לקוטי הפרדס, ענין ט' באבLikkutei HaPardes, Tisha Be'Av

א׳ענין ט' באב
תנו רבנן ערב תשעה באב לא יאכל אדם ב' תבשילין לא יאכל בשר ולא ישתה יין. אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא בסעודה המפסקת בה אבל בסעודה שאין מפסיק בה מותר. ואמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא מו' שעות ולמעלה אבל מו' שעות ולמטה מותר. שאילה זו אצל רבינו שר שלום גאון יעקב אדרת ישראל ויהודה. אימתי קובעין סעודת ערב ט' באב המפסיק בה. דאיכא ביננא אינשי דאמר' דמיבעי לן למיקבעה בתר צלותא דמנחה כי האי גוונא דערב יו"הכ. ואיכא אינשי דאמר' דמיבעי לן למיקבעה קודם צלותא דמנחה. יליף מרנא לעבדוהי.

ב׳ששאלתם אצלינו כך הדין שסעודה זו אינה דומה לסעודת ערב צום הכיפורים שסעודת ערב צום כיפור שאמרו רבותינו מתודה אדם קודם אכילה ושתי' שמא תטרף דעתו בסעוד' משום דשכיחי שכרות ואפי' עני שבישראל המתפרנס מיסב על שלחנו מלא ואוכל כמה תבשילין ושותה יין משום דהיא סעודת שמחה לפיכך מתפלל קודם אכילה דכד רווי איניש נפשיה אסור לצלוי דאמר שכור אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה.

ג׳אבל סעודת ערב ט' באב לא יאכל אדם ב' תבשילין לא יאכל בשר ולא ישתה יין משום דהיא סעוד' אבילות ואפי' עשיר שבעשירי' אסור אלמא לא שכיח שכרות לפיכך לא חיישינן למיקבע' בתר צלותא דלא חיישינן משום טירוף הדעת דכל ישראל אנינא ליביה דכל חד וחד נקט פת חריבה בידיה ושותה קיתון של מים ואזלי לבי כנישת' וקא מצליין והא דאמרו רבנן דחייב להפסיק מאכלו מבעוד יום בערב י"כ לא גזרו רבנן למיקבעה בתר צלותא אלא טרם יבא שמש וכן הלכתא משנכנס אב ממעטין בשמחה באירוסין ובנשואין.

ד׳שבת שחל ט' באב להיות בתוכה אסורין לספר ולכבס. אמר ר"נ לא שנו אלא לכבס וללבוש אבל לכבס ולהניח מותר. ורב ששת אמר אפי' לכבס ולהניח אסור מתיב רב המנונא ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. אמר רב אסי א"ר יוחנן מי שאין לו אלא חלוק אי מותר לכבס וללבוש. א"ר בנימין בר יפת אפי' לכבס ולהניח לאחר ט' באב אסור מיתיבי שבת שחל ט' באב להיות בתוכה אסור לכבס כל השבת. הא כיצד חל להיות בא' בשבת מותר לכבס כל השבת בשני ובג' ובד' ובה' לפניו אסור ולאחריו מותר. חל להיות בו בשבת יכבס בחמישי מפני כבוד השבת. אם לא כיבס בחמישי מכבס בערב שבת. מן המנחה ולמעלה אסור לכבס מר"ח אב עד תענית דקיימא לן הלכתא כר' מאיר. תניא ר' שמואל אומר ט' באב שחל להיות בשבת וכן ערב ט' באב שחל להיות בשבת אוכל ושותה כל צרכו ומעל' על שולחנו אפי' כסעודת שלמה בשעתו. תניא אידך ערב ט' באב לא יאכל אדם שני תבשילין ולא יאכל בשר ולא ישתה יין אבל אוכל הוא בשר מלוח ושותה יין מגיתו. בשר מלוח עד כמה אמר רב כהנא אמר שמואל כל זמן שהוא כשלמים. ויין מגיתו עד כמה כל זמן שהוא תוסס. ת"ר יין תוסס אין בו משום גילוי וכמה תסיסתו ג' ימים. ת"ר כל מצות שנוהגות באבל נוהגות בט' באב ואסור באכילה ובשתיה ובנעיל' הסנדל ובתשמיש המטה ואסור לקרות בתורה בנביאים בכתובים במשנה בהלכות בתלמוד משום פיקודי ה' ישרים משמחי לב. אבל קורא באיוב ובקינות ובירמיה. תינוקות של בית רבן בטילין.

