּהִלָּ֤ה לְֽכׇל־חֲסִידָ֗יו לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל עַ֥ם קְרֹב֗וֹ הַֽלְלוּיָֽהּ׃

1465

1466כִּֽי־אֶרְאֶ֣ה שָׁ֭מֶיךָ מַעֲשֵׂ֣ה אֶצְבְּעֹתֶ֑יךָ יָרֵ֥חַ וְ֝כוֹכָבִ֗ים אֲשֶׁ֣ר כּוֹנָֽנְתָּה׃ יְהֹוָ֥ה אֲדֹנֵ֑ינוּ מָה־אַדִּ֥יר שִׁ֝מְךָ֗ בְּכׇל־הָאָֽרֶץ׃ יִירָא֥וּךָ עִם־שָׁ֑מֶשׁ וְלִפְנֵ֥י יָ֝רֵ֗חַ דּ֣וֹר דּוֹרִֽים ה֘וֹדִ֤ינוּ לְּךָ֨ ׀ אֱֽלֹהִ֗ים ה֭וֹדִינוּ וְקָר֣וֹב שְׁמֶ֑ךָ נִפְלְאוֹתֶֽיךָ׃ וְזָרְחָ֨ה לָכֶ֜ם יִרְאֵ֤י שְׁמִי֙ שֶׁ֣מֶשׁ צְדָקָ֔ה וּמַרְפֵּ֖א בִּכְנָפֶ֑יהָ וִיצָאתֶ֥ם וּפִשְׁתֶּ֖ם כְּעֶגְלֵ֥י מַרְבֵּֽק׃ וְהָיָ֤ה אוֹר־הַלְּבָנָה֙ כְּא֣וֹר הַחַמָּ֔ה וְא֤וֹר הַֽחַמָּה֙ יִֽהְיֶ֣ה שִׁבְעָתַ֔יִם כְּא֖וֹר שִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים בְּי֗וֹם חֲבֹ֤שׁ יְהֹוָה֙ אֶת־שֶׁ֣בֶר עַמּ֔וֹ וּמַ֥חַץ מַכָּת֖וֹ יִרְפָּֽא׃ וכן הוא אומר וְאֹ֣הֲבָ֔יו כְּצֵ֥את הַשֶּׁ֖מֶשׁ בִּגְבֻרָת֑וֹ:

1466

1467ואח״ך אומרים בטעמים ונקודות:

1467

1468וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יְהִ֤י מְאֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהַבְדִּ֕יל בֵּ֥ין הַיּ֖וֹם וּבֵ֣ין הַלָּ֑יְלָה וְהָי֤וּ לְאֹתֹת֙ וּלְמ֣וֹעֲדִ֔ים וּלְיָמִ֖ים וְשָׁנִֽים׃ וְהָי֤וּ לִמְאוֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהָאִ֖יר עַל־הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי־כֵֽן׃ וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִ֔ים אֶת־שְׁנֵ֥י הַמְּאֹרֹ֖ת הַגְּדֹלִ֑ים אֶת־הַמָּא֤וֹר הַגָּדֹל֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַיּ֔וֹם וְאֶת־הַמָּא֤וֹר הַקָּטֹן֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַלַּ֔יְלָה וְאֵ֖ת הַכּוֹכָבִֽים׃ וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֛ם אֱלֹהִ֖ים בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יִם לְהָאִ֖יר עַל־הָאָֽרֶץ׃ וְלִמְשֹׁל֙ בַּיּ֣וֹם וּבַלַּ֔יְלָה וּֽלְהַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֣ין הַחֹ֑שֶׁךְ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃ וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם רְבִיעִֽי׃

1468

1469תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹאֶה חַמָּה בִּתְקוּפָתָהּ, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ עוֹשֵׂה בְרֵאשִׁית״. וְאֵימַת הָוֵי? אָמַר אַבָּיֵי: כׇּל עֶשְׂרִין וּתְמָנְיָא שְׁנִין, וְהָדַר מַחְזוֹר וְנָפְלָה תְּקוּפַת נִיסָן, בְּשַׁבְּתַאי בְּאוּרְתָּא דִּתְלָת נַגְהֵי אַרְבַּע.

