ליקוטי הלכות, חושן משפט, הלכות חזקת מטלטלין ג׳:ג׳Likutei Halakhot, Choshen Mishpat, Laws of Movable Property 3:3
א׳וזה בחי' פגם איסור גזילה ופגם תאוות ממון כי כל הממון והפרנסה נמשך מהארת המקיפים אלו שנמשכין ע"י דשמאירין בבן ותלמיד כנ"ל. וכמו שבאלו המקיפים כשזוכין להשיגם צריכין לדקדק לעשות סיג לדבריו שלא להמשיך מקיפים שאין צריכין להשיג כדי שלא יכנוס המקיפים שהם למעלה מהזמן וכו' כנ"ל, כמו כן בהממון והפרנסה הנמשכת משם צריך כ"א וא' שמקבל איזה ממון ופרנסה משם ליזהר מאד שיהיה שמח בחלקו ולא יהי אץ להעשיר, ויתאמץ ויתגבר מאד שלא יתאוה ולא יחמוד בכל פעם יותר ויותר כי באמת דרכי ה' ישרים מאד אך הם נפלאים מאתנו. וא"א לנו להשיגם כי מי יבין אורחותיו הקדושים. כי באמת הש"י עושה צדקות עם כל בשר ורוח וברחמיו הוא נותן לחם ופרנסה לכ"א בעתו כרצונו, לזה הוא משפיע לחם בדוחק ולזה תבשילין ולזה בגדים וזה יש לו איזה סך ממון וזה יש לו יותר וקצת יש להם עשירות וקצת יש להם עשירות יותר ויש שיש להם עשירות גדול וכיוצא בזה חילוקים רבים בענין הפרנסה והעשירות שנמשך להעולם מהארת הרצון העליון. וכ"א וא' כל מי שאינו מסתכל באמת על התכלית האחרון האמיתילכולם חסר הרבה ואין א' מהם שיסתפק במה שחננו ה' כשרז"ל אין אדם מת וחצי תאוותו בידו ולכל אחד וא' נדמה שחסר לו באמת הרבה ואלו היה לו עוד כך וכך היה די לפניו וכששי לו גם זה חסר לו עוד הרבה יותר כשרז"ל יש לו מנה מבקש מאתים יש לו ר' וכו' נמצא שכ"א וא' קשה לו קושיות הרבה בעיני פרנסתו, דהיינו מה שחסר לו בכל פעם ומתאוה יותר שזהו בחי' קושיות שהוא חסרון הדעת. כי הקושיא הוא חסרון הדעת שאינו מבין זה הענין היטב. שזהו בחי' כל החסרונות שנמשכין מחסרון הדעת כ"ש (נדרים מא) דעת קנית מה חסרת דעת חסרת מה קנית כי כל החסרונות הם רק מחסרון הדעת כמובא בדברי רבינו ז"ל במ"א (סי' ס"א) ע"כ ראוי לאדם להיות שמח בחלקו ויסתפק במה שיש לו במה שחננו ה' ואעפ"י שנדמה לו שחסר לו מהצטרכותו המוכרח לו אף עפ"כ ידע ויאמין כי הוא לטובתו כי אם יתן לו הש"י מה שחסר לו יחסר לו יותר ויותר וכן לעולם. כמו בענין המקיפים של השכל הנ"ל שכל מה שמגלין לו איזה תירוץ יותר נכנס בו מקיף חדש עד אשר נתחזקה הקושיא יותר ויותר עד שיכולין ליכנוס בקושיות ותירוצים שאין הזמן מספיק לבארם. ועל כן צריכין לעשות סייג לדבריו כנ"ל, כמו כן ממש הוא בעינין הממון והפרנסה הנמשך מהארת המקיפין הנ"ל כ"א וא' יש לו גבול בענין הממון והפרנסה לפי נשמתו ודעתו ואסור לו לצאת מן הגבול קודם זמנו כי כל הדוחק את השעה השעה דוחקתו וכל