לקוטי הפרדס, פירוש קדישLikkutei HaPardes, Interpretation of the Kaddish

א׳פירוש קדיש
יתגדל לשון הפסוק הוא דכתי' והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני עמים רבים וידעו כי שמי ה' ובמלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר ולכך הוא מדבר בלשון עברי ולא בלשון ארמי דומיא דקרא שהוא לשון עברי.

ב׳וכך משמעו יתגדל ויתקדש שמו של הקדו' ברוך הוא לעתיד לבוא שהו' שמו הגדול מגודל ומקודש כדכת' וידעו כי שמי ה' לפי שעכשיו לא כשהוא נכתב הוא נקרא כי הוא נקרא באל"ף דל"ת נו"ן יו"ד ונכתב ביו"ד ה"א וא"ו ה"א ולשון ארמי וקמוץ הוא כי הוא השם המיוחד לעבוד' וכינוייו הוא באלף דל"ת.

ג׳לפי שהשם המיוחד הוא לשון ארמי ואין אנו רשאין להזכירו כדכתי' זה שמי לעולם לעלם כתי'. ולכך אנו אומרים שמיה רבה בל' ארמי. ובעולם הבא יקרא ככתבו כדכתי' ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד כמפורש למעל'.

ד׳והואיל ומתחיל תחלה בלשון עברי אומ' הכל בלשון עברי יתגדל ויתקדש עד שמגיע לשמיה הנכת' בארמית הוא שכתב בפסוק וידעו כי שמי ה' ומזכירו בלשון ארמי ואומר שמי' רבא בעלמא דברא היינו לעתיד לפי שמלחמת גוג ומגוג לעתיד הוא וכך היה ראוי לענות הצבור מיד כשיאמר החזן יתגדל ויתקדש שמי' רבה בעלמא דברא ומיד לענות אמן יהא שמיה רבה מברך כולו אלא מפני שהתחיל בענין הגאולה רצונו של חזן להוסיף באמצע חובת הצבור ומסדר דבריו ואומר בחייכון וביומיכון כו'.

ה׳ולאחר כן עונין הצבור ואל תתמה למה אינו אומר יתגדל ויתקדש ויתוודע כדכתיב בקרא והתגדלתי והתקדשתי ונועדתי וגו' לפי שע"י הגידול יהיה הקידוש ומתוכם יהי' הידיעה והגידול והקידוש שני דברים הם והידיעה ויהי' מתוכם והפסוק שהזכירו כך הוא רוצ' לומ' אגדל ואקדש כדי שאודע לעיני העמי'.

ו׳תדע שהרי בפסוק א' אומר והתגדלתי לעיני בני ישראל ואינו אומר ונודעתי אלמא הידיעה יבוא מגידול ומקידוש. אי נמי מהאי קרא והתגדלתי והתקדשתי לעיני בני ישראל מהאי קרא שאינו מזכיר ונודעתי כסדר הקדיש יהא שמי' רבא ומקודש וכו' כדכתיב בקרא ש"מ על ידי גידול שמו מתקדש ועל ידם יוודע. לא שמעתי יותר.

ז׳וכשמפסיקין מהשם הנכתב בארמי מיד חוזר לומר לשון עברו יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתעלה ויתהדר ז' הם כנגד ז' רקיעים שבכולן הוא שוכן בכבודו ומאן דאמר ויתקלס שהוא שמיני אומרו כנגד רקיע שעל ראשי החיות ואח"כ כשבא במעשה השם הוא מסיים בלשון ארמי ואומר שמי' דקודשא בריך הוא.

ח׳לעילא לעילא מן כל ברכתא שירתא תושבחתא ונחמתא דאמירן בעלמא. שכן מצינו באגדה שכל שירות (הידותן) [והודיות] שאמר דוד בספר תהלים לא אמר אלא ליום נחמה ולכך אנו אומרים בשבת על כל דברי שירות ותשבחות דוד בן ישי עבדך משיחך.

ט׳וכמו כן או' בקדי' לעילא לעילא מן כל ברכתא שירתא תושבחתא כלומ' אתה משובח' יותר ויותר מכל התשבחות שאמרו הנביאים ושאמר דוד ליום נחמ'.

י׳ד"א ונחמתא כדאמר בברכות שמעתי בת קול שמנהמת ואומרת אוי שחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני לבין אומות העולם.

י״אואמר אליהו חייך לא שעה זו בלבד הוא עושה כך אלא כל יום ויום ג' פעמים שאגת ונוהמת כך ולא עוד אלא כשישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין אמן יהא שמיה רבא מברך מיד באותה שעה הקב"ה מנענע ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך אוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביה' ועל כך אנו אומרי' ונחמתא שצריך הוא תנחומי' ע"ז הצער שהוא מצטער לאחר עניותן ועל שם כך עונין הצבו' סמוך לענייה האי קרא זכור רחמיך ה' על שם מדת רחמים זו שהוא זוכר באותה שעה.

י״במפי רבינו שלמה זצ"ל.

י״גומפני מה תקנו הגאונים ע"ה לומר בקדיש אלו יו"ד דברים יתגדל ויתקדש ויתברך כו'.

י״דומפני מה התחילו ביתגדל ואחר כן בויתקדש ולא התחיל ביתברך או באחד מאלו ועוד מפני מה הפסיקו בין יתגדל ויתקדש ובין יתברך וישתבח ולא תקנום לומר ביחד כולם. כך שמעתי. תחלה על ראשון מפני מה יש בקדיש יו"ד דברים כנגד יו"ד מאמרות שממנו נברא העולם וממנו אתה למד שנתקן על מאמרות דכתב ביה בעלמא דברא כרעותיה.

ט״וועוד סמכו על הפסוק הזה והתגדלתי והתקדשתי ובפסוק זה יש י' תיבות לפיכך התחיל לומר יתגדל ויתקדש וסמכו לומר קדיש וקדושה ביו"ד בנ"א כנגד פסוק זה התגדלתי זה קדיש והתקדשתי זו קדושה.

ט״זומה ענין יתגדל כנגד מאמר ראשון שבמאמר ראשון נאמר ויאמר אלהים יהי אור ואור קרוי גדול דכתי' ההולכים בחושך ראו אור גדול לפיכך יגדל הקב"ה באור הגדול שברא הקב"ה בעולמו. ויתקדש כנגד מאמר שני לפי שבמאמר שני נאמר יהי רקיע והמים קידשו להקב"ה תחלה בעולם ששמעו לו.

