ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות השכמת הבוקר א׳:ט״וLikutei Halakhot, Orach Chaim, Laws of Morning Conduct 1:15

א׳וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶׁהִפְלִיגוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל, בְּעִנְיַן הַיְּדִיעָה לֵידַע לְכַוֵּן חֲצוֹת אֵימַת, כִּדְאִיתָא בִּבְרָכוֹת (דף ג.): ״וְדָוִד מִי הֲוָה יָדַע חֲצוֹת אֵימַת, מִכְדֵי מֹשֶׁה לֹא יָדַע וְכוּ׳, אֶלָּא דָּוִד כִּנּוֹר הָיָה תָּלוּי וְכוּ׳״.

ב׳הַיְנוּ כִּי עִקַּר הַגְּאֻלָּה בִּכְלָל, וּבִפְרָטִיּוּת גְּאֻלַּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, תָּלוּי בִּידִיעָה וְהַשָּׂגָה זֹאת – לְכַוֵּן הֵיטֵב נְקֻדּוֹת חֲצוֹת לַיְלָה.

ג׳דְּהַיְנוּ כְּשֶׁמִתְגַּבֵּר תֹּקֶף הַשֵּׁנָה עַל נֶפֶשׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, וְרוֹצֶה לְהַפִּילוֹ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי רִבּוּי עֲוֹנוֹתָיו וְקִלְקוּלָיו, עַד שֶׁכִּמְעַט כִּמְעַט יִפּוֹל לְגַמְרֵי, רַחֲמָנָא לִצְלָן, אֲזַי דַּיְקָא יָאִיר הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ עָלָיו בְּחַסְדּוֹ, שֶׁיַּזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּהַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁבּוֹ וִיחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ כַּנַּ״ל.

ד׳שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קִימַת חֲצוֹת, שֶׁאָז הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא כְּלָלִיּוּת נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל בְּתַכְלִית הַקַּטְנוּת וְהַמִּעוּט, וְאָז הִיא צוֹעֶקֶת בְּקוֹל מַר לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת (תהלים מב, ב): ״כְּאַיָּל תַּעֲרֹג וְכוּ׳״, בּחְִינתַ (ירמיה לא, יד): ״קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע, נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים וְכוּ׳״. וְאָז הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מְעוֹרֵר רַחֲמָיו וּמַמְשִׁיךְ חוּט שֶׁל חֶסֶד וְכוּ׳, כַּמּוּבָן כָּל זֶה בַּכְּתָבִים.

ה׳וְכָל זֶה נַעֲשָׂה עִם כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָל עֵת, שֶׁבְּכָל פַּעַם מִתְגַּבֶּרֶת עָלָיו בְּחִינַת הַשֵּׁנָה הַנַּ״ל, עַד שֶׁכִּמְעַט כִּמְעַט וְכוּ׳, רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְאָז דַּיְקָא צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ נְקֻדָּתוֹ הַטּוֹבָה כַּנַּ״ל.

ו׳בִּבְחִינַת (תהלים צד, יח-יט): ״אִם אָמַרְתִּי מָטָה רַגְלִי חַסְדְּךָ ה׳ יִסְעָדֵנִי, בְּרוֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי״, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת הַלִּמּוּד הַקָּדוֹשׁ שֶׁל ״אֲזַמְּרָה״ הַנַּ״ל. שֶׁדַּיְקָא כְּשֶׁמַּגִּיעַ בְּדַעְתּוֹ לְקַטְנוּת גָּמוּר, רַחֲמָנָא לִצְלָן, עַד שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר ״מָטָה רַגְלִי״, חַס וְשָׁלוֹם, אָז דַּיְקָא חַסְדֵּי ה׳ יִסְעָדֵהוּ עַל־פִּי הַנַּ״ל, לְעוֹרְרוֹ מִשְּׁנָתוֹ וּלְהַחֲזִירוֹ.

ז׳שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קִימַת חֲצוֹת מַמָּשׁ, שֶׁאָז הוּא תַּכְלִית הַקַּטְנוּת, וְאָז דַּיְקָא הוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת מִנְּפִילָתוֹ עַל־יְדֵי בְּחִינַת ״אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי״ כַּנַּ״ל.

