לשון חכמים, חלק שני מ״טLeshon Chakhamim, Part II 49
א׳סדר א״ב ורמזיהן
1
ב׳זה סדר הא״ב ורמזיהן וגו׳ נמצא בגנזי עט״ר הגאון המחבר זצוק״ל ונראה ששייכים לסימן ב׳:
2
ג׳לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א (ע״י שפע א״ס המשפיע בהם ומיחדם) בְּיִחוּדָא שְׁלִים, בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי מוּכָן לומר שנים ועשרים אותיות הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שתצרף ברחמיך הרבים את אותיות אלו לתיבות כרצונך כי רחום אתה ומרבה להטיב ואנחנו עבדיך בניך בני בחוניך. כוונתינו לעשות רצונך ה׳ נגדך כל תאותינו ואנחתנו ממך לא נסתרה, וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתַּעֲשֶׁה לְמַֽעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וּלְמַֽעַן תּֽוֹרָתֶֽךָ הַקְּדוֹשָׁה, ותתקן כל פגמינו ופגמי אדה״ר שפגמנו בכללות אבי״ע ובכל פרטי אבי״ע, ויתבררו ויתוקנו ויעלו כל ניצוצי הקדושה של נרנח״י אשר נפלו בקלי׳ ע״י אדה״ר וְעַל יָדֵֽינוּבגלגולים אלו ובגלגולים אחרים, ויתבררו ויתוקנו ויעלו שארית רפ״ח ניצוצין ויתוקנו כל לבושי נדנה״י דִּכְלָלוּת וּפְרָטוּת אבי״ע ויתבררו חלקי הנפש שנפגמו ונפלו בנוגה דאבי״ע ונוגה כאור תהיה אל מקום הקודש. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃
3
ד׳ואח״כ יאמר פסוקים אלו בישעיה סימן מ״ד ומ״ה:
4
ה׳כֹּה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֧ה מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל וְגֹאֲל֖וֹ יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת אֲנִ֤י רִאשׁוֹן֙ וַאֲנִ֣י אַחֲר֔וֹן וּמִבַּלְעָדַ֖י אֵ֥ין אֱלֹהִֽים׃ וּמִי־כָמ֣וֹנִי יִקְרָ֗א וְיַגִּידֶ֤הָ וְיַעְרְכֶ֙הָ֙ לִ֔י מִשּׂוּמִ֖י עַם־עוֹלָ֑ם וְאֹתִיּ֛וֹת וַאֲשֶׁ֥ר תָּבֹ֖אנָה יַגִּ֥ידוּ לָֽמוֹ׃ כֹּֽה־אָמַ֧ר יְהֹוָ֛ה קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל וְיֹצְר֑וֹ הָאֹתִיּ֣וֹת שְׁאָל֔וּנִי עַל־בָּנַ֛י וְעַל־פֹּ֥עַל יָדַ֖י תְּצַוֻּֽנִי׃
5
ו׳ואח״כ יאמר בכונה ובישוב הדעת: כ״ב פעמים אלפא ביתא מא׳ ועד תי״ו ואותיות כמנפ״ץ ויהיו מתוייגים לפניו בתגין כהלכתן:
6
ז׳אבגדהוזחטיכלמנסעפצקרשת ךסןףץ
7
ח׳ואח״כ יאמר פסוקים אלו:
8
ט׳וְאַתָּ֣ה אֲ֭דֹנָי אֵל־רַח֣וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַ֝פַּ֗יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ פְּנֵ֥ה אֵלַ֗י וְחָ֫נֵּ֥נִי תְּנָֽה־עֻזְּךָ֥ לְעַבְדֶּ֑ךָ וְ֝הוֹשִׁ֗יעָה לְבֶן־אֲמָתֶֽךָ׃ עֲשֵֽׂה־עִמִּ֥י א֗וֹת לְט֫וֹבָ֥ה וְיִרְא֣וּ שֹׂנְאַ֣י וְיֵבֹ֑שׁוּ כִּֽי־אַתָּ֥ה יְ֝הֹוָ֗ה עֲזַרְתַּ֥נִי וְנִחַמְתָּֽנִי׃ (ור״ת ג׳ פסוקים הנזכר עו״ף בגי׳ יוס״ף שהוא היסוד והבן
9
י׳שׁ֚וּבָה יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֥י כָשַׁ֖לְתָּ בַּעֲוֺנֶֽךָ׃ קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ דְּבָרִ֔ים וְשׁ֖וּבוּ אֶל־יְהֹוָ֑ה אִמְר֣וּ אֵלָ֗יו כׇּל־תִּשָּׂ֤א עָוֺן֙ וְקַח־ט֔וֹב וּֽנְשַׁלְּמָ֥ה פָרִ֖ים שְׂפָתֵֽינוּ׃ וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:
10
י״אואח״כ יאמר סדר צירופי אלפא ביתא אלו בנוסח זה וג״כ יהיו כתובים לפניו בכתיבה אשורית ומתוייגים בתגין כהלכתן:
11
י״באהח״ע בגרון. גיכק בחיך. דטלנת בלשון. זסשרץ בשנים. בומף בשפתים:
12
י״גאת בש גר דק. הץ וף זע חס טנ ים כל:
13
י״דאחס בטע גיפ דכצ הלק ומר זנ שת:
14
ט״ואל בם גנ דס הע ופ זצ חק טר יש כת:
15
ט״זאיק בכר גלש דמת הנך וסם זען חפף טצץ
16
י״זאט בח גז דו יצ כפ לע מס קץ רף שן תם: (הנ״ך)
17
י״חיִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ ב״פ
18
י״טואח״כ ילמוד רמזים אלו:
19
כ׳א״ב רמז לסוד הנסירה: ג״ד רמז למוחין דהויות דגדלות שהם עסמ״ב בסוד חו״ב ותרין עטרין דחו״ג שבדעת וגם מלובשים תוך נהי דאימא שהם ג׳ שמות דאהי״ה דיודי״ן ואלפ״ין וההי״ן וזהו הרמוז באותיות ג״ד שהם המלובשים. והמוחין שבתוכם: ה״ו רמז ליחוד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שהם זו״ן: ז״ח רמז איהו בנצ״ח ואיהי בהו״ד והנצח הוא סְּפִירָה ז׳ מעילא לתתא: וההוד הוא סְּפִירָה ח׳: ט״י רמז שֶׁהַמַּלְכוּת משלמת את ז״א לעשרה ספירות, והתשעה שלו יהיו עשרה: כ״ל רמז בכת״ר ולכן כ׳ גי׳ עשרים כמספר כת״ר כנודע: ואות ל׳ רמז לחבר שכל א׳ כלול מעשרה גי׳ שלושים. והנה חָכְמָה ובינה הם או״א והדעת מחברם שֶׁהוּא בְּחִינַת יסוד שלהם. וצריך שימשך להם שפע מבחי׳ הכתר כדי שיזדווגו וזהו רמז חיבור כ״ל: מ״נ רמז שע״י זווג הַנִזְכָּר יתוקנו ד׳ יודי״ן שבשם ע״ב ויעלו למקומם העליון למעלה. וד׳ יודין הם מ׳ בסוד מ׳ יום דשובבי״ם. וגם יתוקנו עי״ז ה״ח וה״ג שהם סוד מ״ד ומ״ן וכל א׳ כלול מחמש הרי אות נ׳: ס״ע רמז שהו״ק שהם ששים שכל א׳ כלול מעשר, יתחברו עם הַמַּלְכוּת ויהיו שבעים: פצ״ק רמז פ׳ גי׳ יסוד: צ׳ גי׳ מים רמז שהיסוד יהיה תמיד מלא מים קדושים. ואלו המים הם ה״ח וה״ג שכל א׳ כלול מעשר גי׳ ק׳: רש״ת רמז אות ר׳ הוא רחל כי ראש שמה ר׳ גם בו רמוז שם לאה במילואה כזה למ״ד אל״ף ה״י גי׳ ר׳ הרי באות ר׳ יש רמז ללאה ולרחל. אות ש׳ רמז לחג״ת כל אחד כלולה מעשר ועשר מעשר גי׳ ש׳ ואות ת׳ רמז לנה״ים ע״ד הַנִזְכָּר והיינו רמז כי לאה ורחל שתיהם יהיו שלמים בשבע ספירות שהם הג״ת נהי״ם בסוד בת שבע ולכן עשה שלמה הע״ה חינוך הבית שבעת ימים ושבעת ימים כנודע:
20
כ״אגם עוד נרמוז בעזה״ו ליקבה״ו. וחפץ ה׳ בידינו יצלח:
21
כ״בא׳ עם התגין שֶׁהוּא גי׳ ששה הוי מספר שבעה רמז לכתר שֶׁהוּא סְּפִירָה א׳ והוא סוד גולגלתא. וידוע ששם יש סוד ז׳ וכמ״ש רבינו זלה״ה בספר מבוא שערים ש״ג ח״ב פ״ג וז״ל רישא דא״א יש בו ז׳ תיקונים שע״י מאיר העתיק המתלבש בתוכו ואלו הן. א׳ גלגלתא והוא נקרא כת״ר דאו״א ב׳ טלא דבדולחא והוא מוח חָכְמָה דא״א ג׳ קרומא דאוירא הוא סוד הקרום המקיף את המוחין ומפסיק בינו ובין הגלגולת ד׳ עמר נקי הם האזנים. ה׳ רעווא דרעוין והוא מצח הרצון דא״א ו׳ אשגחא פקיחא והם עיינין דא״א ז׳ נוקבא דפרדשקא והוא חוטמא דא״א הרי נתבאר ז׳ דגולגלתא ע״ש:
22
כ״גב׳ עם התגין גי׳ ח׳ שֶׁהוּא חָכְמָה רמז שֶׁהַחָכְמָה היא סְּפִירָה ב׳:
23
כ״דג׳ עם התגין גי׳ כ״א שֶׁהוּא מספר שם אהי״ה שֶׁהוּא בְּבִינָה וְהַבִּינָה היא סְּפִירָה ג׳:
24
כ״הד׳ עם התגין גי׳ עשרה רמז לאות יו״ד שבשם הוי״ה כי שלשה בְּחִינַת כח״ב הנז׳. הָרְמוּזִים באב״ג הם רְמוּזִים וכלולים בה כידוע שהכתר רמוז בקוץ של יו״ד וְהַחָכְמָה ביו״ד עצמה, וְהַבִּינָה במלוי היו״ד, כי תניח ו׳ תוך ד׳ וְיִהְיֶה ה׳ בסוד הבן בחכמה:
25
כ״וה׳ עם התגין גי׳ י״א רמז לי״א סממני הקטורת, שיתבררו ויתוקנו ע״י הארת המוחין הַנִזְכָּר שהם כח״ב:
26
כ״זו׳ רמז לבחי׳ וא״ו של השם שֶׁהוּא ז״א:
27
כ״חז׳ עם התגין גי׳ כ״ה רמז למלכות ה״א אחרונה שבשם שנקראת כ״ה כי חמשה פ׳ חמשה גי׳ כ״ה ורמז בשני אותיות אלו ו״ז שהם קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זו״ן שיתייחדו ויזדווגו ע״י בירור י״א סמני הקטורת הנרמז באות ה׳ וכאמור:
28
כ״טח׳ עם התגין גי׳ י״ד רמז לה״ג הנרמזים ביד, גם זהב שֶׁהוּא סוד הגבורות גי׳ י״ד שֶׁהַמַּלְכוּת הנזכרת היא נבנית ע״י הגבורות ותהיה ראויה לזווג:
29
ל׳ט׳ עם התגין גי׳ כ״ז רמז לב״ז אותיות הַתּוֹרָה שבה שנתקנים בעה״ו:
30
ל״אי׳ עם התגין גי׳ י״ו רמז לסוד רח״ר רחבו י״ו אמה שנתקנים בסוד אבג״י דאנא בכח כנודע:
31
ל״בכל״מ אותיות מלך למפרע, רמז כי י״ו הַנִזְכָּר הם בהי׳ מלכים כנודע שהם נקראים ז׳ מלכים:
32
ל״גנ׳ עם התגין גי׳ חיים, רמז שיתבררו ויתוקנו וימשך להם חיים מלמעלה:
33
ל״דס׳ גי׳ כלי רמז ליסוד דנוק׳ הנקראת כלי:
34
ל״הע׳ עם התגין גי׳ נחל רמז ליסוד דאימא הנק׳ נחל כנודע:
35
ל״ופ׳ גי׳ יסוד רמז ליסוד ז״א וכוונת הרמז בשלשה אותיות אלו הוא לרמוז שיסוד ז״א הרמוז באות פ׳ יקבל שפע מן יסוד אימא הנק׳ נחל הרמוז באות ע׳ ויתן אל יסוד מַּלְכוּת נוקביה הנקרא כלי הרמוז באות ס׳:
36
ל״זצ׳ עם התגין גי׳ ח״ק רמז שהשפעה תהיה חק ולא יעבור שתמיד תהיה אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:
37
ל״חק׳ עם התגין גי׳ דבק וידוע מ״ש מ״א ז״ל כי דבק הוא סוד הזווג, וְהַכַּוָּנָה שהזווג יהיה חק ולא יפסק ולכן מחובר עם אות צ׳ ששם רמוז הח״ק:
38
ל״טר׳ יש בו רמז ללאה כי במילואה עולה גי׳ ר׳ ויש בו רמז ג״כ לרחל כי ראש שמה ר׳:
39
מ׳ש׳ עם התגין גי׳ נרנח״י רמז שלאה ורחל הָרְמוּזִים באות ר׳ ישתלמו בנרנח״י ויאירו בהם:
40
מ״את׳ גי׳ מיין דכורין רמז שלאה ורחל הַנִזְכָּר יקבלו תמיד מיין דכורין בסוד הזווג:
41
מ״בנמצא כי באותיות שעטנ״ז ג״ץ יש כ״א ווי״ן ששם התגין שהם גי׳ קכ״ו כמנין ג׳ מ״ב בסוד עלי באר ענו לה שֶׁהוּא סוד ג״פ שם מ״ב גם בשלשה פעמים מ״ב הַנִזְכָּר הָרְמוּזִים בכ״א ווי״ן הַנִזְכָּר רמז שיתוקנו המ״ב פרצופין של ז׳ מלכים בשלימות הפנימי והתיכון וחיצון וזהו רמז ג״פ מ״ב:
42
מ״גוהנה באותיות בד״ק חי״ה יש ששה ווין שהם גי׳ ל״ו כמנין ח״י ח״י. והנה אותיות שעטנ״ז ג״ץ הם אותיות ז״א הנק׳ יִשְׂרָאֵל כנז׳ בעץ חיים שער הנקודים פ׳ ו׳ ובזה יובן אך טוב לישראל כי באותיות הַנִזְכָּר יש כ״א ווי״ן מנין א״ך ונעשו טוב לישראל בז״א שנתקנו ונכנסו האורות בפנים:
43
מ״דונמצא סך כל התגין הוא כ״ז ווי״ן שהם כ״א וששה כנגד כ״ז אותיות הַתּוֹרָה וכולם נתקנים בשלימות ונעשים זך וישר פעלו:
44
מ״הגם אפשר לרמוז בעה״י קכ״ו ול״ו גי׳ קס״ב כמנין בנימין שֶׁהוּא יסוד דנוק׳ שמעלה מ״ן מן בירורים הנז׳:
45
מ״וועוד נבוא לרמוז בעזה״ו באלפ״א בית״א דאחה״ע. לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, והוא כי אותיות אחה״ע בגרון צרף מספר אחה״ע עם מספר גרון יעלה מספר רמז שיאירו הוי״ה ואהי״ה במילוי יודי״ן שהם ע״ב קס״א בהויה דמילוי אלפ״ין ואדנ״י שהם מ״ה וס״ה וסך הכל גי׳ שמ״ג ולכן מספר זה עולה גי׳ הנה מה טוב ומה נעים כי הוי״ה במילוי אלפי״ן גי׳ מ״ה וגם בְּחִינַת שם אדנ״י נק׳ מ״ה בסוד מָה־אָשִׁ֥יב לַיהֹוָ֑ה. ולכן סיים הפסוק שֶׁ֖בֶת אַחִ֣ים גַּם־יָֽחַד והבן:
46
מ״זגיכ״ק בחיך הנה צרף מספר גיכ״ק עם מספר חי״ך עולה גי׳ קע״א כמנין שם ייא״י במלואו יו״ד יו״ד אל״ף יו״ד שמקבלת הַמַּלְכוּת. וידוע שיש שם ייא״י משם ס״ג וזה מקבלת רחל ויש שם ייא״י משם קס״א וזה מקבלת לאה וכנז׳ בהרמ״ז ז״ל:
47
מ״חדטלנ״ת בלשון הנה צרף מספר דטלנ״ת עם מספר לשו״ן יעלה המספר גי׳ משיח מלא עם הכולל. רמז שע״י תיקון הלשון יתמלא המשיח אורות גדולים ויבוא לגאולנו בב״א ואז יקויים אותו זמן מ״ש דוד הע״ה כּוֹס־יְשׁוּע֥וֹת אֶשָּׂ֑א ולכן כּוֹס־יְשׁוּע֥וֹת ע״ה גי׳ דטלנ״ת לשו״ן:
