ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות השכמת הבוקר ג׳:ה׳Likutei Halakhot, Orach Chaim, Laws of Morning Conduct 3:5

א׳וְעַל־כֵּן אָסוּר לֶאֱכוֹל קֹדֶם הַתְּפִלָּה (שלחן ערוך ארח חיים סימן פט סעיף ג), וּבַזֹּהַר (ויקהל רטו:) וּבַכּתְָבִים (עין מגן אברהם פט, יד בשם מהרח״ו) מַחְמִיר מְאֹד מְאֹד, שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁקָּם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה – אָסוּר לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת עַד אַחַר הַתְּפִלָּה, וְכָל הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה אָז, נֶחֱשָׁב כְּעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ, רַחֲמָנָא לִצְלָן, עַיֵּן שָׁם.

ב׳לֹא כַּאֲשֶׁר רַבּוּ עַתָּה הַמִּתְפָּרְצִים בָּעָם לִשְׁתּוֹת קֹדֶם הַתְּפִלָּה עַד שֶׁנַּעֲשָׂה אֶצְלָם כְּהֶתֵּר, וְתוֹלִין עַצְמָן בְּאִילָן גָּדוֹל, מַה שֶּׁמָּצְאוּ קְצָת צַדִּיקִים שֶׁהָיוּ חוֹלִים גְּדוֹלִים וְשָׁתוּ קֹדֶם הַתְּפִלָּה, כִּי הָיוּ מֻכרְָחִים לזָהֶ, והְֵם מִתְדַּמִּים אֲליֵהֶם כּקְוֹף בּפִנְיֵ אָדָם וּמעְקְַּמִין אֶת עצַמְָן אַחֲרֵיהֶם, וּממְַלּאְִים כְּרֵסָם בִּשְׁתִיַּת קַאוֶוי קֹדֶם הַתְּפִלָּה, עַד שֶׁנִּמְצָא גַּם קְצָת שֶׁאוֹכְלִין גַּם כֵּן קֹדֶם הַתְּפִלָּה, אוֹי לָהֶם! אוֹי לְנַפְשָׁם! כִּי הוּא אִסּוּר חָמוּר מְאֹד, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (ברכות י:), וּבִפרְָט בַּזּהַֹר הַקָּדוֹשׁ וּבַכְּתָבִים.

ג׳וְאֵין לָנוּ לְדַמּוֹת עַצְמֵנוּ לְצַדִּיקִים גְּדוֹלִים אֲשֶׁר רוּחַ אַחֶרֶת אִתָּם, וּבִפְרָט שֶׁהָיוּ חוֹלִים גְּדוֹלִים, וְגַם כִּי רֹב הַצַּדִּיקִים לֹא נָהֲגוּ כַּךְ. וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זַ״ל סִפֵּר, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא שָׁתָה אֲפִלּוּ מַיִם קֹדֶם הַתְּפִלָּה, אַף־עַל־פִּי שֶׁמִּדִּין הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ מֻתָּר לִשְׁתּוֹת מַיִם, אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא לֹא שָׁתָה אֲפִלּוּ מַיִם קֹדֶם הַתְּפִלָּה (שיחות הר״ן סימן רעז).

ד׳נַחֲזוֹר לְעִנְיָנֵנוּ, שֶׁעַל פִּי הַנַּ״ל מְבֹאָר קְצָת עִנְיַן הָאִסּוּר לֶאֱכֹֹל וְלִשְׁתּוֹת קֹדֶם הַתְּפִלָּה.

ה׳כִּי מְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ״ל, שֶׁתִּקּוּן הָאֱמוּנָה הוּא עַל־יְדֵי שֶׁמַּעֲלִין נִצּוֹצֵי הַדִּבּוּר וְכוּ׳, שֶׁזֶּה זוֹכִין עַל־יְדֵי הַתַּעֲנִית וְכוּ׳, כִּי עַל־יְדֵי תַּאֲוַת אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה אֲזַי מִתְגַּבְּרִין הַקְּלִפּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת שָׂרֵי פַּרְעֹה, וּמַמְשִׁיכִין אֶת הַדִּבּוּר לְתוֹךְ בְּחִינַת מֵצַר הַגָּרוֹן, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר שׁוּם דִּבּוּר לִפְנֵי הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ וְכוּ׳.

ו׳וְהַתִּקּוּן לָזֶה הוּא תַּעֲנִית, שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁמַּרְעִיב אֶת עַצְמוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיךְ מֵימֵי הַחֲסָדִים לְלַחְלֵחַ מֵצַר הַגָּרוֹן, לְקַיֵּם ״קְרָא בְגָרוֹן אַל תַּחְשֹׂךְ וְכוּ׳״ (ישעיה נח, א), וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן הָאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת וְכוּ׳, כַּמְבֹאָר שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב, עַיֵּן שָׁם.

ז׳וְעַל־כֵּן אָסוּר לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת קֹדֶם הַתְּפִלָּה, כִּי צְרִיכִין לְהַרְעִיב עַצְמוֹ קֹדֶם הַתְּפִלָּה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תַּעֲנִית שָׁעוֹת, שֶׁבְּכָל יוֹם מַרְעִיבִין עַצְמָן וּמִתְעַנִּין קֹדֶם הַתְּפִלָּה. וְעַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיכִין הֶאָרָה מִבְּחִינַת תַּעֲנִית לְדַבֵּק אֲחוֹרֵי הַקְּדֻשָּׁה, כְּדֵי לְהוֹצִיא הַדִּבּוּר מִמֵּצַר הַגָּרוֹן, כְּדֵי לְקַשֵּׁט הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה הַמִּתְחַדֶּשֶׁת בְּכָל בֹּקֶר, כְּדֵי לִזְכּוֹת לְדִבּוּר שֶׁל הַתְּפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת.