י״זועוד מצינו שמים נקראו קדושים שנא' ולקח הכהן מים קדושים. לפיכך יתקדש שמו של הקב"ה במים.

י״חומפני מה הפסיקו בין אלו ב' דברים לאלו ח' דברים כך מצינו הגדה שעשר הדברות שקבלו ישראל כלולות הן בי' מאמרות וכשם שהי' הפסק בין ב' דברות הראשונו' לח' אחרונות כך הן הפסיקו בין ב' דברי' לח' דברי' לפי ששני דברים נאמרו מפי הגבורה ושמעו ישראל מפיו. וח' דברי' נאמרו מפי משה. ויתברך כנגד מאמר ג'. שבמאמר ג' נאמר יקוו המים ובמים מצינו ברכה שנא' יפתח ה' את אוצרו הטוב את השמי' לתת מטר ארצך בעתו ולברך וגו'. וישתבח כנגד מאמר ד' שבמאמ' ד' נא' תוצא הארץ דשא ומפירות שמוציאן הארץ נותנין שבח להק' על כל מין ומין לפיכך ישתבח שמו מהן. ויתפאר כנגד מאמר ח' יהי מאורות ברקיע השמים ומצינו במקום אחר שעל מאורות נותנין לו פאר ודבר זה אתה למד מעניננו שכן מצינו על מאורות שעשית הם יפארוך סלה. ועוד מצינו במקום אחר טובים מאורות שברא אלהינו הכל מספר במאורות עד פאר וכבוד נותנים לשמו. ויתרומם כנגד מאמר ששי דכתי' ישרצו המים שרץ נפש וגו'. ובעופות נאמר הרמה כדכתיב כעת במרום תמריא ואע"פ שמרומים לעוף הוא יתרומם מהם. ויתנשא כנגד מאמר ז' דכתי' תוצא הארץ. ומצינו שהקב"ה לקח מן חיה ובהמה כגון שור וארי' ונשר ונשאם למעלה לרקיע וקבע' תחת כסאו ואע"פ שהם נשואי' למעלה הקב"ה נושא על כלן ויתנשא עוד יותר. ויתהדר כנגד מאמר ח' דכתיב נעשה אדם. ומצינו שאדם הראשון הי' מכהה גלגל חמה ואע"פ שאדם הי' מהודר הקב"ה מהדר על הכל. ויתעלה כנגד מאמר ט' דכתיב ויאמר אלהים הנה נתתי לכם. ומוראכם וחתכם שעילה הקב"ה ונתן מוראו על כל מה שברא בעולמו הק' יתעלה על הכל. ויתהלל כנגד מאמר יו"ד דכתיב ויאמר י"י אלהים לא טוב היות האדם לבדו ומצינו הילול באשה דכתי' אשה יראת ה' היא תתהלל. מפי רבינו שלמה זצ"ל.

י״טומפני מה תיקנו שעונין הצבור על הקדיש אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא ז' תיבות כנגד ב' פסוקים שבכל אחד ואחד יש ז' תיבו' ושניה' שוין בתיבות ובאותיות ואלו הן ריש דברייתא בראשית ברא.

כ׳וריש דאורייתא וידבר אלהי' את כל הדברים האלה לאמר לומר לך שאם ישראל לא קיבלו את התורה לא נתקיים העולם שכך מצינו שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית דכתי' ארץ יראה ושקטה תחלה יראה ולבסוף שקטה וכתי' אנכי תכנתי עמודיה סלה ולפיכך עונין כל הצבו' איש"ר והיינו שאמר דוד ברה"ק שבע ביום הללתיך. ולפי שמצינו יו"ד הדברות כלולות ביו"ד מאמרות וקדיש נאמר על יו"ד מאמרות. וכשם שדברות לא נאמרו אלא בעשרה כך קדיש תקנו בעשרה. וד' כריעות כורעין בקדיש ואלו הן יתגדל ויתקדש שמיה רבא בעלמא דברא כל זה בכריעה אחת. בעגלא ובזמן קריב כורע ועונה יהא שמיה. וכשמתחיל לומר התחלת ז' שבחות יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתעלה ויתהדר שמיה דקב"ה בכולן הוא כורע. וכשיגיע לתושבחתא וניחמתא כורע. כל אלו כריעות של השתחויה הן. וכריעה של עושה שלום במרומיו של רשות היא. מצאתי אלו ד' כריעות כנגד ד' שמות שיש בפסוק אחד כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר ומוגש לשמי ומנחה טהור' כי גדול שמי בגוים אמר ה' צבאות. פי' קדיש. יתגדל ויתקדש על שם הפסוק והתגדלתי והתקדשתי והיאך יכול אדם להגדיל שמו של הק' שמא ח"ו כביכול חסר הוא.

כ״אאין ודאי חסר הוא כדכתיב כי יד על כס יה נשבע הקב"ה שלא יהיה הכסא שלם עד שימחה זכר עמלק. וכן מצינו שמו יקוק וכשהוא אומר כס יה אינו אלא חצי שם באותיות וכמו כן קורא לכסא כס הרי שהן חסרין אותיות לכך אנו מתפללין יתגדל ויתקדש כלו' יה"ר מלפני מי שאמר והיה העולם שיגאלנו מבין האומות וימחה את זכר עמלק ויתקדש שמו להיות שלם. שמי' רבה כמו שמיה רבה ברא.

כ״בוכן הוא אומר יתגדל ויתקדש שמיה רבה כשם שברא הקב"ה את עולמו וזהו בעלמא דברא כרעותיה כרצונו וימליך מלכותיה ואז המלכות והממשלה קיימת ומלכותו ית' ולא יהיה זר בתוכם ועובד לאל אחר כדכתיב והיה ה' למלך על כל הארץ וזה הדבר שהתפלל על הגאולה יהיה בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל ועונין כל הקהל יהא שמיה רבא מברך לעלם בכל כחם יה"ר כמו שאמרת שמיה על שם יה שברא בו את עולמו מברך לעלם שיתגדל וגאולתנו תלויה באותו גידול השם כי השם לא יהי' שלם כמו שפי' עד שימחה זכר עמלק וזכר עמלק לא ימחה עד שנגאל בקרוב אמן.