48
מ״טזסשק״ץ בשנים הנה צרף מספר זסשר״ץ ומספר שנים יעלה במספר גימ׳ אלף ז״ן וְהַכַּוָּנָה שאז ניזונים אנחנו בית יִשְׂרָאֵל מן האצילות שֶׁהוּא בסוד אלפים:
49
נ׳בומ״פ בשפתים הנה צרף מספר בומ״פ ומספר שפתים יעלה המספר גי׳ תתקנ״ח כמנין תורה מליאה כזה תי״ו וי״ו רי״ש ה״ה רמז שע״י הַתּוֹרָה אשר יוציא האדם בשפתיו יתמלא ז״א הנק׳ תורה אורים גדולים ויתעורר היסוד שֶׁהוּא בין נו״ה הנק׳ שפתים להזדווג ולהשפיע בְּמַלְכוּת ולכן מספר הַנִזְכָּר עולה ג״כ גי׳ שלחן מלא שי״ן למ״ד חי״ת נו״ן רמז שֶׁהַמַּלְכוּת הנקראת שלחן תתמלא ג״כ אורות רבים וגדולים ע״י הזווג ואז יקויים מה שאמר הפסוק בזכריה י״ג וְיָשְׁבָ֥ה יְרוּשָׁלַ֖͏ִם לָבֶֽטַח כי ג׳ תיבות אלו עולים כמספר הַנִזְכָּר ואז יתקיים ג״כ מ״ש הפסוק רְצוֹן־יְרֵאָ֥יו יַעֲשֶׂ֑ה שג״כ עולה המספר הַנִזְכָּר והכל בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁתִּהְיֶה מליאה והבן:
50
נ״אועוד נבוא לרמוז בעהי״ז באלפ״א בית״א דאות ב״ש:
51
נ״בלְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, את רמז לכ״ב אותיות הַתּוֹרָה מאל״ף ועד תי״ו ב״ש אותיות ש״ב רמז שהם בְּחִינַת ז׳ מלכים ושב לשון שבעה כמו שב שמעתתא:
52
נ״גג״ר ד״ק רמז שהשבעה מלכים הַנִזְכָּר הם בְּחִינַת שם ב״ן וצריך להעלותם שם וב״פ ב״ן גי׳ ד״ק וז״ש ג״ר ד״ק:
53
נ״דה״צ ו״פ ז״ע רמז ה״ץ ו״פ אותיות צופ״ה. ז״ע אותיות ע״ז. רמז לתורה שנקראת ע״ז וְהַכַּוָּנָה כדי לתקן הז׳ מלכים צריך האדם להיות צופה ומביט בתורה הנקראת ע״ז כי בה יתוקנו הכל:
54
נ״הח״ס ט״ן רמז לנשמות שבגוף כי ט״ן הוא גוף כמו טב למיתב ט״ן ד״ו כלומר חם על אוצר הנק׳ גוף לתקנו כי אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף:
55
נ״וי״ם כ״ל רמז שאז בזה תחבר הַמַּלְכוּת הנקראת י״ם עם היסוד חנק׳ כ״ל. השי״ת יעזרנו על דבר כבוד שמו תמיד אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:
56
נ״זועוד נבוא לרמוז בעהי״ו באלפא בית״א דאח״ס בט״ע ליקבה״ו:
57
נ״חאח״ס רמז אל״ף שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה בסוד אל״ף חכמה. ח״ס, ימשוך ממנו חיים. כי חיים הם מן הַחָכְמָה כנודע:
58
נ״טבט״ע רמז הַבִּינָה שהיא סְּפִירָה ב׳ ימשוך ממנה המזון שֶׁהוּא הלחם כי מזוני מבינה כנודע ואותיות ט״ע גי׳ לחם ע״ה וזהו ב׳ ט״ע:
59
ס׳גי״פ רמז שהדעת שֶׁהוּא סְּפִירָה ג׳ לחכמה בסוד חב״ד ימשוך ליסוד שֶׁהוּא רמוז באות צד״י שֶׁהוּא עולה מספר י״פ וזה ג׳ פ״י גם. רמוז זווג הוי״ה אדנ״י שהם מספר י״פ עם הכולל:
60
ס״אדכ״ץ רמז דל״ת שהיא רמז להמלכות הן רחל הן לאה כנז׳ בסוד כוונת לְדוֹר וָדוֹר הַמְלִיכוּ לָאֵל כי הם דלת וכניסה לאצילות וכנז׳ בשער הכוונות. ואותיות כ״ץ גי׳ ק״י שֶׁהוּא מספר שם מ״ה ואדנ״י בסוד נס הכווונה שתשתלם הַמַּלְכוּת בהארת שם מ״ה ואדנ״י וזהו ד׳ הַמַּלְכוּת כ״ץ סוד נס הנז׳, גם הוא בגי׳ ימין שֶׁהוּא סוד החסד שתתמתק בחסדים:
61
ס״בהל״ק רמז ה׳ מַּלְכוּת שהיא ה׳ אחרונה תקבל ה״ג שהם גי׳ ק״ל כנודע. גם תאיר בה העין שהיא גי׳ ק״ל:
62
ס״גומ״ר רמז ו׳ שֶׁהוּא הת״ת יעלה ויקבל שפע מן הַחָכְמָה שנקראת ר״ם, כי רם הוא בחכמה כנז׳ במ״א:
63
ס״דזנש״ת רמז שיקבל הז״א הַנִזְכָּר את המוחין הנקראים שנות חיים שהם ד׳ אה״י וד׳ יה״ו במלואם שעולים גי׳ שנות ועם הכולל גי׳ זנש״ת:
64
ס״האו רמז ז׳ תש״ן כלומר הַמַּלְכוּת שהיא שביעית תקבל ב״פ שע״ה נהורין העולים תש״ן בסוד אשר שם שמות בארץ ולכן הַמַּלְכוּת נקראת אשת חיל כי אשת חיל ע״ה גי׳ תש״ן, ובאורות אלו תגדל הַמַּלְכוּת הנקראת שבת, ותהיה בסוד שבת הגדול שֶׁהוּא מספר ב״פ שע״ה הַנִזְכָּר והבן:
65
ס״וועוד נבוא לרמוז בעה״י באלפ״א בית״א דא״ל ב״ם, ליקבה״ו:
66
ס״זא״ל רמז לשם אל שֶׁהוּא חסד, ב״ם רמז לשם מ״ב המברר ג״ן רמז שיאירו שמות הַנִזְכָּר בְּמַלְכוּת הנקראת ג״ן:
67
ס״חד״ס גי׳ נוגה רמז לנוגה, ה״ע גי׳ אבן טובה, רמז שנוגה תתתקן ותתברר ותהיה אבן טובה, ונוגה כאור תהיה אל מקום הקודש. ו״פ גי׳ אהי״ה אדנ״י רמז שבחי׳ שם אדנ״י יתוקן ע״י שם אהי״ה. ז״ץ גי׳ מ״ה ב״ן רמז לחבור וזווג זו״ן שהם מ״ה וב״ן. ח״ק גי׳ ס״ג מ״ה רמז שיאיר שם ס״ג בשם מ״ה ט״ר גי׳ הדר והוא מלך הח׳ שֶׁהוּא היסוד י״ש גי׳ יו״ד פ׳ א״ל רמז לחסד בשלימות שנתקן הדר הַנִזְכָּר בסוד החסד. כ״ת רמז לחיבור שם ע״ב ס״ג מ״ה בכפלים העולים ש״ס ועם סמ״ך אותיות שלהם גי׳ ת״ך, וכמ״ש הרמ״ז ז״ל וְהַכַּוָּנָה ע״י תיקון הדר הַנִזְכָּר אז נתחברו שמות ע״ב ס״ג להאיר לשם מ״ה גם רמז שמן חיבור ע״ב ס״ג יצא שם מ״ה והבן:
68
ס״טועוד נבוא לרמוז בעה״י באלפא ביתא דאי״ק בכיר ליקבה״ו:
69
ע׳אי״ק גי׳ אל״ף רמז לאל״ף דאהי״ה. בכ״ף אותיות ברך כלומר תיקן אותו גל״ש רמז לשלשה אלפין דאהי״ה שעולים שלג בנז׳ בסוד השלג שיתוקנו בעזה״ו:
70
ע״אדמ״ת הם ד׳ אלפין של אהיה שעולים בגי׳ מד״ת בסוד ומדת ימי מה היא:
71
ע״בהנ״ך אותיות כהן בסוד החסד. או ירמוז הנ״ך גי׳ תקנ״ה כמנין כס״ף משנ״ה. רמז לחסדים כפולים:
72
ע״גוס״ם גי׳ תרס״ו כמנין רוד״ף שלו״ם. רמז שכס״ף משנה הָרְמוּזִים באותיות הנ״ך. ורודף אותם היסוד הנקרא שלום. וגם הוא בגי׳ הצנ״ע לכ״ת עם הכולל לרמוז כי החסדים הָרְמוּזִים באותיות הנ״ך הם מכוסים בסוד מאהבה מסותרת ולכן תרס״ו ג״כ אותיות סתר״ו לשון הסתר וגם הוא בגי׳ ור״ב שלו״ם בני״ך כי בחסדים רב שלום על יִשְׂרָאֵל:
