ליקוטי הלכות, חושן משפט, הלכות גנבה ד׳:ב׳Likutei Halakhot, Choshen Mishpat, Laws of Theft 4:2

א׳וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב צָרִיךְ לְשַׁלֵּם כֶּפֶל. כִּי הַיֵּצֶר הָרָע וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא נִקְרָא גַּנָּב, כִּי הוּא אוֹרֵב עַל הָאָדָם בְּכָל עֵת כְּמוֹ גַּנָּב מַמָּשׁ וְהוֹלֵךְ עִם הָאָדָם בְּכַמָּה מִינֵי הַטְעָיוֹת וְרַמָּאוּת וּנְכָלִים וְעַרְמִימִיּוּת כְּמוֹ גַּנָּב מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, יֵשֵׁב בְּמַאְרַב חֲצֵרִים בְּמִסְתָּרִים וְכוּ'. וּכְתִיב, יֶאֱרֹב בַּמִּסְתָּר וְכוּ' יֶאֱרֹב לַחֲטוֹף עָנִי וְכוּ'. וּכְתִיב, הֵמָּה עֲקֵבַי יִשְׁמֹרוּ וְכוּ'. וְעִקַּר הַגְּנֵבָה שֶׁלּוֹ הוּא בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁבָּאָדָם שֶׁשָּׁם עִקַּר הַתְחָלַת שְׁלִיטַת הַיֵּצֶר הָרָע חַס וְשָׁלוֹם, אִם אֵין נִזְהָרִין וְנִשְׁמָרִין מִמֶּנּוּ הֵיטֵב, כִּי עִקַּר הַיְצָרִין הֵם הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, כִּי מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת הֵם יֵצֶר טוֹב וּמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת הֵם יֵצֶר הָרָע, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה לַשֶּׁמֶשׁ וְכוּ' (בְּסִימָן מט), עַיֵּן שָׁם. וְהַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁהֵם הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, הֵם אוֹרְבִים עַל הָאָדָם בְּכָל עֵת וָרֶגַע כְּמוֹ גַּנָּב מַמָּשׁ כְּדֵי שֶׁיִּתְאַחֲזוּ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל אָדָם כְּדֵי לַהֲבִיאוֹ לִידֵי הִרְהוּרִים וְתַאֲוֹת כַּאֲשֶׁר יוֹדֵעַ כָּל אֶחָד בְּנַפְשׁוֹ. כִּי בֶּאֱמֶת עִקַּר הַיֵּצֶר הָרָע הוּא עַל תַּאֲוַת נִאוּף, כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר וּמוּבָא בִּדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עִקָּרָא דְּיִצְרָא בִּישָׁא וְכוּ'. וְזֹאת הַתַּאֲוָה עִקָּרָהּ תְּלוּיָה בְּמַחֲשָׁבָה וּמִי שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ הֵיטֵב שֶׁלֹּא יַתְחִיל לַחֲשֹׁב בְּעִנְיָן זֶה כְּלָל וְלֹא יָבֹא לִידֵי הִרְהוּר בְּוַדַּאי הוּא נִצּוֹל מִתַּאֲוָה זֹאת. אַךְ עִקַּר כָּל הַהִרְהוּרִים וְהִתְגַּבְּרוּת זֹאת הַתַּאֲוָה נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת שֶׁאֵין שׁוֹמְרִים מַחֲשַׁבְתָּם כָּרָאוּי וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע אוֹרֵב בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ תָּמִיד כְּמוֹ גַּנָּב מַמָּשׁ וְחוֹתֵר אֶת עַצְמוֹ תַּחַת מְחִצּוֹת הַמֹּחִין שֶׁהֵם מְחִצּוֹת פְּרוּסוֹת בִּפְנֵי זֹאת הַתַּאֲוָה וְהוּא בִּנְכָלָיו אוֹרֵב וְחוֹתֵר אֶת עַצְמוֹ תַּחְתָּם וּמַטֶּה מַחֲשֶׁבֶת הָאָדָם מְעַט מְעַט בִּגְנֵבָה וְעָרְמָה גְּדוֹלָה עַד שֶׁפִּתְאֹם בָּא לִידֵי הִרְהוּרִים וְתַאֲוֹת. כִּי בְּוַדַּאי כָּל אֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל הוּא חָפֵץ מְאֹד לְהִנָּצֵל מֵהִרְהוּרִים אֵלּוּ אֲבָל הַיֵּצֶר הָרָע חוֹתֵר עָלָיו בִּגְנֵבָה גְּדוֹלָה וְגוֹנֵב אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁתֵּצֵא לַחוּץ וְלַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְעִקַּר הִתְגַּבְּרוּתוֹ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ הוּא בְּדֶרֶךְ גְּנֵבָה מַמָּשׁ כַּיָּדוּעַ לְכָל מִי שֶׁמֵּשִׁים לֵב עַל עִנְיָנָיו, עַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מְאֹד מְאֹד בִּשְׁמִירָה יְתֵרָה בְּכָל עֵת בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יַתְחִיל לְהוֹצִיא מַחֲשַׁבְתּוֹ אֶל הַחוּץ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי בֶּאֱמֶת הַמַּחֲשָׁבָה בְּיַד הָאָדָם, כַּמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים: