לקוטי הפרדס, סימן המועדות ומסורת שלהםLikkutei HaPardes, The Signs of the Holidays and their Tradition

א׳סימן המועדות ומסורת שלהם
לעולם לא זב"ד פור. ולא בד"ו פסח לעולם. ולא גה"ז עצרת ולא אד"ו ראש השנה וסוכה וסימנן ופסוקין שיצאו מהן אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. לא גה"ז עצרת ויהי חורב על הגזה לבדה. לא אד"ו ראש השנה וסימנם ואצוה אותם אל אד"ו הראש בכספייא המקום. לא אג"ו יום הכיפורים וסימן אגורה באהלך עולמים. לא זב"ד פור וסי' זבדני אלקים אותי זבד טוב. לעולם שני לפסח ראשון לעצרת. שני לעצרת ראשון לראש השנה וסוכה כי לעולם יום ראש הוא יום סוכה. וסימנם א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"ץ.

ב׳א' ראשון לפסח יום ת"ב הרי א"ת. שני לפסח ראשון לשבועות הרי ב"ש. ג"ר שלישי לפסח ראשון לר"ה הרי ג"ר. ד"ק רביעי לפסח אחרית סוכה שמנהגינו לומ' קבצינו ה"ץ חמישי לפסח צום כיפור וצום גדליה. ראשון לפסח הוא ת"ב וסימן השביעיני במרורים הרוני לענה.

ג׳לעולם קורין פרשת אתם נצבים קודם ר"ה אבל כשיבא ר"ה בב' או בג' בשבת נחלוק אתה עד וילך אבל אם יבא יום חמישי או שבת לא נחלוק אותה. וסימניך ב"ג חולקין אם יבא ר"ה ביום שני או ביום שלישי חולקין פרשה אתם נצבים עד וילך באחד בשבת ומוילך עד סוף הפרשה באחד בשבת. לעולם קורין פרשת צו את אהרן קודם הפסח ופרשת וידבר ראש הספר קודם עצרת. ופרשת ואתחנן אחר תשעה באב בנחמו ופרשת אתם נצבים קודם ר"ה וסימנהון פקד ופסח מנו ועצרו צומו וצלו קומו ותקעו.

ד׳וזהו שאמרו חכמים רבי שמעון בר' אלעזר אומר עזרא תיקן להם לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ר"ה מה טעם כדי שתכלה שנה וקללותיה שאף עצרת ר"ה לאילן שכך שנינו ובעצרת על פירות האילן וכל הסימנים הללו אין משתנים לעולם ממקומם לבד פקד ופסח ולא אחר לפי שזה נוהג בשנה פשוטה ואינו נוהג בשנה מעוברת שבשנה פשוטה ם נמשכו הפרשיות שיהא פסח לפי קריאת צו את אהרן אנו קורין שני סדרים בשבת אחת כגון ויקחו לי תרומה עם ואתה תצוה או ויקהל עם אלה פקודי ופעמים ארבעתם הראשונות וגם האחרונות.

ה׳אבל בשנה מעוברת קורין הפרשיות אחת אחת בלבד בכל שבת ושבת ובפרשת אחרי מות רגיל להיות פסח במעוברת או בזאת תהיה אלו הן הפרשיות הנכפלות כדי לעמוד על הסימנין שאמרנו לעצרת ולתשעה באב ולראש השנה בזמן שהן פרשיות יתירות על השבתות אשה כי תזריע וזאת תהיה תורת המצורע אחרי מות קדושים תהיו. בהר סיני עם אם בחוקותי ראשי המטות עם אלה מסעי ואם ירצה קודם מכפיל זאת חוקת עם וירא בלק.

ו׳ולעולם אתם נצבים קודם ר"ה ואם יבא ר"ה בשני בשבת או בשלישי ויש לו שני שבתות עד חג הסוכות ואין לנו אלא פרשה אחת בלבד האזינו. היאך עושין מקדימין ומחלקין אתם נצבים לשנים וקורין אותה עד וילך משה ולאחר ר"ה קורין מוילך עד סוף ובשבת אחרת של אחר יום הכיפורים קורין האזינו וסימן ב"ג חולקין.