ח׳כִּי הַתְּפִלָּה הִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה, כַּיָדוּעַ, שֶׁהִיא נִשְׁלֶמֶת עַל־יְדֵי תִּקוּן הַדִּבּוּר, כִּי עִקַּר הַתְּפִלָּה הוּא בְּדִבּוּר דַּוְקָא, וּשְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר הוּא עַל־יְדֵי שֶׁמַּרְעִיב עַצְמוֹ בְּתַעֲנִית, וּמְשַׁבֵּר תַּאֲוַת אֲכִילָה כַּנַּ״ל. וּבִשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְהִתְעַנּוֹת וּלְהַרְעִיב עַצְמוֹ עַל כָּל פָּנִים קֹדֶם הַתְּפִלָּה, שֶׁאָז אִסּוּר גָּדוֹל מִדִּינָא לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת כַּנַּ״ל, כִּי צְרִיכִין בְּכָל יוֹם קֹדֶם הַתְּפִלָּה לְהַרְעִיב עַצְמוֹ לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת תַּעֲנִית, כְּדֵי לְתַקֵּן הַדִּבּוּר שֶׁל הַתְּפִלָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן וְקִשּׁוּטֵי הָאֱמוּנָה וְכוּ׳ כַּנַּ״ל, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ״ל, עַיֵּן שָׁם.

ט׳גַּם, כִּי הַתַּעֲנִית שֶׁמְּדַבֵּק אֲחוֹרֵי הַקְּדֻשָּׁה, זֶהוּ בְּחִינַת כֹּחַ הַהַתְחָלָה שֶׁחוֹזְרִין פָּנָיו בְּכָל פַּעַם אֶל הַהַתְחָלָה לְקַבֵּל כֹּחַ מֵהַהַתְחָלָה, שֶׁהוּא עִקָּר, כִּי כָּל הַהַתְחָלוֹת קָשׁוֹת, כַּמְבֹאָר הֵיטֵב בְּהַתּוֹרָה הַנַּ״ל. וְכַמְבֹאָר בְּסוֹפוֹ שָׁם, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לְהִשְׁתַּדֵּל לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, וְלֹא תִהְיֶה הָעֲבוֹדָה יְשָׁנָה אֶצְלוֹ, כִּי עִקַּר כֹּחַ הָעֲבוֹדָה הוּא כְּפִי הַהַתְחָלָה, וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, כִּי אוּלַי לֹא הָיְתָה הַתְחָלָתוֹ בַּתְּחִלָּה כָּרָאוּי, עַל־כֵּן צָרִיךְ לְהַתְחִיל עַתָּה, וְכֵן בְּכָל יוֹם וּבְכָל פַּעַם, עַיֵּן שָׁם.

י׳וְעַל־כֵּן בְּכָל בֹּקֶר קֹדֶם הַתְּפִלָּה צְרִיכִין לְהִתְעַנּוֹת – לִבְלִי לֶאֱכֹל קֹדֶם הַתְּפִלָּה, כְּדֵי לְהוֹצִיא הַדִּבּוּר מִמֵּצַר הַגָּרוֹן וְכוּ׳ כַּנַּ״ל, עַל־יְדֵי שֶׁחוֹזְרִין אֶל הַהַתְחָלָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת דְּבֵקוּת אֲחוֹרֵי הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁחוֹזְרִין בְּכָל פַּעַם אֶל הָאוֹת הָרִאשׁוֹן, כַּמְבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם.

י״אוְזֶה צְרִיכִין בַּבֹּקֶר, כִּי בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּבֹּקֶר צְרִיכִין לְהַתְחִיל לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת ה׳ מֵחָדָשׁ, בִּבְחִינַת ״חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים וְכוּ׳״, כְּאִלּוּ לֹא הִתְחִיל עֲדַיִן מֵעוֹלָם כְּלָל. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל: ״אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם״ (דברים ו, ו) – ״בְּכָל יוֹם וָיוֹם יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים״ (ספרי שָׁם). וְכֵן דָּרְשׁוּ עַל פָּסוּק (דברים כז, ט): ״הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם וְכוּ׳״, שֶׁבְּכָל יוֹם יִהְיֶה דּוֹמֶה בְּעֵינֶיךָ כְּאִלּוּ הַיּוֹם בָּאתָ עִמּוֹ בִּבְרִית (רש״י שָׁם).

י״בנִמְצָא, שֶׁבְּכָל יוֹם צְרִיכִין לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ, עַל־כֵּן אָסוּר לֶאֱכֹל קֹדֶם הַתְּפִלָּה בַּבֹּקֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת ״תַּעֲנִית״, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיכִין הָאוֹר שֶׁל כֹּחַ הַהַתְחָלָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְהַתְחִיל בְּכָל בֹּקֶר מֵחָדָשׁ, כַּנַּ״ל.