ה׳ת"ר מקום שנהגו לעשות מלאכה בט' באב עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין. רבן גמליאל אומר כל העושה מלאכה בט' באב כאלו עושה מלאכה ביום הכיפורי' וכל האוכל ושותה בט' באב כאלו אוכל ושותה ביום הכיפורים ואפי' עוברות ומניקות אינן שותות מים עד הערב. ואם רוצה אדם לילך לקבל פני אביו ופני רבו. או לילך לדבר מצוה מותר לעבור אמת המים עד צוארו ובלבד שלא יוצא מתחת חלוקו שלא יראה ערום כאדם שרוחץ ואפי' להושיט אצבעו קטנה במים אסור. אבל שורה סדין במים מערב לרחוץ ידיו ואין צריך לסוחטה מערב יוה"כ וזה הפרש בין ט' באב ליו"הכ ומט' שעות ולמעלה קורין בנחמות ושוחטין וכל המתאבל באבלה של ירושלים זוכה ורואה בנחמת' שנא' שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה בט' באב ערבית ושחרית ומנחה מתפללין י"ח בענינו של יום ואומרי' ענינו בין גואל לרופא ככל תענית ובבונה ירושלים אומרי' נחם ה' אלהינו כו' וט' באב שחל להיות במוצאי שבת אין אומר ויהי נועם אלא קדיש ויושבין לארץ ואומר איכה ושאר קינות. ולאחר קינות אומר ובא לציון ואין אומר ואני זאת בריתי אלא ואתה קדוש וכל קדוש'.

ו׳ולמה אין אומרים ואני זאת בריתי בט' באב משום שאמרו קינות ואי אפשר לומר ואני זאת בריתי דאיכא בסיפא לא ימושו מפיך לפיכך מדלגין אותו ואומ' קדוש' פסוק' וכן הלכתא וכן מנהג בב' ישיבות וכן בשחרית ט' באב בקידושא דסידרא אין אומר ואני זאת בריתי. ודקאמ' בט' באב אסור להושיט אפי' אצבע קטנה במים אבל אם היו ידיו מלוכלכות רוחץ כדרכו ואינו חושש ואסור בנעילת הסנדל ואם בדעתו לצאת לדרך מותר לנעול בא מן הדרך אל יכנס נעול לעיר אלא חולץ ונכנס. ואסור באכילה ובשתיה והחולה אוכל בשר ושותה יין. ובט' באב אין מנהג להניח תפילין משום שנאמר בהן פאר וכן הלכתא. ובמנחה קורין ויחל משה בדילוג כשאר תעניות ואומ' ענינו ואינו נופל על פניו.

ז׳וששאלתם בט' באב שחל במ"ש מבדיל במוצאי ט' באב שהוא ערב יום שני בשבת שהרי לא טעם כלום וכך מבדיל במוצאי ט' באב כשם שמבדיל במוצאי י"ט וכן ראינו מרבותינו שעושין כן מנוסחא אחרינא אומר במגנצא קדיש בט' באב לאחר שקרא שלישי המפטיר בתורה ביוצר.

ח׳ובחזירתו מניח ספר תורה לארון ומתחיל בקינות ואחר כן ובא לציון ואתה קדוש.

ט׳ובליל ט' באב כשחל במ"ש לא הבדילו כלום כי אם הבדלה בחונן הדעת אבל במוצאי ט' באב הבדילו על הכוס בלבד בלא שמים ובלא מאורות אבל ר"ש הוי נוהג בט' באב שחל להיות במ"ש הי' מברך בורא מאורי האש בלילה אע"פ שאין מבדילין למוצאי י"ט ראשון.

י׳למ"ש אין מבדילין שכבר אכלו ושתו מבעוד יום ומיד כשהחשיך חלה התענית ואין יכול להבדיל לפי שאינו יכול לטעום ואין מבדילין אלא על הכוס. ואם תאמר למה הוא מותר במלאכה כגון הבערה ובישול דמותרת בט' באב כגון שהבדיל בתפלה אבל בשמים אינו צריך לברך.