כ״גישתבח ויתפאר וכו' תתקבל צלותהון ובעותא ומה תפילה עשו זהו תפלה שיתגדל השם ומתפללין על הגאולה כי בהא תליא מילתא ואם ישאל אדם למה הוא לשון ארמי כדי שלא ירגישו מלה"ש ששמו של הקב"ה חסר שמא יחריבו את העולם לכך אנו אומרים בלשון ארמי כי אין מבינין אלא לשון קודש בלבד ומהפכין אנו כמו כן תיבות ועושין שם זה שמיה רבה מברך כדי שלא ידעו ולא יבינו אבל ישתבח ויתפאר שהוא שבח אומרים בלשון קודש שאם יבינו אין בכך כלום ששבח הוא זה אבל תתקבל צלותהון כמו כן בלשון ארמי' כדי שלא ירגישו ויאמרו ומה תפלה עשו והם לא עשו אלא שבח וכבר פירשתי שלא יבינו תחילת הקדיש על שהוא בארמית ועוד יהא שלמא רבה מן שמיא כלומר יהא שלום בפמליא שלמעלה שלא יבינו מלה"ש מה שאמרנו ואז חיים על כל ישראל עושה שלום במרומיו זה סיום תפלה וכמו שאנו מתפללין על השלום כאן כמו כן אתה מוצא בסוף י"ח בין בחול בין בשבת בין במועד בין בבהמ"ז בין בקידוש של יום ולמה אנו מנענעים בקדושה כשאנו אומרים קדוש קדוש קדוש דכתי' וינועו אמו' הסיפים מנענעים ומזדעזעים מאימת מלך ק"ו אם אבנים נזדעזעו ונתנענעו אנו לא כל שכן שמכירים בין טוב ובין רע.

כ״דכשהצבור אומרים פסוק או משנה צריכין לומר קדיש מיד אחריהן ולפיכך אומ' קדיש אחר פסוקי דזמרה ואחר סדר קדושה ואף לאחר משנה כגון במה מדליקין ואבות ואין כאלקינו ואומר בסיומן אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא כו' דהיינו בקריאת התורה כדי לקדש דאין מקדישין אלא בסיום הפסוק או דרשת הפסוק וכן בשבת לאחר שקראו בתורה החזן אומר הקדיש אחרי קריאת התורה לפי ששם הסיום וקריאת המפטיר לכבוד הוא שיקרא המפטיר ולאחר שהפטירו בנביא אומרים תהילה וחוזר ואומר הקדיש לפני התיבה אבל בשבת במנחה ובשני ובחמישי שאין מפטירין בנביא אין החזן אומר הקדיש מיד לאחר סיום קריאת התורה אלא ממהר לגלול ספר תורה ובא לפני התיבה ואומר קדיש וסיומא אריכתא דקריאת התור' היא עד הנה ומפני שקראו בתור' מקדישין ומה שמפסיק בנתיים עד שיגלול ספר תורה לא חשיב הפסקה וכולה סיומא אריכתא הוא וכן בראשי חדשים ובחנוכ' ובפורים ובמועדות שאין הפטרה לאחר קריאת התורה אין אומרים קדיש עד שיחזור ספר תור' למקומ' ויש שיחזיקו לומר הקדיש לאלתר אחרי קריאת התור' קודם שגוללו ואף על פי שאין עושין כן בשבת במנח' וישראל שבגלות אם אינם נביאים בני נביאים הם ואלו ואלו נהגו במנהג הגון ונאה ואין לשנות מן המנהג תיקנו לומר בתפלת ערבית והוא רחום לפי שאין בערבית קרבן לכפר העון אבל ביוצר ובמנחה שיש קרבנות תמידין שהן מכפרין אין צריך לאומרו. מפי רבי אליעזר הגדול.

כ״הד"א לפי שנהגו החוטאים ללקות לפני מעריב ומיד לאחר שלקה מבקשין עליו כולם רחמים ומחיל' ואומר והוא רחום יכפר עון וגומר.

כ״וועוד שכל היום אדם חוטא ולערב צריך לומר לו והוא רחום על כל הלקאה ובשלשה פעמים הגיע לארבעים חסר אחת וי"א י"ג בריתות תיבות האמורות לו למשה בהר ואלו הן ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה, ונקה אינו מן המנין אלא שהוא סיום מפסיקין שם ומחשבין נוצר חסד לאלפים ברית אחד ולכך אומר בלילה אמת ואמונה שכן כתב להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות ואיזו אמונה יש כאן לפי שאין לך אדם שאין נפשו יגיעה וכאובה עליו בלילה מרוב עמל וטורח שטרח כל היום ובכל הלילה אדם מפקיד נשמתו ליד אלקי הרוחות כשהוא ישן וכשעולה הנשמ' לרקיע בליל' והוא ישן היא מוצאה שם מנוחה ומקום קדושה וטהרה ואינה רוצה לשוב בקרבו עוד והרי הוא ישן בשינה כבידה שתוכל לעשות בו כל מה שתרצה לטלטלו ולהורגו ואינו מרגיש ולא שומע ולא רואה ולא מבין אך הרוח לבד בו ולא זכרון הנשמה והקב"ה אמר לה שובי למקומיך לתוך האדם איני רוצה ליותר אמונתי כנגדו ואם חטא היום איני חפץ במותו כי אם בשובו וחי' וכבר הוא האמין ופקד אותך אצלי שנאמר בידך אפקיד רוחי ואני שומר לו נאמן ועל אמונה זו מחזירה אליו בבקר והרי הוא כברי' חדשה שכל מי שטרח אתמול והיה יגע ועיף הכל שכח והנה הוא בכוחו גדול.

כ״זועל זה נאמר חדשים לבקרים רבה אמונתך ולפיכך כשמצטער הישן בכלום ענין מיד הוא מרגיש ונשמתו חוזרת אליו באותה שעה והוא עומד ומבין ושומע ורואה שכבר צוה הקב"ה לה כבר שתחזור אליו מיד כשהגוף מצטער.