1469

1470לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל, הִנֵּה אֲנַֽחְנוּ בָּאִים להודות לה׳ על מעשה בראשית אשר עשה ולברך בשמו הברכה אשר תקנו לנו החכמים זכרונם לברכה ביום זה על החמה בתקופתה שעומדת ברקיע מתחלת המחזור כ״ח שנה שלה כמו תחלת עמידתה ביום רביעי בששת ימי בראשית כדי לעשות נחת רוח ליוצרינו ולעשות רצון בוראינו לתקן שורש מצות הברכה הזאת בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן ויעלה לְפָנֶֽיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְנוּ במצוה הזאת כל הכוונות הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:

1470

1471אח״כ יאמרו כל הקהל הברכה בקול אחד בשמחה וששון והחזן יאמר אחריהם הברכה לבדו לעצמו וירים קולו ויכוין להוציא י״ח לסומים ולנשים השומעין קולו (וכשגומר החזן הברכה יענו כולם אחריו אמן)

1471

1472בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵֽינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה בְרֵאשִׁית:

1472

1473הוֹד֣וּ לַיהֹוָ֣ה כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

1473

1474ה֭וֹדוּ לֵאלֹהֵ֣י הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

1474

1475ה֭וֹדוּ לַאֲדֹנֵ֣י הָאֲדֹנִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

1475

1476לְעֹ֘שֵׂ֤ה נִפְלָא֣וֹת גְּדֹל֣וֹת לְבַדּ֑וֹ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

1476

1477לְעֹשֵׂ֣ה הַ֭שָּׁמַיִם בִּתְבוּנָ֑ה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

1477

1478לְרֹקַ֣ע הָ֭אָרֶץ עַל־הַמָּ֑יִם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

1478

1479לְ֭עֹשֵׂה אוֹרִ֣ים גְּדֹלִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

1479

1480אֶת־הַ֭שֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת בַּיּ֑וֹם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

1480

1481אֶת־הַיָּרֵ֣חַ וְ֭כוֹכָבִים לְמֶמְשְׁל֣וֹת בַּלָּ֑יְלָה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

1481

1482לְמַכֵּ֣ה מִ֭צְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶ֑ם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

1482

1483וַיּוֹצֵ֣א יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָ֑ם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

1483

1484בְּיָ֣ד חֲ֭זָקָה וּבִזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֑ה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

1484

1485לְגֹזֵ֣ר יַם־ס֭וּף לִגְזָרִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

1485

1486וְהֶעֱבִ֣יר יִשְׂרָאֵ֣ל בְּתוֹכ֑וֹ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

1486

1487וְנִ֘עֵ֤ר פַּרְעֹ֣ה וְחֵיל֣וֹ בְיַם־ס֑וּף כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

1487

1488לְמוֹלִ֣יךְ עַ֭מּוֹ בַּמִּדְבָּ֑ר כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

1488

1489לְ֭מַכֵּה מְלָכִ֣ים גְּדֹלִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

1489

1490וַֽ֭יַּהֲרֹג מְלָכִ֣ים אַדִּירִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

1490

1491לְ֭סִיחוֹן מֶ֣לֶךְ הָאֱמֹרִ֑י כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

1491

1492וּ֭לְעוֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֑ן כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

1492

1493וְנָתַ֣ן אַרְצָ֣ם לְנַחֲלָ֑ה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

1493

1494נַ֭חֲלָה לְיִשְׂרָאֵ֣ל עַבְדּ֑וֹ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

1494

1495שֶׁ֭בְּשִׁפְלֵנוּ זָ֣כַר לָ֑נוּ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

1495

1496וַיִּפְרְקֵ֥נוּ מִצָּרֵ֑ינוּ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

1496

1497נֹתֵ֣ן לֶ֭חֶם לְכׇל־בָּשָׂ֑ר כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

