לקוטי הפרדס, פסקי נידהLikkutei HaPardes, The Laws of Niddah
א׳פסקי נידה
כך כתב בלקח טוב אשה כי תזריע בתחלת הפרשה אומר כך כתיב מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה' בא וראה כמה יפה אשה טובה שהרי הכתוב קורא אותה מציאה טובה ובאשה ממש הכתוב מדבר שכבר נקראת טובה והמשילה הכתוב באשה מלמד שבחה של אשה טובה וכן הוא אומר אשת חיל מי ימצא.
כך כתב בלקח טוב אשה כי תזריע בתחלת הפרשה אומר כך כתיב מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה' בא וראה כמה יפה אשה טובה שהרי הכתוב קורא אותה מציאה טובה ובאשה ממש הכתוב מדבר שכבר נקראת טובה והמשילה הכתוב באשה מלמד שבחה של אשה טובה וכן הוא אומר אשת חיל מי ימצא.
1
ב׳וכן דוד אמר על זאת יתפלל כל חסיד ורז"ל אמרו הרוצה ללמוד תורה בטהרה ישא אשה בטהרה וילמוד תורה וכך אמרו בן עשרים ולא נשא אשה כל ימיו בהרהור עבירה וצריך אדם לישא אשה הגונה לפי שהבנים זכרים הולכין אחר האשה והנקיבות אחר האיש וכן הוא אומר אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים ואומר הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור וכתיב ובתואל ילד את רבקה וכתיב ובת כלב עכסה ואת דינה בתו למדנו שהנקבות נתלו באנשים והזכרי' בנשים לכך נאמר אשה כי תזריע וכל כך למה לפי שהאשה מזרעת תחלה יולדת זכר.
2
ג׳האיש מזריע תחלה יולדת נקבה ואם הזריעו שניהם יחד יולדת תאומים זכר ונקבה או שני זכרים או שתי נקבות בזמן שהזרע מתחלק לשנים. ד"א אשה כי תזריע מה כתיב למעלה מן הענין והתקדשת' והייתם קדושי' לאחר שהזכיר י"ש להיות קדושי' והבדילם מן הטומאות הצפון משיקוצי חיה ועוף בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל נתן מצות טהרת הגוף. ולפי שיש בזכר מצות מילה הקדים הזכר לנקבה לכך נאמר אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא.
3
ד׳ברכת בתולים לברך החתן בליל זווגו עם הכלה ואומר כך ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם אשר צג אגוז בגן עדן ואל ימשול זר במעיין חתום על כן איילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד וזרע קדושים תן לה בשמחה ובטהרה חוק לא הופרה ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם הבוחר באברהם אבינו ובזרעו אחריו. ויש אומר שצריך לברך שהחיינו. בשמך אל חי וקים תתברך:
4
ה׳אלו הן פיסקי נדה שחברנו ושלקטנו על פי התורה ועל דברי רבותינו בעלי התלמוד כדי שיוכלו ללמוד וללמד כל איש בעל נפש ולשמור ולעשות מי שאין לו השגת יד לעסוק ולידע בהלכות גדולות ובאלה ידע ויבין שלא יטעה ושלא יחטא וישען עליו ולא יחפר ועל כן כתבנו בזה בלשון קצרה.
5
ו׳מצינו בתורה שצריכות בנות ישראל לשמור עצמן בדקדוק חקותיו ומצותיו כמו שמצינו בפרשת קדושים תהיו ואיש כי ישכב את אשה דוה וגילה את ערותה את מקורה הערה והיא גלתה את מקור דמיה ונכרתו שניהם מקרב עמם נראה ששני כריתות יש אחד לאיש ואחד לאשה וסמיך לי' ושמרת' את כל חקותי ואת משפטי ועשית' אותם ולא תקיא הארץ אתכם וגו' מה האדם מקיא דבר המאוס שבמעיו אף הארץ מקיאה איש עושה זימה ועוד ציווי הוא שלא לעשות כגוים שנאמר ולא תלכו בחקות הגוים ולא עוד אלא שקץ בהם שנאמר כי את כל אלה עשו ואקץ בם.
6
ז׳וישראל שהן טהורים וקדושים לאלהיהם הבדילם מטומאת הגוים שנאמר אני ה' אלהיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים להיות לי מהו לי לשמי מה שמי מקודש אף אתם קדושים שנאמר והייתם לי קדושים כי קדוש אני אלמא צריכין בנות ישראל ליטהר עצמן ובשעת נדותה אסור לאכול עמה בקערה אחת ולשכב אצלה ולישב אצלה בספסל אחד ולהושיט דבר מידו לידה או מידה לידו ולא לשתות בכוס אחד שניהם ולא ליגע בה אפילו באצבע קטנה ולא בכוס שלה ולא בבגדיה ולא במשכבה ולא בדבר אחד מענייניה ולכל אשר לה כי כך הוא כמו שאם אדם חטא ומשימין אותו בנידוי בני קהלו כך אשה בשעת נידותה מבעלה לבד מדיבור בעלמא ולא יותר מדאי כדי שלא יבא לידי הרגל עבירה שכן כתיב ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה שבעת ימים תהיה בנידתה וכל הנוגע בה יטמא עד הערב וכל אשר תשכב עליו בנדתה יטמא וכל אשר תשב עליו יטמא וכל הנוגע במשכבה יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב.
7
ח׳ואם על המשכב הוא או על הכלי אשר היא יושבת עליו בנוגעו בו יטמא עד הערב ואם שכב ישכב אותה ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים מהו ימים רבים ימים שנים רבים שלש כל שכן אם יהיו ימים הרבה או שבעה או שמונה שהוא טוב להרחיק ממנה עצמו יותר וכתיב כל המשכב אשר תשכב עליו כל ימי זובה במשכב נדתה יהיה וכו' וכל הנוגע בכל כלי אשר תשכב עליו וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים וטמא עד הערב או על הכלי אשר תשב עליו טמא יהיה בטומאת נדתה וכל הנוגע בם יטמא.
8
ט׳וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב. ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים זו שבעה נקיים ואחר תטהר זו טבילה שהיא בזמנה. ועוד מצינו בפרשת אחרי מות ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה. ושמרתם אתם את חקותי ואת משפטי ולא תעשו מכל התועבות האלה האזרח והגר וכו'. כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם ללמדך שמצינו כמה אזהרות ועונשים על התורה כשמירת האדם מן האשה להרחיק ממנה כדין תורה וכמו שאר"זל במסכת נדה וכמו שמצינו שאמרה רבקה ליצחק קצתי בחיי מפני בנות חת אם לוקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים מאי כאלה מבנות הארץ זהו פתרונו כאלה שאינן נשמרות מנידתן ונזקקות לבעליהן למה לי חיים עמהן לפי שבלשון גנאי אמרה להן הא למדת שהיו מצוות לשמור עצמן מטומאה מלבוא והיו שומרות עצמן האמהות מטומאה על שהיו צדקניות וחסידות וכל אורחותיהן ישרים.
9
י׳ואלו הן תחלת שמירתן של נשים אם הבתולה ראתה דם בתחלת נדתה טפת דם קטנות כזרע חרדל טמאה נקראת כל ארבעה ימים ואחר תטהר עצמה במים פושרין ותעמד שבעה נקיים ואם רואה דם תטהר בסוף שבעה ימים וטובלת לערב בזמנה לעת צאת הכוכבים ומשמשת ומותר ואותה טבילה היא בזמנה דהכי אמרינן טבילה בזמנה מצוה ולבסוף אותן שבעה נכנסין אחד עשר יום שהם בין נדה לנדה ומה היא באותן הימים אם ראתה דם יום אחד ופוסקת לערב שומרת יום כנגד יום פירוש יום טהור כנגד יום טמא ותמיד היא צריכה לישב שבעה ימים ואחר טובלת לערב של יום שמיני ומשמשת.
10
י״אוכן אם ראתה שני ימים רצופים שומרת יום השלישי כנגדן ותשב שבעה נקיים ובסוף שבעה ימים תטהר עצמה במים פושרין וטובלת לערב מצאת הכוכבים וכן היתה עושה שומרת יום כנגד יום או יום כנגד שני ימים עד סוף אחד עשר ימים ומכאן ואילך אם היתה רואה מתחילין ימי נדתה ונוהגת כדין שאר נדה משהיתה יוצא אותן י"א יום ואותן הימים מקרא והלכה למשה מסיני הן בסוף מסכת נדה.