כ״חואותן שמאחרין להקיץ משנתם אע"פ שאתה מצערם והורגם אל תתמה למה אינה חוזרת מיד קודם שיהרג לפי שכך נגזרה גזרה עליו למות בענין זה אעפ"כ היא חוזרת אליו לאחר הריגה ועל כן הוא מפרכס אלא שאינה מוצאה מקום בניינה כי ביתה נהרסה ובכלות הרוח עם הדם נשאר הגוף בלא נשמה ולפי מעש' דרכי הגוף הנשמה אתו לשומרו אם פעל טובה הנה הוא מתקיים עד בא גבורת אלקינו ובונה את ההרוס והיא חוזרת למקומ' כאשר היתה עושה באמנה אתו ומחיה ודומה לו כאלו יקיץ משנתו הוא האמור הקיצו ורננו שוכני עפר. ואם במפעליו פעל חילוף הטובה הגוף נידון במשפט ריקבון תחת אשר לא עבד את בוראו איננו בזכרון חפץ בו אוי לאותה הנשמה שכך הורע מזלה להיות בגוף כמוהו בעודנו.

כ״טובתכלית קץ הימין יהיו כל הנכונים לפניו אשר פעלו טוב בעודם ואשר לא האמינו בו יהיו לחניפות ולדראון עולם אבק דק עפר לדוש ברגל כי אין מקום לנשמתם ואם הוטב לה מזלה ויש לגוף בו איש אשר פעלו טוב בעודם נשמתם של קרובים החסידים מסייעות אותו הגוף בזכיות ללמד עליו טובה והן באות לפני הבורא לדבר עליה לבנות לו מקום וצר אותו מן האדמה באברים חדשים ומחייהו בנשמתו על מנת שלא יחטא ואם עודנו ברשעתו עליו הכתוב אומר והחוטא בן מאה שנה יקולל ועל הישרים נאמר בלע המות לנצח ומחה ה' אלקים את דמעה מעל כל פנים.

ל׳אשרי הזוכה ללכת בדרכי יושר למען ישמור לו חסדו ואשרי הקונה לו פרקליטי' ככתוב אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת וגו' וששאלתם ובגולה עד ששים בתקופה אם כן נתנו חכמים דבריהן לשיעורין דזימנין דקדמא תקופת תשרי דהיא מאחד בתשרי וזימנין דמשכ' עד סוף תשרי וששים עד סוף כסליו הא לא תיקשי משום דארץ ישראל גבוה מכל הארצות והי' צריכה גשמים תדיר לפיכך היו מקדימין לשאול על הגשמים שאילה בברכת השנים והיה חביב לפניו הקב"ה לפי שמתאוה בתפלתן של צדיקים.

ל״אועכשיו שגלינו מארצינו בעונותינו לארצות העמים וארצות העמים נמוכות הן מארץ ישראל ושיערו חכמים שאין צריכות לגשמים עד ששים לתקופה וזמן התבואה לעולם הולך אחר זמן התקופה לפיכך קבעוה בששים בתקופה.

ל״בועוד קבעו ברכינו בברכה המשולשת בתור' בתפלה בברכה כמו אם בבהמה הטמאה בלחם הקלוקל במקום הזה וישם לך שלום ומיד מתחיל שים שלום ואין אומר ושמו את שמי על בני ישראל משום דמשמע כשאתם משימים שמי על בני ישראל שיעלה כהן לדוכן אז ואני אברכם הא אין שם כהן שיעלה לדוכן לא אברכם.

ל״גוהרי אנו מבקשין ברכינו בברכה זו ואע"פ שאין שם כהן ובמקום שיש כהן ודוכן לא נאמר אלקינו ברכינו בברכה אלא לאחר הטוב שמך ולך נאה להודות השליח ציבור קורא כהן ומיד הכהן עומד ומתחיל יברכך.

ל״דוכשיגיע לוישם לך שלום יורד מדוכנו ושליח צבור מתחיל מיד שים שלום ואינו מתחיל ושמו שמי הא למדת שאין לו מקום לפסוק ושמו את שמי לפי שאיננו מן הברכה אלא צוואה בעלמא הוא כעניינו של פסוק ראשון לעניינו של יום כה תברכו את בני ישראל אמור להם כך עניינו של פסוק אחרון ושמו את שמי שניהם ציווי לכהנים שישימו ויברכו את ישראל בשם והאומרו בתפלה לא חש לקמחיה ותמה על עצמך הרי אתה רואה בעיניך ברכת שים שלום על וישם לך שלום ייסדוה לומר אתה אמרת וישם לך שלום אם כן שים לנו שלום כדבריך הרי הלשון נופל על הלשון דומה לדומה והמפסיק לומר ושמו את שמי אינו מדקדק בלשונו.

ל״ההנכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללים ועדיין לא קרא פסוקי דזמרא מהו שיתפלל אדם עם הציבור ואחר כך יאמר פסוקי דזמרא כשתיקנו חכמים כך תיקנו למימר פסוקי דזמרא ואחר כך יתפלל כדדרש רבי שמלאי לעולם יסדיר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל וכו'.

ל״וואם מצא שהציבור מתפללין אין מעכבים כך שמענו ממר רבי משה גאון זצ"ל ששמע מרבותיו שמברך מלך מהולל בתשבחות ואומר פרשה ראשונה ומדלג ואומר הללו אל בקדשו וחותם ומתפלל עם הציבור אבל לומר פסוקי דזמרא לאחר תפלה יש גנאי בדבר לומר שבח אחר תפלה ואם אין לו פנאי כל עיקר אפי' לעשות כמו שפירשתי אל יאמר לאחר תפלה שכשתיקנום לא תיקנום לאומרם לאחר תפלה אלא לפניה.

ל״זבמסכת גיטין פרק הניזקין במתניתין אמרינן כהן קורא תחלה ואחריו לוי ואחריו ישראל מפני דרכי שלום ואמר אביי בגמרא נקטינן אם אין שם כהן נתפרדה חבילה ומורי קבל מרבו רבינו יעקב בר' יעקב בן יקר זצ"ל נתפרדה חבילה שלא לקרא לוי הואיל ואין שם כהן ומפיק טעמא מההיא דאמר בכתובו' בפרק האשה שנתאלמנה מההיא דאמר ר' לוי מוחזק אני בזה שהוא כהן אמר לו ר' ומה ראית אמר שראיתי שקרא אחריו לוי והעלוהו לכהונה על פיו ושמעינן שאם לא היה כהן לא היה אחריו לוי שמע מינה דלוי לא יקרא במקום כהן דאם כן דקורא ממאי ידע דכהן הוה על שקרא אחריו לוי.

