ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות השכמת הבוקר א׳:ז׳Likutei Halakhot, Orach Chaim, Laws of Morning Conduct 1:7

א׳וּכְשֶׁאָנוּ אוֹמְרִים פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת כְּאִלּוּ הִקְרַבְנוּם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (תנחומא צו, יד): ״כָּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת עוֹלָה כְּאִלּוּ הִקְרִיב עוֹלָה וְכוּ׳״. כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַקָּרְבָּנוֹת הוּא בִּבְחִינַת הַדִּבּוּר, לְהַעֲלוֹת מִדּוֹמֵם צוֹמֵחַ חַי לִמְדַבֵּר.

ב׳כִּי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת כְּשֶׁעוֹלִין מִמָּקוֹם שֶׁעוֹלִין, מִמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת, הָעִקָּר הוּא שֶׁיַּעֲלוּ לִבְחִינַת דִּבּוּר. כִּי מִתְּחִלָּה כְּשֶׁאֵין נִתְבָּרֵר וְנִכָּר הַטּוֹב מֵחֲמַת הָרָע שֶׁחוֹפֶה עָלָיו, אֲזַי הוּא בִּבְחִינַת אִלֵּם שֶׁאֵין לוֹ דִּבּוּר, בִּבְחִינַת (תהלים לט, ג): ״נֶאֱלַמְתִּי דּוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וְכוּ׳״, וּכְשֶׁמְּגַלִּין אֶת הַטּוֹב כַּנַּ״ל, אֲזַי עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַטּוֹב וַעֲלִיָּתוֹ הוּא בְּחִינַת הַדִּבּוּר.

ג׳וזְֶה בְּחִינַת (שיר־השירים ב, יד): ״יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה״, זֶה בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה טוֹבָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת יוֹנָה תַּמָּה – שֶׁתְּמִימָה עִם בֶּן זוּגָהּ וְאֵינָה מַנַּחַת אוֹתוֹ לְעוֹלָם וְכוּ׳, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (שיר השירים רבה ד, ב). כִּי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד אֲפִלּוּ בְּהַפָּחוֹת שֶׁבַּפְּחוּתִים הִיא דְּבוּקָה תָּמִיד עִם הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ לְעוֹלָם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִיא.

ד׳וּכְשֶׁהִיא נוֹפֶלֶת, חַס וְשָׁלוֹם, בְּעִמְקֵי הַקְלִפּוֹת הַמַּקִּיפִין אוֹתָהּ מִכָּל צַד, בְּחִינַת ״יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה״, בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה, אֲזַי הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ אוֹמֵר לָהּ (שיר־השירים שם): ״הַרְאִיניִ אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ, כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָאוֶה״, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁאַתָּה ״בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה״, אַף־עַל־פִּי־כֵן אַתָּה בְּעַצְמְךָ נָאוֶה מְאֹד, בִּבְחִינַת ״שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה״, כַּנַּ״ל, וְעַל־כֵּן תְּגַלֶּה אֶת עַצְמְךָ וְתַרְאֶה אֶת מַרְאֶיךָ, כִּי עֲדַיִן אַתָּה נָאֶה, כִּי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה נָאוָה תָּמִיד.

ה׳וְעַל־כֵּן ״הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ״, הַיְנוּ שֶׁתְּגַלֶּה וְתִמְצָא מַרְאוֹת יֹפִי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה. וְעַל־יְדֵי־זֶה ״הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ״, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְדִבּוּר, כִּי אָז יְכוֹלִין לְדַבֵּר וּלְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, כִּי מִקֹּדֶם לֹא הָיָה יָכוֹל לְדַבֵּר כְּלָל כַּנַּ״ל.

ו׳וזְֶהוּ בְּחִינַת (שם ח, יג): ״הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִעִינִי״, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ״י: ״הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים – בֵּין הָאֻמּוֹת וְכוּ׳״, הַיְנוּ בְּחִינַת הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים וּמֻנָּחִים בֵּין הָאֻמּוֹת, שֶׁהֵם הַתַּאֲווֹת רָעוֹת וּפְגָמִים וְכוּ׳ שֶׁהֵם בְּחִינַת אֻמּוֹת הָעוֹלָם, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר (סימן לו). וְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מִתְאַוֶּה לְקוֹלָם. וְזֶהוּ: ״חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי״, כִּי הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מִתְאַוֶּה שֶׁיִּתְגַּלּוּ הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת וְיַשְׁמִיעוּ אֶת קוֹלָם בְּזֶמֶר וְהַלֵּל לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ כַּנַּ״ל.

ז׳וְזֶה בְּחִינַת הַקָּרְבָּן, שֶׁמַּעֲלִין הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת לִבְחִינַת מְדַבֵּר כַּנַּ״ל. וְעַל־כֵּן ״הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת עוֹלָה כְּאִלּוּ הִקְרִיב וְכוּ׳״, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַקָּרְבָּן הוּא בִּבְחִינַת הַדִּבּוּר, כַּנַּ״ל.