לקוטי הפרדס, יום כיפורLikkutei HaPardes, Yom Kippur

א׳ענין יום הכפורים
וששאלתם איכא בינייהו יום הכיפורים שחל להיות אחר שבת כו' והוקש' לו מאי שנא יום הכיפורים דנקט אלא מאי כולי נקט אי נקט יום טוב אכילת ירק שלו בו ביום הוא וליכא למימר אימר קא בעי להו לאורחא וכי תימא לימ' אפשר בחמימי מסקנא הכי מוקים לה ושהוקשה עוד בה היכי דחינן יום הכפורים ומועדות משום אכילת ירק מס"ר.

ב׳קידוש מועדות ביד חכמי ישראל אף אם מזידים ומוטעים וכל שכן מתקנים ואפי' לעבר את השנים כולה בצורכי הבריות שמור אביב עבר חדש הסמוך לאביב שיבא אביב בזמנו ואם תאמר צורך גבוה הוא זה משום עומר הרי עומר מיהודה בא והם מעברים על עבר הירדן והגליל ואף שלא להטריח על מביאי ביכורים לאחר עצרת מעברי' על פירות האילן וכל שכן עיבור החודש יום אחד ועיבור יום זה מועיל אף לאכילת ירקות שהוא צורך עניים ועשירים שכולם נצטוו להתענג בחג ולשמוח.

ג׳מה שאנו נוהגין לומר בלילי יוה"כ כל נדרים הכין פירושא לפי שיוה"כ הוא סליח' ותשובה וצריך האדם להטהר מעונותיו לפי שנתכפר לו אם נדר אדם בתוך ימי השנה וזוכר את נדרו צריך לקיימו ואם לא קיימו אין יוה"כ מכפר דהכי תנן בכריתות בפרק המביא אשם תלוי חייבי אשמות ואשמות ודאין שעבר עליהן יוה"כ חייבי אשמות תלוין פטורים משמע מכאן שאין יוה"כ מכפר על חטאת ואשם ודאי והאידנא נדרים כחטאת דמי וצריך לקיימן אם זוכרן ששמע' שנדר מחוייב לקיים ואין יוה"כ מכפר עליו אך צריך לקיים כמו האדם שנתחייב חטאת ואשם ודאי שאין יוה"כ מכפר עליו אלא בהקרבת חטאתו ואשמתו הם הכי נמי הנודר נתברר לנו שאין יוה"כ מכפר על הנדרים אלא צריך לקיימן ועל זה תיקנו גאוני הישיבות לומר כל נדרים בלילי יוה"כ דנהי דהנדרים שזוכרן מקיימן ונפטר אבל אם נדר בתוך ימי השנה ואינן זוכרן עכשיו לקיימן מה יעשה ויתכפר לו שיהא נקי ביוה"כ תיקנו לעשות הפרה בציבור להתיר כולן את נדריהן שאינן זוכרן.

ד׳והכי קאמר כל נדרים ואסרים ושבועות וקיומים וכו' שנדרנו ושאסרנו מיום צום הכיפורים הזה הבא עלינו בכולם חזרנו בהן כלומר ומתחרטים אנו בהן על שעשינו אותם ואומר בטל הנדר מעיקרו שמבטלין אותן מעיקרן כדין התרת נדרים ואף על גב דהכי הלכתא דצריך לפרוט את הנדר לפני חכם והני לא פרטי הני מילי ביחיד דצריך לפרוט נדרו שמא נדר לעשות דבר טוב ורוצה לחזור בו ואם יפרוט לו לפני החכם לא יתיר לו אלא יאמר לו קיים את נדרך לכך הלכתא לפרוט.

ה׳אבל בציבור ובדבר דלא ידעי לא צריכי לפרוט ומתירין זה לזה בלא פריטת נדר ואומר אותו פעמים שכל מי שלא נמצא בפעם ראשונה ימצא בשניי' כדי שיהי' כל ישראל נקיים לפני אביהם שבשמים. כך קבלתי אני אברהם כהן מפי מורי רבנא מילי ז"ל.

ו׳ומשם הר' יעקב בר' שמעון נמצא בערב יוה"כ באים לבית הכנסת ואומרי' כל נדרי ואסרי וקונמי וחרמי ושבועי דנדרנא ודאישתבענא ודאחרימנא ודאסרנא על נפשתנא בשבוע' מיו"כ זה עד יוה"כ הבא עלינו לטובה כולהון איחרט בהון שרן שביתין בטלין ומבוטלין לא שרירין ולא קיימין.

ז׳נדרנא לא נדרי ואסרנא לא אסרי ושבוענתא לא שבועות ונסלח לכל וגו'. כך שמעתי פה קדוש אומר בעוברו לפני התיב' ולא הי' אומר מיום כיפורים שעבר ועד וכו' יהון שרן ולא ככתוב ונסלח ויחזור לראש עד ג' פעמים ושהחיינו וברכו וגומר התפלה. וענייני הבדלות מוצאי יוה"כ ואיך מבדילין כבר נכתב למעלה בעניין מוצאי שבתא לכן אין צריך לזוכרו שנית והמבין ידקדק וימצאנו.