ל״חולדברי האומר נתפרדה חבילה שמפורדת השורה כהן ולוי וישראל שאבד הלוי כבודו ועובר לו שאין שם כהן דמאי איכפת לן אי קורא ישראל קמיה אי לאו ולא שלא יקרא כלל דלא גרע משאר ישראל אלא כבודו שהיה קורא קודם ישראל אבד שגם הוא כאחד מהם לדברי האומר כן לא ידעינן למימר אם העלוהו לכהונה בשביל עדו' זה שקרא אחריו ישראל דאין (ה"ג לוי דלמא) ישראל הוה וליכא למימר אי ישראל הוה הוי ליה ללוי לקרות תחילה דאם כן מה יהא נתפרדה חבילה.

ל״טולמורי נר' הכי נתפרדה חבילה המערכ' נתוקה כלו' לוי אבד כבודו שלא לחלוק לו כבוד נגד ישראל לקרות תחילה דהואיל ואין שם כהן שוים הם.

מ׳וקש' לו לומר כדעת רבו ר' יעקב שלא יקרא כלל דלא גרע מישר' דאלו כולם לוים בכנסת א' לא יקראו בתורה ושמע רבי בשם רבו ה"ר יצחק שמודה לדבריו.

מ״אומה שהעלהו לכהונה על פיו כיון דהוו התם כהנים וליכא למימר זה שקרא תחילה ישראל הוה דכיון דכהנים איכא הת' לא היה קורא אחריו לוי שלא היה מכסיפין ומבזין אותו ומחללין כבודו כלל שבפנינו היינו חוששין לכבוד כהן שלא לקרותו אחר ישראל וכן הלשון מוכיח דאמר אביי אם אין שם כהן נתפרדה חבילה וכבודו לא נמצא הא יש שם ניחוש לכבוד לוי כמו לכבוד כהן שלא לקרותו אחר ישראל והכין עיקר ונראה.

מ״בגרסינן בכתובות בפרק האשה שנתאלמנה ההוא דאתא לקמיה דרבי יהושע בן לוי אמר מוחזקני בזה שהוא לוי אמר ליה מה ראית אמר לו שקרא שני בבית הכנסת. בחזקת שהוא לוי או בחזקת שהוא גדול, שקרא לפניו כהן והעלהו רבי יהושע בן לוי ללויה על פיו. שאלו מקמי רב יצחק צמח ראש ישיבה גאון יעקב בישיבה הוא פומבדיתא יחיד מהו שיאמר קידושתא דסידרא או אינו אומר.

מ״גוהשיב אם תלמיד חכם הוא יעסוק במשמעתו כגון ג' כיתות של מלאכי השרת אומרים שירה בכל יום שיש בה שבח ואם אינו תלמיד חכם יעסוק במקרא שיש בה קידושא דסידרא כגון שרפים עומדים ומה טעם על חכם שאמרו המורה כך כלומר תפלות הסדר זו נביאים הראשונים תיקנום וזקנים הקדמונים תיקנו לאומרה בקהל ויחיד לא ישיג גבול הקהל לפי שכל דבר שבקדושה אינו בפחות מעשרה הילכך יאמר מקראות שפירשנו למעלה ויש חכמים שאומרים כיון שהן מקראות אומרן הילכך נהגו יחיד האומר קידושא דסידרא קורא הפסוקין בטעמן שהתינוקות קורין לפני רבן.

מ״דוששאלתם למה אומרים קדושה דסידרא פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יאמרו ישראל קדוש' והיו יושבין שלוחי מלכות עד שמסיימין התפלה והולכין ואחר כך היו נכנסין לבתי כנסיות והיו פותחין בגאולה ואמרו פסוקי דרחמי וכוללין קדושה באמצע כדי שלא תסתלק מפיהם.

מ״הנראה לרבי שסדר הקדוש' שאנו אומרים בתוך ובא לציון בבקר בשעת השמד תיקנוה שגזרו המינין בהם שלא לענות קדושה באגודה אחת בתוך שמנה עשרה ברכות ולאחר שעה שכבר הלכו משם האורבים היו אומרים מקראות הללו של קדושה לייחד את השם ומתחלה היה להם מנהג לשהות שעה אחת בבית הכנסת אחרי תפלתם כדאמרינן בברכות תנו רבנן חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת וכו' ועל זה הוסיפו לומר קודם התחלת התפלה תהלה לדוד אשרי יושבי ביתך כלומר השוהין בביתך ויושבי לשון שהייה ועכבה והמתנ' כאשר תראה לפניך ובשעת שהיי' בבקר לאחר תפלה היו מביאין ספרים וקורין בתורה ובנביא ובמשנה ובשמועות והיו מפרשין כדאמרינן לעולם ישלש אדם את ימיו שליש במקר' שליש במשנה שליש בתלמוד כדי לקיים לא ימושו מפיך וכתיב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה והרי כבר קראו בתורה קודם התפלה שבחרו להם קריאת שמע מפני שיש בו דברים הרבה ולאחר התפלה היו קוראין בספרי הנביאים ולאחר שעה במשנה ובשמועות התלמוד וכיון שרבתה העניות והיו צריכות למעשה ידיהם ולא יכלו לעסוק כל כך והניחו התורה במקומה ולא עקרו מלקרות את שמע הואיל ויש דברים הרבה מלכות שמים אהבה ועבודת אלקינו לימוד תורה וקיום המצוה נשארו דברים הרבה אבל בנביא עקרו ואעפ"כ היו קורין בנביא אלו שני פסוקים ובא לציון גואל וגו' ואני זאת בריתי שיש בהן מעין קריאת התורה כדכתיב ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו וגו' ועדין הם קבועים במקומם ובכל שבת שיש פנאי ויום ביטול מלאכה הוא וכן בי"ט חזרה עטרה ליושנה לקרוא בנביא בהפטרות ובתרגום וקורין מעין היום הרי שאתה קורא בכל יום בתורה ובנביא ומקיים לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וגו'.