73
ע״דזע״ן כמנין פא״ר מלכו״ת, כי בחסדים יהיה פאר למלכות כי יתמתקו גבורתיה:
74
ע״החפ״ף גי׳ מוס״ף שב״ת רמז שֶׁהַמַּלְכוּת שנקראת שבת יהיה לה תוספת. גם רמז שכללות העולמות שהם עקודים נקודים ברודים שעולים גי׳ שבת יהיה להם תוספת והארה ע״י החסדים וזהו מוסף שבת. ולכן הוא בגי׳ אדני שפתי תפתח:
75
ע״וטצ״ץ גי׳ א״ל שד״י מלא ובגי׳ שלו״ם הבריו״ת. כי ע״י הארת אל שדי למעלה יהיה שלום הבריות למטה. גם טצ״ץ הנזכר גי׳ פאר הַתְּשׁוּבָה. לרמוז כי כל התיקונים והמעלות אשר נרמזו באותיות הקודמים הכל יהיה ע״י פאר הַתְּשׁוּבָה. שהאדם יעשה תשובה מפוארת תשובה שלימה. תשובה מאהבה. השי״ת יעודנו על דבר כבוד שמו וישיבנו בתשובה שלימה אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. וְעַל־יְדֵי הַתְּשׁוּבָה המפוארת אז נזכה לעלות לא״י. ולכן פאר הַתְּשׁוּבָה עולה גי׳ וַעֲנָוִ֥ים יִֽירְשׁוּ־אָ֑רֶץ שנירש ארץ החיים אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:
76
ע״זעוד נבוא לפרש בעיה באלפ״א בית״א דא״ט ב״ח. ליקבה״ו:
77
ע״חא״ט במילואם גי׳ ראש הגוויה שֶׁהוּא היסוד ב״ן כנז׳ במ״א. ב״ח במילוי גי׳ שפתים. שהם נו״ה שנקראים שפתים. והיסוד הוא בין נו״ה. והתיקון שלו ע״י השפתים. שעוסק בתורה:
78
ע״טג״ז ד״ו י״צ אותיות ג״ז במילוי גי׳ ק״ן רמז לק״ן אורות, ד״ו במילוי גי׳ פרצוף. י״צ אילנא דחיי וְהַכַּוָּנָה שפרצוף ז״א הנק׳ אילנא דחיי לוקח ק״ן אורות:
79
פ׳כ״ף ל״ע מ״ס הנה כ״ף במילוי גי׳ קפ״ה כמנין א״ל מלא, ל״ע במילוי גי׳ צדיק הוא היסוד שנק׳ צדיק, מ״ס במילוי גי׳ לאה במילואה, וְהַכַּוָּנָה שע״י המשכת החסדים יתחבר היסוד עם לאה:
80
פ״אק״ץ במילוי גי׳ ר״ץ כמנין ה״ג כנצפ״ך עם עשרה כוללים שלהם בסוד פרי כנז׳ במ״א ז״ל ע״ש, וְהַכַּוָּנָה בזווג שיזדווג היסוד עמה כנז׳ יתן לה ה״ג שלה ממותקים:
81
פ״בר״ף במלוי גי׳ תקצ״ה כמנין רחל בשמחה, רמז שֶׁתִּהְיֶה רחל בשמחה והם הארות אימא כי ידוע מ״ש מ״א ז״ל שהשמחה היא באימא, אֵֽם־הַבָּנִ֥ים שְׂמֵחָ֗ה, וכן הַמַּלְכוּת נקראת כן מצדה וכל שמחה בבשר וין שהם הגבורות הממותקים ע״ש, וגם עוד יהיה המספר רחל בְּמַחֲשָׁבָה, שֶׁהוּא אבא שֶׁהוּא סוד הַמַחֲשָׁבָה כנודע, הרי נרמזו בה הארות או״א:
82
פ״גש״ן במילוי גי׳ תס״ו ב״פ רג״ל שֶׁהוּא בְּחִינַת או״א בסוד ע״ב קס״א קס״א ע״ב, והוא ע״ד יאההויהה איההיוה״ה וכנז׳ בהרמ״ז ז״ל, והוא חיבור או״א אשר מחיבורם וזיווגם יחד ימשך שפע ואורות למלכות הרמוזה באותיות ת״ם כאשר נבאר בע״ה:
83
פ״דת״ם במילוי כזה תיו מ״ם גי׳ תצ״ו כמנין מַּלְכוּת, וְהַכַּוָּנָה שאורות או״א הָרְמוּזִים באותיות ש״ן ימשכו ממלכות גם נרמז בסוף אלפ״א בית״א זו מספר מַּלְכוּת לרמוז כי אלפ״א בית״א זו דא״ט ב״ח היא בתיקון הַמַּלְכוּת, וכנז׳ בעץ חיים שער הירח ע״ש ולכן תצ״ו הַנִזְכָּר גי׳ מלון שלם רמז שֶׁהַמַּלְכוּת תהיה מלון שלם לת״ת, וגם הוא סמך שלום כי הַמַּלְכוּת נעשה לה סמך ע״י השלום הוא היסוד הדר מלך הח׳ הנק׳ שלום, וַאֲמַרְתֶּ֥ם כֹּ֖ה לֶחָ֑י וְאַתָּ֤ה שָׁלוֹם֙ וּבֵיתְךָ֣ שָׁל֔וֹם וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃ עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ, וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:
84
פ״האל״ף א״ויתי ל״אור פ״נימי
85
פ״ובי״ת ב״ו י״איר ת״פארת
86
פ״זגימ״ל גים י״אירו מיקיפים ל״ו
87
פ״חדל״ת ד״עת ל״זער ת״משיכו
88
פ״טה״א ה״טעינוהו א״ורות
89
צ׳וי״ו ו״מוחין י״קרים והגדולים
90
צ״אזי״ן זיווגו י״סודות הפלאים
91
צ״בחי״ת ח״זקו י״סודות תחתונים
92
צ״גטי״ת טרם י״זדווגו ת״פארת
93
צ״דיו״ד י״איר ו״יזהיר ד״עת
94
צ״הכ״ף כ״ל פ״רצופו
95
צ״ולמ״ד ל״מלכות מ״איר ד׳ עת
96
צ״זמ״ם כוחותיה מ״ן
97
צ״חנו״ן נ״צח ו״הוד נ״עשים
98
צ״טסמ״ך ס״פירותיה מטלאים כ״ולם
99
ק׳עי״ן עטיניה י״פים נ״עימים
100
ק״אפ״ה פ״ניה ה״דורים
101
ק״בצד״י צ״דיק ד״לתיה י״פתח
102
ק״גקו״ף ק״ומו ו״תקנו פ״רצופה
103
ק״דרי״ש ר״אשה י״היה ש״לם
104
ק״השי״ן ש״די י״איר נ״ירה
105
ק״ותי״ו ת״מיד י״זדווגו ו״יתיחדו
106
ק״זאל״ף או״ת הקדוש. ל״שון הקדוש. פ״רנס הַקָּדוֹשׁ אלם אלומותיך
107
ק״חבית ב״רית הקדוש. י״סוד הַקָּדוֹשׁ ת״רנגול הקדוש. ברך ברוכיך
108
ק״טגימל ג״ואל הַקָּדוֹשׁ י״פה נוף הַקָּדוֹשׁ מ״לאך הקדוש. ל״חי הַקָּדוֹשׁ גדל גדוליך:
109
ק״ידלת דל״י הקדוש. ל״ולב הקדוש. ת״ל הַקָּדוֹשׁ דרוש דורשיך
110
קי״אה״א ה״יכל הקדוש. א״ולם הקדוש. הדר הדרך:
111
קי״בואו וא״ו הקדוש. אב״ר הקדוש. ו״איתן הקדוש. ועד ויעודיך
112
קי״גזי״ן הקדוש. יתד הקדוש. נח הקדוש. זרע זרעיך:
113
קי״דחי״ת חי הקדוש. יפה תואר הקדוש. חסד חסידיך:
114
קי״הטי״ת טוב הקדוש. ילד הקדוש. תי״ק הקדוש. טרוף טרפיך:
115
קי״ויו״ד יוסף הקדוש. וי״ו הקדוש. ד״ג הקדוש. יחד יחודיך:
116
קי״זכ״ף כפתור הקדוש. פועל הקדוש. כנוס כנוסיך:
117
קי״חלמ״ד לב הקדוש. מספר הקדוש. דעת הקדוש. לבלב לבלוביך:
118
קי״טמ״ם משכיל הקדוש. משביר הקדוש. מלא מלואיך.
119
ק״כנו״ן נהר הקדוש. ונ״ס הקדוש. נהל הקדוש: נהר נהוריך.
120
קכ״אסמ״ך ס״ל הקדוש. מרחץ הקדוש. כוס הקדוש. סגל סגולתיך:
121
קכ״בעי״ן עומק הקדוש. יאור הקדוש. נועם הקדוש. ענג עולמיך.
