ליקוטי הלכות, חושן משפט, הלכות חזקת מטלטלין ד׳:ז׳Likutei Halakhot, Choshen Mishpat, Laws of Movable Property 4:7
א׳וע"כ אסור לקצור התבואה קודם העומר ועיקר מצות ספירה תלתה התורה בקצירת התבואה כ"ש שבעיה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספרו וכו'. כי עיקר גידול התבואה הוא ע"י כח המושך (כ"ש אדמו"ר ז"ל במ"א). כי התבואה מקבלת הכח המושך מהארץ והעפר ששם עיקר כח מושך של כל הדברים כי השי"ת ברא את הארץ ונתן בה כח המושך שתוכל להמשיך חיות לכל הדברים שבעולם כי הכל היה מן העפר. וכל דבר שבעולם מקבל כח המושך מהעפר ועי"ז ממשיך לעצמו חיות. וע"כ התבואה שגדילה מהעפר ומקבלת כח המושך ממנה ועיקר כח המושך הוא החיות האלקות שנתן הש"י בהארץ שיסדה בחכמתו שנתן בה חיות כזה שיהי' לה כח המושך של כל הדברים שבעולם. ועיקר החיות האלקות הוא בחי' מ"ה בחי' ענוה ושפלות שזהו בחי' עפר כ"ש בהתורה הנ"ל. כי א,א להמשיך חיות אלקות בשלימות כ"א ע"י בחי' ענוה ושפלות בחי' מ"ה. וכל מי שהוא בבחי' ענוה בחי' מ"ה ביותר שוכן אצלו חיותו יתב' יותר בבחי' אשכון את דכא כנ"ל. וע"כ מחמת שהעפר הואבחי' ענוה ושפלות ע"כ שם נעלם חיותו ית' יותר וע"כ שם הכח המושך של כל הדברים כנ"ל. וזהו בחינת תולה ארץ על בלימה, שעיקר קיום הארץ שתלוין באויר באמצע הגלגלים בגזירת הבורא ית' שנתהן בה כח המושך כידוע להמחקרים, וכל עיקר קיומה תולה ארץ על בלימה דהיינו בחי' שפלות וענוה כנ"ל. וע"כ כשקוצרין את התבואה מהעפר כדי שתהיה למאכל אדם כי השי"ת נתן כח בהארץ שתתן כח בהתבואה שמגדלת עד שיהיה כח המושך להתבואה להמשיך חיות להאדם ע"י שיאכל אותה כידוע בחוש שחיות האדם על ידי אכילתו ועיקר האכילה הוא לחם שנעשה מהתבואה מה' מיני דגן. ועיקר החיות שמקבל האדם על ידי האכילה הוא ע"י כח המושך שיש בהאכילה שנתן בה הש"י כח המושך כזה שתוכל להמשיך חיות להאדם. וכל הכח הזה של הלחם והתבואה שהוא כח המושך להמשיך חיות להאוכלה הוא מקבלת מהארץ ששם כח המושך של כל הדברים כנ"ל. ועיקר כחה הוא מהצדיק יסוד עולם שבו תלוי הכל כי הוא עניו מכל, בחי' מה שעל זה תולה הארץ וכל אשר בה כנ"ל וע"כ כשקוצרין את התבואה והקצירה הוא בחי' כח המכריח והמפסיק כי קוצרין ומפסיקין את התבואה מהארץ. וע"כ חוששין שלא יתגבר ויתאחז ח"ו הכח המכריח המפסיק דסט"א שהוא רוצה להפסיק ולמנוע מהצדיק לגמרי דהיינו שלא יפסיק את התבואה מבחי' עפר לגמרי דהיינו מבחי' ענוה ושפלות שלא תתאחז הסט"א, שלא תביא את האדם האוכלה לידי גסות וגבהות כ"ש פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת וכו' וכ"ש ואכלת ושבעת השמרו לכם וכו' כשפרש"י שם ואז ח"ו ועצר את השמים וכו' והאדמה לא תתן את יבולה וכו' כי מאחר שמתגבר כח המכריח דס"א שהוא גסות כנגד כח המושך שהוא ענוה אזי בוודא יהארץ לא תתן את יבולה כי עיקר מה שהארץ נותנת יבולה הוא ע"י כח המושך כנ"ל. אבל עכשיו ע"י רום שבא ע"יע אכילה דסט"א שעי"ז נפתה לבו כנגד השי"ת עד שבא לידי ע"ז שהיא בחי' גסות כשרז,ל שזהו בחינת כח המכריח שהתגבר כנגד כח המושך ע"כ בוודאי הארץ לא תתן את יבולה. מאחר שהגבירו הכח המכריח על כח המושך וכנ"ל ע"כ הזהירנו התורה שבשעת הקציר שהוא בחי' כח המכריח לא נתחיל חרמש בקמה לקצור עד שיקדש את הקצירה תחילה ע"י קצירת העומר והנפותיו וקרבנותיו שעי"ז ממתיקין הדינים וממתיקין כח המכריח בשרשם כנ"ל שלא יתאחז ממנו הכח המכריח המפסיק דסט"א רק יהי' הכח המכריח רק לטובה ואז הותר הקציר שהוא בחי' כח המכריח, כי לא יתאחז בו עוד כח המכריח דסט"א כי כבר נמתק ע"י העומר כנ"ל:
1