מ״ווזהו שאמרו חכמים ז"ל כל הקורא קריאת שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש ספר וגו' ועל כן אומרים ובא לציון גואל בשבת במנחה וביום טוב כמו כן לפי שבבקר הפטרנו בנביא ולא היינו צריכין לאומרו וכדי שלא ישתכח מימות החול תיקנו לאומרה במנחה ומנהג אבותינו תורה היא.

מ״זעוד הוסיפו לומר בכל יום וקרא זה אל זה ואמר זהו הטעם שאמרו שלא היו יכולין לומר קדושה בתוך התפלה בחטיבה אחת מפני שהאורבים היו שם ולאחר שהיו הולכין היו ישראל ממתיני' בבה"כ והיו קוראין וקרא זא"ז דהיינו שלוש הקדושה ומשום חביבו' חוזרין ומתרגמין אלו הפסוקי' נמצא כאלו אמרנו ב"פ קדו' ואע"ג דבזמן הזה אנו אומרים קדושה בתוך שמנה עשרה ברכות בחטיבה אחת קדוש' שבתוך ובא לציון גואל לא ביטלוה דאמרינן דחיישינן שמא יגרום החטא וכדאמרינן התם אל תשנו ממנהג אבותיכם בידיכם ועוד הוסיפו לומר ואתה קדוש יושב תהלות ישראל זהו שאנו שוהין לאחר התפילה בבית הכנסת והקב"ה שוהה שכינתו עוד לשם לשמוע תהלות ישראל יושב לשון שהי' והמתנ' כמו שבו לכם פה וישבו שרי בלק ומתרגמ' ואוריכו וכן אתה קדוש יושב תהלות ישראל יושב ושוה' תהילותן של ישראל.

מ״חגרסינן בבראשית רבה בפרשת וירא אליו וגו'. אלקים נצב בעדת אל רבי אחא בשם רבי יצחק אמר עומד אין כתיב כאן אלא ניצב כמה דאת אמ' ונצבת על הצור. ר' שמואל בר חייא בשם ר' חנינא או' בכל שבח ושבח שישראל משבחין להקב"ה משרה שכינתו עליה' מה טעם ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ועוד מצינו שם הייתי ביום אכלני חורב ומה היה אומר ר' יהושע בן לוי אמר חמש עשרה שיר המעלות שבתהלים. ר' שמואל בר נחמיני אמר כל ספר תהילים היה אומר. שנא' ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ישראל סבא כלומ' הזקן שלנו והי' הקדוש ברוך הוא יושב ומצפה כל היום לתהלותיו של ישראל אבינו וזהו טעמו של דבר שאומרים ואתה קדוש וכולנו מעידים על יוצרינו שהוא מתעכב ומאריך שכינתו בבית הכנסת אתנו על תוספת תהלות ישראל ומקשיב לנדברי ה'. ולמה אין אומרים מזמור אחר שיש בספר תהילים שהם כמה נאים לתפלה מיענך ה' ביום צרה ואין אנו מזכירים בו שם אלקי אברהם ולא שם אלקי יצחק אלא שם אלקי יעקב.

מ״טתשובה אלא שביעקב כתיב העונה אותי ביום צרתי ובמזמור זה כתיב יענך ה' ביום צרה לפיכך אנו מזכירין זכות יעקב מי שענה ביום צרתו הוא יענה לנו ביום צרתינו. אשר שאלת מנין להשלים קטן לעשרה ומאימתי זמן צירוף השלמתו. נראה בעיני כי מצטרף לעשרה אפי' אינו יודע למי מברכין ולמי מתפללין אלא מוטל בעריס' מצרף לעשרה. מדאמר ר' יהושע בן לוי פרק שלשה שאכלו אפי' קטן המוטל בעריסה מצטרף דהיינו אינו יודע למי מתפללין ולמי מברכין אין מזמנין עליו אבל עושין אותו סניף ומשלימין אותו לעשרה. סניף היינו לברכת הזימון בעשרה בשם ולעשרה שמתפללין משום דבר שבקדושה וכן עבד אחד משלים.

נ׳וכן פירש רב האי גאון דקטן עולה למנין עשרה ורבינו חננאל חולק על רבינו האי ולא מכח הלכה אלא שכך דרכו ומורה לו חומרא להוציא שם שמים לבטלה הואיל ותנא כוותי' דרב חסדא גבי אין מדקדקין בקטן ואפי' לדברי רבינו חננאל דמחמיר בזימון הוא מחמיר אבל בסניף לעשרה לא פליג אדרבי יהושע בן לוי דהילכתא כותיה וליכא מאן דפליג.

נ״אומה שפוסק בהלכות גדולות וקטן פורח ויודע למי מברכין מצטרף נראה לי דהכי קאמר או פורח או יודע למי מברכין ואני מוסיף על דבריו ואפי' מוטל בעריסה דאכל בי עשרה שכינה שריא דכי גמרינן קדוש בעשרה מוי"ו ונקדשתי לא שנא גדולים ולא שנא קטנים ובלבד שיהיו כל התשעה גדולים דבטפי מאחד לא כדאמרינן גבי עבד ליכא יקרא דשמיא כולי האי. ועבד נמי איתיה בכלל ונקדשתי דשכינה שרייא אכל מחוייבי מצות ובני ברית. והני מילי ששמצטרפין כשישראל גדול מברך אבל לאפוקי איהו אחרים לא. דהא אמרינן בשילהי ראש השנה דכל מי שאינו מחוייב בדבר אין מוציא את הרבים ידי חובתן והאי דסליקי קטן ועבד ואשה דליתנהו בחובת תלמוד תורה למנין ז' משום דס"ת להשמיע קול ברכה אינה לבטלה אין מברכין אקב"ו על התורה אלא אשר בחר בנו ואשר נתן לנו. וצורינו יתן לכולנו שלום.

נ״בוששאלתם למה קורין בשבת ז' שאם אירע לאדם שום דבר ולא בא לבית הכנסת בז' ימי השבוע ולא שמע ברכו את ה' יאזין מפי הקורא ברכו ז' פעמים ויצא ידי חובתו וכן הילכת'.