י״אושאלתי מר' משה בר' יקותיאל ואימתי יברך על המאור ועל הבשמים בליל ט' באב כשאין מבדילין על הכוס. והשיב אפשר לברך על שתיהם במ"ש אע"פ שחכמי' אמרו צריך לסדרן על הכוס בשעת הדחק שאני. ט' באב שחל להיות במ"ש או בשבת רבי הגדול ר' יצחק ברבי יהודה זצ"ל בין מנחה למעריב בסעודה המפסק' בוצע על ב' ככרות ומיסב על השלחן כשאר שבתו' והולך נעול לבהכ"נ מפני כבוד השבת.

י״בוכשאומר ברכו חולץ ויושב לארץ. ומר"ח ועד תענית לא הי' אוכל בשר. אבל ה"ר משה ברבי יקותיאל נוהג באושפירא ומקובל מאביו כי בסעודה המפסקת אין מברך על שתי ככרות ואין אומר נחמינו ולא רצה והחליצנו כי אם מיסב על השולחן.

י״גואמר לי רבינו סעדי' ג' שבועות שמי"ז בתמוז עד ט' באב הן רמוזים בדניאל שהתענה ג' שבועות וצריך להתענות מבשר. ואומר במגנצא ענינו ח' באב שחרית. כך שמענו שבבבל אומר בט' באב בישיב' וכך נמצא בתלמוד ירושלמי.

י״דאמר מר הני נשי דידן דלא שתו חמרא מי"ז בתמוז עד ט' באב. וכך נוהגים הגאונים שבלותיר שלא לאכול בשר ולא לשתות יין משנכנס אב עד ט' באב וערב ט' באב פת במלח ומים. ויש שמקדימין מי"ז בתמוז לנהוג כן.

ט״ווהגאון רבינו יצחק שמעתי עליו שהוא אוכל ערב ט' באב ביצה אחת דרך אבילות. כשחל ט' באב להיות בשבת במ"ש מסיימין קדיש כולו ומתחילין בקינות ואין אומר ויהי נועם אבל מתחילין בואתה קדוש וכו'. ולעולם בט' באב לא נופלין בתחנוני' לא ביוצר ולא במעריב מפני שקרוי מועד שנא' קרא עלי מועד. אבל אומר ענינו ולאחר שקורין בספר תורה אומר קדיש כמו בשני ובחמישי. ומפטירין אסוף אסיפם ומכניסין ספר תורה לארון וקורין על מגדל עץ כמו שאר ימים. ומתחילין בקינות ואחר כך תהלה ואין אומר למנצח אלא ובא לציון ואתה קדוש וכו'. ואין אומר ואני זאת בריתי לא ביום ולא בלילה.

ט״זולא אמרו צדקתך במנחה בשבת כשחל ט' באב להיות בא' בשבת והתפללו ענינו ביוצר ומנחה ואמרו נחם בבונה ירושלים במנחה בלבד.

י״זובשאר ימות השנה שאינו מ"ש בליל ט' באב בין בערבית בין בשחרית אומר ובא לציון ואתה קדוש ואין אומר ואני זאת בריתי לא ביום ולא בלילה.

י״חושבת של חזון ישעיהו לא החליפו כסות אלא כתונת בלבד לבשו. אבל ר' יוסף ויתר העם החליפו חלוקם. ושמעתי שהי' רבי' משולם נוהג כל ימיו שלא לאכול בשר במוצאי ט' באב. ועוד יש בני אדם שמתענין שני ימים תשיעי ועשירי יום וליל בלי פיסוק. ויש שמתענין עד בוקר ובלילה אין אוכלין כי מצאו ראיה בירושלמי. ושמעתי על ר' יצחק ברבי משה שלא היה רוחץ מי"ז בתמוז עד ט' באב.

י״טוזו מנהג ראיתי באושפירא בשבת שחל להיות בט' באב או בערב ט' באב בסעודה המפסקת אינם אוכלין בשר כל עיקר כי אם ביצים ופירות ויושבין על השולחן מפני כבוד שבת אבל בשאר ימות החול אפי' ביצים אינם אוכלין הפרושים כי אם לחם צר ומים לחץ ויושב כאבל בין תנור לכירים.