הנדחה מפני השעה השעה נדחית מפניו. היינו כי אסור לו לדחוק את השעה לחמוד ולהתאוות ולדאוג על חסרונו שימלא לו הש"י מיד מה שנדמה לו שחסר לו. כי באמת מה שהש"י אינו ממלא לו חסרונו מיד הוא לו לטובה גדולה כי תיכף שימלא הש"י חסרונו שזהו בחי' תירוץ על קושיא כנ"ל תיכף ומיד יהיה קש לו קושיא אחרת יותר גדולה שיהיה קשה יותר לתרצה, וכן אם ירצה אח"כ שיתרץ לו הש,י גם חסרון וקושיא זאת וימלא לו חסרוונ, תיכף ומיד יהיה קשה לו עוד קושיא אחרת יותר גדולה כי יחסר לו עוד הרבה יותר ויותר וכן לעולם כמו למשל איש העני והאביון ביותר שאין לו לחם כ"א בדוחק גדול אזי אינו חושב על מלבושים כלל מכ"ש על מלבושים נאים אינו עולה על דעתו לדאוג ולהסתכל עליהם רק שהוא חושב ודואג שיתן לו השי"ת לחם בריוח ונדמה לו שאלו היה לו לחם בריווח לא היה דואג. אך תיכף כשהש"י מזמין לו איזה פרנסה ויש לו לחם בריווח אזי תיכף מתחיל להסתכל שיהיה לו מלבוש שזה החסרון והקושיא יותר גדולה מבתחילה. ותיכף שיש לו גם מלבוש הוא מתאוה ומסתכל שיהיו לו מלבושים נאים ואח"כ מתאוה לדירה נאה ולכלים נאים ואח"כ לכלי כסף ותכשיטין ואח"כ לתכשיטין יקרים. ובכל פעם דאגתו וחסרונו יותר גדול עד שי שדאגתם על חסרון הפרנסה הוא שצריכין להוציא בכל שבוע עשרים אדומים וגם צריכין ליתן נדן לבניהם לפחות ארבע מאות אדומים ואין הכנסתם מספיק לזה. ויש שחסר להם עוד יותר ויותר בכפלי כפליים עד אין קץ. נמצא שכל מה שמתרצין לו איזה קושיא דהיינו שממלאין לו חסרונו תיכף ומיד קשה לו קושיא אחרת יותר גדולה וחזקה מבתחילה כי חסר לו עכשיו יותר ויותר מהכרחיו הצריכין לו עכשיו מה שלא עלה על דעתו חסרון זה מבתחילה כנ"ל עד שיכול להיות שיחסור לו ויתאוה לבלי חק מה שאי אפשר למלאות לו עד שיכול למות מרוב דאגתו מעוצם החסרונות והדאגות שבאים עליו בכל פעם יותר ויותר. וזה מחמת שהממון נמשך מהמקיפים הנ"ל וכמו שבהמקיפים הנ"ל כל מה שנתגלה לו איזה מקיף ומתרץ לו איזה קשיא אזי קשה לו קשיא יותר חזקה מבתחילה אשר בשביל זה צריכין לעשות סייג לדבריו וכו' כנ"ל, כמו כן בהממון ופרנסה הנמשך משם כל מה שרוצה למלאות חסרונו שזהו בחי' תירוץ על הקשיא שהיא חסרון הדעת שמשם כל החסרונות כנ"ל, תיכף ומיד נכנס בו קשיא אחרת יותר גדולה שנמשכת ממקיף יותר גבוה שא,א לו להשיג וכן להלן יותר. וכ"ז הוא רק מחמת שהוא דוחק את השעה ורוצה שימלא לו הש"י חסורונ מיד ובאמת לא בא זמנו עדיין. ע"כ מי שרוצה לחיות שיהיה לו חיים בעוה"ז ובעוה"ב צריך להתחזק באמונה יתירה ולהיות שמח בחלקו ויאמין כי יבא עתו כי לכלכ עת וזמן לכל חפץ תחת השמים.:
1