נ״גלמה אומרין בשבת במנחה ואני תפלתי לך ה' עת רצון בשביל שצרה אחרונה שלא נהיית' כמוה מעולם תהיה בעקבי הקץ ט' חדשים שנא' לכן יתנם עד עת יולדה ילדה והיום האחרון תכבד הצרה מכל מה שלפניו ויום שבת יהיה וכל היום תהיה הצרה עד עת המנחה ואז ישראל יהיו נעני' במנח' ומיד יבא משיח ויושיענו הדא היא דכת' בעת רצון עניתיך וביום תשוע' עזרתיך במנחה שהוא עת רצון עניתיך וביום שבת שהוא יום תשועה עזרתיך והיינו דכתי' בשוב' ונחת תושעון כלומר ביום נחת תושעון שבו תגאלו ותפלת המנחה קורא עת רצון וגם אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו ויאמר. מפי ר' נתן בר' מאיר. ט"א לכך אני אומר ואני תפלתי לך ה' עת רצון קודם תפלת המנח' דכתי' למעלה הימנו ישובו ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר. כך אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע אומות העולם ביום שמחתם וביום חגיהם שותים ומשתכרין ומנגנים בבתי משתאות' כל היום ואין מזכירין שמך. אבל אנו לא כך אלא ביום שגידלת השמחה לישראל ובא יום המנוחה ושמחתי ולאחר שאני שמחתי ומעונג ומפונק איני שוכח' אלא כשמגיע זמן התפלה אני פוסק בית משתיי ותענוגיי ולביתך אהלך ברגש וקופץ אני בתפלתי בעת הרצון ושעה קבועה ונותן הודייה על חלקי ולפי זה הטעם נהגו העם לאומרו בשעת המנחה בשבת.

נ״דובמנחת יו"ט לא נהגו העם לאומרו מפני שתיקן עזרא שיהו קורין בתורה בשבת במנחה מפני יושבי קרנות ולכך אנו מודים על חלקינו ואומרים ואני תפלתי וכו' ואנו משבחי' לו שלא שמנו כמשפחות הארצו' לישב בקרונות ולנגן במשתאו' אלא לעת רצון תפלה אנו תדירים לבוא מיד בביתך. אבל במנחת יו"ט לא תיקן עזרא לקרות בתורה דסבירא ליה כמאן דאמר או כולו לה' או כולו לכם. ולכך אין אני אומר ואני תפלתי וגו' וצדקתך שאומר לאחר מנחת שבת משום צידוק הדין אומר אותו ומשום כבודו של משה רבינו שנפטר באות' שעה במנחת שבת. והכי אמר רב שלום גאון בשבת במנח' מותר לעסוק בתלמוד. ולא עוד אלא שמנהג בבית רבינו שבבבל לאחר תפלת המנח' בשבת שונין אבות וקנין תורה. ויש מהן שהורגלו להקדים מנחת שבת להתפלל מבעוד יום. ועד תפלת ערבית ישב בדד וידום. ומכל מקום לעסוק בדברי תורה טפי עדיף ואל יעמוד בטל. ומה שאין עוסקין לא מפני שאסור אלא משום כבוד משה רבינו ע"ה שנפטר באות' שעה ולפיכך הן בטילין ולקיים נשיא שמת כל מדרשות בטילין. ולפיכך הן בטילין. ולפיכך נתנו לומר פרקי אבות משה קיבל תורה מסיני לומר הרי אנו מספרין בכבודו של משה רבינו שנפטר בשעה זו כי כן מנהג אחרי שמת האדם מספרים בכבודו ובמעשיו הטובים. ובכך הוא יהיה לו מנוחה טובה.

נ״הוכשחל ראש חודש או יום טוב באחד בשבת מפני מה אין אומר צדקתך צדק במנחה לפי שמקובלין אנו שמת משה רבינו בשבת וכיון שהתפללו הציבור תפלת המנחה בשבת חל מוצאי שבת ואומר צידוק הדין מפני כבודו של משה רבינו. וכשחל יום טוב או ראש חודש להיות במוצאי שבת נדחה צדקתך מפניה' שכבר חלו הם. דתנו רבנן מאימתי זוקפין את המיטות בערב שבת מן המנחה ולמעלה וחיילו יום טוב וראש חודש. ומהא נמי איכא למילף דתנו רבנן סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אלא מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל כבוד יום טוב האחרון אלמא מן המנח' ולמעלה כיומא דלמחר דמי.

נ״ונמצא בספר יצירה למה נברא מעשה בראשית בו' ימים ולא נברא בפחות או ביותר מיכן אתה למד אלהותו של הקב"ה ששה ימים הם ג' כיתו' המעידים על הקב"ה ועל ישר' ועל השב' שכשאת' מחלק ששת ימי בראשית לשלשה נמצא בכל אחד מהן כית' הראויי' להעיד שני ימים שמעידים על הקב"ה שהוא אחד ואין אחר זולתו.

נ״זוהוא ברא את כל העולם כולו למעלה ולמטה והוא ראשון והוא אחרון ושני ימים מעידים על ישראל שהם אום סגולה וגוי אחד ובחר בם אל אחד ואלהו' מלכותו עלינו ושני ימים מעידים על השבת כי בששת ימים עשה הכל וביום השביעי שבת וינפש. וצוה לעמו ישר' לנוח בו ולשבות בו זכר למעש' בראשית נמצא כי כולם עדים כי הם כאשר הם אדונים ומלכי' ומשובחי' על כולם. ישראל אדונים ומלכים וסגולים על כולם.

נ״חהשבת יום מנוחה ויום חירות כאדון וכמלך על כולם ואילו ג' האדונים ומלכים הך וישר' ושבת חוזרין שלשתן ומעידין זה על זה הקב"ה וישר' הם מעיד' על השבת שנבחר מכל הימים והוא מיוחד בין שאר הימים דכת' ימים יוצרו ולו אחד בהם זהו שבת שבחר בו מכל הימים.