122
קכ״גפ״א פותר הקדוש. אורג הקדוש. פרה פרייך:
123
קכ״דצד״י ציץ הקדוש. דפ״ק הקדוש. יובל הקדוש. צמח צמחיך.
124
קכ״הקו״ף קנא״י הקדוש. ו״ו הקדוש. פורט הקדוש. קדש קדושיך:
125
קכ״ורי״ש רח״ם הקדוש. י״ם הקדוש. שולחן הַקָּדוֹשׁ רבה רביביך.
126
קכ״זשי״ן ש״בט הקדוש. יורה הַקָּדוֹשׁ נתיב הקדוש. שגב שביביך.
127
קכ״חתי״ו ת״ו הקדוש. יו״ד הַקָּדוֹשׁ וצדיק הקדוש. תקן תקוניך.
128
קכ״טאמרו במסכת שבת פרק הבונה אמרי ליה רבנן לר״י ב״ל אתו דרדקי האידנא לבי מדרשא ואמרי מילי דאפילו בימי יהושע בין נון לא אתמר כוותייהו. אל״ף ב״ית אלף בינה. גימ״ל דל״ת גמול דלים, ומ״ט פשוטה כרעיה דגימל לגבי דלת שכן דרכו של גומל חסדים לרוץ אחר דלים, ומ״ט פשוטה כרעיה דדל״ת לגבי גימ״ל דלימצי ליה נפשיה ומ״ט מיהדר אפיה דדלת מגימל דליתן בצנעה כי היכי דלא ליכסיף מניה ה״ו זה שמו של הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ז״ח ט״י כ״ל. ואם אתה עושה כן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זן אותך והן אותך ומטיב לך ונותן לך ירושה וקושר לך כתר לְעוֹלָם הַבָּא. מ״ם פתוחה מם סתומה מאמר פתוח מאמר סתום. נוץ כפופה, נו״ן פשוטה. נאמן כפוף, נאמן פשוט ס״ע סמוך עניים. לישנא אחרינא סימנין עשה בתורה וקנה אותה. פ״ה כפופה. פ״ה פשוטה פה פתוח פה סתום, צדיק כפופה וצדיק פשוטה. צדיק כפוף צדיק פשוט היינו נאמן כפוף נאמן פשוט הוסיף לך הכתוב כפיפה על כפיפתו מכאן שניתנה הַתּוֹרָה במנוד ראש. ק״וף קדוש. ריש רשע. מ״ט מיהדר אפיה דקו״פ מריש. אמר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אין אני יכול להסתכל ברשע. ומ״ט מיהדר. תגיה דקוף לגבי ריש. אמר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אם חוזר בו אני קושר לו כתר כמותי. ומ״ט כרעיה דקו״ף תלויה. דאיהדר בי ליעייל וליעול בהך מסייעה ליה לריש לקיש דאמר ר״ל מ״ד אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן הן. בא לטמא פותחין לו, בא ליטהר מסייעין אותו. שי״ן שקר תי״ו אמת. מ״ט שקר מיקרבן מיליה. אמת. מרחקא מילי שקרא שכיח קושטא לא שכיח. ומ״ט שקרא אחדא כרעיה קאי ואמת מלבן לבוניה קושטא קאי שקרא לא קאי:
129
ק״לא״ת א״ותי ת״עב אתאוה לו: ב״ש ב״י לא חשק שמי יחול עליו. ג״ר גופו טמא ארחם עליו דייק דלתותי נעל קרניו לא אגדע. עד כאן מדת רשעים. אבל מדת צדיקים. א״ת ב״ש אם אתה בוש. ג״ר ד״ק אם אתה עושה כן גור בדוק. ה״צ ו״ף. חציצה הוי בינך לבין א״ף. ז״ע ח״ס ט״ן. ואין אתה מודעזע מן השטן י״ם כ״ל אמר שר של גיהנם לפני הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רבשע״ו ל״ים כ״ל, אח״ם בט״ע גי״פ אמר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אני חס עליהם מפני שבעט בגוף, דכ״ץ דכים הם. כנים הם צדיקים הם, הל״ק אין לך חלק בהם, ומ״ר ז״ן ש״ת אמר גיהנם לפני הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רבשע״ו מרי זנני מזרעו של שת א״ל אל בם גן ד״ס להיכן אוליכם לגן הדס. ה״ע ו״ף אמר גיהינם לפני הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רבונו של עולם עיף אנוכי א״ל ז״ץ ח״ק הללו זרעו של יצחק ט״ר י״ש כ״ת. נטור יש לי כתות כתות של אומות העולם ע״א שאני נותן לך:
130
קל״אובאותיות של רבי עקיבא איתא:
131
קל״בא״ת ב״ש א״ת אלף זה אדה״ר. תי״ו שֶׁהוּא תחלת ברייתו של עולם, שכל העולם נברא במאמר של הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ואדם בכפו, ב״ש בית אלו בהמה וחיה שי״ן אלו שקצים ורמשים שנבראו עם אדה״ר. ג״ר גימ״ל זו גן שנטע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בעדן לשום בתוכו חופות של אבנים טובות ומרגליות בשביל אדם, רי״ש שֶׁהוּא נכנס ראש לגן עדן קודם כל הצדיקים, ד״ק דלית זהו דלתי גן עדן שפתחו לפניו מלה״ש ששגרן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אצל אדם לשרתו, ק׳ מלמד שקראו לפניו קדושי עליונים וגבורי ערבות, וא״ל בא בשלום:
132
קל״גה״ץ ה״א שהפיל עליו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תרדמה, צדיק זו צלע אחת שלקח הימנו מצלעותיו ובנאה לאשה. ו״ף שהביאה ברבבות אלפין של מלה״ש אל אדה״ר בקול רנה ושירה, ומה הוא פ״ה מלמד שכל פמלייא של מעלה ירדו עמהם לג״ע, ז״ע זי״ן מלמד שזימן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שניהם לסעודה על מעדני ג״ע. עי״ן שערך לפניהם שולחנות של מרגליות. ח״ס חית שחשו מלה״ש וצלו לו בשר וצננו לו את היין ובא הנחש וראה את כבודן והציץ בהם ונתקנא בהם, סמ״ך שסח לו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לאדם וא״ל מפרי עץ הגן ופרי העץ וגו׳ לא תאכל ממנו וגו׳. ט״ן טי״ת שטעתה חוה בדבריו של נחש ואכלה מן העץ ונתנה הימנו לאדם, נו״ן שנפתחו עיניהם ותבינו שהם ערומים ונתעטפו בעלין של תאנה. י״ם יו״ד שכבר גָּלוּי וְיָדוּעַ לפניו יתברך מעשיהם שעשו וירד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וקרא לאדם מ״ם שאמר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לאדם מי הגיד לך כי ערום אתה, כ״ל, כ״ף שכולם זימנם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לדין. למ״ד שלקו ד׳ וחטאו ג׳ נחש וחוה ואדם חטאו ולקו. ורביעית ארץ לקתה בעבורם:
133
קל״דאח״ס בט״ע מהו אח״ס מלמד שאמר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אני בעצמי אחוס על יִשְׂרָאֵל יותר מכל אוה״ע מפני שהם ממליכים אותי בעולמי ב״פ בכל יום ומיחדים את שמי ערבית ושחרית. שֶׁנֶּאֱמַר שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהֹוָ֥ה ׀ אֶחָֽד׃ בט״ע שבהם נוטע העולם שאלמלא שיוצאין ת״ח שהם עוסקין בתורה ותינוקות של בית רבן שהן הוגין במקרא ובמשנה. וישראל שהם קורין שמע וגו׳ ומקבלים עול מַּלְכוּת שמים שחרית וערבית כבר היו מלאכי חבלה נותשין ומחריבין את העולם:
134
קל״הגי״ף אל תקרי גי״ף אלא גיף זו גופה של תורה שראשי ישיבות גאון יעקב מתעסקין בה ומורין פרט וכלל. והויות אסור והיתר לישראל:
135
קל״ודכ״ץ אל תקרי דכ״ץ אלא דך כולו חפץ ואין חפץ אלא יִשְׂרָאֵל שנקראו ארץ חפץ לפני הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ולמה נקראו ארץ חפץ מפני שהם דומים לארץ שכל העולם מתקיים בה. חפץ בשביל שהם עושים בכל יום ויום חפצו ורצונו של הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כדת:
136
קל״זהל״ק זה יעקב שנקרא חלק שנתקדש שמו של הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בקדושה על ידו וחקק לו דמותו על כסא כבודו:
137
קל״חומר אל תקרי ומ״ר אלא ואמר אלו שרפי להבה ומלאכי צבאות וחיילי מעונה שאינן יכולין לומר קדוש מלמעלה עד שפותחין תחלה יִשְׂרָאֵל פיהם בקדושה מלמטה. ואומרים קדושה משולשת. ואח״כ מקדישין מלה״ש ואין ואמר אלא מלה״ש שֶׁנֶּאֱמַר וְקָרָ֨א זֶ֤ה אֶל־זֶה֙ וְאָמַ֔ר:
138
קל״טז״ן ש״ת אל תקרי ז״ן ש״ת אלא זה נשא שבת אלו יִשְׂרָאֵל שנשאו תורה ומצות שבת בָּעוֹלָם הַזֶּה מפי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שבה זוכין יִשְׂרָאֵל ונוחלין חיי עוֹלָם הַבָּא עולם שכלו שבת שֶׁנֶּאֱמַר מִזְמ֥וֹר שִׁ֗יר לְי֣וֹם הַשַּׁבָּֽת׃
139
ק״מאמר רבי עקיבא אל״ף מהו אל״ף מלמד שאמרה תורה אמת למד פיך כדי שתזכח לחיי העוה״ב הוי פיך למד אמת כדי שתזכה לחיי עוֹלָם הַבָּא. מפני מה. מפני שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נקרא אמת וכסאו מאז יושב עליו באמת ופניו יקדמו חסד ואמת וכל דבריו חסד ואמת, וכל משפטיו משפטי אמת וכל אורחותיו חסד ואמת:
140
קמ״אדבר אחר אלף א״פתח ל״שון. פ״ה פ״ה ל״שון א״פתח. אמר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אפתח לשון כל בני אדם כדי שיהיו מקלסין לפני בכל יום ויום. וממליכין אותי בארבע רוחות העולם. שאלמלא שירה וזמרה שהם אומרים לפני בכל יום ויום לא בראתי את עולמי:
141
קמ״בד״א אפתח לשון פה ופה לשון אפתח. שאין נאה במאתים וארבעים ושמונה איברים לומר לפניו שירה אלא בפה, שֶׁנֶּאֱמַר פי יספר תהלתך. שלא נמשלו פה ולשון אלא כים וגליו כשם שהים מרחיב ופותח כך הפה מרחיב ופותח כשם שהים מלא מרגליות כך הפה מלא מרגליות של עצמות כשם שהים מביע מים כך הפה מביע מים:
142
קמ״גד״א אפתח פה לשון. ולשון פה אפתח. אפתח להם לישראל פה ולשון בד״ת כדי שישבחו שמי בכל יום ויום. שאם אין יִשְׂרָאֵל בעולם אין לי שבח וגדולה:
143
קמ״דד״א אלף אם אין אלף אין בית. אם אין בית אין אלף. אם אין תורה תמימה אין כל העולם כולו מתקיים אם אין כל העולם כולו מתקיים אין תורה תמימה. אם אין גימ״ל אין דל״ת ואם אין דלת אין גימל. אם אין גמילות חסדים. אין דלים. ואם אין דלים בעולם אין גמילות חסדים בעולם ומנין שישראל אתקרו דלים שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶת־עַ֥ם עָנִ֖י תּוֹשִׁ֑יעַ אלו יִשְׂרָאֵל. ועינים רמות תשפיל אלו אוה״ע:
144
קמ״הד״א אלף אמר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אמרתי פארתי לישראל. פארתי לעמי אמרתי. ואין אמרתי אלא תורה, שֶׁנֶּאֱמַר יַעֲרֹ֤ף כַּמָּטָר֙ לִקְחִ֔י תִּזַּ֥ל כַּטַּ֖ל אִמְרָתִ֑י:
145
קמ״וד״א אלף זה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא ראשון והוא אחרון. הוא אלוף ברוב אלפי מלך. כשם שאלף ראש לאותיות כך הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ראש לכל המלכים וגם הוא סוף כל המלכים שֶׁנֶּאֱמַר אֲנִ֤י רִאשׁוֹן֙ וַאֲנִ֣י אַחֲר֔וֹן אני הוא ראוי למקרא לומר ואת אחרונים אני הוא. מה ת״ל ואת אחרונים אני הוא. אלא מלמד כשמחדש הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא את העולם הוא עומד בעצמו ומסדר סדרן של אחרונים של עוֹלָם הַבָּא סדרן של צדיקים, סדרן של חסידים. סדרן של ענוים. סדרן של נביאים, סדרן של פרנסי הדור סדרן של כל דור ודור וכל בריה ובריח וכל חיה וחיה וכל עוף ועוף, וכל נשמה ונשמה, ומוריד חנוך בן ירד ששמו מטיט ואת ארבע חיות מתחת גלגלי כסאו ומעמיד את כסאו לצד אחד ומעלה את קורח ואת עדתו משאול ומתהום רבה, ומביאים לפניו כל באי עולם, והוא מעמידן על רגליהם הוא מסדר דינו של עצמו לפני הבריות וְאוֹמֵר להם כלום ראיתם אלוה אחר מבלעדי בשמים ממעל ועל הארץ מתחת או בד׳ רוחות העולם העידו בי ותאמרו אמת שֶׁנֶּאֱמַר וְאַתֶּ֥ם עֵדַ֛י נְאֻם־יְהֹוָ֖ה וַאֲנִי־אֵֽל, משיבים מט״ט וחיות הקודש וקודח ועדתו כולם בבת אחת בקול א׳ בפה א׳ בדבור א׳ ואומרים לפניו בכל באי עולם לא דאינו כמוך מעולם רשות אחד בארץ מתחת אין מלך כמוך ואין צור בלתך ואין אלהים זולתך אתה ראשון ואתה אחרון ואין אלוה מבלעדיך ואין עוד אלהים. שֶׁנֶּאֱמַר אֵין־כָּמ֖וֹךָ בָאֱלֹהִ֥ים ׀ אֲדֹנָ֗י וְאֵ֣ין כְּֽמַעֲשֶֽׂיךָ׃ באותה שעה משיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לכל באי עולם שֶׁנֶּאֱמַר רְא֣וּ ׀ עַתָּ֗ה כִּ֣י אֲנִ֤י אֲנִי֙ ה֔וּא וְאֵ֥ין אֱלֹהִ֖ים עִמָּדִ֑י אני הוא קודם שנברא העולם, ואני הוא משנברא העולם, ואין אלהים עמדי לְעוֹלָם הַבָּא, אני אמית ואחיה, אני הוא שאמית לכל באי עולם בָּעוֹלָם הַזֶּה ואני הוא שאחזיר להם רוח ונשמה ואהיה אותם לְעוֹלָם הַבָּא, ואני הוא שמחצתי אותם בָּעוֹלָם הַזֶּה בעוורות עינים וחרישות אזנים, וחגרות רגלים בכללות אצבעות בפלגות איברים בערלת שפתים, באלמות, פה ולשון, ואני הוא שמרפא אותם לְעוֹלָם הַבָּא, ואין מידי מציל ליום הדין:
146
קמ״זדבר אחר מפני מה כותבין אותו באות אחת. וקורין אותו בשלוש אותיות מפני שֶׁהוּא נחשב אחד כנגד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שנקרא אחד. וכל שם ושבח שלו אין קורין לפניו אלא במשולש שֶׁנֶּאֱמַר יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהֹוָ֥ה ׀ אֶחָֽד. הרי שמו משולש. יְהֹוָ֣ה ׀ יְהֹוָ֔ה אֵ֥ל רַח֖וּם הרי שמו משולש. ומנין שכל שבח אין אומרים לפניו אלא משולש. שֶׁנֶּאֱמַר קָד֧וֹשׁ ׀ קָד֛וֹשׁ קָד֖וֹשׁ יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת. הרי משולש. גָּ֘ד֤וֹל יְהֹוָ֣ה וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד וְ֝לִגְדֻלָּת֗וֹ אֵ֣ין חֵֽקֶר׃ הרי משולש:
147
קמ״חבי״ת אל תקרי בית אלא בית. אמר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בניתי יצרתי תכנתי. בניתי ב׳ פלטרין שלי אחד למעלה וא׳ למטה. יצרתי כל סדרי בראשית תכנתי חיי עוֹלָם הַבָּא. שֶׁנֶּאֱמַר מִֽי־תִכֵּ֥ן אֶת־ר֖וּחַ יְהֹוָ֑ה:
148
קמ״טד״א בית. אמר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בבית בראתי את העולם. בבית דנתי את העולם. בבית שיחתתי את העולם. בבית בלבלתי את הלשון בעולם. בבית ברכתי את אזרחי. בבית ברכתי את יצחק. בבית ברכתי את יעקב. בבית ברכתי את השבטים. בבית ברכתי את יוסף. בבית ברכתי את יִשְׂרָאֵל. בבית ברכתי את ירושלים. בבית ברכתי את ציון. בבית ברכתי את בית המקדש. בבית ברכתי את עוֹלָם הַבָּא :
149