כ׳ונוהגים לומר צדקתך במנחה והיה פליאה בעיני שעשו כך ואין להרהר אחריהם כי כולו מחמדים. וכשבאים לבה"כ הרוצה להחמיר נכנס יחף לבה"כ וקצת הרבנים המשמרים מפני כבוד שבת נכנסים במנעליהם ושליח צבור יורד יחף לעולם לומר ברכו משום טירוף תפלה.

כ״אושאר כל העם חולצין לאחר ברכו שאין מקבלין אבילות משום כבוד שבת כשמתפללין מקדישין בשילום קדיש לאחר תפלתם ואינם אומ' ויהי נועם אבל מתחילין איכה ישבה בדד לאלתר כאבלים ולאחר השלמת איכה אומר ואתה קדוש במוצאי שבת לפי שבמוצאי שבת אפי' לא חל תשעה באב להיות בתוכה אין אומרים ובא לציון אלא ואתה קדוש וגם עתה כמו כך. אבל אם חל בשאר ימות החול אומר בלילה ובא לציון כמו שאומר במגנצא.

כ״באבל רבינו ר' אליקים חולק ואומר שצריך לומר ובא לציון בליל ט' באב בין בחול בין במוצאי שבת משום דלאחר קינות צריך לבקש להביא משיח בימינו במהרה להוציאנו מאבילות ולאחר סדר קדוש' אינם משלימין קדיש תתקבל צלותהון אבל קודם קינות משלימין.

כ״גוכן בשחרית כמו כן לאחר קינות אינם משלימין קדיש וטעמו של דבר גם כי אזעק ואשוע סתם תפלתי שסתם באותו היום תפלתינו מרוב אבילות שנאמר אל תאוצו לנחמני. ואינם נופלין לתחנה.

כ״דואין אומר אל ארך אפים אפי' בחמישי בשבת ומקדישין בבוקר לאחר קריאת ספר תורה לפי שאין לך כל דבור שבתורה שאין בו שם המפורש מה שאין יודעים לפיכך צריך להקדיש לאותו השם.

כ״הולפי שאין יכול להקדיש עכשיו לאלתר כבשאר מוצאי שבת שלאלתר לאחר חזרת ספר תורה מקדישין בלי שום פיסוק בנתיים לא תהלה ולא שום דבר כשעומדים להתפלל אבל עכשיו שאין אומרין קדיש אלא לאחר הקינות וסדר קדושה להכי אומר קדושה לאחר פסוקין לאלתר. ולאחר סיום קינות בשחרית אומר ובא לציון ולא למנצח משום דקרוי מועד.

כ״וואני זאת בריתי כמו כן אין אומר לפי שאינו אומר באותו היום תחנונים כי אם קינות ומסתבר לא ימושו מפיך קינות לכך אין אומר. ולערב אין נופלין ומתפללין עננו ונחם ה' אלהינו.

כ״זומבדילין על הכוס המבדיל ולא יותר בב"הכ ויחיד צריך לומר בט' באב עננו בשומע תפלה וציבור בין גואל לרופא דלא גרע ט' באב משאר תעניות.

כ״חוהמפטיר בתשעה באב צריך לברך לפניה ולאחריה מאי טעמא כיון דתקינו רבנן לאפטורי כדאמר אביי האידנא נהוג למימר כי תוליד בנים ומפטירין אסוף אסיפם.לא מצאנו הפטרות בלא ברכה לפיכך צריך לברך לפניה ולאחריה וכן כל תענית.

כ״טוששאלתם מקום שמתענין בצום הרביעי ובצום החמישי ובצום השביעי ובצום העשירי במה קורין במנחה. כך מנהג בישיב' ולפני נשיא כשיושבין לפניו ראשי ישיבות וחכמי שתי ישיבות בתענית שלאחר שבת של רגל וכן בכל תעני' בין קבועין ובין שגוזרין בית דין וכן בתענית פורים בין שחל להיות בשני ובחמישי ובין שחל להיות בשאר ימים בין בשחרית בין במנחה קורין ויחל משה חוץ מט' באב של שחרית קורין בכי תוליד ובמנחה ויחל משה.