ח׳וּבָזֶה תָּלוּי הַגְּאֻלָּה בִּכְלָל וּבִפְרָט כַּנַּ״ל, וְעַל־כֵּן הָיְתָה גְּאֻלָּה הָרִאשׁוֹנָה בַּחֲצוֹת דַּיְקָא, וְכֵן גְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁאָנוּ מְקַוִּים בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ תִּהְיֶה עַל־יְדֵי בְּחִינַת חֲצוֹת.

ט׳עַל־יְדֵי הַכְּשֵׁרִים וְהַיְּרֵאִים שֶׁעוֹמְדִים בְּכָל לַיְלָה בַּחֲצוֹת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הֵם מַמְשִׁיכִים עַל עַצְמָם בְּחִינַת קְדֻשַּׁת חֲצוֹת לַיְלָה, שֶׁאָז מִתְעוֹרֵר חֶסֶד גָּדוֹל. שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם תָּמִיד בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה שֶׁבַּחֲצוֹת לַיְלָה, לְהַמְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם בְּחִינָה זֹאת תָּמִיד, דְּהַיְנוּ שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁרוֹצִים לְהַפִּיל עֲלֵיהֶם שֵׁנָה וְקַטְנוּת גָּדוֹל מְאֹד, אֲפִלּוּ אִם מַפִּילִים אוֹתָם כְּמוֹ שֶׁמַּפִּילִים, חַס וְשָׁלוֹם, אֲפִלּוּ אִם עָבַר עָלָיו מַה שֶּׁעָבַר, אַף־עַל־פִּי־כֵן יִתְעוֹרֵר תָּמִיד דַּיְקָא מִתּוֹךְ תֹּקֶף הַקַּטְנוּת, בִּבְחִינַת קִימַת חֲצוֹת הַנַּ״ל, דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי בְּחִינַת הָעוֹד מְעַט טוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ וְכַנַּ״ל.

י׳וְעַל־כֵּן מֹשֶׁה לֹא יָדַע עֲדַיִן לְכַוֵּן הֵיטֵב חֲצוֹת אֵימַת, כִּי אָז הָיָה עֲדַיִן קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה וְלֹא הָיָה עֲדַיִן אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, כִּי לֹא הָיָה עֲדַיִן כָּל־כָּךְ צַדִּיקִים שֶׁעָמְדוּ בַּחֲצוֹת וְעָסְקוּ בַּתּוֹרָה, מֵחֲמַת שֶׁהָיָה קדֶֹם מַתַּן תּוֹרָה, וְעַל־כֵּן הָיָה קָשֶׁה לְכַוּןֵ הֵיטֵב נְקֻדַּת חֲצוֹת. וַאֲפִלּוּ לְמַאן דְּאָמַר שֶׁגַּם משֶֹׁה יָדַע, אֲבָל לֹא הָיָה יָכוֹל לְדַבֵּר בָּזֶה כָּל־כָּךְ וְהָיָה מִתְיָרֵא עֲדַיִן שֶׁמָּא יִטְעוּ וְכוּ׳, כִּי עֲדַיִן לֹא הָיָה יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ הֶאָרָה זֹאת בְּאִתְגַּלְיָא מֵחֲמַת שֶׁהָיָה קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה.

י״אאֲבָל דָּוִד הֲוָה יָדַע, כִּי כִּנּוֹר הָיָה תָּלוּי לְמַעְלָה מִמִּטָּתוֹ, וְכֹחַ הַכִּנּוֹר נִמְשַׁךְ מֵהַתּוֹרָה, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי אַדְמוֹ״ר זַ״ל (לקוטי מוהר״ן חלק א׳ סימן ח׳): כִּי הַכִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד הָיָה שֶׁל חָמֵשׁ נִימִין, כְּנֶגֶד חֲמִשָׁה חֻמְשֵׁי תּוֹרָה, וְהוּא הָיָה מְעוֹרְרוֹ מִשְּׁנָתוֹ עַד שֶׁיָּדַע לְכַוֵּן הַשָּׁעָה וְהַנְּקֻדָּה שֶׁל חֲצוֹת, כִּי דָּוִד הוּא בְּחִינַת מָשִׁיחַ, שֶׁעוֹסֵק תָּמִיד בְּתִקּוּן נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל לְעוֹרְרָם מִשְּׁנָתָם עַל־יְדֵי בְּחִינָה הַנַּ״ל, עַל־יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצֵא בְּכָל אֶחָד, וּמְלַמֵּד לְכָל אֶחָד, וּמֵאִיר בְּלִבּוֹ שֶׁיּוּכַל לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ וְלִמְצֹא בְּעַצְמוֹ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת תָּמִיד, כְּדֵי לְעוֹרְרוֹ מִשְּׁנָתוֹ וּנְפִילָתוֹ שֶׁלֹּא יִפֹּל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם.