ח׳גם מנפילת תחנונים בימים שבין ר"ה ליוה"כ ועניין אבינו מלכנו ומשאר ענייני יוה"כ כתבתי בענין ר"ה. בן רבי יצחק לוי שם ספר קטן על הדף הקבוע בכותל שאין זז מן הנרות ביוה"כ ולא נגע כלל לנרות והיו חכמי וורמשא מקצת מהם אוסרין לטלטלו משום שאין עולין לאילן. במוצאי שבת אין אומרי' ויהי נועם במגנצא כשחל יוה"כ בחול. אבל בתשובות ראשי ישיבות מצאתי כתוב שאומר. אבל במוצאי שבת כשחל יום טוב בחול אין אומר. דרש רבינו ר' משולם בין ר"ה ליו"כ אומרין וידוי ג"פ בכל יום כנגד ג' תפלות שבכל יום. ובערב יוה"כ בשחרית פעם אחת לפי שעדיין ישנו במנחה וישלשו במערב. ומי שמבקש לקנח ביה"כ אם איסטנס הוא ואין דעתו מיושבת עליו בכל השנה כולה עד שמקנח במים וכ"ש ביה"כ שצריך לקנח ולטהר עצמו ביותר יקנח. אבל כל אדם שאינו חושש לא שכך אמרו חכמים אסו' לו לאדם שיושיט אצבעו קטנ' במי' בט"ב כדרך שאסו' להושיט ביוה"כ. ושוב אמרו חכמים זעירא בר חמא אושפיזכני' דר' אמי ור' אסי ור' יהושע בן לוי וכולהו רבנן דקיסרי אמרו ליה לרב יוסף בריה דר' יהושע בן לוי בר אריא תא ואימא לך מילי מעלייתא דהוה עביד אבוך בערב יוה"כ מביאין לו מטפחת ושורה במים למחר מקנח בה פניו ידיו ורגליו.

ט׳אם היו ניצוצות של מימי רגלים ניתזות לו על גבי רגליו חיי' לרחוץ ולשפשף אותן בידו שכך שנינו כל המיסך רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים ומפרשין אותן בשל רגלים משום ניצוצות אלא ידים למה אמר רב אשי זאת אומרת מצוה לשפשף.

י׳והרואה קרי ביוה"כ חייב לטבול שכך שנו חכמים תנו רבנן הרואה קרי ביוה"כ יורד וטובל מבערב וישפשף ושוב א"ר אסור לרחוץ מקצת גופו ככל גופו אבל אם מלוכלך בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש קל וחומר ומה טיט וצואה שאינה אלא מיאוס רוחץ כדרכו שכבת זרע שכתב בו וטמא לא כל שכן שחייב לטבול. וכן שאר ימות השנה טובל משום נקיות ומשום קידוש השם בפני גוים. ואמר לן ר' ביוה"כ לאחר שעשה צרכיו יטול ידיו מידי דהוה אידיו מטונפות בטיט ובצואה שאין לך טינוף גדול מזה.

י״אואי עביד בסודר דלית ליה כדי הדחה דלא אתי לידי סחיטה אבל אי לא עשה צרכיו יקנח ידיו במטפחת הנגובה ולא אתי לידי סחיטה משום שנאמר ארחץ בנקיון כפי אפי' בלא מים. ובערב יוה"כ בסליחות אין נופלין על פניהם כי אם מקדישין ומשלימין ואין אומר מחי ומסי ומתוודין ג' פעמים.

י״באבל בערב יוה"כ אין מתודין אלא פעם אחת והכי נמי אין נופלין בתחנונים בתפלת שחרית וביו"הכ אסור בסיכה ובנעילת סנדל ובתשמיש המטה ומי שיש לו כאב ברגליו כורך עליו בגד או צמר ואינו חושש. אבל כל מנעל וסנדל אסור. ואם היו ידיו מלוכלכות רוחץ כדרכו ואם הוא אדם חולה מאכילין אותו שלא יסתכן. וכן אשה מעוברת אם תתאוה נפשה או מריחה שום ריח מאכילין אותה שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש חוץ מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים שימות ואל יעשה אותם. ואסור להבדיל ביוה"כ בורא מאורי האש אלא באור ששבת. ואם הביא אור שלא שבת הדלקה ראשונה אסור שניה מותר. ויוה"כ שבא בשבת מפסיק מבערב ואין צריך לקדש לפי שלא קדש היום עדיין וצריך לפסוק מבעוד יום מאכילה ומשתיה. וביוה"כ אין אומרים זמן על הכוס כבשאר ימים טובים דצריך למשתי משום קידוש היום וליכא למימר דלשהייה עד למוצאי יוה"כ דלא אפשר. וששאלתם כמה שיעור טעימה גבי מקדש הוא דבעינן מלא לוגמא ואפי' הכי ביומא דתעניתא אסור למיטעם ואע"ג דאמרי' היושבת בתענית טועמת תבשיל ואין בכך כלום הני מילי טעימה בעלמא אבל בליעה לא ואינה בולעת כלל. אבל למיברך בעינן מלא לוגמא לשתות דבמלא לוגמיו מייתבה דעתי' כדאמ' לגבי יום הכפורים שתה מלא לוגמא חייב. ואם יום שמיני של ולד חל בט' באב מתי מוהלין אותו אם לאלתר או יש לו להמתין עד חצות. נוהגים בוורמשא בחצות היום מוהלין דקודם שש שעות עדיין חל אבילות ומילה קיבלו בשמחה כמו תורה שנאמר שש אנכי על אמרתך.