1497

1498ה֭וֹדוּ לְאֵ֣ל הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

1498

1499אֵל, אָדוֹן עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים, בָּרוּךְ וּמְבֹרָךְ בְּפִי כָל הַנְּשָׁמָה: גָּדְלוּ וְטוּבוֹ מָלֵא עוֹלָם, דַּעַת וּתְבוּנָה סוֹבבִים הוֹדוֹ: הַמִּתְגָּאֶה עַל חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, וְנֶהְדָּר בְּכָבוֹד עַל הַמֶּרְכָּבָה: זְכוּת וּמִישׁוֹר לִפְנֵי כִסְאוֹ, חֶסֶד וְרַחֲמִים מָלֵא כְבוֹדוֹ: טוֹבִים מְאוֹרוֹת שֶׁבְּרָאָם אֱלֹהֵינוּ, יְצָרָם בְּדַעַת בְּבִינָה וּבְהַשְׂכֵּל: כֹּחַ וּגְבוּרָה נָתַן בָּהֶם, לִהְיוֹת מוֹשְׁלִים בְּקֶרֶב תֵּבֵל: מְלֵאִים זִיו וּמְפִיקִים נֹגַהּ, נָאֶה זִיוָם בְּכָל הָעוֹלָם: שְׂמֵחִים בְּצֵאתָם שָׂשִׂים בּבֹאָם, עוֹשִׂים בְּאֵימָה רְצוֹן קוֹנֵיהֶם: פְּאֵר וְכָבוֹד נוֹתְנִים לִשְׁמוֹ, צָהֳלָה וְרִנָּה לְזֵכֶר מַלְכוּתוֹ: קָרָא לַשֶּׁמֶשׁ וַיִּזְרַח אוֹר, רָאָה וְהִתְקִין צוּרַת הַלְּבָנָה: שֶׁבַח נוֹתְנִים לוֹ כָּל צְבָא מָרוֹם, תִּפְאֶרֶת וּגְדֻלָּה, שְׂרָפִים וְחַיּוֹת וְאוֹפַנֵּי הַקֹּדֶשׁ:

1499

1500שִׁ֗יר לַֽמַּ֫עֲל֥וֹת אֶשָּׂ֣א עֵ֭ינַי אֶל־הֶהָרִ֑ים מֵ֝אַ֗יִן יָבֹ֥א עֶזְרִֽי׃ עֶ֭זְרִי מֵעִ֣ם יְהֹוָ֑ה עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃ אַל־יִתֵּ֣ן לַמּ֣וֹט רַגְלֶ֑ךָ אַל־יָ֝נ֗וּם שֹׁמְרֶֽךָ׃ הִנֵּ֣ה לֹֽא־יָ֭נוּם וְלֹ֣א יִישָׁ֑ן שׁ֝וֹמֵ֗ר יִשְׂרָאֵל׃ יְהֹוָ֥ה שֹׁמְרֶ֑ךָ יְהֹוָ֥ה צִ֝לְּךָ֗ עַל־יַ֥ד יְמִינֶֽךָ׃ יוֹמָ֗ם הַשֶּׁ֥מֶשׁ לֹֽא־יַכֶּ֗כָּה וְיָרֵ֥חַ בַּלָּֽיְלָה׃ יְֽהֹוָ֗ה יִשְׁמׇרְךָ֥ מִכָּל־רָ֑ע יִ֝שְׁמֹ֗ר אֶת־נַפְשֶֽׁךָ׃ יְֽהֹוָ֗ה יִשְׁמׇר־צֵאתְךָ֥ וּבוֹאֶ֑ךָ מֵ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם׃

1500

1501עָלֵֽינוּ לְשַׁבֵּֽחַ לַֽאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, שֶׁלֹּא עָשָֽׂנוּ כְּגוֹיֵי הָֽאֲרָצוֹת, וְלֹא שָׂמָֽנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָֽאֲדָמָה, שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵֽנוּ כָּהֶם וְגוֹרָלֵֽנוּ כְּכָל־הֲמוֹנָם, שֶׁהֵם מִשְׁתַּֽחֲוִים לָהֶֽבֶל וָרִיק, וּמִתְפַּלְּלִים אֶל־אֵל לֹֽא יוֹשִׁיעַ. וַֽאֲנַֽחְנוּ מִשְׁתַּחֲוִים לִפְנֵי מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַֽמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַֽיִם וְיוֹסֵד אָֽרֶץ, וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַֽיִם מִמַּֽעַל, וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים. הוּא אֱלֹהֵֽינוּ, וְאֵין עוֹד אַחֵר, אֱמֶת מַלְכֵּֽנוּ וְאֶֽפֶס זוּלָתוֹ. כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה. וְיָדַעְתָּ֣ הַיּ֗וֹם וַהֲשֵׁבֹתָ֮ אֶל־לְבָבֶךָ֒ כִּ֤י יְהֹוָה֙ ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֔ים בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּ֑חַת אֵ֖ין עֽוֹד:

1501

1502עַל כֵּן נְקַוֶּה לָךְ, יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ, לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶֽרֶת עֻזָּךְ, לְהַֽעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָֽרֶץ, וְהָֽאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּֽרֵתוּן, לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי, וְכָל־בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶֽךָ, לְהַפְנוֹת אֵלֶֽיךָ כָּל־רִשְׁעֵי אָֽרֶץ. יַכִּֽירוּ וְיֵֽדְעוּ כָּל־יֽוֹשְׁבֵי תֵבֵֽל, כִּי לְךָ תִכְרַע כָּל־בֶּֽרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל־לָשׁוֹן. לְפָנֶֽיךָ, יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּֽלוּ, וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּֽנוּ, וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת־עֹל מַלְכוּתֶֽךָ, וְתִמְלוֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא, וּלְעֽוֹלְמֵי עַד תִּמְלוֹךְ בְּכָבוֹד. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: יְהֹוָ֥ה ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ וְנֶאֱמַר. וְהָיָ֧ה יְהֹוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֧ה יְהֹוָ֛ה אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד׃

1502

1503אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ. בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא:

1503

1504לְעֵת נַעֲשָׂה בְחֶפְצוֹ כֹּל. אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמוֹ נִקְרָא:

1504

1505וְאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל. לְבַדּוֹ יִמְלֹךְ נוֹרָא:

1505

1506וְהוּא הָיָה וְהוּא הֹוֶה. וְהוּא יִהְיֶה בְּתִפְאָרָה:

1506

1507וְהוּא אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי. לְהַמְשִׁיל לוֹ לְהַחְבִּירָה:

1507

1508בְּלִי רֵאשִׁית בְּלִי תַכְלִית. וְלוֹ הָעֹז וְהַמִּשְׂרָה:

1508

1509בְּלִי עֵרֶךְ בְּלִי דִמְיוֹן. בְּלִי שִׁנּוּי וּתְמוּרָה:

1509

1510בְּלִי חִבּוּר בְּלִי פִּרוּד. גְּדוֹל כֹּחַ וּגְבוּרָה:

1510

1511וְהוּא אֵלִי וְחַי גוֹאֲלִי. וְצוּר חֶבְלִי בְּעֵת צָרָה:

1511

1512וְהוּא נִסִּי וּמָנוֹס לִי. מְנָת כּוֹסִי בְּיוֹם אֶקְרָא:

1512

1513וְהוּא רוֹפֵא וְהוּא מַרְפֵּא. וְהוּא צוֹפֶה וְהוּא עֶזְרָה:

1513

1514בְּיָדוֹ אַפְקִיד רוּחִי. בְּעֵת אִישָׁן וְאָעִירָה:

1514

1515וְעִם רוּחִי גְּוִיָּתִי. יְהֹוָה לִי וְלֹא אִירָא:

1515

1516בְּמִקְדָּשׁוֹ תָגֵל נַפְשִׁי. מְשִׁיחֵנוּ יִשְׁלַח מְהֵרָה:

1516

1517וְאָז נָשִׁיר בְּבֵית קָדְשִׁי. אָמֵן אָמֵן שֵׁם הַנּוֹרָא:

1517

1518יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, כמו שֶׁהֶחֱיָֽנוּ וְקִיְּמָֽנוּ וְהִגִּיעָֽנוּ לַזְּמַן הַזֶּה לברך ברכה זו כן תחיינו ותקיימינו ותזכנו לברכה בתקופות אחרות הבאות עלינו לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך ותזכנו לראות את פני משיחך. וְיִתְקַיֵּם בָּֽנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב עַל־יְדֵי נְבִיאָךְ: וְהָיָ֤ה אוֹר־הַלְּבָנָה֙ כְּא֣וֹר הַחַמָּ֔ה וְא֤וֹר הַֽחַמָּה֙ יִֽהְיֶ֣ה שִׁבְעָתַ֔יִם כְּא֖וֹר שִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים בְּי֗וֹם חֲבֹ֤שׁ יְהֹוָה֙ אֶת־שֶׁ֣בֶר עַמּ֔וֹ וּמַ֥חַץ מַכָּת֖וֹ יִרְפָּֽא׃ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אנס״ו:

1518

1519ואומרים רבי חנניה בן עקשיה וכו׳ ואח״כ קדיש על ישראל

1519

1520ע״כ ספר לשון חכמים ח״ב, ואל שדי יתן לנו רחמים, ויוסיף לנו חיים טובים ארוכים ומתוקים לעיתש״ל אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

1520

Today's Learning

לשון חכמים, חלק שניLeshon Chakhamim, Part II