נ״טויום זה אחד לו להקב"ה שהוא אחד והכל נעשה בדברו והוא המקדש את ישר' ואת השבת דכתיב כי אות היא ביני וביניכם לדעת כי אני ה' מקדשכם וכתיב והייתם קדושים כי קדוש אני וכת' ויקדש אותו כי בו שבת וגו' את יום השבת ויקדשהו וכמו כן הק' והשבת הן מעידין על ישראל שהם סגולה מכל העמים וקדושי' וגוי אחד בארץ והם נצטוו להקדיש את אלהי ולקדש השבת נמצאו אילו ג' מלכים שהם גדולים על כולם אלהינו גדול ומלך ואדון ומתגאה על כל האומות תחת ומעל' ואין כמוהו בכל אלהי העמים ככת' מי כמוכ' באלי' ה' מי כמוכ' וגו' יש גדול ומלך ואדון ומתגאה על כל האומות והוא עם אחד ומיוחד לאל אחד. וייחוד אל אחד בגוי אחד כדכת' שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. השבת גדול ומלך ואדון ומתגאה על כל הימי' והוא יום אחד ומיוחד לאל אחד וייחוד אל אחד ביום אחד כדכת' מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה'. נאה לאל אחד להתייחד בגוי אחד וביום אחד. ועל כן אומר בשבת במנחה אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ כדכתיב ראו כי ה' נותן לכם את השבת. ואמרו רבותינו כל השומר שבת כראוי מקרב הישועה כדכתיב בשובה ונחת תושעון. שובה ונחת זהו שבת. וכן הוא אומר בשובה ונחת תושעון וכן הוא אומר וישב עמי בניה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחות שאננות. ובמדרש תילים דורש מקרא זה. ואומר עמי ששמרו משמרת השבת יזכו לישב בנוה שלום וגו'. ואף בבראשית רבה מצינו כתיב כי בו שבת מכל מלאכתו. אתמהא לא כן א"ר ברכיה בשם ר' יהודה בר' סימון לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו ואת אמרת מכל מלאכתו אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעמל וביגיעה ומה נברא בו שאנן ובטח ושלוה והשקט. ולכך הוא אומר במנחה בשבת בתפלה מנוחת שלום השקט ובטח.

ס׳וכמדומה שאף הדורש של בראשית רבה כשהוציא זה הענין סמך על המקרא דכתיב וישב עמי בנוה שלום. לפי שהמקרא נדרש על שמירת השבת. ולפי ששתי מקראות הללו נדרשין על שמירת השבת קבעו חכמים בתפלה לשון המקראות שמתפללין תפארת גדולה ועטרת ישועה. בשובה ונחת תושעון. מנוחת שלום ושלוה והשקט ובטח לקחו מוישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחות שאננות ולפי שהאבות שמרו משמרות השבת שכן הוא אומר באברהם וישמור משמרתי מצותי חקותי שאפילו עירובי תבשילין היה יודע אברהם אבינו ואומר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו וגו'. את בניו זה יצחק ואת ביתו זה יעקב. ולכך אנו מזכירין את האבות תחלה בתפלת מנחת שבת גילה באברהם רינה ביצחק יעקב ובניו ינוחו בו.

ס״אמצינו בב"ר בפרשת ואלה תולדות יצחק כתיב גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו גילה הוא לאב בזמן שנולד לו בן צדיק. צדיק שנולד לו בן צדיק וחכם זה אברהם בשעה שנתבשר לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך מיד בא שמחה וגילה בלבו ומיד ויפל אברהם על פניו וגו' ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד וגו'. רינה ביצחק לפי שמצינו בהגדה רננו צדיקים בה'. כשהצדיקים רואין שכינתו של הקב"ה מיד אומרים שירה שכן מצינו שכשנעקד יצחק וראה את השמים פתוחים מיד אמר שירה כשאמר יצחק לאביו הנה האש והעצים ואיה השה לעולה השיב לו אברהם לעולה בני אתה הוא השה תעלה לעולה ומיד נעקד יצחק על גבי האש והתחיל וראה שכינה למעלה ממנו בשמים עומדת לקבלו כריח ניחוח ואז רינן יצחק ואמר שירה ומה שירה אמר שירה של קרבן.

ס״ביעקב ובניו ינוחו בו שמצינו בב"ר ויחן את פני העיר שנכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין מבעוד יום הדא אמר שישמר יעקב אבינו חמה וקבע תחומים מבעוד יום לשמור את השבת. בשבת אנו מתפללין ז' ברכות ולא י"ח מאי טעמא א"ר הונא מפני שאסור לו לאדם לתבוע צרכיו בשבת לפי ששבת יום מנוחה הוא וצריך להתענג בו כדכתיב וקראת לשבת עונג. ובתפלת י"ח יש דברים שאם אדם צריך להם הוא מיצר עליה' כגון גואל וסולח ורופא ומברך השנים וכן כולם. ואם היה מתפלל אדם בשבת י"ח ברכות מתוך שהוא מזכיר אלו הדברים הוא מיצר וסמכו להתפלל שבע ברכות מן המזמור של שבת שכתוב בו ז' אזכרו' מזמור שיר ליום השבת.

ס״גטוב להודות לה' כי שמחתני ה' בפעלך. מה גדלו מעשיך ה' ואתה מרום לעולם ה' כי הנה אויביך ה' שתולים בבית ה' להגיד כי ישר ה'. הרי לך ז' אזכרו' וכנגדן תקנו ז' ברכות של שבת. אמר אבדימי מנהרדע' הילכתא השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא לכוס חי. מ"ט כיון דלא אפשר לכזית בשר בלא שחיטה אדעתא דחולה קא שחיט. המבשל לחולה בשבת אסור לבריא גזירה שמא ירבה בשבילו. א"ר נחמיה מה ראוי חכמים כו'. כך א"ר נחמיה מפני מה בשיר של כל יום ויום נתנו בו חכמים טעם שהוא לשעבר ובשבת נתנו בו טעם שהוא להבא כלשון מה שהוא אומר בראשון על שם שקנה וגו'. בשני על שחלק מעשיו. בשלישי על שגילה ארץ בחכמתו. ברביעי על שברא חמה ולבנה. בחמישי על שברא עופות ודגים. בששי על שגמר מעשיו. בשבת ליום שכלו שבת.

ס״דאף בשבת אינו ראוי לחלק אלא נותן בו טעם לשעבר על שם ששבת ומחלוקתם בדרב קטינא ואביי. לדברי האומר ליום שכלו שבת יום אחד עתיד העולם להיות מושבת. ולדברי האומר על ששבת העולם עתיד ליחרב שני ימים. מלך מלכי המלכים ישיב שיר בית המקדש למקומו במהרה בימינו.