י״בוְהָעִקָּר, לְכַוֵּן בְּעֵת שֶׁכִּמְעַט כִּמְעַט יִפֹּל, חַס וְשָׁלוֹם, אָז דַּיְקָא יָאִיר בּוֹ בְּחַסְדּוֹ לְהַצִּילוֹ וּלְעוֹרְרוֹ, בִּבְחִינַת (תהלים לז, כד): ״כִּי יִפֹּל לֹא יוּטָל וְכוּ׳״, בְּחִינַת (שם לב-לג) ״צוֹפֶה וְכוּ׳ ה׳ לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְּיָדוֹ״, בִּבְחִינַת (דברים לב, לו-לט): ״כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב וְכוּ׳ וְאָמַר וְכוּ׳ רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְכוּ׳״.

י״גוְכָל זֶה בְּכֹחַ הַתּוֹרָה שֶׁכְּבָר קִבַּלְנוּ עַל־יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וְעַל־יְדֵי כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁהָיוּ עַד הֵנָּה – שֶׁפֵּרְשׁוּ לָנוּ דַּרְכֵי הַתּוֹרָה הֵיטֵב.

י״דוְעַל־כֵּן דָּוִד הַוָה יָדַע חֲצוֹת אֵימַת עַל־יְדֵי הַכִּנּוֹר הַנַּ״ל, כִּי הָיָה ״יֹדֵעַ נַגֵּן״ (שמואל א׳ טז, יח), כִּי כָּל הַלִּמּוּד הַקָּדוֹשׁ הַנַּ״ל לְחַפֵּשׂ הַטּוֹב וּלְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ עַל־יְדֵי־זֶה, כָּל זֶה הוּא בְּחִינַת נִגּוּנִים קְדוֹשִׁים הַיּוֹצְאִים מִכִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד, בְּחִינַת ״אֲזַמְּרָה״ דַּיְקָא כַּנַּ״ל, בְּחִינַת ״עוּרָה וְכוּ׳ הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָׁחַר״ כַּנַּ״ל.

ט״ווְעַל־יְדֵי־זֶה זָכָה דָּוִד לֵידַע לְכַוֵּן נְקֻדַּת חֲצוֹת הַנַּ״ל, שֶׁבָּזֶה תְּלוּיָה הַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת עַל כָּל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, כִּי דָּוִד הוּא מָשִׁיחַ, שֶׁעַל יָדוֹ תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁהִיא גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ גָּלוּת.

ט״זוְהָעִקָּר עַל־יְדֵי בְּחִינַת זְמִירוֹת וְנִגּוּנִים הַנַּ״ל, בִּבְחִינַת (שמואל ב׳ כג, א): ״מָשִׁיחַ אֱלֹקֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל״, הַיְנוּ עַל־יְדֵי בְּחִינַת ״אֲזַמְּרָה״ הַנַּ״ל, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.

י״זוְהָבֵן הַדְּבָרִים הֵיטֵב, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר הַכֹּל, רַק כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו כָּל יְמֵי חַיָּיו בִּימֵי נְעוּרָיו וּבִימֵי זִקְנוּתוֹ – יָכוֹל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד עַל־פִּי כָּל דְּבָרֵינוּ אֵלֶּה, שֶׁמְּבָאֲרִים קְצָת אֲמִתַּת הָעֵצָה וְהַלִּמּוּד הַקָּדוֹשׁ שֶׁל ״אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי״, שֶׁהִזְהִירָנוּ אַדְמוֹ״ר זַ״ל מְאֹד מְאֹד לֵילֵךְ בּוֹ, אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז בּוֹ.