ז׳במסכת סופרים דריש האי קרא מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו מכאן שאין פוסקין באלות הברית שכשהוא פוסק בהן נראה כמואס וקץ בהן מאינו לקרות מוסר ותוכחות והנקרא הוא בהול אל תמאס ואל תקוץ אל תקוץ אל תעשה תוכחתו קוצץ כלומר שלא תפסיק בהן ואל תקוץ דריש אל תקוצץ משמע שלא תפסיק מפי ר'.

ח׳וששאלתם על סדר ההפטרות מנחמו ואילך אם יבא ראש חדש בחד מאותן שבתות מפטירין בשל שבת ור"ח בהשמי' כסאי ולשבת אחרת להיכן חוזרין אם להפטרה שדילגו חוזרים הואיל ואותן הפרשיות אין מעין הפרשיות סדורים אלא מעין נחמות מה לי לאומרה לפרשה זו או שמא להפטרה של אותה הפרש' חוזרין בעל הסדר שלחו הואיל שיש להו סדר מנו"ע אר"ק שר"ש. ואותה הפטרה שנדחית בשבת וראש חדש מפני השמים כסאי הואיל ונדחית נדחית.

ט׳ועוד אם יהא חתן מן אלו השבתות והפטירו לו בשוש אשיש אם חוזרין להפטרה שדילגו נמצאת ההפטרה שוש אשיש יתירה בשבת שלו שיהא הפטרה קומי אורי לפרשה שלה וזו שוש אשיש ראויי' להיות בפרשתו של חתן היא נדחת נמצאת הפטרה שוש אשיש נשנית שוב על סדר שר"ש לפרשה שלה.

י׳והשיבוני כאן במגנצ"א סי' להפטרה נחמו נאמרו בכל סידורן אם יהיו נישואין בנתיים בשבתו' שתים או שלש אומר שוש אשיש בכולן ולאחר כך חוזרין במקום שהניחו ואומר כסידרן ואין מדלגין הסימן אלא כסידורם אומר ומה שישתייר מן ההפטרות של סימן מניחין ואומר וראיה שלהן ימוטו ידחה.

י״אוכן הורה רבינו שלמה מטרייש זצ"ל להפטיר הפטר' שדילגו בשבת ושל חתן ואע"פ שיש להפטרות הללו סי' אין בכך כלום הואיל ואין באות אלא בשביל נחמות אבל שאר קהילות נוהגין לומר כן אותה שבת שיש בה חתן אומרים שוש אשיש ואם הוא ראש חודש אומר הפטרה של ראש חודש והפטרה שהיתה לומר באותה שבת ידחה מהכל לגמרי ואין אומרים אותה שבת אחרת אלא בשבת אומרים מה שתופסין בוילך משה מפטירין בשובה ישראל. ואין מנהג כן לגמרי מעולם לומר הפטרות דרשו כלל אלא ביום תענית במנחה לבד ובשעה שאין חתן בין תש"ב עד סוכות וחולקין אתם נצבים לשנים מפטירין לוילך שוש אשיש. אבל דרשו אין מפטירין כלל בשבת ובהאזינו בין יום הכיפורים לסוכות מפטירין בוידבר דוד ומה שאמר' שמעתי מר' שנוהגין לשלש בכל שנ' רני עקר' ולא מניחין על דבר זה תמוהין כל רבותינו ואומר לא שמענו סי' זה מעולם.

י״בשאלתי אדר הסמוך לניסן חל להיות באחד בשבת ואותו אור שלפני אותו שבת יש בו פרשת שקלים במה מפטירין אם בבן שבע או במחר חודש וזו וזו כתובה בתלמוד. והשיבוני רבותיי שמפטירין בבן שבע.

י״גשאלתי ראש חודש ניסן שחל להיות בשבת ובאותה שבת יש בה פרשת החודש במה מפטירין אם בהשמים כסאי או בראשון לחודש וזו וזו כתובה בתלמוד. והשיבוני מפטירין בראשון באחד לחודש ואין שום אדם שחולק בדבר זה.

י״דושאלתי שבתו של חתן אם היתה באחד מארבע' פרשיות אלו במה מפטירין אם בהפטרה של פרשה זו או בהפטרה של חתן משום כבודו. והשיבוני שאלתי זאת רבותינו שבוורמשא ואמרו מוטב להפטיר בשל פרשה וכן היה מעשה בימי רבינו הקדוש רבי יצחק לוי נ"ע והורה של פרשה.

ט״ווכן כבר היה מעשה והורה בשל פרשה יפטירו לפי שהפטרה של פרשיות כתובות בתלמוד ואלו הפטרת חתן לא מצינו כתובה בתלמוד אלא משום שמחה בלבד ולא תזוז מינה. ואני מנחם אומר ומה התדירות אינן דוחית מפני פרשה כגון השמים כסאי ומחר חודש וכ"ש של חתן.

ט״זבוורמשא אמרו משם ר' יצחק נ"ע שהיה מנהג להפטיר בהפטרה שלסדר פרשה ראשונה בכל השנה ולא בהפטרה שלפרשה שניה לפי שיש בכ' הפטרה ראשונה מעין פרשה ראשונה ומעיין פרשה שניה כגון נעמן יש בו מעין אשה כי תזריע וזאת תהיה.

י״זובשנת העיבור היה שבת הגדול בזאת תהיה והפטירו רבותינו בארבע' אנשים היו לפי שבאשה כי תזריע לא יכלו להפטיר בנעמן מפני פרשה שהיתה פרשת החודש והפטירו לויקהל משה בן שבע שנים.

י״חואלה פקודי ותשלם כל המלאכה ע"ד מלא כבודו ולא ויעש חירום. שאלתי הא דגרסי' ר"ח אב שחל להיות בשבת מפטירין חדשיכם ומועדיכם. ומפני מה ביטלוה שמפטירין בהשמים כסאי בשאר שבתות וראשי חדשים. ועוד הא דגרסי' גבי יום טוב שקורין שמחת תורה מפטירין בויעמד שלמה ומפני מה ביטלוה ומפטירין בויהי אחרי מות.

י״טתשובה גם בכאן כבר שאלו שאלה זו פעמי' כמה ותמהו על אלה הפטרות ואין יודעין מי ניהג כן. אבל יש לומר שבשבת ור"ח אב היו מפטירין חזון ישעיה עד חדשיכם ומועדיכם. וכן אמרו רבותינו בכאן שמא ראשונים נהגו בשביל נחמה להפטיר בה השמים כסאי הואיל ומכל מקום דאין עיקר אבילות אלא באותו שבוע בלבד כדברי המיקל היא. ומפטירין בשבת אחרת בחזון ישעיהו עד ציון במשפט תפדה. וכן בסוכות הואיל כל ימות החג מפטירין בענין היום. ובשמחת תורה מסיימין חומש וקורין ענין פטירת משה רבינו לכן מתחילין בראש יהושע וענין פטירת משה והעמדת יהושע במקומו והין ולאו ורפייא בידי'.

כ׳אבל אני נתן אחיך מצאתי בתשובות ראשי ישיבות ששאלו חכמים אלקרואן מאותו ענין בסמוך לו בתעניות ברכות וקללות מי הסיען כמו שתמצא כת' במקום אחר ויש לומר מאותו הזמן הנהיגו אילו הפטורות בימי אחרוני' סבור ראשי ישיבות דקריאת הפטרו' אינו לא איסור ולא היתר ומה שנוהגין נוהגין. וכן אמר אביי האידנא נהוג עלמא בכי תוליד וסמכו חכמים על זה ושלום. ואני שמעתי משום רבי' יצחק בר' יהודה נ"ע כששאלוהו מפני מה נוהגין להפטיר בויהי אחרי מות משה. והשיב כיון שנהגו נהגו שמנהג מבטל את ההלכ'. ואני מצאתי בהלכות גדולות שיש שמפטירין בויהי אחרי מות משה. ויש שמפטירין ויעמוד שלמה. ואם תאמ' עולותיכם למה בטלו ולא הנהיגו בוערבה שמא משום דסיום וערבה יום דין הגדול והנורא לכך לא הנהיגו להפטיר וערבה.

כ״אואני מנחם רוח אחרת עמי מחמת וערב' ולקיים מנהג אבותיכם שהיא תור' ושימשו גדולי דבריהם ורואה אני את דבריהם ואומר אני כשחל י"ד בניסן להיות בשבת שאי איפשר להפטיר אשר לא ציויתי ולא עלתה על לבי ביום שחיטת פסחים משום דכתיב במועדו.

כ״בואי איפשר להפטיר גזי נזרך והשליכי ושאי על שפיים קינה בשבת שהוא ערב הפסח ולהפיל ליבן של עולי רגלים. ומצאתי סימן לדבר כשבא לידי הספר של ה"ר משולם ההובא מארץ בבל והיו בו בנביאים סימני הפטרות לפרשיות התורה לכל השנה. וראיתי סימן צו את אהרן גבי וערב' לה' ולכך כיוונתי לומר האמת שפעמים שמפטירין לצו את אהרן בעולותיכם ופעמים בערבה. ותנאי בדבר זה אם פשוטה שנה היא וחל צו את אהרן בשבת הגדול שלפני הפסח ופטרו בו וערבה.

כ״גוכל שכן כשחל ערב הפסח בשבת ואם שנה מעוברת היא וחל צו את אהרן בשאר שבתות של אדר שני דשבת הגדול יהא באחרי מות וגו' אז יפטירו בעולותי' לצו את אהרן אם לא תהא אחת מד' פרשיות באותה שבת ולפי שאין רגילות נוהג בכל השנה ושנה מפני שנת העיבור לפיכך נשכח ונשמט מפני הסדרני' זה ניהגו תמיד להפטיר בעולותיכם לפי שהוא תדיר.

כ״דוהפטירו בכאן במגנצא ובוורמש' בפרשת קדושים בהלא כבני כושיים אע"פ שהיא קטנה וכן עשו מעולם בכאן בכל שנה ושנה לא פחתו ולא הותירו כעין שעושין בעולותיכם אע"פ שאין התורגמן ולא תשנה ממנהג קהילות. ואמר ר' קלונימוס איש רומי שבמקומו אין מוסיפין בעולותיכם. אבל הלא בני כושיים אין אומר אותה כלל שיש להם הפטרה אחרת במקומו וקרא קדושי' בכאן ובוורמשא לאחר הפסח ואחרי מות בשבת הגדול וכן עשו כבר.

כ״הוכבר שאלתי על כמו כן והשיבותיך כמו כן אם חולקין כלל אלה פקודי. שאלתי את פי מורי צדק על חדשי העיבורים שאנו עושין מליאין כדגרסינ' וכך אנו נוהגין בגולה משום רבי' לעולם אחד מלא ואחד חסר עד שיוודע לך שהוקבע ר"ח בזמנו דאדר שני לעולם חסר כמשפטו שבט מלא אדר חסר.

כ״ווכשאנו עושים שני אדרי' הראשון הסמוך לשב' הוא עיבור לשנה שכן אי אתה קורא את המגילה ולא השמע' את השקלים עד אדר השני דקיימא לן כמאן דאמר מצוה הנוהגות בשני אינן נוהגות בראשון והלכה כרבנן דאמר כמה עיבור שנה שלשים יום ודינו להיות מכ"ט וחצי כדין המולד הרי ז' חצאי יום שהיו עיבורין מדחין הקביעות ממקום המולד. שעל ידי אחד מלא ואחד חסר היו באין כאחת אבל הן מאחרין הקביעות הרבה לאחר המולד. ועוד על מרחשון וכסליו שהמליאין רבין על החסירין ששמעתי אומר שזהו מנהג והילוך שלנו שלשה מחזורין שבעולם בראשון יש ט' מליאין וה' חסירין ושאר כסדרן. ובשני לו ח' מליאין וה' חסירין והשאר כסדרן. והשלישי כבראשון ט' מליאין וה' חסירין נמצא שהמחזור מדח' הקביעות לפניו אותן ד' ימים שהמליאין רבין יותר מכנגד החסירים וז' חצאי יום של עיבורים הרי ז' ימים וחצי שהקביעות נדחה ממקום מולדו. ואיך יתכן לעולם שיבואו עוד הקביעות והמולד בו ביום. אתמהא.

כ״זוהשיבני רבי הרי יש לך כנגדן התשצגי"ן של כל שנה ושנה שלאחר שכלו חדשי השנה באחד מלא ואחד חסר נמשך המולד ונכנס ביומו של קביעות כדי שיעור של תשצג"י השנה פעמי' עד שתי ידותיו של יום פעמים עד חציו עד שלישו עד רביעו ומאחרין המולד ולקד' הקביעי' והתשצגי"ן של מחזור כולן עושין קרוב לז' ימים הרי איחור זה שלמולד מרחשון וכסליו והעיבורין ועל ידי כן משווין זה את זה לעולם עד שאין נפרדין זה מזה יותר מזה. תוב שאילו מקמי' מה ראו לדחות המועדים משום ערבה שלא תארע בשבת ולא הקפידו כמו כך על שופר ולולב. והלא עיקר מצות לולב ביום ראשון ברכתא קרא. והשאר אינן אלא זכר למקדש. ועוד היכן מצאו בעלי סוד העיבור סמך וסעד בדברי סופרים שהעמידו דבריהם במקום כרת לדחות פסח. ושאר מועדים עליה והרי בדברי חכמים היתה ערבה בשביעי דוחה בשבת כמו לולב בראשון כדמפרש בסוכה. והוינן בה אי הכי שאר יומי נמי לידחו גזירה שמא יעבירנו וגו'. ועוד פרכי' האידנא לידחו לא ידעינן בקביעא דירחא. הילכך אי איקלע מועד דליבטלו ולא לידחו שבת. ולא מצינו לגמרי לומר לצרכי רבנן לדחות היום ממקומו לא משום לולב בראשון ולא משום ערבה בשביעי כמו שמצינו ביום הכיפורים דעברוה לאכול ודחוהו משום ירקיא ומשום מיתייא.

כ״חוהטעימנו רבותינו על כרחינו אי אפשר שלא נקבע ר"ה בשבת ויבוא גם סוכה בשבת שאם לא כן לכשיבא מולד תשרי בחמישי בי"ה ובו ביום אי אפשר לקובעו מפני הדחייה. ולא בששי מפני יום כיפור שיבוא בראשון ולא בשבת לדבריך משום תקנת שופר ולולב. ולא בראשון מפני תקנת ערבה. ונמצאו דחוי ארבעה ימים. הללו ד' ימים מה תהא עליהן במה ידחו ובמה ימלאו הואיל ואי איפשר יש לסמך על זה מוטב לקובעו בשבת וידחה שופר ולולב יום אחד שהרי יש להן תשלומין למחרתם ולא תדחה ערבה שלשביעי שאין לה תשלומין. וכדאמרי' התם ערבה בשביעי מאי טעמא דהיא שבת טפי משאר יומי. ומשנינן כדי לפרסמם שהיא מן התורה. תורה שבעל פה דעשר נטיעות וערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני ועל דבר זה סמכו הראשונים והשגיחו עליה לעשות לה סעד וסייג. כך קיבלתי מפי מורי הקדוש. ומתוך חיבת העיקר נוהגין הטעם אפרשנו עוד ובאר.

כ״טהקפידו רבותינו מסדרי העיבור לדחות ר"ה משום ערבה ולא דחוהו מחמת עצמן כשהוא בא בשבת ובטל בו שופר ולולב שאם כן לכשיביא י"ה בו ביום אי אפשר לקובעו מפני דחיית י"ה ולא בששי מפני יום כפור שיבא בראשון ולא בשבת לדבריך משום שופר ולולב ולא בראשון משום תקנת ערבה. נמצא דיחוי ג' ימים ויותר.

ל׳והשתא קדים ואתי סיהרא תלתא יומי ולא נראה לחכמים לקרותו ראש חודש אחרי אשר רחק מיום מולדו כל כך. כי ההיא דאמרי' בערכין אין פוחתי' מד' חדשי' מעוברים לשנה ולא מוסיפין על שמונה משום דקדים ואתי סיהרא תלתא יומי ותמהי עלמא. לפיכך הואיל ואי איפשר סמכו רבותינו על זה ואמרו מוטב לקובעו בשבת וידחה שופר ולולב שהן מן התורה ולא תדחה ערבה שהיא הלכה למשה מסיני. שהרי בזמן שהמקדש קיים עשו לה חיזוק משל תורה כדאמרינן התם ערבה בשביעי מאי טעמא דחייא שבת טפי משאר יומי ומשנינן כדי לפרסמה שהיא מן התורה. תורה שבעל פה ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני. ומיהו האידנא לא דחייא שבת כדאמרינן התם לא ידעינן בקביעא דירחא. הילכך קביעא דירחא דחינן מקמיה ותו לא מידי.