11
י״בואם היתה רואה שלשה ימים רצופים באותן אחד עשר יום בין בתחלה בין באמצע בין בסוף זו היא זבה גמורה ותשב עליהם שבעה נקיים ואם ראתה באמצע השבוע או בסוף סותרת כל מה שלפניה ומתחלת למנות מכאן ואילך שבעה נקיים וכן כל ימיה תמיד כשהיא רואה אם לא הספיקה להשלים ימי נקיותה אבל אם פסק מתחילין ימי נידותה לבוא ונוהגת בעצמה כאשה בנדתה כמו שמפורש למעלה ואומר בנדתה שאפילו בראיה אחת טמאה כל שבעה מה שאין כן בזבה שאינה אלא שומרת יום כנגד יום וחומר בזבה שכשרואה שלשה ימים רצופים יושבת שבעה נקיים רצופים מה שאין כן בנדתה שאפילו רואה כל שבעה ופוסקת אותו יום שביעי מטהרת במים פושרין וטובלת בנהר או בים לערב לעת צאת הכוכבים ומשמשת ועתה פירשתי אחד עשר יום שבין נדה לנדה וימים הזיבה כדין התורה.
12
י״גומתוך שראו בנות ישראל שבאות לידי ספק זיבה שאם היתה טועה במנין השבעה מכניסין לתוך ימי נדה וכן מכמה ענינים הוי טעות בנדה כדמפרש התם ומתוך כך אמר רבי זירא בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבת עליה שבעה נקיים ומן התורה אינן צריכות שבעה נקיים שאפילו רואות כל שבעה ופוסקות וטובלות מותרות לבעליהן והן החמירו על עצמן עד ראיה אחת קטנה בחרדל עשו אתהן ספק זיבות לישב שבעה נקיים כדין זבה שלא תבוא לידי ספק הן החמירו שאפילו בתחלת נדה בראיה אחת יושבות שבעה נקיים מה שאין כן בנדה כמו שמפורש במסכת נדה בין להקל בין להחמיר. ועתה פירשתי לך למה יושבת ז' נקיים.
13
י״דוזה דרכה של אשה שכשרואה מחמשה עשר ימים אחרים או מחדש לחודש או מחדשי לחדשי וזהו ווסת שאמרו חכמים שרגילה לראות מזמן לזמן הגיע זמן שקבעה בו ווסת לשלשה פעמים נבדלת מבעלה עונה אחת סמוך לווסתה בודקת עצמה תדיר דקבעינן הלכה כרבי יהודה שאסור כל עונת ווסתה והעונה או יום או לילה ואותו יום או לילה שקבעה לה ווסת בין באמצעיתה בין בסופה פורשת מבעלה ובודקת עצמה תדיר ותטהר במים פושרין ולובשת חלוק לבן ומצעת מצעות לבנים ופורשין על מטתה שאם תראה דם שיהא ניכר בהם בטוב וכן היא צריכה לעשות ולבדוק כל ימיה תדיר כשהיא מטהרת מדמי נידותה תטהר במים פושרין ותחליף בגדים לבנים כדי שיהא ניכר בטוב ואם עבר לה זמנה ובדקה וראתה דם נידות אסורה לבעלה עד שתטהר. ואם לא ראתה כלום טהורה היא לבעלה ואינה צריכה לשמור יותר מאותה עונה כלל.
14
ט״וכיצד אם היתה רגילה לראות בתחלת היום משמרת ופורשת מבעלה כל אותו היום ואינה משמרת סוף הלילה הסמוך לתחלת היום ואם היתה רגילה לראות בלילה משמרת כל אותה לילה ואינה צריכה לשמור סוף הלילה הסמוך לתחלת היום דקסבר רבי יהודה כניסת היום גורם וכן כניסת הלילה. אמר רבא הלכה כרבי יהודה.
15
ט״זהגיע שעת ווסתה ובדקה ולא ראתה ושמרה עונה אינה טהורה לבעלה עד שתטהר עצמה ויושבת שבעה נקיים ואחר כן טובלת לערב לצאת הכוכבים ומיכן ואילך אפילו מאחר שהיא בחזקת טהורה תמיד צריכה שתבדוק עצמה בשעה שבעלה בא לשמש עמה. דתניא החמרים והפועלים והבאים מבית האבל ומבית המשתה נשיהן בחזקת טהרה ובאין ושוכבין עמהן בין עירות ובין ישינות והן עוברין על דברי תורה. כיצד כגון שבא אדם ורוצה לשמש ואינו שואל אם טהורה ואת לאו ועושה מעשה.