ל׳ושאלתי אני יקר אם צריך להזכיר עננו בתפלת ערבית בליל ראשון כשקיבלו התענית. והשיבוני אינו צריך לפי שאינו קרוי תענית אלא לן בתענית ועדיין לא לן. ושליח ציבור בליל ט' באב אינו מגביה קולו אפי' במ"ש כשחל ט' באב להיות בא' בשבת או בשבת. ולמחר אינן מגביהין קול לומר פסוקים כי אם בלחש כאבלים. אבל יש מן הרבנים שחולקין בדבר שמצריכין לומר לאחר תפלה בשחרית למנצח ואמר תתקבל צלותהון. וטעם שלהם שעיקר אבילות אינו נוהג אלא בלילה שנא' קומי רוני בלילה ולא יותר. ולמחר קצת היום ככולו.

ל״ארבי משולם אין מזמן בשבת בליל תשעה באב אלא בדד ישב ומברך לעצמו וכן נוהג רבינו יצחק. אלו שאילות שאלתי אני יקר בן רבינו קלונימוס מרומי נ"ע מהיכן חייב אדם לימנע מלרחוץ קודם תשעה באב אם קודם ראש חודש או בראש חודש עצמו שנאמר חגה חדשה ושבתה אבל קודם ראש חודש צריך לרחוץ בו ביום ועוד אם יזדמן אבל בר מינן שישלימו לו שלשים יום אפי' יום אחד או שני ימים או לאחר ראש חודש לאלתר באותה שבת שחל ת"ב להיות בתוכה אם מותר לרחוץ בזמנו או אם יש לו להמתין עד לאחר ת"ב והשיב אם יזדמן לו סוף דבר לאחר ראש חודש לאלתר אסור לרחוץ עד שיעבור ת"ב שאין לך אבילות גדול מזה שנחרב בית אלקינו.

ל״בודמיא לן כדאמרו רבנן במסכת תעניות לגבי אבל תכפוהו אבליו זה אחר זה אם הכביד שערו מיקל בתער ומכבס כסותו במים אלמא בחמין אסור הכי נמי כדתכפוהו אבליו דמי ואסור ברחיצה עד ת"ב.

ל״גועוד שאלתי אם יזדמן לאשה נידה לרחוץ מטומאתה קודם ת"ב אם מותרת ברחיצה ואם לאו והשיב לגבי נידה שיזדמן לה לרחוץ קודם ת"ב מטומאתה מותרת לרחוץ על ידי פושרין וליטהר במי מקוה אם יזדמן לה גמי מותרת לרחוץ שהיא מתעסקת לטהר עצמה לבעלה משום פריה ורביה הקילו לה כי ההיא דאמרו חכמים גדול פריה ורביה לפני הקב"ה מבנינו של בית המקדש שנאמר חודש יהיו בלבנון שנים חדשים בביתו ועוד שאינו אסור בתשמיש אלא בת"ב בלבד אבל קודם ת"ב מותר.

ל״דועוד שאלתי איך מנהג ברבותינו שברומי לנהוג בשבת שחל ת"ב בתוכה או באחד בשבת אם אוכלין בשבת בשר בסעודה המפסקת ושותין יין ואם צריך לשנות משולחנו ולישב כשאר ימות השנה או לאו והשיב והורה אם חל בשבת או בא' בשבת מתירין הגאונים לאכול בשר בסעודה המפסקת וגם לשתות יין משום עונג שבת ואין צריך לשנות שולחנו בשבת ובלבד שיש לו לישב בדאגה ובדאבת נפש שלא לנהוג בשמח' כדאמרינן במסכת תענית ת"ב שחל להיות בשבת אוכל על שלחנו אפי' כסעודת שלמה ומיירי בסעודה המפסקת שאם תאמר בסעודת שבת מיירי שאוכלין קודם שש שעות מה צריך לומר כן ויהא אפי' חל להיות ערב ת"ב בחול בסעודה המפסקת בה לא יאכל בשר ולא ישתה יין אלא מו' שעות ולמטה ומו' שעות ולמעלה שרי למיכל בישרא וכל שכן בשבת אלא לא שנא.

ל״האבל אני יקר מצאתי בהלכות גדולות בפירוש שחייב להפסיק לסעודת תשעה באב משש שעות ולמעלה בשבת שלא יאכל בשר ולא ישתה יין מכל מקום קודם שש שעות מותר אבל בשר מלוח ויין מגיתו כל היום מותר והחמיר יחמיר מה שירצה.

