לקוטי הפרדס, ברכותLikkutei HaPardes, Blessings

א׳ענין ברכות
כך פי' רב האי גאון ב' שבאו לאכול כאחת המברך נוטל רשות מחבירו דרך כבוד ואומר ברשות מורי או ברשות רבי או ברשות רבותי והן עונין אחריו ברשות שמים.

ב׳שנינו בברכות ראה קראתי בשם בצלאל אמר הקב"ה למשה הגון עליך בצלאל ומשה השיב אם לפניך הגון ולפני כל ישראל הגון לפני הגון והגון הוא הלך משה ושאל לישראל הגון עליכם בצלאל וישראל השיבו אם לפני הקב"ה ולפניך הגון לפנינו הגון הוא. כלומר ובלבד שיסכים הקב"ה קודם ואתה כי אנחנו מסכימים כי הגון ונראה הוא לפנינו ומיד נתמנה על עבודת המשכן לפי שכולם הסכימו לגדלו על כך.

ג׳וכך בסעודה כל בני הסיב' בוחרין להן כהן או חשוב להם כדי לבצוע ואומרי' לו ברך כלומר הרי אתה נאה והגון לפני הקב"ה וכל שכן לנו והוא אומר להן מרשות רבותי כלומר זה איני יודע שהסכים הקב"ה אם תסכימו אתם והן עונין ברשות שמים כלומר לבד שיסכים הקב"ה עליך אנחנו מסכימים והגון אתה ונאה לפנינו ומברך ובוצע.

ד׳בא להם היין בתוך המזון אין צריך ליטול רשות ולומר מרשות רבותי שהרי ממונה והגון להם משעה שבירך אבל צריך לומר סברי מוריי או מרנן ומברך על היין כדאמרי' התם בא להם יין בתוך המזון כל א' וא' מברך לעצמו לפי שאין בית הבליע' פנוי וכל א' וא' טרוד באכילתו ואינו נותן דעתו לשמוע הברכה ויענה אמן ולפיכך אין ברכת אחד מהם מוציאם י"ח אא"כ הניחו אכילתן בשעה שזה מברך כדי שיהא בית הבליעה פנוי ויתנו דעת' לשמוע הברכה ויענו אמן ולפיכך הוא אומר בתחלה סברי מרנן כלומר כולם אתם מסכימי' לפנות בית הבליעה ואם נפשכם וסברתכם לשמוע אל הברכה והן עונין לחיים וכך השיב רבי יוסי הגדול ואם תאמר הרי קידוש והבדלה ובהמ"ז למה אנו אומרי' סברי מרנן והרי בית הבליעה פנוי שלא לחלק ברכ' היין כי לא נתקן הדבר מתחל' כ"א בברכת היין שבתוך הסעודה וטעמא כדאמ' ואח"כ נהגו העם בכל ברכת היין שלא לחלוק זה הכלל אין מרשין על היין ואין מסבירין על הפת. ומה טעם לפי שהוא רשות שאם ירצ' שלא לאכול לחם ואפילו בשבת הרשות בידו ואין סוברין על הפת כדי שיסכימו כולם.

ה׳אבל קידוש והבדלה ובהמ"ז שהיא טעונה כוס א"כ מצוה היא ואין צריכין ליטול רשות אלא אומר סברי מרנן כלומר תנו דעתכ' אל הברכה לצאת בה ידי חובה והן עונין לחיים וכן יין שבתוך הסעודה כמו כן א"צ ליטול רשות שהרי מכיון שישבו לאכול ודאי אי אפשר בלא שתייה לפיכך יש לומר סברי מרנן או סברו מוריי ואל יאמר סברו מרניי שאין זו תיבה.

ו׳ד"א לפי שהיין עושה חרפה שמביא את האדם לידי שכרות ושטות ושממון וקראו הכתוב ויין ישמח לבב אנוש ואמר זכה משמחו לא זכה משממו. על כן הוא אומר סברי רבותי כלומר תנו דעתכם לשתות יין ומפני הפחד הוא אומר כך שלא יבואו לידי קלקול וזהו שאומר לחיים כלומ' רצונינו וסברתינו לשתות לחיי' וכדי שלא יבואו לידי קלקול והן עונין אמן לחיי'.

ז׳שאלה למה רגילין בני אדם לומר סברו מוריי בברכת היין ומרשות רבותיי בברכת הלח' לפי שכשבני אדם מסובין בתחלה וממתינין לצורך הסעודה שיתעכבו על השלחן ומדברי' דברי' ושואלין הלכות אחד לחבירו ואין דעת' נכונה אצל המברך לכך צריך להסבירם ולומר להם הבינו אל הברכת אבל כששתו ויודעין שעכשיו יברך המוציא שתיכף לנטילת ידי' המוציא כלם דעתם נכונה אצלו ושומעין אליו וא"צ לומר סברו כלומר תבינו כי אם מרשותכם וכמו כן כשאכלו ונוטלין ידיהם מים אחרוני' מיד יודעי' כולם שלא יאכלו יותר אלא מיד מברכין בהמ"ז ונוטלים ידיה' מים וכשיתחיל לברך מיד יפנו איש לרעהו לדבר דברי' בינותם ואין מרגישין במסיים הברכה לפיכך צ"ל בכוס של בהמ"ז סברו. מפי רבי קלונמוס הבחור ז"ל.

ח׳אבל ה"ר קלונימוס הזקן אומר למה אומר מרשות להמוציא וסברו לכוס לפי שאחר המוציא מוציא ידי חובה כל המסובים ויש לו ליטול רשות מהן שהוא רוצה להוציא' ידי חובתן הלכך צריך לומר ברשות אבל בתוך הסעודה אינו אומר שכל אחד ואחד מברך לעצמו שאין בית הבליעה פנוי וגם בכוס של ברכה א"צ לומר אלא סברו שכבר נטל רשות מתחלת סעודה בהמוציא ומשום הפותח וסוגר ראוי הוא שיוציאם חובתם בבהמ"ז ולא אחר.

ט׳ואני שמעתי משום רבינו בר יצחק ז"ל למה אומר על היין סברו לפי שהיין הביא קללה לעולם בימי נח כשנשתכר הימנו ויוצא ממנו קללה על כנען על כן אומר סברו כלומר תבינו שדעתי לשתות מדבר שהביא קללה לעולם ובדעתכם גם אתם לשתות ואולי שלא יזיק לי כלום דבר על כן רגילין בני אדם להשיב אחריו לחיים יהי' לך ולא לשום היזק אבל על המוציא נוטלים רשות.

י׳הכי אמרינן משמי' דמר רב יוסי בריה דרב שמואל דכי הוו עשרה ומזמנין צריך לומר נברך אלהינו שאכלנו משלו לאו מבעי' לי' למימר לאלהינו מ"ט משום דכתי' שירו לה' זמרו לה' בלמ"ד ולגבי ברכ' אשכחן דכתב ברכו את ה' ויברך דוד את ה' ברכה לא אשכחן בלמ"ד וכן הלכה והא דכתב ברכים אתם לה' לא תיקשי דהתם לא מצי למימר בענין אחר.