16
י״זועוד שמא היא עצמה מתוך תאותה אינה זוכרת לומר טמאה אני על כן צריך לו יותר זריז וזכור לשאול לה אם טהורה היא ואם לאו. ואם הוא שוחה עמה ומתעברת באותה שעה בניהם נקראים ממזרי' מן התורה מפני שהיה בו ספק טהרה. אבל אם אם הניחה בחזקת טמאה לעולם בחזקת טמאה היא עד סיום ז' נקיים כמו שכתבתי לעיל. ושתאמר לבעלה טהורה אני. ומטהרת וטובלת כדין תורה ודברי חכמים לסוף זיי"ן נקיים. וזו טבילה בזמנה היא ומותרת לבעלה. אמר רב כהנא כשהולך אדם בשום מקום וחוזר צריך לשאול לה תמיד אם טהורה ואם לאו כדי שלא יביאו עצמם לידי הרגל טומאה מפני שלא יוולדו להם ממזרי'. אבל היא צריכה בדיקה תמיד.
17
י״חועתה פירשתי לך כדין תור"י רי"ן שיח"ה אמר ר' יוחנן אסור לאדם לשמש מטתו ביום מפני הרגל עבירה בו ובאשתו שלא יבואו לידי זנות וניאוף אף על פי שאמר הכתו' שארה כסותה ועונתה לא יגרע אמרו המלקטים שאסור להרבות שיחה שאמר הכתוב בפרשת כי תצא לא תהיה קדשה בבנות ישראל ולא יהיה קדש בבני ישראל.
18
י״טועוד אמרו חכמים כל המרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גיהנם. ואלו הן רעות גורם לו מרוב עסק התשמיש שיביא עצמו שיהא זנאי ונואף ואשתו זונה ונואפת מפני שהוא מהרהר לבו וגם היא מהרהרת לבה אחר תאותה וזהו עבירה ועון שהם גורמים עצמ' לחטא שכן אמרו חכמי' משביעו רעב מרעיבו שבע.
19
כ׳ועוד אמרו המלקטים שכל המרבה שיחה גורם רעה לבוא עליהם כל אלו חלאים הרעי' ומקצר ימיהם מרוב עסק התשמיש שהם כאב השזרה. וכאב העצה. וקרחת איטק"א. וירקון הפנים הבא מחום הכבד וזיבות השתן הבא מחלישת הכליות. ואחר זה ימות פתאום. וחולי הרגלים שהוא פודגר"א בקשרי'. וצירגא. ושיאנוקא. וארטיטקא. ואינו יכול להיות ירא שמים מפני שמהרהר לבו אחריו. ואינו עוסק בדברי תורה ובוטל ממנה ויוצא עליו שם רע ועל כל זה סופו יורש גיהנם.
20
כ״אועוד אמרו שאסור להרבות זה עם זה אפילו שיחת דברים בעלמא כדי שלא יהרהר לבם לבוא לידי טומאה כל זמן שאינה טהורה כדין תורה ודברי רבותי' וכמו כן אסור להם לייפות עצמ' ולישב בספסל אחד לא לאכול ולא לעמוד אלו כנגד אלו לא להתייחד בשום דבר וכמו כן אסור לשמש ולנהוג יחד באותו דבר כל הימים שהציבור מתענים כמו תשעה באב וכל ימי תשובה.
21
כ״בובארבע צומות ושני ימים של ראש השנה וביום הכיפורים כי כך אמרו רבותינו עליהם השלום שאסור בנעילה וברחיצה ובתשמיש המטה כאלו שלשה ימים כמו שכתוב בפרשת אמור אל הכהנים ועניתם את נפשותיכ' לפי שהנשמה מעורר ומהרהר אחריו על כן צוה שלא יהרהר ולא להתענג זה עם זה.
22
כ״גועוד אמרו המלקטים בימים אחרי' אם האשה אינה הרה שאינו אסור לשמש עמה אם היא טהורה מפני פרי' ורביה לפי שצוה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון ולחוה אשתו שנאמר בפרשת בראשית ויברך אותם אלהים ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ וגו' ויתר מדאי אסור לשמש ולהרבות שיחה כי כל זמן שהוא מרבה שיחה עמה אינה מקבלת ההריון והדין אם הוא איש מעונג ומתולדת חמה יותר מדאי שאינו יכול לסבול ממנה יכול לשמש פעם אחת בשבת ויום אחד בשבוע לכל היותר מפני שלא יהרהר לבו בעבירה ובניאוף אשה אחרת. וכמו כן כדי להרחיק מן החטא ומן העון.
23