ק״נד״א בית בינה לכל בריה. בינה לכל יצור. בינה לכל נפש, בינה לכל נשמה. בינה לכל רוח; שאלמלא בינה אין העולם מתקיים אפי׳ שעה אחת:
150
קנ״אגימ״ל מהו גימל. מלמד שאמר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גימלתי י״חד מ״חסדי ל״דלים, ל״דלים מ״חסדי י״חד ג״מלתי:
151
קנ״בדל״ת אמר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ד״ברתי ל״הקים דל. ד״ל ל״הקים דברתי. כשבא דל לפני איני משיבו מלפני ריקם. שֶׁנֶּאֱמַר אַל־יָשֹׁ֣ב דַּ֣ךְ נִכְלָ֑ם. ואני מקרב שכינתי אצלו בכל יום ויום שֶׁנֶּאֱמַר קָר֣וֹב יְ֭הֹוָה לְנִשְׁבְּרֵי־לֵ֑ב. ואין נשברי לב אלא עניים. ולא עוד אלא שאינו מביט הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בכל רגע ורגע אלא בדל. שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶל־זֶ֣ה אַבִּ֔יט אֶל־עָנִי֙ וּנְכֵה־ר֔וּחַ. וערב לפני קול דבריהם יותר מכל בני אדם שתחת השמים. שֶׁנֶּאֱמַר כִּי־שֹׁמֵ֣עַ אֶל־אֶבְיוֹנִ֣ים יְהֹוָ֑ה, ואת אסיריו לא בזה. מהו את אסיריו לא בזה אלו בעלי יסורין בעלי חולי בעלי מכה. שהם דומים בָּעוֹלָם הַזֶּה כאלו חבושים בבית האסורים. עד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שולח להם רפואה וירפאם מחוליים. שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּזְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הֹוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֻ֥קוֹתֵיהֶ֗ם יוֹשִׁיעֵֽם׃ ואסורים אלו חולאים. שֶׁנֶּאֱמַר לֵאמֹ֤ר לַֽאֲסוּרִים֙ צֵ֔אוּ. ולא עוד אלא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מגלגל רחמיו עליהם ומקימם מעפר להושיבם עם נדיבים ולהנחילם כסא כבוד, ואין כבוד אלא עוֹלָם הַבָּא. שֶׁנֶּאֱמַר כָּ֭בוֹד חֲכָמִ֣ים יִנְחָ֑לוּ:
152
קנ״גה״א אין ה״א אלא שמו של הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא המפורש שבו נברא העולם כולו שֶׁנֶּאֱמַר אֵ֣לֶּה תוֹלְד֧וֹת הַשָּׁמַ֛יִם וְהָאָ֖רֶץ בְּהִבָּֽרְאָ֑ם אל תקרי בהבראם אלא ב״הא בראם. ומנין שאף שמים וארץ שעתידין להתחדש אין נבראים אלא בה״א. שֶׁנֶּאֱמַר הַשָּׁמַ֣יִם הַ֠חֲדָשִׁ֠ים וְהָאָ֨רֶץ הַחֲדָשָׁ֜ה. שמים חדשים וארץ חדשה לא נֶאֱמַר אלא הַשָּׁמַ֣יִם הַ֠חֲדָשִׁ֠ים וְהָאָ֨רֶץ הַחֲדָשָׁ֜ה. מכאן אתה למד שלא היתה יגיעה מלפני הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לא במעשה בראשית של עוֹלָם הַזֶּה ולא במעשה אחרית של עוֹלָם הַבָּא שלא בדבר שאין בו ממש אחד בלבד בה״א. ומה נשתנה מכל האותיות שבהם ניתנה תורה לישראל שאין בו ממש. מפני שכל האותיות כשהאדם מוציאם מפיו הוא מרגיש בהן בשפתיו ובלשונו. ומוציא טיפת רוק מפיו. אבל הה״א אינו מקבל טומאה מפני שכשהאדם מוציאו מפיו אינו מרגיש בו לא בשפתיו ולא בלשונו. ואין מוציא בה טיפת רוק מפיו. כל שמות המפורשות אינם נכתבות אלא בה״א, ובה״א נחתמו שמים וארץ ועוה״ז ועוה״ב, וימות המשיח:
153
קנ״דו״ו חותמות של הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שבהם נחתמו כל נשמות המפורשים שעל כסא הכבוד, שֶׁנֶּאֱמַר זֶה־שְּׁמִ֣י לְעֹלָ֔ם וְזֶ֥ה זִכְרִ֖י לְדֹ֥ר דֹּֽר, זֶה־שְּׁמִ֣י לְעֹלָ֔ם אלו שמות המפורשים, וְזֶ֥ה זִכְרִ֖י לְדֹ֥ר דֹּֽר חותמות השם. שכל שם ושם שבמרכבה יש לו חותם ויש לו כנוי:
154
קנ״הזי״ן זה שמו של הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא זן ומפרנס כל יצירי כפיו בכל יום ויום מקרני ראמים ועד ביצי כנים שֶׁנֶּאֱמַר מִפְּרִ֥י מַ֝עֲשֶׂ֗יךָ תִּשְׂבַּ֥ע הָאָֽרֶץ, וְאוֹמֵר פּוֹתֵ֥חַ אֶת־יָדֶ֑ךָ וּמַשְׂבִּ֖יעַ לְכׇל־חַ֣י רָצֽוֹן׃ וכמה מפתחות יש לו להקב״ה מפתח של אשה, מפתח של גשמים, מפתח של תחיית המתים מפתח של פרנסה, מפתח של נקבים, מפתח של מן. מפתח של חידוש מלכיות. מפתח של עינים, מפתח של חרשים, מפתח של שפתים, מפתח של פה, מפתח של לשון, מפתח של אסורין, מפתח של ארץ, מפתח של ג״ע, מפתח של גיהנם:
155
קנ״וחי״ת אל תקרי חי״ת אלא חטא, מפני שחטא נחשב להם לישראל לצדקה, משעה שרואים פני גיהנם ומקבלים עליהם דינה של גיהנם, וכיון שמעלים אותם וחוזרין בתשובה לפני הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מיד מתקבלים לפני שכינה, כצדיקים וחסידים שלא חטאו מעולם ומקבלים שכר על חטא, והיה להם כצדקה:
156
קנ״זטי״ת אל תקרא טי״ת אלא טיט, ומהו טיט זח טיט שבידו של הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר הִנֵּ֤ה כַחֹ֙מֶר֙ בְּיַ֣ד הַיּוֹצֵ֔ר כֵּן־אַתֶּ֥ם בְּיָדִ֖י בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵל, שכל העולם לא נברא אלא הימנו, ולבסוף עתידין כולם שחוזרים לטיט, שֶׁנֶּאֱמַר הַכֹּ֥ל הוֹלֵ֖ךְ אֶל־מָק֣וֹם אֶחָ֑ד הַכֹּל֙ הָיָ֣ה מִן־הֶֽעָפָ֔ר ואין טיט אלא עפר שנברא ממנו אדה״ר, שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּ֩יצֶר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים אֶת־הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה:
157
קנ״חיו״ד אל תקרי יו״ד׳ אלא י״ד שזהו יד ושם טוב שעתיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ליתן להם לצדיקים לְעוֹלָם הַבָּא בירושלים ובבהמ״ק, שֶׁנֶּאֱמַר וְנָתַתִּ֨י לָהֶ֜ם בְּבֵיתִ֤י וּבְחֽוֹמֹתַי֙ יָ֣ד וָשֵׁ֔ם ט֖וֹב ואין יד אלא מנות, שֶׁנֶּאֱמַר חָמֵ֣שׁ יָד֑וֹת, ומהו יד מלמד שעתיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לקרות כל הצדיקים בשמן ונותן להם כום של סם חיים בידם כדי שיהיו חיים וקיימים לעולמים:
158
קנ״טכ״ף זו כ״ף שבועה, כף שֶׁהוּא מכה זו על גב זו בשמחה רבה סעודה של צדיקים לְעוֹלָם הַבָּא:
159
ק״סלמ״ד אל תקרי למד אלא ל״ב מ״בין ד״עת מלמד ששקול הלב כנגד כל האיברים:
160
קס״אמ״ם מפני מה מ״ם קורא אותם שנים בבת אחת, מפני ששניהם עומדים ברזי כסא הכבוד. וכולם חקוקים בטכסי שלהבת של כסא הכבוד וקושרים בראשם כתרים של אורה:
161
קס״בנו״ן נון מפני מה אחד רובץ ואחד זקוף ועומד. מפני שנבראת בו נשמה לבריות. שכל נשמה ונשמה פעם שהיא רובצת פעם שהיא זקופה. בזמן שהאדם רובץ נפשו רובצת. ובזמן שהאדם זקוף נפשו זקופה. שֶׁנֶּאֱמַר נֵ֣ר יְ֭הֹוָה נִשְׁמַ֣ת אָדָ֑ם חֹ֝פֵ֗שׂ כׇּל־חַדְרֵי־בָֽטֶן׃
162
קס״גסמ״ך אל תקרי סמ״ך אלא סומך. סומך זה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא סומך נופלים שֶׁנֶּאֱמַר סוֹמֵ֣ךְ יְ֭הֹוָה לְכׇל־הַנֹּפְלִ֑ים. סומך עליונים וסומך תחתונים. סומך עוֹלָם הַזֶּה וסומך עוֹלָם הַבָּא :