י״גוביוה"כ יוצאין לאחר קריאת ספר תורה קודם שמתחילין מוסף ומוהלין ואח"כ נכנסין לבה"כ ומתפללין תפלת מוסף. מוהלין ופורעין והדר מוצצין. המל את בן השפחה אינו צריך להכניסו בבריתו של אברהם אבינו.

י״דורבינו אליקים כשהתפלל ביו"הכ ממוסף ועד מנחה ונעילה ובתפלת מנחה לא התפלל ברכת כהני' שים שלום כי אם שלום רב. ויפה עשה כיון שכן מצינו במסכת תעניות בג' פרקי' הכהנים נושאים כפיהם וכו' ומסקנא דהלכתא דלא פרשי כהנים ידיהם בתפלת מנחה משום דשכיחא שכרות.

ט״וואם נפש אדם לומר מפני מה מתפללין בשאר תעניות בתפלת מנחה ברכת כהנים אינו דומה זה לזה לפי שבשאר תעניות אין מתפללין תפלת נעילה ובמקום שהי' לנו לומר בתפלת נעילה אומר בתפלת מנחה וכן נהגו עלמא שפורשים כהנים כפיהם בתפלת נעילה ולא במנחה. אומ' זמן ביוה"כ לאחר כל נדרים. ויוה"כ שחל להיות בשבת אומר בליל יוה"כ ויכולו השמים מגן אבות עד מקדש השבת וישראל ויוה"כ ומתחיל להתפלל תחנונים וסליחות ובליל יו"הכ רבינו הגדול ר' יצחק בר' יהוד' בכניסתו לא הי' מתעטף כל הליל' בטלית אבל בשחרית בעמוד השחר היה מתעטף כל היום ובמעריב למוצאי יו"הכ עד צאתו מב"הכ.

ט״זוגם רבי' נ"ע הי' מתעטף בציצית בט' באב ביום אע"פ שאחרים לא היו מתעטפין משום אבילות. ור' שמואל כהן ור' לוי אף הן היו מתעטפין כמו כך. וכך ראיתי באושפיר' שמתעטפי' בט' באב. וכך אמר מורינו הזקן כו'. הלא הוא כתב למעלה בסוף ענין ציצית. ואם מותר לרחוץ בשלג בשבת או ביו"הכ לנקות ידיו אם אסור אסור הוא עיין במסכת שבת אין מרסיקין לא את השלג ולא את הברד.

י״זרבי יהוד' ברבי ברוך ורבי יצחק לוי מתענין ממחרת יו"הכ ובניהם ותלמידיהם נוהגין עדיין כן וראיותיהם מההיא דרבא הוה יתיב תרי יומא דתעניתא ואישתכח כוותי' ושאינו מתענין אומר דרבא לא אכיל ביוה"כ עד מוצאי יום שני בליל' ואי אפשר לעשות כן ויפה לעשותו אבל המתענין ואוכלין ערב יוה"כ הלא לדבריהם יו"הכ ואכילתו בכרת והמתענין שומרין עצמן מכל מלאכות שיש בהן כרת.

י״חשופר של יוה"כ שמעתי שתוקעין בארץ ישראל מוצאי יוה"כ קשר"ק לאחר כל התפלות כשיוצאין מב"הכ לפי שכבר הבדילו. ובגולה שלנו לא נהגו אלא תקיעה אחת לזכר בעלמא לבד שבקולוניאה נהגו גם קשר"ק. זה שקורין במנחה ביום הכיפורים בעריות מפני מה. שיה"כ אין מתכפרין בו עונות עד שיחזור בתשוב' ואע"ג דאמר כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה ובין לא עשה תשובה יוה"כ מכפר לית הילכתא כר' אלא כי האי ברייתא שאל מתייה בן חרש את ר' שמעון בן יוחי ברומי שמעתי ארבע' חלוקי כפרה וכו' וכיון דלא מכפר יו"הכ אלא בתשוב' עמו דוקא קרינן בעריות דאם חס ושלום בן ישראל פרץ בעריות או בנדה כיון שקורין לפניו זוכר עבירה שבאת לידו וחוזר בתשוב' כדי שיתכפר לו.

י״טכל האוכל ושותה בתשיעי כו' כיון דעשה תוספת הרי הוא כאלו התענה תשיעי ועשירי נקט אגב גררא. ואית דאמר אם היה בא להתענות תשיעי שמא לא יוכל להתענות עשירי משום הכי כיון שאוכל מבעוד יום בתשיעי ומתענה מעט קודם שתחשך דבעינן תוספת ליום הרי הוא כאלו מתענה באכילה זו תשיעי ועשירי.