ליקוטי הלכות, חושן משפט, הלכות חזקת קרקעות ג׳:י״אLikutei Halakhot, Choshen Mishpat, Laws of Immovable Property 3:11
א׳וזה בחי' נטילת ד' מינים בסוכות זמן שמחתינו כדי להמשיך השמחה של מצוה הנ"ל שהוא בחי' עוה"ב לתוך הלב. כי אע"פ שזוכין להמשיך בחי' עוה"ב בעוה"ז ומרגישין בדעתו בחי' עוה"ב העיקר הוא להרגיש השמחה בחי' עוה"ב בתוך הלב כ"ש במאמר הנ"ל ועיקר השמחה הוא בלב כ"ש נתת שמחה בלבי. כי האדם בעצמו כלול מכל העולמות כידוע ויש בהאדם בחי' עוה"ב ועוה"ז שהם בחי' ראש וגוף כי הראש שהוא הדעת הקודש שבמוח הוא בחי' עוה"ב. כי עיקר עוה"ב הוא השגת הדעת בחי' כי תמלא הארץ דעה לדעת את ה' וכו'. והגוף הוא בחי' עוה"ז. וע"כ עיקר הבחירה הוא בתוך הלב שהוא בתוך הגוף שיש בו שני חללים חלל הימיני וחלל השמאלי ששם משכן שני היצרין, יצר טוב ויצה"ר שהם בחי' יצר משחבו תלב כידוע וע"כ העיקר להמשיך הדעת הקדוש לתוך הלב בבחיט' וידעת היום והשבות אל לבבך שצריכין להמשיך הדעת לתוך הלב כ"ש רבינו ז"ל במ"א. וזהו בחי' סוכה וד' מינים שמקיימין בסוכות זמן שמחתינו כי הכל בשביל השמחה. כי סוכה הוא בחי' עוה"ב כנ"ל שאנו ממשיכין ע"י מצוות סוכה בחי' עוה"ב לתוך העוה"ז כדי שנזכה לשמחה הנ"ל להרגיש השמחה בחי' העוה"ב בתוך המצוות בעצמן. אבל עדיין אנו צריכין להמשיך השמחה לתוך הלב כי אשפר שירגיש בחי' עוה"ב במוחו ודעתו אבל לא בלבו והעיקר הוא להרגיש השמחה בלב כ"ש רבינו ז"ל שם ועיקר השמחה הוא בלב כנ"ל. ולזה אנו נוטלין ד' מניים ומנענעין בהם בכל הו' קצוות וכל הנענועים עד הטבורא דלבא כדי להמשיך השמחה מהמוח אל הלב כדי להרגיש השמחה בעוה"ז ממש שהוא בחי' הגוף שהוא בחי' שש קצוות כי ע"י הנענועים ממשיכין הארת החסדים לתוך הגוף ומשם אל האתרוג בחי' מלכו תכמבואר בכוונות. ועיקר התגלות השמחה הוא ע"י החסדים כנ"ל ועכשיו ממשיכין החסדים לתוך הגוף והלב שהוא בחי' אתרוג כי אתרוג דא לבא כ"ש בזוה"ק. וע"י המשכת החסדים לתוך הלב עי"ז ממשיכין השמחה לתוך הלב כי עיקר השמחה ע"י החסדים כנ"ל ואז כשזוכין להרגיש השמחה בלב. זהו עיקר שלימות השמחה שזוכין לשמחה של עוה"ב בעוה"ז ממש בתוך הלב שבחלל הגוף שהוא בבחי' עוה"ז כנ"ל. וז"ש ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכו' ושמחתם לפני ה' אלקיכם וכו' כי עיקר השמחה ע"י הד' מניים שעי"ז ממשיכין השמחה של מצוה לתוך העוה"ז לתוך הגוף שנזכה לעשות כל המצוות בכל השנה בשמחה גדולה מהמצוה בעצמה עד שלא נרצה שום עוה"ב בשכר המצוה. רק כל שמחתינו יהיה המצוה בעצמה שזה עיקר השמחה כנ"ל:
1