163
קס״דעי״ן לא נאמר עי״ן אלא עין של תורה. שהיא עין לכל עין. ואור לכל אור והיא חָכְמָה לכל חכמה. ובינה לכל נבונים. והיא מדע לכל יודעי בינה. והיא חיים למחזיקים בה: פ״ה אין פה אלא משה. שֶׁנֶּאֱמַר כִּ֧י כְבַד־פֶּ֛ה וּכְבַ֥ד לָשׁ֖וֹן אָנֹֽכִי:
164
קס״הצד״י אל תקרי צד״י אלא צדיק. זה צדיקו של עולם. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא עושה צדקות:
165
קס״וקו״ף זה משה אבי החכמה. אבי כל הנביאים שהקיף לפני פרעה כל מיני חָכְמָה וכל דברי בינה וכל דברי דעת. וכל דברי השכל:
166
קס״זרי״ש זה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא ראש לכל הגדולים. והוא קורא בגלות ראשונים ואחרונים:
167
קס״חשי״ן זה שיניהם של רשעים. שעתיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לשברם:
168
קס״טתי״ו אל תקרי תי״ו אלא תאוה זה תאוותם של בשר ודם. שֶׁהוּא מתאווה בָּעוֹלָם הַזֶּה בכל יום ויום:
169
ק״עואח״כ ילמוד בזוה״ק בהקדמת ספר הזוהר דף ב׳ ע״ב:
170
קע״אבראשית רב המנונא סבא אמר אשכחן אתוואן וכו׳ עד דף ג׳ ע״ב מעלמא עילאה ומעלמא תתאה:
171
קע״בואח״כ ילמוד ספר יצירה:
172
קע״גואח״כ ילמוד עוד הפעם אלפ״א ביתא זו יו״ד פעמים ויהיו מתוייגים לפניו בתגין כהלכה:
173
קע״דאל״ף בי״ת גימ״ל דל״ת ודי וי״ו זי״ן חי״ת טי״ת יו״ד כ״ף למ״ד מ״ם נו״ן סמ״ך עי״ן פ״ה צד״י קו״ף רי״ש שי״ן תי״ו:
174
קע״הואח״כ יזכיר הנקודות בפיו ויהיו ג״כ מצויירים לפניו כזה:
175
קע״וקמץ (כתר) פתח (חכמה) צרי (בינה) סגול (חסד) שבא (גבורה) חלם (ת״ת) חירק (נצח) קבוץ (הוד) שורק (יסוד):
176
קע״זואח״כ יזכיר הטעמים בפיו ויהיו ג״כ מצויירים לפניו ויטעים אותם בפיו:
177
קע״חזרקא מקף שופר הולך סגולתא פזר גדול ירח בן יומו קרני פרה געיא תלשא אזלא גריש פסק רביע שופר מהופך קדמא זקף גדול שלשלת שני גרישין תרי טעמי דרגא תביר מאריך טרחא אתנח רפא דגש יתיב תירסא שני פשטין שבולת שבלת שבא געיא געיא שבא סוף פסוק:
178
קע״טואח״כ יעמוד ויאמר בכונה ובישוב הדעת ובהתלהבות עצומה ובקול נעים וצלול מלה במלה.
179
ק״פקומו אתוון קדישין ואחידו בזיינין קדישין, דילכון ותתקשרון בניקודין וטעמין קדישין, ואתכנשו ועולו קמי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, ותבעון רחמין על שכינתא ועל בית מקדשא, וקרתא דירושלים, וְיִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שם י״ה רַבָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, ויתעקר פולחנא דאלילייא מארעא וימחי דוכרנא דעמלק מתחות שמייא וייתוב פולחנא יקירא דשמייא להדריה ולזיויה ויקריה וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵה, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ:
180
קפ״אקומו אתוון קדישין אתכנשו ומלילו סניגורייא בעד בית יִשְׂרָאֵל בני אברהם יצחק ויעקב וִיהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא. חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה. וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:
181
קפ״באמר המגיה כדי שלא להניח הנייר חלק וגם לזכות את הרבים אמרתי להעתיק פה את תיקון כ״ו של השותה הלב חמורתא מלשון ערבי ללה״ק וזה נוסחו:
182
קפ״גתקח בידה צ׳ מטבעות ותאמר צ׳ פעמים:
183
קפ״דאנכי פב״פ עומדת לפני בוראי רבון העולמים ומודה על עוני אשר שתיתי חלב חמורה הטמא:
184
קפ״הואח״ך תאמר ואנכי מתחרטת חרטה גמורה וקיימת מכל לבי ולא אשוב לכסלה לחטוא בזה העון עד עולם. ואנכי לוקחת בידי המעות הללו כדי לפדות בהם תעניות אשר חובה עלי לצום בשביל תשובתי מזה העון בשביל רפואת נפשי וגופי. אנא ה׳ באלו המעות, שאני רוצה ליתן לצדקה תחשוב לי כאלו התעניתי מספר תעניות שאני מחוייבת להתענות בהן בעבור התיקון שלי אשר חטאתי ושתיתי כמה פעמים וְתִמְחֹל ותסלח לי עוני אשר שתיתי חלב החמורתא הטמא, אנא ה׳ אל תענישני, אנא ה׳ תעזרני לעשות רצונך, חון עלי ה׳ בחסדך ברוב רחמיך מחה פשעי, הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני, לֵ֣ב טָ֭הוֹר בְּרָא־לִ֣י אֱלֹהִ֑ים וְר֥וּחַ נָ֝כ֗וֹן חַדֵּ֥שׁ בְּקִרְבִּֽי׃ אנא ה׳ אתה בחסדך אהבת אותנו וצויתנו ליחד שמך בכל יום שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהֹוָ֥ה ׀ אֶחָֽד׃
185
קפ״ואח״ך יתקעו לה בשופר תשר״ת תש״ת תר״ת, ואח״ך יעשו לה כפרה תרנגולת א׳ כמו ערב יוה״ך, ובכל פעם אחר זאת חליפתך וכו׳ יאמר
186
קפ״זויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר, מצאתי כופר, מצאתי כופר.
187
קפ״חאח״ך ישחטו התרנגולת והיא תברך על כסוי הדם, ויתנו התרנגולת לעני חולה אח״ך תקיף התיבה של ביהכנ״ס ז״פ וילך עמה התוקע ויאמר בכל הקפה מזמור לדוד הבו לה׳ בני אלים ז״פ, והתשעים מטבעות תוליכם לתלמוד תורה, וקודם יום צריך שתקבל עליה תענית, יען כי צריך לעשות סדר הנז״ל בתענית:
188
קפ״טגם זה תיקון ט״ל לאשה ששכבה עם בעלה בנידתה ראיתי להעתיקו ללה״ק לזכות הרבים וזה נוסחו:
189
ק״צאנכי פב״פ מודה לפני השי״ת על עון אשר העויתי הרבה פעמי׳ אשר שכבתי עם בעלי בנדה ופשעתי במזיד ועברתי על עון הנדה אשר שכבתי עם בעלי בנדה בלי ידיעתו, ואנכי חטאתי והחטאתי לבעלי, ועכשיו אנכי מתחרטת על עוני ומתחרטת חרטה גמורה, ויעיד עלי רבון העולמים אשר לא אחזור לכסלה עוד ולא לחטוא בעון הזה, ואנכי אתן המעות הללו שבידי לצדקה בעבור פדיון מספר ימים של תעניות אשר חובה. עלי לצום לתיקון העין חזה, ואבקש מהשי״ת שיחשוב לי כאלו התעניתי מספר ימים שחובה עלי לצום בשביל עון הנדה שעברתי עליו כמה פעמים:
190
קצ״אאָֽנָּֽא ה׳ בחסדך הגדול תסלח לי עונותי וְתִמְחֹל חטאתי
191
קצ״בענני ה׳ ענני ענני ה׳ ענני
192
קצ״גתתפוס בידה המעות ותאמר כל הנז״ל:
193
קצ״דאח״ך תעשה כפרה תרנגולת כמו ערב יוה״כ, והיא תברך על כסוי הדם:
194
קצ״התתן לאחד יר״ש ה״י מטבעות כדי שילמוד אותו היום תהלים ואדרא רבא, וקודם שילמוד יאמר
195
קצ״ולְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל, הריני לומד תהלים וסתרי תורה לתקון עון הנדה שחטאה וקלקלה בו האשה פב״פ ששכבה עם בעלה כמה פעמים בגדתה, וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שתמחול וְתִסְלַח וּתְכַפֵּר לאמתך פב״פ אשר חטאה ופשעה בעון הנדה ותחשוב לה כאלו עשתה כל התקון הראוי לעון זה, יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃
196