ל״וועוד שאלתי אם צריך לומר ובא לציון בת"ב למנחה קודם קריאת התורה כשאר שבתות בתפלת מנחה אם אומר ואני זאת בריתי והשיב בליל ת"ב לאחר קינות צריך לומר ובא לציון ואתה קדוש וגם בשחרית כמו כן צריך לו' ובא לציון ואתה קדוש אבל לא ואני זאת בריתי משום שנא' לא ימושו מפיך ואותו יום אסור לקרות בתורה והלכך לא צריך לומר אבל אמרו כן מנהג ברומי שמנחה של ערב ת"ב קודם קריאת ספר תורה צריך לומר ובא לציון וגם אני זאת בריתי כשאר שבתות במנחה לפי שיש לומר בתפלה נחם ה' אלקינו את אבילי ציון להכי אמרינן ואני זאת בריתי ועוד לפי שלא אמרו ואני זאת לא בערבית ולא בשחרית לכך נוהגים ברומא לומר במנחה כמו בשבתות שלא אמרוהו לא בשחרית ולא במוסף.

ל״זועוד אומר כן נוהגים ברומא ששליח ציבור המתפלל במוצאי שבת בתפלת ערבית כשחל ת"ב בשבת או באחד בשבת צריך לחלוץ את בתי שוקין מעל רגליו ולהניח מנעלי' מעל הרגל ברגל אחת את חברותי לאלתר.

ל״חלבר מינן שאם יארע אבל בת"כ כן ראיתי נוהגין באושפירא שאין נכנס בלילה בבה"כ עד למחר ולמחר נכנס ויושב עם הקהל עד שמשלימין הקינות ובט"ו אין נופלין בתחנונים וכן נוהגין לפי שבטלה מגילת תענית וכן הורה ה"ר שלמה ב"ר שמעון ב"ר אליקים שאומרים ובא לציון לאחר קינות בין במ"ש וכן בשאר ימות השנה בערב ת"ב וגם למחר אין אומרים ואני זאת בריתי אפי' בשחרית ועננו צריך לומר שחרית וערבית ואין אוכלין בשר ערב ת"ב כשחל להיות בשבת בסעודה המפסקת.

ל״טשמעתי שאומרים במגנצא עננו בת"ב בשחרית וערבית כך שמענו שבבבל אומר סליחות בת"ב בישיבה וכן נמצא בתלמוד ירושלמי אמר מר הני נשי דידן דלא שתי חמרא מי"ז בתמוז ועד ת"ב ורוב הגאונים שבלותיר נוהגין שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין.

מ׳משנכנס אב ממעטין בשמחה וערב ת"ב פת במלח ומים ויש מי שמקדימין מי"ז בתמוז לנהוג כך. והגאון רבי יצחק שמעתי עליו שהוא אוכל ביצה אחת ערב ת"ב דרך אבילות. שמעתי על החבר ר' שמואל שעמד מאבילתו בעי"ט מבעוד יום והלך בבה"כ ולא התפללו מנחה אצלו בבית האבל כמו שעשה כל השבת כולה וטעם הדבר מפי אביתר הגאון מפני שי"ט מפסיק ומבטל גזירת שבעה וגזירת שלשים. וכשם שמבטל גזירת שלשים ויכול לרחוץ ולהסתפר עי"ט כך מבטל גזירת שבעה ועמד מאבילתו מבעוד יום. ונהגו בשבת שמתפללין מנחה ומעריב ובבוקר הולך האבל לבה"כ ת"ב שחל להיות במ"ש מברך בורא מאורי האש.

מ״אאע"פ שאין מבדילין עד לאחר התענית למוצאי יום ראשון ובמוצאי שבת אין מבדילין שהרי כבר אכלו ושתו מבעוד יום ומיד כשהחשיך חל התענית ואינו יכול להבדיל לפי שאינו יכול לטעום ואין מבדילין אלא על הכוס ואם תאמר למה הוא מותר הבערה ובישול דמותרת בת"ב כגון שהבדילו בתפלה בניו ובני ביתו בפרשת אלה הדברים כתיב איכה אשא לבדי על כן מפטירין בישעיה שכתב בו איכה היתה לזונה.